Talmud Builders

    Bava Metzia 100a

    Chapter 8 - HaShoel et HaParah

    גם: בבא מציעא דף ק׳ ע״א, פרק ח׳ השואל את הפרה

    English translation - Bava Metzia 100a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: With regard to one who exchanges a cow for a donkey, such that by virtue of the cow owner’s act of acquisition on the donkey, the donkey’s erstwhile owner simultaneously acquires the cow, wherever it happens to be located, and afterward the cow is found to have calved; and similarly, with regard to one who sells his Canaanite maidservant, with the acquisition effected by the buyer giving him money, and afterward she is found to have given birth to a child, who will be a slave belonging to his mother’s master, at times it is uncertain whether the offspring was born before or after the transaction. If this seller says: The birth occurred before I sold the cow or maidservant, and so the offspring belongs to me, and that buyer says: The birth occurred after I purchased the cow or maidservant, and so the offspring belongs to me, they divide the value of the offspring between them.

    2The mishna continues: There is a case of one who had two Canaanite slaves, one large, worth more on the slave market, and one small, worth less on the slave market, and similarly, one who had two fields, one large and one small. He sold one of them, and there was a dispute between the buyer and the seller concerning which one was sold.

    3If the buyer says: I purchased the large one, and the other one, i.e., the seller, says: I do not know which I sold; the buyer is entitled to take the large one.

    4If the seller says: I sold the small one, and the other one, i.e., the buyer, says: I do not know which one I purchased; the buyer is entitled to take only the small one.

    5If this one says: The large one was sold, and that one says: The small one was sold, then the seller takes an oath that it was the small one that he sold, and then the buyer takes the small one.

    6If this one says: I do not know which one was sold, and that one says: I do not know which one was sold, they divide the disputed amount between them.

    7GEMARA: The Gemara asks: In the first clause of the mishna, why do the two parties divide the value of the offspring between them? Instead, let us see in whose domain the offspring currently is. That person has presumptive ownership of the offspring, and the other person will be considered to be the one who is exacting property from another, and accordingly, the burden of proof rests upon him. Since he cannot prove his claim, he is not entitled to take the offspring.

    8The Gemara answers: Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Shmuel says: The mishna is referring to a case where the calf is standing in the marsh, i.e., it is in the domain of neither the buyer nor the seller, and so neither one has presumptive ownership. And with regard to the maidservant also, this is a case where the child is found in an alley which does not belong to either the buyer or the seller.

    9The Gemara asks further: But even if the offspring is not in either party’s domain, establish it to be in the presumptive ownership of its original owner, i.e., the seller, as he certainly owned the offspring when it was still a fetus. And so the other person will be considered to be the one who is exacting property from another, and accordingly, the burden of proof rests upon him. Since he cannot prove his claim, he is not entitled to take the offspring.

    10The Gemara answers: In accordance with whose opinion is the ruling of this mishna, that the parties divide the value of the offspring equally? It is in accordance with the opinion of Sumakhos, who says: When there is property of uncertain ownership, the parties divide it equally without the need to take an oath.

    11The Gemara challenges this: Say that Sumakhos says his ruling when there is a conflict between an uncertain claim and an uncertain claim, as each party admits that his claim to the property is uncertain, but did he say his ruling when there is a conflict between a certain claim and a certain claim, as each party claims to be certain that the property belongs to him?

    12The Gemara offers two opinions concerning the ruling of Sumakhos. Rabba bar Rav Huna said: Yes, Sumakhos says his ruling even when there is a conflict between a certain claim and a certain claim.

    13Another opinion: Rava said: Actually, when Sumakhos said his ruling, it applies only where there is a conflict between an uncertain claim and an uncertain claim, but when there is a conflict between a certain claim and a certain claim, he did not say his ruling. And in order that the mishna not pose a difficulty, emend it to refer to uncertain claims and teach: This seller says: Perhaps the birth occurred before I sold the cow or maidservant, and that buyer says: Perhaps the birth occurred after I purchased the cow or maidservant.

    14The Gemara challenges Rabba bar Rav Huna’s opinion: We learned in the mishna: If this one says: I do not know which one was sold, and that one says: I do not know which one was sold, they divide the disputed amount between them.

    15Granted, according to the opinion of Rava, from the fact that the last clause of the mishna is referring to a case where there is a conflict between an uncertain claim and an uncertain claim, one can say that the first clause as well is referring to a case in which there is a conflict between an uncertain claim and an uncertain claim. But according to the opinion of Rabba bar Rav Huna, who said: Yes, Sumakhos says his ruling even when there is a conflict between a certain claim and a certain claim, there is the following difficulty: Now that the mishna teaches that even when there is a conflict between a certain claim and a certain claim Sumakhos says that the parties divide the disputed amount between them, is it necessary for the mishna to state that where there is a conflict between an uncertain claim and an uncertain claim the parties divide the disputed amount between them?

    16The Gemara rejects the question: If the difficulty is due only to that reason, there is no conclusive argument. One can say that the mishna taught the latter clause to shed light on the first clause, so that you will not say that the ruling in the first clause applies only where there is a conflict between an uncertain claim and an uncertain claim, but where there is a conflict between a certain claim and a certain claim the ruling in the first clause does not apply, and the disputed amount is not divided. To dispel this notion, the mishna teaches the last clause, which is referring to a conflict between an uncertain claim and an uncertain claim; and then by inference, the first clause must refer to a case where there is a conflict between a certain claim and a certain claim, and nevertheless, the parties divide the disputed amount between them.

    17The Gemara again challenges Rabba bar Rav Huna’s opinion: We learned in the mishna: If this one says: The large one was sold, and that one says: The small one was sold, then the seller takes an oath that it was the small one that he sold, and then the buyer takes the small one.

    18Granted, according to the opinion of Rava, who said that when Sumakhos says his ruling it applies only where there is a conflict between an uncertain claim and an uncertain claim, but when there is a conflict between a certain claim and a certain claim he did not say his ruling, it is due to that reason that in the clause in the mishna in which each party offers a certain claim, the seller takes an oath. But according to the opinion of Rabba bar Rav Huna, who said: Yes, Sumakhos says his ruling even when there is a conflict between a certain claim and a certain claim, why does the mishna rule that the seller takes an oath; the mishna should have ruled that they divide the disputed amount between them.

    19The Gemara answers: Sumakhos concedes that where there is a requirement for one of the parties to take an oath required by Torah law the disputed amount is not divided, as we will need to say below to resolve another challenge to Sumakhos’ opinion.

    20§ The mishna teaches: In a case of one who had two Canaanite slaves, one large, worth more on the slave market, and one small, worth less on the slave market, and the buyer and seller disagree as to whether it was the large slave or the small slave that was sold, the seller takes an oath that it was the small one that he sold, and then the buyer takes the small one. The Gemara asks: Why does the seller take an oath? An oath is required only when a defendant admits to part of the claim made against him, but in this case, that which the buyer claimed from the seller, i.e., the larger slave, the seller did not admit to at all, and that which the seller admitted to, i.e., the smaller slave, the buyer had not claimed from him.

    21And furthermore, with regard to the small slave, this is a case of: Here you are. The seller is not merely admitting that he is liable to give the slave in the future, but allows the buyer to take possession of the slave immediately. As Rav Sheshet explains on 4a, one who offers the disputed item immediately is not considered to be one who admits to part of a claim, and is exempt by Torah law from taking an oath.

    22And furthermore, one does not take an oath concerning a claim about slaves, but only concerning claims about movable property. For these three reasons, there should be no requirement to take an oath.

    23Rav said: The mishna is referring to a case where the buyer claims money from the seller, not a slave or a field; the buyer claims that he gave the seller money equal to the value of a large slave and the seller admits to having received money equal to the value of a small slave. And in the case of the field, the buyer claims that he gave the seller money equal to the value of a large field, and the seller admits to having received money equal to the value of a small field.

    24And Shmuel said: The mishna is referring to a case where the buyer claims he purchased a garment of a large slave, and the seller admits to having sold him a garment of a small slave. And in the case of the field, the buyer claims he purchased the sheaves yielded by a large field, and the seller admits to having sold him the sheaves yielded by a small field.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' המחליף פרה בחמור - להכי נקט המחליף ולא אמר המוכר פרתו וילדה דאילו מוכר במעות לא קני לוקח עד דמשיך וכיון דמשך מידע ידיע אי ילדה כבר אי לא ילדה כבר וליכא לספוקי בעד שלא מכרתי ומשלקחתי אבל מחליף פרה בחמור לא היה צריך למשוך הפרה או החמור דאחד מהן שמשך נקנין חליפין לחבירו במשיכתו של זה בכ"מ שהן כדאמרינן בהזהב (לעיל בבא מציעא דף מו.) כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין לפי שכשמשך זה בעל הפרה את החמור נקנית הפרה לבעל החמור ואין ידוע אם ילדה או לא ילדה:

    וכן המוכר שפחתו - דקי"ל עבד כנעני נקנה בכסף וכשנתן מעות ניקנית לו השפחה ואפילו היא בבית בעלים ואין ידוע אם עד שלא ילדה נתן הכסף והעובר שלו או לאחר שילדה והולד של בעלים זה אומר כן וזה אומר כן יחלוקו:

    ישבע המוכר - בגמרא פריך עלה:

    גמ' בסימטא - קרן זוית הסמוכה לרחבה מוכרין בה בהמות ועבדים:

    אימור דאמר סומכוס שמא ושמא - בשור שנגח את הפרה (ב"ק דף מו.):

    ברי וברי - כגון מתניתין דזה אומר כן הוא וזה אומר כן הוא מי אמר:

    תנא סיפא - שמא ושמא מכלל דרישא ברי וברי דתרי בשמא ושמא למה לי:

    מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא - דלקמן מוקמינן לה בדקטעה לידה דלאו הילך הוא האי דקא מודי ליה בגויה ואית ליה נשבעין על העבדים ואית ליה טענו בחטים והודה לו בשעורין חייב:

    מה שטענו לא הודה לו - דלא דמי לטענו ק' והודה לו נ' דהתם מקצת טענה עצמה הודה לו אבל זה מודה לו בעבד אחר וע"ז שטענו א"ל להד"מ:

    ועוד - אפילו אית ליה כמאן דאמר טענו חטים והודה לו בשעורים חייב:

    הילך הוא - וזה שמודה עליו מוכן הוא ליטלו ואיכא למ"ד דהילך פטור בפ"ק (דף ד.):

    דמי עבד גדול - מסרתי לך בידך שתקנהו לי ולא קנית ותובעו הדמים:

    וזה אומר דמי עבד קטן - יש לך בידי:

    עומרי שדה גדולה - מנין עומרים של שדה גדולה וזה אומר מנין עומרים של שדה קטנה מכרתי לך:

    בבא מציעא 100 עמוד א

    Mishna

    1המחליף פרה בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו וילדה, זה אומר: עד שלא מכרתי, וזה אומר: משלקחתי יחלוקו.

    2היו לו ב' עבדים, אחד גדול ואחד קטן, וכן ב' שדות, אחת גדולה ואחת קטנה.

    3הלוקח אומר: גדול לקחתי, והלה אומר: איני יודע זכה בגדול.

    4המוכר אומר: קטן מכרתי, והלה אומר: איני יודע אין לו אלא קטן.

    5זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר.

    6זה אומר: איני יודע, וזה אומר: איני יודע יחלוקו.

    Gemara

    7אמאי יחלוקו? וליחזי ברשות דמאן קיימא, וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה!

    8א"ר חייא בר אבין אמר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימא בסימטא׃

    9ונוקמא אחזקת דמרא קמא וליהוי אידך המע"ה׃

    10הא מני סומכוס היא דאמר: ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה׃

    11אימור דאמר סומכוס בשמא ושמא בברי וברי מי אמר׃

    12אמר: רבה בר רב הונא אין אמר סומכוס אפילו בברי וברי׃

    13רבא אמר לעולם כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר שמא משלקחתי׃

    14תנן זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו׃

    15בשלמא לרבא מדסיפא שמא ושמא רישא נמי שמא ושמא אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי השתא ברי וברי אמר יחלוקו שמא ושמא מיבעיא׃

    16אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא שמא ושמא אבל ברי וברי לא תנא סיפא שמא ושמא מכלל דרישא ברי וברי ואפ"ה יחלוקו׃

    17תנן זה אומר גדול, וזה אומר קטן. ישבע המוכר שקטן מכר׃

    18בשלמא לרבא דאמר כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר מש"ה ישבע אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי אמאי ישבע מוכר יחלוקו מיבעי ליה׃

    19מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא כדבעינן למימר לקמן:

    20היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן [וכו']: אמאי ישבע מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו׃

    21ועוד הילך הוא׃

    22ועוד אין נשבעין על העבדים׃

    23אמר רב בטוענו דמי דמי עבד גדול דמי עבד קטן דמי שדה גדולה, דמי שדה קטנה.

    24ושמואל אמר בטוענו כסות עבד גדול כסות עבד קטן עומרי שדה גדולה עומרי שדה קטנה׃

    Tosafot

    תנן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר - מרישא (דף צז:) דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע מצי למיפרך אלא דניחא ליה למיפרך ממתני' דקאי בה ולפירוש רבינו שמואל א"ש דהתם מודה סומכוס דלא אמר יחלוקו כיון שהוא מוחזק וטוען ברי:

    וליחזי ברשותא דמאן קיימא - וא"ת וכי נמי הוי הולד ברשות לוקח אין זה הוכחה דקנאה דהא אמרינן בח"ה (ב"ב דף לו.) הגודרות אין להן חזקה משום דשמא מאליהן באו לרשותו או תפסן ברחוב כשהן הולכות לרעות וכי תימא הכא משפחה פריך דאמרינן התם קטן המוטל בעריסה יש לו חזקה דהא משני הכא בעומדת באגם שפחה נמי כו' משמע דמפרה נמי פריך ועוד דקטן נמי דיש לו חזקה מפרש התם טעמא משום דאימא לא מנשיא ברא אבל הכא שמכר האם למה אין לומר שהוליכה בנה עמה לבית לוקח במקום שיש לה להיות וי"ל כיון דאיכא דררא דממונא ויש ספק בדבר בלא טענותיהן וטוען ברי הלוקח אם הוא ברשותו אין להוציא מידו אבל אם היה טוען שמא סברא הוא שלא תועיל חזקתו מספק ולא דמי לאחד שהפקיד טלה חי אצל בעל הבית ויש לבעה"ב כמו כן טלה חי ומת אחד מהן דאמר בפ"ב דבכורות (דף יח: ושם) דהמפקיד הוי המע"ה ומועלת חזקת בעל הבית אע"פ שטוען ספק דהתם היה מוחזק בודאי בטלה חי מעיקרא אבל כאן לא הוחזק מעולם לוקח בולד זה בודאי אבל מוכר אם הוא מוחזק מועיל אפי' הוא טוען שמא שהיה מוחזק בודאי מתחילה קודם מכירה כשהיתה פרה מעוברת ואע"ג דלא דמי ממש לההיא דבכורות דהתם הוחזק בודאי בולד מתחילה אבל הכא לא הוחזק מעולם בודאי וולד אחר שנולד אלא בעובר ולפי מה שפי' שחזקת לוקח מועלת כשטוען ברי א"ש דמשני דקיימא באגם ולא משני דקיימא ברשות לוקח ומיהו ה"מ לשנויי דקיימא ברה"ר אלא אין דרך בהמה ושפחה להתעכב שם כמו באגם וסימטא וברשות בעלים:

    הא מני סומכוס היא - נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא הדר ביה ממה דאוקמה בעומדת באגם ולא איירי סומכוס אלא בשאין מוחזק לא זה ולא זה אבל היכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראיה וק' לר"י דלעיל (בבא מציעא דף צז:) אמרינן דזה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקימנא כסומכוס ואע"ג שהשוכר מוחזק במעותיו וי"ל התם שהמוחזק נמי טוען שמא אין חזקתו מועלת אבל הכא אוקימנא בעומדת באגם כדי לאוקמה אפילו בברי וברי דאי הוה מוחזק חד מינייהו היתה מועלת חזקתו ומיהו קשה דבשילהי המניח (ב"ק דף לה: ושם) אמתני' דזה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המע"ה וקאמרינן בגמ' זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על סומכוס דלסומכוס יחלוקו ומתניתין דהתם איירי בברי וברי מדקתני וזה אומר לא כי כדאמר התם והשתא הלא סומכוס מודה כשהמוחזק טוען ברי שחזקתו מועלת וליכא למימר דהתם ס"ד דמיירי באגם ובשור תם דמשלם מגופו מ"מ מנליה דסומכוס פליג אמתני' לוקמה כשעומדת בביתו דמודה סומכוס כיון דטעין ברי וא"ת ואמאי קאמר הא מני סומכוס היא לוקמה אפילו כרבנן והכא לית לן למיזל בתר מרא קמא דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמה בחזקת מעוברת והשתא היא דילדה וי"ל דחזקת מרא קמא חשיבא טפי ואם היה עם חזקת ממון חזקת מעוברת אפילו סומכוס מודה דהמע"ה כדאשכחן בריש שור שנגח את הפרה (ב"ק דף מו. ושם ד"ה שור) דאוקי רישא כסומכוס וקתני סיפא פרה שנגחה השור ואינו יודע אם הולד היה בשעת נגיחה ופרה דחד וולד דחד בעל הפרה משלם רביע נזק דאמר ידעינן דשותפות אית ליה ואינו משלם אלא כאילו ודאי וולד סייע דהמע"ה וה"ט דאיכא תרי חזקה לבעל הפרה חזקת מעוברת והשתא ילדה וחזקת ממון אבל מן הולד גובה שמינית שזהו חצי חלקו אע"ג שהוא מוחזק דחזקת מעוברת היא כנגדה וקשה דלעיל (בבא מציעא דף צז:) תנן שאלה היום ושכרה למחר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ואמאי והאיכא תרי חזקה בחזקת קיימת והשתא היא דמתה בשעת שכירות וגם חזקת ממון וצ"ל דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר:

    דמי עבד גדול - פירש בקונטרס נתתי לך דמים לקנות עבד גדול וקשה דלא הוה ליה למינקט במתניתין לוקח ומוכר אלא שליח ומשלח אלא נראה לר"י דמיירי שמכר לו עבד ונתן לו דמים ולא כתב עדיין השטר ואיירי במקום שכותבין השטר א"נ כגון שהתנו דיוכלו לחזור עד נתינת השטר וא"ת והיכי קאמר סומכוס יחלוקו והא ליכא דררא דממונא ואמרינן בפ"ק (דף ב:) דלא פליג סומכוס וי"ל דמיירי כגון שא"ל המוכר בפני עדים עבד גדול אמכור לך בכ"ה דינרים ועבד קטן בעשרים דינרים ולא ידעינן מה קבל מלוקח:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה הרביעית והכונה בה להתחיל בביאור החלק הרביעי ואיננו מכונת הפרק אלא שאחר שסיים עניני השאלה והיה אחד מביאוריה זה אומר שאולה מתה וזה אומר שכורה מתה נתגלגל לבאר מחלוקת שבין מוכר ולוקח זה אומר כך היה וזה אומר כך היה ועל זה הצד נתגלגלו משניות אלו עד משנת המשכיר בית לחברו והתחיל במשנה זו בענין זה והוא שאמר המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו אמר הר"ם איני צריך להחזיר פעם שניה אותם העיקרים שכבר זכרתי בזה הפרק והם המוציא מחברו עליו הראיה וטענו חטים והודה לו בשעורים פטור שאם אתה זוכר אותם תדע שזאת המשנה לדעת סמכוס ומה שאמר ישבע המוכר ר"ל על ידי גלגול כמו שביארנו מן העיקרים אין נשבעין על טענת עבדים אלא בגלגול כמו הקרקעות:

    אמר המאירי המחליף פרה בחמור או המוכר שפחתו וילדה וכו' צריך שתדע שזה שתפשה המשנה לשון מחליף בפרה ולשון מוכר בשפחה מפני שהפרה אינה נקנית אלא במשיכה ואלו משכה הלוקח לא היה הענין מצוי שיהא הדבר מספק באיזה רשות ילדה אם עד שלא קנאה ואם לאחר שקנאה שהרי לא קנאה עד שמשכה וודאי נודע לו באותה שעה אם ילדה ומתוך כך פירשוה בחליפין ומכיון שמשך שכנגדו את החמור נקנית לזה הפרה בכל מקום שהיא כמו שביארנו במשנת כל הנעשה דמים באחר ואחר שכן אפשר שילדה הפרה ולא נודע אם קודם משיכת החמור והולד למוכר אם לאחר משיכת החמור והולד ללוקח אבל שפחה כנענית נקנית בכסף כמו שיתבאר במקומו וכשנתן הכסף ולא נטלה עדין הספק מצוי בלידתה אם קודם קבלת הכסף והולד למוכר אם לאחר קבלת הכסף והולד ללוקח ואמר על מחלקת זה שיחלוקו ויהא הולד לאמצע:

    זהו ביאור המשנה ולענין פסק אינו כן מפני שכבר העמידו בגמ' משנה זו לדעת סמכוס שאמר ממון המוטל בספק חולקין וכמו שהפרה באגם והשפחה בסימטא והוא קרן הסמוכה לרשות הרבים ומוכרין בה בהמות ועבדים שאם ברשות המוכר לגמרי אף סמכוס מודה שעל הלוקח להביא ראיה אלא שהפרה באגם והשפחה בסימטא ואנו כבר פסקנו בבבא קמא כרבנן והילכך אם הפרה ברשות מוכר הרי הלוקח מוציא מחברו ואפילו היתה באגם והשפחה בסימטא מ"מ בחזקת מוכר היא ולוקח מוציא מחזקתו ועליו הראיה בין ששניהם טוענין בבריא בין ששניהם טוענין בשמא אפי' לוקח בריא ומוכר טוען איני יודע ואם לא הביא לוקח ראיה ישבע מוכר בנקיטת חפץ על ולד הפרה אבל לא על ולד השפחה שאין נשבעין על העבדים אלא היסת ומגדולי הפוסקים יראה שפוסקין כסמכוס אלא שהם מודים שאף סמכוס לא אמרה כשהפרה או הולד לפרה באגם ולשפחה בסימטא וכן מודים שלא אמרה סמכוס אלא בשמא ושמא והילכך לדעתם כל ששניהם שמא יחלוקו אחר שאינה ברשות אחד מהם וכל שכן כשהתובע בריא והנתבע שמא אבל בריא ובריא וכל שכן בריא ושמא ר"ל שהנתבע בריא והתובע שמא המוציא מחברו עליו הראיה וגדולי המחברים נמשכו לדעת זה אלא שהם כתבו בה שאפי' אמר המוכר איני יודע על הלוקח להביא ראיה והוא תמה גדול לפי שיטתם ואם הם פסקו מה שאמרו למטה ואם אמר זה ברשותי ילדה והלה שותק זכה הטוען בולד:

    ולמדת ממשנה זו מ"מ שהמוכר פרתו והיא מעוברת מכר היא ועוברה שאם הזכיר לו בפירוש פרה מעוברת היאך הם חולקים בולד אם כן מה הוא שאמרו בתוספתא פרה מעוברת אני מוכר לך מכר היא ועוברה פרה מיניקה אני מוכר לך מכר פרה ולא ולדה והלא אף בפרה סתם אתה אומר שמכר אינו דומה שאלו מכר פרה סתם אינו נותן פרה מעוברת אבל כל שהזכיר איזו פרה או פרתי או פרה זו והיא מעוברת נמכר עוברה עמה:

    היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה לוקח אומר גדול לקחתי כגון שלא קנאו בשטר שיהא אפשר לבא בה לידי בירור אלא בכסף או בחזקה וטוען לוקח שגדול לקח ומוכר אומר איני יודע זכה בגדול ודבר זה אינה הלכה שהרי זה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור ואם מכח הודאת מקצת ושאינו יכול לישבע אין זה הודאת מקצת ואע"פ שאם אמר שני עבדים מכרת לי לא מכרתי אלא אחד היה ממין הטענה מ"מ כשאמר עבד גדול וזה אומר קטן אינו ממין הטענה שלא הודה לו מגוף מה שטען כלום ולא סוף דבר מפני שאין הקנין שוה בהם שהעבד הגדול אינו נקנה אלא כקרקע או במשיכה דרך תקיפה והקטן נקנה אף במשיכה שלא בדרך תקיפה כגון קראו ובא אצלו אלא אף בשניהם גדולים כן שממה שטענו לא הודה לו כלום שאף במין אחד כל שהוא ברור שאינו מודה לו ממה שטענו כלל אינו מין הטענה כמו שאמרו בכאן בבגד והרי הוא כחטים והודה בשעורים ואינו ממין הטענה ועוד שהרי עבד הוקש לקרקע ואינו בר שבועה ומ"מ בגמרא נתפרשה משנה זו בטוענו עבד בכסות גדול והלה אומר איני יודע אם כדבריך ואם עבד בכסות קטן וכגון שהכסות מחובר שהודאת מקצתו ממין הטענה כגון עבד גדול עם כסות הראוי לו מבגד זה מכרת לי והלה אומר איני יודע אם כדבריך אם עבד קטן עם כסות הראוי לו מבגד זה שנמצא מחוייב שבועה מחמת הבגד ואינו יכול לישבע ומשלם כסות גדול ופירוש משנה זו זכה בכסות גדול וכן בשדה לענין עומרין שזה אומר שדה גדולה עם עומרין מגדיש זה כפי הראוי לצאת משדה גדולה מכרת לי הא בעבד ושדה עצמם לא זכה כלל ואע"פ שכמו שנתחייב שבועה על הכסות ואינו יכול כך נתחייב שבועה על העבד על ידי גלגול ואינו יכול כבר ביארנו ואין אומרין בשבועה הבאה על ידי גלגול מתוך שאין יכול לישבע משלם ושמא תאמר והלא לא טרחו בגמ' לפרש משנתינו כן אלא על סוף המשנה והוא זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע מוכר אבל זו לא הראו עצמם בגמ' צריכים לפרשה כן יראה לי שבעל התלמוד המתין לה עד סוף המשנה מפני שהקושיא חזקה בה ביותר ובטעם אחר מצורף עם אלו והוא ענין הילך כמו שנבאר וכשתירצה על סוף המשנה עלה לו התירוץ אף על ראשונה ועל הדרך שביארנו:

    ומ"מ גדולי המפרשים פרשו זכה אף על השדה והעבד ומטעם שבועת גלגול שבטענת הכסות ולמדין מזו שלא אמרו שאין שבועה הבאה על ידי גלגול מחייבת בשאין יכול לישבע אלא בגלגול הבא על חיוב שבועה שמטענת שמא אבל גלגול הבא על חיוב שבועה מטענת בריא אלא שיש לומר באותו חיוב שבועה שמשלם מצד שאינו יודע נגלגל עליו חיוב אחר מאיני יודע ולא נתישבו לי דבריהם:

    מוכר אומר קטן מכרתי וגדול אומר איני יודע אין לו אלא קטן וזה פשוט אלא שמזכיר דרך החלוקות זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע מוכר שבועת מודה מקצת ועל זה הקשו בגמ' קושיא זו שהזכרנו מה ענין שבועת מודה מקצת בכאן שהרי שלש תשובות בדבר שאין כאן מין הטענה ושהעבדים אינן בני שבועה ושאף במה שמודה הוא טוען מסתמא הילך ופירשוה על הדרך שביארנו שזה טוען עבד גדול בכסות גדול ומודה לו הלה קטן בכסות קטן ובבגד מחובר ונמצא שנשבע על הבגד ועל ידי גלגולו נשבע על העבד שזוקקין את הנכסים שאינן בני שבועה על הנכסים שהם בני שבועה לישבע עליהן כמו שיתבאר:

    זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ואף זו לדעת סמכוס אבל לדעת חכמים המוציא מחברו עליו הראיה והלכה כן:

    זהו ביאור המשנה וכבר הבנת מתוך פירושה פסק הדברים שבה וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו בה דברים שראוי לתמוה עליהם ודברים שנכנסו תחת משניות אלו בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 100a

    Bava Metzia 100a. The full printed text of this folio side - 24 numbered segments, about 341 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 100a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026