Talmud Builders

    Bava Kamma 67b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 67b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1so too a stolen animal has no rectification for its disqualification. There is no difference whether one is dealing with a stolen animal before the owner’s despair of recovering it, and there is no difference if it is after the owner’s despair. In either case, it is disqualified. This shows that the owner’s despair does not effect acquisition for the thief.

    2Rava said: This halakha may be derived from here, a baraita : The verse: “If his offering is a burnt-offering of the herd” (Leviticus 1:3), indicates that one’s offering must be “his offering,” but not an animal stolen from another. When, i.e., in which circumstances, is it necessary to teach this halakha ? If we say it is dealing with a stolen animal that the robber consecrated and sacrificed before the owner’s despair of recovery, why do I need a verse to teach this? It is obvious that it is disqualified, as one cannot even consecrate an animal that does not belong to him.

    3Rather, is it not referring to one who seeks to consecrate and sacrifice a stolen animal after the owner’s despair? And yet the baraita teaches that the animal cannot be consecrated by the thief. Conclude from the baraita that the owner’s despair of recovering a stolen item does not cause the thief to acquire it, as if it belonged to him he would be able to consecrate and sacrifice it. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that it is so.

    4The Gemara asks: But Rava was the one who said that this proof can be refuted, as the baraita can be interpreted as dealing with one who robbed another of an offering that was already consecrated. Rava apparently contradicts himself. The Gemara answers: If you wish, say that Rava retracted one of these two statements. And if you wish, say instead that Rav Pappa, not Rava, said one of these two statements.

    5§ The Gemara returns to the mishna, which teaches: But the principle of fourfold or fivefold payment applies only to the theft of an ox or a sheep, as it is stated: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it or sell it, he shall pay five oxen for an ox and four sheep for a sheep” (Exodus 21:37).

    6The Gemara asks: But why is the fourfold and fivefold payment limited to oxen and sheep? Let us derive otherwise by a verbal analogy of the term “ox” in this verse and “ox” from a passage dealing with Shabbat, where it is stated: “And the seventh day is Sabbath to the Lord your God, you shall not perform any labor, you, your son, and your daughter, and your slave, and your maidservant, and your ox, and your donkey, and all your animals, and the gentile that is within your gates” (Deuteronomy 5:13). Just as there, with regard to Shabbat, the halakha stated with regard to an ox is not limited to oxen, as undomesticated animals and fowl are similar to oxen in that they too are included in this prohibition, as the verse states: “Nor any of your animals,” so too here, in the case of theft, one can say that undomesticated animals and fowl are similar to oxen in that the fourfold or fivefold payment is incurred for their theft.

    7Rava said: The verse dealing with theft states “ox” and “sheep,” “ox” and “sheep” twice. This repetition indicates that for an ox and a sheep, yes, there is a fourfold or fivefold payment, and for other items, no, there is no fourfold or fivefold payment.

    8The Gemara says, with regard to Rava’s assertion that one of the instances of “ox” and “sheep” is superfluous: Which instance of the word “ox” or “sheep” is the superfluous one? If we say that the instance of “ox” and “sheep” at the end of the verse is superfluous, due to the following consideration: Let the Merciful One write: If one steal an ox or a sheep, and slaughter it or sell it, he shall pay five oxen for it and four sheep for it, without repeating the words “ox” and “sheep,” this is not possible. If the Merciful One had written the verse like this, I would say that the thief is required to pay nine animals, five oxen and four sheep, for each and every animal stolen.

    9And if you would say that this interpretation is not possible, as the suggestion is that the verse would have written: For it, for it, twice, whereas if a payment of nine animals were required for each stolen animal the verse would have written: For it, only once; then one mention of: For it, is superfluous, to teach us that it is five for an ox and four for a sheep.

    10The Gemara rejects this: That repetition of: For it, is required for another interpretation, and cannot teach that it is five for an ox and four for a sheep. As it is taught in a baraita : One might have thought that if one stole an expensive ox worth one hundred dinars he may pay for it with lean, inferior animals [ negidin ]. To counter this, the verse states: “For the ox” and “for the sheep,” which indicates that the oxen and sheep used for payment must be similar to the stolen animal in quality. Since one might have erred and understood that the thief is required to pay nine animals, five oxen and four sheep, for each and every animal stolen, that suggested version of the verse is not a possibility. The words “ox” and “sheep” at the end of the verse could not have been omitted, so they are not superfluous.

    11The Gemara suggests: Rather, the words “ox” and “sheep” in the first part of the verse are superfluous, due to the following consideration: Let the Merciful One write: If a man steal, and slaughter it or sell it, he shall pay five oxen for the ox, and four sheep for the sheep, without mentioning “ox” or “sheep” at the beginning of the verse.

    12The Gemara objects: It is not possible for the verse to have been written this way, as if the Merciful One had written it in this manner I would say: A thief is not required to pay the fourfold or fivefold payment unless he steals two animals, an ox and a sheep, and slaughters them both. The Gemara responds: One could not interpret the verse in this manner, as it is written: “And slaughter it.” The singular pronoun “it” is referring to the slaughter of only one animal.

    13The Gemara asks: But one could say that a thief is not required to pay the fourfold or fivefold payment unless he steals both of these animals, an ox and a sheep, and sells them both. The Gemara rejects this suggestion in a similar manner: This interpretation is also not possible, as it is written: “Or sell it,” which is referring to the sale of only one animal.

    14The Gemara further asks: But one could say a different interpretation: I would say that a thief is not required to pay the fourfold or fivefold payment unless he steals two animals, an ox and a sheep, and slaughters one of them and sells the other one. The Gemara rejects this suggestion as well: This interpretation is impossible, as it is written: “And slaughter it or sell it.” The term “or” indicates that only one of these two actions results in paying the penalty.

    15The Gemara asks: But still, had the verse been worded without mentioning an ox or sheep at the start, I would say: A thief does not pay the fourfold or fivefold payment unless he steals two animals, an ox and a sheep, and slaughters one of them and leaves the other one, or sells one and leaves the other one. It is therefore impossible to omit the words “ox” and “sheep” in the beginning of the verse, which means that these words are not superfluous.

    16The Gemara gives its final explanation of Rava’s statement: Rather, “ox” at the end of the verse and “sheep” in the first part of the verse are superfluous, due to the following consideration: Let the Merciful One write: If a man steal an ox and slaughter it or sell it, he shall pay five oxen for it, and four sheep for a sheep. Why do I need the word “ox” at the end of the verse and the word “sheep” in the first part of the verse? Conclude from these apparently superfluous words that for an ox and a sheep, yes, a thief is obligated to pay the fourfold or fivefold payment, but for stealing other items, no, he is not.

    17§ The mishna teaches: One who steals an item after a thief has already stolen it, i.e., one who steals a stolen item, does not pay the double payment to the thief or to the prior owner. Rather, he pays the principal amount alone. Rav says: They taught this halakha only in a case where the second thief stole from the first thief before the owner’s despair of recovering his item. But if the second thief stole it after the owner’s despair, the first thief had acquired the stolen item for himself as a result of the owner’s despair, and the second thief pays the double payment to the first thief, who at the time of the second theft was its legal owner.

    18Rav Sheshet said: I say that when Rav was sleepy and lying down to rest he said this halakha , i.e., he did not give it enough thought. This ruling is incorrect, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva said: For what reason did the Torah say that if a thief slaughtered or sold a stolen ox or sheep he pays the fourfold or fivefold payment? It is because by selling or slaughtering the animal the thief becomes more deeply entrenched in sin. Rav Sheshet analyzes Rabbi Akiva’s statement: When did this sale of the stolen animal take place? If we say it occurred before the owner’s despair of recovering his property,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה"ג וכ"ת הא כתיב תחתיו תחתיו חד תחתיו מייתר כו'וכ"ת הא כתיב תרי זימני תחתיו דמישתמעי חד אשור וחד אשה דאי תרוייהו אחד קיימי הכי איבעי ליה למיכתב ה' בקר וד' צאן ישלם תחתיו לאו מילתא היא דאיכא למימר חד תחתיו אייתר לדרשה אחרינא ואכתי תשעה משתמעי בין אשור בין אשה:

    נגידיםגויעים כדמתרגמינן ויגוע ואיתנגיד (בראשית נ) כלומר כחושין וקרובין למות:

    ה"א עד דגנב תרתי וטבח לחד ומזבין לחדלהכי אצטריך שור או שה דרישא למימר דאע"ג דחד הוא דגנב מחייב:

    ואימא עד דגנב תרתיכדכתיב בסיפא תחת השור תחת השה ולהכי אצטריך שור או שה דרישא:

    או מכרו כתיבדמשמע או טביחה או מכירה דהא כתיב או לחלק:

    שנשתרשעשה שרשין כלומר נתחזק בחטא שקנאו ומהנו מעשיו:

    אילימא לפני יאושמכרו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא קמא 67 עמוד ב

    1אף גזול דלית ליה תקנתא; לא שנא לפני יאוש, ולא שנא אחר יאוש.

    2רבא אמר מהכא: ״קרבנו״ ולא הגזול. אימת? אילימא לפני יאוש פשיטא, למה לי קרא?

    3אלא לאו לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני? ש"מ׃

    4והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה! איבעית אימא: הדר ביה, ואיבעית אימא: חד מינייהו רב פפא אמרה.

    5ומדת תשלומי ארבעה וחמשה וכו'.

    6ואמאי? נילף ״שור ״שור משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן׃

    7אמר רבא אמר קרא ״(שמות כא״, לז) שור ושה שור ושה שני פעמים שור ושה אין מידי אחרינא לא׃

    8אמרי הי מייתר אילימא שור ושה דסיפא מייתר דניכתוב רחמנא כי יגנב שור או שה וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחתיו אי כתב רחמנא הכי הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד׃

    9וכי תימא הא כתיב ״תחתיו תחתיו חד תחתיו מייתר״׃

    10ההוא מיבעי ליה לדרשה אחרינא דתניא יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין ת"ל תחתיו תחתיו׃

    11אלא שור ושה דרישא מיותר דנכתוב רחמנא כי יגנב איש וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה׃

    12אי כתב רחמנא הכי הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח להו וטבחו כתיב לחד׃

    13ואימא עד דגניב תרוייהו ומזבין להו ומכרו כתיב לחד׃

    14ואימא הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד או מכרו כתיב׃

    15ואכתי הוה אמינא עד דגניב תרוייהו וטבח חד ומשייר חד או מזבין חד ומשייר חד׃

    16אלא שור דסיפא ושה דרישא מייתר דניכתוב רחמנא כי יגנב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה שור דסיפא ושה דרישא למה לי שמע מינה שור ושה אין מידי אחרינא לא:

    17אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל: אמר רב לא שנו אלא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם תשלומי כפל לגנב ראשון׃

    18אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא דתניא אמר ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מפני שנשתרש בחטא אימת אילימא לפני יאוש׃

    Tosafot

    אף גזול דלית ליה תקנתאאע"ג דאמר לעיל (בבא קמא דף סה:) גנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו מ"מ כמו שהוא לית ליה תקנתא:

    רבא אמרמהכא קרבנו ולא הגזול רבא גרסינן ולא רבה מדקאמר חד מינייהו רב פפא אמר ולא היו טועים אלא בין רב פפא לרבא שהיה רבו ופעמים כשהיה אומר רב פפא דברים בסתם היו סבורים שדברי רבא הן אבל בין דברי רב פפא לדברי רבה לא היו יכולין לטעות ולעיל (בבא קמא דף סו:) גרס אמר ליה רבא משכבו ולא הגזול כו' אע"ג דרבה הוה בר פלוגתיה דרב יוסף ולרבה הקשה אביי צריך לומר דרבה עצמו לא השיב לו כלום אלא רבא השיב לו מדפריך הכא והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה וקאמר דחד מינייהו רב פפא אמרה וכן משמע דבכל הספרים גרס לעיל אמר ליה רבא ואי רבה השיבו הל"ל אמר ליה ולא היה צריך להזכיר רבה כיון דמקשה לרבה וכן משמע בהניזקין (גיטין דף נה: ושם) דרבא אית ליה דיאוש כדי לא קני דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדש למאי נ"מ כו' ואי יאוש קני לכל הפחות משעת יאוש כבר הוא ברשותיה ובפרק בתרא (דף קיא: ושם) קאמר רבא לעולם רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי משמע התם דאית ליה דיאוש לא קני והתם רבא דהוא בר פלוגתיה דרמי בר חמא והא דאמר רבא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כו:) גבי מציאה נטלה לפני יאוש על מנת לגזלה עובר בכולן ואע"ג דאהדריה בתר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה אע"ג דיאוש לא קני מ"מ כיון דהואיל יאוש למוכרה או להקדישה חשיב גזלן:

    שור ושה שניפעמים. וא"ת ושה דכתיב ב' פעמים למה לי הא בשבת לא כתיב שה וי"ל דאי לא כתיב שה שני פעמים הוה אמינא שבא שור למעוטי שאר מילי מדין שור דלא הוו בתשלומין ה' ולוקמיה אדין שה להכי כתיב שה למעוטי לגמרי:

    חמשה בקר ישלם תחתיוומסברא הוה ידענא דחמשה בקר קיימא אשור וארבע צאן קיימי אשה:

    אין הגונב כו'בגמרא (דף סט:) דריש לה מוגונב מבית האיש ולא מבית הגנב ולמאן דמוקי חד בגנב וחד בטוען טענת גנב א"ש אבל למאן דמוקי תרוייהו לטוען טענת גנב לא שייך כלל למדרש הכי וצריך לומר דלדידיה נפקא ליה למעוטי גנב אחר הגנב מקרא אחרינא:

    דתניא אמר רבי עקיבא כו'מכל הנהו דפריך הכא לרב ה"מ למפרך לעיל לרבה ומהנהו דפריך לעיל לרבה ה"מ למפרך לרב אלא דרבה דאיירי בגזלן פריך ליה ממילי דגזלן ולרב דמיירי בגנב ניחא ליה למיפרך ממילי דגנב אע"פ שאין סברא לחלק ועוד דכמו שהוקשו בבית המדרש נקבעו בגמרא ולתרוייהו הוה מצי למפרך מההיא דגנב והקדיש דפריך מינה לקמן רבי יוחנן לריש לקיש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אף גזול דלית ליה תקנתאלאו לית ליה תקנתא כלל קאמר דהא אמרינן לעיל (בבא קמא סה, ב) דטלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו אלא ביאוש קאמר כלומר מה פסח דלית ליה תקנתא ובין לפני יאוש ובין לאחר יאוש פסול אף גזול כן. כך נראה לי. אבל בתוספות פירשו דכמות שהוא אין לו תקנה, ויצטרכו לומר גם כן כמו שהוא בידו ולא בשקדם שינוי רשות להקדישו.

    מתני'אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. פירוש: דדרשינן וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב כדאיתא לקמן (בבא קמא סט, ב). ואיכא למידק דבשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב ניחא אלא למאן דאמר דתרווייהו בטענת גנב היכי שייך למידרש הכי דהוא וגונב מבית איש בטוען שגונב מביתו היא, אמרו בתוספות דאותו דרשא אתיא כמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב אבל למאן דאמר תרווייהו בטוען טענת גנב נפקא ליה מדרשא אחרינא ולא ידעינן לה.

    ירושלמי (ה"א)גנב ונגנבה ממנו ואחר כך נמצא הגניבה למי שהוא משלם לראשון או לשני או לשניהן גנב ונגנב ממנו ונמלך השני להחזיר. אין תימא יחזור לבעלים פעמים שאין מודיעין לגנב אין תימא יחזור לגנב פעמים שאין מודיעין לבעלים כיצד יעשה לבעלים לפני הגנב.

    דתניא אמר ר"ע וכו'מכל הני דפריך הכא לרב הוי מצי למיפרך לעיל לרבה וכן מהני דלעיל דפרכי מינייהו לרבה הוי מצי למיפרך לרב אלא משום דרבה איירי בגזלן ניחא להו למיפרך עליה ממילי דגזלן ולרב דאיירי בגנב פריך עליה ממילי דגנב ולתרווייהו הוי מצי למיפרך מההוא דגנב והקדיש כדפריך מינה רבי יוחנן לריש לקיש.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 67b

    Bava Kamma 67b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 324 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה"ג וכ"ת הא כתיב תחתיו תחתיו חד תחתיו מייתר כו' וכ"ת הא כתיב תרי זימני תחתיו דמישתמעי חד אשור וחד אשה דאי תרוייהו אחד קיימי הכי איבעי ליה למיכתב ה' בקר וד' צאן ישלם תחתיו לאו מילתא היא דאיכא למימר חד תחתיו אייתר לדרשה אחרינא ואכתי תשעה משתמעי בין אשור בין אשה:

    נגידים גויעים כדמתרגמינן ויגוע ואיתנגיד (בראשית נ) כלומר כחושין וקרובין למות:

    ה"א עד דגנב תרתי וטבח לחד ומזבין לחד להכי אצטריך שור או שה דרישא למימר דאע"ג דחד הוא דגנב מחייב:

    ואימא עד דגנב תרתי כדכתיב בסיפא תחת השור תחת השה ולהכי אצטריך שור או שה דרישא:

    או מכרו כתיב דמשמע או טביחה או מכירה דהא כתיב או לחלק:

    שנשתרש עשה שרשין כלומר נתחזק בחטא שקנאו ומהנו מעשיו:

    אילימא לפני יאוש מכרו:

    Rashi on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אף גזול דלית ליה תקנתא אע"ג דאמר לעיל (בבא קמא דף סה:) גנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו מ"מ כמו שהוא לית ליה תקנתא:

    רבא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול רבא גרסינן ולא רבה מדקאמר חד מינייהו רב פפא אמר ולא היו טועים אלא בין רב פפא לרבא שהיה רבו ופעמים כשהיה אומר רב פפא דברים בסתם היו סבורים שדברי רבא הן אבל בין דברי רב פפא לדברי רבה לא היו יכולין לטעות ולעיל (בבא קמא דף סו:) גרס אמר ליה רבא משכבו ולא הגזול כו' אע"ג דרבה הוה בר פלוגתיה דרב יוסף ולרבה הקשה אביי צריך לומר דרבה עצמו לא השיב לו כלום אלא רבא השיב לו מדפריך הכא והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה וקאמר דחד מינייהו רב פפא אמרה וכן משמע דבכל הספרים גרס לעיל אמר ליה רבא ואי רבה השיבו הל"ל אמר ליה ולא היה צריך להזכיר רבה כיון דמקשה לרבה וכן משמע בהניזקין (גיטין דף נה: ושם) דרבא אית ליה דיאוש כדי לא קני דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדש למאי נ"מ כו' ואי יאוש קני לכל הפחות משעת יאוש כבר הוא ברשותיה ובפרק בתרא (דף קיא: ושם) קאמר רבא לעולם רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי משמע התם דאית ליה דיאוש לא קני והתם רבא דהוא בר פלוגתיה דרמי בר חמא והא דאמר רבא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כו:) גבי מציאה נטלה לפני יאוש על מנת לגזלה עובר בכולן ואע"ג דאהדריה בתר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה אע"ג דיאוש לא קני מ"מ כיון דהואיל יאוש למוכרה או להקדישה חשיב גזלן:

    שור ושה שני פעמים. וא"ת ושה דכתיב ב' פעמים למה לי הא בשבת לא כתיב שה וי"ל דאי לא כתיב שה שני פעמים הוה אמינא שבא שור למעוטי שאר מילי מדין שור דלא הוו בתשלומין ה' ולוקמיה אדין שה להכי כתיב שה למעוטי לגמרי:

    חמשה בקר ישלם תחתיו ומסברא הוה ידענא דחמשה בקר קיימא אשור וארבע צאן קיימי אשה:

    אין הגונב כו' בגמרא (דף סט:) דריש לה מוגונב מבית האיש ולא מבית הגנב ולמאן דמוקי חד בגנב וחד בטוען טענת גנב א"ש אבל למאן דמוקי תרוייהו לטוען טענת גנב לא שייך כלל למדרש הכי וצריך לומר דלדידיה נפקא ליה למעוטי גנב אחר הגנב מקרא אחרינא:

    דתניא אמר רבי עקיבא כו' מכל הנהו דפריך הכא לרב ה"מ למפרך לעיל לרבה ומהנהו דפריך לעיל לרבה ה"מ למפרך לרב אלא דרבה דאיירי בגזלן פריך ליה ממילי דגזלן ולרב דמיירי בגנב ניחא ליה למיפרך ממילי דגנב אע"פ שאין סברא לחלק ועוד דכמו שהוקשו בבית המדרש נקבעו בגמרא ולתרוייהו הוה מצי למפרך מההיא דגנב והקדיש דפריך מינה לקמן רבי יוחנן לריש לקיש:

    Tosafot on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אף גזול דלית ליה תקנתא לאו לית ליה תקנתא כלל קאמר דהא אמרינן לעיל (בבא קמא סה, ב) דטלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו אלא ביאוש קאמר כלומר מה פסח דלית ליה תקנתא ובין לפני יאוש ובין לאחר יאוש פסול אף גזול כן. כך נראה לי. אבל בתוספות פירשו דכמות שהוא אין לו תקנה, ויצטרכו לומר גם כן כמו שהוא בידו ולא בשקדם שינוי רשות להקדישו.

    מתני' אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. פירוש: דדרשינן וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב כדאיתא לקמן (בבא קמא סט, ב). ואיכא למידק דבשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב ניחא אלא למאן דאמר דתרווייהו בטענת גנב היכי שייך למידרש הכי דהוא וגונב מבית איש בטוען שגונב מביתו היא, אמרו בתוספות דאותו דרשא אתיא כמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב אבל למאן דאמר תרווייהו בטוען טענת גנב נפקא ליה מדרשא אחרינא ולא ידעינן לה.

    ירושלמי (ה"א) גנב ונגנבה ממנו ואחר כך נמצא הגניבה למי שהוא משלם לראשון או לשני או לשניהן גנב ונגנב ממנו ונמלך השני להחזיר. אין תימא יחזור לבעלים פעמים שאין מודיעין לגנב אין תימא יחזור לגנב פעמים שאין מודיעין לבעלים כיצד יעשה לבעלים לפני הגנב.

    דתניא אמר ר"ע וכו' מכל הני דפריך הכא לרב הוי מצי למיפרך לעיל לרבה וכן מהני דלעיל דפרכי מינייהו לרבה הוי מצי למיפרך לרב אלא משום דרבה איירי בגזלן ניחא להו למיפרך עליה ממילי דגזלן ולרב דאיירי בגנב פריך עליה ממילי דגנב ולתרווייהו הוי מצי למיפרך מההוא דגנב והקדיש כדפריך מינה רבי יוחנן לריש לקיש.

    Rashba on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    תשלומי ארבעה וחמשה שהזכרנו כלם צריך שיהא בכל אחד מהם כאותה של גנבה שנאמר תחת השור תחת השה שיהו כתחתיו שאם לא כן הרי יכול לשלם חמשה נגודים שאותו של גנבה שוה יותר מכלם ונגודים פירושו לקויים:

    המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל לא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה אמר המאירי אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ר"ל שגנב ראשון גנבה מבעל הבית וגנב שני גנבה מגנב ראשון אין גנב שני משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה אם טבח ומכר לא לבעלים ולא לגנב ראשון לא לבעלים שהרי וגונב מבית האיש אמרה תורה ולא מבית הגנב ואע"פ שהיא של בעלים הואיל ואינה ברשותו אינו משלם לו ולגנב ראשון אינו משלם שהרי אינו שלו שגנב ראשון לא קנאו שאם לא נתיאשו הבעלים הרי אין כאן יאוש ואפילו נתיאשו הבעלים יאוש כדי לא קני עד שיצטרף עמו שנוי רשות שאין שנוי שמרשות הבעלים לבית הגנב נקרא שנוי רשות אפילו מאה גנבים זה אחר זה אא"כ שנוי רשות של היתר כגון שמכרו הגנב ללוקח שקנאו לוקח ביאוש הבעלים ושנוי רשות שמרשות הגנב לידו ומ"מ אם גנב הראשון וטבח קנאו בשנוי מעשה ששנוי מעשה קונה אף בלא יאוש בעלים והרי נעשה גנב זה כבעלים והגונב אותה ממנו אחר טביחה משלם לו תשלומי כפל כגונב מבעל הבית שזה מבית האיש הוא:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד אי נמי דרב יהודה נמי אית ליה דיאוש לא קני כו' משום דלא חייש לטעמיה דמצוה כו' עכ"ל יש לדקדק דאכתי תיקשי אמאי פריך לעולא מההיא דתניא עלה ולא פריך הכי מההיא דתני עלה אגופה דברייתא דסברה יאוש לא קני דאי קני כי לא הקדיש נמי פטור ואפשר לומר דלא חייש תלמודא למרמי ברייתות אהדדי כיון דאיכא תנאי דפליגי ביאוש אי קני כדאיתא בהגוזל בתרא בהך דנטלו מוכסים חמורו מיהו לשיטת ר"י לקמן ליכא תנאי התם דפליגי ביאוש ודו"ק:

    בא"ד יאוש גרידא נמי לא קני אפילו לרבה כיון דבאיסורא אתי לידיה וצריך כו' עכ"ל יש לדקדק דהא היכא דבהיתרא אתי לידיה נמי מקמיה דמייאש כגון באבידה לא קני לגמרי ביאוש גרידא וצריך להחזיר הדמים כמו שכתבו התוס' לעיל ולפום הך סברא דבאיסורא אתי לידיה לא נילף כלל גזילה מאבידה דליקני ביאוש ונראה לפרש דבריהם דהתם באבידה כיון דחל עליו מצות השבה קודם יאוש לא קני לגמרי וצריך להחזיר הדמים כמו שכתבו התוספות שם אבל הכא דלא שייך דליחול עליו מצות השבה אי לאו האי טעמא דבאיסורא אתי לידיה דהיינו קודם יאוש הוה קני לגמרי דהא איהו לא גזל ולעיל מהא דאמר ר"י משום דרבי ינאי דשינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני הוכיחו התוספות דיאוש גרידא בעלמא לא קני דהתם ליכא לפרושי הכי מטעם דבאיסורא אתי לידיה לא קני ביאוש גרידא דאם כן אמאי מחזיר גוף הגניבה כדמשמע התם דהא למאן דאית ליה דיאוש גרידא קני היכא דנמי דבאיסורא אתי לידיה קני ליה מיהת דלא ישלם אלא דמים ודו"ק:

    בא"ד אבל מתני' איירי לעולם כו' וכי אתי לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות עכ"ל ולמאי דבעי למימר דמיירי התם ביאוש גרידא ק"ק אמאי לא תקשי להו נמי דתיקשי ליה לרב יוסף דאית ליה יאוש גרידא לא קני לאו לענין קרבן לחוד מדפריך ליה אביי מההיא דעורות של בע"ה ורב יוסף פריך לרבה מחמץ ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בא"ד ובהגוזל בתרא קאמר רבי יוחנן וכו' דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני משום דלא מקרי יאוש ושינוי רשות ר"ל ואי ס"ל דיאוש גרידא קני תיפוק ליה משום יאוש גרידא:

    בא"ד בסופו ועוד דא"כ דאמתני' קיימא תקשה מברייתא לרבה וכו' ואע"ג דבסמוך בתר הכי כתבו התוס' דאפי' לרבה כיון דבאיסורא אתא לידיה יאוש גרידא לא קני לה לגמרי אלא צריך להחזיר לו הדמים היינו כשאיירי שלא נתייאשו הבעלים ביד המוכסן קודם שבא ליד השני אבל אי קאי אמתני' איירי שנתייאשו הבעלים ביד המוכסנים א"כ כשבא השני בהיתרא אתי לידיה שהרי נתייאשו הבעלים מקמי דאתי לידיה והוה דומיא דמציאה ואפי' דמים לא היה צריך להחזיר לרבה וא"כ תקשה מהא ברייתא לרבה וק"ל:

    גמרא אמרי הי מייתר וכו' אי כתב רחמנא הכי ה"א בעי שלומי ט' לכל אחד. מקשין התלמידים אי ס"ד הכי א"כ שה דכתב רחמנא למה לי כלל כיון דבין בשור ובין בשה משלם ט' ולא לכתוב אלא שור לחוד והוה ילפינן שור שור משבת וכל המינין היו שוין דצריך לשלם ט' בעד כל אחד וי"ל דאי לא כתיב שה ה"א כמו דבשור משלם ה' שוורים כמותו שהם מינו וד' צאן שהן פחותין ממינו כמו כן בשה משלם ה' שיות כמותו ממינו וד' ממין אחר שהן פחותין וקטנים ממינו להכי כתב שור ושה ללמדך דגם בעד השה משלם חמשה בקר וארבע צאן ודו"ק:

    Maharam on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בא"ד א"נ דר"י נמי אית ליה דיאוש לא קני וכו' והקשה מהרש"א דאכתי אמאי לא מקשה בלא דעולא גופא דברייתא אהדדי ע"ש באריכות ודבריו אינן מובנים כלל דבברייתא לא קשיא מידי דאע"ג דמרישא מוכח דיאוש גרידא לא קניא מ"מ א"ש הא דתני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת דכיון שהקדישה הו"ל יאוש ושינוי השם וראוי לבא אל פתח אהל מועד אבל למאי דקאמר עולא דאף לאחר הקדישה אינה ראויה להקדש משום מצוה הבאה בעבירה מקשה שפיר אמאי ענוש כרת ואין להאריך שהדבר ברור הוא:

    בד"ה אף גזול אע"ג דאמר לעיל גנב טלה וכו' עכ"ל נראה לי דהיינו כפירוש ר"י דלעיל דהיכא שקונה לא שייך מצוה הבאה בעבירה אבל לפי' ר"ת בכה"ג נמי הוי מצוה הבאה בעבירה ועי"ל דר"ת וסייעתו נמי מודים דשינוי דהוי קנין חשוב מועיל אפי' להקרבה וראיה בדבר מאתנן דכתיב הן ולא שינוייהם ובזה יש ליישב לר"ת מאי דאמרינן בסוכה וליקנינהו בשינוי השם וק"ל:

    בגמרא ואמאי נילף שור שור משבת וכו' ויש לדקדק איך שייך למילף משבת דבכ"מ דילפינן משבת היינו שכל ב"ח שווין לגמרי אבל הכא דשור ושה גופייהו חלוקין א"כ אם נאמר שנוהג בכל ב"ח נתת דבריך לשיעורים איזה מין ישלם ד' ואיזה ה' וא"ל כיון דעיקר הילפותא משבת הוא בשור שור נאמר דהכל בכלל שור לתשלומי חמשה לבר משה דלא מסתברא לומר כן כיון שהקילה תורה בשה יותר מבשור למה נחמיר אפי' בעופות יותר מבשה ויש ליישב למאי דאמרינן לקמן הטעם שהחמירה התורה בשור יותר משה היינו לפי שמבטלו ממלאכתו א"כ י"ל דבהאי גוונא מרבינן כל ב"ח כל שיש בו ביטול מלאכה דינו כשור ושאין בו דינו כשה וכן לאידך טעמא שמרכיבו על כתיפו נמי י"ל כה"ג וק"ל:

    שם אמר רב לא שנו אלא לפני יאוש וכו' לפ"ז עיקר קרא דוגונב מבית האיש ולא מבית הגנב איצטריך לגבי הבעלים הראשונים שהגנב שני פטור מליתן להם כפל דאי לגנב הראשון פשיטא דהא לא קניה אבל לאחר יאוש חייב הגנב שני בכפל לגנב הראשון דקרינן ביה וגונב מבית האיש שקנאו עיין מ"ש בסמוך בזה:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה שור כו' וי"ל דאי לא כתיב עיין תשובת מהר"י אדריבי סי' שלה:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 67, Amud Bet, about 324 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “אף גזול דלית ליה תקנתא; לא שנא…”

    2. Segment 214 words

      Opens “רבא אמר מהכא: ״קרבנו״ ולא הגזול. אימת?…”

      Named: רבא.

    3. Segment 39 words

      Opens “אלא לאו לאחר יאוש וש"מ יאוש לא…”

    4. Segment 418 words

      Opens “והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה!…”

      Named: רב פפא, רבן דחבריה, רבא.

    5. Segment 55 words

      Opens “ומדת תשלומי ארבעה וחמשה וכו'.…”

    6. Segment 617 words

      Opens “ואמאי? נילף ״שור ״שור משבת מה להלן…”

    7. Segment 719 words

      Opens “אמר רבא אמר קרא (שמות כא, לז)…”

      Named: רבא.

    8. Segment 836 words

      Opens “אמרי הי מייתר אילימא שור ושה דסיפא…”

    9. Segment 99 words

      Opens “וכי תימא הא כתיב תחתיו תחתיו חד…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “ההוא מיבעי ליה לדרשה אחרינא דתניא יכול…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “אלא שור ושה דרישא מיותר דנכתוב רחמנא…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “אי כתב רחמנא הכי הוה אמינא עד…”

    13. Segment 139 words

      Opens “ואימא עד דגניב תרוייהו ומזבין להו ומכרו…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “ואימא הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “ואכתי הוה אמינא עד דגניב תרוייהו וטבח…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “אלא שור דסיפא ושה דרישא מייתר דניכתוב…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל:…”

      Named: רב לא.

    18. Segment 1832 words

      Opens “אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב…”

      Named: רב ששת, רב אמר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Bava Kamma 67b · Segment 18 — “…שמעתא דתניא אמר ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 67b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026