Talmud Builders

    Bava Kamma 98a

    Chapter 9 - HaGozel Etzim

    גם: בבא קמא דף צ״ח ע״א, פרק ט׳ הגוזל עצים

    English translation - Bava Kamma 98a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if the produce decreased in price due to the market value, the debt is not reduced for him.

    2The Gemara challenges: But the value of the coin has been enhanced for the purpose of melting it down into a bar of metal. Since this coin now contains a larger quantity of metal, if it were to be melted it would be worth more than an earlier coin of the same type, so it should be considered interest. Rather, in this case one must act in accordance with how Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, acted when they performed an action with the dinars of Agardamis the Arab merchant [ tayya’a ]: They considered up to ten old coins to be the equivalent of eight new coins. Since ten old coins were equivalent in value to eight new coins, they paid eight new coins in exchange for ten old ones.

    3§ Rabba says: One who throws another’s coin into the Great Sea is exempt from liability. What is the reason for this? He can say: The coin is resting before you; if you wish, take it. The Gemara comments: And this statement applies only if the coin is in translucent water, where the owner of the coin can see the coin, but in turbid water, where he cannot see the coin, it does not apply, and the one that threw it will be liable to compensate the owner. And this statement applies only when he rolled the coin into the sea without picking it up, but if he took the coin with his hands and threw it into the sea, he has robbed the owner of it, and the robber is required to perform the mitzva of returning the coin to its owner.

    4Rava raises an objection to the statement of Rabba from a baraita ( Tosefta , Ma’aser Sheni 1:6): One cannot desacralize second tithe by transferring its sanctity onto money that is not in his possession. How so? If he had money in a fortress [ kastera ], or in the King’s Mountain [ Har HaMelekh ], or if his purse fell into the Great Sea, one may not desacralize second tithe by transferring its sanctity onto that money. This indicates that money that fell into the Great Sea is considered lost. Rabba said: This is not difficult; it is different with regard to second tithe, since it is necessary that the money be found in the hand of the one who wishes to desacralize the tithe, as the Merciful One states in the Torah: “Then you shall turn it into money, and bind up the money in your hand, and shall go to the place that the Lord your God shall choose” (Deuteronomy 14:25), and if it is in the Great Sea, it is not in his hand, but nevertheless it is not considered lost.

    5And Rabba also says: One who effaces the image of another’s coin is exempt from paying damages, even though he caused the coin to lose value. What is the reason for this? As he did not do anything, the coin remains the same size as before. The Gemara comments: And this statement applies only in a case where he struck it with a hammer [ kurnesa ] and flattened it; but if he filed it with a file [ shofina ] he must pay the amount of the reduction in value, since he caused it to diminish in size.

    6Rava raises an objection to the statement of Rabba from a baraita ( Tosefta 9:26): If a master struck his slave on his eye and blinded it, or on his ear and deafened it, the slave is emancipated by means of these injuries. If he struck the slave near his eye and as a result he does not see, or near his ear and he does not hear, the slave is not emancipated by means of these injuries. The first clause indicates that one is liable for damage caused even if it is not visible damage.

    7The Gemara responds: Rabba conforms to his standard line of reasoning, as Rabba says: One who deafens his father is put to death, even though no bruise is visible, because it is impossible for deafening to occur without a bruise, as it is certain that a drop of blood fell into his ear from the blow, even if it is not visible from the outside. Striking someone in the ear in a manner that causes deafness results in a significant physical change, while striking a coin with a hammer does not detract from the actual size of the coin.

    8And Rabba also says: One who slits the ear of another’s cow is exempt from paying damages, even though this cow is no longer fit to be sacrificed as an offering due to the injury. What is the reason for this? As the cow was available for many uses until now, so it is still available for those uses now, since the one who slit its ear did not do anything to damage the cow in a substantial way. And concerning the fact that it is rendered disqualified from being sacrificed as an offering, not all oxen stand near the altar, i.e., most animals are not sacrificed as offerings anyway, so it is not considered a loss.

    9Rava raises an objection from a baraita : One who performs a task with the water of purification, i.e., the water that is mixed with the ashes of the red heifer and sprinkled upon one who has become impure as part of the purification ritual, or with the red heifer of purification, whose ashes are mixed with springwater and sprinkled on those who have contracted impurity imparted by a corpse on the third and seventh days of their impurity, is exempt according to human laws, since he has not caused any discernible damage, but is liable according to the laws of Heaven. It may be inferred from here that one is exempt from liability according to human laws only if he performed a task with those items, since the damage that he caused is not evident, but in the case of one who slits the ear, where the damage is evident, he is indeed liable according to human laws.

    10The Sages say in response: The same is true that even one who slits the ear is exempt according to human laws, and the baraita that specified cases where the damage is not evident teaches us this: That even one who performs a task with the water of purification or the red heifer, where the damage is not evident, is liable according to the laws of Heaven.

    11And Rabba also says: One who burns another’s promissory note is exempt, as the one who burned it can say to him: I have burned only your paper, and he is not held liable for the fact that the creditor will no longer be able to prove that he had provided the loan. Rami bar Ḥama objects to this: What are the circumstances?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מחמת תרעא - שבאו גשמים ונמצאו רוב תבואות בעולם והוזלו הפירות:

    לענין נסכא - אם בא להתיכן ולעשות מהן גרוטאות יש יותר מן הראשונים והוי רבית:

    עבדו עובדא - באדם שהלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו והלכו אצל אגרדימוס סוחר ישמעאל והיה לו מן הראשונה ומן השניה ומצאו בח' של מטבע שניה י' מן הראשונה ונתן לו שמנה:

    אמר רבה - גרסינן בכולהו:

    הזורק מטבע של חבירו בים - אע"ג שאין יכול ליטלו:

    פטור - כדמפרש ואזיל דלא שקליה בידיה אלא דאדייה שהיתה ביד בעלים והכהו זה תחת ידו וניתזה לים הואיל וצלולים הן וקא חזו ליה אמר ליה הא מנח קמך ואינה אבודה ואי משום דבעי למיתב זוזא לבר אמוראה למישט ולמישקליה גרמא הוא שגורם להפסידו אותו שכר וגרמא בנזקין פטור:

    אבל עכורין - בשעת התזה דהוה ליה מעשה בידים אבוד הוא ואין זה גורם אלא ממש דהא ממש התיזו:

    אין מחללין - אלמא אבוד חשיב ליה בים הגדול:

    היה לו מעות בקיסטרא - מקום והוא רחוק מאד ויש בו סכנת דרכים ואין שיירות מצויות שם:

    השף - אשפריי"ר בלע"ז שפחת את הצורה:

    בקורנסא - מרטי"ל בלע"ז:

    וטרשיה - עשאן כאבן חלקה לשון טרשים:

    בשופינא - לימ"א בלע"ז של נפחים:

    חסורי חסריה - וממש הוא ולא גרמא טעמא דרבה בכולהו משום גרמא בנזקין הוא ופטור:

    על אזנו וחרשו - אלמא אף על גב דלא חסריה כיון דעשה מעשה בגופו לאו גרמא קחשיב ליה אלא ממש והכא נמי כיון דמחייה בקורנסיה ופחתיה ועל ככה חסרו דמים מעשה הוא:

    רבה לטעמיה - הלכך גבי עבד נמי חסרון הוא [וכנגד אזנו פטור משום דבהכי לא הוי ליה למיחש והאי ודאי גרמא הוא]:

    הצורם - אשקרניי"ר בלע"ז פוגם:

    במי חטאת - שקל כנגדן משקולות ופרה וכל מעשיה נפסלים במלאכה:

    בבא קמא 98 עמוד א

    1ואי מחמת תרעא זיל לא מנכינן ליה.

    2והא קא שבח לענין נסכא! אלא כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בזוזי דאגרדמיס טייעא, עד י' בתמניא.

    3אמר רבה: הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור. מאי טעמא? אמר: הא מנח קמך, אי בעית שקליה. והני מילי בצלולין דקא חזי ליה, אבל עכורין דלא קחזי ליה, לא. והני מילי דאדייה אדויי, אבל שקליה בידיה מיגזל גזליה; השבה בעי מיעבד.

    4מתיב רבא: אין מחללין על מעות שאינן ברשותו. כיצד? היו לו מעות בקסטרא או בהר המלך, או שנפל כיסו לים הגדול אין מחללין! אמר רבה: שאני לענין מעשר, דבעינן מצוי בידך; דרחמנא אמר: (דברים יד, כה) ״וצרת הכסף בידך״, וליכא.

    5ואמר רבה: השף מטבע של חבירו פטור. מאי טעמא? דהא לא עבד ולא מידי. וה"מ דמחייה בקורנסא וטרשיה, אבל שייפא בשופינא חסורי חסריה.

    6מתיב רבא: הכהו על עינו וסמאה, על אזנו וחרשו עבד יוצא בהן לחירות. כנגד עינו ואינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות.

    7רבה לטעמיה, דאמר רבה: חרשו לאביו נהרג; שאי אפשר לחרישה בלא חבורה, דטפתא דדמא נפלת ליה באוניה.

    8ואמר רבה: הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור. מאי טעמא? פרה כדקיימא קיימא, דלא עבד ולא מידי; וכולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי.

    9מתיב רבא: העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמים. מלאכה הוא דלא מינכר היזיקה; אבל צורם דמינכר היזיקה, הכי נמי דמחייב בדיני אדם!

    10אמרי: הוא הדין דאפילו צורם פטור, והא קא משמע לן דאפילו מלאכה דלא מינכר היזיקה, חייב בדיני שמים.

    11ואמר רבה: השורף שטרו של חבירו פטור. דאמר ליה: ניירא קלאי מינך. מתקיף לה רמי בר חמא: היכי דמי?

    Tosafot

    עד י' בתמניא - פי' בקונטרס ונותן לו שמונה ולפירושו חשיב ממעלה למטה כלומר י"ב או י"א בתמניא עד י' בתמניא יהיב ליה תמניא אבל הא תשעה מן הראשונים בתמניא בשניים יהיב ליה ט' מן השניים תחת ט' של ראשונים או י' בי' ור"ח פי' עד י' בתמניא ויהיב ליה י' ולפירושו הוי מלמטה למעלה:

    וה"מ דאדייה אדויי - משמע הכא דלא חשיב הגבהה כי אדייה אדויי בלא נטילה בידו אע"פ שעומד באויר למעלה מג' קודם שיפול לגמרי וכן בהניזקין (גיטין דף נט:) גבי עני המנקף בראש הזית וקשה דבפ"ק דב"מ (דף ט. ושם.) אמר גבי טלית שראשו אחד על העמוד וראשו אחד מונח ע"ג קרקע שאם הגביה אדם ראשו המונח ע"ג קרקע ונתק ראש שע"ג העמוד להביאו אצלו שהוא קונה מטעם הגבהה ואי משיכה קאמר התם אמאי נקט ראשו אחד ע"ג העמוד אלמא חשיב הגבהה הואיל ומביאו על האויר למעלה מג' וי"ל דהתם חשיבא הגבהה טפי לפי שראשו אחד אוחז בידו א"נ התם מיירי כגון שידו כ"כ בגובה כשינתקנו לא יפול ראשו לארץ אלא יהא מוגבה ג' מעל הארץ וא"ת דבסוף שילוח הקן (חולין דף קמא:) משמע דכי טריף אקן ומתגבהי יונים דחשיבא הגבהה לקנות אע"פ שאין תופסם בידו וי"ל דדוקא הכא ובהניזקין לא חשיבא הגבהה דאיכא תרתי לגריעותא דלא תפסם וגם אין מגביה אלא משפיל אבל יונים דמתגבהי חשיבא הגבהה אבל אם היו נופלין למטה ע"י טריפת הקן לא היה קונה כיון שאין תפוס בידו כלל ולפי' זה הו"מ לפלוגי הכא באדייה אדויי בין דרך ירידה לדרך עלייה אלא דניחא ליה לפלוגי בדרך ירידה גופיה בין אדייה אדויי בין שקליה בידיה אי נמי אין חילוק בין דרך ירידה לדרך עליה דאפילו דרך עליה לא קני הכא באדייה אדויי לפי שאין דרך הגבהה בזה הענין אבל ביונים שהן בעלי חיים דרך הגבהה בכך כמו קורא לה והיא באה או הכישה במקל ורצתה לפניו דחשיב משיכה אף על פי שהלכה מאיליה ומיהו אם היו היונים יורדים ע"י טריפת הקן לא חשיב הגבהה אלא עלייתם דוקא:

    עכורין וצלולין - לאו דוקא אלא אפי' עכורין אי מצי בר אמוראה למשקלינהו הוו כצלולין ואפי' צלולין אי לא מצי למשקלינהו חייב והא דנקט צלולין. ועכורין משום דסתם צלולין מצי שקיל להו בר אמוראה וסתם עכורין לא מצי שקיל בר אמוראה:

    השף מטבע של חבירו פטור - נראה דרבה סבר פסלתו מלכות לא הוי כנסדק דאי הוי כנסדק אם כן כ"ש דשף מטבע הוי כנסדק והרי חסריה טובא ואמאי פטור:

    מתיב רבא הכהו על עינו וסמאה על אזנו וחרשה עבד יוצא בהן לחירות. ואמאי והא לא חסריה דאין בו פגם וחסרון אלא כיון שקלקלו חייב אע"פ שאין בו שום פגם וחסרון והואיל וכן הוא ה"נ ליחייב ומשני רבה לטעמיה כו' ויש שם חסרון טיפתא דדמא דנפלה באזניה וכיון דיש חסרון באותו קלקול חייב על כל הקלקול כמו בשפייה דחייב בכל הקלקול דליחייביה על מה שחסריה לא היה צריך רבה להשמיענו דחייב וא"ת ואמאי עבד יוצא בהן לחירות הא בעינן מומין שבגלוי דומיא דשן ועין ובחרשו היכי הוי בגלוי וי"ל נהי שאין ניכר בו כלום כשהוא ישן או עומד במקום אחד ושותק מכ"מ כיון דלפי מנהגו שמתנהג והולך ניכר שהוא חרש חשיב מום שבגלוי ועי"ל דאין צריך שיהא קלקול בגלוי אלא שהאבר שיש בו קלקול יהא בגלוי:

    הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור - והא דתנן לעיל (בבא קמא דף צו:) גזל בהמה ונתעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח אומר לו הרי שלך לפניך ונפסלה היינו שנפל בה מום דאי נרבעה היינו שנעבדה בה עבירה ומשמע דוקא שנפסלה מאיליה אבל הטיל בה מום בידים חייב וי"ל דמתני' איירי בבהמה קדושה דודאי לגבי מזבח קיימא:

    הא קמ"ל דאפי' מלאכה דלא מינכר היזיקה - תימה דבפרק הניזקין (גיטין דף נג. ושם) פריך מהכא למ"ד היזק שאין ניכר שמיה היזק דעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור ואי שמיה היזק אמאי פטור ומאי קושיא הא אפי' בצורם אוזן דמינכר פטור משום דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי וא"ל דהתם פריך מפרת חטאת דפרה אדומה דדמיה יקרים פשיטא דלגבי מזבח קיימא והכא בשמעתין פריך לרבה ממי חטאת דסתם מים לאו למי חטאת קיימי דקודם קידושן דוקא פסלה בהן מלאכה כדתנן במסכת פרה (פ"ד מ"ד) ומים המלאכה פוסלת בהן עד שיטילו את אפר לתוכן ותניא נמי בספרי יכול אף משיקדשו בכלי תלמוד לומר למי נדה וכבר הם מי נדה דע"כ בגיטין (דף נג. ושם) ממי חטאת נמי פריך מדמשני התם מי חטאת ששקל בהן משקלות וי"ל דכיון דנקט מלאכה לרבותא כדקאמר הכא דאפי' מלאכה דלא מינכר היזיקה חייב בדיני שמים א"כ דייק שפיר התם דהיזק שאין ניכר לא שמיה היזק דאי שמיה היזק אין כאן שום רבותא במאי דנקט מלאכה כיון דבכל מקום חשיב שאינו ניכר כניכר ועוד יש לומר. דרבה סבר דהיזק שאין ניכר לא שמיה היזק אבל למ"ד שמיה היזק כ"ש דמחייב בצורם דמינכר טפי ורבא דפריך בשמעתין לרבה סבר בצורם הוי מינכר היזיקה וחייב אפי' למ"ד היזק שאין ניכר לא שמיה היזק כדאמר מלאכה דלא מינכר היזיקו אבל צורם דמינכר היזיקו הכי נמי דמחייב וא"ת והיאך יכול אדם לפסול פרתו של חבירו והא בעינן עובד דומיא דעבד דניחא ליה ויש לומר הני מילי בנעשית המלאכה ממילא אבל בעושה המלאכה בידים לא בעיא אלא שיהא ניחא ליה לעושה וכן בהכשר דבעינן יותן דומיא דכי יתן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רבה הזורק מטבע של חברו לים הגדול פטור מאי טעמא דאמר ליה הא מנח קמך זיל שקליה. רבה גרסינן וכן בכל [הני] שמעתתא. ואוקימנא דדוקא במים צלולין אבל במים עכורין חייב, וצלולין ועכורין לאו דוקא אלא כל דמצי שקיל על ידי בר אמודאי אפילו עכורין כמים צלולין דהוי מצי אמר ליה זיל שקליה ובצלולין נמי אם לא מצי שקיל להו הא אפסדינהו מיניה אלא צלולין ועכורין אורחא דמלתא נקט.

    ולא אמרן אלא דאדיי' אדויי אבל שקלא בידו ושדיא מגזל גזליה והשבה מעליא בעי. פירוש, אדיי' אדויי שהשליכו לים דרך גלגול בלי שיגביהנו ואפילו היתה שפת הים גביה שלשה טפחים מן הים אין זה הגבהה שיקנה אותן באותה הגבהה לפי שהיא דרך ירידה ואף על פי שהן עומדין באויר למעלה משלשה קודם שמפיל לים, וכן משמע נמי בשמעתא דעני המנקף בראש הזית (קידושין נט, ב). ואיכא למידק, דהא משמע בפרק שנים אוחזין (ב"מ טו, א) גבי אחד רכוב בחמור ואחד תפוס במוסרה, וכן בטלית שראשו אחד על גבי קרקע וראשו אחד על גבי עמוד דתפוס במוסרה קני כולה מוסירה הואיל ויכול לנתקה ולהביאו אצלו וכן טלית וכדר' אבהו, ואף על גב דאסיקנא דהא דר' אבהו בדותא היא (לאו משום) [משמע דאין] נתקה אצלו דודאי קנאו דכל שנתקה ועומדת באויר שלשה קודם שהפיל לארץ קנאו בהגבהה זו אף על פי שהיא באויר דרך ירידה, וי"ל דהכא ובההיא דעני המנקף שאני דאיכא תרתי לגריעותא חדא דהוי דרך ירידה ועוד דלא תפיס להו בידי' אבל במוסירה וטלית דתפיס להו בידיה כיון דאיכא חד לטיבותא קני.

    מתיב רבא אין מחללין על מעות שאינן ברשותו וכו' - תמיה לי מאי קא מדמה הא לההוא דאין מחללין דהא בהא דהזורק מטבע של חבירו לא פטרינן ליה אלא משום דלא אגביה הא אגביה השבה מעליא בעי וחלול כשקלה בידו דמי, וי"ל דלגבי גזל כי שקלה בידו בעי לאהדורי למריה ולא מצי למימר ליה לילך למדי שהנחתיו שם וטול ואף על גב דאיתיה במדי בעין מה שאין כן בחילול שאם יש לו מעות במדי והוא כאן יכול לחללן על אותן מעות ובלבד שיהיו המעות יוצאות כאן וכאן ובאדיי' אדויי דלא בעי השבה מעליא במים צלולים מיהא שאפשר לנטלו פטור משום דיכול לומר הא מנח קמך אף על גב דבכעורין חייב אלמא ממון הראוי לו הוא וכיון שכן אם איתא דלגבי נזקין יכול לומר הא מנח קמך וממון ראוי לו הוא לגבי חילול נמי ממון ראוי הוי וחילול גמור. ופריק אין ממון גמור הוא אלא שהתורה אמרה וצרת הכסף בידך מן המצוי בידך.

    אמר רבה השף מטבע של חבירו פטור מאי טעמא דאמר ליה לא חסרתיך ולא מידי. ורבה כרב הונא סבירא ליה דאמר לעיל דאפילו פסלתו מלכות ואינו יוצא אותה מטבע בשום מקום יכול לומר הרי שלך לפניך דאילו לרב יהודה הרי הוא כפסלתו מלכות שאינו יוצא בשום מקום שצורתו נתבטלה ופסלתו מלכות כנסדק. ולדידיה קשיא לי, דהא אמרינן לעיל (בבא קמא צו, ב) זוזי ועבדינהו נסכא זוזי הוא דבעי לשלומי ליה והתם לא אשכחינן מאן דפליג דודאי שינוי שאינו חוזר הוא. י"ל דהתם בדנחית ליה בגזלנותא ולענין קנייה בשנוי, והאי לענין נזקין דאמר ליה מאי אפסדתיך.

    כתב הראב"ד ז"ל הני שמעתתא דהזורק מטבע וצורם אוזן פרתו של חברו לאו משום דגרמי נינהו פטר ליה רבה דאם כן מאי תיובתיה ממעשר שני אלא מהנהו טעמי דקא מפרש בו וזורק מטבע הא איתא קמיה וכמאן דנקיט ליה דמי וצורם פרתו של חברו משום דכלהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימא, ואפשר דהלכתא כוותיה [ש"מ _ בהני תרתי] דכגרמא בנזקין נינהו ופטור. עד כאן. ונראה שאין כן דעת הרי"ף ז"ל ולא דעת שאר המפרשים אלא כולן משום דינא דגרמי פטר להו, וכן ודאי משמע מדמייתי להו בגמרא כולהו כהדדי משמע דכלהו מחד טעמא נינהו, והא דמותיב לזורק מטבע לים ממעשר כבר כתבתי אני מאיזו צד היה משוה אותן ומקשה מזו לזו.

    אמר רבה הצורם אוזן פרתו של חברו פטור - ודוקא פרה של חולין דאיכא למימר כולה שוורים לאו לגבי מזבח קיימא והיינו מתניתין דתנן בהמה ונעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי מזבח אומר לו הרי שלך לפניך ונעבדה בה עבירה היינו שנרבעה ונפסלה היינו שנפל בה מום ומשמע דוקא נפסלה מעצמה הא הטיל בה מום אינו יכול לומר הרי שלך לפניך אלא מתניתין בבהמת קדשים היא. ולפי זה הא דאקשי' רבא מן העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת לאו מפרת חטאת קא מקשי אלא ממים שנשאבו למי חטאת וקודם שנתקדשה באפר דהשתא הוא דפוסלה בהו מלאכה, אבל לאחר שנתן לתוכה אפר אין מלאכה פוסלת בהן כדתנן (פרה נ, ב) מלאכה פוסלת במי חטאת עד שיטלו אפר לתוכן ותנא בספרי (חקת קכ"ד) יכול אם קדשו תלמוד לומר למי נדה כבר הם מי נדה, ואי נמי פרת חטאת דקאמר לאו שהקדישוהו כבר לחטאת קאמר אלא פרה הראויה לחטאת קאמר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 98a

    Bava Kamma 98a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 266 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 98a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026