Talmud Builders

    Bava Kamma 16b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 16b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Elazar says: Also the snake. By using the term also, Rabbi Elazar suggests he considers a snake to be forewarned to the same extent as the other animals in the mishna’s list, which, according to his opinion, are not considered to be forewarned if they are domesticated. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: Rabbi Elazar says: When these animals are domesticated they are not considered to be forewarned, but the snake is always considered forewarned?

    2The Gemara answers: Emend and teach the baraita as saying that Rabbi Elazar says: A snake, instead of saying: Also a snake. Accordingly, the baraita is teaching that he holds that only a snake is considered to be forewarned under all circumstances because he holds that even if it is domesticated it is still prone to cause damage.

    3§ The Gemara considers cases of damage caused by a lion: Shmuel says: With regard to a lion that kills an animal in the public domain, if it clawed its prey and ate it, the lion’s owner is exempt from liability. But if it first tore apart its prey with its teeth in order to kill it, and only then ate it, the owner is liable for the damage.

    4The Gemara elucidates: If it clawed its prey and ate it, the owner is exempt, since it is its typical manner to claw its prey and eat it, and it is therefore equivalent to the case of an animal that eats fruit and vegetables belonging to someone else. Therefore, it is classified as Eating done in a public domain, and the owner of the lion is exempt. But if the lion first tore apart its prey to kill it, since this is not its typical manner, the act is classified as Goring, for which an owner is liable even in a public thoroughfare.

    5The Gemara asks: Is this to say that tearing apart its prey is not the typical manner of a lion? But isn’t it written: “The lion tears apart for its young, and it strangles for its lionesses, and it fills its caves with prey, and its den with that which was torn apart” (Nahum 2:13). The description in the verse clearly indicates that it is the typical manner of a lion to tear apart its prey. The Gemara answers that each phrase of this verse is referring not to a situation where the lion catches prey for its own immediate use, but to one where it provides food for its young, as it says: “The lion tears apart for its young”; to provide food for its lionesses: “And it strangles for its lionesses”; to provide food for the young cubs in its lair: “And it filled its lair with prey”; and to provide food for the young cubs in its den: “And its den with that which was torn apart.” Therefore, we cannot learn from this verse that it is the typical manner of a lion to tear apart prey for its own immediate use.

    6The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita concerning acts classified as Eating: And similarly, in the case of a wild animal, including a lion, that entered the courtyard of the injured party and tore apart the courtyard owner’s animal and ate its meat, the owner of the wild animal pays the full cost of the damage.

    7The Gemara answers: With what are we dealing here? This is a case where it tore apart the animal in order to leave it for later consumption. Since this is typical behavior for a lion, the lion is considered forewarned with regard to it. The Gemara asks: Doesn’t the baraita teach: And ate its meat? The Gemara answers: This is a case where the lion initially killed the animal to leave it for later consumption but then reconsidered and ate it.

    8The Gemara questions this understanding: How can we know what the animal’s initial intentions were? And furthermore, if one accepts this claim, then the ruling of Shmuel is also called into question, as perhaps the case he ruled on is a case like this, where the lion initially intended to leave the prey he killed for later consumption, and therefore the owner should be exempt. The Gemara therefore rejects this understanding.

    9Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The baraita teaches two cases disjunctively and should be understood as teaching two halakhot : With regard to a lion that tore apart an animal in order to leave it for later consumption, or a lion that clawed its prey and ate it, since each acted in the typical manner of a lion, the owner pays the full cost of the damage.

    10Ravina said: It is the typical manner of a wild lion to kill its prey and then eat it, and therefore such damage is classified as Eating. Accordingly, if the damage was done in the public domain, the lion’s owner is exempt from any liability. When Shmuel says that an owner is liable if his lion does so, that was with regard to a domesticated lion and in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says it is not the typical manner of a domesticated wild animal to attack. Accordingly, the act is classified as being of the category of Goring, for which one is liable even in a public thoroughfare.

    11The Gemara asks: If so, then even when the lion clawed its prey and ate it, the owner should be liable for any damage it causes in a public domain, since according to Rabbi Elazar such behavior is atypical for a domesticated lion. Why then does Shmuel rule that in such a case the owner is exempt?

    12The Gemara concedes that its presentation of Ravina’s opinion is untenable: Rather, Ravina’s explanation was not stated in reference to Shmuel’s ruling, but rather in reference to the baraita , cited above, that discusses a case where a lion causes damage in the courtyard of the injured party. Accordingly, Ravina’s statement should be understood as follows: When the baraita teaches that one is liable if one’s lion tore apart an animal and ate it, that was with regard to a domesticated lion and in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says it is not the typical manner of a domesticated wild animal to attack.

    13The Gemara asks: If that is so, since the act is atypical behavior for a lion, it should be classified as Goring, and the owner should be required to pay for only half the cost of the damage. The Gemara answers: The baraita is referring to a case where the lion was forewarned.

    14The Gemara questions further: If that is so, what is the reason that the baraita teaches this among the subcategories of Eating? It should have taught it among the subcategories of Goring. The Gemara concedes: This is a difficulty with this explanation.

    15MISHNA: What is the difference between the liability incurred for damage caused by an ox that is considered innocuous and the liability incurred for damage caused by an ox that is forewarned?

    16The only differences are that for damage caused by an innocuous ox, the owner pays half the cost of the damage exclusively from proceeds of the sale of the body of the ox, and for a forewarned ox he pays the full cost of the damage from his higher property.

    17GEMARA: What does the mishna mean by saying he pays from his higher [ aliyya ] property? Rabbi Elazar says: It means that he pays with the superior-quality [ bame’ulla ] items of his property.

    18And similarly, the fact that the word aliyya is referring to superior-quality property is indicated by the verse that states: “And Hezekiah lay with his ancestors, and they buried him in the best [ bema’ale ] of the sepulchers of the descendants of David” (II Chronicles 32:33), and Rabbi Elazar says: The term bema’ale means beside the best of the family. And who are they? David and Solomon.

    19The Gemara offers an interpretation of another verse about the burial of a king of Judea, King Asa: “And they buried him in his own sepulchers, which he had hewn out for himself in the city of David, and laid him in the resting place, which was filled with perfumes and spices [ zenim ] prepared by the perfumers’ art” (II Chronicles 16:14). What is meant by “perfumes and spices”? Rabbi Elazar says: It means many different types [ zinei ] of perfumes. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The word zenim sounds similar to the word zenut , licentiousness, and should therefore be understood about types of perfumes that anyone who smells them is led to licentiousness.

    20The Gemara cites another dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Shmuel bar Naḥmani: Jeremiah requested of God to punish those who hounded him: “For they have dug a pit to trap me and they have set snares for my feet” (Jeremiah 18:22). In what way did they dig a pit to trap him? Rabbi Elazar says: They cast suspicion upon him of engaging in intercourse with a woman who had engaged in sexual intercourse with a man forbidden to her by the Torah [ zona ]. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: They cast suspicion upon him of engaging in intercourse with a married woman.

    21The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they cast suspicion upon him of engaging in intercourse with a zona , this is because the word “pit” is used as a metaphor for a zona , as it is written: “For a zona is a deep pit” (Proverbs 23:27). But according to the one who says that they cast suspicion upon him of engaging in intercourse with a married woman, for what reason did Jeremiah use the word “pit”? The Gemara answers: Due to the fact that she is a married woman, should she be excluded from the category of a zona ? If she commits adultery she is also termed a zona , and the term “pit” can justifiably be applied to her.

    22The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they cast suspicion upon him of engaging in intercourse with a married woman, this is consistent with that which is written: “You, Lord, know all their plans to kill me” (Jeremiah 18:23). By claiming he engaged in intercourse with a married woman, they implicated him in a prohibition punishable by the death penalty. But according to the one who says that they suspected him of engaging in intercourse with a zona , what did he mean by saying “to kill me” when there is no court-imposed capital punishment for doing so? The Gemara answers: Jeremiah was referring to the fact that they cast him into a pit of mire.

    23Rava interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “Let them be made to stumble before You; deal with them in the time of Your anger” (Jeremiah 18:23)? It means that Jeremiah said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even at a time when they try to perform acts of charity, make them stumble by ensuring that they do so with people who are unworthy of charity in order that they should not receive the reward for helping them.

    24The Gemara, above, cited a verse concerning King Hezekiah’s burial. The Gemara cites the continuation of that verse: “And they afforded him honor in his death” (II Chronicles 32:33). This teaches that they established a yeshiva at his grave to study Torah there.

    25Rabbi Natan and the Rabbis disagree with regard to this yeshiva: One said: They studied there for three days.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אף הנחשמדקתני אף מכלל דלר' אלעזר הוו אינך מועדין:

    והא אנן תנן ר' אלעזר אומרנחש הוא מועד אבל הני לא:

    דרסשלא הרגה אלא מחיים אכלה פטור דאורחיה הוא ושן ברה"ר פטור:

    טרףשהרגה ואכלה:

    חייבדלאו אורחיה היא ותולדה דקרן הוא ומשלם חצי נזק ברה"ר:

    בדי גורותיודי מאכל גורותיו ילדיו אלמא טורף הוא:

    ומשני בשביל גורותיואורחיה להרוג ולהביא ולהצניע אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו כי האי לאו אורחיה:

    וקפריך והכתיב ומחנק ללבאותיואלמא אורחיה להרוג ומשני בשביל לבאותיו:

    והכתיב וימלא טרף חוריו ומשני בשביל חוריואורחיה להרוג ולהביא לחוריו ולהצניע אבל לאכול מיד לאחר הריגה כי הא דשמואל לאו אורחיה הוא:

    טרפה בהמהוהרגתה ואכלה הבשר:

    משלם נזק שלםמדמשלמת בחצר הניזק נזק שלם מכלל דאורחיה הוא ותולדה דשן היא וברה"ר ליפטר:

    ועוד דשמואל נמידאמר טרף ואכל חייב אמאי חייב דלמא הכי הוא דטרף על מנת להצניע ונמלך ואכל וליפטר:

    ה"ג אמר רב נחמן לצדדין קתני טרפה והניחה או דרסה ואכלה משלמת נזק שלם. כלומר הא דקתני ברייתא טרפה בהמה ואכלה בשר תרי מילי נינהו טרפה בהמה והניחה או אכלה בשר על ידי דריסה משלם נזק שלם:

    להניחלהצניע אורחיה להרוג:

    רבינא אמרלעולם אורחיה הוא לטרוף ולאכול ושמואל דמחייב ליה ברה"ר בארי תרבות כו' ואליבא דר' אלעזר:

    אי הכיאפי' דרס נמי לחייב אלא ודאי דרבינא לא אדשמואל אתמר אלא אי איכא לאוקמא לדרבינא אמתניתא הוא דמוקמת ליה והכי קאמר רבינא הא דקתני מתניתא נזק שלם לאו משום דאורחיה לטרוף דאפי' בארי תרבות נמי מתוקמה: ופרכינן מתניתא נמי היכי איתא לדרבינא חצי נזק בעי לשלומי:

    אי הכידתולדה דקרן היא אדתני להא מתניתא (לקמן בבא קמא דף יט:) גבי תולדה דשן גבי תולדה דקרן ליתני:

    מתני' מן העלייהואפי' אין הנוגח שוה שיעור הנזק דבמועד כתיב ישלם שור תחת השור ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:

    גמ' ויקברוהו במעלה וגו'בחזקיה כתיב בספר דברי הימים:

    וישכיבוהו במשכבבאסא מלך יהודה:

    זני זנימיני מיני בשמים הרבה כדמתרגמינן למינהו לזנוהי (בראשית א):

    כי כרו שוחה ללכדניבירמיה הנביא כתיב:

    עצתם עלי למותדאשת איש אית ביה חיוב מיתה אבל בזונה פנויה ליכא מיתה:

    וכבוד עשו לו במותובחזקיה כתיב:

    ישיבהתלמידים לעסוק שם בתורה:

    שלשהימים הושיבו שם ישיבה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא קמא 16 עמוד ב

    1רבי אלעזר אומר: אף הנחש. והא אנן תנן, ר' אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות אינן מועדים; והנחש מועד לעולם!

    2תני: נחש.

    3אמר שמואל: ארי ברה"ר דרס ואכל פטור. טרף ואכל חייב.

    4דרס ואכל פטור כיון דאורחיה למידרס, הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות, דהוה ליה שן ברשות הרבים, ופטור. טרף לאו אורחיה הוא.

    5למימרא דטריפה לאו אורחיה הוא? והכתיב ״(נחום ב״, יג) אריה טורף בדי גורותיו. בשביל גורותיו ומחנק ללבאותיו בשביל לבאותיו וימלא טרף חוריו. בשביל חוריו ומעונותיו טריפה בשביל מעונותיו.

    6והתניא: וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק, טרפה בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם!

    7הכא במאי עסקינן שטרפה להניח. הא ״אכלה״ קתני! בשנמלכה ואכלה.

    8מנא ידעינן? ועוד, דשמואל נמי דלמא הכי הוא?

    9אמר רב נחמן בר יצחק, לצדדין קתני: שטרפה להניח, או דרסה ואכלה משלמת נזק שלם.

    10רבינא אמר: כי קאמר שמואל בארי תרבות, ואליבא דרבי אלעזר דאמר: לאו אורחיה.

    11אי הכי, אפי' דרסה נמי ליחייב!

    12אלא דרבינא לאו אשמואל אתמר, אלא אמתניתא; כי תני מתניתא בארי תרבות, ואליבא דר' אלעזר דאמר: לאו אורחיה.

    13א"ה ח"נ בעי לשלומי! דאייעד.

    14א"ה מאי האי דקתני לה גבי תולדה דשן? גבי תולדה דקרן בעי למיתנייה! קשיא.

    Mishna

    15מה בין תם למועד?

    16אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העלייה.

    Gemara

    17מאי ״עלייה״? אמר רבי אלעזר: במעולה שבנכסיו.

    18וכן הוא אומר: (דברי הימים ב לב, לג) וישכב חזקיהו עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד ואמר ר' אלעזר במעלה אצל מעולים שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה׃

    19(דברי הימים ב טז, יד) ויקברוהו בקברותיו אשר כרה לו בעיר דוד וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מאי בשמים וזנים רבי אלעזר אמר זיני זיני ר' שמואל בר נחמני אמר בשמים שכל המריח בהן בא לידי זימה׃

    20(ירמיהו יח, כב) כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי רבי אלעזר אמר שחשדוהו מזונה ר' שמואל בר נחמני אמר שחשדוהו מאשת איש׃

    21בשלמא למ"ד שחשדוהו מזונה היינו דכתיב ״(משלי כג״, כז) כי שוחה עמוקה זונה אלא למ"ד שחשדוהו מאשת איש מאי שוחה אטו אשת איש מי נפקא מכלל זונה׃

    22בשלמא למ"ד שחשדוהו מאשת איש היינו דכתיב ״(ירמיהו יח״, כג) ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי למות אלא למאן דאמר שחשדוהו מזונה מאי למות שהשליכוהו לבאר טיט׃

    23דרש רבא מאי דכתיב ״(ירמיהו יח״, כג) יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר׃

    24(דברי הימים ב לב, לג) וכבוד עשו לו במותו מלמד שהושיבו ישיבה על קברו׃

    25פליגי בה ר' נתן ורבנן חד אמר שלשה,׃

    Tosafot

    דרס ואכלפירוש שאוכל מחיים כדאמרינן בפרק אלו עוברין (פסחים דף מט: ושם) מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שימות אף עם הארץ כו':

    והתניא וכן חיהתימה ולוקמה בזאב דאורחיה לטרוף וי"ל דחיה סתם קתני בין בארי בין בזאב ולא הוה מצי לשנויי דכרבי טרפון אתיא דאמר (לעיל בבא קמא יד.) משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם מדקתני לה גבי תולדה דשן כדמסיק:

    כי תניא מתניתא בארי תרבות ואליבא דר' אלעזרלא נקט ר'. אלעזר לאפוקי רבנן אלא לרבותא נקטיה וה"ק דלא תימא משום דאורחיה לטרוף משלמת נ"ש דאפילו בארי תרבות אליבא דר' אלעזר דודאי לאו אורחיה הוא איכא לאוקמי דהיינו בדאייעד כדמפרש ואזיל ומאותו הטעם שיתחייב לר' אלעזר יתחייב לרבנן ועוד י"ל דדוקא מוקי לה כרבי אלעזר משום דחיה סתם קתני בין בארי בין בזאב ולר' אלעזר כיון דהוו בני תרבות לאו אורחייהו לטרוף ומיירי תרוייהו בדאייעד אבל לרבנן דלאו בני תרבות נינהו ואורחיה דזאב לטרוף כי לא אייעד נמי משלם נ"ש וזהו דוחק להעמיד הברייתא לצדדים זאב בלא אייעד וארי באייעד וא"ת ולמאי דס"ד השתא דהוי תולדה דקרן אמאי נקט בברייתא שנכנסו בחצר הניזק וי"ל משום זאב נקט דכיון דאייעד חוזר לקדמותו והוי שן דפטור ברה"ר:

    שחשדוהו בזונהדירמיה כהן הוה וזונה אסורה לכהן:

    אפילו בשעה שעושין צדקהול"ג ישראל דאאנשי ענתות קאי:

    לפניך זו צדקהשנאמר והלך לפניך צדקך (ישעיהו נ״ח:ח׳):

    שהושיבו ישיבה על קברולפי שהרבה תורה בישראל כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צד: ע"ש) שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה ולא על קברו ממש אלא ברחוק ארבע אמות דליכא לועג לרש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר מר רבי אלעזר אומר אף הנחש ומקשי' קיימא לן דלא קתני אף אלא דהוא מודה על קמייתא. והתנן ר' אלעזר אומר בזמן שהן תרבות אין מועדין הא אם אינן תרבות מועדין הן. ופרקי' תני הנחש כדתנן והנחש מועד לעולם.

    אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטורטרף ואכל חייב. פי' אם הכה זה הארי הבהמה בידיו ומתה באירוס שלו אכלה פטור שכן דרכו בעת שרוצה לאכול וקיימא לן שן ברשות הרבים פטור. אבל אם טרף בפיו ובשיניו והמית הבהמה חייב ואע"פ שאחרי כן אוכל ויושב ששינה ודינו כדין הקרן ברשות הרבים דבהדיא תנינן דרך הארי לדרוס ודרך הזאב לטרוף. דתניא (בבא מציעא צג ע"ב) רועה שהניח עדרו ובא זאב וטרף ארי ודרס כו' ואקשינן על שמואל והכתי' אריה טורף בדי גורותיו ופירק בשביל גורותיו כלומר אין רצונו לאכול אלא להמית ולהאכיל לבניו. וכן שאר הפסוק.

    והתניא וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה ואכלה משלם נזק שלם.

    ופירק ר' נחמן בר יצחק טרפה והניחה ונמלכה ודרסה ואכלה משלם נזק שלם.

    רבינא אמר כי אמר שמואל בארי תרבות ונדחת ואמר אלא מתניתא בארי תרבות ואליבא דר' אלעזר דאמר לאו אורחיה הוא ומשונה הוא. ואקשינן והא קיימא לן משונה בחצר הניזק לרבנן חצי נזק. ופריק דאייעד. ותוב אקשינן עליה אי הכי הא דקתני לה גבי תולדה דשן ותנינן בכיצד השן מועדת ת"ר כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה כו' גבי תולדה דקרן בעי למיתניה קשיא.

    (פיס') [מתני'] מה בין תם למועד שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם ומן העלייה. מה עלייה אמר רבי אלעזר מעולה שבנכסיו.

    במעלה קברי בית דוד אמר ר' אלעזר אצל המעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 16b

    Bava Kamma 16b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 412 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אף הנחש מדקתני אף מכלל דלר' אלעזר הוו אינך מועדין:

    והא אנן תנן ר' אלעזר אומר נחש הוא מועד אבל הני לא:

    דרס שלא הרגה אלא מחיים אכלה פטור דאורחיה הוא ושן ברה"ר פטור:

    טרף שהרגה ואכלה:

    חייב דלאו אורחיה היא ותולדה דקרן הוא ומשלם חצי נזק ברה"ר:

    בדי גורותיו די מאכל גורותיו ילדיו אלמא טורף הוא:

    ומשני בשביל גורותיו אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו כי האי לאו אורחיה:

    וקפריך והכתיב ומחנק ללבאותיו אלמא אורחיה להרוג ומשני בשביל לבאותיו:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    דרס ואכל פירוש שאוכל מחיים כדאמרינן בפרק אלו עוברין (פסחים דף מט: ושם) מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שימות אף עם הארץ כו':

    והתניא וכן חיה תימה ולוקמה בזאב דאורחיה לטרוף וי"ל דחיה סתם קתני בין בארי בין בזאב ולא הוה מצי לשנויי דכרבי טרפון אתיא דאמר (לעיל בבא קמא יד.) משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם מדקתני לה גבי תולדה דשן כדמסיק:

    כי תניא מתניתא בארי תרבות ואליבא דר' אלעזר לא נקט ר'. אלעזר לאפוקי רבנן אלא לרבותא נקטיה וה"ק דלא תימא משום דאורחיה לטרוף משלמת נ"ש דאפילו בארי תרבות אליבא דר' אלעזר דודאי לאו אורחיה הוא איכא לאוקמי דהיינו בדאייעד כדמפרש ואזיל ומאותו הטעם שיתחייב לר' אלעזר יתחייב לרבנן ועוד י"ל דדוקא מוקי לה כרבי אלעזר משום דחיה סתם קתני בין בארי בין בזאב ולר' אלעזר כיון דהוו בני תרבות לאו אורחייהו לטרוף ומיירי תרוייהו בדאייעד אבל לרבנן דלאו בני תרבות נינהו ואורחיה דזאב לטרוף כי לא אייעד נמי משלם נ"ש וזהו דוחק להעמיד הברייתא לצדדים זאב בלא אייעד וארי באייעד וא"ת ולמאי דס"ד השתא דהוי תולדה דקרן אמאי נקט בברייתא שנכנסו בחצר הניזק וי"ל משום זאב נקט דכיון דאייעד חוזר לקדמותו והוי שן דפטור ברה"ר:

    שחשדוהו בזונה דירמיה כהן הוה וזונה אסורה לכהן:

    אפילו בשעה שעושין צדקה ול"ג ישראל דאאנשי ענתות קאי:

    לפניך זו צדקה שנאמר והלך לפניך צדקך (ישעיהו נ״ח:ח׳):

    שהושיבו ישיבה על קברו לפי שהרבה תורה בישראל כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צד: ע"ש) שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה ולא על קברו ממש אלא ברחוק ארבע אמות דליכא לועג לרש:

    Tosafot on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    אמר מר רבי אלעזר אומר אף הנחש ומקשי' קיימא לן דלא קתני אף אלא דהוא מודה על קמייתא. והתנן ר' אלעזר אומר בזמן שהן תרבות אין מועדין הא אם אינן תרבות מועדין הן. ופרקי' תני הנחש כדתנן והנחש מועד לעולם.

    אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור טרף ואכל חייב. פי' אם הכה זה הארי הבהמה בידיו ומתה באירוס שלו אכלה פטור שכן דרכו בעת שרוצה לאכול וקיימא לן שן ברשות הרבים פטור. אבל אם טרף בפיו ובשיניו והמית הבהמה חייב ואע"פ שאחרי כן אוכל ויושב ששינה ודינו כדין הקרן ברשות הרבים דבהדיא תנינן דרך הארי לדרוס ודרך הזאב לטרוף. דתניא (בבא מציעא צג ע"ב) רועה שהניח עדרו ובא זאב וטרף ארי ודרס כו' ואקשינן על שמואל והכתי' אריה טורף בדי גורותיו ופירק בשביל גורותיו כלומר אין רצונו לאכול אלא להמית ולהאכיל לבניו. וכן שאר הפסוק.

    והתניא וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה ואכלה משלם נזק שלם.

    ופירק ר' נחמן בר יצחק טרפה והניחה ונמלכה ודרסה ואכלה משלם נזק שלם.

    רבינא אמר כי אמר שמואל בארי תרבות ונדחת ואמר אלא מתניתא בארי תרבות ואליבא דר' אלעזר דאמר לאו אורחיה הוא ומשונה הוא. ואקשינן והא קיימא לן משונה בחצר הניזק לרבנן חצי נזק. ופריק דאייעד. ותוב אקשינן עליה אי הכי הא דקתני לה גבי תולדה דשן ותנינן בכיצד השן מועדת ת"ר כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה כו' גבי תולדה דקרן בעי למיתניה קשיא.

    (פיס') [מתני'] מה בין תם למועד שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם ומן העלייה. מה עלייה אמר רבי אלעזר מעולה שבנכסיו.

    במעלה קברי בית דוד אמר ר' אלעזר אצל המעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה.

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אמר שמואל ארי ברה"ר דרס ואכל פטור כלומר שאורחי' הוא ושן שלא ברשות הניזק פטור טרף ואכל חייב כלומר חצי נזק כדין קרן דמשונה הוא דלאו אורחיה הוא ופירוש דרס ואכל שדורס ואוכל חי וטרף ואכל שממי' ואח"כ אוכל והזאב בהפך וזהו ששנינו ובא ארי ודרס זאב וטרף. ומהא דשמואל שמעינן דכי קתני במתניתין בכל הני שהן מועדין לאו מועדין לכל מילי נינהו אלא כל חד וחד כי אורחי' דאי לא הארי פטור ברה"ר בין בדרס בין בטרף וברשות הניזק חייב בין דרס בין טרף ואם איתא מאי קא מקשה מדקתני בברייתא וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם אלא אינן מועדין אלא לדאורחייהו.

    וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וכו' איכא למידק ומאי קושיא דלמא בזאב שדרכו לטרוף ולאכול וליתא דמדקתני חיה סתם משמע דכן הדין בכל מה שהיא חיה דאי לא ה"ל למיתני וכן זאב וא"ת עוד דלמא ר' טרפון היא דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם לא היא דהא לקמן בפרק כיצד קתני רישא דהך ברייתא בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראוין לה ושתה משקין הראוין לה משלמת נזק שלם והדר תני וכן חיה שנכנס לחצר ומדקתני רישא הכי והדר תני וכן משמע ככ"ע היא וכן מדקתני לה גבי שן ולא קתני ליה גבי קרן כדקדייק במסקנא.

    Rashba on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    ארי דרכו לדרוס ולאכול את טרפו בעודו חי אבל אין דרכו לטרוף ר"ל להרוג תחלה ולאכול אח"כ אלא שלפעמים דרכו לטרוף ולהצניע לבניו מעתה כל שדרס ואכל דרכו הוא והרי זה שן ופטור ברשות הרבים ואם טרף ואכל הרי זה קרן וחייב ברשות הרבים ודינו בחצי נזק הואיל ואין דרכו בכך ואם טרף והניח פטור ברשות הרבים כל שהניח דרכו בכך וזאב מ"מ דרכו לטרוף והוא שאמרו בבבא מציעא רועה שהיה רועה ובא זאב וטרף ארי ודרס ומעתה טרף ברשות הרבים פטור:

    Meiri on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ר"א אומר בזמן כו' ואר"ת כו' אא"כ המיתו אבל כו' עכ"ל חסר בכאן בתוס' וכמו שהגיה מהרש"ל וע"ש בתוס':

    בד"ה כי תניא מתניתא כו' וי"ל משום זאב כו' והוה שן דפטור בר"ה עכ"ל יש לדקדק דא"כ מאי פריך מאי האי דקתני לה גבי תולדה דשן גבי תולדה דקרן בעי למתני הא משום זאב דחזר לקדמותו שפיר נקט לה גבי שן וי"ל דהכי פריך דלא הוה ליה למתני הכא סתם חיה דמשמע נמי ארי אלא הוה ליה למתני הכא גבי תולדה דשן זאב בהדי' וארי ה"ל למתני גבי תולדה דקרן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה ר"א אומר וכו' ואומר ר"ת דהתם בקשורים בשלשלאות כגון ארי בגוהרקי שלו ועוד י"ל דלענין זה קאמר התם דיש להם תרבות שאין להם להורגם וכו'. כנ"ל להגיה דתרי תירוצים הם (ועיין שם בתוס' דסנהדרין):

    Maharam on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    רבי אלעזר אומר בזמן שהן בני תרבות כתבו בתוספות דאומר ר"י דלא גרסינן רבי אליעזר הכא אלא ר"א וכו' אבל אין לתרץ דשפיר גרסינן ר"א הכא והתם והכא שיש להם תרבות כגון שגדלו אותם מקטנותם והתם דאין להם תרבות בקשורין בשלשלאות כמו שמחלקין התוספות בסמוך דאם כן אז תהיה הסברא הפוכה מרבי יוחנן וריש לקיש אליבא דרבי אלעזר דגבי נחש קאמר ריש לקיש והוא שהמיתו אבל לא המיתו לא קסבר יש להם תרבות ומוקמינן ליה בשלשלאות אלמא דעל ידי שלשלאות יש להם תרבות וכשגידלם מקטנותם אין להם תרבות וגבי ארי וזאב אמרינן לרבי יוחנן להיפך דכשגידלן יש להם תרבות וכשקשורין בשלשלאות אין להם תרבות ותהיה סברא הפוכה מרבי יוחנן לריש לקיש אליבא דרבי אלעזר. גליון.

    אבל רבינו ישעיה ז"ל כתב וז"ל ואומר רבנו תם דהכא גרסינן רבי אלעזר וכו'. אי נמי יש לומר דהכא בארי תרבות שגדלו מנעוריו והתם בסתם אריות שלא גדלו אצל בני אדם דבסתם אין לו תרבות. אבל קשה לריש לקיש דאמר לרבי אלעזר והוא שהמיתו וכו'. ויש לומר דהתם באסורים בשלשלאות. וריב"א תירץ דודאי יש לו תרבות לענין שיכול לשמרו ואין אדם רשאי להרגו אבל אין לו תרבות כל כך שלא יהא מועד מתחילתו וחייב בעליו נזק שלם כדין שאר מועדין. ע"כ.

    והא אנן תנן רבי אלעזר אומר וכו' משמע ליה למקשה דלכך אמר רבי אלעזר אף הנחש דרצה לומר דנחש הוא בכלל שאר חיות ומדנחש מועד שאר חיות נמי מועדות ולכך פריך והא אנן וכו' ורבי אלעזר אומר אינם מועדים ומשני תני נחש הוא דמועד אבל הני לא. תלמיד ה"ר פרץ ז"ל.

    דרס ואכל בלשון אחר פירוש הערוך אם הכה הארי זה הבהמה בידיו ומתה ואכלה פטור שכן דרכו לכשרוצה לאכול ושן ברשות הרבים פטור אבל אם טרף בפיו ובשניו והמית הבהמה חייב אף על פי שאחרי כן יושב ואוכל ששינה וחייב כמו קרן ברשות הרבים דבהדיא תניא דרך הארי לדרוס ודרך הזאב לטרוף דתניא רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס ומתוך לשונו משמע הכי דבפיו ובשיניו אין דרכו לטרוף לא לאכול ולא להניח מדמפרש אף על פי שאחרי כן יושב ואוכל חייב משמע דכל שכן אם לא אכל. וכולה שמעתתא לא משמע הכי ואפילו יפרש דטרף ואכל דוקא קאמר אבל טרף בפיו ובשניו והניח פטור דהיינו אורחיה אכתי קשיא דהוה ליה לשמואל לפלוגי בטרף גופיה בין טרף ואכל לטרף והניח. ולשון אחר שפירש נראה עיקר שאוכל מחיים לאלתר שלא המיתה בתחילה וטרף ואכל נראה קורא כשהורג תחילה ואחר כך אוכל. וכן פירש בקונטרס. וכעין זה מפרש רבנו תם כל עוף הדורס טמא בפרק אלו טרפות. תוספות שאנץ.

    והא כתיב ארי טורף בדי גורותיו ומשני בשביל גורותיו וקשה דמה מקשה כיון דכתיב בדי גורותיו וכן בהנך כולהו. ועל כן פירש הר"ש בן הר"ש דהמקשה פריך מרישיה דקרא והא כתיב טורף ומשני בדי גורותיו וכן כולהו. ומיהו כי מסיק בתר הבי ומעונותיו סבירא ליה דמדברי המתרץ הם. מהר"י כ"ץ ז"ל.

    והא תניא וכן חיה כתבו בתוספות ולא הוה מצי לשנויי דכרבי טרפון אתיא וכו' דהא לקמן בפרק כיצד הרגל קתני רישא דהך ברייתא בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראויין וכו' משלמת נזק שלם וכן חיה וכו' ומדקתני וכן משמע דאתיא ככולי עלמא כמו רישא וגם מדקתני לה גבי תולדה דשן קדייק כדמסקינן. תוספות שאנץ. וקשה והרי כשהעמיד אותה במסקנא כרבי אלעזר בהדי תרבות קשה נמי זו הקושיא עצמה אמאי קתני לה גבי תולדה דשן גבי תולדה דקרן הוה ליה למתנייה. וי"ל דהשתא אי הוה מוקמינן לברייתא דקתני טרפה ואכלה משלם נזק שלם בחצר הניזק כרבי טרפון הוה קשי טפי ליתנייה גבי תולדה דקרן לפי שדומה לקרן בשני צדדים כיון דאיירי בדלא אייעד אם כן דומה לקרן דמשלם חצי נזק ברשות הרבים ומשלם מגופו ואפילו כשמשלם נזק שלם בחצר הניזק לרבי טרפון מגופו משלם ולא מן העלייה אבל לקמן דמוקמינן ברייתא כרבי אלעזר ובארי תרבות וכשטרף ואכל הוי לאו אורחיה ונזק שלם משלם משום דאייעד אם כן אינו דומה לקרן אלא בצד אחד שמשלם נזק שלם אפילו ברשות הרבים אבל לעולם מן העלייה משלם ומשום הכי לא היה קשה כלל כך אם שנה אותו גבי שן אף על פי כן מקשה תלמודא וליתנייה גבי קרן. קשיא. גליון. והראב"ד ז"ל תירץ דלהכי לא אוקמוה כרבי טרפון משום דקתני רישא כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה ראוי לה אין שאין ראוי לה לא. ע"כ.

    כי תניא מתניתין בארי תרבות ואליבא דרבי אלעזר כתבו בתוספות דלא נקט רבי אלעזר לאפוקי רבנן וכו' עד כדמפריש ואזיל וכו'. ועיקר התירוץ אינו אלא מהא דמוקי לה בדאייעד. הרא"ש ז"ל. וזה לשון רבינו ישעיה ז"ל כי תניא בארי תרבות. תימא לימא רבנן היא. יש לומר דלא קאמר ואליבא דרבי אלעזר לאפוקי מדרבנן וכו' ככתוב בתוספות. אי נמי להכי לא אוקמה כרבנן דברייתא איירי בכל חיה בין בארי בין בזאב הואיל ולא תרבות הוא בלא אייעד נמי משלם נזק שלם דאורחיה להזיק ולטרוף וגם ארי צריך לאוקמי בדאייעד דלאו אורחיה לטרוף להכי אוקמה כרבי אלעזר דבין זאב בין ארי לא משלם נזק שלם אלא באייעד כיון דבני תרבות הן. ואי קשיא כיון דצריך לאוקמי בדאייעד למה לי למיתני בחצר הניזק. וי"ל דמשום זאב ושאר חיות נקטיה דודאי משום ארי לא צריך דכיון דארי תרבות הוא ומעולם לאו אורחיה בטרף ומיום הולדו הוה ליה קרן כי אייעד חזר לקדמותו הוה ליה כקרן ברשות הרבים ומחייב אבל זאב ושאר חיות דקודם שהיה להם תרבות הוו להו שן דאורחייהו לטרוף וכי הוו בני תרבות הוו להו קרן וכי הדר אייעד חזרו לקדמותם להיות שן ולהכי מוקמה ברשות הניזק דאי ברשות הרבים הוו פטירי. והא דפריך בתר הכי בהדי קרן הוי ליה למתנייה לאו משום דלא איירי ברייתא בשן אלא התלמוד פריך אמאי תנייה גבי שן ולא גבי קרן. ע"כ.

    וזה לשון תלמידי הר"ר ישראל ז"ל כתוב בתוספות וי"ל משום זאב נקט וכו'. וקשה אם כן מאי פריך הספר ליתני גבי קרן נימא להבי נקט אותו גבי שן בשביל זאב. וי"ל דהכי פריך עדיין ליתני גבי קרן ולא גבי שן פן תטעה דפטור ברשות הרבים. גם עתה אם ישנה גבי קרן תטעה שזאב חייב ברשות הרבים. וי"ל בזה לא מצי למטעי מדנקט ברשות הניזק. ע"כ. וזה לשון הראב"ד ז"ל רבינא אמר כי קאמר שמואל טרף ברשות הרבים חייב בארי תרבות דלאו אורחיה אבל ארי דלאו תרבות כולהו אורחיה. אי הכי אפילו דרסה ברשות הרבים יהא חייב אלא כי תניא מתניתין בארי תרבות ואייעד. וקשיא לן כיון דבהעדאה מיירי למה לי לאוקמה כרבי אלעזר לוקמה כרבנן ולעולם לאו אורחה ומשום דאייעד משלם נזק שלם. ומתרצינן דאי רבנן אדתני טרפה ואייעד ליתני דרסה ולא אייעד דהויא שן גמורה ומשום הכי אוקמה כרבי אלעזר דתרווייהו כי הדדי נינהו וחד מינייהו נקט. ע"כ.

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בפרש"י בד"ה דרסה ואכלה פטור דאורחא הוא ושן בר"ה פטור עכ"ל פי' כיון דאורחא הוא הוי תולדה דשן ולא קרן וא"כ ממילא פטור בר"ה מגזירת הכתוב מכאן יש לדקדק קצת על מה שפי' הרא"ש בריש פירקין בשם הרי"ף דהא דפטרה תורה שן ורגל ברה"ר משא"כ בקרן אין זה מגזירת הכתוב אלא טעמא רבה אית בהו דכיון דאורחיה דבהמה לילך בר"ה אין הבעלים צריכים לילך אחריהם תמיד משא"כ בקרן כיון שהכיר בו שהוא נגחן הוא מחוייב לשמרו עכ"ל ותורף כוונתו בקיצור דבשן ורגל המזיק לא שינה כלום שברשות מהלך א"כ על הניזק להרחיק שלא להניח פירותיו וכליו בר"ה משא"כ בקרן שעל המזיק להרחיק עצמו וא"כ לפ"ז תקשי אמאי פטרינן כאן גבי ארי בר"ה הא לא שייך הכא האי טעמא שיהיה על הניזק להרחיק עצמו שהרי אדרבא הבהמות של הניזק אורחייהו לילך תמיד בר"ה משא"כ בעל הארי כיון שיודע בו שאינו בן תרבות עליו לשמרו משא"כ למפרשים דשן פטור מגזירת הכתוב לא קשיא מידי וק"ל:

    בגמרא אמר רב נחמן בר יצחק לצדדין קתני שטרפה להניח וכו' לכאורה נראה דוחק דהא בברייתא לא נזכר כלל להניח ונ"ל דבאמת טרפה פירושו בין לאכול בין להניח ובההיא גופא לצדדין קתני והיינו שטרפה בזאב או להניח בארי אלא כיון דמלשון הברייתא משמע דואכלה קאי אכל החיות לכך מפרש דגבי ארי שייך נמי ל' ואכלה כגון שדרסה אלא שהברייתא לא שייך להאריך כי רוכלא ונקט בקיצור והיינו ע"כ לכל חדא כדאיתא ובזה נתיישב מה שהקשה הת"ח:

    בתוספות בד"ה והתניא וכן חיה ותימא ולוקמי בזאב וי"ל וכו' ולא הוי מצי לשנויי ר"ט היא וכו' מדקתני לה גבי שן עכ"ל. קצת קשה דאכתי אמאי לא מוקי לה כר"ט ואי משום דתני לה גבי שן היינו משום זאב דאורחיה לטרוף והוי תולדה דשן ומה שהביאו ראיה מדמסיק הש"ס בעצמו בסמוך מאי האי דקתני לה גבי שן וכו' אין זו ראיה דהתם מקשי שפיר דלא שייך למימר דנקט לה גבי שן משום זאב והיינו שנאמר דזאב אף על גב שהוא בן תרבות כיון דאייעד ביטל התרבות שלו וחוזר להיות אורחיה בכך והוי תולדה דשן ולכך נקט לה גבי שן וכן הקשה מהרש"א באמת בסמוך בתוספות אבל האמת דהתם לא שייך לומר כן כיון דבארי חייב נ"ש בדאייעד משום קרן ואפי בר"ה לא שייך למינקט בחצר הניזק ולשנותו נמי גבי שן משום זאב דכיון שאינו דומה חיוב דארי לחיוב דזאב שזה קרן וזה שן וגם אין הרשויות שוין שזה בר"ה וזה בחצר הניזק דוקא לא שייך לערבינהו כמ"ש מהרש"א אבל כאן אי מוקמינן לה כר' טרפון דאידי ואידי דוקא בחצר הניזק איירי א"כ מאי חזית לשנותו גבי קרן משום ארי ליתני נמי גבי שן משום זאב. וע"כ נמי שהתוספות בעצמם הרגישו בזו הסברא דאל"כ קשה מאי חידשו תוספות בזה דאי לאו דקתני לה גבי שן הוי מוקמינן לה כר"ט ותיפוק ליה דאי לאו דתני לה גבי שן הוי מוקמינן אפילו כרבנן ובדאייעד כמו שאמר הש"ס בסמוך א"ו דסברת התוספות דניחא לן טפי לאוקמי כר"ט משום דאי מוקמינן בדאייעד קשיא אמאי נקט חצר הניזק וצ"ל דנקט לה משום זאב וזהו דוחק קצת אבל אי מוקמינן כר"ט הוי חצר הניזק דוקא וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה. ולפי מאי דמרגלא בפומייהו דאינשי בשם גדולי קדמונים שכל היכא שכ' תוספות תימא וי"ל כוונתו לדחות הי"ל ולהחזיק התימא היה נראה לכאורה כוונתם כאן לדחות הסברא שכתבו דסתם חיה משמע בין ארי בין זאב דא"כ תקשי אמאי לא מוקמינן כר"ט ונקט לה גבי שן משום זאב והבן. אבל לפי האמת ליתא דבלא"ה א"א לאוקמי הברייתא כר"ט דהא ברישא דברייתא אמרו השן מועדת וכו' בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראוין לה משלמת נ"ש ועלה קתני וכן חיה משמע להדיא דבשאין ראוין לה לא משלמת אלא ח"נ וזהו דלא כר"ט וכן דקדק הש"ס גופיה לעיל וא"כ צ"ל דהתוספות כתבו כן לרווחא דמילתא ודו"ק:

    בד"ה כי תניא וכו' וי"ל משום זאב נקיט לה וכו' עד סוף הדיבור. עיין במהרש"א ועיין מה שכתבתי בסמוך בזה:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אֵצֶל מְעֻלִּים שֶׁבַּמִּשְׁפָּחָה (דברי הימים ב לב, לג) נראה דאף על גב דאיכא עוד צדיקים גמורים במלכי בית דין כגון יותם ויאשיהו וכדומה עם כל זה שלשה אלה שהם דוד ושלמה וחזקיהו לימדו תורה בישראל הרבה ולכך נקברו זה אצל זה וסופי תיבות שמותם הוד וראשי תיבות שלהם חדש [דוד שלמה חזקיהו] שחדשו ריבוץ תורה בישראל הרבה.

    "כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי, וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי" (ירמיה יח, כב) רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מִזּוֹנָה. נראה לי בס"ד דדריש 'לְרַגְלָי' על התשמיש שמכונה בשם רגל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ (שמואל ב יא, ח) שאמר דוד המלך ע"ה לאוריה והם היו אומרים שהוא משמש עם הזונה. גם נרמזה הזונה ב'פַחִים' כי אותיות זונה במלואם כזה זי־ן וי־ו נו־ן ה־ה עולה קל"ז [137] ועם הכולל גימטריא פחים [138] אך הדבר יפלא איך יפטירו בשפה על נביא ה' כדבר זה וכל שכן לרב שמואל בר נחמני שאמר 'שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת־אִישׁ'! ונראה לי בס"ד שהם היו מוציאים לעז על אשתו בזנות באונס וידוע אף על פי שהיא באונס אסורה לכהן ולכן היו מרננים שמשמש עם אשתו שזינתה באונס דאסורה לו ולמאן דאמר שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת־אִישׁ הם היו מוציאין לעז דאשתו קבל אביה בה קדושין מאחר בהיותה קטנה ואחר כך מת אביה ונתקדשה לו ונמצא משמש עם אשת איש ח"ו. ומה שאמר שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לִבְאֵר טִיט לא רצו להמיתו בידים אלא השליכו אותו לבאר טיט דמוכרח שימות אם ישאר שם וזו היא העיצה לסבב לו מיתה ולא ימיתוהו בידים.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂין צְדָקָה, הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם שָׂכָר. קשא היכא רמיזה צדקה כאן? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הכתוב אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ (תהלים יז, טו) כלומר כשאני נותן צדקה נחשב לי כאלו 'אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ' ולכן כאן שאמר וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ (ירמיה יח, כג) מפרש באותה מצוה שהמקיימה כאלו 'רוֹאֶה פָּנֶיךָ'. ועוד נראה לי צדק הוא צדקה ורמוז באותיות שלפני שם הוי־ה שהם כ־ו ז־ו אשר במילואם כזה כ־ף וא־ו זי־ן וא־ו [193] מספר צֶדֶק [194] שהוא הצדקה ולכן כאן שאמר 'מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ' רמזה על הצדקה שהיא צדק הרמוז באותיות שלפני שם הוי־ה.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 16b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 16, Amud Bet, about 412 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “רבי אלעזר אומר: אף הנחש. והא אנן…”

      Named: רבי אלעזר.

    2. Segment 22 words

      Opens “תני: נחש.…”

    3. Segment 310 words

      Opens “אמר שמואל: ארי ברה"ר דרס ואכל פטור.…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 422 words

      Opens “דרס ואכל פטור כיון דאורחיה למידרס, הוה…”

    5. Segment 528 words

      Opens “למימרא דטריפה לאו אורחיה הוא? והכתיב (נחום…”

    6. Segment 613 words

      Opens “והתניא: וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק, טרפה…”

    7. Segment 710 words

      Opens “הכא במאי עסקינן שטרפה להניח. הא ״אכלה״…”

    8. Segment 88 words

      Opens “מנא ידעינן? ועוד, דשמואל נמי דלמא הכי…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 915 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק, לצדדין קתני:…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    10. Segment 1013 words

      Opens “רבינא אמר: כי קאמר שמואל בארי תרבות,…”

      Named: רבי אלעזר, שמואל.

    11. Segment 116 words

      Opens “אי הכי, אפי' דרסה נמי ליחייב!…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אלא דרבינא לאו אשמואל אתמר, אלא אמתניתא;…”

      Named: שמואל.

    13. Segment 135 words

      Opens “א"ה ח"נ בעי לשלומי! דאייעד.…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “א"ה מאי האי דקתני לה גבי תולדה…”

    15. Segment 155 words

      Opens “מתני׳ מה בין תם למועד?…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד…”

    17. Segment 178 words

      Opens “גמ׳ מאי ״עלייה״? אמר רבי אלעזר: במעולה…”

      Named: רבי אלעזר.

    18. Segment 1828 words

      Opens “וכן הוא אומר: (דברי הימים ב לב,…”

    19. Segment 1938 words

      Opens “(דברי הימים ב טז, יד) ויקברוהו בקברותיו…”

      Named: רבי אלעזר, שמואל.

    20. Segment 2023 words

      Opens “(ירמיהו יח, כב) כי כרו שוחה ללכדני…”

      Named: רבי אלעזר, שמואל.

    21. Segment 2127 words

      Opens “בשלמא למ"ד שחשדוהו מזונה היינו דכתיב (משלי…”

    22. Segment 2228 words

      Opens “בשלמא למ"ד שחשדוהו מאשת איש היינו דכתיב…”

    23. Segment 2337 words

      Opens “דרש רבא מאי דכתיב (ירמיהו יח, כג)…”

      Named: רבא.

    24. Segment 2414 words

      Opens “(דברי הימים ב לב, לג) וכבוד עשו…”

    25. Segment 258 words

      Opens “פליגי בה ר' נתן ורבנן חד אמר…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Kamma 16b · Segment 10 — “רבינא אמר: כי קאמר שמואל בארי תרבות, ואליבא דרבי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 16b · Segment 3 — “אמר שמואל: ארי ברה"ר דרס ואכל פטור. טרף ואכל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 16b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026