Talmud Builders

    Bava Kamma 80a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 80a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The baraita continues: And a butcher may buy small domesticated animals and slaughter them, and again buy small domesticated animals and keep them for a while, provided that he does not keep the last one of them that he bought beyond thirty days.

    2His students asked Rabban Gamliel: What is the halakha with regard to raising small domesticated animals in Eretz Yisrael? Rabban Gamliel said to them: It is permitted. The Gemara interrupts its citation of the baraita to pose a question: How could Rabban Gamliel say this? But didn’t we learn in the mishna: One may not raise small domesticated animals in Eretz Yisrael?

    3Rather, the text of the baraita must be emended, and they actually raised this dilemma before him: What is the halakha with regard to keeping them for a while? The Gemara resumes the quotation of the baraita : Rabban Gamliel said to them: It is permitted, provided that the animal does not go out and graze among the flock. Rather, one should tie it to the legs of the bed in his house.

    4The Sages taught in a baraita : There was an incident involving a certain pious man who was groaning, i.e., suffering, due to a pain in his heart. Those caring for the man asked the physicians what to do for him, and they said: There is no other remedy for him but that he should suckle warm milk every morning. And they brought him a she-goat and tied it to the leg of the bed for him, and he would suckle milk from it every morning.

    5Days later, his friends came in to visit him. When they saw that she-goat tied to the legs of the bed, they turned back, saying: There is an armed bandit in this man’s house, and we are going in to visit him? They referred to the goat in this manner because small animals habitually graze on the vegetation of others, thereby stealing their crops.

    6His friends sat down and investigated this pious man’s behavior, and they could not find any sin attributable to him except that sin of keeping that she-goat in his house. That man himself also said at the time of his death: I know for a fact that I have no sin attributable to me except the sin of keeping that she-goat in my house, as I transgressed the statement of my colleagues, the Sages.

    7Rabbi Yishmael said: The members of my father’s family were among the wealthy property holders in the upper Galilee. And for what reason were they destroyed? It was due to the fact that they would graze flocks in the forests, and also because they would judge cases of monetary law by means of a single judge. And even though there were forests close to their houses, and therefore there should have been no problem for them to take their animals to graze in these forests, there was a small, private field and they would convey the animals on a path through it.

    8§ The Sages taught in a baraita : If there is a shepherd of small domesticated animals who repented, the court does not obligate him to sell all his animals immediately. Rather, he may sell them gradually. And likewise, in the case of a convert who came into possession of dogs and pigs (see 83a) as part of his inheritance, the court does not obligate him to sell all of them immediately. Rather, he may sell them gradually.

    9And similarly, with regard to one who vowed to purchase a house or to marry a woman in Eretz Yisrael, the court does not obligate him to acquire the first house or marry the first woman he sees immediately upon his arrival in Eretz Yisrael. Instead, he may wait until he finds the house or wife appropriate for him.

    10And there was an incident involving a certain unmarried woman who had a son who was distressing her, and she jumped up and took an oath impulsively: Any man who comes to marry me and will discipline my son, I will not turn him away. And unworthy men jumped at the opportunity to marry her. And when the matter came before the Sages, they said: She need not marry one of these men, as this woman’s intention in her oath was certainly to marry only a man who is appropriate for her.

    11The baraita continues: Just as the Sages said that one may not raise small domesticated animals, i.e., sheep and goats, so too they said that one may not raise small undomesticated animals. Rabbi Yishmael says: One may raise village dogs, cats, monkeys, and genets, because they serve to clean the house of mice and other vermin.

    12The Gemara asks: What are these genets? Rav Yehuda said: These are known in Aramaic as shartza ḥartza . And there are those who say that in Aramaic this animal is called ḥarza . This creature has short thighs and it grazes among the thorn bushes. And what is the reason that they are called shartza , a term that generally refers to creeping creatures that slither [ shoretz ] rather than walk? It is because its thighs are so short that it appears to slither instead of walking on legs.

    13§ Rav Yehuda says that Rav says: We in Babylonia have rendered ourselves like the residents of Eretz Yisrael with regard to the prohibition of the Sages against raising small domesticated animals. Rav Adda bar Ahava said to Rav Huna: What of your sheep and goats? How can you raise these animals in Babylonia?

    14Rav Huna said to him: Ḥova, my wife, watches the animals to ensure that they do not graze on land belonging to others. Rav Adda bar Ahava cursed Rav Huna and said to him: May Ḥova bury her son! In all the years of Rav Adda bar Ahava, no children of Rav Huna from Ḥova survived, due to this curse. There are those who say a different version of the above statement: Rav Huna says that Rav says: We in Babylonia rendered ourselves like those of Eretz Yisrael with regard to raising small domesticated animals, from the time when Rav came to Babylonia.

    15§ Rav and Shmuel and Rav Asi once happened to be present at a house where a celebration was being held marking the passage of a week of a newborn son, i.e., a circumcision. And some say it was a house where a celebration was being held marking the redemption of a firstborn son. Rav would not enter before Shmuel, for reasons the Gemara will explain;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והטבחהמקבץ את הבהמות ליום השוק:

    לוקח ושוחט או לוקח ושוההעד יום השוק שלשים יום למקחו:

    ובלבד שלא ישהה את העגונההמאוחרת למקחו שלקח סמוך לעת השוק לא ישהה אותה לאחר יום השוק להשלים שלשים יום למקחה:

    העגונהמאוחרת כמו הלהן תעגנה (רות א׳:י״ג) תאחרנה מלהנשא:

    אלא קושרהורבנן פליגי עליה דרבן גמליאל:

    גונחפלידר"א צועק מפני כאב הלב לא היה יכול להשיב רוחו:

    לסטים מזוייןרועה בשדות אחרים וגוזל את הרבים:

    שהיו מרעיןבהמה דקה שלהן בחורשין:

    ואע"פ שהיו חורשין סמוך לבתיהםולא היו רועין בשדות אחרים ומשום חורשין ליכא גזל דאמר לעיל אבל מגדלין בחורשין ולקמן (בבא קמא דף פא.) נמי בתקנת יהושע תיקן שלא יקפיד בעל היער על כך אפי' הכי נענשו מפני ששדה קטנה היתה ביניהם ושל אחרים היתה:

    רועהבהמות שלו:

    שעשה תשובהשלא לגדל בהמה דקה עוד:

    כלבים וחזיריםתנן במתניתין דאסור לגדלן:

    חיה דקהצביים ושועלין:

    כלבים כופרייםקטנים וננסים הם ל"א כלבים גדולים של ציידים ואין מזיקין:

    חולדות סנאיןגדילות בסנה:

    לנקר את הביתמן העכברים:

    וורדניסנה:

    דקטינידקים:

    דמתתאי שקיהשוקיה גוצין:

    בבבל כארץ ישראלשמיום גלות יכניה רבו שם תלמידים ונתיישבו שם בישוב קבוע:

    דידך מאיהלא יש לך בהמה דקה:

    חובהשם אשתו:

    תקברינהו לבנהשאתה סומך עליה והיא אינה יכולה לשמור:

    מכי אתא רב לבבלרבו מתיישבין שם מפני ישיבתו לישנא אחרינא הוא בא ולמדנו להזהר בכך שראה שם רוב ישראל וישוב קבוע:

    שבוע הבןברית מילה על שם שעברו עליו שבעה ימים:

    ישוע הבןמשתה שעושין לפדיון הבן בכור ישוע מתרגמינן פורקן כמו פדיון:

    רב לא עייל קמיה דשמואלטעמא אמרינן לקמן:

    בבא קמא 80 עמוד א

    1והטבח לוקח ושוחט, לוקח ושוהה ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן ל' יום.

    2שאלו תלמידיו את ר"ג מהו לגדל? אמר להן: מותר. והתנן: אין מגדלין!

    3אלא הכי קא בעו מיניה: מהו לשהות? אמר להן: מותר, ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר; אלא קושרה בכרעי המטה.

    Baraita

    4ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית. והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית.

    5לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם, ואמרו: לסטים מזויין בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו?!

    6ישבו ובדקו, ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז. ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי.

    7אמר ר' ישמעאל: מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא; ומפני מה חרבו? שהיו מרעין בחורשין, ודנין דיני ממונות ביחיד. ואע"פ שהיו להם חורשים סמוך לבתיהם, שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליה.

    Baraita

    8ת"ר רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד. וכן גר שנפלו לו כלבים וחזירים בירושתו אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד.

    9וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותו ליקח מיד, עד שימצא את ההוגנת לו.

    10ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה, וקפצה ונשבעה: ״כל מי שיבא, איני מחזירתו״, וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין. וכשבא הדבר אצל חכמים, אמרו: לא נתכוונה זו אלא להגון לה.

    11כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, כך אמרו אין מגדלין חיה דקה. ר' ישמעאל אומר: מגדלין כלבים כופרין, וחתולים, וקופין, וחולדות סנאים מפני שעשויים לנקר את הבית.

    12מאי חולדות סנאים? אמר רב יהודה: שרצא חרצא. ואיכא דאמרי: חרזא דקטיני שקיה, ורעיא ביני וורדיני. ומאי שרצא? דמתתאי שקיה.

    13אמר רב יהודה אמר רב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה. א"ל רב אדא בר אהבה לרב הונא: דידך מאי?

    14א"ל דידן קא מינטרא להו חובה. א"ל חובה תקברינהו לבנה. כולה שניה דרב אדא בר אהבה לא אקיים זרעא לרב הונא מחובה. איכא דאמרי, אמר רב הונא אמר רב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה, מכי אתא רב לבבל.

    15רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן. רב לא עייל קמיה דשמואל,׃

    Tosafot

    והטבח לוקח ושוההפי' בקונטרס עד יום השוק ובלבד שלא ישהה העגונה שבהם שלשים יום אותה שלקח באחרונה לא ישלים לה שלשים יום אחר השוק וקשה דבתוספתא (פ"ח) גרס יותר מל' יום וא"כ לפי התוספתא יכול להשהות אחר יום השוק ועוד. קשה דלעיל גבי רגל קרי לה אחרונה והכא קרי לה עגונה ועוד שלא הזכיר התנא יום השוק כלל ונראה לר"י לפי שהטבח רגיל לקנות כמה בהמות ביחד ומותר להשהות ובלבד שאפי' העגונה שבהן אותה שנשארה יחידה אחר חברותיה שלא ישהה יותר מל' יום אף על פי שהיא יחידה ומיהו בכל הספרים גרסינן שלשים יום ולא גרסינן יותר:

    מהו להשהות קבעו מיניהאין נ"ל דפליגי רבנן עליה דר"ג כדפי' בקונטרס דמהו להשהות קודם הרגל קבעו מיניה ואמר להן מותר ולאו דוקא נקט קושרה אלא אורחא דמלתא נקט שדרכן היה לקשור בהמה דקה לכרעי המטה כדאמר באלו טריפות (חולין דף נד:) חבל היוצא מן המטה עד תשעה טפחים טהור ופירש שם בקונטרס שבכך הוא ראוי לקשור בהמה דקה בכרעי המטה כדכתי' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח שהיו קושרין הקרבנות בכרעי המטה עד שיביאוהו לקרנות המזבח אי נמי נקט קשרו לאשמועינן דאפילו בקשורים אסור לגדל כ"א להשהות ובתוספתא (פ"ח) נמי משמע דאף קודם הרגל לא שרי להשהות אלא בבית דהכי קתני בהדיא אבל מגדלים קודם הרגל ל' יום ולא שתהא יוצאה ורועה בשוק אלא קושרה בכרעי המטה שאלו לר"ג כו':

    דקטיני שקיהפי' שוקיו דקין ולהכי נקרא חרצא שהחרצין ניכר בין השוקים מתוך שהן דקים ונראין גבוהים ומשום הכי תנן בפ"א דאהלות חולדות הסנאים רבי יוסי אומר ב"ש מטמא כזית במשא וכעדשה במגע דמתוך שרגליה גבוהים ודקים מספקא להן שמא לאו היינו חולדה דקרא ויש לה תורת נבילה או שמא היינו היא ויש לה תורת שרץ והאי דמסיים ומאי שרצא דמתתאי שקיה ה"ק ומאי שרצא חולדה דכתיב בקרא שאין ספק דמתתאי שקיה שהי' רגליה קצרות ושורצת על הארץ וכן נראה לר"ת:

    חובה תקברינהו לבנהפר"ח בתמיה וכי דרכה לקבור בניה שאין עוסקת לגדלן אלא עוסקת לגדל צאן והוי כשגגה היוצאת מלפני השליט ומיהו בפרק שני נזירים (נזיר דף נז: ושם) גבי הקפת הראש אין שייך לפרש כן דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא לדידך מאן מקיף להו אמר ליה חובה א"ל חובה תקברינהו לבנה ואין שייך לפרש שם אלא לשון קללה אי נמי יש לומר אין יראה שתענש בקבורת בניה:

    מכי אתא רב לבבלפי' בקונטרס והיו מתישבין שם מפני ישיבתו והיו רוב שדותיהן מישראל וכענין זה פי' בפרק קמא דגיטין (דף ו. ושם.) עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל ונעשינו בקיאין לשמה מתוך שהרבה ישיבות וקשה לר"ת דא"כ מאי פריך התם ממתני' דעכו כארץ ישראל לגיטין אבל בבל לא והלא המשניות נשנו קודם דאתא רב לבבל ומפר"ת התם מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה והחרש והמסגר שגלו לבבל דינה להיות כארץ ישראל לגיטין שבקיאין לשמה וכן כאן לענין בהמה דקה שיש שם רוב ישראל וכן יש בריש בכל מערבין (עירובין דף כח.):

    לבי ישוע הבןפ"ה פדיון הבן וכן הערוך וקשה דאע"ג דמתרגמינן פדיון פורקן מ"מ אין שייך לשון ישועה ור"ת פי' שנולד שם בן ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב והמליטה זכר (ישעיהו סו) נקט לשון ישועה והיו רגילין לעשות סעודה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והטבח לוקח ושוהה ובלבד שלא ישהה העגונה שלשים יוםפירש רש"י ז"ל הטבח הלוקח בהמות הרבה ליום השוק ומקבץ שלשים יום ושוהה עד יום השוק ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום אחר השוק. ובתוספות הקשו אם כן למה לא הזכיר יום השוק בברייתא גבי טבח כמו שהזכירו רגל ומשתה, ועוד אם העגונה היינו האחרונה למה קראוהו אחרונה ברגל ומשתה וקראוהו עגונה גבי טבח. והם פרשו שהטבח לוקח בהמות הרבה ביחד ואסרו לו שלא ישהא אותן יותר משלשים יום משלקחן אבל שלשים יום יכול לשהות משלקח ואפילו אם שחט את כולן ולא נשארה אלא אחת לבדה העגונה אף אותה יחידית לא ישהה יותר משלשים יום וגרסינן בהא דטבח ובלבד שלא ישהה העגונה יותר משלשים יום וכן היא בתוספתא אבל ברוב ספרים לא גרסי יותר משלשים יום אלא שלשים יום כדברי רש"י ז"ל.

    אמר להם מותר ובלבד שלא תצא ותרעה בעדררש"י ז"ל משמע שסבור דלשהות בבית אפילו שלא לצורך הרגל ואפילו לשהות יותר משלשים יום בעו מיניה והתיר להם וכמעשה דאותו חסיד שכך (סבר) [פירש _ ס"מ] הוא ז"ל ורבנן פליגי עליה. ואין צריך לפירוש זה אלא קודם הרגל שלשים יום קא בעי מיניה והתיר כרבנן. ומיהו מסתברא כדברי רש"י ז"ל שהרי לאחר דברי רבן גמליאל אמרו ומעשה בחסיד דלכאורה משמע שדברי רבן גמליאל כמעשה של אותו חסיד.

    אלא קושרו בכרעי המטהולאו דוקא נקט קושרה אלא אפילו כלואה בבית שלא תצא ותרעה בחוץ שרי, וקשרה בכרעי המטה אורחא דמלתא נקט שקושרין אותו בחבל היוצא מן המטה כמו שאמרו בפרק אלו טרפות (חולין נב, ב) חבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור ופירש רש"י ז"ל שבכך ראוי לקשור בהמה בכרעי המטה וכדכתיב אסרו חג בעבותים שהיו קושרין את הקרבן בכרעי המטה עד שהביאוהו למזבח, ואי נמי אפשר דאתא לאשמועינן דאפילו קשרו אין מגדלין אלא משהין.

    שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליהפירש רש"י ז"ל דשדה של אחרים היתה. והראב"ד ז"ל פירש שדה שלה היתה ואף על פי שלהן היתה נענש מפני שהיתה מפסדת האוכלין. וזה נראה לי יותר, ולפי פירוש זה מסתברא דהכי קאמר אף על פי שהיתה שלהן והפסדה מועט אפילו הכי אסור שהרי נענש בכך.

    חובה תקברינהו לבנהפירש ר"ח ז"ל דהכי קאמר וכי רוצה היא לקבור את בניה שלא תהא עוסקת לגדלן אלא עוסקת לגבי הצאן והוה כשגגה שיוצאה מלפני השליט. ואין הפירוש הזה נראה, מפני שאמרו גם כן בנזיר בפרק שני נזירין (נז, ב) דידך מאן מקיף אמר ליה חובה תקברינהו לבנה ומשם נראה דלשון קללה היא שמקללת אותה על שעושה כן. ויש מפרשים דהכי קאמר הכא והתם וכי אינה יראה שתענש ותקבור את בניה.

    מכי אתא רב לבבלפירש רש"י ז"ל מכי אתא והרבה ישיבות ונתקבצו שם הרבה מישראל ורוב שדות היו של ישראל, וכענין זה פירש גם בפרק קמא דגטין בתחלתו (ו, א) שאמר ועשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגטין מכי אתא רב לבבל ונעשו בקיאין לשמה מתוך שהרבה ישיבות. ורבינו תם ז"ל הקשה עליו דהא פריך עלה התם ממתניתין דמצפון עכו כלומר מעכו ולהלן כגיטין הבאין מחוץ לארץ ואם איתא מאי קמקשה מן המשניות שנשנו קודם שבא רב לבבל, אלא הכא והתם הכי קאמר מדאתא רב לבבל ולמדם שמימות הנביאים כשגלו יכניה לבבל תקנו כך.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 80a

    Bava Kamma 80a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 366 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והטבח המקבץ את הבהמות ליום השוק:

    לוקח ושוחט או לוקח ושוהה עד יום השוק שלשים יום למקחו:

    ובלבד שלא ישהה את העגונה המאוחרת למקחו שלקח סמוך לעת השוק לא ישהה אותה לאחר יום השוק להשלים שלשים יום למקחה:

    העגונה מאוחרת כמו הלהן תעגנה (רות א׳:י״ג) תאחרנה מלהנשא:

    אלא קושרה ורבנן פליגי עליה דרבן גמליאל:

    גונח פלידר"א צועק מפני כאב הלב לא היה יכול להשיב רוחו:

    לסטים מזויין רועה בשדות אחרים וגוזל את הרבים:

    שהיו מרעין בהמה דקה שלהן בחורשין:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 80a · Sefaria

    Tosafot

    והטבח לוקח ושוהה פי' בקונטרס עד יום השוק ובלבד שלא ישהה העגונה שבהם שלשים יום אותה שלקח באחרונה לא ישלים לה שלשים יום אחר השוק וקשה דבתוספתא (פ"ח) גרס יותר מל' יום וא"כ לפי התוספתא יכול להשהות אחר יום השוק ועוד. קשה דלעיל גבי רגל קרי לה אחרונה והכא קרי לה עגונה ועוד שלא הזכיר התנא יום השוק כלל ונראה לר"י לפי שהטבח רגיל לקנות כמה בהמות ביחד ומותר להשהות ובלבד שאפי' העגונה שבהן אותה שנשארה יחידה אחר חברותיה שלא ישהה יותר מל' יום אף על פי שהיא יחידה ומיהו בכל הספרים גרסינן שלשים יום ולא גרסינן יותר:

    מהו להשהות קבעו מיניה אין נ"ל דפליגי רבנן עליה דר"ג כדפי' בקונטרס דמהו להשהות קודם הרגל קבעו מיניה ואמר להן מותר ולאו דוקא נקט קושרה אלא אורחא דמלתא נקט שדרכן היה לקשור בהמה דקה לכרעי המטה כדאמר באלו טריפות (חולין דף נד:) חבל היוצא מן המטה עד תשעה טפחים טהור ופירש שם בקונטרס שבכך הוא ראוי לקשור בהמה דקה בכרעי המטה כדכתי' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח שהיו קושרין הקרבנות בכרעי המטה עד שיביאוהו לקרנות המזבח אי נמי נקט קשרו לאשמועינן דאפילו בקשורים אסור לגדל כ"א להשהות ובתוספתא (פ"ח) נמי משמע דאף קודם הרגל לא שרי להשהות אלא בבית דהכי קתני בהדיא אבל מגדלים קודם הרגל ל' יום ולא שתהא יוצאה ורועה בשוק אלא קושרה בכרעי המטה שאלו לר"ג כו':

    דקטיני שקיה פי' שוקיו דקין ולהכי נקרא חרצא שהחרצין ניכר בין השוקים מתוך שהן דקים ונראין גבוהים ומשום הכי תנן בפ"א דאהלות חולדות הסנאים רבי יוסי אומר ב"ש מטמא כזית במשא וכעדשה במגע דמתוך שרגליה גבוהים ודקים מספקא להן שמא לאו היינו חולדה דקרא ויש לה תורת נבילה או שמא היינו היא ויש לה תורת שרץ והאי דמסיים ומאי שרצא דמתתאי שקיה ה"ק ומאי שרצא חולדה דכתיב בקרא שאין ספק דמתתאי שקיה שהי' רגליה קצרות ושורצת על הארץ וכן נראה לר"ת:

    חובה תקברינהו לבנה פר"ח בתמיה וכי דרכה לקבור בניה שאין עוסקת לגדלן אלא עוסקת לגדל צאן והוי כשגגה היוצאת מלפני השליט ומיהו בפרק שני נזירים (נזיר דף נז: ושם) גבי הקפת הראש אין שייך לפרש כן דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא לדידך מאן מקיף להו אמר ליה חובה א"ל חובה תקברינהו לבנה ואין שייך לפרש שם אלא לשון קללה אי נמי יש לומר אין יראה שתענש בקבורת בניה:

    מכי אתא רב לבבל פי' בקונטרס והיו מתישבין שם מפני ישיבתו והיו רוב שדותיהן מישראל וכענין זה פי' בפרק קמא דגיטין (דף ו. ושם.) עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל ונעשינו בקיאין לשמה מתוך שהרבה ישיבות וקשה לר"ת דא"כ מאי פריך התם ממתני' דעכו כארץ ישראל לגיטין אבל בבל לא והלא המשניות נשנו קודם דאתא רב לבבל ומפר"ת התם מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה והחרש והמסגר שגלו לבבל דינה להיות כארץ ישראל לגיטין שבקיאין לשמה וכן כאן לענין בהמה דקה שיש שם רוב ישראל וכן יש בריש בכל מערבין (עירובין דף כח.):

    לבי ישוע הבן פ"ה פדיון הבן וכן הערוך וקשה דאע"ג דמתרגמינן פדיון פורקן מ"מ אין שייך לשון ישועה ור"ת פי' שנולד שם בן ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב והמליטה זכר (ישעיהו סו) נקט לשון ישועה והיו רגילין לעשות סעודה:

    Tosafot on Bava Kamma 80a · Sefaria

    Rashba

    והטבח לוקח ושוהה ובלבד שלא ישהה העגונה שלשים יום פירש רש"י ז"ל הטבח הלוקח בהמות הרבה ליום השוק ומקבץ שלשים יום ושוהה עד יום השוק ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום אחר השוק. ובתוספות הקשו אם כן למה לא הזכיר יום השוק בברייתא גבי טבח כמו שהזכירו רגל ומשתה, ועוד אם העגונה היינו האחרונה למה קראוהו אחרונה ברגל ומשתה וקראוהו עגונה גבי טבח. והם פרשו שהטבח לוקח בהמות הרבה ביחד ואסרו לו שלא ישהא אותן יותר משלשים יום משלקחן אבל שלשים יום יכול לשהות משלקח ואפילו אם שחט את כולן ולא נשארה אלא אחת לבדה העגונה אף אותה יחידית לא ישהה יותר משלשים יום וגרסינן בהא דטבח ובלבד שלא ישהה העגונה יותר משלשים יום וכן היא בתוספתא אבל ברוב ספרים לא גרסי יותר משלשים יום אלא שלשים יום כדברי רש"י ז"ל.

    אמר להם מותר ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר רש"י ז"ל משמע שסבור דלשהות בבית אפילו שלא לצורך הרגל ואפילו לשהות יותר משלשים יום בעו מיניה והתיר להם וכמעשה דאותו חסיד שכך (סבר) [פירש _ ס"מ] הוא ז"ל ורבנן פליגי עליה. ואין צריך לפירוש זה אלא קודם הרגל שלשים יום קא בעי מיניה והתיר כרבנן. ומיהו מסתברא כדברי רש"י ז"ל שהרי לאחר דברי רבן גמליאל אמרו ומעשה בחסיד דלכאורה משמע שדברי רבן גמליאל כמעשה של אותו חסיד.

    אלא קושרו בכרעי המטה ולאו דוקא נקט קושרה אלא אפילו כלואה בבית שלא תצא ותרעה בחוץ שרי, וקשרה בכרעי המטה אורחא דמלתא נקט שקושרין אותו בחבל היוצא מן המטה כמו שאמרו בפרק אלו טרפות (חולין נב, ב) חבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור ופירש רש"י ז"ל שבכך ראוי לקשור בהמה בכרעי המטה וכדכתיב אסרו חג בעבותים שהיו קושרין את הקרבן בכרעי המטה עד שהביאוהו למזבח, ואי נמי אפשר דאתא לאשמועינן דאפילו קשרו אין מגדלין אלא משהין.

    שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליה פירש רש"י ז"ל דשדה של אחרים היתה. והראב"ד ז"ל פירש שדה שלה היתה ואף על פי שלהן היתה נענש מפני שהיתה מפסדת האוכלין. וזה נראה לי יותר, ולפי פירוש זה מסתברא דהכי קאמר אף על פי שהיתה שלהן והפסדה מועט אפילו הכי אסור שהרי נענש בכך.

    חובה תקברינהו לבנה פירש ר"ח ז"ל דהכי קאמר וכי רוצה היא לקבור את בניה שלא תהא עוסקת לגדלן אלא עוסקת לגבי הצאן והוה כשגגה שיוצאה מלפני השליט. ואין הפירוש הזה נראה, מפני שאמרו גם כן בנזיר בפרק שני נזירין (נז, ב) דידך מאן מקיף אמר ליה חובה תקברינהו לבנה ומשם נראה דלשון קללה היא שמקללת אותה על שעושה כן. ויש מפרשים דהכי קאמר הכא והתם וכי אינה יראה שתענש ותקבור את בניה.

    מכי אתא רב לבבל פירש רש"י ז"ל מכי אתא והרבה ישיבות ונתקבצו שם הרבה מישראל ורוב שדות היו של ישראל, וכענין זה פירש גם בפרק קמא דגטין בתחלתו (ו, א) שאמר ועשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגטין מכי אתא רב לבבל ונעשו בקיאין לשמה מתוך שהרבה ישיבות. ורבינו תם ז"ל הקשה עליו דהא פריך עלה התם ממתניתין דמצפון עכו כלומר מעכו ולהלן כגיטין הבאין מחוץ לארץ ואם איתא מאי קמקשה מן המשניות שנשנו קודם שבא רב לבבל, אלא הכא והתם הכי קאמר מדאתא רב לבבל ולמדם שמימות הנביאים כשגלו יכניה לבבל תקנו כך.

    Rashba on Bava Kamma 80a · Sefaria

    Meiri

    איסור זה של גדול בהמה דקה בארץ ישראל לא סוף דבר ביוצאה ומזקת אלא אף אם היתה קשורה לו בכרעי המטה אסור:

    אע"פ שבמקום פקוח נפש הותרו האיסורין להתרפא בהם דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בה ביותר מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאל לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח משחרית לשחרית והביאו לו עז וקשרוה בכרעי המטה והיה יונק ממנה חלב רותח משחרית לשחרית לימים נכנסו חבריו לבקרו כיון שראו אותה העז קשורה לו בכרעי המטה חזרו לאחוריהם אמרו ליסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסנו אצלו ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז אף הוא אמר בשעת מיתתו יודע אני בעצמי שאין בי אלא אותו עון שעברתי על דעת חברי:

    אע"פ שיחיד המומחה לרבים דן דיני ממונות ביחידי כמו שיתבאר במקומו מ"מ ראוי לכל חכם למשוך ידו מזה הרבה עד שיהא מוחזק לכל בכך אחד מן החכמים העיד בכאן על אבותיו שמגדולי הגליל היו ולא חרבו אלא מפני שהיו מעבירים בהמותיהם דרך שדה אחת של אחרים להעבירם ליערים מפני שהיו דנים דיני ממונות ביחידי:

    רועה שעשה תשובה שלא לגדל עוד בהמה דקה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד שאם לא כן ימנע ממנה עד שלא יוכל למכרם בלא הפסד גדול וכן מי שנפלו לו כלבים וחזירים בירושה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד:

    מי שנדר ליקח בית או לישא אשה ולא קבע בזה זמן אין מחייבין אותו ליקח מיד אלא עד שימצא דבר ההגון לו ולא עוד אלא אף אשה שהקניטוה בניה וקפצה ונשבעה שכל מי שיתבענה ראשון לנשואין אינה מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנין אין שבועתה מכריחתה להנשא להם לא נתכונה זו אלא להגון לה:

    כבר בארנו במשנה שכשם שאסרו בבהמה דקה כך אסרו בחיה דקה ומ"מ כל שעשוי לנקר את הבית כגון חתולות וחולדות הסנאים והם הנמצאות בסנה והיו רגילות אצלם לניקור הבית מתולעים ושרצים הדקים מותר לגדלם וכן כלבים כופריים והם שהם קטנים וננוסים ואין היזקן מצוי מותר לגדלם וכן התירו בקופים:

    אע"פ שאיסור זה לא היה אלא בארץ ישראל כמו שבארנו במשנה משירדה הגולה לבבל ונתמלאת תלמידי חכמים וגדולים ונתישבה מישראל הרבה עד שהיו רוב השדות והכרמים של ישראל עשו בבל כארץ ישראל לאסור בה גידולי בהמה דקה וחיה דקה:

    Meiri on Bava Kamma 80a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה והטבח לוקח כו' דבתוספתא גרסינן יותר מל' יום וא"כ כו' יכול כו' להשהות אחר יום השוק כו' עכ"ל פירוש דגרס שם יותר מל' יום אל ישהה אבל עד ל' יום שרי להשהות אף כי מלו אחר יום השוק וזה אין סברא דלא עדיף ממשהה קודם לרגל ודו"ק:

    בד"ה מהו להשהות כו' ובתוספתא נמי משמע דאף קודם הרגל לא שרי להשהות אלא בבית כו' עכ"ל ר"ל דהיינו כפירושם דהך דר"ג איירי בקודם לרגל אפילו הכי לא תצא ותרעה בעדר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 80a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אלא מהו לשהות פירוש בתוך ביתו אמר להם מותר וכו'. ולא נהירא דסוף סוף קשיא מתניתין דקתני אין מגדלין ואפילו בתוך ביתו קאמר כדפרישית לעיל. לכך נראה דלשהות קודם לרגל קא בעו מיניה ואמר להם מותר ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר דאף לשהות קודם לרגל אינו מותר אלא דוקא בבית. וכן מוכח נמי בתוספתא דקתני אין מגדלין אותה קודם לרגל שלשים יום ולא שתהא יוצאה ורועה בשדה אלא קושרה בכרעי המיטה. תלמידי הרב ר' פרץ ז"ל.

    וזה לשון הרשב"א ז"ל אמר להם מותר ובלבד שלא תצא וכו' רש"י ז"ל נראה שסבור לשהות בבית אפילו שלא לצורך הרגל ואפילו להשהות יותר משלשים בעו מיניה והתיר להם וכמעשה דאותו חסיד שכן פירש הוא ז"ל ורבנן פליגי עליה ואין צורך אלא קודם הרגל שלשים יום קא בעו מיניה והתיר וכרבנן. ומיהו מסתברא כדברי רש"י ז"ל שהרי לאחר דברי רבן גמליאל אמרו ומעשה בחסיד ולכאורה משמע שדברי רבן גמליאל כמעשה אותו חסיד. ע"כ. תנו רבנן מעשה בחסיד אחד גרסינן וחסיד זה הוא רבי יהודה בן בבא דהכי מפרש לה בברייתא שעברתי על דברי חברי שהיו אומרים אין מגדלין כל עיקר וסמכתי על דברי רבן גמליאל. גאון ז"ל. וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל מהאי עובדא דחסיד אחד שמעינן דאף על פי שבמקום פיקוח נפש הותרו האיסורין להתרפאות בהן דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בו ביותר. ע"כ.

    שדה קטנה היתה וכו' ומעבירין דרך עליה. פירש רש"י ז"ל דפרה של אחרים היתה. והראב"ד ז"ל פירש שדה שלהם היתה ואף על פי ששלהם היתה נענשו מפני שהיתה מפסדת האוכלים וזה נראה יותר. ולפי פירוש זה מסתברא דהכי קאמר אף על פי שהיתה שלהם והפסידה מעט אפילו הכי אסור שהרי נענשו בכך. הרשב"א ז"ל. וזה לשון גאון ז"ל ואף על פי שהיו חורשין שלהם סמוכין לבתיהם לכך נענשו שהיתה שדה קטנה של אחרים בין בתיהם לחורשין והיו מעבירין צאן שלהן לחורשין דרך אותה שדה והיו מפסידים בה שלא התירו לרעות בחורשין בזמן שיש שדות כל סביביו.

    ודנין דיני ממונות ביחיד ואף על פי שיחיד מומחה לרבים דן דיני ממונות ביחידי כמו שיתבאר במקומו מכל מקום ראוי לכל חכם למשוך ידו מזה הרבה עד שיהא מוחזק לכל בכך. הרב המאירי ז"ל. רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד דאם כן מימנע מתשובה שהרי אינו יכול למוכרן ביחד בלא הפסד גדול אלא מוכר יד על יד ורועה האחרות בכל יום ויום כמנהגו ובלא ספק יזהר שלא יפסידו תבואת חביריהם. וכן מי שנדר ליקח בית וכו' כדי שלא ימנעו אחרים מלידור דבר מצוה שאם יראו שבית דין אונסין אותו למהר ולעשות מה שאין נושא חן בעיניו ימנעו האחרים. ה"ר יהונתן ז"ל.

    כלבים כופריים של אותו מקום ואמרי לה כלבים הרגילים לצוד גאון ז"ל.

    חולדות הסנאין והן הנמצאות בסנה והיו רגילות אצלן לניקור הבית מתולעים ושרצים הדקים. הרב המאירי ז"ל.

    חרצא דקטיני שקי חרצא שוקים קטיני דקים אבל גבוהין הם ויש לתמוה דמה לו לתלמודא לפרש ענין רגליה. ופירש רבינו תם לפי שרגליה גבוהין ודקין ומשום הכי תנן במסכת אהלות בפרק קמא חולדות הסנאים רבי יוסי אומר בית שמאי מטמאין כזית במשא וכו' דמתוך שרגליה גבוהים ודקין מספקא להו וכו' עד ויש לה תורת שרץ. ולהכי מפרש לה תלמודא לפרש טעמא דבית שמאי והאי דמסיים הכא ומאי שרצא דמתתאי שקי וכו' ככתוב בתוספות. תלמידי הר"פ ז"ל.

    וכן פירש הר"ר ישעיה ז"ל וז"ל מאי חולדת סנאים אומר רבינו תם דמיבעיא ליה על הא דתנן חולדת סנאים רבי יוסי אומר בית שמאי אומרים וכו'. דמספקא ליה אי נבלת חיה היא או שרץ ואותה דהתם מפרש הכא דהיינו שרצא חרצא שוקיים שלה דקין וגבוהין. ובעי מאי שרצא דקרא דלא מספקא לן דמתתאי שקי כלומר שאין שוקיה גבוהין. ע"כ. וזה לשון גאון ז"ל מיתתא שקי שכרעיו קצרים. נוסח אחר סקיה ופירוש צלצל ומתרגמינן סקאה ודומה לעכבר המדבר. ע"כ.

    2 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 80a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפרש"י בד"ה אלא קושרה בכרעי המטה ורבנן פליגי עליה דר"ג עכ"ל והיינו מהאי עובדא דמייתי בסמוך בחסיד א' שאמר שעבר על דברי חביריו אף על גב שהיתה קשורה אע"כ דלרבנן מיהא אסור בכה"ג:

    בד"ה תקברינהו לבנה וכו' והיא אינה יכולה לשמור עכ"ל לכאורה משמע מלשון רש"י דאיניש אחרינא שיכול לשמור ודאי שרי והיינו כדברי המפרשים שהביאו התוספות לעיל במשנה ויש לדחות דמ"ש והיא אינה יכולה לשמור היינו משום דלאו בני שמירה נינהו וא"כ ה"ה דע"י רועה אבל מפר"ת בתוספות ד"ה חובה ודאי משמע דע"י רועה שרי:

    לעיל בד"ה שהיו מרעין בהמה דקה שלהן בחורשין עכ"ל כוונתו דאין לפ' בגסה דמסתברא שלא היו הם רועין בעצמם אלא ע"י אחרים וליכא אלא איסור מגדל דהיינו בדקה דווקא אבל קשה דמפירוש רש"י משמע דע"י רועה שרי לגמרי אפילו בדקה מדפירש בסמוך גבי רועה שעשה תשובה דברועה בהמות שלו איירי משמע דברועה של אחרים לא שייך שום איסור כלל וכן משמע מפירושו ד"ה תקברינהו ויש ליישב דס"ל לרש"י דאפי' ע"י רועה אסור לגדל אלא דאיסורא לא שייך אלא לגבי בע"ה דוקא אבל לגבי רועה ליכא איסורא משום מגדל כיון דלאו דידיה הוא ולא כמ"ש התוספות לעיל במשנה דבכה"ג אפי' רועה של אחרים פסול לעדות וכבר כתבתי דמלשון הפוסקים משמע להיפך ומפרש"י ד"ה תקברינהו נמי אין ראיה כמ"ש בסמוך וק"ל. ועי"ל דמה שפרש"י שהיה מרעין בהמה דקה היינו משום דאי בגסה היה אסור משום חורשין גופא דלא שייך תקנת יהושע בגסה כדמסקינן לקמן וזה הנכון:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 80a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה ישוע הבן כו' ישוע מתרגמינן. צ"ל ויושע מתרגמינן ופרק (שמות יד) ועי' רש"י ע"ז דף ד' ע"א ד"ה להם שוע:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 80a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    יָשְׁבוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁל אוֹתָהּ הָעֵז נראה אף על גב שהיה חולה שאין בו סכנה כמו שכתב מהרש"א ז"ל הוא התיר לעצמו מפני שדבר זה הוא גזרה דרבנן ובמקום חולי לא גזרו אך החכמים חשבו זה אליו לעון מפני שהוא אדם חשוב והרואין אותו יטעו לעשות כן בלא חולי.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 80a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 80, Amud Aleph, about 366 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “והטבח לוקח ושוחט, לוקח ושוהה ובלבד שלא…”

    2. Segment 212 words

      Opens “שאלו תלמידיו את ר"ג מהו לגדל? אמר…”

    3. Segment 319 words

      Opens “אלא הכי קא בעו מיניה: מהו לשהות?…”

    4. Segment 431 words

      Opens “ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו,…”

    5. Segment 522 words

      Opens “לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה…”

    6. Segment 629 words

      Opens “ישבו ובדקו, ולא מצאו בו אלא אותו…”

    7. Segment 732 words

      Opens “אמר ר' ישמעאל: מבעלי בתים שבגליל העליון…”

      Named: אבא.

    8. Segment 833 words

      Opens “ת"ר רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו…”

    9. Segment 919 words

      Opens “וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה,…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, כך…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “מאי חולדות סנאים? אמר רב יהודה: שרצא…”

      Named: רב יהודה.

    13. Segment 1321 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: עשינו עצמנו…”

      Named: רב יהודה, רב אדא בר אהבה, רב הונא.

    14. Segment 1440 words

      Opens “א"ל דידן קא מינטרא להו חובה. א"ל…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רב הונא, רב לבבל.

    15. Segment 1518 words

      Opens “רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע…”

      Named: רב ושמואל, רב אסי, רב לא, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Bava Kamma 80a · Segment 13 — “…לבהמה דקה. א"ל רב אדא בר אהבה לרב הונא:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 80a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026