Talmud Builders

    Bava Kamma 91b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 91b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and it teaches: With regard to one who injures himself, although it is not permitted for him to do so, he is nevertheless exempt from any sort of penalty, indicating that the prohibition is in effect even with regard to humiliation. The Gemara answers: This is what Rabbi Akiva said to the man: It is not necessary to say with regard to humiliation, where it is permitted for a person to humiliate himself, that someone else who humiliated him is liable. But even with regard to injury, where it is not permitted for a person to injure himself, others who injured him are liable.

    2§ The Gemara discusses whether it is permitted to injure oneself. And is a person not permitted to injure himself? But isn’t it taught in a baraita : One might have thought that if one takes an oath to do evil to himself and did not do evil he will be exempt from bringing an offering for having transgressed this oath. Therefore, the verse states: “Or if anyone swear clearly with his lips to do evil or to do good” (Leviticus 5:4), which teaches that just as taking an oath to do good for which one is liable is referring to an optional activity, as opposed to taking an oath to perform a mitzva, so too, taking an oath to do evil is referring to an optional activity, as opposed to taking an oath to transgress. I can therefore include within the category of one who is liable if he transgressed his oath the person who takes an oath to do evil to himself and did not do evil . It is clear from this baraita that doing evil to oneself is permitted.

    3The Gemara answers: Shmuel says: The ruling of the baraita is not referring to one who takes an oath to injure himself but is stated with regard to one who takes an oath stating: I will sit in observance of a fast, which it is permitted to do.

    4Earlier in this same baraita , it states that one who takes an oath to do evil to others is not liable for violating his oath if he does not do evil, as it is prohibited to do evil to others. If the baraita is referring to one who takes an oath to fast, then in the corresponding situation in the context of doing evil to others, the baraita must also then be referring to one who takes an oath to have others sit in observance of a fast. The Gemara asks: Can one compel others to sit in observance of a fast?

    5The Gemara answers: Yes; it is possible, as by preventing others from accessing food he can impose a fast on them, e.g., in a situation where he confined them in a room.

    6The Gemara questions the assertion that this is the case of the baraita : But isn’t it taught in a baraita : What is considered taking an oath to do evil to others? It is considered such if one takes an oath stating: I will strike so-and-so and I will injure his brain. Accordingly, in the corresponding situation of doing evil to oneself it is necessary to explain that the baraita is referring to causing injury as well, and the inference that this is permitted remains.

    7Rather, it must be that this is a dispute between tanna’im , as there is a tanna who says that it is not permitted for a person to injure himself, and there is a tanna who says that it is permitted for a person to injure himself.

    8The Gemara asks: Who is the tanna that you heard that says: It is not permitted for a person to injure himself? If we say that it is this tanna , as it is taught in a baraita : The verse states: “And surely your blood of your souls will I require” (Genesis 9:5), and Rabbi Elazar says: From the hand of your souls, i.e., from yourself, will I require your blood, meaning one is liable even for taking his own life, that is not a correct inference.

    9But perhaps killing is different. While Rabbi Elazar holds that it is prohibited to take one’s own life, it cannot be inferred from here that he holds that one is liable for injuring himself.

    10The Gemara suggests: Rather, it is the opinion of this tanna , as it is taught in a baraita : One may rend garments in anguish over one who died, and it is not considered of the ways of the Amorites, but a Jewish custom. Rabbi Elazar says: I heard that one who rends his garments excessively over one who died is flogged for having transgressed the prohibition of: Do not destroy (see Deuteronomy 20:19). The Gemara suggests: And all the more so it is the case that according to Rabbi Elazar one who injures his body in anguish transgresses this prohibition.

    11The Gemara rejects this suggestion: But perhaps garments are different, in that tearing them is a loss that is irreversible, like that practice of Rabbi Yoḥanan, who would refer to his garments as: My honor, and like that practice of Rav Ḥisda, who, when he would walk among thorns and shrubs, would raise his clothing despite the fact that his skin would get scratched by the thorns. He said in explanation of his actions: This flesh will heal if scratched, but that garment will not heal if torn. Similarly, perhaps it is prohibited to rend one’s garments, but it is permitted to injure oneself.

    12Rather, it is this tanna , as it is taught in a baraita : Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished said: What is the meaning when the verse states with regard to a nazirite: “And he shall atone for him for sinning by the soul” (Numbers 6:11)? And with which soul did this person sin by becoming a nazirite? Rather, in that he afflicted himself by abstaining from wine he is considered to have sinned with his own soul, and he must bring a sin-offering for the naziriteship itself, for causing his body to suffer. And are these matters not inferred a fortiori : And just as this person who afflicted himself by abstaining only from wine is nevertheless called a sinner, one who afflicts himself by abstaining from everything, through fasting or other acts of mortification, all the more so is he described as a sinner? Consequently, Rabbi Elazar HaKappar holds that one may not harm himself in any manner.

    13§ The mishna teaches: One who cuts down his own saplings, although it is not permitted for him to do so, is exempt from payment. Nevertheless, others who cut down his saplings are liable. Rabba bar bar Ḥana taught the following baraita before Rav: If one charged another: You killed my ox, or: You cut down my saplings, and you are liable to pay for them, and the other responds: You told me to kill the ox, or: You told me to cut down the saplings, he is exempt from paying. Rav said to him: If that is so, you let no creature exist. Is it in his power to assert that because the other instructed him to cause damage he is exempt? With this claim, anyone who causes damage can exempt himself.

    14Rabba bar bar Ḥana said to Rav: Shall I erase this baraita from the baraitot that I teach? Rav said to him: No, just interpret that your baraita is stated with regard to an ox that is ready to be killed, e.g., it had gored, and the owner decided to have it killed, and it is stated with regard to a tree that is ready to be cut down for whatever reason, e.g., it was worshipped as part of an idolatrous rite or it is situated in a manner that poses a danger to the public. In such a case there is reason to believe that he was in fact instructed to cut it down.

    15The Gemara asks: If that is so, that the owner of the ox or tree acknowledges that it would be killed or cut down in any event, what claim is he stating to him, as there was no loss resulting from the action of the other? The Gemara answers: The case is where he said to him: I desire to perform this mitzva of removing a danger or destroying idolatry by myself, and therefore I am demanding payment from you for having prevented me from doing so.

    16This is as it is taught in a baraita : The verse states with regard to one who slaughters an undomesticated animal or a bird: “He shall pour out the blood thereof, and he shall cover it with dust” (Leviticus 17:13). This teaches that the one who poured the blood, i.e., the one who slaughtered, shall cover the blood. An incident occurred involving one who slaughtered an undomesticated animal or bird, and another preempted him and covered the blood, and Rabban Gamliel deemed him liable to give ten golden coins to the one who slaughtered the animal, as he prevented him from performing the mitzva.

    17§ In connection with the prohibition against cutting down trees the Gemara notes: Rav said with regard to a palm tree that still produces fruit in the amount of a kav , that it is prohibited to cut it down due to the prohibition of: “When you shall besiege a city…you shall not destroy the trees” (Deuteronomy 20:19).

    18The Gemara raises an objection to the statement of Rav from what was taught in a mishna ( Shevi’it 4:10): How much fruit must be on an olive tree so that one may not cut it down? A quarter - kav . Why did Rav say that it must produce a full kav ? The Gemara answers: Olive trees are different, since they are significant. Therefore, even a quarter- kav is valuable.

    19Rabbi Ḥanina said: My son Shivḥat did not die for any reason other than that he cut down a fig tree before its time. Ravina says: But if the lumber was greater in monetary value than its fruits, it is permitted to chop it down, and this does not violate the prohibition against destroying a tree.

    20This halakha is also taught in a baraita . The verse states: “Only the trees of which you know that they are not trees for food, them you may destroy and cut down” (Deuteronomy 20:20). “Only the trees of which you know”; this is referring to a tree that bears fruit used for food, and it is permitted to cut down this type of tree under certain circumstances. “That they are not trees for food”; this is referring to a barren tree.

    21The Gemara asks: And since the baraita will ultimately include all types of trees, so that even a tree that produces fruit may be cut down, what, then, is the meaning when the verse states: “That they are not trees for food,” which indicates that it is permitted to cut down only a barren tree? The Gemara answers: It is to give precedence to cutting down a barren tree over a tree whose fruit is used for food.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא מבעיא בושתדהואיל ואדם רשאי לחבול בעצמו כי בייש בעצמו וביישו ביה אחרים לא מפטרי בהכי:

    אלא אפי' החובל בעצמוחבלה ממש דאין רשאי בה ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא דאין מקפיד לא נחייבו אחריני עלוי' אפ"ה חייבין:

    מה הטבה רשותבשבועות (דף כז.) מפרש ליה לקרא דלא מתוקם אלא בדבר הרשות:

    דכוותיה גבי הרעת אחריםדקתני התם יכול נשבע להרע לאחרים ולא עשה יהא חייב ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות בשבועות (שם) כו':

    דמהדק להוסוגרן בחדר ואין להם מה לאכול:

    אלא אפי' החובל בעצמוחבלה ממש דאין רשאי בה ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא דאין מקפיד לא נחייבו אחריני עלוי' אפ"ה חייבין:

    לנפשותיכם אדרושמיד עצמכם אדרוש:

    וכפר עליובנזיר כתיב:

    על הנפשמשמע שחטא בנפש אדם:

    מכל דברהמסגף עצמו בתענית:

    עומד להריגהשור שהמית:

    עומד לקציצהאשירה או כל עץ הנוטה לרה"ר ומתיירא שמא יפול על אדם וימות:

    אנא בעינא למיעבד הא מצוהוכי טעין ליה היאך אתה אמרת לי להרגו מסתמא קושטא קאמר דכיון דלהכי קאי לא קפיד כולי האי ואינשי הוא דאינשי:

    רובעהקב:

    ואם היה מעולה בדמיםדמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו:

    רק עץ אשר תדעקרא יתירא הוא דהוה לי' למכתב רק אשר לא הוא מאכל:

    זה עץ מאכלוה"ק רק עץ אשר תדע אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו ואפילו הוא של מאכל:

    בבא קמא 91 עמוד ב

    1וקתני: החובל בעצמו, אע"פ שאינו רשאי פטור! הכי קאמר ליה: לא מבעיא בושת, דאדם רשאי לבייש את עצמו; אלא אפי' חבלה, דאין אדם רשאי לחבל בעצמו אחרים שחבלו בו, חייבין.

    2ואין אדם רשאי לחבל בעצמו? והתניא: יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע, יהא פטור? ת"ל (ויקרא ה, ד) ״להרע או להטיב״ מה הטבה רשות, אף הרעה רשות; אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע!

    3אמר שמואל: באשב בתענית.

    4דכוותה גבי הרעת אחרים להשיבם בתענית; אחרים מי מותיב להו בתעניתא?!

    5אין; דמהדק להו באנדרונא.

    6והתניא: איזהו הרעת אחרים? ״אכה פלוני ואפצע את מוחו״!

    7אלא תנאי היא; דאיכא למ"ד אין אדם רשאי לחבל בעצמו, ואיכא מ"ד אדם רשאי לחבל בעצמו.

    8מאן תנא דשמעת ליה דאמר: אין אדם רשאי לחבל בעצמו? אילימא האי תנא הוא דתניא: (בראשית ט, ה) ״ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש״ ר' אלעזר אומר: מיד נפשותיכם אדרש את דמכם;׃

    9ודלמא קטלא שאני!

    10אלא האי תנא הוא דתניא: מקרעין על המת, ולא מדרכי האמורי. אמר רבי אלעזר: שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום ״בל תשחית״. וכ"ש גופו.

    11ודלמא בגדים שאני, דפסידא דלא הדר הוא! כי הא דרבי יוחנן קרי למאני מכבדותא ורב חסדא כד הוה מסגי ביני היזמי והגא מדלי להו למאניה, אמר: זה מעלה ארוכה, וזה אינו מעלה ארוכה.

    12אלא האי תנא הוא דתניא: אמר ר"א הקפר ברבי, מה ת"ל (במדבר ו, יא) ״וכפר עליו מאשר חטא על הנפש״? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים ק"ו ומה זה, שלא ציער עצמו אלא מן היין, נקרא חוטא; המצער עצמו מכל דבר, על אחת כמה וכמה!

    13הקוצץ נטיעותיו [וכו']. תני רבה בר בר חנה קמיה דרב: ״שורי הרגת״, ״נטיעותי קצצת״; ״אתה אמרת לי להורגו״, ״אתה אמרת לי לקוצצו״ פטור. א"ל א"כ לא שבקת חיי לברייתא! כל כמיניה?!

    14א"ל איסמייה? א"ל לא; תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה, ובאילן העומד לקציצה.

    15אי הכי, מאי קא טעין ליה? דא"ל אנא בעינא למיעבד הא מצוה.

    16דתניא: (ויקרא יז, יג) ״ושפך וכסה״ מי ששפך, יכסה. ומעשה באחד ששחט, וקדם חבירו וכסה, וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים.

    17אמר רב: דיקלא דטען קבא אסור למקצציה.

    18מיתיבי: כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע! שאני זיתים, דחשיבי.

    19א"ר חנינא: לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים, מותר.

    Baraita

    20תניא נמי הכי: (דברים כ, כ) ״רק עץ אשר תדע״ זה אילן מאכל, ״כי לא עץ מאכל הוא״ זה אילן סרק.

    21וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר, מה ת"ל ״כי לא עץ מאכל״? להקדים סרק למאכל.

    Tosafot

    החובל בעצמו אע"פ שאין רשאי פטורתימה מאי חיוב שייך ואי פטור ממלקות קאמר ע"כ הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאין רשאי פטור לאו היינו פטור ממלקות דהא חייב משום קוצץ אילנות טובות ואזהרתיה מואותו לא תכרות כדאיתא בפ' בתרא דמכות (דף כב.) וצריך לדחוק ולומר פטור אע"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו אחרים שחבלו בו חייבין ואחרים שקצצו נטיעה חייבין צריך לאוקמה כר"מ דאמר (כתובות דף לב:) לוקה ומשלם דלוקה משום לא תכרות אי נמי בדלא אתרו ביה:

    אלא תנאי היאכלומר ר' עקיבא דמתני' ורבי עקיבא דברייתא פליגי ושנויי דלעיל ליתנהו והשתא ניחא דמשום דאמר תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא קבעי מאן תנא דמתני' דאמר אליבא דר' עקיבא אין אדם רשאי לחבול בעצמו:

    אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין כו'וא"ת ומאי ס"ד השתא וכי על זה צריך להביא ראיה. דמקרע בגדים עובר משום בל תשחית ואור"י דאין מביא ראיה אלא שאסור לחבול אפי' לצורך כגון אשה שטפחה על ראשה וכן ההיא דאך את דמכם שהרג את עצמו בשביל שום דבר שירא וכן מקרע על המת זהו לצורך:

    עובר משום בל תשחיתוהא דאמר במו"ק (דף כד.) שמואל קרע עליה דרב תליסר אצטלי דמילתא יש לומר דצורבא מדרבנן שאני ולא היה יותר מדאי:

    אלא שציער עצמו מן הייןלכאורה משמע דבנזיר טהור נמי קאמר דנקרא חוטא בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (נזיר דף יט.) קסבר רבי אליעזר הקפר נזיר טהור חוטא והיינו טעמא דכתיב קרא בנזיר טמא מפני ששנה בחטא וכן בפ"ק דנדרים (דף י.) ותימה דבפ"ק דנזיר (דף ג.) פריך נזירות מילתא דעבירה ואמרינן ליה נאה ומשני אפי' לרבי אליעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא ה"מ טמא דאיידי דבעי מיסתר דלמא אתי למעבד על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ליה ואור"ת דהא דקאמר דלא הוי חוטא היינו שמצוה גדולה מן העבירה דמצוה לידור כדאמר (ריש סוטה) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ומכל מקום קצת יש חטא מידי דהוי אמתענה תענית חלום בשבת שקורעין גזר דינו ונפרעין ממנו תענית של שבת מאי תקנתיה ליתיב תענית לתעניתא שהמצוה גדולה מן העבירה וה"ק בנזיר אפי' ר' אליעזר דאמר נזיר חוטא ה"מ נזיר טמא שהוא עיקר חוטא אבל נזיר טהור לא חשיב רבי אליעזר כ"כ חוטא:

    כל כמיניה כו'והא דאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף לו.) האי מאן דנקט מגלא ותובילא ואמר איזיל ואגזריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי מהימן דלא חציף איניש למיגזר דיקלא דלאו דיליה התם בלקיטת פירות איירי מדנקט גזירה ונקט נמי מגלא ותובילא שהם כלי אומנות של לוקטי תמרים ודרך אדם למכור פירות אבל אין דרך למכור הדקל לקוץ ואם בקציצת הדקל היה מדבר הוה ליה למינקט נרגא וה"ל למימר ואקטליה כדאמר התם בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מו: ושם) דאמר רב נחמן האי מאן דנקט נרגא ואמר איזיל ואקטליה לדיקלא דפלניא ואשכח דקטיל ושדי לא אמרינן ההוא קטליה דעביד איניש דגזים ולא עביד:

    וחייבו רבן גמליאל ליתן י' זהוביםבפרק כסוי הדם (חולין דף פז. ושם) מוכח שזהו שכר ברכה ואם תאמר שכר דמצוה עצמה היכא אזיל וי"ל דמצוה וברכה הכל אחד ואע"ג דשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה יש שכר מצוה אע"פ שאין ברכה מכל מקום התם שכר מצות כיסוי וברכה לא היה כי אם י' זהובים ושכר ברכת המזון ארבע ברכות מ' זהובים ומעשה באחד שקראו ש"צ לקרות בס"ת ובא אחר וקדם וקרא ושאל לר"ת ואמר לו שיתן לו תרנגולת לשחוט תחת אותם שתי ברכות ואין נראה לר"י טעם זה דאם כן למה חייבו ר"ג עשרה זהובים ועוד פטרו ר"ת משום. שיענה אמן וגדול העונה אמן יותר מן המברך ועוד אמר ר"ת דבבבל אין דנין מילתא דלית ביה חסרון כיס כדאמר לעיל (בבא קמא דף פד:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    החובל בעצמו אף על פי שאין רשאי פטורתימה מאי חייב ומאי פטור שייך במחבל בעצמו. ואין לומר פטור ממלקות, חדא דומיא דאחרים שחבלו בו קאמר ומאי חייבים דמי תשלומי חבלה אף פטור מתשלומי חבלה משמע. ועוד אי ממלקות קאמר אם כן הא דקתני בקוצץ נטיעותיו פטור אמאי בר מלקות הוא ואזהרתיה מלא תשחית את עצה כדאיתא במכות (כב, א). וי"ל דהכי קאמר הוא שחבל בעצמו או שקצץ נטיעותיו אף על פי שאין בו צד חיוב אחרים שחבלו בו או שקצצו נטיעותיו חייבים. והא דקתני אחרים שקצצו חייבים רבי מאיר היא דאמר (מכות ב, א) שלוקה ומשלם ואי נמי בשלא התרו בו וכמאן דאמר (כתובות לב, ב) חייבי מלקות ודבר אחר חייבים הא לריש לקיש דאמר פטור על כרחיה רבי מאיר היא. כנ"ל.

    אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין על המת כו'ואם תאמר אי מהאי מאי קאמר מאן תנא הא כולי עלמא היא דמקרעי בגדים עוברין על בל תשחית. ותירצו בתוספות דמייתי ראיה מקריעה שהיא לצורך כגון במת שאף על פי שהעיקר הקריעה מצוה ומי שהוא מקרע יותר מדאי נהנה בו שעושה נחת רוח ליצרו (עיין שבת קה, ב) ואפילו הכי אסור מכל שכן מחבל עצמו.

    אלא שציער עצמו מן הייןמכאן משמע דרבי אליעזר הקפר אפילו בנזיר טהור קאמר, וכן מפורש בפרק קמא דנדרים (י, א) דנזיר טהור חוטא הוא. ואיכא למידק, דבפרק קמא דנזיר (ג, א) אמרינן דאפילו רבי אליעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא הני מילי נזיר טמא דאיידי דבעי מתסר דלמא אתי למעבר על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ליה. ורבינו תם ז"ל תירץ דהא דקאמר התם נזיר טהור לאו חוטא קרי ליה היינו שהמצוה גדולה וחמורה מן העבירה שמצוה לידור וכדאמר (סוטה ב, א) הרואה סוטה בקלקולה ילך ויזיר עצמו מן היין, ומכל מקום מקצת חטא יש שציער עצמו מן היין מידי דהוי אתענית חלום בשבת דאמרינן שקורעין לו גזר דינו ונפרעין ממנו מתענית של שבת מאי תקנתא ליתיב תעניתא על תעניתיה.

    כל כמיניהולא דמי להא דאמרינן בפרק חזקת הבתים (ב"ב לו, א) האי מאן דנקט מגלא ואמר איזל ואגרריה לדקליה דפלניא דזבניה ניהלי נאמן דלא חציף אינש למיגרר דיקלא דלאו דיליה. י"ל דהתם בלקיטת פירות דאדם עשוי למכור פירות דקלא אבל אינו עשוי למכרן לקציצה וכן שורו להריגה, והתם איגדר גרסינן מלשון גודר בתמרים ולא גרסינן אגדריה, ובפרק חזקת הבתים הארכתי בטעמים אחרים בסייעתא דשמיא. ואם תאמר הכא היכי דמי אי דליכא עדים כשקצץ פשיטא דנאמן במיגו דאי בעי אמר לא קצצתי ואי דאיכא עדים אמאי פטור, פירש הר"ז הלוי ז"ל דהכא בדליכא עדים ואיצטריך דהוה אמינא דהרי זה כמגו במקום עדים קא משמע לן.

    וחייבו רבן גמליאל ליתן עשרה זהוביםכתב רבינו (תם)[חננאל] ז"ל הא דמחייבו עשרה זוהבים קנסא הוא ולא גמרינן מיניה למצוה אחרת. אבל הרי"ף ז"ל כתב דגמרינן מינה דאי לא אמאי קמייתי מינה ראייה לקוצץ אילן העומד לקציצה, ומכל מקום לא מגבינן ליה בבבל דהא אמרינן לעיל (בבא קמא פב, ב) דבכל מידי דלא אסרינן ממונא לא עבדינן שליחותייהו אבל אי תפס לא מפקינן מיניה.

    הא דחייבו רבן גמליאל עשרה זהובים היינו שכר ברכה וכדמוכח בחולין פרק כיסוי הדם (קס, א). אם תאמר אם כן לחייב עשרים זהובים עשרה משום ברכת כסוי ועשרה משום מצוה דהא הכא אמרינן שכר מצות קציצה דליכא ברכה עשרה זהובים. ויש לומר דמצות כסוי עם ברכת הכיסוי לחדא חשבינן להו ואינו משלם אלא עשרה זהובים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 91b

    Bava Kamma 91b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 398 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא מבעיא בושת דהואיל ואדם רשאי לחבול בעצמו כי בייש בעצמו וביישו ביה אחרים לא מפטרי בהכי:

    אלא אפי' החובל בעצמו חבלה ממש דאין רשאי בה ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא דאין מקפיד לא נחייבו אחריני עלוי' אפ"ה חייבין:

    מה הטבה רשות בשבועות (דף כז.) מפרש ליה לקרא דלא מתוקם אלא בדבר הרשות:

    דכוותיה גבי הרעת אחרים דקתני התם יכול נשבע להרע לאחרים ולא עשה יהא חייב ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות בשבועות (שם) כו':

    דמהדק להו סוגרן בחדר ואין להם מה לאכול:

    אלא אפי' החובל בעצמו חבלה ממש דאין רשאי בה ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא דאין מקפיד לא נחייבו אחריני עלוי' אפ"ה חייבין:

    לנפשותיכם אדרוש מיד עצמכם אדרוש:

    וכפר עליו בנזיר כתיב:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 91b · Sefaria

    Tosafot

    החובל בעצמו אע"פ שאין רשאי פטור תימה מאי חיוב שייך ואי פטור ממלקות קאמר ע"כ הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאין רשאי פטור לאו היינו פטור ממלקות דהא חייב משום קוצץ אילנות טובות ואזהרתיה מואותו לא תכרות כדאיתא בפ' בתרא דמכות (דף כב.) וצריך לדחוק ולומר פטור אע"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו אחרים שחבלו בו חייבין ואחרים שקצצו נטיעה חייבין צריך לאוקמה כר"מ דאמר (כתובות דף לב:) לוקה ומשלם דלוקה משום לא תכרות אי נמי בדלא אתרו ביה:

    אלא תנאי היא כלומר ר' עקיבא דמתני' ורבי עקיבא דברייתא פליגי ושנויי דלעיל ליתנהו והשתא ניחא דמשום דאמר תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא קבעי מאן תנא דמתני' דאמר אליבא דר' עקיבא אין אדם רשאי לחבול בעצמו:

    אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין כו' וא"ת ומאי ס"ד השתא וכי על זה צריך להביא ראיה. דמקרע בגדים עובר משום בל תשחית ואור"י דאין מביא ראיה אלא שאסור לחבול אפי' לצורך כגון אשה שטפחה על ראשה וכן ההיא דאך את דמכם שהרג את עצמו בשביל שום דבר שירא וכן מקרע על המת זהו לצורך:

    עובר משום בל תשחית והא דאמר במו"ק (דף כד.) שמואל קרע עליה דרב תליסר אצטלי דמילתא יש לומר דצורבא מדרבנן שאני ולא היה יותר מדאי:

    אלא שציער עצמו מן היין לכאורה משמע דבנזיר טהור נמי קאמר דנקרא חוטא בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (נזיר דף יט.) קסבר רבי אליעזר הקפר נזיר טהור חוטא והיינו טעמא דכתיב קרא בנזיר טמא מפני ששנה בחטא וכן בפ"ק דנדרים (דף י.) ותימה דבפ"ק דנזיר (דף ג.) פריך נזירות מילתא דעבירה ואמרינן ליה נאה ומשני אפי' לרבי אליעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא ה"מ טמא דאיידי דבעי מיסתר דלמא אתי למעבד על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ליה ואור"ת דהא דקאמר דלא הוי חוטא היינו שמצוה גדולה מן העבירה דמצוה לידור כדאמר (ריש סוטה) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ומכל מקום קצת יש חטא מידי דהוי אמתענה תענית חלום בשבת שקורעין גזר דינו ונפרעין ממנו תענית של שבת מאי תקנתיה ליתיב תענית לתעניתא שהמצוה גדולה מן העבירה וה"ק בנזיר אפי' ר' אליעזר דאמר נזיר חוטא ה"מ נזיר טמא שהוא עיקר חוטא אבל נזיר טהור לא חשיב רבי אליעזר כ"כ חוטא:

    כל כמיניה כו' והא דאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף לו.) האי מאן דנקט מגלא ותובילא ואמר איזיל ואגזריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי מהימן דלא חציף איניש למיגזר דיקלא דלאו דיליה התם בלקיטת פירות איירי מדנקט גזירה ונקט נמי מגלא ותובילא שהם כלי אומנות של לוקטי תמרים ודרך אדם למכור פירות אבל אין דרך למכור הדקל לקוץ ואם בקציצת הדקל היה מדבר הוה ליה למינקט נרגא וה"ל למימר ואקטליה כדאמר התם בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מו: ושם) דאמר רב נחמן האי מאן דנקט נרגא ואמר איזיל ואקטליה לדיקלא דפלניא ואשכח דקטיל ושדי לא אמרינן ההוא קטליה דעביד איניש דגזים ולא עביד:

    וחייבו רבן גמליאל ליתן י' זהובים בפרק כסוי הדם (חולין דף פז. ושם) מוכח שזהו שכר ברכה ואם תאמר שכר דמצוה עצמה היכא אזיל וי"ל דמצוה וברכה הכל אחד ואע"ג דשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה יש שכר מצוה אע"פ שאין ברכה מכל מקום התם שכר מצות כיסוי וברכה לא היה כי אם י' זהובים ושכר ברכת המזון ארבע ברכות מ' זהובים ומעשה באחד שקראו ש"צ לקרות בס"ת ובא אחר וקדם וקרא ושאל לר"ת ואמר לו שיתן לו תרנגולת לשחוט תחת אותם שתי ברכות ואין נראה לר"י טעם זה דאם כן למה חייבו ר"ג עשרה זהובים ועוד פטרו ר"ת משום. שיענה אמן וגדול העונה אמן יותר מן המברך ועוד אמר ר"ת דבבבל אין דנין מילתא דלית ביה חסרון כיס כדאמר לעיל (בבא קמא דף פד:):

    Tosafot on Bava Kamma 91b · Sefaria

    Rashba

    החובל בעצמו אף על פי שאין רשאי פטור תימה מאי חייב ומאי פטור שייך במחבל בעצמו. ואין לומר פטור ממלקות, חדא דומיא דאחרים שחבלו בו קאמר ומאי חייבים דמי תשלומי חבלה אף פטור מתשלומי חבלה משמע. ועוד אי ממלקות קאמר אם כן הא דקתני בקוצץ נטיעותיו פטור אמאי בר מלקות הוא ואזהרתיה מלא תשחית את עצה כדאיתא במכות (כב, א). וי"ל דהכי קאמר הוא שחבל בעצמו או שקצץ נטיעותיו אף על פי שאין בו צד חיוב אחרים שחבלו בו או שקצצו נטיעותיו חייבים. והא דקתני אחרים שקצצו חייבים רבי מאיר היא דאמר (מכות ב, א) שלוקה ומשלם ואי נמי בשלא התרו בו וכמאן דאמר (כתובות לב, ב) חייבי מלקות ודבר אחר חייבים הא לריש לקיש דאמר פטור על כרחיה רבי מאיר היא. כנ"ל.

    אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין על המת כו' ואם תאמר אי מהאי מאי קאמר מאן תנא הא כולי עלמא היא דמקרעי בגדים עוברין על בל תשחית. ותירצו בתוספות דמייתי ראיה מקריעה שהיא לצורך כגון במת שאף על פי שהעיקר הקריעה מצוה ומי שהוא מקרע יותר מדאי נהנה בו שעושה נחת רוח ליצרו (עיין שבת קה, ב) ואפילו הכי אסור מכל שכן מחבל עצמו.

    אלא שציער עצמו מן היין מכאן משמע דרבי אליעזר הקפר אפילו בנזיר טהור קאמר, וכן מפורש בפרק קמא דנדרים (י, א) דנזיר טהור חוטא הוא. ואיכא למידק, דבפרק קמא דנזיר (ג, א) אמרינן דאפילו רבי אליעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא הני מילי נזיר טמא דאיידי דבעי מתסר דלמא אתי למעבר על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ליה. ורבינו תם ז"ל תירץ דהא דקאמר התם נזיר טהור לאו חוטא קרי ליה היינו שהמצוה גדולה וחמורה מן העבירה שמצוה לידור וכדאמר (סוטה ב, א) הרואה סוטה בקלקולה ילך ויזיר עצמו מן היין, ומכל מקום מקצת חטא יש שציער עצמו מן היין מידי דהוי אתענית חלום בשבת דאמרינן שקורעין לו גזר דינו ונפרעין ממנו מתענית של שבת מאי תקנתא ליתיב תעניתא על תעניתיה.

    כל כמיניה ולא דמי להא דאמרינן בפרק חזקת הבתים (ב"ב לו, א) האי מאן דנקט מגלא ואמר איזל ואגרריה לדקליה דפלניא דזבניה ניהלי נאמן דלא חציף אינש למיגרר דיקלא דלאו דיליה. י"ל דהתם בלקיטת פירות דאדם עשוי למכור פירות דקלא אבל אינו עשוי למכרן לקציצה וכן שורו להריגה, והתם איגדר גרסינן מלשון גודר בתמרים ולא גרסינן אגדריה, ובפרק חזקת הבתים הארכתי בטעמים אחרים בסייעתא דשמיא. ואם תאמר הכא היכי דמי אי דליכא עדים כשקצץ פשיטא דנאמן במיגו דאי בעי אמר לא קצצתי ואי דאיכא עדים אמאי פטור, פירש הר"ז הלוי ז"ל דהכא בדליכא עדים ואיצטריך דהוה אמינא דהרי זה כמגו במקום עדים קא משמע לן.

    וחייבו רבן גמליאל ליתן עשרה זהובים כתב רבינו (תם)[חננאל] ז"ל הא דמחייבו עשרה זוהבים קנסא הוא ולא גמרינן מיניה למצוה אחרת. אבל הרי"ף ז"ל כתב דגמרינן מינה דאי לא אמאי קמייתי מינה ראייה לקוצץ אילן העומד לקציצה, ומכל מקום לא מגבינן ליה בבבל דהא אמרינן לעיל (בבא קמא פב, ב) דבכל מידי דלא אסרינן ממונא לא עבדינן שליחותייהו אבל אי תפס לא מפקינן מיניה.

    הא דחייבו רבן גמליאל עשרה זהובים היינו שכר ברכה וכדמוכח בחולין פרק כיסוי הדם (קס, א). אם תאמר אם כן לחייב עשרים זהובים עשרה משום ברכת כסוי ועשרה משום מצוה דהא הכא אמרינן שכר מצות קציצה דליכא ברכה עשרה זהובים. ויש לומר דמצות כסוי עם ברכת הכיסוי לחדא חשבינן להו ואינו משלם אלא עשרה זהובים.

    Rashba on Bava Kamma 91b · Sefaria

    Meiri

    זה שבארנו במשנה שאין אדם רשאי לחבול בעצמו מן התורה הוא שנאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ושמא תאמר דוקא בהריגה הא בחבלה מנין תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא אלא מפני שציער עצמו על היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה ומכל מקום לענין בשת ופחיתות אם אינו קפיד על עצמו ומפחית ומבייש את עצמו רשאי:

    אע"פ שאמרו אין אדם רשאי לחבול בעצמו אם נשבע שיחבול עצמו שבועה חלה עליו עד שאם לא חבל לזמן שקבע לעצמו חייב משום שבועת בטוי שאין זו מצוה גמורה אלא דברי סופרים והמקרא אינו אלא אסמכתא וכבר ביארנו במקומו שכל שהוא איסור סופרים שבועת בטוי חלה עליו ואינו נקרא נשבע לבטל את המצוה ומכל מקום אם נשבע לחבול באחר כגון שאכה את פלוני ואפצע את מחו או אקללנו ואגזול את ממונו או אמסרנו לאנס או למלכות אפילו היה בידו לעשות פטור מפני שהוא מוזהר בתורה בהדיא שלא לעשות כן ככתוב לא יוסיף נשבע שיסגף את עצמו וישב בתענית שבועה חלה עליו נשבע שיושיב אחרים בתענית כגון שיצניעם בבתי כלאים ולא יניח להביא להם לאכול אין שבועה חלה עליו וכן כל כיוצא בזה כמו שיתבאר במקומו:

    כשם שאין אדם רשאי לחבל בעצמו כך אינו רשאי להשחית את ממונו ואף בקריעת כלים על המת שהוא רשאי כמו שאמרו מקרעין על המת ואין בזה משום דרכי האמורי אם קרע יותר מדאי עובר משום בל תשחית והוא במכת מרדות מדבריהם וזה שאמרו בכאן לוקה משום בל תשחית פרושו מכת מרדות:

    מי שקצץ נטיעותיו של חברו והרג את שורו ובא חברו וטענו שורי הרגת או נטיעותי קצצת והלה משיב אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצצו אם אין עדים בדבר נאמן ופטור שהרי היה יכול לטעון לא הרגתי ולא קצצתי ואם היו עדים בדבר אינו נאמן וחייב לשלם:

    היה אילן זה עומד לכך כגון שהוא אשרה או נוטה ליפול ברשות הרבים ויש כאן סכנת נפשות עוברי דרכים וכן שהיה השור עומד להריגה כגון שהמית את האדם נאמן ופטור ואלו לא אמר לו כן היה זה טוען שגזלו מצוה ושהיה רוצה שתעשה על ידו והיה חייב בעשרה זהובים וכמו שאמרו ושפך וכסה מי ששפך יכסה ומעשה באחד ששפך ובא חברו וקדם וכסה וחייבו רבן גמליאל בעשרה זהובים אבל מכל מקום בשור ובאילן הואיל ומן הסתם נוח לו שיעשה על ידי מי שעשה כשהלה משיב שברשות עשה נאמן:

    גדולי הפוסקים כתבו שדבר זה ממון הוא ולא קנס ולמדין ממנה לכל המצות על הדרך שלמדו בכאן ממנה לענין שור ואילן וכן יראה לדעתי שדנין אותם בחוצה לארץ ויש חולקים לומר שקנס הוא ואין למדין ממנה אלא למה שמצינו בה בפירוש וכן שאין דנין אותם בחוצה לארץ ומכל מקום סך זה של עשרה זהובים על המצוה הוא ואפילו היתה מצוה שהרבה ברכות מצטרפות בה ויש שפרשו במסכת חולין עשרה זהובים על כל ברכה וברכה כמו שבארנו שם:

    זה שאמרנו במשנה שאסור לקוץ נטיעותיו של חברו דוקא כשמוציאין פירות בשיעור הראוי לטרוח בהם והוא שאמרו שכל דקל שהוא טוען קב של תמרים אסור לקצצו הא פחות מכן רשאי ובזית מתוך חשיבותו שיעורו ברובע קב ומכל מקום אם היו דמיו יקרים לעצים או לבנין יתר על שבח פירותיו קוצצו ואין כאן שום פקפוק:

    זה שאסרה תורה במצור שלא להשחית עץ מאכל דוקא כשמוצאין אילני סרק הא אם אין שם אילני סרק אף הם כורתין את של מאכל ומשתמשין בו היו שם של מאכל ושל סרק מקדימין בשל סרק וכשיכלו את של סרק משתמשין בשל מאכל רבותי פוסקין דוקא באילן העומד על המצר הא שאין עומדין על המצר אסור אף בשאין שם של סרק:

    Meiri on Bava Kamma 91b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אלא תנאי היא כו' והשתא ניחא כו' מאן תנא דמתניתין דאמר אליבא דרבי עקיבא כו' עכ"ל אבל אי הוה קאי הני שינויא דלעיל כאן בחבליה כאן בבושת ולא הוו תרי תנאי אליבא דר' עקיבא לא ה"ל למבעי מאן תנא דאמר אין אדם רשאי לחבל בעצמו דהא ודאי ר' עקיבא הוא וק"ל:

    בד"ה וחייבו ר"ג כו' ועוד פטרו ר"ת משום שיענה אמן כו' עכ"ל ואין להקשות השתא נמי ר"ג למה חייבו ליתן י' זהובים ולא פטרו מה"ט די"ל דהיה מברך בלחש בשעת כיסוי הדם משא"כ בקורא בתורה:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 91b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    החובל בעצמו אף על פי שאין רשאי פטור תימא מאי פטור ומאי חייב שייך במחבל עצמו ואי פטור ממלקות קאמר הא פטור דומיא דאחרים שחבלו בו קאמר ומה חייבים דמי תשלומי חבלה אף פטור מתשלומי חבלה משמע דעל כרחך הקוצץ וכו' כמו שכתבו בתוספות. וי"ל דהכי קאמר הוא שחבל בעצמו או שקצץ נטיעותיו אף על פי שאין בו צד חיוב. אחרים שחבלו בו או שקצצו נטיעותיו חייבין. והא דקתני אחרים שקצצו חייבין רבי מאיר היא דאמר לוקה ומשלם. ואי נמי בדלא אתרו ביה וכמאן דאמר חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר חייבין והא דריש לקיש דאמר פטור על כרחך לאו רבי מאיר היא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

    מאן תנא דשמעת ליה דאמר אין אדם רשאי לחבל בעצמו וכו' תימא לר"י דהא רבי עקיבא הוא דאמר בהדיא לעיל הכי. ואין לומר דבעי מאן תנא דשמעת ליה דאמר אין אדם וגם תנא דפליג עליה ומייתי במסקנא דמילתיה דרבי אלעזר הקפר והתם פליגי רבנן בפרק קמא דתענית דקתני בסיפא רבי אלעזר אומר נקרא קדוש. הא ליכא למימר חדא דלישני דמאן תנא דשמעת ליה דאין אדם רשאי משמע דלא מהדר אלא לאשכוחי תנא דאמר אין אדם רשאי. ועוד דתלמודא דלא מייתי סיפא דקתני רבי אלעזר אומר נקרא קדוש. ועוד דמעיקרא הוה מייתי ברייתא דאך דמכה והברייתא דרבי אלעזר דלית בהו אלא תנא דאמר אין אדם רשאי. תוספות שאנץ. וכבר תירצו אותו התוספות לעיל בדיבור אלא תנאי היא.

    רב חסדא כי הוה מסגי ביני קוצי הוה מדלי מאניה וכו' שמעית מינה דאדם רשאי לחבול בעצמו ואינו רשאי לאבד ממונו וקיימא לן כרב חסדא דבתרא הוא. הרמ"ה ז"ל בפריטיו.

    אלא שציער עצמו מן היין לכאורה משמע דבנזיר טהור נמי קאמר וכו'. וה"ר יהודה משפיר מתרץ לקושיית התוספות דהכי קאמר התם בפרק קמא דנזיר הני מילי טמא כך הוא סבור האדם שרוצה לעשות נזיר אבל מכל מקום האמת דאפילו טהור חוטא הוא ועיקר. תוספות שאנץ.

    וכן פירש ריב"ק דהתם קאי אהא דאמרינן אהא נוה הרי זה נזיר ונזיר מי איכא נאה ע"כ לא קאמר התם רבי אלעזר וכו'. פירוש זה שנזר בנזיר סובר שלא אמר רבי אלעזר דחוטא אלא בנזיר טמא אבל בטהור לא משום הכי הוי טהור נאה ומיהו הנזיר טועה דבכל גוונא אמר רבי אלעזר כדמשמע הכא. וה"ר יוסף תירץ בענין אחר דלעולם אפילו טהור נקרא חוטא שלא השלים נזירותו כגון אשה שהפר לה בעלה הואיל ולא השלימה נמצא שעל חנם ציערה עצמה אבל השלים נזירותו צדיק הוא. מהר"י כ"ץ ז"ל. וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל וכי באיזה נפש חטא שמפני שנטמא שגדולה מצוה שהוא מקריב קרבנותיו כמשפט מן העבירה ויצא הפסדו בשכרו אם כן מצטער הוא יותר על השניה מן הראשונה דהואיל ונטמא דואג הוא שלא יטמא פעם אחרת ודמי ליה כאלו אין לנזירותיו קצבה. ע"כ. אמר ליה אסמייה להאי מתניתא דקתני בה חייב אמר ליה הואיל ומתניתא היא לא תסמייה אלא תתרגם לה בשור העומד להריגה. גאון ז"ל.

    בשור העומד להריגה וכו' וא"ת היכי דמי אי דליכא עדים שקצץ פשיטא דנאמן במיגו דאי בעי אמר לא קצצתי ואי איכא עדים אמאי פטור. פירש הרז"ה דהכא בדליכא עדים ואיצטריך דהוה אמינא דהרי זה כמיגו במקום עדים קמשמע לן. הרשב"א ז"ל.

    וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו תניא שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת וכו'. פטור. היכא דליכא סהדי דהרג וקצץ דכולי עלמא נאמן שהפה שאסר וכו' כי איצטריך לאשמועינן היכא דאיכא סהדי ובשור שאין עומד להריגה ואילן שאין עומד לקציצה דאסיקנא דחייב ולא מהימן לומר אתה אמרת לי להרגו ולקצצו אלא בסהדי דאם כן לא שבקת וכו' אלא כי קתני פטור בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה כגון אילן הנוטה לרשות הרבים אי נמי בתוך כ"ה אמה לעיר דאי טעין אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצצו פטור ואי לא מחייב לשלומי ליה עשרה זהובים שכר מצוה כדתניא וכו'. והא דקאמרינן דבשור שאין עומד להריגה ואילן שאין עומד לקציצה חייב הני מילי היכא דאמר אתה אמרת לי להרגו ולקצצו אבל אמר לו אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה מהימן כדרב יהודה דאמר האי מאן דנקיט מגלא וחובילה ואמר איזול אגזריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי מהימן מאי טעמא לא חציף איניש למיגזר דיקלא דלאו דיליה וכי תימא מאי שנא אמרינן גבי מכרתו לי ונתתו לי במתנה כיון דטעין מילתא דאורחייהו דאינשי מהימן אבל גבי אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצצו דקא טעין מילתא דלאו אורחייהו דאינשי לא מהימן לאחזוקי אינשי בשופטני לא מחזקינן. אי נמי גבי טענת אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה כיון דטעין ביה לנפשיה אשתכח דקא מפיק ליה מחזקתה דמריה ואמטו להכי מהימן עליה כשאר מטלטלי מטעמא דלא חציף איניש למיגזר דיקלא דלאו דיליה ואלו היכא דאמר ליה אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצצו כיון דלא קא טעין ביה לנפשיה אשתכח דלא קא מפיק ליה מחזקתה דמאריה ומשום הכי כיון דאיכא סהדי דקצייה מחייב כדין כל מזיק שבעולם. ע"כ. וכתב הר"מ ז"ל מסרקסטה וז"ל שחט שורו של חברו בפני עדים שהיה מגדלו לחרישה ואמר לו אתה אמרת לי לשחטו לאו כל כמיניה ומשלם פחתו מיהו משתבע האיך דלא אמר ליה ושקיל. ונראה לומר דאי הוי גברא דרגיל למישחט ולא רגיל למיזבן לרדיא דמהימן האיך דאיהו אמר ליה למישחט ובשבועה פטור. וכן נמי אי לא שחטיה קמי סהדי ואודי ואמר אין שחטתי וברשותך שחטתי משתבע היסת ופטור מיגו דאי בעי אמר לא שחטתי מעולם. ע"כ.

    אילן העומד ליקצץ כגון אשרה שהיא ברשותו של ישראל והוא רוצה לקצצה ולקיים בה כל אשריהם תגדעון. הראב"ד ז"ל.

    4 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 91b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה החובל בעצמו כו' תימא מאי חייב כו' דהא חייב משום קוצץ אילנות טובות עכ"ל. לפמ"ש התוספ' בסמוך דעיקר פלוגתא דתנאי דמייתי במקרע בגדים היינו היכא שהוא לצורך דומיא דמתני' וא"כ צ"ל דקרא דבל תשחית אף על גב דכתיב גבי מצור מ"מ מיקרי שלא לצורך והיינו משום דאיירי היכא שיכול לעשות המצור בלא"ה מאילני סרק כדמייתי בגמרא בסמוך אבל כשהוא לצורך אה"נ דשרי וא"כ יש לדקדק אמאי פשיטא להו להתוספות שיש כאן חיוב מלקות דלמא איירי מתני' כגון שהוא לצורך קצת דומיא דרישא בחובל דהוי לצורך מדמייתי לה אעובדא דאשה שטפחה על ראשה דהיינו לצורך ובכה"ג אימא דס"ל לתנא דמתני' דליכא חיוב מלקות אלא דלק"מ דאי ס"ד דס"ל דליכא חיוב מלקות והיינו ע"כ דקרא דבל תשחית דכתיב במצור היינו שלא לצורך דוקא וכדכתיבנא אמאי נקט בקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי דאיסורא מנא ליה כיון דמבל תשחית ליכא למילף בשלמא בחובל יליף מאשר חטא על הנפש אבל בקוצץ נטיעותיו מנ"ל אע"כ דס"ל דקרא דבל תשחית ואותו לא תכרות מיקרי צורך קצת א"כ מלקות נמי איכא וק"ל:

    בא"ד ואחרים שקצצו כו' צריך לאוקמי כר"מ כו' עכ"ל אבל מחובל לק"מ דאף ע"ג דעובר בלאו דבל יוסיף מ"מ בפי' ריבתה תורה חובל לתשלומין כדאיתא פרק אלו נערות:

    בד"ה אלא האי תנא כו' ואומר ר"י דאין מביא ראיה אלא שאסור לחבול אפילו לצורך עכ"ל. פי' דבכה"ג בבגדים נמי לא פשיטא ליה ואע"ג דקרא דבל תשחית כתיב במצור דהוי לצורך המלחמה ואפ"ה אסור כבר כתבתי דאיירי בענין שיכול למצוא אילני סרק אבל בלא"ה ודאי שרי ולהיפך נמי לא שייך להקשות מדשרי רחמנא אפילו עץ מאכל היכא דליכא אילני סרק מכלל דלצורך שרי די"ל התם שאני שהוא צורך גדול וסכנת נפשות ובכה"ג באמת אפי' בחובל בעצמו שרי היכא דאיכא צורך גדול כדאשכחן בשאול אבל עיקר פלוגתא דתנאי דהכא היינו דאיכא צורך קצת אלא דיש לדקדק דלמאי דס"ד עכשיו דבל תשחית דגופו אתי' במכ"ש משאר מילי וא"כ ע"כ הא דקתני לעיל דנשבע להרע בעצמו מיקרי רשות היינו בענין דאיכא צורך קצת דבלא"ה כ"ע מודו דאסור מקרא דבל תשחית וכ"ש גופו א"כ מעיקרא אמאי מהדר לאוקמי המשניות כתנאי וכן תרתי עובדי דר"ע ואמאי לא משני דהא דקאמר רשאי איירי לצורך ובמתני' דקאמר שאינו רשאי היינו שלא לצורך ואף על גב דעובדא דאשה הוי לצורך י"ל דלא מיבעיא קאמר לא מיבעי' לצורך אלא אפילו החובל בעצמו שלא לצורך והוי מקלקל גמור אפ"ה אחרים חייבין עליו ויש ליישב דכיון דעובדא דאשה איירי לצורך לא ה"ל למיתני סתמא החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי אי ס"ד דדוקא שלא לצורך איירי ה"ל לפרושי דסתמא משמע לצורך דומיא דעובדא דאשה ממש אבל לגבי בשת משני שפיר דהתם ליכא למיטעי דהוי דומיא דעובדא דאשה דהא קתני בהדיא החובל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 91b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר שמואל באשב בתענית עיין סוטה דף טו ע"א תוס' ד"ה ס"ל:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 91b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 91, Amud Bet, about 398 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “וקתני: החובל בעצמו, אע"פ שאינו רשאי פטור!…”

    2. Segment 233 words

      Opens “ואין אדם רשאי לחבל בעצמו? והתניא: יכול…”

    3. Segment 34 words

      Opens “אמר שמואל: באשב בתענית״.…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 411 words

      Opens “דכוותה גבי הרעת אחרים להשיבם בתענית; אחרים…”

    5. Segment 54 words

      Opens “אין; דמהדק להו באנדרונא.…”

    6. Segment 69 words

      Opens “והתניא: איזהו הרעת אחרים? ״אכה פלוני ואפצע…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אלא תנאי היא; דאיכא למ"ד אין אדם…”

    8. Segment 831 words

      Opens “מאן תנא דשמעת ליה דאמר: אין אדם…”

    9. Segment 93 words

      Opens “ודלמא קטלא שאני!…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “אלא האי תנא הוא דתניא: מקרעין על…”

      Named: רבי אלעזר.

    11. Segment 1133 words

      Opens “ודלמא בגדים שאני, דפסידא דלא הדר הוא!…”

      Named: רבי יוחנן, רב חסדא.

    12. Segment 1251 words

      Opens “אלא האי תנא הוא דתניא: אמר ר"א…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “הקוצץ נטיעותיו [וכו']. תני רבה בר בר…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1412 words

      Opens “א"ל איסמייה? א"ל לא; תתרגם מתניתך בשור…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “אי הכי, מאי קא טעין ליה? דא"ל…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “דתניא: (ויקרא יז, יג) ״ושפך וכסה״ מי…”

    17. Segment 177 words

      Opens “אמר רב: דיקלא דטען קבא אסור למקצציה.…”

    18. Segment 1810 words

      Opens “מיתיבי: כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע!…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “א"ר חנינא: לא שכיב שיבחת ברי, אלא…”

    20. Segment 2021 words

      Opens “תניא נמי הכי: (דברים כ, כ) ״רק…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר, מה…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Kamma 91b · Segment 19 — “…בלא זמנה. אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים, מותר.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 91b · Segment 3 — “אמר שמואל: באשב בתענית״.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 91b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026