Talmud Builders

    Bava Kamma 71a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 71a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and even so, since the thief transfers ownership to the purchaser in this manner, it is considered a valid sale, and he is required to pay the fourfold or fivefold payment.

    2§ The mishna teaches: If one stole an animal and slaughtered it on Yom Kippur he pays the fourfold or fivefold payment. The Sages say, questioning this ruling: Why is he liable to pay it? Although there is no penalty of execution for slaughtering on Yom Kippur, nevertheless there is the penalty of lashes; and we maintain that one is not sentenced to be flogged and obligated to pay for the same act.

    3The Sages say in response: In accordance with whose opinion is this mishna taught? It is taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: One is sentenced to be flogged and obligated to pay for the same action.

    4The Gemara asks: If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, then even if he slaughtered the animal on Shabbat, which is a capital offense, he should be obligated to pay the fourfold or fivefold payment, whereas the mishna (74b) states that in this case he is exempt. And if you would say that Rabbi Meir holds that one is sentenced to be flogged and obligated to pay for the same act, but he does not hold that one is sentenced to the death penalty and obligated to pay for the same act, this is incorrect.

    5And is it correct to say that Rabbi Meir does not maintain that one can be sentenced to the death penalty and to pay for the same act? But isn’t it taught in a baraita : If one stole an animal and slaughtered it on Shabbat, or if he stole an animal and slaughtered it for idol worship, or if he stole an ox that is sentenced to be stoned, from which it is prohibited to derive any benefit, and he slaughtered it, he pays the fourfold or fivefold payment; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis exempt him from this payment. Apparently Rabbi Meir maintains that one can be held liable for monetary payment and for capital punishment for the same act, e.g., slaughtering on Shabbat or slaughtering for idol worship.

    6The Sages say in response: Stand apart from this baraita , i.e., this baraita should not be understood in a straightforward manner, as it was stated concerning it: Rabbi Ya’akov says that Rabbi Yoḥanan says, and some say it was Rabbi Yirmeya who says that Rabbi Shimon ben Lakish says, and Rabbi Avin and Rabbi Ela and the entire group of disciples of Rabbi Yoḥanan also say in the name of Rabbi Yoḥanan: The baraita is speaking of a thief who slaughters the stolen animal through the agency of another person, i.e., he instructed another to slaughter it, and that agent did so on Shabbat or for idolatrous purposes. The thief pays the fourfold or fivefold payment because he himself did not commit a capital offense.

    7The Gemara asks: How can it be that a thief is liable to pay the fourfold or fivefold payment if another person slaughters the stolen animal for him? But is it so that this one sins and that one becomes liable?

    8The Gemara provides several reasons why in the case of fourfold or fivefold payment it is possible for the thief to be liable for another’s actions. Rava said: It is different here, as the verse states: “And slaughter it or sell it” (Exodus 21:37), thereby juxtaposing the two acts of slaughtering and selling. It is derived that just as there is liability for the fourfold or fivefold payment through selling, which by definition is performed by means of another party, so too, there is liability for slaughtering when it is performed by means of another party.

    9The school of Rabbi Yishmael teaches: The word “or” in the phrase: “And slaughter it or sell it,” serves to include a case in which the agent slaughters or sells the animal at the behest of the thief. The school of Ḥizkiyya teaches: The separate word “for” [ taḥat ] in the phrase: “He shall pay five oxen for an ox, and four sheep for a sheep,” which could have been avoided by using the mere prefix of the letter beit , serves to include a case in which the agent slaughters the animal on behalf of the thief.

    10Mar Zutra objects to this explanation of the baraita : Is there anything with regard to which if one performs it himself he is not liable, and if his agent performs it on his behalf one is liable? How is it possible for an agent to have more power than the one who appointed him? Can it be that if the thief himself slaughtered the animal on Shabbat he would be exempt, whereas if he has it slaughtered by another he is liable?

    11Rav Ashi said to him: There, in the case of the thief who slaughters a stolen animal on Shabbat, it is not because he is not liable that he does not pay the fourfold or fivefold payment; rather, he is liable but he is excused from payment because he receives the greater of the two punishments, i.e., execution, for desecrating Shabbat. When he appoints an agent he has no liability for desecrating Shabbat, and therefore he pays for the slaughter.

    12The Gemara asks: But if the baraita is speaking about a thief who slaughters through the agency of another person, what is the reason of the Rabbis, who exempt the thief from payment? The thief did not himself do any act for which he is liable to receive the death penalty.

    13The Sages say in explanation: Who are these Rabbis of the baraita ? It is Rabbi Shimon, who said: The legal status of an act of slaughter that is not fit for accomplishing its full ritual purpose is not considered an act of slaughter. Since slaughtering on Shabbat or slaughtering for idolatrous purposes does not render the meat fit for consumption, Rabbi Shimon rules that there is no liability for the fourfold or fivefold payment.

    14The Sages say, questioning this explanation: Granted, slaughtering for idol worship and slaughtering an ox that is sentenced to be stoned are cases of slaughter that is not fit, as in both of these cases it is prohibited to derive any benefit from the animal’s flesh. But slaughtering on Shabbat is a fit slaughter. As we learned in a mishna ( Ḥullin 14a): In the case of one who slaughters an animal on Shabbat or on Yom Kippur, although he is liable to receive the death penalty for desecrating Shabbat, his slaughter is valid and the meat may be eaten.

    15The Sages say in response: Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar, who disagrees with that mishna and prohibits eating the meat of an animal slaughtered on Shabbat.

    16As we learned in a mishna ( Terumot 2:3): In the case of one who cooks food on Shabbat, if he acted unwittingly he may eat the food, but if he acted intentionally he may not eat it; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he acted unwittingly he may eat the food only upon the conclusion of Shabbat, and if he acted intentionally he may not eat it ever, although others may partake of it.

    17Rabbi Yoḥanan HaSandlar says: If he cooked the food unwittingly it may be eaten upon the conclusion of Shabbat by others only, but not by him; and if he acted intentionally it may not be eaten ever, neither by him nor by others. Slaughter, like cooking, is a desecration of Shabbat that entails the death penalty. It follows that Rabbi Yoḥanan HaSandlar maintains that the meat of an animal intentionally slaughtered on Shabbat may never be eaten. If so, this is a slaughter that does not render the meat fit for consumption, and therefore according to the opinion of Rabbi Shimon there is no fourfold or fivefold payment.

    18The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar? The Gemara explains: This is as Rabbi Ḥiyya taught at the entrance to the house of the Nasi . It is written: “And you shall observe Shabbat, for it is holy [ kodesh ] to you; one who profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14). Just as it is prohibited to eat a sacred item consecrated to the Temple [ kodesh ], so too is it prohibited to eat food produced though action that desecrates Shabbat.

    19The Gemara asks: If so, perhaps the analogy should be extended: Just as it is prohibited to derive benefit from a sacred item, so too should it be prohibited to derive benefit from a product of an action that desecrates Shabbat. The Gemara answers: The verse states: “It is holy to you” (Exodus 31:14), indicating that it shall be yours for deriving benefit. Although food cooked on Shabbat may not be eaten, it is permitted to benefit from it in other ways.

    20The Gemara further asks: Based on the analogy between a sacred item and the product of an action that desecrates Shabbat, one might have thought that even if the action were performed unwittingly it should be prohibited to consume the product, like a sacred item. To counter this, the verse states: “One who profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), indicating that it is with regard to one who desecrates Shabbat intentionally that I said this analogy to you, as the verse clearly is referring to one who is liable to receive the death penalty, but not one who desecrates Shabbat unwittingly, who is not executed.

    21The Gemara comments: Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to this matter. One said that the product of an action that constitutes a desecration of Shabbat is forbidden by Torah law, and one said that the product of an action that constitutes a desecration of Shabbat is forbidden by rabbinic law.

    22The Gemara elaborates: The one who says it is forbidden by Torah law explains as we said, that the prohibition is based on the verse as interpreted by Rabbi Ḥiyya. And the one who says it is forbidden by rabbinic law would say that the verse states: “It is holy,” from which he infers: It, the day itself, is holy but the products of its prohibited actions are not holy, and therefore they are not compared to sacred items and may be eaten by Torah law.

    23The Gemara asks: Granted, according to the one who said that products of a prohibited act are prohibited by Torah law, it is for

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אפי' הכיכי יהיב לה חייל עליה דטלה איסור אתנן הכא נמי כו':

    מלקות איכאמשום לאו:

    ר' מאיר היאבמסכת מכות (דף ד.) מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין:

    גנב וטבח בשבתואע"ג דאיכא חיוב מיתה:

    גנב שור הנסקלאע"ג דאיסורי הנאה הוא חייב וכדתני לקמן טעמא:

    וכישליח חוטא ושולח מתחייב בתשלומי ד' וה' והא קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה במסכת קדושין (דף מב:):

    אין מכירהאלא בשנים מוכר ולוקח:

    התםכי עביד איהו דפטרה ליה לאו משום דלא מיחייב אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:

    ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה כו'כדתנן בפרקין רבי שמעון פוטר בשני אלו:

    בשלמא ע"ז ושור הנסקלאיסורי הנאה נינהו דאמר במסכת ע"ז (דף נד.) אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה:

    בשוגג יאכלאפי' הוא עצמו ואפילו בו ביום:

    במזיד לא יאכלבו ביום והוא הדין לאחרים ואיידי דתנא רישא בדידיה תנא נמי סיפא בדידיה והכי איבעי לן לפרושי בהכל שוחטין:

    רבי יהודה אומר בשוגג יאכלהוא בעצמו למוצאי שבת ובו ביום לא הוא ולא אחרים ואיידי דבעי למיתנא סיפא בדידיה תנא נמי ברישא בדידיה:

    במזיד לא יאכלהוא עולמית אבל אחרים אוכלים:

    בדר' יוחנן הסנדלרגרסינן יאכל:

    יכול אפי' בשוגגיאסר באכילה:

    במזיד אמרתי לךקודש הוא היכא דשייך דין מיתה ולא בשוגג:

    מעשה שבת דאורייתאאסורין באכילה:

    בבא קמא 71 עמוד א

    1אפילו הכי כיון דקא מקני ליה בהכי הויא מכירה.

    2גנב וטבח ביום הכפורים וכו'. אמרי: אמאי? נהי דקטלא ליכא, מלקות מיהא איכא וקי"ל דאינו לוקה ומשלם!

    3אמרי: הא מני ר"מ היא, דאמר: לוקה ומשלם.

    4אי ר"מ אפילו טבח בשבת! וכי תימא: לוקה ומשלם אית ליה, מת ומשלם לית ליה;׃

    5ולא?! והתניא: גנב וטבח בשבת; גנב וטבח לע"ז גנב שור הנסקל וטבחו משלם ארבעה וחמשה, דברי ר"מ וחכמים פוטרין!

    6אמרי: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה: א"ר יעקב א"ר יוחנן, ואמרי לה א"ר ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש, רבי אבין ורבי אלעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי: בטובח ע"י אחר.

    7וכי זה חוטא וזה מתחייב?!

    8אמר רבא: שאני הכא, דאמר קרא: ״(שמות כא״, לז) ״וטבחו ומכרו״ מה מכירה ע"י אחר, אף טביחה ע"י אחר.

    9דבי ר' ישמעאל תנא: ״או״ לרבות את השליח. דבי חזקיה תנא: ״תחת״ לרבות את השליח.

    10מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי דאילו עביד איהו לא מיחייב, ועביד שליח ומיחייב?

    11א"ל רב אשי: התם לאו משום דלא מיחייב הוא, אלא דקם ליה בדרבה מיניה.

    12ואי בטובח על ידי אחר, מ"ט דרבנן דפטרי?

    13אמרי: מאן חכמים ר"ש דאמר: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה.

    14אמרי: בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאינה ראויה היא; אלא שבת שחיטה ראויה היא! דתנן: השוחט בשבת וביום הכפורים, אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה!

    15אמרי: סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר.

    16דתנן: המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל; דברי ר"מ רבי יהודה אומר: בשוגג יאכל במוצאי שבת, במזיד לא יאכל עולמית.

    17רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים, ולא לו; במזיד לא יאכל עולמית, לא לו ולא לאחרים.

    18מ"ט דר' יוחנן הסנדלר? כדדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה: (שמות לא, יד) ״ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם״ מה קדש אסור באכילה, אף מעשה שבת אסורין באכילה.

    19אי מה קדש אסור בהנאה, אף מעשה שבת אסור בהנאה?! ת"ל ״לכם״ שלכם יהא.

    20יכול אפילו בשוגג? ת"ל (שמות לא, יד) ״מחלליה מות יומת״ במזיד אמרתי לך, ולא בשוגג.

    21פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: מעשה שבת דאורייתא, וחד אמר: מעשה שבת דרבנן.

    22מ"ד דאורייתא כדאמרן. ומ"ד דרבנן אמר קרא: ״קדש הוא״ הוא קדש, ואין מעשיו קדש.

    23בשלמא למ"ד דאוריית' אמטו׃

    Tosafot

    והא קי"ל דאין לוקה ומשלםהכי נמי פריך אמתניתין דאלו נערות (כתובת דף לב. ושם) ותימה דהא בקנס משמע דמודו כולי עלמא דלוקה ומשלם דילפינן ממוציא שם רע כמוכח בפ"ק דמוכת (דף ד. ושם) דהוי גמרינן בכל דוכתין ממוציא שם רע אי לאו דאיכא למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס וכדי רשעתו נוקי בשאר ממון דלאו קנס ודוחק לומר דרבנן פליגי אדרבי מאיר וסברי עדים זוממים קנסא הוא וכדי רשעתו בעדים זוממים כתיב למימרא דאפי' בקנס משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות וי"ל דודאי אי לאו דאיכא למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס הוה ילפינן בכל דוכתא דלוקה ומשלם והוה דרשינן כדי רשעתו לדרשה אחרת כדדרישנן באלו נערות אבל השתא דאיכא למפרך ומוקמי כדי רשעתו דאין לוקה ומשלם מהשתא ילפינן בכל דוכתין מהתם דאין עדים זוממים לוקין ומשלמין אפי' בשעה שהעידו שקר טבחו ומכרו דהוי קנס ומעדים זוממין ילפינן טפי ממוציא ש"ר דעיקר מלקות כתיב בהן ומלאו דחסימה דסמיך ליה ילפינן לכל המלקיות:

    בטובח ע"י אחרואם תאמר ולרבה דאמר בפרק אלו נערות (כתובות דף לד: ושם) דלרבי מאיר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאף ע"ג דמקטל משלם היכי הוה משני מתני' דאי כר"מ אפי' טובח בשבת נמי וי"ל דהוה מוקים מתני' בדלא אתרו ביה וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקיות שוגגין חייבין בתשלומין והכי משני רבה התם מתניתין דאלו נערות:

    או לרבות את השליחומאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות את השליח:

    בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאין ראויה היאהך סוגיא אתיא כמ"ד בהשוחט (חולין דף מ.) אדם אוסר דבר שאין שלו בעשה בה מעשה דפלוגתא דתנאי היא וא"ת והא אמר התם דאפילו למ"ד אדם אוסר הני מילי עובד כוכבים אבל ישראל לצעורי קמכוין ואכתי שחיטה ראויה היא וי"ל כשנתן רשות לשליח לשחוט כרצונו ואפי' לע"ז דאין שייך לומר לצעורי בעלים קמכוין שהשליח סבור שהוא של גנב:

    המבשל בשבתמפורש בפרק הניזקין (גיטין דף נג: ושם):

    מה קדש אסור אף מעשה שבת אסוריםוא"ת ולא ליכתוב לא קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וי"ל דאי מהתם ה"מ אפי' שוגג להכי איצטריך למיכתב הכא ולסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי לך ולא בשוגג:

    היא קדש ואין מעשיה קדשולא סגי דלא ליכתוב לא היא ולא קדש דמכל שתעבתי לך הוה אסרינן באכילה והכי איתא בהדיא בפרק כל הבשר (חולין דף קטו. ושם):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והא אין אדם לוקה ומשלם אמרי הא מני רבי מאיר הואאיכא למידק והא קנס הוא ובקנס משמע בריש פרק קמא דמכות (ד, א) דלכולי עלמא אית ליה לוקה ומשלם דתנן התם מעידין אנו באיש פלוני שחייב מאתים זוז לפלוני ונמצאו זוממין רבי מאיר אומר לוקין ומשלמין וחכמים אומרים משלמין ואינן לוקין ואמרינן עלה מה טעמא דרבי מאיר ואמרינן דיליף ממוציא שם רע דלוקה ומשלם ואקשינן מה למוציא שם רע שכן קנס ופרקה רבי מאיר סבר לה כרבי עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא דאלמא אי לאו דסבירא להו לרבנון דלא כרבי מאיר דעדים זוממין ממונא הוא ולא קנסא ילפינן ממוציא שם רע ומינה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דקנסא הוא לוקה ומשלם. ויש לומר דהתם לדבריו דרבי מאיר קאמרו ליה לדידן אפילו במקום קנס אינו לוקה ומשלם דכדי רשעתו כתיב (דברים כה, ב) משום רשעה אחרת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ובמוציא שם רע דגלי ביה קרא גלי הא בעלמא לא אלא לדידך אפילו תמצא לומר דילפינן ממוציא שם רע הני מילי במקום קנסא כמוציא שם רע אבל בעלמא לא ופריק דעדים זוממין נמי לדידיה קנסא הוא דסבר לה כרבי עקיבא.

    בטובח על ידי אחרוהא דלא כרבה דאמר בפרק אלו נערות (כתובות לד, ב) דלרבי מאיר מת ומשלם נמי אמרינן במקום קנס דחידושי הוא. ואם תאמר מתניתין לרבה כמאן דאי רבנן אינו לוקה ומשלם ואפילו ביום הכפורים נמי לא ואי כרבי מאיר ואפילו בשבת נמי לחייב. ויש לומר דמוקי לה כרבנן בשלא התרו בו וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ממונא משלמי וכדאמר נמי בפרק אלו נרות (לד, ב).

    המבשל בשבתכתבתיה בארוכה בפרק קמא דחולין (טו, א) בסייעתא דשמיא ועוד כתבתיה בפרק אלו נערות (כתובות לד, א), ודרך כלל מזיד דרבי מאיר כשוגג דר' יהודה ומזיד דר' יהודה כשוג דר' יוחנן הסנדלר.

    הא דאיפלגו רב אחא ורבינא במעשה שבת דאורייתא או דרבנןאליבא דר' יוחנן הסנדלר פליגי דאי לרבנן מעשה שבת מותרין, ויש בזה ע"א לריא"ף ז"ל בשבת פרק כירה (שבת לח, א) וכבר כתבתיה בפרק אלו נערות (כתובות לד, א) בסייעתא דשמיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 71a

    Bava Kamma 71a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 349 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אפי' הכי כי יהיב לה חייל עליה דטלה איסור אתנן הכא נמי כו':

    מלקות איכא משום לאו:

    ר' מאיר היא במסכת מכות (דף ד.) מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין:

    גנב וטבח בשבת ואע"ג דאיכא חיוב מיתה:

    גנב שור הנסקל אע"ג דאיסורי הנאה הוא חייב וכדתני לקמן טעמא:

    וכי שליח חוטא ושולח מתחייב בתשלומי ד' וה' והא קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה במסכת קדושין (דף מב:):

    אין מכירה אלא בשנים מוכר ולוקח:

    התם כי עביד איהו דפטרה ליה לאו משום דלא מיחייב אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 71a · Sefaria

    Tosafot

    והא קי"ל דאין לוקה ומשלם הכי נמי פריך אמתניתין דאלו נערות (כתובת דף לב. ושם) ותימה דהא בקנס משמע דמודו כולי עלמא דלוקה ומשלם דילפינן ממוציא שם רע כמוכח בפ"ק דמוכת (דף ד. ושם) דהוי גמרינן בכל דוכתין ממוציא שם רע אי לאו דאיכא למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס וכדי רשעתו נוקי בשאר ממון דלאו קנס ודוחק לומר דרבנן פליגי אדרבי מאיר וסברי עדים זוממים קנסא הוא וכדי רשעתו בעדים זוממים כתיב למימרא דאפי' בקנס משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות וי"ל דודאי אי לאו דאיכא למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס הוה ילפינן בכל דוכתא דלוקה ומשלם והוה דרשינן כדי רשעתו לדרשה אחרת כדדרישנן באלו נערות אבל השתא דאיכא למפרך ומוקמי כדי רשעתו דאין לוקה ומשלם מהשתא ילפינן בכל דוכתין מהתם דאין עדים זוממים לוקין ומשלמין אפי' בשעה שהעידו שקר טבחו ומכרו דהוי קנס ומעדים זוממין ילפינן טפי ממוציא ש"ר דעיקר מלקות כתיב בהן ומלאו דחסימה דסמיך ליה ילפינן לכל המלקיות:

    בטובח ע"י אחר ואם תאמר ולרבה דאמר בפרק אלו נערות (כתובות דף לד: ושם) דלרבי מאיר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאף ע"ג דמקטל משלם היכי הוה משני מתני' דאי כר"מ אפי' טובח בשבת נמי וי"ל דהוה מוקים מתני' בדלא אתרו ביה וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקיות שוגגין חייבין בתשלומין והכי משני רבה התם מתניתין דאלו נערות:

    או לרבות את השליח ומאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות את השליח:

    בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאין ראויה היא הך סוגיא אתיא כמ"ד בהשוחט (חולין דף מ.) אדם אוסר דבר שאין שלו בעשה בה מעשה דפלוגתא דתנאי היא וא"ת והא אמר התם דאפילו למ"ד אדם אוסר הני מילי עובד כוכבים אבל ישראל לצעורי קמכוין ואכתי שחיטה ראויה היא וי"ל כשנתן רשות לשליח לשחוט כרצונו ואפי' לע"ז דאין שייך לומר לצעורי בעלים קמכוין שהשליח סבור שהוא של גנב:

    המבשל בשבת מפורש בפרק הניזקין (גיטין דף נג: ושם):

    מה קדש אסור אף מעשה שבת אסורים וא"ת ולא ליכתוב לא קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וי"ל דאי מהתם ה"מ אפי' שוגג להכי איצטריך למיכתב הכא ולסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי לך ולא בשוגג:

    היא קדש ואין מעשיה קדש ולא סגי דלא ליכתוב לא היא ולא קדש דמכל שתעבתי לך הוה אסרינן באכילה והכי איתא בהדיא בפרק כל הבשר (חולין דף קטו. ושם):

    Tosafot on Bava Kamma 71a · Sefaria

    Rashba

    והא אין אדם לוקה ומשלם אמרי הא מני רבי מאיר הוא איכא למידק והא קנס הוא ובקנס משמע בריש פרק קמא דמכות (ד, א) דלכולי עלמא אית ליה לוקה ומשלם דתנן התם מעידין אנו באיש פלוני שחייב מאתים זוז לפלוני ונמצאו זוממין רבי מאיר אומר לוקין ומשלמין וחכמים אומרים משלמין ואינן לוקין ואמרינן עלה מה טעמא דרבי מאיר ואמרינן דיליף ממוציא שם רע דלוקה ומשלם ואקשינן מה למוציא שם רע שכן קנס ופרקה רבי מאיר סבר לה כרבי עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא דאלמא אי לאו דסבירא להו לרבנון דלא כרבי מאיר דעדים זוממין ממונא הוא ולא קנסא ילפינן ממוציא שם רע ומינה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דקנסא הוא לוקה ומשלם. ויש לומר דהתם לדבריו דרבי מאיר קאמרו ליה לדידן אפילו במקום קנס אינו לוקה ומשלם דכדי רשעתו כתיב (דברים כה, ב) משום רשעה אחרת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ובמוציא שם רע דגלי ביה קרא גלי הא בעלמא לא אלא לדידך אפילו תמצא לומר דילפינן ממוציא שם רע הני מילי במקום קנסא כמוציא שם רע אבל בעלמא לא ופריק דעדים זוממין נמי לדידיה קנסא הוא דסבר לה כרבי עקיבא.

    בטובח על ידי אחר והא דלא כרבה דאמר בפרק אלו נערות (כתובות לד, ב) דלרבי מאיר מת ומשלם נמי אמרינן במקום קנס דחידושי הוא. ואם תאמר מתניתין לרבה כמאן דאי רבנן אינו לוקה ומשלם ואפילו ביום הכפורים נמי לא ואי כרבי מאיר ואפילו בשבת נמי לחייב. ויש לומר דמוקי לה כרבנן בשלא התרו בו וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ממונא משלמי וכדאמר נמי בפרק אלו נרות (לד, ב).

    המבשל בשבת כתבתיה בארוכה בפרק קמא דחולין (טו, א) בסייעתא דשמיא ועוד כתבתיה בפרק אלו נערות (כתובות לד, א), ודרך כלל מזיד דרבי מאיר כשוגג דר' יהודה ומזיד דר' יהודה כשוג דר' יוחנן הסנדלר.

    הא דאיפלגו רב אחא ורבינא במעשה שבת דאורייתא או דרבנן אליבא דר' יוחנן הסנדלר פליגי דאי לרבנן מעשה שבת מותרין, ויש בזה ע"א לריא"ף ז"ל בשבת פרק כירה (שבת לח, א) וכבר כתבתיה בפרק אלו נערות (כתובות לד, א) בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Bava Kamma 71a · Sefaria

    Meiri

    גנב שור הראוי ליסקל וטבחו אם גנבו מבית הבעלים אין צריך לומר שהוא פטור שהרי אסור הוא בהנאה ואין כאן תשלומין אלא אף אם מסרו לשומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר וגנבו משם פטור שהרי משנגמר דינו אם החזירו אינו מוחזר ואין כאן דבר הגורם לממון ולא עוד אלא אף אם גנב קודם שנגמר דינו שאם החזירו מוחזר והרי עכשו מפסידו פטור שדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כמו שיתבאר:

    מי שטבח בשבת על ידי אחר אע"פ שהטובח חייב מיתה הואיל והוא מ"מ לא טבח ולא נתחייב מיתה משלם ואם מפני שנעשה על ידי אחר התורה רבתה טביחה על ידי אחר לחיוב תשלומין שנאמר או לרבות את השליח ואע"פ שאם עשאה הוא אינו חייב אין זה מפני שאין עליו חיוב אלא מפני שקם לו בגדולה הימנו:

    השוחט בשבת וביום הכפורים שלא לצורך חולה בשוגג אע"פ שאלו עשה כן במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה בין לשוחט עצמו בין לאחרים ומ"מ דוקא לערב הא ליומה אסורה בין לו בין לאחרים במזיד אסורה לשוחט לעולם ולאחרים מיהא מותרת לערב:

    המבשל בשבת שלא לצורך חולה דינו כדין שוחט ובשוגג אסורה ביומה לאחרים ומותרת לערב אף למבשל ובמזיד אסורה למבשל לעולם ודינים אלו אין זה מקומם ויש בהם קצת תנאים וכבר כתבנו הצורך בהם במסכת חולין פרק ראשון ולמדת מ"מ שמעשי שבת לא נאסרו מן התורה:

    Meiri on Bava Kamma 71a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה והא קי"ל דאין לוקה כו' דרבנן פליגי אדר"מ וסברי עדים זוממין קנסא הוא כו' עכ"ל הא ודאי דר"מ נמי ס"ל עדים זוממין קנסא הוא כדקאמר בהדיא התם סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא ולכך יליף ליה ממוציא שם רע אלא דר"ל דרבנן פליגי בהא אדר"מ דדרשי כדי רשעתו דכתיבי בעדים זוממין דהוי קנסא דאפילו בקנס דמשום רשעה אחת אתה מחייבו וק"ל:

    בד"ה בטובח ע"י אחר וא"ת ולרבה כו' היכי הוה משני מתני' דאי כר"מ אפי' טובח בשבת כו' עכ"ל דליכא לאוקמא מתני' טבח ביוה"כ משלם ד' וה' ככ"ע ובטובח ע"י אחר דא"כ אפילו טובח בשבת נמי דהא ת"ק דמתני' ס"ל שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אבל מדברי הרי"ף נראה דמתני' טבח ביוה"כ משלם ארבעה וחמשה מוקמינן לה בטבח על ידי אחר וכ"כ הרא"ש וכל הסוגיא דשמעתין אינה מוכחת כן וצ"ע:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 71a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    והא קיימא לן דאין לוקה ומשלם ותימה דהא בקנס משמע דמודו כולי עלמא דלוקה ומשלם וכו' ככתוב בתוספות. וי"ל כיון דכולהו לאוי הא דלוקין עליהן גמרינן מלאו דחסימה דסמיכה אארבעים יכנו דכתיב בעדים זוממין וכתיב כדי רשעתו במספר וכיון דעיקר מלקות ילפינן מהכא צריכין אנו להשוות כל חייבי מלקיות לדרשא דכדי רשעתו בין ממון בין קנס. לשון הרא"ש ז"ל.

    והרשב"א ז"ל פירש וז"ל וי"ל דהתם לדבריו דרבי מאיר קאמרי ליה לדידן אפילו במקום קנס אינו לוקה ומשלם כדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת וכו'. ובמוציא שם רע דגלי ביה קרא גלי הא בעלמא לא אלא לדידך אפילו תימצי לומר דילפינן ממוציא שם רע הני מילי במקום קנס כמוציא שם רע הא בעלמא לא. ופריק דעדים זוממין נמי לדידיה קנס הוא דסבר לה כרבי עקיבא. ע"כ. וזה לשון הר"ר ישעיה ז"ל הא מני רבי מאיר היא דאמר לוקה ומשלם דיליף לה בפרק קמא דמכות ממוציא שם רע ורבנן פליגי עליה וילפי מעדים זוממין דאין לוקה ומשלם. ותימה נהי דאית ליה לרבי מאיר לוקה ומשלם בקנס דיליף ממוציא שם רע לילף מעדים זוממין דממון מיהא אינו לוקה ומשלם. וכן קשה לרבנן נהי דילפינן מעדים זוממין דאין לוקה ומשלם לילף ממוציא שם רע דלוקה ומשלם קנס. ויש לומר דלרבנן ממוציא שם רע לא ילפינן שאר קנסות דמה למוציא שם רע דחידוש הוא דבדיבורא מחייב וכיון דלא ילפי מיניה ממילא יש להשוותו לממון ולמעטו מכדי רשעתו. וכן יש לומר לרבי מאיר דמשוה ממון וקנס ומכדי רשעתו ליכא למעט דאין לוקה ומשלם ממון דקסבר עדים זוממין קנסא נינהו וקנסא ליכא למעט דאין לוקה ומשלם דגלי רחמנא במוציא שם רע דמשלם והוא הדין כל קנסות ואם כן על כרחך כדי רשעתו מוקי לה במיתה ומלקות דלא מחייב תרתי. ע"כ.

    או לרבות את השליח דלא מיבעי או לחלק כרבי יאשיה ורבי יונתן דריש ליה מתחת. ונראה דמאו מכרו דריש דאו שה מוקי ליה לקמן לרבות כלאים. תלמידי הר"פ ז"ל. מאן חכמים רבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה דיליף בפרק אותו ואת בנו טביחה טביחה מוטבוח טבח והכן ורבי מאיר פליג עליה ואמר שמה שחיטה ויליף אותו ואת בנו אם שחט טרפה שחיטה שחיטה משחוטי חוץ ופריך ולילף מטביחה ומשני דנין שחיטה משחיטה ואין דנין שחיטה מטביחה. ותימה מכל מקום לענין ארבעה וחמשה אמאי לא יליף טביחה מטביחה ולא לחייב בשחיטה שאינה ראויה והכא משמע דלא מפטר אלא לרבי שמעון. ויש לומר דרבי מאיר משוה מדותיו דכיון דלגבי שחוטי חוץ שמה שחיטה הוא הדין בכל מקום. ואי קשיא מנא ליה למגמר שחיטה משחיטה ולומר בו אף גבי תשלומי ארבעה וחמשה ליגמר טביחה טביחה לומר דלא שמה שחיטה וליגמר אותו ואת בנו מינה. יש לומר כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי דנין שחיטה משחיטה דשניהן כתובין לאחר מתן תורה ואין דנין טביחה דלאחר מתן תורה וכו'. אך לרבי שמעון קשה אמאי יליף טביחה מטביחה מהאי טעמא הוה ליה למילף שחיטה משחיטה. ואומר ריב"א דפלוגתייהו תליא בפשטיה דקרא דאותו ואת בנו דרבי מאיר סבר עיקר קרא דאותו ואת בנו בקדשים הוא דכתיב דבפרשת קדשים הוא דכתיב ולכך יליף שחוטי קדשים מקדשים ומכל מקום אף בחולין הוא דכתיב ויליף חולין דהכא דוטבחו או מכרו מחולין דהתם ורבי שמעון סבר עיקר קרא דאותו ואת בנו בחולין הוא דכתיב ולכך לא יליף ליה משחוטי חוץ דקדשים נינהו אלא יליף וטבחו מטבוח טבח והכן דתרווייהו חולין נינהו וחולין דאותו ואת בנו מחולין דהכא וקדשים דאותו ואת בנו ממילא ידעינן להו דאין באותו ואת בנו. הרב רבי ישעיה ז"ל. עיין בתוספות להלן בדיבור המתחיל איסורי הנאה וכו'.

    בשלמא עבודה זרה ושור הנסקל שחיטה שאינה ראויה היא הך סוגיא אתיא כמאן דאמר בהשוחט אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו' כמו שכתוב בתוספות וכי אוקמא באומר בגמר זביחה הוא עובדה מצי למימר דמתניתין אתי כמאן דאמר אין אדם אוסר אלא לפי סברת המקשה מתרץ. ועוד דקיימא לן כמאן דאמר אדם אוסר. וא"ת והא אמרינן התם אפילו למאן דאמר אדם אוסר הני מילי גוי וכו' כמו שכתוב בתוספות. וי"ל דהיכא דגנבה לא שייך למימר הכי דהא סבור שלא ידעו הבעלים ולא שייך לצעוריה קמכוון במאי דסבור שלא ידעו הבעלים ומחביא ושוחט. הרשב"א ז"ל.

    אלא למאן דאמר דרבנן אמאי פטרי רבנן שמעינן מהא גנב ומכר וקבל דמים ולא משך לוקח את מקחו כיון דמדאורייתא מעות קונות אף על גב דתקינו רבנן דלא ליקנו מכירה הויא ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה מדאקשינן ולמאן דאמר מעשה שבת דרבנן מאי טעמא דרבנן דפטרי כיון דמדאורייתא שרי טביחה מעלייתא היא וליחייב עילוייה ומפרקינן כי קא פטרי רבנן אשארא ומטביחה נשמע למכירה דכל היכא דמדאורייתא הויא מכירה אף על גב דמדרבנן לא הויא מכירה מיחייב עילוייה ואף על גב דהני מילי לרבי שמעון נינהו דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה מדרבי שמעון נשמע לרבנן. פרטי הרמ"ה ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 71a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא וקי"ל דאין לוקה ומשלם כל הסוגיא היינו אליבא דר"י בפ' אלו נערות אבל לעולא דאמר כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי א"כ לא הוי מקשה הכא מידי ומיהו התוספות כתבו בפרק אלו נערות דעולא גופא לא קאמר אלא בג' מקומות ע"ש וכן משמע קצת בסמוך כמו שיבואר מיהו אכתי לא מיתוקמא הך סוגיא דשמעתין לאוקימתא דרבי יוחנן בפרק אלו נערות דמחלק בחייבי מלקות בין אתרו ביה ללא אתרו ביה וא"כ לפי זה שפיר הוי מצי לאוקמא מתני' דהכא נמי בדלא אתרו ביה ועיין מה שאכתוב בסמוך בלשון התוספות ד"ה בטובח ע"י אחר:

    בתוספות בד"ה והא קי"ל דאין לוקה ומשלם וכו' ותימא דהא בקנס משמע דמודו וכו' עכ"ל. וא"ל דהמקשה דהכא מקרן קא מקשה דקס"ד דמתניתין איירי אפילו אי גנב נמי ביוה"כ ובענין שגוף הגניבה נמי נעשית באיסור הוצאה וא"כ קשיא ליה דלפטור מקרן דממונא הוא וממילא שפטור נמי מד' וה' דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא ג' וד' אבל א"א לומר כן דא"כ תקשה ליה מרישא דמתני' דקתני גנב ומכר בשבת דחייב ואי ס"ד דהגנבה היתה באיסור הוצאה אמאי חייב אע"כ דגנב דמתני' איירי שגנב קודם שבת ויה"כ או בשבת ויה"כ ושלא ע"י איסור הוצאה וק"ל:

    בא"ד ודוחק לומר דרבנן פליגי וכו' עכ"ל פי' דרבנן נמי סברי דעדים זוממין קנסא הוא אלא דפליגי בסברא דר"מ סובר מדמצינו במש"ר דחייב מלקות וממון ע"כ אמרינן דדרשא דכדי רשעתו לא אתי למעט אלא מיתה ומלקות כדאיתא בפ' אלו נערות ורבנן סברי דאפ"ה דרשינן כדי רשעתו למלקות וממון ובשאר ממון דלאו קנס וכל זה הוא תירוץ הריצב"א בפ' אלו נערות ע"ש ושם נאריך אי"ה כי שם עיקר מקומו:

    בא"ד וי"ל דוודאי וכו' דבכל ענין אמרה תורה וכו' אפי' בשעה שהעידו שקר טבחו ומכרו וכו' עכ"ל. ואף על גב דבעדים זוממין כ"ע מודו דכדי רשעתו לא בא למעט תשלומין אלא מלקות כדאמרינן פרק אלו נערות בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין וא"כ דמימעטו ממלקות ממילא מחייבו כשטבחו ומכרו בשעה שהעידו מ"מ לק"מ דהא דאמרינן בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין היינו אותו תשלומין דמקיימינן בהו כאשר זמם ובכה"ג דוקא מימעטו ממלקות אבל כשהעדות אינו דבר ממון ולא נוכל לקיים כאשר זמם כגון שהעידו בבן גרושה וחלוצה וכה"ג אדרבא בפי' נתרבו למלקות ומימעטי מתשלומין כדאיתא פ' אלו נערות דכתיב כדי רשעתו וסמיך ליה ארבעים יכנו וע"כ המיעוט הוא כגון שבשעה שהעידו נתחייבו איזה ממון אחר ומינה מדייקו התוספות שפי' דממילא מימעט אפילו שאותו ממון אחר הוא קנס וק"ל:

    בגמרא א"ר יעקב אר"י וכו' בטובח ע"י אחר הא דלא מוקי לה ר"י כשמעתיה כגון דלא אתרו ביה היינו משום דלמסקנא אמרינן בפ' אלו נערות דבחייבי מיתות שוגגין ר"י גופא מודה דפטור ולא פליג אלא בחייבי מלקות שוגגין אלא דאכתי הוי מצי ר"י לאוקמי הך ברייתא כר"מ וס"ל לר"מ דמת ומשלם כסברת המקשה דהכא ואפ"ה א"ש מתניתין דהכא דמחייב ד' וה' בטבח ומכר ביה"כ בין לר"מ ובין לרבנן והיינו בדלא אתרו ביה. ועיין מה שכתבתי בזה בחידושי כתובות בפרק אלו נערות דלקושטא דמלתא לא ניחא ליה לר"י לומר דר"מ ס"ל מת ומשלם כמו שכתבתי שם באריכות בטוב טעם:

    בתוספות בד"ה בטובח ע"י אחר וא"ת ולרבה כו' וי"ל דהוי מוקי מתניתין בדלא אתרו ביה וכר"י כו' עס"ה. ולכאורה יש לתמוה דאם כן לפי זה הוי כולה סוגיא דשמעתין דהכא אליבא דר"ל לחוד וזה דוחק גדול דהא בכל דוכתא משמע דקי"ל כר"י לגבי ר"ל וכ"ש בהאי דהכא דרבה נמי על כרחך כר"י סבירא ליה כדמסקינן בפרק אלו נערות ובאמת שכן פסק הרמב"ם ז"ל בכמה דוכתי שחייבי מלקיות שוגגין חייבים בתשלומין בכל ענין לא שנא ממון לא שנא קנס. וכבר ראיתי בס' יש"ש בשמעתין שהאריך בהשגתו על לשון הרא"ש ז"ל דשמעתין וכתב שם ג"כ דהא דלא מוקמינן מתני' בדלא אתרו ביה היינו משום דלא קי"ל כוותיה דר' יוחנן בהא אלא כר"ל וכ"כ עוד בס' יש"ש בחולין בפ' אותו ואת בנו דין ז' וכתב שכן העלה בפ' אלו נערות דהלכה כר"ל בהא כיון דעולא ורבא ס"ל כוותיה כו' ע"ש ולע"ד יש לתמוה טובא על דבריו דמלבד שהוא נגד סוגית הש"ס ושיטת הרמב"ם והפוסקים כדפרישית אלא דיותר קשה במ"ש דעולא ורבא ס"ל כוותיה ומה ענין עולא אצל פלוגתא דר"י ור"ל דטעמא דעולא בפ' אלו נערות היינו מטעמא אחרינא דס"ל דממונא משלם מילקא לא לקי וכדמסקינן התם דעולא תחת תחת גמר וכ"ש לשיטת התוספות שם דדוקא בהנך תלת בנערה וחובל ובעדים זוממין ס"ל הכי וא"כ לפ"ז לעולם דשפיר סבר עולא כר"י דכ"ש בשוגג או במזיד ולא אתרו ביה כיון דליכא מלקות יש לחייבו בתשלומי ממון. וכן במ"ש דרבא סובר כר"ל וע"כ דכוונתו בהא דמפרש רבא התם טעמא דר"ל מג"ש דרשע רשע ובאמת אין זה ראיה כלל דשפיר מצינו למימר דרבא טעמא דר"ל קא מפרש וליה לא ס"ל והיינו כמ"ש התוספות שם דר"י גופא נמי ס"ל הך ג"ש דרשע רשע כמ"ש שם באריכות ובלא"ה נ"ל דאדרבא מסתברא טעמא דר"י בהא דהך ג"ש דרשע רשע היינו להקיש מלקות למיתה במזיד ואתרו ביה דמיקרי רשע למות משא"כ בשוגג או במזיד ולא אתרו ביה לא אשכחן דמיקרי רשע. ועוד אטו רבותא למיחשב גברי הא אשכחן נמי לאביי ורב פפא דמסקו התם בפרק אלו נערות דרבה דאמר חידוש הוא ע"כ כר"י ס"ל אלמא דאביי ור' פפא גופייהו נמי סברי כר"י וכמ"ש שם התוספות להדיא דאשכחן לרב פפא דסובר כרבה מדקאמר היתה לו פרה גנובה וטבחה בשבת כו' ע"ש ור' פפא בתראה הוי טפי מרבא והרא"ש ז"ל הביא הך מימרא דר"פ בר"פ הגוזל ומאכיל וכ' שם להדיא דר"פ כרבה דס"ל דבקנס אף על גב דמיקטל משלם וא"כ ע"כ ס"ל כר"י ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא אמאי שביק בשמעתין הך אוקימתא דר"י ולאוקמי מתניתין בדלא אתרו ביה. ויותר קשה על שיטת מהרש"ל ז"ל דאף למאי דמפרש כולה סוגיא דהכא אליבא דר"ל אכתי קשה טובא אהא דמקשה הש"ס לקמן הניחא למ"ד מעשה שבת דאורייתא אבל למ"ד מעשה שבת דרבנן אמאי פטרי רבנן ומאי קושיא והא שפיר מצינן למימר דהאי אמורא דס"ל מעשה שבת דרבנן מוקי להך ברייתא דטבח בשבת בטובח ע"י עצמו וס"ל כר"י וכרבה ומתניתין דחייב ביה"כ היינו בדלא אחרו ביה כרבנן. לכך נלע"ד ליישב כל הקושיות בענין אחר דלא כמהרש"ל דשפיר מיתוקמא סוגיא דשמעתין אפי' כר"י דהלכתא כוותיה והא דלא מוקי למתני' בדלא אתרו ביה היינו משום דא"כ תקשה סיפא דמתניתין דקתני גנב וטבח לעכו"ם פטור ואי בדלא אתרו ביה אמאי פטור הא לאו כל כמיניה לומר ששחט לשם עכו"ם אפילו אם אומר בפני עדים בפירוש ששוחט לעכו"ם נמי לא מהימן דאין אדם משים עצמו רשע והא דקאמר ששחט לשם עכו"ם היינו לפטור עצמו מתשלומי ד' וה' ואטו מי גרע משוחט בהמתו של חבירו לעכו"ם דלא מיתסר משום דאמרינן דלצעוריה קא מכוין וכ"ש הכא אע"כ דאיירי בדאתרו ביה וקיבל ההתראה דבכה"ג לכ"ע מיתסר דאין לך מומר גדול מזה כדמסקינן בפ' השוחט דף מ"א כנ"ל נכון ומוכרח. והשתא דאתינא להכי ממילא רווחא שמעתא ליישב שיטת הרא"ש ז"ל דשמעתין דמפ' למתני' בטובח ע"י אחר וכר"י הסנדלר והאריך מהרש"ל ז"ל בס' יש"ש והשיג על לשון הרא"ש ז"ל בתכלית האריכות והניח דבריו בתימא ע"ש וכ"כ מהרש"א ז"ל בחידושיו דסוגיא דשמעתין לא משמע כלשון הרא"ש ז"ל ע"ש. ובאמת שכן נראין הדברים למי שמעיין בהשקפה ראשונה בל' הרא"ש ז"ל ובסוגיא דשמעתין דמשמע דדוקא בברייתא דפליגי ר"מ ורבנן הוא דמוקמינן לה בטובח ע"י אחר משא"כ באוקימתא דמתניתין לכ"ע איירי בטובח ע"י עצמו וכר"מ דלוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה אבל למאי דפרישית א"ש טובא דכיון דקי"ל כרבה ור"פ דלר"מ בקנס דחידוש הוא אף על גב דמיקטל משלם א"כ ממילא אידחי לה הך אוקימתא דאמרינן מעיקרא דלר"מ לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ובדלא אתרו ביה נמי לא מצינן לאוקמי מטעמא דפרישית וכ"ש לפי מה שכתבתי דהרא"ש ז"ל בפ' הגוזל ומאכיל פסק להדיא דבקנס אף על גב דמיקטל משלם כרבה וכר"מ וא"כ לפ"ז תו לא מצינן כלל לאוקמא מתני' בטובח ע"י עצמו ומטעמא דקלב"מ דהא לא שייך בקנס קלב"מ אע"כ דמתני' נמי בטובח ע"י אחר איירי ומשום שחיטה שאינה ראויה כר"י הסנדלר וא"כ לפ"ז יפה כתב הרא"ש ז"ל דמסוגיא דשמעתין משמע ליה דהלכה כר"י הסנדלר וכמ"ש הטור בשמו בהלכות גניבה סי' שנ"א ובזה נתיישב מה שנתקשה מהרש"ל ז"ל בל' הטור ואין להאריך כאן והמבין יבין מדעתו. ומאי דקשיא ליה נמי למהרש"ל ז"ל על לשון הרא"ש דלמאי דמוקי למתניתין כר"י הסנדלר א"כ בטבח ביה"כ אמאי מחייב הא נמי שחיטה שאינה ראויה היא נלע"ד דלא קשה מידי דהא מאן דמפרש טעמא דר"י הסנדלר מדאורייתא הוא משום דכתיב קודש היא לכם אדרבה משמע דדוקא בשבת יש לאסור אבל לא ביה"כ דהא כתיב להדיא בהאי קרא מחלליה מות יומת אלמא דהיכא דלא שייך מיתה כגון ביה"כ לא שייך הך דרשא כדמסקינן האי טעמא גופא לענין למעט שוגג כיון דלא קרינן ביה מחלליה מות יומת וגם זה נ"ל ברור בשיטת הרא"ש ז"ל. אלא דאכתי מה שהקשה מהרש"ל ז"ל על הרא"ש הא ת"ק דמתניתין פליג אדר"ש וס"ל דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לכאורה ודאי קושיא אלימתא היא אלא דלפי מה שכתבתי דהרא"ש ז"ל לשיטתיה דסובר לגמרי כרבה וכר"פ דבקנס אף ע"ג דמיקטל משלם וא"כ ע"כ ליכא לאוקמי מתניתין כלל אלא בטובח ע"י אחר ומטעמא דשחיטה שאינה ראויה וא"כ לפ"ז ע"כ צריכין אנו לחלק ולומר דנהי דבשוחט ונמצא טריפה או חולין בעזרה פליג ת"ק אדר"ש היינו משום דס"ל דטריפה שחיטה ראויה מיקרי כיון שאין איסור מצד השחיטה אלא מצד אחר שנמצאת טריפה וחולין בעזרה אפשר דלאו דאורייתא ושחיטה ראויה מיקרי משא"כ בשחט בשבת ואליבא דר"י הסנדלר דאדרבה ע"י שחיטה גרועי מגרע לה לאוסרה באכילה עולמית מש"ה מודה ת"ק דשחיטה שאינה ראויה כי האי לא מיקרי שחיטה לענין ד' וה' ויש לי להאריך בזה ע"פ סוגייא דפ' אותו ואת בנו ופ' כיסוי הדם מל' התוס' שם אלא שאין להאריך יותר:

    בגמרא אמרי מאן חכמים ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה וכו' אין להקשות דהא אף למאי דקס"ד מעיקרא נמי צ"ל דחכמים כר"ש מדפטרי בגנב שור הנסקל די"ל דבשור הנסקל טעמא אחרינא איכא משום דאיסורי הנאה הוא ולאו דמרי' קטבח כסברת המקשן לקמן:

    תוספות בד"ה בשלמא עבודת כוכבים וכו' הך סוגיא אתי' כמ"ד בהשוחט אדם אוסר דבר שאינו שלו עכ"ל. משמע דאף אם נאמר דאיירי שהמשלח צוה להשליח לשוחטו לעכו"ם אפ"ה קרינן ביה דבר שאינו שלו כיון דקי"ל אין שליח לדבר עבירה וקשיא לי דבמס' עכו"ם דף נ"ג אמרינן ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה דכיון דגלי דעתיה דניחא ליה בההיא עבודת כוכבים עכו"ם שליחותיה דידיה קעביד א"כ מכ"ש הכא שעשאו שליח בפי' דיכול לאסור ושמא משמע להתוספו' דהכא לא איירי שצוה לשוחטו לשם עכו"ם וכן משמע מלשון תירוץ התוס' וצ"ע:

    2 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 71a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 71, Amud Aleph, about 349 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “אפילו הכי כיון דקא מקני ליה בהכי…”

    2. Segment 217 words

      Opens “גנב וטבח ביום הכפורים וכו'. אמרי: אמאי?…”

    3. Segment 38 words

      Opens “אמרי: הא מני ר"מ היא, דאמר: לוקה…”

    4. Segment 415 words

      Opens “אי ר"מ אפילו טבח בשבת! וכי תימא:…”

    5. Segment 519 words

      Opens “ולא?! והתניא: גנב וטבח בשבת; גנב וטבח…”

    6. Segment 633 words

      Opens “אמרי: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה:…”

      Named: רבי שמעון, רבי אבין, רבי אלעא, רבי יוחנן.

    7. Segment 75 words

      Opens “וכי זה חוטא וזה מתחייב?!…”

    8. Segment 819 words

      Opens “אמר רבא: שאני הכא, דאמר קרא: (שמות…”

      Named: רבא.

    9. Segment 915 words

      Opens “דבי ר' ישמעאל תנא: ״או״ לרבות את…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “א"ל רב אשי: התם לאו משום דלא…”

      Named: רב אשי, רבה.

    12. Segment 128 words

      Opens “ואי בטובח על ידי אחר, מ"ט דרבנן…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “אמרי: מאן חכמים ר"ש דאמר: שחיטה שאינה…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “אמרי: בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאינה…”

    15. Segment 156 words

      Opens “אמרי: סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר.…”

      Named: רבי יוחנן.

    16. Segment 1621 words

      Opens “דתנן: המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא…”

      Named: רבי יהודה.

    17. Segment 1719 words

      Opens “רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג יאכל למוצאי…”

      Named: רבי יוחנן.

    18. Segment 1829 words

      Opens “מ"ט דר' יוחנן הסנדלר? כדדריש רבי חייא…”

      Named: רבי חייא.

    19. Segment 1914 words

      Opens “אי מה קדש אסור בהנאה, אף מעשה…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “יכול אפילו בשוגג? ת"ל (שמות לא, יד)…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר:…”

      Named: רב אחא.

    22. Segment 2214 words

      Opens “מ"ד דאורייתא כדאמרן. ומ"ד דרבנן אמר קרא:…”

    23. Segment 234 words

      Opens “בשלמא למ"ד דאוריית' אמטו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Kamma 71a · Segment 6 — “אמרי: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה: א"ר יעקב…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Kamma 71a · Segment 21 — “פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: מעשה שבת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 71a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026