Talmud Builders

    Bava Metzia 85a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 85a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the sons of Beteira; and Jonathan, son of Saul. The Gemara discusses each case: The incident revealing the modesty of Rabban Shimon ben Gamliel is that which we just said, as he referred to himself modestly as a fox. The sons of Beteira were exceptionally modest, as they served in the position of Nasi and yet abdicated their positions in favor of Hillel when he emigrated from Babylonia to Eretz Yisrael. As the Master said: The sons of Beteira, upon recognizing that Hillel was a superior expert in halakha , seated him at the head and appointed him Nasi over them (see Pesaḥim 66a). Jonathan, son of Saul, was extremely modest, as he said to David: “And you shall be king over Israel, and I shall be second to you” (I Samuel 23:17), despite the fact that his father, Saul, was the current king.

    2The Gemara asks: From where do we know that the aforementioned men were truly modest? Perhaps Jonathan, son of Saul, relinquished his rights to the kingship not due to modesty, but because he saw that the world, i.e., the masses, were drawn after David, and he felt he had no other recourse. With regard to the sons of Beteira also, perhaps they abdicated only because they saw that Hillel was greater than they, as he was able to answer questions that they could not resolve. The Gemara adds: But Rabban Shimon ben Gamliel certainly was a truly modest individual.

    3§ The Gemara returns to the previous incident. When he heard that the greatness of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was due to his suffering, Rabbi Yehuda HaNasi said to himself: Afflictions are evidently precious. He accepted thirteen years of afflictions upon himself; six years of stones in the kidneys and seven years of scurvy [ bitzfarna ]. And some say it was seven years of stones in the kidneys and six years of scurvy.

    4The Gemara relates: The stableman [ ahuriyareih ] of the house of Rabbi Yehuda HaNasi was wealthier than King Shapur of Persia, due to Rabbi Yehuda HaNasi’s abundant livestock. When the stableman would place fodder before the livestock, the sound of their lowing would travel the distance of three mil . He would calculate the right moment so that he would place the fodder before the animals at precisely that time when Rabbi Yehuda HaNasi entered the latrine, so that the lowing of the animals would drown out Rabbi Yehuda HaNasi’s screams of pain. But even so, Rabbi Yehuda HaNasi’s voice was so loud that it overcame the sound of the livestock, and even sailors heard it out at sea.

    5The Gemara says: But even so, the afflictions of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, were greater than those of Rabbi Yehuda HaNasi. The reason is that whereas the afflictions of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came upon him out of love, and left him out of love, i.e., they were solely the result of his own request, not because he deserved them, those of Rabbi Yehuda HaNasi came upon him due to an incident and left him due to another incident.

    6The Gemara stated that Rabbi Yehuda HaNasi’s suffering came upon him due to an incident. What was that incident that led to his suffering? The Gemara answers that there was a certain calf that was being led to slaughter. The calf went and hung its head on the corner of Rabbi Yehuda HaNasi’s garment and was weeping. Rabbi Yehuda HaNasi said to it: Go, as you were created for this purpose. It was said in Heaven: Since he was not compassionate toward the calf, let afflictions come upon him.

    7The Gemara explains the statement: And left him due to another incident. One day, the maidservant of Rabbi Yehuda HaNasi was sweeping his house. There were young weasels [ karkushta ] lying about, and she was in the process of sweeping them out. Rabbi Yehuda HaNasi said to her: Let them be, as it is written: “The Lord is good to all; and His mercies are over all His works” (Psalms 145:9). They said in Heaven: Since he was compassionate, we shall be compassionate on him, and he was relieved of his suffering.

    8The Gemara relates: During all the years of the suffering of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, no one died prematurely, as his afflictions atoned for the entire generation. During all the years of the suffering of Rabbi Yehuda HaNasi, the world did not require any rain, as the moisture of the dew was sufficient. As Rabba bar Rav Sheila said: A day of rain is as difficult as a day of judgment, due to the damage that storms and flooding can cause. And Ameimar said: Were it not for the fact that rain is needed by people, the Sages would pray for mercy and annul it, due to the nuisances of rain. And even so, despite the fact that there was no rain all those years, when a radish was uprooted from its row in the field, there remained in its place a hole filled with water, due to the moisture in the earth.

    9The Gemara continues discussing Rabbi Yehuda HaNasi’s relationship with Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Once Rabbi Yehuda HaNasi arrived at the place of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. He said to the locals: Does that righteous person have a son? They said to him: He has a son who is wayward, and any prostitute who hires herself out to others for two coins hires him for eight, due to his handsomeness. Upon hearing this report, Rabbi Yehuda HaNasi resolved to extricate Rabbi Elazar’s son from his plight. He brought him back with him, ordained him as a rabbi, and gave him over to Rabbi Shimon ben Isi ben Lakonya, the brother of the boy’s mother, to teach him Torah.

    10Each day, the boy would say: I am going back to my town, because it was difficult for him to study. Rabbi Shimon ben Isi ben Lakonya said to him: You have been made wise, and a golden cloak has been spread over you when you were ordained, and you are called by the title Rabbi, and yet you say: I am going back to my town? The boy said to him: I vow [ momei ] that this thought of leaving is now abandoned, i.e., I will stay and improve my ways. When the boy matured and became a Torah scholar, he came and sat in the academy of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yehuda HaNasi heard his voice and said: This voice is similar to the voice of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Those who were present said to him: It is his son.

    11Rabbi Yehuda HaNasi read the verse about him: “The fruit of the righteous is a tree of life; and he that is wise wins souls” (Proverbs 11:30). The Gemara explains, with regard to the phrase “the fruit of the righteous,” that this is referring to Rabbi Yosei, son of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who was the son of a righteous individual and became a great scholar in his own right. When the verse states: “And he that is wise wins souls,” this is referring to Rabbi Shimon ben Isi ben Lakonya, who successfully helped Rabbi Yosei reach his potential.

    12When this Rabbi Yosei died, he was brought to his father’s cave for burial. A serpent encircled the entrance of the cave, denying any access. Those present said to it: Serpent, serpent! Open your mouth, so that a son may enter next to his father. The serpent did not open its mouth for them. The people there thought that Rabbi Yosei was denied burial alongside his father because this one, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was greater than that one, Rabbi Yosei.

    13A Divine Voice emerged and said: It is not because this one is greater than that one; rather, it is because this one, Rabbi Elazar, experienced the suffering of the cave, while that one, i.e., Rabbi Yosei, did not experience suffering of the cave. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, suffered with his father for thirteen years in a cave while hiding from the Romans (see Shabbat 33b).

    14The Gemara relates a similar incident: Once Rabbi Yehuda HaNasi arrived at the place of Rabbi Tarfon. He said to the townspeople: Does that righteous person, Rabbi Tarfon, who would take an oath by the life of his children, have a son? Rabbi Tarfon was wont to take oaths by the lives of his children (see Oholot 16:1). They said to him: He does not have a son, but he has a grandson, a son from his daughter, and every prostitute who is hired for two coins hires him for eight.

    15The townspeople brought Rabbi Tarfon’s grandson before Rabbi Yehuda HaNasi, who said to him: If you repent from your evil ways, I will give you my daughter in marriage. He repented and became a righteous individual. There are those who say that he married Rabbi Yehuda HaNasi’s daughter and subsequently divorced her. There are those who say that he did not marry her at all, so that it would not be said about him: It was for the sake of that woman that this man repented.

    16§ The Gemara asks: And why did Rabbi Yehuda HaNasi exert himself so much to save these wayward sons? The Gemara answers: It is because of that which Rav Yehuda says that Rav says, and some say that which Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says, and some say that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: Anyone who teaches Torah to the son of another merits to sit and study in the heavenly academy, as it is stated: “Therefore so says the Lord: If you return, and I bring you back, you shall stand before Me” (Jeremiah 15:19). This verse, which is addressed to Jeremiah, indicates that if he is able to cause the Jewish people to return to God, he himself will be brought to stand before God.

    17And anyone who teaches Torah to the son of an ignoramus achieves such an exalted status that even if the Holy One, Blessed be He, were to issue a harsh decree, He may nullify it for his sake, as it is stated in the continuation of the verse: “And if you bring forth the precious out of the worthless, you shall be as My mouth,” i.e., you will be like the mouth of God that can rescind a decree.

    18The Gemara relates other statements pertaining to Torah scholars and their descendants. Rabbi Parnakh says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to anyone who is a Torah scholar, and whose son is a Torah scholar, and whose grandson is a Torah scholar, the Torah will never again cease from his descendants, as it is stated: “And as for Me, this is My covenant… My spirit that is upon you, and My words which I have put in your mouth, shall not depart out of your mouth, nor out of the mouth of your seed, nor out of the mouth of your seed’s seed, says the Lord, from now and forever” (Isaiah 59:21).

    19The Gemara asks: What is the significance of the phrase “says the Lord”? The Gemara answers that the Holy One, Blessed be He, said: I am your guarantor in this matter. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase “from now and forever”? The verse mentioned only three generations. Rabbi Yirmeya says: The verse means that from this point forward, after three generations, the Torah returns to its lodging, i.e., the Torah is now ingrained in the family.

    20The Gemara relates that Rav Yosef fasted forty fasts so that the Torah would become ingrained in his family, and he was read the verse in a dream: “My words… shall not depart out of your mouth.” He fasted an additional forty fasts and he was read: “Shall not depart out of your mouth, nor out of the mouth of your seed.” He fasted an additional one hundred fasts. In a dream, he came and was read the conclusion of the verse: “Shall not depart out of your mouth, nor out of the mouth of your seed, nor out of the mouth of your seed’s seed.” He said: From this point forward I do not need to fast anymore, as I am now assured that the Torah will return to its lodging.

    21The Gemara relates a similar occurrence: When Rabbi Zeira ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, he fasted one hundred fasts so that he would forget the Babylonian method of studying Gemara, so that it would not hinder him from adapting to the unique style of study prevalent in Eretz Yisrael. He fasted an additional one hundred fasts so that Rabbi Elazar, ben Pedat, would not die during his lifetime, which would have caused the burden of communal matters to fall upon him. As dean of the Torah academy, Rabbi Elazar ben Pedat was in charge of all public affairs, leaving Rabbi Zeira unencumbered to study Torah. Rabbi Zeira fasted an additional one hundred fasts so that the fire of Gehenna should not affect him.

    22The Gemara relates with regard to Rabbi Zeira: Every thirty days, he would examine himself to ascertain if he remained on his exalted level. He would ignite an oven, climb in, and sit inside it, and the fire would not affect him. One day, the Sages gave him the evil eye, i.e., they were envious of him, and his legs became singed in the fire. And from then on they referred to him as: The short one with singed legs.

    23§ The Gemara discusses the topic of the acquisition of Torah knowledge. Rav Yehuda says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “Who is the wise man, that he may understand this? And who is he to whom the mouth of the Lord has spoken, that he may declare it? Why has the land been lost and laid waste like a wilderness, so that none passes through?” (Jeremiah 9:11). This matter, i.e., the question: Why has the land been lost,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ר"ש הא דאמרןדקאמר אתה ארי בן שועל:

    בני בתירהבמס' פסחים שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן מבבל עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהן:

    דחזו להלל דעדיף מינייהווהלכות שהיו נשאלות מהן בבית המדרש נעלמות מהן ובושין בדבר:

    חביבין יסוריןשראה שהועילו יסורין של ר"א שלא שלטה בו רימה:

    בצמירתאאבן שבמקום קטנים:

    צפירנאחולי שבתוך הפה ושמו מישג"א:

    אהורייריהשומר סוסין:

    כיסתאמספוא:

    עבר קליהדרבי:

    לקלייהודחיותא:

    תליא לרישיה בכנפי דרביהחביא את ראשו תחת כנפי כסותו:

    אמריברקיעא:

    כנשא ביתאמכבדת הבית:

    שדיין בני כרכושתאהיו מוטלין שם בני חולדה:

    ואפי' הכידלא אתא מיטרא בהנהו שני:

    כי הוו עקרי פוגלאצנון:

    ממשראמן הערוגה:

    הוה קיימא בירא מליא מיאהיתה הגומא עומדת מליאה מים:

    שוכרתו בשמונהמחמת יופיו:

    אסמכיה ברבישיהו קורין אותו רבי כדי שיתקנא וישים (אל) לבו על ת"ת:

    ואשלמיהמסרו לרבי שמעון ללמדו תורה:

    כל יומא הוה אמראותו הבן:

    לקרייתי אנא אזיללעירי אני חפץ לילך:

    מומי עזובה דאבשבועה הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך:

    ולוקח נפשותהמלמדו תורה קונהו לבן:

    צער מערהשנתחבאו שם ר' שמעון בן יוחי ור' אלעזר בנו י"ג שנה במס' שבת (דף לג:):

    שמקפח את בניושהיה רגיל לאמר אקפח את בני כשנשבע:

    ורבי למה ליה כולי האילחזור על בני אחרים לשאול אם יש לו בן:

    אם תשובישראל למוטב בתוכחתך ואשיבך אלי ולפני תעמוד הקב"ה אמר לי שאעמוד ואתקיים לפניו אם אוכל להשיבכם:

    יקר מזוללת"ח מע"ה:

    מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולםהקב"ה אמר כך אני ערב מעתה שלא ימוש עד עולם:

    ארבעין תעניתאשלא תפסוק תורה מזרעו:

    גמרא דבבלאיגמרא שלנו:

    דלא ניטרדיהכשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי ר' יוחנן ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה כשמן כדאמרי' בסנהדרין (דף כד.) ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין:

    קטין חריך שקידאיניש גוצא הוה:

    דבר זהעל מה אבדה הארץ:

    בבא מציעא 85 עמוד א

    1ובני בתירה, ויונתן בן שאול. רבן שמעון בן גמליאל הא דאמרן: בני בתירה, דאמר מר הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהן. יונתן בן שאול, דקא"ל לדוד: (שמואל א כג, יז) ואתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה׃

    2ממאי דלמא יונתן בן שאול דחזא דגריר עלמא בתר דוד בני בתירה נמי דחזו להלל דעדיף מינייהו אלא רבן שמעון בן גמליאל ודאי ענוותן הוה׃

    3אמר רבי חביבין יסורין קבל עליה תליסר שני שית בצמירתא ושבע בצפרנא ואמרי לה שבעה בצמירתא ושית בצפרנא׃

    4אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא ואפי' הכי מעבר ליה קליה לקלייהו ושמעו ליה נחותי ימא׃

    5ואפ"ה יסורי דר' אלעזר בר' שמעון עדיפי מדרבי דאילו ר"א בר"ש מאהבה באו ומאהבה הלכו דרבי ע"י מעשה באו וע"י מעשה הלכו׃

    6ע"י מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין׃

    7וע"י מעשה הלכו יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו אמר לה שבקינהו כתיב ״(תהלים קמה״, ט) ורחמיו על כל מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה׃

    8כולהו שני יסורי דר' אלעזר לא שכיב איניש בלא זמניה כולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא דאמר רבה בר רב שילא קשי יומא דמיטרא כיומא דדינא ואמר אמימר אי לאו צריך לעלמא בעו רבנן רחמי עליה ומבטלי ליה אפי' הכי כי הוו עקרי פוגלא ממשרא הוה קיימא בירא מליא מיא׃

    9איקלע רבי לאתריה דר' אלעזר בר' שמעון א"ל יש לו בן לאותו צדיק אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה אתייה אסמכיה ברבי ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה׃

    10כל יומא הוה אמר לקרייתי אנא איזיל אמר ליה חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל אמר ליה מומי עזובה דא כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי שמעיה לקליה אמר הא קלא דמי לקליה דר' אלעזר בר' שמעון אמרו ליה בריה הוא׃

    11קרי עליה (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם פרי צדיק עץ חיים זה ר' יוסי בר' אלעזר בר' שמעון ולוקח נפשות חכם זה ר' שמעון בן איסי בן לקוניא׃

    12כי נח נפשיה אמטוהו למערתא דאבוה הוה הדרא לה עכנא למערתא אמר ליה עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו לא פתחא להו כסבורים העם לומר שזה גדול מזה׃

    13יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא זה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה׃

    14איקלע רבי לאתריה דר' טרפון אמר להו יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו אמרו לו בן אין לו בן בת יש לו וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה׃

    15אתיוהו לקמיה אמר ליה אי הדרת בך יהיבנא לך ברתאי הדר ביה איכא דאמרי נסבה וגירשה איכא דאמרי לא נסבה כלל כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה׃

    16ולמה ליה כולי האי דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ואמרי לה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר ״(ירמיהו טו״, יט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד׃

    17וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר ״(ירמיהו טו״, יט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה׃

    18אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר ״(ישעיהו נט״, כא) ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם׃

    19מאי אמר ה' אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם אמר ר' ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה׃

    20רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב מאה תעניתא אחריני אתא ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על אכסניא שלה׃

    21ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם׃

    22כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא יומא חד יהבו ביה רבנן עינא ואיחרכו שקיה וקרו ליה קטין חריך שקיה׃

    23אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב ״(ירמיהו ט״, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה׃

    Tosafot

    הוה עתיר משבור מלכאפי' מזבל בהמותיו של רבי כדאשכחן נמי בבראשית רבה (פ' סו) זבל בהמותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    לעולם יזהר אדם להתרחק ממדת ההתנכרות ושלא לכפור בטובת מי שהטיבו ומי שמתנכר למי שהטיבו אין צד פחיתות מדה למטיבים אם יזכיר לו חסדים שגמלו ואדרבה ראוי לו כדי לביישו ולהוכיחו ואף הוא ראוי לו לחזור מעשה היה ברבינו הקדוש שהשיב אחד מבני הגדולים מדרך רעה והשלימו בחכמה ובתורה והכתירו במדות ובמוסר עד שהושלם להשפיע לזולתו וסמכו ברבי ופעם אחת שמע שהיה רוצה לעזבו וישוב לעירו ואמר לקריתי אנא אזיל וכעס עליו רבי ואמר לו חכים עבדי יתך וגולתא דדהבא פריסית ארישך ורבי קרו לך ואת אמרת לקריתי אנא אזיל ואף הוא חזר בו וקבל עליו בשבועה לבער מחשבה זו מקרבו ואמר הא מומי עזובא דא:

    כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו גוזר הקב"ה גזרה הוא מבטלה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 85a

    Bava Metzia 85a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 760 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ר"ש הא דאמרן דקאמר אתה ארי בן שועל:

    בני בתירה במס' פסחים שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן מבבל עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהן:

    דחזו להלל דעדיף מינייהו והלכות שהיו נשאלות מהן בבית המדרש נעלמות מהן ובושין בדבר:

    חביבין יסורין שראה שהועילו יסורין של ר"א שלא שלטה בו רימה:

    בצמירתא אבן שבמקום קטנים:

    צפירנא חולי שבתוך הפה ושמו מישג"א:

    אהורייריה שומר סוסין:

    כיסתא מספוא:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 85a · Sefaria

    Tosafot

    הוה עתיר משבור מלכא פי' מזבל בהמותיו של רבי כדאשכחן נמי בבראשית רבה (פ' סו) זבל בהמותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך:

    Tosafot on Bava Metzia 85a · Sefaria

    Meiri

    לעולם יזהר אדם להתרחק ממדת ההתנכרות ושלא לכפור בטובת מי שהטיבו ומי שמתנכר למי שהטיבו אין צד פחיתות מדה למטיבים אם יזכיר לו חסדים שגמלו ואדרבה ראוי לו כדי לביישו ולהוכיחו ואף הוא ראוי לו לחזור מעשה היה ברבינו הקדוש שהשיב אחד מבני הגדולים מדרך רעה והשלימו בחכמה ובתורה והכתירו במדות ובמוסר עד שהושלם להשפיע לזולתו וסמכו ברבי ופעם אחת שמע שהיה רוצה לעזבו וישוב לעירו ואמר לקריתי אנא אזיל וכעס עליו רבי ואמר לו חכים עבדי יתך וגולתא דדהבא פריסית ארישך ורבי קרו לך ואת אמרת לקריתי אנא אזיל ואף הוא חזר בו וקבל עליו בשבועה לבער מחשבה זו מקרבו ואמר הא מומי עזובא דא:

    כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו גוזר הקב"ה גזרה הוא מבטלה:

    Meiri on Bava Metzia 85a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר רַבִּי חֲבִיבִין יִסּוּרִין, קַבִּיל עֲלֵיהּ תְּלֵיסַר שְׁנֵי, שִׁית בִּצְמִירְתָּא, וְשֶׁבַע בִּצְפִירְנָא. נראה לי בס"ד הטעם דהיו שית ושבע כדי למתק אותיות זו של כוז־ו שהוא אחר אותיות הוי־ה דכתבו רבני אשכנז ז"ל שם זה חציו שהוא אותיות כ־ו רחמים מפני שהם מספר הוי־ה וחציו השני ז־ו הם דין ובזה פירשו רבני אשכנז ז"ל מאמר (תענית כא.) נחום איש גם זו שהיה דרכו לומר ביסורין גַּם 'זוֹ' לְטוֹבָה שכיון למתק אותיות ז־ו דשם כוז־ו הנזכר ולכן גם כאן קבל יסורין שבע שנים ושש שנים כנגד אותיות ז־ו למתקם. ומה שבחר בשני מיני יסורין אלו אחת אבן אשר במקום קטנים והשני חולי בפה, דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים) כי רבינו הקדוש היה בחינת היסוד ובא לתקן בחינה אחת מחמשה בחינות של עשרה טיפין שיצאו מצפרני יוסף הצדיק ע"ה עיין שם. ולכן בחר ביסורין שיהיו באבר הרומז ליסוד וביסורין שבפה שהפה הוא סוד מלכות רחל והוא היה יסוד מזווג יעקב ורחל כמו שאמר בשער הגלגולים ודו"ק.

    הֲוָה אָזִיל קָלָא בִּתְלָתָא מִילֵי נראה לי דאין זה נעשה בטבע אלא בדרך נס בהשגחה מן השמים שהיה הקול הולך שיעור זה כדי שידעו העולם יסוריו ויבינו ויכירו כי צדיק זה. אך חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם (ישעיה נג, ד) ובזכותו ניצולים. ועוד נראה לי הלך הקול בשלשה מילין לרמוז שיש כדאי ביסוריו לתקן שלשה עולמות בי"ע [בריאה יצירה עשייה] שצריכין תיקון גם לתקן ג' ספירות נה"י [נצח הוד יסוד] שהם יֹרְדוֹת מָוֶת (משלי ה, ה) להעלותם.

    אֲהוֹרְיָרֵיהּ דְּבֵי רַבִּי הֲוָה עַתִּיר מִשְּׁבוּר מַלְכָּא קשה מה שייכות יש לשבח זה כאן דהא כאן לא נחית לשבח את רבי בעושר ולמאי הוצרך להגיד לנו דבר זה? ונראה לומר דמלבד הסוסים של רב יש עוד סוסים רבים של זה שומר שומר הסוסים של רבי שהיה מניחן עם סוסים של רבי כי היה עשיר ויש לו סוסים שלו והקול עולה מסוסים של רבי ומסוסים של זה ועם כל זה מעבר קליה דרבי לקלייהו.

    דְּרַבִּי, עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ קשא כיון דרבי קבל מעצמו היסורין באהבה כמו שאמרו בתלמודא אָמַר רַבִּי חֲבִיבִין יִסּוּרִין קַבִּיל עֲלֵיהּ תְּלֵיסַר שְׁנֵי, אם כן למה לא היו יסוריו כמו רבי אלעזר? ונראה לי בס"ד דעל כל מיני יסורין יש מלאכים ממונים אך מי שמקבל עליו יסורין של אהבה באמת הם יבואו על פי דבורו וילכו על פי דבורו ולכן רבי אלעזר היה בערב אומר למלאכים הממונים על היסורין בּוֹאוּ אַחַי בּוֹאוּ רֵעַי ומביאים לו היסורין ובבוקר אמר להם שילכו ומסלקים המלאכים היסורין ממנו. ורבי בתחלה כאשר קבל בפיו יסורין של אהבה היה גם כן זוכה כרבי אלעזר שיבואו על פי דבורו וילכו על פי דבורו אמנם אחר שקבל מאהבה נזדמן זה המעשה של העגל ומחמת מעשה זו קטרגו המקטרגים ואמרו שאין מן הראוי שיזכה כרבי אלעזר שיבואו היסורין עליו על פי דבורו וילכו על פי גזרת ברוך הוא של מעלה כאשר יזדמן לו מעשה הפך אותה מעשה של העגל שימצאו לו על ידה סנגורייא לסלק היסורין ממנו ולכן קאמר דרבי עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ.

    אָזַל תַּלְיָא לְרֵישֵׁיהּ בְּכַנְפֵיהּ דְּרַבִּי וְקָא בָּכִי הנה ודאי אין דעת העגל לעשות כך אלא היה מגולגל באותו העגל אחד יהודי כשר אשר נתגלגל שם בעבור איזה תיקון לעצמו וזה הרוח כשמצא את רבי עובר תַּלְיָא לְרֵישֵׁיהּ בְּכַנְפֵיהּ דְּרַבִּי שרמז לו בזה שימשוך אותו על ידי כונות מן העגל מבלי צורך צער שחיטה כמו שהיו עושין רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל ומהרש"ו [מורנו הרב רבי שמואל ויטאל] ז"ל בנו להוציא הרוחות מקרב בני אדם, ורבי הבין הענין הזה אשר בקש ממנו אך אמר כיון דבשמים גלגלו אותו בעגל זה כדי שיסבול צער שחיטה למה אוציא אותו בנחת. ודע ששמעתי מעשה שהיה פה עיר בגדאד יע"א [יגן עליה אלוקים] קודם תשעים שנה מכל מקום, יום אחד הלך קצב יהודי לקנות בהמות חוץ לעיר להביא לעיר לשחוט וימצא גוי ערבי אחד לקראתו ובידו שה אחד גדול הרבה ויאמר לו יהודי קנה לך זה השה, והקצב לא רצה לקנותו כי חשש שמא הוא טרף ומחמת גודלו יהיה הפסד שלו מרובה כי גדול הרבה היה אותו השה, והפציר בו הגוי הרבה שיקנה אותו ואוזיל גביה בערכו וקנה אותו ואותו היום לא קנה הקצב בהמות חוץ מזה ויבא לביתו עם השה הזה לבדו וראה חידוש שהשה נמשך אחריו בנחת וכפי הטבע שה גדול ועצום כזה קשה למשכו כי יהיה מורד במהלכו וזה היה כפוף ונכנע להקצב והולך אחריו מאיליו בנחת והקצב הביאו לביתו להניחו עד ערב שבת ולשחטו כך הסכים בלבו. והנה בלילה בעודנו ישן על מטתו אחר חצות לילה שמע קול השוחט דמתא דופק על פתחו ואומר לו תביא את השה שקנית היום לביתי עתה כדי שאשחטהו עתה ויהיה הבשר מוכן בבוקר השכם לצורך חתונה פלונית שבעיר ואחר שאמר לו דברים אלו בעוד הדלת סגור הלך השוחט ולא הוצרך הקצב לפתוח הדלת ולא דבר עם השוחט כלום רק ענה אותו מתוך החלון שבחדר משכבו ויאמר 'הנני עתה אביאנו אליך' וקם הקצב ממטתו ונטל ידיו וירד למטה ולקח השה ויבא מביתו ללכת אל בית השוחט וגם עתה מצא חידוש כי כאשר קרב אל השה למשוך אותו עמו הלך השה אחריו מאיליו ויביאהו לבית השוחט. אך זה השוחט קודם שבא הקצב לביתו חלם שבא זקן אחד אצלו ואמר לו הנה הקצב פלוני מביא אליך עתה שה אחד גדול הכמות הרבה אשר קנה אותו היום וזה השה מגולגל בו נפש פלוני בן פלוני שנפטר מקרוב והשוחט מכירו כי הוא היה גביר בן גביר מפורסם ונשיא העיר הזאת והאב שהוא הנשיא היה עודנו בחיים ואמר לו שעתה הגיע זמן תיקון שלו שתעלה נפשו מִשֶּׂה שנתגלגלה בו, לכן תזהר לבדוק הסכין בטוב קודם שחיטה ותברך בכונה גדולה על השחיטה ותשחטנו כהלכה והבשר לא ימכר בבית המטבחיים לבני אדם אלא תבשלו אותו ותזמינו עליו לאכלו חכמים ויראי השם שיברכו על אכילתו בכונה תחלה וסוף. ואחר שראה מראה החלום הזה שמע קול הקצב דופק על פתחו ואומר 'הבאתי השה כאשר צותני' וירד השוחט ופתח לו הדלת ונכנס עם השה הכרוך אחריו ויאמר הקצב למה טרחת לבא בעוד לילה אצלי בעבור השה הזה ולא המתנת עד אור הבוקר? ויאמר לו אני לא באתי ולא יצאתי מפתח ביתי אלא עתה כך וכך חלמתי ובודאי בעל החלום הוא דפק על פתחך בקולי ועתה כך וכך אנחנו צריכים לעשות כאשר צווני בעל החלום ועשו כן עד כאן. והנה בודאי ענין זה העגל שתלה ראשו בכנפיה דרבי היה גם כן כך כי היה מגולגל בו נפש אדם והנפש המגולגלת היא משכה העגל הזה והביאתו להיות תולה ראשו בכנפיה דרבי כי לא רצתה הנפש לסבול צער השחיטה של העגל ועוד חששה אולי לא יאכלו הבשר כשרים שמברכים כראוי כדי שתהיה עלייתה מן העגל בטוב ורצתה דרבי יעלנה וימשכנה מן העגל בעודו בחיים על ידי כונות הידועים לו.

    כּוּלְּהוּ שְׁנֵי יִסּוּרֵי דְּרַבִּי, לָא אִיצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא אף על גב דירידת המטר יש בה צורך לבירור ניצוצי קדושה מן העפר וכמו שכתוב בספר הליקוטים בפרשת וישלח דכח המטר הוא אור עליון היורד מלמעלה שהם מ"ד [מיין דוכרין] וכנגדם עולות אלו המ"ן [מיין נוקבין] שהם ניצוצות הקדושה וכו' עיין שם. הנה זה הבירור נעשה על ידי יסורים של רבי שבזכות יסורין שלו אז אותו הכח העליון הניתן במטר לצורך הבירור היה יורד הכח ההוא שהוא אור העליון אשר הוא בסוד מ"ד [מיין דוכרין] בתוך הטל שאינו נפסק והיה מתלבש בו ואז כנגדו היו יוצאין ניצוצי קדושה שמעורבים בעפר. ולכן כאשר היו עוֹקְרִין פּוּגְלָא מִמִּשְׁרָא הֲוָה קַיְמָא בֵּירָא מַלְיָא מַיָּא שהיה הטל עושה מלאכת המטר ומשמש במקומו מצד בירור הניצוצי קדושה עד שלא היה צורך לעשות הבירור על ידי המטר וכל זה היה בזכות יסורין דרבי שנמצאת טובה הנפשיית של הבירור וטובה הגופניית של פירות הארץ ותנובתה נעשים בשלימות בזכות צערו של רבי בלתי צער הבריות שסובלים מצד המטר ברפש וטיט וכמו שאמרו בגמרא דְּקָשֶׁה יוֹמָא דְּמִטְרָא כְּיוֹמָא דְּדִינָא ואי לא הוה צריך לעלמא הוה בעינן רחמי ומבטלי ליה.

    אַשְׁלְמֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אִיסִי בֶּן לַקוּנְיָא אֲחוּהָ דְּאִימֵיהּ הא דהוצרך לפרש לנו שהיה אֲחוּהָ דְּאִימֵיהּ לומר בטענה גדולה בא עליו שיהיה מחוייב להטפל בו להחזירו למוטב כי רוב בנים דומין לאחי האם והנושא אשה יבדוק באחיה (בבא בתרא קי.) ונמצא הגנאי שלו חוזר אליו ועליו לתקן.

    חַכִּים עָבְדוּ יָתָךְ, וְגוּלְתָא דְּדַהֲבָא פָּרְסוּ עֲלָךְ, וְ'רַבִּי' קָרוּ לָךְ נראה לי בס"ד הכונה דאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ג.) אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ולכן אמר לו חַכִּים עָבְדוּ יָתָךְ רצונו לומר על ידי שהפרשנו אותך מן החטא נקראת חכם מה שאין כן בזמן החטא היית בסוג שוטה וגם עוד וְגוּלְתָא דְּדַהֲבָא פָּרְסוּ עֲלָךְ הוא כבוד של אביו רבי אלעזר וזקנו רשב"י ע"ה שבזמן היותו הולך בדרך לא טוב לא היה כבודם פרוס עליו אך עתה כבודם פרוס עליו דעושים לו העולם כבוד בשביל כבוד אבותיו מלבד כבוד עצמו ועוד בה שלשיה ד' רַבִּי ' קָרוּ לָךְ כתואר הגדולים אשר בארץ אף על גב שאתה עודך קטן ואינך ראוי לסמיכה זו.

    10 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 85a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 85, Amud Aleph, about 760 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 137 words

      Opens “ובני בתירה, ויונתן בן שאול. רבן שמעון…”

      Named: רבן שמעון, שמואל.

    2. Segment 225 words

      Opens “ממאי דלמא יונתן בן שאול דחזא דגריר…”

      Named: רבן שמעון.

    3. Segment 318 words

      Opens “אמר רבי חביבין יסורין קבל עליה תליסר…”

      Named: רבי חביבין.

    4. Segment 436 words

      Opens “אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא…”

      Named: רבי הוה, רבי לבית.

    5. Segment 522 words

      Opens “ואפ"ה יסורי דר' אלעזר בר' שמעון עדיפי…”

      Named: רבי דאילו.

    6. Segment 632 words

      Opens “ע"י מעשה באו מאי היא דההוא עגלא…”

      Named: רבי וקא.

    7. Segment 734 words

      Opens “וע"י מעשה הלכו יומא חד הוה קא…”

      Named: רבי ביתא.

    8. Segment 852 words

      Opens “כולהו שני יסורי דר' אלעזר לא שכיב…”

      Named: רבי לא, רב שילא, רבה.

    9. Segment 936 words

      Opens “איקלע רבי לאתריה דר' אלעזר בר' שמעון…”

      Named: רבי לאתריה, רבי ואשלמיה.

    10. Segment 1050 words

      Opens “כל יומא הוה אמר לקרייתי אנא איזיל…”

      Named: רבי קרו, רבי שמעיה.

    11. Segment 1133 words

      Opens “קרי עליה (משלי יא, ל) פרי צדיק…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “כי נח נפשיה אמטוהו למערתא דאבוה הוה…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “איקלע רבי לאתריה דר' טרפון אמר להו…”

      Named: רבי לאתריה.

    15. Segment 1528 words

      Opens “אתיוהו לקמיה אמר ליה אי הדרת בך…”

    16. Segment 1649 words

      Opens “ולמה ליה כולי האי דאמר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה, רב ואמרי, אבא, שמואל.

    17. Segment 1723 words

      Opens “וכל המלמד את בן עם הארץ תורה…”

    18. Segment 1844 words

      Opens “אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “מאי אמר ה' אמר הקב"ה אני ערב…”

      Named: רב לך.

    20. Segment 2043 words

      Opens “רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא…”

      Named: רב יוסף.

    21. Segment 2137 words

      Opens “ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב…”

    22. Segment 2229 words

      Opens “כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה שגר…”

    23. Segment 2328 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב…”

      Named: רב יהודה, רב מאי.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Bava Metzia 85a · Segment 1 — “…ויונתן בן שאול. רבן שמעון בן גמליאל הא דאמרן:…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Metzia 85a · Segment 16 — “…בר אבא אמר ר' יוחנן ואמרי לה אמר ר'…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Metzia 85a · Segment 20 — “רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Metzia 85a · Segment 1 — “…שאול, דקא"ל לדוד: (שמואל א כג, יז) ואתה תמלוך…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 85a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026