Talmud Builders

    Bava Kamma 47a

    Chapter 5 - Shor SheNagach et HaParah

    גם: בבא קמא דף מ״ז ע״א, פרק ה׳ שור שנגח את הפרה

    English translation - Bava Kamma 47a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1if the cow is not here, e.g., it went astray, only one-quarter of the cost of the damage is reimbursed from the offspring.

    2The Gemara infers: According to Rava, the reason for paying only one-quarter of the cost of the damage is that we do not know if the offspring was with it, as a fetus, when the cow gored or whether it was not. But if it is obvious to us that the offspring was with it as a fetus when it gored, the full amount of half the cost of the damage may be reimbursed from the offspring if the cow is not there.

    3The Gemara comments: In this respect, Rava conforms to his line of reasoning, as Rava says: In the case of a cow that caused damage while pregnant, the injured party collects compensation from its offspring, i.e., the offspring that had been a fetus at the time of the goring. What is the reason? It is because it is considered an integral part of its body and therefore may be used to collect payment. By contrast, in the case of a hen that caused damage, the injured party does not collect compensation from its egg. Payment can be collected only from the body of the hen. What is the reason? The egg is simply a secretion and not an integral part of the hen’s body.

    4§ And Rava also says: When assessing the damage inflicted by a goring ox on a cow whose newborn calf is found dead by its side, the court does not appraise the damage to the cow by itself and the damage to the offspring by itself. Rather, the court appraises the offspring together with the cow and evaluates the overall damage inflicted on the pregnant cow, which will be slightly less than it would be with two separate evaluations. The reason for this is that if you do not say this, you will be found to have ultimately weakened the one liable for damage by inflicting a loss on him, as the market value of a newborn calf is greater than the difference in market value between a pregnant cow and one that is not pregnant.

    5And similarly, you find this principle in a case where someone severed the hand of another’s slave. The difference in value between a slave with a hand and a slave without a hand is assessed, rather than determining how much money the owner would request in exchange for allowing the hand of his slave to be cut off. And similarly, you also find this principle in a case of one who causes damage to part of another’s field. The court appraises not the garden bed that was eaten or trampled, but the depreciation in value of the bed as part of the surrounding area. This results in a smaller payment, as the damage appears less significant in the context of a larger area.

    6Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: The main reason invoked by Rava is that otherwise you will be found to have ultimately weakened the one liable for damage. But if this is the halakha of assessing the damage, then let the one liable for damage be weakened by losing money.

    7Rav Ashi answered: This is because the one liable for damage can say to him: I caused damage to you through injuring a pregnant cow, and so I am assessing the value of a pregnant cow for you. Therefore, it is not correct to evaluate separately the damage to the cow and the damage to the offspring.

    8The Gemara raises a question: It is obvious that in a case where the cow belonged to one person and the offspring belonged to another that the compensation for the cow’s loss of fat is paid to the owner of the cow. The additional value that the cow had due to the fact that it was fatter due to the pregnancy is paid to the owner of the cow. The question is: What is the halakha concerning the cow’s bulk? There is an increase in value of a pregnant cow that is attributed to its improved appearance, which results from its carrying a fetus. Who is considered the injured party with regard to that sum? Rav Pappa said: This too belongs to the owner of the cow, whereas Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: They divide the restitution. And the halakha is that they divide the restitution.

    9MISHNA: In the case of a potter who brought his pots into a homeowner’s courtyard without permission, and the homeowner’s animal broke the pots, the homeowner is exempt. If the owner’s animal was injured by the pots, the owner of the pots is liable. But if the potter brought them inside with permission, the owner of the courtyard is liable if his animal caused damage to the pots.

    10Similarly, if someone brought his produce into the homeowner’s courtyard without permission, and the homeowner’s animal ate them, the homeowner is exempt. If his animal was injured by them, e.g., if it slipped on them, the owner of the produce is liable. But if he brought his produce inside with permission, the owner of the courtyard is liable for the damage caused by his animal to them.

    11Similarly, if one brought his ox into the homeowner’s courtyard without

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ליתא לפרה - ותם אין משלם אלא מגופו ואמר ליה הב לי כולה פלגא הזיקא מולד דאיהו נמי אזקן בהדי פרה ורבא ס"ל דחד גופא הוא והוי כאחד מאבריה כדמפרש בסיפא דמילתיה משלם ליה מינה רבעא דנזקא ואידך רבעא מפסיד ואפי' שוה הולד כל פלגא נזקא:

    משתלם כוליה חצי נזקא מולד - כי ליתא לפרה:

    פרשא - דבר המופרש ממנה:

    אין שמין - ארישא קאי שור שנגח את הפרה והפילה אין שמין כל אחד בפני עצמו שעולין דמי הנזק הרבה אבל שמין פרה מעוברת כמה היתה יפה תחילה וכמה היא שוה עכשיו אם מתה אם חיה:

    מכחיש - מפסיד ולקמיה פריך אי דינא הוא לכחוש:

    בקוטע יד עבדו של חבירו - אין שמין היד בפני עצמה לומר כמה אדם רוצה ליטול לקטוע יד עבד כזה דודאי הרואה עבדו שלם אין קוטע ידיו אלא בדמים מרובים אבל שמין עבד זה כמה הוא שוה עכשיו וכמה היה שוה תחלה:

    המזיק שדה חבירו - קוצץ נטיעותיו או אכל ערוגה אחת אין שמין אותה לבדה אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה תחלה ומה פחתו דמיה בשביל ערוגה זו:

    פטומא - מה ששמין אותה שהיתה יפה מפני שומנה הוי דבעל פרה דהא ולד מחמתיה לא אתי שומנה:

    נפחא מאי - מה שהיתה יפה מפני נפחא למי ישלם:

    בבא קמא 47 עמוד א

    1ליתא לפרה משתלם רביע נזק מולד.

    2טעמא דלא ידעינן אי הוה ולד בהדה כי נגחה, אי לא הוה; אבל אי פשיטא לן דהוה ולד בהדה כי נגחה משתלם כוליה חצי נזק מולד;׃

    3רבא לטעמיה, דאמר רבא: פרה שהזיקה גובה מולדה. מאי טעמא? גופה היא. תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה. מ"ט פירשא בעלמא הוא.

    4ואמר רבא: אין שמין לפרה בפני עצמה ולולד בפני עצמו, אלא שמין לולד על גב פרה. שאם אי אתה אומר כן נמצא אתה מכחיש את המזיק.

    5וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו של חבירו. וכן אתה מוצא במזיק שדה של חבירו.

    6א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ואי דינא הוא, ליכחוש מזיק!

    7משום דאמר ליה: פרה מעברתא אזיקתך, פרה מעברתא שיימנא לך.

    8פשיטא, פרה דחד וולד דחד פיטמא לבעל פרה. נפחא מאי? רב פפא אמר: לבעל פרה, רב אחא בריה דרב איקא אמר: חולקין. והלכתא: חולקין.

    Mishna

    9הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ושברה בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן בעל הקדרות חייב. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב.

    10הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב.

    11הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא׃

    Tosafot

    ליתא לפרה משתלם רביע נזק כו' - לדברי רבא לא אתיא מתניתין כר"ע דכיון דשותפין נינהו הא אמרינן בהמניח (לעיל בבא קמא דף לד.) אם כיחש המזיק או שבח ברשותן דתרוייהו אלא כר' ישמעאל אתיא.:

    מאי טעמא גופה היא - מדאמר רבא בפרק כל האסורין בתמורה (דף ל: ושם) ובסנהדרין בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פ. ושם) ולד הנרבעת והנוגחת אסור היא וולדה נגחו והיא וולדה נרבעו אין להוכיח דעובר ירך אמו הוא דהתם היינו טעמא שהולד עצמו נהנה מרביעה והיא וולדה נגחו ונרבעו אך משמעתין יש להוכיח כי ליתא לפרה להשתלם משתלם מן הולד ואם לאו ירך אמו למה משתלם מולד חלקו וחלק הפרה אטו שני שוורים תמים שהזיקו אם נאבד אחד מהן מי הוה משלם חלקו וחלק חבירו ותימה דרבא גופיה אית ליה בפרק בהמה המקשה (חולין דף עה.) השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי דמותר דארבע סימנין אכשר ביה רחמנא ואור"י דבכל מקום עובר ירך אמו הוא לבד לענין טריפה דכיון שיש לו חיות בפני עצמו ליכא למימר שנטרף עם אמו וכן הלכה דבכ"מ עובר ירך אמו הוא לבר מטריפה אע"ג דבפרק כל האסורין (תמורה דף ל: ושם) אמר רב הונא בר חנינא א"ר נחמן מחלוקת כשעיברו ולבסוף נרבעו דר"א סובר עובר ירך אמו הוא ורבנן סברי לאו ירך אמו הוא אע"פ שהולד עצמו נהנה ברביעה אין הלכה כן אלא כדאמר רבא אמר רב נחמן התם כשנרבעו ולבסוף עברו פליגי בזה וזה גורם אבל עברו ולבסוף נרבעו אסור ואותו לשון דרבא אמר רב נחמן הוא עיקר דמייתי לה בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מו:) גבי המשתחוה לקמה וכן משמע בתמורה בפרק כיצד מערימין (תמורה דף כה.) דמסיק אדר' יוחנן דאמר עובר לאו ירך אמו תיובתא דרבי יוחנן תיובתא אע"ג דאמר בתר הכי לימא תנאי היא כן דרך הגמ' כשאין הדבר עיקר אומר תיובתא אע"ג שיכול למצוא תנאי דפליגי כדאשכחן בהניזקין (גיטין דף נג:) דמסיק תיובתא דמאן דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק ובתר הכי קאמר לימא תנאי היא ואע"ג דבפרק הערל (יבמות דף עח. ושם.) מייתי מילתיה דר' יוחנן דתמורה ופריך עלה הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה כו' ודחיק לשנויי שאני עובר כו' לא משום שהיה מילתיה דרבי יוחנן עיקר אלא משום דבעי לאוקמי מילתיה דרבא דנכרית כו' לדברי הכל [דהא] רבא גופיה אית ליה הכא עובר ירך אמו:

    מאי טעמא פירשא בעלמא הוא - והא דאמר באילו טריפות (חולין דף נח. ושם) גבי פלוגתא דר"א ורבי יהושע בולד טריפה הכל מודים בביצת טריפה שהיא אסורה מאי טעמא כיון דאגידה בגופה כגופה דמיא היינו דוקא אותם שמעורות בגידין שנמצאו אדומות במעי תרנגולת חשיב כגוף התרנגולת ולכך אין גובה מביצתה דמי יימר שהיו מעורות בשעה שהזיקה התרנגולת ואפילו לסומכוס לכל הפחות מאותה דמתיילדא האידנא אין גובה דמאתמול גמרה לה אבל לענין טריפה אסורה דשמא בשעה שנטרפה היתה מחוברת ואפילו אותם שנולדו מיד אחר שנטרפה אסורה מגזירה דרבנן כמו שאסרו ביצה דתרנגולת נבילה דתנן במסכת עדיות (פ"ה מ"א) דב"ה אוסרין ונראה דטעם דביצת תרנגולת נבילה אסורה אטו ביצת טריפה שהגדילה באיסור אע"פ שהיא גמורה.:

    וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו כו' - וא"ת אמאי לא קאמר נמי וכן אתה מוצא בשומת דמי ולדות דתנן במתני' לקמן (בבא קמא ד' מח:) ששמין אותה כמה היתה שוה האשה עד שלא ילדה מחמת ולדות וכמה היא יפה משילדה ואין שמין דמי ולדות בפני עצמן שהיה נכחש מזיק ביותר אלא שמין הכל ביחד ורשב"ג לא נחלק על רבנן אלא בזה שאם שמין כך פטור המזיק שהאשה משבחת יותר לאחר לידה אבל לא בא לחלוק לומר שישומו הולדות בפני עצמם כי בזה לא נתן טעם למה יחלוק בכך אלא לרשב"ג שמין ולדות אגב אשה כמה שוה אשה מעוברת למכור גופה בלא ולדות פחות מלמכור הכל ביחד ונראה לר"י דבין לרבנן ובין לרשב"ג שמין ולדות בפני עצמם ולא אגב האשה משום דכיון דגוף האשה לאו ממון בעלים הוא וגם לענין שאר תשלומי חבלות אינו שלו אינו ראוי לשום ולדות אגב האשה כמו ולד אגב פרה ומתני' לא איירי כלל בשומת הולד אלא בשומת שבח ולדות ולכך לא מייתי הכא ראיה מדמי ולדות וכן משמע דמתניתין לא איירי בשומת ולד כלל למאן דמפרש מילתיה דרשב"ג וכי אשה משבחת יותר קודם שתלד מלאחר שתלד והא ודאי סברא גדולה הוא שדמיה עם הולדות מרובין מדמיה שלאחר לידה אלא ודאי לא דברו רבנן ורשב"ג אלא בשומת שבח ולדות אבל ולדות שמין לכ"ע בפני עצמם וה"פ דמתניתין כיצד משלם דמי ולדות ולא תימא דמי ולדות לבדן אלא שמין את האשה כו' ומוסיפין הדמים הללו על דמי הולדות ודמי ולדות גופייהו לא אצטריך לפרש מידי והא דמקשה בגמרא האי דמי ולדות שבח ולדות הוא לאו משום דבכלל שומת האשה דמתניתין ליהוי דמי ולדות אלא להיות נתוסף על דמי ולדות הוא דקתני לה במתניתין כדפרישית וכי משני כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כו' היינו פי' שבח ולדות אבל דמי ולדות א"צ לפרשו:

    אי דינא הוא ליכחוש מזיק כו' - סובר המקשה כיון שפרה וולד שני גופין הן שמין ולד בפני עצמו ולא דמי לקוטע יד עבד שכל העבד גוף אחד וכן כל השדה שהיא הכל של ניזק כגוף אחד דמי ולהכי מקשה אי דינא הוא כאשר נראה מתוך הסברא לפי שהן שני גופין לכחוש מזיק ומשני הא נמי כגוף אחד דמי דאמר ליה פרה מעוברת כו':

    נפחא מאי רב פפא אמר לבעל הפרה - ולא דמי לשבח ולדות דהוי כולה לבעל לרבנן ולרשב"ג חולקין דהכא כיון שבעל הפרה יכול למכור פרתו בלא ולד נמצא כשמפסידו מפסיד כל מה שדמיה נפחת אבל אשה דאינה יכולה למכור אותו שבח אין ליפות כחה בשבח ולדות אע"ג דבשאר נזקין גופה יש לה אע"פ שאין יכולה למכור עצמה מטעם זה יפה כח בעל הפרה בנפחא מכח האשה בין לרבנן בין לרשב"ג וכן למ"ד דבנפחא חולקין יפה מטעם זה כח בעל הפרה בנפחא מכח האשה בשבח ולדות לרבנן:

    הקדר שהכניס קדרותיו כו' - הנך תלתא בבי צריכי ולא זו אף זו קתני דאי תנא קדירות הוה אמינא ברשות חייב לפי שנוחות לישבר ובסתמא קבל עליה נטירותא אבל פירות לא ואי תנא פירות שנוחות להתקלקל אבל בהמה לא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    פרה שהזיקה גובה מולדה - כלומר משום דעובר ירך אמו הוא ואע"ג דקי"ל דעגל שנולד מן הטריפה מותר וכדאיתא בביצה וכן בפרק בהמה המקשה גבי בן פקוע דקי"ל כמ"ד ארבעה סימנים אית ליה להאי שאני התם דטרפה שאסרה תורה היינו משום שאינה יכולה לחיות וכבר הארכתי בדבר זה בפרק אלו טרפות ובהא נמי דאמרינן תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה דמשמע דביצה לאו כגופה דוקא בדלא אגידא בה אבל אגידא בה גובה ממנה כדאמרינן התם ומודים בביצת טריפה שאסורה דכיון דאגידא בה כגופה דמיא וכבר כתבתיה שם בארוכה ואיזו ביצה אסורה כטרפה ונבלה ואיזו מותרת כחלב. ואיכא למידק אשמעתין דהכא משמע דאלו משנגחה ולדה משתלם רביע נזק מן הולד כמו שמשתלם מהפרה והיאך אפשר לומר כך וכי מי שיש לו רגל אחד בפרה וכולה לאדם אחר ישלם בעל הרגל כמו בעל הפרה בודאי לקתה מדת הדין בכך.

    ועוד דאמרינן במכלתין אמר רבה שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאמוריהן ואוקימנא לא צריכא לגבות מבשרן כנגד אמוריהן דמשמע דאפילו בלא דרבא פשיטא דלא היה גובה מבשרן אלא כנגד חלק המגיע לאמוריהן. ובירושלמי נמי הקשוה דגרסינן התם אמר רבי בון כהנא בעו קומי ומפני שהוא ספק הא אלו היה ודאי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה כך אנו אומרים רגלה של אדם אחד וכולה של אדם אחר זה נותן מחצה וזה נותן מחצה אמר ליה במועד היא מתנייא ובתוספת תירצו דחצי ורביע לאו דוקא אלא כולה מלתא נקט לסימנא בעלמא כאלו הולד עושה חצי הנזק אבל לעולם לא משלם אלא רביע נזקו.

    ואי דינא הוא ליכחוש מזיק - האי מקשה לא פליג אקוטע יד עבד ולמזיק שדה חברו דהתם חד גופה אבל פרה וולד דתרי גופי נינהו לישימו לפרה בפני עצמה ולולד בפני עצמו ואהדר ליה דלא דאף אלו כגון אחד ופרה מעוברת אזיקו פרה מעוברתא שיימינא.

    הא דקתני במתניתין ד הכניס שורו שלא ברשות נגח הוא לשורו של בעל הבית חייב. מסתברא לי דלאו למימרא שאם הכניסו ברשות ונגח שורו לשורו של בעל הבית יהא פטור דלא גרע מחצר השותפין א"נ מרשות הרבים שהקרן חייבת שם ואף ע"פ שיש רשות לזה ולזה והיינו נמי דלא קתני בה ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב ובעל השור פטור אלא משום דסירכא דהנך בבי תנא נמי הכי בהאי בבא אבל בתוס' פירשו דסובר ר' כשמכניס שורו ברשות הרי הוא כאלו התנה בהדיא שלא יהא אחד מהן חייב בנזקו ואפילו נגח שור של זה לזה וכ"ש לרבנן דכל ברשות סתמא קביל עליה בעל החצר שמירתו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 47a

    Bava Kamma 47a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 197 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 47a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026