Talmud Builders

    Bava Kamma 79b

    Chapter 7 - Merubbeh

    גם: בבא קמא דף ע״ט ע״ב, פרק ז׳ מרובה

    English translation - Bava Kamma 79b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it is speaking of the rental of movable property, is movable property subject to the writing of a deed? Rather, Rav Ḥisda said: It is referring to the rental of land.

    2§ Rabbi Elazar says: If people saw a thief who was hiding in the woods near a herd of grazing animals, and that individual emerged and slaughtered or sold one of the animals from the herd, he pays the fourfold or fivefold payment. The Gemara asks: Why is the thief liable to the fourfold or fivefold payment? But he did not pull the animal. Rabbi Elazar is apparently describing a case where the thief emerged from the forest and slaughtered one of the animals without first moving it, and there is no fourfold or fivefold payment unless the thief first steals the animal. Rav Ḥisda says: This is referring to a case where he hit the animal with a stick, causing it to move.

    3With regard to Rabbi Elazar’s statement, the Sages say: But since people saw him doing all this, he is a robber, not a thief, and the fourfold or fivefold payment applies only to thieves. A thief is one who sneaks into a house or other private property; one who commits his act brazenly, in public, is classified as a robber. The Gemara answers: Since he was hiding from them, he is considered a thief, despite the fact that they saw him.

    4The Gemara asks: But if so, what are the circumstances of a robber? Rabbi Abbahu said: Robbers are like the case of Benaiah ben Jehoiada, as it is stated concerning him: “He slew an Egyptian, a goodly man; and the Egyptian had a spear in his hand; but he went down to him with a staff, and he robbed the spear out of the Egyptian’s hand, and slew him with his own spear” (II Samuel 23:21).

    5Rabbi Yoḥanan said: A different example of a robber is a case like that of the men of Shechem, as it is stated: “And the men of Shechem set ambushers for him on the tops of the mountains, and they robbed all that came along that way by them” (Judges 9:25).

    6The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Abbahu did not say the example from this verse, which discusses the men of Shechem? He could have said to you: Since the men of Shechem were hiding in ambush, they are not considered robbers but thieves. And how would Rabbi Yoḥanan respond to this claim? This fact that they were hiding was not because they were hesitant to steal in view of the public. Rather, they acted in this manner so that the travelers should not see them in advance and flee from them.

    7§ The Gemara concludes its discussion of theft with several aggadic statements. His students asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: For what reason was the Torah stricter with a thief than with a robber? Only a thief is required to pay the double, fourfold, or fivefold payment, not a robber. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to them in response: This one, the robber, equated the honor of the servant to the honor of his Master, and that one, the thief, did not equate the honor of the servant to the honor of his Master. The robber fears neither God nor people, as he is not afraid to rob in public. The thief does not fear God but he does fear other people, which demonstrates that he is more concerned about humans than God.

    8As it were, the thief establishes the eye below, i.e., God’s eye, as though it does not see, and the ear below, i.e., God’s ear, as though it does not hear. The Gemara cites verses that describe people who imagine that God does not see their actions, as it is stated: “Woe to them who seek deeply to hide their counsel from the Lord, and their works are in the dark, and they say: Who sees us, and who knows us?” (Isaiah 29:15). And it is written: “And they say: The Lord will not see, neither will the God of Jacob give heed” (Psalms 94:7). And it is written: “For they say: The Lord has forsaken the land, and the Lord does not see” (Ezekiel 9:9).

    9It is taught in a baraita that Rabbi Meir said: To illustrate the severity of a thief over a robber, as per Rabban Yoḥanan ben Zakkai’s explanation, they stated a parable in the name of Rabban Gamliel. To what is this matter comparable? To two people who were living in the same city, and both of them prepared a feast. One of them invited the people of the city to his feast but he did not invite the king’s sons. And the other did not invite the people of the city and also did not invite the king’s sons. Which of them deserves a greater punishment? You must say that it is this one who invited the people of the city but did not invite the king’s sons. Likewise, both the thief and the robber show disdain for God, but the robber does not display more respect for people.

    10The Gemara discusses why there is a fourfold payment for a sheep but a fivefold payment for an ox. Rabbi Meir said: Come and see how great the power of labor is. The theft of an ox, which was forced by the thief to cease its labor, leads to a fivefold payment; whereas the theft of a sheep, which was not forced by the thief to cease its labor, as a sheep performs no labor, leads to only a fourfold payment.

    11Rabban Yoḥanan ben Zakkai said: Come and see how great human dignity is. The theft of an ox, which walked on its own legs as the thief stole it, leads to a fivefold payment, whereas the theft of a sheep, which the thief carried on his shoulder as he walked, thereby causing himself embarrassment, leads to only a fourfold payment.

    12MISHNA: One may not raise small domesticated animals, i.e., sheep and goats, in settled areas of Eretz Yisrael, as they graze on people’s crops. But one may raise them in Syria, despite the fact that with regard to many other halakhot Syria is treated like Eretz Yisrael, and in the wilderness of Eretz Yisrael.

    13One may not raise chickens in Jerusalem, due to the sacrificial meat that is common there. There is a concern that chickens will pick up garbage that imparts ritual impurity and bring it into contact with sacrificial meat, thereby rendering it ritually impure. And priests may not raise chickens anywhere in Eretz Yisrael, because of the many foods in a priest’s possession that must be kept ritually pure, e.g., teruma .

    14Furthermore, one may not raise pigs anywhere, and a person may not raise a dog unless it is tied with chains. One may spread out traps [ nishovim ] for pigeons only if this was performed at a distance of at least thirty ris , which is 8,000 cubits, from any settled area, to ensure that privately owned pigeons are not caught in the traps.

    15GEMARA: The Sages taught in a baraita : One may not raise small domesticated animals, i.e., sheep and goats, in settled areas of Eretz Yisrael. But one may raise them in the forests of Eretz Yisrael. In Syria, it is permitted to do so even in a settled area. And, needless to say, it is permitted to do so outside of Eretz Yisrael.

    16It is taught in another baraita : One may not raise small domesticated animals in settled areas of Eretz Yisrael. But one may raise them in the wilderness that is in Judea and in the wilderness that is on the border near Akko. And even though the Sages said that one may not raise small domesticated animals, nevertheless, one may raise large, domesticated animals, i.e., cattle, because the Sages issue a decree upon the public only if a majority of the public is able to abide by it.

    17This difference is that it is possible for someone to bring small domesticated animals from outside of Eretz Yisrael in the event that they are needed. But it is not possible for someone to bring large, domesticated animals from outside of Eretz Yisrael whenever he needs one, since there is a constant need for them as beasts of burden. Therefore, the Sages did not issue a decree with regard to these types of animals.

    18The baraita continues: And even though they said that one may not raise small domesticated animals, however, one may keep these animals on his premises for thirty days before a pilgrimage Festival, and thirty days before the wedding feast of one’s son, when many animals are needed for food, provided that he does not leave the last one, i.e., the animal which he purchased immediately before the Festival, for thirty days.

    19The Gemara clarifies the final line of the baraita : The baraita needs to state this ruling as it might enter your mind to say that if the pilgrimage Festival has passed and thirty days have not yet elapsed from the time when he bought the animal until now, he may keep the animal until thirty days have elapsed. To counter this, the baraita teaches that we do not say: It is permitted to keep it for a total of thirty days. Rather, once the pilgrimage Festival has passed, he should not keep it any longer.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שכירות דמטלטלי - שהשכיר לו כליו:

    בני שטרא נינהו - בתמיה הא לא מקנו מטלטלין אלא במשיכה כדאמרינן בקדושין (דף כו.) ונהי נמי דמקנו בכספא לענין קבולי מי שפרע מיהו בשטר לא מיקנו מידי דדברים בעלמא נינהו כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף מט.) דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה:

    שהטמין בחורשין - שנטמן ביער לגנוב בהמות הרועות שם:

    גמ' בחורשין - ביערות כדמתרגמינן ביער חורשא:

    וכיון דראוהו גזלן הוא - ולא דומה לגנב בפני שנים דהתם אע"ג דחזו ליה שאר אינשי לא מיסתפי מינייהו דמימר אמר לא מינייהו שקילנא מידי אבל חורשין מרעה לכל היא ולא ידע דמאן ניהו הך בהמה וכיון דלא מיסתפי מכולי עלמא גזלן הוא:

    החמירה תורה - לשלם כפל ארבעה וחמשה:

    השוה כבוד עבד - לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה אבל גנב לא השוה עבד לקונו אלא כיבד העבד יותר מקונו שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר:

    לסתיר עצה - כמו להסתיר יועץ במסתרים לגנוב להרע:

    שה שהרכיבו - הגנב על כתיפו וזלזל את עצמו בו לפיכך היקל הקב"ה עליו בתשלומין:

    מתני' אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל - משום ישוב א"י שמבעיר את השדות וכל שדות א"י סתמן דישראל:

    אבל מגדלין בסוריא - ארם צובה דדוד כיבשה וקסבר דלא שמיה כיבוש והויא כחוצה לארץ ובחוצה לארץ מותר לגדל דלא חיישינן לישוב ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה:

    אין מגדלין תרנגולין בירושלים - אפי' ישראל:

    מפני הקדשים - שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה ודרך תרנגולים לנקר באשפה שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים:

    ולא יגדלו כהנים תרנגולין - בכל א"י:

    מפני הטהרות - שהכהנים אוכלין תרומה הן צריכין להזהר בטהרתן:

    חזירין - טעמא מפרש בגמרא:

    את הכלב - מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו:

    נישובים - פחים שלא ילכדו בהן יוני בני הישוב:

    שלשים ריס - ארבע מילין:

    גמ' בחורשין - ביערות כדמתרגמינן ביער חורשא:

    בהמה גסה - צריכה בישוב למשאוי ולחרישה:

    שלא ישהה האחרונה שבהן שלשים יום - לקח בהמות קודם לרגל שלשים יום וסמוך לרגל לא יאמר הריני שוחט את המוקדמות ומאחר את האחרונות אף לאחר הרגל עד מלאות שלשים יום למקחן:

    בבא קמא 79 עמוד ב

    1שכירות דמטלטלין, מטלטלי בני שטרא נינהו?! אמר רב חסדא: שכירות דקרקע.

    2אמר ר' אלעזר: ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אמאי? הא לא משך! א"ר חסדא: שהכישה במקל.

    3אמרי: וכיון דראוהו, גזלן הוא! כיון דקא מטמרי מנייהו, גנב הוא.

    4ואלא גזלן היכי דמי? אמר ר' אבהו: כגון בניהו בן יהוידע, שנאמר: ״(שמואל ב כג״, כא) ״ויגזל את החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו״.

    5ר' יוחנן אמר: כגון בעלי שכם, שנאמר: ״(שופטים ט״, כה) ״וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים, ויגזלו [את] כל אשר יעבר עליהם בדרך״.

    6ור' אבהו מאי טעמא לא אמר מהאי? אמר לך: כיון דמטמרי איטמורי, לא גזלני נינהו. ור' יוחנן הא דקא מטמרי, דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מנייהו.

    7שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו.

    8כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה, ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר: ״(ישעיהו כט״, טו) ״הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה, והיה במחשך מעשיהם וגו'״; וכתיב: ״(תהלים צד״, ז) ״ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב״; וכתיב: ״(יחזקאל ט״, ט) כי [אמרו] עזב ה' את הארץ, ואין ה' רואה׃

    9(תניא), אמר ר' מאיר: משלו משל משום רבן גמליאל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה, אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך. איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר: זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך.

    10אמר רבי מאיר: בא וראה כמה גדול כח של מלאכה: שור, שביטלו ממלאכתו חמשה; שה, שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה.

    11אמר רבן יוחנן בן זכאי, בא וראה כמה גדול כבוד הבריות: שור, שהלך ברגליו חמשה; שה, שהרכיבו על כתיפו ארבעה.

    Mishna

    12אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בסוריא, ובמדברות של ארץ ישראל.

    13אין מגדלין תרנגולין בירושלים, מפני הקדשים; ולא כהנים בארץ ישראל, מפני הטהרות.

    14אין מגדלין חזירין בכל מקום. לא יגדל אדם את הכלב, אלא אם כן היה קשור בשלשלת. אין פורסין נישובים ליונים, אלא אם כן היה רחוק מן הישוב ל' ריס.

    Gemara

    15ת"ר אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל. בסוריא אפילו בישוב, ואין צריך לומר בחוצה לארץ.

    Baraita

    16תניא אידך: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל; אבל מגדלין במדבר שביהודה, ובמדבר שבספר עכו. ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, אבל מגדלין בהמה גסה; לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה.

    17בהמה דקה אפשר להביא מחוצה לארץ, בהמה גסה אי אפשר להביא מחוצה לארץ.

    18ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום, וקודם משתה בנו ל' יום. ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום.

    19דסד"א דאי נפק ליה רגל, ומכי זבנה עד השתא אכתי לא מלו ליה תלתין יומין; לא נימא תלתין משרא שרי ליה לשהויי, אלא כיון דנפק ליה רגל לא מבעי ליה לשהויי.

    Tosafot

    שהטמין בחורשין - פי' הטמין עצמו וס"ד שהלך בחשאי וטבח ' הבהמה במקום שהוא ומש"ת פריך והא לא משך:

    כיון דראוהו גזלן הוא - כלומר שעושה במקום גלוי ולא דמי לגונב בבית או בחצר:

    ורבי יוחנן הא דמטמרי כו' - למ"ד בהכונס (לעיל בבא קמא דף נז. ושם) דלר' יוחנן לסטים מזויין כיון דמטמר מאינשי גנב הוא אצטריך להאי טעמא דלמ"ד דגזלן הוא לר' יוחנן לא צריך להאי טעמא כלל:

    מפני מה החמירה תורה כו' - בטוען טענת גנב וטענת גזלן לא שייך האי טעמא כלל:

    אין מגדלין בהמה דקה - אפי' בבית קאמר דלרעות אפי' בהמה גסה אסור כדאמרינן בזה בורר (סנהדרין דף כה:) רועה שאמרו אחד רועה בהמה גסה ואחד רועה בהמה דקה וא"ת והא דמסיק התם דרבא מגדלין איתמר דמגדלי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין בחוצה לארץ כשרים מגדלי בהמה גסה אפי' בא"י כשרים מאי קמשמע לן דהא דבחו"ל כשרים מתני' היא דאפי' בסוריא שרי כ"ש בחו"ל ויש לומר דודאי לא אצטריך אלא איידי דאמר דבא"י פסולין קמסיים דבחו"ל כשרים ומגדלי בהמה גסה דאפי' בא"י כשרים אצטריך לאשמועינן דאי ממתניתין הוה אמינא דאפי' גסה אסור והא דנקט דקה לאשמועינן דאפי' דקה שרי בסוריא ונראה דהא דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ה:) דרועה בהמות של אחרים כשר דאין אדם חוטא ולא לו היינו דוקא גסה שמותר לגדל אבל דקה בא"י או בבבל לרב אין נראה לחלק בין מגדל שלו לשל אחרים דהא אפי' קשורה בכרעי המטה אסור ולא כדברי המפרש לקמן דסבר רב הונא שמותר למסור לאשתו כמו שמותר לרועה ולכך היתה מנטרת להו חובה דהא כיון דבבל כא"י לבהמה דקה אין לו לחלק בין על ידי עצמו בין ע"י אחרים והנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא בחזקת הבתים (ב"ב דף לו.) וקאמר שאני עיזי דמסירי לרועה אף על גב דנהרדעא היא בבל שמא לא היו כל כך נזהרים על דברי רב שאמר בבל כא"י לבהמה דקה שגם רב הונא לא החמיר וכן משמע דאפי' ע"י אחרים אסור מדלא מסר ההוא חסיד בהמה לרועה וכן בעלי בתים שבגליל מסתמא לא היו מרעין בעצמן את צאנן ורועה שעשה תשובה מי לא עסקינן שמוצא אחרים שירעו לו ואפי' הכי קאמר ימכור על יד

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מטלטלי בני שטרא נינהו - והא שטר לא אשכחן אלא בקרקעות דכתיב וכתוב בספר ואי לאו דכתיב אף בקרקע לא היה בשטר קונה וכדאמרינן בקדושין (כו, א) בשטר מנלן דכתיב וכתוב בספר, ואגב נמי דקני במטלטלין היינו משום דכתיב ויתן להם אביהם מגדנות עם ערים בצורות, אבל שטר למטלטלי לא אשכחן. כנ"ל.

    אמר ר' אלעזר ראוהו שהטמין בחרשין - יש מפרשים שהטמין עצמו לגנוב, וכן נראה מדאמרינן כיון דמיטמר מינייהו גנב הוא, אבל הלשון קשה לי קצת, שהיה לו לומר ראוהו שנטמן בחורשין. ואף על פי שכתוב (שמות יב, י) ופרעה הקריב כבר פרשו הקריב חיילותיו. והנכון בעיני מה שפירש הראב"ד ז"ל שהטמין את הבהמה בחורשין בענפי האילנות שעשה ענפי האילנות כמסך בפני הבהמה. ונראה עוד כפירושו ממה שהקשו והא לא משך, שאילו לפירוש הראשון מאי קושיא דלמא הכי קאמר המטמין עצמו בחורשין וגנב וטבח ומכר שאף על פי שלא הזכיר שמשך דרכן לקצר וכדינו משמע ובכולהו מתניתין וברייתא גנב סתם תנו וגנב כדרכו קאמר כלומר שהגביהו או שמשך. וי"ל דמשום דלא קאמר הכא וגנב וטבח ומכר אלא הטמין וטבח ומכר דמשמע שלא הגביהו ולא משך אלא שטבח ומכר בלבד קא מקשי הכא.

    שהכישה במקל - ופירש הראב"ד ז"ל דהא קא משמע לן דיער מקום משיכה. ואינו מחוור בעיני, דפשיטא דלא גרע מסימטא, אלא קא משמע לן דאף על גב דראוהו כיון דמיטמר מינייהו גנב הוא כדמקשינן ומפרקינן וכיון דראוהו גזלן הוא כיון דמיטמר מינייהו גנב הוא. ואיכא למידק וכי כל שיש עדים לאו גנב הוא והאמרינן לעיל בפרק הכונס צאן לדיר (בבא קמא נז, א) דלסטים מזויין גנב הוא. והראב"ד ז"ל תירץ שאר גנבי בשעה שהולכין לגנוב אין יודעין אם יפגע בהן אדם רק ביציאתן ניכר כי הם גנבים אבל זה שיודע שרואין אותו וגנב הרי זה כגזלן ואפילו הכי כיון דמיטמר מינייהו גנב הוא.

    אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא - פירוש, אין מגדלין אפילו בבית דאילו לרעות אפילו בהמה גסה אסור וכדאמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין כה, ב) רועה שאמרו אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה. ואיכא למידק, דהכא תנינן דבהמה דקה אפילו בסוריא שרי וכל שכן בחוץ לארץ אם כן למה הוצרך רבא לומר בפרק זה בורר (שם) מגדלי בהמה דקה בארץ פסולין בחוץ לארץ כשרין השתא בסוריא מותר בחוץ לארץ צריכא למימר דכשרין. וליכא למימר דאיירי דקאמר דבארץ פסולין קא מסיים בחוץ לארץ כשרין וקא משמע לן דמגדלי גסה אפילו בארץ ישראל כשרים, דההיא נמי מתניתין דהכא היא דמתניתין אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל ודאי משמע הא גסה מגדלין. איכא למימר דאי לאו דרבא הוה אמינא דבארץ אפילו גסה אין מגדלין ובהמה דקה דנקט משום סוריא נקט, לאשמועינן דמגדלין דקה בסוריא.

    והא דקאמרינן הכא אין מגדלין יש לומר דאין מגדלין אפילו על ידי רועה קאמר, ואף על גב דאמרינן בריש פרק קמא דמציעא (ה, ב) דרועה שאמרו שהוא פסול לא אמרו אלא ברועה בהמה שלו אבל של אחרים כשר דאין אדם חוטא ולא לו, דאי לא תימא הכי אנן היכי מסרינן בהמות לרועה דהא איכא משום לפני עור לא תתן מכשול, אפילו הכי כל שאמרו אין מגדלין ואפילו בבית לא שנא על ידי עצמו ולא שנא על ידי אחרים. ותדע לך, דמעשה של אותו חסיד דאיתא בסמוך למה לא מסרה לרועה. ומיהו יש לדחות התם אי אפשר הואיל והיה צריך לינק כל שחרית ושחרית והרועים אין דרכן ליכנס בעיר בכל בקר ובקר. ומיהו יש ללמוד מבעלי בתים שבגליל העליון שחרבו מפני שהיו מרעין בהמתן בחורשין ומעבירין אותן על שדה קטנה שלהן. וגם זו אינה ראיה לפי דעתי, שבית אביו של רבי (ישמעאל) [שמעון] שזורי אמרי הטעם מפני שהיו מעבירין דרך שדה קטנה, ותדע שהרי בחורשין היו מרעין ובחורשין אפילו בארץ ישראל מגדלין דתנן במתניתין אבל מגדלין במדברות ותניא אבל מגדלין במדברות שביהודה ובמדברות של כפר עכו. ויש אומרים דדוקא על ידי עצמו אסור אבל על ידי רועה מותר, ותדע לך שהרי אמרו בסמוך דבבל כארץ ישראל לבהמה דקה ואילו בבבל היו מגדלין ומרעין על ידי רועה כדמוכח בפרק חזקת הבתים דגרסינן התם (ב"ב לו, א) הני עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא אתא מריה דחושלא תפסינהו וקא טעין בהו טובא ואמר אבוה דשמואל יכול ליטעון עד כדי דמיהן ואסיקנא משום דעיזי מסורין לרועה, ואמרינן נמי בפרק כיצד הרגל מכריז רבא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא הני עיזי דשוקא מתרינן בהו במרייהו תרתי תלת זימני אי צאית צאית ואי לא מייתינן טבחי ושחטינן להו כו' דאלמא אף הן מרעין אותן ויוצאין לרעות בעדר. ואף על פי שאמרו כאן דמגדלין עד יומא דשוקא או עד הרגל, היינו דוקא בבית אבל לרעות בעדר לא וכדתניא בהדיא בתוספתא (פ"ח ה"ב) אבל מגדלין אותה קודם לרגל שלשים יום ולא שתהא יוצאה ורועה בשוק, אלא משמע דהתם בשמסרה לרועה ואילו עיזי דשוקא נמי משמע דלא שחטינן להו אלא דמחייבי להו לשלם. והתם נמי בהנהו עזי דבי תרבי דהוה מפסדי לרב יוסף ואמר ליה אביי זיל אימא להו דלצנעינהו דאלמא עיזי הוי להו מגדלין אותן על ידי רועה, וי"ל דשמא לא קבלו דברי רב (הונא) שבא ולמד דבבל כארץ ישראל לבהמה דקה דהא אפילו רב הונא דתלמידיה דרב הוי הוי להו לחובא איתתיה.

    אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום - ודוקא בבית אבל לרעות בעיר אסור וכדתניא בתוספתא [שהבאתי] למעלה.

    ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום - פירוש, כגון שלקח מקצתן שלשים יום קודם לרגל ועוד לקח באחרונה אחרות לצורך הרגל ט"ו יום ושחט ברגיל הראשנות ונשתיירו לו אותן שלקח באחרונה לא יאמר הואיל ולצורך הרגל קניתיה אף על פי שעבר הרגל ולא הוצרכתי להם אשהה אותן עד תשלום שלשים יום אלא שוחטין מיד. ויש ספרים שכתוב בהן בגירסא כן בהדיא דגרסינן ובלבד שלא ישהה את האחרונה שבהם שלשים יום דאי נפיק ליה רגל ומכי זבנה ועד השתא אכתי לא מלו תלתין יומין לא מישרי שרי לשהויי אלא כיון דנפק ליה רגל לא מבעיא ליה לשהויי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 79b

    Bava Kamma 79b. The full printed text of this folio side - 19 numbered segments, about 477 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 79b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026