Talmud Builders

    Bava Kamma 65a

    Chapter 7 - Merubbeh

    גם: בבא קמא דף ס״ה ע״א, פרק ז׳ מרובה

    English translation - Bava Kamma 65a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I have derived only a case where the stolen item is found in his hand [ yado ]. From where do I derive that the same halakha applies if it is found on his roof, in his yard, or in his enclosure [ vekarpeifo ]? The verse states the repetitive phrase “if the theft shall be found [ himmatze timmatze ],” to indicate that the same halakha applies in any case, i.e., in any location that the stolen item is found.

    2The Gemara answers: If so, if this is all the phrase is coming to teach, let the verse state the identical word twice: Himmatze himmatze , or: Timmatze timmatze . From the fact that the verse varied its wording, one may conclude two halakhot from it: That one is liable to pay double payment regardless of where the stolen item was found, and that a thief pays double payment even if he did not take an oath.

    3§ The Gemara returns to the matter itself. Rav says: When a thief makes his payments, the principal is paid according to the value as of the time when he stole it, whereas the double payment and the fourfold or fivefold payment are calculated according to the value at the time of standing trial.

    4The Gemara asks: What is the reason, i.e., the source, for this ruling of Rav? The Gemara answers: The verse states: “If the theft shall be found in his possession alive, whether it is an ox, or a donkey, or a sheep, he shall pay double” (Exodus 22:3). Why is the Merciful One saying “alive [ ḥayyim ]” in the context of this theft? This juxtaposition serves to teach: When making payment, revive [ aḥayah ] the principal to the value it had as of the time when he stole it.

    5Rav Sheshet said: I say that when Rav was sleepy and lying down to rest, he said this halakha . Rav Sheshet meant that this is a careless ruling, as it is contrary to a baraita . As it is taught in a baraita : If the animal was stolen when it was lean and the thief fattened it, he pays the double payment and the fourfold or fivefold payment according to the value of the animal as of the time when he stole it. This shows that the double payment and the fourfold and fivefold payment are applied in accordance with the value of the item at the time of the theft, not its value at the time of trial, as claimed by Rav.

    6The Sages say in response: This baraita is not a refutation of Rav’s opinion, because the thief could say to the owner of the animal: I fattened the animal myself, and will you take for yourself the added value from its fattening? In this particular case, Rav would agree that all payments are in accordance with the value of the item at the time of the theft.

    7The Gemara asks further: Come and hear another baraita that apparently contradicts Rav’s ruling. If the animal was stolen when it was fat and the thief caused it to become lean, he pays the double payment and the fourfold or fivefold payment according to the value of the animal as of the time when he stole it. The double and fourfold and fivefold payments are not paid in accordance with the value at the time of the trial, as claimed by Rav.

    8The Gemara answers: There too, there is a reason for this exception, because we say of the thief: What is it to me if he killed the animal entirely, and what is it to me if he killed it partially? By causing the animal to become lean, the thief is considered to have started to put it to death. Consequently, when he ultimately kills the animal, he pays the fourfold or fivefold payment according to its value when he first began to weaken it, i.e., at the time of the theft. When Rav says his ruling, he is saying it only with regard to cases of appreciation in value and depreciation in value, not to changes in the animal’s physical state.

    9What are the circumstances of the case referred to by Rav? If we say that initially the stolen item was worth one dinar and in the end it was worth four dinars, and Rav teaches that the thief pays the principal according to the value of the animal as of the time when he stole it, which is one dinar, shall we say that Rav disagrees with this ruling of Rabba? As Rabba says: With regard to this one who robbed another of a barrel of wine, if it was initially worth one dinar and ultimately it was worth four dinars, and after its appreciation the robber broke the barrel or drank the wine, he pays four dinars. If the barrel broke by itself, he pays one dinar. Rabba holds that even the principal is paid according to the time when he broke the barrel.

    10The Sages say in response that Rav agrees with Rabba with regard to the above case. When Rav says his halakha he is referring to a case where, for example, the item was initially worth four dinars and ultimately was worth one dinar. In this situation, Rav maintains that the thief does not profit from the decrease in the value of the principal. Rather, he pays the principal according to its value as of the time when he stole it, and the double payment and the fourfold or fivefold payment are paid according to the value at the time of standing trial.

    11Rabbi Ḥanina teaches a baraita in support of Rav: In the case of a homeowner acting as a bailee, who falsely stated the claim that a thief stole the deposit, and subsequently took an oath as to the truth of his claim, and then admitted that he was lying and that he in fact took the item himself, and at some point witnesses came and testified that the bailee himself had the item, if he admitted his guilt before the witnesses came and testified, he pays the principal and an additional one-fifth, and he must also bring a guilt-offering. But if he admitted his guilt after witnesses came and testified, he pays the double payment and brings a guilt-offering, and his additional one-fifth is covered by his double payment that he pays; this is the statement of Rabbi Ya’akov.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כחושה והשמינה כו' - הגנב פטמה וקשיא לרב דאמר תשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין וקס"ד בין שבחה בין הכחישה הגנב בידים:

    ומשני משום דא"ל כו' - אבל שבחה בדמים שהוקרו בהמות בשוק או שנתפטמה מאליה משלם כפל כי השתא:

    והכחישה - הגנב הכחישה בידים בטורח מלאכה או במקל:

    מה לי קטלה פלגא - הלכך מההיא שעתא דאכחשה אתחלה לה טביחה:

    ולבסוף שויא ד' - בשעה שאבדה מן העולם:

    תברה - בידים או שתייה משלם ד' ובהמפקיד (ב"מ דף מג.) מפרש טעמא דכל כמה דאיתיה בעינא ברשותא דמרה קיימא דהא בעי לאהדורה הלכך ברשותא דמרה הוקרה וההיא שעתא דתברה ושתייה הוא דקא גזיל לה אבל איתבר ממילא אמאי מחייבת ליה אההיא שעתא דגזלה וההיא שעתא זוזא הוא דשוייא וגבי טביחה ומכירה הוי כי תברה או שתייה:

    משלם קרן וחומש ואשם - משום שבועה ואין כאן כפל דמודה בקנס פטור:

    ואם משבאו עדים - ונתחייב בכפל הודה:

    משלם כפל ואשם וחומש עולה לו בתוך הכפל - שהרי חומש לבעלים הוא והוא שקל וע"כ הא דר' יעקב בששוין כאחד החומש והכפל קמיירי דאי הוה כפילא טפי מחומשא לאו חומשא הוי ולא מיפטר ליה עד דמשלם חומש דחומש כפרה דשבועה הוא:

    בבא קמא 65 עמוד א

    1אין לי אלא ידו, גגו חצירו וקרפיפו מנין? ת"ל (שמות כב, ג) ״אם המצא תמצא״ מ"מ׃

    2א"כ לימא קרא או ״המצא המצא״ או ״תמצא תמצא״; מדשני קרא, ש"מ תרתי.

    3גופא אמר רב: קרן כעין שגנב. תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין.

    4מאי טעמא דרב? אמר קרא: ״גניבה״ וחיים״. אמאי קאמר רחמנא ״חיים בגניבה? אחייה לקרן כעין שגנב.

    5אמר רב ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא. דתניא: כחושה והשמינה משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב.

    6אמרי, משום דא"ל ״אנא פטימנא ואת שקלת״׃

    7ת"ש שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב!

    8התם נמי משום דאמרינן ליה: מה לי קטלה כולה, מה לי קטלה פלגא. כי קאמר רב ביוקרא וזולא הוא דקאמר.

    9היכי דמי? אילימא דמעיקרא שויא זוזא, ולבסוף שויא ד' זוזי קרן כעין שגנב; לימא פליגא דרב אדרבה? דאמר רבה: האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה, מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי, תברה או שתייה משלם ד' איתבר ממילא משלם זוזא.

    10אמרי: כי קאמר רב כגון דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא; קרן כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין.

    11תני רבי חנינא לסיועיה לרב: בעה"ב שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, והודה, ובאו עדים אם עד שלא באו עדים הודה, משלם קרן וחומש ואשם; ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם, וחומשו עולה לו בכפילו; דברי רבי יעקב.

    Tosafot

    אין לי אלא בידו - פי' שגנבו בידו ממש גגו חצירו כלומר שהכישה במקל מחצירו של בעה"ב ונכנסה לגגו חצירו וקרפיפו ואיצטריך לרבויי חצר לאשמועינן דחצר קונה אף לחובתו דלא תימא כשליח דמיא ואין שליח לדבר עבירה קמ"ל דקונה כדמפרש בפ"ק דב"מ (דף י:) דיש שליח לדבר עבירה היכא דשליח לאו בר חיובא הוא וכן מוכח התם כדפרישית:

    ליכתוב או אם המצא המצא או תמצא תמצא - משמע דאורחיה דקרא ליכתוב ב' פעמים תיבה אחת וכן בהחובל (לקמן בבא קמא פה.) גבי ורפא ירפא וקשה. דבריש היו בודקין (סנהדרין דף מ: ושם ד"ה מדהוה) קאמר גבי גז"ש דהיטב היטב דמופנה מדה"ל למכתב או דרוש תדרוש או חקור תחקור מדשני קרא בדבוריה בהיטב כו' משמע דאי הוה כתב הכי לא הוה מופנה ואמאי אכתי הוה מופנה מדהוי ליה למיכתב או דרוש דרוש או תחקור תחקור וי"ל דאין ה"נ אלא משום דאין יורד לאותה סברא וניחא ליה למנקט כפל לשון השגור בכמה מקומות כמו העניק תעניק נתון תתן (דברים ט״ו:י״ד):

    גופא אמר רב קרן כעין שגנב - במסקנא דמילתא אמרינן דרב איירי לענין יוקרא וזולא וא"ת ומאי קמ"ל מתניתין היא בריש הגוזל קמא (לקמן בבא קמא דף צג:) כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואע"ג דמתני' משמע דלענין שינוי איירי כגון עצים ועשאן כלים והתם (דף צו:) נמי קאמר בגמ' כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה לאתויי דר' אלעאי גזל טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו מ"מ לענין יוקרא וזולא נמי איירי כדמוכח בסוף המפקיד (ב"מ דף מג.) דמייתי לה איוקרא וזולא וכן פרק כל שעה (פסחים דף לב.) גבי אוכל תרומה דקאמר היכא דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא לא תבעי לך דודאי לפי דמים משלם דלא גרע מגזלן דתנן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה וי"ל דעיקר רב לא אתא לאשמועינן אלא תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין והא דקאמר מ"ט דרב אתשלומי כפל ותשלומי ד' וה' קא בעי וה"פ אמר קרא גניבה וחיים אחייה לקרן כעין שגנב ומשמע ליה דוקא לקרן ולא תשלומי ד' וה' וא"ת בהגוזל קמא (לקמן בבא קמא דף קה.) דאמר רבא גזל שלש אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על ב' והחזיר לו ב' חייב להחזיר לו אחת ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח אמאי לא מייתי ראיה ממתני' דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה כיון דלענין יוקרא וזולא נמי איירי וי"ל דממתניתין דכל הגזלנים לא מצי מייתי דהתם אם איתא לגזילה בעין הויא בת השבה ולהכי כי ליתא נמי בעין משלם כשעת הגזילה אבל גבי אגודה דאם איתא בעין לא הויא בת השבה דהשתא לא שויא פרוטה הוה אמינא דכי ליתא נמי לא משלם אבל מההיא דחמץ ועבר עליו הפסח מייתי שפיר דאילו הוי בעין לא שוי מידי אפ"ה היכא דליתא בעין משלם כדמעיקרא ובפרק כל שעה (פסחים דף לב.) הוי מצי לאתויי מההוא דגזל חמץ דמשלם כדמעיקרא אלא דניחא ליה להביא ההיא דכל הגזלנים שהיא שנויה תחילה ועוד אור"י דמגזל חמץ לא מצי למידק כלל דלפי דמים משלם היכא דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא דה"א דגבי חמץ כי ליתא בעין בעי לשלומי ליה חמץ מעליא כאותה חתיכה שגזל דלפי מדה משלם אבל לא כדמים של שעת הגזילה:

    דתניא כחושה והשמינה כו' - תימה היכי ס"ד דרב ששת שדבר רב בכחושה והשמינה דא"כ היה מגרע כחו של קרן וממילתיה דרב משמע שבא ליפות כחו של קרן ולגרע כח כפל וד' וה' דקאמר אחייה לקרן דוקא כעין שגנב ואחייה משמע לשון יפוי כח וי"ל דאחייה אין לשון יפוי אלא לשון תשלומים וכל דבר שמשלים החסרון שגנב או גזל קרי אחייה וכן משמע בסוף שמעתין דקאמר. טלאים כדמעיקרא [משלם] כפל ד' וה' כשל עכשיו משמע אפי' מעיקרא שויא זוזא ולבסוף ד' דומיא דטלה ונעשה איל משלם כפל כי השתא לפי' ר"י דלקמן ושם אפרש בע"ה ומיהו ר"ת פי' בע"א לקמן דלגרע כח הכפל קאמר רב כשעת העמדה בדין ולא ליפות:

    אנא מפטימנא ואת שקלת - משמע דכשנתפטמה מאליה הוי כשעת העמדה בדין ולפי זה הוה מצי לאוקמי מילתיה דרב כשנתפטמה מאליה ולא הוה צריך לאוקמיה ביוקרא וזולא ומיהו לפי האמת אפי' כשנתפטמה מאליה משלם כפל ד' וה' כעין שגנב כמו בטלה ונעשה איל דאמר לקמן דמשלם כפל ד' וה' כעין שגנב ואפי' שינוי לא קני משום דאמר ליה אטו תורא גנבי מינך דיכרא גנבי מינך הכא נמי כשנתפטמה מאליה מצי אמר ליה אטו שמינה גנבי מינך ודוקא ביוקרא וזולא הוא דקאמר רב כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין דלא שייך למימר אטו יוקרא גנבי מינך וטעמא אפרש לקמן בע"ה גבי הא דקאמר טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו:

    מה לי קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא - פ"ה משום דהכחשה אתחלה דטביחה היא וקשה לר"י דלא שייכא הכחשה לטביחה מידי כיון שאם היה הורגה כולה בענין זה לא היה בה דין ד' וה' אלא הכי פריך מה לי קטלה כולה דאין הולכין בתר הדמים דהשתא דקנאה בשינוי ואינה של נגנב אלא בתר מעיקרא שהיתה שלו וה"ה בקטלה פלגא ולפי זה ה"ה בהוכחשה ממילא דמשלם כדמעיקרא דמה לי מתה כולה מה לי מתה פלגא ודאי מתה כולה מאליה יש לחייבו כדמעיקרא שהיתה של נגנב ולא בתר השתא וכי קא משני ומוקי מילתא דרב ביוקרא וזולא לא הוה מצי לאוקמי בכחשה דממילא ועוד אר"י דמצי לפרש בע"א מ"ל קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא כלומר אפי' למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף ולא מחייב ד' וה' עד משהו אחרון אפ"ה לא אזלינן בתר חשיבותא דההיא שעתא כפי מה שהוא שוה במשהו אחרון אלא כפי מה ששוה קודם שחיטה א"כ כי קטלה פלגא נמי דהיינו הכחישה לא אזלינן בתר השתא אלא בתר מעיקרא ולפי טעם זה ה"מ לאוקמיה מילתי' דרב בהוכחשה ממילא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רב קרן כעין שגנב ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין. איכא למידק דמקרן כעין שגנב מאי קא משמע לן רב מתניתין היא כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה (לקמן בבא קמא צג, ב), וליכא למימר דמתניתין כשנשתנה וכדתניא ברישא דמתניתין הגוזל עצים ועשאן כלים אי נמי פרה ונתעברה וילדה אצלו רחל ונטענה אצלו וגוזזה אבל ביוקרא וזולא לא איירי מתניתין ורב הא אשמועינן דלא איירי מתניתין אלא ביוקרא וזולא, לא היא דמתניתין דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה כללא הוא ואפילו ליוקרא וזולא וכדמוכח בפרק המפקיד (ב"מ מג, ב) דאמרינן התם אמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שוייא זוזא והשתא שוה ארבעה תברא או שתיא משלם ארבעה איתבא ממילא משלם זוזא וכו' ואייתינן עלה הא דתנן התם בית הלל אומרים כשעת הוצאה ודייקינן מאי כשעת הוצאה אילימא כשעת הוצאה מן העולם מי איכא למאן דאמר והתנן (כל) הגזלנין משלמין כשעת הגזלה, אלמא מתניתין כללא הוא ואפילו ליוקרא וזולא. ויש לומר דעיקרא מאי דאתא רב לאשמועינן לא קרן כעין שגנב אלא לאשמועינן כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין והא דקא בעי הכי מאי טעמא דרב אכפל תשלומי ארבעה וחמשה קאי והא נמי דקאמר אמר קרא גנבה וחיים אמאי קאמר חיים בגניבה אחייה לקרן כעין שגנב הכי פירושו אחייה לקרן דוקא כעין שגנב אבל שאר התשלומין לא ולא גרסינן קרן כעין שגנב מאי טעמא דרב ואפילו לפי אותה גירסא נראה דהכי נמי פירושו לומר קרן לבד כעין שגנב מנא לן.

    הא דאמרינן - דאמר ליה אנא מפטמנא ואת שקלתיה. פירות מפטמנא מילתא בעלמא הוא דקאמר דלאו דוקא כשפטמה הוא הא נתפטמה ממילא שקיל דהא אמר ליה אטו שמנה גזל מינך וכדאמרינן לקמן (בבא קמא סה ע"ב) בטלה ונעשה איל דאמר ליה אטו תורא גזלי מינך דכא גזלי מינך, וכחושה ושמנה דקתני בברייתא לא השמינה הוא קתני אלא כשהשמינה מעצמה קתני, אבל ביוקר לא שייך למימר יוקר גזל מינך דיוקרא לא נתחדש בגופה של בהמה.

    הא דאמרינן בשמנה והכחישה - דאמרינן ליה מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא. פירש רש"י ז"ל דכחש תחלת קטלא היא, והקשו עליו בתוספות אם כן הכחישה ומתה מתוך כחשותה לשלם ארבעה וחמשה, ומפרשים הם מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא כלומר אפילו למאן דאמר אינה לשחיטה אלא בסוף ולא מחייב בארבעה וחמשה אלא אמשהו אחרון אפילו הכי לא אזלינן בתר חשיבות ההיא שעתא כפי מה שהיא שוה במשהו אחרון אלא כפי מה שהיתה שוה קודם לכן כשהיא חיה גמורה אם כן כי קטלא פלגא נמי דהיינו הכחשה לא אזלינן בתר הכחשה דהשתא אלא בתר מעיקרא.

    חומשו עולה לו בכפלו - כלומר שמשלם החומש ועולה לו לכפל שאינו חייב ליתן את הכפל ומשום הכי פריך ליה אילימא דמעיקרא שוה ארבעה השתא ארבעה היאך אפשר שיהא חומשו דלא הוה אלא זוזא פוטרו מן הכפל שהוא ארבעה וכי (מפני) שמחוייב שני חיובין נאמר כן שיתן המעט ויפטר מן המרובה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 65a

    Bava Kamma 65a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 221 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 65a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026