Talmud Builders

    Bava Kamma 87a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 87a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and so did Rabbi Yehuda exempt a blind person from all judgments of civil law that are in the Torah. The Gemara explains: What is the reasoning of Rabbi Yehuda? The verse states with regard to an unintentional killing: “Then the congregation shall judge between the smiter and the avenger of blood, according to these laws” (Numbers 35:24), to teach that anyone who is subject to the halakha of a smiter and to the halakha of an avenger of blood is subject to civil laws, and anyone who is not subject to the halakha of a smiter or to the halakha of an avenger of blood, including a blind person, is not subject to civil laws.

    2The Gemara presents another statement of Rabbi Yehuda. It is taught in another baraita that Rabbi Yehuda says: A blind person does not have, i.e., receive, compensation for humiliation, and so did Rabbi Yehuda exempt a blind person from all mitzvot that are stated in the Torah. Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: What is the reasoning of Rabbi Yehuda? The verse states: “And this is the commandment, statutes, and laws” (Deuteronomy 6:1), to teach that anyone who is subject to civil laws is also subject to the commandments and statutes, and anyone who is not subject to civil laws, including a blind person, is also not subject to the commandments and statutes.

    3Rav Yosef, who was blind, said: At first, I would say: If I hear one who says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: A blind person is exempt from the mitzvot, then I will host a festive day for the Sages. What is the reason? It is that I am not commanded and nevertheless I perform mitzvot.

    4Rav Yosef continues. But now that I heard this statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina says: One who is commanded and performs a mitzva is greater than one who is not commanded and performs it, I say: If I hear one who says to me that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then I will host a festive day for the Sages. What is the reason? It is that as I am commanded, I have more reward.

    5MISHNA: This halakha is a stringency with regard to a person who caused injury, compared to the halakha with regard to an ox that caused injury: The halakha is that the person pays compensation for damage, pain, medical costs, loss of livelihood, and humiliation; and if he caused a woman to miscarry he also pays compensation for miscarried offspring, as the verse states (see Exodus 21:22). But in the case of an ox that caused injury, the owner pays only compensation for damage, and he is exempt from paying compensation for miscarried offspring.

    6The mishna continues: One who strikes his father or his mother but did not cause them to have a bruise, and therefore is not liable to receive court-imposed capital punishment, and one who injures another on Yom Kippur, the punishment for which is not court-imposed capital punishment, is liable to pay for all of the five types of indemnity.

    7One who injures a Hebrew slave is liable to pay for all of the five types of indemnity. This is except for compensation for loss of livelihood suffered during the time that the injured slave belongs to the one that injured him. Since the right to the slave’s labor belongs to his master, his inability to work is his master’s loss. One who injures a Canaanite slave belonging to others is liable to pay for all of the five types of indemnity. Rabbi Yehuda says: Canaanite slaves do not have humiliation, so the one who injures the slave pays only the other four types of indemnity.

    8The mishna continues: With regard to a deaf-mute, an imbecile, or a minor, an encounter with them is disadvantageous. In other words, no favorable outcome is possible for someone involved in an incident with one of these people, since one who injures them is liable. But if they were the ones who injured others, they are exempt. This is because they lack awareness and are not responsible for their actions.

    9Similarly, with regard to a slave and a married woman, an encounter with them is disadvantageous, since one who injures them is liable. But if they were the ones who injured others, they are exempt, because they do not have money with which to pay compensation. But they pay compensation at a later time. The exemption is only temporary, as, if the woman becomes divorced or the slave becomes emancipated, and they then have their own money, they are liable to pay compensation.

    10The mishna continues: One who strikes his father or his mother and causes them to have a bruise, or one who injures another on Shabbat, is exempt from paying all of the five types of indemnity, because he is judged with losing his life. The court imposes capital punishment for these acts, so there is no additional monetary punishment.

    11And one who injures his own Canaanite slave is exempt from paying all of the five types of indemnity, because his slave is his property.

    12GEMARA: The Gemara discusses a case of compensation for injury. Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: In a case of one who injures the minor daughter of others, to whom does he pay compensation for the injury?

    13Rabbi Elazar explains the dilemma: Do we say that since the Merciful One granted the profits of her youth to the father, as he receives her betrothal money, compensation for injury also belongs to her father? What is the reason that he should receive it? The reason is that the one who injured her lowered her monetary value, resulting in her father receiving gifts of lesser value when she is betrothed. Or perhaps it is only the profits of her youth that the Merciful One granted to her father, because if he desires to give her in marriage to a man afflicted with boils, he can give her to him, but with regard to injury, since if he desires to injure her he may not injure her, just as he may not injure any other person, the Merciful One did not grant him the right to receive the compensation when she is injured.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל שאינו במכה כו'וסומא הא אפיקתיה מדין מיתת בית דין:

    כל שישנו במשפט כו'דהא אפיקתיה מכלל ושפטו:

    רב יוסףסגי נהור הוה:

    מתני' ושור אינו משלם אלא נזקכדאמר בפ"ב (דף כו.) איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:

    ופטור מדמי ולדותכדאמר בשור שנגח את הפרה (לעיל בבא קמא דף מב.) אנשים ולא שוורים:

    מכה אביו ואמואין חייב עד שיעשה בהן חבורה באלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פה:):

    עבד ואשה שחבלו באחרים פטוריםשאין להם מה לשלם:

    נתגרשה האשה ונשתחרר העבדוקנו נכסים:

    חייבין לשלםשהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה:

    גמ' בבת קטנה של אחרים חבלה למיגדולה ודאי דידה הויא:

    [שבח נעורים לאבדכתיב] בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה אפי' כסף קדושין שלו:

    דאי בעי מסר לה אביה למוכה שחיןדכתיב (דברים כ״ב:ט״ז) את בתי נתתי לאיש הזה אלמא בידו לתתה למי שירצה הלכך כסף קדושין נמי לאביה:

    לא מצי חביל בהדאין אדם רשאי לחבול בבתו דהא ישראלית היא ועבר על לא יוסיף פן יוסיף (דברים כ״ה:ג׳):

    בבא קמא 87 עמוד א

    1וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה. מ"ט דרבי יהודה? אמר קרא: ״(במדבר לה כד) ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים כל שאינו במכה ובגואל הדם אינו במשפטים״׃

    Baraita

    2תניא אידך ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה אמר רב שישא בריה דרב אידי מאי טעמא דר' יהודה אמר קרא ״(דברים ו״, א) ואלה המצות החקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים׃

    3אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות קא עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות׃

    4והשתא דשמעית להא דר' חנינא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי:

    Mishna

    5זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם נזק צער ריפוי שבת ובושת ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות׃

    6המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה וחובל בחבירו ביום הכפורים חייב בכולן׃

    7החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת׃

    8חש"ו פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין׃

    9העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם׃

    10המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שהוא נדון בנפשו׃

    11והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן:

    Gemara

    12בעא מיניה רבי אלעזר מרב החובל בבת קטנה של אחרים חבלה למי׃

    13מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא? שבח נעורים לאב חבלה נמי דאבוה הוי מאי טעמא דהא אפחתה מכספה או דילמא שבח נעורים הוא דאקני ליה רחמנא דאי בעי לממסר לה למוכה שחין מצי מסר אבל חבלה כיון דאי בעי מתחבל בה לא מצי חביל לא קנייה ליה רחמנא׃

    Tosafot

    וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורהתימה א"כ מאי איריא דפטר ר' יהודה בבושת לעיל ולמה לי ג"ש דעיניך עיניך ונראה לר"י שלבסוף חזר בו ר' יהודה ממה שהיה פוטרו מבושת לבד כשמצא דרשה לפוטרו ממיתה וגלות א"נ אי לאו דגלי ג"ש דעיניך לפטור סומא הוה סברא למדרש גבי גלות כר' מאיר:

    וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל המצות [האמורות] בתורהתימה הא דתנן בפרק הקורא את המגילה (מגילה דף כד. ושם) רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע אפי' ראה ונסמא נמי אמר הכא דפטור מכל המצות והיאך יפרוס על שמע להוציא אחרים ובירושלמי דמוקי שלא ראה מאורות מימיו ביושב בבית אפל [או] שנולד במערה ואינו סומא א"ש אבל בגמרא דידן משמע דמיירי בסומא ממש ומפרש טעמא דרבי יהודה דאמר אין פורס משום דאין נהנה מן המאורות ורבנן [סברי] אית ליה הנאה כר' יוסי שראה סומא ואבוקה בידו אמר ליה בני אבוקה זו למה אמר ליה כל זמן שאבוקה זו בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים והאי טעמא לא שייך אלא בסומא ממש ונראה דאף ע"ג דפטר ר' יהודה סומא מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב דאע"ג דאשה מיפטרא במצות עשה שהזמן גרמא ולא מחייבינן אפילו מדרבנן משום שיש מצות הרבה דמחייבת בהו אבל סומא אי פטרת ליה מכל המצות אפי' מדרבנן א"כ ה"ל כמו נכרי שאין נוהג בתורת ישראל כלל ולכך אותו שלא ראה מאורות מימיו אפילו מדרבנן לא יפרוס על שמע כיון דלית ליה הנאה אבל אם ראה ונסתמא חייב מדרבנן ומוציא אחרים ידי חובתן דאחרים נמי לא מחייבי אלא מדרבנן דק"ש דרבנן היא כדאמר במי שמתו (ברכות דף כא.) ולא דמי חיוב דסומא לחיובא דקטן שהגיע לחינוך שאין אלא לחנכו דאע"ג דחייב מדרבנן אין פורס על שמע להוציא אחרים ידי חובתן:

    בעבד כנעני שלו פטורמכולם. וא"ת והא ברפואתו חייב כדקאמר בפ"ק דגיטין (דף יב: ושם) גבי קיטע יד עבדו של חבירו. נותן שבתו ורפואתו לרבו ופריך רפואתו דידיה היא דבעי איתסויי ביה ומשני לא צריכא דאמדוהו לה' יומי ועבדו סמא חריפא ואיתסי בתלתא יומי וי"ל דה"נ פטור מכולם היינו מן היתרון דאמדוהו בה' ואיתסי בג' ואם תאמר ותפשוט ממתני' דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך מדפטור משבת וי"ל דהכא מיירי בזן את העבד ומיהו קשה מאי קמ"ל רבי יוחנן שנותן רפואתו לרבו דהיינו היתרון דאתסי בג' מתני' היא דפטור מכולם ע"כ נראה שיש לחלק בין אחרים חובלין בו בין להרב עצמו חובל בו שכבר זכה בכל.:

    כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאבפי' בקונטרס דכתיב בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה ובשנים אוחזין (ב"מ דף יב. ושם) גבי מציאת בנו ובתו הקטנים נמי פי' דבתו מציאתה לאביה משום דשבח נעורים לאביה וקשה לפירושו דבריש פרק קמא דקדושין (דף ג: ושם) ובאלו נערות (כתובות דף מ:) אמר דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב ולא ילפינן מהתם שאר דברים ונראה דבכל דוכתי דנקיט שבח נעורים לסימנא בעלמא נקטיה ולא משום דמפיק מבנעוריה ובשמעתין נמי פירש בקונטרס בסוף דבריו דכסף קדושין שלו דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין ומציאתה נמי לאב משום איבה כדמפרש גמרא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו: ושם) דחיישינן שמא מתוך שנאה שלא תתן לו מציאה ימסרנה למנוול ומוכה שחין ומבעיא ליה בחבלה לרבי אלעזר דאע"ג דאין שייך בה איבה דלא קפיד במידי דאית להו צערא בגופייהו כדאמר לקמן מ"מ ראוי הוא להיות של אב משום דאפחתה מכספה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורהיש לדייק דהא דתנן במגילה בפרק הקורא את המגילה (כד, א) רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע, ואם איתא דסומא פטור מכל המצות מאי שנא שלא ראה מאורות מאי שנא פקח ונסתמא. ובירושלמי פריך לה במגילה (פ"ב, ה"ז) וכן במכות בפרק אלו הן הגולין (ה"ה) ומשני ביושב בבית אפל לא יפרוס על שמע. פירוש, ביושב בבית אפל משעה שנולד כגון שנולד במערה ולא ראה מאורות מימיו ולא נהנה מהם. ומיהו לא משמע הכין בגמרין, תדע דהתם במגילה מפרש טעמא דרבי יהודה משום דאינו נהנה מן המאורות ואמרו רבנן אית להו כרבי יוסי, פעם אחת הלכתי באישון לילה ואפילה וראיתי סומא ואבוקה בידו ואמרתי לו בני אבוקה זו למה אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הברקנים, ולא שייך זה באדם שנולד במערה ורואה אלא שלא נהנה בעודו יושב באפילה. ובתוספות תירץ דאף על גב דפטר רבי יהודה כל סומא מן המצות מדאורייתא מדרבנן מיהא מחייב בכל המצות שאלמא כן עשיתו אינו ישראל והילכך מי שראה המאורות ונהנה מהן אף על פי שנסתמא חייב מדרבנן ופורס אפילו על שמע להוציא את אחרים משום דקריאת שמע דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן, אבל מי שלא ראה מאורות מימיו אף על פי שחייב בכל המצות מדרבנן בזו שהיא מחמת הנאת המאורות וזה לא נהנה פטור אפילו מדרבנן והלכך אינו פורס. ועדיין קשיא לי קצת, שאילו סומא לרבי יהודה חייב במצות דרבנן מיהא מאי קאמר רב יוסף דאנא לא מפקידנא ועבידנא והא על כרחין עביד מדרבנן וחייב משום לא תסור, אלא נראה דלרבי יהודה פטור לגמרי מכל המצות ואפילו מדרבנן וממדת חסידות בלבד חייב והיינו דרב יוסף, ופריסת שמע כיון דאינו אלא מדרבנן אפילו סומא שראה מאורות ונסתמא ואילו בא לומר ברכת יוצר אור רשאי וחסיד מפני שכבר נהנה אף הוא מוציא את הרבים, אבל מי שלא ראה מאורות אפילו בא לומר אין כאן מדת חסידות איך יפרוס על שמע להוציא אחרים שנהנו עשאה רבי יהודה כברכת הנהנין דעלמא ורבנן סבירא להו דאף הוא נהנה כדברי רבי יוסי. כנ"ל.

    מתני'בעבד כנעני שלו פטור מכולן. איכא למידק, רפוי מיהא ליתיב ליה דהא בעי לאתסויי נפשיה וכדאמר בפרק קמא דגיטין (יב, ב) הקוטע יד עבדו של חבירו נותן שבתו ורפואתו לרבו ופריך רפואתו דידיה הוא דבעי אתסויי ביה ומשני לא צריכא דאמדוהו לה' יומי ועבדי סמא חריפא ואתסי בתלתא. וי"ל דהכי נמי פטור מכולן קאמר היינו מאותו היתרון שאמדוהו בחמשה ואתסא בתלתא. ובתוספות אמרו דהכא פטור לגמרי מכולן, דחילוק יש בין אחרים שחבלו בו, דאי לא נימא הכי מאי קא משמע לן התם דאמרי שנותן לו רבו היתרון דבין ה' יומי דאמדוהו לתלתא דאתסי הא מתניתין דהכא היא דקתני החובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן דהיינו שפטור מאותו יתרון לכל הפחות אלא נראה דהכא פטור לגמרי מפני שכבר זכו בו אבל התם נותן לרבו היתרון לבד ואין למידין דין אחים שחבלו בו מדין החובל בעבדו.

    כיון דאקני רחמנא שבח נעורים לאביהפירש רש"י ז"ל בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה, וכן בפרק שנים אוחזין (ב"מ יב, א) גבי מציאת בנו ובתו הקטנים פירש דמציאת בתו הקטנה משום דשבח נעורים לאביה. ואינו מחוור, דבפרק קמא דקידושין (ג, ב), וכן בכתובות בפרק אלו נערות (כתובות מ, ב) אמרינן דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב, אלא כל מקום שאמרו שבח נעורים לסימנא בעלמא נקטינן ועיקר טעמא משום דכסף קידושין שלו דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין. ובגירסת הספרים שלנו ישנה כן בפירוש כאן שבח נעורים הוא דאקני ליה רחמנא לאב דכיון דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין משום הכי שבח נעורים לאביה. ומציאתה נמי שלו מהאי טעמא כדי שלא תהיה לו איבה כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מז, א ושם בתוספות) ואיבה דקאמר היינו שלא ימסרנה מתוך איבה למנוול ולמוכה שחין.

    חבלה מאיואהדר ליה רב דחבלה לא קני ליה דלא זכתה לו תורה אלא שבח נעורים. כלומר, כסף קדושין, ובכלל הזכותים מציאתה כמו שאמרו וכן מעשה ידיה עד שעת בגרותה שאף על פי שאין יכול למוכרה משהביאה סימני נערות כדאמרינן (ערכין פט, ב) מכורה כבר יצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ואפילו הכי מעשה ידיה שלו עד שתבגור הואיל ויכול למוסרה לחופה עד שתבגור והיינו דאמר אביי מודה רב בשבת שמעשה ידיה עד שעת בגרותה דאב הוה. ולמה לי למימר עד שעת בגרותה דאנן בבת קטנה קיימינן אלא מהאי טעמא דאמרן. כנ"ל.

    ואיכא למידק, האיך אפשר לו לרב לומר כן שאין חבלות קטנה לאב, וריש לקיש נמי דאמר כרב לקמן ואפילו פצעה בניה היאך אפשר לו לחלוק בכל על רבי יוחנן והא אי בעי אב מזבין לה כל שהיא קטנה והאי איתה מכסף מכירתה. ועוד הא משמע בברייתא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מג, ב) דפציעה בפניה דאב הוי. וי"ל דמודה רב וריש לקיש בפחיתות כסף דעד שעת נעורים דשמין ונותנין לאב ואומדין שפחה הנמכרת משעה זו עד שהגיע לימי הנעורים כמה יפחתו דמיה בחלבה זו ונותנין לאב, ולא נחלקו אלא בשומת חבלה דלאחר נעורים שאין רשות לאב למוכרה דרבי יוחנן סבר דכיון דחבל בה בזמן שיש לאב רשות עליה למוכרה הכל לאב. ולפי זה נראה לי דהא דקמותיב מהחובל בבתו קטנה פטור אינו אלא מדקתני פטור סתם דמשמע מכל חבלתה ואפילו דלאחר (בוגרת) [נערות], וכי פריק בשבת הוא הדין דהוי מצי לפרוקי לשומת חבלה דעד שעת [נערות] (בגרות) אלא משום דלעיל פריק אביי בשבת ניחא ליה טפי לאפרוקי הא נמי בשבת.

    לאביה משום איבה בקידושין שלא ימסרנה למנוול ומוכה שחין, והיינו דכל הזכותים שהם של אב שייכים לכסף קידושין דדיד'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 87a

    Bava Kamma 87a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 324 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל שאינו במכה כו' וסומא הא אפיקתיה מדין מיתת בית דין:

    כל שישנו במשפט כו' דהא אפיקתיה מכלל ושפטו:

    רב יוסף סגי נהור הוה:

    מתני' ושור אינו משלם אלא נזק כדאמר בפ"ב (דף כו.) איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:

    ופטור מדמי ולדות כדאמר בשור שנגח את הפרה (לעיל בבא קמא דף מב.) אנשים ולא שוורים:

    מכה אביו ואמו אין חייב עד שיעשה בהן חבורה באלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פה:):

    עבד ואשה שחבלו באחרים פטורים שאין להם מה לשלם:

    נתגרשה האשה ונשתחרר העבד וקנו נכסים:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 87a · Sefaria

    Tosafot

    וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה תימה א"כ מאי איריא דפטר ר' יהודה בבושת לעיל ולמה לי ג"ש דעיניך עיניך ונראה לר"י שלבסוף חזר בו ר' יהודה ממה שהיה פוטרו מבושת לבד כשמצא דרשה לפוטרו ממיתה וגלות א"נ אי לאו דגלי ג"ש דעיניך לפטור סומא הוה סברא למדרש גבי גלות כר' מאיר:

    וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל המצות [האמורות] בתורה תימה הא דתנן בפרק הקורא את המגילה (מגילה דף כד. ושם) רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע אפי' ראה ונסמא נמי אמר הכא דפטור מכל המצות והיאך יפרוס על שמע להוציא אחרים ובירושלמי דמוקי שלא ראה מאורות מימיו ביושב בבית אפל [או] שנולד במערה ואינו סומא א"ש אבל בגמרא דידן משמע דמיירי בסומא ממש ומפרש טעמא דרבי יהודה דאמר אין פורס משום דאין נהנה מן המאורות ורבנן [סברי] אית ליה הנאה כר' יוסי שראה סומא ואבוקה בידו אמר ליה בני אבוקה זו למה אמר ליה כל זמן שאבוקה זו בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים והאי טעמא לא שייך אלא בסומא ממש ונראה דאף ע"ג דפטר ר' יהודה סומא מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב דאע"ג דאשה מיפטרא במצות עשה שהזמן גרמא ולא מחייבינן אפילו מדרבנן משום שיש מצות הרבה דמחייבת בהו אבל סומא אי פטרת ליה מכל המצות אפי' מדרבנן א"כ ה"ל כמו נכרי שאין נוהג בתורת ישראל כלל ולכך אותו שלא ראה מאורות מימיו אפילו מדרבנן לא יפרוס על שמע כיון דלית ליה הנאה אבל אם ראה ונסתמא חייב מדרבנן ומוציא אחרים ידי חובתן דאחרים נמי לא מחייבי אלא מדרבנן דק"ש דרבנן היא כדאמר במי שמתו (ברכות דף כא.) ולא דמי חיוב דסומא לחיובא דקטן שהגיע לחינוך שאין אלא לחנכו דאע"ג דחייב מדרבנן אין פורס על שמע להוציא אחרים ידי חובתן:

    בעבד כנעני שלו פטור מכולם. וא"ת והא ברפואתו חייב כדקאמר בפ"ק דגיטין (דף יב: ושם) גבי קיטע יד עבדו של חבירו. נותן שבתו ורפואתו לרבו ופריך רפואתו דידיה היא דבעי איתסויי ביה ומשני לא צריכא דאמדוהו לה' יומי ועבדו סמא חריפא ואיתסי בתלתא יומי וי"ל דה"נ פטור מכולם היינו מן היתרון דאמדוהו בה' ואיתסי בג' ואם תאמר ותפשוט ממתני' דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך מדפטור משבת וי"ל דהכא מיירי בזן את העבד ומיהו קשה מאי קמ"ל רבי יוחנן שנותן רפואתו לרבו דהיינו היתרון דאתסי בג' מתני' היא דפטור מכולם ע"כ נראה שיש לחלק בין אחרים חובלין בו בין להרב עצמו חובל בו שכבר זכה בכל.:

    כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב פי' בקונטרס דכתיב בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה ובשנים אוחזין (ב"מ דף יב. ושם) גבי מציאת בנו ובתו הקטנים נמי פי' דבתו מציאתה לאביה משום דשבח נעורים לאביה וקשה לפירושו דבריש פרק קמא דקדושין (דף ג: ושם) ובאלו נערות (כתובות דף מ:) אמר דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב ולא ילפינן מהתם שאר דברים ונראה דבכל דוכתי דנקיט שבח נעורים לסימנא בעלמא נקטיה ולא משום דמפיק מבנעוריה ובשמעתין נמי פירש בקונטרס בסוף דבריו דכסף קדושין שלו דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין ומציאתה נמי לאב משום איבה כדמפרש גמרא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו: ושם) דחיישינן שמא מתוך שנאה שלא תתן לו מציאה ימסרנה למנוול ומוכה שחין ומבעיא ליה בחבלה לרבי אלעזר דאע"ג דאין שייך בה איבה דלא קפיד במידי דאית להו צערא בגופייהו כדאמר לקמן מ"מ ראוי הוא להיות של אב משום דאפחתה מכספה:

    Tosafot on Bava Kamma 87a · Sefaria

    Rashba

    וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה יש לדייק דהא דתנן במגילה בפרק הקורא את המגילה (כד, א) רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע, ואם איתא דסומא פטור מכל המצות מאי שנא שלא ראה מאורות מאי שנא פקח ונסתמא. ובירושלמי פריך לה במגילה (פ"ב, ה"ז) וכן במכות בפרק אלו הן הגולין (ה"ה) ומשני ביושב בבית אפל לא יפרוס על שמע. פירוש, ביושב בבית אפל משעה שנולד כגון שנולד במערה ולא ראה מאורות מימיו ולא נהנה מהם. ומיהו לא משמע הכין בגמרין, תדע דהתם במגילה מפרש טעמא דרבי יהודה משום דאינו נהנה מן המאורות ואמרו רבנן אית להו כרבי יוסי, פעם אחת הלכתי באישון לילה ואפילה וראיתי סומא ואבוקה בידו ואמרתי לו בני אבוקה זו למה אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הברקנים, ולא שייך זה באדם שנולד במערה ורואה אלא שלא נהנה בעודו יושב באפילה. ובתוספות תירץ דאף על גב דפטר רבי יהודה כל סומא מן המצות מדאורייתא מדרבנן מיהא מחייב בכל המצות שאלמא כן עשיתו אינו ישראל והילכך מי שראה המאורות ונהנה מהן אף על פי שנסתמא חייב מדרבנן ופורס אפילו על שמע להוציא את אחרים משום דקריאת שמע דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן, אבל מי שלא ראה מאורות מימיו אף על פי שחייב בכל המצות מדרבנן בזו שהיא מחמת הנאת המאורות וזה לא נהנה פטור אפילו מדרבנן והלכך אינו פורס. ועדיין קשיא לי קצת, שאילו סומא לרבי יהודה חייב במצות דרבנן מיהא מאי קאמר רב יוסף דאנא לא מפקידנא ועבידנא והא על כרחין עביד מדרבנן וחייב משום לא תסור, אלא נראה דלרבי יהודה פטור לגמרי מכל המצות ואפילו מדרבנן וממדת חסידות בלבד חייב והיינו דרב יוסף, ופריסת שמע כיון דאינו אלא מדרבנן אפילו סומא שראה מאורות ונסתמא ואילו בא לומר ברכת יוצר אור רשאי וחסיד מפני שכבר נהנה אף הוא מוציא את הרבים, אבל מי שלא ראה מאורות אפילו בא לומר אין כאן מדת חסידות איך יפרוס על שמע להוציא אחרים שנהנו עשאה רבי יהודה כברכת הנהנין דעלמא ורבנן סבירא להו דאף הוא נהנה כדברי רבי יוסי. כנ"ל.

    מתני' בעבד כנעני שלו פטור מכולן. איכא למידק, רפוי מיהא ליתיב ליה דהא בעי לאתסויי נפשיה וכדאמר בפרק קמא דגיטין (יב, ב) הקוטע יד עבדו של חבירו נותן שבתו ורפואתו לרבו ופריך רפואתו דידיה הוא דבעי אתסויי ביה ומשני לא צריכא דאמדוהו לה' יומי ועבדי סמא חריפא ואתסי בתלתא. וי"ל דהכי נמי פטור מכולן קאמר היינו מאותו היתרון שאמדוהו בחמשה ואתסא בתלתא. ובתוספות אמרו דהכא פטור לגמרי מכולן, דחילוק יש בין אחרים שחבלו בו, דאי לא נימא הכי מאי קא משמע לן התם דאמרי שנותן לו רבו היתרון דבין ה' יומי דאמדוהו לתלתא דאתסי הא מתניתין דהכא היא דקתני החובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן דהיינו שפטור מאותו יתרון לכל הפחות אלא נראה דהכא פטור לגמרי מפני שכבר זכו בו אבל התם נותן לרבו היתרון לבד ואין למידין דין אחים שחבלו בו מדין החובל בעבדו.

    כיון דאקני רחמנא שבח נעורים לאביה פירש רש"י ז"ל בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה, וכן בפרק שנים אוחזין (ב"מ יב, א) גבי מציאת בנו ובתו הקטנים פירש דמציאת בתו הקטנה משום דשבח נעורים לאביה. ואינו מחוור, דבפרק קמא דקידושין (ג, ב), וכן בכתובות בפרק אלו נערות (כתובות מ, ב) אמרינן דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב, אלא כל מקום שאמרו שבח נעורים לסימנא בעלמא נקטינן ועיקר טעמא משום דכסף קידושין שלו דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין. ובגירסת הספרים שלנו ישנה כן בפירוש כאן שבח נעורים הוא דאקני ליה רחמנא לאב דכיון דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין משום הכי שבח נעורים לאביה. ומציאתה נמי שלו מהאי טעמא כדי שלא תהיה לו איבה כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מז, א ושם בתוספות) ואיבה דקאמר היינו שלא ימסרנה מתוך איבה למנוול ולמוכה שחין.

    חבלה מאי ואהדר ליה רב דחבלה לא קני ליה דלא זכתה לו תורה אלא שבח נעורים. כלומר, כסף קדושין, ובכלל הזכותים מציאתה כמו שאמרו וכן מעשה ידיה עד שעת בגרותה שאף על פי שאין יכול למוכרה משהביאה סימני נערות כדאמרינן (ערכין פט, ב) מכורה כבר יצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ואפילו הכי מעשה ידיה שלו עד שתבגור הואיל ויכול למוסרה לחופה עד שתבגור והיינו דאמר אביי מודה רב בשבת שמעשה ידיה עד שעת בגרותה דאב הוה. ולמה לי למימר עד שעת בגרותה דאנן בבת קטנה קיימינן אלא מהאי טעמא דאמרן. כנ"ל.

    ואיכא למידק, האיך אפשר לו לרב לומר כן שאין חבלות קטנה לאב, וריש לקיש נמי דאמר כרב לקמן ואפילו פצעה בניה היאך אפשר לו לחלוק בכל על רבי יוחנן והא אי בעי אב מזבין לה כל שהיא קטנה והאי איתה מכסף מכירתה. ועוד הא משמע בברייתא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מג, ב) דפציעה בפניה דאב הוי. וי"ל דמודה רב וריש לקיש בפחיתות כסף דעד שעת נעורים דשמין ונותנין לאב ואומדין שפחה הנמכרת משעה זו עד שהגיע לימי הנעורים כמה יפחתו דמיה בחלבה זו ונותנין לאב, ולא נחלקו אלא בשומת חבלה דלאחר נעורים שאין רשות לאב למוכרה דרבי יוחנן סבר דכיון דחבל בה בזמן שיש לאב רשות עליה למוכרה הכל לאב. ולפי זה נראה לי דהא דקמותיב מהחובל בבתו קטנה פטור אינו אלא מדקתני פטור סתם דמשמע מכל חבלתה ואפילו דלאחר (בוגרת) [נערות], וכי פריק בשבת הוא הדין דהוי מצי לפרוקי לשומת חבלה דעד שעת [נערות] (בגרות) אלא משום דלעיל פריק אביי בשבת ניחא ליה טפי לאפרוקי הא נמי בשבת.

    לאביה משום איבה בקידושין שלא ימסרנה למנוול ומוכה שחין, והיינו דכל הזכותים שהם של אב שייכים לכסף קידושין דדיד'.

    Rashba on Bava Kamma 87a · Sefaria

    Meiri

    כבר בארנו שהסומא ישנו בדין בשת הן ליטול אם נתבייש הן ליתן אם בייש ומ"מ פסול הוא לעדות ואע"פ שידע הענין מצד הכרה וידיעה וכן הוא פסול לדין ואין צריך לומר בסנהדרין שאף סומא באחת מעיניו פסול בהם:

    כשם שהסומא ישנו בדין בשת כך הוא בכל עניני הדינין הן בחיוב גלות הן בחיוב מיתה בית דין הן בחיוב מלקות הן בכל דינין שבתורה וכן הוא חייב בתפלה ואע"פ שאינו יכול לכוין את הרוחות מכוין לבו לצד שכינה כמו שהתבאר במקומו וכן חייב בקרית שמע ותפלין ואפילו בציצית שנאמר בו וראיתם אותו חייב אע"פ שאינו רואה אחרים רואין אותו ומראין לו וכן הדין ברוב מצות אלא שקצתן יצאו מן הכלל כמו שבארנו בחגיגה בעולת ראיה:

    מי שהוא פטור מן המצוה ורוצה לעשותה הרשות בידו ואף לענין ברכה יש מי שאומר שהוא מברך עליה ויש חולקים בזו ואין דבריהם נראין וכבר כתבנו דברים אלו בסדר מועד ומ"מ גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה:

    במדרשות אמרו כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ודבר זה אינו אלא בדבר שכל כיוצא בזה העושה פטור ממנו ואינה דבר שיצא ממנו שכל או מוסר או סלסול או הכנעת לב וכיוצא בזה ועושה ממנה על עצמו מצוה:

    המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין חלק השני והוא שאמר המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בם חבורה חייב החובל בחברו ביום הכיפורים חייב בכולן החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ משבת שהוא שלו והחובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכלן ר' יהודה אומר אין לעבדים בשת חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהם חייב הם שחבלו באחרים פטורין ואחרים שחבלו בהם חייבין ומשלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם המכה אביו ואמו ועשה בהם חבורה והחובל בחברו בשבת פטור מכלם מפני שמתחייב בנפשו החובל בעבד כנעני שלו פטור מכלם אמר הר"ם וכבר בארנו מן העיקריים שבדיננו אין אדם לוקה ומשלם אלא כשיעשה אדם דבר שחייב אדם מלקות ותשלומין לוקה ואין משלם זולתי חובל בחברו ביום הכפורים בלבד שזה משלם ואינו לוקה לפי שהמקרא מפורש בחובל שישלם על כל פנים והוא שנאמר יד ביד ובא הפירוש בזה הדבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון אחר שאמר כאשר עשה כן יעשה לו לא היה צריך לומר יד ביד וזהו ענין מה שאמרו בפירוש רבתה תורה חובל בחברו בתשלומין ואין הלכה כר' יהודה חרש שוטה וקטן וכו' כל זה מבואר ויש לדיינין ליסר אותם כדי להסיר הנזקים מבני אדם המכה אביו וכו' כבר בארנו בפרק ד' במסכת שבת כי החובל לא יהיה מתחייב בנפשו אלא כשנתכוון לקחת הדם השותת מן המכה שישתמש במה שירצה אבל אם נתכוון להכאיב ולהזיק בלבד הוא מקלקל ופטור מצד חיוב שבת וזהו בחובל בבהמה וחיה אבל חובל בחברו הוא חייב סקילה מפני שכששכך רגזו ורפתה רוחו בהזיקו לבעל ריבו הוא כמתקן כמו שהתבאר בקורע בחמתו על מתו שהוא חייב לפי שתנוח דעתו בזה המעשה ואע"פ שהוא קלקול ולפיכך הוא פטור מכלום מחמת הנזקין ודע זה ולא תטעה כן:

    אמר המאירי המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה חייב בכלן שהרי אין כאן חיוב מיתה שתפקיעהו מן התשלומין וכן החובל בחברו ביום הכפורים שהוא בכרת ואפילו התרו בו למלקות שאע"פ שאין אדם לוקה ומשלם אין בחבלה כן כמו שאמרו בפירוש רבתה תורה חובל לתשלומין כמו שבארנו למעלה:

    החובל בעבד עברי בזמן שהוא שלו חייב בכלם חוץ מן השבת הן שבת קטנה אם יש שם נזק הן גדולה שבכל יום ויום אם אין שם נזק שהרי מלאכתו שלו היתה ומ"מ ילקח בהם קרקע ורבו אוכל פירות כמו שבארנו למעלה ואם הוא של אחרים חייב בכלן:

    החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכלן הואיל ומל וטבל לשם עבדות והכל לרבו כמו שבארנו ור' יהודה אומר שאין לעבדים בשת ואין הלכה כדבריו ועבד כנעני שלו פטור מ"מ שהרי הכל לרבו כמו שיתבאר בסוף משנה זו:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 87a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה וכן היה רבי יהודה כו' כשמצא דרשא לפוטרו ממיתה וגלות כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל דמעיקרא נמי הוה ידע דרשא לפוטרו ממיתה וגלות עד שמצא דרשא לפוטרו מכל דינים שבתורה וק"ל:

    בד"ה בעבד כנעני שלו כו' ומיהו קשה מאי קמ"ל ר"י כו' ע"כ נראה שיש לחלק כו' שכבר זכה בכל עכ"ל הך קושיא ה"ל להקדים אבל נטרו עד הכא דבתירוצם זה ניחא נמי לגבי שבת דהכא כבר זכה במה שבידו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 87a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה שאינו דן ואין דנין אותו ואין בית דין חייבין להזקק לדינו. הראב"ד ז"ל.

    ושפטו העדה אף על גב דהאי קרא בדיינים כתיב מסתבר ליה לפטור סומא אף מלהיות נידון. תוספות הרא"ש ז"ל.

    וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות וכו' פירשו בתוספות דאף על גב דפטר רבי יהודה. ועדיין קשה לי קצת שאלו סומא לרבי יהודה חייב במצות מדרבנן מיהא מאי קאמר רב יוסף דאנא לא מפקדנא והא על כרחך עביד ומפקיד מדרבנן וחייב משום לא תסור. אלא נראה דלרבי יהודה פטור לגמרי מכל המצות ואפילו מדרבנן וממדת חסידות בלבד חייב והיינו כרב יוסף ופריסת שמע כיון שאינו אלא מדרבנן סומא שראה מאורות ונסתמא אלו בא לומר ברכת יוצר אור רשאי וחסיד מפני שכבר נהנה אף הוא מוציא את הרבים אבל מי שלא ראה מאורות אפילו בא לומר אין כאן מדת הסידות לפי שלא הרגיש ולא נהנה כדעת רבי יהודה ואם אפילו מדת חסידות אין כאן איך יפרוס על שמע להוציא את הרבים עשאה רבי יהודה לזו כברכת הנהנים דעלמא ורבנן משום דאף הוא נהנה כדברי רבי יוסי. הרשב"א ז"ל.

    גדול המצווה ועושה פירש גאון ז"ל לפי שאין לו ליכנס באומנות שאינו שלו ונראה כאלו יורד לאומנות חברו. ע"כ.

    גדול המצווה ועושה מפרש רבנו תם דוקא בדברים שאם לא נכתבו ראויין להכתב כגון שבע מצוות דבני נח דאמרינן לעיל. מהר"י כהן צדק ז"ל. במדרשות אמרו כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ודבר זה אינו אלא בדבר שכל כיוצא בזה העושה פטור ממנו ואינו דבר שיצא ממנו שכל או מוסר או סלסול או הכנעת לב וכיוצא בזה ועושה ממנה על עצמו מצוה. הרב המאירי ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 87a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה וכן היה ר"י וכו' תימא א"כ מאי איריא וכו' ונראה לר"י שחזר בו ר"י לבסוף וכו' עכ"ל. וקשה דכיון דר"י מעיקרא מג"ש דעיניך פטר ליה מבשת וא"כ ע"כ שקיבל האי ג"ש דעיניך מרבותיו דאין אדם דן ג"ש מעצמו וא"כ איך חזר בו לבסוף דא"כ קשיא האי ג"ש דעיניך למאי אתא ובשלמא אם נאמר דהא דקאמר ר"י סומא אין לו בשת היינו אפילו אם נתבייש א"ש דמוקי ג"ש להכי אבל למ"ש התוספות לעיל דבנתבייש מודה קשיא ויש ליישב:

    גמרא אמר ר' יוסף מריש ה"א וכו' מ"ט דלא מפקידנא ועבידנא וכו' וכתבו תוספות בסוף ר"ה דמכאן מוכח דמי שאינו מחויב בדבר ועושה אפ"ה יכול לברך ולא אמרינן דהוי ברכה לבטלה דא"כ אמאי קאמר ר"י דהוי עביד י"ט דלא מיפקד ועביד ות"ל שהיה מפסיד שכר כל ברכות המצוות אע"כ שהיה יכול לברך ע"ש באריכות דף ל"ג:

    במשנה החובל בע"ע חייב בכולם חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו ויש לדקדק לדברי הגורסים לעיל הקוטע יד ע"ע של חבירו קאמר רבא נותן הכל לעבד וילקח בהם קרקע והיינו אפילו שבת קטנה וא"כ ה"נ כשחבל בו הוא עצמו למה לא יתן לו השבת קטנה המגיע לחלקו וילקח בו קרקע אמנם לפמ"ש שם הטעם שיש לעבד חלק בשבת היינו משום דמאן יימר שהיה הרב משתמש בו כל הימים וכמ"ש שם באריכות אם כן מה"ט לא מצינו לאפוקי ממונא מן הרב מספק כשחבל בו בעצמו:

    תוספות בד"ה בעבד כנעני וכו' וא"ת והא ברפואתו חייב כדאמר פ"ק דגיטין עכ"ל. ויש לדקדק דמאי ראיה מייתי דודאי התם אמרינן שפיר כיון שהחובל נותן ריפוי ע"כ היינו כדי שיתן להרופא שהרי אפילו אם הנחבל אומר הב לי לדידי ואנא מסינא נפשאי יכול לעכב כדלעיל וא"כ מקשה שפיר רפואתו דיליה הוא דבעי אתסויי ביה אבל הכא כשחבל בו רבו מאי פשיטותא שחייב לרפאותו דלמא פטור לגמרי אפילו לרפאותו ואין זה תימא שהרי מצינו שאפילו אם הרג עבד כנעני שלו אקיל רחמנא לגבי' שישנו בדין יום או יומים ונתן טעם כי כספו הוא ואם כן י"ל דה"ה לענין חבלה ועוד דבהדיא כתב הסמ"ע בסימן ת"כ ותכ"ד שאינו חייב מלקות על הכאת עבד כנעני שלו ע"ש וכ"נ מל' הרמב"ם והטור ועוד שיש לפוטרו מהקישא דקרא דאיתקש שבת לריפוי וכל שאינו חייב בשבת אינו חייב בריפוי כדלעיל ואם נאמר שזהו באמת בכלל מה שכתבו בסוף שיש לחלק בין חובל בעצמו לחבלו בו אחרים וכו' א"ש אבל אין הל' משמע כן ומלשון הטור ודאי יש לדקדק שאם חבל בו בעצמו אינו חייב אפילו ברפואתו:

    בא"ד וא"ת ותפשוט ממתני' דיכול הרב וכו' וי"ל דהכא מיירי בזן את העבד עכ"ל. ויש לתמוה מאי ס"ד דלא איירי בהכי הא בהדיא דחה התם מלתא דרבי יוחנן ומוקי ליה ג"כ במעלה מזונות כי היכי דלא תפשוט שיכול הרב לומר וכו' וא"כ מאי אולמא הא דמתני' וי"ל דהיא גופא קשיא להו להתוספות מעיקרא דבעי התם למיפשט מדרבי יוחנן אמאי לא פשיט ממתני' דהכא וע"ז תירצו דמתני' דהכא וודאי מיירי בזן את עבדו דהכי אורחא דמלתא אבל התם מלתא דר"י משמע ליה דלא איירי כשרבו מעלה לו מזונות מדנקט בהדיא ואותו עבד ניזון מן הצדקה כדאיתא שם כנ"ל והמשך קושיית התוספות עיין במהרש"א:

    גמרא בעי מיניה ר"א מרב החובל בבת קטנה וכו' ויש לדקדק אי נקט קטנה דוקא ולאפוקי נמי נערה דכיון שאינו יכול למוכרה ממילא אין הנזק דאפחתה מכספה של אב או דלמא דנערה נמי נזקה לאביה כיון שיכול למוסרה לקידושין ונקט קטנה למעוטי בגרות ונ"ל דדבר זה תלוי בסברת התוס' לקמן אם נפרש דעיקר האיבעיא היינו על פחיתת הכסף של קידושין ממילא דנערה נמי דינה כקטנה ואם נפרש כאידך תירוצא דהאי אפחתה מכספה היינו פחיתת המכירה עד שעת בגרות ממילא דנערה כיון שאין האב יכול למכרה נזקה לעצמה ותמיה ששום פוסק לא כתב כלום בזה וק"ל:

    שם חבלה למי ונראה דהאי חבלה למי לא קאי אלא אנזק לחוד אבל צער וריפוי ובשת פשיטא ליה לר"א דהוי לעצמה וכדמשמע לקמן בהדיא דאפי' ר"א גופא לא קמיבעיא ליה אלא חבלה דאפחתה מכספה והיינו נזק לחוד ואפשר דמשבת נמי מיבעיא ליה דהיינו נמי בכלל אפחתה מכספה אבל צער וריפוי ובשת ודאי פשיטא ליה ובזה הסכימו כל הפוסקים וק"ל:

    תוספות בד"ה כיון דאקני ליה רחמנא כו' פירש בקונטרס דכתיב בנעוריה כו' וקשה דבריש פ"ק דקידושין אמר דההיא בהפרת נדרים הוא דכתיב עכ"ל. ולפענ"ד דברי רש"י ז"ל מוכרחין כאן לפי סברת בעל האיבעיא דאי ס"ד דאסיק אדעתיה הך סוגיא דקידושין דא"כ ע"כ מעשה ידי בתו גופא דלאביה לא ילפינן אלא מהקישא דבתו לאמה א"כ מאי קמיבעיא ליה חבלת בתו למי מי עדיף בתו גופא מאמה דפשיטא לן דלעצמה כדתנן במתני' דהכא דאפילו חבל בע"ע שלו חייב ליתן הכל חוץ משבת ור"א גופא מותיב לרב בסמוך מהך מתניתין אלא ע"כ דר"א בעל האיבעיא לא אסיק אדעתיה הקישא דאמה אלא יליף לה מקרא דבנעוריה ולפ"ז אה"נ דבתו עדיפא מאמה. ורב משני ליה הך סברא גופא דלא זיכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד מסברא דנפשיה מהקישא דבתו לאמה כנ"ל ועיין מה שאכתוב לקמן במימרא דר"י ומכ"ש דא"ש טפי למ"ש לעיל דעיקר מילתא דרב דאמר לא זיכתה תורה לאב אלא כו' מהקישא דבתו לאמה דייק לה א"כ ע"כ עיקר מיעוטא דכוותיה קא ממעט דאפילו עד שעת בגרות לא זיכתה תורה לאביה שבח חבלה:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 87a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' רי"א אין לעבדים בושת עיין נדה דף מז ע"א תוספות ד"ה בדק:

    שם החובל בהן חייב עיין לעיל דף פה ע"ב תוספות ד"ה נהי דנזק:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 87a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כִּי מַפְקִידְנָא אִית לִי אַגְרָא טְפֵי לא קאי על שכר טוב עולם הזה או טוב עולם הבא אלא קאי על שכר אחר שהוא מה שאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ד, ב) 'שְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה' שממציא לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת לעשותה ועל זה השכר קאמר אִית לִי אַגְרָא. והנה לדעת רבי יהודה דפוטר יש לפרש הכתוב מִצְוַת הֳ' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם (תהלים יט, ט) אמתי ברה וחשובה טפי? כאשר איכא מאירת עינים דאז גדול המצווה ועושה.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 87a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 87, Amud Aleph, about 324 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 249 words

      Opens “תניא אידך ר' יהודה אומר סומא אין…”

      Named: רבי יהודה, רב שישא, רב אידי.

    3. Segment 327 words

      Opens “אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן…”

      Named: רב יוסף.

    4. Segment 433 words

      Opens “והשתא דשמעית להא דר' חנינא דאמר ר'…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 523 words

      Opens “מתני׳ זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם…”

    6. Segment 615 words

      Opens “המכה את אביו ואת אמו ולא עשה…”

    7. Segment 724 words

      Opens “החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 810 words

      Opens “חש"ו פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם…”

    9. Segment 921 words

      Opens “העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל…”

    11. Segment 116 words

      Opens “והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן:…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “גמ׳ בעא מיניה רבי אלעזר מרב החובל…”

      Named: רבי אלעזר, רב החובל.

    13. Segment 1348 words

      Opens “מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא? שבח…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Kamma 87a · Segment 3 — “אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 87a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026