Commentary page
Bava Kamma 67b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 67b
Bava Kamma 67b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 335 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ה"ג וכ"ת הא כתיב תחתיו תחתיו חד תחתיו מייתר כו' וכ"ת הא כתיב תרי זימני תחתיו דמישתמעי חד אשור וחד אשה דאי תרוייהו אחד קיימי הכי איבעי ליה למיכתב ה' בקר וד' צאן ישלם תחתיו לאו מילתא היא דאיכא למימר חד תחתיו אייתר לדרשה אחרינא ואכתי תשעה משתמעי בין אשור בין אשה:
נגידים גויעים כדמתרגמינן ויגוע ואיתנגיד (בראשית נ) כלומר כחושין וקרובין למות:
ה"א עד דגנב תרתי וטבח לחד ומזבין לחד להכי אצטריך שור או שה דרישא למימר דאע"ג דחד הוא דגנב מחייב:
ואימא עד דגנב תרתי כדכתיב בסיפא תחת השור תחת השה ולהכי אצטריך שור או שה דרישא:
או מכרו כתיב דמשמע או טביחה או מכירה דהא כתיב או לחלק:
שנשתרש עשה שרשין כלומר נתחזק בחטא שקנאו ומהנו מעשיו:
אילימא לפני יאוש מכרו:
Rashi on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
אף גזול דלית ליה תקנתא אע"ג דאמר לעיל (בבא קמא דף סה:) גנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו מ"מ כמו שהוא לית ליה תקנתא:
רבא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול רבא גרסינן ולא רבה מדקאמר חד מינייהו רב פפא אמר ולא היו טועים אלא בין רב פפא לרבא שהיה רבו ופעמים כשהיה אומר רב פפא דברים בסתם היו סבורים שדברי רבא הן אבל בין דברי רב פפא לדברי רבה לא היו יכולין לטעות ולעיל (בבא קמא דף סו:) גרס אמר ליה רבא משכבו ולא הגזול כו' אע"ג דרבה הוה בר פלוגתיה דרב יוסף ולרבה הקשה אביי צריך לומר דרבה עצמו לא השיב לו כלום אלא רבא השיב לו מדפריך הכא והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה וקאמר דחד מינייהו רב פפא אמרה וכן משמע דבכל הספרים גרס לעיל אמר ליה רבא ואי רבה השיבו הל"ל אמר ליה ולא היה צריך להזכיר רבה כיון דמקשה לרבה וכן משמע בהניזקין (גיטין דף נה: ושם) דרבא אית ליה דיאוש כדי לא קני דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדש למאי נ"מ כו' ואי יאוש קני לכל הפחות משעת יאוש כבר הוא ברשותיה ובפרק בתרא (דף קיא: ושם) קאמר רבא לעולם רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי משמע התם דאית ליה דיאוש לא קני והתם רבא דהוא בר פלוגתיה דרמי בר חמא והא דאמר רבא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כו:) גבי מציאה נטלה לפני יאוש על מנת לגזלה עובר בכולן ואע"ג דאהדריה בתר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה אע"ג דיאוש לא קני מ"מ כיון דהואיל יאוש למוכרה או להקדישה חשיב גזלן:
שור ושה שני פעמים. וא"ת ושה דכתיב ב' פעמים למה לי הא בשבת לא כתיב שה וי"ל דאי לא כתיב שה שני פעמים הוה אמינא שבא שור למעוטי שאר מילי מדין שור דלא הוו בתשלומין ה' ולוקמיה אדין שה להכי כתיב שה למעוטי לגמרי:
חמשה בקר ישלם תחתיו ומסברא הוה ידענא דחמשה בקר קיימא אשור וארבע צאן קיימי אשה:
אין הגונב כו' בגמרא (דף סט:) דריש לה מוגונב מבית האיש ולא מבית הגנב ולמאן דמוקי חד בגנב וחד בטוען טענת גנב א"ש אבל למאן דמוקי תרוייהו לטוען טענת גנב לא שייך כלל למדרש הכי וצריך לומר דלדידיה נפקא ליה למעוטי גנב אחר הגנב מקרא אחרינא:
דתניא אמר רבי עקיבא כו' מכל הנהו דפריך הכא לרב ה"מ למפרך לעיל לרבה ומהנהו דפריך לעיל לרבה ה"מ למפרך לרב אלא דרבה דאיירי בגזלן פריך ליה ממילי דגזלן ולרב דמיירי בגנב ניחא ליה למיפרך ממילי דגנב אע"פ שאין סברא לחלק ועוד דכמו שהוקשו בבית המדרש נקבעו בגמרא ולתרוייהו הוה מצי למפרך מההיא דגנב והקדיש דפריך מינה לקמן רבי יוחנן לריש לקיש:
Tosafot on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
אף גזול דלית ליה תקנתא לאו לית ליה תקנתא כלל קאמר דהא אמרינן לעיל (בבא קמא סה, ב) דטלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו אלא ביאוש קאמר כלומר מה פסח דלית ליה תקנתא ובין לפני יאוש ובין לאחר יאוש פסול אף גזול כן. כך נראה לי. אבל בתוספות פירשו דכמות שהוא אין לו תקנה, ויצטרכו לומר גם כן כמו שהוא בידו ולא בשקדם שינוי רשות להקדישו.
מתני' אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. פירוש: דדרשינן וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב כדאיתא לקמן (בבא קמא סט, ב). ואיכא למידק דבשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב ניחא אלא למאן דאמר דתרווייהו בטענת גנב היכי שייך למידרש הכי דהוא וגונב מבית איש בטוען שגונב מביתו היא, אמרו בתוספות דאותו דרשא אתיא כמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב אבל למאן דאמר תרווייהו בטוען טענת גנב נפקא ליה מדרשא אחרינא ולא ידעינן לה.
ירושלמי (ה"א) גנב ונגנבה ממנו ואחר כך נמצא הגניבה למי שהוא משלם לראשון או לשני או לשניהן גנב ונגנב ממנו ונמלך השני להחזיר. אין תימא יחזור לבעלים פעמים שאין מודיעין לגנב אין תימא יחזור לגנב פעמים שאין מודיעין לבעלים כיצד יעשה לבעלים לפני הגנב.
דתניא אמר ר"ע וכו' מכל הני דפריך הכא לרב הוי מצי למיפרך לעיל לרבה וכן מהני דלעיל דפרכי מינייהו לרבה הוי מצי למיפרך לרב אלא משום דרבה איירי בגזלן ניחא להו למיפרך עליה ממילי דגזלן ולרב דאיירי בגנב פריך עליה ממילי דגנב ולתרווייהו הוי מצי למיפרך מההוא דגנב והקדיש כדפריך מינה רבי יוחנן לריש לקיש.
Rashba on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Meiri
תשלומי ארבעה וחמשה שהזכרנו כלם צריך שיהא בכל אחד מהם כאותה של גנבה שנאמר תחת השור תחת השה שיהו כתחתיו שאם לא כן הרי יכול לשלם חמשה נגודים שאותו של גנבה שוה יותר מכלם ונגודים פירושו לקויים:
המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל לא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה אמר המאירי אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ר"ל שגנב ראשון גנבה מבעל הבית וגנב שני גנבה מגנב ראשון אין גנב שני משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה אם טבח ומכר לא לבעלים ולא לגנב ראשון לא לבעלים שהרי וגונב מבית האיש אמרה תורה ולא מבית הגנב ואע"פ שהיא של בעלים הואיל ואינה ברשותו אינו משלם לו ולגנב ראשון אינו משלם שהרי אינו שלו שגנב ראשון לא קנאו שאם לא נתיאשו הבעלים הרי אין כאן יאוש ואפילו נתיאשו הבעלים יאוש כדי לא קני עד שיצטרף עמו שנוי רשות שאין שנוי שמרשות הבעלים לבית הגנב נקרא שנוי רשות אפילו מאה גנבים זה אחר זה אא"כ שנוי רשות של היתר כגון שמכרו הגנב ללוקח שקנאו לוקח ביאוש הבעלים ושנוי רשות שמרשות הגנב לידו ומ"מ אם גנב הראשון וטבח קנאו בשנוי מעשה ששנוי מעשה קונה אף בלא יאוש בעלים והרי נעשה גנב זה כבעלים והגונב אותה ממנו אחר טביחה משלם לו תשלומי כפל כגונב מבעל הבית שזה מבית האיש הוא:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
Meiri on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד אי נמי דרב יהודה נמי אית ליה דיאוש לא קני כו' משום דלא חייש לטעמיה דמצוה כו' עכ"ל יש לדקדק דאכתי תיקשי אמאי פריך לעולא מההיא דתניא עלה ולא פריך הכי מההיא דתני עלה אגופה דברייתא דסברה יאוש לא קני דאי קני כי לא הקדיש נמי פטור ואפשר לומר דלא חייש תלמודא למרמי ברייתות אהדדי כיון דאיכא תנאי דפליגי ביאוש אי קני כדאיתא בהגוזל בתרא בהך דנטלו מוכסים חמורו מיהו לשיטת ר"י לקמן ליכא תנאי התם דפליגי ביאוש ודו"ק:
בא"ד יאוש גרידא נמי לא קני אפילו לרבה כיון דבאיסורא אתי לידיה וצריך כו' עכ"ל יש לדקדק דהא היכא דבהיתרא אתי לידיה נמי מקמיה דמייאש כגון באבידה לא קני לגמרי ביאוש גרידא וצריך להחזיר הדמים כמו שכתבו התוס' לעיל ולפום הך סברא דבאיסורא אתי לידיה לא נילף כלל גזילה מאבידה דליקני ביאוש ונראה לפרש דבריהם דהתם באבידה כיון דחל עליו מצות השבה קודם יאוש לא קני לגמרי וצריך להחזיר הדמים כמו שכתבו התוספות שם אבל הכא דלא שייך דליחול עליו מצות השבה אי לאו האי טעמא דבאיסורא אתי לידיה דהיינו קודם יאוש הוה קני לגמרי דהא איהו לא גזל ולעיל מהא דאמר ר"י משום דרבי ינאי דשינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני הוכיחו התוספות דיאוש גרידא בעלמא לא קני דהתם ליכא לפרושי הכי מטעם דבאיסורא אתי לידיה לא קני ביאוש גרידא דאם כן אמאי מחזיר גוף הגניבה כדמשמע התם דהא למאן דאית ליה דיאוש גרידא קני היכא דנמי דבאיסורא אתי לידיה קני ליה מיהת דלא ישלם אלא דמים ודו"ק:
בא"ד אבל מתני' איירי לעולם כו' וכי אתי לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות עכ"ל ולמאי דבעי למימר דמיירי התם ביאוש גרידא ק"ק אמאי לא תקשי להו נמי דתיקשי ליה לרב יוסף דאית ליה יאוש גרידא לא קני לאו לענין קרבן לחוד מדפריך ליה אביי מההיא דעורות של בע"ה ורב יוסף פריך לרבה מחמץ ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
בא"ד ובהגוזל בתרא קאמר רבי יוחנן וכו' דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני משום דלא מקרי יאוש ושינוי רשות ר"ל ואי ס"ל דיאוש גרידא קני תיפוק ליה משום יאוש גרידא:
בא"ד בסופו ועוד דא"כ דאמתני' קיימא תקשה מברייתא לרבה וכו' ואע"ג דבסמוך בתר הכי כתבו התוס' דאפי' לרבה כיון דבאיסורא אתא לידיה יאוש גרידא לא קני לה לגמרי אלא צריך להחזיר לו הדמים היינו כשאיירי שלא נתייאשו הבעלים ביד המוכסן קודם שבא ליד השני אבל אי קאי אמתני' איירי שנתייאשו הבעלים ביד המוכסנים א"כ כשבא השני בהיתרא אתי לידיה שהרי נתייאשו הבעלים מקמי דאתי לידיה והוה דומיא דמציאה ואפי' דמים לא היה צריך להחזיר לרבה וא"כ תקשה מהא ברייתא לרבה וק"ל:
גמרא אמרי הי מייתר וכו' אי כתב רחמנא הכי ה"א בעי שלומי ט' לכל אחד. מקשין התלמידים אי ס"ד הכי א"כ שה דכתב רחמנא למה לי כלל כיון דבין בשור ובין בשה משלם ט' ולא לכתוב אלא שור לחוד והוה ילפינן שור שור משבת וכל המינין היו שוין דצריך לשלם ט' בעד כל אחד וי"ל דאי לא כתיב שה ה"א כמו דבשור משלם ה' שוורים כמותו שהם מינו וד' צאן שהן פחותין ממינו כמו כן בשה משלם ה' שיות כמותו ממינו וד' ממין אחר שהן פחותין וקטנים ממינו להכי כתב שור ושה ללמדך דגם בעד השה משלם חמשה בקר וארבע צאן ודו"ק:
Maharam on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Penei Yehoshua
בא"ד א"נ דר"י נמי אית ליה דיאוש לא קני וכו' והקשה מהרש"א דאכתי אמאי לא מקשה בלא דעולא גופא דברייתא אהדדי ע"ש באריכות ודבריו אינן מובנים כלל דבברייתא לא קשיא מידי דאע"ג דמרישא מוכח דיאוש גרידא לא קניא מ"מ א"ש הא דתני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת דכיון שהקדישה הו"ל יאוש ושינוי השם וראוי לבא אל פתח אהל מועד אבל למאי דקאמר עולא דאף לאחר הקדישה אינה ראויה להקדש משום מצוה הבאה בעבירה מקשה שפיר אמאי ענוש כרת ואין להאריך שהדבר ברור הוא:
בד"ה אף גזול אע"ג דאמר לעיל גנב טלה וכו' עכ"ל נראה לי דהיינו כפירוש ר"י דלעיל דהיכא שקונה לא שייך מצוה הבאה בעבירה אבל לפי' ר"ת בכה"ג נמי הוי מצוה הבאה בעבירה ועי"ל דר"ת וסייעתו נמי מודים דשינוי דהוי קנין חשוב מועיל אפי' להקרבה וראיה בדבר מאתנן דכתיב הן ולא שינוייהם ובזה יש ליישב לר"ת מאי דאמרינן בסוכה וליקנינהו בשינוי השם וק"ל:
בגמרא ואמאי נילף שור שור משבת וכו' ויש לדקדק איך שייך למילף משבת דבכ"מ דילפינן משבת היינו שכל ב"ח שווין לגמרי אבל הכא דשור ושה גופייהו חלוקין א"כ אם נאמר שנוהג בכל ב"ח נתת דבריך לשיעורים איזה מין ישלם ד' ואיזה ה' וא"ל כיון דעיקר הילפותא משבת הוא בשור שור נאמר דהכל בכלל שור לתשלומי חמשה לבר משה דלא מסתברא לומר כן כיון שהקילה תורה בשה יותר מבשור למה נחמיר אפי' בעופות יותר מבשה ויש ליישב למאי דאמרינן לקמן הטעם שהחמירה התורה בשור יותר משה היינו לפי שמבטלו ממלאכתו א"כ י"ל דבהאי גוונא מרבינן כל ב"ח כל שיש בו ביטול מלאכה דינו כשור ושאין בו דינו כשה וכן לאידך טעמא שמרכיבו על כתיפו נמי י"ל כה"ג וק"ל:
שם אמר רב לא שנו אלא לפני יאוש וכו' לפ"ז עיקר קרא דוגונב מבית האיש ולא מבית הגנב איצטריך לגבי הבעלים הראשונים שהגנב שני פטור מליתן להם כפל דאי לגנב הראשון פשיטא דהא לא קניה אבל לאחר יאוש חייב הגנב שני בכפל לגנב הראשון דקרינן ביה וגונב מבית האיש שקנאו עיין מ"ש בסמוך בזה:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה שור כו' וי"ל דאי לא כתיב עיין תשובת מהר"י אדריבי סי' שלה:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 67, Amud Bet, about 335 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 113 words
Opens “אַף גָּזוּל דְּלֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא; לָא שְׁנָא…”
- Segment 216 words
Opens “רָבָא אָמַר מֵהָכָא: ״קׇרְבָּנוֹ״ – וְלֹא הַגָּזוּל.…”
- Segment 312 words
Opens “אֶלָּא לָאו לְאַחַר יֵאוּשׁ – וּשְׁמַע מִינַּהּ…”
- Segment 418 words
Opens “וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר דִּגְזַל קׇרְבָּן דְּחַבְרֵיהּ!…”
- Segment 55 words
Opens “וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְכוּ׳.…”
- Segment 617 words
Opens “וְאַמַּאי? נֵילַף ״שׁוֹר״–״שׁוֹר״ מִשַּׁבָּת – מָה לְהַלָּן…”
- Segment 717 words
Opens “אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״שׁוֹר וָשֶׂה״ ״שׁוֹר…”
- Segment 836 words
Opens “אָמְרִי: הֵי מְיַיתַּר? אִילֵימָא ״שׁוֹר וָשֶׂה״ דְּסֵיפָא…”
- Segment 910 words
Opens “וְכִי תֵּימָא הָא כְּתִיב ״תַּחְתָּיו״ ״תַּחְתָּיו״ –…”
- Segment 1020 words
Opens “הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לִדְרָשָׁה אַחֲרִינָא – דְּתַנְיָא:…”
- Segment 1122 words
Opens “אֶלָּא ״שׁוֹר וָשֶׂה״ דְּרֵישָׁא מְיַיתַּר – דְּנִכְתּוֹב…”
- Segment 1215 words
Opens “אִי כְּתַב רַחֲמָנָא הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא: עַד…”
- Segment 1310 words
Opens “וְאֵימָא: עַד דְּגָנֵיב תַּרְוַיְיהוּ וּמְזַבֵּין לְהוּ! ״וּמְכָרוֹ״…”
- Segment 1413 words
Opens “וְאֵימָא: הָוֵה אָמֵינָא עַד דְּגָנֵיב תְּרֵי, וְטָבַח…”
- Segment 1515 words
Opens “וְאַכַּתִּי הֲוָה אָמֵינָא עַד דְּגָנֵיב תַּרְוַיְיהוּ וְטָבַח…”
- Segment 1636 words
Opens “אֶלָּא: ״שׁוֹר״ דְּסֵיפָא וְ״שֶׂה״ דְּרֵישָׁא מְיַיתַּר, דְּנִיכְתּוֹב…”
- Segment 1728 words
Opens “אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.…”
- Segment 1832 words
Opens “אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אָמֵינָא כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Bava Kamma 67b · Segment 18 — “…שְׁמַעְתָּא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה…”
Original text
אַף גָּזוּל דְּלֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא; לָא שְׁנָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ, וְלָא שְׁנָא אַחַר יֵאוּשׁ.
so too a stolen animal has no rectification for its disqualification. There is no difference whether one is dealing with a stolen animal before the owner’s despair of recovering it, and there is no difference if it is after the owner’s despair. In either case, it is disqualified. This shows that the owner’s despair does not effect acquisition for the thief.
רָבָא אָמַר מֵהָכָא: ״קׇרְבָּנוֹ״ – וְלֹא הַגָּזוּל. אֵימַת? אִילֵּימָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ – פְּשִׁיטָא, לְמָה לִי קְרָא?
Rava said: This halakha may be derived from here, a baraita : The verse: “If his offering is a burnt-offering of the herd” (Leviticus 1:3), indicates that one’s offering must be “his offering,” but not an animal stolen from another. When, i.e., in which circumstances, is it necessary to teach this halakha ? If we say it is dealing with a stolen animal that the robber consecrated and sacrificed before the owner’s despair of recovery, why do I need a verse to teach this? It is obvious that it is disqualified, as one cannot even consecrate an animal that does not belong to him.
אֶלָּא לָאו לְאַחַר יֵאוּשׁ – וּשְׁמַע מִינַּהּ יֵאוּשׁ לָא קָנֵי? שְׁמַע מִינַּהּ.
Rather, is it not referring to one who seeks to consecrate and sacrifice a stolen animal after the owner’s despair? And yet the baraita teaches that the animal cannot be consecrated by the thief. Conclude from the baraita that the owner’s despair of recovering a stolen item does not cause the thief to acquire it, as if it belonged to him he would be able to consecrate and sacrifice it. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that it is so.
וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר דִּגְזַל קׇרְבָּן דְּחַבְרֵיהּ! אִיבָּעֵית אֵימָא: הֲדַר בֵּיהּ, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: חַד מִינַּיְיהוּ רַב פָּפָּא אַמְרַהּ.
The Gemara asks: But Rava was the one who said that this proof can be refuted, as the baraita can be interpreted as dealing with one who robbed another of an offering that was already consecrated. Rava apparently contradicts himself. The Gemara answers: If you wish, say that Rava retracted one of these two statements. And if you wish, say instead that Rav Pappa, not Rava, said one of these two statements.
וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְכוּ׳.
§ The Gemara returns to the mishna, which teaches: But the principle of fourfold or fivefold payment applies only to the theft of an ox or a sheep, as it is stated: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it or sell it, he shall pay five oxen for an ox and four sheep for a sheep” (Exodus 21:37).
וְאַמַּאי? נֵילַף ״שׁוֹר״–״שׁוֹר״ מִשַּׁבָּת – מָה לְהַלָּן חַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף כָּאן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן!
The Gemara asks: But why is the fourfold and fivefold payment limited to oxen and sheep? Let us derive otherwise by a verbal analogy of the term “ox” in this verse and “ox” from a passage dealing with Shabbat, where it is stated: “And the seventh day is Sabbath to the Lord your God, you shall not perform any labor, you, your son, and your daughter, and your slave, and your maidservant, and your ox, and your donkey, and all your animals, and the gentile that is within your gates” (Deuteronomy 5:13). Just as there, with regard to Shabbat, the halakha stated with regard to an ox is not limited to oxen, as undomesticated animals and fowl are similar to oxen in that they too are included in this prohibition, as the verse states: “Nor any of your animals,” so too here, in the case of theft, one can say that undomesticated animals and fowl are similar to oxen in that the fourfold or fivefold payment is incurred for their theft.
אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״שׁוֹר וָשֶׂה״ ״שׁוֹר וָשֶׂה״ שְׁנֵי פְּעָמִים – שׁוֹר וָשֶׂה אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.
Rava said: The verse dealing with theft states “ox” and “sheep,” “ox” and “sheep” twice. This repetition indicates that for an ox and a sheep, yes, there is a fourfold or fivefold payment, and for other items, no, there is no fourfold or fivefold payment.
אָמְרִי: הֵי מְיַיתַּר? אִילֵימָא ״שׁוֹר וָשֶׂה״ דְּסֵיפָא מְיַיתַּר, דְּנִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״כִּי יִגְנֹב שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ וּמְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחְתָּיו וְאַרְבַּע צֹאן תַּחְתָּיו״; אִי כְּתַב רַחֲמָנָא הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי תִּשְׁעָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד!
The Gemara says, with regard to Rava’s assertion that one of the instances of “ox” and “sheep” is superfluous: Which instance of the word “ox” or “sheep” is the superfluous one? If we say that the instance of “ox” and “sheep” at the end of the verse is superfluous, due to the following consideration: Let the Merciful One write: If one steal an ox or a sheep, and slaughter it or sell it, he shall pay five oxen for it and four sheep for it, without repeating the words “ox” and “sheep,” this is not possible. If the Merciful One had written the verse like this, I would say that the thief is required to pay nine animals, five oxen and four sheep, for each and every animal stolen.
וְכִי תֵּימָא הָא כְּתִיב ״תַּחְתָּיו״ ״תַּחְתָּיו״ – חַד ״תַּחְתָּיו״ מְיַיתַּר;
And if you would say that this interpretation is not possible, as the suggestion is that the verse would have written: For it, for it, twice, whereas if a payment of nine animals were required for each stolen animal the verse would have written: For it, only once; then one mention of: For it, is superfluous, to teach us that it is five for an ox and four for a sheep.
הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לִדְרָשָׁה אַחֲרִינָא – דְּתַנְיָא: יָכוֹל גָּנַב שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה, יְשַׁלֵּם תַּחְתָּיו [חֲמִשָּׁה] נְגִידִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תַּחְתָּיו״ ״תַּחְתָּיו״.
The Gemara rejects this: That repetition of: For it, is required for another interpretation, and cannot teach that it is five for an ox and four for a sheep. As it is taught in a baraita : One might have thought that if one stole an expensive ox worth one hundred dinars he may pay for it with lean, inferior animals [ negidin ]. To counter this, the verse states: “For the ox” and “for the sheep,” which indicates that the oxen and sheep used for payment must be similar to the stolen animal in quality. Since one might have erred and understood that the thief is required to pay nine animals, five oxen and four sheep, for each and every animal stolen, that suggested version of the verse is not a possibility. The words “ox” and “sheep” at the end of the verse could not have been omitted, so they are not superfluous.
אֶלָּא ״שׁוֹר וָשֶׂה״ דְּרֵישָׁא מְיַיתַּר – דְּנִכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״כִּי יִגְנֹב אִישׁ וּטְבָחוֹ וּמְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה״.
The Gemara suggests: Rather, the words “ox” and “sheep” in the first part of the verse are superfluous, due to the following consideration: Let the Merciful One write: If a man steal, and slaughter it or sell it, he shall pay five oxen for the ox, and four sheep for the sheep, without mentioning “ox” or “sheep” at the beginning of the verse.
אִי כְּתַב רַחֲמָנָא הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא: עַד דְּגָנֵיב תְּרֵי וְטָבַח לְהוּ! ״וּטְבָחוֹ״ כְּתִיב – לְחַד.
The Gemara objects: It is not possible for the verse to have been written this way, as if the Merciful One had written it in this manner I would say: A thief is not required to pay the fourfold or fivefold payment unless he steals two animals, an ox and a sheep, and slaughters them both. The Gemara responds: One could not interpret the verse in this manner, as it is written: “And slaughter it.” The singular pronoun “it” is referring to the slaughter of only one animal.
וְאֵימָא: עַד דְּגָנֵיב תַּרְוַיְיהוּ וּמְזַבֵּין לְהוּ! ״וּמְכָרוֹ״ כְּתִיב – לְחַד.
The Gemara asks: But one could say that a thief is not required to pay the fourfold or fivefold payment unless he steals both of these animals, an ox and a sheep, and sells them both. The Gemara rejects this suggestion in a similar manner: This interpretation is also not possible, as it is written: “Or sell it,” which is referring to the sale of only one animal.
וְאֵימָא: הָוֵה אָמֵינָא עַד דְּגָנֵיב תְּרֵי, וְטָבַח חַד וּמְזַבֵּין חַד! ״אוֹ מְכָרוֹ״ כְּתִיב.
The Gemara further asks: But one could say a different interpretation: I would say that a thief is not required to pay the fourfold or fivefold payment unless he steals two animals, an ox and a sheep, and slaughters one of them and sells the other one. The Gemara rejects this suggestion as well: This interpretation is impossible, as it is written: “And slaughter it or sell it.” The term “or” indicates that only one of these two actions results in paying the penalty.
וְאַכַּתִּי הֲוָה אָמֵינָא עַד דְּגָנֵיב תַּרְוַיְיהוּ וְטָבַח חַד וּמְשַׁיַּיר חַד, אוֹ מְזַבֵּין חַד וּמְשַׁיַּיר חַד!
The Gemara asks: But still, had the verse been worded without mentioning an ox or sheep at the start, I would say: A thief does not pay the fourfold or fivefold payment unless he steals two animals, an ox and a sheep, and slaughters one of them and leaves the other one, or sells one and leaves the other one. It is therefore impossible to omit the words “ox” and “sheep” in the beginning of the verse, which means that these words are not superfluous.
אֶלָּא: ״שׁוֹר״ דְּסֵיפָא וְ״שֶׂה״ דְּרֵישָׁא מְיַיתַּר, דְּנִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר וּטְבָחוֹ וּמְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחְתָּיו, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה״; ״שׁוֹר״ דְּסֵיפָא וְ״שֶׂה״ דְּרֵישָׁא לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: שׁוֹר וָשֶׂה אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.
The Gemara gives its final explanation of Rava’s statement: Rather, “ox” at the end of the verse and “sheep” in the first part of the verse are superfluous, due to the following consideration: Let the Merciful One write: If a man steal an ox and slaughter it or sell it, he shall pay five oxen for it, and four sheep for a sheep. Why do I need the word “ox” at the end of the verse and the word “sheep” in the first part of the verse? Conclude from these apparently superfluous words that for an ox and a sheep, yes, a thief is obligated to pay the fourfold or fivefold payment, but for stealing other items, no, he is not.
אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ, אֲבָל לְאַחַר יֵאוּשׁ – קְנָאוֹ גַּנָּב רִאשׁוֹן, וְגַנָּב שֵׁנִי מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל לְגַנָּב רִאשׁוֹן.
§ The mishna teaches: One who steals an item after a thief has already stolen it, i.e., one who steals a stolen item, does not pay the double payment to the thief or to the prior owner. Rather, he pays the principal amount alone. Rav says: They taught this halakha only in a case where the second thief stole from the first thief before the owner’s despair of recovering his item. But if the second thief stole it after the owner’s despair, the first thief had acquired the stolen item for himself as a result of the owner’s despair, and the second thief pays the double payment to the first thief, who at the time of the second theft was its legal owner.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אָמֵינָא כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב אָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתָּרֵשׁ בַּחֵטְא. אֵימַת? אִילֵּימָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ,
Rav Sheshet said: I say that when Rav was sleepy and lying down to rest he said this halakha , i.e., he did not give it enough thought. This ruling is incorrect, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva said: For what reason did the Torah say that if a thief slaughtered or sold a stolen ox or sheep he pays the fourfold or fivefold payment? It is because by selling or slaughtering the animal the thief becomes more deeply entrenched in sin. Rav Sheshet analyzes Rabbi Akiva’s statement: When did this sale of the stolen animal take place? If we say it occurred before the owner’s despair of recovering his property,