Talmud Builders

    Bava Kamma 112b

    Chapter 10 - HaGozel Batra

    גם: בבא קמא דף קי״ב ע״ב, פרק י׳ הגוזל בתרא

    English translation - Bava Kamma 112b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1who testify in the absence of a litigant? Since the defendant is a minor his presence is not legally recognized, and the court does not accept testimony against him. Rabbi Yirmeya questioned this assertion: And is it so that the court does not accept such testimony? But isn’t it taught that if a robber leaves stolen goods to his children, whether they are adults or minors, they are obligated to pay the owner? If the court obligates minors to pay, it must accept testimony about them. Rabbi Avin said to Rabbi Yirmeya: Sumakhos’s dispute is at your side, i.e., Sumakhos disagrees with this ruling and holds that the minors are exempt from paying. Rabbi Yirmeya said to him: Did the whole world go to the effort to hold in accordance with the opinion of Sumakhos in order to seize what is mine?

    2In the meantime, the matter circulated and eventually came before Rabbi Abbahu, who said: Did you not hear that which Rav Yosef bar Ḥama says that Rabbi Oshaya says? As Rav Yosef bar Ḥama says that Rabbi Oshaya says: With regard to a child who took his slaves and descended into the field of another and said: It is mine, the court does not say: Let us wait until he matures before we assess his claims. Rather, the court removes it from his possession immediately, and when he matures he may bring witnesses to attest to his claim and we will see how to judge the case. Similarly, Rabbi Yirmeya should be awarded the disputed property until his minor brother-in-law may litigate in court.

    3The Gemara rejects Rabbi Abbahu’s assertion: Is the case that Rav Yosef bar Ḥama discusses comparable to the case of Rabbi Yirmeya? It is there, in Rav Yosef bar Ḥama’s case, that we seize the property from him, because there is no presumption of ownership from his father; but where he does have a presumption of ownership from his father, no, we do not seize his property. Since Rabbi Yirmeya’s brother-in-law has a presumption of ownership due to the fact that the property belonged to his father, he retains control of the property.

    4§ Having mentioned the issue of testimony in the absence of a litigant, the Gemara discusses this matter in greater detail. Rav Ashi said that Rabbi Shabbtai says: The court accepts witnesses even in the absence of a litigant. Rabbi Yoḥanan wondered at this statement of Rav Ashi, and said: Does the court in fact accept witnesses in the absence of a litigant?

    5Rabbi Yosei bar Ḥanina received the following guideline from Rabbi Yoḥanan: The court accepts testimony in the absence of the defendant only in a case where the plaintiff was ill, or his witnesses were ill, or his witnesses wished to travel overseas and the judges sent for the defendant and he did not come. Since there is a concern that the plaintiff will not be able to present his claims at a later date, the testimony is accepted even in the absence of the defendant.

    6Rav Yehuda says that Shmuel says: The court accepts witnesses in the absence of a litigant. Mar Ukva said: This statement was explained to me personally by Shmuel himself, and he said that it applies in a case where the court opened his case and sent for him, but he did not appear. But if it did not yet open the case for him, he may say to the plaintiff: I am going to the High Court to resolve this case and will not appear in the local court.

    7The Gemara asks: If so, then even when the court already opened the case for him, he should also be able to say to them: I am going to the High Court to resolve this case. The Gemara answers that Ravina said: The defendant may not defer an opened case to the High Court if, for example, the local court obtained a license from the High Court authorizing it to adjudicate the case.

    8§ Having discussed testimony in the absence of a litigant, the Gemara addresses a similar matter. Rav says: The court ratifies a document in the absence of a litigant. And Rabbi Yoḥanan says: The court does not ratify a document in the absence of a litigant. Rav Sheshet said to Rabbi Yosei bar Abbahu: I will explain Rabbi Yoḥanan’s reasoning to you. The verse states with regard to an ox that gored: “And warning has been given to its owner and he has not secured it” (Exodus 21:29). The Torah means to say: Let the owner of the ox come and stand by his ox when the testimony about the ox is provided. Similarly, a document may be ratified only in the presence of the individual it implicates.

    9Rava said: The halakha is that the court ratifies a document in the absence of a litigant, and this is the case even if the other litigant stands and screams in protest that the document is a forgery. And if he said: Give me time until I bring witnesses and disqualify the document, we give him time before forcing him to pay. If he has come with witnesses within the time allotted to him, he has come, and the court reviews the case accordingly. If he does not come within the time allotted to him, we give him an additional three days on which to bring witnesses, when the court is in session: Monday, Thursday, and Monday.

    10If he still has not come, we write a document of ostracism against him for ninety days. During the first thirty days we do not descend to his property to collect his debt, as the court says: Perhaps he is occupied with borrowing money to pay his debt. During the middle period of thirty days as well, we do not descend to his property, as the court says: Perhaps he did not find someone to borrow from and he is now occupied with selling his property in order to pay his debt. During the final thirty days as well, we do not descend to his property, as the court says: Perhaps the debtor has found a purchaser and the purchaser himself is occupied with obtaining the money so that he can pay the debtor for the sale, and the debtor will then pay his debt.

    11If the debtor still did not come to pay his debt after ninety days, we write a document of authorization [ adrakhta ] allowing the creditor to collect his due from any property belonging to the debtor. And this statement applies only in a case where the debtor said: I am coming to pay and then he does not actually make an appearance. But if he said: I am not coming, we immediately write a document of authorization without waiting for ninety days to pass.

    12Furthermore, this matter of a ninety-day waiting period applies only with regard to a loan, as the debtor requires time in order to obtain the money to pay it back. But with regard to a deposit that the owner demands back from a bailee, we write a document of authorization immediately. Since a bailee should have immediate access to the deposit, there is no reason to grant him an extension.

    13The Gemara adds: When we write a document of authorization, the document applies only to the borrower’s land, but with regard to movable property, the court does not draft such a document. The reason for this is that perhaps the creditor will seize and consume the borrower’s movable property, and when the borrower later comes and brings witnesses and thereby invalidates the creditor’s document, he will not find anything to collect in order to retrieve his money.

    14And if the creditor owns land, we write a document authorizing the creditor to collect from any property that belongs to the borrower, including movable property. Since the creditor owns land, there is no concern that if the borrower manages to overturn the ruling he will have nothing from which to collect. The Gemara comments: And that is not so. The court does not draft a document of authorization with regard to movable property even if the creditor has land. This is because we are concerned lest the creditor’s land depreciate in value and the borrower will be unable to retrieve his money.

    15The Gemara teaches another halakha with regard to this matter: When we write the document of authorization, we inform the party that is liable to pay, as a final warning before authorizing a creditor to locate and take possession of his property in repayment of the debt. And this matter applies only when he is nearby, but if he is distant, the court does not notify him before authorizing the creditor.

    16And if he is distant but there are relatives of his nearby, or if there are caravans that go to the borrower’s current location and return, we delay issuing his document of authorization for the twelve months of the year, until the caravan goes and returns, so that if he wishes to make a claim, he can do so. This is like that incident where Ravina delayed for the twelve months of the year before issuing a document of authorization for Mar Aḥa, until a caravan went to and returned from Bei Ḥozai.

    17The Gemara comments: And that is not so. There, Ravina delayed issuing the document because the creditor was a violent man, and if a document of authorization would come into his possession, it would not be possible to take it from him if the borrower would prove that the original document was invalid. But here, i.e., in general, we wait for the defendant to be informed only if he is close enough to be informed within a day. Consequently, if the court decided the issue on Monday, a messenger would go inform the defendant on Tuesday, and he could come from his location to the court on Wednesday and stand trial on Thursday. If a debtor is more than a day’s travel away, however, the court does not trouble itself to notify him.

    18§ Apropos the Gemara’s discussion of summoning an individual to court by means of a messenger, the Gemara discusses this issue in a more general manner. Ravina said: We deem the agent of the Rabbis, who was sent to summon an individual to court, as credible as two witnesses if he says that the defendant refuses to come to court. And this matter applies only with regard to excommunication, but with regard to issuing a document of ostracism, since it causes the defendant loss of money, as he must give money to the scribe for drafting the document, no, the agent is not deemed credible.

    19Additionally, Ravina said: We may give a defendant a particular time to appear in court by informing him of the trial by word of mouth from a woman or from his neighbors, as these people are trusted to notify the defendant of the court’s summons. The Gemara comments: And we said this only when the defendant is not in the city.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שלא בפני בעל דין - והאי קטן כמאן דליתיה דמי:

    שתקף בעבדיו - שלקח עבדיו עמו שיסייעוהו [לישנא אחרינא שתקף בעבדיו ואמר שלי הן]:

    ונראה - אם שלו הוא:

    התם - הוא דירד לתוך שדה חבירו דלית ליה להך תינוק בהך שדה חזקה דאבוה אבל היכא דאית ליה להאי תינוק בבית זה חזקה דאבוה לא מפקינן ליה מיניה ולכשיגדיל יביא רבי ירמיה עדיו וידון עמו:

    חולים - מסוכנים למות ואם לא עכשיו אימתי:

    לב"ד הגדול - שבארץ ישראל:

    כגון דנקט - בעל דין חבירו:

    דסקא - אגרת מב"ד הגדול ששלחו לב"ד של כאן [לכופו]:

    מקיימים את השטר - היו עדים החתומים מבקשים לילך למדינת הים מביאן מלוה לב"ד ומעידין על כתב ידן ובית דין כותבין תחתיו במותב תלתא הוינא ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימת ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי:

    ואע"פ שעומד - בעל דין וצווח אל תקיימוהו מזויף הוא אין חוששין:

    פתיחא - שטר שמתא על שאין פורע החוב:

    אדרכתא - פסק דין לירד המלוה לתוך נכסים של לוה וליטלם בשומא בחובו:

    שמא תכסיף - קרקעות של מלוה תבור ותפחות מדמיה:

    מר אחא - זה שמו והיה לו חוב על חבירו ולא היה הלוה בעיר:

    שני וחמישי - בתי דינין קבועים בעיירות תקנת עזרא בפרק מרובה (לעיל בבא קמא דף פב.):

    שליח דרבנן - שהלך להזמין איש לדין וחזר ואמר לב"ד אינו רוצה לבא:

    מהימנינן ליה כבי תרי - דלא משקר בבי דינא:

    פתיחא - שטר שמתא וכי שרו ליה שמתא לא שרו ליה עד דיהיב זוזא דפתיחא לספרא:

    יהבינן זמנא - מזמנין בעל דין ליום פלוני לדין:

    על פי אשה - ההולכת אצלו לפי דרכה או ע"פ שכיניו וסמכינן עלייהו דעבדין שליחותייהו אי לא אתי מחזקינן באפקרותא ומשמתינן ליה:

    אלא דליתיה במתא - שאין אותו פלוני עכשיו בעיר שב"ד בה ואמר לשכניו כשישוב פלוני אמרו לו לבא:

    בבא קמא 112 עמוד ב

    1שלא בפני בעל דין?! ולא? והא קתני: בין גדולים בין קטנים, חייבין! א"ל הרי מחלוקת סומכוס בצידך. אמר: איכפל כולי עלמא וקאי כסומכוס לאפקוען לדידי?

    2אדהכי איגלגל מילתא, אתא ומטא לקמיה דרבי אבהו. אמר: לא שמיע לכו הא דרב יוסף בר חמא א"ר אושעיא? דאמר רב יוסף בר חמא אמר רבי אושעיא: תינוק שתקף בעבדיו, וירד לתוך שדה של חבירו ואמר ״שלי הוא״, אין אומרים: נמתין עד שיגדיל; אלא מוציאין מידו מיד, ולכשיגדיל יביא עדים ונראה!

    3מי דמי? התם הוא דמפקינן מיניה דלא קיימא ליה אחזקה דאבוה; אבל היכא דאית ליה חזקה דאבוה, לא.

    4אמר רב אשי א"ר שבתאי: מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. תהי בה ר' יוחנן, וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין?!

    5קיבלה מיניה ר' יוסי בר חנינא: כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים, או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים, ושלחו לו ולא בא.

    6אמר רב יהודה אמר שמואל: מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. אמר מר עוקבא, לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל: כגון דפתחו ליה בדיניה, ושלחו ליה ולא אתא. אבל לא פתחו ליה בדינא, מצי א"ל אנא לב"ד הגדול אזילנא.

    7אי הכי, כי פתחו ליה נמי, מצי א"ל לב"ד הגדול אזילנא! אמר רבינא: כגון דנקט דיסקא מבית דין הגדול.

    8אמר רב: מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין. ור' יוחנן אמר: אין מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין. א"ל רב ששת לרבי יוסי בר אבהו: אסברה לך טעמיה דרבי יוחנן אמר קרא: ״(שמות כא״, כט) ״והועד בבעליו ולא ישמרנו״, אמרה תורה: יבא בעל השור, ויעמוד על שורו.

    9אמר רבא, הלכתא: מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין, ואפי' עומד וצווח. ואי אמר: נקיטו לי זימנא עד דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא נקטינן ליה. אי אתא אתא, אי לא אתא נטרינן ליה בה"ב׃

    10אי לא אתא כתבינן פתיחא עלויה תשעין יומין. תלתין קמאי לא נחתינן לנכסיה, דאמר: קא טרח בזוזי. וניזוף מציעאי נמי לא נחתינן ליה לנכסיה דאמר דלמא לא. אשכח למיזף וקא טרח ומזבין בתראי נמי לא נחתינן לנכסיה דאמר לוקח גופיה קא טרח בזוזי׃

    11לא אתא כתבינן אדרכתא אניכסיה והני מילי דאמר אתינא אבל אמר לא אתינא לאלתר כתבינן׃

    12והני מילי במלוה אבל בפקדון לאלתר כתבינן׃

    13וכי כתבינן אמקרקעי אבל אמטלטלי לא דלמא שמיט ואכיל להו מלוה למטלטלי וכי אתי לוה ומייתי סהדי ומרע ליה לשטרא לא משכח מידי למיגבה׃

    14ואי אית ליה מקרקעי למלוה כתבינן ולא היא אדרכתא אמטלטלי לא כתבינן אף על גב דאית ליה מקרקעי חיישינן שמא תכסיף׃

    15וכי כתבינן אדרכתא מודעינן ליה והני מילי דמיקרב אבל מירחק לא׃

    16ואי מירחק ואיכא קרובים אי נמי איכא שיירתא דאזלי ואתו התם משהינן ליה תריסר ירחי שתא עד דאזלא ואתי שיירתא כי הא דרבינא שהא למר אחא תריסר ירחי שתא עד דאזלא ואתייא שיירתא מבי חוזאי׃

    17ולא היא התם איניש אלימא הוה אי הויא מטיא אדרכתא לידיה לא הוה אפשר לאפוקי מיניה אבל הכא לא נטרינן ליה אלא עד דאזיל שליחא בתלתא בשבתא ואתא בארבעה בשבתא ולחמשא בשבתא קאי בדיניה׃

    18אמר רבינא האי שלוחא דרבנן מהימנינן ליה כבי תרי וה"מ לשמתא אבל לפתיחא כיון דממונא קא מחסר ליה דקא בעי ליה למיתב ליה זוזי לספרא לא׃

    19אמר רבינא יהבינן זימנא אפומא דאיתתא ואפומא דשיבבי ולא אמרן אלא דליתיה במתא,׃

    Tosafot

    אבל היכא דאית ליה חזקה דאבהתא כו' - משמע דהיינו אפי' היה רבי ירמיה בתוך הבית מדלא מפליג התם בעל השדה מוחזק בשדה הכא רבי ירמיה לא היה מוחזק משמע דלא תלי בהכי מידי אלא במה דאית ליה חזקה מאבות אפילו היה רבי ירמיה מוחזק בבית:

    ושלחו לו ולא בא - אור"י דמשמע דבעי שלחו לו ולא בא בהדי שהיו עדיו חולים או שהיו מבקשין לילך למדינת הים מדלא קאמר או שלחו כדקאמר או שהיו עדיו חולים או שהיו כו' ומיהו בסמוך משמע דבעי למימר או ושלחו דקאמר כגון דפתחו ליה בדיניה ושלחו ליה ולא אתא משמע דמשום האי מילתא לחודיה דשלחו לו ולא אתא מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ויש לדחות דשאני התם דפתחו ליה בדיניה ודין גדול הוא זה [ויש ספרים שכתוב בהן או שלחו אחריו ולא בא] וצ"ע בספרים ישנים ובפי' ר"ח ובספר ישן נמצא כתוב ושלחו לו:

    מצי טעין לב"ד הגדול קאזילנא כו' - פירש בה"ג ומצי נתבע לאשתמוטי בהכי והיה נראה לומר דדוקא נתבע יכול לפטור עצמו בכך אבל לא תובע דאל"כ כל אדם יאמר לחבירו או תן לי מנה או בא עמי לב"ד הגדול אבל נראה לר"ת דכ"ש תובע דהשתא נתבע שנראה עושה ערמה כדי לפטור עצמו ממה שזה תובעו מצי למימר הכי כ"ש תובע שמתחילה תובע כך ואין נראה כמערים ועוד דאפילו לוה דעבד לוה לאיש מלוה מצי למימר לב"ד הגדול קאזלינא כ"ש מלוה ואע"ג דאמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף לא: ושם) אמר אמימר הלכתא כופין אותו והולך עמו למקום הועד ומסיק דהני מילי מלוה אבל לוה עבד לאיש מלוה ולא מ"ל נלך למקום הועד בית הועד לאו היינו ב"ד הגדול דבית הועד היינו מקום ב"ד קבוע אבל יש ב"ד הגדול ממנו בחכמה והילכתא אפילו לוה מצי למימר לב"ד הגדול קאזלינא אבל לבית הועד לא מצי אמר אלא כופין אותו ודן בעירו:

    מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין - פי' בקונט' אם עדיו מבקשין לילך למדינת הים ואין נראה לר"י דא"כ אמאי נקט קיום השטר הא קבלת עדים אמר נמי לעיל דבכה"ג מקבלין שלא בפני בעל דין ונראה לר"י דבכל ענין קאמר דמקיימין דקיום שטר דרבנן ועדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ואין צריך קיום ומדרבנן הוא דצריך הלכך מקיימינן שלא בפני בעל דין ורבי יוחנן דאמר אין מקיימין סבר דלא פלוג רבנן בין קיום שטרות לקבלת עדות והא דקאמר אסברה לך טעמא דר' יוחנן ה"ק דאפילו בקיום שטרות אית ליה לר' יוחנן יבא בעל השור ויעמוד על שורו ומיהו רב נמי אית ליה בעלמא יבא בעל השור כו':

    עד דאזיל שליח בתלתא בשבתא - דמסתמא בשני דנהו:

    דקבעי למיתב זוזא לפתיחא - כשקורעין אותה משלם הוא שכר הסופר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מצי אמר אנא לבית דין הגדול קאזלינא - פירוש, בית דין הגדול בארץ ישראל. ואפשר דהכא לאו במלוה ולוה דהא אמרינן בסנהדרין (לא, ב) דלוה שאמר נלך לבית הועד אין שומעין לו אלא כופין אותו ודן בעירו משום עבד לוה לאיש מלוה, ושמעינן מיהא דהא דאמרינן התם דכופין אותו ודן בעירו לא אמרו אלא בלוה אבל בנתבע בפקדון או בגזילה ובכיוצא בזה לא דהא אמרינן הכא דמצי למימר לבית הגדול קאזילנא. וי"ל דההוא דסנהדרין בכל נתבע קאמר וההיא בבית הועד של חכמים שבחוץ לארץ והכא בבית דין הגדול שבארץ, וכן כתבו שם בסנהדרין משמו של רבינו תם ז"ל [בתוספות _ ש"מ].

    הא דאמר ליה רב ששת לרב יוסף בר אבא אסברה לך טעמיה דרבי יוחנן דאמר קרא והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו. קשיא לי, דרב נמי דפליג על רבי יוחנן במקיימן את השטר שלא בפני בעל דין, וכן נמי רבא דאמר הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין אינהו נמי אית להו שאין מקבלין את העדים שלא בפני בעל דין דהא אינהו לא פליגי אלא במקיימין את השטר ומשום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין (כתובות יח, ב) ועדי קיום לאו אמנה שבשטר הם מעידין אלא אכתב ידי עדים (שם כא, א) ואם כן והועד בבעליו מאי שייך לגבי קיום וצריך עיון. ואפשר דהא דרב ששת לא קאי אפלוגתא דרב ורבי יוחנן דקיום השטר אלא אמאי דקא תהי רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. ועדיין אינו מתיישב בעיני, דאם כן לא הוה ליה לבעל הגמרא לאתויי הא דרב ששת בתר פלוגתא דרב ורבי יוחנן דמקיימין את השטר ואין מקיימין אלא בתר תהייה דרבי יוחנן, ומיהו במקצת ספרים מצאתי שאמרה בתר ההיא דתהי בה רבי יוחנן. ואכתי לא ניחא לי, דהוה ליה למימרא אסברה לך טעמא [דסוכמוס דהוא עיקר וי"ל דאסברא לך טעמא _ ש"מ] דרבי יוחנן דשבק תנא קמא ואמר כסומכוס.

    וקשיא לן אשמעתין דהא אמרינן דטעמא דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין משום דאמר קרא והועד בבעליו ואם כן כי הוה הוא חולה או עדיו [או] שמבקשים ללכת ללכת למדינת הים היאך מקבלין והתורה אמרה והועד בבעליו. וי"ל דעיקר קרא לגבי שור דהוא כדיני נפשות כתיב ובדיני ממונות אסמכתא בעלמא ומדרבנן. ולגבי שור המוחזק בנגחן דמוקמינן אפטרופין כדאיתא בשור שנגח ארבעה וחמשה (לט, א) כבר כתבנו (ע"א ד"ה משום סומכוס) דאפטרופין כבעלים. אלא שיש עדיין מקום עיון בההיא דמשמע לרבי יוחנן דאי לאו משום דלא למנעו אפטרופין לא הוו גבו מעליית (של) יתומים לפי שאין נזקקין לנכסי יתומים משום דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, והשתא י"ל מעידין בפני אפטרופין דמשוינן ליה כבעלים ליעודי תורא שהוא דבר תורה ולא משווינן להו כבעלים לתשלומי ממון שאין צריכין להעיד בפני בעל דין דבר תורה. וצריך עיון.

    הא דאמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח. לא אף על פי שהוא צווח אל תקיימוהו קאמר דפשיטא, אלא מקיימין וגובין בו אף על פי שהוא עומד וצווח דמזוייף הוא, והיינו דקאמר בתריה ואי אמר נקוטו ליה זימנא עד דמייתינן סהדי ומרענא ליה לשטרא נקטינן ליה והא ודאי לא נקטינן ליה דלא לקיומיה קאמר אלא דלא נחתינן לנכסיה בההיא שטרא.

    אי אתא אתא ואי לא אתא נטרינן ליה שני וחמישי - מסתברא דדוקא בדאמר דאית ליה סהדי לאורועי שטרא הכא אבל אי טעין ואמר אית לי סהדא באתר רחוק דלא אפשר לאתויינהו גו שני וחמישי ושני הא מילתא תליא בהכרת בית דין אם מכירין שהוא גברא מהימנא ולא מכוון לאערומי נטרינן ליה טפי ואי לא לא. ואי לא אתא גו שני וחמישי ושני משמתינן ליה לאלתר אבל לא נחתינן לנכסיה עד לבתר תשעין יומין, ואמרינן הכא ודוקא למאן דטעין מייתינא סהדי ומרענא לשטרא אבל למאן דמודה בשטר לא יהבינן ליה זמן, ואי לא צאית דינא דלא בעי מיפרע לאלתר כתבינן שמתא ונטרינן ליה תשעים יום כדאיתא בגמרא. כך כתב הראב"ד ז"ל. והוא תימה בעיני, דכל דלא צאית דינא מורד הוא וטפי מן שמתא עבדינן ליה דפתחא נמי כתבינן עליה כדאמרינן (קג, א) רב אשי איקלע לרב כהנא חזייה לההיא איתתא דאזמנה לדינא בצפרא ולאורתא כתב פתיחא עלויה אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא קובעין זמן שני וחמישי ושני אמר ליה הני מילי בגברא דלא שכיח במתא אבל איתתא דשכיחא במתא ולא אתיא מעיקרא מורדת היא, אלמא לכל מאן דלא צאית לאלתר כתבינן עליה פתיחא ותשעין יומין נמי לא יהבי למאן דלא צאית דינא אלא לאלתר כתבינן אדרכתא אנכסיה וכדאמר והני מילי דאמר אתינא אבל אמר לא אתינא לאלתר כתבינן.

    גרסינן במועד קטן בפרק ג' (טז, א) מנלן דקבעינן זימנא ומשדרינן שליח לבי דינא דכתיב היו לפני ה' אתה והם ואהרן ומחר, ומנלן דמשמתינן דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד, ומנלן דמחרימין דכתיב אורו מרוז.

    והני מילי במלוה אבל בפקדון לאלתר כתבינן וכי כתבינן אדרכתא אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן דלמא שמיט ואכל להו. ודוקא בדאמר מייתינא סהדי ומרענא שטרא דבכי הא איכא למיחש למאי דקאמר ודלמא קושטא קאמר ואדמייתי הך סהדי ומרע לההיא שטרא שמיט מלוה אכיל להו וליכא לאישתלומי מיניה הא בעלמא דלא אמר מרענא לשטרא כתבינן אדרכתא אפילו אמטלטלי. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מלוה ולוה (פכ"ב ה"ה).

    אלא כגון דאזיל שליחא בתלתא בשבתא ובחמשא בשבתא קאי בבי דינא - והני מילי בתובע לאו גברא אלמא הא בגברא אלמא משהינן תריסר ירחא שתא כלומר אפילו הוא במקום רחוק דצריך להודיע ושיבא בתוך שנים עשר חדש כעובדא דרבינא דשהויה למר אחא (בר סמא) (י"ב) [ש"מ _ תליסר] ירחי שתא משום דגברא אלמא הוה ואי מטא אדרכתא לידיה לא הוי אפשרלאפוקי.

    ירושלמי - כתובות פרק הכותב (הלכה ח') גמרא הנפרעת שלא בפניו ונפרעין מן האדם שלא בפניו: תפתר בשהיה רבית אוכלת בהן ובשערב לו מן האינו יהודי כהדא אלכסא אמרו ליה לרבי מנא אנן עבדין טבאות סגין מנכון אנן כתבינן (דינין) [בש"מ: דיוטין] גמורין אין אתא הא טבאות ואין לא אנן מחליטין נכסיה, אמר להו אף אנן עבדינן כן אנן משלחין בתריה תלת אגרין אין אתא הא טבאות ואין לא אנן מחליטין נכסיה, אמר ליה הגע עצמך (לדרוהו) [דהוה] באתר רחוק, אמר להו אנן משלחין בתריה תלת אגרין חדא גו תלתין וחדא גו תלתין וחדא גו תלתין אין אתא הא טבאות ואין לאו אנן מחליטן נכסיה. עד כאן. ונראה שזה הירושלמי חולק עם גמרין, דאילו לפי שמועת גמרין כל שהוא רחוק יותר ממהלך יום אין משלחין לו, ואפשר דההיא דירושלמי בשעמד בדין ואמר מייתינא סהדי וברח כי הא דגמרין דאין כותבין אדרכתא עד צ' יומין, והכין משמע קצת התם מדגרסינן תו התם עליה דההיא אמר ר' מתנה והוא שעמד בדין וברח אבל אם לא עמד בדין וברח לית אנן מחליטין אלא מכריזין, עד כאן. ומכל מקום למדנו מן הירושלמי דאותן צ' יום אינן רצופים הן כלומר שנמתין ולא נשלח לו ולא לכתוב האדרכתא עד סוף התשעים אלא כל שלשים ושלשים שולחין לו וזהו שחלקום בגמרא מצ' לשלשים ואמרו תלתין יומין קמאי לא נחתינן לנכסיה דאמרינן דילמא קא טרח ויזיף מציעא דילמא לא אשכח לאוזופי ומזבין בתראי דאמר לוקח גופיה קא טרח אזוזי, והוא הדין לקביעות זמן דאמר רב חסדא קובעין זמן דשני וחמישי ושני לא שנתן לו ג' זמנים אלו יחד אלא קובעין לו מיד שני ואי לא אתא קובעין לו עוד חמישי ואי לא אתא קובעין לו שני. וכן פירש רש"י ז"ל קובעין לו יום שני בשבת ואם לא יבא מזמנין אותו ליום ה' ואם לא יבא מזמנין אותו ליום שני. עד כאן.

    אמר רב שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי והני מילי לשמותיה אבל לפתיחא לא. כלומר לכתוב עליו השמתא בשטר לא מאי טעמא ממונא קא מפסיד ליה דבעי למיתן זוזי לפתיחא והלכך לא כתבינן אלא אפומי דתרי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 112b

    Bava Kamma 112b. The full printed text of this folio side - 19 numbered segments, about 510 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 112b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026