Talmud Builders

    Bava Kamma 111a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 111a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that it is satisfactory for her to have any kind of marital arrangement, and even had she taken into consideration the possibility of entering a levirate bond with this yavam who is afflicted with boils she still would have accepted betrothal to her husband. This is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish says that women have a saying: It is better to sit as two bodies [ tan du ], i.e., to be married, than to sit lonely like a widow.

    2§ The mishna teaches: If the robber gave the money to the priestly watch of Joiarib and then gave the guilt-offering to the priestly watch of Jedaiah, the following priestly watch, to sacrifice on his behalf, he has fulfilled his obligation. By contrast, if he first gave the guilt-offering to the priestly watch of Joiarib and then gave the money to the priestly watch of Jedaiah, if the guilt-offering is extant, then members of the priestly watch of Jedaiah, who received the money, should sacrifice it. The Gemara quotes a baraita that records a dispute between tanna’im concerning this case. The Sages taught ( Tosefta 10:18): If the robber gave the guilt-offering to the priestly watch of Joiarib and then gave the money to the priestly watch of Jedaiah, they should return the money to be with the guilt-offering, i.e., with the priestly watch of Joiarib; this is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say the opposite: They should return the guilt-offering to be with the money, and the priestly watch of Jedaiah will sacrifice it.

    3The Gemara asks: What are the circumstances of this dispute? If we say that he gave the guilt-offering to the priestly watch of Joiarib during the priestly watch of Joiarib and the money to the priestly watch of Jedaiah during the priestly watch of Jedaiah, then this one acquired that which belongs to it and that one acquired that which belongs to it. Why would the court remove what was given lawfully to the priestly watch?

    4Rava said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where he gave the guilt-offering to the priestly watch of Joiarib during the priestly watch of Joiarib and the money to the priestly watch of Jedaiah also during the priestly watch of Joiarib, and the dispute is as follows: Rabbi Yehuda holds that since this is not the priestly watch of Jedaiah, we penalize Jedaiah; therefore, the priestly watch of Jedaiah must return the money in their possession to be with the guilt-offering held by the Joiarib watch. And the Rabbis hold that the members of the priestly watch of Joiarib acted unlawfully when they accepted the guilt-offering before the robber paid the money, since payment for the robbery must be given before the guilt-offering can be offered. Therefore, we penalize them, and the guilt-offering in their possession returns to be with the money held by the Jedaiah watch.

    5It is taught in a baraita on this topic ( Tosefta 10:18): Rabbi Yehuda HaNasi says: According to the statement of Rabbi Yehuda, that if during the Joiarib watch the robber gave the guilt-offering to the Joiarib watch and the money to the Jedaiah watch, the money should return to the priestly watch of Joiarib, if the members of the priestly watch of Joiarib went first and sacrificed the guilt-offering before receiving the money from the priestly watch of Jedaiah, then the robber should go back and bring another guilt-offering, and the members of the priestly watch of Jedaiah, who are already in possession of the money, should offer it, and those members of the priestly watch of Joiarib acquired that offering that is in their possession.

    6The Sages say: For what purpose is that offering useful? It is a disqualified guilt-offering, since it was sacrificed before the payment for the robbery was given, and had to be entirely burned on the altar. Rava said: The baraita is referring to acquiring its hide, which the members of the priestly watch of Joiarib keep.

    7It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: According to the statement of Rabbi Yehuda, if the guilt-offering is still extant, i.e., if the priestly watch of Joiarib did not already sacrifice it, then the priestly watch of Joiarib should return the guilt-offering to be with the money, and the priestly watch of Jedaiah will sacrifice it.

    8The Gemara questions this: But Rabbi Yehuda holds that they should return the money to be with the guilt-offering. The Gemara explains: With what are we dealing here? With a case where it happened that the priestly watch of Joiarib exited at the close of their Temple service and they did not demand the money from the priestly watch of Jedaiah. And this statement of Rabbi Yehuda HaNasi teaches us this: That by doing so, the members of the priestly watch of Joiarib waived their rights to the money in favor of the priestly watch of Jedaiah. Consequently, they are required to give the guilt-offering to the priestly watch of Jedaiah to sacrifice.

    9It is taught in another baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: According to the statement of Rabbi Yehuda, if the guilt-offering is still extant, i.e., if the priestly watch of Joiarib did not already sacrifice it, the money must return to be with the guilt-offering. The Gemara asks: Isn’t that obvious? This is what Rabbi Yehuda holds explicitly; what novelty did Rabbi Yehuda HaNasi teach?

    10The Gemara explains: With what are we dealing here? With a case where it happened that the priestly watch of these and of those, i.e., both Joiarib and Jedaiah, exited at the end of their Temple service, and they did not demand of the other the item in possession of the other watch. Lest you say that they waived their rights in favor of each other, so that the money stays in possession of the Jedaiah watch, Rabbi Yehuda HaNasi teaches us that we say: Since the Jedaiah watch did not demand the guilt-offering from the Joiarib watch after the latter exited, let them go back to the first, standard scenario, returning the money to Joiarib to be with the guilt-offering.

    11§ The mishna teaches: For one who brings his stolen item to the priests before he brings his guilt-offering has fulfilled his obligation, but one who brings his guilt-offering before he brings his stolen item has not fulfilled his obligation. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rava said: This is as the verse states: “But if the man has no kinsman to whom restitution may be made for the guilt, the restitution for guilt that is made shall be the Lord’s, even the priest’s; besides the ram of the atonement, whereby atonement shall be made for him” (Numbers 5:8). Learn by inference that the money must be returned first, before the guilt-offering is brought.

    12Having understood that the inference is that the wording “besides the ram of the atonement” indicates that the ram must be brought after the money is given, one of the Sages said to Rava: If that is so, then in a different verse, which states concerning the additional offerings sacrificed on the first day of Passover: “You shall offer these besides the burnt-offering of the morning, which is for a continual burnt-offering” (Numbers 28:23), so too should one learn by inference that the additional offerings are brought first, before the morning burnt-offering?

    13But isn’t it taught in a baraita : From where is it derived that no sacrifice shall precede the daily morning offering? The verse states: “And the fire on the altar shall be kept burning on it, it shall not be extinguished; and the priest shall kindle wood upon it every morning, and he shall prepare the burnt-offering upon it and shall cause the fats of the peace-offerings to go up in smoke upon it” (Leviticus 6:5). And Rava says: “The burnt-offering,” with the definite article, is referring to the first burnt-offering, i.e., the daily morning offering, which is first both chronologically and in terms of importance.

    14Rava said to him: I do not hold that the tanna derives this halakha from the wording of: “Besides the ram of the atonement,” but I hold that the tanna derives it from the phrase in the same verse: “Whereby atonement shall be made for him” (Numbers 5:8), which is written in the future tense, indicating that he will achieve atonement in the future by bringing the ram of atonement, but as of now, when he is giving payment for the robbery, the offering did not yet atone for his sin.

    15§ The mishna teaches: If he gave the principal to him but did not yet give the additional one-fifth payment, his not giving it does not preclude sacrificing the offering. The Gemara now clarifies the source of this halakha . The Sages taught in a baraita on the topic of the guilt-offering brought by one who misuses consecrated property, which is accompanied by repayment of the value of the item and an additional fifth of its value: From where is it derived that if he brought his payment for his benefit from misuse of consecrated property but did not bring his guilt-offering, or if he brought his guilt-offering but did not bring his payment for his benefit from misuse of consecrated property, that he did not fulfill his obligation?

    16The baraita continues: The verse states: “With the ram of the guilt-offering [ ha’asham ], and he shall be forgiven” (Leviticus 5:16). The baraita interprets the phrase: “The ram of the guilt-offering,” to be referring to two entities: The ram, i.e., the offering, and the payment, represented by the words “the guilt-offering”; this teaches that forgiveness and atonement are achieved only after both the ram of the guilt-offering is sacrificed and the restitution of the monetary payment is given.

    17The baraita continues: And from where is it derived that if he brought his guilt-offering before bringing his payment for his benefit from misuse of consecrated property that he did not fulfill his obligation? The verse states: “With the ram of the guilt-offering,” indicating that the guilt-offering was already brought.

    18The baraita continues: One might have thought that just as the ram and guilt-offering, i.e., payment, preclude his achieving atonement, so too, payment of the additional one-fifth of the value precludes his achieving it. Therefore, the verse states: “With the ram of the guilt-offering, and he shall be forgiven,” which teaches that the ram and guilt-offering, i.e., payment, preclude his achieving atonement with regard to consecrated property, but the payment of the additional one-fifth does not preclude his achieving it.

    19The Gemara clarifies: And let the halakha of misuse of consecrated property be learned from the halakha of common money, i.e., payment for robbery of a convert who died without heirs, and let the halakha of common money be learned from the halakha of misuse of consecrated property.

    20In what manner? The halakha of misuse of consecrated property can be learned from the halakha of common money as follows: Just as the word “guilt” that is written there, in the context of robbery of a convert, is referring to the principal, i.e., the payment itself, so too, the word “guilt” that is written here, in the context of misuse of consecrated property, is referring to the principal. And the halakha of common money can be learned from the halakha of misuse of consecrated property as follows: Just as with regard to the halakha of misuse of consecrated property the additional one-fifth payment does not preclude his achieving atonement, so too, with regard to the halakha of common money as well, the additional one-fifth payment does not preclude his achieving atonement.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דמינח ניחא להלהתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו:

    טן דוגוף שנים כלומר אשה בכל דהו ניחא לה:

    זה זכה בשלו וזה זכה בשלוונהי נמי לרבנן דקנסו ליהויריב דקבול אשם מקמי כסף אלא לרבי יהודה מ"ט דקניס לידעיה:

    לדברי רבי יהודהואע"ג דקניס ליה לידעיה ה"מ היכא דאשם ראשון קיים דיכולין בני יהויריב להקריבו בעוד משמרתן קיימת ובהכשר אבל אם קדמו והקריבוהו בפסול דאשם הבא קודם הקרן פסול הוא כדמפורש לקמן ינתן אשם השני לידעיה:

    למאי חזידקתני זכו:

    כגון דנפק משמרתםדהני ודהני ולא תבעו בני יהויריב את הכסף במשמרתם ולא בני ידעיה את האשם במשמרתם ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא טעמא דרבי יהודה בדתבעו בני יהויריב שיחזור בעוד משמרתן קיימת אבל היכא דלא תבעו מחלו לבני ידעיה:

    קמ"לדכיון דבני ידעיה נמי לא תבעו לאשם במשמרתן יחזור כסף אצל אשם ויקריבוהו בני יהויריב כשיחזיר שבת משמרתם:

    האשם המושב [לה'] לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בוכלומר לא קרב האיל עדיין:

    אנא מאשר יכפר קאמינאדכתיב בלשון עתיד מדלא כתיב אשר כיפר ומשמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדיין לא כיפר:

    מנין שאם הביא מעילתוגבי נהנה מן ההקדש קאמר:

    מעילתוקרן דהקדש שמעל בו:

    באיל האשם ונסלחמשמע אין סליחה אלא בשניהם איל כמשמעו האשם קרן כדיליף לקמיה הקדש מהדיוט מה האשם דכתיב בגזל הגר קרן הוא כדאמר לעיל (בבא קמא דף קי.) אף אשם דכתיב בהקדש קרן הוא:

    באיל האשםמשמע באיל שהוא בא חובה לאשם שהוא קרן אלמא קרן ברישא מייתי:

    אין החומש מעכבאת הכפרה:

    בבא קמא 111 עמוד א

    1דמינח ניחא לה בכל דהו כריש לקיש, דאמר ר"ל טב למיתב טן דו, מלמיתב ארמלו.

    2נתן את הכסף ליהויריב וכו'. תנו רבנן: נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה יחזיר כסף אצל אשם, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: יחזיר אשם אצל כסף.

    3היכי דמי? אילימא דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב, וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה זה זכה בשלו וזה זכה בשלו!

    4אמר רבא: הכא במאי עסקינן דיהיב אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב, וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב. ר' יהודה סבר: כיון דלאו משמרת דידעיה היא לידעיה קנסינן ליה, הלכך יחזיר כסף אצל אשם; ורבנן סברי: שלא כדין הוא עבוד בני יהויריב דקיבלו אשם מקמי כסף, הלכך לדידהו קנסינן להו, ויחזור אשם אצל כסף.

    Baraita

    5תניא, אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם יחזור ויביא אשם אחר ויקריבוהו בני ידעיה, וזכו הללו במה שבידן.

    6אמרי: למאי חזי? אשם פסול הוא! אמר רבא: לעורו.

    Baraita

    7תניא, אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קיים אשם יחזיר אשם אצל כסף.

    8והא רבי יהודה יחזיר כסף אצל אשם אית ליה! הכא במאי עסקינן כגון דנפק משמרתו דיהויריב, ולא תבעו. והא קמ"ל דאחולי אחילו גבייהו.

    Baraita

    9תניא אידך, אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קיים אשם יחזור כסף אצל אשם. פשיטא הכי אית ליה!

    10הכא במאי עסקינן כגון דנפיק משמרתם דהני ודהני, ולא תבעו. מהו דתימא אחולי גבי הדדי, קמ"ל דאמרינן: כיון דלא תבעי, להדרו ברישא.

    11שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו [וכו']. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: ״(במדבר ה״, ח) ״האשם המושב לה' לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו״ מכלל דכסף ברישא.

    12אמר ההוא מרבנן לרבא: אלא מעתה, (במדבר כח, כג) ״מלבד עולת הבקר״ הכי נמי מכלל דמוספין ברישא?

    13והתניא: מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר: (ויקרא ו, ה) ״וערך עליה ״העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה!

    14אמר ליה: אנא (במדבר ה, ח) מאשר יכפר בו נפקא ליה, ועדיין לא כיפר.

    15נתן לו את הקרן וכו'. ת"ר מנין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו; אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא?

    16תלמוד לומר: (ויקרא ה, טז) ״באיל האשם ונסלח לו״.

    17ומנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו, שלא יצא? תלמוד לומר: ״באיל האשם״ האשם בכבר.

    18יכול כשם שאיל ואשם מעכבים, כך חומש מעכב? תלמוד לומר: ״באיל האשם ונסלח לו״ איל ואשם מעכבים בהקדש, ואין חומש מעכב.

    19וילמד הקדש מהדיוט, והדיוט מהקדש.

    20הקדש מהדיוט מה ״אשם״ דהתם קרן, אף ״אשם״ דהכא קרן. והדיוט מהקדש מה הקדש אין חומש מעכב, אף הדיוט נמי אין חומש מעכב.

    21הדרן עלך הגוזל עצים.

    Tosafot

    אמר רבא לעורותימה דהכא משמע אפילו בפסול קודם זריקה וגם כשהעור מחובר עדיין בבשר ונעשה בו פסול קודם שחיטה שהביא קודם הכסף שרי בהנאה ובזבחים בפרק טבול יום (זבחים דף קד. ושם) אמר רבי דם מרצה על העור בפני עצמו פי' כשהוא מופשט ואירע פסול בבשר הדם מרצה על העור וכשהוא עם הבשר ונולד בו פסול קודם זריקה הרי הוא כיוצא בו אחר זריקה הורצה בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים אלמא כשהוא עם הבשר ונפסל קודם זריקה יוצא לשריפה והכא אירע בו פסול קודם שחיטה שהובא קודם הכסף ואמאי לא יצא העור לשריפה:

    ת"ל העולה עולה ראשונהפי' ראשונה שבפרשת פנחס וכי היכי דמלבד עולת הבקר גלי לך בהדיא דמלבד דבר הקודם לו קאמר הכי נמי מלבד איל הכפורים דבר הקודם לו קאמר ותימה דיליף הכא מהעולה ובפרק כל התדיר (זבחים דף פט. ושם.) יליף ממלבד עולת הבקר לחודיה וי"ל דהתם נמי אהעולה קסמיך ועוד יש תירוץ אחר ואין להאריך כאן:

    וילמד הקדש מהדיוט והדיוט מהקדשתימה אמאי איצטריך קרא לעיל גבי הדיוט שאם הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא נילף מהקדש ויש לומר דאי לאו דאשכחן שהשוה הכתוב הדיוט להקדש להך מילתא לא הוה ילפינן האי מהאי לענין שאר דברים אבל השתא דאשכחן שהשוה אותן דבתרוייהו אם הביא אשמו תחילה לא יצא כמו כן יש להשוותם לענין שאר דברים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והא אשם פסולכלומר דמחוסר זמן הוא שאינו ראוי עד שיקדים ויביא את הגזלה, ופרקה רבא לעורן, ולדעת חכמים כיון דקדימה דידהו לאו כלום הוא אם קדמו והקריבוהו נמי לא זכו בעורו. והקשה הראב"ד ז"ל כין דבשרו אינו ראוי עורו מי הוי לכהן והתנן (זבחים קג, ב) כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים והא נמי שאירע בו פסול קודם להפשטן דמי דהא כמחוסר זמן הוא, ותירץ דאפשר דרבי סבר לה כרבי חנינא סגן הכהנים דאמר מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה ורבי עקיבא נמי כותיה סבירא ליה בפרק טבול יום בזבחים (שם).

    והקדש מהדיוט מה אשם דהתם קרןואם תאמר למה ליה ללמוד הקדש מהדיוט, דבהקדש בהדיא כתיב ביה באיל האשם ומדכתיב בהדיא באיל שמע מינה דאשם זה קרן. לא היא, דאילו לא למדה הקדש מהדיוט הוה אמינא באיל האשם חדא מילתא היא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 111a

    Bava Kamma 111a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 397 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דמינח ניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו:

    טן דו גוף שנים כלומר אשה בכל דהו ניחא לה:

    זה זכה בשלו וזה זכה בשלו ונהי נמי לרבנן דקנסו ליהויריב דקבול אשם מקמי כסף אלא לרבי יהודה מ"ט דקניס לידעיה:

    לדברי רבי יהודה ואע"ג דקניס ליה לידעיה ה"מ היכא דאשם ראשון קיים דיכולין בני יהויריב להקריבו בעוד משמרתן קיימת ובהכשר אבל אם קדמו והקריבוהו בפסול דאשם הבא קודם הקרן פסול הוא כדמפורש לקמן ינתן אשם השני לידעיה:

    למאי חזי דקתני זכו:

    כגון דנפק משמרתם דהני ודהני ולא תבעו בני יהויריב את הכסף במשמרתם ולא בני ידעיה את האשם במשמרתם ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא טעמא דרבי יהודה בדתבעו בני יהויריב שיחזור בעוד משמרתן קיימת אבל היכא דלא תבעו מחלו לבני ידעיה:

    קמ"ל דכיון דבני ידעיה נמי לא תבעו לאשם במשמרתן יחזור כסף אצל אשם ויקריבוהו בני יהויריב כשיחזיר שבת משמרתם:

    האשם המושב [לה'] לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו כלומר לא קרב האיל עדיין:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 111a · Sefaria

    Tosafot

    אמר רבא לעורו תימה דהכא משמע אפילו בפסול קודם זריקה וגם כשהעור מחובר עדיין בבשר ונעשה בו פסול קודם שחיטה שהביא קודם הכסף שרי בהנאה ובזבחים בפרק טבול יום (זבחים דף קד. ושם) אמר רבי דם מרצה על העור בפני עצמו פי' כשהוא מופשט ואירע פסול בבשר הדם מרצה על העור וכשהוא עם הבשר ונולד בו פסול קודם זריקה הרי הוא כיוצא בו אחר זריקה הורצה בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים אלמא כשהוא עם הבשר ונפסל קודם זריקה יוצא לשריפה והכא אירע בו פסול קודם שחיטה שהובא קודם הכסף ואמאי לא יצא העור לשריפה:

    ת"ל העולה עולה ראשונה פי' ראשונה שבפרשת פנחס וכי היכי דמלבד עולת הבקר גלי לך בהדיא דמלבד דבר הקודם לו קאמר הכי נמי מלבד איל הכפורים דבר הקודם לו קאמר ותימה דיליף הכא מהעולה ובפרק כל התדיר (זבחים דף פט. ושם.) יליף ממלבד עולת הבקר לחודיה וי"ל דהתם נמי אהעולה קסמיך ועוד יש תירוץ אחר ואין להאריך כאן:

    וילמד הקדש מהדיוט והדיוט מהקדש תימה אמאי איצטריך קרא לעיל גבי הדיוט שאם הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא נילף מהקדש ויש לומר דאי לאו דאשכחן שהשוה הכתוב הדיוט להקדש להך מילתא לא הוה ילפינן האי מהאי לענין שאר דברים אבל השתא דאשכחן שהשוה אותן דבתרוייהו אם הביא אשמו תחילה לא יצא כמו כן יש להשוותם לענין שאר דברים:

    Tosafot on Bava Kamma 111a · Sefaria

    Rashba

    והא אשם פסול כלומר דמחוסר זמן הוא שאינו ראוי עד שיקדים ויביא את הגזלה, ופרקה רבא לעורן, ולדעת חכמים כיון דקדימה דידהו לאו כלום הוא אם קדמו והקריבוהו נמי לא זכו בעורו. והקשה הראב"ד ז"ל כין דבשרו אינו ראוי עורו מי הוי לכהן והתנן (זבחים קג, ב) כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים והא נמי שאירע בו פסול קודם להפשטן דמי דהא כמחוסר זמן הוא, ותירץ דאפשר דרבי סבר לה כרבי חנינא סגן הכהנים דאמר מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה ורבי עקיבא נמי כותיה סבירא ליה בפרק טבול יום בזבחים (שם).

    והקדש מהדיוט מה אשם דהתם קרן ואם תאמר למה ליה ללמוד הקדש מהדיוט, דבהקדש בהדיא כתיב ביה באיל האשם ומדכתיב בהדיא באיל שמע מינה דאשם זה קרן. לא היא, דאילו לא למדה הקדש מהדיוט הוה אמינא באיל האשם חדא מילתא היא.

    Rashba on Bava Kamma 111a · Sefaria

    Meiri

    נתן את הכסף למשמרה אחת ואשם למשמרה אחרת או בהפך ועברה שבתן של כל אחת מהן ולא הקריבו אשמו הרי זה ממתין עד שתחזור שבתם ועושין כדין האמור במשנה שאם נתן הכסף למשמרה ראשונה זכה כל אחד בשלו ואם נתן האשם תחלה יחזור אשם אצל כסף ושאר הדברים היוצאים מסוגיא זו כבר פרשנום במשנה:

    כבר ידעת ששני תמידין קרבים בכל יום אחד בשחרית ואחד בין הערבים ואין לך דבר קודם לתמיד של שחר שנאמר העולה זו עולה ראשונה:

    הנהנה מן ההקדש מעל ומשלם את הקרן ומוסיף חומש ומביא אשם הביא מעילתו ר"ל מה שנהנה ולא הביא אשמו או הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יצא ולא נתכפר יכול כשם שאיל ואשם מעכבין כך חומש מעכב תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו איל ואשם מעכבין את הכפרה ואין חומש מעכב את הכפרה:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Bava Kamma 111a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אמר רבא לעורו תימה כו' ונעשה בו פסול קודם שחיטה כו' עכ"ל צ"ע דאין זה הפסול קודם השחיטה ואינו פסול אלא אם הקריבו קודם הבאת כסף כדקתני אם קדמו בני יהויריב כו' אבל הבאה לחוד אינה פוסלת כדקאמר ר"י יחזיר כסף אצל אשם ומאשר יכפר נמי הכי משמע דאהקרבה קפיד קרא והא דקאמר לרבנן שלא כדין עבדו בני יהויריב דקבלו אשם מקמי כסף היינו משום גזירה הוא שמא גם יקריבוהו קודם הבאת כסף ודו"ק:

    בד"ה וילמד הקדש מהדיוט כו' תימה אמאי איצטריך קרא לעיל כו' וי"ל דאי לאו כו' אבל השתא דאשכחן שהשוה כו' עכ"ל וה"ה דה"מ להקשות כן בהיפך אמאי איצטריך קרא גבי הקדש דלא יצא ניליף מהדיוט אבל בעיקר תירוצם יש לדקדק דע"כ אהקישא קסמיך דהא השתא נמי מי יאמר לן דהשוה אותן הכתוב אי לאו דנילף הקדש מהדיוט דאשם זה קרן ומיניה דריש האשם בכבר שאם הביא אשמו תחלה דלא יצא וי"ל דודאי בפירושם דמלת אשם ילפינן הקדש מהדיוט שפיר אע"ג דלא אשכחן שהשוה אותן הכתוב בשום דבר אבל לענין דינא לא הוי ילפינן להו מהדדי אי לאו שהשוה אותן כבר בשום דינא ודו"ק:

    סליק פרק הגוזל עצים

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 111a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    נתן את הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא כבר פירשתי שלא היה האשם מופרש בשעת הפרשת הגזלה (ולא) במשמרת יהויריב שאלו היה מופרש אינו רשאי לעכב לא את האשם ולא את הגזל וצריך ליתן את שניהם לאותו משמר. הראב"ד ז"ל.

    אילימא דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה זה זכה בשלו וזה זכה בשלו. השתא האי מקשה לא ידע טעם דרבי יהודה ורבנן כלל והילכך קאמר דלדברי הכל הוה לן למימר זה זכה בשלו וזה זכה בשלו אבל במסקנא דקאמר טעמא דרבי יהודה משום דקנסינן לידעיה משום דלא משמרת דידהו הויא וטעמא דרבנן דקנסינן הנך דקבילו אשם מקמי כסף ואם כן היכא דיהיב אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה קנסינן ליהויריב ויחזור אשם אצל ידעיה שנתן לו כסף במשמר דידיה לרבנן מכל שכן השתא היכא דניתן כסף לידעיה במשמרתו דיהויריב קנסינן ליהויריב משום דקביל אשם מקמי כסף היכא דניתן כסף לידעיה במשמרתו דידיה לא כל שכן דאיכא למקנסיה ליהויריב למיתביה לידעיה דקביל כסף בדין במשמרתו (דלאו דיליה). והאי דקתני אשם במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב משום רבי יהודה נקט ליה דלא הוה קניס לידעיה אלא משום דקביל במשמרתו דלאו דיליה. מ"ר.

    ומתניתא דקתני אשם ליהויריב וכסף לידעיה פירש הקונטרס דאיירי במשמרתו דידעיה וכו' עלמא מודו בה ויחזור אשם אצל כסף. ולא נהירא דאם כן כיון דמשמרת דידעיה היא אמאי נקט יהויריב המאוחר שאין משמרתו עד עשרים וארבע משמרות הוה ליה למנקט משמרת הסמוכה אחר ידעיה. ועוד דקאמר אם קיים האשם יקריבוהו וכו' הוה ליה למימר בהדיא יחזור אשם אצל ידעיה דהאי לישנא דאם קיים האשם לא שייך שפיר דפשיטא דיש לו להיות קיים כיון דלאו משמרת דידהו היא לא מקרבי ליה. ועוד רישא לא הוי דומיא דסיפא דאי איירי במשמרת דידעיה אמאי קאמר יצא הא כיון דמשמרת דידעיה היא אית לן למימר יחזור הכסף אצל אשם לרבי יהודה כיון דלאו משמרת דידהו היא ובמשמרת דיהויריב נמי ליכא לאוקמי רישא דאם כן לידעיה הוה לן למקנסיה לרבנן. ונראה דמתניתין איירי שנתן ליהויריב במשמרת יהויריב ונתן לידעיה במשמרת ידעיה והילכך נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא דלא קנסינן לחד מינייהו כיון דכל משמרת דכל חד וחד אמשמרת דידיה שקיל ולידעיה ליכא למקנס משום דקבילו אשם בלא כסף כיון דכבר ניתן כסף ליהויריב תו ליכא למקנסיה והיכא דיהב אשם ליהויריב וכסף לידעיה כל חד וחד במשמר דידיה יחזור אשם אצל כסף כדרבנן דאמרי דשלא כדין עבוד בני יהויריב דקבילו אשם מקמי כסף. והשתא ניחא דנקט ידעיה בתר יהויריב שהוא סמוך לו. והאי נמי דקאמר אם קיים האשם ניחא דמסתמא אינו קיים דמשמרת דידהו היא. מ"ר. תוספות שאנץ. וגאון ז"ל פירש וז"ל נתן את הכסף ליהויריב במשמרתו ואשם לידעיה בשבוע אחר למשמרתו יצא ומשמרת יהויריב הולך לפני משמרת ידעיה וטעמא דנתן ליהויריב במשמרתו ואשם לידעיה במשמרתו הא שלא במשמרתם לא יצא משום דבעינן שיהא נותן לכהן שבאותו משמר. אשם ליהויריב וכסף לידעיה שלא במשמרתם אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה משום דשלא כדין עבוד בני יהויריב דקבילו אשם מקמי כסף לפיכך יחזור אשם אצל כסף. ומתניתין דברי הכל היא דהא לא פליג רבי יהודה במתניתין ואם לאו דלא קיים אשם יחזור ויביא אשם אחר כיון שלא היה אשם קיים כשנתן הכסף לידעיה לפיכך יביא אשם אחר שהמביא אשמו והקריבו עד שלא הביא גזלו לא יצא. טעמא דנתן אשם ליהויריב שלא במשמרתו וכסף לידעיה שלא במשמרתו דמודה רבי יהודה דיחזור אשם אצל כסף אבל אם נתן אשם ליהויריב במשמרתו וכסף לידעיה במשמרתו פליג רבי יהודה דסבירא ליה לרבי יהודה דזה זכה בשלו וזה זכה בשלו והכי מפרש בגמרא דהכי סבירא ליה לרבי יהודה הילכך לא מיתוקמא סיפא דמתניתין אלא בשלא במשמרתן כי היכי דלא תיקשי דרבי יהודה אדרבי יהודה. היכי דמי אילימא דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה אמאי קאמר רבי יהודה יחזור כסף אצל אשם הואיל וסבירא ליה דיהויריב זכה באשם כל שכן דידעיה זכה בשל כסף וזה זכה בשלו הכא במאי עסקינן דיהיב אשם ליהויריב וכו' רבי יהודה סבר ידעיה קנסינן ליה דקביל שלא במשמרתו אבל במתניתין דתרווייהו שלא במשמרתו מודה רבי יהודה דקנסינן ליהויריב. והוא הדין דסבירי להו לרבנן דאם נתן אשם ליהויריב במשמרתו וכסף לידעיה במשמרתו דיחזור אשם אצל כסף משום דשלא כדין עביד בני יהויריב דקבילו אשם מקמי כסף. ואפשר לאוקמה למתניתין רישא וסיפא במשמרתן ואפילו הכי לא תקשי דרבי יהודה אדרבי יהודה דאיכא לתרוצי היכא דקביל ידעיה שלא במשמרתו הוא דקניס רבי יהודה אבל היכא דקביל יהויריב אשם במשמרתו וידעיה כסף במשמרתו מודה רבי יהודה דיחזיר אשם אצל כסף. והאי דקאמרינן לעיל דלרבי יהודה זה זכה בשלו וכו' לאו דוקא הוא אלא דייק ואזיל בעל תלמודא עד דמוקי לה לברייתא במילתא. ע"כ.

    וזה לשון הראב"ד ז"ל היכי דמי אילימא דיהיב אשם ליהויריב במשמרתו וכו' זה זכה בשלו וכו' כלומר די לו לרבי יהודה אם יזכה זה בשלו וזה בשלו ולמה יחזיר כסף אצל אשם והלא יהויריב שלא כדין עשה שקבל אשם קודם כסף ודי לו אם יעמוד בשלו. לא צריכה דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו וכסף לידעיה במשמרתו של יהויריב רבי יהודה סבר כיון דלאו במשמרתו דידעיה הוא לידעיה קנסינן ליה כדאמרינן לעיל דלכהן שבאותו משמר בעי למתבא ליה הילכך יחזור כסף אצל אשם והוא כשר. דאף על גב דאמרינן המביא את אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא כשהקריבו האשם עד שלא נתן הגזל דהוי מחוסר זמן אבל אם קיים האשם יקריבוהו אחר הגזלה ורבנן סברי שלא כדין עבוד יהויריב וכו'. ע"כ. וכתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וזה לשונו וקיימא לן כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. ואף על גב דדייק רבי שמעתתא אליבא דרבי יהודה לית הלכתא כוותיה דאפילו כשתמצא לומר דרבי כרבי יהודה סבירא ליה לית הלכתא כוותיה דקיימא לן הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו וכל שכן דמשמע דרבי לית ליה דרבי יהודה מדקאמר לדרבי רבי יהודה מכלל דלדידיה לא סבירא ליה. והיכא דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרת יהויריב וכסף לידעיה במשמרת ידעיה קיימא לן כמתניתין דקתני אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה. והא דדייקינן היכי דמי אי דיהיב ליה במשמרת יהויריב ולידעיה במשמרת ידעיה זה זכה בשלו וזה זכה בשלו לטעמא דרבי יהודה בלחוד קא דייקינן דנהי דלא קניס לבני יהויריב דקבילו אשם מקמי כסף אלא לבני ידעיה דקבילו כסף ברישא במשמרת דידהו מאי טעמא קניס הא לא עביד ולא מידי אבל לרבנן לא מצי מקשה דודאי קניס להו לבני יהויריב דקבילו אשם ברישא כדמתניתין. ע"כ. עוד כתיב להלן וז"ל תניא אמר רבי לדברי רבי יהודה אם קיים אשם וחליף משמרה דיהויריב ולא תבעיה לידעיה יחזור אשם אצל כסף ויקריבוהו בני ידעיה דכיון דחליף משמרה דיהויריב ולא תבעיה לידעיה למיתב ליה כסף שמע מינה אחולי אחליה לכסף לגבי ידעיה ומהשתא על כרחיה יחזור אשם אצל כסף ובהא אפילו רבי יהודה מודה. איכא דאמרי מילתא אחריתי באנפי נפשה אי נמי לדברי רבי יהודה יחזור כסף אצל אשם ואוקימנא דחליף משמרה דתרווייהו ולא תבעי אהדדי מהו דתימא אחילו גבי אהדדי וזה זכה בשלו וזה זכה וכו' קא משמע לן דכיון דלא תבעיה אהדדי תרוייהו שקלי וכל חד מינייהו לא פקעה זכותיה ואמרינן להו הדור מרישא כלומר לשנה הבאה לכשתגיע משמרת יהויריב יחזור כסף אצל אשם דכמאן דלא חליף משמרתיה דיהויריב דמי ושמע מינה לרבנן בכי האי גוונא יחזור אשם אצל כסף ויקריבוהו בני ידעיה במשמרתם לשנה הבאה וקיימא לן כרבנן. ע"כ. אמר רבא לעורו כלומר לבשרו ודאי דחי כיון דמחוסר זמן הוא לא חזי לאכילה ולדעת חכמים כיון דקדימה דידהו לאו כלום היא אם קדמו והקריבוהו נמי לא זכו בעורו. וקשיא לי כיון דבשרו אינו ראוי עורו מי הוי לכהנים והתנן כל הקדשים שאירע בהן פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים והאי כמו שאירע בו פיסול קודם להפשטן דמי דהא מחוסר זמן הוא. ואפשר דרבי כרבי חנינא סגן הכהנים סבירא ליה דאמר מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השרפה ורבי עקיבא נמי כוותיה סבירא ליה בפרק טבול יום בזבחים. הראב"ד ז"ל. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל אמר רבא לעורו מיירי שהופשט קודם זריקה שלא היה העור עם הבשר בשעה שאירע הפיסול וקודם זריקה הוא יכול להביא גזלתו כדכתיב אשר יכפר בו עליו בכפרה תלא רחמנא וזריקה מכפרת וכיון שהופשט קודם שנפסל אז הדם מרצה על העור בפני עצמו כיון דההיא זריקה מהניא להכשיר הקרבן לענין אם עלו לא ירדו דלא גרע ממחוסר זמן מהני נמי לרצות על העור. ואף על גב דאין רגילות שיהא הפשט קודם זריקה כדמוכח בפרק טבול יום דתנן כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה ומפרש התם משום דאין הפשט קודם זריקה היינו משום דאין רגילות לאחר הזריקה עד אחר הפשט אבל יכול להיות לפעמים אבל אם לא היה יכול להביא לאחר השחיטה אז נפסל הזבח קודם הפשט ויצא העור לבית השרפה עם הבשר הכי איתא בפרק טבול יום. הרא"ש ז"ל. העולה עולה ראשונה פירוש ראשונה שבפרשת פינחס וכי היכי דמלבד עולת הבקר גלי לן קרא בהדיא דמלבד כבר הקודם לו קאמר הכי נמי יליף מיניה דמלבד איל הכפורים דקודם קאמר. וקשה לר"י דהכא יליף מה עולה עולה ראשונה ובזבחים בריש כל התמיד יליף דתמיד קודמין למוספין ממלבד עולת הבקר. וליכא לתרוצי דהתם איירי להקדמה כגון שאין כי אם טלה אחד ומפיק ליה ממלבד עולת הבקר דמבטלינן משום תמיד אבל הקדמה להקדימו תחלה נפקא לן מהעולה הא לאו מילתא היא דבמנחות פרק התכלת גמר דתמידין קודמין למוספין דאיבעיא לן צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודם ומפרש דתמידין קודמין מהעולה עולה ראשונה. מ"ר. תוספות שאנץ. תנו רבנן מנין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו ולא מעילתו שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו גבי הקדש הוא זה ומעילה דהכא קרבן מעילה ואשמו הוא הקרן והוא ההפך מגירסת תורת כהנים. הראב"ד ז"ל.

    תלמוד לומר באיל האשם מדלא כתיב באיל אשם משמע האשם דהיינו קרן דמשמע קרן והדר איל. גאון ז"ל. וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו תלמוד לומר באיל האשם איל טפל לאשם מכלל דאשם אתי ברישא. ע"כ.

    וילמד הקדש מהדיוט ואף על גב דכתיב בדידיה באיל דמשמע קרבן והאשם משמע קרן אפילו הכי צריך למילף מהדיוט דאי לאו הכי הוה אמינא באיל האשם חדא מילתא היא הראב"ד והרשב"א ז"ל. סליק פרק תשיעי

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 111a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמרא ת"ר נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה וכו' עד סוף הסוגיא ובת"ח האריך וכתב דאיפכא גרסינן נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה קאמר ר"י יחזיר כסף אצל אשם וחכ"א אשם אצל כסף וכתב שכן הוא בתוספתא וכן בכל הסוגיא מהפך הגרסא ע"ד זה מיהו אנו אין לנו אלא גרסת ספרינו וכפרש"י ומלשון התוספות אין ראיה דקושטא דמלתא דבתרוייהו פליגי דר"י ס"ל דלעולם קנסינן המשמר שלקחה שלא במשמרתה יותר ממה שנקנס המשמר שלקחה אשם קמי כסף וחכמים סבירא להו איפכא וק"ל:

    בתוספות בד"ה אמר רבא לעורו תימא וכו' והכא אירע בו פסול קודם שחיטה עכ"ל. וכתב מהרש"א מדבריהם צ"ע דהבאת אשם קודם כסף אינה פוסלת ויש לו תקנה להחזיר אשם אצל כסף או להיפך וא"כ אין זו פסול קודם שחיטה אלא הקרבה פוסלת ע"ש באריכות ולענ"ד נראה שדברי התוספות עולים יפה דנהי שההבאה אין פוסלת מ"מ כל שלא ניתן הכסף קודם שחיטה אין האשם ראוי כלל לשחיטה נמצא שתחילת השחיטה נעשית בפסול ובאותה השחיטה נפסלת בוודאי נמצא דבכהאי גוונא הוי שפיר פסול קודם שחיטה כיון שהיא שחיטה שאינה ראויה כלל כנ"ל ברור:

    הדרן עלך הגוזל עצים

    הגוזל ומאכיל פרק עשירי

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 111a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 111, Amud Aleph, about 397 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “דמינח ניחא לה בכל דהו כריש לקיש,…”

    2. Segment 225 words

      Opens “נתן את הכסף ליהויריב וכו'. תנו רבנן:…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 319 words

      Opens “היכי דמי? אילימא דיהיב ליה אשם ליהויריב…”

    4. Segment 450 words

      Opens “אמר רבא: הכא במאי עסקינן דיהיב אשם…”

      Named: רבא.

    5. Segment 524 words

      Opens “תניא, אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 69 words

      Opens “אמרי: למאי חזי? אשם פסול הוא! אמר…”

      Named: רבא.

    7. Segment 713 words

      Opens “תניא, אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 823 words

      Opens “והא רבי יהודה יחזיר כסף אצל אשם…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 918 words

      Opens “תניא אידך, אמר רבי: לדברי רבי יהודה,…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1022 words

      Opens “הכא במאי עסקינן כגון דנפיק משמרתם דהני…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו [וכו'].…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1217 words

      Opens “אמר ההוא מרבנן לרבא: אלא מעתה, (במדבר…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1322 words

      Opens “והתניא: מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “אמר ליה: אנא (במדבר ה, ח) מאשר…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “נתן לו את הקרן וכו'. ת"ר מנין…”

    16. Segment 169 words

      Opens “תלמוד לומר: (ויקרא ה, טז) ״באיל האשם…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “ומנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “יכול כשם שאיל ואשם מעכבים, כך חומש…”

    19. Segment 195 words

      Opens “וילמד הקדש מהדיוט, והדיוט מהקדש.…”

    20. Segment 2023 words

      Opens “הקדש מהדיוט מה ״אשם״ דהתם קרן, אף…”

    21. Segment 214 words

      Opens “הדרן עלך הגוזל עצים.…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 111a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026