Talmud Builders

    Bava Kamma 67a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 67a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One can infer: But if were not for this decree, the beam would have to be returned to the owner as is, notwithstanding its change in name. Rav Yosef said: This is not a genuine change in name, as a beam retains its name even after it is inserted into a building. As it is taught in a baraita with regard to two obscure terms: The verse states: “And there were narrow windows and palm trees on the one side and on the other side, on the sides of the porch; there were also the tzalot of the house, and the ubbim ” (Ezekiel 41:26). “ Tzalot of the house”; these are the casings [ hamaltetin ]. “And the ubbim ”; these are the beams [ hamerishot ]. This shows that a beam can retain its name even after it has been built into a house.

    2Rabbi Zeira said a different answer: With regard to a change in name, a change in which the item can revert to its original state is not considered enough of a change for the thief to acquire the stolen item. Since the joist can be removed and revert to being called a beam, it is not considered a true change of name.

    3The Gemara asks: And is a change in name in which the item does not revert to its original state really considered a change? But there is the case of a water duct, where it was initially called a log [ ketzitzta ] and now it is called a duct, and it is taught in a baraita : A duct that one hollowed out and afterward attached to the ground or to a building invalidates a ritual bath through the water it channels to the bath. The water in a ritual bath must be gathered directly from rain or a stream, not drawn with vessels. If one hollowed out a log and used it to channel water into the bath, this is considered drawn water, as he used a vessel.

    4By contrast, if one attached it first and afterward hollowed it out, it does not invalidate the ritual bath. Before the log was hollowed out, it was already attached to and considered part of the ground, and therefore the act of hollowing it out does not turn it into a vessel.

    5The Gemara states its question: And if you say that a change in name is considered a matter of significance, i.e., it is considered a real change in the item, then even if one attached the log first and afterward hollowed it out, the ritual bath should also be invalid. Since hollowing out the log leads to a change in name, it should be considered a new vessel at that point.

    6The Gemara answers: The halakha that drawn water may not be used for a ritual bath is different, as it applies by rabbinic law, and consequently the Sages were lenient in this case. The Gemara asks: If so, then even in the first clause, where the log was hollowed out before being attached, it should be permitted as well. The Gemara answers: There is a difference between the two cases. There, in the first clause, the log had the status of a vessel while it was still detached. Here, in the second case, it did not have the status of a vessel while it was detached, but only after it became attached to the ground, and therefore the Sages were lenient.

    7The Gemara raises an objection against Rav Yosef’s opinion that the owner’s despair that he will recover his stolen items does not effect acquisition for the thief, from a baraita : With regard to a thief, a robber, and one who forces people to sell him items against their will, their consecration of the items they obtained in these manners is a valid consecration; and the teruma that they separate from the produce they obtained in these manners is valid teruma ; and the tithes that they separate from those foods are valid tithes. Consecrations, terumot , and tithes must be performed by the owner of the item in question. Since there was no physical change in these items, this shows that the thief is considered the new owner merely by virtue of the owner’s despair of recovery.

    8The Sages say, in answer to this question: There, in those cases involving consecrations, terumot , and tithes, there is a change in name of the stolen item, as initially the stolen food was called untithed produce, i.e., produce from which teruma and tithes have not been separated, and now it is called teruma or tithe. With regard to consecration, it was initially called non-sacred property, and now it is called consecrated property.

    9Rav Ḥisda says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that a change in a stolen item causes the thief to acquire it? As it is stated: “And he shall return the stolen item that he took by robbery” (Leviticus 5:23). What is the meaning when the verse states the seemingly superfluous phrase “that he took by robbery”? It teaches that only if the item is in the same state as when he took it by robbery it he must return it. But if not, he is required to pay only money; the stolen item remains his to keep.

    10The Gemara asks with regard to this derivation: But this phrase: “That he took by robbery,” is required to exclude the case of an item stolen by one’s father, i.e., that when a son returns an item or money that his father had stolen, he does not add one-fifth to the principal amount of that which his father stole. The passage in question addresses one who stole and took a false oath. This individual is obligated to add one-fifth to the amount he stole (see Leviticus 5:21–24). The apparently redundant phrase “that he took by robbery,” teaches that the requirement to add one-fifth applies only to the sinner himself, not to his heirs (see 104b).

    11The Gemara answers: If so, if the verse teaches only that halakha , let the Merciful One write merely: And he shall return his stolen item, as from that phrase alone it could be derived that an heir does not have to add one-fifth. Why do I need the Torah to write the expression “that he took by robbery”? One may therefore conclude two conclusions from this verse: A son need not add one-fifth, and a change in a stolen item effects acquisition for the thief.

    12And there are those who say a different version of the above statement: Rav Ḥisda says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that a change in a stolen item does not cause the thief to acquire it? As it is stated: “And he shall return the stolen item that he took by robbery” (Leviticus 5:23), from which it may be inferred that he must return it in any case, even if it has undergone a change. The Gemara asks: But it is written “that he took by robbery,” which indicates that, on the contrary, the item need be returned only if it is in a similar state to when it was stolen. The Gemara answers: That phrase is required to teach another halakha : One adds one-fifth upon returning his own stolen item concerning which he had taken a false oath, but he does not add one-fifth upon returning something stolen by his father.

    13Ulla says: From where is it derived that the owner’s despair of recovering his stolen item does not cause the thief to acquire it? As it is stated in the criticism of the Jewish people for bringing inferior animals as offerings: “And you have brought that which is stolen, and the lame, and the sick” (Malachi 1:13). From the juxtaposition of these cases it may be derived that a stolen animal is similar to a lame animal: Just as a lame animal has no rectification at all with regard to its disqualification as an offering,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    צלעות הבית והעוביםקרא כתיב גבי בית עולמים:

    המלטטיםהמלטי כדאמרינן בהשותפין (ב"ב דף ו.) שנותנים נסרים סביב פתחי חלונות ופתחין ובמקום חורי קיבוע הקורות:

    אלו המרישותאלמא בתר הכי קרי להו נמי מרישות:

    ר' זירא אמרמריש היינו טעמא דלא מקניא בשינוי השם משום דחוזר לברייתו הוא אם יסתר הוי כשורא כדמעיקרא אבל אברזין תו לא מקרי משכא:

    דמעיקרא קציצתאשקודם שחקקו נקרא קציצת עץ בעלמא:

    ולבסוף קבעווהמשיך בו מי גשמים או מי נהר למקוה פסלו משום מים שאובין:

    קבעו ולבסוף חקקולאו כלי הוא אלא ארעא סמיכתא היא:

    שאיבהמה שמקוה נפסל בג' לוגין מים שאובין מדרבנן הוא:

    אנסחמסן דיהיב דמי:

    הקדישן הקדשואסור ליהנות:

    ותרומתןאסור לזרים אלמא קני ליה לגזילה ביאוש:

    על גזל אביובהגוזל (לקמן בבא קמא ד' קד:) מפרש לה אפילו נשבע אביו לשקר אבל אקרן מחייב ליה קרא כדאמרינן התם:

    את גזילווממילא אימעוט גזל אביו:

    בבא קמא 67 עמוד א

    1הא לאו הכי הדר בעיניה! אמר רב יוסף: מריש שמו עליו, דתניא: (יחזקאל מא, כו) ״צלעות הבית״ אלו המלטטין, והעובים אלו המרישות.

    2רבי זירא אמר: שינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי.

    3ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו, מי הוי שינוי? והרי צינור דמעיקרא ״קציצתא״ והשתא ״צינורא״, ותניא: צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה.

    4קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה.

    5ואי אמרת שינוי השם מילתא היא, אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל!

    6שאני שאיבה, דמדרבנן היא. אי הכי, אפילו דרישא נמי! התם איכא תורת כלי עליו בתלוש, הכא אין תורת כלי עליו בתלוש.

    7מיתיבי: הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש, ותרומתן תרומה, ומעשרותן מעשר.

    8אמרי: התם איכא שינוי השם דמעיקרא ״טיבלא״ והשתא ״תרומה״, הקדש מעיקרא ״חולין״ והשתא ״הקדש״.

    9אמר רב חסדא א"ר יונתן: מניין לשנוי שהוא קונה? שנאמר: ״(ויקרא ה״, כג) ״והשיב את הגזלה״ מה ת"ל ״אשר גזל״? אם כעין שגזל יחזיר, ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי.

    10האי ״אשר גזל״ מיבעי למעוטי גזל אביו, שאינו מוסיף חומש על גזל אביו!

    11א"כ ניכתוב רחמנא ״והשיב את גזילו״, ״אשר גזל״ למה לי למכתב? ש"מ תרתי.

    12ואיכא דאמרי, אמר רב חסדא א"ר יונתן: מניין לשנויי שאינו קונה שנאמר: ״והשיב את הגזילה״ מ"מ והא כתיב: ״אשר גזל״! ההוא מיבעי ליה על גזילו שלו מוסיף חומש, ואין מוסיף חומש על גזל אביו.

    13אמר עולא: מניין ליאוש שאינו קונה? שנאמר: ״(מלאכי א״, יג) ״והבאתם גזול את הפסח ואת החולה״ גזול דומיא דפסח, מה פסח דלית ליה תקנתא כלל,׃

    Tosafot

    הא לאו הכי הדרא בעיניהוסתם מריש כיון שבנאו בבירה מתייאשים הבעלים ממנו וא"ת דמשמע דלא מקשה אלא לרב יוסף אדרבה כ"ש דקשה לרבה טפי דלדידיה יאוש גרידא קני ולמאי דמשני דמריש שמו עליו אכתי תקשה לרבה דמהכא משמע דיאוש לא קנה ונראה לפרש דבלא יאוש איירי ולהכי פריך לרב יוסף א"א בשלמא דשינוי השם לא כלום הוא שפיר אלא אי אמרת דשינוי השם קטן עם יאוש קני א"כ שינוי השם גדול כי האי דמריש יש לו לקנותו בפני עצמו וכן משמע לעיל דשינוי השם חשוב גרידא קני דפריך גבי גנב טלה ונעשה איל ונקניה בשינוי השם דהוי שינוי השם חשוב ועוד יש לומר דבכל מקום הוי שינוי השם גרידא קני לרב יוסף בלא יאוש ולכך יש להועיל לו במריש בלא יאוש דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין הוי משום שינוי השם לחודיה והיאוש אין צריך אלא כדי שיועיל מחשבת יחודו לשוייה אברזין דאם לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי השם וכן שינוי רשות אם אין יאוש אין שינוי רשות אבל מריש בלא יאוש נמי איכא שינוי השם ויש לו להועיל בפני עצמו וכן גבי טלה ונעשה איל דאמרי' לעיל וניקני בשינוי השם:

    צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוהכשיש לו לבזבז מד' רוחותיו איירי שאם הוא פרוץ אפי' מרוח אחד לא היה פוסל המקוה כדמוכח במסכת מקואות (פ"ד מ"ד) דדוקא טבלא שיש לה לבזבז פוסל והר"י מסימפונ"ת פירש דאפילו פרוץ משני רוחות איירי כדרך צנור וכגון שחטטו לקבל צרורות שלא יעכבו את הגשמים כי ההיא דפ"ד דמקואות (מ"ג) החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא ובשל חרס ברביעית וא"ת א"כ מאי קאמר מעיקרא קציצתא והשתא צנור דמשמע דאפי' קבע תחילה יש לפסול המקוה לפי שמשתנה שמו ע"י חקיקה והלא אין משתנה שמו ע"י חטיטה שעושה לקבל צרורות דאותה היא שגורמת לפסול את המקוה וי"ל כיון שמשתנה שמו ע"י. חטיטה יש לחשבו כתלוש והחטיטה שעושה כאילו עושה אותה בתלוש:

    שאני שאיבה דרבנןמפורש בפרק המוכר [את] הבית (ב"ב ד' סו. ושם ד"ה מכלל):

    הגנב והגזלןבהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא קיד.) פריך אי רבנן קשה גזלן אי רבי שמעון קשה גנב ומשני לה שפיר:

    מעיקרא טיבלאואע"ג דשינוי החוזר לברייתו על ידי שאלה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות ד' פח.) ובסוף הנודר מן הירק (נדרים ד' נט.) מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיחא:

    מעיקרא חולין והשתא הקדשבקדשים שאין חייב באחריות לא הוה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות אלא בעי לאוקומי אפי' בחטאת ובאשם ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן מכל מקום שינוי השם יש כאן:

    אמר עולא מניין ליאוש שאין קונהמשמע הכא דסבר עולא דיאוש לא קני וכן בהניזקין (גיטין ד' נה. ושם ד"ה מאי) דאמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אין מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני וקשה לר"ת דבהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) גבי פלוגתא דרבי שמעון ורבנן דגנב וגזלן קאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה יאוש קני ואור"ת דבכל מקום יאוש קונה רק לענין קרבן משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ומביא ראיה מההיא דהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) דפריך התם לעולא מההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואין משלם ד' וה' ותני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתיה והשתא בלאו ההיא דתני עלה הוה ליה למפרך מגופה דאי יאוש לא קני אם כן אין לו כח להקדיש ואמאי פטור מד' וה' הא לא טבח דהקדש אלא ודאי לכל מילי מודה עולא דיאוש קני רק לענין הקרבה ולהכי פריך מדתני עלה דבחוץ ענוש כרת אלמא ראוי לפתח אוהל מועד ועוד מייתי ראיה ר"ת מריש לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דפסלינן לולב הגזול אפי' בי"ט שני ומפרש רבי יוחנן משום מצוה הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש דלאו דידיה היא אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש מ"ט לא לאו משום מצוה הבאה בעבירה משמע דסבר בכל דוכתי דיאוש קני רק לענין מצוה וקשה לר"י לפי' דאם כן מאי פריך לעיל אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול דלמא בקרבנו מודה רבה כמו עולא וכ"ת דסבר אביי אין חילוק כמ"ד בסוכה (שם.) מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דלית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה הא ע"כ אית ליה דאי לאו הכי כי אמרת נמי יאוש לא קני תקשה ליה אמאי אסור להקריבו כיון דשם הקדש חל עליו כדאמר דהוי יאוש ושינוי השם אלא ודאי משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ועוד בההיא דגיטין (ד' נה: ושם) דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדישה ומאי נ"מ לגיזותיה וולדותיה ואליבא דעולא בעי לה כדמוכח סוגיא דהתם ואי בעלמא קני הא ע"כ משעת יאוש גיזותיה וולדות דידיה הוו ע"כ נראה לר"י דבכל מקום לעולא יאוש לא קני וההיא דהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) הוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזין ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושינוי השם כדאמר לעיל דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היו לו קנוי קודם פסליה רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה כדמוכח בפרק לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דאמר להו רב להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מן הנכרים לגזוז אינהו כו' ופריך ולקנינהו בשינוי השם משמע דאי קנו ליה תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה ודוחק לומר דסבר כרבי יצחק בר נחמני דלא חייש התם למצוה הבאה בעבירה ועוד אמר התם (ד' לא.) האי כשורא דמטללתא עבדו ביה רבנן תקנתא מפני תקנת השבים וסוכה לא בעינן משלכם ולא מיפסל אלא משום מצוה הבאה בעבירה וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כ"ש אי קנה קנין גמור והא דאמר בריש הגוזל קמא (לקמן בבא קמא ד' צד.) הרי שגזל סאה חטין טחנה לשה אפאה והרים ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ודחי ליה התם דמצי סבר בעלמא דשינוי קונה והכא משום מצוה הבאה בעבירה אע"ג דקנה קודם לכן לענין ברכה להזכיר שם שמים עליו ראוי להחמיר יותר אי נמי התם דחוי בעלמא הוא והשתא לעיל פריך אביי שפיר מקרבנו ולא הגזול דאי יאוש קנה אמאי מיפסל הא לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כיון דקודם שהקדישה קנאה אלא ודאי יאוש גרידא לא קני אלא מחמת שהקדישה דה"ל יאוש ושינוי רשות או יאוש ושינוי השם כדמסיק לבסוף ולכך מפסל משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ובהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) נמי אי לא דתני עלה מגופא דברייתא לא מצי פריך לעולא דאע"ג דיאוש לא קני שפיר חל הקדש משום דה"ל יאוש ושינוי השם ואדרבה מגופה דברייתא הוי סייעתא לעולא דאי יאוש קני כי לא הקדיש נמי פטור מד' וה' דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר כדפדיך מינה לקמן (בבא קמא ד' סח:) רבי יוחנן לריש לקיש דאמר יאוש קני ואדרבה תימה דלא פריך מינה לרב יהודה דפליג התם אעולא וסבר דיאוש כדי הוי יאוש וליכא לשנויי כדמשני לקמן לריש לקיש כגון שהקדישו בעלים ביד גנב דאם כן מאי פריך התם לעולא כרת מאי עבידתיה הא מתחייב כרת שפיר דראוי לפתח אהל מועד כיון שהקדישו בעלים וי"ל דהמ"ל ולטעמיך אי נמי דרב יהודה נמי אית ליה דיאוש לא קני וטעמא דרב יהודה דאמר בין נודעה בין לא נודעה מכפרת משום דלא חייש לטעמא דמצוה הבאה בעבירה ולא גרסינן התם מאי טעמא קסבר יאוש כדי קני ובסוכה (ד' ל. ושם) דקאמר אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש ה"פ הא קנייה ביאוש ושינוי השם ומה שאין מזכיר אלא יאוש משום דע"י יאוש שקודם לכן קנאה בשינוי השם ואית ספרים דלא גרסי ביאוש אלא הא קנייה ותדע דהא התם ר' יוחנן קאמר ליה ור' יוחנן אית ליה דיאוש לא קני דאמר לקמן חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ואי סבר דיאוש קני אמאי חייב לאחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ובהגוזל בתרא קאמר רבי יוחנן משמיה דרבי ינאי דשינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני ור"ת הקשה דבהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) משמע דלעולא יאוש כדי קני דפריך ממתניתין דנטלו מוכסים חמורו ונתנו לו חמור אחר הרי זה שלו וקאמר בשלמא לעולא בידוע ודברי הכל ונתנו לו חמור אחר חשיב ליה התם יאוש כדי דקאמר התם תנא ואם נטל מחזיר לבעלים הראשונים ומפרש דקסבר יאוש כדי לא קני וטעמא נראה דלא חשיב ליה שינוי רשות משום דע"כ נותנים לו ותירץ ר"י דברייתא ע"כ לא איירי כמתני' דהא במתניתין קתני הרי הוא שלו וברייתא קתני מחזיר לבעלים הראשונים ועוד דא"כ דאמתניתין קיימא תקשי מברייתא לרבה דאמר יאוש כדי קני אלא ברייתא איירי שהבעלים עומדים ולא נתייאשו עדיין כשנתנו לזה אע"ג דלסוף אחר דאתא לידיה נתייאשו לא קני דשינוי רשות דקודם יאוש לא קני כדמשמע לקמן ויאוש גרידא נמי לא קני אפי' לרבה כיון דבאיסורא אתא לידיה וצריך להחזיר הדמים אבל מתניתין איירי לעולא בידוע שנתייאש מקמי דאתא לידיה וכי אתא לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דתנןצנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. ביש לו ארבע לבזבזין היא הא לאו הכי אינו פוסל לפי שאינו עשוי לקבלה (עי' מקוואות פ"ד מ"ג) אף על פי שיש לו שלשה לבזבזין ואי נמי בשחקק בו חקק כל שהוא לקבל בו הצרורות הנמשכות עם המים כדתנן במסכת מקוואות (שם).

    שאני שאיבה דרבנןכתב כתבתיה בארוכה בפרק המוכר את הבית בסייעתא דשמיא (ב"ב סו, ב).

    הגנב והגזלן הקדישן הקדשבפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיד, א) פריך אי רבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב והתם פריק לה.

    הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדשא"ל בהקדש למה [לי] האי טעמא והא הקדש שינוי רשות הוא ויאוש ושינוי רשות איכא ולכולי עלמא קנה. וכן מעשר אי מעשר שני הוא אליבא דרבי מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא ומשלחן גבוה זכו ביה ולא ממון הדיוט הוא, ומסתברא לי דבגררה דתרומה נקטינהו לכולהו דתרומה ממון כהן הוא ועד דאתי לדידיה דכהן לא זכה בהם והלכך אין כאן אלא שינוי השם לבד. אי נמי יש לומר דכיון דהקדש סתם תניא ואיכא הקדש דאין בו שינוי רשות כחטאות ואשמות דמעיקרא תורא דראובן והשתא נמי תורא דראובן (לקמן בבא קמא עו, א) לפיכך פרשוה משום שינוי השם. ומעשה נמי במעשר ראשון ואי נמי בשני לא בעי לדחוקי ולאוקמי דלא כהלכתא כרבי מאיר.

    ומיהו בין בתרומה בין במעשר יש לתמוה והלא שינוי החוזר לברייתו הוא דאי בעי מתשיל עליה וכדאיתא בנדרים פרק הנודר מן הירק (נדרים נט, א) וכל דבר שיכול לשאול עליו קריה ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו תרומה דלאו מצוה לאתשולי עלה אלא אם כן באת ליד כהן לחד מן לישנא דאתמר התם. ויש לומר דמכל מקום כיון דלאו מצוה לאתשולי עלייהו לאו חוזר לברייתו חשבינן ליה. ואכתי לא מחוור בעיני דהא אפילו צמר [וצבעו, ש"מ] חשבינן [חוזר] לברייתו (לקמן בבא קמא צג, ב) ואף על גב דלא שכיחי, ומסתברא דכל שאפשר לחזור לברייתו בלא סיוע אחרים קרינן חוזר לברייתו אבל אלו שצריך שלשה אף על גב דשלשה הדיוטות שכיחי וכדאמרינן בשלהי פרק כירה (שבת מו, ב) אפילו הכי לא חשבינן ליה חוזר לברייתו. כך נראה לי.

    אמר עולא מנין ליאוש שאינו קונהאיכא למידק דהכא משמע דעולא אית ליה יאוש אינו קונה והכי משמע בגיטין פרק הניזקין (גיטין נה, א) חטאת גזולה שמכפרת, ואלו בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיד, א) גבי פלוגתא דר"ש ורבנן דגנב וגזלן אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל יאוש קנה. ור"ח ז"ל כתב כאן דבכל מקום אית ליה לעולא יאוש קונה חוץ מקרבן שהוא מצוה הבאה בעבירה וכן דעת רש"י ז"ל וכן דעת רבנו תם ז"ל. ויש מרבותינו הצרפתים ז"ל שתירצו דבכל מקום דעולא יאוש לא קנה וההיא דהגוזל בתרא יאוש ושינוי השם איתא דמעיקרא משכא והשתא ברזין כדאמרינן לעיל, ואף על גב דלגבי קרבן נמי יש יאוש ושינוי השם כדאמרינן לעיל דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום כיון דקנייתו אינה נגמרת אלא על ידי הקדש פסליה רחמנא להקרב משום מצוה הבאה בעבירה וכדמוכח נמי בריש פרק לולב הגזול (סוכה ל, א) דאמר להו רבא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מאינו ישראל ליגזזו אינהו וכו' ואקשינן עלה כי גזינהו אינהו נמי ליקנינהו בשינוי השם משמע דאי קני ליה תו לא הויא מצוה הבאה בעבירה, ואף על גב דאמרינן לקמן בריש פרק הגוזל קמא (בבא קמא צד, א) הרי שגזל סאה חטים וטחנה ולשה ואפאה והרים ממנו חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ. והכא כבר קנאה בשינוי מעשה קודם שיברך מסתברא דלא קשיא דהתם ר"א ב"י אמרה וסבירא ליה דשינוי במקומו עומד כב"ש דהכי אוקימנא לה התם אמר אביי ר"ש בן יהודה וב"ש ור"א ב"י ור"ש ב"א ור' ישמעאל כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד, וכבר הארכתי בדין יאוש קונה או אינו קונה בפרק הניזקין (גיטין נה, א) בסייעתא דשמיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 67a

    Bava Kamma 67a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 234 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    צלעות הבית והעובים קרא כתיב גבי בית עולמים:

    המלטטים המלטי כדאמרינן בהשותפין (ב"ב דף ו.) שנותנים נסרים סביב פתחי חלונות ופתחין ובמקום חורי קיבוע הקורות:

    אלו המרישות אלמא בתר הכי קרי להו נמי מרישות:

    ר' זירא אמר מריש היינו טעמא דלא מקניא בשינוי השם משום דחוזר לברייתו הוא אם יסתר הוי כשורא כדמעיקרא אבל אברזין תו לא מקרי משכא:

    דמעיקרא קציצתא שקודם שחקקו נקרא קציצת עץ בעלמא:

    ולבסוף קבעו והמשיך בו מי גשמים או מי נהר למקוה פסלו משום מים שאובין:

    קבעו ולבסוף חקקו לאו כלי הוא אלא ארעא סמיכתא היא:

    שאיבה מה שמקוה נפסל בג' לוגין מים שאובין מדרבנן הוא:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 67a · Sefaria

    Tosafot

    הא לאו הכי הדרא בעיניה וסתם מריש כיון שבנאו בבירה מתייאשים הבעלים ממנו וא"ת דמשמע דלא מקשה אלא לרב יוסף אדרבה כ"ש דקשה לרבה טפי דלדידיה יאוש גרידא קני ולמאי דמשני דמריש שמו עליו אכתי תקשה לרבה דמהכא משמע דיאוש לא קנה ונראה לפרש דבלא יאוש איירי ולהכי פריך לרב יוסף א"א בשלמא דשינוי השם לא כלום הוא שפיר אלא אי אמרת דשינוי השם קטן עם יאוש קני א"כ שינוי השם גדול כי האי דמריש יש לו לקנותו בפני עצמו וכן משמע לעיל דשינוי השם חשוב גרידא קני דפריך גבי גנב טלה ונעשה איל ונקניה בשינוי השם דהוי שינוי השם חשוב ועוד יש לומר דבכל מקום הוי שינוי השם גרידא קני לרב יוסף בלא יאוש ולכך יש להועיל לו במריש בלא יאוש דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין הוי משום שינוי השם לחודיה והיאוש אין צריך אלא כדי שיועיל מחשבת יחודו לשוייה אברזין דאם לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי השם וכן שינוי רשות אם אין יאוש אין שינוי רשות אבל מריש בלא יאוש נמי איכא שינוי השם ויש לו להועיל בפני עצמו וכן גבי טלה ונעשה איל דאמרי' לעיל וניקני בשינוי השם:

    צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה כשיש לו לבזבז מד' רוחותיו איירי שאם הוא פרוץ אפי' מרוח אחד לא היה פוסל המקוה כדמוכח במסכת מקואות (פ"ד מ"ד) דדוקא טבלא שיש לה לבזבז פוסל והר"י מסימפונ"ת פירש דאפילו פרוץ משני רוחות איירי כדרך צנור וכגון שחטטו לקבל צרורות שלא יעכבו את הגשמים כי ההיא דפ"ד דמקואות (מ"ג) החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא ובשל חרס ברביעית וא"ת א"כ מאי קאמר מעיקרא קציצתא והשתא צנור דמשמע דאפי' קבע תחילה יש לפסול המקוה לפי שמשתנה שמו ע"י חקיקה והלא אין משתנה שמו ע"י חטיטה שעושה לקבל צרורות דאותה היא שגורמת לפסול את המקוה וי"ל כיון שמשתנה שמו ע"י. חטיטה יש לחשבו כתלוש והחטיטה שעושה כאילו עושה אותה בתלוש:

    שאני שאיבה דרבנן מפורש בפרק המוכר [את] הבית (ב"ב ד' סו. ושם ד"ה מכלל):

    הגנב והגזלן בהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא קיד.) פריך אי רבנן קשה גזלן אי רבי שמעון קשה גנב ומשני לה שפיר:

    מעיקרא טיבלא ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו על ידי שאלה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות ד' פח.) ובסוף הנודר מן הירק (נדרים ד' נט.) מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיחא:

    מעיקרא חולין והשתא הקדש בקדשים שאין חייב באחריות לא הוה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות אלא בעי לאוקומי אפי' בחטאת ובאשם ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן מכל מקום שינוי השם יש כאן:

    אמר עולא מניין ליאוש שאין קונה משמע הכא דסבר עולא דיאוש לא קני וכן בהניזקין (גיטין ד' נה. ושם ד"ה מאי) דאמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אין מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני וקשה לר"ת דבהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) גבי פלוגתא דרבי שמעון ורבנן דגנב וגזלן קאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה יאוש קני ואור"ת דבכל מקום יאוש קונה רק לענין קרבן משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ומביא ראיה מההיא דהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) דפריך התם לעולא מההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואין משלם ד' וה' ותני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתיה והשתא בלאו ההיא דתני עלה הוה ליה למפרך מגופה דאי יאוש לא קני אם כן אין לו כח להקדיש ואמאי פטור מד' וה' הא לא טבח דהקדש אלא ודאי לכל מילי מודה עולא דיאוש קני רק לענין הקרבה ולהכי פריך מדתני עלה דבחוץ ענוש כרת אלמא ראוי לפתח אוהל מועד ועוד מייתי ראיה ר"ת מריש לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דפסלינן לולב הגזול אפי' בי"ט שני ומפרש רבי יוחנן משום מצוה הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש דלאו דידיה היא אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש מ"ט לא לאו משום מצוה הבאה בעבירה משמע דסבר בכל דוכתי דיאוש קני רק לענין מצוה וקשה לר"י לפי' דאם כן מאי פריך לעיל אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול דלמא בקרבנו מודה רבה כמו עולא וכ"ת דסבר אביי אין חילוק כמ"ד בסוכה (שם.) מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דלית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה הא ע"כ אית ליה דאי לאו הכי כי אמרת נמי יאוש לא קני תקשה ליה אמאי אסור להקריבו כיון דשם הקדש חל עליו כדאמר דהוי יאוש ושינוי השם אלא ודאי משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ועוד בההיא דגיטין (ד' נה: ושם) דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדישה ומאי נ"מ לגיזותיה וולדותיה ואליבא דעולא בעי לה כדמוכח סוגיא דהתם ואי בעלמא קני הא ע"כ משעת יאוש גיזותיה וולדות דידיה הוו ע"כ נראה לר"י דבכל מקום לעולא יאוש לא קני וההיא דהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) הוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזין ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושינוי השם כדאמר לעיל דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היו לו קנוי קודם פסליה רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה כדמוכח בפרק לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דאמר להו רב להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מן הנכרים לגזוז אינהו כו' ופריך ולקנינהו בשינוי השם משמע דאי קנו ליה תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה ודוחק לומר דסבר כרבי יצחק בר נחמני דלא חייש התם למצוה הבאה בעבירה ועוד אמר התם (ד' לא.) האי כשורא דמטללתא עבדו ביה רבנן תקנתא מפני תקנת השבים וסוכה לא בעינן משלכם ולא מיפסל אלא משום מצוה הבאה בעבירה וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כ"ש אי קנה קנין גמור והא דאמר בריש הגוזל קמא (לקמן בבא קמא ד' צד.) הרי שגזל סאה חטין טחנה לשה אפאה והרים ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ודחי ליה התם דמצי סבר בעלמא דשינוי קונה והכא משום מצוה הבאה בעבירה אע"ג דקנה קודם לכן לענין ברכה להזכיר שם שמים עליו ראוי להחמיר יותר אי נמי התם דחוי בעלמא הוא והשתא לעיל פריך אביי שפיר מקרבנו ולא הגזול דאי יאוש קנה אמאי מיפסל הא לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כיון דקודם שהקדישה קנאה אלא ודאי יאוש גרידא לא קני אלא מחמת שהקדישה דה"ל יאוש ושינוי רשות או יאוש ושינוי השם כדמסיק לבסוף ולכך מפסל משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ובהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) נמי אי לא דתני עלה מגופא דברייתא לא מצי פריך לעולא דאע"ג דיאוש לא קני שפיר חל הקדש משום דה"ל יאוש ושינוי השם ואדרבה מגופה דברייתא הוי סייעתא לעולא דאי יאוש קני כי לא הקדיש נמי פטור מד' וה' דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר כדפדיך מינה לקמן (בבא קמא ד' סח:) רבי יוחנן לריש לקיש דאמר יאוש קני ואדרבה תימה דלא פריך מינה לרב יהודה דפליג התם אעולא וסבר דיאוש כדי הוי יאוש וליכא לשנויי כדמשני לקמן לריש לקיש כגון שהקדישו בעלים ביד גנב דאם כן מאי פריך התם לעולא כרת מאי עבידתיה הא מתחייב כרת שפיר דראוי לפתח אהל מועד כיון שהקדישו בעלים וי"ל דהמ"ל ולטעמיך אי נמי דרב יהודה נמי אית ליה דיאוש לא קני וטעמא דרב יהודה דאמר בין נודעה בין לא נודעה מכפרת משום דלא חייש לטעמא דמצוה הבאה בעבירה ולא גרסינן התם מאי טעמא קסבר יאוש כדי קני ובסוכה (ד' ל. ושם) דקאמר אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש ה"פ הא קנייה ביאוש ושינוי השם ומה שאין מזכיר אלא יאוש משום דע"י יאוש שקודם לכן קנאה בשינוי השם ואית ספרים דלא גרסי ביאוש אלא הא קנייה ותדע דהא התם ר' יוחנן קאמר ליה ור' יוחנן אית ליה דיאוש לא קני דאמר לקמן חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ואי סבר דיאוש קני אמאי חייב לאחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ובהגוזל בתרא קאמר רבי יוחנן משמיה דרבי ינאי דשינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני ור"ת הקשה דבהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיד.) משמע דלעולא יאוש כדי קני דפריך ממתניתין דנטלו מוכסים חמורו ונתנו לו חמור אחר הרי זה שלו וקאמר בשלמא לעולא בידוע ודברי הכל ונתנו לו חמור אחר חשיב ליה התם יאוש כדי דקאמר התם תנא ואם נטל מחזיר לבעלים הראשונים ומפרש דקסבר יאוש כדי לא קני וטעמא נראה דלא חשיב ליה שינוי רשות משום דע"כ נותנים לו ותירץ ר"י דברייתא ע"כ לא איירי כמתני' דהא במתניתין קתני הרי הוא שלו וברייתא קתני מחזיר לבעלים הראשונים ועוד דא"כ דאמתניתין קיימא תקשי מברייתא לרבה דאמר יאוש כדי קני אלא ברייתא איירי שהבעלים עומדים ולא נתייאשו עדיין כשנתנו לזה אע"ג דלסוף אחר דאתא לידיה נתייאשו לא קני דשינוי רשות דקודם יאוש לא קני כדמשמע לקמן ויאוש גרידא נמי לא קני אפי' לרבה כיון דבאיסורא אתא לידיה וצריך להחזיר הדמים אבל מתניתין איירי לעולא בידוע שנתייאש מקמי דאתא לידיה וכי אתא לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות:

    Tosafot on Bava Kamma 67a · Sefaria

    Rashba

    הא דתנן צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. ביש לו ארבע לבזבזין היא הא לאו הכי אינו פוסל לפי שאינו עשוי לקבלה (עי' מקוואות פ"ד מ"ג) אף על פי שיש לו שלשה לבזבזין ואי נמי בשחקק בו חקק כל שהוא לקבל בו הצרורות הנמשכות עם המים כדתנן במסכת מקוואות (שם).

    שאני שאיבה דרבנן כתב כתבתיה בארוכה בפרק המוכר את הבית בסייעתא דשמיא (ב"ב סו, ב).

    הגנב והגזלן הקדישן הקדש בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיד, א) פריך אי רבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב והתם פריק לה.

    הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש א"ל בהקדש למה [לי] האי טעמא והא הקדש שינוי רשות הוא ויאוש ושינוי רשות איכא ולכולי עלמא קנה. וכן מעשר אי מעשר שני הוא אליבא דרבי מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא ומשלחן גבוה זכו ביה ולא ממון הדיוט הוא, ומסתברא לי דבגררה דתרומה נקטינהו לכולהו דתרומה ממון כהן הוא ועד דאתי לדידיה דכהן לא זכה בהם והלכך אין כאן אלא שינוי השם לבד. אי נמי יש לומר דכיון דהקדש סתם תניא ואיכא הקדש דאין בו שינוי רשות כחטאות ואשמות דמעיקרא תורא דראובן והשתא נמי תורא דראובן (לקמן בבא קמא עו, א) לפיכך פרשוה משום שינוי השם. ומעשה נמי במעשר ראשון ואי נמי בשני לא בעי לדחוקי ולאוקמי דלא כהלכתא כרבי מאיר.

    ומיהו בין בתרומה בין במעשר יש לתמוה והלא שינוי החוזר לברייתו הוא דאי בעי מתשיל עליה וכדאיתא בנדרים פרק הנודר מן הירק (נדרים נט, א) וכל דבר שיכול לשאול עליו קריה ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו תרומה דלאו מצוה לאתשולי עלה אלא אם כן באת ליד כהן לחד מן לישנא דאתמר התם. ויש לומר דמכל מקום כיון דלאו מצוה לאתשולי עלייהו לאו חוזר לברייתו חשבינן ליה. ואכתי לא מחוור בעיני דהא אפילו צמר [וצבעו, ש"מ] חשבינן [חוזר] לברייתו (לקמן בבא קמא צג, ב) ואף על גב דלא שכיחי, ומסתברא דכל שאפשר לחזור לברייתו בלא סיוע אחרים קרינן חוזר לברייתו אבל אלו שצריך שלשה אף על גב דשלשה הדיוטות שכיחי וכדאמרינן בשלהי פרק כירה (שבת מו, ב) אפילו הכי לא חשבינן ליה חוזר לברייתו. כך נראה לי.

    אמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה איכא למידק דהכא משמע דעולא אית ליה יאוש אינו קונה והכי משמע בגיטין פרק הניזקין (גיטין נה, א) חטאת גזולה שמכפרת, ואלו בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיד, א) גבי פלוגתא דר"ש ורבנן דגנב וגזלן אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל יאוש קנה. ור"ח ז"ל כתב כאן דבכל מקום אית ליה לעולא יאוש קונה חוץ מקרבן שהוא מצוה הבאה בעבירה וכן דעת רש"י ז"ל וכן דעת רבנו תם ז"ל. ויש מרבותינו הצרפתים ז"ל שתירצו דבכל מקום דעולא יאוש לא קנה וההיא דהגוזל בתרא יאוש ושינוי השם איתא דמעיקרא משכא והשתא ברזין כדאמרינן לעיל, ואף על גב דלגבי קרבן נמי יש יאוש ושינוי השם כדאמרינן לעיל דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום כיון דקנייתו אינה נגמרת אלא על ידי הקדש פסליה רחמנא להקרב משום מצוה הבאה בעבירה וכדמוכח נמי בריש פרק לולב הגזול (סוכה ל, א) דאמר להו רבא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מאינו ישראל ליגזזו אינהו וכו' ואקשינן עלה כי גזינהו אינהו נמי ליקנינהו בשינוי השם משמע דאי קני ליה תו לא הויא מצוה הבאה בעבירה, ואף על גב דאמרינן לקמן בריש פרק הגוזל קמא (בבא קמא צד, א) הרי שגזל סאה חטים וטחנה ולשה ואפאה והרים ממנו חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ. והכא כבר קנאה בשינוי מעשה קודם שיברך מסתברא דלא קשיא דהתם ר"א ב"י אמרה וסבירא ליה דשינוי במקומו עומד כב"ש דהכי אוקימנא לה התם אמר אביי ר"ש בן יהודה וב"ש ור"א ב"י ור"ש ב"א ור' ישמעאל כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד, וכבר הארכתי בדין יאוש קונה או אינו קונה בפרק הניזקין (גיטין נה, א) בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Bava Kamma 67a · Sefaria

    Meiri

    צנור שיש בו חקקים לבית קבול שכך היו עושין אותם להיות העפר הנישל מן הגגות בעת הגשמים מתעכב לשם וכשהגשם חולף ומתחיל הגג להתיבש עולים לשם ולוקחין אותו עפר וחוזרין וטחים אותו בסדקים ובמקומות החסרים כך פרשוה גדולי המפרשים ובתוספות של מקואות פרשו שהמנהג היה כך כדי שיקלטו שם רגבי העפר הנישל ולא יעכבו המים הנוטפים מפי הצנור לכלי שמניחין תחתיה ונמצא מ"מ לאיזה פירוש שתרצה יש בצנורות אלו בית קבול וכשנחקק קודם שיקבע לארץ הרי לא פקעה תורת כלי ממנה וכשהמשיך דרכו מים למקוה פסלה אבל אם קבעו ולבסוף חקקו בטל הוא אגב קרקע קודם שירד עליו תורת כלי ושוב אין תורת כלי יורדת עליה:

    הגנב והגזלן והאנס שגנבו וגזלו ואנסו תרומתם תרומה ומעשרותם מעשר והקדשם הקדש לענין מעילה ודוקא לאחר יאוש שנמצא בו יאוש ושנוי השם דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה ואע"ג דליכא שנוי רשות דהא תרומה ממון כהן הוא הא הקדש עדיפא מינה דאיכא יאוש ושנוי רשות דמעיקרא ממון הדיוט והשתא ממון גבוה וכן מעשר ר"ל מעשר שני לדעת ר' מאיר דאמר דמשלחן גבוה קא זכו ומ"מ במעשר ראשון או אף בשני לרבנן ליכא אלא שנוי השם ולפיכך הביא כאן שנוי השם שקנאו בו עם היאוש והוא שנודע בודאי שנתיאש זה הא אם לא נודע בודאי סתם גזלה אינו יאוש כמו שכתבנו למעלה והוא שכתבו גדולי המחברים שאם היו הבעלים רודפים אין תרומתם תרומה:

    ולגוף השמועה יש שואלים היאך נקרא שנוי והלא שנוי החוזר לברייתו הוא דאי בעי מיתשיל ואי משום דכיון דלאו מצוה לאיתשולי לא שכיח והא כמה מילי דלא שכיחי וקרינן להו חוזר לברייתו ואפשר שכל שאי אפשר בלא אחרים כגון זה שצריך שלשה לא מיקרי חוזר לברייתו:

    כבר ידעת שעל כל ממון המתחייב הן מצד גנבה הן מצד עושק או גזלה או הלואה או פקדון שכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש ומביא אשם מ"מ דוקא מחמת עצמו אבל אם גנב אביו או גזל והבן יודע וכפר ונשבע והודה אינו מוסיף חומש התורה אמרה אשר גזל על גזלה שלו הוא מוסיף חומש ולא על גזל אביו ומ"מ בגזילה קיימת אינו כן כמו שיתבאר:

    Meiri on Bava Kamma 67a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הא לאו הכי הדרה בעיניה וסתם מריש כיון שבנאו בבירה מתייאשים כו' עכ"ל הכי משמע להו לכאורה דשינוי השם לחודיה לא מהני אלא עם היאוש מדפריך ממריש אהך דאברזין דהוי יאוש עם שינוי השם מדלא מהני אברזין למר בגנב ולמר בגזלן אבל ק"ק לפום סברתם דהשתא דא"כ מאי פריך מהך דצינור דלא הוי אלא שינוי השם לחודיה ואפשר לומר דס"ל לתלמודא כיון דלענין קנייה מועיל שינוי השם עם היאוש בצינור נמי ליהוי שינוי השם מלתא לעשותו כלי וליפסל ודו"ק:

    בד"ה מעיקרא טיבלא ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו ע"י כו' עכ"ל יש לדקדק מהיכא פסיקא ליה דשינוי החוזר לברייתו עם היאוש לא מהני דר' זירא לא קאמר דשינוי השם החוזר לברייתו דלא קני אלא במריש דאיירי בלא יאוש כמ"ש התוספות לעיל ולפי מאי דהוו בעו לפרש לעיל דמריש כיון שבנאו בבירה מתייאשים ניחא ודו"ק:

    בד"ה אמר עולא כו' לענין ברכה להזכיר ש"ש עליו ראוי להחמיר כו' עכ"ל ולגבי אסא נמי דפריך ולקנינהו בשינוי השם היינו לענין קיום המצוה אבל לענין ברכת הלולב יש להחמיר יותר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 67a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה הא לאו הכי הדרא בעינה וכו' כ"ש דקשיא לרבה טפי ר"ל כיון שפירשנו דסתם מריש מתייאשים הבעלים ממנו וגם אפי' למאי דמשני לרב יוסף דמריש שמו עליו אכתי תקשה לרבה וכו':

    בא"ד ונראה לפרש דבלא יאוש איירי והכי פריך לרב יוסף וכו' וכן משמע לעיל דשינוי השם חשוב וכו'. נראה לי לפרש דר"ל דג' מינים שינוי השם הן. האחד דשינוי השם השוב כמו האי דלעיל דטלה ונעשה איל פשיטא דקנה גרידא השני שינוי השם קטן לגמרי כמו מעיקרא קרי ליה משכא והשתא אברזין הג' שינוי השם גדול ממנו כמו מעיקרא כשורא והשתא מטללתא והכי פריך המקשה בשלמא אי אמרת בשינוי השם קטן כמו מעיקרא משכא והשתא אברזין לאו כלום ואפי' עם יאוש לא קני אי אמרינן דיאוש גרידא לא קני שפיר אבל אי אמרת דשינוי קטן עם יאוש קני אפי' אי אמרינן דיאוש גרידא לא קני א"כ שינוי השם גדול ממנו כמו גבי מריש הוה לן למימר דיש לקנות אפי' בפני עצמו כדאשכחן בטלה ונעשה איל כן נ"ל. דאם לא כן תקשה לן אדפרכת הגמ' ממריש אשינוי דרב יוסף לפרוך אלעיל דמשמע דבטלה ונעשה איל אי לאו דטלה בן יומו קרוי איל הוה קני ליה בשינוי השם לכולי עלמא וק"ל:

    בא"ד ועוד י"ל דכל מקום הוי שינוי השם גרידא קני לרב יוסף ר"ל והא דמשני רב יוסף לעיל מעיקרא משכא והשתא אברזין ר"ל דקני אפי' גרידא והא דמחלק בברייתא בין גנב לגזלן דמשמע דהוי מטעם יאוש ובלא יאוש לא קני לאו משום דהיאוש הוי הקנין אלא שיאוש מועיל לשוויה שינוי השם ע"י מחשבתו ולכך פריך שפיר ממריש דיש לו להועיל בפני עצמו לרב יוסף וכן גבי טלה ונעשה איל דאמר לעיל ונקנה בשינוי השם משמע דנקנה בשינוי השם גרידא וגם לפי תירוץ זה של התוס' ע"כ צ"ל דס"ל להמקשה דשינוי השם דטלה ונעשה איל דהוי שינוי השם חשיב פשיטא דמועיל לכ"ע ולכך לא פריך אלא לרב יוסף וק"ל:

    ד"ה אמר עולא וכו' מנין ליאוש וכו' ע"כ נראה לר"י וכו' מ"מ כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש וכו' פסליה רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה כדמוכח פרק לולב הגזול וכו'. נראה דהספר חסר שאינו מביא ראיה מפרק לולב הגזול שפסול אלא שמביא ראיה שהיבא שקונה אותו דבר קודם שחלה עליו המצוה אין בו משום מצוה הבאה בעבירה וכך צריך להיות כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש וכו' פסליה רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה אבל היכא שקנוי לו קודם זה אין בו משום מצוה הבאה בעבירה כדמוכח פרק לולב הגזול וכו' ודו"ק. והא דאמרינן בריש הגוזל קמא הרי שגזל סאה חטין וכו' ר"ל ורצה להוכיח משם שאותו תנא סובכ שאין שינוי קונה ודחי ליה התם דמצי סבר בעלמא שינוי קונה והכא וכו':

    Maharam on Bava Kamma 67a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    צינור שחקקו וכו' כתוב בתוספות וא"ת אם כן מאי קאמר אם כן מעיקרא קצצתה וכו'. וי"ל כיון שמשתנה וכו'. והרא"ש ז"ל תירץ דמה שנקרא צינור לפסול המקוה חשוב כאלו עשה החטיטה בתלוש והכי קאמר מעיקרא דין קציצתה יש לו לענין מקוה והשתא יש לו שם צינור שעשוי לקבלה. ע"כ.

    צינור שחקקו פירוש לבית קיבול שכך היו עושין אותם להיות העפר הנישל מן הגגות בעת הגשמים מתעכב לשם וכשהגשם הולף ומתחיל הגג להתיבש עולין לשם ולוקחין אותו עפר וחוזרין וטחין אותו בסדקים ובמקומות החסרים כך פירשוה גדולי המפרשים. ובתוספות של מקואות פירשו שהמנהג היה כך שילקטו שם רגבי עפר הנישל ולא יעברו המים הנוטפין מפי הצינור לכלי שמניחין תחתיה. ולכל הפירושים יש בצינורות אלו בית קיבול. הרב המאירי ז"ל.

    ואי אמרת שינוי השם מילתא וכו' אפילו קבעו וכו'. וא"ת תקשי לכולי עלמא דהא איכא שינוי מעשה כגון גזל עצים ועשאן כלים. וי"ל דשינוי מעשה לא שייך לפסול שאיבה אבל שינוי השם גורם פיסול מקוה על ידי ששמו צינור ושם כלי עליו גורם שם שאיבה. הרא"ש ז"ל. והראב"ד ז"ל כתב בשלמא שינוי מעשה לא מהני בה דכחופר בקרקע דמי אלא שינוי השם ליהני בה דשם כלי עליה אפילו חקקו במחובר אלמא דשינוי השם לאו מילתא היא. ע"כ לשונו.

    וזה לשון תלמידי הר"פ ז"ל ואי שינוי השם מילתא היא וכו' וא"ת לדידיה נמי קשי. וי"ל דשינוי מעשה דהאי חקיקה לא שייך מידי לפסול שאיבה שהרי כנעשה חריץ לקרקע דמי כיון שקבעו כבר בקרקע אבל שינוי השם דקרי ליה צינור שייך שפיר לפסול שאיבה דעל ידי כך שם כלי עליו להיות כתלוש והחטיטה שעושה כאילו עושה אותה בתלוש שגורם שם שאיבה. ע"כ.

    שאני שאיבה דרבנן אני אומר כל שאיבה דרבנן דהא דאמרינן מה מעין בידי שמים אף מקוה וכו' היקישא דרבנן היא. וי"ל עוד דכל שאיבה על ידי כלים שלא בידי אדם ממש דרבנן היא לפי שאין כלים כתובים בתורה והרי זה כגון דמי גשמים הם שבאו מאליהם למקוה אף על פי שעברו דרך הכלים אינו אלא מדרבנן דהא מכל מקום בידי שמים הוא דממילא קא אתו ליה. הראב"ד ז"ל.

    הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש איכא למידק למה לי האי טעמא והא הקדש בשינוי רשות הוא ויאוש ושינוי רשות לכולי עלמא קנה. וכן מעשר אי מעשר שני הוא אליבא דרבי מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא ומשלחן גבוה זכו ביה ולא ממון הדיוט הוא. ומסתבר לי דבגררא דתרומה נקטינהו לכלהו דתרומה ממון כהן הוא. ועוד עד דאתי לידיה דכהן לא זכה ביה והילכך אין בה אלא שינוי השם לבד. ואי נמי יש לומר דכיון דהקדש סתם תנא ואיכא הקדש דאין שינוי רשות בה כחטאות ואשמות לפיכך פירשוה משום שינוי השם. ומעשר נמי כמעשר ראשון ואי נמי כמעשר שני לא בעי לדחוקה ולאוקמה דלא כהלכתא כרבי מאיר. הרשב"א ז"ל. ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו הגנב והגזלן והאנס שגנבו וגזלו ואנסו תרומתם תרומה ומעשרותם מעשר והקדשם הקדש לענין מעילה ודוקא לאחר יאוש שנמצא בו יאוש ושינוי השם דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה ואף על גב דליכא שינוי רשות דהא תרומה ממון כהן הוא הא הקדש עדיפא מינה דאיכא יאוש ושינוי רשות דמעיקרא ממון הדיוט והשתא ממון גבוה. וכן מעשר רצה לומר מעשר שני לדעת רבי מאיר דאמר משלחן גבוה קזכו. ומכל מקום במעשר ראשון או אף בשני לרבנן ליכא אלא שינוי השם ולפיכך הביא כאן שינוי השם שקנאו בו עם היאוש והוא שנודע בודאי שנתיאש זה הא אם לא נודע בודאי סתם גזלה אינו יאוש כמו שכתבנו למעלה והוא שכתבו גדולי המחברים שאם היו הבעלים רודפין אין תרומתן תרומה. ע"כ.

    מעיקרא טיבלא כתבו בתוספות דלא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיח. ולא נהירא בעיני דהא אפילו צמר וצבעו חשבינן חוזר לברייתו ואף על גב דלא שכיח. לכן נראה דכל שאפשר לחזור לברייתו בלא סיוע אחרים קרינא חוזר לברייתו אבל באלה שצריך שלשה אף על גב דשלשה הדיוטות שכיחי וכדאמרינן בשילהי פרק כירה אפילו הכי לא חשבינן ליה חוזר לברייתו. הרשב"א ז"ל.

    האי אשר גזל מיבעי ליה למעוטי גזל אביו וכו' הא דלא פריך הך פירכא אמילתיה דרבה לעיל משום שבבית המדרש נאמרה על מילתיה דרב חסדא קבעה נמי רב אשי אמילתיה. הרא"ש ז"ל.

    12 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 67a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה הא לאו הכי וכו' וא"ת וכו' אדרבא כ"ש דקשה לרבה טפי וכו' עכ"ל. ולפמ"ש לעיל י"ל דלא קשה מידי לרבה דאזדא לטעמיה דאמר בפרק הגוזל דר"ש ורבנן פליגי נמי בידוע וא"כ לרבנן לא שייך יאוש בגזלן ולפ"ז צ"ל דהא דקאמר רבה יאוש קונה היינו בגנב אליבא דרבנן א"כ הא דמריש א"ש לרבנן דאי לאו משום תקנת השבים לא היה מועיל היאוש אלא דמ"מ הוי קשיא לאביי דפליג התם עליה דרבה ואפ"ה מותיב הכא לר"י וק"ל:

    בא"ד ולהכי פריך לר' יוסף וכו' אלא אי אמרת דשינוי השם קטן וכו' א"כ שינוי השם גדול וכו' עכ"ל. פי' משום דמשמע דהא דקאמר שינוי השם כשינוי מעשה דמי היינו לגמרי ועל מה דקא משני מעיקרא כגון שקיצען דהוי שינוי מעשה גרוע וקונה עם יאוש ופריך מעוצבא והדר משני כיון דהוי שינוי השם גרוע נמי דינא הכי וממילא דשינוי השם חשוב הוי כמו שינוי מעשה חשוב שקונה לכ"ע בלא יאוש וק"ל:

    בא"ד וכן משמע לעיל וכו' דפריך גבי גנב טלה ונעשה איל וכו' והא דלא מקשה לעיל אדר' אילעי ממריש משום דר' אילעי לא מפרש בהדיא דאיירי בשינוי השם אלא י"ל דמשום שינוי הגוף קונה ועי"ל דלר' אילעי אפשר לומר דאיירי לאחר יאוש אפילו בשינוי השם חשוב אבל הכא דקאמר שינוי השם כשינוי מעשה דמי ובשינוי מעשה חשוב פשיטא דקונה אפילו בלא יאוש מקשה שפיר:

    בא"ד ועי"ל דבכ"מ הוי שינוי השם גרידא קונה לר"י בלא יאוש וכו' עכ"ל. נראה דהיינו לשיטתם דלעיל בד"ה מי איכא למ"ד דרב יוסף לא פליג עליה דרבה לענין שינוי מעשה החוזר דקני אפי' בלא יאוש וא"כ ה"ה לשינוי השם גרידא דלר"י לגמרי דמי להדדי. ובזה נתיישב דאף למה שאכתוב בסמוך בד"ה מעיקרא טיבלא דאף לתירוץ הראשון של התוספות כאן צריכין אנו לזו הסברא דבטומאה והקדש לא שייך שינוי השם בלא יאוש וא"כ אמאי לא סגי בהאי שינויא לחודא ולפ"ז א"ש דבשינויא קמא סברי התוס' דע"כ פליג ר"י עליה דרבה עכשיו למאי דמשני מעיקרא כגון שקיצען דבכה"ג ע"כ לרבה מועיל השינוי אף בלא יאוש דהא לא שייכא הכא סברת התוס' אף לענין טומאה דהא שינוי השם ע"י מעשה הוא ומדמוקי לה ר"י בהכי ואפ"ה תליא טעמא ביאוש מוכח דס"ל בכל דוכתי שינוי גרידא לא קני בלא יאוש וא"כ מאי מקשינן ממריש דאיירי בלא יאוש לכך הוצרכו לתרץ דמריש שאני שהוא שינוי חשוב אבל בתירוץ השני של התוס' סברי דאף למאי דבעי למימר כגון שקיצען והיה רוצה לחלק בין שינוי חשוב לשינוי גרוע ודלא כרבה היינו מהכרח הקושיא אבל לבתר דניחא ליה מטעם שינוי מעשה חוזר לסברא קמייתא דשינוי גרוע נמי קונה בלא יאוש והיינו כרבה דהכי משמע סתמא דלישנא שינוי השם כשינוי מעשה דמי ודו"ק. ובלא"ה נמי מוכרח דשינוי השם מעליא נמי אינו מועיל בלא יאוש לענין הקדש דאלת"ה הא דקי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש ונפקא לן מקרא ואמאי הא הוי שינוי השם דמעיקרא חולין וכו' וע"כ דאפ"ה לא מהני בלא יאוש:

    בא"ד דאם לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש וכו' עכ"ל פירוש לפירושם שהרי השינוי השם לא בא אלא מחמת מחשבת הגזלן וכיון שהנגזל אינו מתייאש למה יועיל מחשבת הגזלן הא אמרינן אדרבא דבאמת אינו מועיל מחשבתו וממילא אין כאן שינוי השם וכן בהקדש כיון ששינוי השם אינו אלא א"א דהקדש חל עליו וממילא אמרינן דבשעה שהקדישו לא היה קנוי בשום ענין ובעלים לא נתייאשו וממילא באיסורו אתי ליד הקדש ואינו חל עליו וממילא אין כאן שינוי השם אבל אחר שנתייאשו הבעלים אע"ג דאכתי לא קנה מ"מ שפיר שייך שינוי השם או שינוי רשות אח"כ כמו בכל יאוש ושינוי רשות דפשיטא דקנה אבל במריש בלא יאוש איכא שינוי השם כיון שבא ע"י מעשה הגזלן וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ר' זירא וכו' אבל אברזין תו לא מיקרי משכא עכ"ל נראה דרש"י נחית לסברת התוס' דסתם מריש אחר יאוש הוא ואפ"ה קאמר ר"ז דאי לאו משום תקנת השבים לא הוי קני משום שהוא שינוי החוזר א"כ צ"ל דאברזין לא מיקרי שינוי החוזר אבל לתירוצי התוס' דמריש איירי קודם יאוש וא"כ יש לומר דמש"ה קאמר ר"ז דלא מהני שינוי החוזר אבל באברזין אע"ג שגם הוא שינוי החוזר מ"מ מהני כיון שנתייאשו הבעלים וכן משמע להדיא מתוס' פרק לולב הגזול בסוגיא דאוונכרי ולכשנגיע לשם בעז"ה נאריך בזה ומ"מ צ"ל לפירש"י דהא דתליא טעמא באברזין מפני שלא נתייאשו הבעלים היינו כתירוץ השני של התוס' וק"ל:

    בתוס פות בד"ה הגנב והגזלן בהגוזל בתרא פריך וכו' ומשני שפיר עכ"ל אפשר לומר דכוונת התוס' דלא תקשה דמהאי קושיא דנקט גנב וגזלן והוי דלא כמאן א"כ היה לו להמקשן להרגיש דלא איירי מטעם יאוש אלא משום שינוי השם לכך כתבו התוס' דבלא"ה משני התם שפיר אפילו מטעמא דיאוש ובסמוך אכתוב דאף לתירוץ דהכא נמי צריך לטעם יאוש וק"ל:

    בד"ה מעיקרא טיבלא ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו וכו' מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר וכו' עכ"ל. וקשה דא"כ דלא הוי שינוי החוזר וקונה אפילו בלא יאוש א"כ מאי מקשה בפ' הגוזל אי לרבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב דהא בלא יאוש נמי הקדישן הקדש משום שינוי השם מעליא מיהו בלא"ה נמי קשה דהא לרבה מקשינן התם ושמעינן לרבה לעיל דשינוי החוזר נמי קונה מדאורייתא אפי' בלא יאוש ומשמע דה"ה לשינוי השם החוזר כמו שכתבו התוס' בפרק לולב הגזול דבחוזר עדיף שינוי השם משינוי מעשה והבאתיו לעיל א"כ לא מקשה מידי לרבה בפ' הגוזל אע"כ צריכין אנו לסברת תירוץ השני של התוספות בד"ה הא לאו הכי דבהקדש וטומאה לא שייך כלל שינוי השם אלא לאחר יאוש ואם כן מקשה שפיר שם לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת אי יאושו יאוש ולפ"ז הרי לפנינו שסברת התירוץ השני של תוס' מוכרח מסוגיא דהגוזל ועיי' מ"ש לעיל למה רצו לתרץ מעיקרא בע"א. אבל קשה למה הוצרכו התוס' לומר דלא חשיב שינוי החוזר ת"ל דאפי' הוי שינוי החוזר אפ"ה מועיל עם יאוש ומהרש"א הרגיש בזה אלא שכתב בלשון דלמא ולדידי מלתא דפשיטא היא שהתוס' עצמם כתבו בפ' הגוזל דאברזין הוי שינוי החוזר ואפי' הכי מועיל עם יאוש אפילו לרבי זירא וליכא למימר שהתוספות באמת לא כתבו כן בלשון קושיא אלא להודיענו קושטא דמלתא דבכה"ג הוי שינוי השם מעליא ומועיל אפילו בלא יאוש שהרי כתבתי בהכרח דאפילו שינוי השם מעליא לא שייך בכה"ג בלא יאוש כסברת התוספות לעיל וצ"ע:

    7 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 67a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה ר"ז אמר וכו' אבל אברזין עי' סוכה דף ל ע"ב תוס' ד"ה ולקנייה:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 67a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 67, Amud Aleph, about 234 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “הא לאו הכי הדר בעיניה! אמר רב…”

      Named: רב יוסף.

    2. Segment 211 words

      Opens “רבי זירא אמר: שינוי החוזר לברייתו בשינוי…”

      Named: רבי זירא.

    3. Segment 322 words

      Opens “ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו, מי הוי…”

    4. Segment 47 words

      Opens “קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה.…”

    5. Segment 512 words

      Opens “ואי אמרת שינוי השם מילתא היא, אפי'…”

    6. Segment 621 words

      Opens “שאני שאיבה, דמדרבנן היא. אי הכי, אפילו…”

    7. Segment 710 words

      Opens “מיתיבי: הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש, ותרומתן…”

    8. Segment 814 words

      Opens “אמרי: התם איכא שינוי השם דמעיקרא ״טיבלא״…”

    9. Segment 930 words

      Opens “אמר רב חסדא א"ר יונתן: מניין לשנוי…”

      Named: רב חסדא.

    10. Segment 1013 words

      Opens “האי ״אשר גזל״ מיבעי למעוטי גזל אביו,…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “א"כ ניכתוב רחמנא ״והשיב את גזילו״, ״אשר…”

    12. Segment 1234 words

      Opens “ואיכא דאמרי, אמר רב חסדא א"ר יונתן:…”

      Named: רב חסדא.

    13. Segment 1325 words

      Opens “אמר עולא: מניין ליאוש שאינו קונה? שנאמר:…”

      Named: עולא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Kamma 67a · Segment 1 — “…הדר בעיניה! אמר רב יוסף: מריש שמו עליו, דתניא:…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Bava Kamma 67a · Segment 13 — “אמר עולא: מניין ליאוש שאינו קונה? שנאמר: (מלאכי א,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 67a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026