Talmud Builders

    Bava Kamma 74a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 74a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1From the fact that the latter clause of the baraita states a ruling with regard to a case in which the second set of witnesses both reverses the order of events and renders the first pair as conspiring witnesses, it may be inferred that the first case as well, in parallel fashion, states a ruling with regard to a case in which the second set of witnesses both reverses the order of events and renders the first pair as conspiring witnesses.

    2This is as it teaches in the latter clause of the baraita , that if witnesses say: We testify with regard to so-and-so that he knocked out his Canaanite slave’s tooth and afterward blinded his eye, which requires the master to emancipate him and compensate him for the value of his eye, as that is what the slave says, i.e., this testimony is advantageous to the slave, and subsequently they were found to be conspiring witnesses, they pay the value of an eye to the master.

    3Abaye analyzes this clause of the baraita : What are the circumstances of this case? If it is speaking of a situation where the latter set of witnesses, who attested that the first set of witnesses were conspiring witnesses, do not concede that there was any injury at all inflicted on the slave by his master, then there is no testimony to confirm that those injuries were inflicted other than that given by the witnesses who were shown to be conspiring witnesses. Consequently, they should be required to pay the entire value of the slave to the master, as this is the amount of monetary damage the master stood to incur as a result of their false testimony.

    4Rather, it is obvious that all of them, i.e., both the first set of witnesses and the latter set, concede with regard to the injury inflicted on the slave by the master. They both agree that the master both blinded the slave’s eye and knocked out his tooth and therefore is obligated to emancipate him. They disagree concerning only the order of events. The first set of witnesses said that the tooth injury occurred first and the eye injury occurred afterward. Consequently, they sought to require the master to emancipate the slave and compensate him for the eye injury.

    5And the second set of witnesses reversed the order of events in their testimony, saying that the eye injury took place first, and in the same testimony, they rendered the first pair conspiring witnesses, by testifying that they were not present when the events occurred. Since the latter clause of the baraita must be interpreted in this manner, it stands to reason that the first case should be explained similarly.

    6The Gemara analyzes Abaye’s interpretation of the baraita : And what are the circumstances of the case? The second set of witnesses, who are deemed credible, have established that the injuries did not take place on the date reported by the first set of witnesses. According to their testimony, when did the injuries take place? If the latter witnesses postdated the events, by testifying that the injuries were actually inflicted at a later stage than that mentioned by the first set of witnesses, the first set of witnesses should still be required to pay the full value of a slave to the master.

    7The reason the first set of witnesses should be liable is that when they sought to impose liability upon the man, i.e., the master, this man was not yet burdened with any liability. When the first set of witnesses testified about the injuries, the master was not yet obligated to emancipate his slave or pay damages. Therefore, these conspiring witnesses should be required to pay these sums, which they had sought to impose on the master. Rather, it must be that the latter set of witnesses predated the time of the injuries, by testifying that they were inflicted at an earlier date than that attested to by the first set of witnesses.

    8The Gemara continues to analyze the case: And if the baraita is referring to a case where the master had not yet stood trial for having injured his slave when the first set of witnesses submitted their testimony, those witnesses should still be required to pay the entire value of the slave to the master, as at the time of their testimony the man, i.e., the master, was not yet liable. The first set of witnesses sought to render the master liable at a time when he was exempt from liability, and therefore they should be obligated to pay him the full value of the slave.

    9Rather, it must be that the master had already stood trial for having inflicted these injuries, and had been sentenced by the court to emancipate the slave for the first injury and pay him for the second injury. Then, the master evaded payment, and was subsequently brought before another court, where witnesses testified that the first court had established liability for knocking out the tooth first and then blinding the slave’s eye. This testimony was subsequently rendered conspiring testimony by a second set of witnesses, who testified both that the first set of witnesses was not at the scene of the first trial and that the results of the trial were actually reversed, i.e., the master’s liability was for blinding the eye first and then for knocking out the tooth. Since the first set of witnesses, who were rendered conspiring witnesses, sought to increase the master’s liability payment from that of the value of a tooth to that of an eye, they must pay the value of an eye to the master.

    10Rava sought to infer from this baraita to his opinion that contradiction of testimony is the start of determining that testimony is conspiring testimony. Rav Aḥa, son of Rav Ika, said to Rav Ashi: From which case in the baraita is the inference of Rava? If we say that his inference is from the first clause, this is difficult. In the case of the first clause, if it involves three sets of witnesses, as claimed by Rava, is the intermediate set of witnesses contradicted and rejected before they are established as conspiring witnesses? The first set of witnesses testified that the eye injury took place after the tooth injury, whereas the intermediate set of witnesses reversed the order. If so, the intermediate set of witnesses sought to lower the master’s payment from the value of an eye to that of a tooth.

    11Rav Aḥa continues: Since if the second set of witnesses would not have been rendered conspiring witnesses, the testimony would have been established in accordance with their statement, as the judgment would have been decided in accordance with their testimony. The reason their testimony would have determined the ruling is that one hundred dinars is subsumed within two hundred, i.e., testimony concerning a large sum includes testimony concerning a smaller sum.

    12Rav Aḥa continues: Therefore, it is the first set of witnesses, who testified that the eye injury occurred last, whose testimony would be considered contradicted and rejected, whereas the testimony of the intermediate set of witnesses would not be considered contradicted at all, as it is accepted in full. If so, this is not a case of witnesses who were rejected due to contradiction and then subsequently rendered conspiring witnesses.

    13Rav Ashi said to Rav Aḥa in response: Rava maintains that from the fact that the ruling of the first clause of the baraita is stated with regard to a case involving three sets of witnesses, it is logical to assume that the ruling of the latter clause is also stated with regard to a case involving three sets of witnesses, and Rava infers his ruling from the latter clause.

    14Rava explains that the latter clause is referring to a case where two witnesses, i.e., the ones mentioned in the baraita , come and say: The master knocked out the slave’s tooth and afterward blinded his eye, and the court ruled its judgment in accordance with their statement, obligating the master to emancipate his slave and compensate him for the value of his eye.

    15And subsequently two other witnesses, who were not mentioned in the baraita , come and say that the events were reversed: First the master blinded his slave’s eye and then he knocked out his tooth, so that they contradict the testimony of those first witnesses. At this point the master is obligated to emancipate his slave and pay him only the value of his tooth, as this much was required of him according to both sets of witnesses. And then the first pair were found to be conspiring witnesses. Therefore, as the baraita states, the first set of witnesses pays the value of an eye to the master, less the value of a tooth.

    16Rava reaches his conclusion based on the following reasoning: And if it enters your mind that the contradiction of testimony is not the start of determining that testimony is conspiring testimony, and witnesses who were first contradicted and then rendered conspiring witnesses are not punished as conspiring witnesses, why must these witnesses pay? They were already contradicted from the outset, before they were shown to be conspiring witnesses. Rather, conclude from the latter clause of the baraita that the contradiction of testimony is the start of determining that testimony is conspiring testimony.

    17And how could Abaye, who disagrees with Rava, refute this proof? He could say to you: Granted, it is impossible to interpret the first clause without the supposition that there are three sets of witnesses involved. The reason is that it is taught with regard to that first clause: As that is what the master says, i.e., this testimony is satisfactory to the master. The only testimony recorded in the baraita is that the master blinded the slave’s eye and then knocked out his tooth. Why would this be considered satisfactory to the master? It must therefore be assumed that this testimony was preceded by another one that was even less advantageous to the master. That testimony confirmed the injuries but placed the eye injury after the tooth injury, which involves greater liability for the master. Finally, a third set of witnesses must have arrived and rendered the intermediate set as conspiring witnesses, so that there are a total of three sets of witnesses.

    18But with regard to the latter clause, why do I need to explain it as referring to three sets of witnesses? If you say that it is because the baraita states concerning this case: As that is what the slave says, i.e., this testimony is satisfactory to the slave, this does not prove that there is another testimony, not mentioned in the baraita , that is less favorable to the slave than this one.

    19The reason is that a slave would say anything, i.e., any form of testimony would be favorable to him, as it is satisfactory for him that he should be emancipated. The court’s acceptance of testimony confirming either order of events would result in his emancipation from slavery, and therefore both testimonies are satisfactory to him. Although there is a compelling reason to posit the existence of three sets of witnesses in the first clause, there is no justification to do so in the second clause, and therefore it should be explained as did Abaye, as discussing only two sets of witnesses.

    20Rabbi Zeira objects to the basic assumption of the baraita that when a master inflicts two injuries upon his Canaanite slave he must indemnify the slave for the second injury. One can say instead that if the master blinded his slave’s eye,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מדסיפאבשתי כיתות להכי תלי רישא בסיפא דרישא לא ניחא לן לאוקמה בשתי כיתות אלא בג' משום דקתני שהרי הרב אומר כן ואי דלא אתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרו איפכא לא הוה ניחא ליה בהני דמפקי ליה לעבד לחירות אלא מדסיפא מיתוקמא בשתי כיתות וע"כ במיפך והזמה מוקמית ליה הלכך רישא נמי אוקי במיפך והזמה:

    שהרי העבד אומר כןדניחא ליה דמפקי ליה לחירות ויהבי לה דמי עין:

    בתראיאותן שמזימין:

    אילימא דלא קמודוהנך בתראי בחבלא דעבד כלל אלא דקאמרי עמנו הייתם ותו לא מידי:

    כוליה עבדבעי קמאי לשלומי:

    ואפכינהוואהנו ליה לרב לפוטרו מדמי עין שהן מרובין מדמי שן ומיהו עבד נפיק לחירות:

    ואזמינהווהכא ליכא למימר כדאמר רבא ברישא דאתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרי איפכא סימא את עינו והפיל את שינו דאי אתאי כת אחריתי ברישא והדר אמרי הני הפיל את שינו וסימא את עינו כיון דלא אפומייהו פסקינן דינא אלא בראשונים שמזקיקים את הרב לדמי שן שישנו בכלל דמי עין של אחרונים אפילו נמצאו זוממין אלו האחרונים לא הוי מחייבו דאין עדים זוממים מתחייבים עד שיגמר הדין על פיהם הלכך הך סיפא מוכחא לפום ריהטא בשתי כיתות ומיפך והזמה:

    והיכי דמיבין רישא ובין סיפא כיון דהשתא מוקמת לה במיפך והזמה ובשתי כיתות עדים היכי דמי:

    אי דמאחרי אחורי הני בתראיכגון דאמרי קמאי יום ראשון הוה מעשה ואתו בתראי ואמרי יום שני הוה מעשה ואיפכא הוה:

    אכתי כוליה עבד בעי לשלומי לרבדכי מחייבי ליה מיום ראשון להוציא עבדו לחירות אכתי לא הוה בר חיובא דהא ביום שני הוה מעשה ואכתי כוליה עבד בעי לשלומי לרב דכי אתו לאסהודי לחיוביה לרב אכתי לאו בר חיובא הוא:

    דמקדמי אקדומי הני בתראישהם מודים דקודם שבאת כת ראשונה להעיד נעשה מעשה:

    ואי דלא העמידוהעבד לרבו בדין קודם שבאת כת ראשונה להעיד אכתי כולי דמי עבד בעי שלומי דהא כוליה בעי אפסודיה מיניה דאכתי גברא לא מיחייב דאי הוה בעי הוה אתא לבי דינא ומודה ומפטר דמודה בקנס פטור וחירות דשן ועין קנסא הוא:

    כשעמד בדיןעל החבלות הללו ע"י עדים אחרים בב"ד אחר וחייבוהו להניח העבד וברח דהשתא אי קאתי בעלים קמן הא לא מהניא ליה הודאה וקתבע ליה האי עבד הפלת את שיני וסימת את עיני והעמדתיך בדין ונתחייבת לי דמי עיני והביא עדים אלו על כך ואתו סהדי אחריני ואפכינהו ואמרו לא חייבינהו ב"ד אלא דמי שן ואזמינהו הלכך בין רישא ובין סיפא אדמי עבד לא מחייבי דהא מב"ד קמא נפק עבד לחירות אלא שזה היה מחזיק בו אבל דמי עין משלמי לעבד בבבא דרישא דהא ממונא דעין אית ליה גביה מבית דין קמא וקבעו הני למיפטריה ובסיפא משלמי דמי עין לרב דקא מחייבי ליה אשקרא וע"כ בדאפכינהו מוקמת ליה דאי לאו הכי כיון דליכא סהדי אבי דינא קמא כוליה עבד בעי שלומי:

    דוקא דרבאדהכחשה תחילת הזמה היא מהיכא:

    אילימא מרישאדמוקי לה בשלש כיתות סוף סוף מי קא איתכחשו דתיהוי עדותן בטילה בהכחשה דקמאי הא אי לאו מיתזמי דינא כוותייהו פסקינן ויהיב דמי שן דישנו בכלל עדות הראשונים ומשום הכי מהניא בהן תורת הזמה אבל גבי שנים אומרים הרג ושנים אומרים לא הרג דאיתכחוש קמאי ולא קטלינן ליה ולעולם אימא לך כיון דבטיל סהדותייהו לא מהניא בהו תורת הזמה:

    מדרישאמוכחא בשלש כיתות דקתני שהרי הרב אומר כן אלמא דאתו כת אחריתי ברישא דהוה מחייב ליה דמי עין:

    סיפא נמי בשלשכיתות ונהי דלא אפשר דתהוי כת אחריתי קודמת דא"כ דקמאי אמרי סימא והדר הפיל והני אמרי הפיל והדר סימא לא מיגמר דינא אפומייהו למיתן דמי עינא אלא דמי שן והוי בכללא דתרוייהו וכיון דלא נגמר הדין על פיהם לא מחייבי הני מציעאי בהזמה דכת שלישית מיהו הכי מוקי לה דאתו הני בי תרי ברישא ואמרי הפיל והדר סימא ופסקינן לדינא אפומייהו כו':

    דקא מכחשי לקמאיובטלה עדותן דלא יהיב דמים היתירים וקתני דכי נמצאו זוממים על ידי כת שלישית משלמין:

    אלא סיפא למה לילאוקמה בדוחקא בשלש כיתות הא בתרי סגיא ובדאפכינהו ואזמינהו ורישא כדמשמע בשלשה ודלא בדאפכינהו ומיהו מינה ליכא למידק מידי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא קמא 74 עמוד א

    1מדסיפא במיפך והזמה, רישא נמי במיפך והזמה.

    2דקתני סיפא: ״מעידנו את איש פלוני שהפיל את שן עבדו, וסימא את עינו״ שהרי העבד אומר כן; ונמצאו זוממין משלמין דמי עין לרב.

    3היכי דמי? אי דלא קא מודו להו בתראי בחבלא כלל, דמי כוליה עבד לרב בעי שלומי ליה!

    4אלא פשיטא דקא מודו כולהו בחבלא,׃

    5ודקא אפכינן ואזמינהו.

    6והיכי דמי? אי דקא מאחרי אחורי הני בתראי אכתי דמי עבד לרב בעי שלומי;׃

    7דכי מחייבי ליה לגברא אכתי גברא לאו בר חיובא הוא! אלא דקא מקדמי קדומי הני בתראי.

    8ואי דלא עמד בדין אכתי דמי כוליה עבד לרב בעי שלומי ליה, דאכתי גברא לא מיחייב!

    9אלא דעמד בדין.

    10א"ל רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי: דוקיא דרבא מהיכא? אילימא מרישא, רישא מי קא מתכחשי מציעאי?

    11כיון דאי לא מתזמי סהדותא כוותייהו קא קיימא, דדינא כוותייהו פסקינן, דיש בכלל מאתים מנה;׃

    12הלכך קמאי הוא דקא מתכחשי, מציעאי לא מתכחשי מידי!

    13אמר ליה, רבא סבר: מדרישא בשלש כיתות סיפא נמי בשלש; ודייק מסיפא׃

    14כגון דאתו בי תרי, ואמרי: ״הפיל את שינו וסימא עינו״, ופסקיניה לדינא אפומייהו;׃

    15ואתו בי תרי אחריני, ואמרי: ״סימא את עינו והפיל את שינו״, דקא מכחשי להו להני קמאי; ונמצאו זוממין קמאי משלמין דמי עין לרב.

    16ואי סלקא דעתך הכחשה לאו תחילת הזמה היא, אמאי משלמי? הא אתכחשו להו מעיקרא! אלא שמע מינה, הכחשה תחילת הזמה היא.

    17ואביי אמר לך: בשלמא רישא לא סגי דלא שלש כיתות, שהרי קתני ״הרב אומר כן״;׃

    18אלא סיפא למה לי שלש כיתות? ״שהרי העבד אומר כן״?!

    19עבד כל דהו מימר אמר, דניחא ליה דניפוק לחירות.

    20מתקיף לה ר' זירא, אימא: סימא את עינו׃

    Tosafot

    דאכתי גברא לא מחייבאין הטעם משום דאי הוה בעי הוה אתי לב"ד ומודה ומיפטר דאפי' לשמואל דאמר לקמן (בבא קמא דף עה.) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הכא כיון דלא עמד בדין לא חשבינן לגברא בר חיובא לענין קנס כדפרישית בסוף המניח (לעיל בבא קמא לג. ושם: ד"ה איכא) בשמעתין דהוחלט השור:

    ונמצאו זוממים קמאיבהך סיפא הוצרך לומר שהעדים שהוזכרו בברייתא שהוזמו הם היו ראשונים משום דצריך לומר דפסקינן לדינא אפומייהו דאין העדים זוממים משלמים עד שיגמר הדין על פיהם ואם לא שבאו תחילה לא ה"מ למפסק דינא אפומייהו אבל ברישא אע"פ שבאו לסוף פסקינן דינא אפומייהו:

    עבד כל דהו מימר הוה בעי הוה אתא לבי דינא אמרהרבה יש לתמוה אמאי קאמר כל דהו דלגמרי באין לסיועיה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    דבר זה אין בו הפרש בין שהדבר בשלש כתות בין שאין כאן אלא שתי כתות אלא שהשניה מזמת ומהפכת הדברים שאם תפרשנה בשלש כתות תפרש שכת ראשונה העידה שהפיל את שנו וסמא את עינו ושניה העידה סמא את עינו והפיל את שנו וכת שלישית הזימה את השניה ואם תפרשה בשתי כתות תפרש שהראשונה אמרה סמא את עינו והפיל את שנו וכת שניה הזימה את הראשונה ואמרה שהפך הדבר היה וביום אחר ושמא תאמר בשלש כתות מיהא הרי הוכחשה עדות השניה בעדות הראשונה והיאך הזמה חלה עליו תדע שאין כאן הכחשה שהרי אלולא שבאה כת שלישית והזימה עדות שניה היה הדין נגמר על פי השניה שהיא המועט ועוד שאפילו היה הדבר בדרך שהיה שם הכחשה כגון שבאו עדים והעידו הפיל את שנו וסמא את עינו ובאו שנים ואמרו הפך הדברים ובאה כת שלישית והזימה את הראשונה שכבר נמצאת הראשונה מוכחשת בשעת ההזמה אעפ"כ משלמת דמי עין לרב שהכחשה תחלת הזמה היא:

    העידו שביום ראשון הפיל את שנו וסמא את עינו ובא העבד עמהם ונגמר דינו על פיהם ואח"כ באו המזימים ואמרו באותו יום עמנו הייתם אלא מעשה זה ביום שני היה והפך היה משלמין דמי כל העבד שהרי מ"מ באותה שעה שהעידו עליו לא היה בר חיוב כלל והיו מפקיעין את העבד ממנו שלא כדין ונמצא שדברים אלו אמורים בשהם מקדימין שהראשונים העידו שביום ראשון היה ובאו המזימים ואמרו ביום ראשון עמנו הייתם ומעשה זה ביום שלפניו היה:

    לא עמד העבד בדין עם האדון ובא העבד עם העדים והעידו עליו שקר והוא שהפיל וסמא והוזמו ונמצאו הדברים הפך וביום אחר אף אלו אע"פ שמ"מ יצא העבד לחירות הם משלמין דמי כל העבד שהרי הם סבה להפקעת כלו שמא אלו תבעו בדין בלא עדים היה מודה ופטור שיציאת עבד בראשי אברים קנס הוא ומודה בקנס פטור הא אין הדברים אמורים אלא שכבר עמד העבד בדין וכפר בו האדון ובא העבד עם עדיו והוזמו ונמצא הפך הדברים:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 74a

    Bava Kamma 74a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 258 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מדסיפא בשתי כיתות להכי תלי רישא בסיפא דרישא לא ניחא לן לאוקמה בשתי כיתות אלא בג' משום דקתני שהרי הרב אומר כן ואי דלא אתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרו איפכא לא הוה ניחא ליה בהני דמפקי ליה לעבד לחירות אלא מדסיפא מיתוקמא בשתי כיתות וע"כ במיפך והזמה מוקמית ליה הלכך רישא נמי אוקי במיפך והזמה:

    שהרי העבד אומר כן דניחא ליה דמפקי ליה לחירות ויהבי לה דמי עין:

    בתראי אותן שמזימין:

    אילימא דלא קמודו הנך בתראי בחבלא דעבד כלל אלא דקאמרי עמנו הייתם ותו לא מידי:

    כוליה עבד בעי קמאי לשלומי:

    ואפכינהו ואהנו ליה לרב לפוטרו מדמי עין שהן מרובין מדמי שן ומיהו עבד נפיק לחירות:

    ואזמינהו והכא ליכא למימר כדאמר רבא ברישא דאתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרי איפכא סימא את עינו והפיל את שינו דאי אתאי כת אחריתי ברישא והדר אמרי הני הפיל את שינו וסימא את עינו כיון דלא אפומייהו פסקינן דינא אלא בראשונים שמזקיקים את הרב לדמי שן שישנו בכלל דמי עין של אחרונים אפילו נמצאו זוממין אלו האחרונים לא הוי מחייבו דאין עדים זוממים מתחייבים עד שיגמר הדין על פיהם הלכך הך סיפא מוכחא לפום ריהטא בשתי כיתות ומיפך והזמה:

    והיכי דמי בין רישא ובין סיפא כיון דהשתא מוקמת לה במיפך והזמה ובשתי כיתות עדים היכי דמי:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 74a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    דאכתי גברא לא מחייב אין הטעם משום דאי הוה בעי הוה אתי לב"ד ומודה ומיפטר דאפי' לשמואל דאמר לקמן (בבא קמא דף עה.) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הכא כיון דלא עמד בדין לא חשבינן לגברא בר חיובא לענין קנס כדפרישית בסוף המניח (לעיל בבא קמא לג. ושם: ד"ה איכא) בשמעתין דהוחלט השור:

    ונמצאו זוממים קמאי בהך סיפא הוצרך לומר שהעדים שהוזכרו בברייתא שהוזמו הם היו ראשונים משום דצריך לומר דפסקינן לדינא אפומייהו דאין העדים זוממים משלמים עד שיגמר הדין על פיהם ואם לא שבאו תחילה לא ה"מ למפסק דינא אפומייהו אבל ברישא אע"פ שבאו לסוף פסקינן דינא אפומייהו:

    עבד כל דהו מימר הוה בעי הוה אתא לבי דינא אמר הרבה יש לתמוה אמאי קאמר כל דהו דלגמרי באין לסיועיה:

    Tosafot on Bava Kamma 74a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    דבר זה אין בו הפרש בין שהדבר בשלש כתות בין שאין כאן אלא שתי כתות אלא שהשניה מזמת ומהפכת הדברים שאם תפרשנה בשלש כתות תפרש שכת ראשונה העידה שהפיל את שנו וסמא את עינו ושניה העידה סמא את עינו והפיל את שנו וכת שלישית הזימה את השניה ואם תפרשה בשתי כתות תפרש שהראשונה אמרה סמא את עינו והפיל את שנו וכת שניה הזימה את הראשונה ואמרה שהפך הדבר היה וביום אחר ושמא תאמר בשלש כתות מיהא הרי הוכחשה עדות השניה בעדות הראשונה והיאך הזמה חלה עליו תדע שאין כאן הכחשה שהרי אלולא שבאה כת שלישית והזימה עדות שניה היה הדין נגמר על פי השניה שהיא המועט ועוד שאפילו היה הדבר בדרך שהיה שם הכחשה כגון שבאו עדים והעידו הפיל את שנו וסמא את עינו ובאו שנים ואמרו הפך הדברים ובאה כת שלישית והזימה את הראשונה שכבר נמצאת הראשונה מוכחשת בשעת ההזמה אעפ"כ משלמת דמי עין לרב שהכחשה תחלת הזמה היא:

    העידו שביום ראשון הפיל את שנו וסמא את עינו ובא העבד עמהם ונגמר דינו על פיהם ואח"כ באו המזימים ואמרו באותו יום עמנו הייתם אלא מעשה זה ביום שני היה והפך היה משלמין דמי כל העבד שהרי מ"מ באותה שעה שהעידו עליו לא היה בר חיוב כלל והיו מפקיעין את העבד ממנו שלא כדין ונמצא שדברים אלו אמורים בשהם מקדימין שהראשונים העידו שביום ראשון היה ובאו המזימים ואמרו ביום ראשון עמנו הייתם ומעשה זה ביום שלפניו היה:

    לא עמד העבד בדין עם האדון ובא העבד עם העדים והעידו עליו שקר והוא שהפיל וסמא והוזמו ונמצאו הדברים הפך וביום אחר אף אלו אע"פ שמ"מ יצא העבד לחירות הם משלמין דמי כל העבד שהרי הם סבה להפקעת כלו שמא אלו תבעו בדין בלא עדים היה מודה ופטור שיציאת עבד בראשי אברים קנס הוא ומודה בקנס פטור הא אין הדברים אמורים אלא שכבר עמד העבד בדין וכפר בו האדון ובא העבד עם עדיו והוזמו ונמצא הפך הדברים:

    Meiri on Bava Kamma 74a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ואזמינהו והכא ליכא למימר כדאמר רבא ברישא כו' עכ"ל ר"ל דודאי אי הוה מתוקמא הסיפא שפיר בגוונא דרישא ובג' כתות הוה ניחא ליה לאביי נמי לאוקמא הכי כדמשמע מרישא דאיירי בג' כתות כדמסיק מדקתני שהרי הרב אומר כן אבל כיון דליכא לאוקמא הסיפא בההוא גוונא ממש דהא הרישא לא מתוקמא אלא דהזוממין הוו מציעאי אבל הסיפא לא מתוקמא בהכי אלא דהזוממין הוו קמאי וא"כ אית לן למימר נמי שפיר דהסיפא מיירי בב' כתות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 74a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    דמקדמי אקדומי כדפירש בקונטרס דמודים שקודם שבאתה כת ראשונה להעיד נעשה המעשה אבל בזה אין אנו חוששין אם הראשונים אמרו בחד בשבא הוה והמזימין אמרו בתרי בשבא הוה דכיון שמודים אחרונים דבשעת עדות ראשונה כבר המעשה נעשה ובעמד בדין כדמסיק חשיב ליה שפיר גברא בר חיובא כדמוכח בפרק קמא דמכות. תוספות שאנץ. וכ"כ לעיל בשם הראב"ד ז"ל.

    ונמצאו זוממין קמאי אף על פי שברישא דברייתא פירשנו שאותם הנזכרים בברייתא שהוזמו הם היו אמצעיים בהך סיפא צריך לומר שהעדים הנזכר בסיפא שהוזמו הם היו הראשונים וכו' כמו שכתוב בתוספות. תוספות שאנץ.

    אלא סיפא למה לי שלש כיתות וא"ת מה דיחוי קאמר אביי הא ודאי שפיר קאמר רבה דיש לנו לומר דסיפא דומיא דרישא כדקאמר בכל דוכתא. ויש לומר כדפירשתי לעיל דקסבר אביי כיון דמצינו לאוקמה סיפא בשתי כיתות בלא שום דוחק אין לנו להגיה ולאוקמה בשלש כיתות. ועוד יש לומר דלא מסתבר לאוקמי סיפא בשלש כיתות משום דאם כן צ"ל בברייתא דקתני הראשונים והאחרונים ומדלג האמצעיים ואין דרך תנא לשנות בענין זה אבל ברישא כי מוקמי לה בשלש כיתות אין דוחק כל כך שאינו מדלג כלום שמתחיל לשנות מאמצעיים ואילך. עבד כל דהו ניחא. תימא מאי קאמר כל דהו הרי יש דבר גדול דבעי למיתביה ליה דמי עינו. וי"ל דהכי קאמר עבד בכל דהו ניחא ליה כיון שהוא יוצא לחירות כל שכן השתא דניחא ליה טפי דמחייבין לרב דמי עינו. תלמידי הר"פ ז"ל.

    והרא"ש ז"ל הקשה בתוספותיו וז"ל כל דהו נימר אמר וכו' תימה מאי צריך להאי כל דהו לגמרי באין לסייעו. ע"כ.

    מתקיף לה רבי זירא אימא וכו' נראה דאברייתא קא פריך דמחייב דמים במקום שיש שנו ועינו. וקשה קצת דלא שייך אתקפתא אלא אאמורא וכמו שביארתי בהלכות עולם. ושמא האי אתקפתא בכאן לאו דוקא אלא כמתמיה על הדבר כדי להבין טעמו. ודכוותיה אשכחן בפרק המפקיד מתקיף לה רמי בר חמא וכו' ופירש רש"י לשם דאמתניתין קמתמה וכו'. שיטה.

    סימא עינו והפיל את שנו ניפוק בשנו ובעינו פירוש שלא עמד בדין בינתיים הכא במאי עסקינן שהוזמו על הטביחה תחילה. תימה דבא לתרץ אליבא דאביי דאמר הכחשה לאו תחילת הזמה היא ואביי אמר לעיל למפרע הוא נפסל אם כן לדידיה צריך לאוקמה מתניתין שהעידו בבת אחת והוזמו בבת אחת. וי"ל דאין הכי נמי אלא עכשיו אינו חושש לתרץ רק אותה קושיא שהיה מקשה עכשיו והיינו שהכחשה תחילת הזמה וכעין זה פירשתי לעיל. תלמידי הר"פ ז"ל. וכן כתבו התוספות לעיל (בבא קמא דף ע"ג) דיבור המתחיל שתעידו בבת אחת. והראב"ד ז"ל כתב וז"ל אמרי הכא במאי עסקינן שהוזמו על הטביחה תחילה. והכא ליכא לאקשויי סוף סוף כי הדרי ומתזמי אגנבה איגלאי מילתא למפרע דלגבי טביחה הוו להו (חסר כמו חצי שיטה) אלא שמע מינה הכחשה תחילת הזמה היא חדא דרבא הוא דאמר הכחשה תחילת הזמה ולדידיה ליכא למימר איגלאי מילתא למפרע ועוד דההוא פסלנותא לאו הכחשה היא אלא פסלנותא דממילא היא כעין גזלה וכיוצא בה. ע"כ.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 74a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Penei Yehoshua

    גמרא ואביי א"ל בשלמא רישא וכו' אלא סיפא ל"ל שלש כיתות וכו' לפר"י דלעיל ה"ה דהוי מצי אביי לאוקמי סיפא נמי בג' כיתות וכגון דאפכינהו ואזמינהו מציעאי לקמאי. ובהכי הוי אתי טפי שפיר דהוי סיפא דומיא דרישא. ונ"ל משום דלישנא דברייתא לא משמע דאיירי בג' כיתות דהעיקר חסר מן הספר. ובשלמא בבא דרישא א"ש דבמאי דקתני שהרי הרב אומר כן משמע להדיא שהרב מביא לב"ד אלו העדות לפטור עצמו מדמי העין שחייבוהו כת ראשונה וא"כ יש במשמע שפיר דאיירי בג' כיתות אבל בסיפא דלא מוכח מידי ממאי דקתני שהרי העבד אומר כן וא"כ אי איתא דאיירי בג' כיתות ה"ל למיתני בהדיא ובשלמא לרבא ע"כ צריך לאוקמי בג' כיתות דומיא דרישא ומה שלא נזכר הכת השלישית בברייתא לא חייש רבא דהא בלא"ה ע"כ צריך לאוקמי שהכת אחרונה אפכינהו לקמאי ואמרו עינו והדר שינו דאל"כ דמי כולי עבד לרב בעי שלומי וא"כ מה לנו אם נאמר מסברא דנפשין להוסיף ההפכה ע"י אותו כת המזימות בעצמם אף ע"ג שלא נזכרה ההפכה בברייתא ומה לנו אם נאמר שאותו ההפכה בעצמה היא ע"י כת שלישית מעלמא ואדרבה בהכי ניחא טפי דהוי דומיא דרישא אבל לאביי לפר"י נצטרך להוסיף על לשון הברייתא ההזמה דמציעאי לקמאי כי היכי דלא תידוק הכחשה תחילת הזמה אי איירי בג' כיתות ולהוסיף עוד ההפכה שלא נזכרה ג"כ בברייתא כלל לכך ניחא ליה לאוקמי בב' כתות וא"צ להוסיף רק ההפכה בלחוד ודו"ק. ועיין בס' המאור ובמלחמות ה' ובספר ת"ח:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 74a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה אי דמאחר כו' יום שני הוה וקשה לי הא בזה לא בעי שלומי דכי העידו היה באמת חייב וזהו בכלל מה דמשני אלא דאקדמי אקדומי וכמ"ש רש"י ד"ה דמקדמי דכל שקודם שבאת כת שניה להעיד נעשה מעשה סגי. והו"ל לרש"י לפרש דמאחרי שאומרים שאחר שהעידו נעשה המעשה וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 74a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 74, Amud Aleph, about 258 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “מדסיפא במיפך והזמה, רישא נמי במיפך והזמה.…”

    2. Segment 223 words

      Opens “דקתני סיפא: ״מעידנו את איש פלוני שהפיל…”

    3. Segment 317 words

      Opens “היכי דמי? אי דלא קא מודו להו…”

      Named: רב בעי.

    4. Segment 46 words

      Opens “אלא פשיטא דקא מודו כולהו בחבלא,…”

    5. Segment 53 words

      Opens “ודקא אפכינן ואזמינהו.…”

    6. Segment 614 words

      Opens “והיכי דמי? אי דקא מאחרי אחורי הני…”

      Named: רב בעי.

    7. Segment 716 words

      Opens “דכי מחייבי ליה לגברא אכתי גברא לאו…”

    8. Segment 816 words

      Opens “ואי דלא עמד בדין אכתי דמי כוליה…”

      Named: רב בעי.

    9. Segment 93 words

      Opens “אלא דעמד בדין.…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “א"ל רב אחא בריה דרב איקא לרב…”

      Named: רב אחא, רב איקא, רב אשי, רבא.

    11. Segment 1115 words

      Opens “כיון דאי לא מתזמי סהדותא כוותייהו קא…”

    12. Segment 129 words

      Opens “הלכך קמאי הוא דקא מתכחשי, מציעאי לא…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “אמר ליה, רבא סבר: מדרישא בשלש כיתות…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1413 words

      Opens “כגון דאתו בי תרי, ואמרי: ״הפיל את…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “ואתו בי תרי אחריני, ואמרי: ״סימא את…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “ואי סלקא דעתך הכחשה לאו תחילת הזמה…”

    17. Segment 1715 words

      Opens “ואביי אמר לך: בשלמא רישא לא סגי…”

      Named: רב אומר, אביי.

    18. Segment 1810 words

      Opens “אלא סיפא למה לי שלש כיתות? ״שהרי…”

    19. Segment 199 words

      Opens “עבד כל דהו מימר אמר, דניחא ליה…”

    20. Segment 208 words

      Opens “מתקיף לה ר' זירא, אימא: סימא את…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Bava Kamma 74a · Segment 10 — “א"ל רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי: דוקיא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Kamma 74a · Segment 10 — “א"ל רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי: דוקיא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 74a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026