Talmud Builders

    Bava Kamma 116b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 116b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to bring cabbage and plums to an ill person, and he went and found that the patient had already died or recovered, the employer nevertheless gives the worker his entire wage. Evidently, one is paid for his efforts even if the desired result is not accomplished. Accordingly, the rescuer’s stipulation should apply, and one should be obligated to pay another for attempting to salvage his donkey even if he did not actually succeed in doing so.

    2Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Are those two cases comparable? There, in the case of the ill person, the agent performed his assignment, as he procured and delivered the foods to the ill person, but here, in the case of the donkeys, the agent did not perform his assignment, as he was unable to rescue the animal from the river.

    3§ Apropos the episode involving Rav Safra, the Gemara discusses the division of expenses among travelers in a caravan. The Sages taught in a baraita : In the case of a caravan that was traveling in the desert and a troop of bandits stood over it in order to attack and pillage it, and the members of the caravan agreed to pay ransom to the bandits, they calculate each traveler’s contribution according to the amount of money he is carrying, and they do not calculate according to the number of souls in the caravan, i.e., the expense is not divided equally among the travelers.

    4But if they hired a scout who travels in front of them and leads them safely through the desert, the travelers calculate each one’s contribution to paying the scout’s wages even according to the number of souls. And they should not differ from the usual custom of donkey drivers, who often have set procedures for such situations.

    5The donkey drivers are permitted to stipulate that with regard to anyone whose donkey becomes lost, the caravan will provide him with a different donkey. If the donkey was lost through negligence, they do not provide him with another donkey, but if it was lost not through negligence, they provide him with another donkey. And if the individual whose donkey became lost said: Give me money instead of the donkey and I will guard the caravan along with everyone else, they do not listen to him.

    6The Gemara asks: Isn’t this obvious? No, it is necessary to teach this for a case where he already has another donkey, lest you say that he will guard the caravan for its sake. Since he still owns one donkey, he never lost his incentive to guard the caravan, and the other drivers should therefore give him money if he wishes. The baraita therefore teaches us that guarding one donkey is different from guarding two donkeys, and the driver will be more likely to guard the caravan properly if they supply him with another donkey.

    7§ The Gemara cites another baraita that discusses the division of expenses among a group. The Sages taught: In a case of a boat that was traveling on the sea when a gale arose and threatened to sink it, and the sailors lightened its load by throwing some of their belongings overboard, the sailors calculate the amount that each must throw out according to weight, but they do not calculate it according to how much money the items are worth. And they should not differ from the usual custom of sailors.

    8And if a number of boats are traveling together, the sailors are permitted to stipulate that with regard to anyone whose boat was lost, the others will provide him with a different boat. If his boat was lost through negligence, the other sailors do not provide him with another boat, but if it was lost not through negligence, the sailors provide him with another boat. And if the boat sailed to a place where the boats do not travel, the other sailors do not provide him with a different boat.

    9The Gemara asks: Isn’t this obvious? The Gemara answers: No, it is necessary because in the month of Nisan, the boats distance themselves from the shore by one rope length, and in the month of Tishrei, they distance themselves by two rope lengths. And in this case, the boat was traveling during Nisan and sailed to the place where boats sail during Tishrei. Lest you say that the sailor is not considered negligent because he is taking his usual route and traveling as he is accustomed to, the baraita teaches us that his actions are considered negligent.

    10The Sages taught in a baraita : In a case of a caravan that was traveling in the desert and a troop of bandits stood over it and pillaged it, and one of the travelers arose and rescued the caravan from the bandits, he has rescued the property for the common good, i.e., each member of the caravan receives back his property. And if he stated: I will rescue the property from the bandits for myself, then he has effectively rescued the items for himself, and he is now the legal owner of all the property.

    11The Gemara asks: What are the circumstances of the case? If each member of the caravan is able to rescue his property, then even in the latter clause, where the rescuer states that he is saving the property for himself, the halakha should also be that the possessions are rescued for the common good, as the other members of the caravan did not despair of retrieving their property. And if each member of the caravan is unable to rescue his property, they despair of retrieving their property and relinquish ownership of it. Consequently, even in the first clause, the halakha should also be that the possessions are saved for himself, so that he is their legal owner. Why is there a discrepancy between the halakha in the first clause and the halakha in the latter clause?

    12The Gemara answers: Rami bar Ḥama said: Here, in the case of the baraita , we are dealing with a caravan whose members are partners and jointly own the confiscated property, and in a case such as this, a partner may divide the property without the other partner’s consent. Therefore, if he said that he intends to save the property for himself, he has dissolved the partnership and divided the property so that if he is able to rescue only some of the property, the property he rescues is his share of the joint property. If he did not say that he intends to save the property for himself, he has not divided the property, and whatever he rescues is jointly owned by the partners.

    13Rava stated a different answer: Here, in the baraita , we are dealing with laborers who were hired to protect the caravan, and one of these guards saved the travelers’ property. And it is in accordance with the opinion of Rav, as Rav says: A laborer may retract his commitment to his employer even in the middle of the day.

    14The Gemara explains: As long as he did not retract his commitment, he is considered to be under the jurisdiction of the employer, so that anything he saves automatically belongs to the employer. And when he retracts his commitment, it is for a different reason that he is able to do so, as it is written: “For unto Me the children of Israel are servants” (Leviticus 25:55), indicating that Jews are servants of God, but not servants of servants, i.e., of other Jews. Consequently, it is permitted for a laborer to conclude his term of employment whenever he wants. Once he does so, if he saves property that the members of the caravan are unable to rescue, the property belongs to him.

    15Rav Ashi stated another answer: The baraita is discussing a case where the other members of the caravan are able to rescue the property with difficulty. Therefore, if he revealed his intention to rescue the property for himself and the other travelers did not protest, it is clear that they have despaired of recovering their property, and the rescuer has secured the property for himself. If he did not reveal his intention to rescue the property for himself, the status quo remains and the property has been rescued for the common good.

    16MISHNA: In a case of one who robs a field from another and thugs [ massikin ] subsequently take the field from the robber, the halakha is dependent upon the circumstances: If it is a regional disaster in which the thugs seize all the property in the region, the robber says to the owner of the field: That which is yours is before you, i.e., it is your prerogative to try to reclaim it from the thugs. No compensation is required since the thugs would have seized the property in any event. But if the thugs took that field alone due to the robber, the robber is obligated to provide the owner with a different field.

    17GEMARA: Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who teaches the mishna using the term massikin does not err, and one who teaches the mishna using the term matzikin also does not err, as both terms may be used to refer to thugs. One who teaches the mishna using the term matzikin does not err, as it is written: “In the siege and in the distress [ matzok ] with which your enemies shall distress you” (Deuteronomy 28:55). Consequently, matzikin are individuals who cause distress to others.

    18And one who teaches the mishna using the term massikin does not err, as it is written: “All your trees and the fruit of your land shall the locust consume” (Deuteronomy 28:42), and, in the standard Aramaic translation, we translate this phrase as: Shall the locust [ sakke’a ] consume. Consequently, massikin are those who consume the property of others.

    19§ The mishna teaches: If the thugs took the field due to the robber, the robber is obligated to provide the owner with a different field. The Gemara asks: What are the circumstances of the case in the latter clause of the mishna? If we say that they seized only his land, i.e., the robber’s land, and did not seize all the other lands in the region, you already learned this from the first clause of the mishna: If it is a regional disaster in which the thugs seize all the property in the region, the robber is not obligated to compensate the owner of the field, which indicates that if it is not a regional disaster, the robber is not exempt from payment. What novelty does the latter clause teach?

    20The Gemara explains: No, it is necessary for a case where the individual did not actually take control of the property before it was seized by the thugs, but rather showed the field to the thugs and thereby facilitated their occupation of the field. A different version of this answer is as follows: With what are we dealing here? A case where gentiles coerced someone and told him to show them his land for them to seize, and he showed them that field belonging to another, along with his own fields, and the thugs then seized all the land he showed them.

    21The Gemara recounts a related incident: There was a certain man who showed piles of wheat, belonging to the Exilarch’s household, to thugs, who seized them. The case came before Rav Naḥman for judgment, and Rav Naḥman deemed that man liable to pay the Exilarch for the stolen wheat. Rav Yosef was sitting behind Rav Huna bar Ḥiyya, and Rav Huna bar Ḥiyya was sitting before Rav Naḥman. Rav Huna bar Ḥiyya said to Rav Naḥman: Did you deem him liable to pay because that is the halakha , or was it a fine?

    22Rav Naḥman said to him: This individual’s liability is written explicitly in the mishna, i.e., it is the halakha , as we learned in the mishna: If thugs took the field due to the robber, he is obligated to provide the owner with a different field. And it was established that the mishna is referring to a case where an individual showed the field to thugs, who later seized it. So too, in this case, the one who showed the Exilarch’s wheat pile to the thugs is obligated to pay for them. After Rav Naḥman left, Rav Yosef said to Rav Huna bar Ḥiyya: What difference does it make to you

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דורמסקניןפרושים לשון מורי. לשון אחר אדרופיי"ש ועשב הוא הנאכל בשלקות קדירה:

    לטורפהלבזזה ונתפשרו עמהן בממון:

    תיירמראה להם הדרך:

    אף לפי נפשותשטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא:

    ולא ישנו ממנהג החמריםשאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות עושין:

    בכוסיאבפשיעה:

    אין שומעין לושמא לא יקח החמור והם לא התנו אלא כדי שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו לשמור עמהן בלילות מן החיות וליסטים:

    קא מנטר ליהואפילו אם יאמר האחד אני יכול לשמור יפה אבל שנים איני יכול לשמור:

    קמ"לדאמרי ליה לא כ"ש דהשתא מסרת נפשך טפי:

    מחשבין לפי משויאם השליך זה מאה ליטרין זהב ישליך זה מאה ליטרין ברזל:

    בניסןשגדל הנהר מהפשרת שלגים ומן הגשמים מרחקים חד אשלא מלא חבל משפת הנהר לתוך המים ובתשרי שהמים חסרים והספינה גוששת אצל שפת הנהר רגילים להתרחק לתוך עומק המים תרי אשלי:

    ואזל היאך בניסן למקום תשריבאמצע המים ומתוך שהנהר גדול וחזק נטבעה:

    הציל לאמצעכל אחד מכיר את שלו ונוטל:

    אי שיכוליםבעלים להציל לא אייאוש ואפי' אמר לעצמו גזלן הוא:

    הכא בשותףובין יכולים להציל ובין אין יכולין להציל:

    וכגון זהבמקום איבוד ממון:

    שותף חולקואפי' לא ירצה חבירו:

    אמר פליגומעכב חלקו את מה שהציל:

    לא אמר לא פליגושפיר עבד דמסר נפשי' אעיסקא דתרוייהו הואיל והוא שותף עמו אורחיה למטרח אכולה עיסקא:

    בפועלשהיה שכיר לבעלי ספינה וכשאין יכולין להציל:

    הדר ביהוזכי מהפקירא:

    רב אשי אומרלעולם באיניש דעלמא וכגון דיכולין להציל ע"י הדחק:

    מתני' ונטלוה מסיקיןאנסין גזלוה מן הגזלן:

    מכת מדינה היאדאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך:

    ואם מחמת הגזלןמפרש בגמרא:

    גמ' צלצלארבה גזלן הוא שאוכל תבואות כל אדם:

    דאחוי אחויישלא גזלה הוא עצמו אלא שמע מבית המלך שמבקשין לגזול שדות והראה להם טלו קרקע זו של פלוני:

    בבא קמא 116 עמוד ב

    1להביא כרוב ודורמסקנין לחולה, והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם!

    2א"ל מי דמי?! התם עביד שליח שליחותיה, הכא לא עביד שליח שליחותיה.

    Baraita

    3ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר, ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון, ואין מחשבין לפי נפשות.

    4ואם שכרו תייר ההולך לפניהם מחשבין אף לפי נפשות; ולא ישנו ממנהג החמרין.

    5רשאין החמרין להתנות שכל מי שיאבד לו חמורו יעמיד לו חמור אחר. בכוסיא אין מעמידין, שלא בכוסיא מעמידין לו. ואם אמר: ״תנו לי, ואני אשמור״ אין שומעין לו.

    6פשיטא! לא צריכא, דאית ליה חמרא אחרינא. מהו דתימא: הא קא מינטר ליה; קמ"ל שאני נטירותא דחד מנטירותא דבי תרי.

    Baraita

    7ת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים; עמד עליה נחשול לטובעה, והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי, ואין מחשבין לפי ממון; ולא ישנו ממנהג הספנים.

    8ורשאין הספנים להתנות, שכל מי שאבדה לו ספינה יעמיד לו ספינה אחרת. אבדה לו בכוסיא אין מעמידין, שלא בכוסיא מעמידין לו. ואי פירש למקום שאין הספינות הולכין אין מעמידין.

    9פשיטא! לא צריכא, דבניסן מרחקי חד אשלא, ובתשרי מרחקי תרי אשלי, וקא אזיל ביומי ניסן למקום תשרי; מהו דתימא: דוושיה נקיט ואזיל, קמ"ל׃

    Baraita

    10ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה, ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע. ואם אמר: ״אני אציל לעצמי״ הציל לעצמו.

    11היכי דמי? אי דיכול להציל, אפילו סיפא נמי לאמצע! ואי דלא יכול להציל, אפילו רישא נמי לעצמו!

    12אמר רמי בר חמא: הכא בשותפין עסקינן, וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו; אמר פליג, לא אמר לא פליג.

    13רבא אמר: הכא בפועלין עסקינן, וכרב דאמר רב: פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום.

    14וכמה דלא הדר ביה כברשותיה דבעל הבית דמי, וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא, דכתיב: ״(ויקרא כה״, נה) ״כי לי בני ישראל עבדים״ ולא עבדים לעבדים.

    15רב אשי אמר: כשיכול להציל ע"י הדחק. גלי דעתיה לעצמו, לא גלי דעתיה לאמצע.

    Mishna

    16הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין, אם מכת מדינה היא אומר לו: ״הרי שלך לפניך״; אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר.

    Gemara

    17אמר רב נחמן בר יצחק: מאן דתני ״מסיקין״ לא משתבש, ומאן דתני ״מציקין״ לא משתבש. מאן דתני ״מציקין״ לא משתבש, דכתיב: ״(דברים כח״, נג) ״במצור ובמצוק״.

    18ומאן דתני ״מסיקין״ לא משתבש, דכתיב: ״(דברים כח״, מב) ״יירש הצלצל״ ומתרגמינן: יחסניניה סקאה.

    19אם מחמת הגזלן חייב. היכי דמי? אילימא דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסוה כולי ארעתא, הא מרישא שמעת מינה: אם מכת מדינה היא כו', אי לא לא!

    20לא צריכא, דאחוי אחוויי. לישנא אחרינא: הב"ע כגון דאנסוה עכו"ם ואמרי ליה אחויי ארעתיה, ואחוי ההוא בהדייהו.

    21ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש גלותא. אתא לקמיה דרב נחמן, חייביה רב נחמן לשלומי. יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא, ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן, א"ל רב הונא בר חייא לרב נחמן: דינא או קנסא?

    22א"ל מתניתין היא, דתנן: אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה; ואוקימנא דאחוי אחוויי. בתר דנפק, א"ל רב יוסף לרב הונא בר חייא: מאי נפקא לך מיניה׃

    Tosafot

    להביא כרוב ודורמסקנין לחולהשכרוהו בשביל החולה יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו דהכי משמע לשון נותן לו שכרו משלם וצ"ל דמיירי כגון דליכא למימר משטה אני בך שהוא מפסיד במקום אחר כיוצא בזה:

    ורשאים החמרים להתנות ביניהםפירוש רשאים להסיע ממון אם כבר עשו תנאי קודם כמו ורשאין בני העיר להסיע על קצתן דב"ב (דף ח:):

    יחסנינה סקאהפי' בקונ' ארבה כמו [ומעלה את] הסקאין דבתענית (דף ו.) שהוא מין ארבה ואין נראה לר"ת דלשון ירושה ואחסנתא משמע דאבני אדם איירי ונטלוה מסיקין נמי איירי בבני אדם ונראה שהאויב קרי סקאה שעולין ומכסין את הארץ כדכתיב (שמות י׳:ה׳). והנה כסה את עין הארץ ועל שם כך נקרא צלצל שמכסה כל הארץ כצל כמו הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיהו י״ח:א׳) ר"ת ונראה דירושה שייכא שפיר בעופות וחיות כמו וירשוה קאת וקפוד (שם לד):

    הא מרישא שמעי' מינהתימה דבכמה מקומות איכא הכי שכופל דבריו וי"ל דדייק מדה"ל למיתני ואם לאו חייב מדקתני ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר משמע דמילתא באפי' נפשה היא:

    לא צריכא דאחוי אחוייוחייב משום דינא דגרמי כדמשמע לקמן בשמעתין דקאמר זיל לגביה ר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדאין דינא דגרמי וחייבוהו ממתניתין ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ותימה לרשב"א דלעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף ק. ושם) לא משכחת דר"מ דאין דינא דגרמי אלא ברייתא דמחיצת הכרם שנפרצה דלא שמעינן דאתא כר"מ אלא מכח ההיא משנה דהמסכך ואמאי לא מייתי התם ממתני' דהכא דמחייבינן בדינא דגרמי ואומר ר"י דלא ניחא ליה לאתויי ממתניתין דהכא דלא קתני בה בהדיא דאחוי אלא מיתורא דמתני' מוקי לה הכי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    כל מה שהציל הציל לאמצעתוספתא: שיירה‪‬ שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו לשם פלוני מחלנו מחלו לו.

    הא דאמר רמי בר חמא בשותפי עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו. יש מפרשים דדוקא בשאינן יכולין להציל הא יכולין אפילו אחר לא דלא מצי פליג. ויש מפרשים אפילו ביכולין להציל דכל שהממון עומד בסכנה יכול לחלוק ולהציל עצמו והוא שאמר לשותפו או לעדים, וזה נראה יותר לפי הסוגיא, וכן פירש רש"י ז"ל בין יכולין להציל בין אינן יכולין להציל.

    ואחוי נמי הא בהדייהוכלומר מיתורא דסיפא שמעינן הכי. ורישא מיהא דשמעינן מינה דאי מחמת הגזלן חייב לאו מדינא דהא קרקע אינה נגזלת ויכול לומר הרי שלך לפניך (לקמן בבא קמא קיז, ב) אלא כולה מתניתין דקנסא הוא. וכן אמרו בירושלמי (הלכה ו'): קנס קנסו בגזלן דגרסינן התם אמר רבי יוחנן והלא אין קרקע נגזלת ולמה חייב קנס קנסו חכמים בגזלן, וגרסינן רבי יהושע בן לוי אומר אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר דו יכול מימר ליה את שרי עביטך מיניה. עוד אמרו שם בירושלמי נטלוה מסיקין מגזלן מחמת הנגזל מה דו יכול מימר הב לי דידי ומאן דבעי ייתי ויסב מיניה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 116b

    Bava Kamma 116b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 465 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דורמסקנין פרושים לשון מורי. לשון אחר אדרופיי"ש ועשב הוא הנאכל בשלקות קדירה:

    לטורפה לבזזה ונתפשרו עמהן בממון:

    תייר מראה להם הדרך:

    אף לפי נפשות שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא:

    ולא ישנו ממנהג החמרים שאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות עושין:

    בכוסיא בפשיעה:

    אין שומעין לו שמא לא יקח החמור והם לא התנו אלא כדי שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו לשמור עמהן בלילות מן החיות וליסטים:

    קא מנטר ליה ואפילו אם יאמר האחד אני יכול לשמור יפה אבל שנים איני יכול לשמור:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 116b · Sefaria

    Tosafot

    להביא כרוב ודורמסקנין לחולה שכרוהו בשביל החולה יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו דהכי משמע לשון נותן לו שכרו משלם וצ"ל דמיירי כגון דליכא למימר משטה אני בך שהוא מפסיד במקום אחר כיוצא בזה:

    ורשאים החמרים להתנות ביניהם פירוש רשאים להסיע ממון אם כבר עשו תנאי קודם כמו ורשאין בני העיר להסיע על קצתן דב"ב (דף ח:):

    יחסנינה סקאה פי' בקונ' ארבה כמו [ומעלה את] הסקאין דבתענית (דף ו.) שהוא מין ארבה ואין נראה לר"ת דלשון ירושה ואחסנתא משמע דאבני אדם איירי ונטלוה מסיקין נמי איירי בבני אדם ונראה שהאויב קרי סקאה שעולין ומכסין את הארץ כדכתיב (שמות י׳:ה׳). והנה כסה את עין הארץ ועל שם כך נקרא צלצל שמכסה כל הארץ כצל כמו הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיהו י״ח:א׳) ר"ת ונראה דירושה שייכא שפיר בעופות וחיות כמו וירשוה קאת וקפוד (שם לד):

    הא מרישא שמעי' מינה תימה דבכמה מקומות איכא הכי שכופל דבריו וי"ל דדייק מדה"ל למיתני ואם לאו חייב מדקתני ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר משמע דמילתא באפי' נפשה היא:

    לא צריכא דאחוי אחויי וחייב משום דינא דגרמי כדמשמע לקמן בשמעתין דקאמר זיל לגביה ר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדאין דינא דגרמי וחייבוהו ממתניתין ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ותימה לרשב"א דלעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף ק. ושם) לא משכחת דר"מ דאין דינא דגרמי אלא ברייתא דמחיצת הכרם שנפרצה דלא שמעינן דאתא כר"מ אלא מכח ההיא משנה דהמסכך ואמאי לא מייתי התם ממתני' דהכא דמחייבינן בדינא דגרמי ואומר ר"י דלא ניחא ליה לאתויי ממתניתין דהכא דלא קתני בה בהדיא דאחוי אלא מיתורא דמתני' מוקי לה הכי:

    Tosafot on Bava Kamma 116b · Sefaria

    Rashba

    כל מה שהציל הציל לאמצע תוספתא: שיירה‪‬ שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו לשם פלוני מחלנו מחלו לו.

    הא דאמר רמי בר חמא בשותפי עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו. יש מפרשים דדוקא בשאינן יכולין להציל הא יכולין אפילו אחר לא דלא מצי פליג. ויש מפרשים אפילו ביכולין להציל דכל שהממון עומד בסכנה יכול לחלוק ולהציל עצמו והוא שאמר לשותפו או לעדים, וזה נראה יותר לפי הסוגיא, וכן פירש רש"י ז"ל בין יכולין להציל בין אינן יכולין להציל.

    ואחוי נמי הא בהדייהו כלומר מיתורא דסיפא שמעינן הכי. ורישא מיהא דשמעינן מינה דאי מחמת הגזלן חייב לאו מדינא דהא קרקע אינה נגזלת ויכול לומר הרי שלך לפניך (לקמן בבא קמא קיז, ב) אלא כולה מתניתין דקנסא הוא. וכן אמרו בירושלמי (הלכה ו'): קנס קנסו בגזלן דגרסינן התם אמר רבי יוחנן והלא אין קרקע נגזלת ולמה חייב קנס קנסו חכמים בגזלן, וגרסינן רבי יהושע בן לוי אומר אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר דו יכול מימר ליה את שרי עביטך מיניה. עוד אמרו שם בירושלמי נטלוה מסיקין מגזלן מחמת הנגזל מה דו יכול מימר הב לי דידי ומאן דבעי ייתי ויסב מיניה.

    Rashba on Bava Kamma 116b · Sefaria

    Meiri

    שיירה שהיתה מהלכת במדבר ומתירא מחיות רעות בלילה ומסכימים ביניהם שיזמינו לו בהמה אחת בכל לילה זה אחר זה כל אחד בזמנו והגיע זמנו של אחד והזמין לו בהמתו ואירע הדבר ולא אכלה הרי זו חוזרת לבעליה ואין אחר רשאי לזכות בה שלא הפקירה אלא על דעת החיות ולא עוד אלא שאינו חוזר הוא ומזמין אלא כפי שיגיע לו זמנו פעם שניה:

    שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לבזזה ונתפשרו עמהם מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות שהרי עסקי ממון הם מאחר שנתרצו בפשרה אבל אם שכרו תייר בין כלם להראות להם הדרכים ממצעין ומחשבין לפי נפשות ולפי ממון שהרי שבוש הדרכים יש בהם סכנת ממון וסכנת נפשות בד"א במקומות שאין בין החמרים מנהג ידוע בענין זה אבל אם היה מנהג ידוע ביניהם עושין כפי תנאם בין בסכנת ממון בין בסכנת נפשות:

    רשאין החמרים להתנות ביניהם שכל שתאבד לו בהמה יעמידו לו אחרת כמותה ותנאם קיים ומ"מ אע"פ שהתנו כן אם אבדה בפשיעת הבעלים אין זה בכלל התנאי ואין חייבים להעמיד לו מכח תנאי זה נתחייבו להעמיד לו בהמה ואמר הלה תנו לי דמיה ואיני רוצה בבהמה אין שומעין לו שכשיש לו בהמה הוא מסייעם לשמור וכשאין לו בהמה אינו מזרז עצמו בשמירת האחרים ואם אמר תנו לי את המעות ואני אקח לעצמי אין שומעין לו שמא לא יקח אפילו היתה לו בהמה אחרת ואומר תנו לי דמיה שהרי עדין יש לי בהמה שמצדה אני מזרז עצמי בשמירת חברי אין שומעין לו שכל שיש לו הרבה בהמות מוסר עצמו יותר לסכנה כדי לשמור את שלו ואת של חברו:

    ספינה שהיתה מהלכת בים וסער הים עליהם עד שהם צריכים להקל במשאם מחשבין לפי משוי ולא לפי ממון ונמצא בעל הזהב משליך כבעל הברזל ואם היה מנהג אחר לספנים בכך עושים כמנהגם:

    רשאין הספנים להתנות ביניהם שכל שאבדה לו ספינה יעמידו לו ספינה אחרת ומ"מ אם אבדה בפשיעתו או שפירש למקום שאין הספינות הולכות בו באותו זמן אפילו היו הולכות בו בזמן אחר כגון שהלך בתשרי סמוך ליבשה כדרכו בניסן שהנהרות גדלים לסבת הפשרת השלגים ונשברה בסבה זו פטורין וכן כל כיוצא בזה:

    שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס ושללה ועמד אחד מן השיירה והציל אם אינם יכולים להציל זכה זה במה שהציל ואעפ"י שלא אמר שלעצמו הוא מציל ואם היו אף הם יכולים להציל כל אחד שלהם אין קדימתו מועלת והציל לאמצע ר"ל למי שהדבר שלו אפילו אמר לעצמי אני מציל שהרי הוא לא נתיאש:

    היו יכולים להציל אלא שהצלתם באה על ידי הדחק אם הציל בסתם הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לחלקו היו שותפין בסחורה והציל אחד מהן חלקו אפי' הי' האחר יכול להציל חלקו בריוח אם אמר לעצמי אני מציל הציל לחלקו שכל שבסכנה זו שותף חולק שלא מדעת חברו ואם לא אמר כן לא הציל אלא לאמצע וכן הדין אפילו לא היה האחר יכול להציל כלל שאין אומרין לשותף מהפקרא קא זכינא עד שיודיעו וכן יראה לי בשלא היה השותף לשם ויש חולקים בשני אלו:

    השוכר את הפועל להציל לו מכיוצא בזה והוא אינו יכול להציל כל שהוא מציל הציל למשכיר ואם אמר לעצמי אני מציל חזר בו מן השכירות שהרי פועל יכול לחזור אפילו בחצי היום כמו שיתבאר במקומו והציל לעצמו:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 116b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    נותן לו שכרו משלם תימה מאי קא פריך דהא אנן נמי אמרינן אין לו אלא שכרו אבל שכרו מיהא אית ליה משלם. ונראה לר"י דמה שהביא אינו שוה שכירתו שהעשבים אינם שוין חצי טורח הדרך אלא בשביל החולה ואפילו הכי קאמר נותן לו שכרו משלם. מ"ר. תוספות שאנץ. ואם שכרו תייר מחשבין אף לפי נפשות ונותנין לפי מה שהן זה לפי נפשו וזה לפי נפשו וממונו והכל לפי המנהג כמה יתן אדם בשביל גלגלתו והשאר לפי ממון והטעם לשכר התייר שהרי לשיירא כולה שכרו אותו ומי שלא היה לו שם ממון גם הוא שכר אותו. הראב"ד ז"ל. וה"ר יהונתן ז"ל כתב בפירוש רש"י ז"ל וז"ל אבל אם שכרו תייר ביניהם כלומר איש שיראה להם דרך המדבר דין הוא שישלם העני כמו העשיר שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא והעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. ע"כ. והרב המאירי ז"ל כתב וז"ל שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לבזזה ונתפשרו ביניהם מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות דמשמע דמחשבין לפי ממון ומחשבין נמי לפי נפשות היכי שיימינן דאלו היכא דאגרו תיירא במאה זוזי כמה אדם רוצה להיות תייר לשיירא כזו במאה זוז בזמן שאין מוליכין עמהם ממון ופוחתין כזה וכמה הוא רוצה ליטול ולהיות להם תייר בזמן שמוליכין עמהם ממון ושיעור שומא זו מחשבין אותה לפי נפשות ופוחתין את השיעור הזה מכלל שכרו של תייר והשאר מחשבין אותו לפי ממון. וכן אתה אומר גבי עמד עליה גייס לטרפה ופסקו עמהם ממון היכא דבא הגייס אף על עסקי נפשות דמחשבין אף לפי נפשות היכי שיימינן אומרים אלו היתה שיירא זו מהלכת ריקנית בלא ממון ועמד עליה גייס כזח לטרפה בכמה חיו יכולין לפסוק על עצמן אותו שיעור מחשבין אותו לפי נפשות ופוחתין אותו מכלל הממון שפסקו לתת לגייס והשאר מחשבין אותו לפי ממון. וכי קתני רישא מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות בשלא בא הגייס אלא על עסקי ממון ואיכא למימר דאפילו בא על עסקי נפשות נמי אין מחשבין אלא לפי ממון לפי שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן שזה אפשר לו לנוס ולהמלט על נפשו וזה אי אפשר לו לנוס ולהניח ממונו נמצא שהממון שם שמור לבעליו לרעתו ולפיכך אין מחשבין אלא לפי ממון. ודיוקא נמי מדפסק תנא ותני מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות ולא קא מפליג בין באו על עסקי ממון בלבד להיכא דבאו על עסקי שניהם. וכי תימא מאי שנא תייר ומאי שנא גייס משום דגבי גייס אפשר דערק איניש ומתצל אבל תייר דאסיבי ליה לאחוויי להו אורחא תקונא אי לא הוי להו תייר אפשר דטעו באורחא ואזלי במקום גדודי חיות וליסטים דלא יכלי לאיתצולי מינייהו או במקום צמאון שאין מים או במקום בורות שלא יוכלו לעבור בו מרוב המים והטיט ונמצא נפשותם וממונם אבודים ולפיכך מחשבין אף לפי נפשות. ע"כ.

    ורשאין החמרין להתנות בשכולם רוצין אבל אחד מהם מעכב אין להם רשות ומכל מקום קא משמע לן כיון שהתנו ביניהם בדיבור בעלמא שוב אין אחד מהם יכול לחזור בו כי ההיא דרשאין בני העיר להסיע על קיצתן דפרק קמא דבבא בתרא.

    לא צריכא דביומי ניסן מרחקי חדא אשלא וכו' וקא אזיל בתשרי כביומי ניסן פירוש סמוך לשפת הנהר ששם המים מועטין ואין ספינה טעונה עוברת שם וביומי ניסן שהמים מרובין אין צריך להרחיק משפת הנהר כי אם מלא חבל אחד וביומי תשרי מרחקי תרי אשלי ואזלא איהו ביומי תשרי ולא נתרחק כי אם חדא אשלא וישבה הספינה ולא יכלה לצאת עד שהקלו ממשאה והשליכו למים מהו דתימא הא לאו פשיעותא היא דאוושיה נקט ואזיל קא משמע לן. ע"כ. שיירא שהיתה במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד והציל אם לא היו האחרים יכולים להציל והכניס זה עצמו במקום סכנה והציל ונעשה לו נס לעצמו הוא שהציל שהרי כבר נתייאשו הבעלים. ואם היו יכולים להציל מפני שהם מרובים יותר מבני הגייס וגבורים מהם ועמד אחד והציל לאמצע הציל אף על פי שאמר להם לעצמי אני מציל והם לא הודו לו ושתקו. הרמ"ך ז"ל.

    אמר רמי בר חמא הכא בשותפין וכו' ושותפין כל כמה שמרויחין בין בעסק בין במציאות של אותו עסק חולקין לאמצע עד שיחלקו ולעולם באין יכולים להציל וכגון זה שהוא דבר האבד שותף חולק שלא מדעת חברו אמר פליג וכו' אבל יכולים להציל אפילו אמר לא אמר כלום דלא מצי מפליג. ויש מפרשים אפילו ביכולים להציל כל שהממון עומד בסכנה יכול לחלק ולהציל לעצמו והוא שאמר לשותפו או לעדים וזה נראה יותר לפי הסוגיא וכן פירש רש"י ז"ל בין יכולים בין אין יכולים להציל. הראב"ד ז"ל והרשב"א ז"ל. וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל הכא בשותפין עסקינן ובין דיכולים להציל ובין דאין יכולים להציל מיירי וכגון זה כלומר במקום אבוד כזה שותף חולק ונוטל חלקו הראוי לו מן השותפות ולא יטרח אשותפות אפילו לא ירצה חברו. ואף על פי שהיה בתנאי שלא יחלקו השותפות עד סוף שנה שלמה אם נזדמן להם מקום סכנה במקום זה יכול ליטול חלקו הראוי לו מן הנכסים ולא יטרח בהצלת חלק חברו ובלבד שיאמר לחברו לעצמי אני מציל שאם אמר פליגנא מעכב לחלקו מה שהציל ולא יותר מחלקו אי מיירי ביכולים להציל דלאו כל כמיניה אפילו לאיניש דעלמא שאינו שותפו אבל אם לא אמר לו לא פליג ולא מעכב כולו לעצמו אלא בין שניהם יהיה דשפיר עבד דמסר נפשיה אעיסקא דתרווייהו הואיל והוא שותף עמו אורחיה למטרח אכוליה עיסקא אף על גב דאין חברו יכול להציל דכיון דהיה שותפו לא מצי למימר ליה מהפקירא קא זכינא כל זמן שלא הודיעו אבל לאיניש דעלמא שלא היה שותפו שאין דרך לטרוח בעבורו אפילו לא הודיעו מצי למימר אנא מהפקירא קא זכינא כיון דאין יכולים להציל כלל. ע"כ. וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו ואם היה שותף והציל עד כדי חלקו כגון שותף חולק שלא לדעת חברו הילכך אם אמר לעצמי אני מציל מפליג פליג והציל לעצמו ואם לא אמר לא פליג והציל לאמצע כדרמי בר חמא ואף על גב דאינם יכולים להציל ולא מצי אמר אנא מהפקירא קא זכינא דכיון דאיהו מיהת יכול להציל הוא שהרי הציל אף על גב דשותפו אינו יכול להציל לא הוי יאוש דשותף כל כמה דלא פליג כיד שותפו דמי וכל זמן שאחד מהן יכול להציל אפילו אידך נמי דאינו יכול להציל מסתמא לא מייאש דסמכא דעתיה דמציל שותפיה ופליג בהדיה. ע"כ. וזה לשון הרב המאירי ז"ל היו שותפין בסחורה והציל אחד מהן חלקו אפילו היה האחר יכול להציל חלקו בריוח אם אמר לעצמי אני מציל הציל לחלקו שכל שבסכנה זו שותף חולק שלא מדעת חברו ואם לא אמר כן לא הציל אלא לאמצע. וכן הדין אפילו לא היה האחר יכול להציל כלל שאין אומרים לשותף מהפקירא זכינא עד שיודיעו וכן יראה לי בשלא היה השותף שם. ויש חולקין בשני אלו. ע"כ.

    רבא אמר הכא בפועל וכו' ושכרו אותו לכך שיעזור להם אם יצטרכו לעזור מן הליסטים והוי כמו ששכרו אותו ללקט מציאות שמציאותו לבעל הבית דלא הדר ביה ידו של בעל הכית הוא וכי מציל מיהדר הדר ביה. הראב"ד ז"ל.

    וכדרב פירוש אפילו רב דאמר פועל יכול לחזור בו וכו' ולא מפסיד בחזרה מידי אתי שפיר שבמציל סתם מציל לבעל הבית כל כמה דלא הדר ביה כיד בעל הבית דמי וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא וכל שכן לרבי דוסא דאית ליה בפרק האומנין דאם חוזר בו ידו על התחתונה כשמציל סתם מציל לבעל הבית דכיד בעל הבית הוי טפי לדידיה מלרב ולרבותא נקט וכדרב. הרא"ש ז"ל. וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו היה פועל נשכר לכל בני השיירא והציל מהו ופשוט לך כרבא דאוקמא לברייתא בפועל וכדרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו ואפילו בחצי היום ואם אמר לעצמי אני מציל גלי אדעתיה דהדר ביה והציל לעצמו ודוקא כשאין הבעלים יכולים להציל דמצי אמר מהפקירא קא זכינא. לא אמר לא הדר ביה והציל לאמצע לכל בני השיירא ואף על גב דאין יכולים להציל ודוקא בשאמרו לו עשה עמנו מלאכה אבל שכרוהו למלאכה אחת ידועה מציאתו לעצמו. רב אשי אמר ביכולין להציל על ידי הדחק וכשאמר לעצמי אני מציל ואינהו לא אצילו אסוחי אסחי דעתייהו ואי לא אמר מצי אמרי ליה אי אמרת לן הוינן מצלינן בהדך והשתא סברינן דאדעתא דידן נמי הצלת. הראב"ד ז"ל. וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו רב אשי אמר כשיכולין להציל על ידי הדחק הילכך אי לא אמר לעצמי אני מציל אמרינן ליה אי אמרת לן הוה מסרינן נפשין ומאי הציל לאמצע דשקיל כל חד מינייהו ממונא דנפשיה ואי אמר ויתיבו אינהו ושתקו אסוחי אסחי דעתייהו מיניה אבל ביכולים להציל שלא על ידי הדחק אף על גב דאמר נמי לעצמי אני מציל הציל לאמצע ואי דאינן יכולין להציל כלל אף על גב דלא אמר נמי לעצמי אני מציל הציל לעצמו. והני אוקמתא כולהו לענין דינא הלכתא נינהו ולא פליגי אהדדי אלא מר משמע ליה לאוקמה בהדא מילתא ומר משמע ליה לאוקמה במילתא אחריתי ולא פליגי. ע"כ.

    תוספתא שיירא שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו משום פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו כלומר חלקו מחול ואינו נותן כלל במכס אם המחילה גדולה כשיעור חלקו כיון שהזכירוהו בפירוש. וצריך עיון אמאי לא קתני ואם אמרו לפלוני מחלנו דמשום פלוני מחלנו משמע לכבוד פלוני אנו מוחלין לכלם. וי"ל כיון דלא אמרו משום פלוני מחלנו לכם שמע מינה לו לבדו מוחלין כדי להרויח מתכוונין ולא לכבוד בעלמא. ה"ר יהונתן ז"ל. וזה לשון הרב המאירי ז"ל ואם אמרו משום פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו. ופירוש הדברים משום פלוני מחלנו מה שמחלנו ולא לאחרים הא אם אמרו לכבוד פלוני מחלנו הודעת הדברים שלכבודו מחלו לכולם ומחלו לאמצע. ע"כ. מתניתין הגוזל שדה מחברו ראובן שגזל שדה משמעון ונטלוה מסיקין מראובן ובא שמעון לפני בית דין וצועק עליו קמשמע לן משנתנו שאם כשנטלוה האנסין לא נתכוונו להזיק לראובן לבדו אלא כל שדות בני העיר כאחת אונסין וגוזלין אומר לו הרי שלך לפניך כלומר מצי למימר ליה אפילו לא הייתי גוזלך היית מפסיד שדך כמו שהפסידו האחרים שאף על פי שלא יאמר לו הרי שלך לפניך במטלטלין כגון שגזל ממנו פרה ונטלו מסיקין כל פרות שבעיר לא אמרינן בכהאי גוונא הרי שלך לפניך אלא ודאי חייבין בכל אונסין שבעולם לא דמי דהתם בפרה כיון דמטלטלי היא ופרה נגזלת דין הוא דליחייב אף על פי שמכת מדינה היא משום דמצי למימר הייתי יכול להבריחה אם החזרת אותה לי אבל בקרקע דקיימא לן קרקע אינה נגזלת וההפסד שוה הוא לכל בני המדינה דין הוא שיאמר לו הרי שלך לפניך. ואם מחמת הגזלן מפרש בגמרא לא תימא דוקא בשלא גזל אלא שדות של גזלן הוא דמחייב לשלם לגזול דמי שדהו שאם לא גזלו תחילה לא היה מפסיד עכשיו שדהו והא מרישא שמעינן דתנן מכת מדינה הא לאו מכת מדינה לא אלא על דין אחר בא להודיענו שאם אנסוהו גויים להראות את שדותיו ובא זה הגזלן והראה שדה של שמעון עם שדותיו אינו יכול לומר לו מאי עבדי לך ומאי גזלי לך שהרי לא שלחתי בו יד קא משמע לן משנתנו דמחייב כאלו עשה מעשה דמי ואף על גב דקיימא לן דקרקע אינה נגזלת בכי האי גוונא שנטלוה מסיקין שאין יכול להכנס בה נגזלת ונגזלת דכמו שחפר בה בורות שיחין ומערות שהזיקה והוציאה מן העולם דמי דבה היא ודאי נגזלת ולא מצי אמר ליה הרי שלך לפניך שהרי על ידו הפסידה אבל שטפה נהר לאו על ידו הפסידה והבעלים עצמן לא היו יכולים להצילה משום הכי מצי אמר ליה הרי שלך לפניך כיון דקיימא לן דקרקע אינה נגזלת דאי הוה סבירא לן דקרקע נגזלת אפילו שטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחרת במקומה כדין פרה שגזלה ושטפה נהר דאמרינן מזליה גרם. ה"ר יהונתן ז"ל. וזה לשון הרב המאירי ז"ל הגוזל שדה מחברו ונטלוה מסיקין מיד הגזלן אם מכת מדינה הוא שלא נתכוונו האונסין לגזול את של זה לבדו אומר הרי שלך לפניך שאף אם היה ברשותך אירע לה כן ובמטלטלין אפילו אנסו של כל בני העיר אומר הנגזל אני הייתי מבריח אותם מן האנסין ואם מחמת הגזלן כגון שלא נטלו אלא את של נגזל או אחרים עמו שהן כיוצא בו באיזה אונס כל זמן שאם היתה ביד הנגזל לא היתה נגזלת הימנו חייב להעמיד לו שדה. שטפה נהר וכן נשרפה באש של שמים וכיוצא בו מאונסין הבאין מאליהן שלא מחמת הגזלן אומר לו הרי שלך לפניך שהרי קרקע בחזקת בעליה עומדת ואין אחריות אונסין על הגזלן במטלטלים ועבדים אלא באונסין הבאים מחמת גזלן כמו שביארנו. ע"כ. פירש הרמ"ה ז"ל דהכי פירושא דמתניתא הגוזל שדה ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא שנטלו רוב שדות בני העיר אומר לו הרי שלך לפניך הא לאו מכת מדינה היא כגון שלא נטלו אלא שדותיו של גזלן זה או של מיעוט בני העיר חייב להעמיד לו שדה כדדייק בגמרא בהדיא. ומפרש בירושלמי קנס הוא שקנסו חכמים בגזלן מכלל דבעלמא דלאו בגזלן כיון דקרקע אינה נגזלת אומר לו הרי שלך לפניך. ואם מחמת הגזלן כלומר ואם מחמת הגזלן דמעיקרא אף על גב דהויא מכת מדינה נמי כיון דאיכא מיעוטא דלא איתנוס ולא אנסוה להאי ארעא דנגזל אלא מחמתיה דגזלן כגון דאנסוהו לאחוויי כולהו ארעתיה ואחוי נמי הא בהדייהו חייב להעמיד לו שדה. שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך. ע"כ. ועוד האריך לקמן בגמרא כמו שתמצא כתוב להלן. גמרא מאן דתני מסיקין לא משתבש הכא לא בעי מאן דתני הכי מאי טעמא לא תני הכי וכן בכל התלמוד אין מדקדק כך אלא בפרק קמא דעבודה זרה וביצה פרק בתרא. תוספות שאנץ.

    יחסניניה סקאה פירש רש"י ז"ל סקאה ארבה וכו' וגזלן קורא מסיק במתניתא אבל אינו גובאי ממש דאם כן מאי אם מחמת הגזלן וכי אין הארבה אוכל אלא שדות של אדם אחד. הרא"ש ז"ל.

    2 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 116b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמרא לא צריכא דאחוי וכו' ולפ"ז הא דנקט במתני' האי דינא בגזלן לאו דוקא אלא ה"ה באינש דעלמא נמי חייב בכה"ג כדמוכח כולה שמעתיה דלקמן אלא נראה דנקט גזלן לרבותא דאינש דעלמא המראה בשל אחרים פשיטא דחייב שהרי נתכוון להזיק בדבר זה אבל הכא שזה הגזלן היה מחזיק באותה השדה בחזקת שהיא שלו וכשמראה עליה אח"כ היינו ג"כ כאילו היא שלו וא"כ לא נתכוון להזיק באמירה זו וקמ"ל דאפ"ה חייב ועפ"ז יש ליישב קצת מאי דקשיא לי לגירסת הספרים דגרסי הכא כגון שאנסוהו עכו"ם ואחוי וכו' כמ"ש התוס' והיא גרסת הרי"ף וקשה כיון שזה הדין לא נזכר במשנה בפי' אלא מיתורא שמעינן ליה וא"כ מנ"ל דבאנסוהו מיירי דלמא דוקא במראה מעצמו מחייב מתני' אבל לא באנסוהו אבל לפמ"ש א"ש משום דלגירסא זו לא משמע להו רבותא בגזלן המראה מעצמו טפי מבאינש אחרינא ומש"ה אוקמוה באנסוהו דבכה"ג ודאי איכא רבותא בגזלן דאף על גב שמחזיק בשדה זו כאילו היא שלו וא"כ כשאנסוהו על שאר שדותיו הרי גם זו השדה ג"כ בכלל האונס כיון שראוהו מחזיק בה ולית ליה לאשתמוטי וקמ"ל דאפ"ה חייב וכ"ש באינש דעלמא דאע"ג שאנסוהו אית ליה לאשתמוטי ולומר איני יודע כ"ז נ"ל לכאורה ויש להביא ראיה מסברת הקדמונים אלא דמלשון רש"י שכתב והראה להם טלו קרקע זו של פלוני לא משמע כן ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 116b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' להביא כרוב וכו' עיין יבמות דף קו ע"א תוד"ה אין לו:

    רש"י ד"ה דורמסקנין עיין בברכות לט ע"א ברש"י ד"ה דורמסקין:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 116b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 116, Amud Bet, about 465 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “להביא כרוב ודורמסקנין לחולה, והלך ומצאו שמת…”

    2. Segment 212 words

      Opens “א"ל מי דמי?! התם עביד שליח שליחותיה,…”

    3. Segment 316 words

      Opens “ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר, ועמד עליה…”

    4. Segment 413 words

      Opens “ואם שכרו תייר ההולך לפניהם מחשבין אף…”

    5. Segment 528 words

      Opens “רשאין החמרין להתנות שכל מי שיאבד לו…”

    6. Segment 620 words

      Opens “פשיטא! לא צריכא, דאית ליה חמרא אחרינא.…”

    7. Segment 722 words

      Opens “ת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים; עמד עליה…”

    8. Segment 829 words

      Opens “ורשאין הספנים להתנות, שכל מי שאבדה לו…”

    9. Segment 923 words

      Opens “פשיטא! לא צריכא, דבניסן מרחקי חד אשלא,…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “היכי דמי? אי דיכול להציל, אפילו סיפא…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “אמר רמי בר חמא: הכא בשותפין עסקינן,…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “רבא אמר: הכא בפועלין עסקינן, וכרב דאמר…”

      Named: רב דאמר, רבא.

    14. Segment 1426 words

      Opens “וכמה דלא הדר ביה כברשותיה דבעל הבית…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “רב אשי אמר: כשיכול להציל ע"י הדחק.…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1623 words

      Opens “מתני׳ הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין, אם…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “גמ׳ אמר רב נחמן בר יצחק: מאן…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    18. Segment 1814 words

      Opens “ומאן דתני ״מסיקין״ לא משתבש, דכתיב: (דברים…”

    19. Segment 1926 words

      Opens “אם מחמת הגזלן חייב. היכי דמי? אילימא…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “לא צריכא, דאחוי אחוויי. לישנא אחרינא: הב"ע…”

    21. Segment 2142 words

      Opens “ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש…”

      Named: רב נחמן, רב יוסף, רב הונא בר חייא.

    22. Segment 2227 words

      Opens “א"ל מתניתין היא, דתנן: אם מחמת הגזלן…”

      Named: רב יוסף, רב הונא בר חייא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Kamma 116b · Segment 21 — “…נחמן לשלומי. יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 116b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026