Talmud Builders

    Bava Kamma 88a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 88a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1by which he lowered her monetary value, diminishing the amount of money that her father will receive for her betrothal. But with regard to a wound, by which he did not lower her monetary value, Rabbi Elazar did not even raise a dilemma.

    2Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Rabbi Yoḥanan is discussing a case where someone wounded her on her face, and he thereby lowered her monetary value, as this affects the amount of money that her father will receive for her betrothal.

    3§ The mishna teaches: One who injures a Canaanite slave belonging to others is liable for all of the five types of indemnity. Rabbi Yehuda says: Canaanite slaves do not have humiliation, so one who injures a slave pays only the other four types of indemnity. What is the reasoning of Rabbi Yehuda? The Gemara explains: The verse states with regard to the indemnity of humiliation: “When men strive together, a man and his brother” (Deuteronomy 25:11). The formulation “and his brother” teaches that the payment of compensation for humiliation is applicable with regard to someone who has a relationship of brotherhood with a Jew. This is excluding a Canaanite slave, who does not have a relationship of brotherhood with Jews. And the Sages, who hold that a Canaanite slave is included in the halakhot of compensation for humiliation, maintain that he is the Jews’ brother with regard to the observance of mitzvot, as a Canaanite slave is obligated to observe most mitzvot.

    4The Gemara challenges: If that is so, then according to Rabbi Yehuda, who holds that slaves are not in the category of brothers, conspiring witnesses who testify that a Canaanite slave committed a sin punishable by capital punishment should not be put to death by the court, as it is written: “You shall do unto him as he conspired to do unto his brother” (Deuteronomy 19:19), and the slave is not considered a brother. Rava said that Rav Sheshet said: The same verse states with regard to conspiring witnesses: “And you shall put away the evil from your midst,” indicating that the punishment for conspiring witnesses should be applied in any case, including when they testified about a slave.

    5The Gemara raises another challenge: If that is so, then according to the Sages, who hold that slaves are in the category of brothers, a Canaanite slave should be fit for kingship, as it is written: “One from among your brothers shall you set a king over you” (Deuteronomy 17:15). The Sages say in response: But according to your reasoning, the halakha disqualifying a convert from being king should pose a difficulty for you according to all opinions, both according to the opinion of the Sages and of Rabbi Yehuda: Why is a convert not fit to be a king, as he is certainly in the category of brother? The Gemara answers: Rather, the verse states: “One from among your brothers shall you set a king over you,” which indicates that the king must be from the choicest among your brothers, which disqualifies both converts and slaves.

    6The Gemara challenges further: If that is so, then according to the Sages, who hold that slaves are in the category of brothers, a Canaanite slave should be fit to bear witness, as it is written: “And behold, the witness is a false witness, and has testified falsely against his brother” (Deuteronomy 19:18). If a slave is considered a brother, why is he not eligible to testify in court?

    7Ulla said: You cannot say that a slave is fit to bear witness, because the halakha concerning the testimony of a slave is derived by an a fortiori inference from the halakha concerning the testimony of a woman: And just as a woman, who is fit to enter into the congregation, i.e., to marry a Jew of fit lineage, is nevertheless disqualified from bearing witness, so too, with regard to a slave, who is not fit to enter the congregation, is it not logical that he is disqualified from bearing witness?

    8The Gemara counters this derivation: What is notable about a woman? She is notable in that she is not fit to undergo the mitzva of circumcision. Would you say that from the fact that a woman is disqualified from bearing witness one can derive that the same is true for a slave, who is fit to undergo circumcision? The Gemara responds: The halakha of a minor shall prove that one’s fitness to undergo circumcision is not germane to one’s qualification to bear witness, as a minor is included in the mitzva to undergo circumcision, and yet he is disqualified from bearing witness.

    9This is countered: What is notable about a minor? He is notable in that he is not obligated in the performance of mitzvot. Would you say that from the fact that a minor is disqualified from bearing witness one can derive that the same is true for a slave, who is obligated in the performance of mitzvot? The Gemara responds: The halakha of a woman shall prove the matter, as she is obligated in the performance of mitzvot and is disqualified from bearing witness.

    10And the derivation has reverted to its starting point. The aspect of this case is not like the aspect of that case, and the aspect of that case is not like the aspect of this case, as each case has its own unique halakha . Their common denominator is that both a woman and a minor are not obligated in the performance of all the mitzvot and are disqualified from bearing witness. I will also bring the case of the slave for inclusion in this halakha , as he is also not obligated in the performance of all the mitzvot and is disqualified from bearing witness.

    11This derivation is rejected: What is notable about their common denominator? It is notable in that a woman or a minor is not a man, and this is why they are disqualified from bearing witness. Would you say that from the fact that they are disqualified from bearing witness one can derive that the same is true for a slave, who is a man?

    12The Gemara offers a different derivation: Rather, derive the halakha that a slave is disqualified from bearing witness from that of a robber, who is disqualified from bearing witness. The Gemara objects: What is notable about a robber? He is notable in that his actions caused him to be disqualified. Would you say that from the fact that a robber is disqualified from bearing witness one can derive that the same is true for a slave, whose actions did not cause him to be unfit?

    13The Gemara answers: Rather, derive the halakha from a robber and from one of these other two, either a woman or a minor. Their common denominator is that they do not observe all the mitzvot and are disqualified from bearing witness. So too, a slave does not observe all the mitzvot and is disqualified from bearing witness.

    14Mar, son of Ravina, said another derivation. The verse states: “Fathers shall not be put to death for children” (Deuteronomy 24:16), meaning that people shall not be put to death based on the testimony of fathers who do not have common lineage [ ḥayis ] with their children. This is referring to Canaanite slaves, whose children are not considered to be related to them. For if it enters your mind to interpret the verse according to its straightforward meaning, as we say: “Fathers shall not be put to death for children,” meaning by the testimony of their children, then let the Merciful One write: Fathers shall not be put to death for their children. What does the verse teach by stating only: “Children,” without the word their? Learn from this formulation that people shall not be put to death based on the testimony of fathers who do not have common lineage with their children.

    15The Gemara challenges this: If that is so, when the end of the verse states: “Nor shall children be put to death for fathers” (Deuteronomy 24:16), does this also mean that people shall not be put to death based on the testimony of children who do not have common lineage with their fathers? But if that were the case, it would also be the case that a convert would be disqualified from bearing witness, as one who converts no longer shares common lineage with his parents.

    16The Sages say in response: How can these cases be compared? With regard to a convert, although he has no common lineage with those above him, i.e., his parents, he does have common lineage with those below him, i.e., his children. This serves to exclude a slave, who has no common lineage either with those above him or with those below him.

    17The Sages prove that a convert is fit to bear witness: As, if it enters your mind that a convert is disqualified from bearing witness, then let the Merciful One write: Fathers shall not be put to death for their children, according to the interpretation that we say: Fathers shall not be put to death based on the testimony of their children; and let the Merciful One also write: “Nor shall children be put to death for fathers,” from which you learn two halakhot : One, that children shall not be put to death by the testimony of their fathers, and another, that people shall not be put to death based on the testimony of children who do not have common lineage with their fathers, i.e., converts.

    18The Gemara continues the statement: And the halakha with regard to a slave being disqualified from bearing witness is derived by an a fortiori inference from the halakha of a convert: And just as with regard to a convert, that it is the case concerning those above him that he has no common lineage, but with those below him he does have common lineage, and he is disqualified from bearing witness, then with regard to a slave, who has no common lineage with those above him or those below him, all the more so is it not logical that he is disqualified from bearing witness?

    19The Gemara continues the statement: Rather, due to the fact that the Merciful One did not write the verse that way, but instead wrote: “Fathers shall not be put to death for children,” which indicates that people shall not be put to death based on the testimony of fathers who do not have common lineage with their children, learn from this formulation that with regard to a slave, who has no common lineage with those above him or those below him, he is the one who is disqualified from bearing witness. But with regard to a convert, since he has common lineage with those below him, he is fit to bear witness.

    20And if you would say: Let the Merciful One write: Nor shall children be put to death for their fathers, why do I need that which the Merciful One wrote: “Nor shall children be put to death for fathers,” which indicates that people shall not be put to death based on the testimony of children who do not have common lineage with their fathers? The Gemara answers: Since the Merciful One wrote: “Fathers shall not be put to death for children,” He also wrote in the same manner: “Nor shall children be put to death for fathers.”

    21§ The mishna (87a) teaches: With regard to a deaf-mute, an imbecile, or a minor, an encounter with them is disadvantageous, since one who injures them is liable. But if they were the ones who injured, they are exempt. The Gemara relates an incident: The mother of Rav Shmuel bar Abba from the city of Hagroneya was married to Rabbi Abba. She wrote, i.e., signed over, her property to Rav Shmuel bar Abba, her son. After she died,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאפחתיה מכספיהוהרי בידו למוכרה:

    יצא עבד שאין לו אחוהעם ישראל שאין בא בקהל:

    במצותכל מצוה שאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה:

    זוממי עבדעדים שחייבוהו מיתת בית דין ונמצאו זוממין לא יהרוגו אלמה קים לן דעבד כישראל לענין מיתת ב"ד דתנן במסכת מכות (דף ח:) וישראל לוקה [וגולה] על ידי עבד:

    תיקשי לך גרשלידתו והורתו בקדושה אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה ופסול למלכות ואפילו לשוטר בעלמא אא"כ אמו מישראל בפרק החולץ ביבמות (דף מה:):

    עדות לא מצית אמרתדאי לא נפקא לן פסולא מאחיך תיתי מק"ו:

    פסולה לעדותדכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בשבועות (דף ל.) בעדים זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים ולא נשים קטן נמי מהכא נפקא לן דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שאי אתה יכול להזימה היא דלאו בר עונשין הוא:

    אינן בכל המצותאלא במקצת דהא אשה מחוייבת בלאוין ועונשין וקטן ישנו במילה:

    שאין אישולא קרינא בהו שני אנשים:

    מגזלןדראוי לבא בקהל ופסול לעדות דכתיב (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך וגו' כלומר אל תשת רשע דחמס עד:

    מגזלן וחד מהנךוהצד השוה שבהן שאינם זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני שלא נצטוה:

    חייס בניםיחס בנים:

    לא יומתו אבות על בניםלא יומת שום אדם על פי מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו והיינו עבד:

    דאי ס"דכוליה קרא לכדאמר בסנהדרין (דף כז:) אתא לפסול קרובים:

    לכתוב על בניהםמדשני למכתב בנים סתמא ש"מ תרתי:

    גר אין לו חייס דכתיב וזרמת סוסים זרמתםואע"ג דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיותן אבל נתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.):

    דאי ס"ד גר נמי פסולדדרשינן על אבות על בנים שאין להם חייס אבות למה לי לאשתנויי בתרוייהו לכתוב ברישיה על בניהם לפסול קרובים ובסיפיה לישתני ולכתוב סתמא על אבות ושמעינן תרתי מדלא כתיב על אבותיהם:

    אלא מדכתב רחמנא על בניםלמפסל לעבד שמע מינה גר כשר דתו ליכא קל וחומר:

    יש לו חייס למטהבנו נקרא על שמו:

    כתבתינהו לנכסי מלוגלאחר שנישאת לר' אבא:

    בתר דשכיבאאזל רב שמואל כו':

    בבא קמא 88 עמוד א

    1דאפחתה מכספה; אבל פציעה דלא אפחתה מכספה, לא קמיבעיא ליה!

    2א"ר יוסי בר חנינא: שפצעה בפניה, ואפחתה מכספה.

    3החובל בעבד כנעני של אחרים חייב וכו'. מאי טעמא דרבי יהודה? אמר קרא: ״(דברים כה״, יא) ״כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו״ במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה. ורבנן אחיו הוא במצות.

    4אלא מעתה, לר' יהודה זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב: ״(דברים יט״, יט) ״ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו״! אמר רבא אמר רב ששת, אמר קרא: ״(דברים יט״, יט) ״ובערת הרע מקרבך״ מכל מקום.

    5אלא מעתה, לרבנן עבד יהא כשר למלכות! אמרי: ולטעמיך, תיקשי לך גר לדברי הכל! אלא אמר קרא: ״(דברים יז״, טו) ״מקרב אחיך״ ממובחר שבאחיך.

    6אלא מעתה, לרבנן יהא עבד כשר לעדות, דכתיב: ״(דברים יט״, יח) ״והנה עד שקר העד, שקר ענה באחיו״!

    7אמר עולא: עדות לא מצית אמרת; אתיא עדות בקל וחומר מאשה: ומה אשה, שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות; עבד, שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות?

    8מה לאשה שכן אינה ראויה למילה; תאמר בעבד שהוא ראוי למילה?! קטן יוכיח שישנו במילה, ופסול לעדות.

    9מה לקטן שאינו במצות; תאמר בעבד, שהוא במצות?! אשה תוכיח שישנה במצות, ופסולה לעדות.

    10וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה; הצד השוה שבהן שכן אינן בכל המצות, ופסולין להעיד; אף אני אביא את העבד שאינו בכל המצות, ופסול להעיד.

    11מה להצד השוה שבהם שכן אינו איש; תאמר בעבד, שהוא איש?!

    12אלא תיתי מגזלן. מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו; תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו?!

    13אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך.

    14מר בריה דרבינא אמר, אמר קרא: ״(דברים כד״, טז) ״לא יומתו אבות על בנים״ לא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים. דאי ס"ד כדאמרינן: ״לא יומתו אבות על בנים״ בעדות בנים; לכתוב רחמנא: ״לא יומתו אבות על בניהם״! מאי ״בנים״? ש"מ דלא יומתו ע"פ אבות שאין להם חייס בנים.

    15אלא מעתה, ״ובנים לא יומתו על אבות״ ה"נ לא יומתו ע"פ בנים שאין להם חייס אבות? אלא גר ה"נ דפסול לעדות?!

    16אמרי: הכי השתא?! גר, נהי דאין לו חייס למעלה, למטה יש לו חייס; לאפוקי עבד, דאין לו חייס לא למעלה ולא למטה.

    17דאי סלקא דעתך גר פסול לעדות, לכתוב רחמנא: ״לא יומתו אבות על בניהם״ לכדאמרינן לא יומתו בעדות בנים; ונכתוב רחמנא: ״ובנים לא יומתו על אבות״ דשמעת מינה תרי: חדא לא יומתו בנים בעדות אבות, ואידך לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות!

    18ועבד נפקא ליה בקל וחומר מגר; ומה גר, דלמעלה הוא דאין לו חייס, אבל למטה יש לו חייס פסול לעדות; עבד, שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה אינו דין שיהא פסול לעדות?

    19אלא מדכתב רחמנא: ״לא יומתו אבות על בנים״ דמשמע: לא יומתו על פי אבות שאין לו חייס בנים; שמע מינה, עבד, שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה הוא דפסול לעדות; אבל גר, כיון דיש לו חייס למטה כשר לעדות.

    20וכ"ת לכתוב רחמנא: ״ובנים לא יומתו על אבותיהם״, למה לי דכתב רחמנא: ״ובנים לא יומתו על אבות״ דמשמע: לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות? איידי דכתב: ״לא יומתו אבות על בנים״, כתב נמי: ״ובנים לא יומתו על אבות״.

    21חרש, שוטה וקטן פגיעתן רעה. אימיה דרב שמואל בר אבא מהגרוניא הות נסיבא ליה לר' אבא, כתבתינהו לנכסי לרב שמואל בר אבא ברה. בתר דשכיבא,׃

    Tosafot

    יצא עבד שאין לו אחוהפי' אין יוצאי חלציו קרויין אחים מה שאין כן בגר ביוצא מחלציו רוצה הקונטרס לפרש:

    זוממי עבד לא יהרוגווכיון דהם לא יהרוגו גם העבד לא יהרג דה"ל עדות שאין אתה יכול להזימה:

    דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיותימה דתקשה ליה לרבי יהודה מרבית ואונאה וגונב נפש דבכולהו כתיב אחיו ובצדקה נמי. כתיב אחיך האביון ומיהו קצת משמע בפרק קמא דגיטין (דף יב.) דאין כל כך חובה ליתן צדקה לעבד דאמר דרשב"ג סבר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמי עלאי וגונב נפש נמי לא מחייב בעבד אפי' לרבנן דמבני ישראל כתיב ובהנחנקין (סנהדרין דף פו.) מייתי התם פלוגתא דר' יהודה ורבנן דהכא ורבית ואונאה נמי אין קנין לעבד בלא רבו:

    יהא עבד כשר לעדותתימה הא ילפינן בכל דוכתא ג"ש דלה לה מאשה וכ"ת דאתי. אחין ומרבה עבד ומפיק מג"ש א"כ גם מק"ו דקאמר נפיק וי"ל דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא ועובד כוכבים אע"ג דאיש הוא מ"מ אין אחיו אבל עבד שהוא איש ואחיו במצות ליתכשר א] ורש"י פירש בפ"ק דגיטין (דף יא) גבי שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים לעדות מן התורה ושמעתין לא. מוכחא הכי:

    שכן אינה במילהאע"ג דלא שייכא במילה פירכא היא וי"מ דאין מצווה למול את בנה וליתא דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח:

    אלא תיתי מגזלן ומחד מהנךאין להקשות נילף דממזר ופצוע דכא וכרות שפכה שפסולים לקהל שיהיו פסולין לעדות מגזלן וחד מהנך דמה להצד השוה שבהן שאין זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני. שאין מצווה:

    ועבד נפקא לן מק"ונראה דלרווחא דמילתא נקטיה כלומר דאפי' תמצא לומר דלא נפיק מגופא דקרא מ"מ אתי בק"ו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    יחצא עבד שאין לו אחוהיש מפרשים שאין לו אחוה שאין יוצאי יריכו קרוים אחים שאינן אלא דומין לבהמה (יבמות סב, א) מה שאין כן בגר.

    זוממי עבד לא יהרוגווהוא הדין לעבד שלא יהרג דהוי לה עדות שאי אתה יכול להזימה. ולא היה אפשר להקשות לרבי יהודה אלא מאחוה דכתיב גבי עדים זוממין, דאילו מצדקה דכתיב ביה (דברים ט״ו:ז׳) אחיך האביון לא קשיא ליה דדלמא סבר ליה כמאן דאמר בגיטין (יב, א) שאין ישראל מצווין לזון את עבדים, וכן באונאה דכתיב (ויקרא כב) לא תונו איש את אחיו וכן ברבית ושמיטה מכל הני לא קשיא לרבי יהודה דהא אין קנין לעבד בלא רבו.

    יהא עבד כשר לעדותואיכא למידק, הא ילפינן בכמה דוכתי (חגיגה ב, א) דעבד כאשה מגזירה שוה דלה לה, תירצו התוספות דכי גמרינן לה לה מאשה הני מילי להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת בהן אבל להוציא מכלל האיש ולפוסלו לעדות כאשה בזה לא נלמד דעדות כשרה באנשים ובאנשים תליא כדכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים ואמרינן בפרק שבועת העדות (שבועות ל, א) ועמדו שני האנשים אלו העדים ועבד נמי איש הוא ואח הוא במצות מה שאין כן באינו יהודי שאף על פי שהוא איש אינו אח במצות.

    שכן אינה במילהואף על גב דלא שייכא בה אפילו הכי פירכא הוא. ויש מפרשים דאינה מצווה למול את בנה (קידושין כט, א). ואינה מחוור, דאם כן מאי קאמר קטן יוכיח.

    אלא אתי מגזלן ומחדא מהנךוהצד השוה שבהן שאינו בכל המצות ואף על פי שאין זה צד השוה שגזלן חשיב הוא בכל המצות אלא שפורק עול בגזל. ונראה לפרש שאף הגזלן אינו בכלל כל המצות שהרי פסול [לדין _ ש"מ] אף אני אביא העבד שאינו בכל המצות.

    ועבד נפקא ליה מקל וחומרוהוא הדין דנפיק מקרא אלא לרווחא דמלתא קאמר דאפילו לא נפיק לן מקרא ניק מקל וחומר מהא דגזלן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 88a

    Bava Kamma 88a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 526 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דאפחתיה מכספיה והרי בידו למוכרה:

    יצא עבד שאין לו אחוה עם ישראל שאין בא בקהל:

    במצות כל מצוה שאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה:

    זוממי עבד עדים שחייבוהו מיתת בית דין ונמצאו זוממין לא יהרוגו אלמה קים לן דעבד כישראל לענין מיתת ב"ד דתנן במסכת מכות (דף ח:) וישראל לוקה [וגולה] על ידי עבד:

    תיקשי לך גר שלידתו והורתו בקדושה אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה ופסול למלכות ואפילו לשוטר בעלמא אא"כ אמו מישראל בפרק החולץ ביבמות (דף מה:):

    עדות לא מצית אמרת דאי לא נפקא לן פסולא מאחיך תיתי מק"ו:

    פסולה לעדות דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בשבועות (דף ל.) בעדים זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים ולא נשים קטן נמי מהכא נפקא לן דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שאי אתה יכול להזימה היא דלאו בר עונשין הוא:

    אינן בכל המצות אלא במקצת דהא אשה מחוייבת בלאוין ועונשין וקטן ישנו במילה:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 88a · Sefaria

    Tosafot

    יצא עבד שאין לו אחוה פי' אין יוצאי חלציו קרויין אחים מה שאין כן בגר ביוצא מחלציו רוצה הקונטרס לפרש:

    זוממי עבד לא יהרוגו וכיון דהם לא יהרוגו גם העבד לא יהרג דה"ל עדות שאין אתה יכול להזימה:

    דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו תימה דתקשה ליה לרבי יהודה מרבית ואונאה וגונב נפש דבכולהו כתיב אחיו ובצדקה נמי. כתיב אחיך האביון ומיהו קצת משמע בפרק קמא דגיטין (דף יב.) דאין כל כך חובה ליתן צדקה לעבד דאמר דרשב"ג סבר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמי עלאי וגונב נפש נמי לא מחייב בעבד אפי' לרבנן דמבני ישראל כתיב ובהנחנקין (סנהדרין דף פו.) מייתי התם פלוגתא דר' יהודה ורבנן דהכא ורבית ואונאה נמי אין קנין לעבד בלא רבו:

    יהא עבד כשר לעדות תימה הא ילפינן בכל דוכתא ג"ש דלה לה מאשה וכ"ת דאתי. אחין ומרבה עבד ומפיק מג"ש א"כ גם מק"ו דקאמר נפיק וי"ל דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא ועובד כוכבים אע"ג דאיש הוא מ"מ אין אחיו אבל עבד שהוא איש ואחיו במצות ליתכשר א] ורש"י פירש בפ"ק דגיטין (דף יא) גבי שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים לעדות מן התורה ושמעתין לא. מוכחא הכי:

    שכן אינה במילה אע"ג דלא שייכא במילה פירכא היא וי"מ דאין מצווה למול את בנה וליתא דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח:

    אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך אין להקשות נילף דממזר ופצוע דכא וכרות שפכה שפסולים לקהל שיהיו פסולין לעדות מגזלן וחד מהנך דמה להצד השוה שבהן שאין זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני. שאין מצווה:

    ועבד נפקא לן מק"ו נראה דלרווחא דמילתא נקטיה כלומר דאפי' תמצא לומר דלא נפיק מגופא דקרא מ"מ אתי בק"ו:

    Tosafot on Bava Kamma 88a · Sefaria

    Rashba

    יחצא עבד שאין לו אחוה יש מפרשים שאין לו אחוה שאין יוצאי יריכו קרוים אחים שאינן אלא דומין לבהמה (יבמות סב, א) מה שאין כן בגר.

    זוממי עבד לא יהרוגו והוא הדין לעבד שלא יהרג דהוי לה עדות שאי אתה יכול להזימה. ולא היה אפשר להקשות לרבי יהודה אלא מאחוה דכתיב גבי עדים זוממין, דאילו מצדקה דכתיב ביה (דברים ט״ו:ז׳) אחיך האביון לא קשיא ליה דדלמא סבר ליה כמאן דאמר בגיטין (יב, א) שאין ישראל מצווין לזון את עבדים, וכן באונאה דכתיב (ויקרא כב) לא תונו איש את אחיו וכן ברבית ושמיטה מכל הני לא קשיא לרבי יהודה דהא אין קנין לעבד בלא רבו.

    יהא עבד כשר לעדות ואיכא למידק, הא ילפינן בכמה דוכתי (חגיגה ב, א) דעבד כאשה מגזירה שוה דלה לה, תירצו התוספות דכי גמרינן לה לה מאשה הני מילי להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת בהן אבל להוציא מכלל האיש ולפוסלו לעדות כאשה בזה לא נלמד דעדות כשרה באנשים ובאנשים תליא כדכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים ואמרינן בפרק שבועת העדות (שבועות ל, א) ועמדו שני האנשים אלו העדים ועבד נמי איש הוא ואח הוא במצות מה שאין כן באינו יהודי שאף על פי שהוא איש אינו אח במצות.

    שכן אינה במילה ואף על גב דלא שייכא בה אפילו הכי פירכא הוא. ויש מפרשים דאינה מצווה למול את בנה (קידושין כט, א). ואינה מחוור, דאם כן מאי קאמר קטן יוכיח.

    אלא אתי מגזלן ומחדא מהנך והצד השוה שבהן שאינו בכל המצות ואף על פי שאין זה צד השוה שגזלן חשיב הוא בכל המצות אלא שפורק עול בגזל. ונראה לפרש שאף הגזלן אינו בכלל כל המצות שהרי פסול [לדין _ ש"מ] אף אני אביא העבד שאינו בכל המצות.

    ועבד נפקא ליה מקל וחומר והוא הדין דנפיק מקרא אלא לרווחא דמלתא קאמר דאפילו לא נפיק לן מקרא ניק מקל וחומר מהא דגזלן.

    Rashba on Bava Kamma 88a · Sefaria

    Meiri

    כבר בארנו במשנה שהעבדים בכלל דין בשת ואע"פ שלענין בשת נאמר כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו הרי העבד בכלל אחוה כנשים וכן הדין בעדים שהעידו על העבד שהרג והוזמו שהם נהרגים עליו ואע"פ שבעדים זוממין נאמר לעשות לאחיו הרי הן בכלל אחוה מ"מ אין ממנין אותו מלך ואע"פ שנאמר בו מקרב אחיך לא נאמר מקרב אחיך אלא ממובחר שבאחיך ולא עוד אלא שהגר הגמור בדין זה אא"כ אמו מישראל כמו שיתבאר במקומו וכן העבד פסול לעדות ואע"פ שנאמר שקר ענה באחיו מפני שאינו אלא במדרגת הנשים וקל וחומר הדברים שהרי עבד אינו ראוי לבא בקהל ואשה ראויה לבא בקהל:

    הקטן אין צריך לומר שהוא פסול לעדות שהרי אינו בכלל מצות אלא אף הגזלן אם הוא גזלן מן התורה פסול מן התורה ואם הוא גזלן מדבריהם פסול מדבריהם כמו שיתבאר במקומו:

    עבד כנעני אין בנו מתיחס אחריו והרי הוא כאמו מכל וכל אבל הגר כשר לעדות ובנו מתיחס אחריו אבל הוא אינו מתיחס אחר אביו גוי שהרי אין לו קורבה כלל עמהם כמו שיתבאר במקומו:

    הקרובים פסולין לעדות שנאמר לא יומתו אבות על בנים לא יומתו אבות בעדות בנים ודבר זה מסתעף לכמה ענפים והכל יתבאר במסכת סנהדרין בע"ה:

    המבייש את הגר חייב לא יהא גרוע מעבד שפסול לעדות ואעפ"כ יש לו בשת כמו שהתבאר:

    Meiri on Bava Kamma 88a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה תקשי לך גר שלידתו והורתו בקדושה כו' עכ"ל לפי מה שפירשו התוספות פירוש הקונטרס שאין לו אחוה היינו ביוצאי חלציו וגר אף שאין לידתו והורתו בקדושה יש לו אחוה ויש לו בושת לר' יהודה וכשר לעדות ה"מ לפרש נמי תקשי לך גר שהורתו ולידתו שלא בקדושה ואפשר דלרבותא נקט הכי דאפי' גר שלידתו והורתו בקדושה אינו כשר למלכות אא"כ אמו מישראל ודו"ק:

    גמ' איידי דכתב לא יומתו אבות על בנים כו' ואפכא לא בעי למימר איידי מרישא דקרא לסיפא דקרא ועוד נראה דאי מיירי קרא דוקא בעבד ודייק ליה אבות על בנים דאין לו יחוס בנים שפיר דכתב נמי בנים על אבות דהא קושטא הוא דאין לו נמי יחוס אבות ואע"ג דלא איצטריך ליה מ"מ איידי דכתב שאין לו יחוס למטה כתב נמי שאין לו יחוס למעלה אבל אי הוה איירי קרא בגר ודייק ליה בנים על אבות שאין לו יחוסי אבות משום איידי לא ה"ל למכתב אבות על בנים כיון דקושטא הוא דיש לו יחוס בנים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 88a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    יצא עבד שאין לו אחוה פירוש אין יוצאי חלציו קרוים אחים שאינם אלא דומים לבהמה מה שאין כן בגר. הרשב"א ז"ל. וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל שאין יוצאי חלציו קרוין אחים לענין שיכול לישא גרושת אחיו דכתיב עם החמור עם הדומה לחמור כדפירש בקונטרס. ע"כ. וגאון ז"ל פירש יצא עבד שאין לו אחוה בישראל שאינו מותר בהם. ע"כ.

    עבד שאינו ראוי לבוא בקהל וכו' הקשה ר"מ לימא ממזר יוכיח שאינו ראוי לבא לקהל וכשר להעיד. ותירץ דאיכא למפרך מה לממזר שכן חייב בכל המצוות. הרא"ש ז"ל.

    שכן אינה במילה אף על גב דלא שייכא במילה פירכא היא וה"ר ישעיה ז"ל פירש אף על גב דלא אפשר היא יש לומר שלא צוה הכתוב להטיף ממנה דם ברית. ע"כ. ויש מפרשים דאינה מצווה לימול את בנה. וליתא דאם כן מאי קאמר קטן יוכיח. והקשה ר"מ אם כן לפרוך הכי מה לאשה שכן אינה מצווה למול את בנה וליכא למימר קטן יוכיח. ותירץ משום דלאו פירכא היא דהא עבד נמי אינו מצווה לימול את בנו דמהיכא תיתי כיון דאשה פטורה. הרא"ש ז"ל. מגזלן וחד מהנך והצד השוה שבהן שאינם זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני שלא נצטווה כך פירש רש"י ז"ל. וזה תימה שאין זה צד שוה שהגזלן מחויב הוא בכל המצוות אלא שפרק עול בגזל. ונראה לפרש שאף הגזלן אינו בכלל כל המצות שהרי פסול לדון אף אני אביא העבד שאינו בכלל כל המצות. הרשב"א ז"ל.

    הקשה ר"מ ניתי מסומא גרידא כשהיה בשעת ראיית העדות רואה ושוב נסתמא דפסול לעדות עד שיהא תחילתו וסופו בכשרות ונימא הכי ומה סומא שמותר לבוא בקהל פסול לעדות וכו'. ותירץ דאיכא למפרך מה לסומא שכן אין לו תקנה לעולם תאמר בעבד לכשישתחרר שראוי לעדות. ועוד הקשה היא גופה תיתי מק"ו דגר ומשוחרר יפסלו לעדות ומה אשה שבאה מטפה כשרה פסולה לעדות וכו' ואי פרכת מה לאשה שכן אינה במילה גזלן יוכיח מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו אשה תוכיח הצד השוה שבהן שאינן עושין כל המצות ופסולין לעדות אף אני אביא גר ומשוחרר שאין עושין כל המצות כקריאת ביכורים דמביאין ואינם קורין שיפסלו לעדות. ותירץ דאיכא למפרך מה לאשה וגזלן שאינן עושין כל המצות הנוהגות בחוצה לארץ ושלא בפני הבית. הרא"ש ז"ל.

    מר בריה דרבינא אמר אמר קרא לא יומתו אבות על בנים לא יומתו על פי אבות וכו'. בספרי היד נמצא לא יומתו אבות על פי שאין להם חייס בנים. והראב"ד ז"ל כתב לא יומתו אבות שאין להם חייס בנים והכי קאמר לא יומתו אבות בעבור עסק בנים כלומר משום דבעינן בנים ואלו אין להם בנים לא יומתו על פיהם. ע"כ לשונו. ועבד גופיה נפקא בק"ו אבל מגופיה דקרא לא נפיק דבנים שאין להם חייס אבות משמע אבל חייס בנים יש להם. ונראה דלרווחא דמילתא וכו' ככתוב בתוספות. תוספות שאנץ.

    איידי דכתב לא יומתו אבות וסיפא משום רישא אורחא דקרא למכתביה אבל רישא משום סיפא לאו אורחא למכתב. הראב"ד ז"ל.

    כתבינהו נכסי לרב שמואל בר אבא בריה מאיניש אחרינא איכא דאמרי דמבעל אחר דמקרי אבא הוה ההוא מר שמואל משום להבריח את הנכסים מבעלה כתבינהו ניהליה ואיכא דאמרי דמהך רבי אבא בעלה איתיליד ליה אלא משום להבריח את הנכסים מאחי דהוו ליה מאבוה כתבינהו ניהליה. גאון ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 88a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפרש"י בד"ה יצא עבד שאין לו אחוה עם ישראל שאין בא בקהל עכ"ל. והקשה הת"ח א"כ ממזר ופצוע דכא וכל הפסולים לבא לקהל לא יהיה להם בשת. ולענ"ד לק"מ דמ"ש רש"י שאין בא בקהל כוונתו דמשום שאינו בא בקהל ממילא א"א לעבד בשום ענין להיות לו אח ישראל אף מן האם שהרי אסור בישראלית ובתו אסורה לישראל א"כ בכל זרע עבד עד עולם א"א להיות להם אח ישראל אבל כל הפסולים ודאי חזינן שיש להם אחים ישראלים וזה פשוט בכוונת רש"י וק"ל:

    תוספות בד"ה יהא עבד כשר לעדות תימא הא ילפינן וכו' וכ"ת דאתי אחיו ומפיק מג"ש א"כ גם מק"ו נפיק עכ"ל. והטעם דלא אמרי' באמת אתי אחיו מפיק מק"ו או מג"ש היינו משום דלא משמע דאחיו הוא ריבוי לרבות עבד משום דאחיו הוא במצות דמ"מ אין לו אחוה כישראל גמור אלא סברת חכמים דאחיו אינו לא ריבוי ולא מיעוט כיון דאחיו הוא קצת ובכ"מ שאנו רוצים למעטו נגד הסברא חיצונה צריך קרא להכי מקשה הש"ס לרבנן מנ"ל דפסולין לעדות ומסיק דיליף מק"ו וע"ז הקשו התוספות אמאי לא ילפינן מג"ש וכתבו דמג"ש לא שייך למילף והארכתי בזה כי היכי דלא תקשה אם כן לעיל לר"י דממעט עבד מבשת מאחיו אמאי לא אמרינן דיש לו בושת מג"ש דלה לה מאשה אבל לפי מ"ש לק"מ דכיון דלר"י אחיו מיעוט גמור הוא אתי האי מיעוט ומפיק מג"ש דלה לה ודו"ק. אמנם בעיקר קושיית התוספות נ"ל ליישב עפמ"ש בחידושי קידושין וגיטין דוודאי עיקר לה לה מאשה בשפחה כתיב ולא בעבד אלא דלענין מצות דמסברא יש לפטור בעבד דלאו בני ישראל נינהו ולא מיחייב אלא מג"ש דלה לה א"כ אין לחייבו אלא במה שהשפחה חייבת משא"כ לענין עדות לא שייך לפסול עבדים מג"ש דלה לה דלא כתיב אלא בשפחה כן נ"ל נכון ודו"ק:

    תוספות בד"ה אלא תיתי מגזלן וכו' אין להקשות דנילף דממזר ופצוע וכו' שיהיו פסולים לעדות עכ"ל. והקשה הת"ח איך אפשר ללמוד בבנין אב כיון דלא משכחת צד השוה בכולם ע"ש ונ"ל דודאי שייך לומר הצד השוה שבהם שאינן ראוים לדון דיני נפשות דגזלן ועבד ואשה פסולים אפילו לדיני ממונות וממזר נמי פסול מיהא לדיני נפשות וכן פצוע דכא למאן דפוסל מי שאין לו בנים בסנהדרין:

    גמרא לכתוב רחמנא לא יומתו אבות על בניהם מאי על בנים ש"מ וכו' ואין להקשות דהא בפ"ג דסנהדרין ילפינן מדכתיב בנים דבנים להדדי פסולים וכן מבנים לאבות ילפינן דבנים לעלמא פסולים והכל בפסול קורבה דמ"מ אף אי הוי כתיב אבות על בניהם נמי הוי דרשינן לכדהתם מדלא כתיב אבות על בן וכן בן על אבות דזה עיקר הילפותא דהתם וכן ליכא למימר דכולי' להכא הוא דאתא למעט עבד דאכתי לכתוב אבות על בן ואפ"ה נמעט עבד מדלא כתיב על בנו דהכי לישנא דקרא לגבי פסול בן לאב כדקאמר הכא בעל בניהם אע"כ דתרתי שמעת מיניה וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 88a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ורבנן אחיו הוא במצות עי' רש"י סוטה דף מא ע"א ד"ה אחינו אתה וצע"ק:

    רש"י ד"ה פסולה קטן נמי מהכא נפקא. כדאיתא ב"ב דף קנה ע"ב והא דלא נקט בב"ב שם טעם הב' דרש"י דהוא עדות שא"א יכול להזימה י"ל דכיון דתיקנו חז"ל דדיני ממונות ל"צ דרישה וחקירה נכלל בזה דבממון ל"צ שיהא יכול להזימה עי' סמ"ע ח"מ סימן ל"ג ס"ק כ"ו א"כ לאחר תקנת חז"ל דל"צ בממון עדות שיכול להזימה גם קטן ראוי לעדות מש"ה נקט הטעם רק דקטן בעצמותו פסול דאנשים כתיב אבל הכא דמיירי בדאורייתא שפיר נקט רש"י דיש עוד טעם דהוא עדות שאי אתה יכול להזימה ואולם ק"ל דעל טעם שני האיך שייך לומר קטן יוכיח הא אין הפסול בעצמותו משום קטנות אלא מטעם דא"א יכול להזימה וזה הכלל בעדות דצריך יכול להזימה ובאא"י להזימה גם בגדולים פסול וא"כ לא שייך לומר קטן יוכיח וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 88a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 88, Amud Aleph, about 526 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “דאפחתה מכספה; אבל פציעה דלא אפחתה מכספה,…”

    2. Segment 28 words

      Opens “א"ר יוסי בר חנינא: שפצעה בפניה, ואפחתה…”

    3. Segment 335 words

      Opens “החובל בעבד כנעני של אחרים חייב וכו'.…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 433 words

      Opens “אלא מעתה, לר' יהודה זוממי עבד לא…”

      Named: רב ששת, רבא.

    5. Segment 524 words

      Opens “אלא מעתה, לרבנן עבד יהא כשר למלכות!…”

      Named: רב אחיך.

    6. Segment 618 words

      Opens “אלא מעתה, לרבנן יהא עבד כשר לעדות,…”

    7. Segment 728 words

      Opens “אמר עולא: עדות לא מצית אמרת; אתיא…”

      Named: עולא.

    8. Segment 817 words

      Opens “מה לאשה שכן אינה ראויה למילה; תאמר…”

    9. Segment 914 words

      Opens “מה לקטן שאינו במצות; תאמר בעבד, שהוא…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה,…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “מה להצד השוה שבהם שכן אינו איש;…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “אלא תיתי מגזלן. מה לגזלן שכן מעשיו…”

    13. Segment 135 words

      Opens “אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך.…”

    14. Segment 1451 words

      Opens “מר בריה דרבינא אמר, אמר קרא: (דברים…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “אלא מעתה, ״ובנים לא יומתו על אבות״…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “אמרי: הכי השתא?! גר, נהי דאין לו…”

    17. Segment 1744 words

      Opens “דאי סלקא דעתך גר פסול לעדות, לכתוב…”

    18. Segment 1833 words

      Opens “ועבד נפקא ליה בקל וחומר מגר; ומה…”

    19. Segment 1940 words

      Opens “אלא מדכתב רחמנא: ״לא יומתו אבות על…”

    20. Segment 2041 words

      Opens “וכ"ת לכתוב רחמנא: ״ובנים לא יומתו על…”

    21. Segment 2125 words

      Opens “חרש, שוטה וקטן פגיעתן רעה. אימיה דרב…”

      Named: רב שמואל בר אבא, שמואל, אבא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Kamma 88a · Segment 21 — “…רעה. אימיה דרב שמואל בר אבא מהגרוניא הות נסיבא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Bava Kamma 88a · Segment 7 — “אמר עולא: עדות לא מצית אמרת; אתיא עדות בקל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 88a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026