Talmud Builders

    Bava Kamma 49a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 49a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If so, the consequences would be absurd, as when a woman gives birth her value increases. Rather, the court appraises how much the offspring are worth, and the one liable for the damage gives that amount to the husband. And if she does not have a husband, e.g., her husband died, he gives the money to his heirs.

    2If the pregnant woman was a Canaanite maidservant and then she was emancipated, or a convert, and she was married to an emancipated Canaanite slave or to a convert who died without any heirs, the one who caused the damage is exempt from paying compensation for miscarried offspring. This is because this payment is made specifically to the husband, not to the woman.

    3GEMARA: The first clause of the mishna indicates that the reason the owner is exempt from paying compensation for the offspring when an ox unintentionally gores a pregnant woman is specifically that it was intending to gore another ox. By inference, if it was intending to gore the woman, the owner pays compensation for miscarried offspring. Shall we say that this should be a conclusive refutation of the opinion of Rav Adda bar Ahava, as Rav Adda bar Ahava says: With regard to oxen that intended to gore a woman and then did so, the owners are exempt from paying compensation for miscarried offspring?

    4The Gemara answers that Rav Adda bar Ahava could have said to you: The same is true, that even if the oxen intended to gore the woman, the owners are also exempt from paying compensation for miscarried offspring. As for that which is taught in the mishna: An ox that was intending to gore another ox, it is taught this way since it wants to teach the latter clause: A person that was intending to injure another person, as this case is written explicitly in the verse: “And if men struggle and hurt a pregnant woman and her offspring emerge” (Exodus 21:22). In the case in the verse, the assailant intended to injure another person but injured the woman instead. Therefore, the mishna also teaches the first clause in that style: An ox that was intending to gore another ox.

    5Rav Pappa says: In the case of an ox that gored a Canaanite maidservant, and her offspring emerged due to miscarriage, the owner pays compensation for miscarried offspring. What is the reason? The ox injured a mere pregnant donkey. With regard to the matter of compensation for offspring, who would be the property of the master were they to be born, a Canaanite slave is considered property of the master. As the verse states that Abraham addressed Eliezer, who was a Canaanite, by saying: “You remain here with [ im ] the donkey” (Genesis 22:5), on which the Sages expound that he was alluding to the idea that Eliezer is of a people [ am ] that is similar to a donkey. Therefore, the case of an ox goring a Canaanite maidservant is not included in the Torah’s exemption from paying compensation for miscarried offspring.

    6§ The mishna teaches: How does he pay compensation for miscarried offspring? The court appraises how much the value of the woman increased due to the offspring. The Gemara asks: Would this be a correct interpretation of the term: Compensation for miscarried offspring? If this is how the sum is calculated, the mishna should have stated: How does he pay the increase in value due to the offspring? The Gemara answers: That is also what the tanna is saying: How does he pay compensation for miscarried offspring and the increase in value due to the offspring? In other words, apart from evaluating the compensation for the miscarried offspring, the court also appraises the value of the woman by calculating how much she would be worth if sold as a maidservant before giving birth, and how much she would be worth after giving birth.

    7§ The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel said: If so, the consequences would be absurd, as when a woman gives birth her value increases. The Gemara asks: What is Rabban Shimon ben Gamliel saying? Rabba said: This is what he is saying: But is the monetary value of a woman higher before she gives birth than after she gives birth? But isn’t the opposite true, that the monetary value of a woman is higher after giving birth than before giving birth, since the concern for her dying during childbirth, which lowers her monetary value prior to giving birth, is no longer a concern? Rather, the court appraises the value of the fetuses and gives that amount to the husband.

    8This explanation of Rabban Shimon ben Gamliel’s statement is also taught in a baraita : But is the monetary value of a woman higher before she gives birth than after she gives birth? But isn’t the opposite true, that the monetary value of a woman is higher after giving birth than before giving birth? Rather, the court appraises the value of the fetuses and gives that amount to the husband.

    9Rava said: This is what Rabban Shimon ben Gamliel is teaching: But is the value of the woman higher only for the one for whom she gives birth, i.e., her husband, and she herself does not have any increase in value at all due to the offspring? A pregnant woman’s monetary value is increased on account of her pregnancy, beyond the monetary value of the offspring. Rather, the court appraises the value of the offspring and gives it to the husband. And in addition, the husband and wife divide the increase in her value due to the offspring.

    10This explanation of Rabban Shimon ben Gamliel’s opinion is also taught in a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel said: But is the value of the woman higher only for the one for whom she gives birth, i.e., her husband, and she herself does not have any increase in value at all due to the offspring? Rather, the court appraises damage by itself and pain by itself, and appraises the value of the offspring and gives it to the husband, and the husband and wife divide the increase in her value due to the offspring.

    11The Gemara asks: The opinion of Rabban Shimon ben Gamliel in the first baraita , that the woman’s value decreases because of pregnancy, poses a difficulty for that of Rabban Shimon ben Gamliel in the second baraita , that it increases.

    12The Gemara answers: This is not difficult, since each baraita is referring to a different case: Here, the first baraita , which stated that the woman’s value increases after giving birth, is referring to a woman giving birth to her firstborn. Her value decreases prior to birth out of concern that she might die in childbirth. There, the second baraita , which stated that her value increases due to pregnancy, is referring to a woman who is not giving birth to her firstborn.

    13The Gemara asks: And what is the reason of the Rabbis in the second baraita , who say: The increase in her value due to the offspring is also given to the husband? The Gemara answers: They derive it from a redundancy in a verse, as we learned in a baraita : The verse states: “And hurt a pregnant woman and her offspring emerge” (Exodus 21:22). From the fact that it is stated: “And her offspring emerge,” don’t I know by inference that she was pregnant? If so, what is the meaning when the verse states: “A pregnant woman,” and not just “a woman”? To inform you that even the increase in her value due to the pregnancy is given to the husband.

    14The Gemara asks: And what halakha does Rabban Shimon ben Gamliel expound on this extra word “pregnant”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita : Rabbi Eliezer ben Ya’akov says that one who injures a woman is never liable to pay compensation for miscarried offspring unless he strikes her opposite the womb, i.e., on the abdomen. Rav Pappa said: Do not say that it must be literally opposite the womb. Rather, he is liable if she was struck anywhere that the wound’s impact could reach the offspring, i.e., any part of the torso, to exclude a wound to her hand or foot, for which he is not liable, since it could be argued that it was not the wound to the hand or foot that caused the miscarriage.

    15§ The mishna teaches: If the pregnant woman was a maidservant and then she was emancipated, or a convert, he is exempt from the payment of damages for miscarried offspring. Rabba says: They taught this halakha only in a case where one injured her during the lifetime of the convert, i.e., her husband, and the convert died before the payment was given. The reason for this is that since the assailant injured her during the lifetime of the convert, the convert acquires the money, although it is still in the possession of the one liable for the damage. And once the convert dies without heirs, the money is ownerless. Therefore, the assailant acquires it from the convert. Since anyone can assume ownership of ownerless property, the assailant, who already possesses the money, becomes the owner. But if he injured her after the convert had died, she acquires the money, and he must pay the woman herself.

    16Rav Ḥisda said in amazement: Master of this ruling! Is that to say that compensation for the offspring is like bundles of money, and she acquires them when her husband dies? Rabba seems to understand that the pregnant woman assumes ownership of the offspring by virtue of being in possession of them when the husband dies, and therefore has the right to compensation for them. That is not the case. Rather, if the husband is present, the Merciful One grants compensation for the offspring to him, but if the husband is not alive, the Torah does not grant compensation to anyone else.

    17The Gemara raises an objection against the opinion of Rabba from the following: If the assailant struck the woman and her offspring emerged due to miscarriage, he gives compensation for damage and pain to the woman and compensation for miscarried offspring to the husband. If the husband is not alive, he gives the compensation for the offspring to his heirs. If the woman is not alive, he gives the payment owed to her to her heirs. If she was a maidservant and then she was emancipated, or a convert, the assailant acquires the money. This indicates that if the husband is no longer alive, the woman doesn’t receive anything.

    18The Sages said in response to this: But is the baraita preferable to the mishna, which we interpreted as referring to a case where he injured her during the lifetime of the convert, and the convert then died? Here also, it must be explained that he injured her during the lifetime of the convert, and the convert then died. And if you wish, say instead that he injured her even after the death of the convert.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    א"כ משהאשה יולדת כו'מפרש בגמרא:

    ונותן לבעלשהתורה זכתה לו דכתיב בעל האשה (שמות כא):

    היתה שפחה ונשתחררהכלומר היתה משוחררת או גיורת נשואה לגר או לעבד משוחרר ואין לה בעל שמת פטור דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשין זכה וזה קודם לזכות במה שבידו והאי דנקט האי לישנא היתה שפחה ונשתחררה ולא נקט היתה משוחררת משום דע"כ בשאין לה בנים הימנו קאמר והיינו דקאמר היתה שפחה ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא היו להם בנים והוא הדין נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הגר דפטור דהא דמי ולדות לבעל והאי דנקט שפחה וגיורת משום דסתם שפחה משוחררת נשואה למשוחרר וסתם גיורת לגר:

    גמ' דרב אדא בר אהבהבשור שנגח ארבעה וחמשה (לעיל בבא קמא דף מב.):

    דהכי כתיב קראכי ינצו אנשים אלמא במתכוין לחבירו משתעי:

    דמי ולדות שבח ולדות הואדקתני שמין את האשה כו' ויש בכלל שומא זו דמי ולדות ובמה שהאשה נראית משובחת ובעלת אברים מפני העובר ודמיה יקרין:

    ה"נ קאמר כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדותשהן משביחין את האשה:

    שמין את האשהכמה האשה יפה בשביל ולדות הללו עד שלא ילדה וכמה היא יפה עכשיו כשנתרוקנה ונפחתו דמיה ונותן לבעל ונזקה של אשה אינו בכלל שומא זו דאין כאן אלא פחת ריקון העובר אבל כחש גופה מחמת המכה ונפחתו דמיה משהיתה ראויה לימכר כשהיתה בריאה ריקנית הוא נזק ואינו של בעל אלא כשאר חבלה הוא והדין קצוב בכתובות (דף סה:) בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו ב' חלקים כו':

    מאי קאמרדמשמע דהכי קאמר ליה דא"כ לדידך אית לך דמשהאשה יולדת משבחת ות"ק הא קאמר דמפחתא:

    והלא אשה משבחתבדמים לאחר שתלד דמתחילה דמיה פחותין לימכר שמסוכנת היא למות בצער לידה והכי משמע מתניתין א"כ דכך שמין כדקאמרת אשתכח דלא יהיב ליה מידי דמשהאשה יולדת משבחת:

    וכי למי שהאשה יולדתלמי שזכתה תורה דמי ולדות יהבינן נמי שבח דמי נפחא שדמי גופה מתעלין הא ודאי שבח דמי נפחא מחמת גופה נמי אתי ונזק הוא:

    וכי למי שהאשה יולדתלמי שזכתה תורה דמי ולדות יהבינן נמי שבח דמי נפחא שדמי גופה מתעלין הא ודאי שבח דמי נפחא מחמת גופה נמי אתי ונזק הוא:

    חולקיןשדמי הנפח מחמת שניהן באין:

    וצער בפני עצמוונזקא דהכא כחבלה דעלמא הקצוב במסכת כתובות כדפרישית לעיל:

    ושמין ולדותונותן כל דמיהן לבעל:

    ושבח ולדותדהיינו פחת דמי נפח גופה מחמת ריקון הולד חולקין:

    קשיא דר"ש כו'דהכא קתני ושבח ולדות חולקין אלמא אשה משבחת לימכר כשהיא הרה יותר מריקנית ולעיל קתני אשה משבחת משתלד יותר מקודם לכן:

    במבכרתדמיה פחותין קודם לידה מלאחר לידה דמסוכנת היא:

    שיחמאחמימות והיינו כנגד כל החלל כולו:

    זכיא בהו איהידהא ולדות נכסי בעליהן וכשמת הגר ועדיין היא מעוברת היא החזיקה בהן והיא קודם לכל אדם הלכך כי חבל בה בתר הכי משלם לה לדידה:

    מרי דיכיבעל שמועה זו הלזה מתרגמינן דיכי (בראשית לז):

    צררי נינהוקשרי מעות וכספים הן שתזכה בהן מן ההפקר:

    איתיה לבעלאו ליורשיו זכי להו רחמנא:

    ליתיה לבעל כו'דחיובא אימת אתי לה בשעת חבלה והרי אין לה תובעין:

    אין האשה נותן ליורשיההא אוקימנא בגרושה לפיכך אין הבעל יורשה בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מג.):

    זכההחובל במה שבידו ואפי' לאחר מיתת הגר חבל בה זכה בה:

    בבא קמא 49 עמוד א

    1א"כ משהאשה יולדת משבחת! אלא שמין את הולדות כמה הן יפין, ונותן לבעל. ואם אין לה בעל נותן ליורשיו.

    2היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת פטור.

    Gemara

    3טעמא דמתכוין לחבירו, הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות. לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר רב אדא בר אהבה: שוורים שנתכוונו לאשה פטורים מדמי ולדות?

    4אמר לך רב אדא בר אהבה: הוא הדין דאפי' נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות; והא דקתני: ״שור שהיה מתכוין לחבירו״ איידי דקא בעי למיתנא סיפא: ״אדם שהיה מתכוין לחבירו״ דהכי כתיב קרא, קתני רישא נמי: ״שור שהיה מתכוין לחבירו״.

    5אמר רב פפא: שור שנגח את השפחה, ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. מאי טעמא? חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק, דאמר קרא: ״(בראשית כב״, ה) ״שבו לכם פה עם החמור״ עם הדומה לחמור.

    6כיצד משלם דמי ולדות. ״דמי ולדות״?! ״שבח ולדות״ מיבעי ליה! הכי נמי קאמר: כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה.

    7אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת משבחת! מאי קאמר? אמר רבה, ה"ק וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד? והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד! אלא שמין את הולדות, ונותנין לבעל.

    Baraita

    8תניא נמי הכי: וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד? והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד! אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל.

    9רבא אמר, הכי קתני: וכי אשה למי שיולדת משבחת, ואין לעצמה בשבח ולדות כלום? אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין.

    Baraita

    10תניא נמי הכי, אמר רשב"ג וכי אשה למי שיולדת משבחת, ואין לעצמה בשבח ולדות כלום? אלא שמין נזק בפני עצמו, וצער בפני עצמו; ושמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין.

    11קשיא דרשב"ג אדרשב"ג׃

    12ל"ק כאן במבכרת, כאן בשאינה מבכרת.

    13ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מאי טעמא? כדתנן, ממשמע שנאמר: ״(שמות כא״, כב) ״ויצאו ילדיה״ איני יודע שהיא הרה? מה ת"ל ״הרה״? לומר לך: שבח הריון לבעל.

    14ורשב"ג האי ״הרה״ מאי דריש ביה? מבעי ליה לכדתניא, ר"א בן יעקב אומר: לעולם אינו חייב, עד שיכנה כנגד בית ההריון. אמר רב פפא: לא תימא כנגד בית הריון ממש, אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד. לאפוקי יד ורגל דלא.

    15היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת פטור. אמר רבה: לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר, ומת הגר; דכיון דחבל בה בחיי הגר זכה בהו גר, וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר. אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגוייהו, ומיחייב לשלומי לה לדידה.

    16א"ר חסדא: מרי דיכי! אטו ולדות צררי נינהו וזכיא בהו?! אלא איתיה לבעל זכה ליה רחמנא, ליתיה לבעל לא.

    17מיתיבי: הכה את האשה, ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה, ודמי ולדות לבעל. אין הבעל נותן ליורשיו, אין האשה נותן ליורשיה. היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת זכה!

    18אמרי: ומי עדיפא ממתניתין דאוקימנא שחבל בה בחיי הגר, ומת הגר? הכא נמי שחבל בה בחיי הגר, ומת הגר. ואיבעית אימא: לאחר מיתת הגר,׃

    Tosafot

    חמרתא מעברתא כו'וא"ת הא גבי בור תנן בשלהי פרקין נפל לתוכו עבד או אמה פטור ולא אמרינן דהוי כחמרתא מעברתא ולא נמעטיה משור ולא אדם וי"ל דהכא לא מיעט הכתוב שור בדמי ולדות אלא במקום שהולדות של בעל כדכתי' בעל האשה אבל כאן הולדות לאדון דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה:

    אטו ולדות צררי נינהוביורשים לא פליג רב חסדא ומודה הוא דזכו דהא בכתובות בפרק נערה (כתובות דף מג:) אצטריך קרא למעוטי שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו והכא ליכא מיעוט ועוד מדפריך לרבה מברייתא דהכה את האשה ומוקי לה שחבל בחיי הגר אבל לרב חסדא משמע דניחא לאחר מיתת הגר ודווקא גר אבל כשאינו גר משלם דמי ולדות ליורשים:

    ומי עדיף ממתניתיןוא"ת ומאי ס"ד דמקשן וכי לא ידע דלא עדיף ויש לומר משום דבהך ברייתא קתני נזק וצער וכי היכי דנזק וצער איירי בכל ענין כמו כן זכה בדמי ולדות איירי בכל ענין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן לימא תהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים שנתכוונו לאשה פטורים, לאו למימרא דאביי ורבא אית להו דשוורים שנתכוונו לאשה חייבים אלא משום דרב אדא אמרה בהדיא אקשינן עליה אבל אביי ורבא לא שמעינן להו דאמרי בהדיא פטורין ולא חייבין ולא אקשינן עלייהו דלא ידעינן מאי קאמרי בהא. כנ"ל.

    דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמורוא"ת אפילו בבור לחייב כשור וחמור, יש לומר דלא היא דהתם שור וחמור דוקא קאמר קרא, אבל הכא לא פטרה תורה שוורים מולדות אלא בכעין מה שכתוב כאשר ישית עליו בעל האשה כלומר שחייב לתת לבעל האשה אבל הכא שאינו לבעל אלא לאדון הרי הוא כשאר ניזקין וכאלו הזיק חמורה מעוברת. ואי נמי יש לומר דלגבי בור פטור אפילו אשפחה ואעבד מדכתיב והמת יהיה לו יצא זה שאסור בהנאה, ואפילו תמצא לומר דעבד ושפחה שלא טבלו שמתו מותרין בהנאה מכל מקום הא כתיב שור ולא אדם והמת יהיה לו למעט ישראל ועבד ושפחה שטבלו שאסורין בהנאה, ושור ולא אדם למעט אפילו עבד נכרי.

    זכיא ליה איהי בגוייהוכלומר זכתה בהן מגר ולפיכך הקשו וכי ולדות צררי של גר נינהו שתזכה בהן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 49a

    Bava Kamma 49a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 463 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    א"כ משהאשה יולדת כו' מפרש בגמרא:

    ונותן לבעל שהתורה זכתה לו דכתיב בעל האשה (שמות כא):

    היתה שפחה ונשתחררה כלומר היתה משוחררת או גיורת נשואה לגר או לעבד משוחרר ואין לה בעל שמת פטור דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשין זכה וזה קודם לזכות במה שבידו והאי דנקט האי לישנא היתה שפחה ונשתחררה ולא נקט היתה משוחררת משום דע"כ בשאין לה בנים הימנו קאמר והיינו דקאמר היתה שפחה ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא היו להם בנים והוא הדין נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הגר דפטור דהא דמי ולדות לבעל והאי דנקט שפחה וגיורת משום דסתם שפחה משוחררת נשואה למשוחרר וסתם גיורת לגר:

    גמ' דרב אדא בר אהבה בשור שנגח ארבעה וחמשה (לעיל בבא קמא דף מב.):

    דהכי כתיב קרא כי ינצו אנשים אלמא במתכוין לחבירו משתעי:

    דמי ולדות שבח ולדות הוא דקתני שמין את האשה כו' ויש בכלל שומא זו דמי ולדות ובמה שהאשה נראית משובחת ובעלת אברים מפני העובר ודמיה יקרין:

    ה"נ קאמר כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שהן משביחין את האשה:

    שמין את האשה כמה האשה יפה בשביל ולדות הללו עד שלא ילדה וכמה היא יפה עכשיו כשנתרוקנה ונפחתו דמיה ונותן לבעל ונזקה של אשה אינו בכלל שומא זו דאין כאן אלא פחת ריקון העובר אבל כחש גופה מחמת המכה ונפחתו דמיה משהיתה ראויה לימכר כשהיתה בריאה ריקנית הוא נזק ואינו של בעל אלא כשאר חבלה הוא והדין קצוב בכתובות (דף סה:) בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו ב' חלקים כו':

    18 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 49a · Sefaria

    Tosafot

    חמרתא מעברתא כו' וא"ת הא גבי בור תנן בשלהי פרקין נפל לתוכו עבד או אמה פטור ולא אמרינן דהוי כחמרתא מעברתא ולא נמעטיה משור ולא אדם וי"ל דהכא לא מיעט הכתוב שור בדמי ולדות אלא במקום שהולדות של בעל כדכתי' בעל האשה אבל כאן הולדות לאדון דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה:

    אטו ולדות צררי נינהו ביורשים לא פליג רב חסדא ומודה הוא דזכו דהא בכתובות בפרק נערה (כתובות דף מג:) אצטריך קרא למעוטי שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו והכא ליכא מיעוט ועוד מדפריך לרבה מברייתא דהכה את האשה ומוקי לה שחבל בחיי הגר אבל לרב חסדא משמע דניחא לאחר מיתת הגר ודווקא גר אבל כשאינו גר משלם דמי ולדות ליורשים:

    ומי עדיף ממתניתין וא"ת ומאי ס"ד דמקשן וכי לא ידע דלא עדיף ויש לומר משום דבהך ברייתא קתני נזק וצער וכי היכי דנזק וצער איירי בכל ענין כמו כן זכה בדמי ולדות איירי בכל ענין:

    Tosafot on Bava Kamma 49a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן לימא תהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים שנתכוונו לאשה פטורים, לאו למימרא דאביי ורבא אית להו דשוורים שנתכוונו לאשה חייבים אלא משום דרב אדא אמרה בהדיא אקשינן עליה אבל אביי ורבא לא שמעינן להו דאמרי בהדיא פטורין ולא חייבין ולא אקשינן עלייהו דלא ידעינן מאי קאמרי בהא. כנ"ל.

    דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור וא"ת אפילו בבור לחייב כשור וחמור, יש לומר דלא היא דהתם שור וחמור דוקא קאמר קרא, אבל הכא לא פטרה תורה שוורים מולדות אלא בכעין מה שכתוב כאשר ישית עליו בעל האשה כלומר שחייב לתת לבעל האשה אבל הכא שאינו לבעל אלא לאדון הרי הוא כשאר ניזקין וכאלו הזיק חמורה מעוברת. ואי נמי יש לומר דלגבי בור פטור אפילו אשפחה ואעבד מדכתיב והמת יהיה לו יצא זה שאסור בהנאה, ואפילו תמצא לומר דעבד ושפחה שלא טבלו שמתו מותרין בהנאה מכל מקום הא כתיב שור ולא אדם והמת יהיה לו למעט ישראל ועבד ושפחה שטבלו שאסורין בהנאה, ושור ולא אדם למעט אפילו עבד נכרי.

    זכיא ליה איהי בגוייהו כלומר זכתה בהן מגר ולפיכך הקשו וכי ולדות צררי של גר נינהו שתזכה בהן.

    Rashba on Bava Kamma 49a · Sefaria

    Meiri

    כבר בארנו שדמי ולדות לבעל ושבה ולדות בשאינה מבכרת לרשב"ג או אף במבכרת לחכמים חולקין חציו לבעל וחציו לאשה הנזק והצער כלו לאשה כשאר חבלות בשת כבר התבאר דינו בכתובות שבזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד בזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד ושבת היתר על מה שלא היתה שובתת אם ילדה מאליה וכן רפוי כלם לבעל וכבר ביארנו זה בפרק שור שנגח:

    אין אדם חייב בהכאת האשה בדמי ולדות אא"כ הכה כנגד הריון ולא כנגד הריון ממש אלא כל שהכה במקום שכחה של מכה מתפשט אצל הולד והוא כל שכנגד החלל אבל אם הכה ביד או ברגל או בראש או בכיוצא בזה פטור:

    זה שאמרו בגיורת שהוא פטור דוקא כשחבל בה בחיי הגר ומת הגר שמאחר שחבל בה בחיי הגר זכה הגר בהם וכשמת זכה בהם המחזיק הואיל ויש לגבות כתובתה מצד אחר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכתה היא בהם וגדולי הדורות שלפנינו חולקין בו לפסוק כרב חסדא ולא זכתה בהם כלל אבל שבח ולדות הואיל ובחיי הבעל יש לה שייכות בהם לאחר מיתת הבעל זכתה בכלו אם ניגפה לאחר מיתת הבעל:

    אף לזה שאמרנו שאם מת הבעל ינתנו ליורשיו פרשוה גדולי המחברים דוקא כשהוכה בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל דמי ולדות שלה וכבר כתבנו דינין אלו בפרק שור שנגח ולא יראה לי כן לפי הסוגיא שאף האומר כן לא אמרה אלא באשת הגר:

    Meiri on Bava Kamma 49a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה חמרתא מעברתא כו' אלא במקום שהולדות של בעל כו' אבל כאן הולדות לאדון דכתיב האשה וגו' עכ"ל ק"ק לפי זה ל"ל לאתויי כלל הכא קרא דשבו לכם וגו' ואי טעמא דקרא דהאשה וילדיה וגו' בעי למימר אין לו מקום כאן:

    בד"ה אטו ולדות צררי נינהו ביורשים לא פליג רב חסדא כו' עכ"ל מבואר ברא"ש יותר ע"ש:

    בד"ה ומי עדיף כו' וכי היכי דנזק וצער איירי בכל ענין כו' עכ"ל דמשמע להו דהא דהיתה שפחה או גיורת זכה קאי אכולה מתני' בין אאין הבעל ובין אאין האשה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 49a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה חמרתא מעברתא וכו' וי"ל דלא מיעט הכתוב וכו' עי' באשר"י דמשמע שהוא מפרש ל' הגמ' כך מ"ט חמרתא בעלמא וכו'. ר"ל דעבד כנעני אין לו יחס כחמור ואין מתייחס אחר האב ואין הולדות של הבעל ולכך חייב לשלם לאדון דלא מיעט הכתוב שוורים מדמי ולדות אלא במקום שהולדות מתיחסים אחר האב ולפ"ז לא היו צריכין התוס' להביא פסוק האשה וילדיה תהיה לאדוניה וק"ל:

    ד"ה ומי עדיף ממתני' וכו' וי"ל משום דבהך ברייתא קתני נזק וצער וכו' נראה דר"ל דהאי ברייתא קתני נזק וצער והסיפא דקתני היתה שפחה וכו' זכה החובל אכל מילי דלעיל מיניה קאי בין אדמי ולדות בין אנזק וצער ור"ל היתה שפחה וכו' אם מת הגר או המשוחרר אז זכה החובל בדמי ולדות ואם מתה השפחה או הגיורת זכה החובל בנזק וצער וכי היכי דבנזק וצער כשמתה שפחה או הגיורת זכה בה בכל ענין בין חבלה בחיי הגר בין לאחר מיתתה ה"נ כמו כן זכה בדמי ולדות איירי בכל ענין דהא תרוייהו בחדא מילתא קתני להו וק"ל:

    Maharam on Bava Kamma 49a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    לימא תהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה וכו' לאו למימר דאביי ורבא אית להו דשוורים שנתכוונו לאשה חייבין אלא משום דרב אדא אמרה בהדיא אקשינן עליו אבל אביי ורבא לא שמעינן להו דאמרו בהדיא פטורים ולא חייבים ולא אקשינן עלייהו דלא ידעינן אמאי קאמרי בהא. הרשב"א ז"ל. והתוספות חולקים לעיל בפרק ארבעה וחמשה דיבור המתחיל בכוונה תליא מילתא וכו' עיין שם. והאריכו המפרשים שם עיין שם.

    חמרתא מעברתא וכו' לקושיית התוספות תירץ הרשב"א ז"ל דלגבי בור פטור אפילו השפחה והעבד מדכתיב והמת יהיה לו יצא זה שאסור בהנאה ואפילו אם תמצי לומר דעבד ושפחה שלא טבלו מותרין בהנאה מכל מקום הא כתיב שור ולא אדם והמת יהיה לו למעט ישראל ועבד ושפחה שטבלו שאסורים בהנאה ושור ולא אדם למעט אפילו עבד נכרי. ע"כ.

    והרא"ה ז"ל כתב וז"ל מאי טעמא חמרתא מעוברת וכו' פירוש לאו למימרא דעבד לאו בכלל אדם דהא לקמן אמרינן דעבד בבור פטור מדדרשינן שור ולא אדם. ואפשר דגבי שור אפילו עבדים ממעטינן אבל גבי לישנא דאדם עבדים לא מיקרי אדם. וליתא אלא כמו שתירצו בתוספות. ע"כ. וכן תירץ הר"ר ישעיה ז"ל וזה לשונו חמרתא מעברתא ומכל מקום לא חמור ממש חשבינן להו דהא לקמן גבי בור נפל לתוכו עבד או אמה פטור דכתיב שור ולא אדם אלמא כאדם חשבינן להו. אלא הכי פירושו לגבי ולדות כחמרתא חשיבי דהא דפטר רחמנא אנשים ולא שוורים מדמי ולדות הני מילי לגבי בעל האשה כדכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה אבל בולד שפחה שהם דומין כולד חמורו בהא לא פטר קרא. ע"כ. וכתב הר"א מגרמישא ז"ל וז"ל חמרתא מעברתא. לפירוש התוספות הכי פירושו אזקתא מינאי וכיון דתשלומין שלו ולא לבעל אם כן מיעוט דאנשים ולא שוורים או נקי לא קאי עלה. ע"כ.

    שבח ולדות מיבעי ליה דבהאי שומא שבח ולדות נמי איכא תו מסתבר דפשיטא ליה מילתא דדמי ולדות אי אפשר לשום אותן על גבי אמן אלא בפני עצמן לרבן שמעון בן גמליאל מיהת דהא לרבן שמעון בן גמליאל איהי טפי שויא כי לא מיעברא וכיון דכן מדרבן שמעון בן גמליאל נשמע לרבנן. ודין הוא דבשלמא בעלמא גבי פרה דהיא גופה ממון איכא למימר דשיימינן ולדות אגבה אבל אשה דלית בה דין ממון לא. והיינו דלא חשיב לה רבא לעיל בריש פירקין בהדי אידך. והשתא דאתינן להכי מתניתין דתני דשיימינן אגבה דאשה ודאי בשבח בלחוד ואם כן היכי פתח בדמי ולדות וסיים בשבח. הכי נמי קאמר כיצד וכו' כלומר אינו משלם דמי ולדות בלבד אלא עם שבח ולדות ששמין האשה כמה היתה יפה וכמה היא יפה אבל דמי ולדות לא פירוש דהנהו פשיטא ודאי דשומתן בפני עצמן. והלכתא כרבנן דשבח ולדות כולו לבעל ואפילו גרושה ואפילו שמין אותו על גבה ונזק וצער לאשה לעולם ושבח דבעל במקום מעשה ידיה ובושת שקיל ביה נמי כדאיתא בכתובות. ואף על גב דאמרינן לעיל דכולי עלמא דפיטמה כוליה לבעל פרה ולא לבעל ולד אליבא דרבנן שאני הכא דגזרת הכתוב היא ואפילו לרבן שמעון בן גמליאל דאית ליה גבי אשה דחולקין אפשר לומר דשאני שבח ולדות דשייך בהו בעל ודאי מה שאין כן בבעל ולד דפרה. הרא"ה ז"ל. ותלמיד הר"פ ז"ל כתב וז"ל תימה לרב פפא דאמר לעיל נפחה לבעל הפרה מאי שנא משבח ולדות דאמרינן הכא לרבנן דהוי כוליה לבעל ורבן שמעון בן גמליאל נמי מודה דפלגא מיהא שקיל. וי"ל דלא דמי דלעיל גבי פרה היה יכול בעל הפרה למכור פרתו כל זמן שירצה בלא הולד ונמצא משתכר כל שבח הנפח דהאיך שבח הולד ואם כן הפסיד המזיק כל זה אבל הכא גבי אשה שאינה עומדת למכור דאינה יכולה למכור את עצמה להכי הדין נותן שיהא שבח ולדות כוליה לבעל ולרבן שמעון בן גמליאל פלגא. ע"כ. והרב המאירי ז"ל כתב וזה לשונו ומקשינן שבח ולדות מיבעיא ליה שזה אינו דמי ולדות אלא שבח ולדות. ומפרשי לשון המשנה ששני תשלומין יש בענין ולדות והם דמי ולדות ושבח ולדות ודמי ולדות לא שאל בהן האיך נישומין אלא שהם נישומין כמה שאדם מוצא בהן בפני עצמן בעוד שלא נולדו ולא שנישום אותם על גב האם כפרה מעוברת. ויש אומרים שמין כמה אדם רוצה ליתן אלו היתה שפחתו שלא תפיל וימותו הולדות אבל שבח ולדות שאל האיך נישומין ושבח ולדות הוא שבח הבא לאשה מחמת ולדות שהיא נראית בעלת איברים מצד העיבור ונמכרה ביותר ומתוך כך שמין אותה כמה היתה יפה בשביל ולדות הללו עד שלא ילדה וכמה נפחתה מאותו שבח כשילדה ואף על פי שאותו עילוי כבר היה עתיד לילד אף על פי כן שמין אותו לאותו זמן הראוי לעמוד ואין זה נקרא נזק. וגדולי המפרשים פירשו שאף הולדות על דרך זו הם נישומין כמו שאמרו בפרה וגורסין בכאן שבח ולדות נמי שמין את האשה וכו' וכמו שהתבאר בפרה ופירשו ששתי שומות הן ששמין כן לולדות ולשבח האשה. ומכל מקום נמצאו בזה דמי ולדות ושבח ונזק וצער ושבת בושת וריפוי. ע"כ. וכבר האריכו בזה לעיל התוספות והמפרשים ז"ל.

    רבא אמר הכי קתני וכו' לרבא דאית ליה לרבן שמעון בן גמליאל שבח ולדות אלא שנותן חלק לאשה פירושא דמתניתין הכי צריך לפרש אם כן כמו שאתם אומרים כי השבח והדמים אחד הם ואין אתם מחלקים בהם מעתה לפי שדמי הולדות שלו גם שבח הולדות שלו ואין לאשה בשבח ולדות כלום ואינו כן אלא שמין את הולדות ונותן לבעל אבל שבח ולדות חולקין. הראב"ד ז"ל. הא דתניא רבי אליעזר בן יעקב אינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון מסתברא דהילכתא כוותיה חדא דהא רב פפא דאיצטריך לפרושי לא תימא כנגד בית הריון אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לאפוקי יד ורגל. ותו דקיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ואף על גב דלא ידעינן לרבנן הא מנא להו אפשר דגמרא גמירי לה דהא רבי אליעזר בן יעקב נמי לא נקט קרא כלל. הרא"ה ז"ל.

    לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר לפירוש ריב"א דלעיל בפרק ארבעה וחמשה דיבור המתחיל היתה שפחה ונשתחררה וכו' לא קאי אלא אגיורת ולא אשפחה כדפרישנא לעיל. ואם תאמר ולפי פירושו לוקמה נמי לההיא דגיורת דנתעברה בגיות ונתגיירה ואפילו בחיי הבעל דומיא דשפחה. וי"ל דמדקתני או גיורת ולא קתני היתה גויה ונתגיירה כדקתני היתה שפחה שמע מינה דמיירי שבשעת העיבור היתה גיורת כבר. תלמיד הר"פ ז"ל.

    ליתיה לבעל וכו' ואפילו הכי אין הבעל נותן ליורשיו דיורש כרעא דאבוה. והלכתא כרב חסדא דהא מייתינן מתניתא דלרבה לא אפשר דלא תהוי שמעתיה כתנאי. ולרב חסדא אפשר לתרוצי דאתיא שמעתיה לכולי עלמא והוא הדין לשבח ולדות ושבח ולדות חד דינא אית להו לרבנן דקיימא לן כוותייהו. הרא"ה ז"ל. וכן פסק הרא"ש ז"ל עיין בפסקיו. והרב המאירי ז"ל כתב וז"ל הא דאמרינן בגיורת שהוא פטור דוקא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר שמאחר שחבל בה בחיי הגר זכה הגר בהם וכשמת זכה בהם המחזיק הואיל ויש לגבות כתובתה מצד אחר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכתה היא בהם. וגדולי הדורות שלפנינו חולקים בה לפסוק כרב חסדא ולא זכתה בהם כלל אבל שבח ולדות הואיל ובחיי הבעל יש לה שייכות בהם לאחר מיתת הבעל זכתה בכולו אם נגפה לאחר מיתת הבעל. אף לזה שאמרנו שאם מת הבעל ינתנו ליורשיו פירשוה גדולי המחברים דוקא בשהוכתה בחיי הבעל אבל אחר מיתת הבעל דמי ולדות שלה. וכבר כתבנו דינין אלה בפרק שור שנגח ולא יראה לי כן לפי הסוגיא שאף האומר כן לא אמרה אלא באשת הגר. ע"כ.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 49a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה עיין בתוספות דף מ"ג בד"ה בכוונה תליא מלתא ובמ"ש בסוגיא הנזכר באריכות:

    בתוס' בד"ה חמרתא מעברתא וכו' וי"ל דהכא לא מיעט הכתוב וכו' אבל כאן הוולדות לאדון כו' עכ"ל. והקשה מהרש"א א"כ אמאי מייתי בגמרא האי מלתא דשבו לכם וכו' עכ"ל בקיצור. ונלע"ד דלק"מ דנהי דלא שייכי שפחה בהאי מיעוטא דשוורים מדמי וולדות מ"מ מהיכא תיתי לחייבו כיון דלא אשכחן בשוורים דמי וולדות ועוד דאדרבא אפילו באדם שהכה שפחה מעוברת יש לפטור מדמי וולדות כיון דלא שייכי הוולדות לבעל האשה ומכ"ש בשור לכך מייתי דחמרתא בעלמא אזיק דכתיב שבו לכם פה עם החמור וא"כ אע"ג דלא שייכי בהני קראי דדמי וולדות מ"מ חייב כמו בוולד החמור דפשיט לן שהוא חייב בין אדם בין שור שהזיק כנ"ל ברור וק"ל:

    שם בגמרא רבא אמר הכי קתני וכו' אשה למי שיולדת משבחת כו' ושבח וולדות חולקין. אע"ג שזה אינו נזכר בדברי רשב"ג וגם הת"ק לא הזכיר עדיין למי יתן המעות מ"מ א"ש דכיון דת"ק אמר משלם דמי וולדות ומפרש שבח וולדות ע"כ דמשמע ליה דשבח וולדות איתא בכלל דמי וולדות דכתיב בקרא א"כ ממילא דהוי לבעל דהא קרא כתיב בעל האשה וזיכה לו דמי וולדות וע"ז פליג רשב"ג ואמר וכי למי שהאשה יולדת וכו' וכפרש"י וכי זיכתה לו התורה וכו' אלא דמי וולדות דכתיב באורייתא היינו ששמין את הוולדות לחוד אבל שבח וולדות לא אתיא מהאי קרא אלא בכלל נזקין איתא וממילא דהוי כמו שאר נזקי האשה דחולקין א"נ כפרש"י שדמי הנפח מחמת שניהם בא ולפ"ז רבא אינו מגיה המשנה כלל כן נ"ל וק"ל:

    לעיל במשנה היתה שפחה ונשתחררה ופרש"י כלומר היתה משוחררת נשואה לגר כו' עכ"ל. והיינו לפי אוקימתא דאמוראי בגמרא אבל לעיל דף מ"ב כתבו התוס' בשם ריב"א פי' אחר ובאמת קשה אמאי לא מפרשינן המשנה כפשטה דאם נתעברה כשהיא שפחה או אשת עכומ"ז מעבד או עכומ"ז ואח"כ נשתחררה ונתגיירה והפילה פטור בעל השור לגמרי נראה משום דעבד ועכומ"ז לית להו אישות ולא קרינן בהו בעל האשה ואיהי נמי לא שייכא בגווייהו כדאיתא בגמרא לכך פטור לגמרי ונראה משום דלשון המשנה דנקט היתה שפחה משמע דאדלעיל מיניה קאי מדלא נקט הכה את השפחה ונשתחררה והיינו דאמאי דנקט אין הבעל נותן ליורשיו קאמר שאם אין לו יורשים כגון שהיתה שפחה וכו' פטור כנ"ל אבל מלשון הרמב"ם בפירוש המשנה משמע דבכה"ג שכתבתי הוי מלתא דפשיטא ולא צריך למיתנייהו ולא ידענא מאי פשיטותא דהא בגמרא לעיל פריך דגרושה תפלוג בדמי וולדות וא"כ סד"א דה"נ בגיורת ומשוחררת יש לה חלק בוולדות קמ"ל דפטור ודו"ק:

    שם בגמרא אמר רבה לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר וכו' וכיון דמת הגר וכו' אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגווייהו ע"כ. פירוש כיון שמת הגר זכתה איהי כדין כל הקודם בנכסי הגר אבל א"ל דהא דזכה רחמנא דמי וולדות לבעל היינו כי איתא משום שזוכה בכל נכסי אשתו כגון במציאתה ומעשה ידיה אבל אי ליתא לבעל אית לה זכיה בגווייהו דהא בהדיא מסקינן לעיל דף מ"ג גבי גרושה דהתורה זכתה לבעל אפי' בא עליה בזנות משמע דאיהי לית לה שום זכות בגוייהו וכמ"ש שם עי"ש והיינו דפריך ר"ח אטו וולדות צררי נינהו וכן משמע להדיא מלשון רש"י וק"ל:

    שם מיתיבי הכה את האשה כו' עי' מ"ש בדף מ"ב ע"ב בזה ומתוך הדברים האלו נתיישב קושית התוס' דהא דפשיטא ליה להקשות מברייתא היינו משום דנקט אין האשה נותן ליורשים ולא קאמר דירית לה בעל אע"כ דלית לה בעל ואי איירי שמת אחר החבלה מ"מ זכו יורשי הבעל אע"כ דאיירי שחבל בה לאחר מיתת בעלה וא"כ סיפא דגיורת נמי איירי בכה"ג וקשה לרבה ומסיק דמ"מ איירי שחבל בה בחיי הגר והיינו משום דרישא דברייתא נמי לא מיתוקמא באלמנה אלא בגרושה כדמוקמינן התם להדיא ובזה נתיישב נמי מה שהקשיתי שם אמאי מוקי לה בגרושה ולא באלמנה ולפ"ז א"ש כי היכי דלא תידוק מדרישא שחבל בה כשהיא אלמנה סיפא נמי איירי לאחר מיתת הגר ותקשה לרבה כדפריך הכא לכך מוקי לה בגרושה דליכא למידק מידי דבכה"ג מודה רבה דלא זכיא איהי בגווייהו דטעמא דרבה לא שייך בגרושה ודו"ק. אחר זה עיינתי שם דרבה הוא דמוקי לה בגרושה והיינו לפי שיטתו דהכא:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 49a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כיצד משלם דמי ולדות עיין לעיל דף מז ע"א תוספות ד"ה וכן:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 49a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 49, Amud Aleph, about 463 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “א"כ משהאשה יולדת משבחת! אלא שמין את…”

    2. Segment 26 words

      Opens “היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת פטור.…”

    3. Segment 328 words

      Opens “גמ׳ טעמא דמתכוין לחבירו, הא מתכוין לאשה…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    4. Segment 440 words

      Opens “אמר לך רב אדא בר אהבה: הוא…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    5. Segment 532 words

      Opens “אמר רב פפא: שור שנגח את השפחה,…”

      Named: רב פפא.

    6. Segment 632 words

      Opens “כיצד משלם דמי ולדות. ״דמי ולדות״?! ״שבח…”

    7. Segment 733 words

      Opens “אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת משבחת! מאי…”

      Named: רבה.

    8. Segment 825 words

      Opens “תניא נמי הכי: וכי אשה משבחת קודם…”

    9. Segment 923 words

      Opens “רבא אמר, הכי קתני: וכי אשה למי…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1031 words

      Opens “תניא נמי הכי, אמר רשב"ג וכי אשה…”

    11. Segment 113 words

      Opens “קשיא דרשב"ג אדרשב"ג…”

    12. Segment 126 words

      Opens “ל"ק כאן במבכרת, כאן בשאינה מבכרת.…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מאי…”

    14. Segment 1441 words

      Opens “ורשב"ג האי ״הרה״ מאי דריש ביה? מבעי…”

      Named: רב פפא.

    15. Segment 1546 words

      Opens “היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת פטור. אמר…”

      Named: רבה.

    16. Segment 1619 words

      Opens “א"ר חסדא: מרי דיכי! אטו ולדות צררי…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “מיתיבי: הכה את האשה, ויצאו ילדיה נותן…”

    18. Segment 1824 words

      Opens “אמרי: ומי עדיפא ממתניתין דאוקימנא שחבל בה…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Bava Kamma 49a · Segment 3 — “…בר אהבה דאמר רב אדא בר אהבה: שוורים שנתכוונו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 49a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026