Talmud Builders

    Bava Kamma 30a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 30a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in the name of Rabbi Yishmael that one is liable to pay for damage caused by a pit that he dug in the public domain, even if it is not his personal property?

    2The Gemara answers: This is not difficult. This ruling, that he is exempt, is his own opinion, whereas that ruling, that he is liable, is the opinion of his teacher Rabbi Yishmael, and he disagrees with it.

    3MISHNA: In the case of one who pours water in the public domain, and another person incurred damage due to it, the one who poured water is liable to pay for his damage. In the case of one who conceals a thorn or a piece of glass in his wall adjacent to the public domain, or one who puts up a fence of thorns, or one who puts up a fence that subsequently fell into the public domain, and others incurred damage due to any of these, he is liable to pay for their damage.

    4GEMARA: With regard to the case of one who pours water in the public domain, Rav says: They taught that he is liable only when the clothes of one who slipped were soiled by the dirty water, but if the one who slipped himself was injured, the one who poured the water is exempt, as it is the impact with the ground that injured him, not the water.

    5Rav Huna said to Rav: Why should he be exempt from paying restitution for the injury? Even if the water that he poured is considered only like his filth that he tossed in the public domain, he should be liable. Since the muddy ground caused the injury, and the mud belongs to him, as it results from the addition of his water to the dirt, he should be liable.

    6Rav responded: Do you maintain that this is a case where the water was not absorbed into the ground? It is a case where the water was absorbed, leaving only moist dirt. Since there is no mud there that can be deemed as belonging to the one who spilled the water, he is exempt from liability.

    7The Gemara asks: But if the mishna’s ruling refers only to the soiling of the pedestrian’s clothes, why do I need two mishnayot to state this halakha ? According to Rav, this halakha was already addressed in the previous mishna, with regard to a jug that broke, causing a pedestrian to fall and his clothes to become soiled.

    8The Gemara answers: One halakha was stated with regard to a case where this occurred in the summer, the dry season, and one with regard to a case where it occurred in the rainy season.

    9As it is taught in a baraita : With regard to all those people who engage in activities that the Sages stated are permitted, i.e., those who open [ potkin ] their gutters and drain the sewage from their houses into the public domain, and those who flush out the water from their caves, where foul-smelling water was stored, into the public domain, during the summer they do not have permission to do so, while during the rainy season they have permission to do so, since the street is rained upon in any event and thereby washed. And although all these people perform their actions with permission, if they cause damage they are liable to pay for it. Because of the difference between the summer and the rainy season with regard to whether it is permitted for one to pour water into the public domain, both mishnayot are necessary, one for each season. This is in order to teach that even in the rainy season, when it is permitted to pour water into the public domain, one is nevertheless liable to pay for damage resulting from the water.

    10§ It is stated in the mishna that one who conceals a thorn or a piece of glass, or one who puts up a fence of thorns, is liable to pay for damage resulting from them. Rabbi Yoḥanan says: They taught that he is liable only in a case where he projects these obstacles into the public domain, but if he restricts them to his own property, he is not liable. The Gemara asks: What is the reason that he is exempt? Rav Aḥa, son of Rav Ika, says: It is because it is not the typical manner of people to rub against walls, but to keep a certain distance from them. Therefore, if a pedestrian is wounded by the thorns, it is considered an unusual accident, for which the owner of the fence is not liable.

    11The Sages taught ( Tosefta 2:6): With regard to one who conceals his thorns or his pieces of glass in another’s wall, and the owner of the wall came and demolished his wall and it fell into the public domain, and the thorns or glass caused damage, the one who concealed them is liable.

    12Rabbi Yoḥanan says: They taught this only in the case of an unstable wall, since the one who concealed his items should have anticipated that the owner of the wall would soon demolish it, but in the case of a stable wall, the one who concealed his items is exempt, and the owner of the wall is liable.

    13Ravina says: That is to say that in the case of one who covers his pit with another’s bucket, and the owner of the bucket came and took his bucket, and the pit causes damage, the owner of the pit is liable.

    14The Gemara asks: Isn’t this obvious? This is exactly the same halakha as Rabbi Yoḥanan’s statement with regard to one who conceals thorns in an unstable wall, i.e., that the hazardous item was likely to be revealed from the moment that it was concealed, and therefore its owner is liable to pay for any damage that it causes. What is the novel element in Ravina’s statement?

    15The Gemara answers: It is necessary. Lest you say: It is only there, in the case of the thorns, that the owner of the wall is exempt, since he did not know who concealed the hazardous item in order to inform him that he should remove them, but here, since the owner of the bucket knew who dug the pit, he should have informed him that he was taking his bucket and is consequently liable to pay for damage caused by the pit, Ravina therefore, teaches us that he is not required to inform the owner of the pit, and he bears no responsibility for any damage caused.

    16The Sages taught: The early pious people would conceal their thorns and their pieces of glass in their fields, and would dig to the depth of at least three handbreadths in order to bury them, so that they would not obstruct the plow.

    17The Gemara relates: Rav Sheshet would toss his thorns into fire, so they would not cause damage to others. Rava would toss them into the Tigris [ Diglat ] River.

    18Rav Yehuda says: One who wants to be pious should observe the matters of tractate Nezikin , so as to avoid causing damage to others. Rava said he should observe the matters of tractate Avot . And some say he should observe the matters of tractate Berakhot .

    19MISHNA: In the case of one who takes out his straw [ teven ] and his hay [ kash ] to the public domain to use afterward as fertilizer and another person incurred damage due to them, he is liable to pay for his damage, and whoever takes possession of the hay and straw first acquires them for himself. Rabban Shimon ben Gamliel says: With regard to anyone who places obstacles in the public domain and they cause damage, he is liable to pay damages, and whoever takes possession of them first acquires them.

    20In the case of one who turns over dung in the public domain and another person incurred damage due to it, the former is liable to pay for his damage.

    21GEMARA: Let us say that the ruling in the mishna that one is liable to pay for damage caused by straw or hay that he put in the public domain is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    22As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: During the period when fertilizer is taken out, a person may take his fertilizer out to the public domain and let it accumulate there for a full thirty days, so that it gets trampled by people’s feet and by animals’ feet, as it was on this condition that Joshua bequeathed Eretz Yisrael to the Jewish people (see 80b). In other words, people do not have the right to prevent someone from taking out his straw to the public domain, since they received their portion of Eretz Yisrael following Joshua’s conquest on this condition. Apparently, since one has the right to take out his straw, he is not held liable to pay for damage caused by it.

    23The Gemara rejects this suggestion: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, since Rabbi Yehuda possibly concedes that if the fertilizer caused damage, he is liable to pay for the damage it caused, although he acted within his rights.

    24The Gemara asks: But didn’t we learn in a baraita that Rabbi Yehuda says: If a pile of straw on the back of an animal that was passing through the public domain catches fire from a Hanukkah lamp that was placed outside a store, the owner of the lamp is exempt, since he put it there with permission (see 62b)? What, is it not because he put it there with the permission of the court and is therefore exempt from paying for damage caused by it?

    25The Gemara answers: No, it is because he put it there with the permission granted to those performing a mitzva. Permission of the court is not sufficient to exempt him from paying damages, unless, in addition, permission was granted for the purpose of performing a mitzva. As it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda says that if it caught fire from a Hanukkah lamp he is exempt because he had permission to put it there in order to perform a mitzva.

    26Come and hear an alternative proof from a baraita : With regard to all these cases in which the Sages said that it is permitted for people to place obstacles in the public domain, if they caused damage, these people are liable to pay, and Rabbi Yehuda exempts them. Evidently, according to Rabbi Yehuda, if one has the permission of the court to put an item in the public domain, he is exempt from paying damages.

    27Rav Naḥman said: The mishna is referring to a case where one put his fertilizer outside not during the period when fertilizer is taken out. Therefore, he did not have permission to do so. And it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that one is liable only if he acts without permission.

    28Rav Ashi said an alternative explanation of the mishna according to Rabbi Yehuda:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משום ר' ישמעאלשני דברים אינן ברשותו כו':

    לא יהא אלא כרפשוהמשליך זבלו ברה"ר מי לא מיחייב כי לא הפקירו ה"נ רפשו הוא דאזקיה שנתערבו המים והעפר ונעשה טיט ושלו הוא מדמוקי לה בטינוף כלים מכלל דלא אפקריה דהא בור לא חייב בו כלים:

    מי סברת דלא תמו מיאאלא נתכנסו ונעשו רפש:

    בדתמו מיאונבלעו קמיירי ואין כאן רפש:

    ותרתי למה לילאשמעינן במתניתין טינוף כלים והא תנינא לעיל נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים ואוקמה רב נמי בדלא הפקירן ובטינוף כלים:

    וחדא בימות הגשמיםואיצטריך לאשמעינן דאע"ג דברשות קעבדי אם הזיקו חייב לשלם:

    כל אלו שאמרוחכמים מותרין לקלקל ברה"ר ואלו הן פותקין ביבותיהן לקלח שופכין שלהם ברה"ר כו' ביב צינור המקלח שופכין של מי תשמיש הבית לרה"ר:

    בכותל רעועדה"ל למצניע לאסוקי אדעתיה שכותל זה עומד לסותרו:

    וחייב בעל הכותלדה"ל לאצנעינהו:

    בדליו של חבירוכסוי בור של חבירו:

    חייב בעל הבורכדאמרינן במצניע קוצותיו דהיינו בור בכותל רעוע של חבירו וסתר זה את כותלו דחייב המצניע והכא נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שזה יטול את דליו:

    פשיטאהיא היא ומאי אשמעינן רבינא:

    מהו דתימאלא דמי דהתם משום הכי ליכא לחיוביה לבעל כותל דלא הוי ידע ליה למצניע דלודעיה שיבא ויטול קוצותיו אבל בעל הדלי דידע לבעל הבור איבעי ליה לאודעיה שהוא נוטל את דליו אשמעינן רבינא דלאו היינו טעמא:

    דגלתחידקל:

    מתני' לזבליםשירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים:

    כל המקלקלין ברה"ררבן שמעון בן גמליאל שמעיה לת"ק דלא קניס אלא שבחא אבל גופא לא כדקתני בברייתא בגמרא ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר דגוף נמי כל הקודם בו זכה. לישנא אחרינא כל המקלקלין ואפי' עושין ברשות:

    גמ' כל שלשים יוםרשאי להניחן שם:

    שעל מנת כן כו'שלא יהו מקפידין על כך:

    בנר חנוכה פטורבפרק הכונס צאן לדיר דקתני גמל שהיה טעון פשתן:

    מאי לאו משום דברשות ב"דהניח בחוץ משום פרסומי ניסא פטור: ה"ג דתניא רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור:

    מפני שהוא רשות מצוהכלומר משום רשות ב"ד דמצוה מיפטר אבל ברשות ב"ד דלאו מצוה חייב:

    מותרין לקלקלכגון פותקין ביבותיהן וגורפין מערות:

    בבא קמא 30 עמוד א

    1משום רבי ישמעאל כו'!

    2לא קשיא; הא דידיה. הא דרביה.

    Mishna

    3השופך מים ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו. המצניע את הקוץ ואת הזכוכית; והגודר את גדרו בקוצים; וגדר שנפל לרה"ר והוזקו בהן אחרים חייב בנזקן.

    Gemara

    4אמר רב: לא שנו אלא דנטנפו כליו במים, אבל הוא עצמו פטור; קרקע עולם הזיקתו.

    5א"ל רב הונא לרב: לא יהא אלא כרפשו!

    6מי סברת דלא תמו מיא?! בדתמו מיא.

    7ותרתי למה לי?

    8חדא בימות החמה, וחדא בימות הגשמים.

    9דתניא: כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להן רשות, ובימות הגשמים יש להם רשות. ואע"פ שברשות אם הזיקו, חייבין לשלם.

    10המצניע את הקוץ [וכו']. א"ר יוחנן: לא שנו אלא מפריח, אבל מצמצם לא. מ"ט פטור? אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים.

    Baraita

    11ת"ר המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו, ובא בעל כותל וסתר כותלו ונפל לרה"ר והזיקו חייב המצניע.

    12א"ר יוחנן: לא שנו אלא בכותל רעוע, אבל בכותל בריא המצניע פטור, וחייב בעל הכותל.

    13אמר רבינא, זאת אומרת: המכסה בורו בדליו של חבירו, ובא בעל דלי ונטל דליו חייב בעל הבור.

    14פשיטא!

    15מהו דתימא: התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה; אבל הכא, דידע ליה, הוה ליה לאודועיה; קמ"ל׃

    Baraita

    16ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן, ומעמיקים להן ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה.

    17רב ששת שדי להו בנורא. רבא שדי להו בדגלת.

    18אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין. רבא אמר: מילי דאבות. ואמרי לה: מילי דברכות.

    Mishna

    19המוציא את תבנו וקשו לרה"ר לזבלים, והוזק בהן אחר חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה. רשב"ג אומר: כל המקלקלין ברה"ר והזיקו חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה.

    20ההופך את הגלל ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו.

    Gemara

    21לימא מתני' דלא כר' יהודה?

    22דתניא, ר' יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים, אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל שלשים יום, כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה. שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.

    23אפי' תימא רבי יהודה, מודה רבי יהודה שאם הזיק משלם מה שהזיק.

    24והתנן, רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור, מפני שהוא ברשות. מאי, לאו משום רשות בית דין?

    25לא, משום רשות מצוה. דתניא, רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור, מפני שהוא רשות מצוה.

    26ת"ש כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים אם הזיקו, חייבין לשלם; ורבי יהודה פוטר!

    27אמר רב נחמן: מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים, ור' יהודה היא.

    28רב אשי אמר:

    Tosafot

    לא יהא אלא כרפשוהא דלא דייק הכי לעיל (בבא קמא דף כח.) בהוחלק אחד במים משום דהתם לא איירי כששפכם בכוונה אבל הכא תנא השופך משמע ששפכם בכוונה במקום שנעשין רפש וטיט א"נ ברישא קתני הוחלקו משמע דלא עשו המים אלא החלקה אבל הכא קתני הוזק משמע שבמים עצמן הוזק:

    בדתמו מיאפירוש בתמו מיא נמי איירי וניחא ליה לאוקמי בין תמו בין לא תמו ודוקא בכלים מלאוקמי דוקא בלא תמו ובין בכלים ובין בעצמו וא"ת ואי תמו מיא סתמא מפקר להו והוי בור ופטור בו הכלים וי"ל דלא תמו כל כך שלא יהא עדיין ראויין לשום דבר ואי הוה גרס איפכא הוה ניחא מי סברת דתמו מיא ונכנסו בעפר ונעשה טיט לא דלא תמו מיא שהמים צלולים עדיין דמסתמא לא אפקרינהו:

    וחייב בעל הכותלוא"ת כותל רעוע נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שמא הצניעם שם כשהיתה בריא וי"ל דמ"מ ראוי המצניע להתחייב כיון שפשע ואין צריך להעמיד ברעוע מעיקרו:

    שלא תעכב המחרישהבירושלמי מפרש כדי שלא תעלה המחרישה:

    אפילו תימא רבי יהודה כו'וא"ת והא מתני' קתני כל הקודם בהן זכה וי"ל דכל הקודם בהן לאחר שלשים יום זכה ותימה למאי דס"ד דמתניתין בשעת הוצאת זבלים תקשה ליה דרשב"ג אדרשב"ג דקתני במתני' דחייב לשלם ובהבית והעלייה (ב"מ דף קיח:) תנא רשב"ג אומר אף מתקן מלאכתו כל שלשים יום ודייק מינה בגמ' דס"ל כל מקום שנתנו חכמים רשות להניח והזיק פטור מלשלם ולפי לשון אחר שפירש בקונטרס דרשב"ג פליג את"ק וס"ל דאפילו הניח ברשות חייבין לשלם קשה אפי' לפי המסקנא ושמא אין הענינים שוין אע"ג דבשמעתין דהתם כייל להו בהדי הדדי:

    מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים ור' יהודה היאתימה דלא משני הכי בהבית והעלייה (ב"מ קיח: ושם) דקתני המוציא זבלו לרה"ר המוציא מוציא והמזבל מזבל כו' ואם הזיק משלם מה שהזיק וקאמר בגמרא מתני' דלא כר' יהודה וי"ל דהתם כי יעמיד מתני' נמי שלא בשעת הוצאת זבלים אתיא דלא כר' יהודה דהא שרי להוציא ע"מ לזבל לאלתר ואפי' הכי קתני שמשלם מה שהזיק אלמא בדבר שיש לו רשות משלם מה שהזיק ולרבי יהודה משמע דלא משלם מדקאמר שעל מנת כן כו' ועוד מדלא קתני בהדיא ואם הזיק משלם מה שהזיק א"נ מתני' דהתם משמע ליה בשעת הוצאת זבלים מדקתני המזבל מזבל ושפיר אית ליה רשות להניח שלשים יום והא דאמר המזבל מזבל עצה טובה קמ"ל כלומר מזבל לאלתר

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר המצניע קוציו וזכוכיותיו בתוך כותל של חבירו ובא בעל הכותל וסתרו חייב המצניע אמר ר' יוחנן לא שנו אלא בכותל רעוע אבל בכותל בריא פטור המצניע וחייב בעל הכותל דייק רבינא מינה כשם שהמצניע קוציו בכותל חבירו ובא בעל הכותל וסתר כותלו ונגלו הקוצים והזיקו חייב המצניע כך המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל הדלי ונטל דליו חייב בעל הבור פשיטא היא היא מהו דתימא בכותל מאי טעמא פטור דלא הוה ידע ליה לבעל הקוץ לאודועי הא גונא סתר כותלי טול קוציך והצניעם אבל גבי דלי דידע ליה לבעל הבור איבעי לאודועי קמ"ל דכיון דשקיל דידיה לא חייש לבירא דחבריה:

    ת"ר חסידים הראשונים היו כו' רב ששת שדי להו לקוצין וכיוצא בהן לנורא וקלי להו.

    מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין(דת"ר חסידין הראשונין כו') פי' החפץ להיות חסיד יקיים מילי דנזקין אפי' לרשות הרבים. רבינא אמר מילי דאבות מסכת אבות משה קיבל וגו' ואמרי לה מילי דברכות כדאמרי' אסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכיוצא בו:

    מתני' המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב כו' לימא מתני' דלא כר' יהודה ושקלי וטרו ואסיק ת"ש כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים אם הזיקו חייבין לשלם ור' יהודה פוטר. ולית הלכתא כר' יהודה דגרסי' בסוף בבא מציעא.

    אמר אביי רשב"ג ור' יהודה ור' טרפון כולהו סבירא להו כל שנתנו לו חכמים רשות והזיק פטור מלשלם ואלו הן שיטה ולית הלכ' כחד מינייהו ואסיק' לשמעתין שלא בשעת הוצאת זבלין ודברי הכל חייב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 30a

    Bava Kamma 30a. The full printed text of this folio side — 28 numbered segments, about 386 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    משום ר' ישמעאל שני דברים אינן ברשותו כו':

    לא יהא אלא כרפשו המשליך זבלו ברה"ר מי לא מיחייב כי לא הפקירו ה"נ רפשו הוא דאזקיה שנתערבו המים והעפר ונעשה טיט ושלו הוא מדמוקי לה בטינוף כלים מכלל דלא אפקריה דהא בור לא חייב בו כלים:

    מי סברת דלא תמו מיא אלא נתכנסו ונעשו רפש:

    בדתמו מיא ונבלעו קמיירי ואין כאן רפש:

    ותרתי למה לי לאשמעינן במתניתין טינוף כלים והא תנינא לעיל נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים ואוקמה רב נמי בדלא הפקירן ובטינוף כלים:

    וחדא בימות הגשמים ואיצטריך לאשמעינן דאע"ג דברשות קעבדי אם הזיקו חייב לשלם:

    כל אלו שאמרו חכמים מותרין לקלקל ברה"ר ואלו הן פותקין ביבותיהן לקלח שופכין שלהם ברה"ר כו' ביב צינור המקלח שופכין של מי תשמיש הבית לרה"ר:

    בכותל רעוע דה"ל למצניע לאסוקי אדעתיה שכותל זה עומד לסותרו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Tosafot

    לא יהא אלא כרפשו הא דלא דייק הכי לעיל (בבא קמא דף כח.) בהוחלק אחד במים משום דהתם לא איירי כששפכם בכוונה אבל הכא תנא השופך משמע ששפכם בכוונה במקום שנעשין רפש וטיט א"נ ברישא קתני הוחלקו משמע דלא עשו המים אלא החלקה אבל הכא קתני הוזק משמע שבמים עצמן הוזק:

    בדתמו מיא פירוש בתמו מיא נמי איירי וניחא ליה לאוקמי בין תמו בין לא תמו ודוקא בכלים מלאוקמי דוקא בלא תמו ובין בכלים ובין בעצמו וא"ת ואי תמו מיא סתמא מפקר להו והוי בור ופטור בו הכלים וי"ל דלא תמו כל כך שלא יהא עדיין ראויין לשום דבר ואי הוה גרס איפכא הוה ניחא מי סברת דתמו מיא ונכנסו בעפר ונעשה טיט לא דלא תמו מיא שהמים צלולים עדיין דמסתמא לא אפקרינהו:

    וחייב בעל הכותל וא"ת כותל רעוע נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שמא הצניעם שם כשהיתה בריא וי"ל דמ"מ ראוי המצניע להתחייב כיון שפשע ואין צריך להעמיד ברעוע מעיקרו:

    שלא תעכב המחרישה בירושלמי מפרש כדי שלא תעלה המחרישה:

    אפילו תימא רבי יהודה כו' וא"ת והא מתני' קתני כל הקודם בהן זכה וי"ל דכל הקודם בהן לאחר שלשים יום זכה ותימה למאי דס"ד דמתניתין בשעת הוצאת זבלים תקשה ליה דרשב"ג אדרשב"ג דקתני במתני' דחייב לשלם ובהבית והעלייה (ב"מ דף קיח:) תנא רשב"ג אומר אף מתקן מלאכתו כל שלשים יום ודייק מינה בגמ' דס"ל כל מקום שנתנו חכמים רשות להניח והזיק פטור מלשלם ולפי לשון אחר שפירש בקונטרס דרשב"ג פליג את"ק וס"ל דאפילו הניח ברשות חייבין לשלם קשה אפי' לפי המסקנא ושמא אין הענינים שוין אע"ג דבשמעתין דהתם כייל להו בהדי הדדי:

    מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים ור' יהודה היא תימה דלא משני הכי בהבית והעלייה (ב"מ קיח: ושם) דקתני המוציא זבלו לרה"ר המוציא מוציא והמזבל מזבל כו' ואם הזיק משלם מה שהזיק וקאמר בגמרא מתני' דלא כר' יהודה וי"ל דהתם כי יעמיד מתני' נמי שלא בשעת הוצאת זבלים אתיא דלא כר' יהודה דהא שרי להוציא ע"מ לזבל לאלתר ואפי' הכי קתני שמשלם מה שהזיק אלמא בדבר שיש לו רשות משלם מה שהזיק ולרבי יהודה משמע דלא משלם מדקאמר שעל מנת כן כו' ועוד מדלא קתני בהדיא ואם הזיק משלם מה שהזיק א"נ מתני' דהתם משמע ליה בשעת הוצאת זבלים מדקתני המזבל מזבל ושפיר אית ליה רשות להניח שלשים יום והא דאמר המזבל מזבל עצה טובה קמ"ל כלומר מזבל לאלתר

    Tosafot on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר המצניע קוציו וזכוכיותיו בתוך כותל של חבירו ובא בעל הכותל וסתרו חייב המצניע אמר ר' יוחנן לא שנו אלא בכותל רעוע אבל בכותל בריא פטור המצניע וחייב בעל הכותל דייק רבינא מינה כשם שהמצניע קוציו בכותל חבירו ובא בעל הכותל וסתר כותלו ונגלו הקוצים והזיקו חייב המצניע כך המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל הדלי ונטל דליו חייב בעל הבור פשיטא היא היא מהו דתימא בכותל מאי טעמא פטור דלא הוה ידע ליה לבעל הקוץ לאודועי הא גונא סתר כותלי טול קוציך והצניעם אבל גבי דלי דידע ליה לבעל הבור איבעי לאודועי קמ"ל דכיון דשקיל דידיה לא חייש לבירא דחבריה:

    ת"ר חסידים הראשונים היו כו' רב ששת שדי להו לקוצין וכיוצא בהן לנורא וקלי להו.

    מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין (דת"ר חסידין הראשונין כו') פי' החפץ להיות חסיד יקיים מילי דנזקין אפי' לרשות הרבים. רבינא אמר מילי דאבות מסכת אבות משה קיבל וגו' ואמרי לה מילי דברכות כדאמרי' אסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכיוצא בו:

    מתני' המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב כו' לימא מתני' דלא כר' יהודה ושקלי וטרו ואסיק ת"ש כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים אם הזיקו חייבין לשלם ור' יהודה פוטר. ולית הלכתא כר' יהודה דגרסי' בסוף בבא מציעא.

    אמר אביי רשב"ג ור' יהודה ור' טרפון כולהו סבירא להו כל שנתנו לו חכמים רשות והזיק פטור מלשלם ואלו הן שיטה ולית הלכ' כחד מינייהו ואסיק' לשמעתין שלא בשעת הוצאת זבלין ודברי הכל חייב.

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Rashba

    לא יהא אלא כרפשו ואם תאמר אמאי לא אקשי ליה הכי לעיל גבי נשברה כדו דאמר רב לא שנו אלא שנטנפו כליו במים י"ל דהתם היינו משום דקתני והוחלק אחד דמשמע ששפכן לדעת לגבל בהן את הטיט.

    גירסא דייקא מי סברת דתמו מיא לא דלא תמו מיא. והכי קאמר מי סברת דתמו מיא ונעשו רפש וטיט לא דלא תמו מיא דעדיין גלולין הן ואין כאן רפשו אלא מימיו.

    לקיים מילי דנזיקין רבינא אמר מילי דאבות ואיכא דאמרי מילי דברכות יש מפרשים דבכל חדא מהני אמרינן מילי דחסידותא בניזקין הא דחסידים הראשונים מצניעין ובאבות האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד ובברכות חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין.

    לימא מתניתין דלא כרבי יהודה וכו' ואסקה רב נחמן בר יצחק מתניתין אפילו ר' יהודה הוא ומתניתין שלא בשעת הוצאת זבלים וא"ת הא דתנן בפרק הבית והעליה המוציא זבלו לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל ואמרינן עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כר' יהודה ואסיקנא התם הכי דמתניתין דלא כר' יהודה אמאי לא פריק הא דמתניתין שלא בשעת הוצאת זבלים היא כדאמרינן הכא י"ל דהתם על כרחין בשעת הוצאת זבלים היא מדקתני המוציא מוציא והמזבל מזבל.

    Rashba on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה ככונת מה שלפניה השופך את המים ברשות הרבים והזיק בהם אחר חייב בנזקו אמר המאירי השופך את המים וכו' חייב ודבר זה מטעם בור והילכך דוקא בנזקי גופו ואין אומרים קרקע עולם הזיקתהו שהרי פסקנו להבלו וכל שכן לחבטו ובנזקי כלים פטור ומ"מ לדעת גדולי הפוסקים שפסקו להבלו ולא לחבטו צריך לעיין היאך מעמידין משנה זו אחר שהוחלט גם כן לפסוק שכל תקלה אע"פ שלא הפקירה בור הוא אם בכלים הרי בור הוא ואם בגופו הרי קרקע עולם הזיקתהו עד שחכמי הדורות שלפנינו מעמידין אותה בשעת שפיכה ועיקר הדברים שלא פסקו להבלו ולא לחבטו אלא בבור ממש שלא נתקל במעשי ידיו כמו שבארנו למעלה:

    ומ"מ לענין פירוש לדעת רב שאמר להבלו ולא לחבטו מפרש משנתנו בשלא הפקירן ולענין נזקי כלים ומ"מ אני תמה אם נבלעו המים אע"פ שנשאר בהם לחות המחליק היאך אפשר שלא הפקירן ומפני זה איני רואה לגרוס בגמרא דתמו מיא אלא דלא תמו מיא והוא ששאלו בה לדעת רב מפני מה לא יתחייב בנזקי אדם והרי אלו כרפשו הגמור ר"ל זבלו שהוציא או טיט שלו שהרי המים לצורך הוציאן ונעשו טיט עם העפר ופירש בו מי סברת דתמו מיא ונבלעו בעפר הכנוס עד שנעשה טיט לא דלא תמו מיא ואין שם אלא עפר הכנוס ולא טיט ונמצאת החבטה בקרקע הגמור ומ"מ לענין פסק אין אנו צריכין לכך שהכל בור הוא בין תמו בין לא תמו:

    ושאלו עוד בגמרא למה הוצרך לשנות משנה זו והרי כבר יצא לנו זו מנשברה כדו והוחלק אחר במים שאם על ידי אונס חייב כל שכן בשופך ופרשוה לחדש בה שאף בזמן שאדם מורשה בכד כגון בימות הגשמים חייב שכל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להם רשות בימות הגשמים אע"פ שיש להם רשות אם הזיקו חייבין לשלם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

    המשנה השלישית והכונה בה ככונת משניות שלפניה המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו בקוצים וגדר שנפל ברשות הרבים והזיק בהם אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהם זכה בהם אמר הר"ם מה שאמר המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו בקוצים והוזק בהם אחר חייב זהו כשהוציאן לרשות הרבים אבל אם עשה זה בסוף מצרו אינו חייב כלום לפי שעקר הוא אצלנו אין דרכן של בני אדם להתחכך בכותלים:

    אמר המאירי המצניע את הקוץ ואת הזכוכית פרשוה בגמרא בכותל רעוע שהיה לו להעלות על לב שתפול ויזיקו הקוצים חייב הא אם היה בכותל בריא ונפלה על ידי סבה פטור ואם סתרה חייב וכן אם הצניעה בכותל חברו אם ברעוע חייב ואם בבריא פטור ואם נמלך בעל הכותל וסתרה בבריא פטור המצניע וחייב בעל הכותל ומ"מ בכותל רעוע חייב בעל הקוץ אחר שתחלתו בפשיעה:

    והגודר את גדריו בקוצים פרשו בגמ' דוקא במפריח ר"ל שהוציא ראשיהן ומטעם בור אבל אם לא הפריחן אבל צמצמן שוה בשוה ואינן יוצאות אלא כיציאת הכותל פטור אע"פ שאין זה רשותו הגמור מ"מ אחר שאין דרך בני אדם להתחכך בכותלים הרי זה כנכנס ברשותו או כמשנה:

    וגדר שנפל ברשות הרבים ר"ל שהזיק בשעת נפילה והענין בשהיה רעוע ונתנו לו בית דין זמן להפילה ועבר זמנו ואם לאחר נפילה אף בבריא חייב אם נתכון לזכות בעפרה ולא הפקירה כמו שיתבאר:

    8 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מתני' שלא כו' מדקאמר שע"מ כן כו' ועוד מדלא קתני כו' עכ"ל ר"ל דלפום תירוצם דהוה משמע ליה למקשה נמי מתני' דהתם דרשות להוציא ואפ"ה אם הזיק משלם וא"כ מאי קשיא ליה התם מעיקרא מברייתא ר"י אומר בשעת כו' נימא נמי הכי דאע"ג דרשות הוא להוציא ל' יום אפ"ה אם הזיק חייב לשלם ותירצו דהוה משמע ליה טפי מברייתא דפוטר מדקתני שע"מ כן כו' ועוד מדלא כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אמר ליה רב הונא לרב לא יהא אלא כרפשו גירסא אחרת כדו פשר וקמייתא עיקר שהרי נפשרה כדו לרשות הרבים פטור כדאיתא לעיל. אלא הכי פירושו מדקתני מתניתין השופך מים לרשות הרבים ואוקימנא בנטנפו כליו במים שמע מינה דלא אפקרינהו דאי אפקרינהו בין לרב בין לשמואל בור נינהו ופטור על נזקי כלים ולמאי שדינהו ברשות הרבים בודאי לעשות מהן טיט ורפש מעפר רשות הרבים בדריסת רגלי האדם והבהמה ואם כן הוא עצמו אם הוזק בו יהא חייב שהרי המגבל טיט ברשות הרבים והוזק בו אדם חייב שגם זה הטיט שלו הוא לכל נזקיו. אמר ליה מי סברת דתמו מיא לא דלא תמו מיא ותרתי למה לי חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים. ויש גורסים מסתברא דתמו מיא דאי לא תמו תרתי למה לי והכי פירושו רב הונא גופיה קאמר ליה דמסתברא דהך בדתמו מיא וחייב בנזקי גופו וההיא דלעיל דלא תמו מיא ובנזקי כליו דאי תרוייהו בדלא תמו ובנזקי כליו תרתי למה לי ושני ליה חדא בימות וכו'. ואי קשיא לך ומאי דוחקיה לאוקמי לתרווייהו בדלא תמו מיא ובנזקי כליו לוקמא כרב הונא. ואיכא למימר משום דקתני חדא בנשברה כדו וחדא בשופך ואי כרב הונא ליתנינהו לתרווייהו או בשופך או בנשברה כדו וחדא בנזקי כליו וחדא בנזקי גופו אלא שמע מינה תרי גוונא נינהו ושופך דומיא דנשברה כדו מה התם דלא עביד איסורא אף הכא דלא עביד איסורא דהיינו בימות הגשמים דעביד ברשות. הראב"ד ז"ל.

    לא דתמו מיא הקשה ר"י אם כן מסתמא אפקרינהו ואם כן היכי מחייב אכלים. ופירש ר'י דסבירא ליה לרב דהך דהשופך סיומא דרבי יהודה היא דמחייב אנזקי כלים בבור. וקשה דאם כן היכי משני חדא בימות הגשמים דחייב והא רבי יהודה פוטר ברשות לקמן. וי"ל דרב יסבור כברייתא קמייתא דלקמן דתלי טעמא ברשות דמצוה דמשמע בהדיא דרשות בית דין לא מהני ופליג אברייתא בתרייתא דתלו לה ברשות בית דין. מיהו לשמואל אין צריך לומר דפליגי אלא דההיא דנר חנוכה לרבנן קתני להו ולדידהו אפילו רשות דרשות בית דין מהני אלא לדידכו אודו לי מיהת בנר חנוכה משום דהוי רשות מצוה. כן נראה לי.

    חדא בימות הגשמים ואף על גב דכבר תנייה בפרק קמא הצד השוה לאתויי הא דתני כל אלו שאמרו פותקין וכו' אפשר דתני והדר מפרש. אי נמי רב הכא לימא לאתויי מילי אחריני דמייתי לעיל בפרק קמא ומאן דאמר לעיל לאיתויי הא דתניא כל אלו שאמרו וכו' ליעבד צריכותא אחרינא. הר"ש ז"ל. ח"מ ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל השופך את המים ברשות הרבים והוזק בהם אחר חייב ודבר זה מטעם בור והלכך דוקא בנזקי גופו ואין אומרים קרקע עולם הזיקתהו שהרי פסקנו להבלו וכל שכן לחבטו ובנזקי כלים פטור. ומכל מקום לדעת גדולי הפוסקים שפסקו להבלו ולא לחבטו צריך לעיין האיך מעמידין משנה זו אחר שהוחלט גם כן לפסוק שכל תקלה אף על פי שלא הפקירה בור הוא אם בכלים בור הוא ואם בגופו הרי קרקע עולם הזיקתהו עד שחכמי הדורות שלפנינו מעמידין אותו בשעת שפיכה ועיקר הדברים שלא פסקו להבלו ולא לחבטו אלא בבור ממש שלא נתקל במעשה ידיו ומכל מקום לענין פירוש לדעת רב שאמר להבלו ולא לחבטו מפרש משנתנו בשלא הפקירן ולענין נזקי כלים. מכל מקום אני תמה אם נבלעו המים אף על פי שנשאר בהם לחות המחליק האיך אפשר שלא הפקירן. ומפני זה אני רואה לגרוס בגמרא אלא דלא תמו מיא והוא ששאלו בה לדעת רב מפני מה לא נתחייב בנזקי אדם והרי אלו כרפשו הגמור רוצה לומר זבלו שהוציא או טיט שלו שהרי המים לצורך הוציאם ונעשו טיט עם העפר. ופירש בו מי סברת דתמו מיא ונבלעו בעפר הכנוס עד שנעשה טיט לא דתמו מיא ואין שם אלא עפר הכנוס ולא טיט ונמצאת החבטה בקרקע. ומכל מקום לענין פסק אין אנו צריכין לכך שהכל בור הוא בין תמו בין לא תמו. ע"כ.

    ולא אמר אלא בכותל רעוע תימה ובכותל רעוע נמי ליחייב בעל הכותל וכו' ככתוב בתוספות. וי"ל דאין לנו לחייב המניח שהוא ודאי פושע מזה שאינו אלא ספק. אי נמי בהא לא פושע הוא דסבר אם הניחו כשהיה בריא כבר הורקבו ואין ראויין להזיק. ה"ר ישעיה ז"ל.

    המכסה בור בדליו של חבירו וכו' והוא הדין נטל אחר הדלי ולא בעליו שחייב בעל הבור שהרי מכל מקום פשע בכסויו. הרב המאירי ז"ל.

    שלא תעכב המחרישה בירושלמי גריס שלא תעלם וכו'. לשון הרא"ש ז"ל. וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל שלא תעכב המחרישה. פירשו בירושלמי שאף זה מידת חסידות שלא תוציאם המחרישה ויזיקו את הרבים. ע"כ. והרב המאירי ז"ל כתב ומעמיקין להם שלשה טפחים כדי שלא תתעכב בהם המחרישה. ע"כ.

    ליקיים מילי דנזיקין יש מפרשים דבכל חדא מהני אמרינן מילי דחסידותא בנזיקין הוא חסידים הראשונים מצניעין ובאבות האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד ובברכות חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללין. הרשב"א ז"ל. וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל מילי דנזקין בחסידים אלה שהיו חוששין אף לדבר שאינו רגיל כדי שיתרחקו מהיזק הבריות. מילי דאבות אבות דרבי נתן שהם פרקי דחסידי. מילי דברכות שיהיה זריז בתפילה כותיקין וכחסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת ומתפללין. ובפחות משלשה אלה לא יוכל להיות חסיד שיקיים מילי דנזקים שישמר מהיזק חבירו בכוונה ושלא בכוונה ושיקיים מילי דאבות שיהא ותרן בממונו שיאמר שלי שלך ושלך שלך ושיקיים מילי דברכות שיתפלל בכוונה שלמה. ע"כ.

    וזה לשון רבינו חננאל ז"ל ליקיים מילי דנזקים דתנו רבנן חסידים וכו' פירוש החפץ להיות חסיד ליקיים מילי דנזקים אפילו ברשות הרבים. מילי דאבות מסכת משה קבל תורה מסיני. מילי דברכות כדאמרינן אסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכיוצא בו. ע"כ.

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ותרתי ל"ל אמתני' דלעיל לא שייך לומר שהיא מיותרת דהא איצטריך לאשמעינן פלוגתא דר"מ ור"י כדאוקמינן לעיל בנתקל פושע אלא עיקר הקושיא דמתני' דהכא מיותרת דהשופך משמע במתכוון ובהא כ"ע מודו דחייב וק"ל:

    שם בגמרא ובפרש"י ותרתי ל"ל לאשמעינן במתני' טינוף כלים וכו' הנראה מזה שזו הקושיא אינו אלא אליבא דרב דלדידיה דוקא קשה תרתי קמ"ל במתני' וצריך ביאור אמאי לא מקשה כן אגופא דמתני' אף אליבא דשמואל ויש ליישב דלשמואל איצטריך מתני' דהכא דנקט והוזק אחד במים שמשמע שהוזק בגוף המים לגלויי עלה דמתני' דלעיל דנקט והוחלק אח' במים דמשמע אע"ג שלא הוזק בגוף המים אלא שהוחלק בהם והוזק בקרקע וקמ"ל דאפ"ה מחייב ולא אמרינן קרקע עולם הזיקתו אבל לרב ודאי קשיא ועיין במה שאכתוב בסמוך בתוס':

    בתוספות בד"ה בדתמו מיא וכו' ואי הוי גרסי' איפכא וכו' עכ"ל הנראה מלשון הרמב"ם שזו גירסתו וכשיטת הראב"ד ע"ש בפ"ג מהלכות נזקי ממון ומשמע דגרסינן נמי אח"ז ותרתי בדלא תמו ל"ל ולפ"ז א"ש הא דהמתין הש"ס להקשות דוקא על דברי רב דמעיקרא הוי ס"ד דמתני' דהכא איירי בדתמו מיא וקמ"ל דאע"ג שנבלעו גוף המים בקרקע ואינם בעין אפ"ה חייב בעל המים כיון שהקרקע נעשה חלקה ע"י ועל ידי זה הוזק אבל עכשיו דמוקמינן דאיירי בדלא תמו מיהא מקשי שפיר ותרתי ל"ל וכנ"ל מלשון הרמב"ם ע"ש:

    שם בגמרא כל אלו שאמרו וכו' אם הזיקו חייב לשלם עכ"ל כל הנך דחשיב כאן איירי בדברים שוודאי הפקירן וא"כ למ"ד לעיל דרבנן פטרו במפקיר נזקיו אפי' לאחר נפילת פשיעה צ"ל האי ברייתא ר"מ היא א"נ דאיירי בשעת נפילה ודברי הכל:

    בתוספות בד"ה אפי' תימא ר"י וא"ת וכו' וי"ל דכל הקודם בהם לאחר ל' יום זכה עכ"ל. לכאורה יש לדקדק דא"כ למה לא נפרש ג"כ דהא דקתני במתני' חייב בנזקיו איירי ג"כ לאחר למ"ד ונראה ליישב דלא נראה לו לזה התרצן לפרש כן דא"כ תקשי מאי קמ"ל דכבר אשמעינן בתרתי מתני' דרישא דכל תקלה שנעשה שלא ברשות חייב בעל התקלה ואפי' בדאפקריה איירי לכמה אמוראי ומכ"ש במתני' דהכא דאיירי בדלא אפקריה אבל במה דקתני כל הקודם זכה לא שייך להקשות מאי קמ"ל ועיין מ"ש בסמוך בדברי תוספות וק"ל:

    בא"ד ותימא למאי דס"ד וכו' אין הכוונה בזה על דברי המקשה דשם לא שייך להקשות כן שהרי לסברת המקשה סובר התנא דמתני' שלא נתנו חכמים רשות כלל להוצאת זבלים א"כ לא קשה אדרשב"ג אבל הכוונה במה שכתב למאי דס"ד היינו לדברי המתרץ אפי' תימא ר"י וק"ל:

    בגמרא ת"ש כל אלו שאמרו וכו' ובפרש"י בד"ה מותרין לקלקל כגון פותחין ביבותיהן וכו' עכ"ל. וקשה דלפ"ז מאי מקשה הש"ס דהא אסקינן לעיל דר"י ס"ל מפקיר נזקיו פטור וא"כ נוכל לומר דהא דפטר ר"י היינו לאחר נפילה דע"כ בהכי איירי דבשעת נפילה ליכא מאן דפטר וא"כ אזדי לטעמייהו דרבנן דמחייבי ס"ל מפקיר נזקיו חייב ור"י ס"ל פטור ולפי' רש"י ודאי הכי הוא דפותקין ביבותיהם וגורפין מערותיהן דרכן להפקירן והברייתא איירי בהכי כדמשמע לעיל בכמה דוכתי אבל מתני' דהכא דזבלו דע"כ איירי בדלא אפקריה אפי' ר"י מודה והניחא למ"ד לעיל דר"י פוטר במפקיר נזקיו אפי' לאחר פשיעה ע"כ א"א לפרש כן דא"כ אמאי נקט דוקא כל אלו שאמרו מותרין לקלקל דהא אפי' בלא"ה פוטר ר"י אבל למאי דמסקינן דר"י ס"ל אליבא דר"י דדוקא במפקיר נזקיו דלאו פשיעה פוטר ר"י אבל בפשיעה מחייב והכי קי"ל וא"כ תקשי ויותר יש להקשות כן בסוגיא דהבית והעליה דף קי"ז דשם מסיק מחמת האי ברייתא דמתני' דהתם אתיא דלא כר"י ויש ליישב בדוחק וצ"ע:

    שם בגמ' א"ר נחמן מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים ור"י היא ויש לדקדק דא"כ תקשי על מתניתין מאי קמ"ל דכבר אשמעינן כה"ג בתרתי מתני' דלעיל ונראה ליישב שדקדק ר"נ בלשונו לומר ור"י היא ולא קאמר וד"ה היא אבל לפי זה א"ש דאליבא דחכמים מאי קמ"ל אבל לר"י א"ש לפי דקאמר ר"י לעיל דלאחר נפילת אונס פטור קמ"ל הכא דהיינו כשהפקירן דכשלא הפקיר נזקיו חייב אפי' לאחר נפילת אונס דהא דקאמר ר"נ שלא בשעת הוצאת זבלים היינו אפילו הניחן בשעת הוצאת זבלים ונתקיימו עד לאחר שלשים יום ואז נעשו שלא בשעת הוצאה וקמ"ל דאע"ג דתחילת הנחה היה ברשות אפ"ה מחייב לאחר זמן כיון שהיה לו פנאי לסלקו וק"ל:

    2 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא אמר רבינא זאת אומרת כעין זה לקמן דף לג ע"ב:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 30a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הַאי מַאן דְּבָעִי לְמִיהֲוֵי חֲסִידָא, לִיקַיֵּם מִילֵי דִּנְזִיקִין נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל 'ברית כרותה לשפתים' דאיכא מילי שהאדם מוציא מפיו בשגגה ועושין נזק גדול וכמו שאמרו בכתובות (כתובות סב:) דאמר רבי ינאי על יהודה בנו של רבי חייא חתנו כפו מטתו שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו והואי מלתא דא (קהלת י, ה) 'כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט' ונח נפשיה. וכן בגמרא דמועד קטן (מועד קטן יח.) דאמר לו פנחס למר שמואל אחיו אי בדידיה הוה מלתא דא דאבילות מי הוה מזלזלת בטופרי למשקל להו והואי האי מלתא 'כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט' ואתרע אבלות בשמואל ואחר כך הוכיחו איך לא נזהר בדבורו וכי לית לך 'ברית כרותה לשפתים' דאמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים? שנאמר וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם וכו' (בראשית כב, ה) עיין שם. נמצא הדברים עושין נזקין הרבה שזה המדבר שאינו מדקדק בדיבור שמוציא מפיו גורם להרוג בני אדם בשבט פיו ולזה אמר לִיקַיֵּם אזהרה שהזהירו חכמים בְּמִילֵי דִּנְזִיקִין רצונו לומר בדברים שיוצא מהם נזק שיתן דעתו בהם שלא יכשל ויגרום נזק ח"ו וכמו הנך עובדי.

    רָבָא אָמַר מִילֵי דְּאָבוֹת. נראה לי הכונה דהאבות אף על פי שהיו גדולי עולם היו מדברים עם כל אדם בדברי ענוה ושפלות כמו שנאמר אצל אברהם בראותו 'שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו' קודם שידע שהם מלאכים אמר להם 'עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם' (בראשית יח, ה) ואף על גב דהיה גדול הדור ונשיא אלקים וכן יעקב אבינו ע"ה שהיה בן גדולים כשראה את הרועים שהם בזויים אמר להם אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם (בראשית כט, ד) שקראם 'אחים' וכן מדברים בענוה שאמר אברהם אבינו ע"ה וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר (בראשית יח, כז) ויעקב אבינו ע"ה אמר קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים (בראשית לב, יא) שראה עצמו אדם פשוט שלא נשאר בידו זכות מצוה וזהו שאמר יקיים מילי דאבות שגם הוא ידבר דבריו בענוה ובשפלות כמנהג האבות הקדושים בדברים שלהם.

    וְאַמְרֵי לָהּ מִילֵי דִּבְרָכוֹת. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון יערת דבש [רבי יהונתן אייבשיץ] ז"ל (בדרוש ג' בענין י"ח ברכות העמידה) שהאדם יקח מוסר השכל לקיים הוא בעצמו ענין הדברים שמוציא מפיו בשמונה עשרה ברכות העמידה ואזכיר דבריו בקיצור ובשינוי קצת: והוא תחלת הכל אומר אֲדֹנָ־י שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ (תהלים נא, יז) שצריך שיקיים דבריו אלו להזהר שלא יגיד בפיו אלא תהלותיו יתברך ולא ידבר שקר וליצנות ודברים בטלים וכיוצא גם ברכה ראשונה שאומר גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת אז גם הוא צריך לקיים בעצמו מדה זו לגמול חסד עם כל אדם ולילך בעקבות אברהם אבינו ע"ה שהיה רודף צדקה וחסד ומרבה להטיב. וברכה שניה של תְּחִיַּת הַמֵּתִים גם כן יקיים האדם דבר זה שיחיה המתים והם ניצוצי נשמות המגולגלים בדצח"ם [בדומם צומח חי מדבר] שנחשבים כמתים וכאשר מתקנם ומעלה אותם הנה הוא מחיה מתים ממש. גם זוכר בברכה זו רוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים גם בזה יקיים כפי יכולת שנתן לו הקדוש ברוך הוא לעסוק ברפואת חולים והתרת אסורים. וברכה שלישית של אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים יְהַלְלוּךָ סֶּלָה גם האדם ישתדל לקדש עצמו כמו שנאמר קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם (ויקרא יט, ב) וכתיב וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (ויקרא כ, ז). וברכה רביעית של אַתָּה חוֹנֵןb> גם הוא ישתדל להחכים לבני אדם ללמדם דעת וחכמה כפי יכלתו ולא יקוץ בתלמידיו וגם הוא יהיה חכם להטיב ולא חכם להרע ח"ו. וברכה חמישית שמבקש מהקדוש ברוך הוא על התשובה גם הוא ישתדל להשיב בִתְשׁוּבָה פושעי ישראל וישתדל גם על עצמו. וברכה שישית סְלַח לָנוּ גם הוא יהיה מוחל וסולח לכל מי שמקניטו ומצערו. וברכה שביעית רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ גם הוא ישתדל לגאל את השבויים ואת האסורים בבית הכלא. וברכה שמינית רְפָאֵנוּ גם הוא ישתדל לבקר את החולים ולהשגיח ולהשתדל על רפואתם בגופו ובממונו. וברכה תשיעית בָּרְכֵנוּ וכו' ילמוד להתמיד להיות מאמין באמונה זו ליחס כל דבר להשגחתו יתברך ולא יאמר 'כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה' אלא יהיה מודה ומאמין בכל לבו כל משאו ומתנו ועסקיו תלויים בידו יתברך כמו שנאמר וְזָכַרְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ (דברים ח, יח) ועל ידי כך מוכרח שירבה בצדקה כי משלו יתברך הוא נותן. וברכה עשירית תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וכו' שהוא קבוץ גליות גם הוא ישתדל לברר ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו על ידו ועל ידי אדם הראשון להחזירם למקומם אל מקום הקודש. וברכה אחת עשרה הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ ילמוד מזה שיהיה שומע תמיד בקיל שופטיו ומוריו ויועציו. וברכה שתים עשרה שאומר לַמִּינִים אַל תְּהִי תִקְוָה גם הוא ישתדל לאבדם ולהתרחק מהם ואל יקרב לפתח ביתם. וברכה שלש עשרה עַל הַצַּדִּיקִים יזהר לכבד הצדיקים ולשרתם ולקרב להם התועלת. וברכה ארבע עשרה תִּשְׁכֹּן וכו' ילמוד להשתדל לעשות תיקון לישוב ארץ ישראל ולקרב התועלת ליושביה וידרוש בשלומה ויחזיק ביד יושביה וכן ישתדל להיות מתושביה להתפלל תמיד על משיח בן יוסף. וברכה חמש עשרה אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ ילמוד שיהיה מצפה לתשועתו יתברך תמיד בכל זמן ובכל עידן בלב שלם. וברכה שש עשרה שְׁמַע קוֹלֵנוּ וְאַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם גם היא יזהר שאם איש ישראלי יבקש ממנו דבר ויש לו יכולת לתת לו אל ישיבהו ריקם ולא יהיה מאותם שנאמר עליהם עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ (תהלים יד, ו). וברכה שבע עשרה ברכת הוֹדָאָה יזהר שיהיה מודה תמיד לה' על כל טובותיו ולא יהיה כופר בטובתו ח"ו שלא יתלה הטובה בטבע. וברכת שִׂים שָׁלוֹם גם הוא יבקש שלום וירדוף שלום ויתרחק מן המחלוקת. ולפי האמור יתבארו בס"ד שפיר דברי המאמר כאן דאמר לקיים מילי דברכות הם ברכות של תפילת העמידה שמתפלל ג' פעמים ביום יקיים אותם בעצמו כאמור.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 30a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 30, Amud Aleph, about 386 words in 28 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 28 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “משום רבי ישמעאל כו'!…”

      Named: רבי ישמעאל.

    2. Segment 26 words

      Opens “לא קשיא; הא דידיה. הא דרביה.…”

    3. Segment 326 words

      Opens “מתני׳ השופך מים ברה"ר והוזק בהן אחר…”

    4. Segment 416 words

      Opens “גמ׳ אמר רב: לא שנו אלא דנטנפו…”

    5. Segment 58 words

      Opens “א"ל רב הונא לרב: לא יהא אלא…”

      Named: רב הונא.

    6. Segment 67 words

      Opens “מי סברת דלא תמו מיא?! בדתמו מיא.…”

    7. Segment 73 words

      Opens “ותרתי למה לי?…”

    8. Segment 86 words

      Opens “חדא בימות החמה, וחדא בימות הגשמים.…”

    9. Segment 924 words

      Opens “דתניא: כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “המצניע את הקוץ [וכו']. א"ר יוחנן: לא…”

      Named: רב אחא, רב איקא.

    11. Segment 1118 words

      Opens “ת"ר המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “א"ר יוחנן: לא שנו אלא בכותל רעוע,…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “אמר רבינא, זאת אומרת: המכסה בורו בדליו…”

    14. Segment 141 words

      Opens “פשיטא!…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “מהו דתימא: התם הוא דלא הוי ידע…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם…”

    17. Segment 179 words

      Opens “רב ששת שדי להו בנורא. רבא שדי…”

      Named: רב ששת, רבא.

    18. Segment 1819 words

      Opens “אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי…”

      Named: רב יהודה, רבא.

    19. Segment 1928 words

      Opens “מתני׳ המוציא את תבנו וקשו לרה"ר לזבלים,…”

    20. Segment 209 words

      Opens “ההופך את הגלל ברה"ר והוזק בהן אחר…”

    21. Segment 216 words

      Opens “גמ׳ לימא מתני' דלא כר' יהודה?…”

    22. Segment 2229 words

      Opens “דתניא, ר' יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים,…”

    23. Segment 2312 words

      Opens “אפי' תימא רבי יהודה, מודה רבי יהודה…”

      Named: רבי יהודה.

    24. Segment 2416 words

      Opens “והתנן, רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור,…”

      Named: רבי יהודה.

    25. Segment 2515 words

      Opens “לא, משום רשות מצוה. דתניא, רבי יהודה…”

      Named: רבי יהודה.

    26. Segment 2615 words

      Opens “ת"ש כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות…”

      Named: רבי יהודה.

    27. Segment 2711 words

      Opens “אמר רב נחמן: מתני' שלא בשעת הוצאת…”

      Named: רב נחמן.

    28. Segment 283 words

      Opens “רב אשי אמר:…”

      Named: רב אשי.

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Bava Kamma 30a · Segment 10 — “…מ"ט פטור? אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי…

    • The Early Hasidim · Others · The Early Hasidim

      The Early Hasidim were pious individuals known for their exceptional devotion, meticulous observance of mitzvot, and profound spiritual preparation before prayer.

      Source: Bava Kamma 30a · Segment 16 — “ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן,…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Bava Kamma 30a · Segment 1 — “משום רבי ישמעאל כו'!

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Kamma 30a · Segment 10 — “המצניע את הקוץ [וכו'].

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Kamma 30a · Segment 10 — “…מ"ט פטור? אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Kamma 30a · Segment 13 — “אמר רבינא, זאת אומרת: המכסה בורו בדליו של חבירו,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 30a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026