Talmud Builders

    Bava Kamma 28a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 28a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1You can keep this question to yourself, as it poses no difficulty at all. Ben Bag Bag states an individual opinion in this regard, and the Rabbis disagree with him.

    2Rabbi Yannai says an alternative response to Rav Kahana’s objection: What does the baraita mean by the phrase: Break his teeth? It means sue him in judgment.

    3The Gemara asks: If so, the subsequent statement in the baraita : And say to him, is inaccurate. It should have stated: And they, the court, say to him. Likewise, the wording: I am taking what is mine, is inaccurate. Since it is the court who makes this statement, the baraita should have stated: He is taking what is his. The Gemara concludes: Indeed, this poses a difficulty for Rav Yehuda’s version of the response.

    4The Gemara suggests: Come and hear an alternative proof for Rav Naḥman’s opinion. It is stated in a baraita : With regard to an ox that climbed on the back of another ox to kill it, and the owner of the ox on the bottom came and removed his ox, and the ox on top consequently fell and died, the owner of the ox on the bottom is exempt from paying for the dead ox. What, is this ruling not stated with regard to a case where the attacker is a forewarned ox, where there is no loss to the owner of the bottom ox, since even if the owner of the ox on the bottom does not remove his ox, he will eventually receive full restitution from the owner of the belligerent ox? Yet he is exempt from paying restitution for causing the death of the belligerent ox. Evidently, he had the right to take justice into his own hands.

    5The Gemara rejects this proof: No, the ruling is with regard to a case where the attacker is an innocuous ox, where there is a loss for the owner of the ox on the bottom if he does not save it, since the owner of an innocuous ox pays for only half the damages resulting from his ox’s attack.

    6The Gemara asks: If so, say the latter clause of that baraita : If, instead of removing his own ox, the owner of the ox on the bottom pushed the one on top and it died, he is liable. And if it is referring to an innocuous ox, why is he liable? He is defending his property so as not to incur a loss.

    7The Gemara answers: He is liable because he should have removed his ox from underneath the belligerent ox, and he did not remove it. Instead, he pushed the belligerent ox and caused it to die. Although one may take justice into his own hands, if he damages another person’s property when he could have protected his own property in a harmless manner he is liable.

    8The Gemara suggests: Come and hear a proof for Rav Naḥman’s opinion from a baraita : With regard to one who fills another’s courtyard with jugs of wine and jugs of oil, the owner of the courtyard may break his way through them and exit his courtyard or he may break his way through them and enter his courtyard. Since the one who put the jugs there had no right to do so, the owner of the courtyard may take justice into his own hands. This is apparently the ruling even where there is no loss involved to the owner of the courtyard.

    9Rav Naḥman bar Yitzḥak said in response that the baraita can be explained as follows: The owner of the courtyard may break the jugs and exit to court, and he may break the jugs and enter his house to bring proof of his rights, i.e., documents proving that the courtyard belongs to him. Since by refraining from doing so he would sustain a loss, he may break the jugs when exiting and entering. He may not take justice into his own hands beyond this extent. Therefore, no proof for Rav Naḥman’s opinion can be inferred from this baraita .

    10The Gemara suggests: Come and hear an alternative proof from a baraita : From where is it derived with regard to a Hebrew slave who had his ear pierced with an awl to extend his tenure as a slave, but whose days of servitude have now ended with the arrival of the Jubilee Year; and his master is urging [ mesarhev ] him to leave but he insists on remaining; and the master injured the slave and inflicted an injury on him in the process of forcing him out, that the master is exempt from paying for this injury?

    11To counter this, the verse states: “You shall take no ransom…that he should return” (Numbers 35:32). Although this verse is referring to the prohibition against an unintentional killer paying a ransom instead of going to a city of refuge, this verse is also interpreted to mean that you shall take no ransom for a Hebrew slave who is obligated to return to his family. In other words, if the slave refuses to return to his family and is injured in the process of his eviction, he does not receive compensation. This seems to indicate that the master may take justice into his own hands even for a matter that involves no loss to him.

    12The Gemara responds to this proof: With what are we dealing here? We are dealing with a slave who is a thief, and consequently, if he remains a slave, his master will sustain a loss. Therefore, it is permitted for the master to take justice into his own hands and evict the slave by force.

    13The Gemara questions this explanation: Until now he did not steal, and now he will begin to steal? Why would the master be worried about this just when the slave’s tenure ends? The Gemara answers: Until now, while he was still a slave, the awe of his master was upon him, so he did not steal from him. Now that he may go free he does not have the awe of his master upon him, and the master is therefore worried that he might steal from him.

    14Rav Naḥman bar Yitzḥak said an alternative explanation: The baraita is referring to a slave whose master provided a Canaanite maidservant to him as a wife and he wishes to remain with her. Until now, it was permitted for him to engage in sexual intercourse with her, but now that he is free, it is prohibited for him to do so. In this case, his master may evict him forcefully, assuming the role of an emissary of the court, to prevent him from violating the prohibition. Therefore, this is not considered taking justice into his own hands.

    15The Gemara suggests a proof for Rav Yehuda’s opinion from the mishna. Come and hear: In the case of one who places a jug in the public domain and another person comes and stumbles on it and breaks it, he is exempt. It may be inferred that the reason he is exempt is that he stumbled on it. But if he broke it intentionally, he is liable. This indicates that one may not take justice into his own hands.

    16Rav Zevid said in the name of Rava: That is not a proof, as the same is true even if he broke the barrel intentionally. And as for this fact that the tanna of the mishna teaches a case where he stumbled, it is because he wants to teach in the last clause: And if he incurred damage due to the vessel, the owner of the ḥavit is liable to pay for his damages. As this ruling applies specifically when he stumbled, but if he broke the barrel intentionally and incurred damage in the process, the owner of the barrel is not required to compensate him. Although the pedestrian had the right to break the barrel, it is he who damaged himself, by not being careful while breaking it. Therefore, in the first clause the mishna teaches a case where he stumbled.

    17The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita , which relates to the case of a woman who, during a fight between her husband and another man, grabs the other man’s genitals: The verse that states: “Then you shall cut off her hand” (Deuteronomy 25:12), should not be taken literally; rather, it is referring to monetary restitution. What, is it not referring to a case where she cannot save her husband from his attacker by a means other than grabbing the attacker’s genitals, and nevertheless she is punished? This indicates that one may not take justice into his own hands. The Gemara answers: No, the verse is referring to a case where she can save him by other means. Otherwise she is exempt from paying restitution.

    18The Gemara asks: But if she cannot save him by other means, is it possible that she is exempt? If so, instead of teaching in the latter clause of that baraita that the expression mentioned in the previous verse: “And extended her hand” (Deuteronomy 25:11), excludes an emissary of the court, who is authorized to act in this manner and is therefore exempt from paying restitution, let the baraita distinguish and teach within the case under discussion in the verse itself, as follows: In what case is this statement that the wife is liable said? It is in a case where she can save her husband by another means. But if she cannot save him by other means, she is exempt.

    19The Gemara answers: That is also what the baraita is saying: In what case is this statement said? It is said in a case where she can save him by other means. But if she cannot save him by other means, her hand is rendered like an emissary of the court, and she is exempt.

    20The Gemara suggests: Come and hear a proof for Rav Yehuda’s opinion from a mishna ( Bava Batra 99b): In a case where a public thoroughfare would pass through one’s field, and he appropriated it and instead gave the public an alternative route on the side of his property, the halakha is that the route that he has given is the route that he gave them, and they may use it. But his property, which he appropriated, has not reached him, i.e., he cannot appropriate it for his personal use since it was already in public use.

    21And if you say that a person may take justice into his own hands, why does the owner of the field not have the right to close the thoroughfare? Since it is his property and he gave the public an alternative route, let him take a stick [ pazra ] in his hand and sit by the side of the road, preventing the public from passing through.

    22Rav Zevid said in the name of Rava: It is a rabbinic decree, lest he give them a circuitous route. Since the public has the right to pass through his field, as the Gemara will soon explain, the owner cannot appropriate their thoroughfare without giving the public a similar alternative route. Therefore, the Sages decreed that he cannot appropriate it without their consent, lest he provide an inadequate route.

    23Rav Mesharshiyya said: The mishna is referring to a case where he actually gave them a circuitous route. If one in fact gives the public a straight path, he need not surrender his rights, and he may take justice into his own hands by blocking the original thoroughfare.

    24Rav Ashi said: Any route on the side that the property owner might give them is necessarily considered a circuitous route, as it is close for this person, and it is far for that person. While some will benefit from the change, it will be detrimental for others.

    25The Gemara asks: If so, why has his property not reached him? If he cannot make the change, why can he not reclaim the path that he intended to turn over to the public? Let him say to them: Take your original route and give me back my property, so that he will not lose both pieces of land.

    26The Gemara answers that he cannot reclaim it due to Rav Yehuda’s statement, as Rav Yehuda says: With regard to a path that the masses established as a public thoroughfare, it is prohibited to destroy it for them. Therefore, since the public already began using the alternative route, the owner cannot appropriate it from them.

    27The Gemara suggests: Come and hear an alternative proof from a baraita : With regard to the owner of a field who left produce in the corner of the field, which is given to the poor [ pe’a ], on one side of the field, and poor people came and took from another side, this produce and that produce are both considered pe’a . And if you say that a person may take justice into his own hands, why are this and that both considered pe’a ? Let him take a stick and sit in his field on the side from which the poor people are taking produce without his permission, and let him warn them to take only from the side that he allocated.

    28Rava said: In terms of monetary law he can prevent them from taking pe’a from the side that he did not allocate. What is meant by the ruling of: This produce and that produce are both considered pe’a ? It means that they are considered pe’a with regard to exempting both portions of produce from tithes. Just as the portion that the poor people took is exempt from tithes, so is the portion that he allocated initially.

    29This is as it is taught in a baraita : In the case of one who renounces ownership of his vineyard and arose early in the morning before anyone else took possession of it and harvested it, the one who renounces ownership is obligated in the mitzva of individual fallen grapes left for the poor [ peret ], and in the mitzva of incompletely formed clusters of grapes left for the poor [ olelot ], and in the mitzva of forgotten clusters of grapes left for the poor, and in the mitzva of pe’a , the four gifts to the poor that the Torah requires one to give from a vineyard (see Leviticus 19:9–10). But he is exempt from the mitzva to tithe his produce, because this requirement does not apply to an ownerless field. Likewise, in the above case the portion of the field that was allocated for pe’a is exempt from tithes even after the owner reclaims it, as pe’a is considered ownerless property in this regard.

    30MISHNA: If one’s jug broke in the public domain and another person slipped in the water from the jug and was injured from the fall, or if he was injured by the shards of the broken jug, the owner of the jug is liable. Rabbi Yehuda says: In a case where the owner of the jug acted with intent, he is liable, and in a case where he acted without intent, he is exempt.

    31GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: They taught that the owner of the jug is liable only when the clothes of the one who slipped were soiled by the dirty water.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עמךבתמיה [כלומר] וכי [נראה] בעינים שתשובה זו הוגנת היא לישנא אחרינא עמך תהא תשובה זו שאינה כלום:

    בדיןתבעהו לדין:

    אומרים לוב"ד שלו הוא נוטל מבעי ליה:

    מאי לאודהוי עליון מועד דאי הוה שביק ליה ומיית דידיה ליכא פסידא דמשלם ליה כוליה:

    בתםדאי הוה אזיל לבי דינא אדהכי מיית דיליה ולית ליה אלא פלגא נזקא:

    להביא זכיותיוכגון אם היה זה טוענו שהחצר שלו וצריך זה להביא שטר מכירה שקנאה:

    שכלו ימיושהגיע יובל:

    מסרהבמפציר:

    וחבל בוהרב בעבד:

    לא תקחו כופר לשוב וגו'דרוש בה לשב למי שרוצה לשוב לקלקולו ולהיות עבד לישנא אחרינא לשב למי שדינו. להיות שב אל משפחתו ואינו רוצה:

    לא תקחולצרכו שום ממון:

    בעבדא גנבאדאיכא פסידא:

    עד האידנא היתיראדכתיב אם אדוניו יתן לו אשה (שמות כ״א:ד׳):

    והשתאשהוא בן חורין:

    איסוראורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשיה הוא:

    הא שברה חייבואוקמא רב לעיל בממלא רה"ר כולה חביות אלמא לא עביד [איניש] דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא:

    בשאינה יכולה להציל ע"י דבר אחרדבדין קא עבדא אלמא לא עביד איניש דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא כי הכא שבעלה מוכה כל שעה:

    כשיכולה להציל ע"י דבר אחרדלא דינא עבדא:

    פרט לשליח ב"דשפטור על הבושת:

    לנקוט פזרא וליתיביקח מקל וישב על דרך הראשון דהא דינא הוא דהא אמרת מה שנתן נתן אלמא חילוף מעליא הוי:

    דרך עקלתוןדלאו דינא הוא:

    קרובה לזהלעיירות היושבין סמוך לאותו צד:

    ורחוקה לזהלאותן הסמוכין לצד האחר שיהו צריכין להקיף כל סביבות השדה וכשהיתה באמצע השדה לא היו מקיפין כל כך:

    א"הדלאו חילוף הוא אמאי שלו לא הגיעו:

    חייב בפרט ובעוללות וכו'אע"ג דהפקר פטור מפאה דתנן (פאה פ"א מ"ד) כל שהוא אוכל ונשמר חייב במעשר ובפאה אפ"ה כי האי הפקר חייב בכל הני כדמפרש טעמא בהגוזל עצים (לקמן בבא קמא צד.) דכתיב ביה תעזוב יתירא ופטור ממעשר. דלא כתיב ביה תעזוב יתירא אלמא הפקר כל דהו פטור ממעשר כדתנן כל שהוא אוכל ונשמר חייב במעשר:

    לפוטרו מן המעשרדאף פאה הנשארת הפקר חשיבא ואע"ג דנקט לה איהו פטורה ממעשר:

    אלא שטינפו כליו במיםדרב מוקי למתניתין כשלא הפקיר את מימיו הלכך נמצא שנזוקו כליו של זה בממונו של זה והוי כי שורו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא קמא 28 עמוד א

    1עמך?! בן בג בג יחידאה הוא, ופליגי רבנן עליה.

    2רבי ינאי אמר: מאי ״שבור את שיניו״ בדין.

    3אי הכי, ״ואמור לו״?! ״ואומרים לו״ מיבעי ליה! ״שלי אני נוטל״?! ״שלו הוא נוטל״ מיבעי ליה! קשיא.

    4ת"ש שור שעלה ע"ג חבירו להורגו, ובא בעל התחתון ושמט את שלו, ונפל עליון ומת פטור. מאי, לאו במועד דליכא פסידא?

    5לא, בתם דאיכא פסידא.

    6אי הכי, אימא סיפא: דחפו לעליון ומת חייב. ואי בתם, אמאי חייב?

    7שהיה לו לשמטו, ולא שמטו.

    8תא שמע: הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן בעל החצר משבר ויוצא, משבר ונכנס!

    9אמר ר"נ בר יצחק: משבר ויוצא לב"ד משבר ונכנס להביא זכיותיו.

    10ת"ש מניין לנרצע שכלו לו ימיו, ורבו מסרהב בו לצאת, וחבל ועשה בו חבורה, שהוא פטור׃

    11ת"ל (במדבר לה, לב) לא תקחו כופר לשוב לא תקחו כופר לשב׃

    12הכא במאי עסקינן בעבדא גנבא׃

    13עד האידנא לא, גנב והשתא גנב עד האידנא הוה אימתיה דרביה עליה השתא לית ליה אימתא דרביה עליה׃

    14ר"נ בר יצחק אמר בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית עד האידנא היתירא והשתא איסורא׃

    15ת"ש המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור. טעמא דנתקל בה הא שברה חייב׃

    16אמר רב זביד משמיה דרבא הוא הדין אפי' שברה והאי דקתני נתקל איידי דקבעי למיתני סיפא אם הוזק בעל חבית חייב בנזקו דדוקא נתקל אבל שבר לא דהוא אזיק נפשיה קתני רישא נתקל׃

    17ת"ש (דברים כה, יב) וקצתה את כפה ממון מאי לאו בשאינה יכולה להציל ע"י דבר אחר לא שיכולה להציל ע"י דבר אחר׃

    18אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר פטורה אי הכי אדתני סיפא ושלחה ידה פרט לשליח ב"ד לפלוג ולתני בדידה בד"א בשיכולה להציל ע"י ד"א אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר פטורה׃

    19ה"נ קאמר בד"א בשיכולה להציל ע"י דבר אחר אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר נעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה׃

    20ת"ש הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו׃

    21ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה לנקוט פזרא וליתיב׃

    22אמר רב זביד משמיה דרבא גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון׃

    23רב משרשיא אמר בנותן להם דרך עקלתון׃

    24רב אשי אמר כל מן הצד דרך עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה׃

    25אי הכי אמאי שלו לא הגיעו לימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי׃

    26משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו׃

    27ת"ש בעל הבית שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר זה וזה פאה וא"א עביד איניש דינא לנפשיה אמאי זה וזה פאה לנקוט פזרא וליתיב׃

    28אמר רבא מאי זה וזה פאה לפוטרן מן המעשר׃

    29כדתניא המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר:

    Mishna

    30נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים, או שלקה בחרסית חייב רבי יהודה אומר במתכוין חייב באינו מתכוין פטור:

    Gemara

    31אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא שטינפו כליו במים׃

    Tosafot

    ואי בתם אמאי חייבבשלמא אי איירי במועד יש לו להתחייב שאינו בהול והיה לו לשומטו אבל אי בתם איירי לא סלקא דעתך שהיה לו לשומטו לפי שהוא בהול שירא להפסיד ולא מסיק אדעתיה לשומטו:

    משבר ויוצאאע"ג דלעיל אמרינן שהיה לו לשומטו היינו משום דליכא טירחא בשמיטה יותר מבדחיפה אבל הכא לא אטרחוהו לסדרן זה על זה:

    מניין לנרצע שכלו ימיואורחא דמילתא נקט שאז רגילות לסרהב לפי שאינו יכול להשתעבד עוד בו:

    טעמא דנתקל הא שבר חייבאליבא דרב פריך דמוקי לה בממלא דבלא ממלא מודה ר"נ דאין לו לשבר דאיבעי ליה לסגויי באידך גיסא דלא פליג אכולהו אמוראי דלעיל ולתרוייהו לא פריך דאע"ג דאיירי בממלא ליכא פסידא דלא דמי לחצר חבירו שאדם יכול להקיף ברה"ר ולילך בכל מקום שירצה:

    לא בשיכולה להציל על ידי דבר אחרוכיון דיכולה להציל על ידי דבר אחר אפילו דין אינו:

    אי הכי מה שנתן נתן אמאיולא גרסינן [אמאי] שלו לא הגיעו:

    ולינקוט פזרא וליתיבוס"ד השתא דשלו לא הגיעו לפי שאין יכול להזמין כל עוברי דרכים לבית דין:

    (אי הכי) אמאי זה וזה פאהדבשלמא אותו שנטלו הויא פאה הואיל דנטלו מדעתו אלא אותו שהניח סתמא דמילתא היה בדעתו שאם יטלו מצד אחר שיחזור ויזכה בה:

    זה וזה פאה לפוטרו מן המעשר כדתניא כו'ומייתי ראיה דבשביל שחזר וזכה בו לא מחייבינן כיון דמתחילה פאה גמורה היתה ונפטרה ופאה דמיפטרא מן המעשר לא מטעם הפקר דהא תנן במסכת פאה (פ"ו מ"א) ב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר וב"ה אומרים אין הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה אלא היינו טעמא דמיפטרא כדדרשינן בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש לו חלק ונחלה עמך שאם הוא לוי עני נוטל פאה וטעמא דב"ש דילפי מפאה דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם מה ת"ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת שהיא כזו כגון הפקר לעניים ולא לעשירים ובית הלל ילפי משביעית דכתיב תשמטנה ונטשתה מה תלמוד לומר ונטשתה יש לך נטישה אחרת שהיא כזו כגון הפקר לעניים ולעשירים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והני כולהו בשינויא דרב נחמן הלכתא כותיה אמר הא דבן בג בג אומר שבור את שיניו ואמור לו את שלי אני נוטל כרב נחמן ודברי רבינא נידחו שור שעלה על גבי חבירו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל העליון ומת פטור הא נמי כרב נחמן ובשינויא אוקמוה בתם דאית ליה פסידא חצי נזק ובמקום דאיכא פסידא אפילו רב יהודה מודה דעביד איניש דינא לנפשיה ואפי' הכי כיון דיכול להציל שור בשמיטה ודחפו לעליון ומת חייב.

    הממלא חצר חבירו כדי יין גם זו כרב נחמן ורב נחמן בר יצחק שינויא הוא דשני.

    מניין לנרצע שכלו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא וחבל בו ועשה בו חבורה מניין שפטור ת"ל לא תקחו כופר לשוב.

    פי' לא תקח למסרב לשוב אל משפחתו כו' גם זו כרב נחמן ותיובתא לרב יהודה ומשני בעבדא גנבא דאית ליה פסידא. ורב נחמן בר יצחק משני כשרבו מסר לו שפחה כנענית ועד האידנא דהוא עבדא הות ליה התירא השתא דכלו ימיו ויצא לחירות איסורא ולאפרושי מאיסורא פטור החובל.

    מתני' המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ודייקא מינה טעמא דנתקל הא שיבר חייב קשיא לרב נחמן ומשני רב זביד משמיה דרבא אליבא דרב נחמן הוא הדין אפילו שיבר פטור והאי דקתני נתקל משום סיפא דקתני אם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקו פי' אם הוזק בה מי ששיבר את החבית דדוקא נתקל ושיבר הוא דחייב בעל החבית לשלם הנזק אבל שיבר מעצמו לא איהו דאזיק נפשיה אטו הכי קתני רישא נתקל והאי שינויה דסמכא היא ועבדינן כותיה. ו) הא וקצתה את כפה ממון קשיא לר' נחמן דהא הוא דאמר עביד איניש דינא לנפשיה וזו לא יכלה להציל אישה מיד מכהו אלא בהחזיקה במבושיו אמאי חייבת ממון (ממון) נימא עביד איניש דינא לנפשיה. ושני כגון שהיתה יכולה להציל בלא שליחות יד במבושיו בדחיפה או בהכאה וכיון שהיתה יכולה ולא עשתה חייבת וסלקה בהדין טעמא.

    ז) הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להן מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו ואי דינא הוא דעביד איניש דינא לנפשיה לינקוט פזרא וליתיב. כלומר יטול בידו שבט כמו פזרא ויקפח שוקים כל מי שבא לעבור בתוך שדהו קשיא לרב נחמן.

    ומשנינן כל מן הצד דרך עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה.

    אי הכי אמאי מה שנתן נתן יחזור ויטול את שלו ומשנינן משום דרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו.

    ח) בעל הבית שהניח פיאה מצד אחד ובאו עניים ולקחו מצד אחר זה וזה פיאה וקשיא לרב נחמן.

    ואוקמה רבא זה מן הצד שהניחו בעל הבית פיאה כיון שנטלו העניים פיאה מצד אחר זכה בעל הבית באותו הצד שהפרישו ולמה אמרה המשנה זה וזה פיאה לפטור בעל הבית מן המעשר במה שיזכה בו מאותו הצד שהפרישו פיאה בו. כיון שהפרישו פיאה כאלו הפקירו לעניים ועכשיו כשחוזר ונוטלו זוכה מן ההפקר לפיכך פטור כדתניא המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ופיאה ופטור מן המעשר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 28a

    Bava Kamma 28a. The full printed text of this folio side — 31 numbered segments, about 459 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עמך בתמיה [כלומר] וכי [נראה] בעינים שתשובה זו הוגנת היא לישנא אחרינא עמך תהא תשובה זו שאינה כלום:

    בדין תבעהו לדין:

    אומרים לו ב"ד שלו הוא נוטל מבעי ליה:

    מאי לאו דהוי עליון מועד דאי הוה שביק ליה ומיית דידיה ליכא פסידא דמשלם ליה כוליה:

    בתם דאי הוה אזיל לבי דינא אדהכי מיית דיליה ולית ליה אלא פלגא נזקא:

    להביא זכיותיו כגון אם היה זה טוענו שהחצר שלו וצריך זה להביא שטר מכירה שקנאה:

    שכלו ימיו שהגיע יובל:

    מסרהב מפציר:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ואי בתם אמאי חייב בשלמא אי איירי במועד יש לו להתחייב שאינו בהול והיה לו לשומטו אבל אי בתם איירי לא סלקא דעתך שהיה לו לשומטו לפי שהוא בהול שירא להפסיד ולא מסיק אדעתיה לשומטו:

    משבר ויוצא אע"ג דלעיל אמרינן שהיה לו לשומטו היינו משום דליכא טירחא בשמיטה יותר מבדחיפה אבל הכא לא אטרחוהו לסדרן זה על זה:

    מניין לנרצע שכלו ימיו אורחא דמילתא נקט שאז רגילות לסרהב לפי שאינו יכול להשתעבד עוד בו:

    טעמא דנתקל הא שבר חייב אליבא דרב פריך דמוקי לה בממלא דבלא ממלא מודה ר"נ דאין לו לשבר דאיבעי ליה לסגויי באידך גיסא דלא פליג אכולהו אמוראי דלעיל ולתרוייהו לא פריך דאע"ג דאיירי בממלא ליכא פסידא דלא דמי לחצר חבירו שאדם יכול להקיף ברה"ר ולילך בכל מקום שירצה:

    לא בשיכולה להציל על ידי דבר אחר וכיון דיכולה להציל על ידי דבר אחר אפילו דין אינו:

    אי הכי מה שנתן נתן אמאי ולא גרסינן [אמאי] שלו לא הגיעו:

    ולינקוט פזרא וליתיב וס"ד השתא דשלו לא הגיעו לפי שאין יכול להזמין כל עוברי דרכים לבית דין:

    (אי הכי) אמאי זה וזה פאה דבשלמא אותו שנטלו הויא פאה הואיל דנטלו מדעתו אלא אותו שהניח סתמא דמילתא היה בדעתו שאם יטלו מצד אחר שיחזור ויזכה בה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    והני כולהו בשינויא דרב נחמן הלכתא כותיה אמר הא דבן בג בג אומר שבור את שיניו ואמור לו את שלי אני נוטל כרב נחמן ודברי רבינא נידחו שור שעלה על גבי חבירו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל העליון ומת פטור הא נמי כרב נחמן ובשינויא אוקמוה בתם דאית ליה פסידא חצי נזק ובמקום דאיכא פסידא אפילו רב יהודה מודה דעביד איניש דינא לנפשיה ואפי' הכי כיון דיכול להציל שור בשמיטה ודחפו לעליון ומת חייב.

    הממלא חצר חבירו כדי יין גם זו כרב נחמן ורב נחמן בר יצחק שינויא הוא דשני.

    מניין לנרצע שכלו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא וחבל בו ועשה בו חבורה מניין שפטור ת"ל לא תקחו כופר לשוב.

    פי' לא תקח למסרב לשוב אל משפחתו כו' גם זו כרב נחמן ותיובתא לרב יהודה ומשני בעבדא גנבא דאית ליה פסידא. ורב נחמן בר יצחק משני כשרבו מסר לו שפחה כנענית ועד האידנא דהוא עבדא הות ליה התירא השתא דכלו ימיו ויצא לחירות איסורא ולאפרושי מאיסורא פטור החובל.

    מתני' המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ודייקא מינה טעמא דנתקל הא שיבר חייב קשיא לרב נחמן ומשני רב זביד משמיה דרבא אליבא דרב נחמן הוא הדין אפילו שיבר פטור והאי דקתני נתקל משום סיפא דקתני אם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקו פי' אם הוזק בה מי ששיבר את החבית דדוקא נתקל ושיבר הוא דחייב בעל החבית לשלם הנזק אבל שיבר מעצמו לא איהו דאזיק נפשיה אטו הכי קתני רישא נתקל והאי שינויה דסמכא היא ועבדינן כותיה. ו) הא וקצתה את כפה ממון קשיא לר' נחמן דהא הוא דאמר עביד איניש דינא לנפשיה וזו לא יכלה להציל אישה מיד מכהו אלא בהחזיקה במבושיו אמאי חייבת ממון (ממון) נימא עביד איניש דינא לנפשיה. ושני כגון שהיתה יכולה להציל בלא שליחות יד במבושיו בדחיפה או בהכאה וכיון שהיתה יכולה ולא עשתה חייבת וסלקה בהדין טעמא.

    ז) הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להן מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו ואי דינא הוא דעביד איניש דינא לנפשיה לינקוט פזרא וליתיב. כלומר יטול בידו שבט כמו פזרא ויקפח שוקים כל מי שבא לעבור בתוך שדהו קשיא לרב נחמן.

    ומשנינן כל מן הצד דרך עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה.

    אי הכי אמאי מה שנתן נתן יחזור ויטול את שלו ומשנינן משום דרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    בן בג בג יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה כלומר אני אומר יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה ואי אפשר לומר דבהדיא פליגי רבנן עליה דא"כ היכי פריש רבינא מאי שבור את שיניו בדין דאי פליגי רבנן עליה לא אפשר למימר דבן בג בג שבור את שיניו בדין קאמר דא"כ במאי פליגי רבנן עליה כנ"ל.

    אי הכי אימא סיפא דחפו לעליון ומת חייב ואי בתם אמאי חייב כלומר אלא ע"כ במועד מש"ה חייב שהיה לו לשמטו שאינו בהול על שורו שהרי בעל השור משלם לו נזק שלם מן העליה. אבל בתם אמאי הלא בהול היה על שורו שלא יפסיד חצי נזקו ופריק אפ"ה היה לו לשמטו כיון שאפשר ומיהו אפילו במועד אם אין שם עדים או שאין לבעל השור להשתלם ממנו פטור דמקום פסידא הוא היכא דא"א לו לשמטו.

    בעל הבית משבר ויוצא משבר ונכנס וא"ת אמאי משבר והלא אפשר לו להניח חבית על חבית וכמו שאמרו היה לו לשמטו וי"ל דהכא טריח ליה מלתא להניחן זו על גב זו. ירושלמי הניח חבית ברשות ובא אחר והניח אחרת סמוכה לו ובא הראשון ליטול את שלו אם יטלה מכאן ויתננה כאן נעשה בור אלא יטול את המקל וישברנה או יעבור עליה אם נשברה נשברה נשמיענה מן הדא שור שעלה על חברו ובא בעל השור ושמטו מתחתיו אם עד שלא עלה שמטו ונפל ומת פטור ואם דחפו ונפל ומת חייב.

    אמר ר' יוסא ואת ש"מ ראה אמת המים שוטפת ובאת לתוך שדהו עד שלא נכנסו לתוך שדהו רשאי לפנותן למקום אחר וכו'.

    הרי שהיה דרך רשות הרבים עבורות בתוך שדהו פירשתיו במקומה בפרק המוכר פירות בס"ד.

    לפוטרן מן המעשר פרש"י ז"ל משום דהפקר פטור מן המעשר. ובתוס' אמרו שאינו מטעם הפקר דהא תנן במס' פאה ב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר וב"ה אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה אלא טעמא שדרשינן בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש לו חלק בה שאם הוא לוי עני נוטל פאה.

    אמר ר"י אמר רב לא שנו אלא שטנפו כליו במים פירוש דרב מוקי לה למתניתין כשלא הפקיר את המים הלכך הוו להו מים ממונו וחייב אף על נזקי מים וטעמא דמוקי לה רב למתניתין בשלא הפקירן למאי דסבירא ליה לרב דאם הוחלק במים ונזוק הוא בעצמו בקרקע פטור דקרקע עולם הזיקתו והלכך אלו הפקיר את המים ה"ל בורו ופטור על הכלים וכן אם הוזק הוא עצמו פטור דקרקע עולם הזיקתו הלכך חיובא דמים לא משכחת לה אלא בנזק כלים ומשום שורו דהיינו בשלא הפקירן ולא מצי למימר שהוזק הוא בעצמו במים דלישנא דהוחלק במים משמע שלא ניזק בהם אלא שהוחלק בהם. ומסתברא לי דאליביה ר' יהודה דקאמר במתכוין חייב ורבנן בהא פליגי דת"ק סבר נתקל פושע הוא וסתמא מים לא מפקר להו ור' יהודה סבר נתקל לאו פושע הוא וס"ל דסתמא אפקורי מפקר להו בין חרסין בין מים והלכך בשנטנפו כלים במים חייב לתנא קמא דלא מפקר והוו להו שורו וחייב על נזקי כלים ופטור על נזקי גופו למי שלא מימיו הזיקהו אלא קרקע עולם וההפך בחרסין דמסתמא מפקר להו והוו להו בורו ואף ע"פ שהפקירן חייב בנזקן כמפקיר נזקיו דעלמא והלכך חייב בנזקי גופו ופטור בנזקי ממונו דהו"ל כלים בבור ור' יהודה סבר נתקל אנוס הוא וסתמא אפקורי מפקר בין חרסין בין מים והלכך פטור על הכל בין על כליו בין על גופו דהו"ל מפקיר נזקיו באונס והלכך אינו חייב עד שיתכוין לזכות בהן כלומר שאינו מפקירן אלא מתכוין לזכות בהם ובחרסין כנ"ל. א"נ לכ"ע מים לא מפקר להו ולא פליג ר' יהודה אלא בחרסין משום דנתקל לאו פושע אלא לכאורה ר' יהודה אכולה פליג כנ"ל.

    Rashba on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    שור שעלה על גבי חברו להרגו יכול בעל התחתון להשמיטו מתחתיו ואפילו אם מת העליון בהשמטת התחתון פטור ואפילו במועד שלא היה לו פסידא בהנחתו שהרי משתלם נזק שלם ומן העליה ואם דחפו לעליון ומת מ"מ חייב שהרי היה יכול להצילו בהשמטת שלו מתחתיו ולא היתה מיתת העליון מצויה בענין זה ומ"מ אם לא היה יכול לשמטו אף בזו פטור:

    הממלא חצר חברו כדי יין וכדי שמן שלא ברשות הרי זה יוצא ונכנס כדרכו וכל שמשתבר דרך הלוכו פטור ואע"פ שאפשר לו לסלק אחת על חברתה ולעבור מ"מ טריחא ליה מילתא ואפילו הכניסן ברשות הואיל ולא קבל עליו לשמור הא אם שברן במזיד חייב הואיל ואין הלה מתכוין בכך לחזקת גופו של קרקע ואין התביעה אלא מצד סתימת דרך הלוכו וחיוב זה אף בשהכניסן שלא ברשות כמו שיתבאר:

    נרצע שכלו ימיו ר"ל שהגיע היובל ואינו רוצה לצאת ובעל הבית רוצה להוציאו הרי זה תוקף בו ומוציאו ואם חבל בו פטור ואין צריך לומר אם היה מכיר בו שהוא גנב אלא שעד עכשו מצד שהיתה אימתו עליו היה בטוח בו שלא יגנוב ועכשו שפרחה אימתו מתירא שמא עד שילך לבית דין יגנוב לו או יעשה עבירה בביתו כגון שמסר לו שפחה כנענית שעד עכשו היתה מותרת לו ועכשו אסורה ומתירא שמא עד שילך לבית דין יזקק עמה ואם הוא גנב עד שאף בזמן שאימתו עליו אינו נמנע מלגנוב אף בתוך זמנו כן:

    זה שנאמר בתורה באשה שבאה להציל את בעלה מיד מכהו שאם החזיקה במבושיו יקוצו את כפה פירושו בממון ומ"מ אף בחיוב ממון דוקא בשהיתה יכולה להציל על ידי דבר אחר הא אם לא היתה יכולה להציל על ידי דבר אחר נעשית ידה כשליח בית דין שמציל בכל שאפשר להציל ופטורה ולמדת מ"מ שלא הותר לעשות דין לעצמו בהכאה וחבלה אם היה יכול להציל בלא חבלה והכאה וכמו שאמרו למעלה היה לו לשמטו וכו':

    הרי שהיתה דרך רשות הרבים עוברת בתוך שדהו וסתמה ונתן להם דרך בצד שדהו הואיל וכל מן הצד דרך עקלתון הוא שהרי קרובה לזה הבא מאותו הצד ורחוקה לזה שבא מצד שכנגדו אין חלופו מועיל כלום והרי בני רשות הרבים עוברים בדרך ראשונה ואף השניה אינו יכול לעכבה שכל מיצר שהחזיקו בו רבים שלא בדרך גזלה אע"פ שנמצא אחר כך שנתינתו אינה נתינה אסור לקלקלו ולשון אסור שבמקום זה פירושו שאף אם עשה לא הועיל ומ"מ אם לא היה צד עקלתון לשום אדם חלופו מועיל ורשאי לדחות כל ההולך בשביל ראשון אף בהכאה ודחייה מתוך דברינו למדת שכל שהחזיקו בו רבים בגזלה אינו בדין זה והוא שאמרו על זה בבבא בתרא ק' א' וכי רבים גזלני נינהו ותרצו כשאבדה להם דרך באותה שדה וכן בזו הואיל ומדעתו נתנה מתחלה הדין בה כן:

    בעל הבית שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר מכיון שבאו עניים ונטלו הרי זכה בעל הבית באותה שהניח שאין לעניים שתי פאות ואם באו נטלו דוחה להם אף במיני הכאות ובעל הבית קוצר אותה פאה שהניח ופטורה מן המעשר הואיל והפרישו לעניים הרי הוא כמי שהפקירן ונעשה בהם זוכה מן ההפקר וכבר אמרו המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ופאה ופטור מן המעשר:

    זה שאמרנו שהמפקיר כרמו ובצרו חייב בפאה דוקא שבצרו הוא בעצמו אבל אחר שבצר מן ההפקר פטור מן הפאה שהרי אמרו כל שהוא אוכל ונשמר חייב בפאה ולא אמרו נשמר אלא למעט את ההפקר ומ"מ יש מפרשים שהוא נשמר בתוך קליפה דומיא דקציר ואין הדברים נראין:

    Meiri on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מניין לנרצע שכלו ימיו אורחא כו' עכ"ל בהגה"ת אשר"י וה"ה משרת דאפילו קודם הזמן אם חושש מגניבות כו' ע"ש:

    בד"ה טעמא דנתקל כו' דמיירי בממלא ליכא פסידא דלא דמי לחצר חבירו כו' עכ"ל ולפ"ז לעיל ממשבר ויוצא לא פריך כיון דממלא כל החצר איכא פסידא דא"א בחצר להקיף ולצאת אלא ממשבר ונכנס פריך דלית ליה פסידא ולמה לו ליכנס ולישבר ליזיל לבי דינא וליתבע ומשני דמשבר ונכנס להביא זכיותיו ואיכא פסידא דא"א בחצר להקיף וליכנס ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    גמרא ת"ש הממלא חצר חברו כדי יין וכו' משבר ויוצא משבר ונכנס וכו'. ויש לדקדק אמאי פריך המקשה הא ודאי ממלא חצר חברו כדי יין הוה ליה במקום פסידא ואפילו ברה"ר כדפי' רש"י לקמן בסמוך את"ש שמקשה ממתני' דהמניח את הכד ברה"ר וכו' דממלא הוי מקום פסידא ואפילו לפי' התוס' דפליגי ארש"י וס"ל דלא חשיב ממלא ברה"ר מקום פסידא משום דאדם יכול להקיף ברה"ר מ"מ בחצר מודו דהוי מקום פסידא וא"כ מאי פריך המקשה הכא מממלא חצר חברו כדי יין וכו' הא הוי מקום פסידא ובמקום פסידא כ"ע לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה וי"ל דס"ל למקשה דבממלא לא הוו מקום פסידא אלא מקום היציאה שאינו יכול לצאת מביתו ומדקתני משבר ויוצא משבר ונכנס משמע שיכול לשבר אפילו שלא במקום היציאה דאל"כ ל"ל למתני משבר ונכנס אלא ר"ל משבר ויוצא משבר ונכנס כאלו אמר משבר והולך אנה ואנה בכל מקום שירצה אלמא דעביד איניש דינא לנפשיה אפילו שלא במקום פסידא ולכך אצטריך המתרץ לשנויי גם הכניסה ואמד משבר ויוצא לב"ד משבר ונכנס להביא זכיותיו דגם הכניסה היא לצורך ומקום פסידא וק"ל:

    תוס' ד"ה משבר ויוצא אע"ג דלעיל אמרי' שהיה לו לשמטו וכו' ר"ל אפילו לפי סברת המקשה הוה ס"ל במועד שאינו במקום פסידא אמרי' דהיה לו לשומטו כמו שכתבו התוס' בדבור שלפני זה:

    ד"ה טעמא דנתקל וכו' ולא דמי לחצר וכו' ר"ל דאפילו לפי שינויא דלעיל דמשני דמשבר ויוצא לב"ד וכו' היינו משום דהוי כמקום פסידא דאין לו מקום לצאת. א"כ ש"מ בממלא הוי מקום פסידא לא דמי דבחצר אינו יכול להקיף ולכך הוי מקום פסידא אבל בממלא רה"ר יכול להקיף ברה"ר ולכך לא מקרי מקום פסידא:

    ד"ה לא בשיכולה להציל וכו' אפילו דין אינו דאל"כ תקשה עכ"פ למאן דאמר דאפילו שלא במקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה וק"ל:

    ד"ה אי הכי מה שנתן נתן אמאי ולא גרסינן אמאי שלו לא הגיע כצ"ל. ור"ל דלא פריך אלא אדרך השני שנותן הוא דיחזור ויזכה בו אבל הדרך הראשון לא יוכל להחליפו בשני כדמשמע דהשני נקרא דרך עקלתון:

    Maharam on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    בן בג בג יחידאה הוא וכו' כלומר אני אומר יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה. ואי אפשר לומר דבהדיא רבנן פליגי עליה דאם כן היכי פירש רבינא מאי שבור את שניו בדין דאי פליגי רבנן עליה אי אפשר למימר דבן בג בג שבור את שניו בדין קאמר דאם כן אמאי פליגי רבנן עליה. הרשב"א ז"ל.

    שהיה לו לשמטו ולא שמטו ומיהו אפילו במועד אם אין שם עדים או שאין לבעל השור להשתלם ממנו פטור דמקום פסידא הוא היכא דאי אפשר לו לשמטו בעל הבית משבר ויוצא. ירושלמי הניח חבית ברשותו ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא הראשון ליטול את שלו שאם יטלה מכאן ויתננה כאן נעשה בור אלא יטול את המקל וישברנה או יעבור עליה אם נשברה נשברה נשמעינן מן הדא שור שעלה על חבירו ובא בעל השור ושמט שורו מתחתיו אם עד שלא עלה שמטו ונפל ומת פטור ואם דחפו ונפל ומת חייב. אמר רבי ייסא ואת שמעית מינהו דאם אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו עד שלא נכנסה לתוך שדהו רשאי לפנותן למקום אחר ואם משנכנסו מים לתוך שדהו אינו רשאי לפנותן למקום אחר. הרשב"א ז"ל.

    תא שמע הממלא חצר חבירו לפירוש התוספות שמפרשים לקמן דחצר חבירו אינו יכול להקיף ואם כן איכא פסידא אם כן מאי פריך דכיון דאיכא פסידא כולי עלמא מודו דעביד איניש דינא לנפשיה. וי"ל דלקמן התוספות באים ליישב אליבא דשמואל ורבי יוחנן דלתרווייהו דוקא נתקל פטור כמתניתין דידן אבל שובר חייב ואם כן קשה להם אמאי הכא משבר ויוצא ומתניתין שבר חייב אלא ודאי בחצר חבירו פטור לפי שאינו יכול להקיף וללכת ממקום אחר אבל במתניתין שהוא רשות הרבים ויכול להקיף חייב אבל לעולם אינו נקרא פסידא היכא שאינו יכול להקיף דלרב היה מיישב דסבירא ליה שבר פטור והכא נמי בחצר חבירו פטור ולא הוצרכו לפרש כן אלא משום רבי יוחנן ושמואל.

    משבר ויוצא משבר ונכנס תימא זה המקשה שהקשה מברייתא זו דמשמע דמשבר בידים ממש פטור איך היה מפרש המשנה דידן דמשמע דוקא נתקל אבל שבר חייב. וי"ל שהיה פשוט לו לומר דאפילו שבר פטור וכי תימא מתניתין היה לו לפרש שבר פטור ואיכא למימר דלא היה צריך לפרש שבר במשנה כיון שהשמיענו במשנה אחרת דפטור דקתני משבר ויוצא משבר ונכנס ובתר הכי שתירץ משבר ויוצא לבית דין חזר והקשה מן המשנה שלנו הא שבר חייב כי אין לו שיפרש הא שיבר היינו שיוצא לבית דין אלא כשיאמר משבר ויוצא. גליון.

    עד האידנא לא גנב והשתא גנב וכו' קשה לי מנא ליה דעד האידנא לא גנב דילמא דגנב ואפילו הכי רביה לא בעי לאפוקי ולאפקועי שעבודיה. ואיכא למימר אי הוה גנב עד השתא מאי איריא כלו ימיו אפילו לא כלו ימיו נמי איבעי ליה לאפקועי שעבודיה מיניה ולאפוקיה ואמאי לא דאית ליה פסידא. ועוד קרא למה לי אלא שמע מינה דלא גניב ליה עד השתא והאידנא חשיד ליה בגניבותא דדוקא בשכלו ימיו רשות בידו להוציאו על כרחיה ולהזיקו אבל בתוך ימיו על כרחיה להזיקו לא. היינו דקשיא לן אי עד האידנא לא גנב השתא מאי טעמא חשיד ליה ומאי טעמא שרינן ליה לאזוקי ולאפוקי בעי ושנינן עד השתא הוה ליה אימתא דרביה ואף על גב דחשיד לא שרינן ליה לאפוקי ולאזוקי אבל כלו ימיו שרינן ליה. הרשב"א ז"ל.

    תא שמע המניח את הכד וכו' הא דאייתי מתניתין באמצע ולא נטרא עד לבסוף פירש ר"מ משום דמכאן ואילך פריך לתרווייהו. הרא"ש ז"ל.

    וזה לשון הגליונות תימה למה לא הקשה מתחילה ממתניתין דידן ויש לומר דמתחילה הקשה אלמא עביד איניש דינא לנפשיה וסידר אותם זה אחר זה והכא פריך אלמא לא עביד איניש דינא לנפשיה סידרם זה אצל זה והקשה מן המשנה תחילה. ע"כ. והראב"ד ז"ל פירש דאי קא סלקא דעתך דאיירי בממלא איכא פסידא וקשיא לתרווייהו ואי קא סלקא דעתך דלא איירי בממלא וליכא פסידא קשיא לרב נחמן. ע"כ. ותלמיד הר"פ ז"ל כתב וז"ל טעמא דנתקל הוא שנתחייב אליבא דרב פריך דמוקי לה בממלא כל החצר. ורבי חנינא ז"ל פירש כל אלו התא שמע מכאן ולבסוף וקשה לרב נחמן לבדו. ע"כ.

    לא כשיכולה להציל על ידי דבר אחר כתבו בתוספות דכיון דיכולה להציל על ידי דבר אחר אפילו דין אינו. ותימה מה חידשו התוספות בזה פשיטא דכיון דיכולה להציל על ידי דבר אחר אפילו דין אינו. ויש לומר שדעתם דאין לומר שאם היתה הולכת לבית דין והיו אומרים לה שתציל על ידי מעשיו שאז היא עושה כדין והיה מן הראוי שתהיה פטורה ומה שהיא חייבת ממון משום דליכא פסידא הואיל ויכולה להציל על ידי דבר אחר על כן פירשו אפילו דין אינו דאפילו למאן דאמר עביד איניש דינא לנפשיה אפילו היכא דליכא פסידא היינו דוקא היכא שעושה כדין אבל הכא כיון שיכולה להציל על ידי דבר אחר אפילו דין אינו הילכך חייבת ממון. גליון. וזה לשון תלמיד הר"פ ז"ל מאי לאו כשאינה יכולה להציל פירוש דאיכא פסידא וקשה לכלהו. ומשני לא כשיכולה להציל והשתא ליכא פסידא. אך קשה דמכל מקום תיקשי ליה לרב נחמן. אלא נראה כפירוש הקונטרס דאפילו דינא לא עבדה כיון שיכולה להציל על ידי דבר אחר. ע"כ.

    8 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Penei Yehoshua

    ע"ב בגמרא א"ה ואומר לו ואומרים לו מיבעי ליה וכו' וא"ל דמאי דקאמר ואמור לו היינו שיאמר לו כן בפני ב"ד דאטו באמירה דידיה תליא מילתא ולא מפיו אנו חיין אלא צריך לברר בעדים שהיא שלו א"כ לא שייך הל' ואמור לו אלא ואומרים שהב"ד יאמרו וק"ל:

    שם בגמ' מאי לאו במועד דליכא פסידא יש לדקדק דהא במועד גופא משכחת ליה דאיכא פסידא כגון שאין עדים רואין את הנגיחה וא"כ ירא לנפשו שמא יכפור בעל השור וא"ל דבכהאי גוונא לא מיקרי איכא פסידא דמאן לימא לן שיכפור שמא יודה דהא ודאי ליתא לפי הסכמת הפוסקים והובא בסמ"ע בסי' ד' דכל היכא שתופס שלא בעדים כדי שיהיה נאמן על טענתו במיגו רשאי לעשות כן משמע מזה שהטעם הוא שמקרי מקום דאיכא פסידא ולא אמרינן שמא יודה שכנגדו בלא תפיסה א"ו דלא אמרי כן וצ"ע:

    שם בגמ' בעל החצר משבר ויוצא משבר ונכנס וכו' נראה דעיקר הקושיא ממשבר ונכנס דמן היציאה לק"מ דודאי איכא פסידא מיקרי כיון שאינו יכול לילך לב"ד אבל ממשבר ונכנס קשה דאיירי שבעל החצר בחוץ וא"כ ילך תחילה לב"ד ויתרה בו וא"ל שטרוד בעסקיו ואין לו פנאי לילך לב"ד תחילה דא"כ לא משכחת לעולם לומר במקום דליכא פסידא שהרי יכול לשמוט ולומר שלא היה לו פנאי א"ו דבכה"ג לא מקרי איכא פסידא וק"ל:

    בתוס' בד"ה טעמא דנתקל בה וכו' ולתרווייהו לא פריך וכו' עכ"ל הוצרכו לפ' כן דאם נאמר דהקושיא היא באמת לתרווייהו תקשי אמאי מקשה הש"ס אפלוגתא דאמוראי ותיפוק ליה דקשיא מתניתין וברייתא אהדדי דלמאי דס"ד מעיקרא בלא פלוגתא דאמוראי דברייתא דמשבר ויוצא משבר ונכנס היינו בכל גווני א"כ תקשי מתני' אליבא דרב דמשמע מיניה דמשבר בידים חייב אף בממלא א"ו שא"א להקשות כן דודאי דלא דמי ר"ה לחצר כמ"ש התוס' וא"כ מה"ט גופא לא מקשי אתרווייהו:

    בא"ד דלא דמי לחצר וכו' היינו לפי מאי דס"ד מעיקרא דבכל גווני איירי אבל למאי דשנינן לעיל דלמ"ד לא עביד איניש דינא לנפשיה מפ' משבר ונכנס להביא זכיותיו א"כ בלא"ה לא קשה מידי וכוונת התוספות בזה כמ"ש בסמוך:

    בא"ד שאדם יכול להקיף בר"ה וכו' אין להקשות דא"כ הדרא קושיא לדוכת' איבעי ליה לעיוני די"ל דלא אטרחוהו רבנן כולי האי אלא נותנין רשות לדרוס עליהם ואם נשברו נשברו אבל לשברם במתכוין אינו יכול למ"ד לא עביד איניש דינא לנפשיה במקום דליכא פסידא והא דמקשה הש"ס בפשיטות לעיל לא דיקא מתני' כוותיה דרב היינו לפי המסקנא וקי"ל כר"נ אפי' היכא דליכא פסידא עביד איניש וכו':

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 28a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 28, Amud Aleph, about 459 words in 31 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 31 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “עמך?! בן בג בג יחידאה הוא, ופליגי…”

    2. Segment 28 words

      Opens “רבי ינאי אמר: מאי ״שבור את שיניו״…”

      Named: רבי ינאי.

    3. Segment 317 words

      Opens “אי הכי, ״ואמור לו״?! ״ואומרים לו״ מיבעי…”

    4. Segment 421 words

      Opens “ת"ש שור שעלה ע"ג חבירו להורגו, ובא…”

    5. Segment 54 words

      Opens “לא, בתם דאיכא פסידא.…”

    6. Segment 612 words

      Opens “אי הכי, אימא סיפא: דחפו לעליון ומת…”

    7. Segment 75 words

      Opens “שהיה לו לשמטו, ולא שמטו.…”

    8. Segment 815 words

      Opens “תא שמע: הממלא חצר חבירו כדי יין…”

    9. Segment 911 words

      Opens “אמר ר"נ בר יצחק: משבר ויוצא לב"ד…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “ת"ש מניין לנרצע שכלו לו ימיו, ורבו…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “ת"ל (במדבר לה, לב) ״לא תקחו כופר…”

    12. Segment 125 words

      Opens “הכא במאי עסקינן בעבדא גנבא…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “עד האידנא לא, גנב והשתא גנב עד…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “ר"נ בר יצחק אמר בעבד שמסר לו…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “ת"ש המניח את הכד ברה"ר ובא אחר…”

    16. Segment 1633 words

      Opens “אמר רב זביד משמיה דרבא הוא הדין…”

      Named: רב זביד, רבא.

    17. Segment 1722 words

      Opens “ת"ש (דברים כה, יב) וקצתה את כפה…”

    18. Segment 1833 words

      Opens “אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר…”

    19. Segment 1920 words

      Opens “ה"נ קאמר בד"א בשיכולה להציל ע"י דבר…”

    20. Segment 2019 words

      Opens “ת"ש הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך…”

    21. Segment 219 words

      Opens “ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה לנקוט…”

    22. Segment 2211 words

      Opens “אמר רב זביד משמיה דרבא גזירה שמא…”

      Named: רב זביד, רבא.

    23. Segment 237 words

      Opens “רב משרשיא אמר בנותן להם דרך עקלתון…”

      Named: רב משרשיא.

    24. Segment 2413 words

      Opens “רב אשי אמר כל מן הצד דרך…”

      Named: רב אשי.

    25. Segment 2513 words

      Opens “אי הכי אמאי שלו לא הגיעו לימא…”

    26. Segment 2612 words

      Opens “משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מיצר…”

      Named: רב יהודה.

    27. Segment 2727 words

      Opens “ת"ש בעל הבית שהניח פאה מצד אחד…”

    28. Segment 289 words

      Opens “אמר רבא מאי זה וזה פאה לפוטרן…”

      Named: רבא.

    29. Segment 2915 words

      Opens “כדתניא המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו…”

    30. Segment 3019 words

      Opens “מתני׳ נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים,…”

      Named: רבי יהודה.

    31. Segment 3112 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב לא…”

      Named: רב יהודה, רב לא.

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Bava Kamma 28a · Segment 23 — “רב משרשיא אמר בנותן להם דרך עקלתון

    • Ben Bag Bag · Others · Generation of the Pairs

      Ben Bag Bag was a prominent sage during the Generation of the Pairs, a disciple of Hillel.

      Source: Bava Kamma 28a · Segment 1 — “עמך?! בן בג בג יחידאה הוא, ופליגי רבנן עליה.

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Bava Kamma 28a · Segment 2 — “רבי ינאי אמר: מאי ״שבור את שיניו״ בדין.

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Bava Kamma 28a · Segment 16 — “אמר רב זביד משמיה דרבא הוא הדין אפי' שברה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 28a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026