Talmud Builders

    Bava Kamma 95b

    Chapter 9 - HaGozel Etzim

    גם: בבא קמא דף צ״ה ע״ב, פרק ט׳ הגוזל עצים

    English translation - Bava Kamma 95b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he can collect the principal, i.e., what he paid for the field, from the robber’s liened property that has been sold. But he can collect the enhanced value, i.e., the value of the improvements made to the field, only from unsold property. Why are both of these collected from the robber? Because the owner of the field came and took both his land and its enhanced value.

    2The Gemara clarifies: What, is it not speaking of a purchaser who is an ignoramus, who does not know whether property can be stolen or cannot be stolen, and when he purchased stolen land from the robber, he did so unintentionally, since he was under the mistaken impression that this land belonged to the robber who sold it? And even so, the owner of the land can come and take the land and its enhanced value. And if so, one may learn from the baraita that Rabbi Meir penalizes even one who acquires stolen items unintentionally. The Sages say in response: No, it is speaking of a purchaser who is a Torah scholar, and he knew that the robber had no right to sell this land. The purchaser is therefore penalized and is required to return the enhanced value of the land as well.

    3The Gemara again tries to determine the scope of the penalty: Come and hear what was taught in a mishna (100b): If one gave wool to a dyer to dye it red for him and he dyed it black, or to dye it black and he dyed it red, Rabbi Meir says: The dyer gives the owner of the wool the value of his wool, since the dyer violated the owner’s instructions. It can be inferred from the mishna: The value of his wool, yes, he must give; but the value of his wool and its enhanced value, i.e., the amount by which the value of the wool increased because it was dyed, no, he is not required to give.

    4And if it enters your mind to say that Rabbi Meir penalizes one who acquires a stolen item unintentionally as well, the dyer should be required to return the value of his wool and its enhancement to him. Rather, must one not conclude from the mishna that if it was done intentionally, Rabbi Meir penalizes the robber, but if it was done unintentionally he does not penalize him? The Gemara affirms: Learn from the mishna that this indeed is the reasoning of Rabbi Meir.

    5§ The Gemara continues its discussion of the baraita . Rabbi Yehuda says: A stolen item is returned as is. Rabbi Shimon says: The stolen item is viewed as though it had been monetarily appraised at the time of the robbery. The Gemara asks: What is the difference between them, since ostensibly they agree that the robber does not return the value of the enhancement to the robbery victim?

    6Rav Zevid says: They disagree with regard to enhancement that is still upon the stolen item. The disagreement concerns a case where the enhancement occurred while the stolen item was in the possession of the robber, and when he returned the item it was still enhanced. Therefore, he did not keep any of the enhancement. Rabbi Yehuda holds that the enhancement belongs to the one who was robbed, and Rabbi Shimon holds that it belongs to the robber.

    7Rav Pappa said that the disagreement between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon can be explained differently: Everyone agrees that the enhancement that is still upon the stolen item belongs to the robber, and here they disagree with regard to whether the robber can keep one-half, or one-third, or one-fourth of the value of the enhancement, and the remainder is kept by the owner of the animal. Rabbi Yehuda holds that the enhancement that is still upon the stolen item belongs entirely to the robber, and Rabbi Shimon holds that the robber takes one-half, or one-third, or one-fourth of the value of the enhancement. In other words, he is treated as a shepherd or rancher and receives the share of the enhancement that local custom dictates be paid to that type of laborer.

    8The Gemara cites a proof for Rav Zevid’s explanation: We learned in the mishna (93b): If one robbed another of a cow, and it became pregnant in his possession, and it then gave birth; or if one robbed another of a ewe, and it became laden with wool in his possession, and he then sheared it, the robber pays according to the value of the animal at the time of the robbery. The Gemara infers from the mishna: If the cow gave birth, yes, he pays the value of the animal at the time of the theft, but if the cow did not give birth and is still pregnant, it is returned as is.

    9Granted, according to the explanation of Rav Zevid, who says that according to the opinion of Rabbi Yehuda, enhancement that is still upon the stolen item belongs to the one who was robbed, in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as the pregnant cow is returned as is. But according to the explanation of Rav Pappa, who says that everyone agrees that the enhancement belongs to the robber, in accordance with whose opinion is this mishna? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, nor is it in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as the robber does not retain any of the enhanced value.

    10The Gemara responds: Rav Pappa could have said to you that the inference is incorrect: The same is true that even if it did not give birth, the robber pays according to the value of the animal at the time of the robbery, and the enhanced value due to the pregnancy is returned to him. And that which the mishna teaches: It then gave birth, cannot serve as the basis for an inference pertaining to this discussion. As the tanna needs to cite that it gave birth in the first clause of the mishna, since in that case he acquires the animal due to the change in its condition, therefore he cites that it gave birth in the latter clause as well, but it need not have given birth. It cannot be inferred from this mishna that an animal that has not given birth is returned as is.

    11The Gemara notes: It is taught in a baraita in accordance with the explanation of Rav Pappa. The baraita states: Rabbi Shimon says: The stolen item is viewed as though it had been monetarily appraised at the time of the theft, for the purpose of keeping one-half, or one-third, or one-fourth of the value of the enhancement.

    12Rav Ashi said: When we were studying in the study hall of Rav Kahana, we were asked a question: According to the opinion of Rabbi Shimon, who says that the robber takes one-half, or one-third, or one-fourth of the value of the enhancement; when we remove the robber, taking the stolen animal from him and paying him a portion of the enhanced value, do we remove him by paying him his share with money? Or, perhaps he takes his portion from the meat of the animal.

    13And we resolved the dilemma from that which Rav Naḥman says that Shmuel says: In three cases, the court appraises the enhanced value for the parties involved in enhancing a field, and they are paid in money rather than by being given a portion of the property, and these are they: A firstborn son who makes payment to a regular son. This is a case where two sons, one firstborn and the other not, inherit a field from their father. Before it is divided, they both work and enhance the field. When the time comes to divide the field, the firstborn son, who receives a double portion, must pay his brother for the enhancement that the latter contributed to the former’s portion. This payment is given in money rather than land.

    14And the second case is that of a creditor who is obligated to a purchaser, i.e., a creditor who collects the debt from lands that were sold by the debtor. He pays money to the purchaser for the enhancements generated by the purchaser but does not pay him in land. And the third case is that of a creditor who is obligated to orphans, i.e., a creditor who collects land from the orphans of his debtor. He must pay them for any enhancements done by the orphans after their father’s death. This payment is also given in money rather than land.

    15The Gemara discusses Shmuel’s statement. Ravina said to Rav Ashi: Did Shmuel actually say that a creditor gives the purchaser any of the enhanced value at all? But doesn’t Shmuel say: A creditor collects all of the enhanced value? Rav Ashi said to him: This is not difficult. Here, where Shmuel stated that a creditor does not collect the enhanced value, it was with regard to a case where there was enhancement that reaches shoulders [ shevaḥ hammaggia likhtefayim ], i.e., the produce that grew due to the improvements made by the purchaser is fully grown and ripened and can now be harvested and carried upon one’s shoulders. But there, where Shmuel stated that a creditor does collect the enhanced value, it was with regard to a case where there was enhancement that does not reach shoulders, i.e., its growth is not complete.

    16Ravina said to him: But there were daily incidents of this type, and Shmuel would collect from purchasers even enhancement that reached shoulders. Rav Ashi said to him: This is not difficult.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גובה מנכסים משועבדים - שהוא קדם והויא כמלוה בשטר שהרי כתב לו בשטר המכירה שאם יטרפוה ממנו יחזור ויגבה מנכסיו:

    קניס - דלהדר שבח לנגזל:

    צבעו - שוגג חשיב ליה דאיכא אינשי טובא דלא ידעי דאסור לשנות בדבור של בעל הבית:

    בשבח שעל גבי גזילה - כגון שהשביחה אצלו ועדיין לא נטלה הימנו כגון ריקנית ונתעברה או טעונה גיזה:

    דרבי יהודה סבר דנגזל הוי - והכי קאמר רבי יהודה גזלה חוזרת בעיניה לבעליה בין לשבח בין לגריעותא כמו שהיא בשעת תביעה בב"ד היא חוזרת והיכא דגרעה כגון גזזה וילדה משלם פחתה ודאי דהדר קתבע ליה נגזל דמי גזיזה ועובר שגזל ממנו ופליגא אדר' מאיר דאמר כוליה שבחא יהיב ליה ואע"ג דקנה גיזה וולד בשינוי חזינא ליה כמאן דכוליה שבחא אכתי עלה כמי שלא נגזזה ומשלם כולה משום קנסא וקאמר ליה רבי יהודה כדאיתא השתא הדרא ואי הדר תבע נמי מיניה גיזה וולד יהיב ליה דמי דמעיקר' דקנה גיזה וולד בשינוי והיכא דעדיין כל השבח עליה חוזרת כמות שהיא ואתא ר"ש למימר אפילו שבחא עליה נוטלו גזלן דשינוי קונה ולא ישלם אלא דמים ראשונים כאילו היא שומא אצלו בכסף:

    דכ"ע שבח גזילה דגזלן הוי - ובעיניה דקאמר ר' יהודה כדמעיקרא קאמר:

    למחצה לשליש כו' - כדרך מנהג המדינה למקבלי בהמות להשביחן לזמן גדול כזה:

    לא ר' יהודה ולא ר"ש - וכ"ש דכר"מ לא מתוקמא דקתני רישא גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד כו' ולר"מ משלם גיזות וולדות כדהשתא:

    איידי דנסב רישא ילדה - לאשמועינן דלא משלם גיזות וולדות כדהשתא אלא דמי פרה העומדת לילד נקט נמי סיפא ילדה:

    בכור לפשוט - שהשביחו את הנכסים קודם חלוקה ובשעת חלוקה נוטל הבכור פי שנים בקרקעות צריך להחזיר לפשוט רביע השבח של חלק בכורה במעות שאין לו ליטול פי שנים במה שהשביח זה ואם השביח בי"ב זוז כשנטל זה פי שנים בקרקע נוטל מן השבח ח' זוזים צריך להחזיר לו ב' זוזים ומעלה לו בדמים ואין נותן לו מן הקרקע אלא אם רצה מסלקו בדמים ונותן לו שני זוזים ואין יכול לומר לו הפשוט תן לי קרקע כזה שוה ב' זוזים:

    ובעל חוב ללוקח - ב"ח הטורף לקוחות בשביל חוב שיש לו על המוכר אין לו כח במה שהשביח ליקח ומסלקו ב"ח בדמים ונותן לו דמי שבחו ואין נותן לו קרקע בשיעור שבחו:

    וב"ח ליתומים - ב"ח שיורד לנכסי יתומים בשביל חוב אביהן אין לו במה שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן כלום ומעלה להן לשבחן בדמים ונותן מעות אם ירצה:

    גובה את השבח - ואינו מחזיר ללוקח כלום:

    המגיע לכתפים - כגון תבואה שגדלה כל צרכה נותנה ללוקח או דמיה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא קמא 95 עמוד ב

    1גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ואת השבח מנכסים בני חורין. דאתא בעל ארעא, ושקיל ארעיה ושבחיה.

    2מאי, לאו בעם הארץ דלא ידע דקרקע נגזלת או אינה נגזלת, ואפי' הכי קאתי בעל קרקע ושקיל לארעא ושבחה, ושמע מינה: בשוגג נמי קניס? אמרי: לא; בלוקח תלמיד חכם, וידע.

    3תא שמע: לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום ר' מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו. דמי צמרו אין, דמי צמרו ושבחו לא;׃

    4ואי סלקא דעתך בשוגג נמי קניס, דמי צמרו ושבחו בעי למיתבא ליה! אלא לאו ש"מ במזיד קניס, בשוגג לא קניס? ש"מ:

    5רבי יהודה אומר: גזילה חוזרת בעיניה. ר"ש אומר: רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף. מאי בינייהו?

    6אמר רב זביד: בשבח שעל גבי גזילה קמיפלגי ר' יהודה סבר: דנגזל הוי, ור"ש סבר: דגזלן הוי.

    7רב פפא אמר: דכ"ע שבח שעל גבי גזילה דגזלן הוי; והכא למחצה, לשליש ולרביע קמיפלגי רבי יהודה סבר: שבח שעל גבי גזילה כוליה דגזלן הוי, ורבי שמעון סבר: למחצה, לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן.

    8תנן: גזל פרה, ונתעברה אצלו וילדה; רחל, ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה. ילדה אין, לא ילדה הדרא בעינא;׃

    9בשלמא לרב זביד, דאמר: שבח שעל גבי גזילה דנגזל הוי לר' יהודה; הא מני רבי יהודה היא. אלא לרב פפא, דאמר: דגזלן הוי הא מני? לא רבי יהודה, ולא ר"ש׃

    10אמר לך רב פפא: הוא הדין אפילו לא ילדה נמי כשעת הגזילה הוא דמשלם, והא דקתני ״ילדה״ איידי דנסיב רישא ״ילדה״, נסיב סיפא נמי ״ילדה״.

    Baraita

    11תניא כוותיה דרב פפא, ר' שמעון אומר: רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף למחצה, לשליש ולרביע.

    12אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, איבעיא לן: לר' שמעון דאמר למחצה, לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן, כי מסלקינן ליה בדמי מסלקינן ליה, או דילמא מבשרא שקול׃

    13ופשטנא מהא דאמר רב נחמן אמר שמואל: שלשה שמין להן השבח, ומעלין אותן בדמים; ואלו הן: בכור לפשוט,׃

    14ובעל חוב ללוקח, ובעל חוב ליתומים.

    15אמר ליה רבינא לרב אשי, מי אמר שמואל: בעל חוב ללוקח יהיב ליה שבח? והאמר שמואל: בעל חוב גובה את השבח! א"ל לא קשיא, כאן בשבח המגיע לכתפים, וכאן בשבח שאין מגיע לכתפים.

    16אמר ליה: והא מעשים בכל יום, וקא מגבי שמואל אפי' שבח המגיע לכתפים! אמר ליה: לא קשיא;׃

    Tosafot

    דאתא בעל ארעא ושקיל ארעא ושבחא ש"מ בשוגג נמי קניס - ה"מ לשנויי דבשבח היתר על היציאה מיירי דההוא לא הוה קנס דכיון דקרקע אין נגזלת ברשותיה דמריה אשבחיה ולא דמי למטלטלי ואפילו לשמואל דאמר בפ"ק דב"מ (דף יד: ושם) דלוקח מגזלן לית ליה שבחא איכא לאוקמי כגון שקנו מידו כדאמר התם אלא דבלאו הכי משני שפיר אבל ליכא למימר דסתם שבח משמע הכל בין כנגד היציאה בין מה שיתר על היציאה דהא התם גבי פלוגתא דרב ושמואל במוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו דפליגי אם יש לו שבח אם לאו היינו ע"כ בשבח היתר על היציאה דיציאה למה לא יטול מן הנגזל מי גרע מיורד בשדה חבירו שלא ברשות ועוד דעדיפא מיניה משנינן בפ' מי שמת (ב"ב דף קנז:) מאי שבח חצי שבח ומיהו המקשה ודאי ס"ד דטריף כל השבח אף שכנגד היציאה ולפי סברתו הא דתניא בפ"ק דב"מ (דף טו.) אם השבח יותר על היציאה נוטל השבח מבעל הקרקע והיציאה מב"ח ואוקמינן בגוזל ונגזל לא אתיא כר' ' מאיר דלר"מ אפי' יציאה מנגזל לית ליה משום דקנים א"נ יש לחלק דהתם איירי בלא ידע שהיא גזולה דבשוגג כי האי לא קנים:

    דילמא בלוקח ת"ח דידע - וא"ת ואמאי גובה שבח מנכסים בני חורין דבפ"ק דב"מ (דף טו:) איפליגו בהכיר בה שאין שלו ולקחה אם מעות מתנה או פקדון אבל לכ"ע אין לו שבח וי"ל דהתם שלא באחריות והכא באחריות דבאחריות לא שייך למימר לא מתנה ולא פקדון:

    בשבח שעל גבי גזילה קמפלגי דרבי יהודה סבר דנגזל הוי - אבל שבח שלא ע"ג גזילה הוי דגזלן או משום דהוי שינוי גמור או משום תקנת השבים ואם גזל עצים ועשאן כלים או אפי' נסרים ועשאן כלים דהוי שינוי דהדר שמא מודה ר' יהודה דמשלם. כשעת הגזילה אף על גב דהוי שבח שע"ג הגזילה דכיון דטרח בהאי שינוי שייך ביה תקנת השבים ואף על גב דגבי נתן לצבוע לו אדום וצבעו שחור קאמר רבי יהודה דאם השבח יתר על היציאה כו' התם דלא נחת בתורת גזילה לא שייך תקנת השבים וכן צ"ל לרב פפא ע"כ דאמר לרבי יהודה שבח שעל גבי גזילה דגזלן הוי דהיינו משום תקנת השבים דהא ס"ל בההיא דצבוע לו אדום שינוי לא קני ובההיא לא שייך תקנת השבים כדפי' והשתא הוי סברא הפוכה דר' יהודה מדר"מ דבצבע לר"מ שינוי קונה ובגזלן אין קונה משום דקניס ולרבי יהודה בצבע שינוי לא קני ובגזלן קני משום תקנת השבים ור"ת מפרש דאין אנו צריכים לר' יהודה טעמא דתקנת השבים אלא סברא דר"י שינוי קונה ולרב זביד שבח שלא ע"ג גזילה דלא הדרא הוי דגזלן אבל שבח שע"ג גזילה דשינוי דהדר הוא ולא קני הוי דנגזל ולרב פפא אפי' דע"ג גזילה דשינוי דהדר הוא קני והוי דגזלן והא דלא קני בצבע לפי שאין מתכוין לקנותו וכן נראה דלא צריכי השתא לאוקמא ר"י כב"ש וא"ש נמי דלא חשיב ר' יהודה לעיל (בבא קמא דף צג:) בהדי הני תנאי דסברי שינוי אין קונה כי היכי דחשיב ר"ש דצביעא:

    מני לא ר' יהודה ולא ר"ש - וא"ת לעולם ר"ש היא לרב פפא ונימא הכי ילדה אין לא ילדה לא אלא הוי למחצה לשליש ולרביע וי"ל דלר"ש אפילו ילדה קאמר דלמחצה ושליש ורביע קשקיל גזלן דקאי אר"מ דאיירי בילדה:

    לר"ש כי מסלק כו' - לא בעי לר' יהודה כיון דמתקנת השבים מוקמי' לה כולה שבחא ביד גזלן פשיטא דמגופיה שקיל:

    שלשה שמין להן השבח - אע"ג דקתני ג' תנא ושייר גזלן ושייר נמי אריס שאם בא לסלקו מאריסותו מסלקו מן השבח בדמים:

    שבח המגיע לכתפים - כאן פ"ה כגון תבואה שגדלה כל צרכה ושאין מגיע לכתפים שצריכה לקרקע וקשה דאם כן לפירושו גבי ב"ח אפי' מתבואה שאין צריכה לקרקע כדאמר והא מעשים בכל יום וקמגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים ובפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נ:) משמע דלא גבי ב"ח אלא ממידי דצריכא לקרקע גבי הא דקאמר זיל הב ליה מתמרי דעל בודיא דפריך לא יהא אלא ב"ח וכה"ג מי הוי שקיל אלא דחזו לבודיא קאמינא סוף סוף כל העומד ליגזז כגזוז דמי דצריכי לדיקלא קאמינא וי"ל דשבח המגיע לכתפים קורא דבר שסופו ליתלש ולישא בכתפים אפי' כגון פגין או בוסר דצריכי לארעא ור"ת מפרש דשבח המגיע לכתפים כגון דבר הבא בטורח ובחזקת הבתים (ב"ב דף מב: ושם ד"ה שבח) מפורש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מאי לאו בעם הארץ דלא ידע דקרקע אינה נגזלת - איכא למידק, מאי קא מייתי מגזלת קרקע למטלטלין דשאני קרקע דאינה נגזלת. ומדינא נפקא בין היא בין פירות ושבח מיד גזלן ומיד לוקח מגזלן [יש לומר _ עי' ש"מ] דכיון דאינו נוטל אפילו הוצאה מן הנגזל אלא חוזר הוא אצל גזלן זהו ודאי משום קנס דאי לאו הכי הוצאה מיהא נוטל מבעל הקרקע. והראב"ד ז"ל פירש דאי לאו משום קנסא הוי שקיל כאריס היורד שלא ברשות מיהא. ואם תאמר מנא להו מיהא דלא שקיל הוצאה אי נמי כיורד שלא ברשות. וכי תימא מדקתני שבח קרקעות משמע דמסלק מכולא שבחא, הא ליתא, דגדולה מזו אמרו בשלהי מי שמת (ב"ב קנג, ב) שבח קרקעות כיצד הרי שמכר את השדה והשביחה והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין, ואוקימנא מאי שבח חצי שבח. וי"ל דאין הכי נמי דהוה מצי לדחויי לה הכין אלא דעדיפא מינה דחינן ליה ולומר דאפילו למאי דסבירא ליה דכולא שבח ובלא הוצאה קאמר אפילו הכי לא תידוק מינה מידי דבחכם דידע מיירי.

    קשיא לי, למה ליה למימר בעם הארץ דלא ידע דקרקע אינה נגזלת ובהכיר בה שאינו שלו, לימא מאי לאו בשלא הכיר בה שאינה שלו ולקחה ואפילו הכי קתני דבעל הקרקע שקיל. וי"ל שדרך התלמוד שהמקשה מרגיש מה שיכול המתרץ לדחות ומפני שבא התירוץ לא בחכם הקדים הוא ואמר מאי לאו בעם הארץ שאילו אמר מאי לאו בשאינו מכיר בה היה המתרץ צריך לומר במכיר ובתלמיד חכם. ואם תאמר כיון דמכיר בה מאי קנסא איכא דהא אמרינן בפרק שנים אוחזין (ב"מ טו, ב) הכיר בה שאינו שלו ולקחה רב אמר מעות יש לו שבח אין לו אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשם פקדון ושמואל אמר אפילו מעות אין לו אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשם מתנה, הילכך בין למר ובין למר שבח מיהא מדינא אין לו. וי"ל דהתם בשלא כתב לו את האחריות אבל הכא בשכתב לו את האחריות דכל שכתב לו אחריות אינו נותן לו לשם מתנה ולא לשם פקדון ומשום רבית ליכא, כדאמר התם בשקנו מידו, או שיש לו קרקע לגזלן לגבות ממנו, ואף על גב דסאה בסאה אסור אפילו יש לו קרקע וקנו מידו התם הלואה והכא זביני וכדאיתא התם.

    אמר רב זביד שבח שעל גבי גזילה איכא בינייהו - כלומר שנטענה ונתעברה אצלו ועדיין לא ילדה ולא גזזה. רבי יהודה סבר כולה דנגזל הוה, ולא משום דסבירא ליה לרבי יהודה שנוי במקומו עומד דאם כן לוקמה כשטה דלעיל (בבא קמא לג, ב) דאמרינן בית שמאי ורבי שמעון בן יהודה ורבי אליער בן יעקב ורבי שמעון בן אלעזר ורבי ישמעאל כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד ולא מני רבי יהודה בהדייהו, אלא טעמיה דרבי יהודה או משום דקניס ליה נמי כרבי מאיר אלא דרבי מאיר קניס טובא ורבי יהודה לא קניס אלא בשעל גבי גזלה לחוד, ורבי שמעון סבר דאפילו שעל גבי גזלה שבקינן ליה כמי ששם את הבהמה ואינו משלם אלא דמים ראשונים, כאילו היא שומא אצלו בכסף, ואי נמי י"ל דסבירא ליה לרבי יהודה דשנוי כזה כל שהוא עדיין על גבי גזלה אינו כשנוי שאינו חוזר אלא כשנוי שחוזר, והיינו דגזלה חוזרת בעיניה. ורב פפא אמר דכולי עלמא שבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי כלומר או כולו או מקצתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומאי חוזרת בעיניה כעין שגזלה. וטעמיה דרבי יהודה משום תקנת השבין דאילו מדינא כל שהוא על גבי גזילה הרי הוא כשנוי החוזר אלא משום התקנה אמרו שיהא כולו לגזלן. ואף על גב דאמרו לעיל דבגזלה קיימת לא עשו בו תקנה הני מילי בעיקר גזלה שגזל אבל לא בשבח שהשביחה ואף על פי שהוא עדיין על גבי גזלה, והיינו דאמרינן גבי בעיא דרבא דבעי השביח אינו יהודי מהו אמר ליה רב אחא לרבינא תקנתא לאינו יהודי קמבעי' ליה ואמרינן כיון דמעיקרא דישראל והשתא נמי דישראל עבוד רבנן תקנתא או דלמא כיון דישראל אינו באמצע לא, דאלמא משום תקנה הוא דקני והיינו שבח שעל גבי גזילה.

    אלא לרב פפא דאמר דגזלן הוי מאי איריא ילדה אפילו לא ילדה נמי. ואיכא למידק, מאי קשיא ורבי שמעון היא וטעמא דילדה הא לא ילדה מחצה שליש ולרביע נוטל הא כולו לא, תירצו בתוספות דמשמע להו לרבי שמעון אפילו בשילדה או גזזה רואין אותה כאילו היא שומא אצלו.

    לרבי שמעון דאמר למחצה ולשליש ולרביע כי מסלקינן ליה כו' - ואיכא למידק, מאי טעמא בעי לה אליבא דרבי שמעון ליבעי אליבא דרבי יהודה דלדידיה כולא שבחא דגזלן הוי, והראב"ד ז"ל תירץ דלרבי יהודה פשיטא להו דמדקאמר רבי יהודה גזילה חוזרת בעיניה משמע שהגזלן נוטל השבח ואין הנגזל מסלק בדמים.

    שלשה שמין להם השבח ומעלין אותן בדמים - פירש ר"ח ז"ל ואיפשטא דליכא מאן דמעלין אותן בדמים אלא אלו שלשה. ותימה, דהא איכא אריס כדמשמע בפרק המקבל, ונ"ל דהכי קאמר שלשה שמין ומעלין אותן בדמים ומה לוקח או יתומים מעלין בדמים גזלן לא כל שכן.

    בעל חוב ליתומים - פירוש מדשווי ניהליה אפותיקי מפורש בפרק המקבל כתבתי בארוכה וכן כתבתי שם אם דין בעל חוב עם היתומים ודין בעל חוב עם הלוקח ליטול כל השבח בלא הוצאה אם לאו.

    והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח - כלומר ואינו נותן הוצאה שכך כתב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפיה ואמריק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון וכדאיתא בפרק שנים אוחזין (ב"מ טו, א), וכבר כתבתי שם בארוכה אם בעל חוב נוטל כל השבח או חצי השבח וכאותה שאמרו בפרק מי שמת (ב"ב קנז, ב) מאי שבח חצי שבח, וכן כתבתי שם בארכה כדשווי' ניהליה אפותיקי מפורש אי שקיל ליה כולו בעל חוב ואף על גב דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא בלא שבחא וכדעת הרי"ף ז"ל או שיעור מאי דמסיק ביה בלחוד וכדעת רש"י ז"ל, ושם כתבתי בארוכה ושסוגיות השמועה שם מתחוורת יותר כדברי הרי"ף ז"ל.

    שבח המגיע לכתפים - היינו שבח הבא מחמת עמל כתפיו, וכתפים פי' עמלו, ושבח שאין מגיע לכתפים היינו שבח שהשביחו נכסים מעצמן כדיקלא ואלים, ארעא ואסקה שרטון, וכדמוכח בפרק יש נוחלין (ב"ב קלה, ב) גבי זה אחי אינו נאמן דתנן יחזרו נכסים למקומן נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו, ואמרינן עלה בעי רבא בשבח ששבחו נכסים מאליהן מהו, בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך דכנפלו לו נכסים ממקום אחר דמי, אלא כי תבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקה שרטון. כן פירש רבינו תם ז"ל. אבל הרי"ף ז"ל ור"ח ורש"י ז"ל פירשו מגיע לכתפים פירוש שהגיע לבצור ולנטול על הכתף ושאין מגיע לכתפים שלא הגיע לבצור. ואין פירושו מחוור, וכבר כתבתי בארוכה בפרק שנים אוחזין (ב"מ טו, א).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 95b

    Bava Kamma 95b. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 353 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 95b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026