Talmud Builders

    Bava Kamma 52a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 52a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1once he has conveyed the key to him, he has acquired it.

    2Here too, the Gemara asks: What are the circumstances involving this sale? If it was a transaction by payment of money, then let him acquire it by paying money. If it was by taking possession of it, let him acquire it by taking possession. What is the significance of transferring the key? The Gemara answers: Actually, the transaction occurred by taking possession, and in that case, the seller usually must say to him: Go, take possession, and thereby acquire it for yourself. And in this case, once he conveys the key to him, he is considered like one who says to him: Go, take possession, and thereby acquire it.

    3Similarly, Reish Lakish says in the name of Rabbi Yannai: With regard to one who sells a flock of sheep to another, once he conveys the mashkukhit to the buyer, he has acquired the flock.

    4The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If the transaction occurred by pulling the flock into his possession, then let the buyer acquire it by pulling. If it was by conveying it, let the buyer acquire it by the seller conveying it. The Gemara answers: Actually, it was a transaction by pulling, and in that case, the seller usually must say to him: Go, pull it and acquire it for yourself. And in this case, once he conveys the mashkukhit to him, he is like one who says to him: Go, pull it and acquire it.

    5The Gemara asks: What is this mashkukhit ? Here, in Babylonia, they translate it as a bell [ karkashta ] that the shepherd rings and whose sound the flock follows. Rabbi Ya’akov says: It is referring to the goat that goes at the front of the flock that they follow. The Gemara notes: This explanation of Rabbi Ya’akov is similar to that which a certain Galilean taught in the presence of Rav Ḥisda concerning this goat: When a shepherd is angry with his flock, he renders the goat leading [ lenaggada ] them, i.e., the mashkukhit , blind. Similarly, when God is angry with the Jewish people, he appoints unsuitable leaders for them.

    6MISHNA: The mishna lists several halakhot that pertain to damage classified as Pit: In the case of a pit that the first person who passed by covered after using it, and then the second came to use it and found it uncovered after the cover fell off or was damaged, and he did not cover it, the second one is liable for damage caused by the pit. If the owner covered the pit appropriately and an ox or a donkey fell into it and died, he is exempt. If he did not cover the pit appropriately and an ox or a donkey fell into it and died, he is liable.

    7If a man was digging or widening a pit, and an ox passing by fell forward into it in fright due to the sound of the digging, he is liable. If it fell backward into the pit due to the sound of the digging, he is exempt.

    8If an ox and its accoutrements, i.e., the vessels it was carrying, fell into the pit and the vessels were broken, or if a donkey and its accoutrements fell in and the accoutrements were torn, the owner of the pit is liable for damage to the animal caused by the pit, but he is exempt from liability for damage caused to the vessels, by Torah edict.

    9If an ox that was impaired by being deaf, or an ox that was an imbecile, or an ox that was very young fell into the pit, he is liable. If a boy or a girl, a Canaanite slave or a Canaanite maidservant fell in, he is exempt, since there is a Torah edict that the digger of a pit is liable only for damage caused to an animal.

    10GEMARA: With regard to the first case in the mishna, the Gemara asks: And until when is the first person exempt if the pit is later uncovered? Rav says: He is exempt from liability for the time necessary for him to become aware that it became uncovered. Once this time has passed, he bears responsibility. And Shmuel says: He is exempt for the time necessary for others to realize that the pit is uncovered and inform him. And Rabbi Yoḥanan says: He is exempt for the time necessary for others to inform him that the cover has fallen down and for him to hire workers and cut cedar trees to make a suitable cover and cover it. After this period of time has passed, the first bears responsibility.

    11§ The mishna teaches: If he covered the pit appropriately and an ox or a donkey fell inside and died, he is exempt. The Gemara asks: Since he covered the pit appropriately, how did it fall in? Rabbi Yitzḥak bar bar Ḥana says: This is a case where the cover rotted from the inside, and he could not have known that the cover was damaged. Therefore, he is not responsible for damage caused as a result.

    12A dilemma was raised before the Sages: If he covered it with a cover that is able to withstand the weight of oxen but cannot withstand the weight of camels, which are heavier, and camels came and weakened it, and subsequently oxen came and broke the weakened cover and fell into the pit, what is the halakha ? The Sages said in response: What are the circumstances? If camels are commonly found there, he is negligent, since he should have constructed the cover suitably for camels as well. And if camels are not commonly found there, then he is a victim of circumstances beyond his control if by chance they did come and weaken the cover.

    13The Gemara answers: No, it is necessary in a case where camels come occasionally, in which case the question effectively becomes: Do we say that since they come occasionally, he is considered negligent, since he should have anticipated their coming? Or perhaps since now, in any event, there are no camels, he is a victim of circumstances beyond his control.

    14Come and hear a possible proof from the mishna: If he covered the pit appropriately, and an ox or a donkey fell into it and died, he is exempt. Now what are the circumstances? If we say that he covered it appropriately for oxen and appropriately for camels, then how did they fall in? Rather, is it not the case that he covered it with a covering that was appropriate for oxen

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    Mashkukhitlater on it will be explained as something that draws the whole flock after it.

    What are the circumstances? If by pullingwhere he struck it with a rod and it ran before him; that is the manner of a small animal.

    Let him acquire it by pullingwhy do I need the conveying of the mashkhukhit?

    If it was by conveyingthat he acquired it, where it was [in] a public domain or a courtyard not owned by either of them -- since pulling does not effect acquisition there, since pulling is only [effective] in an alley or a courtyard belonging to the two of them. [This is stated] in [the chapter of] One Who Sells a Ship in Bava Batra [Bava Batra 76b:3].

    Karkashtaas we have the text, a bell which when he rings it in front of the flock, they all follow him.

    The goat that goes at the front of the flockthe owner of the flock has a sharp goat. It is the manner of goats to walk at the front and the flock will follow them.

    He renders the leader blindhe gouges out the eyes of the goat that is leading them so that it stumbles and falls into pits, with the flock following. Similarly, when the Omnipresent exacts punishment from the haters of Israel [a euphemism for Israel itself], he appoints unfit leaders for them.

    MISHNAThe first covered it - [after] when he had used it.

    And the second cameto use it.

    And found it uncoveredif, for example, the cover rotted and broke.

    The second one is liableand the first one is exempt. It will elaborate in the Gemara as to how long [after the cover breaks] the first remains exempt. But if the first one did not cover it, and the second came and saw it uncovered and did not cover it [either], they are both liable. From the fact that it teaches that the second is liable, we [must] establish the case that the first one left [the pit] to be used by the second one, and relied upon him to cover it.

    If he covered it appropriatelyand the ox or donkey passed over it, and fell and died.

    He is exemptand in the Gemara it will ask, if it was [covered] appropriately, how could it fall? [Bava Kamma 52a:11]

    If it fell forward due to the sound of the digging[this case involves] a previously-dug pit, into which a hired digger goes to widen or deepen it. An ox is walking at the edge of the pit and hears the sound of the hammer, and is frightened, and falls forward into the pit.

    He is liablethat is, the owner of the pit, even if the ox is of standard intelligence. It is stated later on in a baraita, that the owner of the pit is exempt since [the ox] should have looked carefully while walking [Bava Kamma 54b:5], whereas here [the owner of the pit] is liable since the sound of the digging frightened it. In the Gemara it will be asked why we don't say that the one who was digging caused it [Bava Kamma 53a:10]. Another interpretation: [If it fell] forward due to the sound of the digging - the owner of the pit is liable, since even though it is possible to saw that the one who was digging caused it, and the one who was digging only caused [the ox's falling] indirectly -- as we have established [elsewhere], that one who frightens another is exempt with respect to human laws -- and so we should let both [the owner and the digger] be exempt; nevertheless, the owner of the pit is liable, in accordance with the view of Rabbi Natan, as is explained in the Gemara [Bava Kamma 53a:10]. So I have heard.

    Backward due to the sound of digging, he is exemptas is explained in the Gemara: once the first clause states "due to the sound of the digging", the latter clause also states [using a similar formulation] "backward due to the sound of the digging."

    With the ox's accoutrementsthe yoke and the plow are susceptible to being broken. As for the donkey's accoutrements, the bundle of clothes and the saddle on its back are susceptible to being torn.

    A deaf ox, and [ox that was an] imbecile, or young, etc- will be explained in the Gemara.

    A boy or girlthat is to say, even though they are minors, and one cannot say that they should have looked carefully while walking -- nevertheless, [the owner of the pit] is exempt by decree of Scripture: "an ox" [Exodus 21:33] and not a person; "a donkey" and not vessels.

    GEMARAAnd until when is the first person exempt - where the second came and made use of it and did not cover it, until when does the entire liability devolve upon the second person, leaving the first person exempt?

    For the time necessary to become awarefor the first to also be able to come afterwards and see it uncovered; since both of them [now] know that it is uncovered, the liability devolves upon both of them.

    And Shmuel saysFor the time necessary for others to inform him - even though he does not come and see it, he is liable for his portion, and [the liability] does not entirely devolve upon the second one, since he did not [himself] uncover it such that he should be liable under the rubric of "one who opened" it. Such was the interpretation of my teachers. Another interpretation: For the time necessary for others to inform him - even if he came and saw it, he is exempt until others inform him. The first interpretation is correct.

    And cut cedar trees, etc- but as for the second person who came to use it -- we don't give him such a long time [of exemption until later become liable], since he should have appointed lookouts over [the pit].

    And weakened itthey damaged it and caused it to be in an impaired state.

    And oxen came and fell into itfor if camels fell into it, it would go without saying that he would be liable, since he is negligent with respect to camels.

    If camels are commonly found there, he is negligenteven with respect to oxen, since he should have realized that the camels would weaken it.

    License: CC0

    בבא קמא 52 עמוד א

    1כיון שמסר לו מפתח קנה.

    2ה"ד אי בכספא ליקני בכספא! אי בחזקה ליקני בחזקה! לעולם בחזקה, ובעי למימר ליה ״לך חזק וקני״; וכיון שמסר לו מפתח, כמאן דאמר ליה ״לך חזק וקני״ דמי.

    3אמר ריש לקיש משום ר' ינאי: המוכר עדר לחבירו, כיון שמסר לו משכוכית קנה.

    4ה"ד אי במשיכה ליקני במשיכה! אי במסירה ליקני במסירה! לעולם במשיכה, ובעי למימר ליה: ״לך משוך וקני״, וכיון דמסר לו משכוכית כמאן דאמר ליה: ״לך משוך וקני״ דמי.

    5מאי משכוכית? הכא תרגמו: קרקשתא. ר' יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא.

    Mishna

    6כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה, ולא כסהו השני חייב. כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת פטור. לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת חייב.

    7נפל לפניו מקול הכרייה חייב, לאחריו מקול הכרייה פטור.

    8נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו; חייב על הבהמה, ופטור על הכלים.

    9נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב. בן או בת, עבד או אמה פטור.

    Gemara

    10וראשון עד אימת מיפטר? אמר רב: בכדי שידע. ושמואל אמר: בכדי שיודיעוהו. ורבי יוחנן אמר: בכדי שיודיעוהו, וישכור פועלים, ויכרות ארזים ויכסנו.

    11כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת פטור. כיון דכסהו כראוי, היכי נפל? אמר ר' יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכו.

    12איבעיא להו: כסהו כסוי שיכול לעמוד לפני שוורים, ואין יכול לעמוד בפני גמלים; ואתו גמלים וארעוה, ואתו שוורים ונפלי ביה מאי? אמרי: היכי דמי? אי דשכיחי גמלים פושע הוא! ואי דלא שכיחי גמלים אנוס הוא!

    13לא צריכא, דאתו לפרקים; מי אמרינן כיון דאתיין לפרקים פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה; או דלמא, כיון דהשתא מיהת ליכא אנוס הוא?

    14ת"ש כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת פטור. ה"ד אילימא כראוי לשוורים וכראוי לגמלים היכי נפול? אלא לאו כראוי לשוורים,׃

    Tosafot

    כיון דמסר לו מפתח קנה ה"ד [אי] בכספא כו'רשב"ם מפרש בפ' חזקת הבתים (ב"ב ד' נב: ושם ד"ה נעל) גבי נעל וגדר כל שהוא בנכסי הגר דנעל היינו שקבע מנעול בדלת לנעלו דהוי בנין אבל סגר הדלת בנכסי הגר אין חזקה דאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו ואע"ג דגבי שכירות הבתים אמר בריש מסכת פסחים (דף ד. ושם) דכשמסר לו מפתחות הוי בחזקת השוכר לבדוק וה"ה לקנותו ה"מ מוכר ומשכיר בית לחבירו אבל בנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני וקשה לר"י דהכא משמע בהדיא דמסירת מפתח לא קני אלא הוי כאומר לך חזק וקני ודוקא גבי חמץ הוא דתלוי במסירת מפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק כיון שהוא יכול ליכנס בזה הבית לבדוק ומה שפי' דלא קני בנעילת דלת אין נראה דבגיטין בפרק הזורק (גיטין דף עז:) אומר גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא נעילה לחוד קניא שלא היה יכול לעשות שום מנעול דשבת היה ואע"פ שאסור לקנות בשבת בשכיב מרע שרי שלא תטרוף דעתו כדאמרי' בפרק מי שמת (ב"ב דף קנו: ושם) ובחזקת הבתים (שם דף נז.) נמי מוכח גבי ההוא דתנן אלו דברים שיש להם חזקה ואלו שאין להם חזקה ופריך הגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני אמר רבא כל שאילו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו קנה בנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו לא קנה א"כ הא דקתני סיפא הכניס תרנגולין לתוך הבית הרי זו חזקה בנכסי הגר נמי קנה והיינו טעמא דקנה דמסתמא כשנתן שם תרנגולין נעל דלת כדי לשמרם אלמא בנעילת דלת סגי ואין לדמות נעילת דלת למבריח ארי דדוקא נתן צרור דסכר מיניה מיא הוא דאמרי' בחזקת הבתים (ב"ב דף נג.) דהוי כמבריח ארי אבל נעל שנעל דלת בפני כל אדם ואין מניח אדם ליכנס מוכחא מילתא שהבית שלו וקני בנעילה לחודה והא דאמר התם הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להם דלתות קנה אורחא דמילתא נקט שאותו שמעמיד דלתות רגיל לנעלם וה"ה נעל ולא העמיד:

    בכדי שידעכלומר שהקול יצא שהבור מגולה דמסתמא שמע ושמואל אמר בשמיעה בעלמא לא מחייב דאין סומך אשמיעה עד שיודיעוהו ורבי יוחנן אמר עד שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים וה"ה השני שנותנין לו שיעור זה אלא דלא בעינן שיודיעוהו שכבר ידע ושמואל סבר דמיד יש לו להושיב שם שומרים שלא יפול שום דבר בבור:

    ואתו שוורים ונפלו ביהפ"ה דאי נפלו בו גמלים לא מיבעיא לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע הוא וכן משמע הלשון ויש ליתן טעם בדבר דאפילו לא שכיחי גמלים כלל יש לחוש שמא יבאו גמלים ויפלו אבל אין לחוש שירעו גמלים ויפלו אחרי כן שוורים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    וכן המוכר בית לחברו וקונהו בחזקה שלא בפניו אינו מועיל אלא אם כן אמר לו לך חזק וקני ואם מסר לו מפתח הרי הוא כמי שאמר לו לך חזיק וקני הא מסירת מפתח אינה קניה כלל ולא אמרו לענין בדיקת חמץ שמי שהמפתח בידו חייב לבדוק אלא שהבדיקה נגררת אחר כניסת הבית ואין קניית הבית מסורה אלא למי שהמפתח בידו:

    בהמה בין גסה בין דקה נקנית במשיכה בקצת מקומות כמו שבארנו ומ"מ צריך שתהא משיכה זו בפניו או שיאמר לו לך משוך וקני ואם מסר לו המשכוכית והוא עז המהלכת בראש העדר שתולין לה זוג בצוארה והצאן נמשכת אחריה קנה אף במשיכה שלא בפניו ואף בשלא אמר לו לך משוך וקני:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 52a

    Bava Kamma 52a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 293 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    Mashkukhit later on it will be explained as something that draws the whole flock after it.

    What are the circumstances? If by pulling where he struck it with a rod and it ran before him; that is the manner of a small animal.

    Let him acquire it by pulling why do I need the conveying of the mashkhukhit?

    If it was by conveying that he acquired it, where it was [in] a public domain or a courtyard not owned by either of them -- since pulling does not effect acquisition there, since pulling is only [effective] in an alley or a courtyard belonging to the two of them. [This is stated] in [the chapter of] One Who Sells a Ship in Bava Batra [Bava Batra 76b:3].

    Karkashta as we have the text, a bell which when he rings it in front of the flock, they all follow him.

    The goat that goes at the front of the flock the owner of the flock has a sharp goat. It is the manner of goats to walk at the front and the flock will follow them.

    He renders the leader blind he gouges out the eyes of the goat that is leading them so that it stumbles and falls into pits, with the flock following. Similarly, when the Omnipresent exacts punishment from the haters of Israel [a euphemism for Israel itself], he appoints unfit leaders for them.

    MISHNA The first covered it - [after] when he had used it.

    18 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 52a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    כיון דמסר לו מפתח קנה ה"ד [אי] בכספא כו' רשב"ם מפרש בפ' חזקת הבתים (ב"ב ד' נב: ושם ד"ה נעל) גבי נעל וגדר כל שהוא בנכסי הגר דנעל היינו שקבע מנעול בדלת לנעלו דהוי בנין אבל סגר הדלת בנכסי הגר אין חזקה דאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו ואע"ג דגבי שכירות הבתים אמר בריש מסכת פסחים (דף ד. ושם) דכשמסר לו מפתחות הוי בחזקת השוכר לבדוק וה"ה לקנותו ה"מ מוכר ומשכיר בית לחבירו אבל בנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני וקשה לר"י דהכא משמע בהדיא דמסירת מפתח לא קני אלא הוי כאומר לך חזק וקני ודוקא גבי חמץ הוא דתלוי במסירת מפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק כיון שהוא יכול ליכנס בזה הבית לבדוק ומה שפי' דלא קני בנעילת דלת אין נראה דבגיטין בפרק הזורק (גיטין דף עז:) אומר גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא נעילה לחוד קניא שלא היה יכול לעשות שום מנעול דשבת היה ואע"פ שאסור לקנות בשבת בשכיב מרע שרי שלא תטרוף דעתו כדאמרי' בפרק מי שמת (ב"ב דף קנו: ושם) ובחזקת הבתים (שם דף נז.) נמי מוכח גבי ההוא דתנן אלו דברים שיש להם חזקה ואלו שאין להם חזקה ופריך הגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני אמר רבא כל שאילו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו קנה בנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו לא קנה א"כ הא דקתני סיפא הכניס תרנגולין לתוך הבית הרי זו חזקה בנכסי הגר נמי קנה והיינו טעמא דקנה דמסתמא כשנתן שם תרנגולין נעל דלת כדי לשמרם אלמא בנעילת דלת סגי ואין לדמות נעילת דלת למבריח ארי דדוקא נתן צרור דסכר מיניה מיא הוא דאמרי' בחזקת הבתים (ב"ב דף נג.) דהוי כמבריח ארי אבל נעל שנעל דלת בפני כל אדם ואין מניח אדם ליכנס מוכחא מילתא שהבית שלו וקני בנעילה לחודה והא דאמר התם הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להם דלתות קנה אורחא דמילתא נקט שאותו שמעמיד דלתות רגיל לנעלם וה"ה נעל ולא העמיד:

    בכדי שידע כלומר שהקול יצא שהבור מגולה דמסתמא שמע ושמואל אמר בשמיעה בעלמא לא מחייב דאין סומך אשמיעה עד שיודיעוהו ורבי יוחנן אמר עד שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים וה"ה השני שנותנין לו שיעור זה אלא דלא בעינן שיודיעוהו שכבר ידע ושמואל סבר דמיד יש לו להושיב שם שומרים שלא יפול שום דבר בבור:

    ואתו שוורים ונפלו ביה פ"ה דאי נפלו בו גמלים לא מיבעיא לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע הוא וכן משמע הלשון ויש ליתן טעם בדבר דאפילו לא שכיחי גמלים כלל יש לחוש שמא יבאו גמלים ויפלו אבל אין לחוש שירעו גמלים ויפלו אחרי כן שוורים:

    Tosafot on Bava Kamma 52a · Sefaria

    Meiri

    וכן המוכר בית לחברו וקונהו בחזקה שלא בפניו אינו מועיל אלא אם כן אמר לו לך חזק וקני ואם מסר לו מפתח הרי הוא כמי שאמר לו לך חזיק וקני הא מסירת מפתח אינה קניה כלל ולא אמרו לענין בדיקת חמץ שמי שהמפתח בידו חייב לבדוק אלא שהבדיקה נגררת אחר כניסת הבית ואין קניית הבית מסורה אלא למי שהמפתח בידו:

    בהמה בין גסה בין דקה נקנית במשיכה בקצת מקומות כמו שבארנו ומ"מ צריך שתהא משיכה זו בפניו או שיאמר לו לך משוך וקני ואם מסר לו המשכוכית והוא עז המהלכת בראש העדר שתולין לה זוג בצוארה והצאן נמשכת אחריה קנה אף במשיכה שלא בפניו ואף בשלא אמר לו לך משוך וקני:

    Meiri on Bava Kamma 52a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כיון דמסר לו כו' גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא נעילה לחוד קניא כו' עכ"ל אע"ג דרשב"ם מפליג בין דעת אחרת מקנה ובין נכסי הגר היינו לענין מסירת המפתח אבל לענין נעילת דלת דהוי מבריח ארי אין נראה לחלק כמו בנתן צרור וסכר מיא ודו"ק כמו שפירש רשב"ם בהדיא שם דה"ה לקונה דבר מחבירו ע"ש:

    בא"ד והעמיד להן דלתות קנה כו' והתם מיירי בנעל דאי לא נעל אמאי קנה הא ליבני בעלמא הוא דאפיך כו' ומשמע דוקא העמיד דלתות כו' כצ"ל מתוספות דפ' ח"ה וע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 52a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה כיון דמסר לו מפתח וכו' וקשה לר"י וכו' ודוקא גבי חמץ הוא דתלי במסירת המפתח וכו' כצ"ל:

    ד"ה בכדי שידע וכו' ושמואל סבר דמיד יש לו להושיב שומרים וכו' והא דנקטי התוס' שמואל ולא נקטי ורב סבר וכו' משום דאיכא למימר לרב נמי ס"ל עד שישכור פועלים ויכרות עצים ולא פליג ארבי יוחנן אלא במה דס"ל שאין צריך שיודיעוהו אבל אשמואל ליכא למימר הכי דא"כ מאי איכא בינייהו בינו ובין רבי יוחנן וק"ל:

    ד"ה ושכיחי גמלים וכו' אבל קשה לר"י וכו' אבל בבעי' דידן הוא פושע לענין שוורים כי מרעי גמלים לכסוי כצ"ל:

    בא"ד ומ"מ מגו ודאי איכא רוצה לומר בלא הותלע דהבעיא אי אמרינן מגו דהוי פושע לגבי גמלים דאי הוה אתו גמלים הוי נפלי ביה השתא דלא אתו גמלים אלא ששוורים נפלו ביה בסבת שהתליע שאם לא התליע לא הוו נפלו ביה שראוי היה לגבי שוורים אפ"ה אמרינן נמי דהוה פושע לגבי שוורים או לא וא"ת א"כ לפי זה מאי פשוט ממתני' דקתני לא כסהו כראוי חייב ופריך ה"ד וכו' אלא לאו דשכיחי גמלים והתליע מתוכו וכו' דלמא בענין דלא היה נפחת הכסוי לגמרי ע"י העברת גמלים אלא אי הוה אתו גמלים ארעוה ואם כן הוה נמי פושע מתחלה לגבי שוורים ולכך חייב וי"ל דס"ל להגמרא דזה לא הוה איצטריך ליה לתנא לאשמועינן דתחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא וכבר שמעינן ליה במקום אחר:

    בא"ד ובמסקנא כשפשט הגמרא אין חושש בזה החילוק וא"ת א"כ מפני מה לא פשיט ממתני' דתנן שור חש"ו חייב כמו שהקשו התוס' על הבעיין ולמה פשיט מן הברייתא. וי"ל משום דעיקר פירוש דמתניתין לא שמעינן אלא מברייתא זו כדלקמן משום דמתניתין איכא לפרושה בפנים אחרים כדלקמן והתוס' שהקשו על הבעיין הכי הוה קשיא להו דהבעיין שלא הוה ידע הברייתא זו ואפ"ה הוה ידע ששור פקח פטור א"כ ע"כ ממתני' הוה ידע ליה והיה מפרש המתני' נקט שור חש"ו דוקא אבל פקח פטור א"כ תפשוט ליה ממתני' וכו' וק"ל:

    Maharam on Bava Kamma 52a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    כיון שמסר לו מפתח כתוב בתוספות שלא היה יכול לעשות שום מנעול מכל מקום אמירה לגוי במלאכה דאורייתא לא היינו מתירין בשביל שכיב מרע. הר"א מגרמישא ז"ל.

    כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא כלומר זה הגלילי היה אמורא של רב חסדא ורב חסדא היה דורש לו פסוקים של מוסר לפי שהיו בדור פרנסים שלא היו מנהיגין את העם כהוגן כדכתיב מושל ומקשיב וגו' וזה האמורא היה משמיעו לרבים והוסיף האמורא משלו בדרשא זה המשל כשהרועה רוצה להנקם מן העזים המקציפות אותו בכל עת עביד להו לנגודא סמיותא לוקח העז הסומא שבעדר ותולה לה זוג בצוארה וכו'. ה"ר יהונתן ז"ל.

    ח"מ ת"ו מתניתין נפל לפניו מקול הכריה חייב כתב רש"י בלישנא קמא בעל הבור ואפילו שור שהוא פקח וכו'. ובלישנא אחרינא כתב דאף על גב דאיכא למימר כורה גרם לו וכו'. ונראה לי שההפרש שיש בין לישנא קמא ללישנא בתרא הוא זה דללישנא קמא קאי חיובא אפילו על שור פקח ואשמועינן הכא דחייב משום דשור פקח בעלמא פטור ודכתב רש"י ז"ל. וללישנא בתרא קאי חיובא על שור שוטה ואיצטריך לאשמועינן דחייבין משום דאיכא למימר כורה גרם לו וכו'. ובגמרא תופס רש"י לשון ראשון עיקר. שיטה. וזה לשון תלמיד הר"פ ז"ל נפל לפניו מקול הכריה חייב. פירש הקונטרס דקמשמע לן דאפילו פקח ביום חייב שהרי מקול הכריה נבעת ונפל. ולא נהירא דבגמרא שקיל וטרי על מתניתין דבסמוך דשור חרש שוטה וקטן ואמאי לא פשיט מהכא דפקח ביום חייב מדקתני מקול הכריה לפירוש רש"י. לכן נראה כפירוש הקונטרס בפירוש שני שפירש דאיצטריך מקול הכריה לאשמועינן דלא תימא דמפטר משום דכורה גרם ליה. וכן משמע בגמרא וכגון שאותו הכורה אינו בעל הבור דאי הוה בעל הבור ממה נפשך חייב ומאי קא משמע לן וגם מיירי שלא חפר הבור דהא מיירי בבור ברשות הרבים כדמוכח בגמרא ואין שליח לדבר עבירה להתחייב המשלח. ע"כ.

    וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל לקמן בגמרא על הא דאמרינן לפניו לפניו ממש וכו'. ומקול הכרייה דנקט רבותא אשמועינן דלא אמרינן כרייה גרם לו ויפטר בעל הבור. ובקונטרס פירש דנקט מקול הכרייה לחייב בו שור פקח דקול הכרייה גרם לו שלא ידע להתבונן. ע"כ.

    בכדי שידע פירש הקונטרס שיבא גם הראשון ויראנו מגולה. ושמואל אמר אף על פי שלא ראהו כיון שהודיעוהו שהוא מגולה חייב. ולא נהירא דאליבא דרב למה לא יועיל הודעה שיודיעוהו בודאי שהוא מגולה. לכן נראה דבכדי שידע היינו שיצא הקול שהוא מגולה וכו' ככתוב בתוספות. תלמיד הר"פ ז"ל. עוד קשה לפירוש רש"י דלא שייך לשון בכדי דקאמר כיון שצריך שיבא ויראנו מגולה והכי הוי ליה למימר עד שידע. שיטה. וה"ר יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש כתב בתשובת שאלה וז"ל מאי דאמר בכדי שידע הוא מחייב את הראשון שידע בעצמו כשיבקר אותו לראות אם נשאר מכוסה כמו שהניחו או נתגלה ויכסה אותו שנית ואם נתעכב מלבקרו לדעת רב חייב והאומר בכדי שיודיעוהו סבירא ליה שמעת שכיסה אותו מחייב לבקר אותו לראות אם נתגלה אם לאו אבל בחזקת מכוסה ישאר אצלו כמו שהניחו ואין עליו אשם במה שלא ביקר ואינו חייב בכיפויו אלא אם כן נזדמן שהודיעוהו אחרים שכבר נתגלה אז אם נתעכב מלחזור לו ולכסותו יהיה חייב. ע"כ. הועתק מלשון ערבי. וזה לשון הרא"ה ז"ל וראשון עד אימת מפוטר כלומר שיהא החיוב כולו על זה השני. בכדי שידע כלומר כיון ששמע מבני אדם שכיסוי זה נתרועע ונפל חייב לבא לחבירו לסייעו לכסותו. ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו פירוש אף על פי ששמע כן מבני אדם אינו מתחייב בכך שבמשמע ודאי שגם כן שמע שבא חבירו כבר והוא סבור שכיון שהוא כיסהו פעם אחת שחבירו בא לכסותו הוא לבדו פעם אחרת וכיון שכן אינו מתחייב עד שיודיעוהו בשליחות ששולח בעדו לבא לסייעו והשתא ודאי רמיא חיובא אתרווייהו ואי משום דכסייה קמא לחודיה נהי נמי דמחייב ליה האי שני דמי חצי ההוצאה כיודד ברשות דכיון שותפין הן נחשביה כיורד ברשות אבל ודאי לאחר שנתגלה חיוב שמירתן מוטלת על שניהם ואף על פי שהשני מצאו תחילה מגולה מכיון שבא והודיעו והתרה בראשון אבל מודה שמואל שאם כסוהו שניהם כאחד ולאחר הזמן בא השני ומצאו מגולה שזה המוצא חייב בשמירתו לגמרי מעכשיו וחייב בכדי שידע. ורבי יוחנן אמר בכדי שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו דאינו מתחייב עד שיודיעוהו בשליחות חבירו ואחר כך שהה בכדי שהיה יכול לשכור פועלים ולכרות ארזים ולבתר דשהה כולי האי רמיא חיובא נמי עליו והשתא מחייבי ביה תרווייהו. ומודה רבי יוחנן בכסוהו שניהם כאחת ונתגלה שכל אחד מתחייב בו בכדי שיודע לאלתר דלא אמר הכי רבי יוחנן נמי אלא בשביל שהראשון כסהו לבדו תחילה והוא הדין שאם מצאו הראשון עצמו תחילה מגולה שהשני מתחייב עליו בכדי שידע לאלתר. כן נראה לי לפרש. והלכתא כרבי יוחנן. ע"כ.

    וישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו פירש הקונטרס אבל לשני לא יהבינן ליה שיעור כולי האי דמיד היה לו להושיב שומרים אצל הבור. ולא נהירא דכיון שהודיעוהו לראשון שהוא מגולה למה יהיה לו שהות יותר מן השני. לכן נראה דודאי לרבי יוחנן גם לשני נמי יהבינן ליה האי שיעורא ואין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין כדי שיודיעוהו דלראשון צריך שהות נמי להודיעו מה שאין כן לשני שהרי כבר ירע שעבר עליו. אבל להנך אמוראי בין לראשון ובין לשני לא יהבינן שיעורא דיכרות ארזים ויכסנו. תלמיד הר"פ ז"ל.

    וכתב הרשב"א ז"ל וז"ל רבי יוחנן אמר כדי שיודיעוהו וישכור פועלים וכו' ואם הוא שם עד שילך וישכור ויכרות ארזים. ורב ושמואל סבירי להו דאין נותנין שהות שילך וישכור אלא מיד שידע או שיודיעוהו צריך להעמיד שומר. ירושלמי. רבה בר בינא רבי יוסי בשם רבי יוחנן נותנין לו שהות כדי להביא ארזים מלבנון אית בה לקולא ואית בה לחומרא פעמים שהם סמוכין ללבנון פעמים שהם רחוקים מלבנון. ע"כ.

    ואתו שוורים ונפלו ביה כתוב בתוספות ויש ליתן טעם בדבר דאפילו לא שכיח גמלים כלל וכו'. מכח הסברא דמפרשים התוספות לחוד לא די דאם כן היכי קאמרי התוספות בסמוך בשלהי דיבור המתחיל ושכיחי גמלים כדמוכח בבעיא קמייתא אדרבה לבעיא בתרייתא הסברא יותר. אלא נראה מדפריך ואי דלא שכיחי גמלים אנוס הוא משמע דוקא כעין הבעיא מדלא קאמר אפילו נפלו גמלים אנוס. הר"א מגרמישא ז"ל.

    5 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 52a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה כיון שמסר לו מפתח וכו' רשב"ם מפ' בפ' ח"ה וכו' וקשה לר"י דהכא משמע בהדיא דמסירת מפתח לא קנה וכו' ומה שפירש דבנעילת דלת וכו' אין נראה דבגיטין פרק הזורק וכו' עכ"ל. ובאמת יפלא הדבר איך נשווי להרשב"ם טועה בשני הלכות פסוקות ועוד דבגיטין בההיא דתיחוד ותפתח מפ' בגמרא בהדיא כההיא דתנן נעל גדר ופרץ ועוד דגם רש"י פי' בפסחים דמסירת מפתח מטעם קנין הוא ונראה ליישב משום דבלא"ה ל' הרשב"ם אינו מיושב דבתחילה כתב דסגר הדלת בנכסי הגר אינו חזקה משום דה"ל מבריח ארי וא"כ מאי איריא נכסי גר בכל דיני קנין נמי ועוד דאח"ז כתב ואע"ג דגבי שכירות אמרינן בפסחים דמסירת המפתח קונה וכו' זה הל' ואף ע"ג משמע שבא להקשות על מ"ש תחילה דסגר הדלת לא מהני והא ליתא דהאי טעמא לחוד משום מבריח ארי ומסירת מפתח טעמא לחוד משום דמאן מסר ליה וא"ל דכוונת הרשב"ם במ"ש ואע"ג הוא ענין אחר דלא נפרש דנעל היינו בכה"ג במסירת המפתח דלישנא לא משמע הכי מכ"ז נראה דהרשב"ם נמי מודה דמסירת מפתח לחוד לא קנה בכל מקום אלא לענין דאצ"ל לך חזק וקני והטעם משום דבעינן שיעשה מעשה בגוף הקרקע וסובר נמי דנעילת דלת לחוד בלא מסירת המפתח נמי לא קנה משום דה"ל מבריח ארי שנתכוון למצוה בעלמא כמ"ש הפוסקים אלא דסובר דתרתי כהדדי ודאי מהני דכיון שהמוכר מסר לו מפתח כדי לנועלו ולפותחו והוי כא"ל לך חזק וקני אלא שעדיין לא עשה הלוקח שום מעשה בגוף הקרקע אבל משעשה מעשה עם המפתח בגוף הבית ונעל הבית קני מיד דלא דמי תו למבריח ארי כיון שנעשה ע"י מסירת המפתח שהמוכר גילה בדעתו להקנות בזה הענין גופא במסירת המפתח כדי לנעול או לפתוח והוי כא"ל לך חזק וקני והוא עשה כן ולמה לא יועיל דעיקר טעמא דמבריח ארי היינו משום שאינו נראה שמכוון לקנותו בזה אלא למצוה בעלמא אבל משנעשה ע"י מסירת המפתח מיד ליד נראה היטב שכוונתו לקנותו ואדרבה יותר יש לו להועיל משאר חזקה כיון שהמוכר גילה דעתו להקנותו בזה הענין וסברא זו נראה נכונה וברורה שהרי אף החולקים על הרשב"ם מודו דבנעל בלא מפתח לא קנה מה"ט גופא דלא מוכחא מילתא ולכך הוצרכו שינעול עם המפתח וא"כ בהא לחוד חלק הרשב"ם לומר דאפי' בכה"ג לא מוכחא מילתא דמ"מ דמי למבריח ארי אלא דוקא שהמוכר ימסור לו המפתח מיד ליד והוא ינעול בו דאז מוכחא מלתא טובא כיון דכא"ל לך חזק וקני דמי ולכך כתב דבנכסי הגר דאין כאן מסירת מפתח מיד ליד לא קנה בסגירת הדלת אפי' ע"י המפתח. נמצא דלפ"ז נתיישבו כל הסוגיות לפרשב"ם דבפסחים אמרי' שפיר דמשמסר לו המפתח על השוכר לבדוק דכיון דמסירת המפתח הוא כלך חזק וקני ומעשה החזקה אינו מחוסר שהרי מיד כשילך השוכר לפתוח החדר עם המפתח כדי לבודקו יהיה נקנה לו מיד כדין נעל וכדעת הפוסקים דפתיחת החדר נמי מהני כמו נעל ופרץ וההיא סוגיא דגיטין נמי משמע דתרתי הוי התם מסירת המפתח ומעשה דנעל לכן מהני שפיר אבל הכא בסוגיא דידן דקאמר ריב"ל כיון שמסר לו המפתח קנה משמע ליה למקשה דבמסירה לחוד קנה בלא שום מעשה וע"ז מקשי ה"ד וכו' אי בחזקה וכו' דמסירת המפתח ודאי אין לו להועיל במקום חזקה כיון שלא עשה מעשה בגוף הבית וע"ז משני דריב"ל לא איירי מזה אלא דבעינן נמי חזקה בהדי מסירת המפתח והיינו שינעול עם המפתח או שאר עניני חזקה כדין המועיל בו ומסירת המפתח אינו אלא במקום לך חזק וקני זה נ"ל ברור בכוונת הרשב"ם בעז"ה ודו"ק. וזה כוונת הרשב"ם בפח"ה דבתחילה כתב דבסגירת הדלת לא קני דה"ל מבריח ארי וע"ז כתב ואע"ג דבפסחים אמרינן דכשמסר המפתח קונה ונהי דאיירי שנעל אח"כ דלמא ה"נ דכוותיה איירי שנעל ע"י מסירת המפתח על זה כתב דבנכסי גר לא שייך לומר כן דמאן מסר ליה:

    בגמרא וראשון עד אימת מיפטר וכו' ופרש"י היכא דבא השני ונשתמש בו וכו'. ויש לדקדק אי לא בא השני וראהו מגולה או בבור של יחיד לגמרי שכסהו כראוי ונמצא מגולה אי יהבינן ליה נמי כל הני שיעורים דאמר או דלמא דדוקא בכה"ג אמרינן דיהבינן ליה שיעוריה לראשון כיון שהניזק אינו מפסיד בכך אלא שהדין בין הראשון לשני ובזה אמרינן שפיר דיותר יש לחייב לזה שיודע בגילוי שהוא פושע גמור משנחייב לזה שלא ידע עדיין אבל כל היכא דלא שייך למרמי חיובא אאידך לעולם חייב בעל הבור אף אם לא ידע שנתגלה דעליה דידיה רמיא תמיד לילך אל הבור אם עומד עדיין בכסויו והא דכתיב ולא יכסנו משמע אם כסהו פטור היינו כל זמן שעומד בכסוי דהיא גופא חידוש הוא דהא אי לאו דכתביה רחמנא ה"א דכורה לא סגי ליה בכסוי עד דטאים ליה וקמ"ל דסגי בכסוי מיהו היכא שחזר ונתגלה אפילו באונס י"ל דחייב כיון שתחילת הכריה היתה בפשיעה. ולכאורה נראה להביא ראיה ממאי דפריך בסמוך כסהו כראוי היכי נפיל ולא מוקי לה בכה"ג שנתגלה עצמו ע"י מי שאינו בר חיובא שלא נודע מי הוא והוא בתוך השיעור שבכדי שידעו אלא ודאי דבכה"ג משמע ליה לתלמודא דחייב וא"ל דאדרבא בכה"ג מילתא דפשיטא היא דפטור ולכך לא מוקי לה הכי דמאי קמ"ל דהא ליתא דהא דמשני שהתליע מתוכו נראה יותר פשוט דהא דייקינן עלה בסמוך פשיטא ומשנינן דסד"א דאיבעי ליה למיזל ולמינקט וא"כ כ"ש דס"ד דאיבעי ליה למיזל גרידא ולעמוד מרחוק לראות אם עומד בכיסוי שזהו יותר מצוי דעבדי אינשי דלא מעלו דאזלי התם ומגלו ליה וא"כ מדלא מוקי מתני' בכה"ג והוי שפיר דומיא דרישא דאיירי נמי מכסהו ונתגלה אע"כ דחייב בכה"ג מטעמא דכתיבנא ואף למאי דמסקינן בהתליע מתוכו דפטור היינו משום דלא מחייבינן ליה למיזל תמיד ולמינקש אבל מהליכה גרידא אפשר דאינו ניצל אי ליתא למרמי חיובא אאינש אחרינא ודבר זה צ"ע ותימא שלא נזכר בפוסקים ומדקדוק לשון רש"י שדקדק לכתוב וראשון עד אימת מפטר היכא דבא השני וכו' וכן בסמוך בכדי שידע שיבא גם ראשון אח"כ וכו' הואיל ושניהם יודעים וכן בסמוך ושמואל אמר וכו' חייב בחלקו ולא רמיא כולה אשני וכו' עכ"ל. מכל הני לישני משמע דלא שייך כלל לפטור הראשון משום חסרון ידיעתו אלא היכא דאיכא למרמי אשני אבל היכא שאין לו שותף לעולם חייב משום דתחילתו בפשיעה שכרה באיסור וצ"ע ודוק ועיין מ"ש עוד בזה בסמוך בל' התוס'. ומדקדוק לשון הפוסקים יש להביא ראיה לשני הצדדים אבל מצאתי מבואר בתוס' ז"ל כסהו והלך לו אע"פ שנתגלה לאחר מכאן פטור:

    בתוספות בד"ה בכדי שידע וכו' כלומר שהקול יצא וכו' דמסתמא שמע וכו' עכ"ל. לכאורה יפלא היאך נוציא ממון מטעמא דמסתמא שמע אבל לפמ"ש בסמוך דלאו אפוקי ממונא הוא דמדינא אף אם ידענו בודאי שלא שמע חייב לשלם לניזק משום דאיבעי ליה למיזל ולמינקש אלא הא דפטרינן ליה היינו משום דרמינן חיובא אשני שפשע יותר וא"כ הו"ל כאילו הראשון מוציא מיד השני משום שזה ידע וזה לא ידע אבל כל היכא דמשמע לן דמסתמא נודע לראשון גם כן לית לן למירמי חיובא אשני מספק ולפטור הראשון לגמרי ועוד דכיון שכבר יצא הקול ודאי הראשון פושע גמור מתחלתו שזה זמן ארוך שלא הלך לבורו לראות אם עומד בכיסויו וכדכתיבנא ודו"ק:

    בא"ד ושמואל אמר בשמיעה בעלמא לא מחייב ור"י אמר וכו' וה"ה השני שנותנים לו שיעור זה וכו' עכ"ל. מבואר ברא"ש דהטעם משום דכיון דכסהו כראוי אנוסין הם במה שנתגלה אח"כ ע"ש ולפי מ"ש בסמוך דלרב דמחייב לראשון בקול בעלמא היינו משום שעיקר החיוב הוא דאיבעי ליה למיזל ולמינדע ומה שלא ידע בזמן ארוך היא גופא פשיעה מקרי אם כן לא שייך למיקרייהו אנוסין שהרי פושעים הם מתחילתו כיון שכרו הבור באיסור וכל זמן שאין הכיסוי שלהם מונח על הבור חייבים בנזקו ומשום הכי לא קשיא להו להתוס' אמלתא דרב אמאי לא יהיב שיעוריה דכריתת ארזים כיון שאין החיוב מצד הגילוי אלא משום שנסתלק הכיסוי שלהם וחייבים על מעשה הכריה כדמעיקרא ואף אם א"א לכסותו עוד אפ"ה חייבים אבל לשמואל דאמר בכדי שיודיעוהו משמע דלאו על מעשה הראשון בא החיוב שכרהו באיסור דא"כ בכדי שידע סגי אע"כ שאין החיוב אלא מצד שראוהו מגולה ובזה אנוסים הם על מה שנתגלה לכך קשה להו שפיר עליה דשמואל אמאי לא יהיב שיעוריה דכריתת ארזים וע"ז כתבו דשמואל סובר שיש להם להושיב שומרים ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 52a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 52, Amud Aleph, about 293 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “כיון שמסר לו מפתח קנה.…”

    2. Segment 228 words

      Opens “ה"ד אי בכספא ליקני בכספא! אי בחזקה…”

    3. Segment 314 words

      Opens “אמר ריש לקיש משום ר' ינאי: המוכר…”

    4. Segment 428 words

      Opens “ה"ד אי במשיכה ליקני במשיכה! אי במסירה…”

    5. Segment 526 words

      Opens “מאי משכוכית? הכא תרגמו: קרקשתא. ר' יעקב…”

      Named: רב חסדא.

    6. Segment 630 words

      Opens “מתני׳ כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה,…”

    7. Segment 79 words

      Opens “נפל לפניו מקול הכרייה חייב, לאחריו מקול…”

    8. Segment 814 words

      Opens “נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו…”

    9. Segment 914 words

      Opens “נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב.…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “גמ׳ וראשון עד אימת מיפטר? אמר רב:…”

      Named: רבי יוחנן, שמואל.

    11. Segment 1122 words

      Opens “כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור,…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “איבעיא להו: כסהו כסוי שיכול לעמוד לפני…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “לא צריכא, דאתו לפרקים; מי אמרינן כיון…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “ת"ש כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 52a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026