Talmud Builders

    Bava Kamma 96a

    Chapter 9 - HaGozel Etzim

    גם: בבא קמא דף צ״ו ע״א, פרק ט׳ הגוזל עצים

    English translation - Bava Kamma 96a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This ruling, that Shmuel would collect the enhanced value, is for a case where the creditor is owed by the debtor the amount of the value of the land and the enhanced value. That ruling, that Shmuel would not collect the value of the enhancement, is for a case where the creditor is owed by the debtor only the amount of the value of the land.

    2Ravina said to him: This works out well according to the one who says: If the purchaser of the field has money, he still cannot remove the creditor from the land, i.e., the creditor has the right to collect the land. This is well. But according to the one who says: If the purchaser of the field has money, he can remove the creditor from the land, i.e., the purchaser can choose to pay him money instead, let the purchaser say: If I had money, I would remove you from all of the land; now that I do not have sufficient money to pay what you are owed, give me at least a se’a [ griva ] of land, which is the amount of my enhancement.

    3Rav Ashi said to him: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the debtor set aside this field as designated repayment for him, as he said to him: You shall not be repaid from anything but this, in which case he clearly has a lien on this field and nothing else.

    4§ The Gemara continues the discussion of a stolen item that has been enhanced. Rava says: If one robbed another of an item and enhanced it and sold it to another, and similarly, if one robbed another of an item and enhanced it and then died and bequeathed it, he sold that which he enhanced and bequeathed that which he enhanced. And the robbery victim, should he wish to recover the stolen item, must pay the purchaser or heir for the enhanced value.

    5Rava raises a dilemma related to the aforementioned halakha : What is the halakha if a purchaser enhanced the stolen item? Must the robbery victim pay the purchaser for the enhanced value or not? After Rava raised the dilemma, he then resolved it: What has the first person sold to the second in any sale? He has sold any rights that will come into his possession. Since the robber had the rights to the value of his enhancements to the stolen item, he sold those rights to the purchaser as well.

    6Rava raises a dilemma: What is the halakha if a gentile robber enhanced the value of a stolen item? Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Shall we arise and institute an ordinance for the benefit of a gentile? Ravina said to him: This question is not necessary except where it was the case that a gentile sold it to a Jew. Rava was asking if the Jew needs to return the enhanced value. The Gemara comments: Ultimately, one who comes to possess an item due to purchasing it from a gentile is like a gentile himself because, as stated previously, in any sale the purchaser’s rights are identical to the seller’s. Since the Sages did not institute ordinances for the benefit of gentiles, the Jewish purchaser does not have those rights either.

    7The Gemara explains: This question is not necessary except where it was the case that a Jew robbed another of the item and sold it to a gentile, and the gentile enhanced it, and then the gentile went back and sold it to another Jew. What is the halakha in this case? Do we say: Since it was initially stolen by a Jew and was then acquired by a Jew, the Sages did institute an ordinance? Or, perhaps since there is the ownership of a gentile intervening, the Sages did not institute an ordinance. The Gemara comments: The dilemma shall stand unresolved.

    8§ The mishna teaches that if one robbed another of wood and fashioned it into vessels, he acquired the wood due to the change. The Gemara discusses what qualifies as a change. Rav Pappa said: With regard to this one who robbed another of a palm tree and cut it down, although he threw it from the land of the robbery victim to his own land, he did not acquire it. What is the reason for this? The tree was initially called a palm tree, and now, although it has been cut down, it is also called a palm tree, so the change to the item is not sufficiently significant for the robber to acquire it. Moreover, if one robbed another of a palm tree and made it into logs, he did not acquire it, since now, in any event, they are called palm tree logs.

    9By contrast, if one robbed another of logs and fashioned them into beams, he has acquired them, since this change is significant. If one robbed another of large beams and fashioned them into small beams, he did not acquire them, since they are still called beams. If he fashioned them into boards, he did acquire them.

    10Rava said: This one who robbed another of a palm frond and fashioned it into leaves [ hutzei ], i.e., he removed the leaves from the spine, has acquired it, since initially it was called a palm frond and now it is called leaves. One who robbed another of leaves and fashioned them into a broom has acquired them, since initially they were called leaves, and now they are called a broom. One who robbed another of a broom and fashioned it into a rope has not acquired it. What is the reason for this? The reason is that he can go back and unravel it, and it will once again be a broom.

    11Rav Pappa raises a dilemma: What is the halakha if the central twin-leaf became split, i.e., is this considered a change through which a stolen lulav would be acquired? The Gemara cites a proof: Come and hear that which Rabbi Matun says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: If the central twin-leaf was removed, the lulav is unfit.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא יהא לך פרעון אלא מזה - ואי נמי הוו ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה:

    מה שהשביח מכר - ושקיל לוקח מחצה או שליש או רביע וכן יורש אי נמי כוליה שבחא כמתניתין מפני תקנת השבים כדאמרן לעיל בשמעתא קמייתא:

    כל זכות שתבא לידו - וכי היכי דגזלן אי אשבח הוה שקיל מחצה או שליש או רביע הכי נמי כי אשבח לוקח שקיל מחצה או שליש או רביע ואליבא דר"ש:

    וקטליה - קצצו:

    לא קני - לשלומי דמי אלא יהיב ליה דיקלא גופיה דליכא שנוי השם למקנייה:

    גובי - בלע"ז טרינקיי"ש:

    קצוצייתא - קרשים:

    הוצי - שנתקן עלה עלה מן השדרה:

    חופיא - אשקוב"א שבו מכבדים את הבית וחולק כל הוצא לשנים דתו לא הדרא:

    שרשרא - חבל:

    התיומת - כף תומר האמצעי העליון תיומת היא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא קמא 96 עמוד א

    1הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא, הא דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא.

    2אמר ליה, הניחא למאן דאמר: אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבעל חוב, שפיר. אלא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב, לימא ליה: אי הוו לי זוזי הוה מסלקינא לך מכוליה ארעא, השתא הב לי גריוא דארעא שיעור שבחאי!

    3אמר ליה: הכא במאי עסקינן כגון דשויה ניהליה אפותיקי, דאמר ליה: לא יהא לך פרעון אלא מזה.

    4אמר רבא: גזל והשביח ומכר, וגזל והשביח והוריש מה שהשביח מכר, מה שהשביח הוריש.

    5בעי רבא: השביח לוקח, מהו? בתר דבעיא הדר פשטה: מה מכר ראשון לשני? כל זכות שתבא לידו.

    6בעי רבא: השביח עובד כוכבים מהו? א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: תקנתא לעובד כוכבים ניקו ונעבוד אמר ליה: לא צריכא, כגון דזבניה לישראל. סוף סוף, הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים׃

    7לא צריכא, כגון דגזל ישראל וזבנה ניהליה והשביחה עובד כוכבים והדר עובד כוכבים וזבנה לישראל מאי מי אמרינן כיון דמעיקרא ישראל והדר ישראל עבדי רבנן תקנתא או דלמא כיון דאיכא עובד כוכבים באמצע לא עבדו ליה רבנן תקנתא תיקו:

    8אמר רב פפא האי מאן דגזל דיקלא מחבריה וקטליה אע"ג דשדיא מארעא לארעא דידיה לא קני מאי טעמא מעיקרא דיקלא מיקרי והשתא נמי דיקלא מיקרי דיקלא ועביד גובי לא קני השתא מיהת גובי דדיקלא מיקרי׃

    9גובי ועבדינהו כשורי קני כשורי רברבי ועבדינהו כשורי זוטרי לא קני עבדינהו קצוצייתא קני׃

    10אמר רבא האי מאן דגזל לוליבא ועבדינהו הוצי קני דמעיקרא לוליבא מיקרי והשתא הוצי הוצי ועבדינהו חופיא קני מעיקרא הוצי והשתא חופיא חופיא ועבדיה שרשורא לא קני מאי טעמא דהדר סתר ליה והוי חופיא׃

    11בעי רב פפא נחלקה התיומת מהו תא שמע דאמר רבי מתון אמר רבי יהושע בן לוי ניטלה התיומת פסול.

    Tosafot

    הא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא - פירוש הא דקאמר שמואל ב"ח גובה את השבח דכיון דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא גובה את השבח בחנם מן הלקוחות ונראה דגם מיתמי גבי ב"ח השבח בחנם ואין נותן דמים כמו מן הלקוחות ואע"ג דאין להם על מי לחזור והוי כמו מתנה דלא גבי מינה ב"ח שבחא כדמשמע בפ"ק דב"מ (דף טו. ושם ד"ה ב"ח) דדוקא מלקוחות גובה לפי שכתב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי ואדכי ואמריק זביני אלין אינון ועמליהון ושבחיהון אבל מתנה דלא כתב ליה הכי ואין לו על מי לחזור לא מכל מקום גובה מן היתומים משום דכרעיה דאבוהון נינהו כדמוכח בפרק יש בכור (בכורות דף נב.) דתנן אין הבכור נוטל בראוי ולא בשבח ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהם ופריך בגמרא והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח ומשני מקולי כתובה שנו כאן ומזונות בנות נמי תנאי כתובה ככתובה דמי והתם משבח יתומים מיירי דאי משבח לקוחות א"כ מאי איריא דלא טרפי בנות משבח והא מגוף הקרקע נמי לא טרפי דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים אלא בשבח יתומים מיירי ודוקא כתובת אשה ומזונות דקילי לא גבי משבח אבל שאר ב"ח גבי ובקונטרס פירש התם מזון הבנות כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ה' שנים ולפירושו אין ראיה דמצי מיירי שפיר בשבח לקוחות אבל לא נהירא דא"כ ה"ל למיתני ולא בת אשתו למזונות ועוד דלא שייך בהו תנאי כתובה והא דאמר בהמקבל (ב"מ דף קי.) יתומים אומרים אנו השבחנו ואין השבח שלך משמע דלא גבי משבח יתומים התם מיירי בשעשה אפותיקי ואמרי אנו השבחנו ותן לנו יציאה כדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות וכן מוקי לה במסקנא בעשאו אפותיקי וגם בתחילה משמע דמיירי בעשאו אפותיקי דקאמר על היתומים להביא ראיה מ"ט ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ואי לא מיירי דשויה אפותיקי אמאי הויא בחזקת ב"ח ויתמי נייתו ראיה אדרבה ארעא בחזקת יתמי קיימא דאי בעי מסלקי ליה בזוזי ועל ב"ח להביא ראיה אלא ודאי בעשאוהו אפותיקי איירי וגרע כחו של בעל חוב טפי במה שעשה לו הלוה אפותיקי דהויא כאחת משדותיו דמשלם יציאה למי שמשביח ואילו לא עשאו אפותיקי היה גובה הכל מן היתומים בלא פריעת יציאה כמו מלקוחות כדפירשתי והשתא מצינו למימר דבלקוחות נמי אם עשאה אפותיקי יש לו לשלם ללוקח היציאה אפי' מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ולמסקנא דמוקי לה הכא בעשאה אפותיקי לא נחלק עוד בין מסיק ביה שיעור ארעא ולא מסיק ובטל במסקנא אותו חילוק דכיון שעשאו אפותיקי משלם יציאה אע"ג דמסיק שיעור ארעא ושבחא ומיהו יש לחלק דבלקוחות כיון שיש להם על מי לחזור היכא דמסיק שיעור ארעא ושבחא אינו פורע יציאה אפי' עשאה אפותיקי דמשום דעשה אפותיקי לא יגרע כח ב"ח בכך כיון שיש ללוקח על מי לחזור דדוחק לומר דבמסקנא דמוקי לה בעשאה אפותיקי לא צריך למה שהיה מחלק בין מסיק ביה שיעור ארעא ללא מסיק שהרי כל אלו דברי רב אשי שהיה משיב לרבינא דבכל הספרים כתוב אמר ליה הא דמסיק ביה שיעור ארעא כו' א"ל הכא במאי עסקינן דשויה ניהליה אפותיקי ואין דומה שהיה חוזר מדבריו הראשונים ומיהו אור"י לפי הספרים שכתוב בהן אמר ליה כאן בשבח המגיע לכתפים כאן כו' אותו תירוץ ודאי לא קאי ומיהו ברוב הספרים גרסינן וכי תימא כאן בשבח המגיע לכתפים כו':

    הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא היא בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צא: ושם) גבי ההוא גברא דהוו מסקי ביה אלפא זוזי ומאן דאית ליה דלא מצי מסלק ליה היינו רמי בר חמא דסבר התם למימר דהיינו מתניתין:

    כל זכות שתבא לידו - אע"ג דבפ"ק דב"מ (דף טו: ושם) משמע דאפי' לרב דאמר יש לו שבח בשלא הכיר בה שאינו שלו ולקחה היינו מגזלן אבל נגזל לא יהיב שבח היינו בקרקע שאין נגזלת דגזלן גופיה לית ליה שבח אבל הכא במטלטלין שיש שבח לגזלן מפני תקנת השבים גם ללוקח ממנו יש לו:

    דגזל דיקלא וקטליה - אע"ג דגזל בהמה וקטלה קני התם הוי שינוי דמינכר טפי:

    נחלקה התיומת כו' - מצא ר"י בתשובת הגאונים ניטלה התיומת אותו הוצא העליון בראש הלולב שאין הוצא למעלה הימנה ' והוא כשני הוצין דבוקין זה בזה ונקראין תיומת וכן משמע מתוך ה"ג שרוצים לפרש כן ולדבריהם לא ימצא לנו לולב כשר כי בטורח נמצאין אותן שיש להם תיומת כזה אפי' אחד בה' מאות ויש לומר שאף לדבריהם אין פסול אלא שהיה מתחילה כענין זה ונחלק שנשתנה מברייתו ובקונטרס פירש נחלקה תיומת שני עלים עליונים אמצעיים ששם כלה השדרה נחלקה זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין של מטה מהן ומתוך פירושו משמע שנסדק השדרה כל כך שנראה העלין העליונים חלוקין ומפוזרין זה מזה ועוד אור"י דיש מפרשים שכל עלי הלולב כפולין כל אחד לשנים ויש בראש הלולב בסוף השדרה ב' עלין יוצאין ממנה שכל אחד כפול לשנים כשאר עלי הלולב ואותם שנים עלין היוצאין מראש השדרה נקראין תיומת ואהנהו בעי נחלקה התיומת מהו אם נחלקו זה מזה דהיינו קצת מן השדרה ומיהו אין רוב הלולבין. נמצאין כענין זה ומכל מקום יש לומר דבעי דאי משתכח כה"ג תיומת ונחלקה מהו:

    ניטלה התיומת פסול - נראה לר"י דהא דאמר נקטם ראשו פסול היינו שנקטמו הרבה מן העלין תדע דאין לך נקטם יותר מבנטילת התיומת ומשמע דוקא ניטלה אבל נקטם כשר ועוד אר"י דמצי למימר דניטלה אצטריכא ליה דס"ד דהוי הדר טפי כשניטלה כולה יותר מנקטם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דבעי רבא השביח לוקח מאי - קודם יאוש קאמר, דאי לאחר יאוש פשיטא דהוי ליה יאוש ושנוי רשות. ואסיק מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, ובמטלטלין קא בעי, אבל בגזל קרקע הכל של נגזל ואין לגזלן בו כלום, ואליבא דרבי יהודה דהלכתא כוותיה קא בעי לה דהא כתבינן לעיל (בבא קמא צה, ב ד"ה א"ר) דשבח שעל גבי גזלה מדינא דנגזל הוה דהוה ליה כשנוי החוזר אלא משום תקנת השבים תקנו שיהיה כולן לגזלן. והא נמי דקאמר (לב, ב) מה שהשביח הוריש ומה שהשביח מכר כוליה שבח משמע כרבי יהודה ולא רביע כרבי שמעון. וקיימא לן כרבי יהודה, חדא דרבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה (עירובין מו, ב), ועוד דהכא משמע דבעי רבא אליבא דידיה וכדאמרן. ועוד בשלהי פרק המפקיד אוקי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דלקה בחסר וביתר או כשעת הוצאה מבית בעלים בית הלל כרבי יהודה בית שמאי כרבי שמעון ובית שמאי במקום בית הלל אינו משנה.

    השתא מיהא גובי דדיקלא מיקרי - ואם תאמר אם כן צמר וצבעו נמי דצמר צבוע מיקרי. י"ל דשאני התם דנשתנה מראיתו.

    הוצי ועבדינהו חופי' - פירש הראב"ד ז"ל הוצי שתלש העלין מן השדרה, חופי' שחלק העליון עצמן לארכן ועשאן רצועות דקות לצור חפיית כלים ועל כן נקראו חופיא על שפ מלאכתן. חופיא ועבדינהו ששורא [בש"מ שישורא, ובחי' הרא"ש איתא שרשורה] כמו שרשות גבלות (שמות כא, כב) לא קני דהא מצי סתר לה.

    נחלקת התיומה - פירש הרי"ף ז"ל [בסוכה לב, א] גבא דהוצא דמתיים להו לשני צדי העלין כשהוא כפול לשנים, וכן פירש הראב"ד ז"ל, ומשמע דעל רוב העלין קאי כלומר שנחלק גב העלין כולן או רובן, שאילו לא נחלקה אלא תיומת של אחת אפילו נטל עלה אחד מן השורה אינו נראה שיפסל הלולב בכך, דהא נפרצו עליו נפרדו עליו קאמרינן (סוכה נט, ב) דמשמע כולן או רובן, והוא הדין לנטלה או נחלקה התיומת שלהן, וכן נ"ל מלשון הרב בעל הלכות ז"ל שכן כתב נחלקה התיומת מהו האי גבא דהוצי דדביקא אהדדי ההוא דמתיים להו ומשוה להו חד ונחלק מהו כנפרצו עליו דמי ופסול או כנפרצו עליו דמי ש"מ] וכשר. אבל רש"י ז"ל פירש התיומת כף התמר האמצעי העליון. ואפילו לפי פירושו, דוקא בשנחלק כל גב אותו העלה או רוב שאין נראה שיפסל במעט שנחלק או נטל או יבש כל שהוא מאותו עלה האמצעי העליון שיפסל בכך, שאם כן רוב הלולבין פסולין. ובתוספות פירשו תיומת (פני) [שני] עלין העליונים האמצעים (שאם) [ששם] השדרה (כילה) [כלה] נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה (עם) [עד] שנראין העלין העליונים חלוקין ומופרדין זה מזה.

    נטלה התיומת פסול - פירשו בתוספות דמכאן יש להוכיח דהא דתנן (סוכה נט, ב) נקטם ראשו פסול היינו שנקטמו הרבה מן העלין דאין לך נקטם יותר מנטלה התיומת ומשמע דוקא נטלה התיומת שנטלה כלה אבל נקטמה התיומת כשר. וזה כפי פירוש תיומת אותן עלים האמצעים העליונים.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 96a

    Bava Kamma 96a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 282 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 96a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026