Talmud Builders

    Bava Kamma 119b

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 119b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And a carder should not place in a piece of cloth more than three stitches for each loop that he attaches to the cloth in order to stretch it out, as this causes the cloth to overstretch and require trimming. And he should not card the cloth along its warp, i.e., vertically, but along its weft, i.e., horizontally. And he may even out the cloth by cutting it along its length, but not along its width, and if he comes to even out the cloth by removing up to a handbreadth of material, it is permitted for him to do so.

    2The Gemara analyzes the baraita : The Master said in the baraita that the launderer may take two threads. But didn’t we learn in the mishna that the launderer may take three threads? The Gemara answers: This is not difficult: The ruling of this baraita , which allows only two threads, is stated with regard to thick threads, and the ruling of that mishna, which allows three threads, is stated with regard to thin ones.

    3It was also stated in the baraita : And he should not card the cloth along its warp but along its weft. The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita that the opposite is the halakha ? The Gemara answers: This is not difficult: The ruling of this baraita , which prohibits carding along the warp, is stated with regard to an ordinary garment, which is designed for durability, and one should therefore avoid wearing out the material by carding along the warp. The ruling of that baraita , which allows one to card along the warp, is stated with regard to an elegant cape [ besarbela ], which is made for aesthetic appearance and is therefore improved by carding in this manner.

    4The Gemara examines the next clause of the baraita : And a carder should not place in a cloth more than three stitches for each loop. Rabbi Yirmeya raised a dilemma with regard to the definition of the term stitch in this context: Does drawing the needle in and out constitute one stitch, or perhaps does drawing the needle in and out constitute two stitches? The Gemara responds: The question shall stand unresolved.

    5It was further stated in the baraita : And he may even out the cloth by cutting it along its length, but not along its width. The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita that the opposite is true? The Gemara answers that this is not difficult: The statement of this baraita , which rules that one should even out the cloth along its length, is stated with regard to a garment, where an uneven length would be conspicuous. The statement of that baraita , which rules that one should even it out along its width, is stated with regard to a belt, as the width of a belt is more noticeable than its length while it is being worn.

    6§ The Gemara cites a baraita that discusses which items may be purchased from a carder. The Sages taught in a baraita ( Tosefta 11:12): One may not purchase strands of thread from a carder, because it is assumed that they are not his. And in a place where the residents were accustomed to allow carders to retain strands, the strands may be presumed to be his and one may purchase them. And in every place, one may purchase from them a cushion full of stuffing made from strands, or a mattress full of stuffing made from strands. What is the reason that it is permitted? The reason is that even if the carder had stolen the strands, once he uses them to make a cushion or mattress, he has acquired them through a change of form.

    7§ Apropos the halakhot pertaining to weaving, the Gemara cites a baraita that discusses which items may be purchased from various craftsmen. The Sages taught in a baraita ( Tosefta 11:11): One may purchase from a weaver neither woolen wads [ irin ], which are used to hold the bobbin in place on a shuttle, nor heddles [ nirin ], nor threads of the bobbin [ punkalin ], nor remnants of coils of thread that were left on the spool, as there is a concern that these items were taken from the customer without his consent.

    8But one may purchase a spotted garment from them, even though the design indicates that it was made from strands of different colors, which the weaver may have stolen from other garments that he was weaving. It is also permitted to purchase warp threads and weft threads from them, as well as wool that was spun into thread or woven. All of these items may be purchased from the weaver because they have undergone a physical change, and have therefore been acquired by the weaver even if he did steal them.

    9The Gemara asks: Say: Now that the baraita taught that one may purchase spun wool despite the fact that it has undergone only a minor physical change, is it necessary to teach that one may purchase woven wool, which has undergone a greater change of form? The Gemara answers: What does the baraita mean when it mentions woven wool? It is not referring to wool woven into a garment, but to wool that was twisted into chains, which is also a minor physical change.

    10The Gemara examines which items may be bought from a dyer. The Sages taught in a baraita : One may purchase from a dyer neither pieces of wool used for tests, nor pieces used as a color sample [ dugmut ], nor detached pieces of wool, as these might have been stolen. But one may purchase from him a colored garment, spun threads, and clothes fashioned from the aforementioned pieces of material. The Gemara asks: Now that the baraita taught that one may purchase spun threads from the dyer, is it necessary to teach that one may purchase clothes? It is obvious that one may purchase clothes, as the clothes themselves are made of spun threads. The Gemara explains: What does the baraita mean when it mentions clothes? It is referring to felt garments, which are not made of spun thread.

    11The Sages taught in a baraita ( Tosefta 11:16): In the case of one who gives hides to a tanner, the trimmings of hide and the detached hairs belong to the customer, but the substance that comes up while being washed in water belongs to him, the tanner.

    12§ The mishna teaches that if the threads were black on a white garment, the launderer may take all of them. Rav Yehuda said: A launderer is called a katzra in Aramaic, and he takes the short [ katzra ] shreds of wool for himself. Rav Yehuda also said: All the threads, even those usually removed from the garment, are counted toward the minimum number of thumb-lengths between the hole through which the sky-blue wool is inserted for ritual fringes and the edge of the garment. But Yitzḥak, my son, is particular about these threads, and makes sure that the garment is of the proper measurement even if the threads were to be removed.

    13The mishna teaches: In the case of a tailor who left enough thread attached to the cloth in order to sew with it, this thread belongs to the customer. The Gemara asks: And how much thread is necessary in order to be able to sew? Rav Asi said: The length of a needle outside the needle. A dilemma was raised before the Sages: Did Rav Asi mean that the thread must be the size of the needle and that beyond the needle there must be an additional amount of thread equivalent to the size of the needle? Or perhaps he meant that it must be the size of the needle, and that beyond the needle there must be any minimal amount of additional string. In other words, was Rav Asi saying that the thread must be two needle lengths, or slightly more than one needle length?

    14The Gemara responds: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita : In the case of a tailor who left the thread attached to the cloth, but it was less than the length necessary in order to sew with it, or if there was a patch of cloth that is less than three fingerbreadths by three fingerbreadths left from the cloth given to the tailor by the customer, the halakha is dependent upon the customer’s inclination: When the customer is particular about such items, these items belong to the customer, but if the customer is not particular about them, these items belong to the tailor.

    15The Gemara analyzes the baraita to deduce the answer: Granted, if you say that Rav Asi meant to say that the thread must be the size of the needle and that beyond the needle there must be an additional amount of thread equivalent to the size of the needle, then the ruling in the baraita that a slightly shorter thread belongs to the customer if he wishes to keep it is reasonable, since a thread which is less than that length is still fit for use as the stitching of a loop. But if you say that Rav Asi meant that the thread must be the size of the needle and that beyond the needle there must be any amount of additional string, then with regard to a thread that is even less than that, for what use is it fit that the customer might wish to keep it?

    16Rather, learn from the baraita that Rav Asi meant that the thread must be the size of the needle and that beyond the needle there must be an additional amount of thread equivalent to the size of the needle, so that the thread must be a total of two needle lengths. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that this is so.

    17§ The mishna teaches: That which the carpenter removes with an adze belongs to him, but what he removes with an ax belongs to the customer. The Gemara raises a contradiction to this ruling based upon a baraita : That which the carpenter removes with an adze and that which is severed with a saw belong to the customer. But with regard to that which comes out from under a drill or under a plane [ rehitni ], and that which is scraped by the saw, i.e., sawdust, these belong to the carpenter. Whereas the mishna rules that the carpenter may keep what is removed with an adze, the baraita rules that it belongs to the customer.

    18The Gemara presents an answer: Rava said: In the place of the tanna of our mishna, there are two kinds of blades used by carpenters: The larger blade is called an ax, and the smaller one is called an adze. By contrast, in the place of the tanna of the baraita , there is only one carpenter’s blade, and they called it an adze. Consequently, the adze referred to in the baraita is actually an ax and the rulings are therefore congruent.

    19The mishna teaches: And if he was doing his work in the domain of the customer, then even the sawdust belongs to the customer. The Sages taught in a baraita ( Tosefta 11:18): Stone chiselers are not in violation of a transgression due to the prohibition against robbery if they take the leftover chips of rock. Furthermore, with regard to those who prune trees, those who prune vines, those who trim shrubs, those who weed plants, and those who hoe vegetables, the halakha is dependent upon the owner’s inclination: When the owner is particular about the plant trimmings, the workers are in violation of a transgression due to the prohibition against robbery if they take the trimmings, but if the owner is not particular about them, then these items belong to the workers.

    20Rav Yehuda says: Dodder [ keshut ] and green grain [ veḥaziz ], are not subject to the prohibition against robbery, as they grow on their own and no one tends to them. But in a place where people are particular about the ownership of dodder and green grain, they are subject to the prohibition against robbery. Ravina said: And the city of Meḥasya is a city where the residents are particular about dodder and green wheat.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולא יטיל בו יותר מג' חוביןדרך הסורקים לתת לולאות של טוי במחט לאורכו של בגד שמותחו בהן כשהוא נסרק וחובטו במקלות וכשנגמר ובולטין אותו מקום הלולאות שנמתח שם משוה אותן ונוטל אותן הקצועים לעצמו כדאמר לקמן ואשמועינן תנא שלא יתפרם לאותן לולאות בחזקה כדי שלא יכול למתחו יותר מדאי אלא ג' חבין יפיינ"ץ בלעז ג' תפירות במחט:

    ומשויהומקום הבליטות שנמתח שם נוטל במספרים:

    אפילו עד טפחליטול ממנו רצועות רחבות טפח:

    אלימיגסין שנים:

    גלימאטלית העשויה לכל יום וכשהוא סורק לשתיו נוחה ליקרע מהר:

    סרבלאעשוי. לכבוד ולנוי וכשהוא סורק לשתיו נאה יותר:

    ה"ג אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרימנהג תופר אומן להוליך ולהביא המחט בבגד קודם שימשוך כל החוט וקא מבעיא ליה הנך ג' חוטין דקתני מי חשיבא הולכה והובאה חד דהוו להו ג' הולכות וג' הובאות א"ד הולכה והובאה תרי חשיב להו:

    גלימא משויהו לארכוכדפרישית לעיל:

    המיונאאינו נראה אלא שני ראשיה התלויין לכך משוה לרחבה ב' ראשיה התלויין:

    איריןדרך הגרדי להניח צמר בקנה של ערב כדי שלא יצא הערב מן הקנה לכאן ולכאן והוא של בעה"ב:

    ניריןליציי"ץ:

    פקעיותלוישיי"ל:

    פונקליןטריימ"ש שעושין ליריעות הנארגות מעומד ואין עושין להו קנה כדרך הגרדין:

    בגד מנומרכלומר אפילו מנומר בצבעים הרבה אע"פ שרגלים לדבר שגנב הצמר מן בגדים שארג לוקחין מהן דקנינהו בשינוי:

    טווי אריגוהיינו אירין דאמרן לא יקח אם טלאן הגרדי לוקחין דקנינהו בשינוי:

    ארוג מבעיהא ה"ל טווי קודם לאריג:

    תיכישרשרות שרימ"ש דלא טוואן קודם לכן:

    אותותכשמביאין לו בגד לצבוע חותך ממנו מעט לפני בעליו לידע אם יקלוט את הצבע ופעמים שמעכבו אצלו ושכחו בעלים:

    דוגמאותשמביאין לו הבעלים צמר לצבוע ומביא עמו מעט צמר צבוע ואומר כזה צבע לי:

    תלושי צמרשתלש מן הגיזה הצמר מעט מעט:

    אבל לוקחין ממנו בגד צבועדבגד שלם לא גנב ואי נמי גנבו קנייה בשינוי:

    טווי ובגדיםוהנך דוגמאות שטוואן או עשה מהן בגדים לוקחין:

    השתא טווי שקלינן בגדים מבעיאהא אין בגדים אא"כ טוואן:

    נמטילבדין פליטר"ש בלע"ז ואין שם טווי:

    הקיצועיןרונייור"ש בלע"ז שמקצע מן העור סביב:

    והתלושיןצמר התלוש מן העור:

    צמר העולה מן שטף המים שלודדבר מועט הוא ואפקורי מפקר ליה:

    קצרא שמיה וקצרא שקיל ליההכובס נקרא קצרי בלשון ארמי וקצרא שהוא מקצר מן הבגד איהו שקיל ליה ודידיה הוא:

    הכל עולין למנין תכלתאותן שלשה חוטין אם לא קצרן הכובס עולין למדת מלא קשר גודל שצריך להרחיק את תכלת של ציצית משפת הבגד במסכת מנחות (דף מב.):

    קפיד עלייהוונוטלן:

    מלא המחטמלא אורך המחט:

    וחוץ למחטשכל זמן שאין מן החוט אלא מלא המחט מצומצם אין יכול לתוחבו בבגד: בברייתא גרסינן ומטלית שהיא פחותה מג' על ג':

    לסיכתאחבין שפירשנו למעלה:

    פחות מכאן למאי חזיהא אין יכול להפוך המחט ולתוחבו:

    מגירהשייר"ה בלע"ז וסכין הוא שיש בו פגימות הרבה וקוצצת מהר:

    הנפסק במגירהפסקי עצים שהעץ ארוך ופוסקו:

    מקדחטרייד"א והיוצא משם דק כעפר:

    רהיטניפליינ"א:

    והנגרר במגירהדק דק שהיא משרת במקום חתך דק כעפר:

    חד הוא דאיכאורבתי היא ומשרת שפאי גסין:

    מסתתי אבניםמרבע אותן ומחליק אותן:

    מפסגי אילנותכשיש בהן ענפים יותר מדאי קוצץ אחת מבינתים והיינו פיסוג לשון דילוג והרחבה:

    ניקוףשייך בהיגא כמו ונקף סבכי היער בברזל (ישעיהו י׳:ל״ד):

    היגאסנה:

    ומנכשי זרעיםנוטלים ירקות מביניהם:

    ועודרי ירקותכשהן תכופות יותר מדאי נוטל אחת מבינתים כדי שיהא מקום להרחיב ולהתפשט:

    היגאסנה:

    חזיזשחת של תבואה חטין ושעורין בעודן ירק:

    מתא מחסיאמקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב:

    בבא קמא 119 עמוד ב

    1ולא יטיל בו יותר משלשה חובין, ולא יסרוק הבגד לשתיו אלא לערבו. ומשויהו לארכו, אבל לא לרחבו. ואם בא להשוותו עד טפח רשאי.

    2אמר מר: שני חוטין. והאנן תנן: שלש! לא קשיא; הא באלימי, והא בקטיני.

    3ולא יסרוק הבגד לשתיו, אלא לערבו. והתניא איפכא! לא קשיא; הא בגלימא, הא בסרבלא.

    4ולא יטיל בו יותר משלשה חובין. בעי רבי ירמיה: אמטויי ואתויי חד, או דלמא אמטויי ואתויי תרי? תיקו.

    5ומשויהו לארכו אבל לא לרחבו. והתניא איפכא! לא קשיא; הא בגלימא, הא בהמיוני.

    Baraita

    6ת"ר אין לוקחין מן הסורק מוכין, מפני שאינו שלו. ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחין. ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין. מאי טעמא? קננהו בשינוי.

    Baraita

    7ת"ר אין לוקחין מגרדי לא אירין, ולא נירין, ולא פונקלין, ולא שיורי פקיעות׃

    8אבל לוקחין מהן בגד מנומר, ערב, ושתי, טווי, ואריג.

    9אמרי: השתא טווי שקלי, ארוג מבעיא? מאי ״אריג״ תיכי.

    Baraita

    10ת"ר אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמות ולא תלושים של צמר, אבל לוקחין מהן בגד צבוע, טווי, בגדים. השתא טווי שקיל, בגדים מיבעיא? מאי ״בגדים״ נמטי.

    Baraita

    11ת"ר הנותן עורות לעבדן; הקיצועין והתלושין הרי אלו של בעל הבית, והעולה ומשטף במים הרי אלו שלו.

    12אם היה שחור [וכו']. א"ר יהודה: קצרא שמיה, וקצרא שקיל ליה. אמר רב יהודה: הכל עולין למנין תכלת; ויצחק ברי קפיד עלייהו.

    13החייט ששייר (מן) [את] החוט כו'. וכמה לתפור? אמר רב אסי: מלא מחט חוץ למחט. איבעיא להו: מלא מחט, וחוץ למחט כמלא מחט; או דלמא מלא מחט, וחוץ למחט משהו?

    14ת"ש דתניא: החייט ששייר את החוט פחות מכדי לתפור בו, ומטלית שהיא פחותה משלש על שלש בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן, הרי אלו של בעל הבית; אין בעל הבית מקפיד עליהן, הרי אלו שלו.

    15אי אמרת בשלמא מלא מחט, וחוץ למחט כמלא מחט פחות מכאן חזי לסיכתא; אלא אי אמרת מלא מחט, וחוץ למחט משהו פחות מכאן למאי חזי?

    16אלא ש"מ מלא מחט, וחוץ למחט כמלא מחט. שמע מינה.

    17מה שהחרש כו'. ורמינהי: מה שהחרש מוציא במעצד, והנפסק במגירה הרי אלו של בעל הבית; והיוצא מתחת מקדח ומתחת רהיטני, והנגרר במגירה הרי אלו שלו!

    18אמר רבא: באתרא דתנא דידן איכא תרתי חציני, לרבתי קרי לה ״כשיל״, ולזוטרתי קרי לה ״מעצד״. באתרא דתנא ברא חד הוא דאיכא, וקרו לה ״מעצד״.

    19ואם היה עושה אצל כו'. ת"ר מסתתי אבנים אין בהם משום גזל. מפסגי אילנות, מפסגי גפנים, מנקפי היגי, מנכשי זרעים ועודרי ירקות בזמן שבעה"ב מקפיד עליהם, יש בהן משום גזל; אין בעל הבית מקפיד עליהן, הרי אלו שלו.

    20א"ר יהודה: כשות וחזיז אין בהם משום גזל. באתרא דקפדי יש בהן משום גזל. אמר רבינא: ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא.

    21הדרן עלך הגוזל בתרא וסליקא לה מסכת בבא קמא׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    תנו רבנן אין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינן שלו ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחין. ומכאן נלמד שכל הדברים אחר מנהג המקומות.

    ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין מאי טעמא דקננהו בשינוי. ואם תאמר והלא שינוי חוזר לברייתו הוא וכל שחוזר לברייתו אינו שינוי. תירץ הראב"ד ז"ל שאין זה גזל ודאי אלא מספק אתה בא לאסרו וכיון שכן בשינוי כל דהוא מותר (לעיל בבא קמא לד, ב).

    הכובס נוטל שלשה חוטין העליוניםדרך האורגים שאורגים בסוף הבגד שנים ושלשה חוטין רחוק מן האריגה ועושין זה כדי להציל הבגד שלא לסתור אריגתו בראש הבגד על ידי הכביסה ואותן החוטין אם נשמטין משם בשעת כבוס הכובס נוטלן שאין בעל הבגד מקפיד עליהן, ואם היו שחורים על גבי בגד לבן נוטלן אפילו הן ארבעה וחמשה דלמשקל הוו קיימי.

    אמר ר"י וכולן עולין למנין תכלת ויצחק בריה קפיד עלייהופירוש למנין תכלת שצריך להרחיק מן הכנף כמלא קשר גודל ואותו האריג שבראש הבגד עולה לשעור קשר אגודל ולהרחקה שלש אצבעות ויצחק בנו של ר"י היה מסופק בדבר והיה מקפיד בו. ויש לפרש ומן הספק היה נוטלו מן הבגד ושמא עולין ושמא אין עולין. ומכל מקום כיון דר"י אמר להדיא עולין אף על גב דרב יצחק בריה מקפיד קיימא לן כרב יהודה ועולין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 119b

    Bava Kamma 119b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 424 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולא יטיל בו יותר מג' חובין דרך הסורקים לתת לולאות של טוי במחט לאורכו של בגד שמותחו בהן כשהוא נסרק וחובטו במקלות וכשנגמר ובולטין אותו מקום הלולאות שנמתח שם משוה אותן ונוטל אותן הקצועים לעצמו כדאמר לקמן ואשמועינן תנא שלא יתפרם לאותן לולאות בחזקה כדי שלא יכול למתחו יותר מדאי אלא ג' חבין יפיינ"ץ בלעז ג' תפירות במחט:

    ומשויהו מקום הבליטות שנמתח שם נוטל במספרים:

    אפילו עד טפח ליטול ממנו רצועות רחבות טפח:

    אלימי גסין שנים:

    גלימא טלית העשויה לכל יום וכשהוא סורק לשתיו נוחה ליקרע מהר:

    סרבלא עשוי. לכבוד ולנוי וכשהוא סורק לשתיו נאה יותר:

    ה"ג אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרי מנהג תופר אומן להוליך ולהביא המחט בבגד קודם שימשוך כל החוט וקא מבעיא ליה הנך ג' חוטין דקתני מי חשיבא הולכה והובאה חד דהוו להו ג' הולכות וג' הובאות א"ד הולכה והובאה תרי חשיב להו:

    גלימא משויהו לארכו כדפרישית לעיל:

    41 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 119b · Sefaria

    Rashba

    תנו רבנן אין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינן שלו ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחין. ומכאן נלמד שכל הדברים אחר מנהג המקומות.

    ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין מאי טעמא דקננהו בשינוי. ואם תאמר והלא שינוי חוזר לברייתו הוא וכל שחוזר לברייתו אינו שינוי. תירץ הראב"ד ז"ל שאין זה גזל ודאי אלא מספק אתה בא לאסרו וכיון שכן בשינוי כל דהוא מותר (לעיל בבא קמא לד, ב).

    הכובס נוטל שלשה חוטין העליונים דרך האורגים שאורגים בסוף הבגד שנים ושלשה חוטין רחוק מן האריגה ועושין זה כדי להציל הבגד שלא לסתור אריגתו בראש הבגד על ידי הכביסה ואותן החוטין אם נשמטין משם בשעת כבוס הכובס נוטלן שאין בעל הבגד מקפיד עליהן, ואם היו שחורים על גבי בגד לבן נוטלן אפילו הן ארבעה וחמשה דלמשקל הוו קיימי.

    אמר ר"י וכולן עולין למנין תכלת ויצחק בריה קפיד עלייהו פירוש למנין תכלת שצריך להרחיק מן הכנף כמלא קשר גודל ואותו האריג שבראש הבגד עולה לשעור קשר אגודל ולהרחקה שלש אצבעות ויצחק בנו של ר"י היה מסופק בדבר והיה מקפיד בו. ויש לפרש ומן הספק היה נוטלו מן הבגד ושמא עולין ושמא אין עולין. ומכל מקום כיון דר"י אמר להדיא עולין אף על גב דרב יצחק בריה מקפיד קיימא לן כרב יהודה ועולין.

    Rashba on Bava Kamma 119b · Sefaria

    Meiri

    לעולם לא ישתדל האמן להרבות בדבר שהוא יודע בו שהוא לעצמו כדי להרויח ולהרבות בשבילו ביתר ממה שאין צריך לבגד והוא שאמרו שלא יטיל יותר משלש חכין והוא שדרך הסורקים שהזכרנו למעלה להמשיך הבגד ע"י מסמרות כדי להאריך מה שנתקצר יותר מדאי ועונבים אבנים בכנפי הבגד ותופר בהן לולאות שנותנין במסמרים וכשהוא מושך בחזקה אותם העניבות נשארות בולטות ביתר על שאר הבגד והוא מקצען אחר כן לעצמו ותופר הנקב אחר כן במעשה מחט דק ואמר שלא ירבה בשבילו בתפירה כדי שיוכל למתחן הרבה עד שישארו ארוכות יותר מדאי אלא שלשה הכי גידין ר"ל שלשה תפירות כדי שלא ימתח אלא בכדי משיכה ששלשה חכין מקבלין וכן כל כיוצא בזה וכן צריך להזהר שיעשה אומנותו על הדרך היותר נאות לתועלת בעל הבית והוא שאמר שלא יסרוק את הבגד לשתיו אלא לערבו שהסורק דרך שתיו נקרע בנקל ואם הוא מלבוש שסריקתו בערבו מועלת יותר יעשה וכשהוא תופר נקב הנשאר אחר קצוע הבליטה להשוותו עם שאר הבגד במעשה מחט דק הנקרא שרצי"ר משוהו לארכו של בגד ולא לרחבו ואם בא להאריך בחתכת הבגד כדי להשוותה יפה יותר רשאי עד טפח:

    אע"פ שאמרו אין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינן שלו לוקחין ממנו מ"מ כר וכסת מלאים מוכין שהרי קנאם בשנוי:

    אין לוקחין מן הצבע דוגמאות והוא שמביאין לו תמיד חתכות בגד דקות צבועים להורות לו מהם צבע שאדם רוצה בו ולא אותות והוא שנותנין לו חתכות בגד שיצבעם הוא להראות היאך יקלוט אותו בגד את הצבע ולא תלושין של צמר והוא צמר שתולש ממקומות שהצמר בולט בבגד שלא יעכב קליטת הצבע אבל לוקחין בגד צבוע או טווי של בגד שלם שכיוצא באלו אין מקום לגנבן וכן אם היה בגד בכל מקום אף בלא טווי ואריג כלבדים וכיוצא בהם:

    אין לוקחים מן הגרדי אירין והוא צמר שהוא מניח בקנה של ערב כדי שלא יצא הערב מן הקנה לכאן ולכאן ולא נירין ופרשו חכמי הצרפתים בהם ליציש וכבר בארנו ענינם במסכת שבת ולא פונקין והוא ערב מצבע אחר שנותנין להם בעלי בתים לארגם בראש הבגד ולפעמים אין מרגישין בכך ולא שיורי פקעיות אבל לוקחין ממנו בגד ארוג אפילו היה מנמר שנראה שהוא בא מהרבה מקומות שמ"מ קנאו בשנוי וכן טווי אפילו לא נטוה אלא טויה גסה בדרך שרשרות:

    הנותן עורות לעבדן הקיצועים והצמר הנתלש מן העור הרי הוא של בעל הבית והעולה משטף המים הרי אלו שלו:

    שלשה חוטין אלו שאמרנו והם של כובס אם לא נטלן הרי הן של בעל הבית ועולין למנין תכלת למדת מלא קשר גודל שצריך להרחיק תכלת של ציצית משפת הבגד כמו שיתבאר במקומו:

    מסתתי אבנים ומפסגי אילנות והוא שכשיש ענפים יותר מדאי נוטלין אחד מבין שתים או מבין שלש ומפסקי גפנים ומנכשי זרעים והוא לקוט עשבים ומנקפים והוא לקוט קוצים מבין זרעים כלם תלויים בדעתו של בעל הבית וכל שרואים מדרכו שיקפיד אסור ושחת של תבואה רוב מקומות קפידים עליה ואסור וכלל גדול בדברים אלו מנהג המדינה ועל הכל יזהר אדם להיות מלאכתו באמונה שאין לו לאדם אלא שם טוב הנמשך מפעלותיו ומעשיו של אדם מעידים לו בעולם הזה ודנין אותו לעולם הבא אשרי מי שגדל בשם טוב ומי שיאמר עליו על טוב פעלותיו והלך לפניך צדקך כבוד יי' יאספך:

    ונשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לכללו במסכת בבא קמא ת"ל יבא אחריו מה שיראה: לכללו בתלמוד בבא מציעא בעזרת הצור ובישועתו אמן: אמן סלה.

    Meiri on Bava Kamma 119b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ובכל מ קום לוקחין מהם כר מלא מוכין כו' מ"ט דקנינהו בשינוי. ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו הוא דאי בעי סתר ליה לכר והדר ה"ל מוכין כדמעיקרא ואמרינן פרק הגוזל קמא דבכה"ג לא הוי שינוי מכל מקום מותר לקנות מהן כיון דלאו ודאי גזל הם אלא מספק לא מחמרינן בהו כולי האי וסגי אפי' בשינוי גרידא כ"כ המ"מ והב"ח בחו"מ סימן ש"ס נחלק עליו וכתב דבכה"ג לא הוי שינוי החוזר עיין שם באריכות וק"ל:

    סליקא להו חידושי בבא קמא בסייעתא דשמיא ובעזר שוכן רומא.

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 119b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ולא יטיל יותר מן שלש חובין מפירוש רש"י הושע ו' ח' נראה דהגירסא כאן חוכים:

    שם אמטויי ואתויי חד וכעין זה מנחות דף ע"ו ע"א וכעין זה בירושלמי פ"ג דסוכה הלכה ח':

    שם איבעיא להו מלא מחט כעין זה חולין ד' ל"א ע"א:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 119b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תָּנוּ רַבָּנָן מְסַתְּתֵי אֲבָנִים, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גֶּזֶל. נקיט חלוקה זו ברישא כי הם חלק הראשיי של ארבע חלקים של דצח"ם [דומם צומח חי מדבר] שנזכר הדומם ברישא ואחר כך זכר הצומח ותחלה נקיט אלנות וגפנים שהם מין העץ וזכר אִילָנוֹת שכולל בזה כמה מינים ואחר כך גְּפָנִים שהם מין פרטיי ואחר כך נקיט הִיגֵי וּזְרָעִים וִירָקוֹת שהם הקטנים שבצומח ותחלה נקיט הִיגֵי שהם מעשה שמים ולא מעשה אדם וגם שהם מצויים יותר ואחר כך נקיט זְרָעִים קודם יְרָקוֹת שהזרעים קשים יותר ממיני ירקות שהם רבים ועוד כי מיני זרעים שכיחי טפי ממיני ירקות.

    אָמַר רַב יְהוּדָה כְּשׁוּת וְחָזִיז, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל. נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו על הדיבור אשר ברא השם יתברך כח הדיבור לצורך תורה ותפלה וכל דבר השייך לעבודתו יתברך ולכן המדבר דברים בטלים הרי זה גוזל לסטרא דקדושה שכח הדיבור נתנו הקדוש ברוך הוא באדם לצורך סטרא דקדושה. אמנם ידוע שיש בדיבור מיני דבור דאף על פי שאינם בקדושה עם כל זה האדם מותר בהם והוא דבור שידבר האדם בצרכי גופו הן במלאכה הן במשא ומתן הן במה דשייך לבריאותו ועוד יש מין דבור שאינו בדברי תורה ותפלה ועניין קדושה כי אם בהנהגה ודרך ארץ וגם זה מותר בו. ועל שני מיני דבורים אלו רמז רב יהודה באומרו כְּשׁוּת זה דבור של משא ומתן ומלאכה וכיוצא וְחָזִיז הדבור של הנהגה ודרך ארץ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גֶּזֶל דאף על גב דעניינים אלו אינם של קדושה עם כל זה מותר בהם ואין נקרא גוזל לסטרא דקדושה בדברו בם. מיהו בְּאַתְרָא דְּקַפְּדֵי יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל נראה אתרא דקפדי הוא בית המדרש דקפדי לדבר דבור חצוני מפני ביטול בית המדרש כדאמרינן בגמרא דאין אומרים אסוותא בבית המדרש משום ביטול בית המדרש ואפילו בברכות של הנר כל אחד ואחד מברך לעצמו מפני ביטול בית המדרש. נמצא בית המדרש הוא אַתְרָא דְּקַפְּדֵי אדיבור הנה שם אם ידבר במיני דבורים הנזכר של משא ומתן ומלאכה או של הנהגה ודרך ארץ יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל דגוזל בזה סטרא דקדושה. ואמר רבינא מָתָא מְחַסְיָא אַתְרָא דְּקַפְּדֵי הוּא פירוש מי שהוא תלמיד חכם אשר תורתו אמנותו ולכן קורהו מָתָא מְחַסְיָא כי הגוף קראו בקהלת בשם עיר דכתיב עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט (קהלת ט, יד) וגוף של תלמיד חכם בזה שתורתו אמנותו נקרא מָתָא מְחַסְיָא שהוא מיוחס ומסויים יותר מכל הגופים גם הוא מחסה ומגן על כל העולם שמגין זכותו על העולם הנה זה נקרא אַתְרָא דְּקַפְּדֵי אדיבור בכל מקום שיהיה הן בישיבתו בית המדרש הן בישיבתו בביתו דקפיד שלא לדבר דבר חיצוני לכן אינו שח שיחת חולין. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל על רב בעשרה מדות של חסידות שהיו בו וחד מנהון הוא שלא היה שח שיחת חולין ומחמת כן הולידו בגמרא דין מכח דבורו שאמר על אותו הכלי שעשו לו בו סם של עינים ואחר כך הניחו לו בו תבשיל ואמר רב יהיב טעמא כולי האי והשומע דקדק מזה דסבר רב נותן טעם בר נותן טעם אסור וכנזכר בגמרא דחולין (חולין קיא:) וכמו שאמרו יש המפרשים כי הרמב"ם ז"ל הוציא חסידות זו של רב שלא שח שיחת חולין מכח דברי הגמרא הנזכר דאמרו דין זה של רב לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר, יהי רצון זכותו יגן בעדינו לאורך ימים ושנות חיים.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 119b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 119, Amud Bet, about 424 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “ולא יטיל בו יותר משלשה חובין, ולא…”

    2. Segment 213 words

      Opens “אמר מר: שני חוטין. והאנן תנן: שלש!…”

    3. Segment 314 words

      Opens “ולא יסרוק הבגד לשתיו, אלא לערבו. והתניא…”

    4. Segment 418 words

      Opens “ולא יטיל בו יותר משלשה חובין. בעי…”

      Named: רבי ירמיה.

    5. Segment 513 words

      Opens “ומשויהו לארכו אבל לא לרחבו. והתניא איפכא!…”

    6. Segment 628 words

      Opens “ת"ר אין לוקחין מן הסורק מוכין, מפני…”

    7. Segment 713 words

      Opens “ת"ר אין לוקחין מגרדי לא אירין, ולא…”

    8. Segment 89 words

      Opens “אבל לוקחין מהן בגד מנומר, ערב, ושתי,…”

    9. Segment 99 words

      Opens “אמרי: השתא טווי שקלי, ארוג מבעיא? מאי…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “ת"ר אין לוקחין מן הצבע לא אותות…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “ת"ר הנותן עורות לעבדן; הקיצועין והתלושין הרי…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “אם היה שחור [וכו']. א"ר יהודה: קצרא…”

      Named: רב יהודה.

    13. Segment 1330 words

      Opens “החייט ששייר (מן) [את] החוט כו'. וכמה…”

      Named: רב אסי.

    14. Segment 1434 words

      Opens “ת"ש דתניא: החייט ששייר את החוט פחות…”

    15. Segment 1525 words

      Opens “אי אמרת בשלמא מלא מחט, וחוץ למחט…”

    16. Segment 1610 words

      Opens “אלא ש"מ מלא מחט, וחוץ למחט כמלא…”

    17. Segment 1725 words

      Opens “מה שהחרש כו'. ורמינהי: מה שהחרש מוציא…”

    18. Segment 1825 words

      Opens “אמר רבא: באתרא דתנא דידן איכא תרתי…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1938 words

      Opens “ואם היה עושה אצל כו'. ת"ר מסתתי…”

    20. Segment 2021 words

      Opens “א"ר יהודה: כשות וחזיז אין בהם משום…”

    21. Segment 219 words

      Opens “הדרן עלך הגוזל בתרא וסליקא לה מסכת…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Kamma 119b · Segment 20 — “…משום גזל. אמר רבינא: ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 119b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026