Talmud Builders

    Bava Kamma 19a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 19a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And it is with regard to this that they disagree: One Sage, the first tanna in the baraita cited by Rami bar Yeḥezkel, holds: There is forewarning for pebbles, and one Sage, Rav Yosef, holds: There is no forewarning for pebbles.

    2The Gemara rejects this resolution: No, perhaps the reference in the baraita is to a case where the rooster or animal damaged the vessel one time. And the tanna’im disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Sumakhos and the Rabbis, concerning compensation for damage caused by pebbles. The Gemara asks: But isn’t it atypical behavior for an animal to insert its head into a glass vessel, and isn’t all atypical behavior classified within the category of Goring, meaning that the owner should be liable to pay only half the cost of the damage? The Gemara answers: The case is one where there were seeds in the vessel, and therefore the rooster extending its head into the vessel is considered typical behavior.

    3Rav Ashi raises a dilemma: Is there any halakhic significance to deviation from typical behavior with regard to propelling pebbles, and therefore if an animal propelled pebbles in an atypical manner its owner is liable to pay one-quarter of the damage, i.e., half the restitution for damage caused by pebbles? Or, is there no halakhic significance to deviation from typical behavior with regard to propelling pebbles, resulting in its owner being liable to pay only one-quarter of the damage, and therefore, even in an atypical case, the owner pays the standard restitution of half the cost of the damage?

    4The Gemara answers: Resolve Rav Ashi’s dilemma from Rava’s dilemma, as Rava raises a dilemma: Is there forewarning for pebbles, or is there no forewarning for pebbles? Based on that dilemma, one may conclude by inference that there is no halakhic significance to deviation from typical behavior with regard to pebbles propelled by an animal, resulting in its owner being liable to pay only one-quarter of the damage, as, were that the case, forewarning would lead to an animal owner’s liability to pay half the cost of the damage.

    5The Gemara rejects this: Perhaps Rava stated his dilemma employing the style of: If you say. If you say that there is no halakhic significance to deviation from typical behavior with regard to propelling pebbles, resulting in its owner being liable to pay only one-quarter of the damage, and the owner pays half the cost of the damage in every case, is there forewarning for pebbles, meaning that after three incidents the owner pays the full cost of the damage, or is there no forewarning for pebbles? According to that understanding, the halakha with regard to Rav Ashi’s dilemma cannot be inferred from Rava’s dilemma. Rav Ashi’s dilemma shall stand unresolved.

    6Rav Ashi raises another dilemma with regard to pebbles: According to the opinion of Sumakhos, that one pays the full cost of the damage in the case of propelled pebbles, what is the halakha with regard to damage caused by a force generated by a force generated by the animal’s action? Is the status of that secondary force like that of damage caused by a force generated by its action, in which case the owner is liable, or is its status not like that of damage caused by a force generated by its action?

    7The Gemara elaborates: Did Sumakhos learn the halakha that one pays half the cost of the damage caused by pebbles as a tradition transmitted to Moses at Sinai, and he interprets that tradition as applying in a case where the damage was caused by a force generated by a force generated by the action of an animal? By contrast, in a typical case of damage caused by pebbles, which is an example of a force generated by the action of an animal, the owner pays the full cost of the damage, as it is a subcategory of Trampling. Or perhaps he did not learn any halakha as a tradition in this regard at all, and therefore even in a case where the damage was caused by a force generated by a force generated by the action of an animal, the owner pays the full cost of the damage, as it is a subcategory of Trampling. The Gemara concludes: This dilemma, too, shall stand unresolved.

    8§ The mishna teaches: If the animal was kicking while it was walking, or it occurred that pebbles were inadvertently propelled from under its feet and those pebbles broke vessels, the owner of the animal pays half the cost of the damage. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is the tanna of the mishna speaking?

    9The Gemara elaborates: Is the tanna saying that if the animal was kicking and caused damage directly with its kick, which is a subcategory of Goring, or if the animal was walking and propelled pebbles in its typical manner, the owner of the animal pays half the cost of the damage, and, accordingly, the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that one pays half the cost of damage caused by pebbles? Or perhaps the tanna is saying: If the animal was kicking and caused damage directly with its kick, or if the animal propelled pebbles due to its kick and the pebbles caused damage, the owner of the animal pays half the cost of the damage. Accordingly, one may infer: But if the animal propelled pebbles as it was walking in its typical manner, the owner pays the full cost of the damage, and if so, in accordance with whose opinion is the mishna? It is in accordance with the opinion of Sumakhos.

    10The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from the latter clause of the mishna: If an animal trod upon a vessel and broke it and then a shard of that vessel fell upon a second vessel and broke it, the owner pays the full cost of the damage for the first vessel, and he pays half the cost of the damage for the latter vessel. And if the mishna is in accordance with the opinion of Sumakhos, does he hold that one pays half the cost of the damage caused by pebbles?

    11And if you would say that the mishna is in accordance with the opinion of Sumakhos, and can be understood as follows: The first vessel, concerning which the owner of the animal pays the full cost of the damage, is the first vessel damaged following the propelling of shards from the vessel upon which the animal trod, i.e., the second vessel that was broken. And the second vessel, concerning which the owner of the animal pays half the cost of the damage, is the second vessel following the propelling of shards from the vessel upon which the animal trod, i.e., the third vessel that was broken by shards from the second vessel. And the reason for the difference in liability is that there is a difference, according to Sumakhos, between damage caused by a force generated by the action of an animal, for which the owner pays the full cost of the damage, and damage caused by a force generated by a force generated by its action, for which he pays for only half the cost of the damage.

    12But if one were to say this explanation, what can be said of that dilemma which Rav Ashi raised: According to the opinion of Sumakhos, that one pays the full cost of the damage in the case of propelled pebbles, what is the halakha with regard to damage caused by a force generated by a force generated by the animal’s action? Is the status of that secondary force like that of damage caused by a force generated by its action, in which case the owner is liable, or is its status not like that of damage caused by a force generated by its action? Why does he have a dilemma? Let him resolve from here that its status is not like that of damage caused by a force generated by its action.

    13The Gemara answers: Perhaps Rav Ashi interprets the mishna in accordance with the opinion of the Rabbis, that one pays half the cost of the damage in the case of propelled pebbles, and he raises this dilemma: If the animal was kicking and caused damage directly with its kick, which is a subcategory of Goring, or if the animal was walking and propelled pebbles in its typical manner, the owner of the animal pays half the cost of the damage. Accordingly, one may infer: But if the pebbles were propelled due to a kick, the owner pays one-quarter of the damage. And there is halakhic significance to deviation from typical behavior with regard to a case of pebbles, resulting in its owner being liable to pay only one-quarter of the damage.

    14Or perhaps the tanna is saying: If the animal was kicking and caused damage directly with its kick or if the animal propelled pebbles due to its kick and the pebbles caused damage, the owner of the animal pays half the cost of the damage. And there is no halakhic significance to deviation from typical behavior with regard to a case of pebbles. The Gemara concludes: Rav Ashi’s dilemma shall stand unresolved.

    15§ Rabbi Abba bar Memel raised a dilemma before Rabbi Ami, and some say that it was before Rabbi Ḥiyya bar Abba: If the animal was walking in a place where it is impossible for it to walk without propelling pebbles as it proceeds, and it kicked and propelled pebbles and caused damage, what is the halakha ? The Gemara elaborates: Does one say that since it is impossible for it to walk without propelling pebbles, propelling pebbles is its typical manner in that situation and the halakha in this case would be the same as any case of pebbles? Or perhaps, since now, in any event, the pebbles were propelled due to a kick, it is different. The Gemara concludes: Rabbi Abba bar Memel’s dilemma shall stand unresolved.

    16§ Rabbi Yirmeya raised a dilemma before Rabbi Zeira: If the animal was walking in the public domain and it kicked and propelled pebbles and caused damage, what is the halakha ? The Gemara elaborates: Do we liken the damage in this instance to Goring, since the action was performed with intent, and therefore the owner of the animal is liable even though the incident transpired in the public domain? Or perhaps, since this is a case of pebbles, it is classified as a subcategory of Trampling and the owner is exempt from liability in the public domain. Rabbi Zeira said to him: It stands to reason that it is a subcategory of Trampling.

    17Rabbi Yirmeya continued and asked Rabbi Zeira another question: If an animal propelled pebbles in the public domain and caused damage on private property, what is the halakha ? Rabbi Zeira said to him, employing terminology from the halakhot of Shabbat: If there is no act of lifting here, is there an act of placing here? Since the animal propelled the pebbles in the public domain, the owner is exempt from liability for any damage that it causes. The fact that the damage occurred on private property is not relevant.

    18Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira’s first statement, that one is exempt from liability for one’s animal propelling pebbles in the public domain because it is classified as a subcategory of Trampling, from a baraita : If an animal was walking along the way and it propelled pebbles, whether it was on private property and whether it was in the public domain, the owner is liable to pay damages. What, is it not a case where the pebbles were propelled in the public domain and caused damage in the public domain? Rabbi Zeira replied: No, the reference is to a case where the animal propelled the pebbles in the public domain and caused damage on private property. Rabbi Yirmeya asked him: But didn’t you say: If there is no act of lifting here, is there an act of placing here? Rabbi Zeira said to him: I retract my previous statement, as there is proof from the baraita that there is liability in that case.

    19Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira’s first statement from the mishna: If an animal trod upon a vessel and broke it and then a shard of that vessel fell upon a second vessel and broke it, the owner pays the full cost of the damage for the first vessel, as its action is classified under the primary category of Trampling, and he pays half the cost of the damage for the latter vessel. And it is taught in a baraita with regard to this halakha : In what case is this statement said? It is said in a case where the incident transpired on the private property of the injured party; but if it transpired in the public domain, the owner of the animal is exempt from liability for the first vessel, as it is classified as a subcategory of Trampling, and he is liable for the damage to the second vessel. What, is it not that the animal propelled the pebbles in the public domain and it caused damage in the public domain, indicating that one does not pay for damage caused by pebbles in the public domain?

    20Rabbi Zeira replied: No, perhaps the reference in the mishna is to a case where the animal propelled the pebbles in the public domain and it caused damage on private property. Rabbi Yirmeya said: But didn’t you say: If there is no act of lifting here, is there an act of placing here? Rabbi Zeira said to him: I retract my previous statement.

    21Rabbi Yirmeya raises an additional objection to Rabbi Zeira’s statement: Is that so? Is the owner of the animal exempt from liability for pebbles propelled by his animal in the public domain?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משונה הואהתרנגול שאין דרכו לתקוע בכלי:

    דשדו ביה בזרנישיש זרעים בכלי דאורחיה להכניס ראשו בתוכו ולאכול וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק:

    יש שנוי לצרורות לרביע נזקלרבנן דפליגי אסומכוס ואמרי צרורות כי אורחיה חצי נזק היכא דשינה בהן כגון בעטה ברגלה ומחמת ביעוט התיזה צרורות ושברה כלים מי חשיב שנוי והוי כתם ומשלם רביע נזק דהא אהעדאתן חצי נזק הלכך תמותן רביע נזק:

    או אין שנוילשלם רביע דלעולם חצי נזק שאין תמות והעדאה בהם דלא אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא:

    מכלל דאין שנוידאי יש שנוי לרביע הוי ח"נ להעדאתן ואמאי אצטריכא לרבא למיבעי ודאי אין העדאה לשלם נזק שלם דהא תמות רביע נזק והעדאה חצי נזק:

    ומשני רב אשי דלמא רבא אם תמצי לומר קאמר ותרוייהו מספקי ליה והכי קא מבעיא ליה יש שנוי או אין שנוי ואם תמצי לומר אין שנוי וזו היא צד תמותו יש העדאה לתמות זו או אין העדאה:

    מי גמיר הלכהלמשה מסיני דחצי נזק צרורות ומוקים לה בכח כחו או לא גמיר:

    והזיקה בבעיטהבלא צרורות ותולדה דקרן היא:

    ת"שדקתני סיפא דמתני':

    דרסה על הכלים כו'מדחייב לצרורות חצי נזק ש"מ מתני' לאו סומכוס היא:

    ראשון להתזהאותו כלי שנשבר מחמת התזת שברי כלים שדרסה עליו קרי ראשון ואע"ג דצרורות נינהו משלם נזק שלם דסומכוס היא:

    אחרון אחרון להתזהכגון שמאותו כלי שנשבר ע"י צרורות התיזו שברים ושברו כלי שלישי דהוי כח כחו ומשו"ה משלם חצי נזק:

    תפשוטבעיא דרב אשי:

    רב אשי כרבנן מוקי להוהך בעיא דבעי רב אשי לעיל יש שנוי לצרורות או אין שנוי אהא מתניתין בעי לה והכי קבעי היתה מבעטת כו':

    היתה מהלכתבחצר הניזק מלאה צרורות וא"א שלא תהא מנתזת כו':

    אורחיה הואוכצרורות דעלמא הוא ומשלם ח"נ:

    או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט הואוא"ת יש שנוי לצרורות לרביע נזק הא רביע נזק משלמת: לישנא אחרינא אורחיה הוא וצרורות נינהו ותולדה דרגל אפילו אייעד בביעוט והתיזה הא לא משלם אלא חצי נזק דהא בלאו הכי הואי מנתזה או דלמא מחמת ביעוט אתי ואם הועדה בכך משלמת נזק שלם דכיון דמשונה הוא הוי תולדה דקרן מפי המור"ה אבל הראשון עיקר:

    לקרן מדמינן ליההואיל (ובעיטה) וחייבת ח"נ כי קרן:

    או דלמאכל צרורות כי אורחייהו תולדה דרגל נינהו ופטור ברה"ר:

    התיזה ברה"רכי אורחיה והלכו צרורות ברשות הניזק ושברו כלים:

    הנחה יש כאןבתמיה כלומר פטור הואיל ועקירה הואי במקום פטור:

    והזיקה ברה"רחייבת אי אמרת בשלמא צרורות כי אורחייהו לקרן מדמינן להו לחייב ברה"ר כי קרן דהא דמי לקרן דמשלמת חצי נזק כי קרן ואע"ג דקרן משונה הוא וצרורות אורחה הוא הלכך ברשות הרבים חייבת חצי נזק אלא לדידך דאמרת כל צרורות כי אורחיה לרגל מדמינן להו משום דהוי תולדה דרגל ואע"ג דהתם נזק שלם וצרורות חצי נזק אמאי תני ברה"ר חייב:

    על הראשון פטורדרגל הוי ועל האחרון חייב מאי לאו כו':

    בבא קמא 19 עמוד א

    1ובהא קמיפלגי: מר סבר יש העדאה, ומר סבר אין העדאה?

    2לא; בחד זמנא, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי. והא משונה הוא! דאית ביה בזרני.

    3בעי רב אשי: יש שנוי לצרורות לרביע נזק, או אין שנוי לצרורות לרביע נזק?

    4תפשוט ליה מדרבא, דבעי רבא: יש העדאה לצרורות, או אין העדאה לצרורות? מכלל דאין שנוי.

    5דלמא רבא ״אם תמצי לומר״ קאמר אם תמצי לומר אין שנוי, יש העדאה, או אין העדאה? תיקו.

    6בעי רב אשי: כח כחו לסומכוס, ככחו דמי או לא?

    7מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו, או דלמא לא גמיר הלכה כלל? תיקו.

    8היתה מבעטת, או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה, ושברה את הכלים משלם חצי נזק. איבעיא להו: היכי קאמר?

    9היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או צרורות כאורחייהו משלם חצי נזק, ורבנן היא; או דלמא, היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או צרורות מחמת ביעוט משלם חצי נזק, הא כי אורחיה משלם נזק שלם, ומני סומכוס היא?

    10ת"ש מסיפא: דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון חצי נזק. ואי סומכוס, מי אית ליה חצי נזק?

    11וכי תימא ״ראשון״ ראשון להתזה, ושני שני להתזה; ושאני ליה לסומכוס בין כחו לכח כחו;׃

    12אלא הא דבעי רב אשי: כח כחו לסומכוס, ככחו דמי או לאו ככחו דמי? תפשוט ליה דלאו ככחו דמי!

    13רב אשי כרבנן מוקי לה, ובעי לה הכי היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או צרורות כאורחייהו חצי נזק. הא מחמת ביעוט רביע נזק, ויש שנוי;׃

    14או דלמא, היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או צרורות מחמת ביעוט חצי נזק, ואין שנוי? תיקו.

    15בעי מיניה רבי אבא בר ממל מרבי אמי, ואמרי לה מרבי חייא בר אבא: היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה אלא אם כן מנתזת, ובעטה והתיזה והזיקה, מהו? כיון דאי אפשר לה אורחיה הוא; או דלמא, השתא מיהא מחמת ביעוט קמנתזה צרורות? תיקו.

    16בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא: היתה מהלכת ברה"ר (ובעטה) והתיזה והזיקה, מהו? לקרן מדמינן ליה וחייבת, או דלמא תולדה דרגל הוא ופטורה? אמר ליה: מסתברא, תולדה דרגל הוא.

    17התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י מהו? א"ל עקירה אין כאן, הנחה יש כאן?!

    18איתיביה: היתה מהלכת בדרך והתיזה, בין ברה"י בין ברה"ר חייב. מאי, לאו התיזה ברשות הרבים, והזיקה ברה"ר לא, התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י והאמרת: עקירה אין כאן, הנחה יש כאן! א"ל הדרי בי.

    19איתיביה: דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון משלם חצי נזק. ותני עלה: במה דברים אמורים ברשות הניזק, אבל ברה"ר על הראשון פטורה ועל האחרון חייבת. מאי, לאו התיזה ברשות הרבים, והזיקה ברשות הרבים?

    20לא, התיזה ברשות הרבים והזיקה ברה"י והאמרת עקירה אין כאן הנחה יש כאן! אמר ליה: הדרי בי.

    21איני?!

    Tosafot

    ובהא קמיפלגיתימה מנליה דפליגי דלמא רמי בר יחזקאל בדאייעד ואמרי בי רב בדלא אייעד וי"ל דא"כ מאי קמ"ל אמרי בי רב ואין לתמוה היכי פליג אברייתא דסתם אמרי בי רב משמיה דרב ורב תנא ופליג א"נ משום דלא מיתני בי ר' חייא ור' אושעיא לא מותבינן מיניה תיובתא.:

    וכי תימא ראשון להתזהואע"ג דלא שייך לפרש הכי ברייתא דלקמן דתני עלה בד"א ברשות הניזק אבל ברה"ר על הראשון פטור ועל האחרון חייב ואי ראשון להתזה כך יכול להיות ראשון להתזה או ברשות הניזק או ברה"ר כמו שני להתזה מכל מקום מתניתין מצי שפיר מיפרשא הכי:

    רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי לה הכיהוה מצי למימר דאת"ל קאמר את"ל לאו ככחו דמי מתניתין רבנן היא או סומכוס היא אלא עדיפא ליה למיבעי ביש שנוי ואין שנוי ונראה דבעיא דלעיל לא היתה אלא אי מתניתין איירי בצרורות כי אורחיה או ע"י שנוי ותו לא והש"ס הוסיף מדעתו רבנן היא או סומכוס היא ורב אשי מפרש דאיבעיא להו אי יש שנוי לרביע או אין שנוי וכה"ג איכא פ' המקבל (ב"מ דף קיב. ושם ד"ה אומן) גבי בעיא דרב ששת דקבלן עובר בבל תלין או אין עובר שהוסיף הש"ס לומר אומן קונה בשבח כלי כו' ורב ששת שאלו סתם ובהגוזל קמא (לקמן בבא קמא דף צט. ושם ד"ה בשליחא) מוכח דמיירי בשליחא דאגרתא.:

    במקום שאי אפשר לה אלא א"כ וכו'אין לפרש דאיירי ברה"ר ומיבעיא ליה דאם אורחיה פטור מידי דהוה ארגל מדלא קאמר היתה מהלכת ברשות הרבים כמו בבעיא דבסמוך ופ"ה עיקר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואמרי בי רב (שור) [סוס] שצנף וחמור שנער ושבר את הכלים משלמין חצי נזק מאי לאו כגון דעבד ג' פעמים וכו' ודחינן לא בחדא זימנא וכו' והא משונה היא דשדו ביה בזרני פי' כגון שהיו זרעונין בכלי והכניס העוף ראשו בתוכו ואכלן שאינה משונה אלא כך דרכו.

    בעי רב אשי צרורות כי אורחייהו הא קיימא לן הלכתא חצי נזק יש שינוי בצרורות ואם ישנה לא יתחייב אלא חצי של חצי הנזק שהוא רביע לכל הנזק או אין שינוי ועלתה בתיקו. וכן בעא עוד רב אשי כח כחו לסומכוס דאמר צרורות נזק שלם מוקים לה בכוחו והא דגמירא לך הלכתא צרורות חצי נזק גם הוא גמיר הלכתא דא ומוקים לה בכח כחו או דלמא לא גמיר הלכתא ועלתה גם זו בתיקו.

    פי' כח כחו כגון שהיה פרה מהלכת ונתזה צרור מתחת רגליה ושברה כלים זה כחה אבל אם נתז עוד שבר מן הכלי ונפל על כלי אחר ושברו זו היא כחו כחו.

    פיס' היתה מבעטת או שהיו צרורות וכו' איבעיא להו מתני' היכי פירושא היתה מבעטת והזיקה בבעיטה דהיא תולדה דקרן וצרורות כי אורחייהו ובתרוייהו חצי נזק ורבנן היא או דלמא היתה מבעטת והזיקה בבעיטה שהיא תולדה דקרן אי נמי צרורות בבעיטה חצי נזק הא צרורות כי אורחייהו נזק שלם ומתני' רבנן היא.

    ת"ש מסיפא דמתני' דרסה על כלי ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון חצי נזק ואי סומכוס מי אית ליה חצי נזק פי' דרסה על כלי ושברתו קיימא לן רגל ברשות הניזק נזק שלם אבל אם נתז מכח דריסתה השבר ההוא ונפל על כלי אחר ושברו דהיינו צרורות כי אורחייהו חצי נזק ש"מ מתני' רבנן היא דלסומכוס לית ליה חצי נזק.

    וכי תימא הא דתני דרסה לאו דרסה על הכלי ממש אלא דרסה על אבן והלכה ונפלה האבן מכח דריסתה על כלי ושברתו ועוד נתז שבר מן הכלי בעת שבירתו ונפל על כלי אחר ושברו שנמצא הכלי הראשון נשבר מכחה ולפיכך משלם נזק שלם ושני מכח כחה לפיכך חצי נזק אלא הא דבעא רב אשי כו' ואמרי' רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי לה הכי היתה מבעטת והזיקה בבעיטה וצרורות כי אורחייהו בתרוייהו חצי נזק.

    הא צרורות מחמת ביעוט חציו של חצי שהוא רביע של נזק ויש שינוי לצרורות וכל דין משונה לשלם חצי מה שמשלם כדרכה או דלמא היתה מבעטת כו' ועלתה בתיקו. בעי ר' אבא בר ממל היתה מהלכת במקום צרורות שאי אפשר לה אא"כ מנתזת ובעטה והתיזה מהו כיון דלא אפשר לסגויי אא"כ מנתזת אורחה הוא ורגל ברשות הניזק נזק שלם משלם או דלמא השתא מיהת מחמת ביעוט נתזן וצרורות נינהו ועלתה בתיקו. וכל הני שמעתתא דסלקא להו בתיקו קיימא לן דממונא לקולא ולא מפקינן.

    בעי ר' ירמיה מר' זירא היתה מהלכת ברשות הרבים והתיזה מהו לקרן מדמינן ליה וחייב לשלם או דלמא תולדה דרגל היא והרגל ברה"ר פטורה. אמר ליה תולדה דרגל היא פשט ליה כרבא דאמר בריש פירקין קמא צרורות תולדה דרגל הן ופטורה ברה"ר. תוב בעא מיניה התיזה ברשות הרבים והלך הצרור והזיק ברשות היחיד מהו.

    אמר ליה עקירה אין כאן הנחה יש כאן כלומר במקום העקירה רשות הרבים ופטורה וכיון שאין חייב על העקירה בהנחה לא איכפת לן היכא היא. ואותיב עליה והדר ביה ואמר ליה הדרי בי. ש"מ:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 19a

    Bava Kamma 19a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 424 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    משונה הוא התרנגול שאין דרכו לתקוע בכלי:

    דשדו ביה בזרני שיש זרעים בכלי דאורחיה להכניס ראשו בתוכו ולאכול וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק:

    יש שנוי לצרורות לרביע נזק לרבנן דפליגי אסומכוס ואמרי צרורות כי אורחיה חצי נזק היכא דשינה בהן כגון בעטה ברגלה ומחמת ביעוט התיזה צרורות ושברה כלים מי חשיב שנוי והוי כתם ומשלם רביע נזק דהא אהעדאתן חצי נזק הלכך תמותן רביע נזק:

    או אין שנוי לשלם רביע דלעולם חצי נזק שאין תמות והעדאה בהם דלא אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא:

    מכלל דאין שנוי דאי יש שנוי לרביע הוי ח"נ להעדאתן ואמאי אצטריכא לרבא למיבעי ודאי אין העדאה לשלם נזק שלם דהא תמות רביע נזק והעדאה חצי נזק:

    ומשני רב אשי דלמא רבא אם תמצי לומר קאמר ותרוייהו מספקי ליה והכי קא מבעיא ליה יש שנוי או אין שנוי ואם תמצי לומר אין שנוי וזו היא צד תמותו יש העדאה לתמות זו או אין העדאה:

    מי גמיר הלכה למשה מסיני דחצי נזק צרורות ומוקים לה בכח כחו או לא גמיר:

    והזיקה בבעיטה בלא צרורות ותולדה דקרן היא:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 19a · Sefaria

    Tosafot

    ובהא קמיפלגי תימה מנליה דפליגי דלמא רמי בר יחזקאל בדאייעד ואמרי בי רב בדלא אייעד וי"ל דא"כ מאי קמ"ל אמרי בי רב ואין לתמוה היכי פליג אברייתא דסתם אמרי בי רב משמיה דרב ורב תנא ופליג א"נ משום דלא מיתני בי ר' חייא ור' אושעיא לא מותבינן מיניה תיובתא.:

    וכי תימא ראשון להתזה ואע"ג דלא שייך לפרש הכי ברייתא דלקמן דתני עלה בד"א ברשות הניזק אבל ברה"ר על הראשון פטור ועל האחרון חייב ואי ראשון להתזה כך יכול להיות ראשון להתזה או ברשות הניזק או ברה"ר כמו שני להתזה מכל מקום מתניתין מצי שפיר מיפרשא הכי:

    רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי לה הכי הוה מצי למימר דאת"ל קאמר את"ל לאו ככחו דמי מתניתין רבנן היא או סומכוס היא אלא עדיפא ליה למיבעי ביש שנוי ואין שנוי ונראה דבעיא דלעיל לא היתה אלא אי מתניתין איירי בצרורות כי אורחיה או ע"י שנוי ותו לא והש"ס הוסיף מדעתו רבנן היא או סומכוס היא ורב אשי מפרש דאיבעיא להו אי יש שנוי לרביע או אין שנוי וכה"ג איכא פ' המקבל (ב"מ דף קיב. ושם ד"ה אומן) גבי בעיא דרב ששת דקבלן עובר בבל תלין או אין עובר שהוסיף הש"ס לומר אומן קונה בשבח כלי כו' ורב ששת שאלו סתם ובהגוזל קמא (לקמן בבא קמא דף צט. ושם ד"ה בשליחא) מוכח דמיירי בשליחא דאגרתא.:

    במקום שאי אפשר לה אלא א"כ וכו' אין לפרש דאיירי ברה"ר ומיבעיא ליה דאם אורחיה פטור מידי דהוה ארגל מדלא קאמר היתה מהלכת ברשות הרבים כמו בבעיא דבסמוך ופ"ה עיקר:

    Tosafot on Bava Kamma 19a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואמרי בי רב (שור) [סוס] שצנף וחמור שנער ושבר את הכלים משלמין חצי נזק מאי לאו כגון דעבד ג' פעמים וכו' ודחינן לא בחדא זימנא וכו' והא משונה היא דשדו ביה בזרני פי' כגון שהיו זרעונין בכלי והכניס העוף ראשו בתוכו ואכלן שאינה משונה אלא כך דרכו.

    בעי רב אשי צרורות כי אורחייהו הא קיימא לן הלכתא חצי נזק יש שינוי בצרורות ואם ישנה לא יתחייב אלא חצי של חצי הנזק שהוא רביע לכל הנזק או אין שינוי ועלתה בתיקו. וכן בעא עוד רב אשי כח כחו לסומכוס דאמר צרורות נזק שלם מוקים לה בכוחו והא דגמירא לך הלכתא צרורות חצי נזק גם הוא גמיר הלכתא דא ומוקים לה בכח כחו או דלמא לא גמיר הלכתא ועלתה גם זו בתיקו.

    פי' כח כחו כגון שהיה פרה מהלכת ונתזה צרור מתחת רגליה ושברה כלים זה כחה אבל אם נתז עוד שבר מן הכלי ונפל על כלי אחר ושברו זו היא כחו כחו.

    פיס' היתה מבעטת או שהיו צרורות וכו' איבעיא להו מתני' היכי פירושא היתה מבעטת והזיקה בבעיטה דהיא תולדה דקרן וצרורות כי אורחייהו ובתרוייהו חצי נזק ורבנן היא או דלמא היתה מבעטת והזיקה בבעיטה שהיא תולדה דקרן אי נמי צרורות בבעיטה חצי נזק הא צרורות כי אורחייהו נזק שלם ומתני' רבנן היא.

    ת"ש מסיפא דמתני' דרסה על כלי ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון חצי נזק ואי סומכוס מי אית ליה חצי נזק פי' דרסה על כלי ושברתו קיימא לן רגל ברשות הניזק נזק שלם אבל אם נתז מכח דריסתה השבר ההוא ונפל על כלי אחר ושברו דהיינו צרורות כי אורחייהו חצי נזק ש"מ מתני' רבנן היא דלסומכוס לית ליה חצי נזק.

    וכי תימא הא דתני דרסה לאו דרסה על הכלי ממש אלא דרסה על אבן והלכה ונפלה האבן מכח דריסתה על כלי ושברתו ועוד נתז שבר מן הכלי בעת שבירתו ונפל על כלי אחר ושברו שנמצא הכלי הראשון נשבר מכחה ולפיכך משלם נזק שלם ושני מכח כחה לפיכך חצי נזק אלא הא דבעא רב אשי כו' ואמרי' רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי לה הכי היתה מבעטת והזיקה בבעיטה וצרורות כי אורחייהו בתרוייהו חצי נזק.

    הא צרורות מחמת ביעוט חציו של חצי שהוא רביע של נזק ויש שינוי לצרורות וכל דין משונה לשלם חצי מה שמשלם כדרכה או דלמא היתה מבעטת כו' ועלתה בתיקו. בעי ר' אבא בר ממל היתה מהלכת במקום צרורות שאי אפשר לה אא"כ מנתזת ובעטה והתיזה מהו כיון דלא אפשר לסגויי אא"כ מנתזת אורחה הוא ורגל ברשות הניזק נזק שלם משלם או דלמא השתא מיהת מחמת ביעוט נתזן וצרורות נינהו ועלתה בתיקו. וכל הני שמעתתא דסלקא להו בתיקו קיימא לן דממונא לקולא ולא מפקינן.

    בעי ר' ירמיה מר' זירא היתה מהלכת ברשות הרבים והתיזה מהו לקרן מדמינן ליה וחייב לשלם או דלמא תולדה דרגל היא והרגל ברה"ר פטורה. אמר ליה תולדה דרגל היא פשט ליה כרבא דאמר בריש פירקין קמא צרורות תולדה דרגל הן ופטורה ברה"ר. תוב בעא מיניה התיזה ברשות הרבים והלך הצרור והזיק ברשות היחיד מהו.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 19a · Sefaria

    Rashba

    דאית ביה ביזרוני ואפשר דהשתא דמוקמינן דאית ביה ביזרוני ואורחיה לאו צרורות הוא אלא בשברו בגופו כיון שהכניס ראשו בתוכו וכן נ"ל מדברי הרי"ף ז"ל שפסק כן דאי לית ביה ביזרוני חצי נזק ואי אית ביה ביזרוני נזק שלם דאלמא לאו משום צרורות וכסומכוס דלית הלכתא כותיה אלא אפילו לרבנן ולא משום צרורות כדאמרן כנ"ל.

    ועוד צריכא תלמוד לדעת הרב ז"ל משום דקשיא לי דא"כ הול"ל אלא דאית ביה ביזרוני כלומר ודלא כסומכוס אלא כרבנן וכן משמע מן הירושלמי דגרסינן התם (פ"ב הל"ב) תרנגול שהיה פורח ממקום למקום והזיק בגופו משלם נזק שלם ברוח שבין כנפיו משלם חצי נזק סומכוס אומר נזק שלם נפח בכלים ושברם משלם נזק שלם ע"כ. ומשמע דסיפא כ"ע היא דאי סומכוס ליעבדא פלוגתא כרישא.

    וכי תימא מאי ראשון ראשון להתזה ושני שני להתזה כו' אלא הא דבעי רב אשי. עדיפה מינה הוה מצי לאקשויי דהא אי אפשר לאוקמה הכין מדתניא עלה לקמן בסמוך בד"א ברשות הניזק אבל ברשות הרבים על הראשון פטורה ועל האחרון חייבת ואי בהתזת אי התזות ברשות הרבים אפילו על האחרון פטורה ואי שתיהן ברשות הניזק על שתיהן היא חייבת אלא דניחא ליה לאתויי הא דרב אשי ולמיפשט מינה דרב אשי כרבנן מוקי לה ואיפשיט פירושא דמתניתין ועלה קא בעי רב אשי אי יש שינוי וצרורות דמחמת ביעוט רביע נזק כנ"ל.

    אלא רב אשי כרבנן מוקי לה דבעי לה הכי כלומר ובעיא דרב אשי דבעי בכח כחו לסומכוס לא אפשר למפשטא ממתניתין ועל מתניתין אית ליה בעיא אחריתי והכי בעי.

    איכא למידק דמנא להו דרב אשי בעא הכי דהא לא אשכחן דבעא הכי ולמה להו למימר הכין וי"ל דבגמרא הוא דאוסיפו בבעיא הכי מנפשייהו וכי אמרו בעיא דרב אשי לא אפשר למידק ממתניתין דאיהו מתניתין כרבנן מוקי לה אלא בעיא אחרינא אית ליה למיבעי אמתני' ועוד נ"ל דניחא להו לאוקמי מתניתין כרבנן לרב אשי ולא כסומכוס דלית הלכתא כותיה ואגב (אורחייהו) [אורחיה] אתי לאשמועינן הכי.

    הא דבעא ר' אבא בר ממל היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה אא"כ התיזה. י"מ ברשות הרבים וליתא דאי איתא הו"ל לפרושי בהדי' ברשות הרבים דבכל דוכתא דמיירי ברשות הרבים מפרש לה בהדיא אלא ברשות הניזק קאמר וה"ק כיון דאי אפשר לה אא"כ מנתזת ואפילו בלא ביעוט אורחיה היא והלכך אפילו בעטה והתיזה צרורות כאורחייהו חשבינן להו ומשלמת חצי נזק או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט מנתזא (וע"ז) [וע"כ] שינוי הוא ואינה משלמת אלא רביע נזק למ"ד יש שינוי בצרורות.

    אמר ליה מסתברא דתולדה דרגל היא כלומר משום דכאורחי' הוא וקרן תמה לאו אורחי' דכל השוורים בחזקת שמור קיימי והיינו דכי הדר ביה לא הדר מהא והדר ביה מאידך ואף על גב דמעיקרא הוה פשיטא ליה דעקירה אין כאן הנחה יש כאן.

    Rashba on Bava Kamma 19a · Sefaria

    Meiri

    בהמה שהיתה מהלכת במקום שאי אפשר לה בלא התזת צרורות ומ"מ התיזתם עכשו על ידי ביעוט ושברה את הכלים נסתפק הדבר אם דנין אותו בצרורות הואיל ואי אפשר לה בלא התזה או אם דנין אותה בתולדה של קרן ומ"מ במקום שאפשר לה בלא התזה אם בעטה והתיזה הרי זה תולדה של קרן וחייבת ברשות הרבים ואם התיזה בלא בעוט הרי הן צרורות והן תולדה של רגל ופטורה ברשות הרבים:

    ואם התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד חייבת ואם התיזה ברשות היחיד והזיקה ברשות הרבים פטורה הכל הולך אחר מקום ההזק דרסה על הכלי ושברתו ונפל משבריו על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל השני משלם חצי נזק כמו שבארנו אלא שמ"מ דוקא ברשות הניזק אבל אם כלי ראשון ברשות הרבים ושני ברשות היחיד על הראשון פטורה ועל השני משלם חצי נזק:

    Meiri on Bava Kamma 19a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ובהא קמפלגי כו' וי"ל דא"כ מאי קמ"ל אמרי בי רב כו' עכ"ל ואע"ג דלמאי דמסיק נמי שפלוגתא דסומכוס ורבנן קמפלגי איירי בי רב בדלא אייעד וקמ"ל דלא כסומכוס היינו משום דתנא דרמי בר חמא סבר כוותיה אבל אי הוה רמי בר חמא נמי סבר כרבנן ואיירי בדאייעד א"כ לא הוה בי רב קמ"ל מידי וק"ל:

    בד"ה וכ"ת ראשון להתזה כו' כך יכול להיות ראשון להתזה או ברשות כו' עכ"ל נראה לפרש דבריהם למאי דמסיק שם דמיירי בהתיזה ברה"ר והזיקה ברה"י א"כ כמו כן יכול להיות בהתזה ראשון דהתיזה מרה"ר והזיקה ברה"י ולחייב בה נ"ש ואמאי פסיקא ליה למתני טפי בהתזה ראשונה פטורה מבאחרונה דתניא בה חייבת ודו"ק:

    בד"ה במקום שא"א כו' אין לפרש דאיירי ברה"ר כו' עכ"ל יראה דמשמע להו דלענין רה"ר איפשיטא הך בעיא דהא אפילו באפשר לה בלא התזה ובעטה והתיזה והזיקה מסיק באידך בעיא דמסתברא דתולדה דרגל הוא ופטורה ברה"ר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 19a · Sefaria

    Maharam

    גמ' רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי לה הכי וכו' ר"ל דרב אשי מפרש הא דאבעיא להו היכי קאמר היתה מבעטת והזיקה בבעיטה וכו' לא היתה הבעיא אי מתני' אתיא כרבנן או כסומכוס דפשיטא לכ"ע דכרבנן מוקמינן לה ולא היתה הבעיא אלא לענין אי יש שינוי בצרורות לרביע נזק או לא (ועיין בתוס'):

    בעי מיניה ר' ירמיה וכו' היתה מהלכת ברשות הרבים והתיזה והזיקה מהו כצ"ל. ומ"ש בספרים שלפנינו ובעטה והתיזה וכו' ט"ס הוא דבהתיזה צרורות כאורחה איירי וכן ברש"י מה שכתוב הואיל ובעיטה וכו' ט"ס הוא וצ"ל לקרן מדמינן לה הואיל וחייבת חצי נזק כי קרן:

    תוס' ד"ה וכי תימא ראשון להתזה ואע"ג דלא שייך לפרש הכי הברייתא דלקמן וכו'. ר"ל לפי המסקנא דמשני לה בהתיזה ברשות הרבים והזיקה כרשות היחיד לא שייך לפרש הברייתא הכי משום דאי איירי בשלשה כלים וראשון ר"ל ראשון להתזה אמאי קתני אבל ברשות הרבים על הראשון פטור וכו' הא אפילו בראשון להתזה משכחת לה דחייבת כגון שהכלי הראשון להתזה היה עומד ברשות היחיד וניתז עליו מרשות הרבים אבל אי הוה ראשון כפשוטו אתי שפיר דלא שייך גביה שום חיוב ברה"ר דהא דורסתו ושוברתו כולו בדריסה במקום שהוא עומד אבל לפי המקשה דפריך מאי לאו התיזה ברה"ר והזיקה ברה"ר שייך שפיר לפרש גם הברייתא ראשון ראשון להתזה דהא לסומכוס משלם ג"ש דומיא ממש כרגל ולכך פטור ברה"ר אבל האחרון ח"נ כקרן ולכך חייב ברשות הרבים וק"ל:

    בא"ד מ"מ מתני' מצי שפיר מפרשה הכי יש לדקדק כיון דברייתא לא שייך לפרש הכי איך שייך לפרש המתני' הכי דהא הברייתא קאי אמתני'. וי"ל דהא עכ"פ צריך לומר אי מתני' אתי' כסומכוס איירי מתני' בג' כלים ונוכל לומר דהברייתא לא קאי אלא אשני כלים הראשונים וק"ל:

    ד"ה רב אשי כרבנן וכו' הוי מצי למימר דאם תמצי לומר קאמר וכו'. ר"ל דלא ה"ל לרב אשי לשנות פי' האבעיא להו אלא היה יכול לתרץ דגם להם היה ספק אי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לא ובעיא זו דבעי אי מתני' אתיא כרבנן או כסומכוס כדרך את"ל בעי להו את"ל דכח כחו לאו ככחו דמי דמתני' רבנן הוא או סומכוס הוא:

    Maharam on Bava Kamma 19a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    והא משונה הוא הקשה ר"מ אמאי לא אוקמה בפלוגתא דרבי טרפון ורבנן. ותירץ משום דהאמורא היה לו לפרש דבריו ואי איתא דרב יהודה כרבי טרפון סבירא ליה נימא נזק שלם מגופו מדקאמר בסתם שמע מינה מן העלייה דסתם נזק שלם מן העלייה. ועוד דעל כרחך דרב יהודה לא סבירא ליה כרבי טרפון דאמרינן לקמן ההוא חמרא דאכליה לנהמא ופלסיא לסלא חייביה וכו' ואסלא חצי נזק אלמא בחצר הניזק הוה ואפילו הכי לא חייביה אסלא כי אם חצי נזק. הרא"ש ז"ל.

    וגם הגליונות הקשו כמו כן דאמאי לא אוקמוה בפלוגתא דרבי טרפון ורבנן והיינו מרויחים שלא נצטרך לומר דדחיק לה עלמא וגם שלא היינו צריכים לומר גללים איצטריכא ליה וגם לא היה קשה לימא מר הלכתא כפלוני וכו'. דאשמועינן דאפילו על ידי שנוי נזק שלם. ותירצו דבצרורות כי אורחייהו צריכין שניהם לסבור כסומכוס ונמצא דשני התנאים היו סוברים דלא כהלכתא רבי יהודה היה סובר כרבי טרפון וכסומכוס דלא כהלכתא ורבי אלעזר היה סובר כסומכוס ורבנן דרבי טרפון ודסומכוס הוי דלא כהלכתא. וכן יש להקשות על רמי בר יחזקאל דנימא דרמי בר יחזקאל סובר כרבי טרפון ואמרי בי רב כרבנן דרבי טרפון ובמה שתירצו מתורץ זו גם כן. ולזה הטעם עצמו אין להקשות למה לא הביא רש"י ראיה מלעיל שתירץ התלמוד דשני ולא אייעד דאוקימנא לפלוגתא דרבי אלעזר ורבנן בפלוגתא דרבי טרפון ורבנן אמאי לא הקשה התלמוד לימא מר הלכה כרבי טרפון ומר הלכה כרבנן אלא ודאי הטעם משום דתרווייהו סבירי להו בצרורות כי אורחייהו כסומכוס ואחד סובר בצרורות על ידי שנוי כרבי טרפון ואחד סובר כרבנן דרבי טרפון ונמצא דשניהם היו סוברים דלא כהלכתא על כן לא הביא רש"י ראיה מזה אבל הביא ראיה מהידוס אינו מועד וכו' שהאחד היה לו לפסוק כמו זה התנא והאחד היה לו לפסוק כמו זה התנא. ע"כ לשונם. וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל וכרבי טרפון לא בעי לאוקמי דאם כן הוה מוקי לה תרי יחידאי כרבי טרפון וכסומכוס דרבנן דסומכוס סבירא להו בצרורות על ידי שנוי חצי נזק כדפרישית לעיל לפירוש ריב"א. ותלמידי הר"פ ז"ל כתבו דמשום הכי לא משני דאתיא כרבי טרפון וכסומכוס דאם כן הוה ליה לרב יהודה למימר בהדיא הלכה כרבי טרפון וכסומכוס דהא איצטריך לאשמועינן דסבירא ליה הכי. ע"כ.

    ח"מ ש"צ דדחיק לה עלמא וכו' פירש רש"י ז"ל שהיתה משלשלת. ורבינו חננאל ז"ל פירש שהיה המקום דחוק וניתזו הגללים לתוך העיסה כעין דבעינן למימר לקמן היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה ואינו שנוי. הרשב"א ז"ל. והקשה רש"י ז"ל מהאי דאמרינן בפרק קמא טנפה פירות להנאתה וכו' ככתוב בפירושיו.

    וה"ר יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש כתב בתשובת שאלה וז"ל דהאי דאמרינן דטנפה פירות להנאתה תולדה דשן היא בגללים לחים נינהו כמו מי רגלים דנחתו לפירות ומטנפי להו והגללים מחוברים מגופה של בהמה ועד הפירות בלי שיהיו נפרדים דהוה ליה כענין ניזק דקיימא לן חבור הוא והאי דאמרינן בהמה שהטילה גללים לעיסה צרורות הוו בגללים יבשים נינהו וכו'. ע"כ.

    ולימא רב יהודה הלכה כסומכוס והלא ברייתא היא ולא משנה והרבה ברייתות יש שאינם ידועים לאמוראים והרבה פעמים אמוראים חולקים ואומר עליה התלמוד תניא כותיה דפלוני. ושמא יש לומר דתנו רבנן ידוע לכל כמו משנה וזאת הברייתא שנויה למעלה בתנו רבנן. תוספות שאנץ.

    ומה שהקשה רש"י על פי רבותיו דאי תנאי הוא היכי פרכינן לימא מר הלכה כסומכוס וכו'. כבר תירצה הרא"ה ז"ל לקמן פרק ארבעה וחמשה.

    כגופיה דמי פירוש וישלם נזק שלם קמשמע לן דלא ישלם אלא חצי נזק. תימא זה החידוש הוא לרבי אלעזר אבל לרב יהודה דסבירא ליה דמשלם נזק שלם אמאי נקט גללים ומה חידש אכתי לימא הלכתא כסומכוס. וי"ל דלרב יהודה נקט ליה משום רבותא דרבי אלעזר. גליון. ורבינו ישעיה ז"ל תירץ וז"ל דמילתיה דרבי אלעזר נאמרה ראשונה דקאמר חצי נזק ועלה קאמר רב יהודה נזק שלם. ע"כ.

    ואמר רב יוסף אמרי בי רב וכו' קשה מה צריך להביא אמרי בי רב לא יביא אלא ההיא דרמי בר יחזקאל לחוד דקאמר נזק שלם ויוכיח דיש העדאה לצרורות. וי"ל שאם לא היה מביא אלא דרמי לחוד לא הייתי אומר הטעם משום דיש העדאה אלא משום דסבר כסומכוס ולאפוקי מרבנן וזהו חידוש אבל כיון דאמרי בי רב סוס שצנף וכו' משמע דלא אתא לאשמועינן דהלכה כרבנן דפשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ואם באנו לומר דהא אתא לאשמועינן דהלכה כרבנן נצטרך לומר דלא פליגי ארמי בר יחזקאל אתי ואצטריך לאפוקי מבר פלוגתיה וכיון דפליגי אהדדי לא משמע דפליגי בהא. תלמידי ה"ר ישראל ז"ל.

    18 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 19a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה ובהא קמיפלגי וכו' ותימא מנ"ל דפליגי וכו' עכ"ל יש להקשות דמאי מקשו התוס' דהא עיקר כוונת הש"ס אינו אלא לפשוט האיבעי' דרבא וא"כ כ"ש אם נאמר דלא פליגי דרמי בר יחזקאל איירי בדאייעד ורב בדלא אייעד א"כ כ"ש דאיפשט בעיא דרבא דיש העדאה לצרורות כן הקשה מהר"ן לב וכן הוא בחדושי מהר"י גלאנטי ולי נראה דלק"מ דתוס' מקשו שפיר דודאי מוכח מסוגית הש"ס עצמו שרצה לומר דוקא דאיבעי דרבא היא פלוגתא דתנאי דאלת"ה אלא שרוצה לפשוט עכ"פ איבעי דרבא א"כ קשה אמאי מייתי הש"ס כלל ההיא דאמרי בי רב דאמר דצרורות משלם חצי נזק כדי להקשות אדרמי בר יחזקאל דאמר נזק שלם ותיפוק ליה דמשנתינו היא דצרורות משלם ח"נ וא"כ ה"ל להקשות דרמי בר יחזקאל אמתניתין ולפשוט מתוך כך בעיא דרבא א"ו שרוצה הש"ס להוכיח דוקא דבעיא דרבא היא פלוגתא דתנאי לכך לא מייתי ממתני' דלא מוכח מינה דס"ל אין העדאה לצרורות אלא הא דקתני ח"נ איירי בדלא אייעד לכך מייתי ההיא דאמרי בי רב דודאי פליגי אדרמי בר יחזקאל נמצא לפ"ז מקשו התוס' שפיר דאכתי מנ"ל דפליגי וא"כ מאי אולמא האי דאמרי בי רב ממתני' דכיון דגם מדרב לא מוכח שום פלוגתא טפי ה"ל לאתויי ממתני' ותירצו שפיר ודו"ק:

    בגמרא תפשוט ליה מדרבא דבעי רבא יש העדאה וכו' מכלל דאין שינוי כלל. פירש רש"י כאן כל' השני דלעיל אבל מ"מ נ"ל ליישב דלל' ראשון נמי א"ש דע"כ מוכח מדרבא דס"ל אין שינוי דאף על גב דרבא בכי אורחא מיבעיא ליה מ"מ חזינן דעיקר הספק הוא אי לקרן מדמינן לה ואם נאמר דיש שינוי לרביע נזק ע"כ דלא לקרן מדמינן לה דהא עיקר של קרן משונה ואפ"ה ח"נ הוא דמשלם א"ו דס"ל לרבא אין שינוי ומספקא ליה שפיר אם לקרן מדמינן לה או לרגל כן נ"ל:

    בגמרא או דלמא היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או צרורות מחמת ביעוט ח"נ וכו' וסומכוס היא עכ"ל. ויש לדקדק למאי דס"ד דמתני' לא איירי אלא בהזיקה בביעוט או בצרורות מחמת ביעוט דהוו תרווייהו תולדה דקרן וא"כ אמאי נקט להו גבי רגל ויש ליישב בדוחק דלפ"ז יהיה המשך לשון המשנה כן כיצד הרגל מועדת דוקא כשהזיקה דרך הלוכה אבל בביעוט או בצרורות מחמת ביעוט אע"ג דדמיא לרגל אפ"ה אינו משלם אלא ח"נ דלא הוי תולדה דידה אלא דקרן. ועי"ל דנקט להו משום דבעי לאשמעי' בסיפא דבכח כחו כגון בדרסה על הכלי וניתז ממנו שבר אפי' סומכוס מודה דאע"ג דהוי תולדה דרגל אפ"ה אינו משלם אלא ח"נ והיינו לפי מאי דס"ד השתא דסומכוס מודה בה אלא לבסוף פריך הש"ס אלא הא דבעי רב אשי וכו' וק"ל:

    שם בגמ' רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי הכי וכו' עיין מ"ש מזה במשנה דהמשך לשון המשנה מורה לב' פנים לכך בעי רב אשי:

    בפרש"י היתה מהלכת בחצר הניזק מליאה צרורות וכו' או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט קא מנתזה וא"ת יש שינוי לצרורות לרביע נזק הא רביע נזק משלמא עכ"ל. קצת קשה מי דחקו לרש"י לפרש דלענין רביע נזק בעיא ליה שהיא בעיא דלא איפשטא לעיל בסמוך ולא ניחא ליה לפרש דאיבעי ליה אי הוה תולדה דקרן ומשלם מגופו אי הוי כצרורות בעלמא ומשלם מעליה ואף ע"ג שגם זה הוא בעיא דרבא לעיל אי צרורות מגופו משלם או מעליה ולא אפשוט בשמעתין מ"מ אמרינן לעיל בריש פ"ק דלרבא הוא דמיבעיא ליה ולרב פפא פשיטא ליה והסכמת כל הפוסקים כרב פפא כמ"ש שם וא"כ ניחא לן טפי לאוקמי האי איבעי' דהני אמוראי אליבא דהלכתא אבל בעיא דרב אשי משמע להדי' דלגמרי לא איפשט' וא"כ נראה דוחק לומר דהני אמוראי דהכא דמיבעי' להו בבעטה והתיזה בדרך אם תמצא לומר קאמר דאל"כ תפשוט בעיא דרב אשי וכן תוס' שכתבו ואין לפרש דאיירי בר"ה וכו' משמע דאי הוי אפשר לאוקמי דלענין ר"ה מיבעיא ליה הוי מוקמי ליה בהכי ולא ברביע נזק שהיא בעיא דרב אשי וא"כ אמאי לא מפרשי דלענין לשלם מעליה מיבעיא ליה ויש ליישב בדוחק וצ"ע:

    בגמרא היתה מהלכת בר"ה ובעטה והתיזה והזיקה מהו לקרן מדמינן לה וכו' כן הוא הגירס' בדפוס ווינציא"ה דגרסינן ובעטה והתיזה וכן נראה מלשון רש"י שלפנינו בתחילת דבריו שכתב לקרן מדמינן לה הואיל ובעטה וכו' עכ"ל. וכן בסמוך התיזה בר"ה כתב רש"י כי אורחא משמע דעד האידנא לא איירי בכי אורחא אלא ע"י שינוי וכן נראה מלשון מהרש"א אבל מהר"ם והת"ח הגיהו דל"ג ובעטה אלא היתה מהלכת בר"ה והתיזה והזיקה מהו וכן מוכח מסוגית הש"ס אח"ז וכ"נ שזו הגירסא הנכונה דאי בבעטה והתיזה לא הוי קאמר מסתברא תולדה דרגל הוא דהא בשמעתין דלעיל משמע דע"י שינוי ודאי תולדה דקרן הוא וכן נראה מלשון רש"י בסוף עמוד בד"ה והזיקה ע"ש וא"כ צ"ל שיש גמגום בלשון רש"י מאיזה תלמיד טועה וכן נראה מלשון הרא"ש וכ"כ הראב"ד והשיג על הרמב"ם אלא שהרב המגיד כתב שאף גירסת הרמב"ם כן ומה שנסתפק הרמב"ם בצרורות ע"י שינוי אי חייב בר"ה והעלה שהוא ספיקא דדינא היינו משום דס"ל דתליא בבעיא דרב אשי אי יש שינוי בצרורות:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 19a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 19, Amud Aleph, about 424 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “ובהא קמיפלגי: מר סבר יש העדאה, ומר…”

    2. Segment 213 words

      Opens “לא; בחד זמנא, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.…”

    3. Segment 314 words

      Opens “בעי רב אשי: יש שנוי לצרורות לרביע…”

      Named: רב אשי.

    4. Segment 415 words

      Opens “תפשוט ליה מדרבא, דבעי רבא: יש העדאה…”

      Named: רבא.

    5. Segment 517 words

      Opens “דלמא רבא ״אם תמצי לומר״ קאמר אם…”

      Named: רבא.

    6. Segment 610 words

      Opens “בעי רב אשי: כח כחו לסומכוס, ככחו…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 714 words

      Opens “מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו,…”

    8. Segment 818 words

      Opens “היתה מבעטת, או שהיו צרורות מנתזין מתחת…”

    9. Segment 934 words

      Opens “היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או צרורות כאורחייהו…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “ת"ש מסיפא: דרסה על הכלי ושברתו, ונפל…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “וכי תימא ״ראשון״ ראשון להתזה, ושני״ שני…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “אלא הא דבעי רב אשי: כח כחו…”

      Named: רב אשי.

    13. Segment 1324 words

      Opens “רב אשי כרבנן מוקי לה, ובעי לה…”

      Named: רב אשי.

    14. Segment 1415 words

      Opens “או דלמא, היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או…”

    15. Segment 1543 words

      Opens “בעי מיניה רבי אבא בר ממל מרבי…”

      Named: רבי אבא בר ממל, רבי אמי, רבי חייא בר אבא, אבא.

    16. Segment 1629 words

      Opens “בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא: היתה…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י מהו? א"ל עקירה…”

    18. Segment 1832 words

      Opens “איתיביה: היתה מהלכת בדרך והתיזה, בין ברה"י…”

    19. Segment 1944 words

      Opens “איתיביה: דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “לא, התיזה ברשות הרבים והזיקה ברה"י והאמרת…”

    21. Segment 211 words

      Opens “איני?!…”

    Sages named on this page

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Bava Kamma 19a · Segment 9 — “…נזק שלם, ומני סומכוס היא?

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 19a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026