Talmud Builders

    Bava Metzia 111b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 111b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The verse states: “You shall not oppress a hired laborer who is poor and needy, whether he be from your brothers or from your stranger that is in your land within your gates” (Deuteronomy 24:14), which is interpreted as follows: The term “from your brothers” serves to exclude others, i.e., gentiles, who are not your brothers. As for the term “your stranger,” this is referring to a righteous convert. As for the term “within your gates,” this is referring to a ger toshav who lives in Eretz Yisrael and eats unslaughtered animal carcasses because he has not accepted Judaism upon himself.

    2I have derived only that the prohibitions of delaying wages apply to the hire of people. From where do I know to include payment for the rental of animals and utensils in the prohibition of delaying wages? The verse states: “In your land,” which includes all that is in your land. And in all of the above cases of delaying payment they transgress all of these prohibitions which apply to delaying payment.

    3From here the Sages stated: Whether referring to the hire of a person or the rental of an animal or the rental of utensils, all are subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages” (Deuteronomy 24:15), and they are likewise subject to the prohibition of delaying the payment of wages of a hired laborer (Leviticus 19:13). Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One who hires a ger toshav is subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages,” but is not subject to the prohibition of delaying payment of wages, and the payment of rent of an animal or vessels is included only in the prohibition of: “Do not oppress” alone.

    4The Gemara returns to its initial question: In accordance with whose opinion is the mishna? If it is in accordance with the opinion of the first tanna of the baraita , who interprets the verse: “From your brothers,” the halakha of a ger toshav is difficult, as he equates a ger toshav with a Jew, unlike the mishna. If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, the halakha of the rental payment of animals and vessels is difficult, as Rabbi Yosei maintains they are not included in any of the prohibitions except for: Do not oppress.

    5Rava said: This tanna of the mishna is a tanna from the school of Rabbi Yishmael, as the school of Rabbi Yishmael taught: Whether in the case of the hire of a person, the rental of an animal, or the rental of vessels, all of these payments are subject to the mitzva of: “On the same day you shall give him his wages,” and the prohibition of delaying payment of wages. A ger toshav is subject to the mitzva of: “On the same day you shall give him his wages,” but he is not subject to the prohibition of delaying payment of wages.

    6Until this point, the Gemara has discussed the source of the ruling of the first tanna . It now analyzes the reasons behind the different opinions. What is the reason of the first tanna of the baraita , who interprets the verse: “From your brothers”? He derives it by verbal analogy comparing the words: “You shall not oppress a hired laborer,” and the verse: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning.” Just as the former verse includes a Jew, a ger toshav , the rental of an animal, and the rental of utensils, so too, the latter verse includes all of the above. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, does not derive this verbal analogy of: “Hired laborer” and “hired laborer.”

    7The Gemara challenges: Although Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, does not derive the verbal analogy of the words: “Hired laborer” and “hired laborer,” one should still also be liable in the case of animals or vessels due to the injunction of: “On the same day you shall give him his wages.” From where does he derive that such items are not included in this prohibition? Rabbi Ḥananya teaches in a baraita that the verse states: “On his day you shall give him his wages, and the sun shall not set upon him, for he is poor” (Deuteronomy 24:15). This verse clearly is referring to one who can enter into a state of poverty and wealth, which excludes animals and vessels, which cannot enter into a state of poverty and wealth.

    8The Gemara asks: And with regard to the first tanna , who does not address this verse of: “For he is poor,” what does he do with it? The Gemara answers: That verse is necessary to give precedence to a poor person over a wealthy person if the employer does not have enough money to pay all his workers. And how does Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, derive that halakha ? In his opinion that halakha is derived from: “You shall not oppress a hired laborer who is poor and needy” (Deuteronomy 24:14).

    9The Gemara asks: But if so, why does the first tanna require another verse? The Gemara explains: He maintains that one verse serves to give a poor person precedence over a wealthy person, while the other one serves to give a poor person precedence over a destitute person, i.e., a complete pauper who owns nothing.

    10The Gemara adds: And both verses are necessary, as had the Torah taught us only that a poor person comes before one who is destitute one could have said that this is because a destitute person is not ashamed to demand his money; he is so needy he is not embarrassed to ask for money. But with regard to a wealthy person, who is ashamed to demand his wages, one might say that a poor person does not receive precedence over him. And conversely, had the Torah taught us only that this halakha applies to a wealthy person one could have said that it is because he does not need his wages right away, but with regard to a destitute person, who does need it immediately, say that it does not apply. It was therefore necessary for both verses to be stated.

    11The Gemara asks: And with regard to the ruling of the tanna of our mishna, whichever way you look at it, it requires clarification. If he derives the verbal analogy of the words: “Hired laborer” and “hired laborer,” then even a ger toshav should be included. If he does not derive the verbal analogy of the words: “Hired laborer” and “hired laborer,” from where does he derive that this halakha applies to animals and vessels?

    12The Gemara answers: Actually, he does not derive the analogy of: “Hired laborer” and “hired laborer,” and there it is different, as the verse states: “The wages of [ pe’ulat ] a hired laborer shall not remain with you all night until the morning” (Leviticus 19:13). This verse is referring to any case where its work [ pe’ulato ] is with you, which includes animals and vessels. The Gemara asks: If so, then even a ger toshav should be included, as he too performs work for you. The Gemara responds: The initial section of the verse states: “Your neighbor,” which refers to your neighbor who is Jewish, and not a ger toshav , who is not called a neighbor.

    13The Gemara asks: If so, then even animals and utensils should not be included, as they too are not called: Your neighbor. The Gemara replies: It is written: “With you,” which includes all items that work with you. The Gemara asks: What did you see to decide to include animals and utensils, and to exclude a ger toshav ? The Gemara answers: It stands to reason that he should include animals and utensils, as they are at least included in the category of your neighbor’s money, whereas a ger toshav is not included in your neighbor’s money.

    14The Gemara asks: And the first tanna of the baraita , who interprets: “From your brothers,” what does he do with this verse: “Your neighbor”? The Gemara explains: That verse is necessary for him for that which is taught in a baraita : “Your neighbor,” and not a gentile. The Gemara challenges: The exclusion of a gentile is derived from: “Your brothers,” and no additional verses are necessary for this purpose.

    15The Gemara answers: One verse serves to permit one who oppresses him, and the other one serves to permit stealing from him, and both are necessary. Because had the Torah taught us this halakha only with regard to stealing from him, one could have said that this is because the gentile did not toil for him, but one who oppresses him, where he has toiled for him, you might say that he is not permitted to oppress him. And conversely, had the Torah taught us only that the practice of he who oppresses him is permitted, it might have been said that this is because the money has not yet reached his hand, but with regard to stealing from him, when he takes money that has already reached his hand, say that this halakha does not apply. Therefore, both cases are necessary.

    16The Gemara asks: And what does Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, do with this verse: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning”? The Gemara answers: It is necessary for him for that which Rav Asi teaches, as Rav Asi says: Even if one hired the laborer to harvest only one cluster of grapes for him, one violates the prohibition of delaying payment of wages.

    17The Gemara asks: And from where does the other Sage, i.e., the first tanna , derive this halakha ? The Gemara answers: He derives it from the phrase: “For he sets his soul upon it” (Deuteronomy 24:15). This indicates that one is liable for delaying the payment of wages due for any work; as a laborer obligates himself to perform the work, it is something for which he gives his soul.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאחיךלא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך:

    פרט לאחריםעובד כוכבים:

    זה גר אוכל נבילותדכתיב ביה שעריך (דברים י״ד:כ״א) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

    וכולןעל שכר ישראל ועל שכר בהמה וכלים וגר וגר תושב:

    עובר בכל השמות הללובין הכתובים כאן ובין האמורים בתורת כהנים דיליף גזירה שוה לאיתויינהו הכא כדלקמן:

    ויש בהם משום בל תליןהאמור בתורת כהנים והוא הדין ללא תעשוק ולא תגזול דכתיב גביה ומיהו של שכיר יום ליתיה בשכיר לילה:

    ר' יוסי בר' יהודה וכו'לקמן מפרש לה:

    אין בהם אלא משום לא תעשוק שכיר וגומרדכתיב ביה בארצך דמרבי בהמה וכלים אבל ביומו תתן שכרו אע"ג דסמיך ליה לא ולקמן מפרש טעמא:

    קשיא גר תושבדמתניתין תנן אין בו משום בל תלין האמור בתורת כהנים ובברייתא קתני כולן עוברים בכל השמות הללו:

    קשיא בהמה וכליםדקתני מתני' יש בהם משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תלין ור' יוסי בר' יהודה סבר אין בהן אלא משום לא תעשוק דמשנה תורה ואפילו משום ביומו וגו' דסמיך ליה לא:

    גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרווכל שכן משום לא תעשוק שכיר דבגויה כתיב בשעריך:

    ואין בו משום לא תליןדתורת כהנים וכן משום לא תעשוק ולא תגזול דת"כ והאי דנקט הני משום דמפרשי בהו שכיר יום ושכיר לילה וה"ק יש בו משום ביומו תתן שכרו דמשתעי גבי שכיר לילה ואין בו משום שכיר יום:

    גמר שכיר שכירכתיב הכא לא תעשוק שכיר וכתיב בשכיר יום לא תלין פעולת שכיר מה כאן גר תושב בהמה וכלים איתרבאי אף בת"כ נמי גר תושב בהמה וכלים:

    לא גמרהלכך דתורת כהנים ליתנהו לא בבהמה וכלים ולא בגר תושב:

    משום דביומו תתן שכרוליחייב דהך סמיך ליה דבקרא דלעיל כתיב מארצך:

    להקדים עני לעשירנשכרו שני פועלין אחד עני ואחד עשיר ואין בידו ליתן אלא לאחד מהן העני קודם:

    אביוןמעונה מעני ולשון אביון האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאוה לכל טוב ואשמעינן קרא דעני קודם לאביון משום דעני כסיף למיתבעיה אף על גב דצריך:

    ואי אשמועינן עשירדלקדמיה עני משום דלא צריך ליה העשיר לשכר כמו העני:

    אבל אביוןהורגל לבושת ולא כסיף למיתבעיה:

    אבל אביון דצריך ליהטפי מעני אימא דליקדמיה לעני קמ"ל דעני קודם דצריך ליה וכסיף למיתבעיה:

    ותנא דידןוכן דבי רבי ישמעאל דאמרו תרוייהו בהמה וכלים אכולהו וגר תושב לית להו דת"כ אי גמיר ג"ש אפילו גר תושב נמי ליחייביה משום שכיר יום:

    אתךקרא יתירא הוא:

    שפעולתו אתךואפילו בהמה וכלים:

    רעךבהנך דתורת כהנים כתיב לא תעשק את רעך:

    עשקושכר שכיר:

    גזלוגזילה ממש:

    ור' יוסי האי אתך מאי עביד ליהדמרבי מיניה תנא דידן בהמה וכלים אף על גב דגזרה שוה לא גמיר:

    אלא לבצור אשכול אחדכלומר שכיר שעות:

    מואליו הוא נושא את נפשוכל ששיעבד עצמו עליו:

    בבא מציעא 111 עמוד ב

    1״מאחיך״ פרט לאחרים. ״גרך״ זה גר צדק. ״בשעריך״ זה אוכל נבילות.

    2אין לי אלא שכר אדם, מנין לרבות בהמה וכלים? ת"ל ״בארצך״ כל שבארצך. וכולן עוברים בכל השמות הללו.

    3מכאן אמרו: אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ״ביומו תתן שכרו״, ויש בהן משום ״בל תלין פעולת שכיר״. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: גר תושב יש בו משום ״ביומו תתן שכרו״, ואין בו משום ״לא תלין״. בהמה וכלים אין בהן אלא משום ״בל תעשק״ בלבד.

    4מני? אי תנא קמא דמאחיך קשיא גר תושב. אי רבי יוסי קשיא בהמה וכלים!

    5אמר רבא: האי תנא תנא דבי ר' ישמעאל הוא, דתנא דבי ר' ישמעאל: אחד שכר אדם, ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ״ביומו תתן שכרו״ ומשום ״לא תלין״. גר תושב יש בו משום ״ביומו תתן שכרו״, ואין בו משום ״בל תלין״.

    6מ"ט דת"ק ״דמאחיך״ גמר ״שכיר״ ״שכיר״. ורבי יוסי ברבי יהודה לא גמר ״שכיר״ ״שכיר״.

    7נהי דלא גמר ״שכיר״ ״שכיר״, בהמה וכלים משום ״ביומו תתן שכרו״ נמי ניחייב? תני רבי חנניא, אמר קרא: ״ולא תבא עליו השמש כי עני הוא״ מי שהן באין לידי עניות ועשירות, יצאו בהמה וכלים שאינן באין לידי עניות ועשירות.

    8ות"ק האי ״כי עני הוא״ מאי עביד ליה? ההוא מיבעי: להקדים עני לעשיר. ורבי יוסי ברבי יהודה: ההוא ״מלא תעשק שכיר עני ואביון״ נפקא.

    9ות"ק חד להקדים עני לעשיר, וחד להקדים עני לאביון.

    10וצריכא, דאי אשמעינן אביון משום דלא כסיף למתבעיה. אבל עשיר, דכסיף למתבעיה אימא לא. ואי אשמעינן עשיר משום דלא צריך ליה, אבל אביון דצריך ליה אימא לא, צריכא.

    11ותנא דידן: מה נפשך? אי יליף ״שכיר״ ״שכיר״ אפילו גר תושב נמי, אי לא יליף ״שכיר״ ״שכיר״ בהמה וכלים מנא ליה?

    12לעולם לא יליף ״שכיר״ ״שכיר״, ושאני התם דאמר קרא ״ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר״: כל שפעולתו אתך. אי הכי, אפילו גר תושב נמי! אמר קרא ״רעך״ רעך, ולא גר תושב.

    13אי הכי, אפילו בהמה וכלים נמי! הא כתיב ״אתך״. מה ראית לרבות בהמה וכלים ולהוציא גר תושב? מסתברא בהמה וכלים הוה ליה לרבות שכן ישנן בכלל ממון רעך, גר תושב אינו בכלל ממון רעך.

    14ות"ק דמאחיך״ האי ״רעך״ מאי עבדי ליה? ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״רעך״ ולא עמלקי עמלקי מאחיך״ נפקא!

    15חד למשרא עושקו, וחד למשרא גזלו, וצריכי: דאי אשמעינן גזלו משום דלא טרח ביה, אבל עושקו, דטרח גביה אימא לא. ואי אשמעינן עושקו משום דלא אתא לידיה, אבל גזלו, דאתא לידיה אימא לא. צריכא.

    16ורבי יוסי ברבי יהודה, האי ״לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר״ מאי עביד ליה? מיבעיא ליה לכדרב אסי. דאמר רב אסי: אפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד של ענבים עובר משום ״בל תלין״.

    17ואידך: מואליו הוא נושא את נפשו נפקא, דבר המוסר נפשו עליו.

    Tosafot

    מאחיך פרט לאחריםתימה אמאי איצטריך מאחיך למעוטי עכו"ם מגר תושב נפקא דדוקא גר תושב ולא עכו"ם ועוד תימה אמאי איצטריך למיכתב גר צדק מגר תושב נפקא דכ"ש גר צדק וליכא למימר דאי לאו דכתיב גר צדק הוה מוקמינן בשעריך לגר צדק דבשעריך לא משמע אלא גר תושב שאוכל נבילות דומיא (דברים י״ד:כ״א) דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

    מגרך זה גר צדקתימה אמאי איצטריך למימר גר צדק דמאחיך נפקא דגר צדק אחיך לכ"ע לרבי יהודה ולרבנן דפליגי בהחובל (ב"ק דף פז. ושם) גבי אין לעבדים בושת דיש לו אחוה ואחיך הוא במצות וי"ל דשאני הכא דכתיב מאחיך דמשמע ממובחר שבאחיך כדדרשינן ב"ק (דף פח.) מקרב אחיך אי נמי מאחיך ולא כל אחיך כדדרשינן קדושין (דף כד:) מן העוף ולא כל העוף והוה ממעטינן גר אי לאו דכתיב גרך אבל באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא דף עא.) גבי רבית דדריש גר זה גר צדק קשיא לר"י אמאי איצטריך פשיטא דמה לי ישראל מה לי גר צדק וכי בכל המצות אין גר צדק בכלל ישראל וכן קשה דזימנין כתיב לאזרח ולגר וזימנין דלא כתיב ומ"ש:

    כל שבארצךולא מוקמינן ליה למעוטי חוצה לארץ דחובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ:

    ורבי יוסי ברבי יהודה לא יליף שכיר שכירובפ"ק דקדושין (דף יד: ושם) דלא משכח תנא דלא יליף שכיר שכיר היינו דוקא גבי עבד עברי משום דסבר דההוא דהכא לא מופנה והאי מופנה:

    ואי אשמעינן גזל משום דלא טרחלא הוה צריך להאי צריכותא דאי לא כתיב אלא חד אפילו לא תגזול הוה מוקמינן לה בעושק דמשתעי ביה קרא כדאמר באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא סא. ושם ד"ה לעבור) אבל השתא דכתיבי תרוייהו מוקמינן לה בגזל עובד כוכבים באם אינו ענין אלא משום דמשכח צריכותא אפי' מיעטיה בהדיא מגזל לא הוה שמעינן עשק :

    ורבי יוסי בר' יהודה האי לא תלין אתך מאי עביד ליהתימה דבסמוך בברייתא דריש מיניה כמה דרשות ומצאתי כתוב כמדומה בתוס' רבינו אלחנן דהכא משכיר קבעי מאי עביד ליה דהוי ליה למיכתב לא תלין פעולתו אתך:

    לבצור אשכול אחדהיינו שכיר שעות נראה לר"י דאיצטריך למיכתב משום דשכיר משמע שכיר יום או חצי יום שאין רגילות להשכיר פועלים אלא ליום או לחצי יום אבל לכל דהו לא אי נמי איצטריך לאשמועינן דאפילו שכרו לבצור אשכול אחד ואכלו אפילו הכי עובר עליו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אפילו היה השכיר עשיר עוברין על שכירותו על הדרך שהזכרנו ומ"מ אם שכר שני פועלים אחד עני ואחד עשיר ואין לו אלא שכרו של אחד מצוה להקדים לעני היה השכיר מעובדי האלילים ושאר האומות הדומות להם אינו עובר עליו אף משום ביומו תתן שכרו ומ"מ כל שנמנע מלפרעו דרך כונת גזלה אסור ואין צריך לומר בגזלה עצמה כמו שביארנו בבבא קמא:

    אזהרה שבשכירות אינה תלויה בממון אלא אף בפחות משוה פרוטה עובר אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר משום בל תלין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 111b

    Bava Metzia 111b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 437 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאחיך לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך:

    פרט לאחרים עובד כוכבים:

    זה גר אוכל נבילות דכתיב ביה שעריך (דברים י״ד:כ״א) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

    וכולן על שכר ישראל ועל שכר בהמה וכלים וגר וגר תושב:

    עובר בכל השמות הללו בין הכתובים כאן ובין האמורים בתורת כהנים דיליף גזירה שוה לאיתויינהו הכא כדלקמן:

    ויש בהם משום בל תלין האמור בתורת כהנים והוא הדין ללא תעשוק ולא תגזול דכתיב גביה ומיהו של שכיר יום ליתיה בשכיר לילה:

    ר' יוסי בר' יהודה וכו' לקמן מפרש לה:

    אין בהם אלא משום לא תעשוק שכיר וגומר דכתיב ביה בארצך דמרבי בהמה וכלים אבל ביומו תתן שכרו אע"ג דסמיך ליה לא ולקמן מפרש טעמא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 111b · Sefaria

    Tosafot

    מאחיך פרט לאחרים תימה אמאי איצטריך מאחיך למעוטי עכו"ם מגר תושב נפקא דדוקא גר תושב ולא עכו"ם ועוד תימה אמאי איצטריך למיכתב גר צדק מגר תושב נפקא דכ"ש גר צדק וליכא למימר דאי לאו דכתיב גר צדק הוה מוקמינן בשעריך לגר צדק דבשעריך לא משמע אלא גר תושב שאוכל נבילות דומיא (דברים י״ד:כ״א) דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

    מגרך זה גר צדק תימה אמאי איצטריך למימר גר צדק דמאחיך נפקא דגר צדק אחיך לכ"ע לרבי יהודה ולרבנן דפליגי בהחובל (ב"ק דף פז. ושם) גבי אין לעבדים בושת דיש לו אחוה ואחיך הוא במצות וי"ל דשאני הכא דכתיב מאחיך דמשמע ממובחר שבאחיך כדדרשינן ב"ק (דף פח.) מקרב אחיך אי נמי מאחיך ולא כל אחיך כדדרשינן קדושין (דף כד:) מן העוף ולא כל העוף והוה ממעטינן גר אי לאו דכתיב גרך אבל באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא דף עא.) גבי רבית דדריש גר זה גר צדק קשיא לר"י אמאי איצטריך פשיטא דמה לי ישראל מה לי גר צדק וכי בכל המצות אין גר צדק בכלל ישראל וכן קשה דזימנין כתיב לאזרח ולגר וזימנין דלא כתיב ומ"ש:

    כל שבארצך ולא מוקמינן ליה למעוטי חוצה לארץ דחובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ:

    ורבי יוסי ברבי יהודה לא יליף שכיר שכיר ובפ"ק דקדושין (דף יד: ושם) דלא משכח תנא דלא יליף שכיר שכיר היינו דוקא גבי עבד עברי משום דסבר דההוא דהכא לא מופנה והאי מופנה:

    ואי אשמעינן גזל משום דלא טרח לא הוה צריך להאי צריכותא דאי לא כתיב אלא חד אפילו לא תגזול הוה מוקמינן לה בעושק דמשתעי ביה קרא כדאמר באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא סא. ושם ד"ה לעבור) אבל השתא דכתיבי תרוייהו מוקמינן לה בגזל עובד כוכבים באם אינו ענין אלא משום דמשכח צריכותא אפי' מיעטיה בהדיא מגזל לא הוה שמעינן עשק :

    ורבי יוסי בר' יהודה האי לא תלין אתך מאי עביד ליה תימה דבסמוך בברייתא דריש מיניה כמה דרשות ומצאתי כתוב כמדומה בתוס' רבינו אלחנן דהכא משכיר קבעי מאי עביד ליה דהוי ליה למיכתב לא תלין פעולתו אתך:

    לבצור אשכול אחד היינו שכיר שעות נראה לר"י דאיצטריך למיכתב משום דשכיר משמע שכיר יום או חצי יום שאין רגילות להשכיר פועלים אלא ליום או לחצי יום אבל לכל דהו לא אי נמי איצטריך לאשמועינן דאפילו שכרו לבצור אשכול אחד ואכלו אפילו הכי עובר עליו:

    Tosafot on Bava Metzia 111b · Sefaria

    Meiri

    אפילו היה השכיר עשיר עוברין על שכירותו על הדרך שהזכרנו ומ"מ אם שכר שני פועלים אחד עני ואחד עשיר ואין לו אלא שכרו של אחד מצוה להקדים לעני היה השכיר מעובדי האלילים ושאר האומות הדומות להם אינו עובר עליו אף משום ביומו תתן שכרו ומ"מ כל שנמנע מלפרעו דרך כונת גזלה אסור ואין צריך לומר בגזלה עצמה כמו שביארנו בבבא קמא:

    אזהרה שבשכירות אינה תלויה בממון אלא אף בפחות משוה פרוטה עובר אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר משום בל תלין:

    Meiri on Bava Metzia 111b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ותנא דידן כו' לעולם לא יליף שכיר שכיר כו' כל שפעולתו אתך א"ה אפי' גר תושב נמי אמר קרא רעך כו' ויש לדקדק דאימא דתנא דמתני' נמי יליף בהמה וכלים מג"ש דשכיר שכיר אלא לענין גר תושב קרא דרעך מפקא ליה מהך ג"ש וממעט ליה ומסברא דקאמר דגר תושב לא הוה בכלל רעך כמו בהמה וכלים דהוה מיהת ממון רעך ועוד יש לדקדק דאימא דתנא דמאחיך נמי לא יליף ג"ש דשכיר שכיר אלא דמאתך יליף [בהמה] וכלים בין גר תושב ולא ממעט מרעך מידי אלא כדמסיק למשרי עושקו [וגזלו] דעובד כוכבים ונראה לומר דהמתרץ מעיקרא לתנא דידן דיליף בהמה וכלים מאתך בלא מיעוטא דרעך נמי לא משמע ליה כלל לרבות מאתך אלא בהמה וכלים ולא גר תושב אבל אי הוה תנא דידן יליף הג"ש שכיר שכיר הוה שפיר מרבינן נמי גר תושב דאין ג"ש למחצה ולא הוה ממעטינן ליה מרעך אלא מוקמינן רעך כדמסיק לאינך תנאי לגזל ולעושק דעובד כוכבי' והמקשה פריך ליה דמאתך משמע נמי לרבויי גר תושב ומתרץ ליה לפי סברתו אמר קרא רעך ולא גר תושב ולא אתא רעך למעט עובד כוכבים והשתא קושטא הוא דמצינן למימר דיליף בהמה וכלים מג"ש ורעך מפיק גר תושב מג"ש וקושטא הוא נמי השתא דמצינן למימר כסברת המקשה לתנא דמאחיך דמאתך יליף כולהו ולא מג"ש ובהכי ניחא דפריך לקמן ורבי יוסי ב"י האי לא תלין פעולת שכיר אתך מאי עביד ליה ופרש"י דמאתך פריך ולא פריך הכי נמי אתנא דמאחיך דיליף כולה מג"ש משום דאיכא למימר דקושטא הוא השתא כסברת המקשה דיליף כולה מאתך ולא מג"ש ורעך אתא למעוטי עובד כוכבים וכן לפי' התוס' בשם הר"א דאשכיר פריך ולא פריך הכי נמי לתנא דידן משום דאיכא למימר השתא דקושטא הוא לדידיה נמי דמג"ש יליף בהמה וכלים ולא מאחיך ורעך מפיק גר תושב מהך ג"ש ותו לא מידי ודו"ק:

    שם ות"ק דמאחיך כו' ור"י ב"י האי רעך מאי עבדי כו' כן הוא בנוסחאות הישנות ויותר נראה נוסחאות שלפנינו דלא פריך אלא מת"ק דמאחיך אבל לרבי יוסי ב"י איצטריך שפיר רעך למעוטי כל הני ואי לאו רעך הוי מרבינן כולהו מאתך כמו לאינך תנאי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 111b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מאחיך פרט לאחרים תימה אמאי איצטריך וכו' ועוד תימה אמאי איצטריך למכתב גר צדק וכו' ככתוב בתוספות. ור"מ תירץ ומצינו בשעריך אגר צדק דלתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך. ולא נהירא לי דההוא שעריך איצטריך לומר דחצר קובעת וקאי נמי אלוי יתום ואלמנה. ונראה לי דדרשא דגר צדק אסמכתא בעלמא היא ולאו דרשא גמורה היא דגרך אשר בשעריך חדא מילתא היא ואין לעשות ממנו שתי דרשות ולא דמי לגר ותושב דגבי רבית דתרי מילי נינהו. וגבי עבד עברי הכי קאמר ולא לגר צדק אם לא נכתב תושב ולהכי כתיב תושב לומר שסופו לימכר אף לגר תושב. הרא"ש.

    מגרך זה גר צדק תימה אמאי איצטריך וכו' ויש לומר דשאני הכא דכתיב מאחיך וכו' ככתוב בתוספות. וקשיא לי דאם כן לישתוק קרא ממ"ם דמאחיך ומגרך. וכן קשה גבי רבית דכתיב גר צדק וכן בכל מקום דכתיב לאזרח ולגר מאי איצטריך פשיטא דגר צדק בכלל ישראל הוא לכל המצות אפילו היכא דלא כתיב גר. וצריך לומר דלשום דרשא נכתב. הרא"ש ז"ל.

    כל שבארצך ולא דרשינן ליה למעוטי חוץ לארץ וכו' ככתוב בתוספות. ור"מ כתב דשכירות קרקע אינו עובר עליו דדרשינן כל שבארצך ולא ארצך. ומסתבר טעמיה דלא מרבינן אלא בהמה וכלים שעושים בהם מלאכה דומיא דשכיר. הרא"ש.

    ורבי יוסי בר יהודה לא יליף שכר שכיר ואף על גב דבפרק קמא דקידושין לא משכח תנא וכו' ככתוב בתוספות. אי נמי שכיר דעבד גמיר בהדיא דאותו דוקא ניתן לידרש בגזרה שוה. הרא"ש.

    לעולם לא יליף שכיר שכיר אומר מהר"ח דהוא הדין דמצי למימר לעולם יליף שכר שכיר וגר תושב ממעט מרעך. ולי נראה דניחא ליה למימר לא יליף דאין סברא שיחלוקו בגזרה שוה אלא לכולי עלמא לא ילפינן ותנא קמא דמאחיך נמי לא יליף. ולפי המסקנא ידרוש מאתך גר תושב ובהמה וכלים ורעך למעוטי גוי וכן משמע מדקא בעי בסמוך ורבי יוסי האי אהך מאי עבידנא משמע דלתנא קמא דיליה אתי שפיר דדריש אתך לכדפירשתי. אבל לפירוש תוספות ה"ר אלחנן דאשכיר בעי לא יתיישב. גליון ע"כ.

    ותנא קמא דמאחיך האי רעך מאי עביד ליה בדין הוא דלימא נמי לרבי יוסי בר יהודה כיון דלא יליף שכיר שכיר למה לי דגר תושב ממילא מימעיט. אלא אולמי אלים לקושייה משום דלתנא קמא דמאחיך קשיא ולרבי יוסי בר יהודה לא קשיא אלא דמייתר ליה ואיכא למימר דרעך גלי דלא ילפינן שכר שכיר. הרמב"ן ז"ל. וזה לשון הראב"ד: הנה קראי דשכיר הכי כתיבי בסדר קדושים לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ובסדר כי תצא לא תעשוק שכר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא וגו' ומאן דיליף שכיר שכיר יליף האי שכיר דקדושים משכיר דכי תצא דכלהו כתיבי התם גר צדק וגר תושב ובהמה וכלים כדאיתא בגמרא כדברי תנא קמא דמאחיך ורבי יוסי בר יהודה ותנא דידן לא ילפינן שכיר שכיר הילכך לא מיחייב אלא ממאי דכתיב בההוא לאו בלחוד. ומאי דקפריך בשמעתא ותנא קמא דמאחיך ואית דגרסי נמי ורבי יוסי בר יהודה האי רעך מאי עביד ליה לתנא קמא דמאחיך קשיא ליה רעך דהא גר תושב לאו רעך ואמאי עבר עילויה משום לא תגזול ולא תלין ורבי יוסי בר יהודה קשיא ליה דלא הוה צריך רעך למעוטי דהא לא יליף שכר שכיר. ולא נהירא דאי לא כתיב רעך והוה כתיב סתמא הוי אמינא אכלי שכיר קא קפיד קרא דהא כתיבי כולהו בדוכתא אחריתי וכיון דכתבי כולהו בדוכתא אחריתי והכא כתיב סתמא כלהו איתנהו. ותו אקשינן ולרבי יוסי בר יהודה וכו' ואית דגרסי נמי ותנא קמא דמאחיך האי פעולת שכיר אתך מאי עביד ליה לרבי יוסי בר יהודה קשיא ליה דהא אמר בהמה וכלים אין בהם אלא משום בל תעשוק כלומר מאי דכתיב בהו בלחוד ופעולת שכיר אתך משמע כל שפעולתו אתך אפילו בהמה וכלים אבל לתנא קמא דמאחיך לא קשיא ליה אלא דלא הוה צריך למכתב אלא פעולת שכיר דהא יליף שכיר ובמשנה תורה כלהו כתיבי. והא דאמר רבי אמי אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר עליו קשיא לי רבי אמי מאי אתא לאשמועינן. אטו שכיר שעות מי לא תנן ליה במתניתין. ואיכא למימר דאפילו פחות משוה פרוטה נמי אשמועינן וכיון דשמעינן שכיר כל דהו שכיר מיקרי תו לא איצטריך גזרה שוה למגמר הני לאוי מהני לאוי ושאר שמעתא פשוטה היא. עד כאן. והר"ן כתב וזה לשונו: ותנא קמא דמאחיך האי רעך מאי עביד ליה פירוש דבשלמא לרבי יוסי בר יהודה כיון דלא יליף שכיר שכיר איצטריך רעך למעוטי גוי כי היכי דמצריך בקרא דמשנה תורה מאחיך פרט לאחרים דהא לא ילפי מהדדי אבל לתנא קמא דמאחיך דיליף שכיר שכיר רעך למה לי דליכא למימר למעוטי גר תושב דהא איהו מרבה ליה בהדיא ולמעוטי גוי לא איצטריך דמאחיך נפקא וכיון דיליף שכיר שכיר כל חד וחד מחבריה גמר. ומהדר ליה דלמעוטי גוי אתא ומקשי מאחיך נפקא כלומר לתנא קמא דיליף שכיר שכיר אבל לרבי יוסי בר יהודה אתי שפיר.

    ורבי יוסי בר יהודה האי אתך מאי עביד ליה הוא הדין דהוה מצי למפרך לתנא קמא דמאחיך אתך למה לי דלבהמה וכלים לא איצטריך דמבארצך נפקא כיון דיליף שכיר שכיר אלא כיון דלתנא קמא דמאחיך לא קשיא ליה אלא ייתורא ולרבי יהודה קשיא ליה לגמרי ניחא ליה למפרך לרבי יוסי בר יהודה מלאקשויי לתנא קמא.

    והקשה הרמב"ן והאי אתך מיבעי ליה לשלא תבעו ולשאין לו ולהמחהו אצל חנוני וכדתניא לקמן. ויש לומר דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא כיון דהשתא דרשינן אתך לרבויי אליבא דתנא דידן ניחא ליה למדרשיה בהך גווני נמי אליבא דרבי יוסי בר יהודה ולא ניחא ליה לאוקמי בהני דרשי דלקמן דמיעוטי נינהו. ע"כ.

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 111b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה מאחיך פרט לאחרים תימא אמאי איצטריך מאחיך למעוטי עובד כוכבים מגר תושב נפקא כו' ולא ידענא מאי קשיא להו דהא מגר תושב לא שמעינן אלא דבעובד כוכבים ל"ש לאו דלא תעשוק לענין מלקות לשיטת התוספות דפרק א"נ דשייך מלקות בעושק ש"ש וה"ה דשמעינן מינה דבגר תושב עובר משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תבוא עליו השמש משא"כ בעובד כוכבים אבל לעולם הו"א דאיסורא בעלמא שייך נמי בעובד כוכבים לענין עושק מש"ה איצטריך קרא מאחיך פרט לאחרים לאסור עושקו דעובד כוכבים לגמרי וכן מ"ש ועוד תימא אמאי איצטריך למיכתב גר צדק כו' לכאורה אישתמיט להו לשון הספרי הובא בילקוט פרשת כי תצא והביאו ג"כ הרמב"ן ז"ל בפי' החומש דמייתי התם ברייתא דדריש מאחיך פרט לאחרים גרך זה גר צדק מלמד שעובר עליו בב' לאוין ולפי פשוטו משמע שהחמירה התורה בגר צדק יותר מבישראל כדאשכחן בכמה דוכתי שהזהירה התורה יותר על הגר ולפ"ז אין מקום לקושיית התוספות כאן ולא בדבור שאחר זה מה שהקשו דמאחיך נפקא דהא איצטריך לעבור עליו בב' לאוין אלא לפי שמצאתי בלשון רש"י ז"ל בפי' החומש בפ' כי תצא דבעני ואביון של ישראל נמי עובר בב' לאוין היינו לא תעשוק דפ' קדושים ולא תעשוק דפרשת כי תצא א"כ לפ"ז יפה מקשין התוספות בדבור הסמוך דמאחיך נפקא. אבל הכא בדבור זה אכתי לא מקשים מידי דהא משמע מיהו מלשון הספרי בהדיא דבגר צדק דוקא עובר בב' לאוין ולא בגר תושב מיהו בהא מצינו למימר דמשמע להו להתוספות דברייתא דהכא בשמעתין פליג אברייתא דסיפרי ולית ליה הך דרשא דבגר צדק עובר בב' לאוין והיינו מדקאמר דכולן עוברין בכל השמות הללו משמע דאין לחלק כלל בין גר צדק ובין גר תושב לענין הלאוין. והיינו כמו שפי' רש"י דעובר בכל השמות הללו היינו בין הכתובים כאן ובין האמורין בתורת כהנים דיליף ג"ש. אלא דלענ"ד אכתי יש ליישב תמיהת התוספות דמצינו למימר דהא דקאמר הכא וכולן עוברין בכל השמות הללו היינו לענין לא תעשוק ולא תגזול ולא תלין ולא תבוא עליו השמש ועשה דביומו תתן שכרו דכל הנך שמות מחולקין נינהו משא"כ לענין תרי לאוין דלא תעשוק לא איירי הכא כלל כיון דתרווייהו שם א' נינהו. וכמו שנראה להדיא ג"כ מלשון הרמב"ם פ' י"א מהל' שכירות דתרי לא תעשוק כחדא חשיב להו א"כ לפ"ז מצינו למימר שפיר האי תנא דברייתא דהכא אית ליה נמי דרשא דספרי דבגר תושב לא עבר אלא משום חד לא תעשוק נוסף עליו הגר צדק שעובר בב' לאוין דלא תעשוק אע"ג שאינן אלא שם א' ואע"ג דהאי תנא אית ליה ג"ש דשכיר שכיר אפ"ה בע"כ צריך לחלק בין גר תושב לגר צדק לענין זה כיון דעיקר קרא דגר צדק לא איצטריך אלא להכי לעבור עליו בב' לאוין כן נ"ל נכון ודוק היטב:

    בד"ה מגרך כו' תימא אמאי איצטריך למימר גר צדק דמאחיך נפקא עכ"ל נראה דהשתא קשיא להו הכא טפי מבשאר דוכתי דמסקו בסוף הדבור דהתם איירי לענין שהגר צדק מוזהר על המצות כמו ישראל משא"כ הכא דאיירי לענין שהישראל מוזהר על הגר כמו על ישראל בהא קשיא להו דמאחיך נפקא דבכלל אחיו הוא וכבר כתבתי בסמוך ליישב קושייתם לפי שיטת הספרי. ועוד נ"ל דאיצטריך קרא דמגרך להקדים אביון הישראל מקמי עני דגר ובכה"ג גופא נמי איכא למימר לענין גר צדק לגבי גר תושב דהיינו נמי להקדים ודו"ק:

    גמרא וכולן עוברין בכל השמות הללו בפי' רש"י כל השמות הללו היינו בין הכתובין כאן ובין הכתובים בת"כ וע"כ דהכי הוא מדקאמר מכאן אמרו כו' ועובר בבל תלין ובל תלין לא כתיב אלא בת"כ א"כ ממילא דע"כ כל השמות הללו היינו נמי אפילו דת"כ לא תעשוק ולא תגזול וכדמסיק רש"י להדיא דהיינו משום דיליף ג"ש דשכיר שכיר נמצא דלפ"ז אין כאן מקום לקושית מהרש"א ז"ל כלל אהא דמסיק דתנא דמאחיך אית ליה ג"ש ונדחק לפרש דקושטא דמלתא מצינו למימר דלעולם דל"ל ג"ש אלא דמרבה גר תושב מאתך דלמאי דפרישית הא ודאי ליתא דע"כ אית ליה ג"ש דאלת"ה מנלן דעובר בשכיר לילה על לא תעשוק ולא תגזול דת"כ אע"כ דמג"ש יליף להו דג"ש אכולה מלתא קאי להשוות שכיר יום לשכיר לילה בכל מילי והתמיה על מהרש"א ז"ל שלא הרגיש לדקדק בלשון רש"י שכתב כן להדיא. ועוד דלפי' מהרש"א ז"ל לשון מכאן אמרו אינו מובן כלל דהא בלא"ה הא דעובר בבל תלין היינו משום דכתיב אתך. ואין זה ענין למה שקדם לומר וכולן עוברין בכל השמות הללו וכן בהא דקשיא למהרש"א ז"ל באידך גיסא דמצינו למימר דתנא דמתניתין נמי אית ליה ג"ש אלא דממעט גר תושב מרעך ולענ"ד הא נמי ליתא דאי ס"ד דאית ליה ג"ש א"כ אכתי מנליה לתנא דמתניתין דבגר תושב אין בו משום בל תלין אפילו בשכיר אדם דהא ממיעוטא דרעך לא שייך למעט אלא לענין שכיר בהמה וכלים דהא בקרא דלא תעשוק ולא תגזול לא כתיב שכיר כלל אדרבה פשטיה דקרא איירי מעושק וגזל דעשיר כמו שפי' רש"י ז"ל בפירוש החומש בפ' כי תצא וסתם עשיר אין דרך להשכיר עצמו לשכיר יום לשכיר אדם א"כ ממילא משמע דלענין בהמה וכלים איירי ובכה"ג ממעט גר תושב מרעך משא"כ לענין שכיר אדם לעולם חייב אפילו בגר תושב אפילו בבל תלין כיון דבהאי קרא דלא תלין כתיב שכיר ודרשינן מינה בג"ש משכיר דפרשת כי תצא דכתיב גר תושב להדיא אע"כ דתנא דמתניתין לית ליה ג"ש ומש"ה מוקי למיעוטא דרעך דלא תעשוק אכל מילי דחשיבי בהאי ענינא וכמו שאבאר בסמוך כנ"ל נכון ובישיבה הארכתי יותר ליישב קושית מהרש"א בענין אחר אלא שזה נ"ל עיקר ודוק היטב:

    שם תני רב חנניא כו' יצא בהמה וכלים שאינן באין לידי עניות ועשירות. נ"ל לפרש על הדרך שכתבתי בסמוך דכי עני הוא ל"ש אלא בשכיר אדם שדרך העני להשכיר עצמו לשכיר יום ולשכיר לילה משא"כ בעשיר אבל לענין בהמה וכלים לא תליא בעניות ועשירות דאדרבה העשיר יש לו הרבה בהמה וכלים להשכירם יותר מהעני וק"ל:

    תוספות בד"ה ואי אשמעינן גזל כו' לא הוה צריך להאי צריכותא כו' כדאמר בא"נ עס"ה. ונראה שהוצרכו לזה לפי שיטתם לעיל בא"נ דהא דמוקי רבא לא תגזול אעושק ולעבור עליו בב' לאוין ולא מוקי לה לב' לאוין אגזל גופא היינו משום דבגזל ליכא מלקות ובעושק איכא מלקות ע"ש בחידושינו משא"כ לפמ"ש בפרק א"נ לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דבעושק נמי ליכא מלקות אלא דאפ"ה לא מוקי לה רבא אגזל גופא אלא בעושק היינו משום דבענינא דשכיר כתיבא וכמ"ש שם מדכתיב ברישא דקרא לא תעשוק דהיינו בשכיר וסיפא דקרא נמי איירי בשכיר וכתב לא תגזול באמצע אם כן ע"כ לא תגזול איירי נמי בשכיר דאל"כ איפכא ה"ל למיכתב ועוד כתבתי שם דרבא נמי אמסקנא דהכא סמיך דרעך דכתיב התם בלא תעשוק היינו למשרי גזילה וא"כ אי ס"ד דלא תגזול דהתם היינו גזל גמור ה"ל למיכתב רעך בלא תגזול אע"כ דלא תגזל דהתם היינו נמי עושק ומש"ה כתב רחמנא לרעך ברישא דקרא כיון דבל תגזול נמי היינו עושק וא"כ לפ"ז אין כאן מקום לקושיית התוספות כנ"ל נכון ודוק היטב:

    בד"ה ורבי יוסי בר' יהודה כו' ומצאתי כתוב כו' עס"ה ולכאורה פירושם דחוק הוא דבסוגיא דשמעתין משמע דאאתך קאי. ונלע"ד דכך פירושו דנהי דמפשטיה דקרא דאתך היינו לכדילפינן בברייתא דבסמוך מ"מ מדאסמיך קרא שכיר לאתך ולא כתיב שכיר ברישא דקרא ע"כ היינו למדרש אתך נמי לענין שכר בהמה וכלים לתנא דמתניתין ולר"י ב"י כדמסקינן כדרב אסי והיינו נמי מדכתיב שכיר אתך היינו כל שכירות שאתך כנ"ל ודו"ק:

    בד"ה לבצור אשכול א' כו' נראה לר"י כו' הריטב"א פירש בענין אחר דאפילו פחות משוה פרוטה אשמעינן ע"ש ועיין במה שכתבתי בחידושי פרק א"נ בשיטת הרמב"ם ז"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 111b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 111, Amud Bet, about 437 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “״מאחיך״ פרט לאחרים. ״גרך״ זה גר צדק.…”

    2. Segment 218 words

      Opens “אין לי אלא שכר אדם, מנין לרבות…”

    3. Segment 351 words

      Opens “מכאן אמרו: אחד שכר אדם ואחד שכר…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה.

    4. Segment 414 words

      Opens “מני? אי תנא קמא דמאחיך״ קשיא גר…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 544 words

      Opens “אמר רבא: האי תנא תנא דבי ר'…”

      Named: רבא.

    6. Segment 614 words

      Opens “מ"ט דת"ק ״דמאחיך״ גמר ״שכיר״ ״שכיר״. ורבי…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה.

    7. Segment 739 words

      Opens “נהי דלא גמר ״שכיר״ ״שכיר״, בהמה וכלים…”

      Named: רבי חנניא.

    8. Segment 824 words

      Opens “ות"ק האי ״כי עני הוא״ מאי עביד…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה.

    9. Segment 99 words

      Opens “ות"ק חד להקדים עני לעשיר, וחד להקדים…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “וצריכא, דאי אשמעינן אביון משום דלא כסיף…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “ותנא דידן: מה נפשך? אי יליף ״שכיר״…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “לעולם לא יליף ״שכיר״ ״שכיר״, ושאני התם…”

    13. Segment 1334 words

      Opens “אי הכי, אפילו בהמה וכלים נמי! הא…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “ות"ק דמאחיך״ האי ״רעך״ מאי עבדי ליה?…”

    15. Segment 1534 words

      Opens “חד למשרא עושקו, וחד למשרא גזלו, וצריכי:…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “ורבי יוסי ברבי יהודה, האי ״לא תלין…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה, רב אסי.

    17. Segment 1711 words

      Opens “ואידך: מואליו הוא נושא את נפשו״ נפקא,…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 111b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026