Commentary page
Bava Metzia 77a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 77a
Bava Metzia 77a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 387 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
פסידא דפועלים גשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייכו גרם:
לא סיירא מאורתא פסידא דבעל הבית דאמרי ליה מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן:
לדוולא להשקות שדות:
ואתא מטרא והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא:
אתא נהרא גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא:
פסידא דבעל הבית דפועלים אינם יודעין במנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותו אך הוא היה יודע:
ופסיק נהרא שממנו משקין:
אכלושי דמחוזא במחוזא שהוא עירו של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטלים קשה להן:
21 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 77a · Sefaria
Tosafot
דאגר אגורי לדוולא ואתא מטרא פסידא דפועלים משמע הכא דהלכה כרבא דליכא מאן דפליג ותימה דאמר במי שאחזו (גיטין דף עד: ושם ד"ה רבה) ההוא דאמר ליה לאריסיה כ"ע דלו תלתא ושקלי ריבעא ואת דלי ארבעה ושקול תלתא לסוף אתי מטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא אצטריך ומפרש טעמא דרבה משום דמשמיא רחימי עליה ומוכח התם דהלכה כרבה וי"ל דדוקא באריס שיורד לקרקע באריסות נותן לו השליש אפילו אתי מיטרא מספק דשמא לא אתי כמו שאר אריסי דשקלי ריבעא אפי' אתי מיטרא לא יצטרך לדלות תלתא אבל הכא פועלים שאינם אריסין אלא נותן להם שכירות על המלאכה אפי' התחילו במלאכה אין להם ליטול אלא לפי מה שעשו כיון דלא נחתי לארעא להיות בחזקת אריסין:
ואתא מיטרא בלילה פסידא דפועלים לספרים דגרסי בליליא צ"ל דמיירי בסיירא לארעיה דבלא סייר לא הוי פסידא דפועלים כדאמר רבא בההוא דלעיל ואצטריך הך דהכא לאשמועינן דבאתי נהרא פסידא דבעה"ב דאע"ג דסיירו לארעא דלעיל בההיא דריפקא לא שייך לאשמועינן באתא נהרא דאין רגילות על ידי גידול נהר דתיתמלי ארעא מיא שלא תהא ראויה לריפקא בשביל כך ומההוא דדוולא דהכא אפילו הוה מפליג בין סיירא ללא סיירא לא הוה שמעינן מינה ההיא דריפקא דה"א דגבי ריפקא אפילו סיירא לא הוי פסידא דפועלים דלא היה להם לידע דתיתמלי מיא כ"כ ע"י מיטרא שלא יוכלו לרפוק בה אבל הוא מכיר קרקעו שהמטר מונעה מריפקא ולא היה לו בבקר להוליכן שם ועי"ל דהכא גבי דוולא אפי' לא סיירא הוי פסידא דפועלים ולהכי לא מפליג בה בין סיירא ללא סיירא כבאידך דהתם אי לא סיירא לא הוי פסידא דפועלים לפי שהפועלים אין להם לידע שהמטר ימנע קרקעו מריפקא אבל בדוולא רוב השדות מתמלאות בהם יאורים על ידי המטר ולא היה לו לירא יותר מפועלים ולא פשע במה שהוליכם שם:
ופסק נהרא בפלגא דיומא הכא נקט פלגא דיומא משום דבפלגא דיומא עביד דפסיק טפי על ידי שדולין ממנו להשקות השדות:
עביד דפסיק פסידא דבעה"ב גבי ואתא נהרא דלעיל לא מפליג בין רגיל למיתי ללא רגיל דסתמא עביד למיתי שלכך יש בו חריצין להוליך המים בכל השדה ולא מפליג בין בני ההוא מתא לבני מתא אחריתי דאפילו איתנהו בההוא מתא הוי פסידא דבעה"ב דאין להם לידע ענין שדהו אם בא מן הנהר לתוכה אבל אם פסק הנהר יודעין כל בני העיר:
יד פועל על העליונה כלומר אינה על התחתונה כדקאמר רבי דוסא שפוחת להם מה שצריך לשכור פועלין ביוקר:
Tosafot on Bava Metzia 77a · Sefaria · CC0
Rashba
אמר רבא האי מאן דאגר אגירי לדוולא אתא מטרא פסידא דפועלים אתא נהרא פסידא דבעל הבית. קשיא מאי שנא נהר מא שנא מטר, שהרי אין הנהר מתרבה אלא מן הגשמים, וכדאמרינן (שבת סה, ב) מטרא במערבא סהדא רבה פרת. ועוד מאי שנא דכדפסיק נהרא שני ליה בין פועלים דבני מתא לפועלים דלאו בני מתא, והכא לא שני ליה בין בני מתא למדינתא אחריתי ובין שכיני אותה שדה לשאינם שכנים. ונראה דנהרא לא עלה על שדהו ולא השקה אותה, דאלו כן הרי הוא כמטר ולא איצטריך כלל, אלא בשעלה ונתקרב אל השדה, ובמעט שיפחתו ראשי תלמים יכנסו המים וישקו את השדה. וכן נראה מדברי הראב"ד שכן כתב, זה לשונו, הכא לא מפלגינן בין בני מתא לבני מתא אחריתא, משום דפועלים עדיין לא פסקו עבידתייהו דמנהרא משקו ליה בהמשכה, אלא שהוקלה עליהם המלאכה וכמאן דשלים עבידתייהו בפלגא יומא דמי דיהיב להו עבידתא דניחא מינה, ואי לא יהיב להו כפ"ב, ע"כ. עוד כתב הרב, לא גרסינן הכא בפלגא דליליא, דהתם אפילו תרעומת ליכא דליכא התחלה, ואפילו הלכו אינו כלום ומה להם לילך והוא אינו צריך לדוולא, ע"כ. למדנו מדבריו שאע"פ שלא נגמרה מלאכה, שהרי עדיין צריך לפתוח פתחים בראשי תלמים, כל שהוקלה כל כך עד שאינו צריך אלא מלאכה מועטת, הרי זה כאלו אינו צריך להם כלל, ואפילו הלכו עד שלא חזר בהם אינו נותן להם כלום. (שיטמ"ק).
ואמר רבא האי מאן דאגר אגורי לעבידתא ושלם עבידתא בפגלא דיומא וכתב הרשב"א ז"ל, כי אמרינן דדוקא כמותה אבל קשה ממנה לא, דוקא בשאמר להם בפירוש כששכרם למלאכה זו, הא סתמא אע"פ שמסר להם זו בבוקר, כשנשלמה, מפקד להן אפילו קשה ממנה, שהרי הי' מוסר להם קשה בדקה וכן דעת הרמב"ן ז"ל. (ל' המ"מ פ"ט ה"ז משכירות).
דאמר להו אדעתא דטפאי לכו באכילה ושתייה ומינה, דאי קצץ להו בפירוש בטפי, יהיב להו כל מאי דקצץ, שאין כאן דרך להטעאה שהרי יכולין הן לחזור בהם, אלא הכא בשפייסן סתם ואמר להם אני אוסיף לכם. ויש אומרים דדוקא בשלא פירשו לו דמשום שנתייקרה המלאכה כך הם חוזרים בהם, אבל פירשו ואמרו אין אנו עושים עמך אלא בכך וכך וזה בא ופייסם, על דעת תוספת שאמרו פייסם, וכדתניא בתוספתא (קדושין פ"ב הי"א) וכן המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתים וכו' עד יעשו דברי הלוקח. ויש אומרים, דשאני הכא דכיון דמעיקרא אגרינהו וכי הדרי בהו אית ליה תרעומת עלייהו, כי פייסינהו ואיפייסו, אדעתא דתנאה קמא איפייסו ולטפויי פורתא דאכילה ושתייה, כן כתב הרמב"ן וזה נראה עיקר. (שיטמ"ק).
Rashba on Bava Metzia 77a · Sefaria
Meiri
שכר פועלים להשקות שדהו ובא המטר והשקה אין נותן להם אלא מה שעשו ואם לא התחילו אין נוטלין כלום שהרי אונס הוא זה בא הנהר והשקה הרי היה לו לבעל הבית להעלות כן על לבו והיה לו להתנות והילכך כל שהוא אבד אצלם נותן שכרם ואריס שהתנה לו בעל הקרקע שאם ישקה שדה זו ארבעה פעמים יטול חצי הפירות והדבר ידוע בשאר אריסים שאין משקין אלא שתים ואין להם אלא שליש הפירות ובא המטר ולא הוצרך אלא לשלש יתבאר במסכת גיטין שנוטל חצי הפירות ואין דומה לפועל שהפועל כל שבא המטר ואין צריך למלאכתו של פועל מסלקו משם בלא כלום אבל אריס אע"פ שאין צריך להשקאה זו אין מסלקו והרי הוא שותף בקרקע ומן השמים סייעוהו והרי הוא כמי שבאו אחרים ועשו בשבילו וכן שאם נאנס הקרקע אין לאריס כלום אלא כל דינו בגוף הקרקע הוא וכבר כתבנוה בפרק קורדיקוס:
גדולי המפרשים כתבו בזו שאם בא הנהר והשקה עד שאין צריך עוד להשקות יש להפריש בין נהר הרגיל להכנס לשם או שאינו רגיל אלא שבזו פירשוה שעדין צריך להשקות אלא שהוקלה המלאכה אצלם שאין צורך להשקות בדולה אלא בהמשכה ומן השמים נסתייעו ואותם שכרם כאלו דלו כל היום:
שכרן להשקות שדהו ופסק הנהר שהיו משקין ממנו לחצי היום אם לא היה דרך הנהר להפסק אין להם אלא שכר מה שעשו ואם לא עשו כלום אין להם כלום אונס גדול הוא זה היה דרך הנהר להפסק אם פועלים אלו בני העיר שאף הם היה להם לידע בכך אף בזו הדין כן היה דרך הנהר להפסק ואין פועלים אלו בני העיר אף הוא היה לו להודיע ולהתנות הואיל ולא התנה נותן שכרם כפועל בטל:
שכרם כל היום לעשות מלאכה זו והשלימוה בחצי היום אם יש לו מלאכה אחרת קלה הימנה או שכמותה לעשות יעשו ואם אין לו מה לעשות אלא בקשה הימנה נותן להם שכרם כפועל בטל וכל שאמרנו עליו כפועל בטל אם הוא מאותם בעלי כח המתמידים בכך והורגלו בעבודת הארץ כל כך שאף בטולם מביאם לידי חולשא אף הוא נותן שכרם משלם:
פירשו בתוספתא שהשוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא נותן שכרו משלם להביא קנים ודוקרנים לכרם ולא מצא משלם שכרו משלם אלא שאם הוא דבר שיש לחלק בו בין בא טעון לבא ריקן עושים שכרו להביא ענבים ותפוחים ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או הבריא אין אומרין לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן שכרו משלם וכן אתה דן לכל שכיוצא בזו התבאר עוד בתוספתא שהשוכר את הפועל ונאחז לעבודת המלך אינו אומר הריני לפניך אלא נותן לו שכר מה שעשה ודיו:
מתוך שמועות אלו למדו קצת מחברים שהמשכיר מלמד לבנו וחלה התינוק אם אינו חולני לא היה לו להתנות ואינו נותן לכל ימי חליו כלום ואם היה חולני או שנתבטל לאיזו סבה שהיה לאב להודיעה נותן כפועל בטל ואם לא התחיל בלמוד אין לו עליו אלא תרעומת ואם התחיל ועשה מקצתה אם הוא נשכר לימים או לשנה או לשבוע הרי הוא פועל ואם הוא קבלן שמין לו מה שעתיד לעשות וכן לשאר הדברים אתה דן בכלם על דרך זה שכתבנו:
זה שבארנו בפועל שחזר בחצי היום ששמין לי מה שעשה לפי מה שהתנה ואם היה התנאי בשני סלעים והחצי שעשה שוה ששה שאינו נותן לו לחציה אלא סלע או יגמור מלאכתו ויטול שנים ואפילו הוקרה מלאכה אחר שחזרו והתאמרו הפועלים ולבשו גאוה עד שזה הרבה תחנונים להם לחזור למלאכתם אין אומרין על דעת ליתן להם כשל עכשו הוא מפייסם שלא עשה כן אלא על דעת אכילה ושתיה ומ"מ כל שאינו יכול להטעותן כגון חזרה בדבר שאינו אבד אם הוסיף להם בפירוש חייב ליתן וכן מה שביארנו בו שאם אין החצי שוה אלא סלע נותן סלע אפילו היתה מלאכה בשעת שכירות בזול ושכרם הוא ביתר מכדי דמיהם ולבסוף הוקרה עד שעמד שכרם בכדי הראוי לכל אין אומרים כבר שכרתנו על דעת ליתן יותר מן הראוי לאחרים שאף הוא אומר אף אני לא הוספתי לכם אלא שהייתי מרגיש בכם שאתם סבורים שאינכם ראויים לכך ואני הייתי יודע שכן אבל עכשו שכבר שכרכם על שער העליון איני מוסיף לכם כלום:
מה שביארנו בקבלן ששמין מה שעתיד לעשות ואם החצי שעתיד ליגמר שוה ששה סלעים אינו נותן לו בחצי העשוי אלא שקל או יגמור ויטול שני סלעים אפילו הוזלה מלאכה הרבה אחר שחזרו ונתגאה בעל הבית וחזרו ופייסוהו אין אומרים על דעת להפחית שכרם פייסוהו אלא על דעת להפליג במלאכה וגומרין ונוטלין שתי סלעים הא אם התנו לגרוע הואיל וחזרתם חזרה ר"ל שאינו דבר האבד תנאי שני קיים כמו שביארנו בבעל הבית וכן מה שבארנו שאם החצי שעתיד ליעשות שוה סלע נותן להם סלע אפילו היתה מלאכה בשעת שכירות ביוקר והוזילו אלו עצמם בפחות מן הראוי להם ואח"כ הוזלה עד שעמד שכרם בכדי הראוי לא יאמר כבר נשכרתם לי על דעת לפחות מן הראוי לאחרים אלא נותן להם סלע שאף הם אומרים לא פיחתנו אלא לפי מחשבתך:
Meiri on Bava Metzia 77a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה מהו דתימא כיון דיד פועל על העליונה עכ"ל לכאורה נראה מתוך שמעתין דרבנן פליגי ארבי דוסא וסברי דידו דבע"ה נמי על העליונה ואם הוזלו פועלין ואין שוה החצי אלא שקל וחזר בו בע"ה אפ"ה לא יתן להם אלא סלע ומקרי ידו על העליונה כלומר שאינה על התחתונה כדאמר ר' דוסא שנותן להם סלע וחצי ובחצי סלע יגמור קצירו וכה"ג פירשו התוס' ידו על העליונה דגבי פועלים אבל ק"ק לפי זה המ"ל הכא לרבנן נמי כדקאמר לקמן לר' דוסא לא צריכא דזל עבידתא ואומר בע"ה ואזול פועלים ופייסוהו מ"ד כיון דיד בע"ה על העליונה מצי א"ל אדעתיה דבצריתו לי כו' ואם נאמר דרבנן לא פליגי אר' דוסא אלא בפועל דיכול לחזור דכתיב קרא עבדי אבל בבע"ה מודו דאינו יכול לחזור ואם הוא חוזר ידו על התחתונה ניחא דנקט הכא בכה"ג ולא נקט כדלקמן ודו"ק:
בד"ה מ"ד הואיל כו' טעמיה משום דתפיס בע"ה כו' עכ"ל מפי' מהרש"ל דכל זה בכלל הסד"א אבל לפי האמת טעמא דר' דוסא משום דכל החוזר ואפי' בב"ה דתפיס נמי דינא הכי ומש"ה כתב רש"י טעמיה כו' עכ"ל וק"ק לפי זה דלפי הס"ד אתיא מתני' דלא כמאן ועוד דהל"ל בפשיטות קמ"ל דלאו טעמיה משום דתפיס ובע"ה נמי אינו יכול לחזור ויש ליישב דאע"ג דשמעי' ליה ממתני' דלא נימא הכי אשמעינן לן נמי בברייתא ודלא קאמר קמ"ל דלא נימא הכי היינו משום דאם כן לא הוה איצטריך למיתני שוב סלע נותן להם סלע כדמסיק דאיצטריך ליה נמי למיתני משום דלא נימא יד פועל דוקא על התחתונה ואי הוה שמעינן ליה מרישא דלא נימא הכי לא הוה איצטריך למיתני הסיפא כלל ומש"ה קאמר קמ"ל בענין אחר ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 77a · Sefaria
Maharam
גמ' מהו דתימא א"ל בציר זוזי אמריתו לי וכו' כצ"ל:
רש"י ד"ה סלע נותן להם סלע ואם העתיד וכו' כצ"ל:
Maharam on Bava Metzia 77a · Sefaria
Shita Mekubetzet
פייסינהו פירוש אמר להטיב להם והכי משמע דקאמר אדעתא דטרחנא לכו וכו' וכן בסמוך דקאמר ואזלו פועלים ופייסוהו לבעל הבית פירוש אמרו להטיב לו. תלמיד הר"פ.
ואימור פועלים לא שיכולים לחזור בהם אם נתייקרה המלאכה אלא לא היו עושין מלאכתם בפנים יפות ופייסינהו בעל הבית ואמר להטיב להם וכן אימור בעל הבית דלקמן. הרא"ש.
דאמר להו אדעתא דטפאי לכו באכילה ושתייה ומינה דאי קצץ להו בפירוש בטפי יהיב להו כל מאי דקצץ שאין כאן דרך להטעאה שהרי יכולין הן לחזור בהם אלא הכא בשפייסן סתם ואמר להם אני אוסיף לכם. ויש אומרים דדוקא בשלא פירשו לו דמשום שנתייקרה המלאכה כך הם חוזרים בהם אבל פירשו ואמרו אין אנו עושים עמך אלא בכך וכך וזה בא ופייסם על דעת תוספת שאמרו פייסם. וכדתניא בתוספתא וכן המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתים וכו' עד יעשו דברי הלוקח. ויש אומרים דשאני הכא דכיון דמעיקרא אגרינהו וכי הדרי בהו אית ליה תרעומת עלייהו כי פייסינהו ואיפייסו אדעתא דתנאה קמא איפייסו ולטפויי פורתא דאכילה ושתייה. כן כתב הרמב"ן וזה נראה עיקר. הרשב"א.
וזה לשון הריטב"א אדעתא דטפינא לכו באכילה ובשתיה. פירש רבינו דדוקא דמעיקרא אמרו סתם ואמרו לא נעשה עמך בתנאי דפסקת ומנו ואיהו פייסינהו סתמא. אבל אי היכא דאמרו לו בפירוש איו אנו עושין עמך אלא בכך וכך ופייסינהו בעל הבית סתם ואיפייסו על דעת הפסק שאמרו לו נתפייסו. וכדתניא בתוספתא המוכר חפץ לחברו זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה את זה אם המוכר תבע את הלוקח יעשו דברי הלוקח ואם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי המוכר. עד כאן. וכן הא דלקמן דאימור בעל הבית הכי מיירי דאימרו סתמא ופייסום סתמא אבל אי היכא דאימור אמר לא בעינא למיתן לכו אלא כך וכך ופייסוהו סתם על דעת תנאו ירדו. ואין זה דעת התוספות. עד כאן.
כי טפאי לכו משום דלא קים לי בגווייכו בלאו האי טעמא נמי יכול למימר להו באגרא קמא טפאי לכו ובהא לא בעינן לטפויי לכו אלא דניחא ליה למיתן טעמא למילתיה דמעיקרא סבר דכפי לטפויי להו טפי משאר פועלים והשתא קים ליה בגוייהו דלית להו לקבולי אלא כשאר פועלים. ורש"י פירש בענין אחר. הריטב"א. (כתוב בהלכות). תוספתא: השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום ההלך ולא הביא נותן לו שכרו משלם דהא אונס היה בדבר שלא רצו לתת לו. ומיירי שלא היה שליחות שישא משא על כתפו דלא שייך למימר בהא אינו דומה הבא טעון לבא ריקן. טול מה שהבאת בשכרך כלומר אף על פי ששוה שכרו שלא שכר עצמו על מנת שיטרח למכור. ה"ר יהונתן.
אם שכיר הוא נותן לו שכרו פירוש כפי מה שעשה. אבל אין לפרש כל שכרו דאם כן מאי פריך אילימא רבנן מאי איריא אחזתו דאניס אפילו לא אניס הא לא סברי דכי לא אניס שיטול כל שכרו אלא דוקא כפי מה שעשה לכך נראה כדפרישית תלמיד הר"פ. ואף על גב דאמרינן בפרק קמא דקידושין גבי עבד עברי חלה שלש אינו חייב להשלים ויוצא בשש. שאני התם דגלי קרא מדכתיב ובשביעית יצא וגזירת הכתוב למפטריה כיון דאניס אחר שעברו שלש וכי היכי דגלי קרא דאפילו חלה שש פטור אם היה עושה מעשה מחט דבעבודה כל דהו פטריה רחמנא שהרי לא נשכר למלאכה ידועה. אבל השוכר את הפועל למלאכה ידועה אין לו לקבל שכר על מה שלא עשה ואף על גב דאניס ולא מצי פטר נפשיה דלעביד ליה מלאכה אחרת דלא צריכא ליה ואפילו כבדה כראשונה וכל שכן במעשה מחט וזה ברור. הריטב"א.
כתוב בספר המאור אבל בקבלנות אם חזרו זה בזה עד שלא התחילו במלאכה דינו כמו שפירשנו בשכירות וכו'. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם ואיך אפשר זה להיות בקבלנות כמו בשכירות והלא בשכירות אם מצאו שדה כשהיא לחה נותן להם שכרם משלם בדלא סייריה לארעא מאורתא דאמרי ליה הב לן ארעא אחריתי דכיון דבטלינהו עד שותא דתו לא מתגרי פועלים יהיב להו כפועל בטל אבל בקבלנות מי איכא למימר להו הכי והלא קבלנות מלאכה ידועה היא. ועוד אם עכשיו היא לחה יעשו אותה ביום אחר כי לא לזה היום שכר אותם. עד כאן.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 77a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' בין שכירות לקבלנות עיין לעיל דף מח ע"א תוס' ד"ה והא:
Gilyon HaShas on Bava Metzia 77a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 77, Amud Aleph, about 387 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 114 words
Opens “פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים, לָא סַיְּירַהּ לְאַרְעֵיהּ מֵאוּרְתָּא –…”
- Segment 222 words
Opens “וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּאוֹגַיר אֲגִירֵי לְדַוְולָא,…”
- Segment 333 words
Opens “וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּאוֹגַיר אֲגִירֵי לְדַוְולָא,…”
- Segment 437 words
Opens “וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דַּאֲגַר אֲגִירֵי לַעֲבִידְתָּא,…”
- Segment 515 words
Opens “אַמַּאי? וְלִיתֵּיב לְהוּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל! כִּי קָאָמַר…”
- Segment 623 words
Opens “אָמַר מָר: שָׁמִין לָהֶם אֶת מַה שֶּׁעָשׂוּ,…”
- Segment 739 words
Opens “אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים. פְּשִׁיטָא!…”
- Segment 820 words
Opens “סֶלַע נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא…”
- Segment 930 words
Opens “מַהוּ דְּתֵימָא אָמְרִי לֵיהּ: טְפֵי זוּזָא אֲמַרְתְּ…”
- Segment 1021 words
Opens “רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: שָׁמִין לָהֶן אֶת מַה…”
- Segment 1136 words
Opens “אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים. פְּשִׁיטָא!…”
- Segment 1221 words
Opens “סֶלַע נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב…”
- Segment 1329 words
Opens “מַהוּ דְּתֵימָא: בְּצִיר זוּזָא אַמְרִיתוּ לִי –…”
- Segment 1447 words
Opens “אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי דּוֹסָא. וּמִי אָמַר…”
Original text
פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים, לָא סַיְּירַהּ לְאַרְעֵיהּ מֵאוּרְתָּא – פְּסֵידָא דְּבַעַל הַבַּיִת וְיָהֵיב לְהוּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל.
this is the laborers’ loss, as it is a consequence of their misfortune. But if he did not survey his land the night before, it is the employer’s loss, and he gives them the wages of an idle laborer.
וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּאוֹגַיר אֲגִירֵי לְדַוְולָא, וַאֲתָא מִטְרָא – פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים. אֲתָא נַהֲרָא – פְּסֵידָא דְּבַעַל הַבַּיִת, וְיָהֵיב לְהוּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל.
And Rava further said: With regard to this one who hires laborers to draw water from a river or a trench to irrigate his field, and rain fell, so that he no longer needs laborers, this is the laborers’ loss. The employer does not need to pay them, as he could not have known ahead of time that this would happen. But if the river comes up and irrigates the field, this is the employer’s loss, as he should have taken this possibility into consideration. And therefore he gives them the wages of an idle laborer.
וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּאוֹגַיר אֲגִירֵי לְדַוְולָא, וּפְסַק נַהֲרָא בְּפַלְגָא דְיוֹמָא, אִי לָא עֲבִיד דְּפָסֵיק – פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים. עֲבִיד דְּפָסֵיק – אִי בְּנֵי מָתָא, פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים. לָאו בְּנֵי מָתָא – פְּסֵידָא דְּבַעַל הַבַּיִת.
And Rava says: With regard to this one who hires laborers to draw water from a river or a trench to irrigate his field, and the flow of the part of the river used to irrigate the field stopped midday, the halakha depends on the circumstance. If it is not prone to stopping, this is the laborers’ loss, a consequence of their misfortune. If it is prone to stopping, then one acts in accordance with this consideration: If the workers are residents of that city and know that this might happen, it is the laborers’ loss; if the laborers are not residents of that city and are not aware that this is a likely occurrence, it is the employer’s loss.
וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דַּאֲגַר אֲגִירֵי לַעֲבִידְתָּא, וּשְׁלִים עֲבִידְתָּא בְּפַלְגָא דְיוֹמָא, אִי אִית לֵיהּ עֲבִידְתָּא דְּנִיחָא מִינַּהּ – יָהֵיב לְהוּ, אִי נָמֵי דִּכְוָתַהּ – מְפַקֵּד לְהוּ, (דקשה) [דְּקַשְׁיָא] מִינַּהּ – לָא מְפַקֵּד לְהוּ, וְנוֹתֵן לָהֶם שְׂכָרָן מִשָּׁלֵם.
And Rava says: With regard to this one who hires laborers to perform a specific task and the task is completed by midday, if he has another task that is easier than the first one, he may give it to them. Alternatively, if he has other work that is similar to the first one in difficulty, he may assign it to them. But if he has other work that is more difficult than it, he may not assign it to them, and he gives them their full wages.
אַמַּאי? וְלִיתֵּיב לְהוּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל! כִּי קָאָמַר רָבָא, בְּאַכְלוֹשֵׁי דְמָחוֹזָא, דְּאִי לָא עָבְדִי – חָלְשִׁי.
The Gemara asks: Why must he pay them their full wages? Let him pay them for the additional time at most as an idle laborer. The Gemara answers: When Rava said his ruling in this case, he was referring to workers [ be’akhlushei ] of Meḥoza, who become weak if they do not work. These laborers were accustomed to steady, strenuous work, and therefore sitting idle was difficult, not enjoyable, for them.
אָמַר מָר: שָׁמִין לָהֶם אֶת מַה שֶּׁעָשׂוּ, כֵּיצַד? הָיָה יָפֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִים – נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע. קָא סָבְרִי רַבָּנַן: יַד פּוֹעֵל עַל הָעֶלְיוֹנָה.
§ The Master said in the baraita : The court appraises for them that which they have done. How so? If the current wage for the part of the task they have done was now worth six dinars, a sela and a half, as the price for this assignment increased, there are two possibilities: One is that he gives them a sela , as originally agreed upon, since they do not forfeit their stipulated wages. The Gemara explains: The Rabbis hold that the laborer is at an advantage, and therefore even if the laborer reneges on the assignment, he does not lose everything.
אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא: דְּאִיַּיקַּר עֲבִידְתָּא וְאִימְּרוּ פּוֹעֲלִים וַאֲזַל בַּעַל הַבַּיִת וּפַיְּיסִינְהוּ. מַהוּ דְּתֵימָא, מָצוּ אָמְרִי לֵיהּ: כִּי מְפַיְּיסִינַן – אַדַּעְתָּא דְּטָפֵית לַן אַאַגְרָא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמַר לְהוּ: אַדַּעְתָּא דְּטָרַחְנָא לְכוּ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
The baraita states the second possibility: Or they finish their work and take two sela . The Gemara asks: Isn’t it obvious that this is the case? That is the sum they agreed on at the outset. The Gemara responds: No, it is necessary to state this halakha in a case where the price of labor increased during the day and the laborers rebelled and did not want to work anymore, and the employer went and appeased them and they agreed to finish their task. Lest you say that they can say to him: When we were appeased, it was with the intent that you would increase our wage, the baraita teaches us that the employer can say to them: I appeased you with the intent that I would trouble myself for you by providing you with superior food and drink, not that I would increase your wages.
סֶלַע נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא – דְּזַל עֲבִידְתָּא מֵעִיקָּרָא, וְאַגְרִינְהוּ בִּטְפֵי זוּזָא, וּלְסוֹף אִיַּיקַּר עֲבִידְתָּא וְקָם בִּטְפֵי זוּזָא.
The baraita further teaches that if they performed work worth a sela , he gives them a sela . The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara explains: No, it is necessary in a case where the price of labor was inexpensive at the outset and he hired them for one dinar more than accepted, and ultimately the price of labor increased and the going wage now stands at that rate of one more dinar.
מַהוּ דְּתֵימָא אָמְרִי לֵיהּ: טְפֵי זוּזָא אֲמַרְתְּ לַן – טְפֵי זוּזָא הַב לַן, קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲמַר לְהוּ, כִּי אֲמַרִי לְכוּ טְפֵי זוּזָא: דְּלָא הֲוָה קִים לְכוּ, הַשְׁתָּא קִים לְכוּ.
The Gemara elaborates: Lest you say that they can say to him: You offered us a dinar above the going rate, so now too, give us one more dinar than the current rate, to counter this, the baraita teaches us that he can say to them: When I said to you that I would add one more dinar, the reason was that it was not clear with regard to you that you would be willing to work for the lower wage, so I increased it. Now it is clear with regard to you, i.e., you agreed to a wage that was acceptable to you, and I do not intend to increase it further.
רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: שָׁמִין לָהֶן אֶת מַה שֶּׁעָתִיד לְהֵיעָשׂוֹת, הָיָה יָפֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִים נוֹתֵן לָהֶם שֶׁקֶל. קָסָבַר יַד פּוֹעֵל עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
The baraita further teaches that Rabbi Dosa says: The court appraises for them that which must still be done. If the current wage for the part of the task they had not done was worth six dinars, i.e., he can find laborers who will complete it only for six dinars, which is equivalent to one and a half sela , there are two possibilities: One is that he gives the first laborers a shekel, which is equivalent to half a sela . The Gemara explains that Rabbi Dosa holds that the laborer is at a disadvantage, in accordance with the principle that whoever reneges is at a disadvantage.
אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא דְּזַל עֲבִידְתָּא וְאִימַּר בַּעַל הַבַּיִת, וַאֲזוּל פּוֹעֲלִים וּפַיְּיסוּהּ. מַהוּ דְּתֵימָא, מָצֵי אֲמַר לְהוּ: אַדַּעְתָּא דְּבָצְרִיתוּ לִי מֵאַגְרַיי. קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמְרִי לֵיהּ: אַדַּעְתָּא דְּעָבְדִינַן לָךְ עֲבִידְתָּא שַׁפִּירְתָּא.
§ The baraita states the second possibility: Or they finish their work and take two sela . The Gemara asks: Isn’t this obvious? The Gemara explains: No, it is necessary in a case where the price of labor decreased midday and the employer rebelled, seeking to cancel the agreement, and the laborers went and appeased him so that he would let them continue their work. Lest you say that the employer can say to them: When I was appeased, that was with the intent that you would decrease your wages for me, therefore, the baraita teaches us that the laborers can say to him: When we spoke it was with the intent that we will do improved work for you.
סֶלַע נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: לָא צְרִיכָא דְּאוֹזִילוּ אִינְהוּ גַּבֵּיהּ זוּזָא מֵעִיקָּרָא, וּלְסוֹף זַל עֲבִידְתָּא.
The baraita further teaches that Rabbi Dosa said: And if the current wage for the part of the task they had not done was worth a sela , he gives them a sela . The Gemara asks: Isn’t that obvious? Rav Huna, son of Rav Natan, said: No, it is necessary in a case where they reduced for him the accepted price by a dinar at the outset, and ultimately the price of labor decreased, so that the standard wage became equal to the price they had agreed on.
מַהוּ דְּתֵימָא: בְּצִיר זוּזָא אַמְרִיתוּ לִי – בְּצִיר זוּזָא יָהֵיבְנָא לְכוּ, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמְרִי לֵיהּ: כִּי אֲמַרְנָא לָךְ בִּבְצִיר זוּזָא – דְּלָא הֲוָה קִים לָךְ, הַשְׁתָּא קִים לָךְ.
Rav Huna, son of Rav Natan, elaborates: Lest you say that the employer can say to them: You said to me that you would accept wages of a dinar less than the market value, and therefore a dinar less that the standard wage is what I will give you. Consequently, Rabbi Dosa teaches us that the laborers can say to him: When we said to you that we would agree to a dinar less, that was when it was not clear that you would be willing to pay the higher wage, but now it is clear that you will agree, and therefore you cannot reduce our wages.
אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי דּוֹסָא. וּמִי אָמַר רַב הָכִי? וְהָאָמַר רַב: פּוֹעֵל יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אֲפִילּוּ בַּחֲצִי הַיּוֹם! וְכִי תֵּימָא שָׁאנֵי לֵיהּ לְרַבִּי דּוֹסָא בֵּין שְׂכִירוּת לְקַבְּלָנוּת, וּמִי שָׁאנֵי לֵיהּ? וְהָתַנְיָא: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל, וְלַחֲצִי הַיּוֹם שָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, אוֹ שֶׁאֲחָזַתּוּ חַמָּה, אִם שָׂכִיר הוּא –
With regard to that same dispute in the baraita , Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Dosa. The Gemara asks: And did Rav really say that? But doesn’t Rav say that a laborer can renege from his commitment even at midday? And if you would say that there is a difference for Rabbi Dosa between hired work and contracted work, as a hired laborer can renege but a contracted laborer cannot, is there really a difference for him? But isn’t it taught in a baraita : With regard to one who hires a laborer, and at midday the laborer heard that a relative of his died and he has to tend to the burial, or if the laborer was gripped with fever and could not continue to work, if he is a hired laborer,