Talmud Builders

    Bava Kamma 46b

    Chapter 5 - Shor SheNagach et HaParah

    גם: בבא קמא דף מ״ו ע״ב, פרק ה׳ שור שנגח את הפרה

    English translation - Bava Kamma 46b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But if the loss to the purchaser cannot be reimbursed from the purchasing money by returning it, e.g., if the seller spent it already, let the purchaser take the ox itself in lieu of the money, as people say: Allow yourself to be repaid by your debtors even in bran, since anything may be used as payment for a debt. In the event that the seller has no money with which to reimburse the purchaser, even if it is a mistaken transaction the result may be that the purchaser keeps the ox in lieu of having his money returned. Accordingly, there would be no practical difference between the opinions of Rav and Shmuel.

    2The Gemara answers: No, it is necessary for them to engage in a dispute in a case where the seller does have sufficient funds from which to repay the purchaser, and the purchaser demands that his money be returned as opposed to keeping the ox as payment.

    3The Gemara now explains the logic of Rav and Shmuel: Rav says that this is a case of a mistaken transaction, due to the principle: Follow the majority, and the majority of people buy oxen for plowing. And Shmuel says that the seller can say to him: I sold it to you for slaughtering, and we do not follow the majority in this case. When do we follow the majority according to Shmuel? Only in determining the prohibited or permitted status of an item. But in monetary matters such as this, we do not follow the majority. Rather, the operative principle is that the burden of proof rests upon the claimant.

    4That which Rav Yehuda stated above, that the mishna follows the opinion of Sumakhos, is also taught in a baraita : In the case of an ox that gores a cow, and its fetus is found dead at its side, and he does not know whether it gave birth before the ox gored it or it gave birth after the ox gored it, the owner of the ox pays half the cost of the damage for the cow and one-quarter of the cost of the damage for the offspring; this is the statement of Sumakhos. The Rabbis say: The burden of proof rests upon the claimant.

    5Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: From where is it derived that the burden of proof rests upon the claimant? As it is stated in the Torah when Moses appointed Aaron and Hur to judge the people: “Whoever has a cause, let him come near [ yiggash ] to them” (Exodus 24:14). This is interpreted to mean that whoever has a claim against another should submit [ yaggish ] proof to them. According to this interpretation, this verse demonstrates clearly that the claimant is responsible for supplying the proof.

    6Rav Ashi objects to this: Why do I need a verse to derive this? It is based on logical reasoning that one who suffers from pain goes to the doctor. Just as here the individual with the problem has the responsibility to resolve it, so too, someone with a claim against another must bring a proof to corroborate his claim.

    7Rather, the verse is needed for that which Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: From where is it derived that a court first attends only to the arguments of the claimant and only afterward attends to the counterclaims of the defendant and discusses them? As it is stated: “Whoever has a cause, let him come near [ yiggash ] to them,” which is interpreted to mean that whoever has a claim against another should submit [ yaggish ] his claim to them first before the defendant.

    8The Sages of Neharde’a say that despite this principle, sometimes a court attends to the defendant first and listens to his defense before discussing the arguments of the claimant. What are the circumstances where this occurs? This occurs in a case where his assets are depreciating because of the claim against him. In that situation, the court allows him to present his arguments first so that he can sell his assets at their true price.

    9§ The mishna teaches: And likewise, in the case of a cow that gored an ox, and the cow’s newborn offspring was subsequently found at its side, half the cost of the damage is paid from the cow and one-quarter of the cost of the damage is paid from the offspring. The Gemara asks: The mishna’s wording indicates that the owner of the cow pays half the cost of the damage and an additional one-quarter of the cost of the damage, thereby amounting to three-quarters of the cost of the damage. This is difficult to understand, as he is required to pay only half the cost of the damage, since the ox is innocuous. If the mishna states that he pays three-quarters of the cost of the damage, what is its purpose?

    10Abaye said: The phrase: Half the cost of the damage, actually means one-fourth of the cost of the damage. Since there are two animals that may have accomplices in the incident, the owner of the cow pays only half of the normal amount from the value of the cow, i.e., one-quarter of the cost of the damage. The other half of the payment, which is one-quarter of the cost of the damage, should be paid from the value of the newborn, who is the accomplice of the cow. Yet, due to the uncertainty of whether it was born before the goring or afterward, only half of that amount is paid from it, which is one-eighth of the cost of the damage. Therefore, the owner of the ox receives a total of three-eighths of the cost of the damage.

    11The Gemara asks: But if the cow and the offspring are owned by one person, the injured party can indeed say to the owner of the cow: Whichever way you look at it, give me half the cost of the damage, either from the value of the cow or the newborn, which both belong to you. Why is it necessary to give half of the payment specifically from the cow and half from the newborn? Rather, this ruling of the mishna is not necessary except for the case where the cow belongs to one person and the offspring to another, and so each can claim that he is only partially responsible for the damage.

    12The Gemara asks: But even in this case, if the injured party came forward and claimed payment from the owner of the cow first, he can indeed say to the owner of the cow: Your cow certainly caused damage to my property, so bring me a proof that you have a partner. The owner of the cow would then have to prove that the newborn calf was still a fetus at the time and therefore a partner in the incident, in order to exempt himself from paying the entire payment of half the cost of the damage.

    13Rather, the case of the mishna is one where he claimed payment from the owner of the offspring first, as in this case the owner of the cow can say to him: Since you claimed payment from the owner of the newborn, you thereby disclosed your opinion on the matter, that I have a partner who is responsible for part of the damage. Therefore, I am not prepared to pay the full amount required, i.e., half the cost of the damage, but only half of that amount, i.e., one-quarter.

    14There are those who say: Even though the injured party came forward and claimed payment from the owner of the cow first, the latter can dismiss his claim, as he can say to him: I know that I have a partner in this matter, i.e., the owner of the newborn calf.

    15Rava said, in challenging Abaye’s explanation: Is that to say that the mishna teaches: One-quarter of the cost of the damage and one-eighth of the cost of the damage? The mishna teaches half the cost of the damage and one-quarter of the cost of the damage. Rather, Rava said: Actually, the mishna is referring to a case where the cow and its offspring belong to one person, and this is what we are saying: The halakha is that with regard to damage caused by an innocuous animal, restitution is paid only from the money realized by selling the belligerent animal. Therefore, if the cow is here, half the cost of the damage is paid from the value of the cow itself;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בעל דברים - תובע:

    שאין נזקקין אלא לתובע תחילה - כגון ראובן תובע משמעון מנה שהלוהו (בעדים או בשטר) ושמעון משיבו תפסת משלי החזר לי מה שתפסת או משכון היה בידך ונפחת מדמיו שנשתמשת בו בתחילה נזקקין לטענת ראובן ומוציאים לו המנה משמעון ואחר כך נזקקין לו לטענת שמעון לדון על דבר התפיסה והמשכון:

    דקא זילי נכסיה - שיש כאן תגרין שיקנוהו בדמים יקרים ומחר ילכו להם אי נמי שקרקעותיו זלות ע"י תביעה זו שרואין אותו דחוק ואם יוציאו לו תפיסתו או משכונו ימכרם וישלם לו מהן:

    חצי נזק ורביע נזק - הרי כל הנזק חסר רביע ואמאי הא תם הוא ופלגא נזקא הוא דבעי שלומי ותו לא והאי כל נזקא נכי רבעא דמחייבת ליה לשלומי מאי עבידתיה:

    אמר אביי חצי נזק - דקתני היינו חצי תשלומין שישנו על הפרה אם אין ולד דהא איהי משלמת ח"נ השתא משלם רבעא משום דאית ליה שותפות וכדמפרש ואזיל דולד דאיניש אחרינא הוא:

    ורביע נזק - דקתני אולד רביע חצי נזק שהיה חייב אם הוא לבדו נגח דהיינו אחד משמנה בנזק כדמפרש טעמא:

    ואי פרה וולד כו' - דפרה דחד וולד דחד. כגון שמכר לו פרה חוץ מעוברה:

    דא"ל - בעל הפרה:

    גלית אדעתיך דשותפא אית לי - ורבעא דנזקא הוא דמחייבנא לך ובעל ולד אמר ליה אי ודאי עם ולד נגחה הואי אנא שותפא ומחייבנא לך רבעא דנזקא השתא דמספקא לך שמינית משתלמת מינאי:

    בבא קמא 46 עמוד ב

    1ואי ליכא לאשתלומי מיניה, לישקליה לתורא בזוזי! דאמרי אנשי: ממרי רשוותך פארי אפרע!

    2לא צריכא, דאיכא לאשתלומי מיניה.

    3רב אמר הרי זה מקח טעות זיל בתר רובא, ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני. ושמואל אמר, יכול שיאמר לו ״לשחיטה מכרתיו לך״ ולא אזלינן בתר רובא. כי אזלינן בתר רובא באיסורא, אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא, אלא המוציא מחבירו עליו הראיה.

    Baraita

    4תניא נמי הכי: שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה, ואינו יודע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה, ורביע נזק לולד; דברי סומכוס. וחכמים אומרים: המוציא מחבירו עליו הראיה.

    5א"ר שמואל בר נחמני: מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר: ״(שמות כד״, יד) מי בעל דברים יגש אליהם. יגיש ראיה אליהם׃

    6מתקיף לה רב אשי הא למה לי. קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא׃

    7אלא קרא לכדר"נ אמר רבה בר אבוה דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שנאמר ״מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם״׃

    8אמרי נהרדעי פעמים שנזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי דקא זילי נכסיה:

    9וכן פרה שנגחה את השור [וכו'] חצי נזק ורביע נזק פלגא נזקא הוא דבעי שלומי כולי נזקא נכי רבעא מאי עבידתיה׃

    10אמר אביי חצי נזק אחד מארבעה בנזק ורביע נזק אחד משמנה בנזק׃

    11ואי פרה וולד דחד נינהו ה"נ דמצי א"ל לבעל פרה ממה נפשך חצי נזק הב לי אלא לא צריכא דפרה דחד וולד דחד׃

    12ואי דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה הכי נמי דאמר ליה לבעל פרה פרה דידך אזיקתן הב לי ראיה דאית לך שותפי׃

    13אלא דקדים תבעיה לבעל ולד תחלה דאמר ליה גלית אדעתך דשותפא אית לי׃

    14איכא דאמרי אף על גב דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה מצי מדחי ליה דאמר ליה מידע ידעי (אנא) דשותפא אית לי׃

    15אמר רבא אטו אחד מארבעה בנזק ואחד משמנה בנזק קתני חצי נזק ורביע נזק קתני אלא אמר רבא לעולם בפרה וולד דחד והכי קאמרינן איתה לפרה משתלם חצי נזק מפרה.

    Tosafot

    ה"ג אי דליכא לאשתלומי מיניה לשקול תורא בזוזי לא צריכא דאיכא לאשתלומי מיניה ואית דגרסי אי דליתא להני זוזי משמע שאם אין אותן מעות בעין שנתן לוקח למוכר אפי' אית ליה זוזי אחריני לא יהיב ליה זוזי ואין נראה לר"ת מאחר שמקח טעות הוא סברא הוא שדינו כדין ב"ח וב"ח אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בשאר מילי כדמוכח בהכותב (כתובות דף פו. ושם) בההוא דקאמר תולה מעותיו בנכרי הוה ואור"ת שיש ג' דינים לב"ח ולנזקין ולשכיר דבעל חוב אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בשאר מילי כדפי' ואי לית ליה זוזי לא מצי א"ל זיל טרח וזבין ואייתי זוזי כדמוכח בהכותב והכא בשמעתין דקאמר ממרי רשוותך פארי אפרע ונזקין אפי' אית ליה זוזי מצי לסלוקי בארעא לרב הונא דאמר בפ"ק (דף ט.) או כסף או מיטב ולרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כל מילי מיטב הוא ובשכיר אפי' לית ליה זוזי אמרינן ליה זיל טרח ואייתי זוזי דגבי פועל לא אמרינן ממרי רשוותך פארי אפרע כדמוכח בהבית והעלייה (ב"מ דף קיח.):

    שאין נזקקין אלא לתובע תחילה - פ"ה כגון ראובן תובע לשמעון מנה שהלוהו ושמעון משיבו תפסת משלי החזר לי מה שתפסת או משכון היה בידך ונפחת מדמיו שנשתמשת בו בתחילה נזקקין לטענת ראובן ומוציאין לו המנה משמעון ואח"כ נזקקין לשמעון לדון על דבר התפיסה והמשכון והשתא צ"ל לפ"ה דמיירי כגון שיש לראובן שטר על המנה דאי לאו הכי נאמן שמעון אפי' יש עדים לראובן דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וא"ת היכי דמי אי יש לשמעון עדים מוכנים או טוען שיביא עדים תוך ל' יום שתפס ראובן משלו למה יגבה ראובן תחילה והלא אם שואל ל' יום לפרוע חובו נותנים לו שהוא זמן ב"ד ואם שמעון אומר שיביא עדים שלו לאחר ל' יום אפי' בלא קרא נמי לא היינו שומעין לו ואפי' זילו נכסיה דאטו אם אומר שלאחר שנה או שנתים יביא עדים מי שומעים ליה כלל וי"ל כגון דשמעון אומר פלוני ופלוני בשעת מעשה היו יודעים שכדברי כן הוא ואנו יודעים שהוא אומר אמת בזה שהיו בשעת המעשה ואי לאו קרא ה"א שראוי להמתין להם אפי' סופן לבא לזמן מרובה וי"מ כגון שזה תובע שחבל בו ושמעון אומר יש לי שאר תביעות עליו ומגבינן לראובן דמי חבלתו אע"פ ששמעון אומר שהיום או למחר יביא עדים ואין ממתינין לו כלל דקי"ל בהחובל (לקמן בבא קמא דף צא.) דאין נותנין זמן לחבלות ויותר משמע לפרש לענין חבלה מלענין מלוה מדמייתי עליה קרא דאשרו חמוץ בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לה. ושם.):

    ורביע נזק אחד משמונה בנזק - תימה היאך משוה הולד לפרה פשיטא שלא עשה הולד נזק כמו הפרה דאטו אם יש לו לאחד ט' חלקים ולאחד חלק אחד מי ישלם זה כמו זה כאילו היתה חציה שלו והא תניא בהדיא בפרק ארבעה וחמשה (לעיל בבא קמא דף לו.) האחרון נוטל מנה ושלפניו [חמשים זוז ושנים] הראשונים דינר זהב משמע שכל אחד מפסיד כפי מה שיש לו ומפרש ריב"א דכולה מלתא נקט לסימנא בעלמא כאילו הולד עשה חצי נזק אבל לעולם לא משלם אלא רביע נזקו שאם הפרה שוה שמונים זוז בלא הולד ועם הולד מנה וחצי כל נזק שעשתה מנה כגון שנגחה שור שוה מאתים ונמצא חלק חמישית לולד ואם היה ודאי שותף היה נוטל הפרה עם הולד ועכשיו שהוא ספק נוטל חצי הולד שהוא עשר זוז שהוא רביע נזקו של ולד:

    גלית אדעתיך דשותפא אית לי - ומאחר שהודה שיש לו שותף לא ישלם רק חצי התשלומין ואידך פלגא לא משלם כולו בעל הולד דשמא ילדה ואח"כ נגחה וחולקין ואפי' לר' נתן דאמר (לקמן בבא קמא דף נג.) כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי מודה הכא דעד כאן לא קאמר רבי נתן אלא בשור תם שדחף את חבירו לבור שבעל השור אין לחייבו אלא רביע אע"פ שודאי הזיק לפיכך משתלם כל השאר מבעל הבור כיון שהבור הרגו לשור אבל כאן שאם הולד במעי אמו בשעת נגיחה יש לו להתחייב בתשלומין אין לחייב הפרה תשלומין שהם על הולד לשלם אם נגח:

    מידע ידעי דשותפות אית לי - פי' שיש לנו להעמיד הפרה בחזקת שהיא מעוברת והשתא היא דילדה ומודה סומכוס כיון דאיכא תרתי שהוא מוחזק וגם איכא חזקת גופה דאמרינן המע"ה הלכך לא משלם בעל הפרה אלא רביע כאילו ודאי אית ליה שותפי ומיהו להוציא ממון מיד בעל הולד אין מועלת חזקה הלכך לא משלם בעל הולד אלא אחד משמינית נזק ואידך אחד משמינית נזק מפסיד וה"נ אשכחן בההוא דהמחליף פרה בחמור דמוקי בהשואל (ב"מ דף ק. ושם.) כסומכוס ולא אמרינן אוקי אחזקתיה והשתא הוא דילדה להוציא ממון מחזקת מרה קמא וקשה לר"י דבפרק השואל (שם דף צז: ושם צח:) תנן זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו גבי שאלה היום ושכרה למחר ומוקמא לה כסומכוס ואמאי לא אמרינן אוקמיה אחזקתה והשתא היא דמתה להעמיד הממון ביד השואל ויפטר מלשלם ואור"י דשמא יחלוקו לאו אשאלה היום ושכרה למחר קאי אלא אשאל אחת ושכר אחת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    יש שגורסים - היכי דמי אי דליתנהו לזוזי לישקול תורא בזוזי לא צריכא דאיתנהו לזוזי. ופי' אי דליתנהו לזוזי להני זוזי דיהיב לוקח ולומר דאלו ליתנהו להני אע"ג דאית ליה למוכר זוזי אחריני לא פרע ליה בזוזי אי לא בעי ואין גירסא זו נכונה והגירסא הנכונה אי דל"ל לאשתלומי מיניה כלומר אית ליה למוכר זוזי בעי לאשתלומי מיניה וכבר כתבתי כל זה וכל שאר הלכה זו בריש פרק המוכר פירות.

    אין נזקקין אלא לתובע תחלה - פירש רש"י ז"ל כגון ראובן שתובע משמעון מנה בשטר או בעדים שיודעים שחייב לו המנה ושמעון משיבו אין אלא שיש בידך כן וכן פקדון או משכון או תביעה כן וכן א"א נזקקין לתביעת שמעון זה ולא נוציא ממנו המנה עד שנדע אם הוא כדבריו אם לאו אלא נזקקין לראובן התובע ונוציא המנה ולכשיביא שמעון עדים וראיה נזקק לו ודוקא כשתבעו ראובן בשטר או בעדים אבל בע"פ נאמן מדין מגו. והקשו בתוס' ולמה אין נזקקין לו עכשיו כדי שלא נטריח בית דין תרי זמני וכדאמרינן בפרק המקבל גבי שטר דכתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלשה ולוה אומר שנים דמסקינן התם דמלתא דעבידא לאגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זמני לא מרטחינן ויש לומר דשאני התם דמלתא דעבידא לאגלויי טפי היא אבל הכא דלמא מילי דעלמא הוא דקאמר להשמט מבעל דינו ואין שומעין לו לעכב בכך מעותיו על זה.

    עוד דקדקו כאן היכי דמי אי דאמר הבו לי זמן שלשים יום להביא ראיות למה לא ניתנו לו לא יהא אלא שתובע זמן לפרעון ונותנין לו שכל זמן בית דין ל' יום ואם אומר שיש להביא עדים וראיה לאחר ל' פשיטא דאין נזקקין לו לכך דא"כ אף יאמר שיש לו להביא עדים וראיה מכאן ועד שנים עשר חדש או יותר ונמצא דוחהו לזמן מרובה ואינו בדין ואכתי קרא למה לי וי"ל דהכא בתביעת חבלות שאפילו טען שמעון שיש לו בידו תביעה ויש לו עדים וראיה והביא תוך ל' יום או אפילו למחר אין שומעין לו שאין נותנין זמן לחבלות.

    והראב"ד ז"ל פירש בראובן שתובע את שמעון במנה ואמר טענותיו בב"ד ולא גמרו את הדין שלא בא ראובן התובע לפניהם או שבא וחייבו את שמעון שבועה ולא בא ראובן לקבל שבועתו ובא שמעון הנתבע תחלה ותבע לב"ד להזמין ראובן לקבל שבועתו אין נזקקין לו שיכול ראובן לטעון אינו רוצה עכשיו בשבועתו או בגמר דינו כי שמא היום או מחר ישוב אל לבו ויודה אבל לראובן שהיה תובע תחלה נזקקין בודאי להכריח את שמעון לשמוע גמר דינו ולהשבע לו. ופעמים נזקקין לנתבע כגון דזילי נכסי שיצא קול שהוא חייב לראובן ואם יצטרך למכור לא ימצא לוקח.

    הכי גרסינן - חצי נזק ורביע נזק מאי עבידתיה פלגי נזקא בעי לשלומי ופירשו דחצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד משמע שמשתלם בין הפרה והולד כוליה נזק פחות רביע והיאך אפשר וכי מפני הספק מריוח רביע פלגי נזקא בעי לאשתלומי בין הפרה והולד ולא יותר ומ"מ מחמת הספיקות אינו מפסיד הניזק כלום מחצי הנזק ותדע לך שהרי הפרה ע"כ ודאי היא ברביע הנזק ובשאר הוי ספק בין הפרה והולד ומשתלם מן הפרה עוד שמינית הנזק ומן הולד שמינית וכן היא בירושלמי דגרסינן התם אמ"ר חגי משלם חצי נזק מן הפרה ובעל הולד עולה לבעל הפרה רביע ומיהו ודאי משמע דאביי לית ליה הכין אלא מפרש לה למתניתין חצי נזק חצי מה שהיה לו לשלם אם לא הספיק דהיינו רביע הנזק מן הולד שהוא שמינית מן הנזק ומפסיד הניזק שמינית הנזק וטעמא כדמפרש ואזיל משום דאית ליה שותפין וע"כ יש שגורסין ח"נ מאי עבידתיה פלגי נזקא נכי רבעא מיבעי ליה כלומר משום דמצי אמר ליה בעל הפרה מידע ידעת דשותפא אית לי ומחמת ספקו של ולד אינו משתלם מן הולד אלא רביע ומפסיד רביע.

    מידע ידעת דשותפא אית ליה - כלומר מידע ידעת דמעוברת היתה והעמידוה על חזקתה דמה אמרת דלמא עד שלא נגחה ילדה הבא ראיה וטול דבכי הא לא אמר אפילו סומכוס חולקין דמוציא הוא והעמידנה על חזקתה אבל לגבי בעל הולד לא אמרינן הכי להוציא ממנו ממון אלא טוען הוא שמא משילדה נגחה והוי ממון המוטל בספק וחולקין כדברי סומכוס אבל לדברי חכמים אין לו אלא רביע מבעל הפרה ומפסיד כל הרביע האחד דהמוציא מחברו עליו הראיה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 46b

    Bava Kamma 46b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 313 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 46b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026