Talmud Builders

    Bava Kamma 81a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 81a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The conditions are that people shall have the right to graze their animals in forests, even on private property; and that they shall have the right to gather wood from each other’s fields, to be used as animal fodder; and that they shall have the right to gather wild vegetation for animal fodder in any place except for a field of fenugreek; and that they shall have the right to pluck off a shoot anywhere for propagation and planting, except for olive shoots; and that the people of the city shall have the right to take supplies of water from a spring on private property, even from a spring that emerges for the first time; and that they shall have the right to fish in the Sea of Tiberias, i.e., the Sea of Galilee, provided that the fisherman does not build an underwater fence to catch fish, thereby causing an impediment to boats.

    2The baraita continues the list of Joshua’s ten conditions: And people shall have the right to relieve themselves outdoors behind a fence, even in a field that is full of saffron [ karkom ]; and they shall have the right to walk in permitted paths, i.e., those paths that cut through a private field, throughout the summer until the second rainfall, when crops begin to sprout; and they shall have the right to veer off to the sides of the roads onto private property because of hard protrusions [ yeteidot ] of the road; and one who becomes lost among the vineyards shall have the right to cut down branches and enter an area of the vineyard, or cut down branches and exit an area of the vineyard, until he finds his way back to the road; and that a corpse with no one to bury it [ met mitzva ] acquires its place and is buried where it was found.

    3The first condition mentioned in the baraita is that people shall have the right to graze their animals in forests. Rav Pappa said: We said this only with regard to small domesticated animals, i.e., sheep or goats, that graze in a forest of large trees. Small animals grazing in a forest of this kind would not destroy it. But in the case of small animals grazing in a forest with small growth, or large animals, e.g., oxen, grazing in a forest of large trees, these practices are not permitted, as in either of these scenarios the practice would destroy the forest. And, all the more so, it is understood that large animals grazing in a forest with small growth is not permitted.

    4The Gemara discusses the next condition mentioned in the baraita : And that they shall have the right to gather wood from each other’s fields, to be used as animal fodder. The Gemara comments: We said this only with regard to twigs of thorns and shrubs, as the field’s owner does not care about these. But with regard to other types of wood, it is not permitted. And even with regard to twigs of thorns and shrubs, we said this only when they are attached to the ground. But when they have been detached by the owner it is not permitted, as he has already claimed them for himself.

    5And even when they are attached we said this only when the twigs are still moist, but when they are completely dry it is not permitted, as the owner requires these for firewood. Moreover, it is permitted only provided that one does not uproot the thorn bush or shrub from the ground, but it is prohibited to pull them out with their roots.

    6The Gemara further discusses Joshua’s conditions: And that they shall have the right to gather wild vegetation for animal fodder in any place except for a field of fenugreek. The Gemara asks: Is this to say that wild vegetation is good for fenugreek, and therefore the owner wants it to be left in his field? The Gemara raises a contradiction from a mishna that deals with diverse kinds ( Kilayim 2:5): With regard to fenugreek that sprouted alongside various types of wild vegetation, one is not required to uproot the vegetation. Although it is generally prohibited to grow different species of vegetables together in one patch, if the species have a negative impact on each other’s growth, it is not prohibited. In this case the wild vegetation may be left alongside the fenugreek because it is harmful to it, and the halakhot of diverse kinds do not apply in a case of this kind.

    7Rav Yirmeya said: This is not difficult. Here, the mishna is referring to a case where the fenugreek was planted for its seeds; there, the baraita that lists Joshua’s conditions is referring to fenugreek planted for its stalks. When it is planted for its seeds, wild vegetation is bad for it, as it weakens the fenugreek and lowers its yield. But when it is planted for its stalks, wild vegetation is good for it, as when it is situated among vegetation it climbs on it and thereby grows to a larger size.

    8If you wish, say instead another answer: Here, the mishna is referring to a case where the fenugreek was planted for human consumption; and there, the baraita is referring to fenugreek planted for animal consumption. Since the owner sowed the fenugreek for animal consumption, the wild vegetation is also required by him, as this too can be used for animal fodder. And how can we know if a particular fenugreek field was planted for human or animal consumption, and thereby know whether the vegetation may be picked and taken? Rav Pappa said: If he planted it in rows [ mesharei ], it is for human consumption; if he did not plant in rows but planted haphazardly, it is for animal consumption.

    9The baraita teaches: And that they shall have the right to pluck off a shoot anywhere for propagation and planting, except for olive shoots, as this would cause damage to the olive tree. Rabbi Tanḥum and Rabbi Berayes explained this in the name of a certain elder: With regard to olive trees, one must leave a shoot the size of an egg on the trunk when detaching it from the trunk; in the case of reeds and grape vines, he may take shoots only from the place of the first knot and above. And with regard to all other trees, shoots may be taken only from the thick part of the tree, where there are many branches growing, but not from the thin part of the tree.

    10Furthermore, one may take from a new branch, which does not yet produce fruit, but not from old branches, which do produce fruit; and one may take from a place that does not face the sun,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שיהו מרעיןבהמות החורשין ושלא יקפיד בעל היער על כך:

    ומלקטין עציםמשדה חבירו וכן עשבים למאכל בהמה:

    חוץ משדה תלתןדמעלו לה עשבים הגדילות עמה והתולשן מפסיד את התלתן תלתן מין קטנית ושמה פנגרי"א:

    וקוטמין נטיעותמן האילן קוטם בד ליטע או להרכיב ולא יקפיד בעל האילן:

    חוץ מגרופיות של זיתהקוצץ זיתיו לשרוף מניח שתי גרופיות מלא שני אגרופין כדאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פ.) והן מחליפות ומוציאות בדין ומשם אין לקטום נטיעה מפני שמפסיד את הגרופיות:

    בתחילהמחדש וכל שכן מעיינות ישנים שהיו מימות יהושע:

    ומחכיןומטילין חכה לצוד דגים:

    בימה של טבריאואע"פ שבחלק נפתלי היתה כולה כדאמרינן לקמן:

    שלא יפרוס קלעדרך ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים וקורין לו במקומינו גזר ובארץ אשכנז קורין לו ווכ"א (שלא יפרוס קלע) מפני שמעכב ומעמיד את הספינה:

    לאחורי הגדרלקמן מפרש לה לא נצרכה אלא ליטול הימנה צרור לקנח ואע"פ שפורץ את הגדר:

    ומהלכין בשבילי הרשותסתם בני אדם משהכניסו תבואתם עד שעת הזריעה מפקירים שדותיהם ליכנס בהן כל אדם לקצר את הדרך שלא יקיף והן נקראין שבילי הרשות לפי שברשות עושין והתנה יהושע שלא יקפידו על כך:

    עד שתרד רביעה שניהזמנה בי"ז במרחשון כדאמרינן בתענית (דף טז.) ומאז והלאה הזרעים צומחות וקשה לה דריסת הרגל:

    ומסתלקין לצידי הדרכיםבכל עת ואפי' בזמן שהתבואה בשדות הפקיר לכל אדם להסתלק מן הדרך מפני היתידות וליכנס לגבול שדה חבירו ולילך על המיצר אצל הדרך:

    מפני יתידות הדרכיםבימות החמה יבש הטיט ונעשה כיתידות מקום דריסת האדם ובהמה שדרסו שם בימות החורף ונעשו כשחיתות:

    מפסיגמנתק זמורות הנושבות המעכבות אותו ועולה ויורד עד שמוצא את הדרך:

    מקומומקום שנפל שם בעת מותו קנאו לקבורה ואין בעל השדה מעכב עליו:

    דקהבהמה דקה ביער גסה שאינה מכלה את האילנות:

    אבל בתלושיןאחרי שטרח עליהן בעל השדה ותלשן אסור ליטלן דדעתיה עלייהו:

    יבישיןדעתו עליהם לאור:

    אין מחייבין אותו לעקורהעשבים ממנה משום כלאים לפי דבעל כרחו עתיד ליטלו שמפסיד את התלתן:

    כאןשהתלתן עומדת ליזרע:

    כאןשזרעה לאכול הזירין טודילי"ש בלע"ז:

    דמירכבאמתפשטת וגודלת על העשבים ונעשין לה סמיכה כעין דלת של כרם:

    ומנא ידעינןאם זרעה לאדם דשרי ליה למלקט מן העשבים בתנאי יהושע:

    משאריעשויים כערוגות:

    בזית כביצהכשיעור גובה ביצה צריך להניח מן הזית מלמטה סמוך לגזע:

    מן הפקק ולמעלהמותר לקטום פקק קשר:

    מאיבו של אילןמפריו כלומר מענפין הרכין ודקין:

    ולא מחודומענפין גדולים וגסין כאילן גמור. ל"א מחובו של אילן ממחבואתו מקום שיש ענפין הרבה דהיינו באמצע גבהו ולא מחודו מלמעלה ענף האמצעי שהוא עליון ועיקר האילן מתשובות הגאונים:

    מן החדשבד שגדל וניתוסף בשנה זו שעדיין אין עושה פרי:

    בבא קמא 81 עמוד א

    1שיהו מרעין בחורשין; ומלקטין עצים בשדותיהם; ומלקטים עשבים בכל מקום חוץ מתלתן; וקוטמים נטיעות בכל מקום חוץ מגרופיות של זית; ומעין היוצא בתחילה בני העיר מסתפקין ממנו; ומחכין בימה של טבריא, ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה;׃

    2ונפנין לאחורי הגדר, ואפילו בשדה מליאה כרכום; ומהלכים בשבילי הרשות, עד שתרד רביעה שניה; ומסתלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים; והתועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד; ומת מצוה קונה מקומו.

    3שיהו מרעין בחורשין. אמר רב פפא: לא אמרן אלא דקה בגסה, אבל דקה בדקה וגסה בגסה לא. וכל שכן גסה בדקה דלא.

    4ומלקטין עצים משדותיהם. לא אמרן אלא בהיזמי והיגי, אבל בשאר עצים לא. ואפילו בהיזמי והיגי לא אמרן אלא במחוברין, אבל בתלושין לא.

    5ואפי' במחוברין לא אמרן אלא בלח אבל ביבשים לא. ובלבד שלא ישרש.

    6ומלקטין עשבים בכל מקום, חוץ משדה תלתן. למימרא דתלתן מעלו לה עשבים? ורמינהי: תלתן שעלתה עם מיני עשבים אין מחייבין אותו לעקור!

    7אמר רב ירמיה: לא קשיא; כאן לזרע, כאן לזירין. לזרע קשו לה עשבים, דמכחשי לה; לזירין מעלי לה, דכי קיימי ביני עשבים מירכבא.

    8איבעית אימא: כאן לאדם, כאן לבהמה. דכיון דלבהמה הוא דזרעה, עשבים נמי מיבעי לה. ומנא ידעינן? א"ר פפא: שאריה משארי לאדם, לא שאריה משארי לבהמה.

    9וקוטמין נטיעה בכל מקום, חוץ מגרופיות של זית. פי' ר' תנחום ור' ברייס משום זקן אחד: בזית כביצה. בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה. ושאר כל האילנות מן אובו של אילן, ולא מן חודו של אילן;׃

    10מן חדש שאינו עושה פירות, ולא מן ישן שהוא עושה פירות; ממקום שאינו רואה את החמה,׃

    Tosafot

    חוץ מגרופיות של זיתפירש בקונטרס מלא שני אגרופין ובערוך פירש מגרופיים ענפים וענפי הזית קרויין גרופיים כמו יחור בתאנה וזמורה בגפנים שכל אחד יש לו שם לבדו והביא הא דאמר בבראשית רבה ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל זמורות לנטיעות יחורי לתאנים גרופיות לזיתים:

    אין מחייבין אותו לעקורפירש בקונטרס שע"כ עתיד ליטלם לפי שמפסידין את התלתן וקשה לפירושו דאין מחייבין משמע שאין אסור בהנאתו ועוד דאם מתייאש ומתעצל לעוקרו למה לא נחייבנו דהא איכא איסור כשמתייאש כדתנן במסכת כלאים (פ"ה מ"ו) הרואה ירק בכרמו ואמר לכשאגיע שם אלקטנו מותרין לכשאחזור אלקטנו והוסיף מאתים אסור ונראה לר"י דאין מחייבין אותו לעקור דליכא איסורא שהרי הוא לא זרעו אלא מאליהן באו ומשום מקיים בכלאים ליכא כיון דקשו להו עשבים ולר"ע איצטריך דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף סד.) ובמכות (דף כא:) המקיים בכלאים לוקה ולאו מלקות ממש דלאו שאין בו מעשה הוא אלא איסורא בעלמא הוא א"נ אפי' לרבנן איצטריך והיכא דניחא ליה חייבוהו חכמים שלא יחשדוהו שזרעם והא דנקט תלתן שעלתה עם מיני עשבים ולא נקט תלתן שעלו עמו עשבים רבותא נקט אפילו שמתכוין לזרוע תחילה שאר זרעים והתלתן עלה מאליו אפ"ה כיון דהשתא מיהא לא ניחא ליה בזרעים מחמת התלתן שעלה אין מחייבין אותו לעקור:

    ומעין היוצא בתחילה בני העיר מסתפקין [ממנו]למאי דאמר לקמן דתנאים שהתנה יהושע אפי' בחו"ל יש לתמוה הא דאמר בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מז. ושם) המשתחוה למעין מימיו מהו לנסכים ופשיט ליה מהא דאמר מים של רבים אין נאסרים ומשני דנבעי מארעיה והשתא אכתי של רבים הם מתנאי יהושע ויש לחלק בין יוצא מאליו לטרח בו וחפרו:

    ומחכין בימה של טבריאכל אדם ובלבד שלא יפרוש קלע נמי לכל אדם ואפי' הבעלים עצמן כדתניא לקמן שהתנו השבטים זה עם זה אבל צד הוא במכמורות וברשת והיינו הבעלים שהוא שלהם:

    כאן לזיריןההיא דחוץ משדה תלתן לזירים דמעלו ליה וא"ת כיון דאיכא איסור כלאים אמאי אסור ללקט והאמר בפ"ק דמו"ק (דף ו:) שתקנו שיהיו מפקירין כל השדה שיש בו כלאים וי"ל דהכא בדליכא שיעורא כדתנן במסכת כלאים (פ"ב מ"א) ומייתי לה בהמוכר פירות (ב"ב דף צד.) כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גרופיותפירש בערוך ענפים. כלומר כשהן קטנים קרויין גרופיות כמו יחור של תאנים וזמורות של גפן (שלאחר כן) [שלכל אחד] יש לו שם בפני עצמו ואמרו בבראשית רבה פרשה ל"ב ואתה קח לך מכל מאכל זמורות לנטיעות יחורים לתאנים גרופיות לזיתים.

    מעין היוצא בתחלה בני העיר מסתפקין ממנוואם תאמר והא אמרינן בפרק כל הצלמים (ע"ז מז, א) המשתחוה למעין מימיו מהו לנכסים. ופריך דמים של רבים אינן נאסרין ואוקי' דנבעי מארעיה, דאלמא כל דנובעין מארעיה אין מימיו (אסורין) [מסורין] לרבים. וי"ל דהכא מעין היוצא בתחלה איירי כלומר שנובע מעצמו והתם בשחפר וטרח להוציא לו מים.

    ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד ספינהפירש רש"י ז"ל שדרך הצדים לתקוע יתידות לעשות גדרי קנים קטנים במים לקבץ שם דגים, ופירוש ויעמיד ספינה נתינת טעם כלומר מפני שמעמיד את הספינות ומעכבם. וקשה קצת בעיני הלשון, שאם כן היה לו לומר ובלבד שלא יפרוס כדי שלא יעמיד הספינה. ועוד הי' לו לומר ושלא יעמיד הספינות. והראב"ד ז"ל פירש שלא יפרוס קלע לצוד ויעמיד ספינה של ציידין שנושאין הקלע. וזה נראה יותר נכון. ומה שאמרו שלא יפרוס קלע כל אדם קאמר ואפילו הבעלים שכך התנו השבטים ואין בין בעליהם לשאר השבטים אלא שהן אין פורשין אפילו רשת ומכמורת אלא משליכין חכה והבעלים נותנין אפילו רשתות ומכמורות וכדתניא בסמוך (עמוד ב') בראשונה התנו השבטים זה עם זה שלא יפרוס קלע ויעמיד הספינה אבל צד הוא ברשתות ובמכמורות.

    תלתן שעלה עם מיני עשבים אין מחייבין אותו לעקורפירוש, אף על פי שהוא זורע את העשבים ועלה התלתן מעצמו אין מחייבין אותו לעקור מיד שעל כן זריז הוא ליטלן כדי שלא יפסידו התלתן ואין חוששין שמא יקיים את העשבים. אף על פי שאמרו (כלאים פ"ז, מ"ו) הרואה כלאים בכרמו ואמר לכשאגיע לשם אלקטנו לא קדש לכשאחזור אלקטנו הרי זה קדש, שאני התם שמא יתעצל מללקט, אבל כאן זריז הוא ללקטן כדי שלא יפסיד התלתן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 81a

    Bava Kamma 81a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 246 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שיהו מרעין בהמות החורשין ושלא יקפיד בעל היער על כך:

    ומלקטין עצים משדה חבירו וכן עשבים למאכל בהמה:

    חוץ משדה תלתן דמעלו לה עשבים הגדילות עמה והתולשן מפסיד את התלתן תלתן מין קטנית ושמה פנגרי"א:

    וקוטמין נטיעות מן האילן קוטם בד ליטע או להרכיב ולא יקפיד בעל האילן:

    חוץ מגרופיות של זית הקוצץ זיתיו לשרוף מניח שתי גרופיות מלא שני אגרופין כדאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פ.) והן מחליפות ומוציאות בדין ומשם אין לקטום נטיעה מפני שמפסיד את הגרופיות:

    בתחילה מחדש וכל שכן מעיינות ישנים שהיו מימות יהושע:

    ומחכין ומטילין חכה לצוד דגים:

    בימה של טבריא ואע"פ שבחלק נפתלי היתה כולה כדאמרינן לקמן:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 81a · Sefaria

    Tosafot

    חוץ מגרופיות של זית פירש בקונטרס מלא שני אגרופין ובערוך פירש מגרופיים ענפים וענפי הזית קרויין גרופיים כמו יחור בתאנה וזמורה בגפנים שכל אחד יש לו שם לבדו והביא הא דאמר בבראשית רבה ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל זמורות לנטיעות יחורי לתאנים גרופיות לזיתים:

    אין מחייבין אותו לעקור פירש בקונטרס שע"כ עתיד ליטלם לפי שמפסידין את התלתן וקשה לפירושו דאין מחייבין משמע שאין אסור בהנאתו ועוד דאם מתייאש ומתעצל לעוקרו למה לא נחייבנו דהא איכא איסור כשמתייאש כדתנן במסכת כלאים (פ"ה מ"ו) הרואה ירק בכרמו ואמר לכשאגיע שם אלקטנו מותרין לכשאחזור אלקטנו והוסיף מאתים אסור ונראה לר"י דאין מחייבין אותו לעקור דליכא איסורא שהרי הוא לא זרעו אלא מאליהן באו ומשום מקיים בכלאים ליכא כיון דקשו להו עשבים ולר"ע איצטריך דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף סד.) ובמכות (דף כא:) המקיים בכלאים לוקה ולאו מלקות ממש דלאו שאין בו מעשה הוא אלא איסורא בעלמא הוא א"נ אפי' לרבנן איצטריך והיכא דניחא ליה חייבוהו חכמים שלא יחשדוהו שזרעם והא דנקט תלתן שעלתה עם מיני עשבים ולא נקט תלתן שעלו עמו עשבים רבותא נקט אפילו שמתכוין לזרוע תחילה שאר זרעים והתלתן עלה מאליו אפ"ה כיון דהשתא מיהא לא ניחא ליה בזרעים מחמת התלתן שעלה אין מחייבין אותו לעקור:

    ומעין היוצא בתחילה בני העיר מסתפקין [ממנו] למאי דאמר לקמן דתנאים שהתנה יהושע אפי' בחו"ל יש לתמוה הא דאמר בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מז. ושם) המשתחוה למעין מימיו מהו לנסכים ופשיט ליה מהא דאמר מים של רבים אין נאסרים ומשני דנבעי מארעיה והשתא אכתי של רבים הם מתנאי יהושע ויש לחלק בין יוצא מאליו לטרח בו וחפרו:

    ומחכין בימה של טבריא כל אדם ובלבד שלא יפרוש קלע נמי לכל אדם ואפי' הבעלים עצמן כדתניא לקמן שהתנו השבטים זה עם זה אבל צד הוא במכמורות וברשת והיינו הבעלים שהוא שלהם:

    כאן לזירין ההיא דחוץ משדה תלתן לזירים דמעלו ליה וא"ת כיון דאיכא איסור כלאים אמאי אסור ללקט והאמר בפ"ק דמו"ק (דף ו:) שתקנו שיהיו מפקירין כל השדה שיש בו כלאים וי"ל דהכא בדליכא שיעורא כדתנן במסכת כלאים (פ"ב מ"א) ומייתי לה בהמוכר פירות (ב"ב דף צד.) כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט:

    Tosafot on Bava Kamma 81a · Sefaria

    Rashba

    גרופיות פירש בערוך ענפים. כלומר כשהן קטנים קרויין גרופיות כמו יחור של תאנים וזמורות של גפן (שלאחר כן) [שלכל אחד] יש לו שם בפני עצמו ואמרו בבראשית רבה פרשה ל"ב ואתה קח לך מכל מאכל זמורות לנטיעות יחורים לתאנים גרופיות לזיתים.

    מעין היוצא בתחלה בני העיר מסתפקין ממנו ואם תאמר והא אמרינן בפרק כל הצלמים (ע"ז מז, א) המשתחוה למעין מימיו מהו לנכסים. ופריך דמים של רבים אינן נאסרין ואוקי' דנבעי מארעיה, דאלמא כל דנובעין מארעיה אין מימיו (אסורין) [מסורין] לרבים. וי"ל דהכא מעין היוצא בתחלה איירי כלומר שנובע מעצמו והתם בשחפר וטרח להוציא לו מים.

    ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד ספינה פירש רש"י ז"ל שדרך הצדים לתקוע יתידות לעשות גדרי קנים קטנים במים לקבץ שם דגים, ופירוש ויעמיד ספינה נתינת טעם כלומר מפני שמעמיד את הספינות ומעכבם. וקשה קצת בעיני הלשון, שאם כן היה לו לומר ובלבד שלא יפרוס כדי שלא יעמיד הספינה. ועוד הי' לו לומר ושלא יעמיד הספינות. והראב"ד ז"ל פירש שלא יפרוס קלע לצוד ויעמיד ספינה של ציידין שנושאין הקלע. וזה נראה יותר נכון. ומה שאמרו שלא יפרוס קלע כל אדם קאמר ואפילו הבעלים שכך התנו השבטים ואין בין בעליהם לשאר השבטים אלא שהן אין פורשין אפילו רשת ומכמורת אלא משליכין חכה והבעלים נותנין אפילו רשתות ומכמורות וכדתניא בסמוך (עמוד ב') בראשונה התנו השבטים זה עם זה שלא יפרוס קלע ויעמיד הספינה אבל צד הוא ברשתות ובמכמורות.

    תלתן שעלה עם מיני עשבים אין מחייבין אותו לעקור פירוש, אף על פי שהוא זורע את העשבים ועלה התלתן מעצמו אין מחייבין אותו לעקור מיד שעל כן זריז הוא ליטלן כדי שלא יפסידו התלתן ואין חוששין שמא יקיים את העשבים. אף על פי שאמרו (כלאים פ"ז, מ"ו) הרואה כלאים בכרמו ואמר לכשאגיע לשם אלקטנו לא קדש לכשאחזור אלקטנו הרי זה קדש, שאני התם שמא יתעצל מללקט, אבל כאן זריז הוא ללקטן כדי שלא יפסיד התלתן.

    Rashba on Bava Kamma 81a · Sefaria

    Meiri

    הראשון שיהו רשאין להרעות את בהמותיהם ביערים ולא יהא כח ביד בעל היער לעכבם ומ"מ דוקא בהמה דקה ביער גדול ומסובך עד להרבה שאין ההזק ניכר בו כל כך והוא שנקרא בכאן דקה בגסה ר"ל בהמה דקה ביער הגסה הא דקה בדקה או גסה בגסה אסור ואין צריך לומר גסה בדקה ויש מפרשים ביער הגסה שאילנותיה גסים ויער הדקה שאילנותיה דקים:

    השני שיהא מותר לאדם ללקוט עצים משדה חברו ודוקא בעצים שאינם חשובים כגון קוצים או הקרובים לקוצים כגון היזמי והיני אבל עצים חשובים לא ואף בשאין חשובים לא הותר אלא במחוברים אבל בתלושים הואיל ותלשן בעל השדה לעצמו או לתקן שדהו לא ואף במחוברים לא הותר אלא בלחים אבל ביבשים אסור מפני שהם ראויות לבעל השדה להסק ואינו מפקירן ואף מה שהותר לא הותר אלא על צד שלא ישרש:

    השלישי שיהא כל אדם רשאי ללקוט עשבים העולים מאליהם אף בשדה חברו להאכיל לבהמתו שהעשבים קשים הם לזרעים שבשדה חוץ משדה תלתן והוא מין קטנית שנותנין לקדרה כעין תבלין ונקרא פניגרי"ק והעשבים הגדלים עמו מועילים בגדולו ומתוך כך אסור ומ"מ דוקא בשנזרע לבהמה הא אם נזרע לאדם אף העשבים מזיקים לו שכל שיניקתן מרובה חשובים לאדם ביותר ומותר אף בשדה תלתן יתבאר במקומו שכלאי זרעים אינם אסורין אלא בארץ ושאם זרע מין אחד וכשצמח נראה מין אחר בו אם היה שם ממנו אחד מעשרים וארבעה ילקוט עד שימעטנו מפני מראית העין שמא יאמרו שהוא זרעם ואם היו הדברים מוכיחים שמאליהם עלו כגון שהיה המין האחר מפסיד בו או מזיק אינו חייב למעט מעתה תלתן שזרעו למאכל אדם שעלו עמו עשבים הרי זה מזיק כמו שבארנו והדברים נכרים שלא מכחו נזרעו ומהיכן יודע שאותו תלתן זרוע למאכל אדם אם הוא נעשה ערוגות ערוגות ודאי זרוע לאדם הוא יש מי שאומר שאף בזרוע לאדם אם נזרע לאכלו בזירים אסור ללקוט עשבים שבו שהעשבים מעמידים את הזירים בלחותם וברכותם:

    הרביעי שיהא אדם רשאי לקטום מאילן חברו בד ליטע או להרכיב ולא יהא בעל האילן מעכב על ידו חוץ מגרופיות של זית לפי שדרך העולם כשהזית מזקין ואינו עושה פירות כל כך שקוצצו סמוך לקרקע ומניח שתי גרופיות ואמר שזה שהתרנו לא התרנו בזית באותן גרופיות מפני שהן מחליפות ומוציאות בדים והקוטם נטיעה מהם מפסידן הא זית גדול ובעל ענפים מותר וכמה שיעור קטימה זו שהיא מותרת באילן הזית כביצה ר"ל שיניח ממנה סמוך לגזע כאורך ביצה בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה ר"ל שמותר לקטום כל שמן הקשר הסמוך לגזע ולמעלה ושאר האילנות מחבו של אילן ר"ל מן הענפים המתפשטים אילך ואילך ולא מחדו והוא ענף שבחדו של אילן וקטימה זו לא הותרה אלא מן החדש והוא בד שגדל ונתוסף בשנה זו שעדין אינו עושה פירות אבל לא מישן שהוא עושה פירות וכן דוקא ממקום שאינו רואה פני חמה כגון ענפים הנסתרים בתוך חבו של אילן אבל לא מן הענפים המגולים שהחמה שולטת עליהם מפני שהם הם עיקר הפירות שבאילן ויש מפרשים רואה פני חמה שעולה מן הגזע ולמעלה ושאין רואין פני חמה שעולין מן השרשים:

    Meiri on Bava Kamma 81a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אין מחייבין כו' וקשה לפירושו דאין מחייבים משמע שאין אסור בהנאתו ועוד דאם כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דאין מחייבין משמע שאינו אסור בהנאה אף אם לא יטלם לעתיד ועוד לפירושו אף אם יטלם לעתיד יהיה אסור בהנאה כיון שמתייאש ומתעצל כמו לכשאחזור אלקטנו דאסור ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 81a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    ובלבד שלא יפרוס וכו' פירש רש"י דקלע היינו שדרך הציידין לתקוע יתדות וכו' ויעמיד ספינה הוי נתינת טעם. וקשה לפירושו שהיה לו לומר ובלבד שלא יפרוס כדי שלא יעמיד ספינה. ועוד היה לו לומר ושלא יעמיד הספינות. והראב"ד ז"ל פירש שלא יפרס קלע לצוד ויעמיד ספינה של ציידין שנו שאין בו את הקלע וזה יותר נכון. הרשב"א ז"ל. וגאון ז"ל פירש כפירוש רש"י ז"ל וזה לשונו ובלבד שלא יפרוס קלע שתוקעין יתדות רחבות באמצע המים ומקלעין בקנים מזו לזו ואחר כך מביאין קופות שהן באמצעיתן רחבות ובשני ראשיהן קצרות אבל במקום שעשוי פיהן מראש האחד מתחיל להרחיב עד כדי שהדגים נכנסין לשם ולאחר שנכנסו שוב אינן יכולין לצאת ולא התירו להעמיד קלעים הללו לכל אדם אלא לאותו שבט בלבד שלא להעמיד את הספינה אבל צדין הן ברשתות ובמכמורות. ע"כ.

    לא אמרן אלא דקה בגסה פירוש בהמה דקה ביער גדול ומסובך עד להרבה שאין ההיזק ניכר בו כל כך. ויש מפרשים ביער הגסה שאילנותיה גסין ויער הדקה שאילנותיה דקין. הרב המאירי ז"ל. וכפירוש ראשון פירש ה"ר יהונתן ז"ל וכפירוש שני פירש הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות נזקי ממון. כתב גאון ז"ל והאי דקאמרינן לעיל אבל מגדלין בהמה גסה בחורשין כגון בשדה שהוא שלו ואף על גב דאיכא למיחש שמהלכת בשדה אחר אין חוששין לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור. וכו'. ודייקא נמי דקתני עלה אף על פי שהיה להם חורשין סמוך לבתיהם אבל בחורשין של רבים אין מגדלין בהמה גסה. ע"כ.

    אלא במחוברין לקרקע דינקי לה לארעא וניחא ליה למאריה ארעא דליתו ולישקלינהו אבל בתלושין דלא מזקי קפיד עלייהו ואסור. ובמחוברין נמי לא אמרן דשרי אלא בלחין דינקי אבל ביבשים דתו לא ינקי לא. ובלחין נמי לא אמרן אלא אהיזמי והיגי דלא חשיבי אבל בשאר עצים לא. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.

    שלא ישרש שלא יעקור השרשים דשמא ניחא ליה לבעל השדה שגדלים שם גאון ז"ל. כאן לזרע והיכא דמצנעי להו לזרע קשו ליה עשבים דמכחשי ליה לתלתן ואינו יכול להזריע כדי צרכו אבל היכא דבעו ליה לזירים לאכלן כשהן ירק מעלו ליה עשבים. ואית ספרים דכתיב בהו לזרדים והיינו נמי לאכילה. וגרסינן ביומא כל הנשים זרד זרדו. גאון ז"ל. וכתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו הא דתניא ומלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן פרישנא משום דתלתן מעלו לעשבים ודוקא לזירים אבל לזרע כלומר משהוקשו לזרע מותר לעקרן ומאי טעמא לזרע קשו ליה עשבים דמכחשי לה לזירים מעלו לה דכי קיימי ביני עשבים מרככי דתנן תלתן שעלתה עם מיני עשבים אין מחייבין אותו לעקור ואין בהם משום מקיים כלאים משום דקשו להעשבים ולא רוצה בקיומו הוא ולזרע נמי לא אמרן אלא דזרע ליה לתלתן לאכילת אדם דקפיד עלייהו משום דקשו להו עשבים אבל לבהמה לא איכפת ליה ומקפד קפיד אעשבים דעשבים נמי חזו לבהמתו. ע"כ. וזה לשון הרב המאירי ז"ל תלתן שזרעו למאכל אדם שעלו עמו עשבים הרי זה מזיק שכל שיניקתם מרובה חשובין לאדם ביותר ומותר ללקוט העשבים העולים עמהם. ויש מי שאומר שאף בזרוע לאדם אם נזרע לאכלו בזירים אסור ללקוט עשבים שבו שהעשבים מעמידין את הזירים בלחותן וברכותן. ע"כ.

    כאן לזרע כאן לזירים האי דקאמר חוץ משדה תלתן לזירים דמעלו להו. וא"ת כיון דמעלו להו איכא איסור כלאים כיון דניחא ליה ואם כן אמאי אסור ללקט והא אמרינן בפרק קמא דמועד קטן שתקנו וכו'. וי"ל דהכא בדליכא שיעורא וכו' ככתוב בתוספות. תלמידי הר"פ ז"ל.

    ומנא ידעינן אמר רב פפא מישרי מישרי וקצת קשה אמאי לא בעי תלמודא נמי מנא ידעינן אדרבי ירמיה דקאמר כאן לזרע כאן לזירים. ושמא בקל הוא ניכר ונודע אם לזרע אם לזירים. שיטה. הרי אמרו קוטמין נטיעה מכל מקום חוץ מגרופיות של זית ולא קתני חוץ מן הזית סתמא שמע מינה מגרופיות של זית הוא דלא שקלינן משום דכחשי הא מעילאי שקלינן. וכמה פירש ר' נחום ור' בירים משום זקן אחד בזית כביצה צריך להניח מעיקר הענף כביצה וקוצץ. בזמורות ובקנים מן הפקק של ענף ולמעלה דהא ודאי לא אפשר למימר דמן הפקק של גוף הזמורה קאמרינן דהא קא מפסיד ליה למאריה טובא דלא עבדא פירי בההיא שתא וכהאי גוונא ודאי לא אתני יהושע. ובשאר אילנות מחובו של אילן הענפים העולין מצדדיו בין מלמעלה בין מלמטה בין באמצע לפי שהאילן אינו נחבא אלא בענפים היוצאים מן הצדדין וזהו חובו של אילן אבל לא מחודו של אילן מענפים העולים בראשו שהוא חד דהנהו דסלקי ברישיה מעיקר האילן הן חשובין ואמטו להכי אסור למשקל מינייהו. ומחובו של אילן נמי דוקא מן הענף החדש שאינו עושה פירות אבל לא מן הישן שהוא עושה פירות. ומן החדש נמי דוקא ממקום שרואה את הצל שאין מרבה פירות ולא ממקום שרואה את השמש שמרבה פירות איכא פסידא לבעלים טובא. ומנא לן דרואה את השמש עדיף דכתיב וממגד תבואות שמש. הרמ"ה ז"ל בפרטיו. וזה לשון גאון ז"ל וקוטמין נטיעה ומותר לקטוף או לפשח ענפים של נטיעה שמעולם לא טענה פירות כדי לנטוע במקום אחר מפני ישובה של ארץ ישראל אבל מן העושה פירות לא. חוץ מגרופיות של זית חוץ מנטיעה של זית שאף על פי שלא טענה פירות מעולם אסור לפי שהזית נוח להפסידו. גרופיות היינו נטיעות אלא שבזית קרי להו גרופיות על שם כך שבשיעור אגרוף אסור לקטמן דשיעור אגרוף קרוב לשיעור ביצה וכדבעינן למימר לקמן. וכמה הויא גרופיות של זית שהן בכביצה שאם הם עבות פחות מכביצה מותר לקטוף מענפיו דהואיל והוא דק כל כך חוזר לברייתו ולא מפסיד ולא מידי אבל אי הוי כביצה שהן כדי אגרוף דעל שם כך מתקרי להו גרופיות אין קוטמין. ובגפנים ובקנים מן הפקק ולמעלה קוטמין זהו קשר שגדל בו ושמעתי שבכל שנה ושנה מוסיף פקק אחד. מן האיב של אילן ממקום שעושה פרי כדמתרגמן פירי איבא. ואית דמפרשי איב כמו אביב כלומר מענפים רכים שבצדדין. ואית דגרסי מן חובו של אילן ולא מן חודו של אילן דהיינו אמצעיתו בארכו דרך גבהו. ואית ספרים דכתיב בהו מן איבו של אילן כלומר מן עביו של אילן למטה היינו נמי מן הענפים שבצדדים. מן החדש שאינו עושה פירות מותר לקטום בעציו זהו שפירשנו למעלה ממקום שאינו רואה את החמה דליכא פסידא אבל לא ממקום שרואה את החמה משום דבהנהו נופות גדלי פירי מלעיל כדכתיב וממגד תבואות שמש. ע"כ. וזה לשון רבינו חננאל ז"ל ושאר כל האילנות מחובו של אילן פירוש ענפים שבצדדין שמחבין האילן ולא מחובו עיקר לבו של אילן וזה שאמרו מחובו מן השורש שאינו עושה פירות וממקום שאינו רואה את החמה. וזה מפורש בתלמוד היכי דמי מן הגזע והיכי דמי מן השרשים אמר רבי יוחנן כל שרואה פני חמה זהו העולה מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זהו העולה מן השרשים. ע"כ. וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל ממקום שאינו רואה פני חמה כגון הענפים הנסתרים בתוך חודו של אילן ולא מן הענפים המגולים שהחמה שולטת עליהם מפני שהם עיקר הפירות של אילן. ויש מפרשים רואה פני חמה שעולה מן הגזע ולמעלה שאינו רואה פני חמה שעלה מן השרשים. ע"כ.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 81a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בא"ד ולמאי דפרישנא א"ש דליכא ק"ו פי' דלעולם דמת חמור מחולי והא דלא שרי במת ע"י עכו"ם כמו בחולה היינו משום ביזוי המת:

    בפרש"י בד"ה ומנא ידעינן אם זרעה לאדם דשרי כו' בתנאי יהושע עכ"ל פי' מנא ידעינן אם זרעה לאדם דאז שרי ללקוט כמו שאר שדות דמותרין בתקנת יהושע אלא דיש לדקדק מאי קושית מנא ידעינן דלמא באמת תקנת יהושע דאסר בשדה תלתן היינו בכולן משום דאיכא דזרעי לבהמה ואנן לא ידעינן הי מינייהו ויש ליישב דהאי ומנא ידעינן באמת לאו לשון קושיא היא אלא ר"פ הוא דקאמר לה להודיענו שיש למצוא היתר ללקוט משדה תלתן ולידע אם זרעה אדם וכה"ג מצינו הרבה בסוגיות הש"ס וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 81a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ובגפנים מן הפקק ולמעלה עיין ב"ב דף פ ע"ב תוס' ד"ה בקנים:

    רש"י ד"ה ומלקטין עצים וכו' למאכל בהמה עיין בב"מ דף קז ע"א תוספות ד"ה הני תחלי:

    תוס' ד"ה כאן וכו' ההוא דחוץ משדה תלתן עיין תשובת מהרשד"ם סימן רלג:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 81a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 81, Amud Aleph, about 246 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 138 words

      Opens “שיהו מרעין בחורשין; ומלקטין עצים בשדותיהם; ומלקטים…”

    2. Segment 231 words

      Opens “ונפנין לאחורי הגדר, ואפילו בשדה מליאה כרכום;…”

    3. Segment 322 words

      Opens “שיהו מרעין בחורשין. אמר רב פפא: לא…”

      Named: רב פפא.

    4. Segment 422 words

      Opens “ומלקטין עצים משדותיהם. לא אמרן אלא בהיזמי…”

    5. Segment 512 words

      Opens “ואפי' במחוברין לא אמרן אלא בלח אבל…”

    6. Segment 622 words

      Opens “ומלקטין עשבים בכל מקום, חוץ משדה תלתן.…”

    7. Segment 723 words

      Opens “אמר רב ירמיה: לא קשיא; כאן לזרע,…”

      Named: רב ירמיה.

    8. Segment 825 words

      Opens “איבעית אימא: כאן לאדם, כאן לבהמה. דכיון…”

    9. Segment 935 words

      Opens “וקוטמין נטיעה בכל מקום, חוץ מגרופיות של…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “מן חדש שאינו עושה פירות, ולא מן…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Bava Kamma 81a · Segment 8 — “איבעית אימא: כאן לאדם, כאן לבהמה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 81a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026