Talmud Builders

    Bava Kamma 18a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 18a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The dispute concerns a case where the chicken propelled pebbles from underfoot as it was hopping, and it is with regard to the issue that is the subject of the dispute of Sumakhos and the Rabbis, cited earlier, that the tanna’im in the baraita disagree. One tanna holds that the owner pays the full cost of the damage for pebbles propelled by an animal in the course of its walking, and the other tanna holds that its owner pays half the cost of the damage.

    2The Gemara suggests: Come and hear an additional attempt to resolve the dilemma from a baraita : In a case where chickens were pecking at the rope tied to a bucket and the rope was severed and the bucket fell and broke, the owner of the chickens pays the full cost of the damage. Conclude from the baraita that we follow the initial action that ultimately led to the damage in determining liability for damage. The Gemara rejects this conclusion, and one cannot adduce proof from the baraita . Interpret instead that the reference in the baraita is to the damage caused to the rope, while the owner pays only half the cost of the damage for breaking the bucket.

    3The Gemara asks: But isn’t eating a rope atypical behavior for a chicken, and therefore it should be classified within the primary category of Goring, not the primary category of Eating? Why then must the owner of the chicken pay the full cost of the damage? The Gemara answers: The reference in the baraita is to a case where the rope was filthy [ ma’us ] with kneaded dough, and in those circumstances it is typical for a chicken to peck at it. The Gemara asks: But doesn’t the tanna teach in the baraita : And the bucket broke, indicating that the dispute is with regard to damage done to the bucket, not to the rope? The Gemara explains: Rather, this baraita is in accordance with the opinion of Sumakhos, who says: In the case of pebbles propelled by an animal, the owner pays the full cost of the damage.

    4The Gemara asks: If it is in accordance with the opinion of Sumakhos, say the latter clause of the baraita : If a shard was propelled from the bucket broken by a chicken and it fell upon another vessel and broke it, the owner of the chicken pays the full cost of the damage for the first vessel, and half the cost of the damage for the second one. And if the baraita is in accordance with the opinion of Sumakhos, is he of the opinion that one pays half the cost of the damage caused by pebbles?

    5And if you would say that there is a difference, according to Sumakhos, between damage resulting from a force generated by the animal’s action, e.g., pebbles, and damage caused by a force generated by a force generated by its action, e.g., damage caused by the shard of the bucket, and in the latter case Sumakhos concedes that the owner pays half the cost of the damage, that would result in a difficulty. The Gemara asks: But what of this dilemma raised by Rav Ashi: According to the opinion of Sumakhos, what is the halakha with regard to damage caused by a force generated by a force generated by the animal’s action? Is the status of that secondary force like that of damage caused by a force generated by its action, in which case the owner is liable, or is its status not like that of damage caused by a force generated by its action?

    6Why did Rav Ashi state his dilemma; why did he not resolve the dilemma and conclude that according to Sumakhos its status is not like that of damage caused by a force generated by its action? Since Rav Ashi does not resolve the dilemma based on this baraita , apparently, Sumakhos does not distinguish between the two types of force.

    7The Gemara suggests: Rather, is it not so that this baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and conclude from the baraita that we follow the initial action that ultimately led to the damage when determining one’s liability for the damage. Therefore, an owner is liable for any damage resulting from his animal’s typical behavior, and he pays the full cost of the damage done to the bucket even if the damage took place in another location.

    8Rav Beivai bar Abaye said: There is no proof from the baraita , as it could be explained that the reference in the baraita is to a case where the bucket is continually propelled from the impetus of the chicken, who caused the bucket to break. That is why the ruling in the baraita is that the owner of the chicken pays the full cost of the damage. The dilemma with regard to the case where an animal treads upon a vessel that rolls away and breaks elsewhere remains unresolved.

    9§ Rava raises a dilemma: With regard to one’s liability to pay half the cost of the damage caused by pebbles inadvertently propelled by the foot of a walking animal, does the owner of the animal pay restitution exclusively from the body of the animal, just as one pays half the cost of the damage caused by an innocuous ox with regard to damage categorized under the primary category of Goring? Or does he pay restitution from his superior - quality land, as he does for other forms of damage? The Gemara elaborates: Does he pay restitution exclusively from the body of the animal, as we do not find any case where one pays half the cost of the damage from his superior - quality land? Or perhaps he pays restitution from his superior - quality land, as we do not find any case where an animal causes damage in its typical manner where the owner pays restitution exclusively from the body of his animal?

    10The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita : With regard to hopping, a chicken is not deemed forewarned. And some say that it is forewarned. The Gemara questions the formulation of the baraita : Does it enter your mind to raise the possibility that a chicken is not forewarned with regard to hopping? Hopping is the typical manner of movement for chickens. Rather, is it not that the reference in the baraita is to a case where the chicken was hopping and propelled pebbles that caused the damage?

    11And it is with regard to this matter that they disagree: The one who says that the chicken is not deemed forewarned holds that its owner pays restitution from the body of the animal, as is the halakha when an innocuous animal gores, while the one who says that the chicken is forewarned holds that he pays restitution from his superior - quality land, as is the halakha when a forewarned animal causes damage. According to this analysis, Rava’s dilemma is the subject of a tannaitic dispute.

    12The Gemara rejects this: No, perhaps the dispute in the baraita is with regard to the issue that is the subject of the dispute of Sumakhos and the Rabbis with regard to the legal status of damage caused by a force generated by the animal’s action. It is with regard to the similarity of damage caused by an action performed by an animal’s body to the case where the chicken was hopping and propelled pebbles that caused the damage that the tanna’im in the baraita disagree.

    13The Gemara suggests: Come and hear a resolution of this dilemma from a mishna (21b): If the dog took a loaf [ ḥarara ] that was baking on hot coals and went to a stack of grain to eat the loaf, and the dog ate the loaf and ignited the stack of grain with one of the coals attached to the loaf, the owner of the dog pays the full cost of the damage for the damage to the loaf, as it is classified in the primary category of Eating, and he pays half the cost of the damage for the damage to the stack of grain. Rabbi Elazar says: He pays the full cost of the damage for the damage to the stack of grain as well.

    14What is the reason that the first tanna holds that the owner pays half the cost of the damage caused to the stack of grain? Is it not due to the fact that it is analogous to propelling pebbles, as the coal fell from the loaf held in its mouth and ignited the grain? And it is taught in a baraita in that regard that when the first tanna said that he pays half the cost of the damage, he pays restitution exclusively from proceeds of the sale of the body of his animal. Apparently, half the cost of the damage caused by pebbles is paid from the body of the animal that caused the damage.

    15The Gemara rejects this explanation: And can you understand the baraita in that way? According to that understanding, with regard to Rabbi Elazar, who disagrees with the first tanna and holds that the owner of the dog pays the full cost of the damage caused to the grain, do we find anywhere that according to Rabbi Elazar one pays restitution exclusively from proceeds of the sale of the body of his animal?

    16Rather, the baraita can be explained in a case where the dog acted atypically with this coal with which he lit the stack of grain. Since the dog’s behavior was atypical, the damage is classified under the primary category of Goring, not under the category of Eating. And Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon, who says in a mishna (24b): The halakha of Goring in the courtyard of the injured party is atypical, as there, the owner of the ox pays the full cost of the damage, in contrast to half the cost of the damage that he pays when it transpires in the public domain. Nevertheless, since it was an innocuous animal that caused the damage, restitution is paid from its body.

    17The Gemara rejects that explanation: But that is not so. What is the reason that you interpreted that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon? It is due to the difficulty presented by the halakha that he pays the full cost of the damage exclusively from proceeds of the sale of the body of the animal, which would not be so according to Rabbi Elazar.

    18The Gemara suggests: There is an alternative explanation. Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Sumakhos, who says that one pays the full cost of the damage caused by pebbles, and he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says with regard to a forewarned ox: The aspect of innocuousness, which dictates that the owner pays half the cost of the damage from the body of the ox, remains intact. According to Rabbi Yehuda, the owner of a forewarned ox pays half the cost of the damage from the body of his ox and half the cost of the damage from his superior - quality land. And when the tanna of the baraita teaches that the owner pays restitution from the body of his animal, the reference is to the aspect of innocuousness, i.e., half the cost of the damage. He pays the other half from his superior - quality land as he would in the case of any forewarned animal.

    19Rav Samma, son of Rav Ashi, said to Ravina: Say that you heard that Rabbi Yehuda stated that the aspect of innocuousness remains intact with regard to damage categorized under the primary category of Goring, where the ox was initially innocuous and then became forewarned. In the case of propelled pebbles, which is a subcategory of Trampling, where the ox is forewarned from the outset,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בהתיז צרורותוהצרורות שברו הכלים והוא לא נגע בכלי מאן דאמר מועד סבר לה כסומכוס ומאן דאמר אינו מועד סבר לה כרבנן:

    ונשבר הדליקס"ד דעל ידי שהיה התרנגול מנקר את החבל נתגלגל הדלי ונשבר:

    תרגמא אחבלהא דקתני נזק שלם אחבל:

    משונה הואשאין דרך שן לאכול את שאין ראוי לה וחצי נזק לשלם:

    דמאוס בלישהשמדובקת בו עיסה דמאוס לשון לכלוך:

    אלא סומכוס היאולעולם בתר תבר מנא אזלינן וצרורות הן וסומכוס היא:

    בין כחו לכח כחודלי שנתגלגל הוי כחו והאחר שנשבר בצרורות הדלי הוי כח כחו:

    דבעי רב אשילקמן בשמעתין:

    דקא אזילדלי:

    מיניה מיניהדתרנגול ולא נשבר על ידי גלגול למקום אחר אלא הוא דוחפו כל שעה ובשעת שבירה נמי:

    קסבר מגופו משלםוהיינו אינו מועד דדינו כתם לכל מילי:

    קסבר מעלייה משלםוהאי מועד דקאמר לאו לנזק שלם אלא לענין עלייה לחצי נזק:

    לא בפלוגתא דסומכוס ורבנןומועד לנזק שלם קאמר:

    ועל החררה נ"שדהיינו שן והדלקת גדיש הוי צרורות דאינו אלא כחו שהוא מניח כאן הגחלת והוא הולך ודולק למקום אחר והא מתניתין היא בפירקין:

    ותני עלהבתוספתא מגופו משלם להאי חצי נזק:

    ותסבראמשום צרורות כי אורחייהו מחייב לה:

    לר' אלעזרדאמר בברייתא נזק שלם ואפילו אי סבירא ליה כסומכוס דאמר צרורות נ"ש מגופיה מי אשכחן נזק שלם וכל אורחיה כגון צרורות רבא גופיה לא קמיבעי ליה אלא אליבא דרבנן דאמרי חצי נזק מבעיא ליה אי הואי האי כשאר חצי נזק ומגופו או דלמא בתר כאורחיה אזלינן וכל כי אורחיה מעלייה הוא אבל אליבא דסומכוס פשיטא ליה לרבא דמעלייה משלם דהא לכל מילי כמועד משוי להו:

    אלא כגון דשני בגחלתשנטלה בפיו והניחה דהיינו שינוי אלא בעיין מהכא לא תפשוט דאי בצרורות כאורחייהו דכולי עלמא מעלייה משלם והכא בצרורות ששינה בהן קמיפלגי ובצרורות כי אורחייהו בין ר' אלעזר בין תנא קמא סבירא להו כסומכוס דנזק שלם משלם הלכך הכא דשני בצרורות קאמר ת"ק חצי נזק ומגופו משלם דמשונה הוא ותולדה דקרן:

    ורבי אלעזר סבר כרבי טרפון דאמר משונה קרן בחצר הניזק משלם נזק שלם. והואיל ומשונה הוא אע"ג דנזק שלם משלם מגופו הוא דמשלם כדאמרינן לקמן (בבא קמא דף כד:) בשמעתין לרבי טרפון משונה קרן בחצר הניזק מגופו משלם:

    ולא היאהאי ותסברא דקפרכת ובעית למידק מדרבי אלעזר דלאו בצרורות כי אורחייהו מצינן לאוקמיה לאו דוקא ודחייה הוא דמצי לדחויי ולמימר דלאו בכי אורחיה פליגי אלא בדשני אבל מגופה לא תידוק הכי דהא שפיר מצית לאוקמא בצרורות כי אורחייהו ותפשוט דצרורות מגופו משלם דמאי טעמא מוקמת לה בשינוי ורבי טרפון משום דנזק שלם במידי דאורחיה לא אשכחן מגופו הא לא תיקשי דלעולם בצרורות פליגי ורבי אלעזר כסומכוס:

    וס"ל כר"י דאמרלקמן במועד צד תמות במקומה עומדת לקמן בפרק שור שנגח ארבעה (בבא קמא דף מה:) והלכך גבי צרורות נמי לסומכוס דחשיב ליה מועד משלם החצי מגופו וכי קתני מגופו אצד תמות:

    במועד מתחילתוכגון צרורות דאורחייהו:

    בבא קמא 18 עמוד א

    1בהתיז צרורות, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.

    2ת"ש תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי, ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם. שמע מינה, בתר מעיקרא אזלינן! תרגמא אחבל.

    3והא חבל משונה הוא! דמאוס בלישה: והא ״נשבר דלי״ קתני! אלא סומכוס היא, דאמר: צרורות נזק שלם משלם.

    4אי סומכוס, אימא סיפא: ניתז ממנו שבר, ונפל על כלי אחר ושברה על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון משלם חצי נזק. ואי סומכוס, מי אית ליה חצי נזק?

    5וכי תימא שאני ליה לסומכוס בין נזק כחו לכח כחו; ואלא הא דבעי רב אשי: כח כחו לסומכוס, ככחו דמי או לאו ככחו דמי?

    6תפשוט ליה דלאו ככחו דמי!

    7אלא לאו רבנן היא? ש"מ בתר מעיקרא אזלינן!

    8אמר רב ביבי בר אביי: דקאזיל מיניה מיניה.

    9בעי רבא: חצי נזק צרורות מגופו משלם, או מעלייה משלם? מגופו משלם דלא אשכחן חצי נזק דמשלם מעלייה, או דלמא מעלייה משלם דלא אשכחן כאורחיה דמשלם מגופיה?

    10ת"ש הידוס אינו מועד. ויש אומרים: הרי זה מועד. הידוס סלקא דעתך?! אלא לאו הידוס והתיז,׃

    11ובהא קמיפלגי: מאן דאמר אינו מועד קסבר מגופו משלם, ומאן דאמר מועד קסבר מעלייה משלם?

    12לא; בפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.

    13ת"ש הכלב שנטל חררה והלך לגדיש, ואכל החררה והדליק את הגדיש על החררה משלם נזק שלם, ועל הגדיש משלם חצי נזק.

    14מאי טעמא לאו משום דהויא להו צרורות? ותני עלה: משלם חצי נזק מגופו!

    15ותסברא?! לר' אלעזר נזק שלם מגופיה מי אשכחן?

    16אלא כגון דשני בהא בגחלת ורבי אלעזר סבר לה כר' טרפון, דאמר: משונה קרן בחצר הניזק, נזק שלם משלם.

    17ולא היא; מאי טעמא מוקמת לה כרבי טרפון משום נ"ש׃

    18רבי אלעזר סבר כסומכוס, דאמר: צרורות נזק שלם משלם; וסבר לה כרבי יהודה, דאמר: צד תמות במקומה עומדת. וכי קתני מגופו אצד תמות.

    19אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא: אימור דשמעת ליה לרבי יהודה, בתם ונעשה מועד; במועד מתחילתו׃

    Tosafot

    והא חבל משונה הואבשלמא אי אדלי קאי איכא לאוקמא בחבל גרוע וישן ובלוי דאורחיה הוא ליפסק בחטיטה מועטת שמחטטין למצוץ המים שבחבל אבל השתא דקאי אחבל ע"כ איירי בחבל חזק דשייכא ביה תשלום אי נמי אי אדלי קאי מצינו לפרש דנפסק היינו שהותר הקשר שהיה ביה הדלי קשור בחבל:

    תפשוט דלאו ככחו דמיהוה מצי למימר דזיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה אלא דבלאו הכי משני שפיר:

    ועל הגדיש משלם ח"נלקמן (בבא קמא דף כב.) מפרש למ"ד אשו משום חציו על כל הגדיש משלם חצי נזק דחציו דכלב הן והוי צרורות לבד ממקום גחלת ולמ"ד אשו משום ממונו על כל הגדיש פטור ועל מקום גחלת חצי נזק בדאדייה אדויי:

    נזק שלם מגופו מי אשכחןפירוש בכי אורחיה:

    במועד מתחילתו מי שמעת ליה אלא כגון דשני ואייעדזו גירסת הקונט' ומפרש כיון דאייעד הדר ה"ל כי אורחיה וכי היכי דבצרורות כי אורחייהו שמועדים מתחילתן ח"נ ותו לא הא נמי דשני ואייעד לא חמור ממועד מתחילתו ואין העדאה לצרורות ששינה בהן ומדקתני דמשלם מגופו אלמא דצרורות כי אורחיה נמי מגופו ותפשוט דרבא וקשה דהיכי פשיט הא דרבא דלמא צרורות כי אורחיה מעלייה אבל היכא דשני אע"ג דאייעד משלם מגופו דצד תמות במקומה עומדת ואין לומר דאין הכי נמי דלא אתי למפשט בעיא דרבא אלא בא לומר שיש ליישב הברייתא בע"א דאין זה סוגית הש"ס ונראה כגירסא דגרס אלא כגון דאייעד ולעולם מצי למפשט בעיין ולא תקשה מידי דרבי אלעזר דלא פליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן ולא בדשני כדקאמרינן ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן אלא תרוייהו כרבנן דסומכוס והכא בצרורות כי אורחייהו ובדאייעד והשתא פשיט בעיא דרבא דיש העדאה לצרורות דאיירי בצרורות כי אורחייהו וכן משמע מדקאמר או דלמא תולדה דרגל היא משמע דאיירי בלא שינוי וכן מדמייתי עלה הידוס אינו מועד דאכי אורחיה מייתי לה לעיל ותימה דלקמן (בבא קמא דף יט.) מוכח דמיירי על ידי שינוי גבי הא דבעי רב אשי יש שינוי בצרורות וקאמר ותפשוט מדבעי רבא יש העדאה מכלל דאין שינוי פירוש דאי יש שינוי היכי אתי מרביע נזק לנזק שלם וכן לקמן פריך והא משונה הוא משמע דאי הוה מוקמא פלוגתייהו בהעדאה ניחא משמע דבעיא דרבא על ידי שינוי איירי ונראה דבתרוייהו מבעיא ליה אם יש העדאה או לאו דאי יש העדאה בצרורות כי אורחייהו גם על ידי שינוי יש העדאה דעיקר העדאה בקרן כתיבה ואי אין העדאה בכי אורחייהו גם ע"י שינוי אין העדאה דע"י העדאה לא הוי טפי מכי אורחיה ומה שפ"ה דבעי' דיש העדאה לא שייך לאוקמא בכי אורחיה דכיון דהוי אורחיה מה לי פעם ראשונה מה לי פעם רביעית לאו פירכא הוא כיון דדמייה רחמנא לקרן בחצי נזק שייכא ביה העדאה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם.

    ואוקימנא דמאוס בלישה דלאו משונה ובדלי פשיט רב ביבי דקאזיל מיניה מיניה פי' מיניה (דדלי) כי התרנגול מנקר בלישה שבחבל ומגלגל הדלי עמו והקישו לאבן ונשבר הדלי ונפסק החבל בחיטוטו כהאי גוונא משלם נזק שלם דהכי ודאי בגופם הזיקו את הדלי ולא בכוחם אבל אם נפסק החבל שלא מחמת חיטוטו ונפל הדלי ונשבר זה דין צרורות הוא וחצי נזק הוא דמשלם ואמרי' כי האי גוונא כגון דקאזיל מיניה מיניה בע"ז פ' ר' ישמעאל ובין בזה בין בזה אחד הוא. ובעיא דרבא לא איפשיטא ודינא כדין תיקו.

    בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מן העלייהת"ש כלב שנטל את החררה והלך לגדיש אכל את החררה והדליק לגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק. על הגדיש חצי [נזק] מ"ט משום דהוו להו צרורות ותני עלה פי' תני בברייתא ועל הגדיש משלם חצי נזק מגופו. ש"מ מגופו משלם. ואקשי' אי הכי לר' אלעזר דאמר (על הגדיש) נזק שלם מגופו. והא דר' אלעזר לא אשכחנן לה בהדיא היכא איתמרא מיהו מסתברא דבגדיש מיירי.

    ופרקי' אלא כגון דשני בהא גחלתפי' דאדייה אדיוה ור' אלעזר סבר לה כר' טרפון דאמר משונה [קרן] בחצר הניזק נזק שלם. ודחי' לה ואמר ולא היא אלא ר' אלעזר סבר לה כסומכוס דסבר צרורות נזק שלם.

    וסבר לה כר' יהודה דאמר צד תמות במקומה עומדת וכי קתני מגופו לדברי הכל לרבנן פשוטה היא ולר' אלעזר מצד תמות בלחוד קתני מגופו והחצי שהוא מועד מן העלייה כר' יהודה. והא דרבי יהודה בסוף פ' שור שנגח ד' וה' שוורים הלכה קשרו בעליו כו' עד ר' יהודה אומר תם חייב מועד פטור (גמ') אמר רב אדא בר אהבה לא פטר ר' יהודה אלא צד העדאה שבו אבל צד תמות במקומה עומדת.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 18a

    Bava Kamma 18a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 293 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בהתיז צרורות והצרורות שברו הכלים והוא לא נגע בכלי מאן דאמר מועד סבר לה כסומכוס ומאן דאמר אינו מועד סבר לה כרבנן:

    ונשבר הדלי קס"ד דעל ידי שהיה התרנגול מנקר את החבל נתגלגל הדלי ונשבר:

    תרגמא אחבל הא דקתני נזק שלם אחבל:

    משונה הוא שאין דרך שן לאכול את שאין ראוי לה וחצי נזק לשלם:

    דמאוס בלישה שמדובקת בו עיסה דמאוס לשון לכלוך:

    אלא סומכוס היא ולעולם בתר תבר מנא אזלינן וצרורות הן וסומכוס היא:

    בין כחו לכח כחו דלי שנתגלגל הוי כחו והאחר שנשבר בצרורות הדלי הוי כח כחו:

    דבעי רב אשי לקמן בשמעתין:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 18a · Sefaria

    Tosafot

    והא חבל משונה הוא בשלמא אי אדלי קאי איכא לאוקמא בחבל גרוע וישן ובלוי דאורחיה הוא ליפסק בחטיטה מועטת שמחטטין למצוץ המים שבחבל אבל השתא דקאי אחבל ע"כ איירי בחבל חזק דשייכא ביה תשלום אי נמי אי אדלי קאי מצינו לפרש דנפסק היינו שהותר הקשר שהיה ביה הדלי קשור בחבל:

    תפשוט דלאו ככחו דמי הוה מצי למימר דזיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה אלא דבלאו הכי משני שפיר:

    ועל הגדיש משלם ח"נ לקמן (בבא קמא דף כב.) מפרש למ"ד אשו משום חציו על כל הגדיש משלם חצי נזק דחציו דכלב הן והוי צרורות לבד ממקום גחלת ולמ"ד אשו משום ממונו על כל הגדיש פטור ועל מקום גחלת חצי נזק בדאדייה אדויי:

    נזק שלם מגופו מי אשכחן פירוש בכי אורחיה:

    במועד מתחילתו מי שמעת ליה אלא כגון דשני ואייעד זו גירסת הקונט' ומפרש כיון דאייעד הדר ה"ל כי אורחיה וכי היכי דבצרורות כי אורחייהו שמועדים מתחילתן ח"נ ותו לא הא נמי דשני ואייעד לא חמור ממועד מתחילתו ואין העדאה לצרורות ששינה בהן ומדקתני דמשלם מגופו אלמא דצרורות כי אורחיה נמי מגופו ותפשוט דרבא וקשה דהיכי פשיט הא דרבא דלמא צרורות כי אורחיה מעלייה אבל היכא דשני אע"ג דאייעד משלם מגופו דצד תמות במקומה עומדת ואין לומר דאין הכי נמי דלא אתי למפשט בעיא דרבא אלא בא לומר שיש ליישב הברייתא בע"א דאין זה סוגית הש"ס ונראה כגירסא דגרס אלא כגון דאייעד ולעולם מצי למפשט בעיין ולא תקשה מידי דרבי אלעזר דלא פליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן ולא בדשני כדקאמרינן ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן אלא תרוייהו כרבנן דסומכוס והכא בצרורות כי אורחייהו ובדאייעד והשתא פשיט בעיא דרבא דיש העדאה לצרורות דאיירי בצרורות כי אורחייהו וכן משמע מדקאמר או דלמא תולדה דרגל היא משמע דאיירי בלא שינוי וכן מדמייתי עלה הידוס אינו מועד דאכי אורחיה מייתי לה לעיל ותימה דלקמן (בבא קמא דף יט.) מוכח דמיירי על ידי שינוי גבי הא דבעי רב אשי יש שינוי בצרורות וקאמר ותפשוט מדבעי רבא יש העדאה מכלל דאין שינוי פירוש דאי יש שינוי היכי אתי מרביע נזק לנזק שלם וכן לקמן פריך והא משונה הוא משמע דאי הוה מוקמא פלוגתייהו בהעדאה ניחא משמע דבעיא דרבא על ידי שינוי איירי ונראה דבתרוייהו מבעיא ליה אם יש העדאה או לאו דאי יש העדאה בצרורות כי אורחייהו גם על ידי שינוי יש העדאה דעיקר העדאה בקרן כתיבה ואי אין העדאה בכי אורחייהו גם ע"י שינוי אין העדאה דע"י העדאה לא הוי טפי מכי אורחיה ומה שפ"ה דבעי' דיש העדאה לא שייך לאוקמא בכי אורחיה דכיון דהוי אורחיה מה לי פעם ראשונה מה לי פעם רביעית לאו פירכא הוא כיון דדמייה רחמנא לקרן בחצי נזק שייכא ביה העדאה:

    Tosafot on Bava Kamma 18a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם.

    ואוקימנא דמאוס בלישה דלאו משונה ובדלי פשיט רב ביבי דקאזיל מיניה מיניה פי' מיניה (דדלי) כי התרנגול מנקר בלישה שבחבל ומגלגל הדלי עמו והקישו לאבן ונשבר הדלי ונפסק החבל בחיטוטו כהאי גוונא משלם נזק שלם דהכי ודאי בגופם הזיקו את הדלי ולא בכוחם אבל אם נפסק החבל שלא מחמת חיטוטו ונפל הדלי ונשבר זה דין צרורות הוא וחצי נזק הוא דמשלם ואמרי' כי האי גוונא כגון דקאזיל מיניה מיניה בע"ז פ' ר' ישמעאל ובין בזה בין בזה אחד הוא. ובעיא דרבא לא איפשיטא ודינא כדין תיקו.

    בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מן העלייה ת"ש כלב שנטל את החררה והלך לגדיש אכל את החררה והדליק לגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק. על הגדיש חצי [נזק] מ"ט משום דהוו להו צרורות ותני עלה פי' תני בברייתא ועל הגדיש משלם חצי נזק מגופו. ש"מ מגופו משלם. ואקשי' אי הכי לר' אלעזר דאמר (על הגדיש) נזק שלם מגופו. והא דר' אלעזר לא אשכחנן לה בהדיא היכא איתמרא מיהו מסתברא דבגדיש מיירי.

    ופרקי' אלא כגון דשני בהא גחלת פי' דאדייה אדיוה ור' אלעזר סבר לה כר' טרפון דאמר משונה [קרן] בחצר הניזק נזק שלם. ודחי' לה ואמר ולא היא אלא ר' אלעזר סבר לה כסומכוס דסבר צרורות נזק שלם.

    וסבר לה כר' יהודה דאמר צד תמות במקומה עומדת וכי קתני מגופו לדברי הכל לרבנן פשוטה היא ולר' אלעזר מצד תמות בלחוד קתני מגופו והחצי שהוא מועד מן העלייה כר' יהודה. והא דרבי יהודה בסוף פ' שור שנגח ד' וה' שוורים הלכה קשרו בעליו כו' עד ר' יהודה אומר תם חייב מועד פטור (גמ') אמר רב אדא בר אהבה לא פטר ר' יהודה אלא צד העדאה שבו אבל צד תמות במקומה עומדת.

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 18a · Sefaria

    Rashba

    והא חבל משונה הוא כלומר אי אמרת בשלמא אכלי קאי איכא לאוקומ' בחבל בלוי שדרכן לחטט בו כדי למצוץ מעט מים שבתוכו ובחטוט מעט החבל נפסק והכלי נופל ונשבר והתשלומין לא על החבל שאין לו דמים אלא על הכלי אבל אם תתרגם אחבל והוא משונה ואינו משלם נזק שלם.

    א"ר ביבי בר אביי דקא אזיל דלי מיני' הרי"ף כתב ההיא דרבא דאמר זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו פטור דאלמא כותיה פסק דבתר מעיקרא אזלינן והוא ז"ל פסק כי הא דרב ביבי דאוקי הא דדלי דאזיל מיניה דאלמא בתר תבר מנא אזלינן וקשיין אהדדי ונ"ל שהרב ז"ל פירש דהא דרב ביבי לאו לדחייה בעלמא אמרינן אלא בדוקא אמרינן דאם איתא הול"ל אמר רב ביבי בר אביי לא דקאזיל מיני' ומשום דכל שאינו נוגע בכלי אלא שמחטט בחבל שמאוס בלישה ומתוך כך נפסק החבל ונשבר הדלי אי אפשר לשלם נזק שלם על הדלי דכל שאינו פועל בגופו אינו אלא כצרורות וכיון דקתני משלם נזק שלם על כרחנו בגופו נגע בגופו של כלי והלכך בדאזיל מיניה הוא אלא דאכתי קשה למה ליה למימר דאזיל מיניה מיניה לימא דאזיל מיניה ותו לא דמיניה מיניה משמע דהוא דוחפו עד שנשבר ושמא עיקרא דמלתא דאזיל מיניה הוא ולא שמחטט בחבל בלבד ומשום דבעלמא אמרינן כי האי לישנא דאזיל מיניה מיניה וכדאמרינן התם בשלהי ר' ישמעאל דע"ז (סא, א) אמרינן נמי הכא ובספרים נמי מצאתי דלא גרסינן מיני' מיני' אלא דאזיל מיניה והיא גירסא ישרה לפי פסק הרב ז"ל.

    ותסברא כר' אלעזר דאמר נזק שלם משלם נזק שלם מגופו מי אשכחן כלומר נזק שלם בכי אורחי' כצרורות מי אשכחן דאפילו ת"ל כסומכוס מן העליה משלם ולא מגופו. קשיא לי מאי קושיא דלמא בהוא גופה קא מיפלגי דלמ"ד חצי נזק משלם מגופו ולר' אלעזר דאמר נזק שלם משלם מן העליה ואפשר דכי תנינן עלה בתוספתא מגופו משלם אכולהו קאמר ובתר דברי ר' אלעזר (מתנייתא) [מתניא].

    ור' אלעזר כר' טרפון דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם וליכא לאקשוי הכא נזק שלם מגופו מי אשכחן כדאשכחן דאקשינן מעיקרא דהכא שאני דלאו אורחי' ומקרן מייתי' וכדאיתא לקמן בשמעתין (בבא קמא יט, א).

    ולא היא מאי טעמא מוקמית לה וכו' תמיהא לה היכי שייך למימר בכי הא ולא היא דאטו מאן דמוקי לה כר' טרפון מאן דלא סבר הכי מי דחי ליה בלא היא ומאן לימא לן דלא היא ונ"ל דהכא לישנא קייטא הוא ובטעמא דחי ליה מדר' טרפון ולא פירש ולקמן פירש טעמא כדי הדדי לאו לאוקמיה כר' טרפון דאקשינן אימר דשמעת ליה לר' טרפון נזק שלם מגופו מי שמעת ליה א"נ י"ל דכלפי שאמר ותסברא נזק שלם מגופו מי איכא ומשום דוחקא דהאי קושיא הוה מוקי לה כר' טרפון אמר ליה ולא היא כלומר האי קושיא לא היא מ"ט מוקמת לה כר' טרפון משום נזק שלם ר' אלעזר סבר לה כסומכוס.

    Rashba on Bava Kamma 18a · Sefaria

    Meiri

    תרנגולין שהיו מנקרין בחבל הדלי עד שהחלישו את כחו ואח"כ נפסק החבל לכובד הדלי ונשבר הדלי אם היה החבל כרוך בלישה הרי זה דרכו וחייב נזק שלם מתולדת רגל על החבל אבל על הדלי מחלקת ישנה בין הפוסקים מהם שאמרו שאף על הדלי חייב נזק שלם ואין כאן דין חצי נזק לא מדין קרן שכל שדרכו בהפסקת החבל דרכו בהפלת הדלי ולא מדין צרורות ואע"פ שלא נשבר הדלי עד שהגיע לקרקע והיה לנו לדונו בצרורות שלא לחייבו אלא בחצי נזק הואיל ומשעה שנפסק החבל נעשית נפילתו מחוייבת מאותה שעה אנו דנין אותו בנשבר והרי הוא כנזקי גופו וזהו בתר מעיקרא אזלינן וכן לדעתם בהמה שדרסה על הכלי ולא שברתהו בדריסתה אלא שנתגלגל על ידי הדריסה למקום אחר ונשבר לשם משעת הגלגול דנין אותו לנשבר והרי הוא נזקי גופה וחייב נזק שלם וכן מי שזרק כלי מראש הגג וקודם שהגיע לקרקע בא אחר ושברו במקל פטור השני וחייב הראשון הואיל ומשעה שנשמט מראש הגג היתה הגעתו לקרקע מחוייבת וזהו דעת רוב מפרשים:

    אלא שגדולי הפוסקים לא נתברר לנו דעתם והוא שבענין זרק כלי מראש הגג פסקו שהשני פטור מטעם מנא תבירא תברי אלמא בתר מעיקרא אזלינן ואחר שכן אף בכאן היה לנו לחייבו נזק שלם אף בלא אזיל מיניה מיניה וא"כ מה הוצרכו להביא דאזיל מיניה מיניה ושמא בזרק כלם פוסקים בתר מעיקרא להקל אצל המשבר ובזו פוסק בתר השתא להקל אצל בעל התרנגול לדונו בצרורות זיל הכא לקולא וזיל הכא לקולא הואיל ולא נתבררה השאלה בסוגיא זו אלא שהשיבו בה דרך דחייה ומשא ומתן ולדעת זה יש לומר שעל הדלי אינו חייב נזק שלם אא"כ אזיל מיניה מיניה והוא שהיה הדלי מתגלגל אחר נפילתו והיה התרנגול נוגע בו בגלגולו ומסייע בדחייתו עד שנעשה הנזק בנגיעת גופו וכן דרסה על הכלי ונתגלגל ונשבר במקום אחר אינו משלם אלא חצי נזק וכן זרק כלי מראש הגג פטור אף הראשון שהרי הוא אומר שמא אחר הסוף אנו הולכין וכן השני פטור שמא אחר העקר אנו הולכין אלא שבכלם אם תפש הניזק את השאר אין מוציאין מידו ומ"מ כל שלא קדם אחר ושברו חייב הראשון אף אם אתה אומר בתר השתא אזלינן שאין דין צרורות באדם:

    לא היה חבל זה כרוך בלישה הרי זה משונה ואף על החבל אינו משלם אלא חצי נזק מתולדת קרן ועל הדלי אף לדעת הפוסקים בתר מעיקרא אזלינן יש אומרין בזו שאינו אלא בחצי נזק הואיל והחבל משונה אף הדלי משונה וכן כתבו גדולי הדורות שלפנינו ומ"מ אחר שנפל הדלי מתגלגל ומסייע התרנגול בגלגולו ונשבר אף בזו הם מפרשים שמשלם נזק שלם ואפשר שלדעת זה הביאו גדולי הפוסקים דאזיל מניה מניה ולא יראה לי כן אלא הואיל ובתר מעיקרא אזלינן חייב על הדלי נזק שלם אף בלא אזיל מיניה מיניה מכיון שנפסק דרכו בנפילת הדלי והרי הוא כתרנגול שהושיט ראשו בכוס שהיו בו זרעים והכניס ראשו בו ותקע בו ונשבר שמאחר שדרכו להכניס שם הראש אחר שיש שם זרעים אע"פ שאין השבירה בתקיעה מצויה אלמלא שאנו באים בה מטעם צרורות היינו מחייבין אותו בנזק שלם אלא שמדין צרורות אנו מחזירין אותו לחצי נזק ובזו הואיל והפקענו ממנה דין צרורות הואיל ובתר מעיקרא אזלינן כמו שביארנו למעלה אף הוא חייב נזק שלם:

    דלי זה שנשבר ונתז ממנו שבר ונפל השבר על כלי אחר ושברו הרי זה בחצי נזק כדין צרורות נתז מאותו כלי שני שבר אחר ושבר כלי שלישי וכן הרבה בכלם משלם חצי נזק שאין חלוק בין כחו לכח כחו אלא הכל בחצי נזק:

    חצי נזק צרורות כבר בארנו בפרק הראשון שתולדה של רגל היא ומשתלמת מן העליה ולא מגופו לבד כדין חצי נזק של קרן:

    כלב שנכנס בחצר הניזק ונטל משם חררה עם גחלים שעליה והניחה שם על גבי גדיש ואכלה והודלק הגדיש ונשרף על החררה משלם נזק שלם שזהו דרכו והוא שן בחצר הניזק וכן על גדיש שבמקום חררה אבל מה שנשרף מן הגדישין ממקום חררה ואילך על ידי הולכת הרוח אינו חייב אלא בחצי נזק אלא שאם הוא על ידי שנוי הרי הוא כשור שהזיק בקרנו ואין חיובו אלא מגופו ואם הוא בלא שנוי ומטעם צרורות הרי זה משלם מן העליה ולמטה יתבארו עוד פרטים בדבר זה:

    כבר פסקנו שקרן אף בחצר הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ומ"מ אף לדעת הפוסקים שהיא משלמת נזק שלם בחצר הניזק כר' טרפון מ"מ אינה משתלמת אלא מגופו כמו שיתבאר למטה המועד משלם נזק שלם מן העליה ולא סוף דבר שהתשלומין הבאים מצד ההעדה משלם מן העליה אלא אף חצי נזק הבא מצד התמות ואין אומרים צד תמות במקומה עומדת:

    Meiri on Bava Kamma 18a · Sefaria

    Maharam

    גמ' ותני עלה משלם חצי נזק מגופו וכו' נראה לי דל"ג מגופו וכן בס"א אינו דהא לר"א דאית ליה נזק שלם נמי אינו משלם אלא מגופו וכדפריך בתר הכי וק"ל:

    Maharam on Bava Kamma 18a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    והא חבל משונה הוא משמע דאי הוה קאי אדלי ניחא שפיר. ותימא דהא מעיקרא נמי מצי פריך והא חבל משונה הוא דהא שבירת הדלי עם פסיקת החבל היא. ופירש ה"ר יהודה מקורביל דהכי פירושו בשלמא אי בהיזק דלי איירי איכא לאוקמה כגון שנקרו בצד קשר הדלי הרגיל להגיע במים ואורחייהו לנקר בלחלוחית המים אבל אי איירי בהיזק חבל אם כן נפסקה למעלה דאי במקום הקשר הרגיל ליגע במים מה היזק שייך ביה אי איפסיק מעט מראש החבל ואם כן משונה הוא דמה שלמעלה אינו רגיל ליגע במים. ה"ר ישעיה ותלמיד הר"פ ז"ל. אבל הראב"ד ז"ל כתב וז"ל והא חבל משונה הוא. מעיקרא נמי מצי לאקשויי והא דמוקים לרב ביבי כדקא אזיל מיניה מיניה אפילו בחבל דלא מטווס בלישה קאמר דכיון דקא אזיל מיניה ומיניה והא בעי למישתי מיא מיניה אפילו לגבי חבל נמי לאו משונה הוא דכיון דאורחייהו למישתי מיא אורחייהו נמי למחטט בחבל דלי כדי שיפול לארץ וישתו ממנו ודמי לנהמי ופלוסי סלא דאייתו לקמן. ע"כ.

    אמר רב ביבי בר אביי דקא אזיל דלי מיניה מיניה הרי"ף ז"ל פסק ההיא דרבא דאמר זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו פטור והוא ז"ל פסק גם כן כי הא דרב ביבי. ונראה לי שהרב ז"ל יפרש דהא דרב ביבי לאו לדחויי בעלמא אמרה אלא בדוקא אמרה דאם איתא הוה ליה למימר אמר רב ביבי בר אביי לא דקא אזיל מיניה מיניה ומשום דכל שאינו נוגע בכלי אלא שמחטט בחבל דמאוס בלישה ומתוך כך נפסק החבל ונשבר הדלי אי אפשר לשלם נזק שלם על הדלי דכל שאינו פועל בגופו אינו אלא כצרורות וכיון דקתני משלם נזק שלם על כרחך נגע בגופו של כלי והילכך בדאזיל מיניה מיניה הוא. אלא דאכתי קשיא לי למה ליה למימר דאזיל מיניה מיניה לימא דאזיל מיניה ותו לא דמיניה מיניה משמע שהוא דוחפו עד שנשבר. ושמא עיקרא דמילתא דאזיל מיניה הוא ולא שמחטט בחבל לבד ומשום דבעלמא אמרינן כי האי לישנא דאזיל מיניה מיניה וכדאמרינן התם בשלהי רבי ישמעאל דעבודה זרה אמר נמי הכא. וספרים נמי מצאתי דלא גרסי מיניה מיניה אלא דאזיל מיניה והיא גירסא ישרה לפי פסק הרב ז"ל. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הרב המאירי ז"ל תרנגולין שהיו מנקרין בחבל הדלי עד שהחלישו את כחו ואחר כך נפסק החבל לכובד הדלי אם היה החבל כרוך בלישה חייב נזק שלם על החבל אבל על הדלי יש אומרים שחייב נזק שלם משום שכל שדרכו בהפסקת החבל דרכו בהפלת הדלי ואינו חייב חצי נזק מדין צרורות דבתר מעיקרא אזלינן זהו דעת רוב המפרשים. אלא שגדולי הפוסקים לא נתברר לנו דעתם והוא שבענין זרק כלי מראש הגג פסקו שהשני פטור אלמא בתר מעיקרא אזלינן ואם כן אף בכאן היה לנו לחייבו בנזק שלם אף דלא אזיל מיניה מיניה ואם כן מה הוצרכו להביא דאזיל מיניה מיניה. ושמא בזורק כלי פוסקין בתר מעיקרא להקל אצל המשבר ובזו פוסקים בתר השתא להקל אצל בעל התרנגול לדונו בצרורות זיל הכא לקולא וזיל הכא לקולא הואיל ולא נתבררה השאלה בסוגיא זו אלא שהשיבו בה דרך דחייה ומשא ומתן. ולדעת זה יש לומר שעל הדלי אינו חייב נזק שלם אלא אם כן אזיל מיניה מיניה. וכן דרסה על הכלי ונתגלגל ונשבר במקום אחר אינו משלם אלא חצי נזק וכן זרק כלי מראש הגג פטור אף הראשון שהרי הוא אומר שמא אחר הסוף אנו הולכים וכן השני פטור שמא אחר העיקר אנו הולכים אלא שבכולם אם תפס הניזק את השאר אין מוציאין מידו. ומכל מקום כל שלא קדם אחר ושברו חייב הראשון אף אם אתה אומר בתר השתא אזלינן שאין דין צרורות באדם. לא היה חבל זה כרוך בלישה הרי זה משונה ואף על החבל אינו משלם אלא חצי נזק. ועל הדלי אף לדעת הפוסקים דבתר מעיקרא אזלינן יש אומרים בזו שאינו אלא בחצי נזק הואיל והחבל משונה אף הדלי משונה וכן כתבו גדולי הדורות שלפנינו. ומכל מקום אחר שנפל הדלי מתגלגל ומסייע התרנגול בגלגולו ונשבר אף בזו הם מפרשים שמשלם נזק שלם. ואפשר שלדעת זה הביאו גדולי הפוסקים דאזיל מיניה מיניה. ולא נראה לי כן אלא הואיל ובתר מעיקרא אזלינן חייב על הדלי נזק שלם אף בלא אזיל מיניה מיניה מכיון שנפסק דרכו בנפילת הדלי והרי הוא כתרנגול שהושיט ראשו בכוס שהיו בו זרעים וכו' שאלמלא שאנו באים בה מטעם צרורות היינו מחייבים אותו בנזק שלם ובזו הואיל והפקענו ממנה דין צרורות הואיל ובתר מעיקרא אזלינן אף הוא חייב נזק שלם. ע"כ.

    שמעתא דהעדאה בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם וכו'. קשה מאי בעי על כרחך מגופו משלם מקל וחומר ומה קרן דחייב ברשות הרבים משלם מגופו חצי נזק צרורות דפטור ברשות הרבים אינו דין דמגופו משלם. וכי תימא דהיא גופה נילף שיהא קרן בחצר הניזק משלם מן העלייה מקל וחומר ומה רגל שפטור ברשות הרבים משלם ברשות הניזק מן העלייה קרן שחייב ברשות הרבים אינו דין שישלם מן העלייה ברשות הניזק איכא למימר דיו מה ברשות הרבים מגופו אף ברשות הניזק מגופו. וי"ל שאין להקשות מכח קל וחומר דסברא דרבא דבעי חצי נזק צרורות מגופו משלם הכי פירושו מגופו משלם דנימא דהלכתא באה להקל לגמרי שישלם חצי נזק וגם ישלם מגופו או דילמא מן העלייה משלם כלומר דנהי שבאת הלכתא להקל היינו דוקא לענין תשלומין אבל מן העלייה משלם כמו שהיתה אם היה לה דין רגל. גליון.

    דלא אשכחן כי אורחיה דמשלם מגופו וקשה והרי למאן דאמר פלגא נזקא ממונא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי דהוי כי אורחיה כמו שאמרו התוספות לעיל בדיבור המתחיל והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא ואפילו הכי משלם מגופו. וי"ל דלא הוי כי אורחיה לגמרי אלא קצת כי אורחיה כמו שכתב הגליון לעיל. גליון.

    מאן דאמר מועד קסבר מעלייה משלם ואם תאמר אימא דכולי עלמא מגופו משלם ומאן דאמר מועד לפטרו ברשות הרבים כרגל. ויש לומר דלשון מועד משמע להחמיר ולא להקל. מהר"י כהן צדק ז"ל.

    ותסברא לרבי אלעזר דאמר נזק שלם משלם נזק שלם מגופו מי אשכחן כלומר נזק שלם בכי אורחיה בצרורות מי אשכחן דאפילו תמצא לומר כסומכוס מן העלייה משלם ולא מגופו. קשיא לי מאי קשיא דילמא בהא גופה קמיפלגי דלמאן דאמר חצי נזק משלם מגופו ולרבי אלעזר נזק שלם משלם מן העלייה. ואפשר דכי תנינן עלה בתוספתא מגופו משלם אכולהו קאי ובתר דברי רבי אלעזר מתניא. הרשב"א ז"ל.

    אלא הכי במאי עסקינן דשני בגחלת פירש רש"י ז"ל אבל צרורות כי אורחייהו בין רבי אלעזר ובין רבנן כסומכוס סבירי להו ולא פירש דכולי עלמא כרבנן דסומכוס סבירי להו משום דאם רבי אלעזר דאמר הכא גבי גדיש משלם נזק שלם סבר כרבנן דסומכוס אם כן תפשוט דאין שנוי לרביע נזק מדקא משלם נזק שלם לרבי אלעזר דמחצי נזק בא לנזק שלם דאי יש שנוי דצרורות על ידי שנוי משלם רביע נזק איך יבוא מרביע נזק לנזק שלם לרבי אלעזר. לפיכך הוצרך רש"י לפרש דעל כרחך בצרורות כי אורחייהו כסומכוס סבירא להו. ויש פירושים אחרים שכתוב בהם דעל כרחך כרבנן סבירי להו. ונראה לי דלפי אותם פירושים כיון רש"י ז"ל לפרש דשני בגחלת שהניחה בפיו ולא פירש שזרק בפיו משום דהנחה בפיו הוי שנוי והוי קרן כיון שלא זרקה דזריקה הוי צרורות והנחה על ידי שנוי הוי קרן ולא צרורות והלכך כיון דהוי קרן יכול לסבור רבי אלעזר בצרורות כי אורחייהו כרבנן דסומכוס דמשלם חצי נזק והכא גבי גדיש הוי ליה קרן דמשונה וסבר כרבי טרפון דמשונה בחצר הניזק משלם נזק שלם כמו שאומר התלמוד. ולקמן שפירש רש"י ז"ל שנטל הגחלת בידו וזרק על הגדיש היינו משום דזריקה הוי שנוי והוי כחו והוו צרורות. וא"ת לפי אותם הפירושים למה הכא אמרינן דכולי עלמא כרבנן סבירא להו ולקמן קאמר דכולי עלמא סבירא להו כסומכוס ולמה לא אמר נמי כרבנן דסומכוס. וי"ל דלכך פירש רש"י הכא שהניח הגחלת בפיו דלא איירי אלא על מקום גחלת דהוי קרן כדפירשתי ולא על הגדיש כלו אבל לקמן פירש שלקח הגחלת בידו וזרקה על הגדיש משום דאיירי בכוליה גדיש שחייב עליו משום צרורות נמצא דצרורות סבר רבי אלעזר משלם נזק שלם והיינו על כרחך כסומכוס. גליון.

    וזה לשונו אלא כגון דשני בהא גחלת דאדייה אדויי והוי צרורות על ידי שנוי. עד כאן.

    7 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 18a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא והא חבל משונה הוא וכו' הסוגיא בכאן תמוה מאד חדא שזו הקושיא אינ' מקושרת למה שלפניו ועוד דמאי ס"ד דש"ס לומר תרגומא אחבל דהא בברייתא התחיל בחבל דלי ומסיים בנשבר הדלי והמקשה נמי והא נשבר הדלי קתני למה המתין להקשות עד לבסוף. ולכאורה הי' נראה לפ' דמעיקרא ודאי ס"ד דחבל לאו משונה הוא דכיון דאורחיה דתרנגול להטות הדלי לארץ לשתות ממנו אורחיה נמי לחטוט בחבל כדי שיטה הדלי וכה"ג איתא לקמן גבי ההוא חמרא דפלסא לסלא ואכלה לנהמא אלא דמעיקרא מקשי דמוכח מכאן דבתר מעיקרא אזלינן כיון דמשמע ליה שנשבר הדלי מחמת פסיקת החבל א"כ לא נשבר אלא להלן מן התרנגול וע"ז השיב התרצן דהא דקתני נפסק החבל חייב הי' בשביל החבל לחוד פי' דברייתא או או קתני שהיו מחטטין בחבל ונפסק החבל ע"י חטיטה או שנשבר הדלי ע"י שעלה עליו התרנגול ומהדס עליו כדי לחטוט החבל והיינו ממש כעובדא דלקמן דההיא ברחא דסליק לדנא אכלא לריפתא ותברא לדנא דחייביה רבא נ"ש אתרוייהו וה"נ כיוצא בו דאי לאו שהי' התרנגול עומד על הדלי כדי לחטוט בחבל לא היה חייב על הדלי אף אם שיברו ע"י ריקוד דדלי גופא משונה הוא אלא שהוצרך לומר תרגומא אחבל היינו דמאי דנקט לשון ונפסק החבל האי פסיקת החבל קאי על תשלומי החבל וע"ז מקשי שפיר והא חבל משונה הוא דכיון דאמרת שעיקר החיוב בא ע"י החבל והרי משונה הוא וע"ז משני דמאיס בלישה ומקשו והא נשבר הדלי קתני ומשמע מלשון נשבר שנשבר ממילא ע"י פסיקת החבל דאי ע"י התרנגול הל"ל ושיבר הדלי אלא דמלשון רש"י ותוס' לא משמע כן ועי' ברא"ש מ"ש בשם הראב"ד:

    שם בגמ' על החררה משלם ח"נ מ"ט לאו משום דהוי לה צרורות עי' בגמ' דף כ"ג דא"א לפרש הא דקאמר על החררה ח"נ היינו משום דבעל הגחלת משלם אידך חצי דמוקי לה התם בששימר גחלתו ודקדק כן מלשון המשנה:

    בפרש"י בד"ה אלא כגון דשני בגחלת שנטלה בפיו וכו' צ"ע בדף כ"ב דהתם אליבא דריש לקיש בלא"ה מוכרח לומר דמתני' דחררה איירי כגון דאדיי אדויי ומפ' רש"י לחד לישנא שזהו משונה והוי תולדה דקרן וא"כ לפ"ז צ"ל דהכא איירי הסוגיא אליבא דר' יוחנן וק"ל:

    לעיל בתוס' בד"ה במועד מתחילתו מי שמעת ליה אלא בדשני ואייעד זו גירסת הקונטרס וכו' וקשה דהיכי פשיט וכו' דצד תמות במקומה עומדת עכ"ל. דבריהם בזה סתומים וחתומים דמה ענין צד תמות לכאן דהא אליבא דרבנן קיימינן דס"ל אין העדאה לצרורו' וא"כ עדיין כולו תם הוא ולא שייך ל' צד תמות ואם נאמר שכוונו בזה לומר דאפי' מדברי ר"א דס"ל יש העדאה ואפ"ה ס"ל דמשלם מגופו וכדי שלא נפרש דרש"י דייק מדבריו אלה דצרורו' כי אורחא משלם מגופו ע"ז כתבו תוס' שאין זה ראיה דלר"א הטעם דמשלם מגופו היינו דצד תמות במקומו עומדת אלא שאי אפשר לפרש כן לשון התוספות שלא זכרו בדבריהם מדר"א. ועוד דהא רש"י גופא כ"כ לר"א הטעם משום צד תמות במקומו עומד. והאמת יורה דרכו של' צד תמות שכתבו התוס' הוא שלא בדקדוק ועיקר הכוונה כאילו אמרו התמות עדיין במקומו דכיון דס"ל לרבנן אין העדאה לצרורו' הרי הוא כתם וא"כ הוי שינוי תולדה דקרן תם שמשלם מגופו וכבר כתבתי שדברי רש"י צדקו בזה דאף לפי מה דס"ל אין העדאה היינו לענין נ"ש אבל לענין עליה לא שייך לומר כן:

    בא"ד ותימא דלקמן מוכח גבי הא דבעי רב אשי וכו' וכן לקמן פריך והא משונה עכ"ל. עיין במה שנכתוב שם באלו הדברים:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 18a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' או לאו ככחו דמי עי' לקמן כב ע"א תוס' ד"ה ור"י בדאנחה אנוחי:

    שם דקאזיל מיניה מיניה לקמן מד ע"ב:

    שם ור"א סבר לה כר' טרפון עי' לקמן דף כא ע"ב תוד"ה ומר סבר:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 18a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 18, Amud Aleph, about 293 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “בהתיז צרורות, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.…”

    2. Segment 220 words

      Opens “ת"ש תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי, ונפסק…”

    3. Segment 318 words

      Opens “והא חבל משונה הוא! דמאוס בלישה: והא…”

    4. Segment 429 words

      Opens “אי סומכוס, אימא סיפא: ניתז ממנו שבר,…”

    5. Segment 524 words

      Opens “וכי תימא שאני ליה לסומכוס בין נזק…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 65 words

      Opens “תפשוט ליה דלאו ככחו דמי!…”

    7. Segment 78 words

      Opens “אלא לאו רבנן היא? ש"מ בתר מעיקרא…”

    8. Segment 88 words

      Opens “אמר רב ביבי בר אביי: דקאזיל מיניה…”

      Named: רב ביבי בר אביי, אביי.

    9. Segment 927 words

      Opens “בעי רבא: חצי נזק צרורות מגופו משלם,…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1016 words

      Opens “ת"ש הידוס אינו מועד. ויש אומרים: הרי…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “ובהא קמיפלגי: מאן דאמר אינו מועד קסבר…”

    12. Segment 125 words

      Opens “לא; בפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “ת"ש הכלב שנטל חררה והלך לגדיש, ואכל…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “מאי טעמא לאו משום דהויא להו צרורות?…”

    15. Segment 158 words

      Opens “ותסברא?! לר' אלעזר נזק שלם מגופיה מי…”

    16. Segment 1619 words

      Opens “אלא כגון דשני בהא בגחלת ורבי אלעזר…”

      Named: רבי אלעזר.

    17. Segment 1710 words

      Opens “ולא היא; מאי טעמא מוקמת לה כרבי…”

      Named: רבי טרפון.

    18. Segment 1823 words

      Opens “רבי אלעזר סבר כסומכוס, דאמר: צרורות נזק…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יהודה.

    19. Segment 1918 words

      Opens “אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי…”

      Named: רב סמא, רב אשי, רבי יהודה.

    Sages named on this page

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Bava Kamma 18a · Segment 3 — “…דלי״ קתני! אלא סומכוס היא, דאמר: צרורות נזק שלם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 18a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026