Talmud Builders

    Bava Kamma 77b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 77b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Reish Lakish says, in explanation of Rabbi Shimon’s statement: Rabbi Shimon would say that the red heifer can be redeemed with money even when it has already been slaughtered upon its pyre, i.e., for the sake of purification. For this reason Rabbi Shimon claimed that the meat had a time when it was fit for consumption, as it can be rendered permitted for consumption through redemption. The Gemara states its conclusion: Evidently, Rabbi Shimon holds that any animal that is ready to be redeemed is considered as though it has already been redeemed.

    2The Gemara discusses the relative merits of the answers provided by Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish: Granted, Rabbi Yoḥanan did not state an answer in accordance with that of Rabbi Shimon ben Lakish, i.e., Reish Lakish, that the mishna is referring to a blemished animal, because he wants to interpret the mishna as dealing with all kinds of sacrificial animals, even with unblemished ones. But what is the reason that Reish Lakish did not state an answer in accordance with that of Rabbi Yoḥanan?

    3Reish Lakish could have said to you that the verse states: “If a man steals an ox or a sheep, and slaughters it or sells it” (Exodus 21:37). This verse compares slaughtering to selling, thereby indicating that anywhere that the fourfold or fivefold payment is applicable for the sale of a particular animal it is likewise applicable for its slaughter, and anywhere that the fourfold or fivefold payment is not applicable for the sale of an animal it is not applicable for its slaughter either. And with regard to this case of sacrificial animals, since when one sells sacrificial animals it is not a valid sale, and no fourfold or fivefold payment is incurred, so too, there is no fourfold or fivefold payment for their slaughter.

    4And these two Sages follow their own lines of reasoning. As it was stated: According to the statement of Rabbi Shimon that an act of slaughter that is not fit for accomplishing its full ritual purpose is not considered an act of slaughter at all and does not entail liability to pay the fourfold or fivefold payment, in the case of a thief who sells a stolen animal with a wound that will cause it to die within twelve months [ tereifa ], Rabbi Yoḥanan says: The thief is liable to pay the fourfold or fivefold payment if he sells the animal rather than slaughters it. And Reish Lakish says: He is exempt.

    5The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan says that he is liable, as even though the fourfold or fivefold payment is not applicable for the slaughter of a tereifa according to the opinion of Rabbi Shimon, as its meat may not be eaten, nevertheless, it is applicable for its sale. And Reish Lakish says that the thief is exempt, as, since the fourfold or fivefold payment is not applicable for the slaughter of a tereifa according to Rabbi Shimon, it is not applicable for its sale either.

    6Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish from the following baraita : If one stole an animal of diverse kinds, e.g., a sheep-goat hybrid, and slaughtered it, or if he stole a tereifa and sold it, he pays the fourfold or fivefold payment. What, is it not correct to say that this baraita , which mentions the case of selling a stolen tereifa but not slaughtering it, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Apparently, according to Rabbi Shimon, even though the fourfold or fivefold payment is not applicable for the slaughter of a tereifa , it is nevertheless applicable for its sale.

    7Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan in response: No; this baraita is not taught in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rather, it follows the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon and maintain that a thief is liable for the fourfold or fivefold payment for slaughtering an animal even if the act of slaughter does not render its meat fit for consumption, as in the case of a tereifa .

    8The Gemara asks: If the baraita reflects the opinion of the Rabbis, why does it mention the sale of a tereifa but not its slaughter? According to the opinion of the Rabbis, is the fourfold or fivefold payment applicable for the sale of a tereifa while it is not applicable for its slaughter? This is certainly not the case.

    9The Gemara responds with a counter-question: Rather, what would you say, that the baraita reflects the opinion of Rabbi Shimon? The same difficulty could be raised in the case of diverse kinds, as the baraita mentions the animal’s slaughter but not its sale: Is the fourfold or fivefold payment applicable for the slaughter of an animal of diverse kinds, while it is not applicable for its sale? There is certainly no difference between slaughtering and selling in this case.

    10Rather, one cannot make such inferences from the baraita , as it teaches liability with regard to the slaughter of diverse kinds, and the same is true with regard to its sale. If so, one can say the same for the opinion of the Rabbis as well: The baraita teaches liability with regard to the sale of a tereifa , and the same is true with regard to its slaughter. Once the baraita is interpreted in accordance with the opinion of the Rabbis and not that of Rabbi Shimon, it has no bearing on the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish.

    11And Rabbi Yoḥanan could say to you: What is this comparison? Granted, if you say that the baraita reflects the opinion of Rabbi Shimon, and that is why it referred specifically to the sale of a tereifa , the baraita can be explained: Since it necessarily taught the case of tereifa in only one manner, that of selling, it maintained the same style of presentation and taught the case of diverse kinds in only one manner, that of slaughtering.

    12But if you say that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, there is no reason for it to present just one scenario in either case. Rather, let the baraita combine them and teach them in a single sentence: If one stole an animal of diverse kinds or a tereifa and then slaughtered or sold either one of them, he pays the fourfold or fivefold payment. The Gemara concludes: This is difficult according to the opinion of Reish Lakish.

    13§ The baraita teaches that a thief is liable to pay the fourfold or fivefold payment in the case of an animal of diverse kinds. The Gemara asks: It is written in the Torah: “If a man steals an ox or a sheep [ seh ]” (Exodus 21:37), and Rava says, concerning the verse: “These are the animals that you may eat: The ox, the seh of a sheep, and the seh of a goat” (Deuteronomy 14:4), that this verse establishes a paradigm for other cases: Wherever the word seh is stated in the Torah, it serves to exclude only an animal of diverse kinds. The Hebrew word seh denotes either a sheep or a goat. A hybrid, which is neither a sheep nor a goat, does not qualify as a seh . Why, then, is the fourfold or fivefold payment applicable to one who stole this kind of animal?

    14The Gemara answers: It is different here, in the case of the fourfold or fivefold payment, as the verse states “or” (Exodus 21:37), a term that could have been avoided, as explained earlier (67b). This extra word serves to include an animal of diverse kinds, i.e., the sheep-goat hybrid.

    15The Gemara asks: And does every instance of the word “or” serve to include diverse kinds? But isn’t it taught in a baraita : It is written: “When a bull or a sheep or a goat is born, it shall be seven days under its mother and from the eighth day onward it may be accepted as a fire-offering to the Lord” (Leviticus 22:27). The phrase “a bull or a sheep” serves to exclude diverse kinds, i.e., an animal of diverse kinds may not be brought as an offering. The phrase “or a goat” serves to exclude an animal that resembles another, i.e., a sheep that is the offspring of two sheep but that looks like a goat, or vice versa.

    16Rava said in response: The derivation from the word “or” depends on the verse in question. Here, it is interpreted based on the context of the verse, and there, it is also interpreted based on the context of the verse. Here, with regard to theft, the reason the word “or” serves as an inclusion is that it is written: “An ox or a sheep,” which are two animals from which you cannot produce diverse kinds, as they cannot procreate together, and therefore the word “or” serves to include an animal of diverse kinds. By contrast, with regard to sacrificial animals, the reason the word “or” serves as an exclusion is that it is written “sheep” and “goat,” which are two animals from which you can produce diverse kinds. Consequently, the word “or” serves to exclude diverse kinds.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואמר ריש לקישאיזו שעת הכושר היתה לה דאומר היה ר"ש פרה נפדית אפילו נשחטה על המערכה כמשפט אם מצא אחרת יפה ממנה וזהו שעת הכושר שלה ואע"פ דלא נפדית אפילו הכי משוי לה אוכלא הואיל וראויה לפדות:

    אפילו בתמימיןוכ"ש בבעלי מומין בחוץ דשינויא דחיקא הוא:

    לא הויא מכירהדאין קדשים תמימים יוצאים לחולין הלכך בבעלי מומין עסקינן דאיתנהו בתרוייהו:

    ואזדו לטעמייהודאיפליגו בה אי בעינן תרוייהו אי לא:

    לדברי ר"ששפוטר על טביחתה:

    גנב כלאיםמכבשה ותיש בא ואע"ג דכתיב גבי טביחה שה ואמר רבא לקמן כל מקום שנאמר שה אין כלאים במשמע הכא מחייב דאיתרבי בהדיא כדלקמן:

    מאי לאו ר"ש היאמדנקט בטריפה מכירה ולא נקט טביחה:

    דתנא טריפה בחדאדלא מצי לערובי כלאים וטריפה ולמיתני טביחה ומכירה בתרוייהו בהדדי ואצטריך למיתני טריפה בחדא במכירה ולא בטביחה:

    תנא נמי כלאים בחדאואף על גב דאיתיה בתרוייהו ונקט ביה טביחה דפתח ביה קרא ברישא:

    אושור או שה דאמר בפ' דלעיל (בבא קמא דף סז:) שור דסיפא ושה דרישא מייתר הלכך או נמי מייתר:

    פרט לכלאיםדפסול לקרבן:

    נדמהדאינו דומה לאביו ולא לאמו שבא מאיל ורחל ודומה לעז:

    גבי גניבה דכתיב שור או שהדאי לא הוה כתיב או לרבות לא משתמע כלאים מינייהו שהרי אין מתעברין זה מזה שאין עיבורן שוה דבהמה גסה יולדת לתשעה ודקה לחמשה הלכך או לרבויי אתא ולא להוציא דהא בלאו הכי לא אתי כלאים במשמעות דקרא:

    בבא קמא 77 עמוד ב

    1ואמר ריש לקיש, אומר היה רבי שמעון: פרה נפדית ע"ג מערכתה. אלמא כל העומד לפדות כפדוי דמי.

    2בשלמא רבי יוחנן לא אמר כרבי שמעון בן לקיש דקא בעי לאוקמה למתניתין אפילו בתמימין. אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?

    3אמר לך: (שמות כא, לז) ״וטבחו ומכרו״ כל היכא דאיתיה במכירה איתיה בטביחה, וכל היכא דליתיה במכירה ליתיה בטביחה. והני קדשים הואיל דכי מזבין קדשים לא הויא מכירה, ליתנהו בטביחה.

    4ואזדו לטעמייהו דאתמר: המוכר טריפה לדברי ר' שמעון רבי יוחנן אמר: חייב, וריש לקיש אמר: פטור.

    5רבי יוחנן אמר חייב אע"ג דליתיה בטביחה, איתיה במכירה. וריש לקיש אמר פטור כיון דליתיה בטביחה, ליתיה במכירה.

    6איתיביה רבי יוחנן לר"ש בן לקיש: גנב כלאים וטבחה, טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. מאי, לאו ר"ש היא? אלמא אע"ג דליתיה בטביחה איתיה במכירה!

    7אמר ליה: לא; רבנן.

    8אי רבנן, טריפה במכירה איתא בזביחה ליתא׃

    9ואלא מאי, ר"ש כלאים בטביחה איתא במכירה ליתא׃

    10אלא תנא טביחה והוא הדין למכירה; אימא לרבנן נמי, תנא מכירה והוא הדין לטביחה.

    11ורבי יוחנן אמר לך: האי מאי? אי אמרת בשלמא ר"ש איידי דתנא טריפה בחדא תנא כלאים בחדא.

    12אלא אי אמרת רבנן, נערבינהו וניתנינהו: גנב כלאים וטריפה, טבחן ומכרן משלם תשלומי ארבעה וחמשה! קשיא.

    13כלאים ״שה״ כתיב״; ואמר רבא: זה בנה אב כל מקום שנאמר ״שה״, אינו אלא להוציא את״ הכלאים!

    14שאני הכא, דאמר קרא: ״או״ לרבות את הכלאים.

    15וכל ״או״ לרבות הוא? והתניא: (ויקרא כב, כז) ״שור או כשב״ פרט לכלאים, ״או עז״ פרט לנדמה!

    16אמר רבא: הכא מענייניה דקרא, והכא מענייניה דקרא. הכא גבי גניבה, דכתיב: ״שור או שה״, שאי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם ״או״ לרבות כלאים. גבי קדשים, דכתיב: ״כשב ועז״, שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם ״או״ למעט הוא.

    Tosafot

    אומר היה ר"ש פרה נפדית כו' נרא' שר"ל דאפילו מדרבנן מותר לפדותה דבספ"ק דשבועות (דף יא:) דייק אמתניתא (תוספתא פ"א) דמסכת פרה דקתני שחטה על גב מערכתה אין לה פדייה עולמית דלא אתי כר"ש דלר"ש נפדית היא כדאשכחן הכא ותימה דע"כ מה שאין נפדית לרבנן אין זה מן התורה דהא בת העמדה והערכה היא כל זמן שמפרכסת לפי - פי' אחד דלעיל (בבא קמא ד' עו.) ואם כן מנ"ל לר"ל דר"ש פליג ארבנן דלמא מודה ר"ש דמדרבנן לאו בת פדייה היא אלא מדאורייתא ולהכי מטמא טומאת אוכלים הואיל והיתה לה שעת הכושר וזה דוחק לומר דאף על גב דמדאורייתא בת פדייה היא כיון דמדרבנן לאו בת פדייה לא חשיב אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים וי"ל דמאן דאסר אסר אפילו מדאורייתא כיון ששחט לשמה בהכשר קרבן ומאן דשרי שרי אפילו מדרבנן עד שיעשו הזיותיה כדפרישית לעיל ואם היינו אומרים דלרבנן פרה קדשי מזבח היא הוי א"ש אך אין נראה שיסבור שום תנא דפרה קדשי מזבח היא מדקא מתמה גמרא בריש אין מעמידין (ע"ז ד' כג: ושם) שמע מינה דפרה קדשי מזבח היא ובכמה מקומות קאמר דחטאת קרייה רחמנא משמע דקדשי בדק הבית היא אע"ג דתנן בשקלים (ד' ו) שהיא מתרומת הלשכה היינו לפי שצריכין לה כהנים העובדים קרבנות חשיב צורך קרבן ולב ב"ד מתנה עליהן דאפילו מלמדי הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ואפילו בלא ב"ד מתנה על הלשכה יכול להיות שבאה ממנה מן התורה הואיל וצורך קרבנות היא והא דאמר דקדשי בדק הבית היא לא שתהא קנויה מקדשי בדק הבית אלא דינה כקדשי בדק הבית דקדושה קדושת דמים ולא קדושת הגוף כקדשי מזבח:

    כל היכא דאיתיה במכירה איתיה בטביחה כו'ומוכר בשבת דחייב אע"ג דאם טבח פטור ההיא בהמה איתא בטביחה בחול:

    זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאיםבפרק אותו ואת בנו (חולין ד' עח: ושם) פי' בקונטרס דעביד בנין אב מדכתיב שור שה כשבים ושה עזים וקשה לר"י דלקמן אמר דלרבי אליעזר אתאי דרבא לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כשבים ומשה עזים נפקא כלומר ולא צריך לבנין אב דרבא ואדרבה מההוא קרא הוי בנין אב דרבא ונראה לר"י דבנין אב דרבא הוי משה דפסח דכתיב (שמות יב) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם תדע דהא מסקינן כי איתמר דרבא לענין פטר חמור איתמר דתנן אין פודין כו' ובספ"ק דבכורות (ד' יב. ושם) מפיק ליה משה שה דפסח וא"ת ומ"ש דהכא קרי ליה בנין אב ובבכורות קרי ליה ג"ש דקאמר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה ועוד מ"ש דנקט רבא. כלאים טפי מעגל וחיה טריפה ושחוטה דכל הני נפקא לן דאין פודין פטר חמור משה דפסח דקאמר התם מה להלן פרט לכל השמות הללו ועוד אמאי לא פריך טריפה שה כתיב כי היכא דפריך כלאים שה כתיב ועוד דלרבי אליעזר דשרי לפדות בכלאים פטר חמור אמאי לא שרי בשחוטה וטריפה כיון דמוקי לה בנין אב לטמא שנולד כו' כדאמרינן לקמן בשמעתין ועוד כי בעי לקמן לרבי אליעזר בנין אב דרבא למאי הלכתא לימא למעוטי אחריני אתא דאין פודין וכ"ת דטריפה ושחוטה ממשמעותיה דשה נפקא כמו עגל וחיה דהא אמר בפרק הוציאו לו (יומא ד' מט: ושם) דפר אפילו שחוט קרוי פר וכן שה דפסח אי לאו דכתיב מהיות משה מחיותיה דשה ונראה לר"י דבנין אב דרבא וג"ש דבכורות לאו חדא מילתא היא דודאי תרוייהו נפקי משה דפסח ובנין אב דרבא אתי מיתורא דכשבים ומן העזים תקחו דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ולגופיה לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דתניא בסמוך שור או כשב או עז פרט לכלאים אלא ללמוד בעלמא אתי. דכל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים ואי לאו בנין אב מגזירה שוה דשה שה לא הוה ממעטינן כלאים משום דה"א תפדה תפדה ריבה כי היכי דלא ממעטינן התם שאינו זכר תמים ובן שנה מג"ש משום תפדה תפדה ריבה וסברא הוא למעט כולה מגזירה שוה דשה טפי מכלאים [דאיהו נמי מקרי שה] ומש"ה רבי אליעזר דמוקי בנין אב דרבא לטמא שנולד כו' שרי בכלאים ולקמן דקאמר. אי לקדשים בהדיא כתיב בהו משמע דאי לא הוה כתיב בהדיא הוה אתי ליה שפיר אע"ג דעיקר בנין אב לא הוה מייתר בפסח אלא משום דבפסח גופיה לא איצטריך דמקדשים נפקא כן דרך הגמרא שעושה כאילו קים ליה ממקום אחר וה"ק אי לקדשים ותאמר דמקרא אחרינא נפקא לן בפסח למעוטי כלאים כו' וכענין זה יש. בריש קדושין (דף ג: ושם) ובפרק נערה (כתובות דף מו:) גבי קידושי הבת לאביה דקאמר וכ"ת נילף מבושת ופגם אע"ג דבושת ופגם גופיה לא קים לן דאבוה הוא אלא מקדושין בס"פ אלו נערות (כתובות דף מ: ושם. '):

    גבי גניבה דכתיב שור או שה שאין אתה יכול להוציא כלאים מביניהםואם תאמר בלאו הכי נמי המ"ל גבי גניבה דכתיב שה למעט כלאים כדרבא אתי או לרבויי וי"ל דמילתא דרבא לא איתמר אלא היכא דכתיב שה לחוד אבל הכא כתיב נמי שור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    וכל דליתיה במכירה ליתה בטביחהואף על גב דגנב ומכר בשבת חייב אף על גב דליתא בשחיטה ההיא בהמה מיהא בטביחה היא כבמכירה.

    זה בנין אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאיםפירש רש"י ז"ל דבנין אב מדכתיב שור שה כשבים ושה עזים. והקשה עליו בתוספות דהא אמרינן דאתיא דרבא לרבי אלעזר לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ודלא כרבי יהושע דנפקא ליה משה כשבים ושה עזים אלמא בנין אב דרבא לא משה כשבים הוא ועוד דהא אסיקנא דכי אתמר דרבא לענין פטר חמור אתמר ופטר חמור מפיק ליה בסוף פרק קמא דבכורות (יב, א) משה שה דפסח, על כן פירשו בתוספות דבנין אב דהכא משה שה דפסח קאמר, וכן פירש גם הראב"ד ז"ל דלגבי פסח כתיב שה מיותר דכתיב ויקחו להם שה לבית אבות וגו' וכתיב שה תמים זכר בן שנה לא היה צריך לומר אלא זכר תמים יהי' לכם ולמה חזר וכתב שה תמים לאגמורי אעלמא דכל מקום שנאמר שה להוציא את הכלאים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 77b

    Bava Kamma 77b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 275 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואמר ריש לקיש איזו שעת הכושר היתה לה דאומר היה ר"ש פרה נפדית אפילו נשחטה על המערכה כמשפט אם מצא אחרת יפה ממנה וזהו שעת הכושר שלה ואע"פ דלא נפדית אפילו הכי משוי לה אוכלא הואיל וראויה לפדות:

    אפילו בתמימין וכ"ש בבעלי מומין בחוץ דשינויא דחיקא הוא:

    לא הויא מכירה דאין קדשים תמימים יוצאים לחולין הלכך בבעלי מומין עסקינן דאיתנהו בתרוייהו:

    ואזדו לטעמייהו דאיפליגו בה אי בעינן תרוייהו אי לא:

    לדברי ר"ש שפוטר על טביחתה:

    גנב כלאים מכבשה ותיש בא ואע"ג דכתיב גבי טביחה שה ואמר רבא לקמן כל מקום שנאמר שה אין כלאים במשמע הכא מחייב דאיתרבי בהדיא כדלקמן:

    מאי לאו ר"ש היא מדנקט בטריפה מכירה ולא נקט טביחה:

    דתנא טריפה בחדא דלא מצי לערובי כלאים וטריפה ולמיתני טביחה ומכירה בתרוייהו בהדדי ואצטריך למיתני טריפה בחדא במכירה ולא בטביחה:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 77b · Sefaria

    Tosafot

    אומר היה ר"ש פרה נפדית כו' נרא' שר"ל דאפילו מדרבנן מותר לפדותה דבספ"ק דשבועות (דף יא:) דייק אמתניתא (תוספתא פ"א) דמסכת פרה דקתני שחטה על גב מערכתה אין לה פדייה עולמית דלא אתי כר"ש דלר"ש נפדית היא כדאשכחן הכא ותימה דע"כ מה שאין נפדית לרבנן אין זה מן התורה דהא בת העמדה והערכה היא כל זמן שמפרכסת לפי - פי' אחד דלעיל (בבא קמא ד' עו.) ואם כן מנ"ל לר"ל דר"ש פליג ארבנן דלמא מודה ר"ש דמדרבנן לאו בת פדייה היא אלא מדאורייתא ולהכי מטמא טומאת אוכלים הואיל והיתה לה שעת הכושר וזה דוחק לומר דאף על גב דמדאורייתא בת פדייה היא כיון דמדרבנן לאו בת פדייה לא חשיב אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים וי"ל דמאן דאסר אסר אפילו מדאורייתא כיון ששחט לשמה בהכשר קרבן ומאן דשרי שרי אפילו מדרבנן עד שיעשו הזיותיה כדפרישית לעיל ואם היינו אומרים דלרבנן פרה קדשי מזבח היא הוי א"ש אך אין נראה שיסבור שום תנא דפרה קדשי מזבח היא מדקא מתמה גמרא בריש אין מעמידין (ע"ז ד' כג: ושם) שמע מינה דפרה קדשי מזבח היא ובכמה מקומות קאמר דחטאת קרייה רחמנא משמע דקדשי בדק הבית היא אע"ג דתנן בשקלים (ד' ו) שהיא מתרומת הלשכה היינו לפי שצריכין לה כהנים העובדים קרבנות חשיב צורך קרבן ולב ב"ד מתנה עליהן דאפילו מלמדי הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ואפילו בלא ב"ד מתנה על הלשכה יכול להיות שבאה ממנה מן התורה הואיל וצורך קרבנות היא והא דאמר דקדשי בדק הבית היא לא שתהא קנויה מקדשי בדק הבית אלא דינה כקדשי בדק הבית דקדושה קדושת דמים ולא קדושת הגוף כקדשי מזבח:

    כל היכא דאיתיה במכירה איתיה בטביחה כו' ומוכר בשבת דחייב אע"ג דאם טבח פטור ההיא בהמה איתא בטביחה בחול:

    זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים בפרק אותו ואת בנו (חולין ד' עח: ושם) פי' בקונטרס דעביד בנין אב מדכתיב שור שה כשבים ושה עזים וקשה לר"י דלקמן אמר דלרבי אליעזר אתאי דרבא לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כשבים ומשה עזים נפקא כלומר ולא צריך לבנין אב דרבא ואדרבה מההוא קרא הוי בנין אב דרבא ונראה לר"י דבנין אב דרבא הוי משה דפסח דכתיב (שמות יב) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם תדע דהא מסקינן כי איתמר דרבא לענין פטר חמור איתמר דתנן אין פודין כו' ובספ"ק דבכורות (ד' יב. ושם) מפיק ליה משה שה דפסח וא"ת ומ"ש דהכא קרי ליה בנין אב ובבכורות קרי ליה ג"ש דקאמר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה ועוד מ"ש דנקט רבא. כלאים טפי מעגל וחיה טריפה ושחוטה דכל הני נפקא לן דאין פודין פטר חמור משה דפסח דקאמר התם מה להלן פרט לכל השמות הללו ועוד אמאי לא פריך טריפה שה כתיב כי היכא דפריך כלאים שה כתיב ועוד דלרבי אליעזר דשרי לפדות בכלאים פטר חמור אמאי לא שרי בשחוטה וטריפה כיון דמוקי לה בנין אב לטמא שנולד כו' כדאמרינן לקמן בשמעתין ועוד כי בעי לקמן לרבי אליעזר בנין אב דרבא למאי הלכתא לימא למעוטי אחריני אתא דאין פודין וכ"ת דטריפה ושחוטה ממשמעותיה דשה נפקא כמו עגל וחיה דהא אמר בפרק הוציאו לו (יומא ד' מט: ושם) דפר אפילו שחוט קרוי פר וכן שה דפסח אי לאו דכתיב מהיות משה מחיותיה דשה ונראה לר"י דבנין אב דרבא וג"ש דבכורות לאו חדא מילתא היא דודאי תרוייהו נפקי משה דפסח ובנין אב דרבא אתי מיתורא דכשבים ומן העזים תקחו דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ולגופיה לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דתניא בסמוך שור או כשב או עז פרט לכלאים אלא ללמוד בעלמא אתי. דכל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים ואי לאו בנין אב מגזירה שוה דשה שה לא הוה ממעטינן כלאים משום דה"א תפדה תפדה ריבה כי היכי דלא ממעטינן התם שאינו זכר תמים ובן שנה מג"ש משום תפדה תפדה ריבה וסברא הוא למעט כולה מגזירה שוה דשה טפי מכלאים [דאיהו נמי מקרי שה] ומש"ה רבי אליעזר דמוקי בנין אב דרבא לטמא שנולד כו' שרי בכלאים ולקמן דקאמר. אי לקדשים בהדיא כתיב בהו משמע דאי לא הוה כתיב בהדיא הוה אתי ליה שפיר אע"ג דעיקר בנין אב לא הוה מייתר בפסח אלא משום דבפסח גופיה לא איצטריך דמקדשים נפקא כן דרך הגמרא שעושה כאילו קים ליה ממקום אחר וה"ק אי לקדשים ותאמר דמקרא אחרינא נפקא לן בפסח למעוטי כלאים כו' וכענין זה יש. בריש קדושין (דף ג: ושם) ובפרק נערה (כתובות דף מו:) גבי קידושי הבת לאביה דקאמר וכ"ת נילף מבושת ופגם אע"ג דבושת ופגם גופיה לא קים לן דאבוה הוא אלא מקדושין בס"פ אלו נערות (כתובות דף מ: ושם. '):

    גבי גניבה דכתיב שור או שה שאין אתה יכול להוציא כלאים מביניהם ואם תאמר בלאו הכי נמי המ"ל גבי גניבה דכתיב שה למעט כלאים כדרבא אתי או לרבויי וי"ל דמילתא דרבא לא איתמר אלא היכא דכתיב שה לחוד אבל הכא כתיב נמי שור:

    Tosafot on Bava Kamma 77b · Sefaria

    Rashba

    וכל דליתיה במכירה ליתה בטביחה ואף על גב דגנב ומכר בשבת חייב אף על גב דליתא בשחיטה ההיא בהמה מיהא בטביחה היא כבמכירה.

    זה בנין אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים פירש רש"י ז"ל דבנין אב מדכתיב שור שה כשבים ושה עזים. והקשה עליו בתוספות דהא אמרינן דאתיא דרבא לרבי אלעזר לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ודלא כרבי יהושע דנפקא ליה משה כשבים ושה עזים אלמא בנין אב דרבא לא משה כשבים הוא ועוד דהא אסיקנא דכי אתמר דרבא לענין פטר חמור אתמר ופטר חמור מפיק ליה בסוף פרק קמא דבכורות (יב, א) משה שה דפסח, על כן פירשו בתוספות דבנין אב דהכא משה שה דפסח קאמר, וכן פירש גם הראב"ד ז"ל דלגבי פסח כתיב שה מיותר דכתיב ויקחו להם שה לבית אבות וגו' וכתיב שה תמים זכר בן שנה לא היה צריך לומר אלא זכר תמים יהי' לכם ולמה חזר וכתב שה תמים לאגמורי אעלמא דכל מקום שנאמר שה להוציא את הכלאים.

    Rashba on Bava Kamma 77b · Sefaria

    Meiri

    פרה אדומה כל זמן שלא נשחטה אם מצאו נאה הימנה יכול לפדותה אע"פ שאין בה מום ואע"פ שאין קדשי מזבח נפדים אם שמא אין זה קדשי מזבח לענין זה אם שמא מתוך שדמיה יקרים לב בית דין מתנה עליה אבל משנשחטה כראוי על מערכתה של עצים שהיא נשחטת עליה בהר הזיתים ובמקום הבדוק לה מקבר התהום אפילו מצאו נאה הימנה אינה נפדית ואפילו היא מפרכסת שהיא בכלל העמדה כמו שהתבאר במסכת חולין ומ"מ הרי היא מטמאה טומאת אוכלין אע"פ שמשנשחטה ונעשית אפר לא היתה לה שעת כושר לאכילה:

    קדשי מזבח התמימים אינם נפדים מעתה מכירתם אינה מכירה כלל שהרי לא יצאו לחולין ביד הלוקח ולמדת מכאן שאפילו מכרן להקריבם לאותו קרבן עצמו ותהא כפרה ללוקח אין זה כלום והרי היא כזבחים שנזבחו שלא לשם בעליהם:

    הכלאים והוא שבא מן הרחל עם התיש או מרבעי הכבש הרי הוא נקרא שה לענין תשלומי ארבעה וחמשה ואין צריך לומר בנדמה והוא שבא מן הכבשה עם הכבש ודומה לנולד מן התיש והעז ומ"מ לענין קרבן אין הכלאים והנדמה ראויים כלל:

    בהמה גסה אינה מתעברת מן הדקה לעולם שאין זמן עבורן שוה אבל דקה מן הדקה וגסה מן הגסה מתעברות זו מזו לפי סוגית התלמוד ואף חכמת הטבע מעידה לנו כן ובלבד כשיש ביניהם קצת דמיון וכבר כתבנו הענין במסכת חולין:

    Meiri on Bava Kamma 77b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אומר היה ר"ש כו' נראה שר"ל דאפי' מדרבנן כו' ואם כן מנליה לר"ל דר"ש פליג ארבנן כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דאר"ל לא קשיא מידי דמצי סבר כקושייתם דמודה ר"ש דמדרבנן לאו בת פדייה אלא מדאורייתא ולהכי מטמא כו' אבל עיקר קושייתם מסוגיא דשבועות דמוקי הך דאין לה פדייה דלא כר"ש ודו"ק:

    בד"ה זה בנה אב כל כו' וכ"ת דטריפה ושחוטה ממשמעותיה דשה כו' דשה טריפה נמי חשיבה שה דמחייב במוכר טריפה ד' וה' כו' מתוס' דפ' אותו ואת בנו ע"ש וק"ל:

    בד"ה גבי גניבה כו' אלא היכא דכתיב שה לחוד אבל הכא כתיב נמי שור עכ"ל ולעיל דפריך כלאים שה כתיב ואמר רבא זה בנה אב כו' ה"מ לשנויי הכי דלא אתמר דרבא אלא אהיכא דכתיב שה לחוד אלא כיון דאכתי תקשי למעט כלאים משור ושה דאי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם מש"ה הוצרך לשנויי או לרבות וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 77b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אומר היה רבי שמעון פרה נפדית וכו' כתוב בתוספות וי"ל דמאן דאסר אסר אפילו מדאורייתא וכו'. ועוד יש לומר דרבנן סברי קדשי מזבח הוא ולהכי קאמר שחטה על גב מערכתה אין לה פדייה עולמית. והא דקאמר שנפדית על כל הפסול שבה כגון מתה ונשחטה או מצא אחרת נאה הימנה היינו משום דלב בית דין מתנה עליה כדאיתא התם בשבועות אבל מי שסובר קדשי בדק הבית היה פשוט לו לריש לקיש דסבירא ליה דנפדית על גב מערכתה. תדע דכי פריך התם אי רבי שמעון אימא סיפא שחטה על גב מערכתה אין לה פדייה עולמית והתניא וכו' מאי קושיא לימא דהא תנא בהך מילתא לחודה בקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה סבר כרבי שמעון. ומיהו קשיא לפירוש זה דאין משמע שסובר שום תנא וכו' כמו שכתוב בתוספות. תוספות שאנץ. ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו פרה אדומה כל זמן שלא נשחטה אם מצאו נאה הימנה יכול לפדותה אף על פי שאין בה מום ואף על פי שאין קדשי מזבח נפדין אם שמא אין זו קדשי מזבח לענין זה אם שמא מתוך שדמיה יקרים לב בית דין מתנה עליה אבל משנשחטה כראוי על מערכתה של עצים שהיא נשחטת עליה בהר הזיתים ובמקום הבדוק מקבר התהום אפילו מצאו נאה הימנה אינה נפדית ואפילו היא מפרכסת שהיא בכלל העמדה כמו שיתבאר במסכת חולין ומכל מקום הרי היא מטמאה טומאת אוכלין אף על פי שמשנשחטה ונעשית אוכל לא היתה לה שעת הכושר לאכילה. קדשי מזבח התמימים אינם נפדים מעתה מכירתם אינה מכירה כלל שהרי לא יצאו לחולין ביד הלוקח ולמדת מכאן שאפילו מכרן להקריבן לאותו קרבן עצמו ותהא כפרה ללוקח אין זה כלום והרי היא כזבחים שנזבחו שלא לשם בעליהם. ע"כ.

    כל היכא דאיתיה במכירה וכו' ומוכר בשבת דחייב אף על גב דאם טבח וכו' כמו שכתוב בתוספות. אי נמי איתיה בטביחה על ידי אחר. אבל קשה טבח שור הנסקל דחייב אמאי הא ליתיה במכירה דאסור בהנאה לדברי רש"י ז"ל וריש לקיש איירי לעיל בההיא מילתא. אבל לרבינו תם ז"ל איתיה במכירה דשרי לאיתהנויי ביה מחיים. הרא"ש ז"ל. ועיין תוספות פרק אלו נערות (כתובות ל"ג ב)'.

    והאמר רבא זה בנה אב וכו' והא דרבא לא ידענא היכא איתמר בכוליה תנויי. גאון ז"ל.

    זה בנה אב כל מקום וכו' פירש רש"י ז"ל דמשור שה כשבים ושה עזים דריש בנין אב. ותימה דבסוף סוגיין דהכא דמסיק כי איתמר דרבא לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ודלא כרבי יהושע דאי רבי יהושע משה כשבים ושה עזים נפקא ומאי קאמר הא רבא גופיה מהתם מפיק לה. והקונטרס דקדק דכל בנין אב ללמד על מקום אחר בא ולפי המסקנא דמוקי ליה לטמא שנולד מן הטהור לא בא ללמד אלא לעצמו. ואומר ר"י דמשה דפסח דריש ליה דלגופיה לא איצטריך דמשה דקדשים נפקא דאמעוט בהו כלאים דפסח קדשים הוא ומייתר שה בפסח לבנין אב. וכן משמע דלקמן מסיק תלמודא דלרבנן דרבי אליעזר איתמר דרבא לענין פטר חמור דאינו נפדה בכלאים ומייתי מתניתין דבכורות דתנן אין פודין וכו' ובבכורות פרק קמא מפיק כל האי משנה שה שה מפסח. אמנם משם קשה דמפיק ליה מגזרה שוה דשה שה והכא מפיק ליה מבנין אב. ואין לומר דהאי בנין אב גזרה שוה דהתם הוא דאם כן אמאי לא אמעיט מינה רבא כל הני דממעט התם דתנן אין פודין בעגל ולא בחיה ולא בטרפה וכו'. ואין לומר דאין הכי נמי וחדא מינייהו נקט דאם כן כי בעי לקמן לרבי אליעזר דמתיר בכלאים שה למאי הילכתא לימא דאיצטריך למעט שארא. ואומר ר"י דודאי רבא דריש הכא בנין אב והתם דריש גזרה שוה למעט אינך דמבנין אב אין למעט אלא כלאים. וא"ת בנין אב למה לי תיפוק ליה כלאים מגזרה שוה עם שארא. יש לומר דהוה מרבינן כלאים מתפדה תפדה כדמרבי מיניה מילי אחריני דלא משתמעי לרבותן כמו כלאים. ה"ר ישעיה ז"ל. ולהלן כתב גבי הא דאמרינן אי לקדשים בהדיא כתיב בהו צריך עיון לפירוש ר"י היכי מצי למילף פסח מקדשים והלא כל עיקרנו שעשינו בנין אב מפסח אינו אלא משום דילפי פסח מקדשים ואייתר שה דפסח לבנין אב. וצריך לומר דלרווחא דמילתא קאמר אי לקדשים כלומר אם תמצא ייתור בפסח לייתורי שה לבנין אב ללמוד לקדשים ממנו הא בהדיא כתיב. ע"כ לשונו.

    וזה לשון תוספות חיצוניות התם בפרק קמא דבכורות גבי הא דאמר התם נאמר כאן שה וכו'. מה להלן פרט לכל השמות הללו פ"ה בפסח דפסה בעיא שה ולא בעגל וחיה ולא בשחוט וכו'. ותימה לרבינו תם דהא אמרינן בפרק מרובה זה בנה אב כל מקום שנאמר שה להוציא כלאים ובשה דפסח קמיירי ותימא דהתם קרי ליה בנין אב והכא עביד גזרה שוה. ועוד אמאי נקט כלאים טפי מכל השמות דמתניתין עגל ושחוט. ועוד דרבי אליעזר דמתיר בכלאים אמאי לא שרי בכל אינך דמתניתין. ועוד דבאותו ואת בנו דכתיב בשה אתיא אמאי נוהג בכל איסור. ותירץ רבינו תם דאיצטריך הגזרה שוה ואיצטריך הבנין אב דאי מגזרה שוה לחוד לא הוה ממעטינן כלאים דהוה אמינא תפדה תפדה ריבה להכי איצטריך בנין אב דרבא דשה דכתיב גבי פסח להוציא הכלאים על כרחיה שה דפטר חמור דלגופיה לא איצטריך דפשיטא דלא מצי להיות בכלאים דהא קדשים הוא ואי מבנין אב לחוד ולא כתיב הגזרה שוה הוה מוקמינן הבנין אב לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא. ואם תאמר איך אמרינן דלגופיה לא איצטריך דפשיטא דלא מצי להיות מכלאים הלא בפסח מצרים כתיב ועדיין לא היה נכתב איסור כלאים בקדשים. ויש לומר דמכל מקום כשכתבו משה דאז ניתנה תורה לא איצטריך לגופיה. והשתא ניחא דאותו ואת בנו דליכא גזרה שוה אמרינן שנוהג בכלאים. עד כאן לשון תוספות חיצוניות שם. וזה לשון תלמיד הר"פ ז"ל ונראה לר"י דבנין אב דרבא הוי משה דפסח. וקשה דאם כן היינו גזרה שוה דבכורות אם כן מאי שנא דנקט רבא כלאים טפי מעגל וכו'. ועוד דאם כן אמאי חייב תשלומי ארבעה וחמשה בטרפה אפילו למאן דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מכל מקום ליפטר משום גזרה שוה דשה שה מפסח כמו לענין פטר חמור. וכי תימא דמתרביא מאו כמו כלאים אם כן הוה ליה לתלמודא למיפרך מטרפה כי היכי דפריך מכלאים ולשנויי או לרבות. ועוד קשה וכו'. לכן נראה דבנין אב דרבא וגזרה שוה דבכורות לאו חדא מילתא מיהו תרווייהו מקרא דפסח וכו' ככתוב בתוספות. ע"כ.

    ולהלן גבי הא דאמרינן אלא אי איתמר דרבא לענין פטר חמור וכו' כתבו וזה לשונם וא"ת למה לי בנין אב דרבא למעוטי כלאים בפדיון פטר חמור תיפוק מגזרה שוה דשה שה כמו טרפה ושחוטה. וי"ל דאי מגזרה שוה הוה אמינא תפדה תפדה ריבה לרבות כלאים דכי היכי דלא ממעטינן שאינו זכר תמים ובן שנה מגזרה שוה דשה שה משום דאמרינן תפדה תפדה ריבה כדאיתא בבכורות הכי נמי הוה אמינא לענין כלאים וסברא הוא למעוטי כולהו מגזרה שוה טפי מכלאים. וגבי ארבעה וחמשה דחייב הטרפה ולא ממעטי מגזרה שוה דשה שה מפסח היינו משום דשה דגנבה לא מייתר ואינו מופנה. וכן נמי אותו ואת בנו דנוהג בטרפה ולא ממעטינן מגזרה שוה דשה שה מפסח משום דלא מייתר. ויש להביא ראיה דכלאים לא אמעוט מגזרה שוה דשה שה כמו טרפה ושחוטה כי אם מבנין אב כדפירשתי מדקאמר ולרבי אליעזר דמתיר בכלאים משמע דלא מפליג באחרים בטרפה ושחוטה כמו בכלאים היינו משום דאית ליה גזרה שוה אבל לית ליה בנין אב דרבא ולהכי הוא מתיר כלאים יותר מטרפה ושחוטה. ע"כ.

    והרשב"א ז"ל כתב וז"ל זה בנה אב כל מקום שנאמר שה וכו' פירש רש"י ז"ל מדכתיב שור שה כשבים. והקשו עליו בתוספות דאמרינן לקמן דאתיא דרבא לרבי אליעזר לטמא שנולד מן הטהור וכו' ודלא כרבי יהושע דנפקא משה כשבים אלמא בנין אב דרבא לאו משה כשבים נפקא. ועוד דהא אסיקנא דכי איתמר דרבא לענין פטר חמור איתמר ופטר חמור מפיק ליה בסוף פרק קמא דבכורות משה שה דפסח. על כן פירשו בתוספות דבנין אב דרבא משה שה דפסח. וכן פירש גם הראב"ד ז"ל דגבי פסח כתיב שה מיותר דכתיב ויקחו להם שה לבית אבות וגו' וכתיב שה תמים זכר בן שנה שלא היה צריך לכתוב אלא זכר תמים יהיה לכם ולמה חזר וכתב שה תמים לאגמורי אעלמא דכל מקום שנאמר שה להוציא את הכלאים. ע"כ.

    וזה לשון הראב"ד ז"ל כלאים שה כתיב ואמר רבא כל מקום וכו' דיליף שה שה מפסח דכתיב שה תמים וכו' דמייתר וכו' דהא כתיב לעיל ויקחו להם איש שה וגו' ולמה ליה למיהדר שה אלא לאגמורי בכל מקום שנאמר שה שיהא כזה. ולקמן מקשה רבא אמאי איצטריך למיגמר מהתם משה שה. ע"כ.

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 77b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה אומר היה וכו' וא"כ מנ"ל לר"ל דפליג ר"ש עכ"ל וכתב מהרש"א שאין הל' מדוקדק דלר"ל גופא לק"מ. ולענ"ד דשפיר קשה לר"ל דמדקאמר אומר היה ר"ש מכלל דרבנן פליגי עליה בהא דפרה נפדית וק"ל:

    בפרש"י בד"ה או שור וכו' דאמר בפרק דלעיל שור דסיפא ושה דרישא מיותר הלכך או נמי מיותר עכ"ל. כוונתו נראה מבואר דלא תיקשה האי או מיבעיא ליה לחלק לכך מפרש דלגמרי מיותר ומסיפא דקרא ידענו לחלק אבל אכתי קשיא דאף ע"ג דאי לא הוי כתיב שה דרישא הוי משמע שפיר לחלק אבל עכשיו דאיצטריך שה דרישא ושור דסיפא למידרש שור ושה דוקא כדאמרינן לעיל א"כ ודאי איצטריך נמי או לחלק דבלא"ה ה"א דעד דגנב תרי ומזבין או טבח חד ומשייר חד לא מחייב. וע"ק דכיון דאיצטריך הכא לרבות כלאים מאו א"כ ממילא איצטריך נמי למכתב שה דרישא ולא מייתר ואם כן מנ"ל למידרש לעיל שור ושה אין מידי אחרינא לא ויש ליישב:

    תוספות בד"ה זה בנה אב וכו' פירש בקונטרס דעביד בנין אב וכו' וקשה לר"י דלקמן אמר וכו' דלא כרבי יהושע וכו' ואדרבה מההיא קרא וכו' עכ"ל. ולענ"ד שאין בזה סתירה לפרש"י דמ"מ קאמר שפיר דלא כר"י דלדידיה כיון דאסר ליה באכילה לא שייך תו בנין אב דרבא לא לענין גבוה דהא אפילו להדיוט אסור ואף למאי דאוקימנא לענין פטר חמור נמי לא איצטריך למעוטי כיון דאסר ליה באכילה דבכלל בהמה טמאה הוא פשיטא דאין פודין כנ"ל וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 77b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 77, Amud Bet, about 275 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “ואמר ריש לקיש, אומר היה רבי שמעון:…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 224 words

      Opens “בשלמא רבי יוחנן לא אמר כרבי שמעון…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    3. Segment 330 words

      Opens “אמר לך: (שמות כא, לז) ״וטבחו ומכרו״…”

    4. Segment 416 words

      Opens “ואזדו לטעמייהו דאתמר: המוכר טריפה לדברי ר'…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 518 words

      Opens “רבי יוחנן אמר חייב אע"ג דליתיה בטביחה,…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 625 words

      Opens “איתיביה רבי יוחנן לר"ש בן לקיש: גנב…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 74 words

      Opens “אמר ליה: לא; רבנן.…”

    8. Segment 87 words

      Opens “אי רבנן, טריפה במכירה איתא בזביחה ליתא…”

    9. Segment 98 words

      Opens “ואלא מאי, ר"ש כלאים בטביחה איתא במכירה…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “אלא תנא טביחה והוא הדין למכירה; אימא…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר לך: האי מאי? אי…”

      Named: רבי יוחנן.

    12. Segment 1216 words

      Opens “אלא אי אמרת רבנן, נערבינהו וניתנינהו: גנב…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “כלאים ״שה״ כתיב; ואמר רבא: זה בנה…”

      Named: רבא.

    14. Segment 148 words

      Opens “שאני הכא, דאמר קרא: ״או״ לרבות את…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “וכל ״או״ לרבות הוא? והתניא: (ויקרא כב,…”

    16. Segment 1637 words

      Opens “אמר רבא: הכא מענייניה דקרא, והכא מענייניה…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 77b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026