Talmud Builders

    Bava Kamma 113b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 113b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1indicating that one should not take a Hebrew slave by force and thereby allow him to leave the gentile’s jurisdiction. Rather, the Jew must be freed by legal means. One might have thought that it is permitted to deceive him in order to free the Jew. Therefore, the verse states: “And he shall reckon with him that bought him” (Leviticus 25:50), in order to teach that one must be precise in the financial dealings with the purchaser of a Hebrew slave, and one must pay him the appropriate sum without employing any form of deception. This indicates that it is prohibited to steal from a gentile.

    2The Gemara answers that Rav Yosef said: It is not difficult, as this ruling that permits the court to deceive a gentile is issued with regard to a regular gentile, whereas that verse, which teaches that it is prohibited to deceive a gentile, is stated with regard to a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ ger toshav ].

    3Abaye said to Rav Yosef: How is it possible to differentiate between a gentile and a ger toshav ? Aren’t both of them written next to each other, indicating that the same halakha pertains to both? As it is taught in a baraita : One who violates the prohibitions of the Sabbatical Year will be punished by having to resort to selling himself as a slave. And he will sell himself not to you, but to a stranger, as it is stated: “And sell himself unto the stranger” (Leviticus 25:47), and not to a stranger who is a convert, but to a ger toshav , as it is stated: “And sell himself unto the stranger who is a settler [ ger toshav ] with you” (Leviticus 25:47).

    4The verse continues and states: “Or to the offshoot of a stranger’s family.” When it says “a stranger’s family,” this is referring to the gentile family members of a ger toshav , who are idolaters. When it says “or to the offshoot,” this is referring to a Jew who is sold to idol worship, i.e., to work in a temple dedicated to idolatry. Since it is subsequently stated: “He shall reckon with him that bought him” (Leviticus 25:50), it is apparent that this reckoning applies equally to each of the above, including the gentile. This contradicts Rav Yosef’s answer.

    5Rather, Rava said: It is not difficult because here, in the case of the slave, the halakha is stated with regard to an actual act of robbery committed against a gentile, but there, in the case of the baraita , where it would be permitted to employ deception if not for the desecration of God’s name, the halakha is stated with regard to abrogating his loan. Abrogating a loan owed to a gentile is permitted because it does not entail actually taking money.

    6Abaye said to Rava: The release of a Hebrew slave from his gentile master is akin to the abrogation of his loan. The purchase price paid by the master is considered as a loan that the slave pays back over the years of his servitude until he goes free at the Jubilee. Consequently, deceptively bringing about his early release is akin to abrogating a loan, yet Rabbi Akiva derives from the verse that it is prohibited to do so. The Gemara answers that Rava conforms to his standard line of reasoning, as Rava says: The body of a Hebrew slave is owned by his master, and retaking him from the gentile by deceptive means would therefore constitute actual robbery.

    7The Gemara cites another statement related to stealing from a gentile. Rav Beivai bar Giddel says that Rabbi Shimon Ḥasida says: It is prohibited to rob a gentile, but it is permitted to retain his lost item, i.e., one is not required to return it to him. The Gemara examines the basis for each of these rulings: It is prohibited to rob a gentile, as Rav Huna says: From where is it derived that it is prohibited to rob a gentile? It is derived from a verse, as it is stated: “And you shall consume all the peoples that the Lord your God shall deliver unto you” (Deuteronomy 7:16), indicating that it is permitted to consume the other nations’ property only when they are delivered into your hand, i.e., in times of war, but not when they are not delivered into your hand.

    8It is permitted to retain his lost item, as Rav Ḥama bar Gurya says that Rav says: From where is it derived that it is permitted to retain the lost item of a gentile? It is derived from a verse, as it is stated with regard to the mitzva of returning a lost item: “With every lost thing of your brother’s” (Deuteronomy 22:3), indicating that it is only to your brother that you return a lost item, but you do not return a lost item to a gentile.

    9The Gemara questions this derivation: But say that this applies only where the item has not yet come into the Jew’s hand, as he is not obligated to pursue it in an effort to find the lost item and return it. But in a case where the item had already come into his hand, say that he must return it to the gentile. The Gemara answers that Ravina said: It is understood from the verse itself, as it states: “And so shall you do with every lost thing of your brother’s, which he has lost, and you have found” (Deuteronomy 22:3), which indicates that the verse refers even to an item that has already come into one’s hand. It is taught in a baraita that Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: In a case where there is a concern that retention of an article lost by a gentile will result in the desecration of God’s name, it is prohibited even to retain a gentile’s lost item.

    10The Gemara adds: Shmuel says that it is permitted to financially benefit from a business error of a gentile, i.e., it need not be returned. The Gemara notes that this is like that incident where Shmuel purchased a golden bowl [ lakna ] from a gentile in exchange [ bemar ] for the price of an iron bowl, which was four dinars, and Shmuel included one additional dinar in the payment so that the gentile would not realize his mistake.

    11The Gemara relates another incident: Rav Kahana purchased one hundred and twenty barrels from a gentile for the price of one hundred barrels, and he included one additional dinar in the payment. Rav Kahana said to him: Take note that I am relying upon you to check that the transaction has been carried out properly. The Gemara records a third episode: Ravina and a gentile purchased a palm tree together in order to chop it up and split the wood between them. Ravina said to his attendant: Hurry and precede the gentile so that you can bring my share of the wood from the trunk of the tree, which is thicker than the upper part of the tree, as the gentile knows only the number of logs that he is due to receive and will not realize that you are taking thicker pieces.

    12The Gemara relates a final anecdote: Rav Ashi was traveling on the road and he saw a branch of a grapevine in an orchard, and there were clusters of grapes hanging on it. He said to his attendant: Go see to whom these clusters belong. If they are owned by a gentile, bring some to me, but if they are owned by a Jew, do not bring me any. A certain gentile who was sitting in the orchard overheard Rav Ashi’s instructions. The gentile said to him: Is it permitted to steal the property of a gentile? Rav Ashi said to him: A gentile takes money for his grapes, and I intended to pay for them, but a Jew does not take money for his grapes and I did not want to take them without paying for them.

    13§ The Gemara relates to the matter of civil law itself. Shmuel says: The law of the kingdom is the law, and the halakhic principle is that Jews must obey the laws of the state in which they reside. Rava said: Know that this principle is true from the fact that the municipal authorities cut down palm trees without the consent of their owners and construct bridges from them, and yet we cross over them. Evidently, the wood is not considered stolen property, which one is prohibited from using, because the law of the kingdom is the law.

    14Abaye said to Rava: Perhaps the reason the bridges may be used is because their owners despaired of retrieving them and not because the law of the kingdom is the law. Rava said to Abaye: If not for the fact that the law of the kingdom is the law, how would the despair of the owners of the trees allow us to use the bridges? The fact that the owners have despaired of retrieving their wood does not effect a transfer of property, and it therefore still belongs to them.

    15The Gemara questions Rava’s understanding: But the municipal authorities do not act as the king said. The king said: Go and cut down a bit of wood from all the valleys in the area so that each individual loses only a small amount of wood. They, however, disobey the king and go and cut down all the wood needed for the bridge from one valley. Therefore, even if the law of the kingdom is the law, this cannot be the reason that the halakha permits Jews to cross over such bridges, as the authorities are not enforcing the law of the kingdom, but rather their own unlawful inclinations.

    16The Gemara answers: An agent of a king is like the king himself, and he is not expected to trouble himself to collect wood proportionally from each valley. They, the owners of the land where the wood is cut, cause themselves a loss, as they should collect compensation from all the other residents of the valleys and take money from them for this purpose. Since the land owners whose wood was used have permission to collect compensation from all the residents in the area, the authorities are acting within their rights by confiscating wood from a single location.

    17Similarly, Rava says: When the king’s agents come to collect the king’s share of the grain from a field owned by several partners, the one who is found in the granary must pay the king’s share for the entire property, as the agents are not expected to locate and exact payment from each individual proprietor separately. The partner who paid may later claim reimbursement from the other owners for covering their share of the tax. And this statement applies only to partners who share ownership of the field. But a sharecropper collects his portion from the crop but does not own a share of the land. Consequently, the tax may not be collected from his produce, and doing so would constitute robbery.

    18And Rava also says: Property that belongs to a town dweller may be taken as security for the tax owed by another town dweller. And this statement applies only to the property tax and head tax of that year, but with regard to taxes from the previous year, since the king has already been appeased, the ability to take property belonging to someone else has passed. The tax collector has already paid the entire amount he must pay the king for the previous year, and everything else he collects is his own profit. Although he has the right to collect this extra amount, he may not take property for one person as security for the taxes of someone else.

    19And Rava says: With regard to those gentiles who construct pens for their animals inside the city limits and charge a fee to bring their animals through the fields around the city to fertilize the fields, it is prohibited to purchase animals from them. What is the reason? It is because the livestock of the Jewish residents of the town become intermingled with their livestock, and it is possible that the animal one would buy is actually stolen property.

    20Rava adds: If the pens were outside the city limits, it is permitted to purchase livestock from them, as it is unlikely that a Jew’s livestock became intermingled with the seller’s livestock. Ravina said: If the owners of the livestock were pursuing the animals, then even if the pens were outside the city limits, it is prohibited to purchase livestock from the owners of the pens.

    21§ Apropos the discussion of legal dealings between Jews and gentiles, the Gemara relates: Rava declared, and some say that it was Rav Huna who declared: All who ascend upward to Eretz Yisrael and all who descend downward to Babylonia agree that in the case of a Jew who knows of evidence concerning the legal claim of a gentile, and the gentile did not demand from him that he testify, and the Jew nevertheless went and testified for him in a gentile court, against his fellow Jew, we excommunicate him. What is the reason that we excommunicate him? It is because they, the gentile courts, expropriate money

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שלא ימשכנו ויצאכלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה:

    יגלוםיכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן:

    גר תושבאין עובד ע"ז ואוכל נבילות:

    ולא לך אלא לגרבקדושין היא (ד' כ.) ובערכין (דף ל:) כמה קשה אבקה של שביעית אדם שנושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את עצמו שנאמר ונמכר לך לא לך אלא לכנעני כו' ולע"ז עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים ואכולהו קאי גאולה תהיה לו אלמא גזל כנעני אסור:

    בהפקעת הלוואתושאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו:

    הפקעת הלואתו הואשהלוהו על עבודתו ואפי' הכי אמר ר' עקיבא לא יצא על כרחו:

    גופו קנויכל שש שנים ונמצא שגזלו ממש:

    והני מילי דבורלאאברול ארעא מס קרקע שאכל פירות:

    טעותוהיה חייב לו לישראל וטעה בחשבון דליכא חילול השם:

    לקנא דדהבא במר דפרזלאמזרק של זהב בחזקת של נחושת:

    ואיבלע ליה זוזאועוד טעות אחרת שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון שלקח ג' במקום ד':

    לצלחאלבקע:

    מעיקרופסקית של צד העיקר קח לצרכי שהן עבים:

    דכותי מניינא ידעמנין הפסקים מנה אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש:

    שיבשאזמורות:

    קטופיאשכולות:

    היכי מיאשיכלומר מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוי ואין כאן שנוי רשות שברה"ר הן ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרו:

    והא לא עבדי שליחותיה כדקאמר מלכאואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו:

    באגאבקעה:

    ולא טרחאין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד:

    דמשתכח בבי דריהיו ארבעה שותפין בגורן והביאו שלשה חלקן בביתן והרביעי' נמצא בגורן:

    פרע מנתא דמלכאבשביל כולם ולכשיבאו חביריו אין יכולין לומר שלך היה ולא שלנו ואם גבאי זה ישראל הוא שקנה מן המלך את המס אין כאן משום גזל דדינא דמלכותא דינא ואם כותי הוא מותר לקנות ממנו:

    אריסותיה מפיקדאין לו חלק בגופו של קרקע ואין עליו לפרוע חלק על הבית ולענין זבוני לא מזבנינן מיניה דגזל הוא מה שנטלו מן האריס:

    בר מתא אבר מתא מיעבטרשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר חבירו דדינא דמלכותא דינא:

    וכרגאכסף גולגולת דשתא דא:

    אבל שתא דחליף חליףוהוא הגבאי כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה ומעתה המס שלו ולו אין כח למשכן את זה על חבירו:

    דדיירי דריעכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר:

    אסור ליקח מהןבהמה שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל ושל בני ישראל הוא:

    בבא קמא 113 עמוד ב

    1שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? ת"ל (ויקרא כה, נ) וחשב עם קונהו! ידקדק עם קונהו׃

    2אמר רב יוסף: לא קשיא; הא, בכנעני הא בגר תושב.

    3אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי כתיבי: לא לך, אלא לגר שנאמר: ״(ויקרא כה״, מז) ״לגר״. ולא לגר צדק, אלא לגר תושב שנאמר: ״לגר תושב״.

    4״משפחת גר״ זה העובד כוכבים כשהוא אומר: ״או לעקר״ זה הנמכר לעבודת כוכבים׃

    5אלא אמר רבא: לא קשיא; כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו.

    6א"ל אביי: עבד עברי הפקעת הלוואתו הוא! רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי גופו קנוי.

    7אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת. גזילו אסור דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? שנאמר: ״(דברים ז״, טז) ״ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך״ בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך.

    8אבידתו מותרת דאמר רב חמא בר גורי' אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר: ״(דברים כב״, ג) ״לכל אבדת אחיך״ לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני׃

    9ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה; אבל היכא דאתי לידיה, אימא ליהדרה! אמר רבינא: (דברים כב, ג) ״ומצאתה״ דאתאי לידיה משמע. תניא, ר' פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם, אפי' אבידתו אסור.

    10אמר שמואל: טעותו מותרת. כי הא דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי, ואבלע ליה חד זוזא.

    11רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא; אמר ליה: חזי, דעלך קא סמיכנא. רבינא זבן דיקלא הוא וכותי לצלחא, א"ל לשמעיה: קדם ואייתי מעיקרו, דכותי מניינא ידע.

    12רב אשי הוה קאזיל באורחא, חזא שיבשא דגופנא בפרדיסא, ותלי בה קיטופי דעינבי. אמר ליה לשמעיה: זיל חזי, אי דכותי נינהו אייתי. אי דישראל נינהו לא אייתי לי. שמע ההוא כותי דהוה יתיב בפרדיסא, אמר ליה: דכותי שרי?! א"ל כותי שקיל דמי, ישראל לא שקיל דמי.

    13גופא אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר רבא: תדע, דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו.

    14א"ל אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו! אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא, היכי מייאשי?

    15והא לא קא עבדי כדאמר מלכא מלכא אמר: זילו וקטלו מכל באגי, ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא!

    16שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח; ואינהו אפסיד אנפשייהו דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי, ומשקל דמי.

    17אמר רבא: מאן דמשתכח בבי דרי, פרע מנתא דמלכא. וה"מ שותפא, אבל אריסא אריסותיה הוא דקא מפיק.

    18ואמר רבא: בר מתא אבר מתא מיעבט. וה"מ דברלא ארעא וכרגא דהאי שתא, אבל שתא דחליף הואיל ואפייס מלכא, חליף.

    19ואמר רבא: הני דדיירי דרי בתוך התחום אסור ליקח מהן. מאי טעמא? משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו.

    20חוץ לתחום מותר ליקח מהם. אמר רבינא: אם היו בעלים מרדפים אחריהם, אפילו חוץ לתחום אסור.

    21מכריז רבא, ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה, ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה משמתינן ליה. מאי טעמא? דאינהו מפקי ממונא׃

    Tosafot

    שלא ימשכנו ויצא כו'והני תנאי דפרק המקבל (ב"מ דף קיא: ושם) דסברי דגזל הכנעני מותר מוקמי לה להאי קרא לדרשה אחריתי:

    יכול יגלום עליופי' בקונטרס יכול יניח הכנעני לכפול ולהוסיף על הלואתו לתבוע מה שלא נתן ותימה לר"י דאמאי אצטריך קרא להכי דאטו יפסיד ויניח את הכנעני להטעות את עצמו ונראה לר"י דה"פ יכול יגלום עליו שיטעה את הכנעני ויתן לו פחות ממה שנתן לו ת"ל וחשב עם קונהו וכן פי' בערוך בערך גלם אע"ג דטעות כנעני היה מותר אסור להטעותו במקום שהכנעני יודע שגוזל ועושה עצמו כלא ידע:

    הכי קאמינא אי דכותי נינהונראה לר"י שכן היה דעתו מתחילה כמו שהשיב להכותי ולא כמו שהיה הכותי סובר דא"כ היה סובר דגזל הכותי מותר דאין חילוק בין גניבה לגזילה דבגניבה איכא חילול השם כשידע לבסוף וכל הנך שמעתא לא אייתי אלא הנהו דאסרי גזל כנעני ולא מייתי תנאי דהמקבל (שם) דשרי:

    היכי מייאשיהיה להם לתבוע בדין את כל אדם העוברים עליהם אלא ודאי לכך מתייאשים לפי שבדין אין משלמין להם כלום משום דדינא דמלכותא דינא ובקונטרס פי' היכי מייאשי כלומר מי הוי יאוש והא יאוש כדי הוא ולא קני דאין כאן שינוי רשות שהרי הן מונחים ברשות הרבים ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי הוי גובי דדיקלי מיקרו כדאמר לעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף צו. ושם):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    יכול יגלוםפירש רש"י יכול יניח את האינו יהודי לכפול ולהוסיף על הלואתו ולתבוע מה שלא נתן תלמוד לומר וחשב עם קונהו, ידקדק עם קונהו. ואינו מחוור בעיני, דהא פשיטא ולא צריכא למימר. והרב בעל הערוך פירש יגלום מלשון גולמי כלי עץ (חולין כה, א) כל דבר שאינו נגמר קרוי גולם ולפיכך אמר כאן גאולה תהיה לו שלא ימשכננו ויצא בלי גאולה תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו יכול יגלום החשבון ויטעהו תלמוד לומר וחשב עם קונהו. וזה עיקר.

    [בש"מאו לעקר זה הנמכר לע"ז. לעקר לגוי שהוא עקר שהוא כומר לע"ז עצמה].

    הא דדחינןשאני התם דאיאוש מרוותייהו מנייהו. פירש הראב"ד ז"ל ואף על פי שאין היאוש קונה ושינוי גמור נמי אין כאן דמחובר שיוכל לתלוש לא שמיה שינוי הואיל ושמו עליו יאוש עם השינוי הזה מיהא נקנה. ואינו מחוור בעיני, אלא נראה יאוש ושנוי רשותש איכא שהרי המלך מוסר הגשרים לרבים.

    אבל אריא אריסותיה מפיקכלומר האריס מסלק חלק אריסותו. ונראה לי טעמא דמלכא נמי ניחא ליה שלא יהא חלק האריס משועבד דארעא לאריסות קיימא ולולי האריסין לא היה המלך נוטל פירות ואפילו היתה הארץ למלך היה נותנה לאריס ולפיכך אין חלק האריס משועבד לטסקא.

    אבל שתא דחליף חליףכתב הר"א אב"ד [בש"מ _ הראב"ד] ז"ל אם זה הגבאי פייס את המלך משלו ורוצה לגבות מכולן אין לו רשות ליקח הכל מן האחד אלא לפי חלק כל אחד ואחד, דלא אמרינן שליחא דמלכא כמלכא אלא היכא דלא קיבל המלך חלקו. עד כאן.

    אסור ליקח מהןפירש רש"י ז"ל אינו יהודים שיש להם בהמות ומזבלין שדות בשכר אסור ליקח ממנו בהמה שמא נתחברה עם בהמתן של ישראל ושל ישראל בני העיר היא. וזה תימה, דרוב בהמות של אינו יהודי הם והולכים אחר הרוב דאפילו בגזלן מותר ליקח כל זמן שהרוב שלו, ואסיקנא בשלהי פרקין (קס, א) אפילו מועט שלו. והראב"ד ז"ל פירשה בלוקח כל הזבל שבדיר ויש בתוכו זבלי בהמות של ישראל. וכן פירש ר"ח ז"ל.

    הא דאמרינןבבר ישראל דידע סהדותא על ישראל חבריה ואזיל ואסהיד עליה משמתינן ליה. כתב הראב"ד ז"ל נראה לי בעדות שיוכל לטעון עליו בדינינו ובדיניהם מוציאין ממון,[ אבל בעדות שאין לטעון עליו שום טענה כיון שהודה לו בפניו והזמינו לעדות ואמר לו אני רוצה לכפור בו ונחלק ביני ובינך או שתשתוק בעבור אהבתי ואטול זה החוב לעצמי ולא נפרד ממנו כדי שיוכל לומר אחר כן פרעתיו שהעד ברור לו שהכפירה אינה בשום טענה של אמת אומר אני כי זה חלול השם ואסור וכל שכן במקום שמשביעין אותו שיבא לידי שבועת שקר. עד כאן.

    ואדם חשובבבי דואר בעיא ולא אפשיטא. וכתב הראב"ד ז"ל תיקו דממונא לקולא ואזל ומסהיד ועוד דספיקא הוא לגביה [עיין ש"מ].

    משמתינן ליה עד שיקבל כל אונסא דאתא ליה מחמתיהועד דמקבל עליה לא מחייב באונסיו דאי מחייב למה ליה דמקבל עליה ולמה ליה לשמותיה כי אתי אונסא נוקמיה בדינא ונחייביה. הראב"ד ז"ל [בש"מ _ תימה ולמה ליה לשמותיה וכו' עד וניחייביה. עד כאן].

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 113b

    Bava Kamma 113b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 466 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שלא ימשכנו ויצא כלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה:

    יגלום יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן:

    גר תושב אין עובד ע"ז ואוכל נבילות:

    ולא לך אלא לגר בקדושין היא (ד' כ.) ובערכין (דף ל:) כמה קשה אבקה של שביעית אדם שנושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את עצמו שנאמר ונמכר לך לא לך אלא לכנעני כו' ולע"ז עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים ואכולהו קאי גאולה תהיה לו אלמא גזל כנעני אסור:

    בהפקעת הלוואתו שאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו:

    הפקעת הלואתו הוא שהלוהו על עבודתו ואפי' הכי אמר ר' עקיבא לא יצא על כרחו:

    גופו קנוי כל שש שנים ונמצא שגזלו ממש:

    והני מילי דבורלא אברול ארעא מס קרקע שאכל פירות:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 113b · Sefaria

    Tosafot

    שלא ימשכנו ויצא כו' והני תנאי דפרק המקבל (ב"מ דף קיא: ושם) דסברי דגזל הכנעני מותר מוקמי לה להאי קרא לדרשה אחריתי:

    יכול יגלום עליו פי' בקונטרס יכול יניח הכנעני לכפול ולהוסיף על הלואתו לתבוע מה שלא נתן ותימה לר"י דאמאי אצטריך קרא להכי דאטו יפסיד ויניח את הכנעני להטעות את עצמו ונראה לר"י דה"פ יכול יגלום עליו שיטעה את הכנעני ויתן לו פחות ממה שנתן לו ת"ל וחשב עם קונהו וכן פי' בערוך בערך גלם אע"ג דטעות כנעני היה מותר אסור להטעותו במקום שהכנעני יודע שגוזל ועושה עצמו כלא ידע:

    הכי קאמינא אי דכותי נינהו נראה לר"י שכן היה דעתו מתחילה כמו שהשיב להכותי ולא כמו שהיה הכותי סובר דא"כ היה סובר דגזל הכותי מותר דאין חילוק בין גניבה לגזילה דבגניבה איכא חילול השם כשידע לבסוף וכל הנך שמעתא לא אייתי אלא הנהו דאסרי גזל כנעני ולא מייתי תנאי דהמקבל (שם) דשרי:

    היכי מייאשי היה להם לתבוע בדין את כל אדם העוברים עליהם אלא ודאי לכך מתייאשים לפי שבדין אין משלמין להם כלום משום דדינא דמלכותא דינא ובקונטרס פי' היכי מייאשי כלומר מי הוי יאוש והא יאוש כדי הוא ולא קני דאין כאן שינוי רשות שהרי הן מונחים ברשות הרבים ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי הוי גובי דדיקלי מיקרו כדאמר לעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף צו. ושם):

    Tosafot on Bava Kamma 113b · Sefaria

    Rashba

    יכול יגלום פירש רש"י יכול יניח את האינו יהודי לכפול ולהוסיף על הלואתו ולתבוע מה שלא נתן תלמוד לומר וחשב עם קונהו, ידקדק עם קונהו. ואינו מחוור בעיני, דהא פשיטא ולא צריכא למימר. והרב בעל הערוך פירש יגלום מלשון גולמי כלי עץ (חולין כה, א) כל דבר שאינו נגמר קרוי גולם ולפיכך אמר כאן גאולה תהיה לו שלא ימשכננו ויצא בלי גאולה תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו יכול יגלום החשבון ויטעהו תלמוד לומר וחשב עם קונהו. וזה עיקר.

    [בש"מ או לעקר זה הנמכר לע"ז. לעקר לגוי שהוא עקר שהוא כומר לע"ז עצמה].

    הא דדחינן שאני התם דאיאוש מרוותייהו מנייהו. פירש הראב"ד ז"ל ואף על פי שאין היאוש קונה ושינוי גמור נמי אין כאן דמחובר שיוכל לתלוש לא שמיה שינוי הואיל ושמו עליו יאוש עם השינוי הזה מיהא נקנה. ואינו מחוור בעיני, אלא נראה יאוש ושנוי רשותש איכא שהרי המלך מוסר הגשרים לרבים.

    אבל אריא אריסותיה מפיק כלומר האריס מסלק חלק אריסותו. ונראה לי טעמא דמלכא נמי ניחא ליה שלא יהא חלק האריס משועבד דארעא לאריסות קיימא ולולי האריסין לא היה המלך נוטל פירות ואפילו היתה הארץ למלך היה נותנה לאריס ולפיכך אין חלק האריס משועבד לטסקא.

    אבל שתא דחליף חליף כתב הר"א אב"ד [בש"מ _ הראב"ד] ז"ל אם זה הגבאי פייס את המלך משלו ורוצה לגבות מכולן אין לו רשות ליקח הכל מן האחד אלא לפי חלק כל אחד ואחד, דלא אמרינן שליחא דמלכא כמלכא אלא היכא דלא קיבל המלך חלקו. עד כאן.

    אסור ליקח מהן פירש רש"י ז"ל אינו יהודים שיש להם בהמות ומזבלין שדות בשכר אסור ליקח ממנו בהמה שמא נתחברה עם בהמתן של ישראל ושל ישראל בני העיר היא. וזה תימה, דרוב בהמות של אינו יהודי הם והולכים אחר הרוב דאפילו בגזלן מותר ליקח כל זמן שהרוב שלו, ואסיקנא בשלהי פרקין (קס, א) אפילו מועט שלו. והראב"ד ז"ל פירשה בלוקח כל הזבל שבדיר ויש בתוכו זבלי בהמות של ישראל. וכן פירש ר"ח ז"ל.

    הא דאמרינן בבר ישראל דידע סהדותא על ישראל חבריה ואזיל ואסהיד עליה משמתינן ליה. כתב הראב"ד ז"ל נראה לי בעדות שיוכל לטעון עליו בדינינו ובדיניהם מוציאין ממון,[ אבל בעדות שאין לטעון עליו שום טענה כיון שהודה לו בפניו והזמינו לעדות ואמר לו אני רוצה לכפור בו ונחלק ביני ובינך או שתשתוק בעבור אהבתי ואטול זה החוב לעצמי ולא נפרד ממנו כדי שיוכל לומר אחר כן פרעתיו שהעד ברור לו שהכפירה אינה בשום טענה של אמת אומר אני כי זה חלול השם ואסור וכל שכן במקום שמשביעין אותו שיבא לידי שבועת שקר. עד כאן.

    ואדם חשוב בבי דואר בעיא ולא אפשיטא. וכתב הראב"ד ז"ל תיקו דממונא לקולא ואזל ומסהיד ועוד דספיקא הוא לגביה [עיין ש"מ].

    1 more comments on this page.

    Rashba on Bava Kamma 113b · Sefaria

    Meiri

    נמצא שאף עובדי האלילים ושאינם גדורים בדרכי הדתות אסור לגזלם ואם נמכר לו ישראל אסור לצאת מידו בלא פדיון וכן אסור להפקיע את הלואתו ומ"מ אין אדם חייב לחזר אחר אבדתו כדי להחזירה לו ולא עוד אלא אף מי שמצא אבדתו אינו חייב להחזירה שמציאה מקצת קנין הוא וחזרתו דרך חסידות ואין אנו כפופים לחסידות למי שאין לו דת וכן טעותו אם טעה מאליו שלא מתחבולתו ולא מהשתדלותו אין הכרח בהשבתו ומ"מ אם נודע לו על כל פנים חייב להחזירו וכן אף באבדה כל צד שיהא חלול השם בעכובה מחזירה הא כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על איזה צד אע"פ שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבדה ואף בטעות ולכל שאר הדברים בלא שום חלוק:

    טעות זו שפטרנו המקבלו מעובדי האלילים כמו שהזכרנו דוקא שלא בא בהשתדלותו כלל כמו שביארנו ולא עוד אלא שלכתחלה צריך שיאמר התבונן בדבר זה שעליך אני סומך ואם יבין ושב אבל אם אמר לו הגוי לישראל עליך אני סומך אין לו דרך עוד לעכבו בשום פנים:

    היו דברים התלויים במנין משתפין בין ישראל ואחד מאלו שהזכרנו ובא ישראל וברר לחלקו מן היפות הואיל והדברים תלויים במנין לבד מסתמא אין מדקדקין בברירה ומוחלין זה לזה ואין קפידא בכך:

    ראה פירות של אחד מאלו ולא היו בעליה לשם והוא בדרך וצמא להם אם סומך עליו שיקבל דמים אוכל ואינו נמנע ובלבד לרוות צמאו לא דרך השחתה אף אלו לא ברשות הגמור אלא כגון שראה זמורות תלויות חוץ לכרם ובהם עוללות דקים שאין לבם של בעלים סמוך עליהם ובמציעא יתבאר שהפועל שנשכר לגוי בכרמו או בקמתו אינו אוכל אלא אם כן היה מנהגם בכך ואע"פ שבדיני ישראל אוכל שמא לא ידע בדין תורה שלנו ויחשדנו כגזלן הא למדת שאף במקום המותר בשלנו אסור בשלהם:

    מאחר שבארנו שדין המלך דין גמור הוא מלך שחקק חק שכל שנשברו הגשרים יהיו בני העיר רשאים לקוץ דקלים או שאר אילנות לעשות מהם גשרים ועשו כן מותרין אנו ליהנות באותם הגשרים ואלו לא היה דינם אצלנו דין גמור היה גזל ואע"פ שנתיאשו הבעלים אין כאן שנוי רשות שהרי ברשות הרבים הם ולא שנוי מעשה שהרי עדין לא עשו מהם כלים ולא שנוי השם שהרי עדין קורא להם גובי דדקלא הא מ"מ כל שצוה ליטול מאדם אחד שלא בחק חקוק ממנו הרי זה גזל ואסורין לקבל הנאה ממנו ואין צריך לומר אם השלוחים הוסיפו על מצות המלך שהוא גזל:

    חקים ידועים למלכים לחלוק עם בעלי קרקע בתבואות אם לרביע אם לחומש אם לעשירי הכל כמה שהוא מעתה רבים שהיו שותפים בקרקע וקצרו ודשו ומירחו והכניסו כלם את חלקם ואחד מהם הניח את חלקו בשדה הרי גבאי המלך בא ונפרע מזה כל חלקו אף מתבואות האחרים ויחזור זה ויתבע להם ואם קנה ישראל חלק המלך שבתבואות אין צריך להזהר מזו משום גזל ומ"מ אם זה שהניח את חלקו בשדה אינו אלא אריס הואיל ואין לו חלק בקרקע אין נפרעין מנת בעל השדה מחלקו:

    ישראל שקנה מס המלך שבעיר אחת ויש אחד מבני העיר שאינו מוצאו עכשו ואינו יכול לגבות הימנו חלקו הרי זה ממשכן שאר בני העיר על חלקו והם חוזרין ונפרעין ממנו לכשיבא ודוקא במס של קרקע ובכסף גלגולת של אותה שנה אבל אם עבר זמנו אין זה יכול למשכן האחרים עליו:

    אלו שמזבלים את השדות בהכנסת צאנם לדיר ורצו בעלים למכור אותו הזבול לאחרים אם בתוך התחום אסור ליקח לכתחלה מפני שהם מערבים בהמות של בני העיר עם בהמותיהם למהר את מלאכתם וסתם בעלי בתים מקפידין בכך חוץ לתחום מותר שסתמם של בעלי בתים אין מקפידין ואם ראינו בעלי בתים מרדפים אחר בהמותיהם להכניסם לדיר שלהם אסור אף בחוץ לתחום:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 113b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    וגזל הגוי מי שרי והתניא אמר רבי שמעון וכו' הקשה רבי מאיר אמאי לא משני רבי שמעון לטעמיה דדריש טעמיה דקרא ולעולם משום קדוש השם ומהאי קרא הוא דיליף אף על גב דמשום רבי עקיבא קאמר לה נימא דרבי שמעון דריש טעמא דקראי בשם רבי עקיבא רבו אמרה כי ההיא דלעיל דאמרינן אליבא דרבי שמעון ולא מייתי לה משמיה דרבי עקיבא. ותירץ דעל כרחיה לאו משום קדוש השם הוא דבסיפא קתני יכול יגלום דמפרש ר"י יכול יטעה הגוי ויעשה אותו כגולם ואף על פי דטעות בעלמא מותר הכא אסור כי הגוי יודע שמטעין אותו אלא שאינו רשאי למחות והשתא ליכא למימר טעמא משום קדוש השם כיון שהגוי אינו מוחה בטעות וגם הוא סובר שהישראל בעצמו הוא שוגג ואינו יודע בטעות ליכא משום קדוש השם. הרא"ש ז"ל.

    יכול יגלום עליו כתוב בתוספות ונראה לר"י דהכי פירושו יכול יגלום עליו שיטעה את הגוי ויעשנו כגולם. הרא"ש ז"ל.

    ומה שפירש רש"י ז"ל יכול יניח את הגוי לכפול וכו' לא נהירא כלל ודבר תימה הוא שהרי למה יש לו ליתן משלו בחנם ועוד תיפוק ליה מלא תחנם. תוספות שאנ"ץ.

    והרשב"א ז"ל פירש מלשון גולמי כלי עץ כל דבר שאינו נגמר קרוי גולם ולפיכך אמרו כאן מניין שלא יחסר מגאולתו אלא יחשבו וידקדקו עמו ויתן לו כל מה שהוא חייב לו תלמוד לומר וחשב וכו'. ע"כ.

    או לעקר זה הנמכר לעבודה זרה פירש הרשב"א ז"ל לעקר לגוי שהוא עקר שהוא כומר לעבודה זרה עצמה. ע"כ.

    עבד עברי גופו קנוי הקשה רבי מאיר והא אמרינן בהשולח דגוי לא קני לישראל לגופו אלא למעשה ידיו. ותירץ דהני מילי לענין דלא בעי מיניה גט שחרור דאפילו עבד עברי הנמכר לישראל אין גופו קנוי לו ממש למציאותיו ולולדותיו שילדה לו אשתו הישראלית ולא בעי גט שחרור והא דאמר גופו קנוי לענין דלא חשיב כאלו הוא משכון בידו בשביל מעותיו דלא נבעי שטרא מיניה קודם שש ויובל אלא נימא ליה באפי תרי זיל מיהו לעולם לא קני ליה אלא למעשה ידיו. הרא"ש ז"ל.

    שנאמר ואכלת את כל העמים הקשה רבינו מאיר והיכי פליג על רבי עקיבא דנפקא ליה לעיל מקרא אחרינא. ותירץ דתרווייהו צריכי דאי לא כתיב אלא קרא דלעיל הוה אמינא כיון שהגוי קנה העבד מדעתו והאמין לו שיעבוד עמו עד שנת היובל ולא יברח ולא ישמט ממנו קודם זמנו אם היה נשמט ממנו היה חילול השם גדול בדבר אבל גבי גזל דעלמא אם בא ישראל וחטף מיד הגוי שלא האמינו מעולם שרי קמשמע לן. ואי לא כתיב אלא האי קרא הוה אמינא הני מילי שחטף בהדיא מידו אבל עבד עברי לא מחזי כולי האי גזל אלא בהפקעת מלוה בעלמא קמשמע לן. הרא"ש ז"ל.

    והרמ"ה ז"ל כתב בפרטיו וז"ל הא דתניא את זו דרש רבי עקיבא מניין לגזל הגוי שהוא אסור שנאמר בעבד עברי הנמכר לגוי אחרי נמכר גאולה וכו'. ליתא דקיימא לן כרב אשי דשרי בהפקעת הלואתו דומיא דמוכס ועבד עברי הפקעת הלואתו היא דקיימא לן עבד עברי אין גופו קנוי ורבא דאמר גופו קנוי הא איתותב בפרק קמא דקידושין. ועוד דהא רב ביבי בר גוזלא ורב הונא אמר רב לית להו הא דרבי עקיבא דהא אינהו לא קא אסרי אלא בזמן שאין מסורין בידך. ע"כ.

    11 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 113b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה שלא ימשכננו ויצא והני תנאי דפ' המקבל עכ"ל אבל מהאי מילתא דר"י דמייתי לעיל בשמעתין לא קשיא להו מידי די"ל דלענין הפקעת הלוואתו איירי ר"י דוקא שבאין עליו בעקיפין וכדפרש"י להדיא באים עליו בעקיפין עד שפוטרים את הישראל משמע דוקא בכה"ג אבל להוציא ממון מיד העכו"ם אסור וכ"מ קצת בפרק המקבל בזו הסוגיא דמייתי התוספ' דאיירי בה נמי תנא דבי ר"י ומשמע דס"ל דגזל העכו"ם גמור אסור דמוקי ריעך ולא גר תושב ולא מייתר ליה לדרוש דגזל גמור מותר ע"ש וק"ל:

    רש"י בד"ה יגלום יכול יניח העכו"ם לכפול ולהוסיף עכ"ל ותמהו עליו התוספ' דמהיכא תיתי יעשה הישראל כן ויש ליישב קצת דקס"ד אמינא דכיון שהעכו"ם תובע יותר וא"א להפקיע את העבד מרשותו אלא לזמן מרובה ולילך עמו בדינא ובדייני א"כ יהא מטומע בין העכו"ם ביני וביני ולכך יתן לעכו"ם כפי תביעתו מיד להכי אשמעינן וחשב עם קונהו דלא איכפת לן בזה אלא ידקדק עם קונהו אף אם ימשך הזמן שצריך לתובעו בתחילה כנ"ל וק"ל אח"ז מצאתי כן בס' קיקיון דיונה:

    בד"ה היכי מייאשי כו' ושינוי מעשה נמי ליכא וכו' עכ"ל ולכאורה אין זה ענין לכאן בזה הדיבור דהא אי הוי שינוי מעשה בלא יאוש נמי קנה אלא אגב גררא דאינך נקטיה ועוד משום דאיכא שינוי מעשה דאינו מועיל בלא יאוש כדאיתא פרק מרובה לכך כתבו דאפי' שינוי גרוע ליכא וק"ל:

    גמרא אמר רבינא אם היו בעלים מרדפים אחריהם אפי' חוץ לתחום אסור נראה דקמ"ל בזה דאף ע"ג שאינו יודע בודאי שאלו המרדפים אומרים אמת אפ"ה אסור:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 113b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ידקדק עם קונהו עיין פי' המשניות להרמב"ם פי"ב מ"ז דכלים:

    שם עבד עברי גופו קנוי עיין יבמות דף מו ע"א ובנ"י שם:

    שם זיל חד אי דכותי עיין בב"מ דף מח ע"א תוס' ד"ה נתנה לסיטון:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 113b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 113, Amud Bet, about 466 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? ת"ל…”

    2. Segment 210 words

      Opens “אמר רב יוסף: לא קשיא; הא, בכנעני…”

      Named: רב יוסף.

    3. Segment 326 words

      Opens “אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי…”

      Named: אביי.

    4. Segment 413 words

      Opens “״משפחת גר״ זה העובד כוכבים כשהוא אומר:…”

    5. Segment 510 words

      Opens “אלא אמר רבא: לא קשיא; כאן בגזילו,…”

      Named: רבא.

    6. Segment 615 words

      Opens “א"ל אביי: עבד עברי הפקעת הלוואתו הוא!…”

      Named: אביי, רבא.

    7. Segment 745 words

      Opens “אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש…”

      Named: רב ביבי בר גידל, רב הונא.

    8. Segment 828 words

      Opens “אבידתו מותרת דאמר רב חמא בר גורי'…”

      Named: רב חמא בר גורי.

    9. Segment 939 words

      Opens “ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה,…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “אמר שמואל: טעותו מותרת. כי הא דשמואל…”

      Named: שמואל.

    11. Segment 1132 words

      Opens “רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא…”

      Named: רב כהנא.

    12. Segment 1246 words

      Opens “רב אשי הוה קאזיל באורחא, חזא שיבשא…”

      Named: רב אשי.

    13. Segment 1315 words

      Opens “גופא אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר…”

      Named: שמואל, רבא.

    14. Segment 1417 words

      Opens “א"ל אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו…”

      Named: אביי.

    15. Segment 1517 words

      Opens “והא לא קא עבדי כדאמר מלכא מלכא…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח; ואינהו אפסיד…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “אמר רבא: מאן דמשתכח בבי דרי, פרע…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1820 words

      Opens “ואמר רבא: בר מתא אבר מתא מיעבט.…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1917 words

      Opens “ואמר רבא: הני דדיירי דרי בתוך התחום…”

      Named: רבא.

    20. Segment 2016 words

      Opens “חוץ לתחום מותר ליקח מהם. אמר רבינא:…”

    21. Segment 2133 words

      Opens “מכריז רבא, ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא…”

      Named: רב הונא, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Kamma 113b · Segment 2 — “אמר רב יוסף: לא קשיא; הא, בכנעני הא בגר…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Bava Kamma 113b · Segment 11 — “רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Kamma 113b · Segment 9 — “…אימא ליהדרה! אמר רבינא: (דברים כב, ג) ״ומצאתה״ דאתאי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 113b · Segment 10 — “אמר שמואל: טעותו מותרת. כי הא דשמואל זבן מכותי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Kamma 113b · Segment 3 — “אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי כתיבי: לא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 113b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026