Talmud Builders

    Bava Kamma 99a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 99a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and it was burned in the cauldron in which it was dyed, the dyer gives the owner the value of his wool. The Gemara infers: The value of his wool, yes, the dyer must pay that amount, but the value of the wool and its enhanced value, no, he need not pay. The Gemara suggests: Is this not referring to a case where the wool was burned after falling into the cauldron and the dye had taken hold, so that there is enhanced value, and one can learn from the mishna that a craftsman acquires ownership rights through the enhancement of the vessel, and therefore the dyer need not pay the enhanced value?

    2Shmuel said: This is not a proof. With what are we dealing here? We are dealing with a case where the wool was burned at the moment of falling into the cauldron, before the dye had taken hold, so that there is no enhancement. The Gemara asks: But according to this opinion, what would the halakha be if it was burned after falling into the cauldron, when the dye had taken hold? Would the dyer give the owner the value of his wool and its enhancement? Shall we say that Shmuel does not accept the statement of Rav Asi, and holds that a craftsman does not acquire ownership rights through the enhancement of the vessel?

    3The Gemara rejects this statement. Shmuel could have said to you: With what are we dealing here in the mishna? We are dealing with a case where the wool and herbs used in the dye both belong to the homeowner, and the dyer is taking only the payment of his hand, i.e., the wages for his labor, and nothing else. In this case, the craftsman does not acquire ownership rights through the enhancement of the vessel, but in a case where the craftsman provides the materials, he does acquire such rights.

    4The Gemara asks: If so, i.e., if the homeowner’s herbs were also ruined by the dyer, the mishna should have said that the dyer gives the owner the value of his wool and herbs, not just the value of his wool. Rather, Shmuel is merely dismissing the Gemara’s proof with regard to the statement of Rav Asi that a craftsman acquires a vessel through its enhancement, by saying that the mishna could be understood otherwise. He does not, however, state his own opinion on this matter.

    5The Gemara offers another suggestion: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who gave his garment to a craftsman, and the craftsman concluded the work and notified the owner that the work was complete, even if the owner delays paying the craftsman from now until ten days henceforth, he does not violate, for this delay, the prohibition of: “You shall not oppress your neighbor, nor rob him; the wages of a hired worker shall not abide with you all night until the morning” (Leviticus 19:13). If the craftsman gave the garment to him at midday, then once the sun has set and the owner has not paid him, the owner does violate, for this delay, the prohibition against delaying the payment of wages.

    6The Gemara concludes: And if it enters your mind to say that a craftsman acquires ownership rights through the enhancement of the vessel, why does the owner violate the prohibition against delaying the payment of wages? It is as if the craftsman acquired the garment, and the payment is considered to be a purchase of the garment by the owner, rather than a wage.

    7The Gemara responds: Rav Mari, son of Rav Kahana, said: The baraita is stating the halakha with regard to the laundering of a thick garment, where there is no enhancement of the garment. Therefore, the craftsman does not acquire it.

    8The Gemara asks: Ultimately, to what end did the owner of the garment give it to the craftsman? He gave it to him in order to soften it. Once he has softened it, that is its enhancement, and the craftsman has therefore acquired it. The Gemara responds: No; it is necessary to teach this halakha in a case where the owner hired the craftsman for treading, i.e., to forcefully tread on the garment in water until it softens, with the owner paying the craftsman a ma’a coin for each tread. The difference is that this is considered hired labor, where the craftsman is paid based on the amount of times he performed an action, and not contractual labor, where he is paid based on the outcome, in this case, a softened garment.

    9The Gemara comments: And with regard to what entered our minds initially, that the owner did not hire the worker for treading but rather he hired him like a craftsman based on the assumption that the garment would be returned laundered, this supports the opinion of Rav Sheshet. As they asked Rav Sheshet: If one hires a contractor, who is not paid an hourly wage but is paid upon the completion of his task, and the one who hired him does not pay him on the day that he completes the work, does he violate, for this delay, the prohibition against delaying the payment of wages, or does he not violate the prohibition? And Rav Sheshet said to them: He does violate the prohibition.

    10The Gemara asks: Shall we say based on this statement that Rav Sheshet disagrees with the statement of Rav Asi, who holds that a craftsman acquires ownership rights through the enhancement of the vessel, and his payment is not considered to be a wage? Shmuel bar Aḥa said: Rav Sheshet is discussing a specific type of contractor, and he stated his ruling with regard to an agent tasked with the delivery of a letter, in which case, since the contractor’s only task is to deliver the letter, there is no enhancement through which he might acquire ownership rights. Consequently the prohibition against delaying the payment of wages applies.

    11The Gemara suggests: Let us say that the statement of Rav Asi, that a craftsman acquires ownership rights through the enhancement of the vessel, is the subject of a dispute between tanna’im . As it is taught in a baraita : If a woman gave gold to a goldsmith, instructing him: Fashion bracelets, earrings, or rings for me, and I will be betrothed to you as payment for your work, then once he has fashioned them she is betrothed; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She is not betrothed until money enters her possession.

    12The Gemara asks: What is this money mentioned by the Rabbis? If we say it means that very money, i.e., the rings she ordered, then by inference Rabbi Meir holds that even that very money is not required in order for the betrothal to take effect. But with what does he betroth her? He has given her nothing but the jewelry. Rather, it is obvious. To what money are the Rabbis referring? They must be referring to when he betroths her via other money, i.e., the payment she owes him for his service. According to the opinion of the Rabbis, in order for the betrothal to take effect he must give her additional money, while according to Rabbi Meir the betrothal takes effect when he gives her the jewelry.

    13The Gemara prefaces its explanation of the connection to the issue at hand by delineating two assumptions: And those who say that Rabbi Meir and the Rabbis are engaging in a dispute with regard to the issue of a craftsman acquiring ownership rights through the enhancement of a vessel assumed that everyone agrees that the obligation to pay a wage is incurred continuously from the beginning of the period he was hired to its end, i.e., the obligation to pay for a service begins when the hired party commences work, and the sum owed increases as he proceeds. The fact that he is not paid from the time he commences work establishes the wages as a debt. Consequently, the wages now have the status of a loan. And they also assumed that everyone agrees that with regard to one who betroths a woman with a loan that she is not betrothed. She therefore cannot be betrothed to him by not having to pay the wages for his work.

    14Based on these assumptions, the Gemara asks: What, is it not that they disagree with regard to whether a craftsman acquires ownership rights through the enhancement of the vessel? As Rabbi Meir holds that a craftsman acquires ownership rights through the enhancement of the vessel, and since he owns the enhanced value of the vessel, when he gives the jewelry to her he is giving her something valuable of his own, and she is betrothed. And the Rabbis hold that a craftsman does not acquire ownership rights through the enhancement of the vessel, and since a craftsman, in this case, the goldsmith, does not own the jewelry, he cannot betroth a woman with it.

    15The Gemara rejects this explanation of the dispute: No, it is possible that everyone agrees that a craftsman does not acquire ownership rights through the enhancement of the vessel, but here they disagree with regard to the issue of whether the obligation to pay a wage is incurred continuously from the beginning of the period he was hired to its end.

    16Rabbi Meir holds that the obligation to pay a wage is incurred only at the end of the period for which he was hired, i.e., the owner is obligated to pay only when the work is complete, and therefore the goldsmith’s wages do not have the status of a loan, but of a sum of money that she becomes obligated to give him at that time. If he gives her the jewelry without asking for that money, it is as though he gave the money from his wages to her, and she may be betrothed with it. And the Rabbis hold that the obligation to pay a wage is incurred continuously from the beginning of the period he was hired to its end, and therefore his wages have the status of a loan, and she cannot be betrothed with them and must be given additional money.

    17And if you wish, say instead that everyone agrees that the obligation to pay a wage is incurred continuously from the beginning of the period he was hired to its end, and here they disagree with regard to one who betroths a woman with a loan. As Rabbi Meir holds that with regard to one who betroths a woman with a loan, she is betrothed. And the Rabbis hold that with regard to one who betroths a woman with a loan, she is not betrothed.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והקדיחו יורהנתקלקל הצבע מעצמו:

    לאחר נפילהלאחר שקלט הצבע ונעשה שבח בצמר:

    לימא שמואל לית ליה דרב אסיהואיל ומהדר לאוקמי בהכי מתניתין ומהשתא לא עבדינן כרב אסי דהא קיימא לן כשמואל בדיני:

    אמר לךהא מתניתין דמשמע דאי הקדיח לאחר נפילה יהיב ליה נמי דמי שבחיה כגון שצמר וסמנין דבעל הבית דהא ליכא למימר אומן קונה בשבח כלי דסמנין הוא דמשבחי ליה וצבע שכיר בעלמא הוא ודאי אומן שהסמנין שלו קונה בשבח כלי ואין משלם אלא דמי צמרו:

    דחויי מדחי ליהכלומר ממתניתין לא תסייעיה ולא משום דנשמע מינה דשמואל פליג אדרב אסי:

    אמאי עוברהא זבוני קא מזבן ליה ניהליה ולא שכירות היא:

    בגרדא דסרבלאפלוקי"ר בגדים:

    לבטושיפלארא"ש בלע"ז ושכרו לדרכה והתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה במעה דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא:

    ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא דלא אגריה למנין בטשיוקבלנות הוא וקתני עובר:

    מסייע ליה לרב ששתלא גרסינן נימא:

    נימא פליגא דרב ששת אדרב אסידמדקאמר עובר קסבר אין אומן קונה בשבח כלי ולא זביני נינהו וכיון דלא קני בשבחא היכא דנתן לו עצים לעשות מהן תיבה ועשאה ושיברה משלם תיבה:

    בשליחא דאיגרתאדקבלנות היא שלא שכרו ליום אלא להוליך לו אגרת למקום פלוני בההיא קאמר רב ששת דעובר דליכא שבחא דליקני:

    עשה לי שיריןצמידין משלי אקדש לך בשכר פעולתך:

    ישנה לשכירות מתחילה ועד סוףכיון שעלה שכרו לפרוטה נתחייבה לו מיד פרוטה והויא ליה מלוה גבה ואי לאו דאומן קונה בשבח כלי משום שכירות לא לימא ר"מ דתתקדש דהמקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה ואינה בעין אלא משום דקסבר אומן קונה בשבח כלי וכי יהיב לה ניהליה מקדשה בשבחא דאית ליה בגוויה אף על פי שלא נתן לה ממון אחר ורבנן סברי לא קני ואינה מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה:

    אינה לשכירות אלא לבסוףכי מהדר להו ניהלה הלכך לאו מלוה הוא:

    בבא קמא 99 עמוד א

    1והקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו. דמי צמרו אין, דמי צמרו ושבחו לא; לאו שהקדיחו לאחר נפילה, דאיכא שבחא, ושמע מינה אומן קונה בשבח כלי?

    2אמר שמואל: הכא במאי עסקינן כגון שהקדיחו בשעת נפילה, דליכא שבחא. אבל הקדיחו לאחר נפילה מאי? נותן לו דמי צמרו ושבחו?! לימא שמואל לית ליה דרב אסי?

    3אמר לך שמואל: הכא במאי עסקינן כגון דצמר וסמנין דבעל הבית, וצבע אגר ידיה הוא דשקיל.

    4אי הכי, ״נותן לו דמי צמרו וסמנין״ מיבעי ליה! אלא שמואל דחויי קא מדחי ליה.

    5תא שמע: הנותן טליתו לאומן; גמרו והודיעו אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר עליו משום (ויקרא יט, יג) ״לא תלין״. נתנה לו בחצי היום כיון ששקעה עליו החמה, עובר עליו משום ״בל תלין״.

    6ואי ס"ד אומן קונה בשבח כלי, אמאי עובר משום ״בל תלין״?

    7אמר רב מרי בריה דרב כהנא: בגרדא דסרבלא, דליכא שבחא.

    8סוף סוף, למאי יהבה נהליה לרכוכי; כיון דרככיה, היינו שבחא! לא צריכא, דאגריה לביטשי ביטשא ביטשא במעתא, דהיינו שכירות.

    9ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דלא אגריה לביטשי, מסייע ליה לרב ששת דבעו מיניה מרב ששת: קבלנות, עובר עליו משום ״בל תלין״, או אינו עובר? ואמר להו רב ששת: עובר.

    10לימא דרב ששת פליגא אדרב אסי? אמר שמואל בר אחא: בשליחא דאיגרתא.

    11לימא כתנאי? ״עשה לי שירים, נזמין וטבעות, ואקדש לך״, כיון שעשאן מקודשת, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה.

    12מאי ״ממון״? אילימא אותו ממון, מכלל דר"מ סבר אותו ממון לא?! אלא במאי מקדשא? אלא פשיטא, מאי ״ממון״ ממון אחר;׃

    13וסברוה דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף; ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת.

    14מאי, לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי? דר"מ סבר: אומן קונה בשבח כלי, ורבנן סברי: אין אומן קונה בשבח כלי?

    15לא, דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי; אלא הכא בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף קא מיפלגי׃

    16רבי מאיר סבר: אין לשכירות אלא לבסוף, ורבנן סברי: יש לשכירות מתחילה ועד סוף.

    17ואי בעית אימא: דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, והכא במקדש במלוה קמיפלגי דרבי מאיר סבר: המקדש במלוה מקודשת, ורבנן סברי: המקדש במלוה אינה מקודשת.

    Tosafot

    הכא במאי עסקינן בצמר וסמנין דבעל הביתהו"מ למפרך מאי דוחקיה לאוקמי בצמר וסממנין דבעל הבית ודוקא בשעת נפילה לוקמה בסממנין דפועל ואפילו לאחר נפילה אלא משום דאית ליה עדיפות למיפרך:

    דאגריה לביטשיפי' בקונטרס שהתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה במעה דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא תימה מה ר"ל דמ"מ הרי קבלן הוא ולא שכיר יום ובהמקבל (ב"מ דף קיב. ושם) פירשה בע"א דאגריה לבטשי כשבא לבית הגרדי בוטשין ברגלים בתוך הכלי במים ומיהו לא בקבלנות עסקינן אלא בשכירות בין ישביח בין לא ישביח שכרו לפי מנין בטישות כך וכך בטישות בכך וכך מעות עכ"ל וי"מ דכי אגריה לבטשי עובר משום בל תלין אביטשא קמייתא דבההיא ליכא שבחא וא"ת אמאי לא תירץ דבשכיר יום עסקינן ויש לומר משום דקתני וגמר והודיעו ובשכיר יום מאי הודעה שייכא:

    בשליחא דאגרתאההוא דלעיל לא מצי לאוקמי בשליחא דאיגרתא דהא בהדיא קתני הנותן טליתו אבל בענין דרב ששת דהכא ה"מ לאוקמי דאגריה לביטשא וא"ת והיכי מוקי לה בשליחא דאגרתא והא בהדיא בהמקבל (שם) פירש בעייתו דמספקא ליה אי אומן קונה בשבח כלי אי לא דקאמר בעו מיניה מרב ששת קבלן עובר בבל תלין או אין עובר אומן קונה בשבח כלי ואין עובר או אין אומן קונה בשבח כלי ועובר וי"ל שהם שאלו סתם וגמרא הוא שמפרש שאילתו כן שסבור שבזה מסתפק וכן אורחיה דגמרא לעיל בריש פ"ב (בבא קמא דף יט.) ובכמה מקומות ואין להאריך:

    אלא במאי מקדשאאור"י דסברא הוא שאין מקודשת במה שמוחל לה שכרו אפי' לא יהא אומן קונה בשבח כלי אלא מלוה יש לו עליה והוא מוחל לה אין מקודשת שאין דעתה להתקדש עד שיבאו השיראים והנזמים לידה ועוד אור"י ונראה לו עיקר שאפי' שניהם רוצים שיחולו קודם הגעת ממון לידה אינה מקודשת אע"פ שמתחייבת לו ראשון ראשון לפי שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כיון שאין יכול לתובעה בדין שכרו עד שיגיע הממון לידה ואין חשוב כנותן לה כלום בתחילתו עד שתבא שעה שיכול לתובעה בדין:

    ואיבעית אימא דכ"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד סוףדאי אינה אלא בסוף כיון שנגמרה כל המלאכה שאין מתחייב שכרו אלא הכל יחד ואז מוחל לה בתורת קדושין לא חשיב מלוה ואין לדקדק מכאן דכן הלכה דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כיון דלא מצי למימר בע"א אבל יש להביא ראיה מפ"ק דע"ז (דף יט: ושם) גבי הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותה וקאמר בגמרא אם בנה שכרו מותר ומפרש טעמא משום דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אימת מיתסרא במכוש אחרון מכוש אחרון לית בה שוה פרוטה וליכא דפליג התם משמע דהכי הלכתא ואע"ג דקיי"ל דשכירות אין משתלמת אלא לבסוף אפי' למ"ד ישנה מודה דאין משתלמת אלא לבסוף כדנפקא לן באיזהו נשך (ב"מ דף סה. ושם) מדכתיב כשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אין משתלמת אלא לשנה אחרת והא דאמר נמי דפועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום הוי אפי' למ"ד אינה אלא לבסוף דכשחוזר בו ואין רוצה לפעול יותר אז הוא הסוף ולא נ"מ בפלוגתא דישנה לשכירות ואין לשכירות אלא לענין הך דשמעתא אי הויא מלוה אי לאו ולענין ההיא דע"ז:

    רבי מאיר סבר המקדש במלוה מקודשתותימה בפרק ב' דקדושין (דף מז.) אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר מלוה הרי היא כפקדון ואם לא נשתייר הימנו כלום אינה מקודשת משום דאין בעין ואין סברא לומר דמה שהחזיר לה הנזמים חשיב כמלוה בעין כיון דאין אומן קונה בשבח כלי ועוד דאם כן אמאי אין מקודשת לרבי מאיר ללישנא דלעיל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא צריכא דצמר וסממנין דבעל הביתואיכא למידק מאי דוחקא לשמואל לאוקמי בשהקדיחתו בשעת נפילה וצמר וסממנין דבעל הבית לוקמה בשהקדיחתו אפילו לאחר נפילה וסממנין דצבע. וי"ל משום דאורחא דמלתא הכי דבעל הצמר יהיב סממנין. ועוד י"ל דתלמודא הוי מצי למיפרך הכי אלא דעדיפא מינה אקשי ליה אי הכי צמר וסממנין מבעי' ליה.

    צבע אגר ידיה דאית ליהכלומר וכל השבח אינו בא אלא מן הצמר והסממנים. ואיכא למידק, אם כן מאי שנא נתן לו עצים לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ואמאי קונה האומן בשבח כלי והלא האומן אין לו אלא שכר ידיו. תירץ הראב"ד ז"ל דלגבי צמר סממנין הוא דעבדי לשבחא ואומן לא קנה בהו ולא מידי אבל עצים כיון דלא צריכין לסממנין אלא לאומנותיה של אומן אומנותיה זה הוא סמניו.

    דאגריה לבטשי כל בטשי ובטשי במעתאפירש רש"י ז"ל שהתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה ודריכה במעתא שאינו קבלן דליקני בשבח לו אלא שכר יום. ואינו דאם כן מאי כל בטשי ובטשי במעתא דקאמר דלמה למימר הכי. ואי משום דהוה שכר יום לימא הכא במאי עסקינן בשכר יום. ויש מפרשים דשכרו לבטשי וכל בטשי במעתא עובר משום בל תלין אבטשי קמייתי דבההיא ליכא שבחא ואיכא שכירות מעתא חדא. ואם תאמר אכתי תיקשי אמאי לא תירץ ליה דבשכיר יום עסקינן. י"ל משום דלישנא דברייתא לא משמע הכי דקתני וגמר והודיע ואי בשכיר יום מאי הודאה שייכא.

    הכי גרסינןולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דלא אגרין לבטשי מסייע לרב ששת דבעי מיניה מרב ששת וכו'. ופשט להו עובר דהא ברייתא נמי אמרה הכי דעובר. ובתר הכי אמרינן לימא דרב ששת פליגא אדרב אשי מדקפשט רב ששת דעובר אלמא אין אומן קונה בשבח כלי. וכן גריס רש"י ז"ל וגירסת הספרים דגרסי' ולמה דסליק אדעתיה מעיקרא הא דבעו מרב ששת כו' ופשט להו דעובר לימא דרב ששת פליגא אדרב אשי ליתא להאי גירסא כלל, דפירושו דהא ברייתא כי מפרשינן כדמעיקרא או כדמפרשינן לה כי השתא דאגריה לבטשי לא מעלה ולא מוריד להא דרב ששת דהא רב ששת בהדיא פשט להו דקבלנות עובר משום בל תלין אלמא אין אומן קונה בשבח כלי אית ליה וכי מפרשינן נמי כי השתא דאגרי לבטשא איכא למימר דרב ששת פליג אדרב אשי דרב ששת לאו אהא ברייתא סמיך ולא מינה פשיט להו.

    אמר רב שמואל בר אבא (בשליחותו דאגרא) [בשליחא דאגרתא]איכא למידק דהא התם בפרק המקבל (ב"מ קיב א) פירשו בהדיא ספיקא דאומן קונה בשבח כלי הוא דבעו מיניה כדאיתא בהדיא בשלהי פרק המקבל דהכי גרסינן התם בעי מיניה מרב ששת קבלנות עובר משום בל תלין אומן קונה בשבח כלי ואינו עובר או אינו קונה בשבח ועובר. תירצו בתוספות דיש לומר דהם שאלו סתם אלא משום דסבירא ליה לתלמודא דעיקר השאלה משום אומן קונה בשבח כלי או לא הכניסו בדברי השואל כן. ויש כיוצא בזו בפרק קא דנדרים (צ, א) דאמרינן התם בעי רבינא הזמינו לבית הכסא מהו וכן הזמינו לבית המרחץ מהו זימון מועיל או אינו מועיל ובפרק קמא דשבת (י, א) אמרינן דבית הכסא בלחוד הוא דמבעיא ליה לרבינא משום דנפיש זוהמיה אבל מרחץ דלא נפיש זוהמא פשיטא ליה דאין זימון. ויש עוד כיוצא בהן בתלמוד.

    הא ברייתא דעשה לי שירין ונזמים וטבעתפירשתיה בקידושין פרק האיש מקדש בו ובשלוחו.

    ישנה לשכירות מתחלה ועד סוףוהוה ליה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת. ואיכא למידק דהא מלוה שיש עליה משכון היא שהרי אומן תפס ליה אאגריה וכדאמרינן בפרק השוכר את האומנין (ב"מ פ, ב) ואמרינן בפרק קמא דקידושין (יט, א) דהמקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדרבי יוסי ב"ר יהודה, ותירצו בתוספות דהכא מיירי כשהאומן עושה הנזמין בבית האשה דכיון שעושה אותם בביתה לא תפיס להו אאגרי. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דמא שנא בביתה מכל מקום השירים ונזמין מסירים הם ביד אומן והוא תפוס בה מן הדין משום שכירותו ועוד דאם כן לפלוג וליתני בדידה. ונ"ל שלא אמרו מקדש במלוה שיש עליה משכון אלא במשכון שמשכנו בידו בעל המשכון שקנאו או מדרבי יצחק דאמר מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה או מדרבי יוסי ב"ר יהודה אבל אומן אין כלי משכון בידו אלא דאיהו תפיס ליה מנפשיה ואגריה, ותדע לך דהא תנין (ב"מ שם) כל האומנין שומר שכר ואמרינן עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כרבי מאי דתניא שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר ואמרינן אפילו תימא רבי מאיר בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ומוגיר ליה לדידיה הוי עליה שומר שכר אלמא אפילו לכשתמצא לומר דמתניתין רבי מאיר הוא לא משום דתפיס ליה אאגריה אתיא לה להאי לישנא ואילו חשבת ליה כמלוה על משכון בין הלווהו מעות בין הלווהו פירות הוה שומר שכר לרבי מאיר דתנין התם המלוה על המשכון שומר שכר רבי יהודה אומר הלווהו מעות שומר חנם הלווהו פירות שומר שכר. וסתם מתניתין רבי מאיר היא, ואפילו ללישנא דמחליף התם רבה בר אבהו ותני שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם ולומר דמתניתין רבי מאיר דסתם מתניתין כוותיה ודלא כרבי יהודה ואם איתא מתניתין אפילו רבי יהודה היא דהא במלוה פירות על המשכון מודה רבי יהודה דהוי שומר שכר כדאיתא במתניתין ואומן כהלווהו פירות הוא דניחא ליה (דהלוהו) [דלקרוהו _ ש"מ] ועוד דהא קיימא לן דאין אומן שומר שכר אלא באומר הבא מעות וטול את שלך דגלי אדעתיה דתפיס אאגריה הא טול את שלך והבא מעות ואי נמי באומר גמרתיו (הא לאו הכי) [בש"מ ליתא לג' תיבות אלו] הוי שומר חנם והכא לא קאמר ליה הבא מעות וטול את שלך, כנ"ל וכבר כתבתיה בארוכה בקדושין בפרק האיש מקדש (קידושין מח, ב ד"ה אמרי).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 99a

    Bava Kamma 99a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 332 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והקדיחו יורה נתקלקל הצבע מעצמו:

    לאחר נפילה לאחר שקלט הצבע ונעשה שבח בצמר:

    לימא שמואל לית ליה דרב אסי הואיל ומהדר לאוקמי בהכי מתניתין ומהשתא לא עבדינן כרב אסי דהא קיימא לן כשמואל בדיני:

    אמר לך הא מתניתין דמשמע דאי הקדיח לאחר נפילה יהיב ליה נמי דמי שבחיה כגון שצמר וסמנין דבעל הבית דהא ליכא למימר אומן קונה בשבח כלי דסמנין הוא דמשבחי ליה וצבע שכיר בעלמא הוא ודאי אומן שהסמנין שלו קונה בשבח כלי ואין משלם אלא דמי צמרו:

    דחויי מדחי ליה כלומר ממתניתין לא תסייעיה ולא משום דנשמע מינה דשמואל פליג אדרב אסי:

    אמאי עובר הא זבוני קא מזבן ליה ניהליה ולא שכירות היא:

    בגרדא דסרבלא פלוקי"ר בגדים:

    לבטושי פלארא"ש בלע"ז ושכרו לדרכה והתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה במעה דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 99a · Sefaria

    Tosafot

    הכא במאי עסקינן בצמר וסמנין דבעל הבית הו"מ למפרך מאי דוחקיה לאוקמי בצמר וסממנין דבעל הבית ודוקא בשעת נפילה לוקמה בסממנין דפועל ואפילו לאחר נפילה אלא משום דאית ליה עדיפות למיפרך:

    דאגריה לביטשי פי' בקונטרס שהתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה במעה דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא תימה מה ר"ל דמ"מ הרי קבלן הוא ולא שכיר יום ובהמקבל (ב"מ דף קיב. ושם) פירשה בע"א דאגריה לבטשי כשבא לבית הגרדי בוטשין ברגלים בתוך הכלי במים ומיהו לא בקבלנות עסקינן אלא בשכירות בין ישביח בין לא ישביח שכרו לפי מנין בטישות כך וכך בטישות בכך וכך מעות עכ"ל וי"מ דכי אגריה לבטשי עובר משום בל תלין אביטשא קמייתא דבההיא ליכא שבחא וא"ת אמאי לא תירץ דבשכיר יום עסקינן ויש לומר משום דקתני וגמר והודיעו ובשכיר יום מאי הודעה שייכא:

    בשליחא דאגרתא ההוא דלעיל לא מצי לאוקמי בשליחא דאיגרתא דהא בהדיא קתני הנותן טליתו אבל בענין דרב ששת דהכא ה"מ לאוקמי דאגריה לביטשא וא"ת והיכי מוקי לה בשליחא דאגרתא והא בהדיא בהמקבל (שם) פירש בעייתו דמספקא ליה אי אומן קונה בשבח כלי אי לא דקאמר בעו מיניה מרב ששת קבלן עובר בבל תלין או אין עובר אומן קונה בשבח כלי ואין עובר או אין אומן קונה בשבח כלי ועובר וי"ל שהם שאלו סתם וגמרא הוא שמפרש שאילתו כן שסבור שבזה מסתפק וכן אורחיה דגמרא לעיל בריש פ"ב (בבא קמא דף יט.) ובכמה מקומות ואין להאריך:

    אלא במאי מקדשא אור"י דסברא הוא שאין מקודשת במה שמוחל לה שכרו אפי' לא יהא אומן קונה בשבח כלי אלא מלוה יש לו עליה והוא מוחל לה אין מקודשת שאין דעתה להתקדש עד שיבאו השיראים והנזמים לידה ועוד אור"י ונראה לו עיקר שאפי' שניהם רוצים שיחולו קודם הגעת ממון לידה אינה מקודשת אע"פ שמתחייבת לו ראשון ראשון לפי שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כיון שאין יכול לתובעה בדין שכרו עד שיגיע הממון לידה ואין חשוב כנותן לה כלום בתחילתו עד שתבא שעה שיכול לתובעה בדין:

    ואיבעית אימא דכ"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף דאי אינה אלא בסוף כיון שנגמרה כל המלאכה שאין מתחייב שכרו אלא הכל יחד ואז מוחל לה בתורת קדושין לא חשיב מלוה ואין לדקדק מכאן דכן הלכה דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כיון דלא מצי למימר בע"א אבל יש להביא ראיה מפ"ק דע"ז (דף יט: ושם) גבי הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותה וקאמר בגמרא אם בנה שכרו מותר ומפרש טעמא משום דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אימת מיתסרא במכוש אחרון מכוש אחרון לית בה שוה פרוטה וליכא דפליג התם משמע דהכי הלכתא ואע"ג דקיי"ל דשכירות אין משתלמת אלא לבסוף אפי' למ"ד ישנה מודה דאין משתלמת אלא לבסוף כדנפקא לן באיזהו נשך (ב"מ דף סה. ושם) מדכתיב כשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אין משתלמת אלא לשנה אחרת והא דאמר נמי דפועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום הוי אפי' למ"ד אינה אלא לבסוף דכשחוזר בו ואין רוצה לפעול יותר אז הוא הסוף ולא נ"מ בפלוגתא דישנה לשכירות ואין לשכירות אלא לענין הך דשמעתא אי הויא מלוה אי לאו ולענין ההיא דע"ז:

    רבי מאיר סבר המקדש במלוה מקודשת ותימה בפרק ב' דקדושין (דף מז.) אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר מלוה הרי היא כפקדון ואם לא נשתייר הימנו כלום אינה מקודשת משום דאין בעין ואין סברא לומר דמה שהחזיר לה הנזמים חשיב כמלוה בעין כיון דאין אומן קונה בשבח כלי ועוד דאם כן אמאי אין מקודשת לרבי מאיר ללישנא דלעיל:

    Tosafot on Bava Kamma 99a · Sefaria

    Rashba

    לא צריכא דצמר וסממנין דבעל הבית ואיכא למידק מאי דוחקא לשמואל לאוקמי בשהקדיחתו בשעת נפילה וצמר וסממנין דבעל הבית לוקמה בשהקדיחתו אפילו לאחר נפילה וסממנין דצבע. וי"ל משום דאורחא דמלתא הכי דבעל הצמר יהיב סממנין. ועוד י"ל דתלמודא הוי מצי למיפרך הכי אלא דעדיפא מינה אקשי ליה אי הכי צמר וסממנין מבעי' ליה.

    צבע אגר ידיה דאית ליה כלומר וכל השבח אינו בא אלא מן הצמר והסממנים. ואיכא למידק, אם כן מאי שנא נתן לו עצים לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ואמאי קונה האומן בשבח כלי והלא האומן אין לו אלא שכר ידיו. תירץ הראב"ד ז"ל דלגבי צמר סממנין הוא דעבדי לשבחא ואומן לא קנה בהו ולא מידי אבל עצים כיון דלא צריכין לסממנין אלא לאומנותיה של אומן אומנותיה זה הוא סמניו.

    דאגריה לבטשי כל בטשי ובטשי במעתא פירש רש"י ז"ל שהתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה ודריכה במעתא שאינו קבלן דליקני בשבח לו אלא שכר יום. ואינו דאם כן מאי כל בטשי ובטשי במעתא דקאמר דלמה למימר הכי. ואי משום דהוה שכר יום לימא הכא במאי עסקינן בשכר יום. ויש מפרשים דשכרו לבטשי וכל בטשי במעתא עובר משום בל תלין אבטשי קמייתי דבההיא ליכא שבחא ואיכא שכירות מעתא חדא. ואם תאמר אכתי תיקשי אמאי לא תירץ ליה דבשכיר יום עסקינן. י"ל משום דלישנא דברייתא לא משמע הכי דקתני וגמר והודיע ואי בשכיר יום מאי הודאה שייכא.

    הכי גרסינן ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דלא אגרין לבטשי מסייע לרב ששת דבעי מיניה מרב ששת וכו'. ופשט להו עובר דהא ברייתא נמי אמרה הכי דעובר. ובתר הכי אמרינן לימא דרב ששת פליגא אדרב אשי מדקפשט רב ששת דעובר אלמא אין אומן קונה בשבח כלי. וכן גריס רש"י ז"ל וגירסת הספרים דגרסי' ולמה דסליק אדעתיה מעיקרא הא דבעו מרב ששת כו' ופשט להו דעובר לימא דרב ששת פליגא אדרב אשי ליתא להאי גירסא כלל, דפירושו דהא ברייתא כי מפרשינן כדמעיקרא או כדמפרשינן לה כי השתא דאגריה לבטשי לא מעלה ולא מוריד להא דרב ששת דהא רב ששת בהדיא פשט להו דקבלנות עובר משום בל תלין אלמא אין אומן קונה בשבח כלי אית ליה וכי מפרשינן נמי כי השתא דאגרי לבטשא איכא למימר דרב ששת פליג אדרב אשי דרב ששת לאו אהא ברייתא סמיך ולא מינה פשיט להו.

    אמר רב שמואל בר אבא (בשליחותו דאגרא) [בשליחא דאגרתא] איכא למידק דהא התם בפרק המקבל (ב"מ קיב א) פירשו בהדיא ספיקא דאומן קונה בשבח כלי הוא דבעו מיניה כדאיתא בהדיא בשלהי פרק המקבל דהכי גרסינן התם בעי מיניה מרב ששת קבלנות עובר משום בל תלין אומן קונה בשבח כלי ואינו עובר או אינו קונה בשבח ועובר. תירצו בתוספות דיש לומר דהם שאלו סתם אלא משום דסבירא ליה לתלמודא דעיקר השאלה משום אומן קונה בשבח כלי או לא הכניסו בדברי השואל כן. ויש כיוצא בזו בפרק קא דנדרים (צ, א) דאמרינן התם בעי רבינא הזמינו לבית הכסא מהו וכן הזמינו לבית המרחץ מהו זימון מועיל או אינו מועיל ובפרק קמא דשבת (י, א) אמרינן דבית הכסא בלחוד הוא דמבעיא ליה לרבינא משום דנפיש זוהמיה אבל מרחץ דלא נפיש זוהמא פשיטא ליה דאין זימון. ויש עוד כיוצא בהן בתלמוד.

    הא ברייתא דעשה לי שירין ונזמים וטבעת פירשתיה בקידושין פרק האיש מקדש בו ובשלוחו.

    ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוה ליה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת. ואיכא למידק דהא מלוה שיש עליה משכון היא שהרי אומן תפס ליה אאגריה וכדאמרינן בפרק השוכר את האומנין (ב"מ פ, ב) ואמרינן בפרק קמא דקידושין (יט, א) דהמקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדרבי יוסי ב"ר יהודה, ותירצו בתוספות דהכא מיירי כשהאומן עושה הנזמין בבית האשה דכיון שעושה אותם בביתה לא תפיס להו אאגרי. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דמא שנא בביתה מכל מקום השירים ונזמין מסירים הם ביד אומן והוא תפוס בה מן הדין משום שכירותו ועוד דאם כן לפלוג וליתני בדידה. ונ"ל שלא אמרו מקדש במלוה שיש עליה משכון אלא במשכון שמשכנו בידו בעל המשכון שקנאו או מדרבי יצחק דאמר מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה או מדרבי יוסי ב"ר יהודה אבל אומן אין כלי משכון בידו אלא דאיהו תפיס ליה מנפשיה ואגריה, ותדע לך דהא תנין (ב"מ שם) כל האומנין שומר שכר ואמרינן עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כרבי מאי דתניא שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר ואמרינן אפילו תימא רבי מאיר בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ומוגיר ליה לדידיה הוי עליה שומר שכר אלמא אפילו לכשתמצא לומר דמתניתין רבי מאיר הוא לא משום דתפיס ליה אאגריה אתיא לה להאי לישנא ואילו חשבת ליה כמלוה על משכון בין הלווהו מעות בין הלווהו פירות הוה שומר שכר לרבי מאיר דתנין התם המלוה על המשכון שומר שכר רבי יהודה אומר הלווהו מעות שומר חנם הלווהו פירות שומר שכר. וסתם מתניתין רבי מאיר היא, ואפילו ללישנא דמחליף התם רבה בר אבהו ותני שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם ולומר דמתניתין רבי מאיר דסתם מתניתין כוותיה ודלא כרבי יהודה ואם איתא מתניתין אפילו רבי יהודה היא דהא במלוה פירות על המשכון מודה רבי יהודה דהוי שומר שכר כדאיתא במתניתין ואומן כהלווהו פירות הוא דניחא ליה (דהלוהו) [דלקרוהו _ ש"מ] ועוד דהא קיימא לן דאין אומן שומר שכר אלא באומר הבא מעות וטול את שלך דגלי אדעתיה דתפיס אאגריה הא טול את שלך והבא מעות ואי נמי באומר גמרתיו (הא לאו הכי) [בש"מ ליתא לג' תיבות אלו] הוי שומר חנם והכא לא קאמר ליה הבא מעות וטול את שלך, כנ"ל וכבר כתבתיה בארוכה בקדושין בפרק האיש מקדש (קידושין מח, ב ד"ה אמרי).

    Rashba on Bava Kamma 99a · Sefaria

    Meiri

    נתן צמר לצבע לצבוע והקדיחתו יורה ר"ל שנתנו לצבוע לו אדום וכבר צבעו אדום כמה שהוזהר אלא שהקדיחתו יורה והוא שהקדיחה את האש מרוב חום היורה ומתנתקת בנקל עד שאינה ראויה לבגד משלם לו דמי צמרו ופרשוה בגמרא בשהוקדחה תכף שהונחה ביורה קודם שהושבחה שהרי בשעת ההיזק לא היתה שוה אלא כצמר אבל אם הושבחה לשם תחלה ואחר כך הקדיחתה יורה משלם כשעת הקדחה דמי צמר ודמי שבח שהיו שם באותה שעה שהרי אין אומן קונה בשבח הכלי:

    צבעו כעור כלומר שלא נפסד לגמרי אלא שלא קבל הצבע יפה ובזהירות וכגון שצבעו בשירי צבע היורה והרי זה מפחיתו מדמים הראויים הרי בעל הבית מקבלו כמות שהוא ומ"מ מנכה לו משכרו על דרך זה שאם השבח שהושבח הצמר יתר על הוצאת הסמנין וצבע שהוציא בו האומן נותן לו את ההוצאה לבד ומפסיד את שכרו הואיל וגרם לו הפסד פחת דמי צמרו ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו השבח ומפסיד שאר ההוצאה:

    לצבוע לו אדום וצבעו שחור שכבר הושבח הצמר אלא שהעביר על דעתו ר' מאיר אומר נותן לו דמי צמרו וכל השבח לגזלן שהמעביר על דעתו של בעל הבית גזלן הוא וקנאו בשנוי ומשלם אפילו נאנס בידו אמר כן כדין גזלן ור' יהודה אומר הואיל ומ"מ אינו מתכוין לגזול לא קנאה בשנוי ולצורך בעל הבית הושבחה אלא שנדונהו בדרך הנזכר בצבעו כעור שאם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח והלכה כר' יהודה ומ"מ אם נתכון לכך נותן לו דמי צמרו ואם היו סמנין של בעל הצמר נותן לו דמי צמרו וסמניו ואם נאנס פטור:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כבר ידעת שכל המאחר שכר שכיר שלא לפרעו בזמנו עובר משום בל תלין ומה הוא זמנו אם שכיר יום הוא גובה כל הלילה ואם שכיר לילה הוא גובה כל היום ולא סוף דבר בשכיר יום שהוא בבל תלין אלא אפילו קבלנות והוא שקבל עליו לעשות מלאכה זו כולה כשהשלימה עובר עליה בבל תלין ואם קבולת של מטלטלין היא משהחזירה לבעליו מעתה נתן טליתו לאומן לתקנה וגמרה והודיעו שגמרה הואיל וברשות האומן היא אינו עובר עליה אפילו בכמה ימים נתנה לו אפילו בחצי היום כיון ששקעה חמה עובר משום בל תלין ואין אומרים אומן קונה בשבח כלי ומכירה היא זו ולא שכירות שהרי אין אומן קונה בשבח כלי כמו שבארנו:

    Meiri on Bava Kamma 99a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אלא במאי כו' אפילו לא יהא אומן קונה בשבח כלי אלא מלוה כו' עכ"ל אבל אי הוה קונה בשבח כלי ולא הוה ליה מלוה גביה גרע טפי כיון דלא באו לידה הנזמים ולא הוה מקודשת וק"ל:

    בד"ה ר"מ סבר כו' אמאי אין מקודשת לר"מ ללישנא דלעיל עכ"ל ר"ל ללישנא דלעיל דקאמר דקסבר ר"מ אין לשכירות אלא לבסוף אבל אי הוה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוה מלוה אינה מקודשת וה"ה דה"מ להקשות לפי סברת המקשה דקאמר ודכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 99a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    הכא במאי עסקינן בצמר וסממנין דבעל הבית כתבו בתוספות הוי מצי למפרך מאי דוחקיה לאוקמי וכו'. והרשב"א תירץ משום דאורחא דמילתא הכי דבעל הצמר יהיב סממנין. ע"כ.

    דאנריה לבטשי כל בטשא ובטשא במעתא פירש רש"י ז"ל שהתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה ודריכה במעתא דאינו קבלן דליקני בשבחא אלא שכיר יום. ואינו דאם כן כל בטשא ובטשא במעתא דקאמר למה ליה למימר הכי. ועוד אי משום דהוי שכיר יום לימא הכא במאי עסקינן בשכיר יום. ויש מפרשים דאגריה לבטשי וכל בטשא במעתא עובר משום בל תלין אבטשא קמייתא מיהא דליכא שבחא ואיכא שכירות מעתא חדא. וא"ת אכתי תיקשי אמאי לא תירץ ליה דבשכיר יום וכו' ככתוב בתוספות. הרשב"א.

    וצבע אגר ידיה הוא דשקיל כלומר וכל השבח אינו בא אלא מן הצמר והסממנין. ואיכא למידק אם כן מאי שנא נתן לו עצים לעשות מהם שידה תיבה ומגדל ואמאי קונה אומן בשבח הכלי והלא האומן אין לו אלא שכר ידיו. ותירץ הראב"ד דלגבי צמר סממנין הוא דעבדי לשבחא ואומן לא קני בהו מידי אבל עצים כיון דלא צריכי לסממנין אלא לאומנותו של אומן אומנותו זהו סמניו. הרשב"א ז"ל.

    הכי גרסינן ולמאי דסליק אדעתין וכו' וכן גריס רש"י ז"ל. וגירסת רוב הספרים דגרסי ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא הא דבעי מרב ששת וכו' ופשיט להו דעובר לימא דרב ששת פליגא אדרב אסי ליתא להאי גירסא כלל דפירושא דהאי ברייתא בו מפרשים כדמעיקרא או כדמפרש לה כי השתא דאגריה לבטשי לא מעלה ולא מוריד להא דרב ששת דהא רב ששת בהדיא פשיט להו דבקבלנות עובר משום בל תלין אלמא אין אומן קונה בשבח כלי אית ליה וכי מפרשינן נמי כי השתא דאגריה לבטשי איכא למימר דרב ששת פליג אדרב אסי דרב ששת לאו אברייתא סמיך ולא מינה פשט להו. הרשב"א ז"ל.

    ח"מ כ"ח ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוה ליה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת. איכא למידק דהא מלוה שיש עליה משכון היא שהרי אומן תפיס ליה אאגריה וכדאמרינן בפרק האומנין ואמרינן בפרק קמא דקידושין דהמקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדרבי יוסי ברבי יהודה. ותירצו בתוספות דהכא מיירי כשהאומן עושה הנזמים בבית האשה דכיון שעושה אותם בביתה לא תפיס להו אאגריה. ואינו מחוור בעיני כלל חדא דמאי שנא בביתה מכל מקום השירים והנזמים מסורים הם ביד האומן והוא תפוס בהם מן הדין משום שכירותו. ועוד דאם כן לפלוג וליתני בדידה. ונראה לי שלא אמרו מקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת אלא במשכון שמשכנו בידו בעל המשכון שקנאו או מדרבי יצחק דאמר מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה או מדרבי יוסי ברבי יהודה אבל אומן אין הכלי משכון בידו אלא דאיהו תפיס ליה מנפשיה אאגריה. ותדע לך דהא תנן בפרק האומנין כל האומנין שומרי שכר ואמרינן עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כרבי מאיר דתניא שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר ואמרינן אפילו תימא רבי מאיר בההיא הנאה דקא שביק לכולי עלמא ומוגר ליה לדידיה הוי עלייהו שומר שכר אלמא אפילו לכשתמצא לומר דמתניתין רבי מאיר לא משום דתפיס ליה אאגריה אתיא לה להאי לישנא ואלו חשבת ליה כמלוה על המשכון בין הלוהו מעות בין הלוהו פירות הוי שומר שכר לרבי מאיר דתנן התם המלוה על המשכון שומר שכר רבי יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר וסתם מתניתין רבי מאיר היא ואפילו ללישנא דמחליף התם רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם ולומר דמתניתין רבי מאיר דסתם מתניתין כוותיה ודלא כרבי יהודה ואם איתא מתניתין אפילו רבי יהודה היא דהא במלוה פירות על המשכון מודה רבי יהודה דהוי שומר שכר כדאיתא במתניתין ואומן כהלוהו פירות הוא דניחא ליה דלגרוהו. ועוד דהא קיימא לן דאין אומן שומר שכר אלא באומר הבא מעות וטול את שלך דגלי אדעתיה דתפיס ליה אאגריה הא טול את שלך והבא מעות ואי נמי באומר גמרתיו הוי שומר חנם והכא לא קאמר הבא מעות וטול את שלך. כן נראה לי. וכבר כתבתיה בארוכה בקידושין בפרק האיש מקדש. הרשב"א ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 99a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמרא לאו שהקדיחו לאחר נפילה וכו' פי' דסתמא דמתני' הכי משמע דבכל ענין אינו נותן אלא דמי צמרו ל"ש לאחר נפילה ול"ש בשעת נפילה ועוד דהאי בבא משנה יתירא היא דכבר אשמעינן במתני' דהכא דכל אומן שהזיק חייב לשלם אלא דקמ"ל היא גופא דאומן קונה בשבח כלי ואע"ג דלרב אסי הא מלתא שמעינן נמי מדיוקא דרישא דקאמר פרושי קמפרש מ"מ דרך התנא לשנות דבר והיפוכו דבתחילה נקט כללא דאומן שהזיק חייב לשלם והדר מפרש ומחלק דכשנתן לו שידה תיבה ומגדל משלם דמי הכלים אבל אם נתן לו צמר אינו משלם אלא דמי צמרו ואפ"ה מוקי לה שמואל כשהקדיחו בשעת נפילה וכמו שיתבאר בסמוך:

    שם לימא שמואל לית ליה דרב אסי ובפרש"י לימא שמואל וכו' הואיל ומהדר לאוקמי בהכי מתני' עכ"ל. וכוונתו מבואר משום דהאי דיוקא דלאחר נפילה נותן דמי צמרו ושבחו לא שייך כלל למידק ממתני' דנותן צמר דהא לא נזכר שם שום רמז דאיירי בשעת נפילה יותר מלאחר נפילה אע"כ דלאחר נפילה אסברא חיצונה קיימינן לכל חד כדאית ליה לכך פרש"י דהדיוקא מדמהדר שמואל לאוקמי בהכי מתני' אבל קשיא לי הסוגיא דהכא מאי קשיא ליה לתלמודא לימא שמואל לית ליה דרב אסי דהא הסוגיא פשוטה בכל הש"ס דאיכא דמקשה לימא מסייע ליה פירושו וא"כ מאי קמ"ל מימרא דאמורא ומשני בכל דוכתי הב"ע וכו' וכוונתו לדחות דממתני' לא תיובתא ולא סייעתא ואמאי פשיטא ליה לתלמודא הכא דפליג שמואל אדרב אסי ועוד קשה דלפרש"י דעיקר הקושיא מדמהדר שמואל לאוקמי בהכי וכו' וא"כ מאי משני בגמרא אמר לך שמואל הב"ע כגון דצמר וסימנים דבע"ה וכו' דאכתי הקושיא במקומה עומדת מדמהדר שמואל לאוקמי מכלל דלית ליה דרב אסי אמנם לפמ"ש בסמוך יש ליישב דהמקשה דקאמר לעיל לאו שהקדיחו לאחר נפילה היינו משום דסתמא דמתני' הכא משמע דבכל ענין איירי ועוד דמשנה יתירה קא דייק וכדכתיבנא ואפ"ה דחי שמואל דאיכא למימר דאיירי בשעת נפילה דוקא ולא חייש נמי למשנה יתירה והיינו ע"כ דמתני' דנותן צמר קתני האי בבא איידי אינך בבי דנקט בצביעה לקמן וקשיא ליה לתלמודא אי ס"ד דלשמואל יש מקום להסתפק אי אומן קונה בשבח כלי או לא א"כ איך שייך לומר שהתנא שונה לישנא דמשתמע לתרי אפי ושונה נמי משנה שאינה צריכה כיון שיש מקום לטעות ולומר דמשנה הצריכה היא וכל עיקרה להשמיענו דבכל ענין אינו נותן אלא דמי צמרו אפילו לאחר נפילה אע"כ דלשמואל אין מקום להסתפק כלל לומר דאומן קונה בשבח כלי אי מצד הסברא ואי משום דפשטא דמשנה דרישא לא משמע כלל לומר דתני והדר מפרש אע"כ דתני סיפא לגלויי רישא דאין אומן קונה בשבח כלי וכדאוקמינן לעיל ולהכי תו לא חייש התנא לשנות בסתם כיון דכבר אשמעינן בהדיא ברישא דאינו קונה וא"כ מקשה הש"ס שפיר לימא שמואל לית ליה דרב אסי וע"ז מתרץ דלעולם מלתא דרב אסי מספקא ליה לשמואל גופא ומתני' דנותן צמר לא איירי כלל אי אומן קונה בשבח כלי או לא ואע"ג דנקט סתמא לא משמע לשמואל דאתי לאשמעינן דאומן קונה דא"כ לפלוג וליתני בדידיה בבבא דרישא גופא בין נתן לו שידה תיבה ומגדל ובין נתן לו עצים לכך משמע לשמואל דהא דנקט משנה יתירה דנותן צמר היינו משום דתרי גווני אומן הם וקתני רישא דאומן שנוטל שכר בשבח הכלי חייב באונסי הכלי וקתני סיפא באומן שאינו נוטל אלא אגר ידא גרידא וסד"א דאינו חייב כלל אם הזיק וקמ"ל דחייב וע"ז מקשה הש"ס א"כ נותן דמי צמר וסמנין מיבעי ליה ומסיק דשמואל דחויי קא מדחי ליה פי' דלשמואל גופא מספקא ליה איזה צד פשוט לו לתנא דמתניתין בסברא פשוטה בדין אומן קונה בשבח כלי וכן מספקא ליה בהאי לישנא דמתני' דרישא אי שייך יותר לומר פרושי קא מפרש וא"כ איתא לדרב אסי או דלמא שיש לדחות דאדרבה הל' דמשנה דרישא לא שייך כלל לומר תני והדר מפרש אלא דתני סיפא לגלויי רישא וא"כ לפ"ז י"ל דבבא דסיפא דנותן צמר איירי נמי בשעת נפילה דוקא כיון שאין מקום לטעות בלאחר נפילה דשמעינן לה מדיוקא דמתניתין דרישא והא מלתא גופא מספקא ליה לשמואל איזה מהלשונות עיקר בדיוקא דמתניתין דרישא כנ"ל ליישב לשון הסוגיא ודוק היטב:

    שם ודכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת וכו' ואע"ג דקי"ל דהמקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת והכא יש לו משכון ממנה דמצי תפיס הכלי עד דיהבת ליה אגרא אלא שהטור כתב באה"ע סי' כ"ח בשם הרמ"ה דהא דקדשה במלוה שיש עליה משכון ממנה מקודשת היינו דוקא כשקבלו בתחילה בתורת משכון והכא לא שייך לומר כן:

    תוספות בד"ה אלא במאי מקדשה אומר ר"י דסברא הוא שאין מקודשת במה שמוחל עכ"ל. כוונתו מבואר דלא תקשה דלמא טעמא דר"מ דמקודשת אע"פ שלא הגיע אותו הממון לידה היינו היכא שקדשה בהנאת מחילת מלוה דקי"ל דמקודשת וע"ז כתבו דמ"מ לא שייך לומר דאע"ג שלא הגיע השיראין לידה מקודשת משום שאין דעתה להתקדש עד שיבואו לידה וקצת יש לדקדק ע"ז ממ"ש התוס' בפ"ק דקדושין דף י"ט דההיא דקדשה במלוה שיש עליה משכון היינו אעפ"י שאינו מחזיר לה המשכון אלא שא"ל התקדשי לי בהנאת מחילת מלוה וקמ"ל דסד"א דכיון דאיכא משכון לא סמכה דעתה עד שיחזיר לה קמ"ל דאפ"ה מקודשת וא"כ למה כתבו בפשיטות כאן דבכה"ג לא סמכה דעתה ואינה מקודשת ויש לחלק דהכא כיון שאמרה עשה לי שירים וכו' משמע שאינה רוצה להתקדש עד שיגיעו לידה ומיהו בלא"ה לא שייך לומר דאיירי הכא כשאומר לה התקדשי לי בהנאת מחילת מלוה דבכה"ג לא הוי פליגי רבנן עליה דר"מ דהלכה פסוקה היא ותדע דבסמוך דמסקינן דמאי ממון ממון אחר ור"מ סבר דסגי באותו ממון ודחיק לאשכוחי פלוגתייהו וקאמר דכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת ואמאי לא קאמר דאיירי שקידשה בהנאת מחילת מלוה וקאמר ר"מ כיון שהגיעו הנזמים לידה מקודשת במחילת מלוה אע"כ דא"א לאוקמי בהכי משום דבכה"ג לא הוי פליגי רבנן ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 99a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 99, Amud Aleph, about 332 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “והקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו. דמי…”

    2. Segment 227 words

      Opens “אמר שמואל: הכא במאי עסקינן כגון שהקדיחו…”

      Named: רב אסי, שמואל.

    3. Segment 316 words

      Opens “אמר לך שמואל: הכא במאי עסקינן כגון…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 415 words

      Opens “אי הכי, ״נותן לו דמי צמרו וסמנין״…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 534 words

      Opens “תא שמע: הנותן טליתו לאומן; גמרו והודיעו…”

    6. Segment 611 words

      Opens “ואי ס"ד אומן קונה בשבח כלי, אמאי…”

    7. Segment 710 words

      Opens “אמר רב מרי בריה דרב כהנא: בגרדא…”

      Named: רב מרי, רב כהנא.

    8. Segment 819 words

      Opens “סוף סוף, למאי יהבה נהליה לרכוכי; כיון…”

    9. Segment 929 words

      Opens “ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דלא אגריה לביטשי,…”

      Named: רב ששת.

    10. Segment 1012 words

      Opens “לימא דרב ששת פליגא אדרב אסי? אמר…”

      Named: רב ששת, רב אסי, שמואל.

    11. Segment 1123 words

      Opens “לימא כתנאי? ״עשה לי שירים, נזמין וטבעות,…”

      Named: רבי מאיר.

    12. Segment 1220 words

      Opens “מאי ״ממון״? אילימא אותו ממון, מכלל דר"מ…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “וסברוה דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “מאי, לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי?…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “לא, דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “רבי מאיר סבר: אין לשכירות אלא לבסוף,…”

      Named: רבי מאיר.

    17. Segment 1726 words

      Opens “ואי בעית אימא: דכולי עלמא ישנה לשכירות…”

      Named: רבי מאיר.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 99a · Segment 2 — “אמר שמואל: הכא במאי עסקינן כגון שהקדיחו בשעת נפילה,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 99a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026