Talmud Builders

    Bava Kamma 79a

    Chapter 7 - Merubbeh

    גם: בבא קמא דף ע״ט ע״א, פרק ז׳ מרובה

    English translation - Bava Kamma 79a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The baraita continues: If he stole an animal and consecrated it, or if he stole an animal and sold it on credit, i.e., without receiving any money for it at the time, or if he stole an animal and exchanged it for another item, or if he stole an animal and gave it to another as a gift, or if he stole an animal and used it to repay his debt, or if he stole an animal and used it to pay for an item he purchased on credit, or if he stole an animal and sent it in the form of presents to his betrothed in his father-in-law’s house, in all of these cases he pays the fourfold or fivefold payment, as these acts are all considered forms of selling. This concludes the baraita .

    2The Gemara asks: What is this baraita teaching us? All of the halakhot it states are obvious. The Gemara answers: The first clause teaches us, through the case of one who stole an animal and gave it to another and that person slaughtered or sold it on his behalf, that in this case there is agency for transgression. Even though in the entire Torah there is a principle that there is no agency for transgression, here there is agency for transgression. The Torah’s principle is that a transgression committed by an agent who was appointed by another person is not considered the act of the one who appointed the agent, but the independent act of the agent himself. The case discussed by this baraita is an exception to the rule, as here, the agent’s slaughter or sale of the animal is legally considered the action of the thief.

    3What is the reason that this case is an exception to the principle? It is because the verse states: “And slaughters it or sells it” (Exodus 21:37), which juxtaposes the two acts of slaughtering and selling. This teaches that just as one becomes liable for selling, which by definition is impossible without another party, i.e., the buyer, so too one becomes liable for slaughtering even when it is by means of another party, i.e., when the thief instructs another person to slaughter the animal on his behalf.

    4And the latter clause of the baraita teaches us a novelty in the case of one who stole an animal and consecrated it. The novelty is that this is considered a sale despite the fact that there is no purchaser. This is due to the following argument: What difference is it to me if he sold the animal to an ordinary person, and what difference is it to me if he sold it to Heaven by consecrating it? If the animal changes ownership, it is considered a sale, and it does not matter if the new owner is an ordinary person or the Temple treasury.

    5MISHNA: If one stole an animal in its owner’s domain, i.e., he took hold of it or established control over it but had not yet removed it from the owner’s premises, and then he slaughtered it or sold it outside of the owner’s domain; or if he stole an animal outside of the owner’s domain and slaughtered it or sold it in the owner’s domain; or if he stole an animal and slaughtered it or sold it, and all of this occurred outside the owner’s domain, in all of these cases, he must pay the fourfold or fivefold payment. But if he stole it and slaughtered or sold it, and all of this occurred in the owner’s domain, he is exempt from any of the fines for theft, as it is not considered theft until the stolen object is actually removed from the owner’s premises.

    6If the thief was in the process of leading the animal and leaving the owner’s premises, and it died while it was still in the owner’s domain, the thief is exempt from all fines. If he lifted it up or led it out of the owner’s domain and then the animal died, he is liable for his theft. For an act to be considered theft, the thief must acquire the item by pulling it or moving it, which are ineffective forms of acquisition on the owner’s premises; or by lifting it up, which is effective even when performed in the owner’s domain.

    7If the thief gave the animal as payment for the redemption of his firstborn son, or as payment to a creditor, or conveyed it for safeguarding to an unpaid bailee, or lent it to a borrower, or conveyed it for safeguarding to a paid bailee, or leased it to a renter, and he was leading out the animal and it died in the owner’s domain, the thief is exempt from all fines. If that individual, following the thief’s instructions, lifted up the animal or led it out of the owner’s domain, and it subsequently died, the thief is liable for the theft. The thief is liable for instructing another to remove the animal for the purposes of payment of a debt, safekeeping, borrowing, or rental, as this is tantamount to the thief taking it with his own hands.

    8GEMARA: Ameimar raises a dilemma: Did the Sages institute the requirement of pulling or leading an animal with regard to bailees, or not? When an animal or other item is purchased, the parties to the sale are not bound by the deal until the purchaser performs an act of acquisition, one of which is pulling the animal or leading it along. Did the Sages institute an ordinance that the same applies to bailees? In other words, does the bailee’s obligation to safeguard the animal or item begin as soon as he consents to watch it, or only after he has taken the animal and moved it even minimally?

    9Rav Yeimar said: Come and hear a proof from the mishna: If the thief gave the animal as payment for the redemption of his firstborn son, or as payment to a creditor, or conveyed it for safeguarding to an unpaid bailee, or lent it to a borrower, or conveyed it for safeguarding to a paid bailee, or rented it to a renter, and he was leading out the animal and it died in the owner’s domain, the thief is exempt from payment. What, is it not talking about the bailee leading out the animal, when it states that the thief is exempt? And if so, conclude from this mishna that the Sages instituted the requirement of pulling with regard to bailees. If the bailee’s obligation begins immediately upon his consent to watch over the item, it would be considered stolen by the thief at that stage, even before the bailee moves it.

    10Ameimar said to Rav Yeimar: No, this is not necessarily the correct interpretation of the mishna. The mishna may mean that the owner gave the animal to his creditor or to a bailee, and subsequently a thief came to steal it from the house of the creditor or the bailee, and it was the thief who was leading the animal out of those premises when it died.

    11Rav Yeimar asked: How can that clause of the mishna refer to an animal that died as the thief was leading it out? The mishna already taught this halakha in the first clause. Ameimar answered: Nevertheless, it is possible that the mishna taught this halakha concerning a thief who stole an animal from its owner’s house, and then taught it again with regard to a thief who stole an animal from a bailee’s house.

    12Rav Ashi said to Ameimar: Do not reject Rav Yeimar’s argument by means of this alternative interpretation of the mishna. It is not reasonable to assert that the mishna taught this halakha twice, as what difference is it to me if the thief stole it from the bailee’s house and what difference is it to me if the thief stole it from the owner’s house? There is no halakhic distinction between these two cases. Therefore, the mishna would not have discussed both of them.

    13Rather, is it not more reasonable to say that the mishna should be interpreted as meaning that the bailee was leading the animal out of the owner’s house at the behest of the thief, as Rav Yeimar claimed? And therefore, one should conclude from the mishna that the Sages instituted the requirement of pulling with regard to bailees. The Gemara affirms: Conclude from the mishna that they did. It was also stated explicitly that Rabbi Elazar says: Just as the Sages instituted the requirement of pulling with regard to purchasers, so too they instituted the requirement of pulling with regard to bailees.

    14This is also taught in a baraita : Just as the Sages instituted the requirement of pulling with regard to purchasers, so too they instituted the requirement of pulling with regard to bailees. And just as land is acquired by the payment of money, by the writing of a deed of sale, or by the purchaser taking possession of the land through working it, so too a rental deal is finalized by the payment of money, by the writing of a deed of rent, or by the renter taking possession of the land. This concludes the baraita .

    15The Gemara asks: When the baraita speaks of rental, it is referring to rental of what kind of property? If we say

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והקיף - מכר באמנה ואשראי ולא קיבל דמים:

    גנב ופרע בהקיפו - שהקיפו חבירו פרקמטיא באשראי ופרע לו בהמה זו:

    מתני' וטבחו ומכרו חוץ מרשותו - כשהוציא מרשותו נעשה עליו גנב (לרב יהודה) וקנאו:

    או שגנב חוץ מרשותו - קנאו במשיכה מיד ונעשה גנב עליו אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור דלא נעשה עליו גנב:

    היה - גנב מושכו ויוצא פטור מכלום:

    הגביהו - אפי' ברשות בעלים שהרי הגבהה קונה בכל מקום במסכת קדושין (דף כה:):

    נתנו - בעליו לבכורות בנו לכהן בה' סלעים של פדיון הבן. ל"א נתנו גנב לבכורות בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לשומר חנם ולשואל:

    היה מושכו - הכהן או בעל חוב או השומר ומת ברשות בעלים:

    פטור - הגנב מכלום ולשון אחרינא עיקר האי חייב אגנב קאי דמחייב גנב בקנין שלוחיו דאי בנותנו בעליו מאי חייב נהי דשואל מצי למימר חייב באונסין אלא שאר שומרים מי חייבי במתה כדרכה ועוד לגבי כהן ובעל חוב מאי חייב ופטור איכא הפסיד ולא הפסיד מבעי ליה:

    גמ' תיקנו משיכה בשומרים - שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך:

    מאי לאו - היה מושכו שומר ומת חייב גנב במשיכת שומר:

    גמ' תיקנו משיכה בשומרים - שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך:

    לא גנב - והכי קאמר נתן בעל הבית לבכורות בנו כו' ובא גנב לגונבו משם היה מושכו ויוצא כו':

    בבא קמא 79 עמוד א

    1גנב והקדיש; גנב והקיף; גנב והחליף; גנב ונתן במתנה; גנב ופרע חובו; גנב ופרע בהקיפו; גנב ושלח סבלונות בבית חמיו משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

    2מאי קמ"ל אשמעינן רישא גנב ונתן לאחר וטבח דיש שליח לדבר עבירה. אע"ג דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה, הכא יש שליח לדבר עבירה.

    3מאי טעמא? ״וטבחו״ ומכרו; מה מכירה דלא אפשר דלאו על ידי אחר, אף טביחה ע"י אחר מחייב.

    4ואשמעינן סיפא גנב והקדיש מה לי מכרו להדיוט, מה לי מכרו לשמים.

    Mishna

    5גנב ברשות הבעלים, וטבח ומכר חוץ מרשותם; או שגנב חוץ מרשותם, וטבח ומכר ברשותם; או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אבל גנב וטבח ומכר ברשותם פטור.

    6היה מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים פטור. הגביהו או הוציאו מרשות בעלים, ומת חייב.

    7נתנו לבכורות בנו או לבעל חוב, לשומר חנם, לשואל, לנושא שכר ולשוכר; והיה מושכו, ומת ברשות הבעלים פטור. הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים, ומת חייב.

    Gemara

    8בעי אמימר: תיקנו משיכה בשומרים, או לא?

    9אמר רב יימר, ת"ש נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו, לשומר חנם ולשואל, לנושא שכר ולשוכר; היה מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים פטור. מאי, לאו שומר וש"מ תיקנו משיכה בשומרין?

    10אמר ליה: לא, גנב.

    11הא תנא ליה רישא! תנא גנב שגנב מבית הבעלים, ותנא גנב שגנב מבית שומר.

    12אמר ליה רב אשי: לא תדחייה; מה לי גנב שגנב מבית שומר, מה לי גנב שגנב מבית בעלים?

    13אלא לאו שומר וש"מ תיקנו משיכה בשומרין? ש"מ איתמר נמי, אמר ר' אלעזר: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות, כך תיקנו משיכה בשומרין.

    Baraita

    14תניא נמי הכי: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות, כך תיקנו משיכה בשומרין. וכשם שהקרקע נקנית בכסף, בשטר ובחזקה, כך שכירות נקנית בכסף, בשטר ובחזקה.

    15שכירות דמאי? אילימא׃

    Tosafot

    גנב והקדיש משלם ד' וה' - כדמפרש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ואיירי בקדשי בדק הבית דלא שייך למימר מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כמו בקדשי מזבח שקרבן קרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעליו עליו ואין להקשות אמאי לא פריך לעיל (בבא קמא דף עו.) וליפלוג וליתני בדידיה בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית משלם תשלומי ארבעה וחמשה כדפריך לעיל ולפלוג וליתני בדידיה בד"א בקדשים קלים דלעיל פריך שפיר דהוי הכל קדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית לא בעי לפלוגי דסתם קדושה דשור ושה דמחיים הוי למזבח אע"ג דהתם מפליג וקאמר טבח ואח"כ הקדיש משלם ארבעה וחמשה ואותו הקדש הוי קדשי בדק הבית התם לא הוי מחיים ולמ"ד יאוש לא קני א"ש שכשמקדיש לאחר יאוש לאו דידיה קמקדיש ולמ"ד יאוש קני וחיובו הוה דוקא לפני יאוש אבל אחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר אפ"ה מחייב אהקדש אע"ג דלא חייל הקדש מקמי יאוש כי היכי דמחייב במכר ומתנה קודם יאוש אע"ג דלא אהנו מעשיו שלא חל המכר והמתנה כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט בדבר שבידו להקדיש:

    אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור - בשלא הגביהו עסקינן דבהגביהו הוי קני וחייב כדלקמן:

    או שהוציאו מרשות בעלים כו' - בריש אלו נערות (כתובות דף לא: ושם.) פליגי רב אחא ורבינא חד אמר שהוציאו לסמטא אבל לרה"ר לא קני ודייק מסיפא הוציאו דומיא דהגביהו דאתי לרשותיה ואידך אמר אפילו הוציאו לרה"ר קנה ודייק מרישא דמת ברשות בעלים פטור הא חוץ לרשות חייב אפי' הוציאוהו לרה"ר ונראה דההוא פליג אאביי ורבא דאמרי בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פד:) משיכה קונה בסמטא אבל לא ברה"ר ואין נראה לחלק כלל בין קניית גנב שאין אלא להתחייב באונסין ולשאר קניות מדדרשינן לעיל (בבא קמא דף סה.) גבי גנב אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין משמע דלא מחייב אלא במקום שראוי לקנות כי היכי דדרשינן גיטין (דף עז.) ונתן בידה ונראה דהלכה כאביי ורבא מדמייתי מילתייהו בהמוכר [את] הספינה (שם) משמע שהם עיקר ולא שייך כאן כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כרבינא לקולא:

    נתנו לבכורות בנו או לב"ח - אותו לשון שפירש בקונטרס דאבעלים קאי רחוק מאד חדא שצריך לפרש לאותו לשון שמת בפשיעה ולא כי אורחיה ועוד דלשון חיוב ופטור לא שייך אבכורות בנו וב"ח וצריך לדחות דמשום אחרינא נקט חיוב ופטור ועוד דבתוספתא (פ"ז) קתני הגביהו או נתנו לבכורות בנו משמע דאגנב קאי דאי אבעלים מה צריך הגבהה והא דידיה הוא ועוד דראיה דמייתי ממתני' בגמרא אבעיא דתקנו משיכה בשומרים אי אפשר ליישבה להאי לישנא לפי מה שמפרש בגמ' ול"א שפירש בקונטרס נתנו הגנב לבכורות בנו הוא עיקר דמתחייב הגנב במשיכת הני וא"ת ואמאי מחייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה וי"ל דהנהו לא ידעי דאתי לידיה באיסורא אלא סבורין שהיה שלו ובין ללישנא דמפרש בפ"ק דבבא מציעא (דף י: ושם) טעמא דאין שליח לדבר עבירה משום דשליח בר חיובא הוא ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובין ללישנא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אין שייך לכאן דהתם אין יודע שהשליח יעבור אבל כאן יודע הוא שיקח מאחר שהוא סבור שהוא שלו ולעיל (בבא קמא עא.) גבי גנב וטבח בשבת דמוקי לה בטובח על ידי אחר ופריך וכי היכן מצינו שזה חוטא וזה מתחייב הוי מצי למימר דסבור שהוא שלו אבל משני שפיר והאמת אבל ק"ק היכי יליף מה מכירה ע"י אחר אף טביחה כו' דלמא דוקא כשסבור שהוא שלו כיון דליכא יתור: [ועיין תוס' קדושין מב: ד"ה אמאי]:

    תיקנו משיכה בשומרין או לא - הא לא מבעי ליה אי משעת משיכה [או משעת מלאכה] מתחייבים כל חד וחד כדיניה שומר חנם בפשיעה ושומר שכר בגניבה ואבידה ושואל באונסין דפשיטא דמשעת משיכה מתחייבים דאם לא כן מאימתי דבהשואל (ב"מ דף צח: ושם) תנן אם אמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב ובגמרא אמר פרה במשיכה ובשמעתין דשואל קורדום (שם צט.) אמר אי לאונסים מ"ש פרה דמשעת שאלה אלא אור"י דמבעי ליה בשואל ושוכר אי מצי משאיל ומשכיר למיהדר ביה אפי' משך עד שיתחיל במלאכה או לא דאיכא למ"ד גבי שואל קורדום מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו ומצי משאיל הדר ביה וכן בפרה עד שיעשה בה מלאכה ופשיט ליה ממתניתין דנתנו לבכורות בנו דקתני הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב מאי לאו שומר ומדמחייב גנב אמשיכת שומר ש"מ דמשיכה גמורה הוא שאין יכול לחזור בו שאם היה יכול לחזור בו לא היה מתחייב במשיכתו ומשני לא גנב שהיה גנב מושכה מבית שומרים ותנא גנב שגנבו מבית שומרים ומיירי שלא נתן לבכורות בנו ולבעל חובו לגמרי דא"כ הוו בעלים ולא שומר אלא אפותיקי בעלמא עשה להם שאם לא יפרע עד יום פלוני שיהא קנוי להם ורב הונא דאמר בפרק השואל דלא ביקע בו מצי משאיל הדר ביה הוה דחי הכי ולא חייש לפירכא דבסמוך מה לי גנב מרשות שומר מה לי גנב מרשות בעלים ובהאיש מקדש (קדושין דף מז: ושם) איכא תנא כרב הונא דאפי' במלוה יכול לחזור כל זמן שלא הוציאו כ"ש שאילה וג' מחלוקות בדבר דלרב הונא לא תקנו משיכה בשומר ולר"א תקנו כדקאמר התם ופליגא דר"א ולר' אלעזר נמי מדאורייתא יכול לחזור אלא שחכמים תקנו דלא מצי הדר ביה משעת משיכה ועוד קאמר התם ופליגא אדרבי אמי דאמר ר' אמי המשאיל קורדום של הקדש לחבירו מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה משמע דסבר דקנה מדאורייתא דאי מדרבנן ומעל משום דמדרבנן אין יכול לחזור כמו נתנה לבלן בפרק הזהב (ב"מ דף מח. ושם) א"כ הוי חומרא דאתי לידי קולא דחבירו מותר לבקע בו לכתחילה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני' גנב מרשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותן וכו' אבל אם גנב וטבח ברשותן פטור. כל המפרשים פי' סיפא בשלא הגביה שאלו הגביה כבר קנאו בהגבהה דהגבהה קונה בכ"מ והלכך בשטבח ומכר חייב שכבר נתחייב בגניבה. ויש להקשות א"כ מ"ש ברשותן אפילו שלא ברשותן בכי האי גוונא פטור דהכא לאו ברשויות קמיירי אלא בקניות וכאן וכאן בשקנה חייב ובשלא קנה פטור, ואי משום משיכה קאמר כלומר בשמשך בחוץ קנה וחייב דמשיכה קונה, וברשות הבעלים לא קנה, א"כ האיך מסתם סתומי גנב בחוץ דהא איכא רה"ר שאינו קונה במשיכה, ואפילו את"ל דמסתמא האי בחוץ במקום הראוי לקנות במשיכה קאמר כגון בסימטא א"נ בצידי רה"ר למ"ד (כתובות ל"א ב') לאו כרה"ר דמו וא"נ ברה"ר עצמה למ"ד דמשיכה קונה בכ"מ ואפילו ברה"ר, דע"כ אית לן למימר הכי בסיפא דקתני הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים חייב, אכתי איכא למידק דהא בהדיא קתני לה בבבא אחרינא דקתני הי' מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים ומת חייב. והראב"ד ז"ל כתב דהא אתא לאשמועינן דבעינן המצא תמצא בידו הגניבה כלומר שתצא מרשות הבעלים ואם נמצאת בידו או בשעת גניבה או בשעת טביחה ומכירה חייב. ואי קשיא לך סיפא הגביהו ומת ברשות בעלים חייב, התם דעתו להוציאו היה אע"פ שלא הספיק להוציאו אבל זה שלא הוציאו משם והיה יכול להוציאו מזיק הוא ואינו גנב שדבר בו הכתוב.

    גמ' בעי אמימר תקנו משיכה בשומרין או לא - לא מסתפקא ליה לאמימר אם מתחייבים השומרים במשיכה אם לאו דפשיטא דבשעת משיכה קנו לאונסין וכדתנן בפ' השואל אמר לו שלח לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי ושלחה בידם חייב, וגרסינן נמי התם א"ר הונא השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו ואמרינן למאי אילימא לאונסין מ"ש מפרה דמשעת שאלה אלא לחזרה, אלא קמיבעיא ליה אם תקנו בהם משיכה לחזרה כההיא דרב הונא קמבעיא ליה והמשאיל והמשכיר יכולין לחזור בהן עד שלא התחילו להשתמש בה או קנו משעת משיכה, ופשיט ליה ממתני' דקתני נתנו לבכורות בנו וכו' ולשומר חנם ולנושא שכר וכו' היה מושכו ויוצא ומת חייב מאי לאו שומר ובמשיכתו נתחייב הגנב וש"מ דמשיכת השומר משיכה גמורה היא שאין הגנב יכול לחזור בו שאילו היה יכול לחזור בו לא הי' הגנב מתחייב במשיכת השומר שעדיין לא יצאה מרשותו, ומשני לא גנב ומתני' ה"ק נתנו הבעלים לבכורות בנו והגנב היה מושכו ויוצא מבית השומר או מבית כהן חייב דגונב מבית האיש קרינא. ולפי פי' זה נתנו לבכורות בנו ולבעל חובו לא שנתנו להן לגמרי קאמר שא"כ היינו בעלים, אלא שנתנו לבכורות בנו ולבעל חובו באפותיקי קאמר שאם לא יפרע עד יום פלוני שיהא קנוי להם ולעולם השומר לא קנאו במשיכה לבד לחזרה עד שישתמש בה, וזה כדעת רב הונא דאמר בפ' השואל בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו. וג' מחלוקות בדבר, רב הונא סבר לא קנאו לחזרה ואפי' מדרבנן עד שיבקע בו ור' אמי סבר דמכיון שמשך אינו יכול לחזור בו דבר תורה וכדאמר התם על ההיא דרב הונא ופליגא דר' אמי דאמר ר' אמי השואל קרדום של הקדש מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחלה אלמא קני לו דבר תורה דאי לא האיך מבקע בו חבירו לכתחלה. ור"א סבר דדבר תורה ניתן לחזרה עד שיבקע בו אלא שתקנו בו חכמים משיכה וכדאמר נמי התם ופליגא נמי דר"א דאמר ר"א תקנו משיכה בשומרין כדרך שתקנו משיכה בלקוחות. אמר ליה רב אשי לא תדחיי' וכו' אלא לאו שומר וש"מ תקנו משיכה בשומרין כיון שנתחייב הגנב במשיכתו של השומר. והראב"ד ז"ל הקשה לפירוש זה דהיאך אפשר לומר שתהא משיכת השומר כמשיכת הגנב לקנות אותה הגנב באותה משיכה ולהתחייב עליה, דלא מבעי' למ"ד (ב"מ ח' א') המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו אלא אפילו למ"ד קנה חבירו הכא לא קנה הגנב דהתם שאני שמתכוין לזכותו למי שהגביהו לו אבל הכא שומר כי מגביה לי' לא לזכותו לגנב הוא מגביהו אלא לשמירה בעלמא א"כ במאי קני לי' גנב, והוא ז"ל פי' הא דאמימר תקנו משיכה בשומרין כלומר ולא נתחייב באונסין עד שימשוך או דילמא מכיון שקבל עליו נתחייב בשמירתו וכדאמרינן בהשואל (צ"ד ב') פרה במשיכה ובעלים באמירה, ושאל כאן אמימר מי נימא דפרה באמירה כבעלים. ואתינן למפשטה ממתניתין דקתני נתנו לבכורות בנו ולבעל חובו ולשומר חנם וכו' הי' מושכו ויוצא וכו' ברשות בעלים פטור מאן פטור לאו שומר, ותרתי מילי קתני נתנו הגנב לבכורות בנו ולבעל חובו ומשכוהו אלו ויצאו פטור הגנב מתשלומי ארבעה וחמשה שעדיין לא קנאו ואין כאן מכירה וכן אם מסר אדם שורו לשומר חנם ולשואל אין השומר חייב בשמירתן עד שיוציאנו מרשות הבעלים, וש"מ תקנו משיכה בשומרין. לא גנב וחדא קתני שאם נתנו גנב לבכורות בנו ולבעל חובו אם לא הוציאו מבית בעלים פטור וכן אם גנבו מבית שומר והיה מושכו ברשותן ויוצא ומת ברשותן פטור ואם הגביהו או שהוציאו מרשות השומר חייב דוגונב מבית האיש קרינא ביה דפקדון כל היכא דאיתיה ברשותיה דמרי' איתיה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 79a

    Bava Kamma 79a. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 269 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 79a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026