Talmud Builders

    Bava Kamma 115b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 115b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the owner of the wine has the right to collect only his wage, i.e., compensation for the effort he put into salvaging the honey. He is not, however, entitled to compensation for the wine itself. But if the owner of the wine said: I will salvage your honey and you will pay me the value of my wine, the owner of the honey is obligated to pay him compensation for the wine.

    2Similarly, if a river washed away his donkey and the donkey of another, and his donkey was worth one hundred dinars and the donkey of the other was worth two hundred, and the individual with the less valuable donkey abandoned his donkey and instead salvaged the donkey of the other, he has the right to collect only his wage, i.e., compensation for the effort he put into salvaging his fellow’s donkey. But if he said to the owner of the more valuable donkey: I will salvage your donkey and you will pay me the monetary value of mine in exchange, the owner of the more valuable donkey is obligated to pay the rescuer compensation for his donkey.

    3GEMARA: And why does one who pours out wine have the right to collect only this wage? Let him say to the owner of the honey: I have acquired your honey from ownerless property. Isn’t it taught in a baraita : One who was laden with jugs of wine and jugs of oil and saw that they were breaking and their contents were leaking out should not say: This is hereby separated as teruma and tithe for the produce that I have in my house. And even if he said this, it is as though he did not say anything. The fact that one cannot separate produce that is about to be lost as teruma or tithe indicates that such property is considered ownerless.

    4The Gemara answers that it is as Rabbi Yirmeya says in a different context, that the ruling discussed there is referring to a case where the basket of the olive press was wrapped around it so that the barrel would not break completely, and some of the contents would remain inside. So too, here, the mishna issued its ruling only when the basket of the olive press was wrapped around the honey barrel so that it would not break completely, and the contents are therefore not rendered ownerless.

    5The Gemara challenges the baraita that stated: And even if he said that the wine or oil is separated as teruma or tithe, it is as though he did not say anything. But isn’t it taught in a different baraita : If one was traveling on the road and had money in his possession, and he saw a ruffian moving toward him, he should not say: The second-tithe produce that I have in my house is hereby desacralized onto these coins, i.e., the sanctity of the produce is hereby transferred to the coins. But if he said so, his statement stands, and the produce is desacralized while the coins attain the sanctity of the second tithe.

    6The Gemara answers: Here we are dealing with a case where he is capable of saving his money from the ruffian and that is why he may transfer the sanctity of the second tithe to the coins. The Gemara asks: If it is a case where he is capable of saving the money, why should he not say that the produce should be desacralized ab initio ? The Gemara answers: It is a case where he is capable of saving the money only with difficulty. Consequently, he should not transfer the sanctity of the second tithe to the coins, as it may be lost; but if he does so, the transfer takes effect, as it is not certain that the money will be lost.

    7The Gemara asks: And is it so that wherever there is a potential loss one should not say that the sanctity is transferred to the money ab initio ? But isn’t it taught otherwise in the following baraita : If one had ten barrels of ritually impure, untithed wine, i.e., first-tithe wine from which the teruma of the tithe had not yet been separated, and he saw that one of them had broken and that its contents were leaking out, or that it had been exposed and is forbidden for consumption, he may say: This barrel is hereby separated as the teruma of the tithe for the other nine barrels. But with regard to oil, he should not do so due to the priest’s loss.

    8The Gemara answers that Rabbi Yirmeya said: The baraita issued its ruling only when the basket of the olive press was wrapped around the barrel so that some of its contents would remain inside. The Gemara asks: Granted, this rationale applies to a barrel that was broken, as the remaining contents are still fit for use, but with regard to a barrel that was exposed, for what use is it fit?

    9And if you would say that the exposed wine is fit for sprinkling, in order to spread its pleasant aroma, isn’t it taught otherwise in the following baraita ? With regard to water that was exposed, one may not pour it out in the public domain, nor mix clay with it, nor settle dust with it by sprinkling it in a house, nor give it to his animal to drink, nor give it to the animal of another. This proves that exposed liquids may not be used even for sprinkling.

    10The Gemara answers: The wine is fit for use because he passed it through a strainer, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, as it is taught in a baraita : A vessel covered with a strainer is subject to the halakha of exposure if the vessel is left unsupervised. Rabbi Neḥemya said: When is this so? It is so when the lower vessel, in which the liquid collects after passing through the strainer, is exposed. But when the lower vessel is covered, even if the upper vessel is exposed, it is not subject to the halakha of exposure, because the venom of a snake is like a sponge in that it floats and stays in place.

    11The Gemara questions this explanation: Wasn’t it stated with regard to Rabbi Neḥemya’s ruling that Rabbi Simon says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: They taught Rabbi Neḥemya’s ruling only where one did not mix it, but if one mixed the wine, any venom found in it becomes capable of penetrating the strainer? Consequently, the wine remains forbidden even if it is passed through a strainer.

    12The Gemara answers: There, too, it is possible to prevent the venom from mixing with the wine by placing something upon the mouth of a barrel that will filter it slowly so that the venom will not penetrate the strainer, and the wine may therefore be used.

    13It has now been established that the baraita , which states that if one’s barrel of untithed, impure wine is breaking, he may separate it as teruma of the tithe for other barrels of untithed, impure wine, may be explained in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya. The Gemara asks: And according to Rabbi Neḥemya, may we separate teruma from impure produce for other impure produce?

    14But isn’t it taught in another baraita : One may separate teruma from produce that is impure for other produce that is impure, and from produce that is pure for other produce that is pure, and from produce that is pure for produce that is impure, but not from produce that is impure for produce that is pure. Rabbi Neḥemya says: Even with regard to separating from produce that is impure for produce that is impure, the Sages permitted one to separate teruma in this manner only in the case of doubtfully tithed produce [ demai ]. Consequently, how can the aforementioned baraita unequivocally permit one to separate impure wine as teruma of the tithe for other impure wine? The Gemara answers: Here too, in the baraita , it is discussing a case of demai .

    15The Gemara discusses the continuation of the baraita cited previously: The Master said in the baraita : But with regard to oil, he should not do so, due to the priest’s loss. The Gemara asks: What is different about a leaking barrel of impure oil, which one may not separate as teruma , because if he does so the priest will suffer a loss? That case is different because the impure teruma oil is fit to be used to kindle a fire, and the priest will now not receive that oil. The Gemara challenges: But wine is also fit to be used, as the priest is able to sprinkle it in order to impart a pleasant aroma. Why is there is no concern that the priest will suffer a loss? And if you would say that sprinkling is nothing, i.e., it is insignificant, doesn’t Shmuel say in the name of Rabbi Ḥiyya: One drinks from a log of wine worth one sela , and one sprinkles from a log of wine worth two sela , which indicates that there is greater benefit in sprinkling wine than in drinking it?

    16The Gemara answers: Here we are dealing with new wine that has not yet developed an aroma and is therefore not fit for sprinkling. The Gemara counters: But isn’t it fit to allow it to age so that it will become fit for sprinkling? The Gemara responds: If one waits for it to age, he might come to experience a mishap with it, as he will forget that it is impure teruma , which is forbidden for consumption.

    17The Gemara asks: Oil should also be subject to the concern that one might come to experience a mishap with it, as he might forget that it is forbidden and mistakenly drink it. The Gemara explains: The halakha is that the priest must place the oil in a foul vessel, and there is no concern that he will consume it, as such oil is used only for kindling. The Gemara asks: Let the wine also be placed in a foul vessel, in which case there would be no concern that he would drink it. The Gemara responds: Now that he desires to use it for sprinkling, would he place it in a foul vessel? This would ruin its aroma. Consequently, the wine may not be kept due to concern over a possible mishap, while the oil may be kept.

    18The Gemara notes: And the concern with regard to a mishap itself is a dispute between tanna’im . As it is taught in a baraita : With regard to a barrel of teruma wine that became impure and is therefore forbidden for consumption, Beit Shammai say:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אין לו אלא שכרושכר כלי ושכר פעולה:

    גמ' ולימא ליה מהפקירא זכינאדבש שלך היה הולך כולו לאיבוד והריני כמציל מן ההפקר ואמאי אין לו אלא שכרו כוליה דבש לישקול וגבי חמור ליכא למימר הכי דיכול להצילה הוא:

    משתברותוהכל נשפך ביחד:

    לא אמר כלוםאלמא כיון דלאיבוד אזל לית בהו זכייה והפקירא הוא:

    כדאמר ר' ירמיהלקמן:

    בעקלדדובשא כרוך עליה חבית של דבש קשורה בעקל ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר:

    הרי פירותשל מעשר שני שיש לי בתוך ביתי מחוללין כו':

    וכל היכא דאיכאקצת הפסד וליכא איבוד לגמרי כי הכא דמוקמת לה בשיכול להציל ע"י הדחק ושמא יציל:

    לכתחלה לא יאמרבתמיה:

    הרי שהיו לוללוי:

    עשר חביות של טבלהטבול לתרומת מעשר והוא טמא דתרומת מעשר דידיה לא חזיא לכהן לשתיה אלא לזלף ולקמיה מוקי לה ביין חדש דלא חזי כולי האי לזלף דלא אלים ריחא ופסידא פורתא הוא דאיכא כמו זה שיכול להציל על ידי הדחק:

    ה"גאומר הרי היא תרומת מעשר על תשע חברותיה:

    שמן דתרומה טמאהחזי להדליק וכי מפסיד לה לכהן איכא פסידא טובא:

    כשעקל בית הבד כרוך עליהדלא חשיב פסידא כולי האי כגון זה שאין יכול להציל אלא ע"י הדחק:

    למאי חזיאואפ"ה קתני אומר הרי הוא תרומה אלמא להפסד מועט לא חששו:

    לא ישפכםשלא יעבור עליהם אדם יחף ויכנס ארס של נחש ברגלו ע"י מכת צרור וימות:

    (ולא יגבל בהן את הטיט) ולא ישקה בהן לבהמתומשום סכנת נפשות שמא ישחטנה אחרי כן:

    מסננתכלי ע"ג כלי ונותנין השמרים בתוך העליון והוא ככברה והיין מסתנן מאליו:

    יש בה משום גילויצריך לכסות העליון כדי שלא ישתה בו נחש ואף על פי שהיין מסתנן והולך חיישינן שמא יעבור הארס עם היין לתוך הכלי וכ"ש כשהתחתון מגולה:

    שלא טרקובשלא עירבו אדם וכגון הך מסננת שאין איש נוגע בה:

    אבל טרקו אסורוהכא בהך חבית כי מערה ושדי ליה מחבית למסננת מטריק ומתבלבל הארס עם היין ויוצא דרך המסננת לכלי:

    דמנח מידיבגד או שולי כברה על פי חבית ושפי ליה ומסננו בנחת שפי לשון שופך כמו השופה יין (לתמרי) [לחבירו] בבא מציעא (דף ס. ע"ש) רודיי"ר:

    ורבי נחמיהואי ההיא די' חביות רבי נחמיה היא:

    מי תרמינןמן הטמא על הטמא:

    אלא בשל דמאיהקילו משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן וכבר נתעשר:

    שותין מלוג בסלע ומזלפין מלוג בשתיםלשתיה אם ימצא יין בזול לוג בסלע יקח אבל לזלף יקח אפי' ביוקר הלוג בשתים סלעים דהנאה יתירא היא:

    תקלהלשתותן והרי היא טמאה:

    בבא קמא 115 עמוד ב

    1אין לו אלא שכרו. ואם אמר: ״אציל את שלך, ואתה נותן לי דמי שלי״ חייב ליתן לו.

    2שטף נחל חמורו וחמור חבירו, שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים, והניח זה את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו. ואם אמר לו: ״אני אציל את שלך, ואתה נותן לי את שלי״ חייב ליתן לו.

    Gemara

    3ואמאי? לימא ליה: מהפקירא קא זכינא! מי לא תניא: הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן, וראה שהן משתברות, לא יאמר: ״הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי״, ואם אמר לא אמר כלום?

    4כדא"ר ירמיה: כשעקל בית הבד כרוך עליה; ה"נ כשעקל בית הבד כרוך עליה.

    5ואם אמר לא אמר כלום? והתניא: מי שבא בדרך ומעות בידו ואנס כנגדו, לא יאמר: ״הרי פירות שיש לי בתוך ביתי מחוללים על מעות הללו״, ואם אמר דבריו קיימין!

    6הכא במאי עסקינן בשיכול להציל. אי בשיכול להציל, לכתחלה אמאי לא יאמר? בשיכול להציל על ידי הדחק.

    7וכל היכא דאיכא הפסידא, לכתחלה לא יאמר? והתניא: הרי שהיו לו עשר חביות של טבל טמא, וראה אחת מהן שנשברה או שנתגלתה, אומר: ״הרי היא תרומת מעשר על תשע חברותיה״. ובשמן לא יעשה כן, מפני הפסד כהן!

    8א"ר ירמיה: כשעקל בית הבד כרוך עליה. בשלמא שנשברה חזיא, אלא נתגלתה למאי חזיא?

    9וכ"ת חזיא לזילוף, והתניא: מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים; ולא יגבל בהן את הטיט; ולא ירבץ בהן את הבית; ולא ישקה מהם את בהמתו, ולא בהמת חבירו!

    10דעבר לה במסננת, כר' נחמיה דתניא: מסננת, יש בה משום גילוי. אמר רבי נחמיה: אימתי בזמן שהתחתונה מגולה, אבל בזמן שהתחתונה מכוסה אף על פי שהעליונה מגולה, אין בה משום גילוי; לפי שארס של נחש דומה לספוג, וצף ועומד במקומו.

    11לאו איתמר עלה, א"ר סימון אריב"ל לא שנו אלא שלא טרקו, אבל טרקו אסור?

    12התם נמי, אפשר דמנח מידי אפומא דחביתא, דשפי ליה.

    13ורבי נחמיה (מטמא אטמא) מי תרמינן?

    14והתניא: תורמין מן הטמא על הטמא, ומן הטהור על הטהור, ומן הטהור על הטמא; אבל לא מן הטמא על הטהור. ר' נחמיה אומר: אף מן הטמא על הטמא לא התירו לתרום, אלא בשל דמאי! הכא נמי בשל דמאי.

    15אמר מר: ובשמן לא יעשה כן, מפני הפסד כהן. מאי שנא שמן דראוי להדליק? יין נמי ראוי לזילוף! וכי תימא זילוף לאו מילתא היא, והאמר שמואל משום רבי חייא: שותין מלוג בסלע, ומזלפין מלוג בשתים!

    16הכא במאי עסקינן בחדש. והא ראוי לישנו! אתי ביה לידי תקלה.

    17שמן נמי אתי ביה לידי תקלה! דמנח בכלי מאוס. יין נמי מנח ליה בכלי מאוס! השתא לזילוף קא בעי ליה, בכלי מאוס קא מנח ליה?!

    18ותקלה עצמה תנאי היא דתניא: חבית של יין של תרומה, שנטמאת בית שמאי אומרים:

    Tosafot

    הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן לא יאמר הרי הן כו'וא"ת אפי' אין משתבר נמי לא יאמר דאסור לתרום אלא מן המוקף וי"ל דנקט משתברות משום דבעי למיתני סיפא ואם אמר לא אמר כלום א"נ בשבתות וימים טובים איירי שמותר לתרום שלא מן המוקף כדאמר בהאשה רבה (יבמות דף צג:):

    וכל היכא דאיכא פסידא לכתחלה לאל"ג ליה כדפי' הקונט' דהא בברייתא דמייתי נמי אסור לכתחלה היכא דאיכא הפסד כהן דקתני ובשמן לא יעשה וא"כ לעיל נמי דאיכא הפסד כהן שפיר אסור לכתחלה אלא אמאי דקאמר לעיל דאפי' דיעבד לא אמר כלום פריך:

    אלא נתגלתה למאי חזיאאבל משמן לא פריך דקתני בשמן לא יעשה אבל התרומה חלה וכי נתגלתה למאי חזיא דאיכא למימר דחזיא להדלקה ומ"מ איכא הפסד כהן כיון שאין יכול להדליק בו כי נתגלתה אלא בטורח כי צריך שלא יגע בשמן כלל ולא בכלי במקום שיש שמן:

    ולא ישקה מהן לבהמהפי' בקונטרס שמא ישחטנה ואיכא סכנת נפשות. ואין נראה דאפי' לבהמה טמאה לא ישקה משום בל תשחית כדמשמע בפרק ב' דע"ז (דף ל: ושם) דמוקי התם הא דתניא שמותר להשקות לבהמתו בשונרא שאין קשה לה ופריך א"ה דחבירו נמי ומשני כחיש דידיה נמי כחש הדר בריא מדפריך דידיה נמי כחיש משמע דאסור משום בל תשחית ועוד מדלא מוקי לה בכל בהמה טמאה שאין לחוש שמא ישחטנה משמע דבשאר בהמות טמאות דקשה לה אסור משום בל תשחית ומיהו י"ל דבשאר בהמות טמאות לא בעי לאוקומי משום דאטו בשופטני עסקינן שמשקין לבהמה דבר שמתה על ידן:

    אימתי בזמן שהתחתונה מגולהוא"ת א"כ פשיטא דיש בהן משום גילוי דהוי כשאר מגולין וי"ל דס"ד שהנחש ירא לבא מפני הקול שהוא שומע שנופל היין ממסננת לתחתונה כדאמרינן בפ"ב דע"ז (דף ל:) טיף טיף אין בו משום גילוי קמ"ל דכה"ג שרואה היין שנשפך בבת אחת לכלי התחתון אין מתיירא להיות סבור שהוא קול בני אדם אלא סבור שכך מסננין את היין:

    אתי לידי תקלהומסיק אי חיישי' לתקלה תנאי היא והא דאמר בפ"ק דשבת (דף יז: ושם) גבי י"ח דבר גידולי תרומה כתרומה בו ביום גזרו ומפרש התם טעמא משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לה ואתי לידי תקלה והתם ליכא מאן דפליג דכ"ע אית להו י"ח דבר אור"י דשאני התם דפעמים שמשהה אותה ביותר ואין זורעה באותה שנה שאירע שום דבר שלא יזרע בעת הזרע וימתין עד שנה אחרת אבל הכא לעולם יכול הוא לעשות זילוף אחר שיתיישן מעט ועוד יש מתרץ דשאני התם דבההיא גזירה ליכא הפסד כהן דכי היכי דהויא תרומה מעיקרא ה"נ הויא אחר שזורעה ולכך לכ"ע חיישינן לתקלה אבל הכא דאיכא הפסד לגמרי שתשפך הכל איכא מאן דלא חייש לתקלה ולפי' זה קשה דקאמר בפרק כל שעה (פסחים דף לג: ושם) מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאה ואמר אביי עלה משמיה דרבי יצחק בר מרתא אמר רב הונא לא שנו אלא פת אבל חיטין לא שמא יבא בהן לידי תקלה ורבי יוחנן אמר אפי' חיטין ומוקמינן לה בשליקתא ומאיסתא מכלל דרב הונא אפילו בשליקתא ומאיסתא לא הוה שרי אלמא משום תקלה מפסדי ליה לכהן לגמרי וי"ל דלא פליגי דרב הונא לא איירי בשליקתא ואיהו נמי שרי בענין זה והשתא ליכא פסידא כיון דיכול לשלקו ולמאסו ולהחזיק בהן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    וכל היכא דאיכא פסידא לכתחלה לא יאמרכלומר כל היכא דאיכא פסידא בדבר מועט כגון יכול להאכיל על ידי הדחק.

    והתניא היו עשר חביות של טבל וכו' אומר הרי היא תרומת מעשר על תשע חברותיה. ובשמן לא יעשה כן. הרי שבשל יין טמא אומר לכתחלה מפני שהפסד מועט. כדמוקי לה לקמן ביין חדש שאינו ראוי לזלוף ומדקתני בשמן לא יעשה כן ליכא סייעתא דבשמן שראוי לסיכה ולהדלקה הפסד מרובה הוא ובכי הא פשיטא דלא יעשה כן. והר"א אב"ד [בש"מ _ והראב"ד] ז"ל פירש דאפילו משמן פריך דטעמא משום הפסד כהן הא ליכא הפסד כהן אף על גב דנשברה הוי הפסד תרומה ואפילו לכתחלה. עד כאן. ואין צריך.

    לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירופירש רש"י ז"ל משום סכנת נפשות שמא ישחטנה אחר כן. ואינו מחוור, דאפילו בהמה טמאה אסור שמא יאבד ממון חבירו ואף בשלו אסור משום בל תשחית.

    ותקלה עצמה תנאי היאקשיא לי, מאן תנאי, אילימא בית שמאי ובית הלל אם כן ברייתא כבית שמאי ומפקינן לה לבר מהלכתא, ועוד דאי בזלוף איכא משום תקלה מאי טעמא דרבי ישמעאל ברבי יוסי שחילק בין בית לשדה. ולפיכך מסתברא לי דתקלה כעין ברייתא דהיינו שמן שמסתפקין ממנו מעט מעט על יד ואי נמי יין חדש שצריך לשינוי עד שיהיה ראוי לזלף כולי עלמא לא פליגי דבכי הא איכא למיחש לתקלה, אבל הכא הכי קאמר ותקלה דעלמא דלשעה ולא לאחר זמן מרובה תנאי היא והיינו בית שמאי ובית הלל דבית שמאי סברי דאפילו לזלוף דלשעה חיישינן שמא ישתה וישכח שהיא של תרומה טמאה ובית הלל סברי לא חיישינן ואי לאחר שיתחיל לזלף לא חיישינן דכל שמזלף ממנו לא אתי למשתי דטפי חשוב ליה זלוף משתיה וכדאמר שמואל משמיה דרבי חייא שותין מלוג בסלע ומזלפין מלוג בשתים והלכך אף הוא יזהר שלא יוציאנה לשתיה, ורשב"ג נהי דכל שאפשר לו לזלף מיד לא חיישינן אבל כל שהוא בשדה עד שיביאנו לבית לזלף חיישינן דלתקלה דלשעה חיישינן חדא כבבית שמאי וחדא כבית הלל. כנ"ל.

    הא דתניא הרי שהיה בורח מבית האסוריןכתבתי ביבמות פרק מצות חליצה (יבמות קו, א).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 115b

    Bava Kamma 115b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 424 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אין לו אלא שכרו שכר כלי ושכר פעולה:

    גמ' ולימא ליה מהפקירא זכינא דבש שלך היה הולך כולו לאיבוד והריני כמציל מן ההפקר ואמאי אין לו אלא שכרו כוליה דבש לישקול וגבי חמור ליכא למימר הכי דיכול להצילה הוא:

    משתברות והכל נשפך ביחד:

    לא אמר כלום אלמא כיון דלאיבוד אזל לית בהו זכייה והפקירא הוא:

    כדאמר ר' ירמיה לקמן:

    בעקל דדובשא כרוך עליה חבית של דבש קשורה בעקל ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר:

    הרי פירות של מעשר שני שיש לי בתוך ביתי מחוללין כו':

    וכל היכא דאיכא קצת הפסד וליכא איבוד לגמרי כי הכא דמוקמת לה בשיכול להציל ע"י הדחק ושמא יציל:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 115b · Sefaria

    Tosafot

    הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן לא יאמר הרי הן כו' וא"ת אפי' אין משתבר נמי לא יאמר דאסור לתרום אלא מן המוקף וי"ל דנקט משתברות משום דבעי למיתני סיפא ואם אמר לא אמר כלום א"נ בשבתות וימים טובים איירי שמותר לתרום שלא מן המוקף כדאמר בהאשה רבה (יבמות דף צג:):

    וכל היכא דאיכא פסידא לכתחלה לא ל"ג ליה כדפי' הקונט' דהא בברייתא דמייתי נמי אסור לכתחלה היכא דאיכא הפסד כהן דקתני ובשמן לא יעשה וא"כ לעיל נמי דאיכא הפסד כהן שפיר אסור לכתחלה אלא אמאי דקאמר לעיל דאפי' דיעבד לא אמר כלום פריך:

    אלא נתגלתה למאי חזיא אבל משמן לא פריך דקתני בשמן לא יעשה אבל התרומה חלה וכי נתגלתה למאי חזיא דאיכא למימר דחזיא להדלקה ומ"מ איכא הפסד כהן כיון שאין יכול להדליק בו כי נתגלתה אלא בטורח כי צריך שלא יגע בשמן כלל ולא בכלי במקום שיש שמן:

    ולא ישקה מהן לבהמה פי' בקונטרס שמא ישחטנה ואיכא סכנת נפשות. ואין נראה דאפי' לבהמה טמאה לא ישקה משום בל תשחית כדמשמע בפרק ב' דע"ז (דף ל: ושם) דמוקי התם הא דתניא שמותר להשקות לבהמתו בשונרא שאין קשה לה ופריך א"ה דחבירו נמי ומשני כחיש דידיה נמי כחש הדר בריא מדפריך דידיה נמי כחיש משמע דאסור משום בל תשחית ועוד מדלא מוקי לה בכל בהמה טמאה שאין לחוש שמא ישחטנה משמע דבשאר בהמות טמאות דקשה לה אסור משום בל תשחית ומיהו י"ל דבשאר בהמות טמאות לא בעי לאוקומי משום דאטו בשופטני עסקינן שמשקין לבהמה דבר שמתה על ידן:

    אימתי בזמן שהתחתונה מגולה וא"ת א"כ פשיטא דיש בהן משום גילוי דהוי כשאר מגולין וי"ל דס"ד שהנחש ירא לבא מפני הקול שהוא שומע שנופל היין ממסננת לתחתונה כדאמרינן בפ"ב דע"ז (דף ל:) טיף טיף אין בו משום גילוי קמ"ל דכה"ג שרואה היין שנשפך בבת אחת לכלי התחתון אין מתיירא להיות סבור שהוא קול בני אדם אלא סבור שכך מסננין את היין:

    אתי לידי תקלה ומסיק אי חיישי' לתקלה תנאי היא והא דאמר בפ"ק דשבת (דף יז: ושם) גבי י"ח דבר גידולי תרומה כתרומה בו ביום גזרו ומפרש התם טעמא משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לה ואתי לידי תקלה והתם ליכא מאן דפליג דכ"ע אית להו י"ח דבר אור"י דשאני התם דפעמים שמשהה אותה ביותר ואין זורעה באותה שנה שאירע שום דבר שלא יזרע בעת הזרע וימתין עד שנה אחרת אבל הכא לעולם יכול הוא לעשות זילוף אחר שיתיישן מעט ועוד יש מתרץ דשאני התם דבההיא גזירה ליכא הפסד כהן דכי היכי דהויא תרומה מעיקרא ה"נ הויא אחר שזורעה ולכך לכ"ע חיישינן לתקלה אבל הכא דאיכא הפסד לגמרי שתשפך הכל איכא מאן דלא חייש לתקלה ולפי' זה קשה דקאמר בפרק כל שעה (פסחים דף לג: ושם) מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאה ואמר אביי עלה משמיה דרבי יצחק בר מרתא אמר רב הונא לא שנו אלא פת אבל חיטין לא שמא יבא בהן לידי תקלה ורבי יוחנן אמר אפי' חיטין ומוקמינן לה בשליקתא ומאיסתא מכלל דרב הונא אפילו בשליקתא ומאיסתא לא הוה שרי אלמא משום תקלה מפסדי ליה לכהן לגמרי וי"ל דלא פליגי דרב הונא לא איירי בשליקתא ואיהו נמי שרי בענין זה והשתא ליכא פסידא כיון דיכול לשלקו ולמאסו ולהחזיק בהן:

    Tosafot on Bava Kamma 115b · Sefaria

    Rashba

    וכל היכא דאיכא פסידא לכתחלה לא יאמר כלומר כל היכא דאיכא פסידא בדבר מועט כגון יכול להאכיל על ידי הדחק.

    והתניא היו עשר חביות של טבל וכו' אומר הרי היא תרומת מעשר על תשע חברותיה. ובשמן לא יעשה כן. הרי שבשל יין טמא אומר לכתחלה מפני שהפסד מועט. כדמוקי לה לקמן ביין חדש שאינו ראוי לזלוף ומדקתני בשמן לא יעשה כן ליכא סייעתא דבשמן שראוי לסיכה ולהדלקה הפסד מרובה הוא ובכי הא פשיטא דלא יעשה כן. והר"א אב"ד [בש"מ _ והראב"ד] ז"ל פירש דאפילו משמן פריך דטעמא משום הפסד כהן הא ליכא הפסד כהן אף על גב דנשברה הוי הפסד תרומה ואפילו לכתחלה. עד כאן. ואין צריך.

    לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו פירש רש"י ז"ל משום סכנת נפשות שמא ישחטנה אחר כן. ואינו מחוור, דאפילו בהמה טמאה אסור שמא יאבד ממון חבירו ואף בשלו אסור משום בל תשחית.

    ותקלה עצמה תנאי היא קשיא לי, מאן תנאי, אילימא בית שמאי ובית הלל אם כן ברייתא כבית שמאי ומפקינן לה לבר מהלכתא, ועוד דאי בזלוף איכא משום תקלה מאי טעמא דרבי ישמעאל ברבי יוסי שחילק בין בית לשדה. ולפיכך מסתברא לי דתקלה כעין ברייתא דהיינו שמן שמסתפקין ממנו מעט מעט על יד ואי נמי יין חדש שצריך לשינוי עד שיהיה ראוי לזלף כולי עלמא לא פליגי דבכי הא איכא למיחש לתקלה, אבל הכא הכי קאמר ותקלה דעלמא דלשעה ולא לאחר זמן מרובה תנאי היא והיינו בית שמאי ובית הלל דבית שמאי סברי דאפילו לזלוף דלשעה חיישינן שמא ישתה וישכח שהיא של תרומה טמאה ובית הלל סברי לא חיישינן ואי לאחר שיתחיל לזלף לא חיישינן דכל שמזלף ממנו לא אתי למשתי דטפי חשוב ליה זלוף משתיה וכדאמר שמואל משמיה דרבי חייא שותין מלוג בסלע ומזלפין מלוג בשתים והלכך אף הוא יזהר שלא יוציאנה לשתיה, ורשב"ג נהי דכל שאפשר לו לזלף מיד לא חיישינן אבל כל שהוא בשדה עד שיביאנו לבית לזלף חיישינן דלתקלה דלשעה חיישינן חדא כבבית שמאי וחדא כבית הלל. כנ"ל.

    הא דתניא הרי שהיה בורח מבית האסורין כתבתי ביבמות פרק מצות חליצה (יבמות קו, א).

    Rashba on Bava Kamma 115b · Sefaria

    Meiri

    מה שבארנו בזה שהציל את הדבש שאין לו אלא שכרו לא נאמר אלא בנסדקה הכד ועקל בית הבד כרוך עליה ואינה נשפכת כל כך אלא שמנטפת מעט מעט ואין זה הפקר גמור הא אם נשפכת מכל וכל הרי היא כהפקר וכל שהציל זכה ומ"מ יראה לי שאם אמרו הבעלים הריני זוכה בה זכה ואין האחר קונה בהצלתו:

    אע"פ שלכתחלה אין תורמין אלא מן המוקף ר"ל שאם היו לו חמשים סאין במקום אחד וחמשים במקום אחד אין לו להפריש שתים מחמשים שבמקום זה לתרומת שני המקומות אע"פ כן אם עשה כן תרומתו תרומה ומ"מ דוקא בשהמופרש שמור אבל אם היה טעון עשר חביות של יין או של שמן וראה שמשתברות אל יאמר הרי אלו תרומה על פירות שיש לי בבית כדי שיפסד היין לתרומה ואם אמר אין תרומתו תרומה וכן הדין במעשר:

    מי שהיה בא בדרך ומעות בידו וראה ליסטים בא כנגדו ומתירא שמא יטול מעותיו ואמר פירות שיש לי בבית יהיו מחוללות על מעות הללו והוא מכוין שאם יאבדו יאבדו וינצל מטורח הדרך בהעלאה לירושלים אם יכול להצילו אפילו על ידי הדחק הרי הוא פדוי ואם אינו יכול להציל אף על ידי הדחק אינו פדוי כלל:

    בן לוי שהיו לו עשר חביות של יין מן המעשר וצריך להפריש מהם תרומת מעשר וכלו טמא עד שתרומת המעשר אינה ראויה לכהן אלא לזלוף ביין או להדלקה בשמן וראה אחת מהן שנשברה רשאי הוא לומר בשל יין הרי היא תרומת מעשר על חברותיה שאין כאן הפסד גדול לכהן שהרי לשתיה אינה ראויה שהרי טמאה היא ושמא תאמר לזלוף פרשוה בסוגיא זו ביין חדש שאינו ראוי לזלוף כל כך שאין ריחו נודף ומ"מ אף בזו דוקא בשאינו נשפך מכל וכל כגון שעקל בית הבד כרוך עליה הא ביין ישן אין רשאי לומר כן שהזלוף דבר חשוב הוא כמו שאמרו שותין מלוג בסלע ומזלפין בשתים מעתה בשמן לא יעשה כן שהרי הפסד גדול הוא הואיל וראוי להדלקה:

    ראה אותה שנתגלתה אינו אומר כן שאינה ראויה אף לזלוף שהרי מים שנתגלו לא ישפכם ברשות הרבים ולא ירבץ בהם את הבית ולא יגבל בהם את הטיט ואפילו סננן במסננת והוא כלי על גבי כלי שהיין מסתנן מעליון לתחתון ומ"מ אם סננו בבגד וכיוצא בו רשאי:

    מתוך דברינו למדת שתורמין מן הטמא על הטמא וכן תורמין מן הטהור על הטהור אבל מן הטהור על הטמא לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה בד"א בשני גופים כגון שתי אגדות אחת טמאה ואחת טהורה וכגון חביות שהזכרנו אבל בגוף אחד כגון אגדה אחת שנטמאת מקצתה תורמין לכתחלה מטהור שבה על טמא שבה ומן הטמא על הטהור אין תורמין ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ונתקן השאר במזיד תרומתו תרומה וצריך לחזור ולתרום כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Bava Kamma 115b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה וכל היכא כו' אלא אמאי דקאמר לעיל דאפי' דיעבד כו' עכ"ל ולכאורה לפי זה מסיפא דקתני בשמן לא יעשה כן דפריך דמשמע אבל התרומה חלה בדיעבד כמ"ש התוס' לקמן אבל מרישא לא ק"מ כיון דליכא הפסד כהן אבל בדפוס חדש בקראקא הגיהו בפרש"י לפרש דלפי גרסא זו נמי מרישא פריך וע"ש:

    בד"ה אלא נתגלתה למאי חזיא אבל משמן לא פריך כו' ומ"מ איכא הפסד כהן כו' עכ"ל מדקאמר וכ"ת חזיא לזילוף משמע דהכא מרישא לחוד פריך ולמאי דמוקמינן הרישא דעבד לה במסננת א"כ הך דסיפא בשמן לא יעשה כן ודאי דמיירי נמי בכה"ג ומ"מ איכא הפסד כהן כיון דלא חזיא ליה אלא בטורח ע"י מסננת משא"כ ביין דרישא דמיירי ביין חדש ומעיקרא נמי לא חזו כולי האי לזילוף והוי הפסד מועט וק"ל:

    בד"ה אתי לידי תקלה כו' אלמא משום תקלה מפסדי ליה לכהן כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דסבר רב הונא כב"ש דשמעתין דחיישי משום תקלה וק"ל:

    בא"ד והשתא ליכא פסידא דכיון דיכול לשלקו ולמאסו ולהחזיק בהן עכ"ל אבל לא ניחא להו למימר דליכא בחטין פסידא לגמרי דיכול לזרען והויא תרומה כדמעיקרא כמ"ש התוס' לעיל דהא לא ניחא להו לרבנן להחזיק בהן ולהשהותן כדי לזורען דמ"ה גזרו דליהוו גידוליו תרומה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 115b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    שטף נהר חמורו וחמור חברו ואמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי את דמי חמור שלי ואמר לו הן חייב ליתן לו. ומסתברא דביכול להציל על ידי הדחק מיירי דאי לאו הכי לנפשיה הוי מצי לאצולי אי הוה בעי לסכוני בנפשיה ומהפקירא קא זכי ביה כי ההיא דהמציל מן הגייס וכו'. ונראה לומר דאי אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי ואידך אישתיק ולא אמר לו הן ולא לא מצי אמר ליה לית לך אלא אגרך דהאי דאישתיקי משום דאמינא אי בעית לאצולי באגרך לך הציל ואי לא זיל. ואי קמי בי דינא אתני הכי אף על גב דאישתיק זכה בדמים שלו דשתיקה בבית דין כהודאה דמיא. הר"מ ז"ל מסרקסטה. גמרא ולימא ליה אנא מהפקירא קא זכינא שאינך מתרצה שאשפוך את ייני ואטול דמיו מתוך דובשנך אם כן איני מחויב להציל דובשנך כדי להשיב אבדה דשלי קודם ונמצא שכל הדבש הפקר כיון שאין לו הצלה. הרא"ש ז"ל. וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל אמאי ולימא ליה אנא מהפקירא קא זכינא כלומר אמאי אמרינן אין לו אלא שכרו הא אם ירצה יכול לזכות בכל הדבש שהרי היה הולך כולו לאיבוד והרי הוא כמציל מן הגייס וזכה מן ההפקר דהא לא היה יכול להציל דבש שלו בשום ענין. ע"כ. וכתב הרמ"ה הכהן ז"ל מסרקסטה וזה לשונו אם אין עקל בית הבד כרוך עליה והיא נוחה להשפך מיד הרי הוא זוכה בה מן ההפקר וראוי לומר שודאי זכה בכולה אף על פי שעדיין לא נשפך לגמרי לר"מ ז"ל ואם נשפך הדבש לארץ הרי זה הפקר וכל המציל הציל לעצמו דעתו לומר דאף על גב דאין עקל בית הבד כרוך עליה לא זכה אלא אם כן נשפך לגמרי. ע"כ. וכתב ה"ר גרשם ז"ל מאור הגולה בתשובה וז"ל אם לא היה עקל בית הבד כרוך עליה שהיתה נשברת הכל ונפסד כל הדבש אם עמד חברו ושפך יינו והציל הדבש נוטל דמי יינו מתוך הדבש. ודוקא בשאין יכול להציל כלל כי אם על ידי שפיכת יינו של זה אבל אם יכול להציל אין לו אלא שכרו וכדתניא הרי שהיה בא בדרך ומעות בידו ואנס כנגדו וכו' ואוקימנא כשיכול להציל אלמא שני בין היכא דיכול להציל לשאינו יכול להציל וכי יכול להציל אפילו על ידי הדחק אין לו אלא שכרו ואם ספק הדבר אם יכול ואם אינו יכול יטילו פשרה ביניהם ויחלוקו. ואי איכא דקשיא ליה הא דתנן גבי השב אבדה היה בטל מסלע לא יאמר תן לי סלע אלא נותן שכרו כפועל בטל דמשמע דאין משלם לו דמי יינו אלא שכרו בלבד לאו קושיא היא אלא דמיין להדדי דהתם לא קא חסר מידי אבל בטל ממלאכתו וכיון דלא חסר מידי לא יהיב ליה אלא שכרו אבל הכא הרי חסר יינו ששפך להציל. ועוד התם נמי גבי השב אבדה גופה תנן אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין ונוטל כל ביטולו הכא נמי גבי חבית יין תנאי בית דין הוא ואין צריך להתנות בפני בית דין דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר תנאי בית דין הוא שיהא זה שופך את יינו ומציל דובשנו של חברו וכו'. וכי תימא פליגי רבנן עליה דרבי ישמעאל לא פליגי אלא בלקוץ את סוכו של חברו דקא מזיק ליה אבל בלשפוך יינו להציל דובשנו לא פליגי דהא תנן סתמא זה בא בחבית של יין וזה בא בכדו של דבש וכו' אין לו אלא שכרו ואוקימנא כגון שהיה עקל בית הבד כרוך עליה הא לאו הכי משלם לו דמי יינו והא סתמא דברי הכל הוא. ומהא מתניתין דהיה בטל מן הסלע ליכא קושיא כלל אלא סייעתא איכא כדאמרינן. ע"כ לשונו בתשובותיו סימן ס"ד.

    וכל היכא דאיכא פסידא לכתחילה וכו' כלומר כל היכא דאיכא פסידא בדבר מועט בעין יכול להציל על ידי הדחק והתניא וכו' הרי שהיו עשר חביות של טבל אומר לכתחילה מפני שההפסד מועט כדמוקי לה לקמן ביין חדש וכו' ומדקתני ובשמן לא יעשה כן ליכא קושיא דשמן שראוי לסיכה ולהדלקה הפסד מרובה הוא ובכי הא פשיטא שלא יעשה כן. והראב"ד ז"ל פירש דאפילו משמן פריך דטעמא מפני הפסד כהן הא אם מקבל עליה ההפסד אומר לכתחילה ולא אמרינן כיון דנשברה הוי הפקר ולא חל עלה שם תרומה וגבי אונס נמי לא ניחוש להפקר ויחול עליהם לכתחילה הואיל ויכול להציל על ידי הדחק ופריק רבי ירמיה כשעקל בית הבד כרוך עליה דמועט הוא אי נמי הפסד מועט הוא והנאתו על ידי הדחק אבל שמן הנאתו מצויה ואפילו הכי בשמן לא יעשה כן. ע"כ לשון הרשב"א ז"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל. וחסר תחילתו להדלקה שלא שיתננו בכלי מאוס ויזלפנו ואותו זילוף של כלי מאוס הפסדו מועט הוא אבל של שמן שראוי להדלקה לא יאמר להפסד מרובה אלמא הפסד מועט דהוי כחששא דאנס ביכול להציל על ידי הדחק אומר לכתחילה. אי נמי דהא יין טמא נמי כיכול להציל על ידי הדחק דמי דרמי ליה בכלי מאוס ומתהני מיניה בזילוף על ידי הדחק ואפילו הכי כי נשברה אומר לכתחילה. ויש מפרשים דמשמן נמי מקשה ליה טעמא מפני הפסד כהן הוא אם מקבל עליה ההפסד וכו' כמו שכתוב לעיל בלשון הרשב"א ז"ל. ע"כ.

    תניא הרי שהיה בא בדרך ומעות בידו ואנס בא כנגדו לא יאמר וכו'. ואם אמר דבריו קיימין ואוקימנא ביכול להציל על ידי הדחק אבל אם יכול להציל שלא על ידי הדחק אפילו לכתחילה נמי מותר ואם אין יכולים להציל כלל אפילו אמר נמי לא אמר כלום דכל היכא דקיימי לאיבוד כאבודין דמי. דייקינן מהא מתניתא דכל היכא דאיכא ספק פסידא לכתחילה לא יאמר הרי הן תרומה ומעשר על מקום אחר אי נמי הרי פירותי מחוללין על המעות הללו. והא דתניא הרי שהיו לו עשר חביות של טבל טמא וראה אחת מהן שנשברה או שנתגלתה אומר הרי היא תרומה ומעשר על תשע חברותיה ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן אוקימנא בשעקל בית הבד כרוך עליה דאי לאו הכי אסורה והני מילי לבית שמאי דחיישי לתקלה אבל לבית הלל אפילו ביין נמי לא יעשה כן מפני הפסד כהן משום דחזי לזילוף ואפילו בחדש משום דראוי לישנו כדמבורר לקמן לטעמא דבית הלל וקיימא לן כוותייהו. הרמ"ה ז"ל בפרטיו. והרשב"א ז"ל פליג עליה וכדמבורר לקמן בלישניה דיבור המתחיל ותקלה עצמה תנאי היא. בשלמא נשברה בשעקל בית הבד כרוך עליה אבל חזיא לזילוף בכלי מאוס כדאמרן אלא נתגלה הפסד גמור הוא לכהן דלא חזיא לכהן ולא מידי.

    אימתי בזמן שהתחתונה מגולה כתוב בתוספות וי"ל דסלקא דעתך שהנחש ירא לבוא וכו' עד קמשמע לן דכי האי גוונא שרואה וכו' פירוש כיון שהנחש רואה את המסננת יודע שכן דרכו לסנן היין ואינו ירא. הרא"ש ז"ל.

    וזה לשון הראב"ד ז"ל אימתי בזמן שהתחתונה מגולה אבל בזמן שהתחתונה מכוסה וכו'. פירוש חבית העליונה ודרך נקב מלמטה מסנן את היין תנא קמא אמר יש בה משום גלוי שהארס נימוח ועובר עם היין ורבי נחמיה אמר אימתי בזמן שהחבית התחתונה מגולה שאינה קשורה עם המסננת יפה ואפשר כי למטה מן המסננת נחש נכנס אף על פי שהעליונה מטפטפת עליה אבל אם התחתונה קשורה במסננת יפה אף על פי שהעליונה מגולה אין בה משום גלוי מפני שהוא עומד במקומו ואינו נימוח. ובתרומות ירושלמי מפרש שצריך לכסות כסוי מהודק להציל מן הנחש והכא נמי מריק אותו לכלי אחר דרך מסננת. והאמר רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא טרף פירוש שלא טרפו אלא שיצא מלמטה דרך נקב אבל הריקו מכלי לכלי אסור כי שטף היין מערבו והכא כי מעבר ליה מחבית לחבית הרי טורפו אפשר דשפי ליה אף על פי שאין נקב מלמטה בשולי החבית אפשר דמנח מידי אפומא דחבית ושפי ליה בנחת דלא נפיק חמרא בקילוח ולא ממחי ליה. ע"כ. וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו וקיימא לן כרבי נחמיה דסוגיין דעלמא כוותיה. ועוד דהא רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי סבירא ליה כוותיה. ודוקא דמנח מידי אפומא דחמרא כי היכי דלא ליערב ולהוי כמאן דטריק ליה דאמר רבי יהושע בן לוי לא שנו שמסננת אין בה משום גלוי אלא משום שלא טרקו וערבו אבל טרקו וערבו אסור משום גלוי. ע"כ.

    ורבי נחמיה מטמא אטמא מי תרמינן וכו' הא דמקשינן הכא מדרבי נחמיה לא משום דהלכתא כוותיה אלא משום דאוקי לאידך מתניתא כרבי נחמיה וקא מקשינן דידיה אדידיה וקיימא לן כתנא קמא דתורמין מן הטמא על הטמא. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.

    ותקלה עצמה תנאי היא קשיא לי דאם כן ברייתא כבית שמאי ומפקינן לה מהלכתא. ועוד אי בדזילוף איכא משום תקלה מאי טעמא דרבי ישמעאל ברבי יוסי שחלק בין בית לשדה. ולפיכך מסתברא לי דתקלה כעין ברייתא דהיינו שמן שמסתפקין ממנו מעט מעט על יד ואין צריך יין חדש שצריך ליושנו עד שיהיה ראוי לזילוף כולי עלמא לא פליגי דבכי הא איכא למיחש לתקלה אבל הכא הכי קאמר ותקלה דעלמא דלשעה ולא לאחר זמן מרובה תנאי היא והיינו בית שמאי ובית הלל דבית שמאי סברי אף לזילוף דלשעה חיישינן שמא ישתה וישכח שהוא של תרומה טמאה ובית הלל סברי כל שהוא יכול לזלף מיד אין חוששין דקודם שיזלף לשעה הוא זה ולתקלה דלשעה לא חיישינן ואי לאחר שיתחיל לזלף לא חיישינן דכל שמזלף ממנו לא אתי למישתי דטפי חשיב ליה זילוף משתייה וכדאמר שמואל וכו' שותין מלוג בסלע וכו' והילכך אף הוא יזהר שלא יוציאנו לשתייה ורבי ישמעאל ברבי יוסי סבר דכל שאפשר לזלף מיד לא חיישינן אבל כל שהוא אפילו בשדה עד שיביאנו לבית לזלף לא חיישינן לתקלה דלשעה חדא כבית הלל וחדא כבית שמאי. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל. והרמ"ה ז"ל חולק עליו כמו שכתוב לעיל. וכתב עוד בפרטיו וז"ל אמר מר ובשמן לא יעשה כן מאי שנא שמן דראוי להדליק וכו' ואוקימנא בחדש דלא חזי לזילוף אבל ישן דחזי לזילוף כשמן דמי ואסור לעשות בו כן מפני הפסד כהן. וכי תימא חדש נמי ראוי לישנו חיישינן דילמא אתי ביה לידי תקלה והני מילי לבית שמאי אבל לבית הלל אפילו חדש נמי לא חיישינן לתקלה וכשמן דמי כדמבורר לקמן וקיימא לן כבית הלל. ותקלה עצמה אי חיישינן לה ואי לא תנאי היא דתניא חבית של יין וכו' אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אני אכריע בבית וכו' איכא דאמרי בחדש תשפך אבל אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת אלא לא שנא בבית ולא שנא בשדה לא שנא בחדש ולא שנא בישן פלוגתא דבית שמאי ובית הלל והלכה כבית הלל דאמרי תעשה זילוף דלא חיישינן לתקלה. ע"כ.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 115b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ואמאי לימא ליה מהפקירא קא זכינא מי לא תניא וכו' ופרש"י בד"ה לא אמר כלום אלמא כיון דלאיבוד אזיל לית בהו זכייה והפקירא הוא עכ"ל. ויש להקשות דמשמע דבלא ראיה לא פשיטא ליה דהוי כהפקר ואם כן מאי מייתי עכשיו נמי מתרומה דמנ"ל דהתם טעמא משום דלית ליה זכייה בגוויה דלמא לעולם אית ליה זכייה בגוויה ואפ"ה לא אמר כלום משום פסידא דכהן כיון דלא חזי למידי למאי דס"ד עכשיו שנשתברה לגמרי וליכא למימר דמשום פסידא דכהן לא ס"ד כלל לאסור בדיעבד דהא לקמן מקשה בפשיטות נתגלתה למאי חזיא והתם לא שייך טעמא דהפקר אלא משום פסידא דכהן דלא חזיא למידי רוצה לומר שאפי' בדיעבד לא יהא תרומה ובשלמא לגירסת רש"י שלפנינו דלקמן לא מקשה אלא אלכתחילה לק"מ אבל לגירסת התוס' ומשמע מפירושם שכן היתה גירסת רש"י דלקמן דאדיעבד מקשה א"כ הדרא קושיא לדוכתיה ויש ליישב וצ"ע:

    שם ואם אמר לא אמר כלום והתניא מי שבא בדרך וכו' ונ"ל דאסוגיא דשמעתין מקשה דבלא"ה לא הוי מצי לאקשויי ברייתות אהדדי דאיכא למימר דבתרומה נמי אין הטעם משום דכהפקר דמי אלא משום פסידא דכהן כיון דלא חזי לגמרי למידי וזה הטעם לא שייך לענין מעשר שני אבל מסוגיא דשמעתין דמקשה בפשיטות דטעמא דברייתא דתרומה משום הפקר הוא א"כ מקשה שפיר דהא באנס נמי יש לומר דכהפקר הוא כיון שאי אפשר להציל ומה שהובא במרדכי בשם מהר"מ שהקשה דשמא שאני אנס שאפי' אם כבר גזלה אכתי ברשותיה דמרא קמא קאי דקי"ל דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא ומחמת זה מחלק בין גזלן עכו"ם לישראל וכבר כתבתי בסוגיא דמוכסן דבגזלן לא שייך לחלק מיהו לענ"ד נראה דלק"מ דאם הוא ביד האנס נהי דלא מייאש מיניה אפ"ה אינו יכול לחלל דלא גרע מהיה לו מעות בהר המלך דאינו יכול לחלל משום דבעינן וצרת הכסף בידך כדאיתא לעיל דף צ"ח ועוד דהא אמרינן להדיא דגזל ולא נתייאשו שניהם אינם יכולין להקדיש ובפרק מרובה משמע דהקדש וחילול שווין בדין זה ודו"ק:

    בתוספות בד"ה וכל היכא דאיכא פסידא וכו' דקתני ובשמן לא יעשה כו' עכ"ל. ולפי פירש"י עפ"י גירסא שלפנינו לק"מ שפי' להדיא דשאני שמן דאיכא הפסד מרובה וכל השקלא וטריא אינו אלא בהפסד מועט וכל הסוגיא מיושב טפי לפי גירסא זו ופירושה וראיתי בספר קיקיון דיונה שהקשה על זו הגירסא דלפ"ז לא שייך שפיר מאי דקאמר לעיל כדאמר ר' ירמיה כשעקל בית הבד שהרי דברי ר"י לקמן נמשכים אחר השקלא וטריא על דבריו הראשונים ואין דבריו ברורים דבלא הקושיא ממתני' אברייתא נמי קשה מברייתא דכדי יין אברייתא דאנס כנגדו וצריך לאוקמי ברייתא דאנס ביכול להציל ע"י הדחק וא"כ קשה מברייתא דחבית של טבל וצריך לאוקמי כשעקל בית הבד וכו' א"כ שייך שפיר לשון כדאמר פי' דבלא הקושיא ממתני' נמי משני ר"י הכי בברייתא אחרת אמנם בגמרא דפוס קראקא נמצא ברש"י גירסא אחרת אלא שיש שם דברים מעורבין:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 115b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 115, Amud Bet, about 424 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “אין לו אלא שכרו. ואם אמר: ״אציל…”

    2. Segment 238 words

      Opens “שטף נחל חמורו וחמור חבירו, שלו יפה…”

    3. Segment 337 words

      Opens “גמ׳ ואמאי? לימא ליה: מהפקירא קא זכינא!…”

    4. Segment 413 words

      Opens “כדא"ר ירמיה: כשעקל בית הבד כרוך עליה;…”

    5. Segment 529 words

      Opens “ואם אמר לא אמר כלום? והתניא: מי…”

    6. Segment 617 words

      Opens “הכא במאי עסקינן בשיכול להציל. אי בשיכול…”

    7. Segment 737 words

      Opens “וכל היכא דאיכא הפסידא, לכתחלה לא יאמר?…”

    8. Segment 814 words

      Opens “א"ר ירמיה: כשעקל בית הבד כרוך עליה.…”

    9. Segment 930 words

      Opens “וכ"ת חזיא לזילוף, והתניא: מים שנתגלו הרי…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “דעבר לה במסננת, כר' נחמיה דתניא: מסננת,…”

      Named: רבי נחמיה.

    11. Segment 1114 words

      Opens “לאו איתמר עלה, א"ר סימון אריב"ל לא…”

    12. Segment 129 words

      Opens “התם נמי, אפשר דמנח מידי אפומא דחביתא,…”

    13. Segment 136 words

      Opens “ורבי נחמיה (מטמא אטמא) מי תרמינן?…”

      Named: רבי נחמיה.

    14. Segment 1438 words

      Opens “והתניא: תורמין מן הטמא על הטמא, ומן…”

    15. Segment 1535 words

      Opens “אמר מר: ובשמן לא יעשה כן, מפני…”

      Named: רבי חייא, שמואל.

    16. Segment 1611 words

      Opens “הכא במאי עסקינן בחדש. והא ראוי לישנו!…”

    17. Segment 1725 words

      Opens “שמן נמי אתי ביה לידי תקלה! דמנח…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “ותקלה עצמה תנאי היא דתניא: חבית של…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 115b · Segment 15 — “…מילתא היא, והאמר שמואל משום רבי חייא: שותין מלוג…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 115b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026