Talmud Builders

    Bava Kamma 80a

    Chapter 7 - Merubbeh

    גם: בבא קמא דף פ׳ ע״א, פרק ז׳ מרובה

    English translation - Bava Kamma 80a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The baraita continues: And a butcher may buy small domesticated animals and slaughter them, and again buy small domesticated animals and keep them for a while, provided that he does not keep the last one of them that he bought beyond thirty days.

    2His students asked Rabban Gamliel: What is the halakha with regard to raising small domesticated animals in Eretz Yisrael? Rabban Gamliel said to them: It is permitted. The Gemara interrupts its citation of the baraita to pose a question: How could Rabban Gamliel say this? But didn’t we learn in the mishna: One may not raise small domesticated animals in Eretz Yisrael?

    3Rather, the text of the baraita must be emended, and they actually raised this dilemma before him: What is the halakha with regard to keeping them for a while? The Gemara resumes the quotation of the baraita : Rabban Gamliel said to them: It is permitted, provided that the animal does not go out and graze among the flock. Rather, one should tie it to the legs of the bed in his house.

    4The Sages taught in a baraita : There was an incident involving a certain pious man who was groaning, i.e., suffering, due to a pain in his heart. Those caring for the man asked the physicians what to do for him, and they said: There is no other remedy for him but that he should suckle warm milk every morning. And they brought him a she-goat and tied it to the leg of the bed for him, and he would suckle milk from it every morning.

    5Days later, his friends came in to visit him. When they saw that she-goat tied to the legs of the bed, they turned back, saying: There is an armed bandit in this man’s house, and we are going in to visit him? They referred to the goat in this manner because small animals habitually graze on the vegetation of others, thereby stealing their crops.

    6His friends sat down and investigated this pious man’s behavior, and they could not find any sin attributable to him except that sin of keeping that she-goat in his house. That man himself also said at the time of his death: I know for a fact that I have no sin attributable to me except the sin of keeping that she-goat in my house, as I transgressed the statement of my colleagues, the Sages.

    7Rabbi Yishmael said: The members of my father’s family were among the wealthy property holders in the upper Galilee. And for what reason were they destroyed? It was due to the fact that they would graze flocks in the forests, and also because they would judge cases of monetary law by means of a single judge. And even though there were forests close to their houses, and therefore there should have been no problem for them to take their animals to graze in these forests, there was a small, private field and they would convey the animals on a path through it.

    8§ The Sages taught in a baraita : If there is a shepherd of small domesticated animals who repented, the court does not obligate him to sell all his animals immediately. Rather, he may sell them gradually. And likewise, in the case of a convert who came into possession of dogs and pigs (see 83a) as part of his inheritance, the court does not obligate him to sell all of them immediately. Rather, he may sell them gradually.

    9And similarly, with regard to one who vowed to purchase a house or to marry a woman in Eretz Yisrael, the court does not obligate him to acquire the first house or marry the first woman he sees immediately upon his arrival in Eretz Yisrael. Instead, he may wait until he finds the house or wife appropriate for him.

    10And there was an incident involving a certain unmarried woman who had a son who was distressing her, and she jumped up and took an oath impulsively: Any man who comes to marry me and will discipline my son, I will not turn him away. And unworthy men jumped at the opportunity to marry her. And when the matter came before the Sages, they said: She need not marry one of these men, as this woman’s intention in her oath was certainly to marry only a man who is appropriate for her.

    11The baraita continues: Just as the Sages said that one may not raise small domesticated animals, i.e., sheep and goats, so too they said that one may not raise small undomesticated animals. Rabbi Yishmael says: One may raise village dogs, cats, monkeys, and genets, because they serve to clean the house of mice and other vermin.

    12The Gemara asks: What are these genets? Rav Yehuda said: These are known in Aramaic as shartza ḥartza . And there are those who say that in Aramaic this animal is called ḥarza . This creature has short thighs and it grazes among the thorn bushes. And what is the reason that they are called shartza , a term that generally refers to creeping creatures that slither [ shoretz ] rather than walk? It is because its thighs are so short that it appears to slither instead of walking on legs.

    13§ Rav Yehuda says that Rav says: We in Babylonia have rendered ourselves like the residents of Eretz Yisrael with regard to the prohibition of the Sages against raising small domesticated animals. Rav Adda bar Ahava said to Rav Huna: What of your sheep and goats? How can you raise these animals in Babylonia?

    14Rav Huna said to him: Ḥova, my wife, watches the animals to ensure that they do not graze on land belonging to others. Rav Adda bar Ahava cursed Rav Huna and said to him: May Ḥova bury her son! In all the years of Rav Adda bar Ahava, no children of Rav Huna from Ḥova survived, due to this curse. There are those who say a different version of the above statement: Rav Huna says that Rav says: We in Babylonia rendered ourselves like those of Eretz Yisrael with regard to raising small domesticated animals, from the time when Rav came to Babylonia.

    15§ Rav and Shmuel and Rav Asi once happened to be present at a house where a celebration was being held marking the passage of a week of a newborn son, i.e., a circumcision. And some say it was a house where a celebration was being held marking the redemption of a firstborn son. Rav would not enter before Shmuel, for reasons the Gemara will explain;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והטבח - המקבץ את הבהמות ליום השוק:

    לוקח ושוחט או לוקח ושוהה - עד יום השוק שלשים יום למקחו:

    ובלבד שלא ישהה את העגונה - המאוחרת למקחו שלקח סמוך לעת השוק לא ישהה אותה לאחר יום השוק להשלים שלשים יום למקחה:

    העגונה - מאוחרת כמו הלהן תעגנה (רות א׳:י״ג) תאחרנה מלהנשא:

    אלא קושרה - ורבנן פליגי עליה דרבן גמליאל:

    גונח - פלידר"א צועק מפני כאב הלב לא היה יכול להשיב רוחו:

    לסטים מזויין - רועה בשדות אחרים וגוזל את הרבים:

    שהיו מרעין - בהמה דקה שלהן בחורשין:

    ואע"פ שהיו חורשין סמוך לבתיהם - ולא היו רועין בשדות אחרים ומשום חורשין ליכא גזל דאמר לעיל אבל מגדלין בחורשין ולקמן (בבא קמא דף פא.) נמי בתקנת יהושע תיקן שלא יקפיד בעל היער על כך אפי' הכי נענשו מפני ששדה קטנה היתה ביניהם ושל אחרים היתה:

    רועה - בהמות שלו:

    שעשה תשובה - שלא לגדל בהמה דקה עוד:

    כלבים וחזירים - תנן במתניתין דאסור לגדלן:

    חיה דקה - צביים ושועלין:

    כלבים כופריים - קטנים וננסים הם ל"א כלבים גדולים של ציידים ואין מזיקין:

    חולדות סנאין - גדילות בסנה:

    לנקר את הבית - מן העכברים:

    וורדני - סנה:

    דקטיני - דקים:

    דמתתאי שקיה - שוקיה גוצין:

    בבבל כארץ ישראל - שמיום גלות יכניה רבו שם תלמידים ונתיישבו שם בישוב קבוע:

    דידך מאי - הלא יש לך בהמה דקה:

    חובה - שם אשתו:

    תקברינהו לבנה - שאתה סומך עליה והיא אינה יכולה לשמור:

    מכי אתא רב לבבל - רבו מתיישבין שם מפני ישיבתו לישנא אחרינא הוא בא ולמדנו להזהר בכך שראה שם רוב ישראל וישוב קבוע:

    שבוע הבן - ברית מילה על שם שעברו עליו שבעה ימים:

    ישוע הבן - משתה שעושין לפדיון הבן בכור ישוע מתרגמינן פורקן כמו פדיון:

    רב לא עייל קמיה דשמואל - טעמא אמרינן לקמן:

    בבא קמא 80 עמוד א

    1והטבח לוקח ושוחט, לוקח ושוהה ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן ל' יום.

    2שאלו תלמידיו את ר"ג מהו לגדל? אמר להן: מותר. והתנן: אין מגדלין!

    3אלא הכי קא בעו מיניה: מהו לשהות? אמר להן: מותר, ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר; אלא קושרה בכרעי המטה.

    Baraita

    4ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית. והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית.

    5לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם, ואמרו: לסטים מזויין בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו?!

    6ישבו ובדקו, ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז. ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי.

    7אמר ר' ישמעאל: מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא; ומפני מה חרבו? שהיו מרעין בחורשין, ודנין דיני ממונות ביחיד. ואע"פ שהיו להם חורשים סמוך לבתיהם, שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליה.

    Baraita

    8ת"ר רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד. וכן גר שנפלו לו כלבים וחזירים בירושתו אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד.

    9וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותו ליקח מיד, עד שימצא את ההוגנת לו.

    10ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה, וקפצה ונשבעה: ״כל מי שיבא, איני מחזירתו״, וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין. וכשבא הדבר אצל חכמים, אמרו: לא נתכוונה זו אלא להגון לה.

    11כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, כך אמרו אין מגדלין חיה דקה. ר' ישמעאל אומר: מגדלין כלבים כופרין, וחתולים, וקופין, וחולדות סנאים מפני שעשויים לנקר את הבית.

    12מאי חולדות סנאים? אמר רב יהודה: שרצא חרצא. ואיכא דאמרי: חרזא דקטיני שקיה, ורעיא ביני וורדיני. ומאי שרצא? דמתתאי שקיה.

    13אמר רב יהודה אמר רב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה. א"ל רב אדא בר אהבה לרב הונא: דידך מאי?

    14א"ל דידן קא מינטרא להו חובה. א"ל חובה תקברינהו לבנה. כולה שניה דרב אדא בר אהבה לא אקיים זרעא לרב הונא מחובה. איכא דאמרי, אמר רב הונא אמר רב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה, מכי אתא רב לבבל.

    15רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן. רב לא עייל קמיה דשמואל,׃

    Tosafot

    והטבח לוקח ושוהה - פי' בקונטרס עד יום השוק ובלבד שלא ישהה העגונה שבהם שלשים יום אותה שלקח באחרונה לא ישלים לה שלשים יום אחר השוק וקשה דבתוספתא (פ"ח) גרס יותר מל' יום וא"כ לפי התוספתא יכול להשהות אחר יום השוק ועוד. קשה דלעיל גבי רגל קרי לה אחרונה והכא קרי לה עגונה ועוד שלא הזכיר התנא יום השוק כלל ונראה לר"י לפי שהטבח רגיל לקנות כמה בהמות ביחד ומותר להשהות ובלבד שאפי' העגונה שבהן אותה שנשארה יחידה אחר חברותיה שלא ישהה יותר מל' יום אף על פי שהיא יחידה ומיהו בכל הספרים גרסינן שלשים יום ולא גרסינן יותר:

    מהו להשהות קבעו מיניה - אין נ"ל דפליגי רבנן עליה דר"ג כדפי' בקונטרס דמהו להשהות קודם הרגל קבעו מיניה ואמר להן מותר ולאו דוקא נקט קושרה אלא אורחא דמלתא נקט שדרכן היה לקשור בהמה דקה לכרעי המטה כדאמר באלו טריפות (חולין דף נד:) חבל היוצא מן המטה עד תשעה טפחים טהור ופירש שם בקונטרס שבכך הוא ראוי לקשור בהמה דקה בכרעי המטה כדכתי' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח שהיו קושרין הקרבנות בכרעי המטה עד שיביאוהו לקרנות המזבח אי נמי נקט קשרו לאשמועינן דאפילו בקשורים אסור לגדל כ"א להשהות ובתוספתא (פ"ח) נמי משמע דאף קודם הרגל לא שרי להשהות אלא בבית דהכי קתני בהדיא אבל מגדלים קודם הרגל ל' יום ולא שתהא יוצאה ורועה בשוק אלא קושרה בכרעי המטה שאלו לר"ג כו':

    דקטיני שקיה - פי' שוקיו דקין ולהכי נקרא חרצא שהחרצין ניכר בין השוקים מתוך שהן דקים ונראין גבוהים ומשום הכי תנן בפ"א דאהלות חולדות הסנאים רבי יוסי אומר ב"ש מטמא כזית במשא וכעדשה במגע דמתוך שרגליה גבוהים ודקים מספקא להן שמא לאו היינו חולדה דקרא ויש לה תורת נבילה או שמא היינו היא ויש לה תורת שרץ והאי דמסיים ומאי שרצא דמתתאי שקיה ה"ק ומאי שרצא חולדה דכתיב בקרא שאין ספק דמתתאי שקיה שהי' רגליה קצרות ושורצת על הארץ וכן נראה לר"ת:

    חובה תקברינהו לבנה - פר"ח בתמיה וכי דרכה לקבור בניה שאין עוסקת לגדלן אלא עוסקת לגדל צאן והוי כשגגה היוצאת מלפני השליט ומיהו בפרק שני נזירים (נזיר דף נז: ושם) גבי הקפת הראש אין שייך לפרש כן דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא לדידך מאן מקיף להו אמר ליה חובה א"ל חובה תקברינהו לבנה ואין שייך לפרש שם אלא לשון קללה אי נמי יש לומר אין יראה שתענש בקבורת בניה:

    מכי אתא רב לבבל - פי' בקונטרס והיו מתישבין שם מפני ישיבתו והיו רוב שדותיהן מישראל וכענין זה פי' בפרק קמא דגיטין (דף ו. ושם.) עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל ונעשינו בקיאין לשמה מתוך שהרבה ישיבות וקשה לר"ת דא"כ מאי פריך התם ממתני' דעכו כארץ ישראל לגיטין אבל בבל לא והלא המשניות נשנו קודם דאתא רב לבבל ומפר"ת התם מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה והחרש והמסגר שגלו לבבל דינה להיות כארץ ישראל לגיטין שבקיאין לשמה וכן כאן לענין בהמה דקה שיש שם רוב ישראל וכן יש בריש בכל מערבין (עירובין דף כח.):

    לבי ישוע הבן - פ"ה פדיון הבן וכן הערוך וקשה דאע"ג דמתרגמינן פדיון פורקן מ"מ אין שייך לשון ישועה ור"ת פי' שנולד שם בן ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב והמליטה זכר (ישעיהו סו) נקט לשון ישועה והיו רגילין לעשות סעודה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והטבח לוקח ושוהה ובלבד שלא ישהה העגונה שלשים יום - פירש רש"י ז"ל הטבח הלוקח בהמות הרבה ליום השוק ומקבץ שלשים יום ושוהה עד יום השוק ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום אחר השוק. ובתוספות הקשו אם כן למה לא הזכיר יום השוק בברייתא גבי טבח כמו שהזכירו רגל ומשתה, ועוד אם העגונה היינו האחרונה למה קראוהו אחרונה ברגל ומשתה וקראוהו עגונה גבי טבח. והם פרשו שהטבח לוקח בהמות הרבה ביחד ואסרו לו שלא ישהא אותן יותר משלשים יום משלקחן אבל שלשים יום יכול לשהות משלקח ואפילו אם שחט את כולן ולא נשארה אלא אחת לבדה העגונה אף אותה יחידית לא ישהה יותר משלשים יום וגרסינן בהא דטבח ובלבד שלא ישהה העגונה יותר משלשים יום וכן היא בתוספתא אבל ברוב ספרים לא גרסי יותר משלשים יום אלא שלשים יום כדברי רש"י ז"ל.

    אמר להם מותר ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר - רש"י ז"ל משמע שסבור דלשהות בבית אפילו שלא לצורך הרגל ואפילו לשהות יותר משלשים יום בעו מיניה והתיר להם וכמעשה דאותו חסיד שכך (סבר) [פירש _ ס"מ] הוא ז"ל ורבנן פליגי עליה. ואין צריך לפירוש זה אלא קודם הרגל שלשים יום קא בעי מיניה והתיר כרבנן. ומיהו מסתברא כדברי רש"י ז"ל שהרי לאחר דברי רבן גמליאל אמרו ומעשה בחסיד דלכאורה משמע שדברי רבן גמליאל כמעשה של אותו חסיד.

    אלא קושרו בכרעי המטה - ולאו דוקא נקט קושרה אלא אפילו כלואה בבית שלא תצא ותרעה בחוץ שרי, וקשרה בכרעי המטה אורחא דמלתא נקט שקושרין אותו בחבל היוצא מן המטה כמו שאמרו בפרק אלו טרפות (חולין נב, ב) חבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור ופירש רש"י ז"ל שבכך ראוי לקשור בהמה בכרעי המטה וכדכתיב אסרו חג בעבותים שהיו קושרין את הקרבן בכרעי המטה עד שהביאוהו למזבח, ואי נמי אפשר דאתא לאשמועינן דאפילו קשרו אין מגדלין אלא משהין.

    שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליה - פירש רש"י ז"ל דשדה של אחרים היתה. והראב"ד ז"ל פירש שדה שלה היתה ואף על פי שלהן היתה נענש מפני שהיתה מפסדת האוכלין. וזה נראה לי יותר, ולפי פירוש זה מסתברא דהכי קאמר אף על פי שהיתה שלהן והפסדה מועט אפילו הכי אסור שהרי נענש בכך.

    חובה תקברינהו לבנה - פירש ר"ח ז"ל דהכי קאמר וכי רוצה היא לקבור את בניה שלא תהא עוסקת לגדלן אלא עוסקת לגבי הצאן והוה כשגגה שיוצאה מלפני השליט. ואין הפירוש הזה נראה, מפני שאמרו גם כן בנזיר בפרק שני נזירין (נז, ב) דידך מאן מקיף אמר ליה חובה תקברינהו לבנה ומשם נראה דלשון קללה היא שמקללת אותה על שעושה כן. ויש מפרשים דהכי קאמר הכא והתם וכי אינה יראה שתענש ותקבור את בניה.

    מכי אתא רב לבבל - פירש רש"י ז"ל מכי אתא והרבה ישיבות ונתקבצו שם הרבה מישראל ורוב שדות היו של ישראל, וכענין זה פירש גם בפרק קמא דגטין בתחלתו (ו, א) שאמר ועשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגטין מכי אתא רב לבבל ונעשו בקיאין לשמה מתוך שהרבה ישיבות. ורבינו תם ז"ל הקשה עליו דהא פריך עלה התם ממתניתין דמצפון עכו כלומר מעכו ולהלן כגיטין הבאין מחוץ לארץ ואם איתא מאי קמקשה מן המשניות שנשנו קודם שבא רב לבבל, אלא הכא והתם הכי קאמר מדאתא רב לבבל ולמדם שמימות הנביאים כשגלו יכניה לבבל תקנו כך.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 80a

    Bava Kamma 80a. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 366 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 80a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026