Talmud Builders

    Bava Kamma 105a

    Chapter 9 - HaGozel Etzim

    גם: בבא קמא דף ק״ה ע״א, פרק ט׳ הגוזל עצים

    English translation - Bava Kamma 105a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The reference here is to a case in which the father had already stood trial and was obligated to pay. In such a case, the debt is considered like a loan with a promissory note, which a creditor may collect from the debtor’s heirs. The Gemara rejects this: If it is a case in which the father had already stood trial and was obligated to pay, then the heir, who took a false oath and later confessed, would have to pay even the additional one-fifth payment as well, as this would be akin to any monetary obligation; but the baraita rules that he is obligated to pay only the principal. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The heir is exempt because one does not pay the additional one-fifth payment for the denial of a debt that is secured by a lien on land.

    2Rava said a different explanation: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the stolen item is still extant, yet the heir is exempt because his father’s sack [ disakaya ] containing the stolen item was deposited in the possession of others. Accordingly, the heir pays the principal, since the stolen item is extant, but he does not pay the additional one-fifth payment because when he took an oath that it was not in his possession, he took an oath truthfully, as he did not know that his father had stolen the item.

    3§ The mishna teaches that if the robbery victim forgave the robber concerning both payments, excepting less than the value of one peruta of the principal, he need not pursue him in order to return the remaining debt. Rav Pappa says: They taught that the robber is not obligated to pursue the robbery victim only when the stolen item is not extant, but if the stolen item is still extant, he must pursue him to return it, as we are concerned that perhaps the stolen item will appreciate in value, and the debt he owes will exceed the value of one peruta .

    4There are those who say that Rav Pappa said: The halakha is not different when the stolen item is extant, and it is not different when the stolen item is not extant. In either case he does not need to pursue him because we are not concerned that perhaps it will appreciate in value.

    5The Gemara cites another ruling with regard to a stolen item worth less than one peruta . Rava says: If one robbed another of three bundles of goods that were worth three perutot in total, and they depreciated in value and their value stood at two perutot , even if he returned two bundles to the robbery victim he is obligated to return the other bundle. And the tanna of the mishna also taught (96b): If one robbed another of leavened bread, and Passover elapsed over it, and it is therefore prohibited to derive benefit from it, the robber says to the victim: That which is yours is before you, and he is not required to pay compensation, despite the fact that the robbery victim has suffered a monetary loss.

    6The Gemara explains the proof from the mishna: It may be inferred that the reason that he is not required to pay compensation is that the bread is still there in its unadulterated form; but if it is not there in its unadulterated form, even though now it is not worth money, since it was worth money initially, at the time of the robbery, he is required to pay. Here too, even though the third bundle is not worth one peruta now, since initially it was worth one peruta , he is required to pay.

    7Rava raises a dilemma: If one robbed another of two bundles of goods that were worth one peruta in total, and he returned one of them to the robbery victim, what is the halakha ? Do we say that now there is no longer a stolen item in the possession of the robber, as the remaining bundle is worth less than one peruta , and he has therefore fulfilled his obligation to return the stolen item; or perhaps we say that since the robber did not return the stolen item that was in his possession in its entirety, he is obligated to return the second bundle?

    8Rava himself then resolves the dilemma: There is no stolen item here, as the remaining bundle is worth less than one peruta ; there is no returning of a stolen item here. The Gemara expresses surprise at this expression: If there is no stolen item here, as what remains is insignificant, it follows that there is fulfillment of the mitzva of returning the stolen item here, and the robber ought to be exempt, as he is no longer considered to be in possession of a stolen item. The Gemara explains that this is what Rava is saying: Even though the robber is exempt from returning the second bundle, as there is no stolen item here, there is nevertheless no fulfillment of the mitzva of returning a stolen item here, since the returned bundle was worth less than one peruta as well.

    9§ Following Rava’s previous dilemma, the Gemara cites a similar dilemma raised by Rava. And Rava says: The Sages said that a nazirite who shaved his head as required but left two hairs uncut has done nothing, and his obligation to shave his head has not been fulfilled. Rava raises a dilemma: If a nazirite shaved and left two hairs, and afterward he shaved one of them, and the other one fell out of its own accord, what is the halakha ? Is this considered shaving one’s entire head or not? Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Is Rava raising a dilemma as to whether one can shave his head one hair by one hair? How does this case differ from that of one who shaves his entire head one hair at a time, which is a fulfillment of his obligation?

    10Ravina said to him: No, a resolution to Rava’s dilemma is necessary in a case where one of the hairs fell out first, and then he shaved the other one. Do we say that now, in any event, there is no measure of hair left on his head that requires shaving, as one remaining hair is not significant, and he has therefore fulfilled his obligation; or perhaps we say that this is not considered shaving, as initially he left the significant amount of two hairs uncut, and now when he shaves a second time, there are not two hairs left for him to shave, and this does not qualify as shaving?

    11Rava himself then resolves the dilemma: There is no hair here; there is no shaving here. The Gemara expresses surprise at this expression: If there is no hair here, then there is shaving here, as no hair remains. The Gemara explains that this is what Rava is saying: Even though there is no hair here, as only one hair remains, nevertheless there is no mitzva of shaving here, as he failed to shave it all on the first attempt, and the second time he shaved less than the required amount.

    12§ The Gemara cites another dilemma raised by Rava. And Rava says: The Sages said ( Kelim 10:6) that with regard to a sealed earthenware barrel that was punctured and was then sealed by sediments from its contents, the sediments have effectively saved the contents of the barrel from contracting ritual impurity if the barrel were to come into contact with an impure item, as it is once again considered a sealed barrel. Rava raises a dilemma: If one sealed half of the hole, what is the halakha ? Do we say that since the hole is not currently large enough to allow ritual impurity to penetrate, the barrel is considered sealed; or perhaps we say that since the hole was initially large enough to allow impurity to penetrate, and it has not yet been sealed completely, the barrel retains its status and is not considered sealed?

    13The Gemara notes that Rav Yeimar said to Rav Ashi: Isn’t this halakha stated explicitly in our mishna, quoted by Rava above? As we learned in the continuation of that mishna: With regard to an earthenware barrel that was punctured and was then sealed by sediments, the sediments have effectively saved the contents of the barrel from contracting ritual impurity. If it was not sealed by sediments and instead one plugged the hole with a vine, its contents remain susceptible to contracting ritual impurity until he smears clay around the uncovered parts of the hole. If there were two vines placed in the hole in order to plug it, its contents remain susceptible to contracting ritual impurity until he smears clay from the sides of the hole inward, and between one vine and the other.

    14Rav Yeimar explains: The reason its contents become impervious to contracting ritual impurity is that he smeared clay over the uncovered sections of the hole, but if he did not smear clay over the uncovered sections, the contents would not be impervious to contracting ritual impurity. Why should this not be like the case in Rava’s dilemma? But let it be considered, when one plugs the hole with the vine, as though one had sealed half of the hole, since there is no apparent difference between a hole that is half-sealed and a hole that is partially plugged with a vine. Accordingly, Rava should not have stated his dilemma, as it is clear from the mishna that if the hole is only partially covered, the contents of the barrel are susceptible to contracting ritual impurity.

    15The Sages say in response: How can these cases be compared? There, if he does not smear clay around the vines, the vine will not remain in place. By contrast, in a case where he sealed half of it with a substance that remains in place, as in Rava’s dilemma, the seal remains in place and could be considered a seal. Rava’s dilemma remains unresolved.

    16§ The Gemara cites another dilemma raised by Rava. And Rava says: The Sages said that if one robbed another of leavened bread, and Passover elapsed over it, and it is therefore prohibited to derive benefit from it, the robber may say to the victim: That which is yours is before you. Rava raises a dilemma:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לפי שאין משלמין חומש על כפירת שעבוד קרקעות - דחומש אמאי קאתי אשבועתא לאו שבועה היא דקי"ל שבועות (דף מב:) אין נשבעין על הקרקעות והאי בן כי אישתבע כפר לה שעבוד הקרקעות דאי לאו משום אחריות נכסים לאו עליה רמיא לשלומי:

    רבא אמר - לעולם בגזילה קיימת ודקשיא לך ולחייב הבן חומש על שבועת עצמו כיון דהודה הכא כשהיתה דסקיא שממון אביו נתון בה מופקדת ביד אחרים וגזילה זו בתוכה דכי אשתבע האי בקושטא אשתבע (ולא תימא בשיקרא אשתבע כדסברת לעיל) ותנן במס' שבועות (דף לו:) וחייבים על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ואין חייבין על שגגתה גרידתא כי הכא דליביה אנסיה:

    לא שנו אלא שאין - אותה חצי פרוטה קיימת מן הגזילה עצמה וחצי פרוטה הוא דמחייב ליה ולאו ממונא איכא אבל אם קיימת היא מן הגזלה עצמה צריך לילך:

    חיישינן שמא תייקר - ותעמוד על הפרוטה:

    חייב להחזיר לו - אגודה אחרת ואע"פ דהשתא לא שויא פרוטה כיון דבשעת גזילה הוי שוה פרוטה בעי לאהדוריה ולהוליכה אחריו:

    ותנא תונא - תנא דידן סייעתו:

    שגילח - אחת מהשתים ששייר:

    ונשרה השניה מהו - הוי גילוח או לא:

    אמר ליה רב אחא לרבינא נזיר שגילח - כל השערות אחת אחת קמבעיא ליה בתמיה כלומר הא ודאי גילוח הוי כיון שבשעה שבא לגלח האי שיור הוה ביה שיעור גילוח וגילח אחת ואע"פ דנשרה שניה גילוח הוא:

    שנשרה אחת - שכשבא לגלח אין כאן שיעור גילוח:

    ה"ג - מי אמרינן השתא מיהא ליכא שיעור:

    חבית שניקבה וסתמוה שמרים - ונתנוה ע"פ ארובה וממרחת יפה סביבותיה וטומאה בבית מצלת על העלייה כולה מלבא בה שום טומאה דסתימת שמרים סתימה היא ולא שלטה ביה טומאה במסכת כלים בפרק ואלו מצילין:

    אגף - לשון מגופה אגף חציה היה בה תחתיה שיעור נקב לטמא וכלי המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה ואגף בטיט חציה מהו מי אמרינן השתא מיהא ליכא שיעור נקב או דלמא הא לא סתם שיעור סתימה:

    פקקה בזמורה - ואין שם שמרים:

    עד שימרח - בטיט מן הצדדין של זמורה לסותמו היטב:

    בבא קמא 105 עמוד א

    1בשעמד בדין. אי בשעמד בדין, אפילו חומש נמי משלם! אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לפי שאין משלמין חומש על כפירת שעבוד קרקעות.

    2רבא אמר: הכא במאי עסקינן כגון שהיתה דיסקייא של אביו מופקדת ביד אחרים; קרן משלם דהא איתיה, חומש לא משלם דכי אישתבע בקושטא אישתבע, דהא לא הוה ידע.

    3חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן כו'. אמר רב פפא: לא שנו אלא שאין גזילה קיימת, אבל גזילה קיימת צריך לילך אחריו; חיישינן שמא תייקר.

    4איכא דאמרי, אמר רב פפא: לא שנא גזילה קיימת ולא שנא שאין גזילה קיימת אינו צריך לילך אחריו; לשמא תייקר לא חיישינן.

    5אמר רבא: גזל שלש אגודות בשלש פרוטות, והוזלו ועמדו על שתים; אם החזיר לו שתים חייב להחזיר לו אחרת. ותנא תונא: גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו: ״הרי שלך לפניך״.

    6טעמא דאיתיה בעיניה; הא ליתיה בעיניה, אע"ג דהשתא לאו ממונא, כיון דמעיקרא ממונא הוא בעי שלומי; הכא נמי, אף על גב דהשתא לא שוה פרוטה [כיון דמעיקרא הוי שוה פרוטה] בעי שלומי.

    7בעי רבא: גזל שתי אגודות, בפרוטה והחזיר לו אחת מהן מהו? מי אמרינן: השתא ליכא גזילה; או דלמא, הא לא הדר גזילה דהואי גביה׃

    8הדר פשטה: גזילה אין כאן, השבה אין כאן. אי גזילה אין כאן השבה יש כאן! הכי קאמר: אף על פי שגזילה אין כאן, מצות השבה אין כאן.

    9ואמר רבא, הרי אמרו: נזיר שגילח ושייר שתי שערות לא עשה ולא כלום בעי רבא: גילח אחת ונשרה אחת מהו אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא נזיר שגילח אחת אחת קא מבעיא ליה לרבא׃

    10אמר ליה לא צריכא כגון שנשר אחת מהן וגילח אחת מי אמרינן השתא מיהת הא ליכא שיעור או דלמא הא לאו גילוח הוא דמעיקרא הא שייר שתי שערות והשתא כי גילח לא הוי ב' שערות׃

    11הדר פשטה שער אין כאן גילוח אין כאן אי שער אין כאן גילוח יש כאן הכי קאמר אע"פ ששער אין כאן מצות גילוח אין כאן׃

    12ואמר רבא הרי אמרו חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה בעי רבא אגף חציה מהו׃

    13א"ל רב יימר לרב אשי לאו משנתנו היא זו דתנן חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה פקקה בזמורה עד שימרח היו בה שתים עד שימרח מן הצדדים ובין זמורה לחבירתה׃

    14טעמא דמרח הא לא מרח לא אמאי ותיהוי כי אגף חציה׃

    15אמרי הכי השתא התם אי לא מרח לא קאי אגף חציה במידי דקאי קאי׃

    16ואמר רבא הרי אמרו גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך בעי רבא׃

    Tosafot

    אמר רבא גזל שלש אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על שתים חייב להחזיר לו אחרת - פי' אם ישנה בעין מחזיר אותה ואם לאו משלם ליה שוה פרוטה כמו שהיתה שוה בשעת הגזילה והוא הדין באחת שגזלה והוזלה שמחזיר לו אגודה או דמיה אלא רבותא נקט דאפילו בשלשה דקיים מצות השבה בתרתי אפ"ה חייב להחזיר לו אחת אע"ג דמהאי ותנא תונא דמייתי לא משמע מינה אלא היכא דגזל אחת והוזלה דההיא דמיא לגזל חמץ ועבר עליו הפסח ההיא רבותא דג' קאמר רבא מסברא ומדנקט והוזלו משמע דפשיטא ליה דאם גזל ג' אגודות שוות שתי פרוטות והחזיר לו ב' מהן דלא מיחייב להחזיר לו שלישית כיון דמעיקרא בשעת גזלה לא הוי ממונא ולשמא תייקר לא חיישינן:

    ה"ג בעי רבא גזל ב' אגודות בפרוטה והחזיר אחת מהן מהו מי אמרי' השתא מיהא ליכא גזילה גביה או דלמא הא לא אהדר גזילה ול"ג הא דגרס בספרים הוקרו ועמדה כו':

    מצות השבה אין כאן - נראה דלא בעי למיפשט אלא דלא מעכב מצות השבה ומצות השבה מיהא לא קיים:

    מצות גילוח אין כאן - ומעכב מלשתות יין ומלטמא למתים כאלו לא גילח כלומר כמ"ד גילוח מעכב דאחר ישתה הנזיר יין אחר כולם א"נ לענין מצוה קאמר דלא קיים מצות גילוח ואליבא דכ"ע דפלוגתא היא בנזיר בפ' ג' מינין (נזיר דף מו.):

    הרי אמרו חבית שנקבה וסתמוה שמרים כו' - מה שפירש בקונטרס חבית שנתנה ע"פ ארובה ומצלת על העלייה אין נראה דההיא משנה דמייתי בסמוך חבית שנקבה היא במס' כלים בפ"י (מ"ו) דמשמע דמיירי להציל מה שבתוכה אם היא באהל המת דאי הוה מיירי ע"פ ארובה היה לו לשנותה במס' אהלות ועוד דלשון הצלה לא הוה משמע הכי דה"ל למימר חוצצת ונראה לפרש דאיירי בחבית המוקפת צמיד פתיל שאין טומאה נכנסת בה באהל המת ונקבה בכונס משקה דהכי הויא שיעורא כדאמר במס' כלים (פ"ט מ"ח) וסתמוה שמרים מצלת על כל מה שבתוכה והא דאמר בסוף המצניע (שבת דף צו.) ולענין צמיד פתיל עד שיפחת רובו היינו בסתומה שאם נקבה וסתמה הוי שם כלי עליה עד שיפחות רובה דאז לא מהני לה סתימה דהוי כאוכלים שגיבלן בטיט כיון דאין שם כלי עליו ולא כמו שפי' בקונטרס בהמצניע ולענין צמיד פתיל עד שיפחת רובו דכלי חרס המוקף צמיד פתיל אין טומאה נכנסת דרך נקביו עד שיפחת רובו כדמוכח במסכת כלים בפרק שלשה דשיעורו בכונס משקה וכן משמע בההיא שמביא התם בקונטרס נתנה קדירה ע"פ ארובה דאמר ב"ש הכל טמאים בכונס משקה ואפילו ב"ה לא מטהרי אלא עלייה אבל קדירה טמאה אלמא טומאה נכנסת בתוכו בכונס משקה:

    אגף חציה - תימה היכי דמיא הך בעיא להנך בעיות דלעיל דכיון דגף אין כאן נקב ולמה לא תועיל הסתימה דמ"ל אם לא נקבה מעולם אלא כך ומ"ל שאגף חציה [ועוד] תימה דהכא אמר בסתמוה שמרים שמה סתימה ובספ"ק דיבמות (דף טו:) אמרינן חבית של זיתים מגולגלים ב"ש אומרים אין צריכה לינקב ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה וי"ל דהתם ודאי לענין הכשר מסתמא לא ניחא להו לבעלים במה שיוצא ממנה כיון שנקבה אף על פי שסתמוה שמרים לאו סתימה מעלייתא היא אבל לענין להציל מטומאה הויא סתימה מעלייתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דלא הוי ידע - הקשה הראב"ד ז"ל אם כן מאי שנא בנו אפילו אביו נמי דכל דלא ידע שוגג הוא ולביה אנסיה (עיין שבועות כו, א) כדתנן בשבועות (לו, ב) וחייבין על זדון הפקדון. ותירץ דאיכא למימר כגון שהיה הבן יודע שהגזלה בדסקיא אבל לא ידע אם היתה פקדון או מתנה [לאותו שליש _ ש"מ], גבי האב זדון הפקדון הוא דאיבעיא ליה למרמא אנפשיה אי למתבעיה לנפקד אבל גבי יורש ליכא למימר הכי ושגגת הפקדון הוא ופטור.

    לשמא תייקר לא חיישינן - מדקאמר לא חיישינן שמעינן דמיחש לא חיישינן הא נתייקר אחר שהביא אשמו לא נתכפר וצריך להביא אשם אחר דכל שהקריב אשמו קודם ששלם גזילו לא יצא (לקמן בבא קמא קי, א).

    והחזיר לו שתים חייב להחזיר לו אחרת - כלומר אם אכלה אף על פי שהוזלו חייב הוא להחזירו (אלו איתא) [כאילו החתה _ ש"מ] בעין כיון שהיתה שוה פרוטה בשעת הגזילה, ואילו היתה בעין היה יכול לומר לו הרי שלך לפניך אבל עכשיו שאינה קיימת חייב להחזיר לו כמו שהיתה שוה בשעת הגזילה. והיינו דמייתי ראייה מגזל חמץ ועבר עליו הפסח. קשיא לי, מאי קאמר ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח דדלמא שאני חמץ דהוה ליה שוה פרוטה בשעת גזילה ואי לא (מ"ה) [משלם _ ש"מ] לא קיים והשיב את הגזילה, אבל הכא דהחזיר שתים ואית במאי דהחזיר שוה פרוטה מאן לימא לן דצריך להחזיר שלישית דלית בה שוה פרוטה וצריך עיון. ואיכא למידק למה לי לאתויי ראיה מדיוקא דגזל חמץ והא משנה שנויה היא (צג, ב) כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה ואפילו הוזל משלם כיוקרא דבשעת גזילה וכדאמר בשלהי פרק המפקיד (בבא מציעא מג, א) בחסר מי איכא למאן דאמר והתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה, ויש לומר דאי ממתניתין לא דייקינן מינה הא דרבא דממתניתין (הא) [ה"א] דדוקא בשגזל אגודה שוה שתי פרוטות והוזלו ועמדו על פרוטה ואכלו, דאילו היתה בעין עדיין היתה שוה ואפילו גזלה השתא היה חייב להחזירה שהרי ממון הוא ולפיכך בשאלו ואינו יכול להשיבו בעין משלם שתי פרוטות כשעת הגזלה, אבל הא דרבא שכבר השיב השתים שהיו שוות פרוטה ונשארה השלישית שאינה שוה פרוטה ואילו היתה בעין אין בה שוה ממון ואם גזלה השתא לא ניתנה להשבון אפילו בשאכלה הוי אמינא דלא ישלם כלום דשעת אכילתה כשעת גזילתה קא משמע לן מתניתין דגזל חמץ דאף על גב דהשתא אינו שוה כלום מכל מקום אילו איתא בעין הוה ליה לאהדורי כיון דבשעת הגזלה הוי ממון וכל שצריך להחזיר כשהוא בעין אם אכלו או שנאבד ואינו יכול להשיבו בעין משלם כשעת הגזילה.

    אף על פי שגזלה אין כאן מצות השבה אין כאן - כלומר לא קיים מצות השבה. ומשמעתיה שמעינן דכל שגזל שוה פרוטה וכיון דשוה ממון בשעת הגזילה אף על פי שהחזיר מקצתו ונשאר מקצתו אף על פי שאין בו שוה פרוטה חייב להחזיר, אבל בשאין שם שוה פרוטה בשעת גזלה אינו בר השבה. והיינו דאמרינן בפרק הזהב (ב"מ נה, א) אמר רב קטינא בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה מותיב רבא ואת אשר חטא מן הקודש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להשבון להקדש אין אבל להדיוט לא אלא כי אתמר הכי אתמר אמר רב קטינא אם הוזקקו בית דין בשוה פרוטה גומרין אפילו פחות משוה פרוטה משום דתחלת דין בעינן פרוטה גמר דין לא בעינן פרוטה. ודוק להשבה הוא לא ניתן בפחות משוה פרוטה אבל מכל מקום אסור הוא דאף על גב דממונא ליכא צערא מיהא איכא כדאיתא בסנהדרין בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נז, א), ודוקא במידי בשיעור מאי דקפדי ביה קצת אינשי אבל ליעול קיסם קטן מן החבילה או מן הגדר לחצוץ בו שניו דליכא אינש דקפיד בכי הא שרי דאפילו צערא ליכא ומיהו ממדת חסידות אסור כדאיתא בירושלמי (דמאי פ"ג ה"ב) שאילו היה עושה כן כל אחד ואחד נמצאת החבילה כולה כלה וכן הגדר נהרס.

    אמר רבא הרי אמרו חבית שנקבה וסתמוה שמרים הצילוה - פירש רש"י ז"ל בשנקבה בכונס משקה ומונחת בארובה שבין בית לעליה. ובתוספות הקשו עליו הרבה. והראב"ד ז"ל פירש הצילוה פירוש באהל המת הצילוה בין שתי בתים בחלון שביניהם או בארובה שבין בית לעליה ופיה לחוץ שאם (פחותה מטפח) [היתה נקובה טפח _ ש"מ] הטומאה עולה שם ואם סתמוה שמרים נעשו השמרים כגופה של חרס. בעי רבא אגף חציה והניח חציה טפח מהו הגפת חציה מי חשיבא כגופא של חבית או לא כיון דסתמוה שמרים [מצלת בכולה ה"ה להגפת חציה או דילמא סתימת שמרים בכולה _ ש"מ] עדיפא מהגפת חציה אפילו במידי דקאי טפי. וקשיא לי, כי אגף חציה מאי הוי כיון דלגבי נפשיה לא מהני מידי דהא בפתחא (דהוא) עולה לה טומאה מעתה הוי לה כלי טמא ואין כלי טמא חוצץ, ואמר ליה כגון שנקבוה ממקום אחר כמוצא רמון שאינו ראוי לקבל טומאה [כל דהו _ ש"מ]. קשיא לי טובא בהאי שמעתא להאי פירוש, חדא דאגף חציה מאי אסתפקא ליה להוי ההגפה כאותן הממעטין בטפח דתנן באהלות פרק י"ג (כלים פי"א, מ"א) ואלו ממעטין בטפח פחות מכזית בשר ממעט על ידי רובע עצמות ופחות מעצם כשעירה ממעט על ידי כזית בשר ופחות כזית מן הנבילה ופחות כזית מן השרץ ופחות מכביצה אוכלין ונבלת עוף טהור שלא חשב עליה ונבלת עוף טמא שחשב עליה ולא הוכשרו וכו' והגפה זו נמי כיון דאינה מקבלת טומאה ממעט בטפח. ועוד קשיא לי, דהא מתניתין דמקשינן ליה מינה לגבי צמיד פתיל באוהל המת קמיירי והוא בפרק י' דכלים (מ"ו) ולענין צמיד פתיל מי איכא לאקשויי והלא בסדק כל שהוא מקבלת טומאה ואינה מצלת באהל המת ואף על פי שפיה מוקף צמיד ופתיל. ולפי מה שראיתי בתוספתא (דאהלות) [דכלים] שאין מציל בצמיד פתיל אלא כלים גמורים דתניא (סוף ב"ק) שברי כלי חרס אף על פי שמקבלין (טומאה) כל שהן ומזין מהן ומקדשין בהן וממלאין בהן אין מצילין בצמיד פתיל, יכול אני לפרש המשנה כפשטה לענין צמיד פתיל לפי שחבית אפילו גדולה שנקבה במוצא רמון או כלי קטן ברובו וכדאיתא במסכת שבת (צה, ב) ואם סתמום שמרים והוקפה מפיה צמיד פתיל הצילה אוכלין שבתוכה מאהל המת שהסתימה עשאה כלי, ובעי רבא אגף חלי הנקב והניח הנקב כלי חוץ שאין טומאה נכנסת בו והוקפה מפיה שהיה בפנים צמיד פתיל אותה הגפה עושה כלי להיות מצלת בצמיד פתיל או לא עד שיסתום כולה ואף על פי שהוא ראוי לקבל טומאה לענין הצלה מיהא מצלה כההיא מתניתין דלעיל, ואתיא למפשטיה מפקקה בזמורה דאינה מצלת בצמיד פתיל עד שימרח ויסתום כל הנקב יפה יפה ושני ליה התם משום דלא קאי ולא חזי לאשתמושי בה על ידי אותה סתימה אבל במידי דקאי כדמשתמש ביה הרמונים אימא לך דעביד לה כלי להציל ולא אפשטא. עד כאן לשון הרב ז"ל. ומה שהקשה הרב ז"ל לפירוש הראשון למה אינה מממעטת כאותן השנויין במסכת אהלות, ומסתברא שאינו קושיא שאין ממעט אלא מה שמבטלה שם ואין עתיד ליטלו דחד מן תרתי בעינן או סתימה גמורה ואף על פי שעתיד ליטלו כאותה שאמרו במסכת שבת בפרק מי שהחשיך (שבת קנז, א) מעשה היה ופקקו את המאור בטפיח דכל שפוסק וסותם לגמרי חוצץ. וכן בפרק בתרא דמגילה (כו, ב) האי אנדרונא דהוי מחי ביה מיתא ואמר להו רבא דלית לתבותא ואותבה להתם ואף על גב דלא מבטלי הטפיחין ולא תבותא דכלים נינהו ולא מבטלי להו, וטעמא דמלתא משום דסתמוה לגמרי וחוצצין, אבל בשאינו חוצץ אלא שממעט אינו ממעט אלא בשבטלו ואין עתיד ליטלו וכדאקשינן בריש פרק לא יחפור (ב"ב כ, א) גבי אותן ממעטין לחלון עשבים חזו לבהמתו מטלית שאין בו ג' על ג' הא חזי לקריעה עוף ששכן בחלון פרח ואזיל כולה כדאיתא התם, וחבית נמי הא חזיא דמתקן לה ושקיל לה ואילו לא אפשר לתקנה שקיל לה ותביר לה כדי ליתן חרסים בין פסים לחברו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 105a

    Bava Kamma 105a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 389 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 105a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026