Talmud Builders

    Bava Metzia 83b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 83b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1A laborer’s entrance into the city from the field at the end of a day’s work is at his own expense, i.e., he must work until the very end of the day before returning home, and he is not paid for his travel time. In contrast, his departure to work is at his employer’s expense, i.e., he may travel after sunrise, which is time that he is paid for. The source for this is as it is stated: “The sun rises; they slink away and couch in their dens; man goes forth to his work and to his labor until the evening” (Psalms 104:22–23). This verse indicates that people set out to work only from sunrise, but they work until the very end of the day.

    2The Gemara asks: But if employment practices are in accordance with regional custom, how can a source be cited from a verse? Let us see how they are accustomed to working in that place. The Gemara answers: The statement of Reish Lakish is with regard to a new city, which does not yet have an accepted practice. The Gemara asks: Even so, let us see from which city the laborers originally came, and let them follow the customs of that city. The Gemara answers: This is a case of an eclectic group of laborers, who came from many different cities. The Gemara offers an alternative answer: If you wish, say instead that the employer said to the laborer: I am hiring you as a laborer by Torah law. According to this explanation, Reish Lakish is detailing the halakha by Torah law.

    3With regard to the aforementioned psalm, the Gemara notes: Rabbi Zeira interpreted a verse homiletically, and some say that Rav Yosef taught in a baraita : What is the meaning of that which is written: “You make darkness and it is night, in which all the beasts of the forest creep forth” (Psalms 104:20)? “You make darkness and it is night”; this is referring to this world, which resembles nighttime. “In which all the beasts of the forest creep forth”; these are the wicked in this world, who resemble a beast of the forest, as the wicked have great influence in this world.

    4With regard to the World-to-Come, the verse states: “The sun rises; they slink away and couch in their dens” (Psalms 104:22). “The sun rises” for the righteous, and “they slink away,” i.e., the wicked go to Gehenna. As for the phrase: “And couch in their dens,” it is interpreted as follows: You will not have a single righteous person who will not have his own residence in the World-to-Come, as befitting his dignity. With regard to the phrase: “Man goes forth to his work,” it indicates that the righteous go forth to receive their reward. Finally, the phrase: “And to his labor until the evening” (Psalms 104:22), teaches that the verse is referring to one who has completed his labor by the evening, i.e., before the evening of his lifetime, his death.

    5The Gemara relates a story that involves rising early. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, found a certain officer [ parhagavna ] whose responsibility was to arrest thieves. He said to the officer: How are you able to arrest them? Aren’t they likened to beasts, as it is written: “You make darkness and it is night, in which all the beasts of the forest creep forth” (Psalms 104:20)? There are those who say that he said to him a proof from this verse: “He lies in wait in a secret place as a lion in his lair, he lies in wait to catch the poor; he catches the poor when he draws him up in his net” (Psalms 10:9). Since the wicked are so devious, perhaps you apprehend the righteous and leave the wicked alone?

    6The officer said to him: But what should I do? It is the king’s edict [ harmana ] that I must arrest thieves, and I am performing my job to the best of my ability. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said to him: Come and I will instruct you how you should do it. At the fourth hour of the day enter the tavern. When you see someone drinking wine, holding his cup in his hand, and dozing, inquire about his background.

    7If he is a Torah scholar and is dozing, assume that he rose early in the morning for his studies. If he is a daytime laborer, assume that he rose early and performed his work. And if his work is at night and no one heard him working, it is possible that this is because he draws copper wires, which is a form of labor that does not produce noise. And if he is none of these, he is a thief, and you should arrest him, as it can be assumed that he was awake the previous night because he was stealing, and that is why he is now dozing off.

    8This matter of the advice of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was heard in the king’s palace. The king’s ministers said: Let the reader of the letter be its messenger [ parvanka ], i.e., since Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, offered this advice, he should be the one to implement it. They brought Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, to the authorities who appointed him to this task, and he proceeded to arrest thieves. Rabbi Yehoshua ben Korḥa sent Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, the following message: You are vinegar, son of wine, i.e., you are wicked in comparison to your father, the righteous Rabbi Shimon, just as vinegar is spoiled wine. Until when will you inform on the nation of our God to be sentenced to execution by a gentile king’s court?

    9Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, sent a message back to him: I am merely eradicating thorns from the vineyard, i.e., I am removing the wicked from the Jewish people. Rabbi Yehoshua ben Korḥa sent back to him: Let the Owner of the vineyard, i.e., God, come and eradicate His own thorns. It is not your place to do this. The Gemara relates: One day, a certain laundryman met Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and called him vinegar, son of wine. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said: From the fact that this man acted so insolently by vilifying a Torah scholar, one can conclude that he is a wicked person. He told the authorities: Arrest that man. They arrested him and condemned him to death.

    10After his mind settled, i.e., when his anger abated, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, regretted his hasty decision. He went after the laundryman in order to ransom him and save him from execution, but he was unable to do so. He read the verse about him: “Whoever keeps his mouth and his tongue, keeps his soul from troubles” (Proverbs 21:23), i.e., had the laundryman not issued his derogatory comment he would have been spared this fate. Ultimately, they hanged the laundryman. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, stood beneath the gallows and wept. Those who were present said to him: Our teacher, let it not be bad in your eyes that you caused his death, as this laundryman was a wholly wicked person; you should know that he and his son both engaged in intercourse with a betrothed young woman on Yom Kippur.

    11Upon hearing this, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, placed his hand upon his belly, over his innards, and said: Rejoice, my innards, rejoice! If your mere suspicions are so accurate, all the more so your certainties must be correct. If the condemnation of this man based upon the suspicions raised by his insolence proved to be correct, the identification of thieves in accordance with logical reasoning must certainly be accurate. I am assured about you, my innards, that worm and maggot will not affect you, which is a sign of a completely righteous person.

    12Nevertheless, his mind was not calmed. He decided to test himself. He arranged for people to give him a sedative to drink, and they brought him into a house of marble, where surgeries were performed, and cut open his belly. They removed baskets upon baskets of fat from it, placed them in the hot sun in the summer months of Tammuz and Av, and the fat did not putrefy. In this manner, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, received proof that his decisions were correct and that he was a wholly righteous individual.

    13The Gemara questions what the proof was: This is not sufficient proof, as all fat that is not attached to flesh does not putrefy. The Gemara answers: True, all fat not attached to flesh does not putrefy, but the red veins within the fat do putrefy. Here, by contrast, although there were red veins in the fat, they did not putrefy, which is a sign of his righteousness. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, read the verses about himself: “I have set the Lord always before me…therefore my heart is glad, and my glory rejoices; my flesh also dwells in safety” (Psalms 16:8–9).

    14The Gemara relates: And a similar incident also occurred to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, i.e., he too was appointed head officer.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בכניסתולעיר:

    משלוצריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו:

    וביציאתולמלאכתו בבוקר:

    משל בעל הביתאינו צריך להקדים אלא עם הנץ החמה:

    יאספוןהחיות דלעיל מיניה כתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו' וסמיך ליה יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב עד שתחשך:

    וליחזי היכי נהיגיבעיר והכל כמנהג המדינה ודריש לקיש מאי היא:

    בנקוטאישנתלקטו במקומות הרבה ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין וליכא למיסמך אלא אדאורייתא:

    אלו רשעים שבושמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם:

    תזרח השמשלעולם הבא:

    ואל מעונותם ירבצוןהצדיקים:

    עדי ערבעד יום מותו:

    פרהגונאממונה של מלך:

    תפיס גנביבודק אחריהן ותופסן:

    היכי יכלת להולהבין תחבולותם:

    לאו כחיותא מתיליוכי לא כחיות נמשלו שמתחבאות ביום במסתריהם:

    דלמאהני דשקלת צדיקי נינהו:

    הרמנא דמלכא הואמצות המלך היא:

    בארבע שעישהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחנויות וסועדין:

    אקדומי אקדים לגירסיההשכים בעוד לילה ולכך הוא מנמנם:

    ואי פועל הואשכיר יום:

    ואי עבידתיה בליליאאומן שמלאכתו בלילה:

    רדודי רדידתרגום (שמות לט) וירקעו את פחי. ורדידו מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים זה דק מזה ואין קולו נשמע בלילה ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה אין לך לתופסו על כך דלמא רדודי רדיד:

    גנבא הואולכך הוא ישן שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או לחפור בתים:

    קריינא דאיגרתאמשל הוא:

    פרוונקאשליח:

    חומץ בן ייןרשע בן צדיק:

    יבא בעל הכרםהקב"ה כי כרם ה' צבאות בית ישראל:

    ויכלהויטול את קוציו של כרם:

    קרי עליהעל הכובס:

    זקפוהותלאוהו:

    קםרבי אלעזר:

    תותי זקיפאתחת העץ:

    על נערה מאורסהשהיא בסקילה וכל הנסקלין נתלין:

    ודאית שלכםמקום שיש טעם בדבר כגון הנך דניימי בחנותא:

    דיקולי דתרבאסלים מלאים שומן לפי שבעל בשר היה מאוד:

    בשמשאלנסות אם יסריח וירום תולעים:

    כל תרבא לא מסרחאא"כ יש בשר עמו:

    שורייקי סומקיגוונים אדומים והן מין הבשר:

    בבא מציעא 83 עמוד ב

    1פועל בכניסתו משלו, ביציאתו משל בעל הבית, שנאמר: ״(תהלים קד״, כב) ״תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון. יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב״.

    2וליחזי היכי נהיגי בעיר חדשה. וניחזי מהיכא קא אתו בנקוטאי. איבעית אימא: דאמר להו דאגריתו לי כפועל דאורייתא.

    3דרש רבי זירא ואמרי לה, תני רב יוסף: מאי דכתיב ״(תהלים קד״, כ) ״תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער״. ״תשת חשך ויהי לילה״ זה העולם הזה שדומה ללילה. ״בו תרמוש כל חיתו יער״ אלו רשעים שבו, שדומין לחיה שביער.

    4״תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון״. ״תזרח השמש״ לצדיקים, ״יאספון״ רשעים לגיהנם, ״ואל מעונתם ירבצון״ אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו. ״יצא אדם לפעלו״ יצאו צדיקים לקבל שכרן, ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב.

    5ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי, אמר ליה: היכי יכלת להו, לאו כחיותא מתילי, דכתיב: ״בו תרמוש כל חיתו יער״? איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה: (תהלים י, ט) יארב במסתר כאריה בסוכו דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי?

    6א"ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר: תא אגמרך היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה׃

    7אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא הוא ותפסיה׃

    8אישתמע מילתא בי מלכא אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל שלח ליה ר' יהושע בן קרחה חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה׃

    9שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם שלח ליה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו יומא חד פגע ביה ההוא כובס קרייה חומץ בן יין אמר מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא אמר להו תפסוהו תפסוהו׃

    10לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא מצי קרי עליה (משלי כא, כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו זקפוהו קם תותי זקיפא וקא בכי אמרו ליה רבי אל ירע בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים׃

    11הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו ומה ספיקות שלכם כך ודאית שלכם על אחת כמה וכמה מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם׃

    12ואפי' הכי לא מייתבא דעתיה אשקיוהו סמא דשינתא ועיילוהו לביתא דשישא וקרעו לכריסיה הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי׃

    13כל תרבא נמי לא סריח כל תרבא לא סריח שורייקי סומקי מסריח הכא אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח קרי אנפשיה (תהלים טז, ט) אף בשרי ישכון לבטח׃

    14ואף ר' ישמעאל ברבי יוסי מטא׃

    Tosafot

    פועל בכניסתו משלופי' בכניסתו לביתו מן המלאכה משלו בשעה שהיא שלו דהיינו אחר יציאת הכוכבים לפי שחזרה לבית אינו לצורך בעל הבית ולכך אין לו להתבטל בשביל החזרה שאינה ממלאכת בעה"ב וביציאתו למלאכה משל בעה"ב דזמן המלאכה הוא מהנץ עד צאת הכוכבים ולא מעמוד השחר כדמשמע בפרק אמר להם הממונה (יומא דף כח: ושם) דתנן האיר כל המזרח ויצאו כל העם לשכור פועלים משמע שלא היו נכנסים למלאכה עד הנץ וכן משמע בריש פסחים (דף ב: ושם ד"ה ר"א) דקאמר התם דאסור לעשות מלאכה מהנץ בערבי פסחים ואמאי טפי מהנץ אלא לפי שהוא זמן התחלת פועלים לעשות מלאכה ואע"ג דבעזרא כתיב גבי בנין בית המקדש שהיו עושין מעלות השחר התם משום כבוד בהמ"ק הוו מקדמי טפי אבל שאר פועלין לא היו יוצאין למלאכה אלא מהנץ ואילך שההליכה היא לצורך בעל הבית ואע"פ שמזכיר כניסה שהיא בסוף היום קודם יציאה שהיא בבקר כן דרך הגמרא כההוא דאמר רב יהודה לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב ובעושין פסין (עירובין דף כא.) אבל מטפס ועולה מטפס ויורד ואע"ג דשעת הכנסת פועלים דריש פרק שום היתומים (ערכין דף כא: ושם ד"ה בשעת) היינו שעת הכנסת פועלים למלאכה כדמוכח התם וכן בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מח:) מכניס לו פועלים ומוציא לו פועלים התם לשון הכנסה והוצאה הוי אבל הכא נקט כניסה ויציאה דהיינו כניסה לביתו ויציאה מביתו ופי' זה משמע בב"ר ואפילו לשון הכנסה מפרש התם כניסה לביתו והכי איתא התם פרשת ויצא ויבא יעקב מן השדה בערב תנינן תמן השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב כו' אמר ר' מנא במקום שאין מנהג תנאי ב"ד הוא שתהא הוצאה משל בעה"ב והכנסה משל פועלים הוצאה משל בעה"ב מנין דכתיב (תהילים ק״ד:כ״ב) תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו הכנסה משל פועל מנין דכתיב (שם) ולעבודתו עדי ערב וכן פירש בקונטרס אלא שפירש בכניסתו משלו מוותר משלו שאינו הולך עד אחר צאת הכוכבים ומה שהזכיר ויתור אין נראה לר"י שאינו מוותר כלום ור"ח פירש בכניסתו למלאכתו נותן משלו לבעה"ב וממהר לצאת קודם הנץ שהוא זמנו לצאת ויוצא מעלות השחר ולכך ביציאתו ממלאכתו משל בעה"ב שיוצא קודם צאת הכוכבים שיגיע לביתו עד צאת הכוכבים וזהו משל בעה"ב שהרי דינו היה עד צאת הכוכבים כמו שמביא מן הפסוק וקמ"ל ריש לקיש ששינו העולם מנהגם מדין הפסוק שמביא לקיים הא דאמר לעולם יכנס אדם בכי טוב ופי' שכן משמע בב"ר ואדרב' שם משמע כפי' קמא ועוד קשה לפירושו דמאי פריך וליחזי היכי נהיגי הא ריש לקיש לא אתא למימר שצריך לעשות כן אלא אתא לאשמועינן למה שינו פועלים מנהגם מפועל דאורייתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    פועל בכניסתו משלויש מפרשים אם נכנס במלאכתו קודם זריחת השמש משלו הוא נותן לבעל הבית, וביציאתו ממלאכתו עם הערב משל בעל הבית הוא שכן משפטו. ויש מפרשים בכניסתו לערב לבית בשעות שלו הוא צריך ליכנס, כלומר לאחר הערב, לפי שהמהלך מן השדה לעיר אינו משתדל לבעל הבית, אבל ביציאתו לעבודתו אינו יוצא ללכת אלא משהתחילו לו שעות של בעל הבית דהיינו משיזרח השמש, לפי שאף כשהפועל הולך מן העיר לשדה בעבודת בעל הבית הוא מתעסק, והיינו דכתיב תזרח השמש יצא אדם לפעלו ויעבוד בעבודתו עדי ערב, וזה נכון. וכן נראה לי מן הירושלמי, דגרסינן התם (פירקין ה"א), ערבי שבתות בין ההשכמה בין הערבה משל בעל הבית, עד איכן כדי למלאת לו חבית של מים ולצלות לו דג ולהדליק לו את הנר. (שיטמ"ק).

    וניחזי מהיכא קא אתושמעינן מהכא דכל עיר חדשה אם נודע רוב אנשי' מהיכן באו הכל כמנהג אותו מקום שבאו משם. [נמוק"י בשם הרשב"א ודרנב"ר ז"ל.].

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 83b

    Bava Metzia 83b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 419 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בכניסתו לעיר:

    משלו צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו:

    וביציאתו למלאכתו בבוקר:

    משל בעל הבית אינו צריך להקדים אלא עם הנץ החמה:

    יאספון החיות דלעיל מיניה כתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו' וסמיך ליה יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב עד שתחשך:

    וליחזי היכי נהיגי בעיר והכל כמנהג המדינה ודריש לקיש מאי היא:

    בנקוטאי שנתלקטו במקומות הרבה ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין וליכא למיסמך אלא אדאורייתא:

    אלו רשעים שבו שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם:

    30 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 83b · Sefaria

    Tosafot

    פועל בכניסתו משלו פי' בכניסתו לביתו מן המלאכה משלו בשעה שהיא שלו דהיינו אחר יציאת הכוכבים לפי שחזרה לבית אינו לצורך בעל הבית ולכך אין לו להתבטל בשביל החזרה שאינה ממלאכת בעה"ב וביציאתו למלאכה משל בעה"ב דזמן המלאכה הוא מהנץ עד צאת הכוכבים ולא מעמוד השחר כדמשמע בפרק אמר להם הממונה (יומא דף כח: ושם) דתנן האיר כל המזרח ויצאו כל העם לשכור פועלים משמע שלא היו נכנסים למלאכה עד הנץ וכן משמע בריש פסחים (דף ב: ושם ד"ה ר"א) דקאמר התם דאסור לעשות מלאכה מהנץ בערבי פסחים ואמאי טפי מהנץ אלא לפי שהוא זמן התחלת פועלים לעשות מלאכה ואע"ג דבעזרא כתיב גבי בנין בית המקדש שהיו עושין מעלות השחר התם משום כבוד בהמ"ק הוו מקדמי טפי אבל שאר פועלין לא היו יוצאין למלאכה אלא מהנץ ואילך שההליכה היא לצורך בעל הבית ואע"פ שמזכיר כניסה שהיא בסוף היום קודם יציאה שהיא בבקר כן דרך הגמרא כההוא דאמר רב יהודה לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב ובעושין פסין (עירובין דף כא.) אבל מטפס ועולה מטפס ויורד ואע"ג דשעת הכנסת פועלים דריש פרק שום היתומים (ערכין דף כא: ושם ד"ה בשעת) היינו שעת הכנסת פועלים למלאכה כדמוכח התם וכן בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מח:) מכניס לו פועלים ומוציא לו פועלים התם לשון הכנסה והוצאה הוי אבל הכא נקט כניסה ויציאה דהיינו כניסה לביתו ויציאה מביתו ופי' זה משמע בב"ר ואפילו לשון הכנסה מפרש התם כניסה לביתו והכי איתא התם פרשת ויצא ויבא יעקב מן השדה בערב תנינן תמן השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב כו' אמר ר' מנא במקום שאין מנהג תנאי ב"ד הוא שתהא הוצאה משל בעה"ב והכנסה משל פועלים הוצאה משל בעה"ב מנין דכתיב (תהילים ק״ד:כ״ב) תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו הכנסה משל פועל מנין דכתיב (שם) ולעבודתו עדי ערב וכן פירש בקונטרס אלא שפירש בכניסתו משלו מוותר משלו שאינו הולך עד אחר צאת הכוכבים ומה שהזכיר ויתור אין נראה לר"י שאינו מוותר כלום ור"ח פירש בכניסתו למלאכתו נותן משלו לבעה"ב וממהר לצאת קודם הנץ שהוא זמנו לצאת ויוצא מעלות השחר ולכך ביציאתו ממלאכתו משל בעה"ב שיוצא קודם צאת הכוכבים שיגיע לביתו עד צאת הכוכבים וזהו משל בעה"ב שהרי דינו היה עד צאת הכוכבים כמו שמביא מן הפסוק וקמ"ל ריש לקיש ששינו העולם מנהגם מדין הפסוק שמביא לקיים הא דאמר לעולם יכנס אדם בכי טוב ופי' שכן משמע בב"ר ואדרב' שם משמע כפי' קמא ועוד קשה לפירושו דמאי פריך וליחזי היכי נהיגי הא ריש לקיש לא אתא למימר שצריך לעשות כן אלא אתא לאשמועינן למה שינו פועלים מנהגם מפועל דאורייתא:

    Tosafot on Bava Metzia 83b · Sefaria

    Rashba

    פועל בכניסתו משלו יש מפרשים אם נכנס במלאכתו קודם זריחת השמש משלו הוא נותן לבעל הבית, וביציאתו ממלאכתו עם הערב משל בעל הבית הוא שכן משפטו. ויש מפרשים בכניסתו לערב לבית בשעות שלו הוא צריך ליכנס, כלומר לאחר הערב, לפי שהמהלך מן השדה לעיר אינו משתדל לבעל הבית, אבל ביציאתו לעבודתו אינו יוצא ללכת אלא משהתחילו לו שעות של בעל הבית דהיינו משיזרח השמש, לפי שאף כשהפועל הולך מן העיר לשדה בעבודת בעל הבית הוא מתעסק, והיינו דכתיב תזרח השמש יצא אדם לפעלו ויעבוד בעבודתו עדי ערב, וזה נכון. וכן נראה לי מן הירושלמי, דגרסינן התם (פירקין ה"א), ערבי שבתות בין ההשכמה בין הערבה משל בעל הבית, עד איכן כדי למלאת לו חבית של מים ולצלות לו דג ולהדליק לו את הנר. (שיטמ"ק).

    וניחזי מהיכא קא אתו שמעינן מהכא דכל עיר חדשה אם נודע רוב אנשי' מהיכן באו הכל כמנהג אותו מקום שבאו משם. [נמוק"י בשם הרשב"א ודרנב"ר ז"ל.].

    Rashba on Bava Metzia 83b · Sefaria

    Meiri

    כל שהיא עיר חדשה ואין בה מנהג ידוע ואף אותם שנתישבו בתוכה לא באו ממקום אחד אלא ממקומות מפוזרים אין כופין את הפועלים להשכים עד שתזרח השמש אבל כופין אותם להעריב מעתה פועל שהשכים מוותר הוא משלו וכשמעריב אין כאן ותור אלא מן הדין כך הוא והוא שאמרו פועל בכניסתו משלו ביציאתו מבעל הבית שנאמר תזרח השמש יאספון וכו' ולעבודתו עדי ערב ואם היה שם מנהג והתנה שהוא שוכרם על צד הדין מעריב ואינו משכים הא כל שהיה שם מנהג ושכר סתם מניחין את הדין והולכין אחר המנהג ועל זה אמרו בתלמוד המערב זאת אומרת מנהג מבטל הלכה:

    תלמידי חכמים וחסידים ואנשי השם ראוי להם על כל פנים להרחיק עצמם שלא להתודע לרשות וכל שכן לקבל מהם מנוי לתפוש גנבים וליסטים ושאר רשעי הדור לימסר להריגה שכל שעושה כן הרי הוא גורם ליהרג הרבה נפשות מדין המלכות שלא מדין תורה וכל שמסבב מיתתו שלא בדין תורה הרי זה אחד ממיני המלשינות והמסירה וכמו שאמרו לאחד מגדוליהם עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה ואע"פ שהתנצל על זה ואמר קוצים אני מכלה מן הכרם כבר השיבוהו יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו ואם תאמר שאף הוא מניחם אלא אם כן נודע בהם שמתחייבים מדיני ישראל הרי עובר על חקי המלכות וטכסיסיו ואף זה אסור לו וכמו שאמר אחד מגדוליהם ומאי אעביד הורמנא דמלכא אנא אחר שכן אין בה אלא להתרחק מזו ומכיוצא בה ולהשתדל עליה בכל כחו כבר השיבו לאחד מהם אביך ברח ללודקיא את ברח לאסיא:

    Meiri on Bava Metzia 83b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרק השוכר את הפועלים

    תוספות בד"ה פועל בכניסתו כו' פי' כו' דשעת [הוצאת] והכנסת פועלים דריש פרק שום היתומים היינו שעת הכנסת פועלים למלאכה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בא"ד לקיים הא דאמר לעולם יכנס אדם בכי טוב כו' עכ"ל אבל מה שממהר לצאת קודם הנץ החמה מקרי שפיר יצא בכי טוב כיון דכבר עלה עמוד השחר ודו"ק:

    בא"ד וע"ק לפירושו דמאי פריך וליחזי היכי נהיגי הא ר"ל לא כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דאקרא פריך וליחזו היכי נהיגי דהקרא איירי שפיר ביישוב העולם דעדיין לא היה אז מנהג ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 83b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    פועל בכניסתו משלו יש מפרשים אם נכנס במלאכתו קודם זריחת השמש משלו הוא נותן לבעל הבית וביציאתו ממלאכתו עם הערב משל בעל הבית הוא שכן משפטו ויש מפרשים בכניסתו לערב לבית בשעות שלו הוא צריך ליכנס כלומר לאחר הערב לפי שהמהלך מן השדה לעיר אינו משתדל לבעל הבית אבל ביציאתו לעבודתו אינו יוצא ללכת אלא משהתחילו לו שעות של בעל הבית דהיינו משיזרח השמש לפי שאף כשהפועל הולך מן העיר לשדה בעבודת בעל הבית הוא מתעסק והיינו דכתיב תזרח השמש יצא אדם לפעלו ויעבוד בעבודתו עדי ערב וזה נכון. וכן נראה לי מן הירושלמי דגרסינן התם ערבי שבתות בין ההשכמה בין הערבה משל בעל הבית עד איכן כדי למלאת לו חבית של מים ולצלות לו דג ולהדליק לו את הנר. הרשב"א.

    וזה לשון הריטב"א פועל בכניסתו משלו וכו'. פירש רש"י פועל בכניסתו בערב לעיר צריך לוותר משלו אצל בעל הבית להחשיך אצלו וביציאתו למלאכתו לבקר משל בעל הבית שאינו צריך להקדים אלא שילך עם הנץ החמה. ובדרך אחר פירשו בתוספות לפי שטה זו פועל בכניסתו בערב משלו צריך לתת בחירתו שלא יכנס אלא לאחר צאת הכוכבים כי חורתו לצורך עצמו היא ואין לו לבא ביומו של בעל הבית אבל ביציאתו בבקר הליכתו לצורך בעל הבית היא וכיון שכן הולך לאחר הנץ החמה שהוא יומו של בעל הבית ואין לו להקדים קודם לכה ואחרים פירשו פועל בכניסתו למלאכה בבקר צריך לתת משלו שיקדים ללכת קודם הנץ החמה שיתחיל מלאכתו בשדה בשתנץ החמה וביציאתו מן המלאכה יטול משל בעל הבית שיצא מן השדה קודם צאת הכוכבים ויהיה בביתו כשיצאו הכוכבים ותקנו כן כדי שלא יכנס אחר צאת הכוכבים שיש סכנה ומכל מקום נלמוד מדבריו כי בבקר נוטל משלו וביציאתו נוטל מבעל הבית דאלמא זמן פועל הוא מהנץ החמה עד צאת הכוכבים וזה פירוש נכון וכן משמע במדרש תהלים ולעבודתו עדי ערב מכאן אמרו חז"ל שתהא היציאה של בעל הבית והכניסה של פועל. וצריך הפועל שתזרח לו השמש בשדה למלאכתו ושיהא בעל הבית משפיע את הפועל בעיר. עד כאן וכן אמרו בירושלמי. עד כאן.

    וליחזי מהיכא אתו פירוש דכיון דליכא מנהג הכא אית לן למיזל בתר אחרא דאתו מינה. ושמעינן מהכא שההולך ממקום למקום ופוסק שם על שום דבר סתם אם יש שם מנהג הולך אחר המנהג ואם אין שם מנהג הולך אחר מנהג מקומו. הריטב"א ז"ל.

    בעיר חדשה כתב. הרמ"ך ז"ל וזה לשונו: לענין פסק בני העיר שנתיישבו מחדש קובעים מנהגותם כמנהגות העיר שיצאו משם. ואי לקוטאי נינהו הולכין אחר מנהג העיר החשובה הקרובה להם לא רצו אינם יכולים לכוף זה את זה אלא הולכין על דין תורה. מיהו נראה לומר דהיכא דאמרי מעיקרא נקבע לנו מנהג כדי שלא נהיה אגודות אגודות ואיכא אדם חשוב בהדייהו ומסכים בקביעת מנהגם עמהן יכולין הן לכוף זה את זה כדין ולהסיע על קיצתם שבני העיר כופין זה את זה וצריך עיון. עד כאן.

    אמר להם תפסוהו והא דדאין בלא עדים והתראה ושלא בזמן סנהדרין שאני הכא דשליחא דמלכא הוא ומדיני המלכות להרוג בלא עדים והתראה לייסר העולם כמו שראינו בדוד שהרג גר עמלקי ושלוחו של מלך כמותו. ומכל מקום במקום שאין כך למלך לעשות כן מחוקי המלכות אף הממונה שלו אינו רשאי ואם אמר לו המלך לעשות כן יהרג ואל יעבור. הריטב"א ז"ל.

    אל ירע בעיניך הוא ובנו בעלו נערה המאורסה ואם תאמר והלא דינם בסקילה ואמרינן בעלמא אף על פי שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו. יש לומר שלא בטלו שימות במיתה חמורה יותר אבל פעמים שהוא מת במיתה קלה יותר כשם שפעמים שימות על משכבו והכא להקל נשתנה דינו דתליה מענין חנק שהיא יותר קלה מסקילה לדברי הכל ויש אומרים דאתיא כמאן דאמר כל הנסקלין נתלין ואין צורך. הריטב"א ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 83b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַאי דִּכְתִיב "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים קד, כ). נראה לי בס"ד דקשיא ליה באומרו וִיהִי לָיְלָה והלא החשך עצמו נקרא לילה דכתיב וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה (בראשית א, ה) לכך פירש לילה קאי על עולם הזה שדומה ללילה. ונראה לי בס"ד דמיון הזה על פי מה שאמרו בגמרא (ברכות יז.) עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ דהכונה שיהי לצדיקים ענג נפש מעין עולם הבא מצד רוב שמחתם בתורה ומצות וזהו עוֹלָמְךָ הוא עולם הבא תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ בעולם הזה ומצד זה דומה עולם הזה ללילה דאף על פי שהוא חושך ימצא לפעמים בו הדלקת נרות מרובים עד כי לילה כיום יאיר וכן עולם הזה שהוא חושך יאיר בו אור הוא עונג עולם הבא.

    "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר", אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁבּוֹ שֶׁדּוֹמִין לְחַיָּה שֶׁבַּיַּעַר (תהלים קד, כ). נראה לי בס"ד דחיות רעות ההולכים במדבר הם נראין לכל מרחוק ובורחין מהם ונשמרים מהם אך חיות רעות אשר נחבאים ביער אין מרגישים בם להשמר מהם, וכן ענין רשעים יש שהם רשעים גמורים וידועים מאלו אין פחד אך הפחד הוא מן רשעים שאינם ידועים ונראין להדיה וכמו שאמר הכתוב הֳ' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי (תהלים קיח, ז).

    "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ", לַצַּדִּיקִים (תהלים קד, כב) דריש כן על דרך וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה (מלאכי ג, כ) לכן דריש אומרו כאן הַשֶּׁמֶשׁ בה"א הידיעה דקאי על שמש שיזרח לצדיקים ונראה לכן הצדיק נמשל לתמר דכתיב צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח (תהלים צב, יג) כי שֶּׁמֶשׁ [640] גימטריא תָּמָר [640] והוא אור הזרוח לצדיקים גם מספר שֶּׁמֶשׁ עולה מספר אוֹר צַדִּקִים חֲסִדִים טוֹבִים [640].

    "וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן", אֵין לְךָ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁאֵין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדוֹ (תהלים קד, כב). דייק לה מדכתיב מְעוֹנֹתָם ולא 'מעונות' כי מעונתם משמע הראויים להם ואפשר לרמוז הענין בכתוב מְעוֹנֹתָם חלקנה לשתים וקרי בה 'מעון תם' כלומר שלם לפי כבודו ואינו חסר.

    "וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב", בְּמִי שֶׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב (תהלים קד, כג) מלבד פשט הדברים דקאי על יום המיתה יש לפרש עָרֶב לשון ערבות שהאדם חייב גם בשביל אחרים מצד הערבות אם לא הוכיח אותם והוא השלים חיוב המוטל עליו גם מצד הערבות. או יובן עָרֶב רמז למיתוק הגבורות בחסדים שחייב האדם לעשות על ידי מעשיו הטובים והוא שם אלקים ברבוע עולה ד' שהוא דין ויתמתק בשם הוי־ה דמלוי יודי"ן שהוא רחמים וזהו הרמוז באותיות עָרֶב שהם ע"ב ר' שהשלים עבודתו גם בזאת שעשה המיתוק כראוי ונרמז זה המיתוק בסדר אותיות ערב שהוא לשון עריבות שהוא ענין המיתוק. או יובן בס"ד עֲדֵי עָרֶב רמז בזה ע' רב דידוע עי"ן של שְׁמַע (דברים ו, ד) היא עי"ן רבתי שרומזת לבינה ולכך נכתבה בתיבת שמע, כי שמע כלומר הבן והיינו נמי דשמיעה היא בבינה וידוע כי עולם הבא הוא סוד בינה ולזה אמר לַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב עד עין רב כלומר עד שיגיע לעולם הבא שהיא סוד עין רב.

    אִי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הוּא וְנַיִים, אַקְדוּמִי אַקְדִּים לְגִירְסֵיהּ יש להבין למה בתלמיד חכם כפל לשון אַקְדוּמִי אַקְדִּים ובפועל אמר קָדִים עָבִיד ולא אמר אַקְדוּמִי קָדִים? ונראה לי בס"ד כי הפועל אין דרכו להקדים קודם עלות השחר כלל ורק יזדמן זה במקרה בהיכא דבעל המלאכה נחפז למלאכתו ומבקש מן הפועל להקדים להקיץ באשמורת קודם עלות השחר כדי לעסוק זמן יותר במלאכה שצריכה לו במהרה ולכך כיון דלא הורגל בזה נתנמנם באותו העת מחמת הקצתו מן השינה קודם מדתו בכל יום אך תלמיד חכם בודאי דרכו להקדים שעה או שתים קודם עלות השחר לעסוק בתורה בעוד לילה וכיון דמורגל בקדימה זו אינו מתנמנם מחמת זה ביום ורק יזדמן באיזה לילה שהקדים זמן יותר מקדימה הרגיל בה שהקיץ משנתו ארבע וחמש שעות קודם עלות השחר מפני שנזדמן לו סוגיה עמוקה ורצה לעיין בה אותה הלילה זמן יותר והוכרח להקדים קודם זמן קדימתו הנהוג בכל לילה ולכך הוא מתנמנם ביום ההוא מפני שהיה לו שינוי מן ההרגל שלו לכן אמר אקדומי אקדים לשון כפול.

    אִי פּוֹעֵל הוּא, קָדִים עָבִיד עָבִידְתֵּיהּ קשא הוה ליה למימר קָדִים עָבִידְתֵּיהּ דהא גבי תלמיד חכם לא אמר 'גריס גרסתיה'? ונראה לי בס"ד דפועל יום אין דרכו לקום באשמורת קודם עלות השחר ואמאי זה מתנמנם אך יזדמן לו שיש לו בביתו מלאכה שלו של עצמו וביום אינו יכול לעסוק בה כי הוא שכיר לעשות מלאכת בעל הבית כדי שיזון בשכרו בני ביתו ועל כן במלאכת עצמו יעסוק בה בביתו באשמורת קודם עלות השחר ולכך מתנמנם ולזה אמר עָבִיד עָבִידְתֵּיהּ דייקא כלומר עבודה השייכה לו לעצמו.

    אִי עָבִידְתֵּיהּ בְּלֵילְיָא, רְדוּדֵי רָדִיד פירוש אם הוא מפועלים שדרכם לעסוק בלילה הנה אלו דרכם לישן אחר זריחת השמש ולמה לעת כזאת מתנמנם מאחר שעתה קם מן השינה? אלא היינו טעמא כי בעל המלאכה היה לו צורך לגמור המלאכה מהר ולכן לא הניחו לעזוב מלאכתו בזריחת השמש אלא ימשך אותה עד שלש וארבע שעות מן היום ולכך זה עתה עזב את עסק המלאכה שעדיין לא ישן והוא מתנמנם כעת. ודע כי כל השערות אלו שהסביר אותם לו היינו כדי לתפסו בעבור לחקרו ולדרשו ואין הכונה שימסרנו למלכותה על פי השערות אלו יען כי השערות אלו הם מוסברים על פי הרוב דאפשר שהוא אינו תלמיד חכם ואינו פועל ועם כל זה ישן שקרה לו מקרה של הקצה באותה הלילה שהיה לו כאב הראש או כאב שינים או כאב מעיים או היה לו חולה בתוך ביתו ושמשו כל הלילה או היה בסעודת מרעים וכיוצא ולכן אין למסרו ביד מלכות אלא אם כן יעשה לו חקירה ודרישה לדעת למה מתנמנם ולמה לא ישן בלילה ואז אחר שיתברר לו הדבר יעשה מעשה מה שאין כן אם הוא תלמיד חכם או פועל אין צריך לתפסו כדי לחקרו ולדרשו אלא יתלה הדבר בעניינו. ודע כי המלך מוליך עמו אנשים משחיתים הממונים על הרג וצליבה ובתחילה כאשר תופסו כדי לחקרו ולדרשו אין רשאין לשלוט בו ורק אחר שיתברר אצלו שהוא גנב אומר לאותם המשחיתים תפסוהו אז יצא הדבר מתחת ידו כי אלו יעשו בו משפט כתוב להרגו או לתלותו ואין יכול להצילו מידם כי מאחר שמסרו בידם נמצא נגמר דינו אצלו ולכן כיון שאמר לאותם הממונים על ההוא גברא תפסוהו לא היה יכול להצילו מידם אלא תכף עשו בו משפט כתוב לתלותו כי כך הם מצווים ועומדים מאת המלך.

    4 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 83b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 83, Amud Bet, about 419 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “פועל בכניסתו משלו, ביציאתו משל בעל הבית,…”

    2. Segment 218 words

      Opens “וליחזי היכי נהיגי בעיר חדשה. וניחזי מהיכא…”

    3. Segment 342 words

      Opens “דרש רבי זירא ואמרי לה, תני רב…”

      Named: רבי זירא, רב יוסף.

    4. Segment 440 words

      Opens “״תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון״. ״תזרח…”

    5. Segment 542 words

      Opens “ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא…”

      Named: רב במסתר.

    6. Segment 629 words

      Opens “א"ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר:…”

    7. Segment 725 words

      Opens “אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים…”

      Named: רבא.

    8. Segment 836 words

      Opens “אישתמע מילתא בי מלכא אמרו קריינא דאיגרתא…”

      Named: רבי אלעזר ברבי שמעון.

    9. Segment 937 words

      Opens “שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם…”

    10. Segment 1038 words

      Opens “לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא…”

      Named: רבי אל.

    11. Segment 1128 words

      Opens “הניח ידו על בני מעיו אמר שישו…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “ואפי' הכי לא מייתבא דעתיה אשקיוהו סמא…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1330 words

      Opens “כל תרבא נמי לא סריח כל תרבא…”

      Named: רבא.

    14. Segment 146 words

      Opens “ואף ר' ישמעאל ברבי יוסי מטא…”

      Named: רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Metzia 83b · Segment 3 — “…ואמרי לה, תני רב יוסף: מאי דכתיב (תהלים קד,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 83b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026