Talmud Builders

    Bava Metzia 107a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 107a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is lenient, as he maintains that donors are not particular in this regard. This shows that Rabban Shimon ben Gamliel is not bothered by a change of mind if no harm results.

    2Abaye said: Rabban Shimon ben Gamliel’s reason is as explained by the Master, Abaye’s teacher Rabba, as the Master says: One for whom it is preferable to grow crops and yet have his land remain as fertile as if it lay fallow should plant wheat one year and barley the next year. In addition, he should plant one year lengthwise and the following year crosswise. In this manner, he will prevent the field from being weakened.

    3The Gemara comments: And we said that his use of the land with-out following these dictates would weaken it only where he does not plow and repeat his plowing, i.e., plow the field twice before reseeding it, but if he plows and repeats his plowing, we have no problem with it. Consequently, the reasoning of Rabban Shimon ben Gamliel is that a change of crops at the wrong time can weaken the field.

    4§ The mishna states that one who receives a field to plant it with grain may not plant it with legumes. Rav Yehuda taught Ravin that the halakha is that one who receives a field to plant it with grain may plant it with legumes. Ravin said to him: But didn’t we learn in the mishna that one who receives a field to plant it with grain may not plant it with legumes? Rav Yehuda said to him: This is not difficult, as this halakha is for us, the residents of Babylonia, and that halakha is for them, the residents of Eretz Yisrael. Since what type of seed to plant depends on the quality of the land, in Eretz Yisrael, where the land is weak, there is concern that the land will be weakened. This concern does not apply to Babylonian fields.

    5Rav Yehuda said to Ravin bar Rav Naḥman: Ravin my brother, those cress plants that grow among flax are not subject to the prohibition of robbery, as the one taking them is effectively weeding the field, and the owner prefers that the cress not grow so as to not affect the growing flax. But if the plants stand on the boundary of where the flax is growing, so that their remaining there would not have a negative impact on the growing flax, they are subject to the prohibition of robbery, as it is assumed that the owner grew the plants there intentionally.

    6And if the cress plants were sufficiently grown to the point that they were hardened with seed growing inside, i.e., they were fully grown, then even if they were among the flax, they are subject to the prohibition of robbery. What is the reason? Concerning that flax to which they have already caused a loss, they have already caused the loss. Since the flax has already been damaged, by removing the cress now he does nothing to improve the crop and merely takes something from the owner.

    7Ravin bar Rav Naḥman and Rav Yehuda owned adjacent fields, and their trees leaned over the boundaries. Rav Yehuda said to Ravin bar Rav Naḥman: Ravin my brother, these that are mine are yours, and those that are yours are mine. This is because it is customary with regard to those whose fields border on the field of their neighbors that with regard to a tree that tilts to here, i.e., to the property of one of them, its fruit belongs to the owner of the field here, to where it is tilting, and with regard to one that tilts to there, i.e., to the other side, its fruit belongs to the owner of the field there, as neighbors are not particular which portion of the land actually grew the fruit.

    8As a dispute was stated about this issue between amora’im : With regard to a tree that stands on the border between fields, Rav says: That which tilts to here, i.e., to this field, its fruit belongs to the owner of the field here, and that which tilts to there belongs to the owner of the field there. And Shmuel says: The owners of the two fields divide all the fruit.

    9The Gemara raises an objection from a baraita : With regard to a tree that stands on the border between fields, they divide its fruit. This is apparently a conclusive refutation of Rav. The Gemara responds: Shmuel interpreted the baraita so that it should be in accordance with the opinion of Rav as referring to a case where the tree fills the entire boundary, and consequently it belongs to both of them.

    10The Gemara asks: If so, this is obvious; what is the purpose of the baraita stating its ruling? The Gemara answers: No, it is necessary in a situation where its boughs hang more to one side. The Gemara asks: But still, what is the purpose of stating it? The novelty of this halakha remains unclear. The Gemara explains: It is necessary, lest you say that the owner of the field above which the boughs hang can say to the owner of the other field: Let us divide the fruit in this manner, where each of us receives the fruit that grows over his land. The tanna therefore teaches us that the owner of the other field may say to him: What did you see to make you prefer to divide the fruit in this manner, based on bisecting the tree in one direction; divide the fruit instead in that manner, i.e., based on bisecting the tree in the other direction, so that we each receive an equal share.

    11§ Rav Yehuda said to Ravin bar Rav Naḥman: Ravin my brother, do not buy land that is near a town, as Rabbi Abbahu says that Rav Huna says that Rav says: It is prohibited for a person to stand by another’s field when its ripe grain is standing, i.e., when its produce is ready for harvest, as he might harm the produce with the evil eye. Similarly, land near a town may be harmed by the people of the town watching it.

    12The Gemara asks: Is that so? But when Rabbi Abba encountered Rav’s students he said to them: What does Rav say with regard to the meaning of these verses of blessing: “Blessed shall you be in the city, and blessed shall you be in the field” (Deuteronomy 28:3), and: “Blessed shall you be when you enter, and blessed shall you be when you exit” (Deuteronomy 28:6)?

    13And they said to him: This is what Rav said: “Blessed shall you be in the city” means that your house should be adjacent to a synagogue, and the phrase: “Blessed shall you be in the field” means that your property should be near the city. “Blessed shall you be when you enter” means that you will not find your wife in a state where it is uncertain whether she has the halakhic status of a menstruating woman when you come in from a journey, which would render her forbidden to you. “Blessed shall you be when you go out” means that those who emerge from you, i.e., your descendants, should be like you.

    14And Rabbi Abba said to them: Rabbi Yoḥanan did not say this, but he interpreted the verse as follows: “Blessed shall you be in the city,” means that there should be a bathroom near your table, but he did not refer to a synagogue. The Gemara adds: And Rabbi Yoḥanan conforms to his line of reasoning in this regard, as he says: There is a reward for the steps one takes to reach the location of a mitzva, and one who lives adjacent to a synagogue will not have the opportunity to earn this reward.

    15The Gemara returns to Rabbi Yoḥanan’s exposition of the verses: “Blessed shall you be in the field” means that your property should be divided into thirds: One-third should be invested in grain, one-third in olives, and one-third in grapevines. “Blessed shall you be when you enter and blessed shall you be when you exit” means that your exit from the world should be like your entry into the world: Just as your entry into the world was without sin, so too your exit from the world should be without sin.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' מיקלאע"ג דמשני לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה:

    דאמר מררבה בר נחמני רביה דאביי דרבה גידלו בביתו:

    דתתבורשתעשה בורה שלא יצמחו זרעוניה:

    ליזרע [שתא] חטין וכו'ה"נ פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה:

    דלא כריב ותניחרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע:

    מתני לה רב יהודה לרביןבמתני' תבואה יזרענה קטנית:

    הא לן והא להומתני' בא"י קאי שהיא מקום הרים ואיכא למיחש לכחשא דארעא אנן השתא בבבל קיימינן שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים וליכא למיחש לכחשא דארעא הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית ורבי שמעון אוסר כדאמרן:

    תחלי דבי כיתנאשחלים שקורין כרישי"ן הגדילים בין הפשתן:

    אין בהם משום גזללכל הבא ועוקרן לפי שהוא משביח את הבעלים שמפסידים פשתן יותר על דמיה:

    ואם עומדת על גבולהערוגה שאין עומדים בתוכה:

    יש בהם משום גזלדלא מפסדי:

    הוקשו לזרעאותן שחלים שעמדו בפשתן ימים רבים עד שנגמר גידוליהן שוב אין עקירתן מועלת לפשתן ויש בהם משום גזל:

    דילי דילך דילך דילייש באילנותי שהפירות שלך ובאילנותיך שהפירות שלי ששדותינו זו לזו סמוכות והמצרים גבוהים ואילנות נטועין בהם יש מהם נטועין בשלי ששרשיהן כפפו ונטו כולן לתוך שדך ויונקים משלך ויש בשלך שנוטין לתוך שלי ויונקים מארצי:

    ונהגו בני מצרא וכו' נוטה לכאן ולכאןנוטין שרשין לשדה זו הפירות שלו:

    בממלא כל המצרשנוטין שרשין לכאן ולכאן:

    דתלי טוניהמשא פירותיו וענפיו נוטה לצד האחד:

    פלוג הכיטול אתה חציו שאצלך ואני חציו שאצלי:

    פלוג הכילעבר רוחב השדה חלוק האילן אם עומדת השדה מזרח ומערב יחלוק אותו האילן צפון ודרום:

    לא תזבוןלא תקנה שדה הסמוכה לעיר שעין בני האדם שולטת בה תמיד:

    אסור לאדם כו'שלא יפסידנה בעין הרע:

    קרובין לעירשלא יהא טורח להכניס פירות:

    ספק נדהוכ"ש ודאי:

    אמר להורב אבא רבי יוחנן לא אמר הכי:

    סמוך לשולחנךכלומר סמוך לביתך שלא תצטרך להרחיק בשדות והאי דנקט שולחנך שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה כדאמר בשבת (דף מא.) כדתניא הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו ואחר אכילה שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל ואם יהא צריך להרחיק פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן אבל בית הכנסת סמוך לביתו לר' יוחנן לאו מעליותא היא:

    ר' יוחנן לטעמיהדאמר במסכת סוטה (דף כב.) שכר פסיעות יש דאמר למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש אם יש בית הכנסת בשכונתי ואני באה לבית מדרשך להתפלל:

    משולשיןשיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים ואין לוקה בתבואה ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו ותהי לו פליטה:

    בבא מציעא 107 עמוד א

    1מיקל,׃

    2אמר אביי, טעמא דרבן שמעון כדמר. דאמר מר: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה ליזרעה שתא חטי ושתא שערי, שתא שתי ושתא ערב.

    3ולא אמרן אלא דלא כריב ותני, אבל כריב ותני לית לן בה.

    4תבואה לא יזרענה קטנית [וכו']. מתני ליה רב יהודה לרבין: תבואה יזרענה קטנית. א"ל והא אנן תנן: תבואה לא יזרענה קטנית! א"ל לא קשיא, הא לן והא להו.

    5א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ רבין אחי, הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל. עומדות על גבולין יש בהן משום גזל.

    6ואם הוקשו לזרע אפילו דבי כיתנא נמי יש בהם משום גזל. מ"ט מאי דאפסיד אפסיד.

    7א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ רבין אחי, הני דילי דילך, ודילך דילי. נהוג בני מצרא: אילן הנוטה לכאן לכאן, והנוטה לכאן׃

    8לכאן. דאיתמר: אילן העומד על המיצר, אמר רב: הנוטה לכאן לכאן. והנוטה לכאן לכאן, ושמואל אמר: חולקין.

    9מיתיבי: אילן העומד על המיצר יחלוקו. תיובתא דרב! תרגמא שמואל אליבא דרב, בממלא כל המיצר כולו.

    10אי הכי, מאי למימרא? לא צריכא דתלי טוניה לחד גיסא. ואכתי מאי למימרא? מהו דתימא: דא"ל פלוג הכי, קמ"ל דאמר ליה: מאי חזית דפלגת הכי פלוג הכי.

    11א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ רבין אחי, לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דא"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה.

    12איני? והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי (דברים כח, ג) ״ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה״, ״ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך״?

    13ואמרו ליה, הכי אמר רב: ״ברוך אתה בעיר״ שיהא ביתך סמוך לבהכ"נ ״ברוך אתה בשדה״ שיהו נכסיך קרובים לעיר. ״ברוך אתה בבואך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך. ״ברוך אתה בצאתך שיהו צאצאי מעיך כמותך.

    14ואמר להו: ר' יוחנן לא אמר הכי, אלא: ״ברוך אתה בעיר״ שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך, אבל בהכ"נ לא. ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר: שכר פסיעות יש.

    15״ברוך אתה בשדה״ שיהו נכסיך משולשין: שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים. ״ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך״ שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם. מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

    Tosafot

    האי מאן דבעי דתתבור [ארעיה]פי' בקונט' שתקלקל שדה וקשה דאדרבה כך הוא רגילות של עובדי אדמה שזורעים שנה חטין ושנה שעורין וכשזורעין אותה ב' שנים חטין רצופין או שעורין מתקלקלת וכן נמי משמע בשילהי חזקת הבתים (ב"ב דף נז:) גבי אחד אמר אכלה חטין ואחד אמר אכלה שעורין כדפי' רבינו שמואל התם לכך י"ל האי מאן דבעי שתהא שדהו חשובה כאילו הניחה שנה אחת בורה כי כן דרך לזורעה שנה ולהובירה שנה כדי שתחזור לכחה ממה שהוכחשה ליזרע שתא חטין ושתא שעורים ולכך אסר רשב"ג כשאמר לזרעה חטין שלא יזרע שעורים כי שמא אשתקד זרעה שעורים ואי כריב ותני לית לן בה שם לא יאסור רשב"ג:

    הני תחלי דבי כיתנא אין בהם משום גזלאע"ג שהתנה יהושע שיהו מלקטין עשבים בכל מקום כדאמר בסוף פ' מרובה (ב"ק דף פא.) התם מיירי בעשבים שאין ראוים לאדם אלא לבהמה וכן משמע מדלא נקט ירקות אבל תחלי שהן מאכל אדם אסור אא"כ הוא שדה פשתן:

    אילן העומד על המיצרפי' הקונטרס אינו מיושב שפירש אילן שנטוע בקרקע סמוך למיצר והשרשים נוטים בשל חבירו אלא נראה לפרש שהאילן עומד ממש על המיצר שהוא של שניהם ואין השרשים מתפשטין לקרקעו של זה יותר משל זה אך הענפים נוטין יותר לשל אחד מהם רב אמר הנוטה לכאן לכאן כיון שהשרשים שוים בשל זה כמו בשל זה אזלינן בתר הענפים מה שיש מן הענפים כנגד המיצר חולקים והשאר לרשות שנוטין הוי הכל שלו ושמואל אמר חולקין אזלינן בתר השרשים שהם שוים כמו כן יהיו שוים בענפים אבל אי נטוע כולו ברשות אחד והענפים נוטים ברשות חבירו בזה אמר ר' יוחנן בס"פ לא יחפור (ב"ב דף כז: ושם ד"ה ואחד) מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ שכל הענפים יהא לבעל השרשים ובהא מודו נמי רב ושמואל דשמעתין ופריך אילן העומד על המיצר חולקים ומשני בממלא כל המיצר כמו שהשרשים הן כולן על המיצר כך הם הענפים ודתלי טעוניה לחד גיסא דקאמר לא שהענפים עוברים המיצר אלא שיש פירות לצד אחד יותר מלצד חבירו מהו דתימא ניפלוג לאורכו של מיצר קמ"ל דחולקין לרוחבו של מיצר ושילהי הבית והעלייה (לקמן בבא מציעא דף קיח:) דתנן שתי גינות זו למעלה מזו וירק בינתים השרשים לכ"ע הם של עליון לפי שהם יונקים מגינתו אבל הנוף שהוא באויר התחתון לר' יהודה הוא של תחתון ולר"מ הוי לשל עליון דאמר שדי נופו בתר עיקרו והתם פסיק כר"ש דאמר כל שיכול עליון לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו והיינו כר"מ והשאר מסתמא הפקיר לתחתון ונראה דאפי' לרב דלית ליה הכא שדי נופו בתר עיקרו סובר שפיר כר"מ דכיון דהתם כל השרשים כולן בשל עליון דין הוא למימר שדי נופו בתר עיקרו כדאמר נמי רבי יוחנן בשילהי לא יחפור ושמואל דאמר הכא חולקין יכול לסבור התם כרבי יהודה דלא אמר שדי נופו בתר עיקרו משום דרגילות למלאות גינתו עפר ולהשוותו אל גינת חבירו ועוד דאין כלל מן הנוף ברשות העליון אלא מיד שנראה חוץ לארץ הוא ברשות התחתון אבל בשמעתין רוב הנוף על המיצר רק מעט מן הענפים נוטים לכאן ולכאן חוץ לרוחב המיצר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מקומות שהם טבעני וארץ שמנה ביותר אין מקפידין בהם בשנוי המכחיש את הארץ מעתה בבבל התנה בקטנית או בתבואה משנה מזו לזו ואין כאן בית מיחוש וגדולי המחברים כתבו ענין זה בדרך אחרת ואין דבריהם נראין:

    מגבת פורים לפורים ואין ראוי לפזרה להוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא מכינין להם סעודתם דרך ותור ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח דברים מועטים לענינים אחרים רשאי ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר וכבר ביארנוה בפרק האמנין יראה לי שלא הותר אלא בדבר מועט כגון רצועה לסנדלו וכיוצא בזו בכדי שאין סעודתו נפקעת בכך הא כל שסעודתו נפקעת בכך אסור:

    שחלים הגדלים בין הפשתן אע"פ שהם ראויים לאכילה אין בהם משום גזל מתוך שהם מפסידים את הפשתן אף בעלי הפשתן מתרצים בכך והדבר מחול מן הסתם ואם היו עומדין על הגבולין ר"ל על מצרין שבקרקע הואיל והפשתן אינו במצר יש בהם משום גזל ואם גדלו בתוך הפשתן כל כך שנתקשו והם ראויים לזרע אף בתוך הפשתן יש בהם משום גזל הואיל ונתקשו כבר עשו את שלהם ואין מפסידין עוד ויראה לי שאף ברכותם אם הליכתו מזקת מחמת הדריסה כהיזק השחלים אסור:

    אילן העומד על המצר הממוצע בין שני בני אדם ונמצאו שרשיו יונקין מבין שני התחומין הרי שניהם חולקין בפירות ואין משגיחין בענפים להיכן הם נוטים וכן אם היו הענפים נוטים בשוה לכאן ולכאן אלא שמ"מ היו ענפים שבצד אחד מרבים בפירות יותר חולקין בפירות על כל פנים ומ"מ יש מקומות שנהגו בני המצר שזה נוטל פירות ענפים הנוטים לצד חלקו וזה נוטל פירות ענפים הנוטים לצד חלקו ובמקום שנהגו כן הולכין אחר המנהג:

    אסור לאדם לעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמתה שמא ישלט בה עין הרע ויביא עצמו לידי רנון הבריות ואף מפני זו אמרו דרך עצה שלא יקח אדם קרקע סמוכה לעיר ביותר אלא אם כן דעתו להקיפה בגדר עד שלא תהא העין שולטת בה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 107a

    Bava Metzia 107a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 342 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' מיקל אע"ג דמשני לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה:

    דאמר מר רבה בר נחמני רביה דאביי דרבה גידלו בביתו:

    דתתבור שתעשה בורה שלא יצמחו זרעוניה:

    ליזרע [שתא] חטין וכו' ה"נ פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה:

    דלא כריב ותני חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע:

    מתני לה רב יהודה לרבין במתני' תבואה יזרענה קטנית:

    הא לן והא להו מתני' בא"י קאי שהיא מקום הרים ואיכא למיחש לכחשא דארעא אנן השתא בבבל קיימינן שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים וליכא למיחש לכחשא דארעא הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית ורבי שמעון אוסר כדאמרן:

    תחלי דבי כיתנא שחלים שקורין כרישי"ן הגדילים בין הפשתן:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 107a · Sefaria

    Tosafot

    האי מאן דבעי דתתבור [ארעיה] פי' בקונט' שתקלקל שדה וקשה דאדרבה כך הוא רגילות של עובדי אדמה שזורעים שנה חטין ושנה שעורין וכשזורעין אותה ב' שנים חטין רצופין או שעורין מתקלקלת וכן נמי משמע בשילהי חזקת הבתים (ב"ב דף נז:) גבי אחד אמר אכלה חטין ואחד אמר אכלה שעורין כדפי' רבינו שמואל התם לכך י"ל האי מאן דבעי שתהא שדהו חשובה כאילו הניחה שנה אחת בורה כי כן דרך לזורעה שנה ולהובירה שנה כדי שתחזור לכחה ממה שהוכחשה ליזרע שתא חטין ושתא שעורים ולכך אסר רשב"ג כשאמר לזרעה חטין שלא יזרע שעורים כי שמא אשתקד זרעה שעורים ואי כריב ותני לית לן בה שם לא יאסור רשב"ג:

    הני תחלי דבי כיתנא אין בהם משום גזל אע"ג שהתנה יהושע שיהו מלקטין עשבים בכל מקום כדאמר בסוף פ' מרובה (ב"ק דף פא.) התם מיירי בעשבים שאין ראוים לאדם אלא לבהמה וכן משמע מדלא נקט ירקות אבל תחלי שהן מאכל אדם אסור אא"כ הוא שדה פשתן:

    אילן העומד על המיצר פי' הקונטרס אינו מיושב שפירש אילן שנטוע בקרקע סמוך למיצר והשרשים נוטים בשל חבירו אלא נראה לפרש שהאילן עומד ממש על המיצר שהוא של שניהם ואין השרשים מתפשטין לקרקעו של זה יותר משל זה אך הענפים נוטין יותר לשל אחד מהם רב אמר הנוטה לכאן לכאן כיון שהשרשים שוים בשל זה כמו בשל זה אזלינן בתר הענפים מה שיש מן הענפים כנגד המיצר חולקים והשאר לרשות שנוטין הוי הכל שלו ושמואל אמר חולקין אזלינן בתר השרשים שהם שוים כמו כן יהיו שוים בענפים אבל אי נטוע כולו ברשות אחד והענפים נוטים ברשות חבירו בזה אמר ר' יוחנן בס"פ לא יחפור (ב"ב דף כז: ושם ד"ה ואחד) מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ שכל הענפים יהא לבעל השרשים ובהא מודו נמי רב ושמואל דשמעתין ופריך אילן העומד על המיצר חולקים ומשני בממלא כל המיצר כמו שהשרשים הן כולן על המיצר כך הם הענפים ודתלי טעוניה לחד גיסא דקאמר לא שהענפים עוברים המיצר אלא שיש פירות לצד אחד יותר מלצד חבירו מהו דתימא ניפלוג לאורכו של מיצר קמ"ל דחולקין לרוחבו של מיצר ושילהי הבית והעלייה (לקמן בבא מציעא דף קיח:) דתנן שתי גינות זו למעלה מזו וירק בינתים השרשים לכ"ע הם של עליון לפי שהם יונקים מגינתו אבל הנוף שהוא באויר התחתון לר' יהודה הוא של תחתון ולר"מ הוי לשל עליון דאמר שדי נופו בתר עיקרו והתם פסיק כר"ש דאמר כל שיכול עליון לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו והיינו כר"מ והשאר מסתמא הפקיר לתחתון ונראה דאפי' לרב דלית ליה הכא שדי נופו בתר עיקרו סובר שפיר כר"מ דכיון דהתם כל השרשים כולן בשל עליון דין הוא למימר שדי נופו בתר עיקרו כדאמר נמי רבי יוחנן בשילהי לא יחפור ושמואל דאמר הכא חולקין יכול לסבור התם כרבי יהודה דלא אמר שדי נופו בתר עיקרו משום דרגילות למלאות גינתו עפר ולהשוותו אל גינת חבירו ועוד דאין כלל מן הנוף ברשות העליון אלא מיד שנראה חוץ לארץ הוא ברשות התחתון אבל בשמעתין רוב הנוף על המיצר רק מעט מן הענפים נוטים לכאן ולכאן חוץ לרוחב המיצר:

    Tosafot on Bava Metzia 107a · Sefaria

    Meiri

    מקומות שהם טבעני וארץ שמנה ביותר אין מקפידין בהם בשנוי המכחיש את הארץ מעתה בבבל התנה בקטנית או בתבואה משנה מזו לזו ואין כאן בית מיחוש וגדולי המחברים כתבו ענין זה בדרך אחרת ואין דבריהם נראין:

    מגבת פורים לפורים ואין ראוי לפזרה להוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא מכינין להם סעודתם דרך ותור ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח דברים מועטים לענינים אחרים רשאי ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר וכבר ביארנוה בפרק האמנין יראה לי שלא הותר אלא בדבר מועט כגון רצועה לסנדלו וכיוצא בזו בכדי שאין סעודתו נפקעת בכך הא כל שסעודתו נפקעת בכך אסור:

    שחלים הגדלים בין הפשתן אע"פ שהם ראויים לאכילה אין בהם משום גזל מתוך שהם מפסידים את הפשתן אף בעלי הפשתן מתרצים בכך והדבר מחול מן הסתם ואם היו עומדין על הגבולין ר"ל על מצרין שבקרקע הואיל והפשתן אינו במצר יש בהם משום גזל ואם גדלו בתוך הפשתן כל כך שנתקשו והם ראויים לזרע אף בתוך הפשתן יש בהם משום גזל הואיל ונתקשו כבר עשו את שלהם ואין מפסידין עוד ויראה לי שאף ברכותם אם הליכתו מזקת מחמת הדריסה כהיזק השחלים אסור:

    אילן העומד על המצר הממוצע בין שני בני אדם ונמצאו שרשיו יונקין מבין שני התחומין הרי שניהם חולקין בפירות ואין משגיחין בענפים להיכן הם נוטים וכן אם היו הענפים נוטים בשוה לכאן ולכאן אלא שמ"מ היו ענפים שבצד אחד מרבים בפירות יותר חולקין בפירות על כל פנים ומ"מ יש מקומות שנהגו בני המצר שזה נוטל פירות ענפים הנוטים לצד חלקו וזה נוטל פירות ענפים הנוטים לצד חלקו ובמקום שנהגו כן הולכין אחר המנהג:

    אסור לאדם לעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמתה שמא ישלט בה עין הרע ויביא עצמו לידי רנון הבריות ואף מפני זו אמרו דרך עצה שלא יקח אדם קרקע סמוכה לעיר ביותר אלא אם כן דעתו להקיפה בגדר עד שלא תהא העין שולטת בה:

    Meiri on Bava Metzia 107a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הא לן והא להו כו' ומתבואה לקטנית ור"ש אוסר כדאמרן עכ"ל כצ"ל ור"ל דהכי תני ליה רב יהודה לרבין במתני' תבואה יזרענה קטנית לבני בבל ואפ"ה קתני בה ר"ש אוסר וטעמא כדאמרן דהיינו כרבה שהשינוי מקלקל הקרקע אפי' בלא הכחשה וה"ה והוא הטעם אפילו בבבל ודו"ק:

    תוס' בד"ה האי מאן כו' ואי כריב ותני לית לן בה שם לא יאסור רשב"ג עכ"ל ר"ל לפי שיטתם האי ולא אמרן כו' תלמודא קאמר לה ולא קאי אמלתא דמר אלא אמתני' דשם לא יאסור ר' שמעון בן גמליאל אבל לפרש"י ניחא טפי דקאי שפיר אמלתא דמר גופה ודו"ק:

    בד"ה אילן העומד כו' משום דרגילות למלאות גינתו עפר ולהשוותו כו' עכ"ל הכי קאמר רבי יהודה התם אם ירצה התחתון למלאות כו' ולר"מ לא בעי למימר נמי דלכך שדי נופו בתר עיקרו התם מה"ט דקאמר נמי אם ירצה עליון ליקח עפרו כו' דמשמע דר"מ חזר מהך סברא דקאמר התם ר"מ מאחר ששניהן יכולין למחות רואין מהיכן ירק זה חי והיינו כמ"ש התוספות דמהשרשים שהוא חי הוא כולו בשל עליון אבל ר"י קאי בהך סברתו והיינו משום דרגילות למלאות כו' ואין רגילות ליקח העפר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 107a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    האי מאן דבעי דתתבייר ארעיה פירוש כדאמרינן בעלמא נרה או הובירה עולה לו מן המנין כלומר מי שרוצה לבייר את שדהו כדי שתעשה לו הרבה לשנה אחרת והוא רוצה ליהנות ממנה מעט ולא תעמוד שדהו בטלה לגמרי לזרעה שתא חטי ושתא שערי. והיינו טעמא דרבי שמעון בן גמליאל כי שמא הוא רוצה לזרעה לשנה הבאה שעורים כי הוא צריך שעורים והיה רוצה עתה לזרעה חטים אי נמי כשהשדה נעשה מין אחד שתי שנים זו אחר זו מכחשת ואפשר כי השנה שעברה עשה בה שעורים וכשהוא עושה בה עתה שעורים הכחישה. אבל כרב ותני לית לן בה. פירוש בכל שנה יכול לעשות בה מין אחר והוא עושה הרבה. הראב"ד.

    לא קשיא הא לן והא להו לבני בבל היו שדות שמנות ויותר היה שוה להם קטנית מן התבואה מפני ששואב הלחות שבהן מפני שמרקיב פירותיהן. הראב"ד.

    כתוב בתוספות התם מיירי בעשבים שאינם ראוים וכו' אי נמי הכא נקט ליה אגב דבעי למימר בתר הכי דאי קיימין על הגבולין. וראשון עיקר דלישנא דעשבים דקאמר התם משמע דמאכל בהמה הם דלא קאמר ירקות. ועוד דהשתא צריכא כולה מילתא שפיר. מפי רבי. עד כאן תוספות שאנץ.

    דילי דילך ודילך דילי פירש הקונטרס שכן הדין לפי שאילנותיהן עומדות על המצר. ורבינו משולם פירש דילך דילי ודילי דילך כלומר אין אנו מקפידין זה על זה ומכל מקום נהוג בני מצראה. וכן פירש רבינו חננאל. הרא"ש.

    הנוטה לכאן ולכאן פירש הקונטרס השרשים שנוטים לכאן הם לכאן והפירות שכנגד השרשים הם לכאן. ולא רצה לפרש הנוטה כענפים לפי דלא אזלינן בתר הנוף כדאמר בפרק לא יחפור אילן הנוטה מביא וקורא פירוש בעל הקרקע דאזלינן בתר הנקה. מיהו קשה דהנוטה משמע דקאי אענפים מלשון הטייה וגם ההוא דלא יאסור רצה לומר בענפים הנוטים. וכן נמי קאמר התם גבי אילן הנוטה קוצץ מיירי בנטיית הענפים לכך נראה דהכי נמי רצה לומר וכו' כמו שפירשו בתוספות. תלמיד הר"ף. וזה לשון הראב"ד: אילן הנוטה לכאן ולכאן אף על פי שכוורתו על המצר כיון שענפיו נוטין לצד אחר לאותו צד הם הפירות והא דתניא חולקין בממלא כל המצר כלומר שענפיו ממלאין כל המצר אף על פי שהם נוטים לצד אחר. ופסק הרב כשמואל דאמר חולקין והא דאמר ליה רב יהודה לרבין בר נחמן כמנהג המקום ולא שפסק הלכה כרב. עד כאן.

    שלא תמצא אשתך ספק נדה שיותר מצטער הוא ממה שאם היתה ודאי נדה וגם אינו נזהר כל כך. הרא"ש. וזה לשון תלמיד הר"ף: ורבינו תם פירש דדוקא ספק נדה קאמר לפי שאין בלבו כל כך ליזהר אבל ודאי נדה יזהר ממנה. עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 107a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר", שֶׁיְּהֵא בֵּית־הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנְךָ (דברים כח, ג) נראה לפרש מי שביתו רחוק אינו יכול לצאת מביתו בחשיכה בבוקר כדי לבוא לבית הכנסת כדי שלא יהיה נזוק בדרך מכח חשיכה וכן בערב מוכרח שיצא לאור היום כדי לבא לביתו לאור היום אבל אם ביתו סמוך לבית הכנסת אין לו פחד אם ילך בחשיכה בדרך זה שיש בין ביתו לבית הכנסת ואם כן יקדים בבוקר וגם יאחר בערב ואמרו בגמרא (ברכות ח.) אמר לו לרבי יוחנן איכא סבי בבבל? תמה! כיון דאמר לו מקדמי ומחשיכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו.

    "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ", שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בִּשְׁעַת בִּיאָתְךָ מִן הַדֶּרֶךְ (דברים כח, ג). מקשים אמאי אמר סָפֵק ולא אמר גם על וַדַּאי נִדָּה? ורש"י ז"ל פירש כל שכן. ונראה לי בס"ד דספק נדה הוא כתם ואינו דם וסת ואם תמצא כתם והיא תספור שבעה נקיים אחר מציאת הכתם ויזדמן שביום השביעי קודם טבילה בא לה הוסת וצריכה להמתין ששה או שבעה ימים עד שתספור שבעה נקיים ותטבול נמצא נתרחקה הטבילה הרבה ימים וכל אותם ימים שעברו בשביל הכתם לא היה בהם תועלת ועברו בכדי ולכן יקשה לו הרבה כי האדם מתאוה לאשתו בבואו מן הדרך, מה שאין כן אם תהיה ודאי נדה שהוא ביאת וסתה לא אכפת לו כל כך כי אחר י"ג או י"ד תטבול. אי נמי וַדַּאי נִדָּה הוא מחמת הוסת וזה טבעי ואין הברכה בסתם משנה הטבע לדחות הוסת אך ספק נדה הוא כתם דאפשר דהוה לה על פי הרוב מעלמא ואפילו שהוא ממנה אינו טבעי ולכן תועיל הברכה בעבור זה.

    "בָּרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ", שֶׁיְּהוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ (דברים כח, ג) נראה לי בס"ד דרך הלצה דאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סב:) אשתו של אדם מתאוה לו הרבה בעת שיוצא לדרך ולכך חייב לפקדה בעת ההיא וכיון דמתאוה לו ודאי היא תזריע תחלה ואז יולדת זכר ולזה אמר שֶׁיְּהוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ רצונו לומר כולם זכרים כמוך ולא נקבות כמותה.

    "בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה", שֶׁיְּהוּ נְכָסֶיךָ מְשֻׁלָּשִׁין, שְׁלִישׁ בִּתְבוּאָה, שְׁלִישׁ בְּזֵיתִים וּשְׁלִישׁ בִּגְפָנִים (דברים כח, ג). קשא והלא הכתוב אמר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ (דברים יח, ד) ולמה כאן הקדים הזתים שהם היצהר? ונראה לי בס"ד במשקין היוצאין מהם היין משובח יותר מן השמן שקובע ברכה לעצמו ולכן הקדים תירוש ליצהר אבל כאן דנקיט האילנות הקדים הזתים שהם מתקיימים וחזקים יותר מן הגפנים. והא דכתיב פרשת עקב אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (דברים ח, ח) היינו כי אמרו רבותינו ז"ל בגמרא (ברכות מא:) ארץ בתרא הפסיק והוה ליה גפן שלישי לארץ קמא וגפן ראשון לארץ בתרא. ועוד נראה לי בס"ד בפסוק דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ נקיט להו כפי שרשם למעלה כי גפן בדעת וזית ביסוד וכמו שכתוב בספר הלקוטים אך כאן תפס כפי הצורך שיש לעולם בהם דהעולם צריכין לזתים בשביל השמן יותר ממה שצריכים ליין כי השמן כולם צריכין לו לאכילה ולהדלקה אבל יין יש הרבה בני אדם דאין שותין יין כלל ואומר שְׁלִישׁ וּשְׁלִישׁ וּשְׁלִישׁ נראה לי בס"ד מספר שָׂדֶה [309] ישתלש כל שְׁלִישׁ עולה חֶסֶד אֵ־ל [103] דאף על פי שהאדם ישלש עם כל זה ישים בטחונו בחסד אל.

    מַה בִּיאָתְךָ לָעוֹלָם, בְּלֹא חֵטְא, כָּךְ יְצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם (דברים כח, ג) הקשא מהרש"א בשם הרא"ם מה יעשה ב'אָרוּר בְּצֵאתֶךָ' (דברים כח, יט) ותירץ יציאתך בלא מצות. וקשא לפירושו איך יקללו בכך שלא יעשה מצות אם כן בטל העונש מעל אדם זה? ונראה לי בס"ד לקיים פירושו דאינו מקללו שלא יעשה מצות אלא מקללו שיאכל שכר מצותיו בעולם הזה וממילא הולך ויוצא מעולם הזה בלא מצות שכבר אכלם וכמו שנאמר וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ (דברים ז, י).

    "וְהֵסִיר הֳ' מִמְּךָ כָּל חֹלִי" אָמַר רַב זוֹ הָעַיִן (דברים ז, טו). נראה לי בס"ד עַיִן במלוי כזה עי" ן יו" ד נו" ן סוף המלוי הוא ק"ד כמנין כָּל חוֹלִי [104]. והא דקרי לעין הרע בשם כָּל חוֹלִי נראה לפרש משום דשאר חולאים הם לגוף דוקא אבל עין הרע מזקת גם לנפש צא ולמד מלוחות ראשונות שנשברו מחמת עין הרע דאומות העולם ולזה אמר כָּל חוֹלִי, כָּל דייקא מה שנוגע לנפש ולגוף. אי נמי קרי לה כָּל חוֹלִי כי היא תהיה מכל אדם גם מן הקרובים. אי נמי כָּל חוֹלִי שולט בממון אבל חולי זה שולט בשתיהם יחד כאותו עשיר שהיה לו כוס יקר זכוכית לבנה פלאי פלאות אשר הוריש לו אביו ויום אחד עשה סעודה והביאו לשתות בו והיה באורחים אדם שיש לו עין הרע קשה בר מינן וראה ותכף נפל הכוס ונשבר ואחר רבע שעה נפל על בעל הכוס אבן אחת גדולה מן ראש הכותל ומת בר מינן נמצא שלט בגופו וממונו ביחד ולכן טוב לאדם לעשות לעצמו תמיד סגולה טובה ולכן תמצא אותיות עַיִן במלואם כזה ע י "ן י ו "ד נ ו "ן ראש המלוי עולה טובה וסוף המלוי עולה סגולה 'טוֹבָה' [126] רמז שיעשה תרופה לעין תמיד בסגולה טובה.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 107a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 107, Amud Aleph, about 342 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “מיקל,…”

    2. Segment 223 words

      Opens “אמר אביי, טעמא דרבן שמעון כדמר. דאמר…”

      Named: רבן שמעון, אביי.

    3. Segment 312 words

      Opens “ולא אמרן אלא דלא כריב ותני, אבל…”

    4. Segment 428 words

      Opens “תבואה לא יזרענה קטנית [וכו']. מתני ליה…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 523 words

      Opens “א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ רבין…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 615 words

      Opens “ואם הוקשו לזרע אפילו דבי כיתנא נמי…”

    7. Segment 722 words

      Opens “א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ רבין…”

      Named: רב יהודה.

    8. Segment 817 words

      Opens “לכאן. דאיתמר: אילן העומד על המיצר, אמר…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 916 words

      Opens “מיתיבי: אילן העומד על המיצר יחלוקו. תיובתא…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1027 words

      Opens “אי הכי, מאי למימרא? לא צריכא דתלי…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ רבין…”

      Named: רב יהודה, רב הונא.

    12. Segment 1229 words

      Opens “איני? והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב,…”

      Named: רבי אבא, רב בהני, אבא.

    13. Segment 1338 words

      Opens “ואמרו ליה, הכי אמר רב: ״ברוך אתה…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “ואמר להו: ר' יוחנן לא אמר הכי,…”

      Named: רבי יוחנן.

    15. Segment 1535 words

      Opens “״ברוך אתה בשדה״ שיהו נכסיך משולשין: שליש…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Metzia 107a · Segment 14 — “ואמר להו: ר' יוחנן לא אמר הכי, אלא: ״ברוך…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Bava Metzia 107a · Segment 11 — “א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ רבין אחי, לא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Metzia 107a · Segment 9 — “…תיובתא דרב! תרגמא שמואל אליבא דרב, בממלא כל המיצר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 107a · Segment 2 — “אמר אביי, טעמא דרבן שמעון כדמר. דאמר מר: האי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 107a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026