Commentary page
Bava Metzia 66b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 66b
Bava Metzia 66b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 438 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ואיבעית אימא מתני' דא"ל מעכשיו קנה אם לא אתן לך עד שלש שנים דלאו אסמכתא היא אלא קנין גמור היא שע"מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו ואזולי אוזיל גביה וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד שלש שנים יקבלם והפירות לרבי יהודה לוקח אוכלן ולרבנן משלשין אותן:
בזמניה קניא קס"ד הגיע זמן ולא נתן לו מעותיו:
בלא זמניה קודם שהגיע:
אשכחיה לוה:
בגו זמניה וא"ל קני לא אפדנה עוד:
קני דגמר ואקני דאי לא למה ליה למימר ליה הלא אין יכול עכשיו לתובעו:
לא ליתי ליטרדן ולדחייה בעלמא משום כיסופא:
אשכחיה ביום הזמן:
22 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 66b · Sefaria
Tosafot
אי קפיד בדמי קני פי' בקונטרס אם מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משויו קנה קשה דא"כ הל"ל דלא ליתזלו מטלטלין ואמאי קאמר דלא ליתזל ארעיה ועוד דהא דמקפיד למכרן בפחות משויין דלמא משום דידע דאסמכתא לא קניא אע"ג דאית ליה לאהדורי אזוזי אי לא אסמכוה היינו משום דליקו בהימנותיה אבל למכור בפחות לא וכן מה שפירש אי קפיד בארעא למוכרה אפי' בשוויה ודאי קני ואמאי דלמא קפיד משום דאסמכתא לא קניא ונראה לפרש אי קפיד בדמי שהקפיד בשעת הלואה ליקח עליה שוויה בזה התנאי א"כ דעתו היה לשקעה ביד המלוה ופריך דלמא כי היכי דלא ליתזל ארעיה אינו רוצה לעשות שום תנאי שיש בו זלזול אלא אי קפיד בארעא שאינו רוצה לעשות תנאי זה בשום קרקע אלא בזו א"כ אין בדעתו לפדותה:
ואי אמר קני לגוביינא מי קני הא אסמכתא היא וא״ת והא משמע בסוף פירקין (בבא מציעא דף עג:) דלא הוי אסמכתא אלא היכא דאין בידו אע״ג דלא גזים כי ההוא דיהיב זוזי לחבריה למזבין ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה או היכא דגזים אע״ג דבידו כי ההיא. דאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי אבל אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא (שם.) דלא גזים ובידו לא חשיבא אסמכתא והכא מאי אסמכתא איכא אם נותן לו קרקע בחובו וי״ל דחשיב כמו גזים לפי שאין אדם רגיל למכור קרקעותיו כלל ובסמוך גבי חמרא דאמר כל דאי לא קני אע״ג דחמרא למכירה קאי התם נמי כמו גזים חשיב לפי שעדיין לא היה זמן מכר היין ונותנו עתה בזול:
התם זביני הכא הלואה פירוש בקונטרס הכא הלואה ומתחזי כרבית שמתחילה בהלואה בא לידו וכריבית קצוצה דמי ואין אבק רבית בדבר הלואה אלא בדבר מכר כגון המרבה בפירות דמתניתין וקשה דאם כן פליג רב נחמן אדרבינא דאמר בריש פירקין (בבא מציעא דף סב.) משכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ועוד דאמר לקמן בשמעתין משכנתא באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקינן מיניה ומשמע דליכא מאן דפליג ועוד דמשמע לפירוש הקונטרס דבמסקנא לרב נחמן מחילה בטעות הויא מחילה בר מהלואה משום דמיחזי כרבית ובכל דוכתין משמע דמחילה בטעות לא הויא מחילה לרב נחמן בחזקת הבתים (ב״ב דף מא. ושם ד״ה אמר) גבי רב ענן דשקיל בידקא בארעיה א״ל מחילה בטעות הויא ולעיל בריש המפקיד (בבא מציעא דף לה.) גבי ההוא דאפקיד כיפי דאמר שומא בטעות הואי ותני נמי (נזיר דף לא.) ב״ה אומרים הקדש טעות אינו הקדש ובספ״ק דגיטין (דף יד.) אמרינן כל קנין בטעות חוזר ומפר״ת הכא הלואה דהלוה לא הקנה אלא בתורת מכר והמכר אינו כלום דאסמכתא לא קניא נמצא דהוי מחילה בטעות ולא הוי מחילה ולכך הדרי פירי אבל אם היה נותנו בתורת רבית לא הוי הדרי דאבק רבית הוא אבל התם גבי פירות דקל זביני ולא מחילה בטעות היא דנהי דיכול לחזור מ״מ אין לו לחזור כי היכי דליקו בהימנותיה ולכך אית לן למימר דאפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר ורבא דהוה בעי לאותביה מאונאה היה סבור דטעמא דרב נחמן דלא מפקינן באי שמיט ואכיל משום דמחילה בטעות הויא מחילה ולפי סברת רבא היה משיבו ומביא ראיה מאיילונית:
Tosafot on Bava Metzia 66b · Sefaria
Rashba
מתניתין דאמר ליה קנה מעכשיו ואיכא למידק, דהא אסיקנא בנדרים, פרק ארבעה נדרים (נדרים כז, ב) והלכתא אסמכתא קניא, והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב, אלמא מעכשיו בלחוד איכא אסמכתא, דהא כל קנין במעכשיו הוא, דאי לא היכי קניא לקמיה, דהא הדר סודרא למאריה, כדאמר בנדרים בפ' השותפין (נדרים מח, ב), וכן כתב ר"ח ז"ל, אלמא אע"ג דאמר ליה מעכשיו לא קניא אלא בשקנו מיניה בבית דין חשוב דאלים לאפקועי ממונא. וי"ל, דאסמכתא דהתם שאני, דהיא אסמכתא דבי דינא ולא מנפשיה, ומדעתיה קא מתני. ושם הארכתי בה יותר, בסיעתא דשמיא (עי' נדרים כז, ב בד"ה והלכתא אסמכתא).
אי קפיד בדמי פירש רש"י ז"ל, כשבא עכשיו למכור אחד מחפציו. כדי לפדות זה, אם הוא קפיד בדמיו קנה, שהרי גלה בדעתו שאינו מקפיד אם ישתקע השדה ביד זה, וכן באי קפיד אארעא לומר שמקפיד שלא למכור שום קרקע אפילו בשוויה. ואינו מחוור, דדלמא משום דידע דאי אפשר לזו שתשקע ביד המלוה משום אסמכתא, לפום כך הוא מקפיד עכשיו שלא למכור בזול כשבא למכור אחד מקרקעותיו. אלא הכי פירושא, אם כשבא ללות על זה הקפיד על המלוה שלא ללות על זה לו אלא במה ששם אותה, ודאי גילה זה בדעתו שרוצה לשקעה בידו, וכן כשבא ללוות על אחת משדותיו הקפיד שלא ללוות אלא על שדה [זו], ודאי גילה בדעתו שרוצה לשקעה ביד זה, כן פירשו בתוספות.
דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו כלומר, אע"פ שאינה קנויה לו, וכן אם בא לסלקו בממון ולפורעו מצי לסלקו, לענין זה מיהא הויא אפותיקי, שאם בא לשום לו קרקע ולסלקו אינו מסלקו בשומת קרקע אחר, אלא שם לו מקרקע זה כנגד מעותיו, דלדבר זה מיהא שויה ניהליה אפותיקי דלא למגבא אשומת קרקע אחר אלא מזו, ורש"י ז"ל לא פירש כן. ולעין פסק הלכה, יש מי שפוסק כרב פפא בהני תרי, בקפיד אארעא ובאפותיקי למגבא ביה, ויש מי שאומר, דלית הלכתא כותיה, לא בהא ולא בהא, דכללא קאמרינן משמיה דרבא כל דאי לא קני, וכן כתב ר"ח ז"ל וכן הרי"ף ז"ל לא כתבו בהלכותיו. ומסתברא כפסקא קמא, דהא לבתר דאקשינן ואי אמר קני למגבא מי קני והא אסמכתא היא, [אמרינן] אלא הא דאמר רב פפא אפותיקי הויא למגבא מיניה היכי משכחת לה, ואוקימנא דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו, (וכן) [ותו] לא מידי, אלמא ליכא מאן דפליג עליה בהאי, ובאידך נמי דקפיד אארעא לא אשכחן מאן דפליג עלה, הילכך מסתבר דהני תרתי הלכתא נינהו.
אמר רב הונא עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו מכאן נראה לי לשעבוד דאקני שיכול לחזור בו עד שלא קנה, דהא מדמה להו התם בפרק מי שמת (בבא בתרא קנז, א) דבעי שמואל דאקני מהו, אליבא דר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תבעי לך, כי תבעי לך, אליבא דרבנן מאי, וכן בדבר שלא בא לעולם, מודה רב הונא דאית ליה כר' מאיר דיכול לחזור בו עד שלא באו לעולם, כל שכן לדידן, דסבירא לן כרבנן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, דאם בא לחזור באקני שיכול לחזור בו. ועוד ראיה יש, מדאסיקנא התם, לוה ולוה ואחר כך קנה יחלוקו, ואם אינו יכול לחזור, הוה לן למימר, לקמא משתעבד לבתרא לא משתעבד.
התם זביני הכא הלואה פירש רש"י ז"ל, הכא הלואה ומחזי כרבית, שמתחלה בהלואה באו לידו וכרבית קצוצה דמו, ואין אבק רבית בדבר הלואה אלא במכר כמו בפירות דמתניתין (לעיל בבא מציעא ס, ב) וכן פי' הוא ז"ל (לקמן בבא מציעא סז, א) בדרבא דאמר במשכנתא נמי כזביני, ואין (פי') חוזרין משום דלא קץ, דההיא פליג אדרב נחמן. ואינו מחוור, דהא אמר ליה רבינא לרב אשי, והא משכנתא בלא נכייתא, דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין (לעיל בבא מציעא סב, א) אלמא כולי עלמא מודו דאיכא משכנתא דלא הויא רבית קצוצה. אלא הכא הכי פי', הכא הלואה, ואנן סהדי דלא ניחא ליה לאיניש למעבד [איסורא], ואי הוו ידעי דזביני בטילי והויא הלואה לא הוה שביק ליה למיכל, והילכך ליכא מחילה כלל, אבל בזביני דאת ונוולא, דידע דכל אימת דבעי מצי לסלוקי, מדעתא דנפשיה מחיל, וכן הדין במשכנתא, דאי מדעתא דנפשיה אחתיה וידע דאיכא אבק רבית ואפילו הכי שביק ליה דליכול פירי, מחילה מדעת היא, והילכך אין מחזירין מלוה למלוה, למאן דאית ליה דאבק רבית הוי. ובספר הישר (חלק החידושים, סי' תקצ"ב) ראיתי שפירש, התם זביני הכא לא זביני, דגבי דבר שלא בא לעולם זביני אלא דלא הוה סמכא דעתיה, מכל מקום אותן פירות שלקח כבר הרי הם כמו אם קנאם, ולא יחזיר אע"פ שהם בעין, והכא לאו זביני דהא מתחלה לא מכר השדה אלא משכן, ולפיכך פירות שאכל לאחר [שלש שנים] (שיש) לא היו מתחלה קנויים, ולא משום דמחזי כרבית, דהא לא רבית קצוצה הוא ואינה יוצאה בדיינים, ויפה פירש. ומכאן לכל דבר שטועה בתחלתו, שאינו בכלל מחילה בטעות דהויא מחילה, אלא טעות גמורה היא, שהיה סבור שיצא מתורת משכונא ונכנסה בתורת מכר ולא הויא מחילה, ודמיא להא דאמרינן בסמוך באונאה דלא ידע דניחול, וכמו שמניח את חברו ליטול חפץ מרשותו או שנתנו לו בחזקת שהוא שלו ונמצא שאינו שלו. ובהא נראה נמי דניחא הא דקיימא לן בכמה דוכתי, דמחילה בטעות לא הויא מחילה, אדרבה אמרינן בטעות היה וחוזר, גבי מקדש אחותו (קדושין מו, ב), דלשמואל מעות מתנה, משום דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, הא לא היה יודע היו מעות חוזרים, שבתחלת הענין טעה, שהרי אי אפשר לו לקדשה בשום צד ומיד נתבטלו, ובגיטין (יד, א) בעובדא (דגיכאני) [דגינאי] דעבוד חושבנא, וכן גבי כיפי (לעיל בבא מציעא לה, א) דאמרינן שומא בטעות לא הוי שומא וחוזר. ומהא דאמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה, הביא ר"ת ראיה למוכר שטר חוב לחברו בעדים, אע"ג דקיימא לן דאין אותיות [נקנות] אלא בכתיבה ומסירה, אם קדם הלוקח וגבה מלוה, אין המוכר יכול לחזור בו, דמחילה בטעות [כי היו - נ"י] הוי מחילה. ומסתברא לי דוקא בדכתב ליה או בדאמר ליה הוא וכל שעבודא דאית ביה, אבל אי לא כתב ליה וכל שעבודא דאית ביה, לא קנה אלא הנייר בעלמא (עי' ב"ד שם ב), והילכך אם קדם וגבה מוציאין ממנו.
כל את ונוולא אחי, סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה מסתברא דהכי פירושא, אע"פ שלא הודה לו זה בהדיא כמו שאמר לו, אלא שאמר לו את ונוולא אחי, הייתי סבור לומר דכך אמר לו, איני מכניס עצמי ביניכם, אלא אני בלא תנאי אני קונה ואם תרצה היא להחזיר לך, אחים אתם, וזה שתק לו וקיבל ממנו והרי זה כאומר תחזיר לי (מדעתי) [מדעתה], קא משמע לן רבה, דכל כי הא סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה.
Rashba on Bava Metzia 66b · Sefaria
Meiri
ולמדת מכל מקום שכל שבאסמכתא אינו קונה אלא במעכשו ואפילו מצאו לאחר כן ואמר לו קנה ואפילו בתוך הזמן שאין לומר שמחמת יראה הוא אומר כן שהרי אין זמנו עדין ואפילו היו בני אדם רואין אותו שמח ושאינו עייל ונפיק אזוזי כדי לפדותה ונכר מתוך תנועותיו שדעתו לגמר מכירה ואפילו ראינוהו קפיד אדמי או קפיד אארעא וענין קפיד אדמי יראה לי בפירושו שדקדק במכירתו זו על הערך ולא רצה למכרה באסמכתא זו אלא בסמוך לערכה וזה הוראה שדעתו לגמור ולהקנות על תנאי האסמכתא שאם לא יפרעהו עד זמן פלני יהא שלו וקפיד אארעא שראינוהו מדקדק בקרקעותיו ולא רצה למכור באסמכתא זו מקרקעות חשובים שלו אלא שדקדק ומכר מן הפחותים וכל זה הוראה שדעתו לגמור ולהקנות ורוב מפרשים פירשו קפיד אדמי ואארעא בדרך אחרת:
ומכל מקום אין דבר מועיל באסמכתא אלא בעל מנת או במעכשו או שיקנו ממנו בבית דין חשוב ושיתפיס זכיותיו בבית דין ושלא יהא אנוס כמו שהתבאר במסכת נדרים כגון שהתפיס שטרו בבית דין ואמר אם לא אעשה כך מכאן ועד יום פלוני החזירו לו שטרו ולא עשה יחזירו והוא שקנו ממנו על כך בבית דין חשוב ואף בזו אם אונס עכבו לא יחזירו ומקצת מפרשים כתבו שכל בית דין שתפשו משכונות מבעלי דין על פסיקתם או פשרתם הרי זה כהתפסת זכותו הא מכל מקום כל שיש בו מעכשו אינו אסמכתא כלל שהרי לא על סמך דבר הוא מקנה אלא מעכשו מקנה במוחלט:
צריך שתדע שלא נאמר ענין אסמכתא אלא במי שאומר דבר גוזמא כגון זה שבמשנתנו אם אי אתה נותן מכאן ועד יום פלוני הרי היא שלי והרי היא שוה יותר הא אם לא היה שוה יותר אין זה אסמכתא וקנה או שמא אף למה שפירשנו בה שהוא מתנה שתהא שלו בשוויה מכל מקום דרך גוזמא שיהא קרקעו מכור ממילא על כרחו וכן פרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם לא אפרעהו עד זמן פלוני החזירו לו שטרו ויפרע מן הכל הא כל שמתנה אי זה תנאי ואין שם שום דבר גוזמא אף בלשון אם ובלא מעכשו קנה והוא שאמרו בפרק המקבל אי מוברנא יהיבנא לך אלפא זוזי ואמרו עליה שהיא אסמכתא והקשו ומאי שנא מיהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם בדמיטבא ותירצו התם לא אמר מילתא יתירתא ומה שאמרו בסוגיא זו לא יהיבנא לך עד יום פלוני שקול האי חמרא בזוזך אף זו מילתא יתירתא היא שנותן לו היין שיוקר לאחר זמן והוא שכתבו גדולי הפוסקים בתשובת שאלה שתנאי שבעניני שכירות ואומנות אין בו דין אסמכתא שאין שם גוזמא וכן כתבו בתוספות שבמסכת נדרים פרק שלישי שקנס שבשטרי שדוכין אין בו דין אסמכתא ומגבין אותו מפני שאין כאן שום גזום מאחר שאף זה נתבייש בהמלכתו או נפסד מחמת שנתיאש לאותה סבה ולא פנה למקום אחר וכל שאסמכתא קונה בו בין מעכשו בין בקנו מידו דוקא שהוא בידו כמו שיתבאר למטה וכן הסכימו שכל אסמכתא אע"פ שכתב בה דלא כאסמכתא אין זה כלום ויש עוד תנאים אחרים שמפקיעים דין אסמכתא לדעת קצת מפרשים וכבר ביארנום במסכת סנהדרין פרק בורר:
שדה זה שמכרו לחברו דרך אסמכתא והוא שהלוה עליו מנה ואמר אם לא אפרעך עד יום פלוני יהא שלך לא סוף דבר שאינו כלום לענין קניית הקרקע ושרשאי הלה לסלקו במעותיו אף לאחר הזמן אלא אפילו לא היו לו מעות ורוצה לסלקו בקרקע אין הלה יכול לומר לו יהא קרקע זה מיהא אפותיקי ואקנה בה כנגד מעותי ואפילו התנה לו כן בפירוש הואיל ולא אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו אלא מסלקו בקרקע אחר ואין שדה זו נידון אף כשדה של משכון שהוא כאפותיקי מפורש לענין זה ואפותיקי מפורש הוא שאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו:
יראה לי מכאן במי שקבל במשכון שדה שוה מאתים במנה שיכול הלה לומר לו הריני רוצה לפרעך מקרקע זה וטול חציו והנח חציו האחר שהרי אלו היה שדה הקנוי באסמכתא כאפותיקי וכדין משכון היה מסלקו בשיעור קרקע שכנגד מעותיו ואף במשכון שיכול הלה לאכול פירותיו כגון שהתנה עמו בנכיתה על הצדדין שהנכיתא מועלת כמו שיתבאר יש לדון בה כן:
מי שמכר קרקע לחברו באחריות ונשארו קרקעות ללוה עד שאין לוקח מתירא מטרפא של בעל חוב אלא שמכל מקום מתירא מטרפא של נגזל ומתנה עמו בקבלת אחריותו שאע"פ שאין דינו לחזור עליו אלא בבינונית שיקבל עליו שיגבהו מעידי עדית שיש לו והלה משיבו עדי עדית הואיל והוא מובחר שבנכסי רוצה אני בקיומו לעצמי אבל מכל מקום הריני מגבה לך מעידית שאחריו ואירע הדבר ושטף נהר עדי עדית הואיל ומבחר נכסיו הוא שרוצה היה בקיומו כך הדין אחר ששטף את הנהר את שלמעלה הימנו רוצה הוא להעמיד עדית זה לעצמו ואינו חוזר אלא כדינו בבינונית ומכל מקום אם נשטף אף העדית אין מסלקין אותו מן הבינונית לשלמטה הימנו שאין דוחין ממה שדינו עליו בטענה זו:
כשם שביארנו באסמכתא שאינה קונה בקרקעות כך הדין בעצמו במטלטלין מעשה היה באחד שלוה מחברו ואמר לו אם אפרעך עד יום פלוני מוטב ואם לאו יהא יין זה שלך לא פרעו והוקר היין בא מעשה לפני חכמים ואמרו כל דאי לא קני אלא אם כן במעכשו או בשאר הדרכים שביארנו וכל שיש בו מעכשו אפילו בלשון אם קנה ואין לדקדק ולומר לכשתעשה כן תקנה לך מעכשו אלא באף אם תעשה כן קנה מעכשו קנה שמא תאמר ביין זה ואפילו במעכשו היאך קנה והרי מעות אינן קונות אפשר לענין מי שפרע או שמא שוכר את מקומו היה:
זה שביארנו במשנה בהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי שאם לא אמר מעכשו אף לענין הדין לא קנה אם לא נתן וירד זה בחזקת מכר ואכל הפירות בחזקת שלו חוזרת הקרקע וחוזרין הפירות שאכל ואין צריך לומר באותן שאכל בתוך שלש שהם רבית כמו שביארנו ויש חולקין שלא לחזור הפירות מצד הרבית שאין זה אלא אבק רבית ולא יראה כן ומכל מקום לענין הדין חוזרין קרקע ופירות ואין אומרים שמאחר ששותק לו הרי מחל שאפילו מחל מחילה בטעות היא שזה ששותק מפני שהוא סבור שהיא שלו וכשנודע לו שלא קנה ותובעו מחזיר לו את הכל ויש אומרין שכל שהתנה הוא לו הוא בדין אבק רבית ולא בדין גזל וכל שאכל מעצמו ולא שהתנה לו הלוה כן הוא בדין גזל ולא בדין אבק רבית וברבית קצוצה אינו כן אלא אפילו לא קץ ליה הרי הוא רבית של תורה ואף באבק רבית יש שדנין בה כן:
1 more comments on this page.
Meiri on Bava Metzia 66b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה אי קפיד כו' משום דידע דאסמכתא לא קניא אע"ג דאית כו' אי לא אסמכוה היינו משום כו' אבל למכור בפחות לא כו' עכ"ל דהכי משמע דלית לן למימר דידע דאסמכתא לא קניא אי אית ליה לאהדורי אזוזי אי לאו היכי דנימא דאיניש אסמכי' אזוזי והיינו משום דליקו בהימנותיה כדמוכח מההוא דאשתי שיכרא והכא ליכא למימר דאיניש אסמכיה אזוזי אלא בהאי דלעיל דאשתי שיכרא ותרצו דאעפ"כ למכור בפחות לית לן למימר הכי דאע"ג דאדם עשוי למכור חפציו היינו בשוויה אבל בפחות לא ובקרקע דאין אדם רגיל למכור קרקעותיו אפי' בשוויה לא ודו"ק:
בד"ה התם זביני כו' אבל התם גבי פירות דקל כו' מכל מקום אין לו לחזור כי היכי דליקו בהימנותיה כו' עכ"ל אבל הכא בהלואה דאסמכתא היא לא שייך ליקום בהימנותיה דמתחלה נכנס בה בתורת הלואה כו' ולאחר ג' שנים היה סבור שתהא משוקע בידו והיתה המחילה בטעות כו' עיין בזה באורך בהגהות מרדכי ואשר"י ונ"י:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 66b · Sefaria
Maharam
גמ' כי אמרי לך אנא מעידית מגבינא לך כצ"ל:
Maharam on Bava Metzia 66b · Sefaria
Shita Mekubetzet
ואלא אפותיקי דאמר רב פפא מאי היא פירוש דהא ליכא למימר דבטעותא אמרה רב פפא ומהדרינן דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזה. פירוש שאם אינו מסלקו בדמים הרשות ביד המלוה לגבות מקרקע זה ולא יסלקנו בקרקע אחר שכן דין אפותיקי דעלמא והכא נמי כך דינו כשהתנה כן בפירוש אם לא תפרעני עד זמן פלוני שאגבה מן הקרקע כדין אפותיקי ובהא אף על גב דלא אמר מעכשיו תנאו קיים וליכא משום אסמכתא דכיון דהרשות בידו עדיין לסלקו במעות אין כאן מילתא יתירתא. הריטב"א. וזה לשון הראב"ד: אלא היכי דמי אפותיקי דמשעבדא ליה דלא מצי לדחוייה מיניה כגון דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו ואף על גב דהכא נמי דאי הוא דהא קיימא לן דמצי לסלוקיה בזוזי אלא כיון דאיהו לא מצי למתבעיה זוזי וכבר מחל כל שעבודו חוץ מקרקע זה כמאן דנחית מעיקרא אדעתא דארעא הוא ומתניתין דאמרינן דלא קני ליה אף על גב דאדעתא דארעא נחית ליה התם לשם מכר הוה ובתנאי מכירה לא קני ליה דאסמכתא היא וכיון דלמכירה לא קיימא לפרעון נמי לא קני ליה ואי בעי לשנויי לארעא אחריתי משנה אבל הכא לפרעון אקנייה ניהליה וטעמא מעליא הוה דהיכי מצי לשנויי לארעא אחריתי והוא מחל לשעבודיה שאר ארעתיה ואפילו זוזי לא בעי למתבעיה ואי מהאי לא פרע ליה דהוו שעבודיה שאר נכסי הא לא משתעבדי ליה הילכך אף על גב דלא אמר ליה מעכשיו קני ליה למגבה מיניה ובסוף לא קנייה. עד כאן.
ולענין פסק הלכה יש שפוסק כרב פפא בהני תרי בקפיד אארעא ובאפותיקי למגבה מיניה. ויש מי שאומר דלית הלכתא כוותיה לא בהא ולא בהא דכללא קאמרינן משמיה דרבא כל דאי לא קני וכן כתב רבינו חננאל. וגם הריא"ף לא כתבם בהלכותיו. ומסתברא כפסקא קמא דהא לבתר דאקשינן ואי אמר קני למיגבה מיקני והא אסמכתא היא אמרינן אלא הא דאמר רב פפא אפותיקי הויא למיגבה מיניה היכי משכחת לה ואוקימנא דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזה ותו לא מידי אלמא ליכא מאן דפליג עליה בהא. ובאידך נמי דקפיד אארעא לא אשכחן מאן דפליג עליה הילכך מסתברא דהני תרתי הלכתא נינהו. הרשב"א.
ההוא גברא דאתא וכו' אתא בדקא ושקליה לעדי עדית. עיקר הפירוש כדפריש החכם רבי פינחס הלוי דלאו דשקליה לגמרי דאם כן אמאי לא גבי מן העדית דהא בין בשעת הלואה ובין בשעת גוביינא עדית היא. אלא הכא דשטפא בידקא ושויא זבורית דהשתא עדית ועדית דמעיקרא הדרא לה עדי עדית מר סבר בתר הלואה אזלינן דהוה עדית ומר סבר בתר השתא אזלינן ולא גבי אלא מבינונית דהוא השתא עדית וכן הלכתא. וכן כל כיוצא בזה. הריטב"א.
גבי מהאי חמרא פירוש והתנה שלא יוכל לסלקו אפילו בדמים והיינו דקאמרינן דכי אמרינן דכהאי גוונא לא קני הני מילי בארעא דלא לזבוני קיימא דהכי אמרינן לעיל דאסמכתא היא ולא קניא ולא שרי לה רב פפא אלא שאמר לא יהא לך פרעון אלא מזה כי הוא יכול לסלקו במעות. כל דאי אסמכתא היא ולא קניא פירוש בדאיכא קנסא ומילתא יתירתא והכא נמי מילתא יתירתא היא דאפשר דבעי לה לחמרא למשתייה או לזבוניה בשעת היוקר וכן הלכתא. הריטב"א.
הא דאמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא אמתניתין קאי הלוהו על שדהו וכו'. שאם הגיע הזמן ולא פרעו וירד זה ואכל בחזקת מכר מחזיר את הכל משום דמחילה בטעות הואי שזה ששותק לו סבור שהוא שלו וכשנודע לו שלא קנה מחזיר לו את הכל משום דהלואה היא. אבל במכר מחילה בטעות הויא מחילה וכל שכן שלא בטעות שיודע שלא קנה ומניחו אוכל פירותיו. ולא תימא דסבר רב נחמן רבית קצוצה יוצאה בדיינים דכל היכא דמדעתיה יהב ליה תו לא מפיק אבל הכא בטעות יהב ליה משום הכי הדרי פירי. ומעשה דרבה בר רב הונא לאו בטעות הוה אכיל דמידע ידע דזביני הדר ושביק ליה למיכל בשכר מעותיו ולא פליג אדרב נחמן. אי נמי דחשיב ליה כזביני. מיהו אם מיחה בו ואכל מוציאין ממנו שלא אמרו אבק רבית אינו יוצא בדיינים אלא בזמן שזה נותן לו מדעתו אבל במקום מחאה ודאי גזל הוא יוצא בדיינים ואפילו במכר. הראב"ד ז"ל
אמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה פירש ר"י דלאו דוקא שמיט האכיל אלא כיון שהגביהן או שנתנם בכליו וכדאמרינן לקמן דאי אגבהינהו בסימני קננהו ודקדק רבינו תם מכאן שהמוכר או הנותן שטר חוב וכל שיעבודו לחברו ולא עשה לו כתיבה ומסירה או אגב כראוי וקדם לוקח או מקבל מתנה וגבאו קודם שמיחה בו הלה זכה במה שגבה דמחילה בטעות הויא מחילה וכדאמרינן הכא. ואומר רבינו שאין הפרש בזה בין גבה מעות בין גבה קרקע כיון שזכה באותו קרקע כראוי. ומיהו אי לא אמר ליה קנה לך האי שטרא וכל שעבודו ניירא בעלמא יהיב או זבין ליה ומה שגבה לא גבה. הריטב"א. התם זביני הכא הלואה פירוש דלעולם מחילה בטעות הויא מחילה מיהו כי מהניא מחילה התם הוא גבי זביני דמעיקרא ועד סוף בתורת זביני נחת ליה לוקח ובתורת זביני אכיל ומחיל ליה מוכר ואין בזה משום רבית אבל הכא במתניתין שעיקרו היה הלואה כיון שאמרת דתנאה דזביני אסמכתא היא ולא גמר לוה לאקנויי לא היה דעתו מעולם אלא על הלואה ותנאה דזביני כמאן דליתא דמי וכאלו אין כאן אלא הלואה גרידתא אית לן למחשביה ופירי דאכיל רבית קצוצה הם ואפילו למאן דאמר דברבית מהניא מחילה הני מילי מחילה גמורה אבל הכא ליכא מחילה הילכך הדרי להו פירי כדין רבית קצוצה. ואם תאמר הכא משמע דסבירא ליה לרב נחמן דמחילה בטעות הויא מחילה ואלו בפרק חזקת הבתים אמרינן דלא הויא מחילה בההוא עובדא דרב ענן דשקל בידקא וכו' ויש לומר דלא דמי דכי אמר רב נחמן דהוי מחילה כשיודע מה שחברו נוטל מממונו אלא שהוא סבור שזכה בו מן הדין כגון הא דמוכר פירות דקל לחברו וכגון המוכר באסמכתא אבל היכא שזה אינו יודע שחברו נוטל כלום מממונו כי ההיא דהתם הא ודאי לא הויא מחילה וכדאמרינן הכא דאונאה לא הויא מחילה משום דלא ידע ומחיל כי כסבור הוא שאין אונאה כלל. ואילונית הוה סלקא דעתין דהויא מחילה בטעות דהתם הא ידעה דבעלה אכיל פירי אלא שהיא מוחלת לו על דעת אישות. ופרקינן דאילונית טעמא אחרינא הוא ומחילה מדעת היא דכל כמה דיתבא גביה מחלה ליה משום שמה דאישות ואפילו ידעה דבעיא למיפק למחר וליומא אחרינא מתותיה. כל זה מיסודו של רבינו הרמב"ן והוא הנכון והיא שיטתו של רש"י. הריטב"א.
וזה לשון הרשב"א התם זביני הכא הלואה. פירש רש"י הכא הלואה ומיחזי כרבית וכו' וכן פירש הוא בדרבא דאמר דמשכנתא נמי כזביני ואין פירות חוזרין משום דלא קץ דההיא פליגא אדרב נחמן. ואינו מחוור דהא אמר ליה רבינא לרב אשי והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין אלמא כולי עלמא מודו דאיכא משכנתא דלא הוי רבית קצוצה. אלא הכא הכי פירושו הכא הלואה ואנן סהדי דלא ניחא להו לאינשי וכו' ככתוב בנמוקי יוסף. אבל בזביני דאת ונוולא דידע דכל אימת דבעי מצי לסלוקי מדעתא דנפשיה מחיל. וכן הדין במשכנתא דהא מדעתא דנפשיה אחתיה וידע דאיכא אבק רבית ואפילו הכי שביק ליה לאכול פירי ממילה מדעת היא והילכך אין מחזירין מלוה למלוה למאן דאית ליה דאבק רבית הוי. עד כאן.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 66b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא ואיבעית אימא דא"ל קני מעכשיו וקשה דמעיקרא מאי ס"ד דמתניתין לא איירי בדא"ל קני מעכשיו אלא שיקנה לאחר ג' שנים והיאך יתכן לומר כן דהא קתני עלה וכך היה בייתוס בן זונין עושה עפ"י חכמים ועובדא דבייתוס ע"כ איירי במעכשיו דהא מייתי לה בברייתא הובא לעיל בגמרא דף ס"ג וז"ל הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור רבי יהודה אומר אף לוקח אוכל פירות מותר א"ר יהודה מעשה בבייתוס בן זונין שהיה עושה שדהו מכר ע"פ חכמים ולוקח פירות היה אמרו לו חכמים משם ראיה מוכר אוכל פירות היה עכ"ל. וא"כ ע"כ איירי במעכשיו קני וא"כ מייתי ר' יהודה שפיר ראיה דצד א' בריבית מותר כדמסקינן התם ובדף הקדום גבי דלא כר' יהודה אבל אם נאמר דלא איירי במעכשיו קני אלא לאחר ג' וא"כ לא שייך כאן כלל צד אחד בריבית דאי לענין פירות דתוך ג' ריבית גמור הוא מכל הצדדים שהרי אין כאן צד מכר כלל תוך ג' אלא הלוואה גמורה ובהא אפילו ר' יהודה מודה דאסור ללוקח לאכול פירות וכדפירש"י נמי להדיא לעיל בד"ה צד א' בריבית דבכה"ג ר' יהודה גופא מודה ואי לענין אכילת פירות דלאחר ג' לא לא שייך כלל שום ריבית ומ"ט דרבנן דפליגי אע"כ דאיירי במעכשיו קני והא דלרבנן מוכר אוכל פירות אף על גב דרש"י פירש כאן דלרבנן משלשין יבואר בסמוך:
מיהו איכא למימר דלמאי דס"ד מעיקרא הוי סבר דר' יהודה ורבנן בהא גופא קמיפלגי דר' יודא סבר דע"כ עובדא דבייתוס הוי במעכשיו דהא ר' יודא איהו מריה דשמעתא דאית ליה אסמכתא לא קניא ואם כן ע"כ איירי במעכשיו דבלא"ה לא מהני תנאי וא"כ דהוי במעכשיו קני מסתמא היה הלוקח אוכל פירות ומש"ה מייתי שפיר ראיה דצד אחד בריבית מותר ואהדרו ליה רבנן דמוכר אוכל פירות היה משום דלדידהו אפשר דלא הוי במעכשיו דס"ל כרבי יוסי דאסמכתא קניא דהא למאי דס"ד מעיקרא מוקמינן לסתם מתני' דהכא נמי כר' יוסי ומש"ה אמרי דמוכר אוכל פירות היה וליכא ראיה לענין צד א' בריבית וק"ל:
בפרש"י בד"ה ואיבעית אימא כו' והפירות לר' יהודה לוקח אוכלן ולרבנן משלשין אותן עכ"ל לכאורה נראה כוונת רש"י דלרבנן משלשין דשניהם אסורים לאכול הפירות משום איסור ריבית והיינו כדקאמר רב ענן לעיל אמתני' וכדקתני נמי רב ספרא בריבית דבי ר' חייא דפעמים ששניהם אסורין ועני רבא בתריה דהיינו בדא"ל לכי מייתית קני מעכשיו וה"ה הכא למאי דמוקמינן בקני מעכשיו אם לא אתן לך. אמנם לענ"ד לא יתכן לומר כן שאין הנדון דומה לראיה דבשלמא התם איירי שנתן הלוקח מקצת הדמים ומש"ה שייך איסור ריבית נמי באכילת הפירות דמוכר דשמא יגמור המקח וא"כ נראה שאכל המוכר בשביל המתנת מותר דמי המקח משא"כ כאן שאם יגמור המקח למפרע א"צ הלוקח ליתן שום דמים א"כ מאי ריבית שייך באכילת הפירות של המוכר דממה נפשך אם לא יגמור המקח למפרע שישלם לו דמי ההלואה א"כ שפיר מדידיה קאכיל ואף אם יגמור המקח הא ליכא גביה שום אגר נטר בשום ענין. ותדע דהא למאי דמוקמינן השתא למתני' במעכשיו א"כ עובדא דבייתוס דמייתי במתני' ובברייתא ע"כ איירי נמי במעכשיו אפ"ה אהדרו ליה רבנן לר' יהודה משם ראיה מוכר אוכל פירות היה ומאי אהדרו ליה דהא אכתי מאכילת פירות דמוכר נמי מוכח דצד אחד בריבית מותר אע"כ דאף בדא"ל קני מעכשיו אם לא אתן ליכא שום צד ריבית באכילת המוכר כיון שאין הלוקח חייב לו כלום כדפרישית. לכך נראה דמ"ש רש"י לרבנן משלשין אין זה משום ריבית דאה"נ שאם התנה המוכר עם הלוקח שיאכל המוכר פירות מותר המוכר לאכלן אלא דכוונת רש"י דמשלשין היינו שכן הוא מעיקר הדין דמסתמא לא התנו כלום על אכילת הפירות אלא שיאכלם מי שראויים לו מעיקר הדין במוכר על תנאי דלאחר זמן ומש"ה שפיר כתב רש"י דעיקר הדין כן הוא לרבנן דאע"ג שכבר נתן הלוקח כל דמי המקח והפירות ראויים לו ממ"נ או מצד דמי המשכונא או מצד המכירה אפ"ה אסור ללוקח לאכול דהא מצד המשכונא איכא צד אחד בריבית והמוכר אינו רשאי לאכלם בלי רצון הלוקח שהרי אם יגמור המקח למפרע הפירות ראויים ללוקח מעיקר דין המקח הלכך משלשין אותן אבל לר' יודא דמתיר צד אחד בריבית הלוקח אכלם ממ"נ דמסברא נראה דבכל משכנתא היו הפירות ראויים ללוקח אי לאו משום איסור ריבית וכמו שכתב' בפרק קמא דמכילתין בדין האפותיקי והכא דליכא איסור ריבית לר' יהודה הלוקח אוכל והא דאהדרו רבנן לר' יהודה בברייתא דבעובדא דבייתוס היה המוכר אוכל פירות אפשר דהכי קים להו שהתנו כן מעיקרא מדעת הלוקח או שנאמר דמוכר אוכל פירות דהתם היינו נמי ע"י השלשת הפירות או שמכרם בהקפה וכשלא נגמר המקח שפרע לו לאחר ג' זכה המוכר למפרע בדמי הפירות כן נ"ל:
בתוספות בד"ה ואי אמר קני לגוביינא כו' וא"ת והא משמע בסוף פירקין דלא הוי אסמכתא אלא היכא דאין בידו כו' והכא מאי אסמכתא איכא כו' עכ"ל. קושיתם בזה אינו מובן לי דע"כ הא דמחלקינן בין בידו לאינו בידו לאו בקיום המעשה איירי אלא על תנאי קאי שאם התנאי שמתנה אינו בידו הוי אסמכתא אע"ג דלא גזים כגון דיהיב זוזי אחמרא דחשיב אינו בידו דמי יימר דמזבני ניהליה וא"כ מאי קשיא להו הכא דהא תנאי זה אם לא אפרע לך תוך ג' קני קרקע זו לגוביינא נהי דלא גזים מיקרי מה שנתן לו קרקע בחובו מ"מ אכתי אסמכתא היא משום שגוף התנאי שמתנה אם לא אפרע תוך ג' אינו בידו דמה יעשה זה שלא ימצא לפרוע מעות מזומנים תוך ג' והשיגה ידו לאחר ג' ובהכי הוי אתי שפיר נמי בפשיטות הא דבסמוך דאי לא פרענא ליום פלוני גבי מההוא חמרא דחשיב אסמכתא דאע"ג דלא גזים מ"מ אין בידו לפרוע ליום פלוני במזומנים ואע"ג דבלא התנאי נמי היה יכול לכופו בב"ד לפרוע בע"כ מ"מ היה יכול לסלקו במטלטלין או בקרקעות אחרים. ובאמת לולא דברי התוספות היה נ"ל לפרש כן עפ"י הכלל שכתב הר"ן ז"ל פרק גט פשוט דעיקר אסמכתא היינו במי שמחייב עצמו דרך קנס ע"ש באריכות. ולפ"ז כל הני אסמכתות דשמעתין הוו שפיר דרך קנס דכיון שתלה בקביעות זמן אם לא אתן עד יום פלוני כו' ואף שלא יקיים התנאי תוך הזמן אלא לאחר זמן אין זה אלא דרך קנס דמסברא אין להפסידו בשביל כך דמה לי אם נותן לו תוך ג' או יום או יומים או ירח ימים לאחר ג' ודמי לגמרי לההיא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלן זכוותי דהתם נמי דרך קנס קאמר דמסברא אין להפסידו אם לא בא אלא לאחר ל' יום משא"כ אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא פסידא דלא הדר הוא והסברא נותנת להפסידו כל זה נראה לי ברור כעת ודעתי להאריך בזה אי"ה בח"מ סימן ר"ז. אבל להתוספות יש ליישב דתנאי זה דאם לא אפרע מיקרי בידו משום דמשמע להו דאיירי שהתנה כן בשעת הלוואה ובההוא שעתא בידו לקיים התנאי שיניח אותן המעות בעין ולפרעם לזמן ידוע ואע"ג שעיקר הלוואתו היה כדי להוציאם מ"מ אפשר דלענין דלא להוי אסמכתא מיקרי בידו אבל מההוא דגבי מההוא חמרא משמע שהתנה שלא בשעת הלוואה וא"כ הקושיא במקומה עומדת למה הוצרכו התוספות לפרש דהוי כגזים ותיפוק ליה דלאו בידו דשמא לא יהיו לו מעות מזומנים ואף שיש לו יין ושאר חפצים מאן יימר דמזבין ניהלה כדמשמע בההיא דפרוותא דזול שפט דבכה"ג מיקרי לאו בידו ונראין הדברים קל וחומר ויש ליישב וצ"ע ודו"ק:
בגמרא אלא אפותיקי דקאמר רב פפא מאי היא כו' עיין פרש"י ועיין בב"י ח"מ סימן ר"ז מה שדקדק על פירושו וכתב פירושים אחרים בשם גדולי הקדמונים ע"ש. מיהו לפרש"י יש לדקדק מאי קמ"ל דמהיכא תיתי יוגרע כחו לאחר ג' מתוך ג' ויש ליישב דהיא גופא קמ"ל דלא תימא כיון שבטל התנאי במקצת לענין לגבותו לגמרי בטל כולו ג"כ לענין שלא יגבה אפילו כנגד מעותיו אלא יכול לסלקו ממקום אחר קמ"ל דלא אמרינן הכי כן נראה לי ומצאתי כן בסמ"ע סימן ר"ז ס"ק כ' וכוונתי לדבריו:
בפרש"י בד"ה גבי מההיא חמרא ופוסק דמים ולבסוף אייקר עכ"ל נראה מפירושו דלא הוי אסמכתא אלא היכא דגזים ומש"ה הוצרך לפרש דאייקר והיינו כמ"ש התוספות. מיהו למאי דפרישית בסמוך דתנאי זה דאי לא פרענא הוי דרך קנס כיון שאינו בידו א"כ מצינן למימר דאף אם אייקר הוי אסמכתא ונפקא מינה שאף לאחר הזמן יכול לסלקו במעות או בסחורה אחרת אחר זה ראיתי שהב"י בסימן ר"ז האריך בזה ליישב כוונת רש"י ע"ש:
בד"ה הכא הלואה היא ומיחזי כריבית כו' וכריבית קצוצה דמי ואין אבק ריבית בדבר הלואה כו' עכ"ל. לכאורה נראין דבריו כסותרים זה את זה דכיון שכתב שזה דרך הלוואה היא ואין אבק ריבית בהלוואה אם כן למה כתב בתחלה דמיחזי כריבית וכריבית קצוצה דמי דהא ריבית קצוצה לגמרי היא אלא דיש ליישב כוונתו דוודאי עיקר ריבית קצוצה דאורייתא היינו שקוצץ בשעת הלואה להוסיף לו דרך ריבית ושיהיה אותו התוספות בבירור משא"כ הכא שלא קצץ מעיקרא לשם ריבית ואף אם קצץ אין ההוספה ידוע דשמא לא יעשה פירות כמו שכתב רש"י להדיא ד' ס"ב בד"ה ובדינינו אין מוציאין דבכה"ג לאו ריבית קצוצה מיקרי אלא דמשמע לרש"י אליבא דרב נחמן דאפ"ה יוצאה בדיינים ולא דמי לאבק ריבית דקי"ל שאינה יוצאה בדיינים דהתם דווקא דרך מכר איירי אבל באבק ריבית שדרך הלווא' יוצאה בדייני' משום דדמי לריבית קצוצה כנ"ל ובסמוך אכתוב עוד בדרכים אחרים:
בתוספות בד"ה התם זביני כו' פי' בקונטרס כו' וקשה דא"כ פליג רב נחמן אדרבינא כו' עכ"ל. וכוונתם דמדמקשה רבינא אדרב ספרא וכללא הוא והרי משכנתא כו' אם כן משמע דליכא מאן דפליג במשכנתא דאין מוציאין דאל"כ לא הוי מקשה מידי דלמא רב ספרא כרב נחמן ס"ל והא דלא מוקי למילתא דרבינא לעיל באתרא דלא מסלקי ומש"ה לא הוי אלא כאבק ריבית דכזביני דמיא משא"כ הכא במימרא דר"נ דהוי כאתרא דמסלקי שהרי יכול לסלקו לאחר שלש בכל שעה שירצה דהא לא נחית לה אלא בתורת זביני בטעות מש"ה סבר ר"נ דריבית קצוצה היא אלא דאיכא למימר דפשיטא להו להתוס' דרבינא דלעיל נמי באתרא דמסלקי איירי דאי בדלא מסלקי אפילו אבק ריבית לא הוי אלא מותר לכתחלה כמ"ש לקמן במימרא דרבה בריה דרב יוסף דמשכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא משמע דבדלא מסלקי שרי אף בלא נכייתא ודוחק לומר דרבינא פליג בהא דאכתי מאי מקשה בפשיטות אכללא דרב ספרא דלמא רב ספרא נמי ס"ל כרבה דמותר לכתחלה וכללא דרב ספרא לא איירי במאי דמותר לכתחלה אלא אאבק ריבית וריבית קצוצה אע"כ דרבינא דלעיל איירי נמי באתרא דמסלקי:
2 more comments on this page.
Penei Yehoshua on Bava Metzia 66b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 66, Amud Bet, about 438 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 16 words
Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא: דַּאֲמַר לֵיהּ קְנִי מֵעַכְשָׁיו.…”
- Segment 225 words
Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ מָר יָנוֹקָא וּמָר קַשִּׁישָׁא בְּנֵי…”
- Segment 310 words
Opens “אֲמַר לְהוּ: כֹּל מִידֵּי, בְּזִמְנֵיהּ קָנֵי, בְּלָא…”
- Segment 427 words
Opens “דִּלְמָא הָכִי קָאָמְרִיתוּ: אַשְׁכְּחֵיהּ בְּגוֹ זִמְנֵיהּ וַאֲמַר…”
- Segment 521 words
Opens “וְלָא הִיא, דַּאֲפִילּוּ בְּגוֹ זִמְנֵיהּ נָמֵי לָא…”
- Segment 622 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: הַאי אַסְמַכְתָּא, זִימְנִין קָנְיָא…”
- Segment 726 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: דִּלְמָא…”
- Segment 822 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: דִּלְמָא…”
- Segment 915 words
Opens “וְאָמַר רַב פָּפָּא: אַף עַל גַּב דַּאֲמוּר…”
- Segment 1036 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן…”
- Segment 1115 words
Opens “אֶלָּא אַפּוֹתֵיקֵי דְּאָמַר רַב פָּפָּא, מַאי הִיא:…”
- Segment 1244 words
Opens “הָהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין לֵיהּ אַרְעָא לְחַבְרֵיהּ בְּאַחְרָיוּת.…”
- Segment 139 words
Opens “סְבַר רַב פָּפָּא לְמֵימַר: מֵעִידִּית אֲמַר לֵיהּ,…”
- Segment 1426 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְלֵימָא…”
- Segment 1545 words
Opens “רַב בַּר שְׁבָא הֲוָה מַסֵּיק בֵּיהּ רַב…”
- Segment 1618 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ…”
- Segment 1722 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן: הַשְׁתָּא דַּאֲמוּר רַבָּנַן אַסְמַכְתָּא…”
- Segment 1832 words
Opens “וְהָאִיתְּמַר: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵירוֹ. אָמַר רַב…”
- Segment 1915 words
Opens “וְאָמַר רַב נַחְמָן: מוֹדֵינָא דְּאִי שָׁמֵיט וְאָכֵיל…”
- Segment 202 words
Opens “אָמַר רָבָא:…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Bava Metzia 66b · Segment 16 — “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא,…”
- Mar Zutra b. Rav Mari · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Rav Mari was a sixth-generation Amora, a contemporary and discussion partner of Ravina the Last, despite being significantly younger.
Source: Bava Metzia 66b · Segment 10 — “…לְגוּבְיָינָא? אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא:…”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Bava Metzia 66b · Segment 15 — “…הֲוָה מַסֵּיק בֵּיהּ רַב כָּהֲנָא זוּזֵי. אֲמַר לֵיהּ: אִי…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Bava Metzia 66b · Segment 7 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: דִּלְמָא לְפַכּוֹחֵי פַּחְדֵּיהּ…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Bava Metzia 66b · Segment 7 — “…אַזּוּזֵי! אֶלָּא אָמַר רָבִינָא: אִי קָפֵיד בִּדְמֵי – וַדַּאי…”
Original text
אִיבָּעֵית אֵימָא: דַּאֲמַר לֵיהּ קְנִי מֵעַכְשָׁיו.
If you wish, say instead that the mishna is referring to a case where the borrower said to the lender: If I do not repay you within three years, you will acquire the field from now, and they performed a formal act of acquisition. Since an act of acquisition was performed at the time, this is a proper sale and not an asmakhta .
אֲמַרוּ לֵיהּ מָר יָנוֹקָא וּמָר קַשִּׁישָׁא בְּנֵי דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי, הָכִי אָמְרִי נְהַרְדְּעָאֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: הַאי אַסְמַכְתָּא, בְּזִמְנֵיהּ קָנְיָא, בְּלָא זִמְנֵיהּ לָא קָנְיָא.
Mar Yanuka and Mar Kashisha, the younger and elder sons of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: This is what the Sages of Neharde’a say in the name of Rav Naḥman: With regard to this asmakhta described in the mishna, it effects acquisition at its proper time, but it does not effect acquisition not at its proper time.
אֲמַר לְהוּ: כֹּל מִידֵּי, בְּזִמְנֵיהּ קָנֵי, בְּלָא זִמְנֵיהּ לָא קָנֵי.
Rav Ashi understood them to be saying that the lender acquires the field only when the loan is due, and he said to them: This statement seems to teach no novel ruling, as the same is true of every matter: It effects acquisition at its proper time, but it does not effect acquisition not at its proper time.
דִּלְמָא הָכִי קָאָמְרִיתוּ: אַשְׁכְּחֵיהּ בְּגוֹ זִמְנֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ קְנִי – קָנֵי, בָּתַר זִמְנֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ קְנִי – לָא קָנֵי. מַאי טַעְמָא – מֵחֲמַת כִּיסּוּפָא הוּא דְּקָאָמַר לֵיהּ.
Rav Ashi suggests: Perhaps you meant to say this: If the borrower encountered the lender within its time, i.e., before the payment of the loan was due, and told him to acquire the field, the lender acquires the field, as it is assumed that the borrower was sincere. But if the borrower encountered the lender after its time, i.e., when the payment of the loan was due, and told the lender to acquire the field, he does not acquire it. What is the reason for this? The borrower says this to the lender out of shame with regard to his failure to pay the debt, but he did not really intend for him to acquire the field.
וְלָא הִיא, דַּאֲפִילּוּ בְּגוֹ זִמְנֵיהּ נָמֵי לָא קָנֵי, וְהַאי דְּקָאָמַר לֵיהּ ״קְנִי״ – קָא סָבַר: כִּי מָטֵי זִמְנֵיהּ, לָא לַיְתֵי לִיטְרְדַן.
The Gemara comments: But this is not so, as the halakha is that the lender does not acquire the field even if the borrower stated this within its time. And as for the fact that the borrower told him to acquire it, he told him this only because he thinks: This will ensure that when the time for payment arrives, he will not come and disturb me. In other words, he is trying to buy time until he can repay the loan, but he was not sincere in his statement that the lender may acquire the field.
אָמַר רַב פָּפָּא: הַאי אַסְמַכְתָּא, זִימְנִין קָנְיָא וְזִימְנִין לָא קָנְיָא. אַשְׁכְּחֵיהּ דְּקָא שָׁתֵי שִׁכְרָא – קָנֵי. דְּקָא מְהַפֵּךְ אַזּוּזֵי – לָא קָנֵי.
Rav Pappa says: With regard to this asmakhta , sometimes it effects acquisition and sometimes it does not effect acquisition. How so? If the lender encountered the borrower while the borrower was drinking beer, it effects acquisition, as, if the borrower agreed to transfer ownership of his field when he did not appear to be in financial stress, such as when he was enjoying a drink, he assumedly did so with full acceptance of the consequences, and therefore the transaction is valid. By contrast, if the lender encountered the borrower when he was searching for money with which to repay the loan, his agreement does not effect acquisition, as it is clear the borrower made the statement under duress.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: דִּלְמָא לְפַכּוֹחֵי פַּחְדֵּיהּ קָא שָׁתֵי, אִי נָמֵי: אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַסְמְכֵיהּ אַזּוּזֵי! אֶלָּא אָמַר רָבִינָא: אִי קָפֵיד בִּדְמֵי – וַדַּאי קָנֵי.
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: In the case where the lender encountered the borrower while he was drinking beer, perhaps he was drinking to neutralize his fear, and he really was under financial pressure. Or, perhaps someone else promised him money, and therefore he remains in a precarious position even though he can repay the debt, which would again mean that his promise is merely an asmakhta . Rather, Ravina said that there is a different distinction: If the borrower is particular about the money, i.e., if he is unwilling to sell his property at less than its market value, the lender has certainly acquired the field, as the borrower is clearly not in such a precarious financial position, and he is therefore assumed to have willingly stated his agreement to give the field to the lender.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: דִּלְמָא סָבַר כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּיתְּזִיל אַרְעֵיהּ, אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: אִי קָפֵיד בְּאַרְעָא, וַדַּאי קָנֵי.
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Even in that case, perhaps the borrower thinks that he ought to present himself as particular about the price of his property in order that the price of his other lands not be lowered. If people know that he is in need of money they will pressure to him to lower the price, and therefore he acts as though he is particular about the price, but in reality he did not wish to sell the property at all. Rather, Rav Pappa said that there is a different distinction: If he is particular about any other land he owns and does not want to sell it even at its market rate, he is clearly not suffering from financial problems, and in that case the creditor certainly acquires the field.
וְאָמַר רַב פָּפָּא: אַף עַל גַּב דַּאֲמוּר רַבָּנַן אַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא, אַפּוֹתֵיקֵי הָוְיָא לְמִיגְבֵּא מִינַּהּ.
And Rav Pappa said: Even though the Sages said that an asmakhta does not effect acquisition, and therefore even if he stipulated that the lender can collect the debt by seizing land, the lender does not acquire that land, nevertheless, the land is considered to be set aside as designated repayment [ apoteiki ] for the lender to collect repayment from it up to the amount of money owed.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא: מִי קָאָמַר לֵיהּ קְנִי לְגוּבְיָינָא? אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: וְאִי אָמַר קְנִי לְמִיגְבֵּא מִינֵּיהּ – קָנֵי? סוֹף סוֹף אַסְמַכְתָּא הִיא, וְאַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא.
Rav Huna, son of Rav Natan, said to Rav Pappa: Did the borrower say to the lender: Acquire it for the sake of debt collection? Since the borrower did not specify that transferring ownership of the field was in place of the payment of the debt, his statement is considered an asmakhta , and the field is not set aside as designated repayment. Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: And if he had said to him: Acquire it for the sake of debt collection, would the lender then acquire it? Ultimately, it is an asmakhta , and the halakha is that an asmakhta does not effect acquisition.
אֶלָּא אַפּוֹתֵיקֵי דְּאָמַר רַב פָּפָּא, מַאי הִיא: דַּאֲמַר לֵיהּ לֹא יְהֵא לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ.
The Gemara poses a question: But in that case, what is the designated repayment spoken of by Rav Pappa? According to Mar Zutra’s analysis, it makes no difference whether or not he said it was set aside as designated repayment of the loan. The Gemara explains: Rav Pappa is referring to a case, for example, where the borrower said to the lender: Not only will I give you the land if I fail to repay the loan, but even if I do pay you will receive payment only from this land alone, as I will pay off my debt to you by giving you land from this field. In that case the asmakhta is negated, while the promise of repayment from the land remains intact.
הָהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין לֵיהּ אַרְעָא לְחַבְרֵיהּ בְּאַחְרָיוּת. אֲמַר לֵיהּ: אִי טָרְפוּ לַיהּ מִנַּאי מַגְבֵּית לִי מֵעִידֵּי עִידִּית דְּאִית לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: מֵעִידֵּי עִידִּית לָא מַגְבֵּינָא לָךְ, דְּבָעֵינָא לְמֵיקַם קַמַּאי, אֶלָּא מַגְבֵּינָא לָךְ מֵעִידִּית אַחֲרִיתִ[י] דְּאִית לִי. לְסוֹף טַרְפוּהָ מִינֵּיהּ, אֲתָא בִּדְקָא שְׁקֵיל לְעִידֵּי עִידִּית.
§ The Gemara relates: There was a certain man who sold land to another with a property guarantee, meaning that in the event that land is seized by the seller’s creditors, the seller will reimburse the buyer his purchase money. The buyer said to him: If your creditors seize the land from me, will you allow me to collect that which is owed to me from the most superior quality of the superior-quality land that you have? The seller said to him: I will not allow you to collect from the most superior quality of my superior-quality land, as I want to keep those before me. But I will allow you to collect from other superior-quality land I have. Ultimately, creditors seized the field from the buyer, and in the meantime a flood came and flooded the seller’s most superior quality of his superior-quality land.
סְבַר רַב פָּפָּא לְמֵימַר: מֵעִידִּית אֲמַר לֵיהּ, וְהָא קָיְימָא.
As his remaining superior-quality land was now the best he had, the seller was unwilling to give them to the buyer and sought to repay him with intermediate-quality land, in accordance with the standard halakha concerning reimbursement to a buyer. Rav Pappa thought to say: Since the seller said to the buyer that he could collect from his superior-quality land, and this superior-quality land is intact, the seller must give it to him, in accordance with his promise.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְלֵימָא לֵיהּ, כִּי אֲמַרִי לָךְ אֲנָא מַגְבֵּינָא לָךְ – דַּהֲוָה עִידֵּי עִידִּית קָיְימָא, הַשְׁתָּא קָיְימָא לֵיהּ עִידִּית בִּמְקוֹם עִידֵּי עִידִּית.
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: But let the seller say to the buyer: When I said to you that I would allow you to collect from my superior-quality land, that was when the most superior quality of my superior-quality land was intact. But now my superior-quality land stands for me in place of the most superior quality of the superior-quality land I had before, and I am not obligated to give you the very best of my property.
רַב בַּר שְׁבָא הֲוָה מַסֵּיק בֵּיהּ רַב כָּהֲנָא זוּזֵי. אֲמַר לֵיהּ: אִי לָא פָּרַעְנָא לָךְ לְיוֹם פְּלוֹנִי – גְּבִי מֵהַאי חַמְרָא. סְבַר רַב פָּפָּא לְמֵימַר: כִּי אָמְרִינַן אַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא – הָנֵי מִילֵּי בְּאַרְעָא, דְּלָאו לְזַבּוֹנֵי קָיְימָא. אֲבָל חַמְרָא כֵּיוָן דִּלְזַבּוֹנֵי קָאֵי – כְּזוּזֵי דָּמֵי.
The Gemara relates: Rav bar Shabba owed money to Rav Kahana. Rav bar Shabba said to him: If I do not repay you by such and such a date, you can collect the debt from this wine. Rav Pappa thought to say: When we said that an asmakhta does not effect acquisition, this matter applies only to land, which does not stand to be sold, i.e., which is not typically bought and sold on the market, and therefore the promise is invalid, as he did not genuinely intend to give it to him. But in the case of wine, since it does stand to be sold, it is considered like money, and therefore he can claim the debt from wine, as he can claim the debt from any other item with monetary worth.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא, הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה: כֹּל דְּאִי – לָא קָנֵי.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: This is what we say in the name of Rabba: Any statement including a condition introduced with the word: If, does not effect acquistion. Any agreement that does not involve a definitive commitment but does obligate one in the event of a particular outcome has the status of an asmakhta and does not effect acquisition, as the one setting the condition did not really intend to fulfill the commitment.
אָמַר רַב נַחְמָן: הַשְׁתָּא דַּאֲמוּר רַבָּנַן אַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא, הָדְרָא אַרְעָא וְהָדְרִי פֵּירֵי. לְמֵימְרָא דְּסָבַר רַב נַחְמָן מְחִילָה בְּטָעוּת לָא הָוְיָא מְחִילָה?
§ Rav Naḥman said: Now that the Sages have said that an asmakhta does not effect acquisition, in a case such as that in the mishna, when one promised another land for the repayment of a debt, if the lender in fact took it, the land must be returned and the value of any produce the creditor consumed from this land must also be returned. The Gemara poses a question: Is this to say that Rav Naḥman maintains that mistaken forgiveness of payment is not valid forgiveness, meaning that if one forgoes repayment of a loan of a certain amount of money in error, he can change his mind? In this case, the borrower had thought that the lender had acquired the land, and he therefore allowed him to consume the produce.
וְהָאִיתְּמַר: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵירוֹ. אָמַר רַב הוּנָא: עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לָעוֹלָם – יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם – אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. וְרַב נַחְמָן אָמַר: אַף מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ,
But it was stated that amora’im disputed this very issue: If one sells the fruit of a palm tree to another before the fruit ripens, Rav Huna says: He can retract and cancel the sale until the fruits have come into the world, as the fruit is not yet in existence. But once they have come into the world, even if they are still unripe, he cannot retract, as once the fruits that are being acquired exist, the sale has gone into effect. And Rav Naḥman says: He can retract even once they have come into the world, as one cannot transfer ownership of an entity that has not yet come into the world, and the actual transaction was performed before the fruits existed.
וְאָמַר רַב נַחְמָן: מוֹדֵינָא דְּאִי שָׁמֵיט וְאָכֵיל – לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ! הָתָם זְבִינֵי, הָכָא הַלְוָאָה.
And Rav Naḥman said: I concede that if the buyer seized the fruit and consumed it, we do not take its value from him. The reason is that since the seller initially accepted the transaction, although it involved a legal error, it can be assumed that he decided to waive his rights to the fruit and allowed the other to take it. Consequently, it can be demonstrated that Rav Naḥman holds that mistaken forgiveness is forgiveness. The Gemara rejects this proof: There, the discussion involves a sale, with regard to which it can be said that the seller waived his rights to the fruit. Here, it is referring to a loan, and not requiring the lender to reimburse the borrower for the produce consumed is considered a form of interest.