Talmud Builders

    Bava Kamma 118a

    Chapter 10 - HaGozel Batra

    גם: בבא קמא דף קי״ח ע״א, פרק י׳ הגוזל בתרא

    English translation - Bava Kamma 118a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1a prone cow in it, and a river washed it away. Rabbi Elazar conforms to his standard line of reasoning, as he maintains that land is included in the category of items that are not subject to the halakhot of robbery. Consequently, the robber acquires the land and simultaneously becomes liable to return it. Since he acquires the land, he acquires the cow that is on the land as well, and is liable to compensate its owner when it gets washed away by the river. And the Rabbis conform to their standard line of reasoning, as they hold that land was excluded by the verse. Therefore, the robber does not acquire the land and also does not acquire the cow.

    2MISHNA: With regard to one who robs another or who borrowed money from him, or one with whom another had deposited an item, if any of these interactions took place in a settled area, he may not return the item to him in an unsettled area, where it is of little benefit to the owner and he cannot safeguard it. If the loan or deposit was given on the condition that the recipient may go out and return it to the owner in an unsettled area, he may return it to him in an unsettled area.

    3GEMARA: The Gemara raises a contradiction to the mishna from a baraita : A loan may be repaid in any location, while a lost item and a deposit are returned only in their location, i.e., the same type of place, settled or unsettled, where they were found or received. Abaye said: This is what the baraita is saying: A loan may be claimed by the creditor in any location. Yet, if the borrower initiates the process of repaying the loan in an unsettled area, the creditor may refuse to accept the repayment until they reach a settled area. Conversely, a lost item and a deposit may be claimed only in their location.

    4The mishna teaches that if the loan or deposit was given on the condition that the recipient may go out and return it to the owner in an unsettled area, he may do so. The Gemara asks: Isn’t it obvious that an explicit stipulation to this effect is binding? The Gemara answers: No, it is necessary, as the mishna is discussing a case where the depositor said to the bailee: Let this deposit be with you, as I am going out to an unsettled area, and the bailee said to him: I also need to go out to an unsettled area, so if I need to return the deposit to you there, I will return it to you there.

    5MISHNA: In the case of one who says to another: I robbed you, or: You lent me money, or: You deposited an item with me, and I do not know if I returned your property to you or if I did not return it to you, he is liable to pay the sum or item in question. But if he said to him: I do not know if I robbed you, or: I do not know if you lent me money, or: I do not know if you deposited an item with me, he is exempt from paying the sum or item in question.

    6GEMARA: The Gemara cites a related dispute: It was stated that if one individual says to another: I have one hundred dinars in your possession, and the other says: I do not know whether or not this is true, Rav Huna and Rav Yehuda say that he is liable to pay the plaintiff, and Rav Naḥman and Rabbi Yoḥanan say that he is exempt from paying.

    7The Gemara explains the reason for each opinion: Rav Huna and Rav Yehuda say that he is liable to pay, because when there is a certain claim and an uncertain claim, the certain claim is superior. Rav Naḥman and Rabbi Yoḥanan say that he is exempt from paying because of the principle: Establish the money in the possession of its owner, i.e., money is not taken from one’s possession without clear proof that he is liable to pay it.

    8The Gemara attempts to derive a proof: We learned in the mishna: But if he said to him: I do not know if you lent me money, he is exempt from paying. What are the circumstances? If we say that the mishna is discussing a case where the lender did not claim the money from him, the first clause must also discuss a situation where the lender did not claim the money from him. If so, why is the borrower liable to pay in the case discussed in the first clause? Rather, the mishna must be discussing a case where the lender did claim the money from him, and the latter clause nevertheless teaches that the borrower is exempt from paying, even though his claim is uncertain and that of the lender is certain. This supports the opinion of Rav Naḥman and Rabbi Yoḥanan.

    9The Gemara answers: No, actually the mishna is referring to a case where the lender did not claim the money from him, and the first clause is discussing a case where the borrower comes to fulfill his obligation to Heaven.

    10The Gemara adds that it was also stated: Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who says to another: I have one hundred dinars in your possession, and the other individual says: I do not know whether or not this is true, the latter is liable to pay. This applies where he comes to fulfill his obligation to Heaven even though he cannot be forced to pay. This statement is in accordance with the opinion of Rav Huna and Rav Yehuda.

    11MISHNA: In the case of one who stole a lamb from a flock and returned it without informing the owner that he had done so, and then it died or was stolen, the thief is liable to pay restitution for it. If the lamb’s owners did not know about the entire incident, i.e., they did not know that it was stolen and they did not know that it was returned, and they counted the flock of sheep and found it whole, the thief is exempt from paying.

    12GEMARA: The Gemara presents several ways to understand the mishna: Rav says: In a case where the owners had knowledge of the fact that their lamb was stolen, the thief is required to return it with the knowledge of the owners in order to be exempt from liability if the lamb is subsequently harmed. In a case where the owners had no knowledge that the lamb was taken, their count of the flock after the thief returned it exempts the thief from further liability. And when the mishna teaches: And they counted the flock of sheep and found it whole, it is referring specifically to the latter clause, i.e., the case where the owners were unaware that the lamb was stolen, as it is specifically in that case that the count exempts the thief from liability.

    13And Shmuel says: Whether the owners had knowledge of the theft or whether they did not have knowledge of it, their count of the flock exempts the thief from payment. And when the mishna teaches: And they counted the flock of sheep and found it whole, the thief is exempt, it is referring to the entire mishna, as this exempts the thief from liability in both cases mentioned in the mishna.

    14And Rabbi Yoḥanan says: In a case where the owners had knowledge of the theft, their count of the flock exempts the thief, and in a case where the owners had no knowledge of the theft, even counting is not required for the thief to be exempt. And when the mishna teaches: And they counted the flock of sheep and found it whole, it is referring specifically to the first clause of the mishna, as it is particularly in that case that the count is relevant.

    15Rav Ḥisda says: In a case where the owners had knowledge of the theft, their count of the flock exempts the thief. In a case where the owners had no knowledge of the theft, the thief is required to return the lamb with their knowledge in order to become exempt from liability for future damage. And when the mishna teaches: And they counted the flock of sheep and found it whole, it is referring specifically to the first clause of the mishna, where the owners were aware of the theft, as it is only in that case that counting the flock is sufficient to exempt the thief from further liability.

    16Rava says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פרה רבוצה כו' - וגזלן לא משכה והוי כקרקעות ולר"א דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמה וחייב לשלם דמטלטלין נקנין אגב קרקע ולרבנן לא קנה שדה ולא פרה שבה:

    מתני' לא יחזיר לו במדבר - אם אין זה תובעו אין זה יכול לכופו לקבל חובו או פקדונו במדבר דלאו מקום שימור הוא:

    על מנת לצאת למדבר - קס"ד שאמר לו לוה זה על מנת שנצא למדבר ושם אפרע לך להכי פריך פשיטא והא מתנה בהדיא לקבלו במדבר:

    גמ' ניתנה ליתבע - אם ירצה מלוה דידו על העליונה:

    אי בעית לאהדוריה ניהלך התם מהדרנא לך - ואשמועינן תנא דאע"ג דלא תנאי גמור הוא דהא אי בעית קאמר אפ"ה כיון דידע דאיהו נמי למדבר נפיק על כרחו יקבלם:

    רב הונא ורב יהודה אמרי חייב - לשלם:

    פטור - ומיהו ישבע כדאמר שאין יודע שחייב לו כלום דלא עדיף שמא מברי דהא א"נ הוה טעין ליה אין לך בידי כלום הוי משביעין ליה שבועת היסת:

    דקא תבע ליה - וא"ל גזלתני דהוי טענת ברי:

    לצאת ידי שמים - וכיון דקא מודי דודאי גזליה לא נפיק ידי שמים עד דעביד השבה אבל סיפא הואיל ולא גזלן ידע ולא נגזל ידע ליכא שום טענת ברי לא צריך למיפק ידי שמים:

    אתמר נמי - דהיכא דבא לצאת ידי שמים אפילו מאן דפטר ליה מדיני אדם מודה דחייב היכא דאיכא קצת טענת ברי הלכך רב הונא דאוקמה רישא בדלא תבע הואיל ואיכא קצת ברי דהא גזלן ידע דגזליה מעיקרא חייב בבא לצאת ידי שמים:

    מתני' חייב באחריותו - דמכי גנבה קם ליה ברשותיה והשבה דעבד לאו השבה היא עד שמודע להו לבעלים:

    ומנו את הצאן - אחר שהחזירו והיא שלימה הרי יש כאן דעת בעלים:

    אסיפא - לא ידעו הבעלים בגניבתו ובחזרתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור אבל ידעו לא מהני מנין:

    ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני מנו את הצאן אכולה - בין ידעו בין שלא ידעו והכי משמע מתני' הגונב טלה ורישא בשהכירו בה הבעלים וידעו שנגנבה מהן קאי מדקתני סיפא לא ידעו מכלל דרישא בידעו והחזירה ומת חייב באחריותו וכן לא ידעו בגניבתו ובחזירתו נמי חייב אבל מנו את הצאן והיא שלימה פטור בין רישא דידעו בין סיפא דלא ידעו:

    ור' יוחנן אומר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין לא צריך ומנו את הצאן ארישא - והכי קתני הגונב טלה דהיינו ידעו אחרי כן והחזירו חייב באחריותן היכא דלא מנו אבל לא ידעו הבעלים בגניבתו ובחזרתו אפי' אין מנין או שמנו אפילו הואי ידיעה פטור:

    ורב חסדא אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך להודיעו - אם לא הודיעו אע"ג דמנו חייב ומנו את הצאן ארישא והכי משמע מתני' חייב באחריות בין מנו בין לא מנו אימתי בזמן שלא ידעו בעלים בחזרתו ובגניבתו ואם מנו הנך דרישא את הצאן לאחר חזרה פטור:

    גמ' לדעת צריך דעת - אם הכירו הבעלים שנגנב מהן טלה צריך שיודיעם כשיחזירנה ואי לא הודע להו אע"ג דמנו את הצאן והיא שלימה עדיין חייב באחריותה דכיון דידע הויא ליה גזילה גמורה ובעינן השבה מעליותא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא קמא 118 עמוד א

    1פרה רבוצה בו, ושטפה נהר; דר' אלעזר לטעמיה, ורבנן לטעמייהו.

    Mishna

    2הגוזל את חבירו או שהלוה הימנו או שהפקיד לו, בישוב לא יחזיר לו במדבר. על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר.

    Gemara

    3ורמינהו: מלוה משתלמת בכל מקום, אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן! אמר אביי, ה"ק מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום, אבידה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן.

    4על מנת לצאת במדבר. פשיטא! לא צריכא, דא"ל ״ליהוי האי פקדון גבך, דאנא למדבר נפיקנא״, וא"ל איהו: ״אנא למדבר נמי בעינא למיפק. אי בעינא לאהדרינהו לך, התם מהדרנא לך״.

    Mishna

    5האומר לחבירו: ״גזלתיך״; ״הלויתני״; ״הפקדת אצלי, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך״ חייב לשלם. אבל אם אמר לו: ״איני יודע אם גזלתיך״; ״אם הלויתני״; ״אם הפקדת אצלי״ פטור מלשלם.

    Gemara

    6איתמר: ״מנה לי בידך״, והלה אומר: ״איני יודע״ רב הונא ורב יהודה אמרי: חייב, ור"נ ור' יוחנן אמרי: פטור.

    7רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא, ברי עדיף. ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה.

    8תנן, אבל אם אמר לו: ״איני יודע אם הלויתני״ פטור. ה"ד אילימא דלא קא תבע ליה רישא נמי דלא קא תבע ליה; אמאי חייב? אלא דקתבע ליה, וקתני סיפא: פטור מלשלם!

    9לא; לעולם דלא קא תבע ליה, ורישא בבא לצאת ידי שמים.

    10איתמר נמי, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: האומר לחבירו ״מנה לי בידך״, והלה אומר ״איני יודע״ חייב, בבא לצאת ידי שמים.

    Mishna

    11הגונב טלה מן העדר והחזירו, ומת או נגנב חייב באחריותו. לא ידעו בעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו, ומנו את הצאן ושלימה היא פטור.

    Gemara

    12אמר רב: לדעת צריך דעת. שלא לדעת מנין פוטר. וכי קתני ״ומנו את הצאן והיא שלימה״ אסיפא.

    13ושמואל אמר: בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר, וכי קתני: ״ומנו והיא שלימה, פטור״ אכולה.

    14ורבי יוחנן אומר: לדעת מנין פוטר, שלא לדעת אפי' מנין נמי לא צריך. וכי קתני: ״ומנו את הצאן והיא שלימה״ ארישא.

    15רב חסדא אמר: לדעת מנין פוטר, שלא לדעת צריך דעת. וכי קתני: ״ומנו את הצאן והיא שלימה״ ארישא.

    16אמר רבא:

    Tosafot

    והלה אומר איני יודע - פי' אם הפקיד אצלי אבל איני יודע אם החזרתי לך חייב לכ"ע כמו רישא דמתני' ולסיפא דמתני' הוא דמדמה לה בסמוך:

    רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור - וקי"ל כרב נחמן בדיני ופירש בקונטרס דמשביעין אותו שבועת היסת שאין יודע דלא עדיף מאילו היה כופר לגמרי ונראה דסובר בקונטרס כלישנא קמא דרב נחמן דפרק שבועת הדיינין (שבועות מ: ושם מא. ד"ה מאן) דארישא דקתני התם מנה לי בידך אין. לך בידי כלום פטור קאמר רב נחמן ומשביעין אותו. שבועת היסת אבל איכא דמתני לה אסיפא אמנה לי בידך וא"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור דדוקא בסיפא דאיכא דררא דממונא קאמר ר"נ דמשביעין אותו שבועת היסת אבל ארישא לא וכן נראה הלכה כלשון הראשון דלישנא קמא סתמא דגמרא קאמר אבל לישנא בתרא רב חביבא הוא דמתני לה ובפ"ק דב"מ (דף ה. ושם ד"ה אין) גבי ההוא רעיא מייתי נמי לישנא קמא דר"נ אבל ר"ת אומר דמספק אין לחייבו שבועה היכא דליכא דררא דממונא כיון שיש ב' לשונות ובפ"ק דב"מ (שם) לאו דוקא נקט לישנא קמא דהא התם איכא דררא דממונא דאתו סהדי דאכיל תרי מינייהו ושמע ר"י שר"ת היה מניח לדיינין לחייב היכא דליכא דררא דממונא רק שהוא לא היה רוצה לדון כן היכא דמודה שחייב לו אלא שטוען לו פרעתי ראה ר"י ר"ת לחייב שבועה אע"ג דליכא עדים בההיא הודאה והיה יכול לכפור בשעה שטען שפרעתי ואמר דחשיב שפיר דררא דממונא כמו ההיא דנתתיו לך אע"ג דבהך הודאה יש עדים ולפי פשט הלכה משמע דלמאן דמתני אסיפא חשיב לה דררא דממונא משום דאיכא עדים בהודאה שא"ל אתמול הן ואין יכול עתה לכפור ורב האי גאון פי' כמו כן דלא משביעין ליה היכא דליכא דררא דממונא ומיהו משמתינן ליה על תנאי שיהא בשמתא אם הוא חייב ואינו מודה לו:

    שלא לדעת מנין נמי לא צריך - והא דאמר ר' אלעזר לעיל בהכונס (בבא קמא ד' נז.) הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה אין צ"ל דפליג. אהא אלא יש לפרש הכל צריכין דעת בעלים היכא דהוי לדעת חוץ מהשבת אבידה שאין צריך אפי' הוי לדעת שידוע שאבדה לו אותה אבידה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא לאו דקא תבע ליה וקתני סיפא פטור - כלומר דכולה מתניתין בדתבע ליה ודינא קתני. ודחה לא דכוליה מתניתין לאו דינא קתני אלא בדלא תבע ליה ובבא לצאת ידי שמים. לפיכך סיפא דפטר ליה משום דליכא תובע, וכיון דבסיפא כיון דלא ברי ליה שלוה פטור אפילו בבא לצאת ידי שמים, ורישא דקאמר חייב בכא לצאת ידי שמים כיון דברי לו שלוה או שהפקיד אצלו, ואף על גב דמסיפא דלא ברי ליה שלוה פטור דקתני היינו דאינו חייב, בבא לצאת ידי שמים לאו דוקא רישא אלא כולה מתניתין, אלא משום דברישא קאמר חייב קא פריש דחיובא דרישא בבא לצאת ידי שמים דאילו בסיפא דקא פטר לא שייך בבא לצאת ידי שמים. והא דאמרינן אתמר נמי אמר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן וכו' הכי קאמר כי היכי דרב הונא ורב יהודה מחייבי ברישא בבא לצאת ידי שמים אף על גב דבדיני אדם פטור הכי אתמר נמי משמיה דרבי יוחנן במנה לי בידך והלה אומר אינו יודע דאף על גב דלדידיה פטור מדיני אדם בבא לצאת ידי שמים חייב. ובין ברישא ובין בסיפא בבא לצאת ידי שמים ליכא פלוגתא בין רב הונא ורב יהודה לרב נחמן ורבי יוחנן וברישא אף על גב דלא תבע ליה חייב לצאת ידי שמים ובסיפא פטור ואפילו בבא לצאת ידי שמים.

    אמר רב לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן אסיפא. ומתניתין אתיא כפשטא דהכי קאמר הגונב טלה מן העדר כלומר שידעו בו הבעלים כגון שראוהו הבעלים בשנטלו מן העדר והחזירו לעדר שלא לדעת הבעלים לעולם חייב באחריותו אבל אם לא ידעו לא בגניבתו ולא בחזרתו חייב באחריותו אבל אם מנו את העדר והיא שלמה פטור מלשלם. ומסתבר לי דלדעת דגניבה ולדעת דחזרה בכולה שמעתין בחד גוונא נינהו. ולדעת דגניבה אינה שמנו את העדר ונמצא חסרה דהא אם הצאן חסרה לא הויא דעת בעלים, אלא לדעת דגניבה היינו שראו אותו הבעלים כשנטלו מן העדר וכדאמר רבא בסמוך האי מאן דחזייה לחבריה דגנב אימרא מעדרא ורמא ביה קלא וכו' ואף על גב דחזוהו לאו גזלן הוא דכיון דמיטמר גנב הוא וכדאמר בפרק מרובה (בבא קמא עט, ב) אמר רבי אלעזר ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואקשינן כיון דראוהו גזלן הוא ופרקינן כיון דמיטמר מנייהו גנב הוא והיכי דמי גזלן אמר אבהו כגון בניהו בן יהוידע שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי. ולדעת דחזרה נמי בשראוהו הבעלים שהחזירו לתוך העדר. וראיתי מי שפירש לדעת דגניבה אפילו בשלא ראהו בעלים אלא שמנו את הצאן ונמצא חסר, ולדעת דחזרה שיאמר זה גנבתי. וזה קשה בעיני שנאמר דלדעת דגניבה אינו כדעת דחזרה ולא דעת דחזרה כדעת דגנבה. ורב דאמר לדעת צריך דעת משמע דכעין שהיתה גנבה כך תהא חזרה. ועוד הוצרכו לומר דטעמא דלדעת בחזרה משום קנס שקנסוהו לומר זו גניבתי, ואיני רואה בכל שמועתינו טעם לקנס דאי משום דקנסו בגנב מה לי ידעו הבעלים מה לי לא ידעו הבעלים נקנס לכל גנב, ועוד שהן צריכין לדחוק הרבה בהא דאמרינן בסמוך מודה רב ברקיעא ואי צריך דעת לומר זו גניבתי ומשום קנס מה לי אימרא בעלמא מה לי רקיעא ובעלמא נמי כל שראו הבעלים שהחזירו לתוך העדר הוי כרקיעא, אלא נראה לי כמו שפירשתי.

    אלא שבעיקרן של דברים קשיא לי, למה צריך דעת ואפילו מנין דכל שהחזירו למקום שנטל כבר קיים והשיב את הגזלה אשר גזל, ואי משום דאנקטה ניגרי ברייתא הא ליכא מאן דאית ליה הכין אלא ר"ח ואדרבא בשלא לדעת הוה לן לאצרוכי טפי משום דאנקטה ניגרי ברייתא. וי"ל דכל שנטל וידעו בו קסבר רב דבעינן השבה כעין הגזלה כדי שיצא זה מהשבה שאם לא כן פעמים יחשבו הבעלים שזה אחר הוא, אבל שלא לדעת שלא נודע מי גנבו אלא שפעמים הבעלים מונין הצאן ומצאו אותו חסר כיון שלא ידעו מי גנבו לא נחשד בו וכשידעו הבעלים שהוחזרו גנבתו דהיינו בשמנו את הצאן וידע שהיא שלמה יוצא הגנב סתם מידי חשד הגניבה, ושמואל סבר דבין לדעת בין שלא לדעת די במנין שעם המנין הזה ידעו הבעלים שעשה הגנב תשובה והחזירו, והא דקתני ומנו את הצאן אכולה מתניתין קאי. ומדקתני במתניתין מנו את הצאן ונמצאת שלמה משמע דקודם חזרה הרגישו הבעלים בגניבה וכגון שמנו ונמצאת חסרה ועכשיו חזרו ומנו ונמצאת שלמה כמו שפירשתי למעלה, דלדעת דגניבה אינה ידיעה שמתוך מנין ואם כן לא צריך דעת דכשהחזיר כבר קיים והשיב את הגזלה שהרי ממקום שנטל החזיר ולא נחשד הוא בגניבה כדי שיצטרך לצאת מידי חשדו ובין למר ובין למר אין הפרש בין בעלי חיים לשאר דברים שאינן בעלי חיים. כנ"ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 118a

    Bava Kamma 118a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 323 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 118a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026