Talmud Builders

    Bava Kamma 51b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 51b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Shall we say that this baraita , which teaches that they are all liable, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds both liable for digging, and this baraita , which holds the latter liable, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold only the last one liable?

    2Rav Zevid said: Both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of the Rabbis. The way the first baraita accords with their opinion is that the Rabbis say that the last one is liable only where the first one did not make the pit of sufficient measurement to cause death, but dug less than ten handbreadths. But where the first one made a pit of sufficient measurement to cause death, such as in this case, where the first one dug ten handbreadths himself and it was subsequently deepened further by others, even the Rabbis concede that they are all liable.

    3The Gemara asks: But in the second baraita , where he plastered and cemented it, the first made a pit of sufficient measurement to cause death, and nevertheless, the baraita teaches that the last person is liable. They said in response: There it is referring to a case where the pit did not have fumes capable of leading to death, since it was very wide. And then the other came, and by narrowing it with plaster and cementing it, he added to it the characteristic of having fumes capable of leading to death.

    4There are those who say that this is what Rav Zevid said: Both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. This first baraita , which teaches: They are all liable, fits well with his opinion. That second baraita , which teaches: The last one alone is liable, is referring to a case where the pit did not have sufficient fumes in it that were capable of leading to either death or damage, and then another person came and by narrowing it with plaster and cementing it, he added to it the characteristic of having fumes capable of leading to both death and damage.

    5Elaborating on this subject, Rava says: With regard to one who placed a stone at the opening of a pit less than ten handbreadths deep and brings the pit to a depth of ten handbreadths by raising the ground next to the opening of the pit, we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis concerning whether only the second or both are responsible for damage caused.

    6The Gemara asks: Isn’t this obvious? This is precisely the case they are disputing, so what does Rava’s statement add to this? The Gemara answers: Lest you say that there is a distinction between a person deepening a pit at the bottom, in which case it is his lethal fumes that he caused that kill the animal, but if he added to the pit at the top, where it is not his lethal fumes that kill the animal, say that he would not be liable. Rava’s statement teaches us that the last one is liable, and this case is subject to dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis as to whether only the last one or both are liable.

    7Rava raises the following dilemma: If someone dug another handbreadth in a pit that was nine handbreadths deep, so that it reached a depth of ten handbreadths, and subsequently closed up that handbreadth inside the pit, or if he removed his stones that he had placed at the opening of the pit so that the depth of the pit was reduced to less than ten handbreadths, what is the halakha ? Do we say that what he did to increase the depth of the pit to ten handbreadths, he has removed, and restored the initial situation that existed before he dug the extra handbreadth, causing responsibility for damage to revert solely to the original digger?

    8Or perhaps, by closing it up, he removed the action of the first digger, since he has removed the ability of the pit to cause death? If so, it moves entirely into his possession and he now assumes full responsibility for the pit of nine handbreadths. The Gemara concludes: The question shall stand unresolved.

    9§ Rabba bar bar Ḥana says that Shmuel bar Marta says: With regard to a pit that is eight handbreadths deep and two handbreadths of it contain water, one is liable for it. What is the reason? Each handbreadth of water is like two handbreadths of dry space. Therefore, the pit is effectively ten handbreadths in depth and contains a sufficient quantity of lethal fumes to render its owner liable.

    10A dilemma was raised before the Sages: If a pit is nine handbreadths deep, and from that measurement, one handbreadth contains water, what is the halakha ? Is this case equivalent to the previous one? Do we say that since there is not as large a quantity of water as in the case stated by Rabba bar bar Ḥana, the pit does not have a sufficient quantity of lethal fumes to render the digger liable? Or perhaps it can be argued that since the pit is deeper than the one in the previous case, it does have lethal fumes, despite containing less water?

    11Similarly, the following question can be raised: What is the halakha if a pit is seven handbreadths deep and three of the handbreadths contain water? Do we say that since there is a much larger quantity of water in this case, it is equivalent to a pit of ten handbreadths and therefore has lethal fumes, or perhaps since it is not as deep, it does not have a sufficient quantity of lethal fumes to render the digger liable? The Gemara concludes: The question shall stand unresolved.

    12Rav Sheizevi asked the following question of Rabba: If one widened the opening of a pit that was already ten handbreadths deep, what is the halakha ? Rabba said to him: By doing so, he has actually reduced the lethal fumes and has not worsened the situation. Therefore, he should not be liable. Rav Sheizevi said to him: On the contrary, by widening the opening of the pit, he has brought the potential for damage closer to an animal that might fall inside.

    13Rather, Rav Ashi said concerning this question: Let us see: If the animal died because of the lethal fumes, the one who widened the pit should be exempt, since he reduced the lethal fumes. But if the animal died because of the impact, he should be liable, since he has brought the potential for damage closer to it. There are those who say that Rav Ashi said: Let us see: If the animal fell on that side that he widened, then his action has brought the potential for damage closer, and so he should be liable. But if the animal fell on the other side, he should bear no responsibility, since he reduced the lethal fumes.

    14It was stated: With regard to a pit whose depth is equal to its width, Rabba and Rav Yosef both say a ruling in the name of Rabba bar bar Ḥana, who says it in the name of Rabbi Mani, but each present it differently. One of them says: A pit always contains a quantity of lethal fumes sufficient for liability, unless its width is greater than its depth. Therefore, when they are equal, the digger is liable. And one says: A pit never contains a quantity of lethal fumes sufficient for liability, unless its depth is greater than its width. Consequently, when they are equal, the digger is exempt.

    15§ The mishna teaches that if the first partner passed by the pit and did not cover it, and then the second also passed by it and did not cover it, the second is liable. The Gemara asks: And from what point is the first exempt from responsibility for the pit? Rabba and Rav Yosef both say a ruling in the name of Rabba bar bar Ḥana, who says it in the name of Rabbi Mani, but each one presents it differently: One says: From the time he leaves the other partner using it, and one says: The first is absolved of responsibility only when he conveys to him his bucket, with which he will draw water from the pit.

    16The Gemara notes: This dispute is like a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : With regard to one who draws water from a cistern, and his friend comes and says to him: Leave me and I will draw water, once the first person leaves the second person while the second is using the cistern, the first is now exempt if he did not cover it. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The first person is not absolved of responsibility until the time when he conveys his bucket to the second person.

    17The Gemara clarifies the dispute: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Eliezer ben Ya’akov maintains that there is a legal concept of designation. According to this principle, a situation in which certain aspects were not initially clearly defined can become clarified retroactively after a certain action or event occurs. The halakha treats all the aspects as being clearly defined and identifiable from the outset.

    18In this case, the water is considered divided between the partners even before they draw it. When they do draw it, it is treated as if this one were filling from his part, the location of which has now been determined retroactively, and this one were filling from his part. Therefore, as long as the first partner has not conveyed his bucket to the second, he, as an owner of a defined part of the water, has not absolved himself of responsibility for the cistern. And by contrast, the Rabbis maintain that there is no designation and they both have the right to draw water from the cistern. Therefore, as soon as the second partner is left alone to draw water, he is responsible for the cistern and all the water it contains, even without conveying the bucket.

    19Ravina said: And in this regard, they follow their lines of reasoning in an analogous case, as we learned in a mishna ( Nedarim 45b): With regard to the case of partners that vowed not to derive any benefit from each other, it is prohibited for them to enter their jointly owned courtyard, as this would violate their vows. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: It is permitted for them to enter the courtyard, since this one enters into his portion of the courtyard and that one enters into his portion.

    20The Gemara explains: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Eliezer ben Ya’akov maintains that there is retroactive designation, and retroactively the section of the courtyard that each one enters becomes the portion that belongs to him. Therefore, this one enters his part, and that one enters his part. By contrast, the Rabbis maintain that there is no retroactive designation, and each portion of the courtyard belongs jointly to both.

    21§ Having mentioned this halakha concerning conveying a bucket to transfer responsibility for the pit, the Gemara cites that which Rabbi Elazar says: With regard to one who sells a cistern to another, once the seller conveys his bucket to the buyer for drawing water from the cistern, the buyer acquires the cistern. The Gemara asks: What are the circumstances? How does conveying the bucket serve to effect acquisition of the cistern? If he is acquiring the cistern by means of paying money, let him acquire it with money that he paid. If he is acquiring the cistern by means of taking possession, then let him acquire it by taking possession, which is accomplished by using it.

    22The Gemara answers: Actually, the case is where the cistern was acquired through taking possession, and in that case, the seller usually must say to him: Go, take possession, and thereby acquire it for yourself. And in this case, when he conveys his bucket to him, he is like one who says to him: Go, take possession, and thereby acquire it. Therefore, once he begins drawing water from the cistern, he has acquired it through taking possession.

    23The Gemara cites a related ruling: Rabbi Yehoshua ben Levi says: If one sells a house to another,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לימא האדקתני חייבין רבי היא דאמר לעיל גבי חופר בור תשעה הואיל ועבד בו שיעור נזקין דהוי שותף בנזקין והכא דעבדי קמאי שיעור מיתה הוו כולם שותפין בתשלומי מיתה:

    והאדקתני אחרון חייב וראשון פטור:

    רבנןדדייקי איש אחד ולא שנים:

    אפילו רבנן מודודכי כתיב מיעוטא אחופר בור ט' כתיב דליכא לחיוביה מן והמת יהיה לו דהא מסקנא דמילתא מן והמת יהיה לו נפקא לן דההוא דעבד שיעור מיתה מחייב ומיהו כולה מילתא לא מצינו למילף מינה דעיקר קרא לכדרבא אתא:

    רבנןדדייקי איש אחד ולא שנים:

    שלא היה בה הבל למיתהשהיתה רחבה הרבה מש"ה פטור אף בנזקין כדאמרינן איש אחד ולא שנים דהוה ליה כחופר בור ט' ובא אחר והשלימה לעשרה:

    הא והא רבידאילו רבנן כי היכי דפטרי חופר ט' מנזקין פטרי נמי הכא לקמאי:

    כגון שלא היה בו הבל לא למיתה ולא לנזקיןהלכך ראשון פטור אף בנזקין ואליבא דרב דאמר להבלו ולא לחבטו ואליבא דרבי אצטריך לשנויי שלא היה בו הבל אפי' לנזקין דאילו היה בו הבל לנזקין הוי ראשון שותף לנזקין ולשמואל דאמר אף על החבטה חייבה תורה מוקי לה במלא ספוגות בקרקעותיו דאין כאן חבט:

    באנו למחלוקת רבי ורבנןלרבנן אחרון חייב בין לנזקין בין למיתה לרבי אחר אחרון למיתה אחר שניהן לנזקין:

    פשיטאמה לי הוסיף למטה מה לי הוסיף למעלה:

    מהו דתימאבין לרבי בין לרבנן אחרון פטור דלאו הבלא דידיה קטליה:

    טם טפחהחופר בור ט' ואחר השלימו לעשרה וחזר אחרון וסתם ומילא עפר אותו טפח שהוסיף:

    טםסתם בלשון ארמי [סתמום] טמונין פלשתאי (בראשית כו):

    מאי דעבד שקליהוראשון חייב בנזקין:

    קמה ליה ברשותיהוהוה ליה השתא בור תשעה דאחרון וחייב מיהא בנזקין:

    מיאמוסיף הבלא:

    הרחיבהאחד חופר בור י' ובא חבירו והרחיב פיו:

    הרי מיעט הבלאותבא לו ברכה:

    הרי קירב הזיקאשמיעט מקום מעמד רגלים ושמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה:

    וראשון מאימת מיפטרדניטעון על השני היתה השמירה דפשיטא לן דהני עבר דקתני מתני' נשתמש קאמר דאי כדקתני מתני' שעברו עליו שניהן זה אחר זה אמאי ראשון פטור הרי גם הוא פשע:

    דליוכסוי הבור לכסותו שהראשון פתחו ודלה ובא שני ומצאו ומסר לו ראשון את כיסוי הבור:

    והאי מדידיה קממלאולא הוי ליה שני שואל על חלקו של ראשון שיהא כולו מוטל עליו לשומרו הלכך אם הזיק שניהם חייבין אבל מסר לו את הדלי נעשה זה שומר שקיבל עליו לכסותו:

    לחצרשל שניהן:

    לתוך שלוכל היכא דעייל יכול לומר זה חלקי שאני בורר ומהני ליה ברירה:

    ליקנייה בחזקהמשנשתמש בו שהרי קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה:

    לעולם בחזקהלבד מסירת דליו בעי לאחזוקי ביה ומיהו להכי מהני מסירה דאי בחזקה לחודה בעי למימר ליה לך חזק וקני כו':

    בבא קמא 51 עמוד ב

    1לימא הא רבי, הא רבנן;׃

    2אמר רב זביד: הא והא רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אחרון חייב אלא היכא דלא עבד קמא שיעור מיתה אבל היכא דעבד קמא שיעור מיתה אפילו רבנן מודו דכולן חייבין׃

    3והא סייד וכייד דקא עבד קמא שיעור מיתה וקתני אחרון חייב אמרי התם שלא היה בו הבל, למיתה ובא אחר והוסיף בה הבל למיתה׃

    4איכא דאמרי אמר רב זביד הא והא רבי הך דקתני כולן חייבין שפיר הא דקתני אחרון חייב כגון שלא היה בו הבל לא למיתה ולא לנזקין ובא אחר והוסיף בו הבל בין למיתה בין לנזקין׃

    5אמר רבא הניח אבן ע"פ הבור והשלימה לעשרה באנו למחלוקת רבי ורבנן׃

    6פשיטא מהו דתימא למטה הוא דהבלא דידיה קא קטיל ליה: אבל למעלה דלא הבלא דידיה קא קטיל אימא לא קמ"ל׃

    7בעי רבא טם טפח וסילק אבניו מהו מי אמרינן מאי דעבד שקליה׃

    8או דלמא נסתלקו מעשה ראשון וקמה ליה כוליה ברשותיה תיקו:

    9אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל בר מרתא בור שמונה ומהן שני טפחים מים חייב מ"ט כל טפח דמיא כתרי דיבשה דמי׃

    10איבעיא להו בור תשעה ומהן טפח אחד מים מהו מי אמרינן כיון דלא נפישי מיא לית ביה הבלא או דלמא כיון דעמיק טפי אית ביה הבלא׃

    11בור שבעה ומהן שלשה טפחים מים מהו מי אמרינן כיון דנפישי מים טפי אית ביה הבלא או דלמא כיון דלא עמקא לית ביה הבלא תיקו:

    12בעא מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו א"ל הרי מיעט הבלא א"ל אדרבה הרי קירב הזיקא׃

    13אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא אי בחבטה מיית הרי קירב הזיקא איכא דאמרי אמר רב אשי ניחזי אנן אי מההיא גיסא נפל הרי קירב הזיקא ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא:

    14איתמר בור שעומקה כרחבה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה דאמר משמיה דרבי מני חד אמר לעולם יש בה הבל עד שיהא רחבה יתר על עומקה וחד אמר לעולם אין בה הבל עד שיהא עומקה יתר על רחבה:

    15עבר עליו הראשון ולא כסהו: וראשון מאימת מיפטר רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה דאמר משמיה דרבי מני חד אמר משמניחו משתמש וחד אמר משימסור לו דליו׃

    16כתנאי המדלה מים מן הבור ובא חבירו ואמר לו הנח לי ואני אדלה מים כיון שהניחו משתמש פטור רבי אליעזר בן יעקב אומר משימסור לו דליו׃

    17במאי קמיפלגי רבי אליעזר בן יעקב סבר יש ברירה׃

    18האי מדידיה קא ממלא והאי מדידיה קא ממלא ורבנן סברי אין ברירה׃

    19אמר רבינא ואזדו לטעמייהו דתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ר"א בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו׃

    20במאי קמיפלגי ר"א בן יעקב סבר יש ברירה האי לדנפשיה עייל והאי לדנפשיה עייל ורבנן סברי אין ברירה׃

    21א"ר אלעזר המוכר בור לחבירו, כיון שמסר לו דליו קנה היכי דמי אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה׃

    22לעולם בחזקה ובעי למימר ליה לך חזק וקני וכיון שמסר לו דליו כמאן דאמ' ליה לך חזק וקני דמי:

    23א"ר יהושע בן לוי המוכר בית לחבירו׃

    Tosafot

    שלא היה בו הבל למיתהשהיה רחבו יותר מעמקו:

    אי בהבלא מייתהרבה הוא תימה דנהי דמיעט הבלא מכל מקום אם לא דהרחיב לא היה נופל:

    השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורים ליכנס בחצרבנדרים (דף מו:) מפרש בין יש בה דין חלוקה ובין אין בה דין חלוקה אסורים ואע"פ שאין יכול למחות ליכנס כשאין בו דין חלוקה מ"מ יכול לאסור עליו מידי דהוי אמשכיר בית לחבירו שיכול המשכיר להקדיש כדאיתא במסכת ערכין בפ' האומר משקלי (דף כא. ושם) אע"פ שאין יכול למחות ביד השוכר שלא ליכנס וא"ת ומ"ש מב"ח דאתי ושקיל אפי' הקדיש שדהו אלא משום דר' אבהו מוסיף דינר שלא יאמר כו' (שם דף כג:) וי"ל דשאני ב"ח דגוף הקרקע יוצא מתחת יד המקדיש אבל גבי שוכר לעולם אין גוף הקרקע יוצא מתחת יד המשכיר:

    זה נכנס בתוך שלוהשתא משמע דדריסת הרגל אסור במודר הנאה ואפילו ר"א בן יעקב לא שרי אלא שותפין משום דבשלו נכנס אבל בלא שותפים מודה דאסור דקפדי אדריסת רגל כדמשמע בסוף חזקת הבתים (ב"ב דף נז: ושם) וקשה דבפ"ק דמגילה (דף ח. ושם) תנן אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת רגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש ופריך בגמרא דריסת הרגל הא לא קפדי ומאי קפריך הא משמע הכא דקפדי ומפרש ר"ת דהכי פריך התם דע"כ בדריסת הרגל דלא קפדי כמו בבקעה מיירי דאי בההיא דקפדי כגון בחצר א"כ אפי' נודר הימנו מאכל יהא אסור כיון דקפדי א"כ כיוצא בו משכירין ותניא בנדרים בפ' אין בין המודר (נדרים דף לג.) וכל דבר שאין עושה בו אוכל נפש מקום שמשכירין כיוצא בו אסור וכיון דלא קפדי אמאי אסור והוא הדין דהוה מצי למימר כלים הא לא קפדי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    חזינן אי בהבלא מית אי בחבטה מיתמשמע דס"ל כשמואל אבל ללישנא בתרא מסתברא דלא מוכחא כמאן דהא דקאמר ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא לאו מיעט לגמרי להוציאו מהבל מיתה קאמר אלא לומר לא אהנו מעשיו כלום דאדרבה כל שהרחיב מיעט קצת בהבל וה"ה אם לא מיעט ולא ריבה ומ"מ דלכאורה משמע טפי דמיעט לגמרי דממיתה קאמר ואפילו האי לישנא בתרא אתי כשמואל דהא מחייב בשנפל מההיא גיסא וקירב היזקו למיתה כנ"ל.

    הא פלוגתא דרבה ורב יוסף דאית להו בבורשיהא רחבה יותר על עומקה או שיהא עומקה יותר על רחבה. לא דייקא לא כרב ולא כשמואל דאיכא לאוקמה במלא ספוגין דליכא אלא משום הבלא אע"פ שראיתי לא' מגדולי המפרשים שאמר דדייקא כרב וכן כולה שמעתא לא דייקא כרב דכלהו איכא לפרושי במלא ספוגין.

    משימסור דליופרש"י ז"ל דליו כסויו ונראה שהזקיקו לפרש כן דאי נטלא לדלות בו קאמר כי מסר לו נטלא מאי אהני אדרבה כעין שלוחו הוא לדלות מן המים אבל ר"ח ז"ל פירש דליו נטלא וכאלו נסתלק הוא ממנו והעמיד הוא ברשותו והוברר הדבר משמסר לו הדלי שהבור עומד ברשותו ומשל עצמו הוא דולה.

    הא דתנןהשותפין שנדרו הנאה זה מזה. אסקוה בנדרים במקומה בפרק השותפין בחצר שאין בה דין חלוקה אבל בשיש בה דין חלוקה אפילו ר' אליעזר מודה דאסור להו ליכנס ואיפסיקא התם הלכתא כר' אליעזר והתימא מן ר"ח זכרונו לברכה שפסק כאן כרבנן והא דאיפלגו ביש ברירה ואין ברירה כבר כתבתיה שם בפרק השותפין בסייעתא דשמיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 51b

    Bava Kamma 51b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 487 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לימא הא דקתני חייבין רבי היא דאמר לעיל גבי חופר בור תשעה הואיל ועבד בו שיעור נזקין דהוי שותף בנזקין והכא דעבדי קמאי שיעור מיתה הוו כולם שותפין בתשלומי מיתה:

    והא דקתני אחרון חייב וראשון פטור:

    רבנן דדייקי איש אחד ולא שנים:

    אפילו רבנן מודו דכי כתיב מיעוטא אחופר בור ט' כתיב דליכא לחיוביה מן והמת יהיה לו דהא מסקנא דמילתא מן והמת יהיה לו נפקא לן דההוא דעבד שיעור מיתה מחייב ומיהו כולה מילתא לא מצינו למילף מינה דעיקר קרא לכדרבא אתא:

    רבנן דדייקי איש אחד ולא שנים:

    שלא היה בה הבל למיתה שהיתה רחבה הרבה מש"ה פטור אף בנזקין כדאמרינן איש אחד ולא שנים דהוה ליה כחופר בור ט' ובא אחר והשלימה לעשרה:

    הא והא רבי דאילו רבנן כי היכי דפטרי חופר ט' מנזקין פטרי נמי הכא לקמאי:

    כגון שלא היה בו הבל לא למיתה ולא לנזקין הלכך ראשון פטור אף בנזקין ואליבא דרב דאמר להבלו ולא לחבטו ואליבא דרבי אצטריך לשנויי שלא היה בו הבל אפי' לנזקין דאילו היה בו הבל לנזקין הוי ראשון שותף לנזקין ולשמואל דאמר אף על החבטה חייבה תורה מוקי לה במלא ספוגות בקרקעותיו דאין כאן חבט:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 51b · Sefaria

    Tosafot

    שלא היה בו הבל למיתה שהיה רחבו יותר מעמקו:

    אי בהבלא מיית הרבה הוא תימה דנהי דמיעט הבלא מכל מקום אם לא דהרחיב לא היה נופל:

    השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורים ליכנס בחצר בנדרים (דף מו:) מפרש בין יש בה דין חלוקה ובין אין בה דין חלוקה אסורים ואע"פ שאין יכול למחות ליכנס כשאין בו דין חלוקה מ"מ יכול לאסור עליו מידי דהוי אמשכיר בית לחבירו שיכול המשכיר להקדיש כדאיתא במסכת ערכין בפ' האומר משקלי (דף כא. ושם) אע"פ שאין יכול למחות ביד השוכר שלא ליכנס וא"ת ומ"ש מב"ח דאתי ושקיל אפי' הקדיש שדהו אלא משום דר' אבהו מוסיף דינר שלא יאמר כו' (שם דף כג:) וי"ל דשאני ב"ח דגוף הקרקע יוצא מתחת יד המקדיש אבל גבי שוכר לעולם אין גוף הקרקע יוצא מתחת יד המשכיר:

    זה נכנס בתוך שלו השתא משמע דדריסת הרגל אסור במודר הנאה ואפילו ר"א בן יעקב לא שרי אלא שותפין משום דבשלו נכנס אבל בלא שותפים מודה דאסור דקפדי אדריסת רגל כדמשמע בסוף חזקת הבתים (ב"ב דף נז: ושם) וקשה דבפ"ק דמגילה (דף ח. ושם) תנן אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת רגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש ופריך בגמרא דריסת הרגל הא לא קפדי ומאי קפריך הא משמע הכא דקפדי ומפרש ר"ת דהכי פריך התם דע"כ בדריסת הרגל דלא קפדי כמו בבקעה מיירי דאי בההיא דקפדי כגון בחצר א"כ אפי' נודר הימנו מאכל יהא אסור כיון דקפדי א"כ כיוצא בו משכירין ותניא בנדרים בפ' אין בין המודר (נדרים דף לג.) וכל דבר שאין עושה בו אוכל נפש מקום שמשכירין כיוצא בו אסור וכיון דלא קפדי אמאי אסור והוא הדין דהוה מצי למימר כלים הא לא קפדי:

    Tosafot on Bava Kamma 51b · Sefaria

    Rashba

    חזינן אי בהבלא מית אי בחבטה מית משמע דס"ל כשמואל אבל ללישנא בתרא מסתברא דלא מוכחא כמאן דהא דקאמר ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא לאו מיעט לגמרי להוציאו מהבל מיתה קאמר אלא לומר לא אהנו מעשיו כלום דאדרבה כל שהרחיב מיעט קצת בהבל וה"ה אם לא מיעט ולא ריבה ומ"מ דלכאורה משמע טפי דמיעט לגמרי דממיתה קאמר ואפילו האי לישנא בתרא אתי כשמואל דהא מחייב בשנפל מההיא גיסא וקירב היזקו למיתה כנ"ל.

    הא פלוגתא דרבה ורב יוסף דאית להו בבור שיהא רחבה יותר על עומקה או שיהא עומקה יותר על רחבה. לא דייקא לא כרב ולא כשמואל דאיכא לאוקמה במלא ספוגין דליכא אלא משום הבלא אע"פ שראיתי לא' מגדולי המפרשים שאמר דדייקא כרב וכן כולה שמעתא לא דייקא כרב דכלהו איכא לפרושי במלא ספוגין.

    משימסור דליו פרש"י ז"ל דליו כסויו ונראה שהזקיקו לפרש כן דאי נטלא לדלות בו קאמר כי מסר לו נטלא מאי אהני אדרבה כעין שלוחו הוא לדלות מן המים אבל ר"ח ז"ל פירש דליו נטלא וכאלו נסתלק הוא ממנו והעמיד הוא ברשותו והוברר הדבר משמסר לו הדלי שהבור עומד ברשותו ומשל עצמו הוא דולה.

    הא דתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה. אסקוה בנדרים במקומה בפרק השותפין בחצר שאין בה דין חלוקה אבל בשיש בה דין חלוקה אפילו ר' אליעזר מודה דאסור להו ליכנס ואיפסיקא התם הלכתא כר' אליעזר והתימא מן ר"ח זכרונו לברכה שפסק כאן כרבנן והא דאיפלגו ביש ברירה ואין ברירה כבר כתבתיה שם בפרק השותפין בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Bava Kamma 51b · Sefaria

    Meiri

    זה שאנו מחייבין את האחרון לא סוף דבר כשלא עשה הראשון שיעור מיתה שאם כן אף בבור תשעה והשלימו לעשרה ראוי לחייב את הראשון בנזקים אלא אפילו השלים הראשון לעשרה ובא אחד והשלים לאחד עשר או ליותר אחרון חייב מעתה החופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים ובא אחד והשלימו לשלשים אחרון חייב הואיל והוסיף בהבלא או בחבטא וכן החופר בור עשרה ובא אחר וסיידו וכיירו שנמצא מקצר עד שהוסיף בהבלא אחרון חייב וכן כל כיוצא בזה וגדולי המחברים חולקים לומר שכל שעשו הראשונים שיעור מיתה כלם חייבים:

    חפר האחד בור תשעה ובא אחר והניח אבן על פי הבור עד שהשלימו לעשרה לנופל מפי האבן האחרון חייב הרי זה כאלו השלימו בחפירה סתם זה האחרון מה שהוסיף בחפירה או שסלק אבנו הרי זה ספק אם חזר הראשון לחיובו אם לאו ומתוך כך מוציאין מיד השני ואם הוא תופש החצי מיד הראשון אין מוציאין ממנו:

    שור פסולי המוקדשין כבר בארנו שאם נפל לבור פטור והמת יהיה לו כתיב מי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו:

    חפר בור שמנה ומהם שני טפחים מים חייב ששני טפחים אלו של מים נדונים כארבעה בלא מים מפני שהמים מוסיפין בהבלא הרבה מ"מ ספק הדבר אם דנין כן בפחות ויתר אם לאו מעתה בור תשעה ומהם טפח אחד מים שמא אין כאן הבלא בכדי פחת החבטא מצד שאין שם מים אלא מעט וכן שבעה ומהם שלשה טפחים מים שמא אין כאן תוספת הבלא בכדי פחת החבטא מתוך שאין כאן עומק מרובה ומתוך כך אין מחייבין אותו ואם תפש אין מוציאין מידו וגדולי המחברים הפכו בזה גרסאות לפי דבריהם בין שמנה לתשעה ואין דבריהם נראין:

    בור עשרה ובא אחר והרחיבו והרי שמעט הבלתו ומ"מ קירב את היזקו רואין אם מחמת הבלא מת פטור האחרון ואם מחמת חבטא מת חייב שהרי קרב את הזיקו ואם לא הרחיבו אלא מצד אחד ולא נפל זה מאותו צד פטור האחרון שהרי לא עשה זה כלום:

    בור שרחבו יתר על עמקו אין בו הבלא נמצא שאם הוא מלא ספוגין של צמר אין בו לא הבלא ולא חבטא ופטור ויראה לי דוקא בשיעור עשרה אבל אם היה עמוק ביותר הכל לפי מה שיראה לדיינים הבקיאים:

    בור של שני שותפין שהיה האחד מהם דולה ובא השני ואמר לו הנח לי ואני אדלה מכיון שהניחו הראשון משתמש נסתלק הראשון וחייב השני שהוא עשה עצמו שואל בחלקו של ראשון והרי משל שניהם הוא דולה שאין ברירה לומר שאינו דולה אלא בחלקו ויש פוסקין דוקא משמסר לו דליו כר' אליעזר הואיל והלכה כמותו בחברתה וכן כתבוה גדולי הדור:

    השותפין שנדרו הנאה זה מזה אם יש בחצר דין חלוקה שניהם אסורין ליכנס אלא יחלקו ויכנס כל אחד לחלקו ואם אינה ראויה ליחלק שניהם מותרין כל אחד אומר בשלי אני נכנס ובמסכת נדרים בפרק השותפין יתבאר ענין זה בכדי היכולת:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 51b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה השותפין שנדרו וכו' וי"ל דשאני ב"ח דגוף הקרקע יוצא מתחת יד המקדיש וכו'. ר"ל דכשאין משלם לבעל חוב נוטל וטורף הקרקע מיד המקדיש:

    ד"ה נכנס בתוך שלו וכו' וה"ה דהוי מצי למימר הא דלא קפדי ר"ל דע"כ בלא קפדי איירי דאי בדקפדי במודר ממנו מאכל נמי אסורין אלא ע"כ בדלא קפדי איירי א"כ במודר הנאה סתם נמי יהא מותר:

    Maharam on Bava Kamma 51b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    שלא היה בו הבל למיתה שהיה רחבה יותר על עמקה אבל אם היה בו הבל למיתה ובא אחר וסייד וכייד כולן חייבין. ותימה דאמאי לא משכחת כהאי גוונא בור של שני שותפין. וי"ל דמשום דאיכא מאן דאמר הא והא רבי אם כן לרבנן לא מחייב אלא אחרון. תלמיד הר"פ ז"ל.

    בעא מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו אמר ליה הרי מיעט הבלה פירוש הרחיבו מהו מי אמרינן דהוי ליה כחופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים דהכא ודאי חשיב מאי דעבד דלא דמי לחופר בור עשרה ובא אחר והוסיף בו טפח או שני טפחים דהתם לא עבד כלום דהא עבד קמא שיעור למיתה ונזקין אבל הכא מחמת מה שהרחיבו ראוי ליפול בו הנופל שאלו לא הרחיבו לא נפל בו כלל. ומסתברא דמההוא גיסא דהרחיבו אי מניה נפל פשיטא ליה ודאי דמחייב דהשתא ודאי הוא עבדיה לכוליה היזיקא אבל היכא דנפל מאידך גיסא הוא דמיבעיא ליה מי אמרינן דכיון דמאידך גיסא נפל לא עבד ולא כלום ומפטר או דילמא קמה ליה ברשותיה לאחיוביה עלה הוא נמי בהדי אידך. אמר ליה הרי מיעטו הבלא ולא כלום עבד אדרבה הרי קירב היזיקא וקמה ליה ברשותיה. אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי בהבלא מייתי וכו'. איכא דאמרי אי מההוא גיסא נפל וכו' וקיימא לן כלישנא בתרא. כן נראה לי. הרא"ה ז"ל.

    והרא"ש ז"ל כתב אי בהבלא מאית וכו' ולהאי לישנא לא חשש לחלק בין מההוא גיסא דארווח נפל בין מאידך גיסא כיון דבהבלא מת. ע"כ.

    אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי בהבלא וכו' האי לישנא קמא משמע דסבירא ליה כשמואל אבל ללישנא בתרא מסתברא דלא מוכחא כמאן דהא קאמר ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא לאו מיעט לגמרי להוציאו מהבל מיתה קאמר אלא לומר דלא ההנו מעשיו כלום דאדרבה כל שהרחיב מיעט קצת בהבל והוא הדין אם לא מיעט ולא רבה. ומכל מקום לכאורה משמע טפי דמיעט לגמרי ממיתה קאמר ואפילו האי לישנא בתרא אתי כשמואל דהא מחייב כשנפל מהאי גיסא וקירב היזקו למיתה. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל. הא פלוגתא דרבה ורב יוסף דאית להו בבור שיהא רחבה יותר על עמקה או שיהא עמקה יותר על רחבה לא דייקא לא כרב ולא כשמואל דאיכא לאוקמה במלא ספוגין דליכא אלא משום הבלא אף על פי שראיתי לאחד מגדולי המפרשים שאמר דדייקא כרב וכן כולה שמעתין לא דייקא כרב דכולהו איכא לפרושי במלא ספוגין. הרשב"א ז"ל. וכתב המאירי ז"ל וז"ל בור שרחבו יותר על עמקו אין בו הבלא נמצא שאם הוא מלא ספוגין אין בו לא הבלא ולא חבטא ופטור. ונראה לי דוקא בשיעור עשרה אבל אם היה עמוק ביותר הכל לפי מה שיראה לדיינים הבקיאים. ע"כ.

    משהניחו משתמש פירוש ואף על פי שהיה דולה בכלי אחד לעצמו וחד אמר משמסר לו דליו דדוקא השתא שמסר לו דליו שהוא כמו שהרשהו בכלו. ומסתברא דמסר לו דליו נמי דמהני דוקא הוא בשותפין דהשתא הוא דהוי כמי שהרשהו בכלו אבל באיניש אחרינא אפילו מסר לו דליו לא מהני כלל עד שיקבל עליו שמירתו. הרא"ה ז"ל.

    משימסור לו דליו פירש רש"י ז"ל דליו כסוי. ונראה שהזקיקו לפרש כן דאי נטלו לדלות בו קאמר כי מסר לו נטלא מאי אהני אדרבה כעין שלוחו הוא לדלות מן המים. אבל רבינו חננאל פירש דליו נטלא וכאלו נסתלק הוא ממנו והעמידוהו ברשותו והוברר הדבר משימסור לו הדלי שהכד עומד ברשותו ומשל עצמו הוא דולה. הרשב"א ז"ל.

    ורבנן סברי אין ברירה פירוש ברירה דהכא לאו כברירה דעלמא דבהא ודאי לא שייך למימר בתר חלוקה הוברר הדבר שזה חלקו המגיעו ולמשרי ליה משום הכי לאשתמושי שהרי בכולה משתמש אלא הרי זה אחד מן הלשונות שבתלמוד שהוא שוה בשני מקומות ופירושו מתחלף. ופירוש ברירה דהכא כלומר שכל אחד ואחד מדין זכותו שיש לו נשתמש ולא חשבינן ליה שנשתמש בחלק חבירו כלל. הא דאמרי רבנן אסורין ליכנס לחצר פירוש אסורין להכנס ולהשתמש דאי לא כניסה בעלמא ודאי מותרת אליבא דרבנן וכדאמרינן התם בפרק קמא דמגילה אין בין המודר הנאה מחבירו וכו'. הרא"ה ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 51b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפרש"י אפי' רבנן מודו וכו' ומיהו כוליה מלתא לא מצינו למילף דעיקר קרא לכדרבא אתי עכ"ל. פי' דלא תימא כיון דקרא והמת יהיה לו בא ללמד דההוא דעבד שיעור מיתה מחייב א"כ היכא דקעביד קמא שיעור מיתה קמא לחייב בתרא לא לחייב לכך כתב דעיקר קרא לאו להכי אתי אלא לכדרבא אלא דממילא ילפינן דהיכא דבמעשה קמא ליכא עדיין שיעור מיתה כלל חייב האחרון שהוסיף שיעור מיתה אבל בדעבד קמא שיעור מיתה והוסיף האחרון לא שמעי' מהאי קרא מידי וממילא דתרווייהו חייבים וק"ל:

    בתוספות בד"ה שלא היה בו הבל למיתה שהיה רוחבו יותר מעמקו עכ"ל נראה כוונתם בזה להוסיף על לשון רש"י דדוקא ברחבו יותר מעמקו איירי משום דמלשון רש"י שכתב שהיה רחבו הרבה אפשר לומר דברחבו כעומקו איירי והיינו למאי דפליגי אמוראי בסמוך וקי"ל כמ"ד דברחבו כעומקו ליכא הבלא אלא דהטעם בזה משום דלא איפסקא הלכתא כמאן והוי ספיקא דדינא לכך לא מפקינן ממונא מזה שחפר בור שרחבו כעומקו אבל הכא א"א לומר כן דנהי דקמא פטור מטעם זה מ"מ איך נחייב האחרון בכל הנזק מספיקא דדלמא עביד קמא שיעור מיתה ולא מחייב האחרון אלא ח"נ וא"כ מספיקא דדינא איך מוציאין ממון מן האחרון יותר מן הראשון לכך הוצרכו התוספות לכתוב דברחבו יותר על עומקו מיירי ודו"ק:

    בגמרא אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא אי בחבטה מיית הרי קירב היזקא. ונראה דלהאי לישנא דרב אשי איירי הכל שנפל מאידך גיסא ואפ"ה מחייב בחבטא דכיון שהוא הוסיף בנזקי בור לענין אי נפל מהאי גיסא קמה ליה ברשותיה ומחייב לכסויי ואף למאי דבעי לן בסמוך בטם טפח וסילק אבניו היינו משום דמאי דעבד שקיל אבל כל אימת דלא סילק הזיקו קאי ברשותו מיהת שישלם החצי דע"כ בהכי איירי כמו שיתבאר אבל אי בהבלא מיית פטור לגמרי אי נפל מאידך גיסא דלענין הבלא לא מיקרי כלל בעל התקלה ואדרבא הסיר התקלה כנ"ל ליישב תמיהת תוס'. אח"ז מצאתי שהרמב"ם כ"כ להדיא בפ"ב מהלכות נזיקין וכמו שפירש ה"ה והכ"מ שם וכן הוא בש"ע סי' ת"י ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים ובזה נתיישב נמי מה שהקשה הת"ח ללישנא בתרא דקאמר ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא והקשה דבלא"ה מהיכי תיתי לחייבו ולפמ"ש א"ש דאתיא לאפוקי ממאי דכתיבנא ללישנא קמא דאפי' מאידך גיסא חייב משום דקמה ליה ברשותיה נמצא לפ"ז הא דאמר אי בחבטא מיית חייב היינו ששניהם חייבין כיון דאיירי דנפל מאידך גיסא:

    בתוספות בד"ה אי בהבלא מיית הרבה הוא תימא דנהי דמיעט הבלא מ"מ אם לא דהרחיב לא היה נופל עכ"ל. כבר כתבתי דאם נפרש דלהאי לישנא איירי הכל שנפל מצד השני שלא הרחיב א"כ אין מקום לתמיהתו וכמ"ש בשם הרמב"ם והכ"מ אבל נראה מלשון התוס' שמפרשים דאיירי שנפל מהאי גיסא שהרחיב ועכ"ז אפשר ליישב משום דנראה דאי איירי שנפל מהאי גיסא שהרחיב ומית בחבטא יש לחייב האחרון בכל הנזק לא מיבעיא ללישנא בתרא דר"ז לעיל בסמוך דאפי' היכא דעביד קמא שיעור מיתה והוסיף האחרון חייב האחרון בכל הנזק א"כ מלתא דאתיא בק"ו כשהרחיב ונפל מהאי גיסא ומית בחבטא דחייב האחרון בכל הנזק אלא אפי' ללישנא קמא דר"ז חייב האחרון כאן בכל הנזק אי מית בחבטא ומהאי גיסא וכנ"ל מסתימת לשון ה"ג ומל' הפוסקים והטעם בזה נראה דלא דמי משום דהתם קמא עבד שיעור מיתה לגמרי והאחרון שהעמיק לא הוסיף שום נזק חדש וגם עיקר התקלה שהיא הנפילה נעשה ע"י הראשון לבד אבל הכא שהוסיף האחרון נזק חדש למי שמהלך בהאי גיסא בצד שהרחיב והנפילה מהאי גיסא נעשה ע"י מעשיו ממש לכך מחייב בכל הנזק דלענין האי גיסא איסתלקו מעשה ראשון ואין להקשות דמ"ש מהניח אבן עפ"י בור ונתקל בה חבירו ונפל בבור דמשמע לקמן דלר"נ דקי"ל כוותיה לא מחייב בעל האבן אלא בח"נ ובעל הבור בח"נ וא"כ ה"נ דכוותיה לגמרי הוא ולמה נאמר לחייב כאן למי שהרחיב בכל הנזק דהרחיב הוא ממש כמו שהניח אבן שע"י זה נעשה הנפילה אלא דיש לחלק דהתם לא שייך בעל האבן כלל לגוף הבור וה"ל כשני מזיקין שמשלמין בין שניהם אבל הכא זה שהרחיב עשה מעשה בגוף הבור וסילק מחיצת הראשון להרחיב לצד אחר א"כ בע"כ קאים ליה כוליה בור ברשותיה לענין מאן דנפל מיהא מהאי גיסא אף לסברת החולקין על הרמב"ם ומכ"ש דלרבנן דר"נ שמחייב לבעל האבן כל הנזק ק"ו לנדון דידן וא"כ לפ"ז ע"כ הא דקאמר רב אשי להאי לישנא אי בחבטה מית הרי קירב הזיקא היינו לחייבו בכל הנזק א"כ לפ"ז א"ש נמי הא דקאמר אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא והיינו שלא יתחייב בכל הנזק אלא בחצי דבכה"ג דמי ממש להניח אבן ע"פ הבור כיון דבמיית בהבלא לא נעשה סוף הנזק על ידו ואדרבא הרי מיעט האבן ולא נעשה ע"י אלא הנפילה לחוד כמו באבן וא"כ לר"נ פשיטא דלא מחייב אלא בחצי אלא די"ל דאפי' רבנן דר' נתן מודו הכא דבעל האבן ודאי מיקרי בעל התקלה אבל זה שלענין ההבלא לטובה מכוון לא שייך למרמי כולה חיובא עליה ולמקרי בעל התקלה בהבלא גופא ומכ"ש דלא דמי אפילו ללישנא בתרא דר"ז בהוסיף והשלימה לכ' דלרבנן חייב בכל הנזק היינו משום דאיכא למימר איסתלקו מעשה ראשון כיון שבא השני והוסיף וקמה לי' כוליה ברשותו משא"כ הכא לא שייך למימר לענין הבלא איסתלקו מעשה ראשון וקמה ליה ברשותיה דשני שהרי אדרבא זה שני בא לתקן מה שקלקל הראשון לענין הבלא גופא א"ו דהראשון חייב מיהו בח"נ אי מיית בהבלא ואם כן יש ליישב תמיהת התוספות ודוק היטב כנ"ל נכון:

    בד"ה השותפין וכו' בנדרים מפ' בין יש בה דין חלוקה ובין אין בה דין חלוקה אסורים וכו' עכ"ל. והיינו לפי המסקנא דהתם לר' יוסף אמר זעירא דבאין בה דין חלוקה פליגי ולרבה אמר זעירא ביש בה דין חלוקה פליגי ובאין בה כ"ע מודו דשרי ונראה דהא דמייתי לה הכא היינו משום דסוגיא דשמעת' משמע דאתיא כר"י דלרבה דמשמע דוקא ביש בה סברי רבנן אין ברירה כל זמן שלא חילקה אבל אין בה דין חלוקה אפי' רבנן מודו דיש ברירה כיון שאין סופו להתברר בענין אחר א"כ אמאי מייתי הכא אמילתא דבור דה"ל כאין בה דין חלוקה ועוד דנ"מ בסוגיא דשמעתין דלא תיקשי הלכתא אהלכתא דהכא ק"ל כמ"ד יש ברירה ובעלמא קי"ל אין ברירה וע"כ היינו כמ"ש הרבה מהפוסקים דלא דמי האי ברירה לאינך כיון שאין סופו להתברר בענין אחר משא"כ אם נאמר דביש בה דין חלוקה פליגי הוי סופו להתברר וכמבואר באריכות בר"ן במסכת נדרים והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעוין שם ויובן גם כן דקושיית התוספות מדין המשכיר מב"ח תלוי גם כן בזו הסברא על פי מ"ש הר"ן שם באריכות ואין כאן מקומו להאריך:

    בד"ה זה נכנס וכו' השתא משמע וכו' דקפדי אדריסת רגל כדמשמע בסוף ח"ה וקשה דבפ"ק דמגילה וכו' עכ"ל. קצת קשה דהא במגילה משני ר"א היא דאמר וויתור אסור במודר הנאה ואם כן האי מתני' גופא דהשותפין אתיא נמי כמ"ד וויתור אסור ולא משום קפידא דה"נ משני באמת לחד שינוי' בפ' ח"ה וא"כ א"ש סוגיא דמגילה להאי שינויא והא דקשיא להו אמשנה דמגילה טפי משום דסתם משנה היא ונראה להכי מייתי התו' האי מלתא הכא דמסוגיא דשמעתין משמע דלאו מדין וויתור אתינן עלה דא"כ לא שייך לאוקמי פלוגתייהו בברירה ולדמויי להאי מלתא הא דבור דדלמא הא דסובר ראב"י דבשלו הוא נכנס כוונתו אפילו וויתור אין כאן כיון דע"מ כן קנאום מעיקרא שישתמש כ"א בשלו ואין הלה יכול למחות כמ"ש הר"ן שם באריכות (ועוד דאף אם נאמר בברירה תליא מלתא וס"ל לראב"י יש ברירה י"ל משום דוויתור מלתא דרבנן היא ובדרבנן כ"ע מודו דיש ברירה כדאיתא בביצה פ' משילין אבל האי מלתא דבור דאפוקי ממונא הוא דלמא ר"א נמי מודה דאין ברירה) אע"כ דלאו בוויתור איירי אלא משום דקפדי עליה הוא ור"א דשרי היינו משום ברירה אבל א"א לומר כן דהא רבינא מוקי הכא פלוגתייהו בברירה ואיהו גופא מפ' בפ' ח"ה דמשום וויתור אסור אתינן עליה וצ"ע:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 51b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 51, Amud Bet, about 487 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “לימא הא רבי, הא רבנן;…”

    2. Segment 231 words

      Opens “אמר רב זביד: הא והא רבנן עד…”

      Named: רב זביד.

    3. Segment 324 words

      Opens “והא סייד וכייד דקא עבד קמא שיעור…”

    4. Segment 435 words

      Opens “איכא דאמרי אמר רב זביד הא והא…”

      Named: רב זביד, רבי הך.

    5. Segment 512 words

      Opens “אמר רבא הניח אבן ע"פ הבור והשלימה…”

      Named: רבי ורבנן, רבא.

    6. Segment 620 words

      Opens “פשיטא מהו דתימא למטה הוא דהבלא דידיה…”

    7. Segment 712 words

      Opens “בעי רבא טם טפח וסילק אבניו מהו…”

      Named: רבא.

    8. Segment 810 words

      Opens “או דלמא נסתלקו מעשה ראשון וקמה ליה…”

    9. Segment 923 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל…”

      Named: רבה, שמואל.

    10. Segment 1026 words

      Opens “איבעיא להו בור תשעה ומהן טפח אחד…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “בור שבעה ומהן שלשה טפחים מים מהו…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “בעא מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו…”

      Named: רב שיזבי, רב הזיקא, רבה.

    13. Segment 1339 words

      Opens “אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי…”

      Named: רב אשי, רב הזיקא.

    14. Segment 1442 words

      Opens “איתמר בור שעומקה כרחבה רבה ורב יוסף…”

      Named: רב יוסף, רבי מני, רבה.

    15. Segment 1531 words

      Opens “עבר עליו הראשון ולא כסהו: וראשון מאימת…”

      Named: רב יוסף, רבי מני, רבה.

    16. Segment 1626 words

      Opens “כתנאי המדלה מים מן הבור ובא חבירו…”

      Named: רבי אליעזר.

    17. Segment 179 words

      Opens “במאי קמיפלגי רבי אליעזר בן יעקב סבר…”

      Named: רבי אליעזר.

    18. Segment 1812 words

      Opens “האי מדידיה קא ממלא והאי מדידיה קא…”

    19. Segment 1925 words

      Opens “אמר רבינא ואזדו לטעמייהו דתנן השותפין שנדרו…”

    20. Segment 2018 words

      Opens “במאי קמיפלגי ר"א בן יעקב סבר יש…”

    21. Segment 2120 words

      Opens “א"ר אלעזר המוכר בור לחבירו, כיון שמסר…”

    22. Segment 2219 words

      Opens “לעולם בחזקה ובעי למימר ליה לך חזק…”

    23. Segment 237 words

      Opens “א"ר יהושע בן לוי המוכר בית לחבירו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Bava Kamma 51b · Segment 16 — “…שהניחו משתמש פטור רבי אליעזר בן יעקב אומר משימסור…

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Bava Kamma 51b · Segment 12 — “בעא מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו א"ל הרי…

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Bava Kamma 51b · Segment 2 — “אמר רב זביד: הא והא רבנן עד כאן לא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Kamma 51b · Segment 19 — “אמר רבינא ואזדו לטעמייהו דתנן השותפין שנדרו הנאה זה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 51b · Segment 9 — “…בר חנה אמר שמואל בר מרתא בור שמונה ומהן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 51b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026