Commentary page
Bava Metzia 114b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 114b
Bava Metzia 114b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 319 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ערות דבר בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערות דבר שמע מינה אין אדם מברך כשהוא ערום ותורם בעי ברכה והאי דבעי מיניה לענין תורם דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו) אין מגביהין תרומה ערום:
לאו כהן מר דאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי:
אין מטמאין דגבי אהל כתיב אדם (במדבר י״ט:י״ד) אדם כי ימות באהל:
בארבעה לא מצינא בגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש:
בשיתא מצינא בתמיהה זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות:
ספי לקוט:
טרפי עלין:
נפץ אשקוש"ט בלעז:
21 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 114b · Sefaria
Tosafot
מנין לערום שלא יתרום הוה ליה למימר מנין שלא יברך דבשעה שתורם ממנו אינו אסור אלא בשעת ברכה ושאר ברכות אסור לברך כשהוא ערום אלא נקט הכי משום דמשנה היא ערום לא יתרום:
אמר ליה לאו כהן (אתה) תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה דכתיב (מלכים א יז) ויתמודד על הילד וגו' ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש:
ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומר דאינה משנה בשום מקום ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה. דוכתין והא דקאמר בארבע לא מצינא בשיתא מצינא היינו בתוספתא:
Tosafot on Bava Metzia 114b · Sefaria
Meiri
יש מן התורמין שתרמו אין תרומתן תרומה כגון חרש שוטה וקטן ויש שאין תורמין לכתחלה אלא שאם תרמו תרומתן תרומה ובכלל זה הערום מפני שאין יכול לברך שנאמר לא יראה בך ערות דבר וכן בכלל זה שכור וסומא ומדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר כמו שיתבאר במקומו:
מתי גוים אין להם טומאת אהל ומעתה קברי גוים אין מטמאין אחר שאין להם טומאת אהל עד שיגע בעצמה של טומאה או שישאוה כמו שיתבאר במקומו:
זה שביארנו שהממשכן מצוה עליו להחזיר משכונו הצריך לו ביום ובלילה דוקא בעני אבל עשיר אפילו היו דברים אלו צריכים לו אינו בכלל זה כך אמרה תורה אם איש עני הוא לא תשכב וכי הוא עשיר שכב והרי כל שמשתמש במשכון והמשכון נפחת כלל בתשמישו רבית הוא אלא אם עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך ואפילו היתה צריכה לו:
זה שביארנו שהממשכן חייב להחזיר דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו וכל שחייב להחזיר ולא החזיר עובר משום לא תבא אל ביתו ומשום השב תשיב לו את העבוט ומשום לא תשכב בעבוטו:
Meiri on Bava Metzia 114b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד וא"ת אמאי לא מייתי מרשב"ג כו' וי"ל דסבר התלמודא כו' ומר"ע ומרבי ישמעאל כו' ומדמהדר ליה אליהו מיכה מיכה לא בעי למפשט כו' עכ"ל נראה דר"ל סתמא דתלמודא דלעיל דמיבעיא ליה מהו שיסדרו בב"ח כו' ומייתי מדשלח רב באגרתיה כו' ולא מייתי מרשב"ג כו' מר"ע כו' וה"ה דה"מ למימר הכי את"ק דר"ע אך ק"ל דאכתי אמאי לא מייתי למפשט מברייתא דלעיל דקתני בהדיא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין לב"ח ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 114b · Sefaria
Shita Mekubetzet
לאו כהן מר תמה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה וכו' כמו שכתוב בתוספות. ויש לומר דלא מת ממש אלא נתעלף והיינו דכתיב עד אשר לא נותר בו נשמה. ולמאן דאמר כהן אסור בגוסס צריך לומר כיון שהיה סופו לחיות כחי דמי. ובפרק הבא על יבמתו מפורש דאותו תינוק משיח בן יוסף היה. תלמיד הר"ף.
והרא"ש כתב ושמא על פי הדיבור היה עד כאן לשונו הכי גרסינן דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר ולא גרסינן דתנן דאינה משנה וגם לא היה אומר על משנה בארבעה לא מצינו כי במשניות היו בקיאין כולה כדאיתא בשבת בפרק תולין עתידה תורה שתשתכח מישראל. הרא"ש.
הא עשיר ישכב ועבוטו אצלו קשה מדתניא בספרי אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו אין לי אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר אם איש אם כן מה תלמוד לומר עני שממהרין ליפרע מן העני יותר מן העשיר. ויש לומר דהתם איירי בעשיר מקרקעות ולא ממטלטלין והכא בעשיר ממטלטלין שאינו צריך לאותו כסות. ואם תאמר אם כן מאי קאמר התם אם כן מה תלמוד לומר עני והא אצטריך למעוטי עשיר כדקאמר הכא. ויש לומר דעשיר ממעטין מדכתיב ושכב בשמלתו וברכך ועני דנקט הכא לישנא קלילא. תלמיד הר"ף והרא"ש.
תנו רבנן המלוה את תברו אינו רשאי וכו' מאי קאמר מאחר שאינו חייב להחזיר אמאי עובר. אמר רב ששת הכי קאמר אין רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו ואם לא החזיר עובר בכל השמות הללו עד בא השמש תשיבנו השב תשיב לו את העבוט בבא השמש ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו יש מהן בכסות יום ויש מהן בכסות לילה. ואם משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו והיינו דקתני ואינו חייב להחזיר לו. ורבא אמר הכי קתני המלוה את חברו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו במה דברים אמורים בשמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואה אינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו ארישא. ולא פליגי מידי אלא דרב ששת מוקים להאי עובר בכל השמות אמאי דסמיך ליה ואינו חייב להחזיר לו על משכנו בשעת הלואתו כאלו תנא הכי המלוה את חברו שלא בשעת הלואתו אינו רשאי למשכנו אבל בשעת הלואתו שהוא רשאי אינו חייב להחזיר לו ואם משכנו שלא בשעת הלואה חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות ורבא דייק הכי כיון דאכתי לא תנא רישא שלא בשעת הלואה שיהא חייב להחזיר היכי אקדים ותנא דבשעת הלואה אינו חייב להחזיר ומשום הכי האי תוספת דמוספי בה מוטב לאוסופיה ברישא דברייתא ואף על גב דמפסקינן בין חייב להחזיר לעובר בכל השמות הללו ואין ביניהם שום מחלוקת אחרת אלא בזה התוספת בלבד דמר מוסיף לה ברישא ומר מוסיף לה בסיפא כדפרישנא דוק ותשכח דהא לא אקשיה רבא לרב ששת והא אינו חייב להחזיר לו קתני שמע מינה כדפרישית דרב ששת נמי מוסיף ליה אלא דמוסיף ליה בסיפא דברייתא. הראב"ד.
שומטו מעל בניו נראה לומר דשומטו מעל גבי בניו סתמא קאמר ואפילו לביתו מותר לו ליכנס ולשמטו מעל מטתו דהא דמלוה הוא וכפקדון דמי דשלו הוא נוטל דטעמא מאי אמור רבנן דאין שליח בית דין נכנס לבית לוה כדי שיהא הלוה רשאי להוציא הפחות שבכלים אבל הכא ההוא כסות ידיע הוא להאי מלוה ודיליה הוא דקא שקיל מיניה ולא צריך שליח בית דין כלל דהא נפק ליה מתורת הלואה כן נראה וצריך עיון. הרמ"ך.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 114b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' הא עשיר שכיב מאי קאמר עיין כתובות דף קה ע"ב תוס' ד"ה אפי':
רש"י ד"ה מאי קאמר וכו' והרי הוא רבית עיין לעיל דף סד ע"ב תוס' ד"ה ולא:
תוס' ד"ה מהו וכו' וכן מצינו כשהיה קובר את ר"ע במדרש ילקוט משלי [רמז תתקמ"ד] בפסוק חכמות נשים בנתה ביתה:
Gilyon HaShas on Bava Metzia 114b · Sefaria
Ben Yehoyada
לָאו כֹּהֵן הוּא מַר קשא אמאי לא אמר לו כן תכף כשראהו קודם שנשא ונתן עמו בדברי תורה? ונראה לי בס"ד דידוע כשיבא אליהו זכור לטוב בשעת המילה יבא ממנו נצוץ אחד בלבד וכמו שכתב מהר"י צמח ז"ל וזה מוכרח דהא יזדמן ברגע אחד בכל העולם כולו מאה מילות ויותר ואצל מי ילך? אלא מוכרח לומר דמתחלק לכמה ניצוצות אבל כשיבא ללמד תורה לחכמים לא יבא ניצוץ אלא שלם דהא לא בא באדרא רבא קדישא מפני שהלך להציל את רב המנונא סבא ואם אפשר בכך היה לו לבוא לכאן ניצוץ ולכאן ניצוץ ולכן בתחלה כשראה אותו חשב שבא כדי לילך למילה ואין בגוף זה הנראה אליו אלא רק ניצוץ אחד ולהכי לא הקפיד אקברות אך אחר שנשא ונתן עמו בדברי תורה הבין שהוא שלם ואינו ניצוץ כי היה להם סימן בדבר זה שהוא לא ילמד תורה אלא בחלק שלם ולא במדרגת ניצוץ ולכן שאל אותו עתה וְלָאו כֹּהֵן הוּא מַר? ודע דאיתא במדרש תלפיות אות א' דרבה בר אבוה מצא את אליהו זכור לטוב בקברי גוים כי הלך שם כדי להציל נפש גוי מן המזיקין בשביל דאותו הגוי עשה טובה לישראל בגולה עיין שם. ומזה תבין כמה חביב לפני הקדוש ברוך הוא מי שעושה טובה עם ישראל דאפילו שהוא גוי שלח את אליהו זכור לטוב להצילו.
פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ, סַפִי, שְׁקוֹל מֵהַנֵי טַרְפֵי קשה למה הוצרך לומר לו ' שְׁקוֹל גְּלִימָךְ ' יאמר 'סַפִי שְׁקוֹל' והוא מעצמו ודאי יפשוט גלמתו? ויש לומר דשמא יחשוב שאינו נותן לו רשות אלא לשקול בחפניו ואם היה עושה כן אז אחר שישמע הקול דאמרי מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ דאז ודאי ישליך הטרף מידיו לא היה נשאר לו הנאה של כלום מקליטת הריח אך עתה הרויח שקלטה הגלימא ריח הטוב ולקח תמורתה ממון הרב. ודרך דרש נראה בס"ד דידוע לימוד התורה של החכמים נקרא בשם חלוקא דרבנן וכן במקרא אמר שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ (ישעיה ג, ו) ודרשו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) על דברי תורה וידוע דאף על גב דמשכר מצות אין יכול האדם ליהנות בהאי עלמא משום דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף, מכל מקום משכר לימוד תורה יוכל לבקש בהאי עלמא משום דעסק התורה אין לו סוף דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סד.) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן (תהלים פד, ח). ולכן אמר לו פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ וְסַפִי כלומר תוכל להנות בהאי עלמא מצד הגלימא שהוא עסק התורה. או יובן על דרך זה כי הוא אמר לו בְּאַרְבָּעָה לָא מָצִינָא בְּשִׁיתָּא מָצִינָא נמצא לפי זה הגלימא הרומזת לעסק התורה שלו היא מקופלת שאינו לומד לימוד שלם בכל השש כי אם רק בחצי או שני שלישים ועתה שהוא מתעשר אם כן יפשוט הגלימא שלו שילמוד לימוד שלם בכל שש סדרים.
מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ יש להקשות הוה ליה למימר 'רַבָּה בַּר אֲבוּהָ אָכִיל לְעַלְמֵיהּ' ולמה נקטו בהאי לישנא 'מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ'? ונראה לי בס"ד דרצונו לומר אף על גב דנמצא לקחו שכר בהאי עלמא לא עשו כרבה שבא לגן עדן מקום שכר עלמא דאתי ולקח משם והלך וחזר לעולם הזה לאכלו אלא נזדמן להם סיבה בעולם הזה ונתעשרו ממנה וכמו ענין יוסף מוקיר שבת (שבת קיט.) אף על גב דנתעשר בזכות כבוד שבת וכמו שאמר לו אליהו זכור לטוב 'מאן דיזיף שבתא פרע שבתא' לא לקח העושר מגן עדן אלא בא לו על ידי סיבה בעולם הזה עצמו שקנה דג ומצא בו מרגלית ואין זה ניכר להדיה ולכן דקדקו לומר 'מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ' שזה דבר הניכר שבא למקום הפרעון ולקח משם השכר.
Ben Yehoyada on Bava Metzia 114b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 114, Amud Bet, about 319 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “מִנַּיִן לְעָרוֹם שֶׁלֹּא יִתְרוֹם? דִּכְתִיב: ״וְלֹא יִרְאֶה…”
- Segment 243 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: לָאו כֹּהֵן הוּא מָר? מַאי…”
- Segment 329 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: בְּאַרְבְּעָה לָא מָצֵינָא, בְּשִׁיתָּא מָצֵינָא?…”
- Segment 427 words
Opens “כִּי הֲוָה נָפֵיק, שְׁמַע דְּקָאָמַר: מַאן קָא…”
- Segment 535 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא…”
- Segment 641 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי…”
- Segment 739 words
Opens “רָבָא אָמַר: הָכִי קָאָמַר: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ…”
- Segment 835 words
Opens “תָּנֵי רַב שֵׁיזְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא: ״עַד בֹּא…”
- Segment 934 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: אִיסְמְיַיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, הָכִי…”
- Segment 1026 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשְׁכְּנוֹ וּמֵת, שׁוֹמְטוֹ מֵעַל…”
Sages named on this page
- Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim
Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…
Source: Bava Metzia 114b · Segment 8 — “תָּנֵי רַב שֵׁיזְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא: ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim
Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…
Cited source: Bava Metzia 114b
All 10 sources this entry cites
Original text
מִנַּיִן לְעָרוֹם שֶׁלֹּא יִתְרוֹם? דִּכְתִיב: ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר״.
Rabba bar Avuh now asks Elijah another question: From where is it derived with regard to a naked person that he may not separate teruma ? He replied: As it is written: “And He see no unseemly thing in you” (Deuteronomy 23:15). This verse indicates that one may not recite any words of sanctity, including the blessing upon separating teruma , in front of one who is naked.
אֲמַר לֵיהּ: לָאו כֹּהֵן הוּא מָר? מַאי טַעְמָא קָאֵי מָר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת! אֲמַר לֵיהּ: לָא מַתְנֵי מָר טְהָרוֹת? דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: קִבְרֵיהֶן שֶׁל נׇכְרִים אֵין מְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״. אַתֶּם קְרוּיִין ״אָדָם״, וְאֵין נׇכְרִים קְרוּיִין ״אָדָם״.
The amora proceeded to ask Elijah a different question and said to him: Is not the Master a priest? What is the reason that the Master is standing in a cemetery? Elijah said to him: Has the Master not studied the mishnaic order of Teharot ? As it is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Yoḥai says that the graves of gentiles do not render one impure, as it is stated: “And you, My sheep, the sheep of My pasture, are man” (Ezekiel 34:31), which teaches that you, i.e., the Jewish people, are called “man,” but gentiles are not called “man.” Since the Torah states with regard to ritual impurity imparted in a tent: “If a man dies in a tent” (Numbers 19:14), evidently impurity imparted by a tent does not apply to gentiles.
אֲמַר לֵיהּ: בְּאַרְבְּעָה לָא מָצֵינָא, בְּשִׁיתָּא מָצֵינָא? אֲמַר לֵיהּ: וְאַמַּאי? אֲמַר לֵיהּ: דְּחִיקָא לִי מִילְּתָא. דַּבְרֵיהּ וְעַיְּילֵיהּ לְגַן עֵדֶן. אֲמַר לֵיהּ: פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ, סְפִי שְׁקוֹל מֵהָנֵי טַרְפֵי. סְפָא שְׁקַל.
Rabba bar Avuh said to him: How could I be familiar with that baraita ? If I cannot be proficient in the more commonly studied four orders of the Mishna, can I be knowledgeable in all six? Elijah said to him: Why are you not learned in them all? Rabba bar Avuh said to him: The matter of a livelihood is pressing for me, and I am therefore unable to study properly. Elijah led him and brought him into the Garden of Eden and said to him: Remove your cloak, gather up and take some of these leaves lying around. Rabba Bar Avuh gathered them up and took them.
כִּי הֲוָה נָפֵיק, שְׁמַע דְּקָאָמַר: מַאן קָא אָכֵיל לְעָלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהּ. נְפַץ שְׁדָנְהוּ. אֲפִילּוּ הָכִי אַתְיֵיהּ לִגְלִימֵיהּ, סְחַט גְּלִימָא רֵיחָא. זַבְּנֵיהּ בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי דִּינָרֵי, פַּלְגִינְהוּ לְחַתְנָווֹתֵיהּ.
When he was exiting, he heard a voice that declared: Who else consumes his World -to-Come like Rabba bar Avuh, who takes his merit of the next world for his use in the present one? He spread out his cloak and threw away the leaves. Even so, when he brought his cloak back, he discovered that the cloak had absorbed such a good scent from those leaves that he sold it for twelve thousand dinars. Since he knew that this was taken from his portion in the World-to-Come, he did not want to benefit from it himself, and he therefore divided the sum among his sons-in-law.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ״, הָא עָשִׁיר – שְׁכַיב. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכִי קָאָמַר: ״וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא״ – לֹא תִשְׁכַּב וַעֲבוֹטוֹ אֶצְלְךָ. הָא עָשִׁיר – שְׁכַב וַעֲבוֹטוֹ אֶצְלְךָ.
§ The Sages taught with regard to the verse: “If he be a poor man, you shall not sleep with his collateral” (Deuteronomy 24:12), but if he is wealthy, one may lie down. The Gemara asks: What is the tanna saying? Rav Sheshet said that this is what he is saying: And if he be a poor man, you shall not sleep while his collateral is with you; rather, you must restore it to him before the sun sets. But if he is a wealthy man, you may lie down while his collateral is with you.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמַשְׁכְּנוֹ, וְאֵינוֹ חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ, וְעוֹבֵר בְּכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכִי קָאָמַר, הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמַשְׁכְּנוֹ, וְאִם מִשְׁכְּנוֹ – חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ. וְעוֹבֵר בְּכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ – אַסֵּיפָא.
The Sages taught: One who lends money to another is not permitted to take collateral from him, and is not obligated to return it to him, and transgresses all of these labels [ shemot ] of prohibitions. The meaning of this baraita is unclear, and the Gemara asks: What is the tanna saying? Rav Sheshet said: This is what he is saying: One who lends money to another is not permitted to take collateral from him, and if he did take collateral from him, he is obligated to return it to him. As for the clause: And he transgresses all of these labels of prohibitions, this is referring to the latter clause, i.e., the case implicit in the baraita , where the creditor took collateral from the debtor and did not return it, and the baraita explains that such a person violates all of the Torah prohibitions that apply to this situation.
רָבָא אָמַר: הָכִי קָאָמַר: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמַשְׁכְּנוֹ, וְאִם מִשְׁכְּנוֹ – חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ, אֲבָל מִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ – אֵינוֹ חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ. וְעוֹבֵר בְּכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ – אַרֵישָׁא.
Rava said: This is what the tanna is saying: One who lends money to another is not permitted to take collateral from him, and if he did take collateral from him, he is obligated to return it to him. In what case is this statement said? It is referring to where he took collateral from him when it was not at the time of the loan, but rather as a means of ensuring payment. But if he took collateral from him at the time of the loan, in which case the collateral serves as a guarantee of the loan, he is not obligated to return it to him. According to this interpretation, the statement: And he transgresses of all these labels of prohibitions, is referring to the first clause of the baraita , concerning the prohibition against taking collateral.
תָּנֵי רַב שֵׁיזְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא: ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ – זוֹ כְּסוּת לַיְלָה, ״הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ – זוֹ כְּסוּת יוֹם. אֲמַר לֵיהּ: דִּימָמָא בְּלֵילְיָא לְמָה לִי, וּדְלֵילְיָא בִּימָמָא לְמָה לִי?
Rav Sheizevi taught the following baraita before Rava: With regard to the verse: “And if you take as collateral your neighbor’s garment, you shall restore it to him until the sun goes down” (Exodus 22:25), this is referring to a garment worn at night and teaches that the garment is returned during the day; and with regard to the verse: “You shall restore to him the collateral when the sun goes down” (Deuteronomy 24:13), this is referring to a garment worn during the day. Rava said to him: This statement is puzzling, as with regard to a garment worn in the day, why do I need it at night, and as for a garment worn at night, why do I need it in the day? What purpose is served by giving back the garments at such times?
אֲמַר לֵיהּ: אִיסְמְיַיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, הָכִי קָאָמַר: ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ – זוֹ כְּסוּת יוֹם שֶׁנִּיתְּנָה לַחֲבוֹל בַּלַּיְלָה, ״הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ – זוֹ כְּסוּת לַיְלָה שֶׁנִּיתְּנָה לַחֲבוֹל בַּיּוֹם.
Rav Sheizevi said to him: Do you think this baraita is so corrupt that I should erase it, i.e., no longer teach it? Rava said to him: No, do not erase it, because this is what it is saying: With regard to the verse “You shall restore it to him until when the sun goes down,” this is referring to a garment worn during the day, which may be taken as collateral by night but must be returned to the debtor for the day. With regard to the verse “You shall restore to him the collateral when the sun goes down,” this is referring to a garment worn at night, which may be taken as collateral by day.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשְׁכְּנוֹ וּמֵת, שׁוֹמְטוֹ מֵעַל גַּבֵּי בָנָיו. מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: וְכִי מֵאַחַר שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין לָמָּה מַחְזִירִין? לָמָּה מַחְזִירִין?! רַחֲמָנָא אָמַר אַהְדַּר! אֶלָּא: מֵאַחַר שֶׁמַּחְזִירִין,
§ Rabbi Yoḥanan said: If he took collateral from him, returned it, and then the debtor died, the creditor may take the collateral from the debtor’s children and is under no obligation to leave it with them. The Gemara raises an objection to this from a baraita : Rabbi Meir said: But since one takes collateral, why does he return it? The Gemara expresses surprise at this question: Why does he return it? The Merciful One states to return it. Rather, the question is as follows: Since he must return it,