Talmud Builders

    Bava Kamma 20a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 20a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara relates: There was a certain goat that saw a turnip on top of a clay barrel [ dedanna ]. It climbed and went up and ate the turnip, and in doing so it broke the barrel. Rava obligated the owner of the goat to pay the full cost of the damage, both for the turnip and for the barrel. The Gemara explains: What is the reason that he held the owner fully liable for the clay barrel as well as for the turnip? After all, breaking barrels is not the typical behavior of a goat. The Gemara answers: Since it is typical for the goat to eat the turnip, it is also typical for it to climb and go up in order to get it. Consequently, breaking the vessel is categorized as Eating.

    2§ Ilfa says: If a domesticated animal was in the public domain, and it stretched out its neck and ate from a sack of produce that was loaded on the back of another animal, its owner is liable to pay the full cost of the damage. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara explains: The back of the other animal is considered like the courtyard of the injured party, and for this reason the owner of the animal is liable for damage classified as Eating there.

    3The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports his opinion ( Tosefta 1:7): If a person was standing in the public domain, and his basket containing food was slung behind his back, and an animal stretched out its neck and ate from it, its owner is liable. The Gemara rejects this: This baraita does not support Ilfa’s opinion, because one could explain that the case in that baraita is as Rava says in a different situation: The ruling is stated with regard to a jumping animal; here also it can be suggested that the ruling of the baraita is stated with regard to a jumping animal, and since the animal engaged in atypical behavior it is classified as a case of Goring as opposed to a case of Eating. For damage classified as Goring, the owner of the animal is liable for his animal’s actions in the public domain, although he pays only half the cost of the damage.

    4The Gemara asks: And where, i.e., in what context, was Rava’s interpretation initially stated? The Gemara answers: It was stated with regard to that which Rabbi Oshaya says: If a domesticated animal was walking along and eating in the public domain its owner is exempt, but if it was standing and eating he is liable. The Gemara questions this ruling: What is different if it was walking? Is it because eating while walking is the typical behavior of an animal? But standing and eating is also typical behavior. Rava says: Rabbi Oshaya’s ruling is stated with regard to a jumping animal, which is not typical behavior for the animal.

    5§ Rabbi Zeira raises a dilemma: If an animal was rolling, what is the halakha ? The Gemara asks: What are the circumstances of the case about which Rabbi Zeira inquires? The Gemara answers: For example, if there was a sheaf of grain on private property, and it was rolled along by the animal and the sheaf went from the private property into the public domain, and the animal ate it there, what is the halakha ? Should this be treated as a case of Eating on private property, rendering the owner of the animal liable, or should it be treated as a case of Eating in the public domain, thereby exempting him from liability?

    6The Gemara suggests: Come and hear a solution from a baraita , as Rabbi Ḥiyya taught: If a load of food was located partly inside the property of its owner and partly outside of his property, i.e., in the public domain, and an animal ate inside the private property, its owner is liable, as this is a case of damage classified as Eating on the property of the injured party. But if the animal ate outside, its owner is exempt, in accordance with the halakhot of Eating in the public domain. What, is it not that the case is one where the food was rolling along, and the halakha follows the location where it was actually eaten? The Gemara explains: No, say instead: It ate, and for that which was initially inside the private property, its owner is liable even if the food rolled out of the private property, and for that which was initially outside, its owner is exempt.

    7If you wish, say instead that there is a different resolution: When Rabbi Ḥiyya stated his ruling it was with regard to a long stalk of fodder [ de’aspasta ] that was partly inside and partly outside at the time it was consumed, and as the animal ate it the entire stalk was pulled to where the animal was standing.

    8§ The mishna teaches: If the animal ate garments or vessels, the owner must pay for half the cost of the damage. In what case is this statement said? It is said when the animal ate them while located on the property of the injured party, but if he ate them in the public domain the owner of the animal is exempt from liability.

    9The Gemara asks: To which case is this referring? In which case is one exempt from liability if the damage occurred in the public domain? Rav said: It is referring to all of the cases. One is exempt from liability in the public domain even if his animal ate garments or vessels, despite the fact that this is an unusual thing for the animal to do and therefore eating garments or vessels should be classified as a case of Goring, which would normally result in liability when it occurs in the public domain. What is the reason for this? Rav answers his own question by stating a principle: With regard to anyone who deviates from normative behavior in his actions, if another came along afterward and deviates from the norm with regard to the action the first has done and thereby causes damage to him, the one who causes the damage is exempt from liability. In this case, the injured party left his garments or vessels in the public domain and thereby deviated from normative behavior, and therefore the owner of the animal that acted atypically and ate them is exempt from liability.

    10And Shmuel said: They taught in the mishna that one is exempt from liability for damage caused in the public domain only in a case where his animal ate fruit or vegetables, in accordance with the halakhot of Eating in the public domain, but if the animal ate garments or vessels in the public domain, the owner is liable to pay for half the cost of the damage. Since this is atypical animal behavior, it is classified as a case of Goring, for which the owner of the animal is liable even if it occurs in the public domain.

    11And similarly, Reish Lakish said, in accordance with the opinion of Rav: The exemption discussed in the mishna was said in reference to all of the cases. And Reish Lakish follows his own line of reasoning, as Reish Lakish says: If there were two cows in the public domain, one prone and one walking, and the walking cow kicked the prone cow, its owner is exempt from liability; but if the prone cow kicked the walking cow, its owner is liable. This indicates that Reish Lakish accepts the principle: Anyone who deviates from normative behavior, if another came along afterward and deviates from the norm with regard to the action the first has done and thereby causes damage to him, the one who causes the damage is exempt. Since it is atypical behavior for a cow to lie down in the public domain, even if the walking cow also behaved atypically and kicked the prone cow, its owner is exempt from liability.

    12And Rabbi Yoḥanan says, in accordance with the opinion of Shmuel: They taught in the mishna that one is exempt from liability in the public domain only if his animal ate fruit or vegetables, but if the animal ate garments or vessels, the owner is liable to pay for half the cost of the damage.

    13The Gemara asks: Shall we say that Rabbi Yoḥanan does not accept Reish Lakish’s opinion even in the case of the two cows? The Gemara rejects this suggestion: No, actually it is possible that Rabbi Yoḥanan accepts the opinion of Reish Lakish, but he distinguishes between the cases. In the case of garments, it is common for people to put their cloaks down in the public domain in order to rest [ umitpeḥi ], and this is not considered atypical behavior. But it is not common for an animal to lie down in the public domain, and since this animal behaved in an atypical manner, no liability is borne by the owner of the walking cow for engaging in atypical behavior and kicking the prone cow.

    14§ The mishna teaches: And if the animal derives benefit from eating another’s produce in the public domain, although the owner is exempt from paying for the damage it caused, nevertheless the owner of the animal pays for the benefit that it derives. The Gemara asks: And how much is this payment, i.e., how is it calculated? Rabba says: It is the value of, i.e., the amount one would pay, for an equal quantity of stalks of hay or straw. This is because the owner can claim that had his animal not eaten the produce, he would have fed it inexpensive straw, so the animal’s benefit is limited to the cost of the straw that it would have eaten. Rava says: If the animal ate barley, his owner must pay the value of the barley, i.e., as that is typical animal food, but based on the cheapest price available in the market.

    15The Gemara notes: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba and it is taught in a different baraita in accordance with the opinion of Rava. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba: Rabbi Shimon ben Yoḥai said: The animal’s owner pays only the value of stalks of straw.

    16It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava ( Tosefta 1:7): If the animal derived benefit from eating another’s produce, the owner of the animal pays for the benefit that it derived. How so? If the animal ate one kav or two kav of grain, we do not say that he should pay their value. Rather, the court estimates how much a person would pay in order to feed his animal typical food fit for it to eat, even if this particular animal does not usually eat that food, as its owner gives it cheaper food. Therefore, if the animal ate barley, which is typical animal fare, even though it does not usually do so, its owner must pay compensation for the barley that was eaten, at its cheapest market price. Therefore, if the animal ate wheat or another item that is detrimental to it, so that it did not derive any benefit, if this occurred in the public domain the owner is exempt from all liability.

    17§ In connection to the principle stated in the mishna, that if the animal derives benefit the owner of the animal pays for the benefit that it derived, the Gemara relates: Rav Ḥisda said to Rami bar Ḥama: You were not with us at night within our boundary when we raised dilemmas concerning exceptional matters. Rami bar Ḥama said to him: What are the exceptional matters you discussed? Rav Ḥisda said to him: With regard to one who resides in another’s courtyard without his knowledge or permission, must he pay him rent for living there or does he not need to pay him rent?

    18The Gemara asks: What are the circumstances of this question? If we say that the case concerns a courtyard that does not stand to be rented out, i.e., if the squatter would not have lived there the owner would have kept it vacant, and the man squatting there is someone who would not have rented other living quarters because he has other lodgings available to him for free, then it is a case where this one, the squatter, does not derive benefit, and that one, the owner, does not suffer a loss; in that case certainly no payment is necessary. Rather, say that the discussion concerns a case of a courtyard that stands to be rented out, and the man squatting there would have rented other living quarters. If so, then this is a case where this one derives benefit and that one suffers a loss, and in that case he certainly must make payment. The dilemma was not with regard to either of these circumstances.

    19The Gemara explains: No, it is necessary to raise the dilemma in the case of a courtyard that does not stand to be rented out, but the man squatting there would have rented other living quarters had he not squatted in this property. What is the halakha in this case? Is the squatter legally able to say to the owner of the courtyard: What loss have I caused you, as you would not have rented it out anyway? Or perhaps the owner of the courtyard is legally able to say to the squatter:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ההוא ברחאעז:

    בקופצתשקפצה ואכלה על צוארה שאין דרכה בכך ותולדה דקרן הוא וחייבת חצי נזק קאמר:

    כגון דקיימא עמיר ברשות הניזקובהמה ברשות הרבים ומגלגלת ואתי מרשות היחיד לרשות הרבים:

    מאיבתר אכילה אזלינן ופטורה או בתר דשקלה ליה אזלינן וחייבת והוא הדין נמי אי בהמה ברשות הניזק ועמיר ברשות הרבים וגילגלתו מרשות הרבים לרשות היחיד אי בתר אכילה אזלינן חייבת ואי בתר דשקלה ליה אזלינן פטורה:

    משויקס"ד אמתחת מלאה שעורין ואכלה בפנים חייבת:

    מאי לאוכגון שאכלתו כולו והכי קאמר אכלתו בפנים כגון שגלגלה את כולו בפנים חייבת גילגלתו לחוץ פטורה אלמא בתר אכילה אזלינן:

    אימא אכלה על מה שבחוץ פטורהעל מה שהיה מונח מתחילה בחוץ פטורה ועל המונח בתחילה בפנים חייבת דבתר דשקלה ליה אזלינן בין היא בפנים בין היא בחוץ:

    ואיבעית אימאלעולם כדקתני אכלתו בפנים חייבת על כולו אכלתו בחוץ פטורה על כולו ולא תפשוט דגלגול מלתא הוא דכי א"ר חייא בפתילה דאספסתא משוי של שחת שעליו ארוכין וראשו אחד בפנים וראשו אחד בחוץ דכיון דהאי רישא כי גריר ליה אזיל אידך בתריה כמאן דמנח כולו בחד דוכתא דמי הלכך אזלינן בתר בהמה כי קמיבעיא לן כגון שעורין דכוליה גרעין קאי בפנים או בחוץ וכי אכלה האי לא אזיל האי בתריה אי לא מגלגלה ליה:

    פתילהעל שם דארוך הוא קרי ליה פתילה:

    אכולהוהא דקתני מתניתין ברה"ר פטורה אכולהו קאי ואפילו אכסות וכלים דשינוי הוה ותולדה דקרן:

    כל המשנהכגון זה שהניח כסותו וכליו ברה"ר:

    ובא אחר ושינה בוכגון זו שאכלתו:

    בעטה מהלכת ברבוצה פטורהואף על גב דברה"ר חייבת הכא פטורה דכל המשנה כגון זו שרבצה ברה"ר ובא אחר כו':

    מתפחיעומדין לפוש:

    בהמה לאו אורחהלרבוץ:

    דמי עמירשאם אכלה שעורין כדי שביעתה אינו משלם לו אלא דמים שהיה צריך ליתן בקשין ובתבן להאכילה דאמר ליה אי אפשי להאכילה שעורין אלא קשין ותבן:

    דמי שעורין בזולכפי שהיה צריך ליקח שעורין למאכלה אם היה רוצה להאכילה שעורין ולא יתן לו כשער שבשוק דלמא איהו לא מאכיל לה שעורין אלא בזול יתן כדאמרינן בפרק מי שמת (ב"ב קמו:) וכל זוזא חשיב בארבע דנקי דהיינו שני שלישי הדמים:

    אע"פ שאינו רגיללהאכילה שעורין אלא עמיר משלם לו דמי שעורין כפי מה שאדם אחר רגיל ליתן לבהמתו קב או קביים:

    לפיכךכיון דמשערינן בדבר הראוי לה:

    אכלה חטים או כל דבר הרע להדלא נהנית פטורה ברשות הרבים:

    בתחומאלא היית קרוב אצלנו שתוכל לבא. ל"א בתחומא בבית המדרש. ראשון שמעתי:

    ה"ג אי נימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר. דלא עביד למיגר זה שדר באותה חצר אינו עשוי לשכור חצרות לפי שמצויין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר:

    זה לא נהנהדהא שכיחי ליה בתים בחנם:

    וזה לא חסרדהא לא קיימא לאגרא ופשיטא דפטור:

    זה נהנהשהרי היה לו לשכור בית אחר:

    וזה חסרדחצרו קיימא להשכיר והוה מוגר לאחריני:

    דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגרדהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר:

    מאי חסרתיךהא בלאו הכי לא מוגרת:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא קמא 20 עמוד א

    1ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא, סריך סליק, אכלה לליפתא ותבריה לדנא. חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם. מאי טעמא? כיון דאורחיה למיכל ליפתא, אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק.

    2אמר אילפא: בהמה ברשות הרבים, ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה חייבת. מאי טעמא? גבי חברתה כחצר הניזק דמי.

    3לימא מסייע ליה: היתה קופתו מופשלת לאחוריו, ופשטה צוארה ואכלה ממנו חייבת. כדאמר רבא בקופצת, הכא נמי בקופצת.

    4והיכא איתמר דרבא? אהא דאמר רבי אושעיא: בהמה ברשות הרבים; הלכה ואכלה פטורה, עמדה ואכלה חייבת. מאי שנא הלכה דאורחיה הוא, עמדה נמי אורחיה הוא! אמר רבא: בקופצת.

    5בעי ר' זירא: מתגלגל מהו? היכי דמי? כגון דקיימא עמיר ברשות היחיד וקא מתגלגל ואתי מרשות היחיד לרה"ר מאי?

    6ת"ש דתני רבי חייא: משוי, מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ; אכלה בפנים חייבת, אכלה בחוץ פטורה. מאי, לאו מתגלגל ואתי? לא, אימא: אכלה על מה שבפנים חייבת, על מה שבחוץ פטורה.

    7איבעית אימא: כי קאמר רבי חייא בפתילה דאספסתא.

    8אכלה כסות וכו'.

    9אהייא? אמר רב: אכולהו. מאי טעמא? כל המשנה, ובא אחר ושינה בו פטור.

    10ושמואל אמר: לא שנו אלא פירות וירקות, אבל כסות וכלים חייבת.

    11וכן אמר ריש לקיש: אכולהו. ואזדא ריש לקיש לטעמיה, דאמר ריש לקיש: שתי פרות ברשות הרבים, אחת רבוצה ואחת מהלכת; בעטה מהלכת ברבוצה פטורה, רבוצה במהלכת חייבת.

    12ורבי יוחנן אמר: לא שנו אלא פירות וירקות, אבל כסות וכלים חייבת.

    13לימא רבי יוחנן לית ליה דריש לקיש אפילו בשתי פרות? לא, לעולם אית ליה; כסות עבדי אינשי דמנחי גלימי ומתפחי, אבל בהמה לאו אורחה.

    14ואם נהנית משלמת [וכו']. וכמה? רבה אמר: דמי עמיר. רבא אמר: דמי שעורים בזול.

    Baraita

    15תניא כוותיה דרבה, תניא כוותיה דרבא. תניא כוותיה דרבה רבי שמעון בן יוחי אמר: אין משלמת אלא דמי עמיר בלבד.

    Baraita

    16תניא כוותיה דרבא אם נהנית, משלמת מה שנהנית. כיצד? אכלה קב או קביים אין אומרים תשלם דמיהן, אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה, אע"פ שאינו רגיל. לפיכך, אכלה חטין או דבר הרע לה פטורה.

    17א"ל רב חסדא לרמי בר חמא: לא הוית גבן באורתא בתחומא, דאיבעיא לן מילי מעלייתא. אמר: מאי מילי מעלייתא? א"ל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר, או אין צריך?

    18היכי דמי? אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא, וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר! אלא בחצר דקיימא לאגרא, וגברא דעביד למיגר זה נהנה וזה חסר!

    19לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא, וגברא דעביד למיגר; מאי? מצי אמר ליה: מאי חסרתיך? או דלמא, מצי אמר:

    Tosafot

    מתגלגל מהופ"ה דמספקא ליה אי בתר אכילה אזלינן ואי בתר לקיחה וקשה דלקמן (בבא קמא דף כא:) גבי כלב שנטל חררה והלך לגדיש פשיטא לן דאי אכליה בגדיש דעלמא דפטור ועוד דלשון מתגלגל לא משמע הכי ונראה לר"י כגון דקיימי פירות ברשות הניזק ומגלגלי ואתו לרשות הרבים דאי לאו שהבהמה מעכבתן בפיה ואכלתן שם היה סופן להניח ברשות הרבים וקמבעיא ליה אי חשיבי כמונחים ברשות הרבים או לאו וקאמר ת"ש משוי מקצתו בפנים כו' מאי לאו במתגלגל דאורחיה דמילתא כך היא במקצתו מבפנים ומקצתו מבחוץ וקתני אכלה בפנים חייבת אע"פ שסופו להתגלגל בחוץ אם לא שאכלתן ואכלה בחוץ פטורה תנא אגב רישא דמילתא דפשיטא היא אימא על מה שבפנים חייבת פירוש על מה שראוי להיות בפנים שאין סופו להתגלגל בחוץ חייבת ואיבעית אימא בפתילה דאספסתא שעליו ארוכים וסד"א ניזול בתר רוב עלה שבפנים או בחוץ:

    ואזדא ריש לקיש לטעמיהתרוייהו צריכי הך דהכא צריכא דלא נימא כסות עבדי אינשי דמנחי גלימא ומתפחי וההיא דב' פרות אשמועינן דוקא בעטה רבוצה במהלכת חייבת הא הוזקה פטורה כדדייק לקמן פרק המניח (בבא קמא דף לב.) דאבעי לה לסגויי באידך גיסא:

    זה אין נהנה וזה אין חסר הואאפילו בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר הו"מ למימר דפטור כיון שלא נהנה אע"פ שגרם הפסד לחבירו דאפילו גירשו חבירו מביתו ונעל דלת בפניו אין זה אלא גרמא בעלמא:

    זה נהנה וזה חסר הואדכל זמן שרואין את זה עומד בביתו אין מבקשין ממנו להשכיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ההוא ברחא פי' איל וי"א שעיר עזים דחזא לפתא אפומא דדנא סריך סליק אכל ללפתא ותבריה לדנא חייביה רבא לתרויהו נזק שלם מאי טעמא כיון דאורחי' לאכול לפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמיסק.

    אמר אילפא בהמה ברשות הרבים פשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה חייבת מ"ט גבי חברתה כחצר הניזק דמי לימא מסייעא ליה כו' ונדחת. אמר ר' הושעיה בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה פטורה דאורחה הוא ושן ברשות הרבים פטורה.

    עמדה ואכלה חייבת ותרצה רבא בקופצת ואוכלת ממקום גבוה שאינו חשוב כרה"ר שאינה יכולה לאכול כשהיא מהלכת וכיון שלא שימרה בעלה וקפצה ואכלה חייבת אבל אם היה נמוך אפי' עמדה ואכלה פטורה דהיינו אורחה.

    בעי ר' זירא מתגלגל מהו כגון דקאי ברשות היחיד וקא מתגלגל ואתי מרשות הרבים לרשות היחיד מאי בתר עקירה אזלינן ופטור או בתר הזיקה וחייב.

    ת"ש דתני ר' חייא משוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ כו'ודחי' לה ומתרצינן לה הכי אימא על מה שבפנים חייבת על מה שבחוץ פטורה. איבעית אימא בפתילה דאספסתא דנקראין דרזי כלומר אינו שעורין וכיוצא בהן אלא אספסתא ומוטלת כשלדא בפנים ובחוץ מה שבפנים רשות הניזק וחייב. מה שבחוץ רשות הרבים ופטורה. ובעיא דר' זירא לא איפשיטא ודינה כדין תיקו:

    מתני' אכלה כסות או כלים משלם חצי נזקחלקו רב ושמואל בסיפא דמתני' דקתני אבל ברשות הרבים פטור רב אמר אכולהו פירות ירקות כסות וכלים כולם דינם שוה ברה"ר פטור מאי טעמא כי זה שהניח כליו וכסותו ברה"ר שינה שאין דרך בני אדם להניחם בדרכים ואם באת הבהמה ושינת ואכלתן שלא כדרך הבהמות פטורה.

    ושמואל אמר אין שן ורגל פטורין ברשות הרבים אלא בפירות וירקות שכן דרכן אבל אכלה כסות וכלים כקרן דיינינן ליה שהוא שינוי וחייב ברה"ר. פיסקא וקיימ' לן כשמואל ולא עוד אלא דר' יוחנן קאי כותיה ואע"ג דריש לקיש קאי כרב דבריו דחוין הן.

    אבל בשתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה. רבוצה במהלכת חייבת קיי"ל כותי' דהא ר' יוחנן מודה ליה ומפרש כסות וכלים עביד איניש דמנח ברה"ר ומתפחי והמניח אין אומר ששינה שכגון זה אינו שינוי בהמה לאו אורחה למרבץ ברשות הרבים ורבא נמי דהוא בתרא מחייב אפי' בביעוט מהלכת ברבוצה כדבעינן למימר לקמן (דף כד ע"ב) פיס' ואם נהנית משלמת מה שנהנית וכמה רבה אמר דמי עמיר תניא כותי' ר"ש אומר אינה משלמ' אלא דמי עמיר בלבד. רבא אמר דמי שעורין בזול. תניא כותיה כיצד משלמת מה שנהנית אכלה קב או קבים אין אומר משלם דמיהם אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה אע"פ שאינו רגיל לפיכך אכלה חטים או דבר רע לה פטור:

    ירושלמי רב אמר אכלה שעורין משלם תבןוכיון דתניא כתרווייהו ורבה רבו של רבא קיימ' לן כותיה. הא דאמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא כו' דברין פשוטין הן חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר פטור דהא זה לא נהנה שכן כל מקום ששוכן אינו נותן שכר מפני שהוא חשוב ונשוא פנים ומבקשים הכל לדור אצלם בלא שכירות.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 20a

    Bava Kamma 20a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 391 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ההוא ברחא עז:

    בקופצת שקפצה ואכלה על צוארה שאין דרכה בכך ותולדה דקרן הוא וחייבת חצי נזק קאמר:

    כגון דקיימא עמיר ברשות הניזק ובהמה ברשות הרבים ומגלגלת ואתי מרשות היחיד לרשות הרבים:

    מאי בתר אכילה אזלינן ופטורה או בתר דשקלה ליה אזלינן וחייבת והוא הדין נמי אי בהמה ברשות הניזק ועמיר ברשות הרבים וגילגלתו מרשות הרבים לרשות היחיד אי בתר אכילה אזלינן חייבת ואי בתר דשקלה ליה אזלינן פטורה:

    משוי קס"ד אמתחת מלאה שעורין ואכלה בפנים חייבת:

    מאי לאו כגון שאכלתו כולו והכי קאמר אכלתו בפנים כגון שגלגלה את כולו בפנים חייבת גילגלתו לחוץ פטורה אלמא בתר אכילה אזלינן:

    אימא אכלה על מה שבחוץ פטורה על מה שהיה מונח מתחילה בחוץ פטורה ועל המונח בתחילה בפנים חייבת דבתר דשקלה ליה אזלינן בין היא בפנים בין היא בחוץ:

    ואיבעית אימא לעולם כדקתני אכלתו בפנים חייבת על כולו אכלתו בחוץ פטורה על כולו ולא תפשוט דגלגול מלתא הוא דכי א"ר חייא בפתילה דאספסתא משוי של שחת שעליו ארוכין וראשו אחד בפנים וראשו אחד בחוץ דכיון דהאי רישא כי גריר ליה אזיל אידך בתריה כמאן דמנח כולו בחד דוכתא דמי הלכך אזלינן בתר בהמה כי קמיבעיא לן כגון שעורין דכוליה גרעין קאי בפנים או בחוץ וכי אכלה האי לא אזיל האי בתריה אי לא מגלגלה ליה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מתגלגל מהו פ"ה דמספקא ליה אי בתר אכילה אזלינן ואי בתר לקיחה וקשה דלקמן (בבא קמא דף כא:) גבי כלב שנטל חררה והלך לגדיש פשיטא לן דאי אכליה בגדיש דעלמא דפטור ועוד דלשון מתגלגל לא משמע הכי ונראה לר"י כגון דקיימי פירות ברשות הניזק ומגלגלי ואתו לרשות הרבים דאי לאו שהבהמה מעכבתן בפיה ואכלתן שם היה סופן להניח ברשות הרבים וקמבעיא ליה אי חשיבי כמונחים ברשות הרבים או לאו וקאמר ת"ש משוי מקצתו בפנים כו' מאי לאו במתגלגל דאורחיה דמילתא כך היא במקצתו מבפנים ומקצתו מבחוץ וקתני אכלה בפנים חייבת אע"פ שסופו להתגלגל בחוץ אם לא שאכלתן ואכלה בחוץ פטורה תנא אגב רישא דמילתא דפשיטא היא אימא על מה שבפנים חייבת פירוש על מה שראוי להיות בפנים שאין סופו להתגלגל בחוץ חייבת ואיבעית אימא בפתילה דאספסתא שעליו ארוכים וסד"א ניזול בתר רוב עלה שבפנים או בחוץ:

    ואזדא ריש לקיש לטעמיה תרוייהו צריכי הך דהכא צריכא דלא נימא כסות עבדי אינשי דמנחי גלימא ומתפחי וההיא דב' פרות אשמועינן דוקא בעטה רבוצה במהלכת חייבת הא הוזקה פטורה כדדייק לקמן פרק המניח (בבא קמא דף לב.) דאבעי לה לסגויי באידך גיסא:

    זה אין נהנה וזה אין חסר הוא אפילו בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר הו"מ למימר דפטור כיון שלא נהנה אע"פ שגרם הפסד לחבירו דאפילו גירשו חבירו מביתו ונעל דלת בפניו אין זה אלא גרמא בעלמא:

    זה נהנה וזה חסר הוא דכל זמן שרואין את זה עומד בביתו אין מבקשין ממנו להשכיר:

    Tosafot on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ההוא ברחא פי' איל וי"א שעיר עזים דחזא לפתא אפומא דדנא סריך סליק אכל ללפתא ותבריה לדנא חייביה רבא לתרויהו נזק שלם מאי טעמא כיון דאורחי' לאכול לפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמיסק.

    אמר אילפא בהמה ברשות הרבים פשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה חייבת מ"ט גבי חברתה כחצר הניזק דמי לימא מסייעא ליה כו' ונדחת. אמר ר' הושעיה בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה פטורה דאורחה הוא ושן ברשות הרבים פטורה.

    עמדה ואכלה חייבת ותרצה רבא בקופצת ואוכלת ממקום גבוה שאינו חשוב כרה"ר שאינה יכולה לאכול כשהיא מהלכת וכיון שלא שימרה בעלה וקפצה ואכלה חייבת אבל אם היה נמוך אפי' עמדה ואכלה פטורה דהיינו אורחה.

    בעי ר' זירא מתגלגל מהו כגון דקאי ברשות היחיד וקא מתגלגל ואתי מרשות הרבים לרשות היחיד מאי בתר עקירה אזלינן ופטור או בתר הזיקה וחייב.

    ת"ש דתני ר' חייא משוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ כו' ודחי' לה ומתרצינן לה הכי אימא על מה שבפנים חייבת על מה שבחוץ פטורה. איבעית אימא בפתילה דאספסתא דנקראין דרזי כלומר אינו שעורין וכיוצא בהן אלא אספסתא ומוטלת כשלדא בפנים ובחוץ מה שבפנים רשות הניזק וחייב. מה שבחוץ רשות הרבים ופטורה. ובעיא דר' זירא לא איפשיטא ודינה כדין תיקו:

    מתני' אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק חלקו רב ושמואל בסיפא דמתני' דקתני אבל ברשות הרבים פטור רב אמר אכולהו פירות ירקות כסות וכלים כולם דינם שוה ברה"ר פטור מאי טעמא כי זה שהניח כליו וכסותו ברה"ר שינה שאין דרך בני אדם להניחם בדרכים ואם באת הבהמה ושינת ואכלתן שלא כדרך הבהמות פטורה.

    ושמואל אמר אין שן ורגל פטורין ברשות הרבים אלא בפירות וירקות שכן דרכן אבל אכלה כסות וכלים כקרן דיינינן ליה שהוא שינוי וחייב ברה"ר. פיסקא וקיימ' לן כשמואל ולא עוד אלא דר' יוחנן קאי כותיה ואע"ג דריש לקיש קאי כרב דבריו דחוין הן.

    אבל בשתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה. רבוצה במהלכת חייבת קיי"ל כותי' דהא ר' יוחנן מודה ליה ומפרש כסות וכלים עביד איניש דמנח ברה"ר ומתפחי והמניח אין אומר ששינה שכגון זה אינו שינוי בהמה לאו אורחה למרבץ ברשות הרבים ורבא נמי דהוא בתרא מחייב אפי' בביעוט מהלכת ברבוצה כדבעינן למימר לקמן (דף כד ע"ב) פיס' ואם נהנית משלמת מה שנהנית וכמה רבה אמר דמי עמיר תניא כותי' ר"ש אומר אינה משלמ' אלא דמי עמיר בלבד. רבא אמר דמי שעורין בזול. תניא כותיה כיצד משלמת מה שנהנית אכלה קב או קבים אין אומר משלם דמיהם אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה אע"פ שאינו רגיל לפיכך אכלה חטים או דבר רע לה פטור:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    כדאמר רבא בקופצת הכא נמי בקופצת מסתברא דלא דחי' להא דאילפא בדוק' ולא מוקמינן ההיא דהיתה קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה ואכלה בדוקא בקופצת אלא דדחויא בעלמא היא דדחיה דאפשר דלאו סיעתי' דאילפא (מיהת) [מהא נפיק] וכיון שכן איתא נמי להא דאילפא דסתמא דברייתא דהיתה קופתו ודאי כותי' דייקא דאי דוקא בקופצת מאי פשטה צוארה דקתני.

    ואילפא נזק שלם קא מחייב מאי טעמא כחצר הניזק דמיא וההיא מאי שנא הלכה דאורחה היא עמדה נמי אורחה היא ופירש' רבא בקופצת חייב נזק שלם נמי קאמר חדא דסתם חייבת (חייב) [חיוב] גמור משמע ואפילו ת"ל דמשום דקאמר הלכה ואכלה פטורה כלומר לגמרי כשן ברשות הרבים אמר בקופצת חייבת ולא נזק שלם אלא שאינה פטורה כרישא ומשלמת חצי נזק הא ברייתא דהיתה קופתו דלא תני בה פטורה וקתני חייבת סתם ואוקי' (בקופצה) [בקופצת] ועוד דלקמן (בבא קמא כא, ב) אוקי' פלוגת' דר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור' אלעזר בהא דאילפא ודר' הושעיא ואינהו בנזק שלם קא מיירי מדקתני משלמת מה שהזיקה ומה (שהזיק) [שהזיקה] נזק שלם משמע דאי חצי נזק לגופו ממה שנהנית עד חצי נזק לימא חצי נזק ואין מזכירין בשום מקום אלא מה שנהנית וחצי נזק ונזק שלם אבל להזכיר חצי נזק בלשון מה שהזיק לא והדין נותן אם אינו משלם אלא חצי מה שהזיקה היאך יאמר משלם מה שהזיקה ותניא במתניתין מתוך החנות משלמת מה שהזיקה וההיא ע"כ נזק שלם קאמר אלמא כל דתניא מה שהזיקה אינו אלא נזק שלם.

    וגרסינן בירושלמי (פ"ג הל"ד) שינתה ואכלה משלמת נזק שלם מהו שינתה ואכלה כשהיתה קופתו מופשלת לאחוריו היתה עומדת ברשות הרבים ופשטה את פיה ואכלה ממנה משלמת נזק שלם ושינתה דקאמר לאו למימרא דשינתה ענינה כלומר שאין דרכה בכך דודאי דרכה לאכול כן וכן ואין חלוק המקומות שינוי אלא שינוי טבעה הוא שינוי כקרן דסתמא תמה ובחזקת שמור משהזיקה הוי שינוי וכן כשהרביץ פרתו ברשות הרבים וכיוצא בזה קרי משונה אבל פרה בין אוכלת מתוך האבוס בין אוכלת מן הקופה המופשלת אחרי אדם הכל אחד ואין כאן שינוי וכדאמר נמי האבוס בין אוכלת מן הקופה המופשלת אחרי אדם הכל אחד ואין כאן שינוי וכדאמר נמי בברחא דסריך וסליק אדנא ואכיל ליפתא דכיון דאורח' למיכל ליפתא אורחא נמי לסרוכי ומיסק אלא שינתה ממה (שפטר') [שפרטה] התורה קאמר וכטעמי' (דר' אילפא) [דאילפא] דאמר שכל שאוכלת מעל גבי חברתה ומן הקופה המופשלת לאחוריו כחצר הניזק דמי ותדע שאלו באנו לומר שזה שינוי ויצא מכלל שן כל המשנה (חזר לתולה) [חוזר לתולדת] קרן תמה ואינו משלם אלא חצי נזק ואלו בירושלמי אמרו נזק שלם אלא ודאי כדאמרן ואף הראב"ד ז"ל פי' כן בקופצת שמשלם נזק שלם (ואורחה) [דאורחה] הוא וז"ל מאן דמפרש בקופצת משום שינוי וחצי נזק הוא דמשלם אין לו מוח בקדקדו דהא אמרינן בההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא וסריך וסליק אדנא ואכל ליפתא אורחא נמי לסרוכי ומיסק והא נמי להא דמיא ע"כ.

    וקופצת דקאמר דקפצה על גבי האדם שהקופ' מופשלת לאחוריו וכן (בקופצת) [בקופה על] גבי איצטבא שברשות הרבים דכיון דאורחיה למיכל שעורים או כרשינין שבקופה אף היא דרכה לקפוץ שם ולאכול וטעם חיובן של אלו מפני שכל שקופתו מופשלת לאחוריו או שמשאו ע"ג בהמתו (ברשות) [כרשות] הניזק היא ואע"פ שהן עומדין ברשות הרבים מפני שיש להן רשות לעבור שם עם משאן (ובאות') [ובאותה שעה] הם כחצר הניזק וכן הדין במתזת צרורות ושברה כלים שביד האדם או שעל גבי בהמה, וכדגרסינן בירושלמי בר"פ כיצד הרגל דגרסינן התם כיצד הרגל מועדת לשבר כלים דרך הלוכה ואקשו ואין דרכה להתיז צרורות כלומר בתמיהה (אמ"ר מנא א"ר אימי') [א"ר אמי] בשהי' כלי נתון ביד האדם אבל אם הי' מונח ברשות וזה מהלך ברשות פטור ע"כ וכן כשהיה משאו [מונח] באיצטבא שברשות הרבים כיון שיש לו רשות להניחו שם וזו יצאה מן הרשות וקפצה ואכלה הרי הוא כאלו נכנסה לרשות הניזק ואכלה ושמא מאן דפטר בחצר השותפין כר' אלעזר ור' זירא מודים בהא משום דחצר השותפין יש לכל אחד מהשותפין קנין גוף ממש בחצר ולפיכך לא קרינא לה שדה אחר אבל הכא כל שמניח שם משאו הרי הוא כרשותו לענין זה שלא יבא בו שורו של חברו ויאכל כנ"ל.

    מתגלגל מהו פרש"י ז"ל מספקא ליה אי בתר לקיחה אזלינן או בתר אכילה אזלינן ואינו מחוור דלעולם בתר אכילה אזלינן כדמוכח לקמן (בבא קמא כג, א) גבי כלב שהטיל את החררה והלך לגדיש דאמרינן דאי אכלה בגדיש דעלמא פטור ועוד דלשון מתגלגל לא משמע הכין ובתוס' פירש כגון דקיימי פירות ברשות הניזק וקא מתגלגל ואתו לרשות הרבים ואם לא שנטלתן הבהמה בפיה בחצר הניזק ואכלתן שם מתגלגלין היו ברשות הרבים והא קא מיבעיא ליה כיון שאלו לא נטלתן שם היה ספק לנוח ברה"ר הרי זה כאלו נטלתן ואכלתן ברשות הרבים או דלמא כיון דהשתא מיהא אכלתן ברשות הניזק חייבת ואתי למפשטה מדתני ר' חייא משאוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ [אכלה בפנים חייבת אכלה בחוץ] פטורה מאי לאו דכל שאכלה בפנים אין אומרים כל שסופה להתגלגל ולנוח כמונח דמי אלא חייבת וסיפא דקתני בחוץ פטורה פשיטא ואגב רישא נקטיה ודחינן אימא על שבפנים חייבת כלומר על מה שראוי להשאר בפנים ושלא להתגלגל חייבת ועל מה שראוי להתגלגל בחוץ פטורה ורישא פשיטא אלא משום סיפא נקטיה.

    בפתילה דאספסתא פרש"י ז"ל שעליו ארוכין וסד"א דניזיל בתר רוב עליו שבפנים או שבחוץ קמ"ל והראב"ד ז"ל פירש פתילה דאספסתא שהוא ארוך הלכך אם עמדה הבהמה ברשות הרבים והכניסה ראשה לפנים וגלגלה מה שבפנים ואכלה בחוץ פטורה שאפילו [לא] הכניסה ראשה לפנים היתה יכולה לגרור הראש שבחוץ והיה נגרר מה שבפנים לחוץ אבל בדבר שהוא חלוק כשעורין שמקצתן בפנים ומקצתן בחוץ ומה שבפנים אינו יכול להוציא לחוץ אא"כ (הכניס) [הכניסה] ראשה לפנים בההוא מתלגל חייבת ולזה הפירוש ג"כ קשה מה (שהקשינו שאין הכל הולך אחר מקום הלקיחה אלא בתר מקום האכילה כההיא דחררה. וי"מ כגון שהתחילה לאכול מקצת בפנים וגמרה בחוץ וזו היא דאסתפקא ליה אי בעי כולה אכילה בפנים או כיון שהתחילה בפנים אע"פ שגמרה בחוץ הרי הוא כאלו אכלה כולה בפנים.

    רבה אמר דמי עמיר ורבא אמר דמי שעורים ואפסיקא מלתא לענין פסק כרבה דרביה דרבא הוא וכן פסק ר"ח ז"ל ויש מי שפסק כרבא דהוא בתרא והראב"ד ז"ל כן פסק כרבא משום דבתרא הוא וברייתא דרבים קיימו כותיה.

    גברא דלא עביד למיגר (פירש) [פירש"י] שיש לו דירה לדור ואין צריך לשכור ור"ח ז"ל פירש אדם חשוב שכל א' חפץ לכבדו ולהשכיבו בביתו.

    2 more comments on this page.

    Rashba on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כלי שהיו בו אוכלין הראויין לבהמה ואכלה הבהמה מהם ובשעת אכילתה שברה את הכלי אין זה שנוי והרי הוא משלם נזק שלם על הכל וברשות הרבים פטור ואם אחר האכילה שברה את הכלי הרי זה משונה והוא בדין קרן לשלם חצי נזק מגופו ובמקום שדנין בו דיני קנסות וכן כל כיוצא בזה:

    מעשה היה בלפת שהיה מונח על פי חבית והיה שם תיש ונסתרך בחבית לעלות על הלפת ואכל את הלפת ושבר את החבית וחייבוהו על הכל נזק שלם הואיל והתיש דרכו להסתרך מכיון שדרכו לאכול את הלפת דרכו לחזר אחריו אף בדרך סרוך וחייב על הלפת מדין שן ועל החבית מדין רגל וכן כל כיוצא בזה:

    בהמה שהיתה מהלכת ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה בין דרך הלוך בין בעמידה פטורה שזהו דרכה ודינה כדין שן ברשות הרבים ואם קפצה כלה על גבי חברתה ואכלה שם חייבת נזק שלם גב חברתה בשקפצה כלה עליה הרי הוא נדון כחצר הניזק וכן מי שהיתה קפתו מופשלת לאחוריו ופשטה בהמה צוארה ואכלה ממנו פטורה ואם קפצה על האדם או על הקופה שעליו ואכלה לשם חייבת נזק שלם זו היא שיטתנו ושטת גדולי הפוסקים ולענין ביאור אילפא קאמר לה באכלה על גב חברתה אף בלא קפיצה ור' אושעיא פליג בהדי' דדוקא בקפיצה דקיימא כלה עלה אבל שלא בקפיצה לא הויא חצר הניזק והוה ליה שן ברשות הרבים ופטורה וכן בהיתה קופתו מופשלת לאחוריו וכדרבא דמפרש לה בקופצת והכי הלכתא:

    וקצת רבותינו הצרפתים תופשים בזה שטה אחרת לומר שאף בלא קפיצה חייבת באלו נזק שלם שכל שפשטה צוארה ואכלה על גבי חברתה או בתוך קפתו של אדם חצר הניזק הוא אבל אם קפצה הרי זה שנוי ואינה חייבת אלא חצי נזק ומדין קרן וכן אם אכלה ברשות הרבים דרך קפיצה לא דרך הלוך ולא דרך עמידה הרי זה בדין קרן ומשלמת חצי נזק ולענין ביאור לשטה זו אלפא ור' אושעיא לא פליגי כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והוא שאלפא מחייב בלא קפיצה דכל גב חברתה אף בלא קפיצה חצר הניזק היא וכשבא לסמכו מההיא דקופתו מופשלת לאחוריו דחייבת לאו מדין חצר הניזק דאפילו בלא אכלה מתוך הקפה קאמר הכי ובקופצת ובחצי נזק מדין קרן וכדר' אושעיא דפריש לה רבא בקופצת ולענין חצי נזק:

    בהמה שנטלה פירות מרשות הרבים ונכנסה לחצרו של בעל הפירות ואכלתם שם או שהוציאתם מן הבית ואכלתם ברשות הרבים יראה לי שהכל הולך אחר האכילה ואם נטלה מרשות הרבים ואכלה ברשות הניזק חייב ואם הוציאה מרשות הניזק ואכלה ברשות הרבים פטורה וראיה לדבר ממה שאמרו למטה בכלב שנטל חררה אילימא דאכלה בגדיש דעלמא והא בעינא ובער בשדה אחר וליכא אלמא אע"פ שהוציאה מרשות הניזק הואיל ואכלתם ברשות הרבים פטורה וההפך להפך וכן אם היתה הבהמה ברשות הניזק והפירות בחוץ והוציאה ראשה ואכלה בחוץ או שהיתה הבהמה בחוץ והכניסה ראשה לחצר הניזק והיו שם פירות ואכלה יראה לי שהכל הולך אחר מקום אכילתה וראיה לדבר מה שאמרו במשנה מתוך החנות משלמת מה שהזיקה אע"פ שגופה ברשות הרבים ודין מחזרת אין כאן שאין דין מחזרת ברשות הניזק גמורה או ברשות הרבים גמורה אלא בצדי רחבה או בפתחי חנויות כמו שבארנו:

    ושני דינין אלו לא נכנסו בשאלת מתגלגל כלל ומה שנכנס בשאלה זו הוא שהיתה הבהמה מתגלגלת באכילתה ממקום למקום כגון שהיתה הבהמה בפנים והפירות מקצתן בחוץ ומקצתם בפנים והתחילה לאכול בפנים מה שבפנים ואח"כ נתגלגלה והוציאה ראשה ואכלה מה שבחוץ בחוץ או שהיתה עומדת ברשות הרבים ואכלה את שבחוץ בחוץ ואת שבפנים בהכנסת ראשה בפנים ונסתפקו בה ממה שאמרו משאוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ אכלה בפנים חייבת אכלה בחוץ פטורה ר"ל התחילה לאכול בפנים חייבת אף על מה שבחוץ שכולה אכילה אחת היא ואחר תחלתה אנו הולכים וכן בדרך זה אם התחילה לאכול בחוץ פטורה אף על מה שבפנים אלא שחזרו ופירשו בה על מה שבפנים חייבת אע"פ שהתחילה לאכול בחוץ על מה שבחוץ פטורה אע"פ שהתחילה בפנים ומ"מ רבים פסקו שאם המשאוי הזה אוכל שכולו אחד כגון שחת שמקצתו בפנים ומקצתו בחוץ הולכין אחר תחלת אכילה הואיל וכלו נגרר אחר תחלתו אע"פ שאירע ולא גררו אלא שאכלו במקומו דנין אותו כנגרר אחר המקום שהתחיל לאכול בו:

    וגדולי המחברים אני רואה שנסתפקו בדברים שהחלטנו ענינם אם לחיוב אם לפטור וכן חכמי הדורות שלפנינו ראיתי דבריהם מבולבלים בשמועה זו ומפרשים אותה באותם הדרכים שהחלטנו ענינם אם לחיוב אם לפטור ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

    ומתוך פסק שכתבנו אתה מבין ביאור השמועה על אפניה לפי מה שרמזנו ועיקר הגירסא בזה היכי דמי מתגלגל כגון דקא אכיל ברשות היחיד ומיגלגל ואתי מרשות היחיד לרשות הרבים פירוש שהתחילה לאכול ברשות היחיד והוא הדין להפך זה כמו שבארנו ת"ש וכו' אכלה בפנים וכו' מאי לאו אפילו מתגלגל ופי' אכלה בפנים התחילה לאכול וכו' וגדולי המפרשים מאריכים בפירושים אחרים ועיקר הדברים כמו שבארנו:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מתגלגל מהו כו' ואיבעית אימא בפתילה כו' וסד"א ניזל בתר רוב עלה כו' עכ"ל להאי תירוצא נמי צ"ל אימא על מה שבפנים דהיינו על מה שראוי להיות בפנים כו' אלא שהוסיף לומר דאיצטריך משום דסד"א ניזל בתר רוב עלה כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה מתגלגל וכו' וקשה דלקמן וכו' פשיטא לן וכו' ר"ל דבעינן הלקיחה בחצר הניזק וגם הבהמה בשעת אכילה בחצר הניזק ונראה לר"י כגון דקיימא פירות וכו' ר"ל והבהמה היא בחצר הניזק וגם הפירות אלא שמגלגלין ואתו לר"ה דתרוייהו הפירות והבהמה [בעינן] שתהא בחצר הניזק:

    Maharam on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    כדאמר רבא בקופצת הכא נמי בקופצת מסתברא דלא דחינן להא דאילפא בדוקא ולא מוקמינן ההיא דהיתה קופתו מופשלת לאחוריו וכו' בדוקא בקופצת אלא דדיחויא בעלמא הוא דדחיה דאפשר דלאו סייעתא דאילפא מהא נפיק שכן איתא נמי להא דאמר אילפא דסתמא דברייתא דהיתה קופתו ודאי כוותי דייקא דהי דוקא בקופצת מאי פשטה צוארה דקתני. ואילפא נזק שלם מחייב מאי טעמא כחצר הניזק דמי. וההיא דרב הושעיא דאמר בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת ואקשינן מאי שנא הלכה דאורחה עמדה נמי אורחה הוא ופירש רבא בקופצת חייבת נזק שלם נמי קאמר חדא דסתם חייבת חיוב גמור משמע ואפילו תמצא לומר דמשום דקאמר הלכה ואכלה פטורה כלומר לגמרי כשן ברשות הרבים אמר בקופצת חייבת ולא נזק שלם אלא שאינה פטורה (ברישא) ומשלמת חצי נזק הא ברייתא דהיתה קופתו דלא תני בה פטורה וקתני חייבת סתם ואוקימנא בקופצת. עוד דלקמן אוקימנא פלוגתא דרבי מאיר ור"י בן אלעזר בהא דאילפא ודרבי אושעיא ואינהו בנזק שלם קמיירי מדקתני משלמת מה שהזיקה ומה שהזיקה נזק שלם משמע דאי חצי נזק לגופו ממה שנהנית עד חצי נזק לימא חצי נזק ואין מזכירין בשום מקום אלא מה שנהנית וחצי נזק ונזק שלם אבל להזכיר חצי נזק בלשון מה שהזיק לא. והדין נותן אם אינו משלם אלא חצי נזק היאך יאמר משלם מה שהזיקה ותניא במתניתין מתוך החנות משלמת מה שהזיקה וההיא על כרחך נזק שלם קאמר אלא כל דתני מה שהזיקה היינו נזק שלם. וגרסינן בירושלמי שינתה ואכלה משלמת נזק שלם מהו שינתה ואכלה כשהיתה קופתו מופשלת לאחוריו היתה עומדת ברשות הרבים ופשטה את פיה ואכלה ממנה משלמת נזק שלם ושינתה דקאמר לאו למימרא שינתה עניינה כלומר שאין דרכה בכך דודאי דרכה לאכול כן וכן ואין אלה המקומות שנוי אלא שנוי טבעה הוא שנוי הקרן דסתמא תמה ובחזקת שימור משהזיקה הוי שנוי. וכן כשהרביץ פרתו ברשות הרבים וכיוצא בזה קרי משונה אבל פרה בין אוכלת מתוך האבוס בין מתוך הקופה הנפשלת אחרי אדם הכל אחד ואין כאן שנוי וכדאמר בברחא דסריך וסליק אדנא ואכיל ליפתא דכיון דאורחה למיכל ליפתא אורחה נמי לסרוכי ולמיסק אלא שינתה ממה שפרטה התורה קאמר ובטעמיה דאילפא דאמר דכל שאוכלת מעל גבי חברתה ומן הקופה המופשלת לאחריו כחצר הניזק דמי. ותדע שאלו באנו לומר שזה שנוי ויצא מכלל שן כל המשנה חוזר לתולדת קרן תמה ואינו משלם אלא חצי נזק ואלו בירושלמי אמרינן נזק שלם אלא ודאי כדאמרי. ואף הראב"ד ז"ל פירש כן בקופצת שמשלם נזק שלם דאורחה הוא וז"ל מאן דמפרש בקופצת משום שנוי וחצי נזק הוא דמשלם אין לו מוח בקדקדו דהא אמרינן בההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא וסריך וסליק אדנא ואכיל ליפתא אורחה הוא לסרוכי ומיסק והא נמי להא דמיא עד כאן. וקופצת דקאמר דקפצה על גבי האדם שהקופה מופשלת לאחריו וכן בקופה על גב האיצטבא שברשות הרבים דכיון דאורחה למיכל שעורים שבקופה גם היא דרכה לקפוץ שם ולאכול. וטעם חיובן של אלו מפני שכל שקופתו מופשלת לאחוריו או שמשאו על גב בהמתו כרשות הניזק הוא ואף על פי שהם עומדים ברשות הרבים מפני שיש להם רשות לעבור שם עם משאן ובאותה שעה הם כחצר הניזק. וכן הדין במתזת צרורות ושברה כלים שביד האדם או שעל גבי בהמה כדגרסינן בירושלמי בריש פירקא דגרסינן התם כיצד הרגל מועדת לשבר כלים דרך הילוכה. ואקשו ואין דרכה להתיז בצרורות כלומר בתמיה. ותירצו א"ר אמי כשהיה כלי נתון ביד אדם אבל אם היה מונח ברשות וזה מהלך ברשות פטור. ע"כ. וכן כשהיה משאו מונח באיצטבא שברשות הרבים כיון שיש לו רשות להניחו שם וזו יצאה מן הרשות וקפצה ואכלה הרי הוא כאילו נכנסה לרשות הניזק ואכלה. ושמא מאן דפטר בחצר השותפים כר' אלעזר ור' זירא מודים בהא משום דחצר השותפים יש לכל אחד קנין גוף ממש בחצר ולפיכך לא קרינן לה שדה אחר אבל הכא כל שמונח שם משאו הרי הוא כרשותו לענין זה שלא יבא בו שורו של חברו ויאכל. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

    מתגלגל מהו כתוב בתוספות פירש הקונטרס דמספקא ליה וכו'. וקשה דלקמן גבי כלב וכו'. ונראה דהקונטרס יישב קושיא זו שפירש כגון שהבהמה עומדת ברשות הרבים וגלגלתו ברשות היחיד ולמה לא פירש שהבהמה והוא ברשות אחד אלא דעת הקונטרס מאחר שעומדת ברשות הרבים הרי הוא כאילו לקחתו נמי לשם ולא דמי לכלב דבשעת לקיחה היה הוא וחררה במקום אחד. אבל קשה מאי מייתי ממשוי מקצתו בפנים נימא דאיירי שהיו במקום אחד. ושמא אכלה בפנים משמע ליה אפילו עומדת בחוץ. תלמידי ה"ר ישראל ז"ל. ורבינו ישעיה ז"ל תירץ וז"ל ושמא הכי קאמר לקמן תפשוט בעיין דמתגלגל דבתר לקיחה אזלינן מדמחייב בעל חררה. ע"כ. כתוב בתוספות ואכלה בחוץ פטורה תנא אגב רישא. וכן כתב רבינו ישעיה ז"ל וז"ל וכן אכלה בחוץ אף על מי שסופה להתגלגל בפנים פטורה. ושמעינן מתרווייהו דבתר הכי לא אזלינן ואגב רישא תנא סיפא. ע"כ. וזה לשון תלמידי הר"י ז"ל פירש כי בזה אינו מסופק כיון שיש לבהמה רשות להלך ברשות הרבים פשיטא שלא ישלם בשביל שסופו להתגלגל בפנים כי אינו כי אם גרמא בעלמא שמעכבו מלהתגלגל בפנים ואפילו אם תימצי לומר שמסופק גם כן בו מכל מקום הוא מכ"ש לפירוש התוספות אבל לפירוש הקונטרס הוא מסופק בשניהם. ע"כ כתוב בתוספות פירוש על מה שראוי להיות בפנים וכו' כלומר על מה שראוי להשאר בפנים ושלא להתגלגל חייבת ועל מה שראוי להתגלגל בחוץ פטורה ורישא פשיטא אלא משום סיפא נקטה. הרשב"א ז"ל. כתוב בתוספות אימא על מה שבפנים. פירוש על מה שראוי להיות בפנים וכו'. אי נמי יש לומר דלא איירי במתגלגל דחייבת אף על פי שרובו בחוץ ולא אזלינן בתר רובא. הרא"ש ז"ל.

    וזה לשון תלמיד הר"פ ז"ל פירש הקונטרס דמספקא ליה וכו' וקשה אם כן הוה ליה לפרושי בהדיא בתר אכילה אזלינן או בתר לקיחה. ועוד קשה דלקמן וכו' ככתוב בתוספות. לכן נראה דהכי פירושו מתגלגל מהו כלומר עמיר שהוא מונח בחצר הניזק במקום מדרון והיה העמיר מתגלגל ונופל ברשות הרבים לולי הבהמה שמעכבתו מי אמרינן דהוי כאלו נטלתו הבהמה ברשות הרבים כיון שסופו ליפול שם ואם נטלתו ברשות הרבים ואכלתו בחצר הניזק לא מחייבא דהא בעינן תרווייהו בחצר הניזק לקיחה ואכילה או שמא כיון שנטלתו בחצר הניזק ואכלתו שם מחייבא דלא הוי כאלו נטלתו ברשות הרבים. וקפשיט מההיא דרבי חייא דאמר אכלה בפנים חייבת מאי לאו מתגלגל ואתי שהיה עומד ליפול שם ברשות הרבים דאי לא מיירי במתגלגל מאי קמשמע לן פשיטא אלא ודאי מיירי במתגלגל ואפילו הכי קאמר דחייבת על מה שאכלה בפנים ואף על פי שהיתה עומדת ליפול ואכלה בחוץ פטורה תנא אגב אכלה בפנים דהא ודאי אפילו נפלה בפנים ואכלה בחוץ פטורה. עד כאן.

    בפתילה דאספסתא פירש רש"י ז"ל שעליו ארוכין וסלקא דעתך אמינא דניזיל בתר רוב עלין שבפנים או שבחוץ קמשמע לן. והראב"ד ז"ל פירש פתילה דאספסתא שהוא ארוך הילכך אם עמדה הבהמה ברשות הרבים והכניסה ראשה בפנים וגלגלה מה שבפנים ואכלה בחוץ פטורה שאפילו הכניסה ראשה לפנים היתה יכולה לגרור הראש שבחוץ והיה נגרר מה שבפנים לחוץ אבל בדבר שהוא חלוק כשעורין שמקצתן בחוץ ומקצתן בפנים דמה שבפנים אינו יכול להוציא לחוץ אלא אם כן הכניסה ראשה לפנים בההוא מתגלגל חייבת. ולזה הפירוש גם כן קשה מה שהקשינו שאין הכל הולך בתר מקום הלקיחה אלא בתר האכילה כההיא דחררה כמו שהקשינו על פירוש רש"י ז"ל. ויש מפרשים כגון שהתחילה לאכול מקצת בפנים וגמרה בחוץ וזו היא דאסתפק ליה אי בעי כולה אכילה בפנים או כיון שהתחילה בפנים אף על פי שגמרה בחוץ הרי הוא כאלו אכלה כולה בפנים. הרשב"א ז"ל. ח"מ ולענין הלכה כתב הרב המאירי ז"ל וז"ל בהמה שנטלה פירות ונכנסה לחצרו של בעל הפירות ואכלתם שם או הוציאתם מן הבית ואכלתם ברשות הרבים יראה לי שהכל הולך אחר האכילה ואם נטלה מרשות הרבים ואכלה ברשות הניזק חייב ואם הוציאה מרשות הניזק ואכלה ברשות הרבים פטורה. וראיה לדבר ממה שאמרו למטה בכלב שנטל חררה אילימא דאכלה בגדיש דעלמא והא בעינן בשדה אחר וליכא אלמא אף על פי שהוציאה מרשות הניזק הואיל ואכלתה ברשות הרבים פטורה וההפך להפך. וכן אם היתה הבהמה ברשות הניזק והפירות בחוץ והוציאה ראשה ואכלה בחוץ או שהיתה הבהמה בחוץ והכניסה ראשה לחצר הניזק היו שם פירות ואכלה יראה שהכל הולך אחר מקום אכילתה. וראיה לדבר מה שאמרו במשנה מתוך החנות משלמת מה שהזיקה אף על פי שגופה ברשות הרבים ודין מחזרת אין כאן שאין דין מחזרת ברשות הניזק גמורה או ברשות הרבים גמורה אלא בצדי רחבה או בפתחי חנויות. ושני דינים אלה לא נכנסו בשאלת מתגלגל כלל ומה שנכנס בשאלה זו הוא שהיתה הבהמה מתגלגלת באכילתה ממקום למקום כגון שהיתה הבהמה בפנים והפירות מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים והתחילה לאכול בפנים מה שבפנים ואחר כך נתגלגלה והוציאה ראשה ואכלה מה שבחוץ בחוץ או שהיתה עומדת ברשות הרבים ואכלה את שבחוץ בחוץ ואת שבפנים בהכנסת ראשה בפנים ונסתפקו בה ממה שאמרו משאוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ אכלה בפנים חייבת אכלה בחוץ פטורה רצה לומר התחילה לאכול בפנים חייבת אף על מה שבחוץ שכולה אכילה אחת היא ואחר תחילתה אנו הולכין. וכן בדרך זה אם התחילה לאכול בחוץ פטורה אף על מה שבפנים אלא שחזרו ופירשו בה על מה שבפנים חייבת אף על פי שהתחילה לאכול בחוץ על מה שבחוץ פטורה אף על פי שהתחילה בפנים. ומכל מקום רבים פסקו שאם המשאוי הזה הוא אוכל שכולו אחד כגון שחת שמקצתו בפנים ומקצתו בחוץ הולכין אחר תחילת אכילה הואיל וכולו נגרר אחר תחילתו אף על פי שאירע שלא גררו אלא שאכלו במקומו דנין אותו כנגרר אחר המקום שהתחיל לאכול בו. וגדולי המחברים אני רואה שנסתפקו בדברים שהחלטנו ענינם אם לחיוב אם לפטור. וכן חכמי הדורות שלפנינו ראיתי דבריהם מבולבלים בשמועה זו ומפרשים אותם באותם הדרכים שהחלטנו ענינם אם לחיוב אם לפטור ועיקר הדברים כמו שכתבנו. ומתוך פסק שכתבנו אתה מבין ביאור השמועה על אופניה לפי מה שרמזנו. ועיקר הגירסא זה היכי דמי מתגלגל כגון דקאכיל ברשות היחיד ומגלגל ואתי מרשות היחיד לרשות הרבים פירוש שהתחילה לאכול ברשות היחיד והוא הדין להיפך זה כמו שביארנו. תא שמע וכו' אכלה בפנים וכו' מאי לאו אפילו מתגלגל ופירוש אכלה בפנים שהתחילה לאכול וכו'. וגדולי המפרשים מאריכים בפירושים אחרים ועיקר הדברים כמו שביארנו. ע"כ.

    כל המשנה ובא אחר ושינה וכו' הקשה רבינו אפרים מאי איצטריך למעוטי ובער בשדה אחר לפטור ברשות הרבים תיפוק ליה דכל המשנה ובא אחר ושינה פטור דהניח פירותיו ברשות הרבים. וי"ל דלא הוה מצי למעוטי מהא דלא הוה מצי למימר שינה בו שהרי מועד מתחילתו. ע"כ.

    ואזדא ריש לקיש לטעמיה תרווייהו צריכי הך דהכא וכו' והאי דשתי פרות וכו' כמו שכתבו בתוספות. וליכא למימר דקמשמע לן דכיון ששינתה חייבת אף על פי שבעטה בה תחילה המהלכת דבלא שינתה נמי היתה מחייבת כדתנן שני שוורים שחבלו זה בזה משלמין במותר משמע דמחייבים האחרון כראשון. ועוד כי אמרינן לקמן עלה בהמניח לימא מסייע ליה היה בעל קורה ראשון וכו' ואם עמד בעל קורה חייב והא איכא רבוצה דכי מהלכת דמי וחייב. מה ראיה היא הלא התם לא הזיק בעל החבית את בעל הקורה תחילה אבל הכא דמהלכת הזיקה תחילה פטורה הרבוצה. ועוד דקאמר עלה התם סייעתא בעיא משמע דמילתא דפשיטא היא. תוספת שאנץ.

    וזה לשון רבינו ישעיה ז"ל ותרווייהו איצטריכו וכו' ככתוב בתוספות. וההיא דבהמה איצטריך אף על גב דתנא ההיא דכסות וכלים משום סיפא דאמרינן רבוצה במהלכת חייבת דמשמע הא הוזקה דרך הליכתה פטורה דמצי אמר ליה איבעי לך לסגויי באידך גיסא. ואומר רבי דמהאי טעמא רישא דמילתא רבותא היא דסלקא דעתך אמינא דלאו משנה היא לרבוץ הואיל ומצי לסגויי באידך גיסא קמשמע לן הואיל וזימנין דאתו שיירות של בהמות דלא מצי לסגויי לא היה לה לרבוץ. ויש מפרשים רבוצה במהלכת קאי אמהלכת ברבוצה כלומר שבעטה הרבוצה במהלכת לאחר שבעטה בה המהלכת דסלקא דעתך אמינא לאו משנה היא לבעט אחרי שבעטה בה המהלכת ותפטר. ולא נהירא דהא ממתניתין דשני שוורים שחבלו זה בזה שמעינן לה וכו' ככתוב לעיל משם תוספות שאנץ. ע"כ לשונו. ח"מ גברא דלא עביד למיגר שכל מקום ששוכן אינו נותן שכר מפני שהוא חשוב ונשוא פנים ומבקשין הכל שידור אצלם בלא שכירות. רבינו חננאל ז"ל.

    אלא בחצר דקיימא לאגרא זה נהנה וזה חסר הוא ולא מצי למימר אלו השכרתו לאחר הייתי יוצא דמצי אמר ליה דכל זמן שרואין את זה עומד בביתו וכו'. הרא"ש והרשב"א ז"ל.

    1 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Penei Yehoshua

    On Tosafot Bava Kamma 20a, "It is a case of one benefitting while the other does not lose"--...But it is difficult--If it is so [that the squatter who indirectly causes loss should still be exempt], why does the Talmud take it for granted that a squatter who would have otherwise paid rent and the courtyard was meant to be rented out should be obligated to pay just because they benefitted [from living there]? The Talmud itself debates regarding the case of one who benefits without causing the other a loss, suggesting that it is not obvious that merely benefitting should be enough to render them liable. It is difficult to suggest that the person benefitting should help make them liable since they also caused a loss even if it was indirect and we combine the two factors to make them liable even though each factor alone would not be enough to create liability--but this is difficult. Furthermore, when we exempt for indirect damage, we do not distinguish between whether or not the person indirectly causing the damage benefitted from their actions. Furthermore, the opposite should be the case. It should be more logical to render someone liable when they cause loss without benefitting than if they benefitted without causing a loss, since liability for damages is primarily when one causes loss without benefitting. But benefitting without causing the other to lose appears like the trait of Sodom. It seems that there is no real difficulty. The reasoning of Tosafot seems to be that causing loss should not be enough to make one liable since the loss is merely indirect. Rather, Since [the squatter] benefitted from their fellow's property by living in their house, this should be enough by itself to make them liable [to pay rent]. The cause for uncertainty in the Talmud is that, in such a case, we use legal force against the character trait of Sodom since the owner does not lose anything. Further, Rabbi Mordechai b. Hillel writes in the name of Rabbi Eliezer ben Yosef HaLevi that [the squatter] can even force the homeowner ab initio to let them stay in a courtyard meant to be rented out. Even though most rabbinical authorities disagree with him, nonetheless, if it already happened that someone lived [in the courtyard] without the owner's consent, it is certainly justified for the Talmud to be uncertain about the law in such a case. However, in the case in which one person benefits while causing the other a loss, like in the case where the [squatter] would have otherwise rented and the courtyard was meant to be rented out, since there is no need to mention the principle of the trait of Sodom, as they caused damage, it is obvious to the Talmud that they should be liable merely for the fact that they benefitted.

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' לא הוית גבן באורחא זבחים דף ב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 20, Amud Aleph, about 391 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא, סריך…”

      Named: רבא.

    2. Segment 219 words

      Opens “אמר אילפא: בהמה ברשות הרבים, ופשטה צוארה…”

    3. Segment 318 words

      Opens “לימא מסייע ליה: היתה קופתו מופשלת לאחוריו,…”

      Named: רבא.

    4. Segment 428 words

      Opens “והיכא איתמר דרבא? אהא דאמר רבי אושעיא:…”

      Named: רבי אושעיא, רבא.

    5. Segment 519 words

      Opens “בעי ר' זירא: מתגלגל מהו? היכי דמי?…”

    6. Segment 630 words

      Opens “ת"ש דתני רבי חייא: משוי, מקצתו בפנים…”

      Named: רבי חייא.

    7. Segment 78 words

      Opens “איבעית אימא: כי קאמר רבי חייא בפתילה…”

      Named: רבי חייא.

    8. Segment 83 words

      Opens “אכלה כסות וכו'.…”

    9. Segment 913 words

      Opens “אהייא? אמר רב: אכולהו. מאי טעמא? כל…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “ושמואל אמר: לא שנו אלא פירות וירקות,…”

      Named: שמואל.

    11. Segment 1127 words

      Opens “וכן אמר ריש לקיש: אכולהו. ואזדא ריש…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר: לא שנו אלא פירות…”

      Named: רבי יוחנן.

    13. Segment 1324 words

      Opens “לימא רבי יוחנן לית ליה דריש לקיש…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1414 words

      Opens “ואם נהנית משלמת [וכו']. וכמה? רבה אמר:…”

      Named: רבה, רבא.

    15. Segment 1520 words

      Opens “תניא כוותיה דרבה, תניא כוותיה דרבא. תניא…”

      Named: רבי שמעון, רבה, רבא.

    16. Segment 1638 words

      Opens “תניא כוותיה דרבא אם נהנית, משלמת מה…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1732 words

      Opens “א"ל רב חסדא לרמי בר חמא: לא…”

      Named: רב חסדא.

    18. Segment 1828 words

      Opens “היכי דמי? אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא,…”

    19. Segment 1919 words

      Opens “לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא, וגברא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 20a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026