Talmud Builders

    Bava Kamma 35a

    Back to index

    English translation — Bava Kamma 35a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1so too, in the case where he set the fire, it is presumably a case where he does not need the ashes. And nevertheless, the mishna teaches that he is exempt because he is sentenced to death. Apparently, one who lights a fire on Shabbat is liable even if he does not need the ashes, contrary to the opinion of Rabbi Yoḥanan.

    2The Gemara rejects this proof: No, the comparison is the other way around; the case where his ox set the fire is similar to the case where he set the fire. Just as the case where he is liable for lighting a fire on Shabbat is one where he needs the ashes, so too, the case of his ox setting fire to the haystack is one where it needs the ashes.

    3The Gemara asks: In the case where his ox set the fire, how can you find these circumstances, where it did so because it needed the ashes? Rav Avya said to him: Here we are dealing with an intelligent ox that was bitten on its back and wants to burn down the haystack and then roll around [ iggandar ] in the ashes in order to heal the bite.

    4The Gemara asks: And from where do we know that this is the reason that it set the fire? The Gemara answers: Because after the ox burned the haystack, it was rolling around in the ashes.

    5The Gemara asks: And is there really a case like this? The Gemara answers: Yes, as a certain ox that was at the house of Rav Pappa had a toothache. It went inside, and broke the lid of a utensil, and drank the liquor inside and was cured. Evidently there are oxen with this level of intelligence.

    6The Sages said before Rav Pappa: How can you say that the case involving his ox is similar to the case involving him? But doesn’t the mishna teach: If his ox caused a person humiliation , he is exempt, but if he humiliated someone, he is liable? If the case of his ox is understood to be similar to the case involving him, how can you find a case where the ox intended to humiliate the person? One is liable for humiliating someone only when he intends to do so, and an ox never has intention to humiliate.

    7The Gemara answers: It is a case where the ox intended to cause injury. If it was the action of a person, he would be liable for the humiliation he caused as well, as the Master said: In a case where a person intended to cause injury, he is liable for humiliation even if he did not intend to humiliate his victim.

    8Rava said a different solution with regard to the difficulty that the mishna poses to the opinion of Rabbi Yoḥanan: The mishna is referring to a case where one lit a fire on Shabbat unintentionally. Although he is not liable to receive the death penalty, nevertheless, since he performed a prohibited action that would carry the death penalty were it to be performed deliberately, he is still exempt from monetary restitution.

    9The Gemara explains: This is in accordance with what the school of Ḥizkiyya taught, as the school of Ḥizkiyya taught: The verse states: “And he who kills an animal shall pay for it, and he who kills a man shall be put to death” (Leviticus 24:21), indicating that one who kills a man and one who kills an animal are comparable.

    10This teaches that just as with regard to one who kills an animal, the Torah did not differentiate between whether he does so unintentionally or whether he does so intentionally, whether advertently or inadvertently, whether by way of descent or by way of ascent, and this was not to exempt him from paying monetary restitution in all these cases but rather to render him liable to pay monetary restitution, as one who kills an animal is liable in any event, similarly, with regard to one who kills a man, do not differentiate between whether he does so intentionally or unintentionally, whether advertently or inadvertently, whether by way of descent or by way of ascent, and this was not to render him liable to pay monetary restitution for the damage he causes in the process of killing him, but rather to exempt him from paying monetary restitution in any event. It is derived from here that one who commits a transgression carrying the death penalty is exempt from paying damages for his action, even if he is not in practice given the death penalty.

    11The Sages said to Rava: Can you really interpret the mishna as referring to a case where the transgression was unintentional? But doesn’t it teach that the transgressor is exempt because he is sentenced to death, which is only the case if the transgression was intentional?

    12Rava answered that this is what the mishna is saying: He is exempt, since when this action is performed intentionally, the transgressor is liable to be sentenced to death. And what are the circumstances in which one is liable to receive the death penalty for deliberately lighting a fire on Shabbat? It is a case where he needs the ashes. Therefore, even now, when the transgression was unintentional, he is exempt from paying damages.

    13MISHNA: With regard to an ox that was pursuing another ox, and the ox being pursued became injured, but there are no witnesses as to how it was injured, and this one, the owner of the injured ox, says to the owner of the pursuing ox: Your ox injured my ox, and you are liable to pay me damages, and that one, the owner of the pursuing ox, says in response: No; rather, it was hurt by a rock, and I am not liable, then in this case, the burden of proof rests upon the claimant. As long as the owner of the injured ox cannot prove that the injury was inflicted by the pursuing ox, the owner of the pursuing ox is not liable.

    14In a case where two oxen, belonging to two different owners, were pursuing one ox belonging to a third person, and that ox was injured by one of the pursuing oxen, and this one, the owner of one of the pursuing oxen, says to the owner of the other: It was your ox that caused the injury, and that one, the owner of the other pursuing ox, says: No, it was your ox that caused the injury,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אף הוא נמי דלא קבעילאפרו ומקלקל הוא וקתני פטור מתשלומין אלמא חיוב מיתה איכא:

    אף שורו דקבעי ליהלאו דוקא דאפי' לא בעי ליה נמי חייב לשלם אלא על כרחיה תרוייהו בחדא מילתא מוקמינן האי לחיובא והאי לפטורא דהכי משמע מתני' דבמקום שזה חייב זה פטור דאי שורו בלא קבעי ליה לא מתורץ יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו דהא איהו בדלא בעי ליה מחייב בתשלומין:

    בשור פקחשהשור חכם:

    ומנא ידעינןדלהכי איכוין דאצטריך לאשמועינן מתני' דאע"ג דמריה כי האי גוונא מפטר בתשלומין הוי שור חייב דאי מסתמא אפי' מריה נמי מיחייב אי לא ידעינן ביה דצריך לאפרו ואין כאן יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו:

    חינכיהשיניו:

    ופתקיה לנזייתאדחף כסוי הכלי שהשכר בתוכו:

    שורודפטור דומיא דחיובא דידיה היכי משכחת לה הא חיובא דידיה ליתא אלא במתכוין לבייש ושור אין בו דעת להתכוין לבושת:

    ומשני משכחת לה כגון שנתכוון השור להזיקדגבי אדם כי האי גוונא מחייב אבושת דאמר מר כו':

    רבא אמרלעולם מתני' בדלא קבעי ליה לאפרו והאי דפטור מתשלומין לאו משום דליהוי ביה חיוב מיתה דהא מתני' אפי' בשוגג נמי דליכא חיוב מיתה מיתוקמא דפטור מתשלומין כדתני דבי חזקיה:

    מכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומתהוקשו יחד דמה מכה בהמה לעולם משלם ואפי' בשוגג כדאמרי' (לעיל בבא קמא דף כו.) אדם מועד לעולם אף מכה אדם דפטריה קרא מתשלומין דכתיב יומת לעולם פטור ואפילו בשוגג הואיל ובמזיד שייכא מיתה:

    דרך עלייהשהרגו כלאחר יד בהרימו הגרזן דקיימא לן (מכות דף ז:) דפטור מגלות אפ"ה פטור מתשלומין הלכך גבי חילול שבת נמי אפי' בשוגג פטור מלשלם:

    ה"ג הכי קאמר כיון דבמזיד נידון בנפשווהיכי דמי בצריך לאפרו השתא דשוגג פטור:

    מתני' והוזקהנרדף:

    בסלע לקהמתחכך היה בסלע ולקה:

    היו שנים רודפין אחר אחדושלשתן של שלשה בני אדם:

    בבא קמא 35 עמוד א

    1אף הוא נמי דלא קבעי ליה; וקתני: פטור מפני שהוא נדון בנפשו!

    2לא; שורו דומיא דידיה מה הוא דקבעי ליה, אף שורו דקבעי ליה.

    3שורו היכי משכחת לה? א"ל רב אויא: הכא במאי עסקינן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו, וקא בעי למקלייה ואיגנדר בקוטמא.

    4ומנא ידעינן? דלבתר דקלייה קמגנדר בקוטמא.

    5ומי איכא כי האי גוונא? אין; דההוא תורא דהוה בי רב פפא דהוה כיבין ליה חינכיה, עייל ופתקיה לנזייתא, ושתי שיכרא ואיתסי.

    6אמרו רבנן קמיה דרב פפא: מי מצית אמרת שורו דומיא דידיה?! והא קתני: שורו שבייש פטור, והוא שבייש חייב. שורו דומיא דידיה נתכוון לבייש היכי משכחת לה?

    7כגון שנתכוון להזיק. דאמר מר: נתכוון להזיק אע"פ שלא נתכוון לבייש.

    8רבא אמר: מתניתין בשוגג,׃

    9וכדתנא דבי חזקיה דתנא דבי חזקיה: (ויקרא כד, כא) מכה אדם ומכה בהמה;׃

    10מה מכה בהמה לא חלקת בה בין שוגג בין מזיד, בין מתכוון לשאין מתכוון, בין דרך ירידה לדרך עלייה, לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון; אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד, בין מתכוון לשאין מתכוון, בין דרך ירידה לדרך עלייה, לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון.

    11אמרו ליה רבנן לרבא: מי מצית מוקמת לה בשוגג? והא ״מפני שנדון בנפשו״ קתני!

    12הכי קאמר: כיון דבמזיד נדון בנפשו, והיכי דמי דקא בעי לאפרו; השתא בשוגג פטור.

    Mishna

    13שור שהיה רודף אחר שור אחר, והוזק; זה אומר: ״שורך הזיק״, וזה אומר: ״לא כי, אלא בסלע לקה״ המוציא מחבירו עליו הראיה.

    14היו שנים רודפים אחר אחד, זה אומר: ״שורך הזיק״, וזה אומר: ״שורך הזיק״׃

    Tosafot

    מה שורו דלא קבעי ליהמשמע דלא פריך אלא אליבא דר' יוחנן ותימה דלר' אבהו נמי תקשה מה שורו דלא צריך לגופו כו' ואם נאמר דרבי אבהו מחייב במקלקל גמור ולא בעי צריכה לגופה א"ש:

    נתכוון לבייש היכי משכחת להתימה כיון דלא אסיק אדעתיה נתכוון להזיק אפילו הוא דומיא דשורו נמי תקשה ליה דבשור ליכא כוונה ובאדם בעי כוונה וי"ל דאי אמרת הוא דומיא דשורו אז משמע שפיר כוונתו להזיק ובא להשמיענו דלא בעינן כוונה לבייש אלא להזיק דומיא דשורו אבל שור דומיא דידיה משמע כוונה דשכיח טפי באדם מבשור דהיינו כוונה דידיה לבייש ואתא לאשמועינן שור דומיא דאדם דבעי' שיתכוין לבייש דאילו מתכוון להזיק שכיח יותר בשור מבאדם [ועוד] דליכא למימר דלהשמיענו דשור פטור במתכוין להזיק מבושת דלהא לא אצטריך דהא תנן בהחובל (לקמן בבא קמא דף פז.) דשור פטור בכל ארבעה דברים וסתם שור הוא קרן שמתכוון להזיק וא"כ ע"כ שורו דומיא דידיה שמתכוון לבייש וזה א"א ששור אין מתכוון לבייש ועל כרחך אית לן למימר הוא דומיא דשורו וקמ"ל דלא בעינן מתכוון לבייש ומשני לעולם שורו דומיא דידיה שמתכוון וקמ"ל שיכול להיות ששורו דומיא דידיה וא"כ בדידיה לא בעינן שיתכוון לבייש שזה אי אפשר להיות בשור:

    מתניתין בשוגגפי' בקונט' דרבא מוקי מתניתין דלא בעי לאפרו ופטור מאותו טעם ששוגג פטור ואין הלשון משמע כן ועוד דלא דמי לשוגג שיש בו איסור מלאכה אבל כאן אין איסור מלאכה אלא י"ל מתני' בשוגג דבהא מלתא אשמועינן הוא דומיא דשורו מה שורו בשוגג אף הוא בשוגג ואפילו הכי פטור מדתנא דבי חזקיה:

    מכה אדם ומכה בהמהתימה דבריש הנחנקין (סנהדרין דף פד:) מוקי האי קרא דתנא דבי חזקיה במכה אביו ואע"ג דבמסקנא נפקא. לן חבורה מאם אינו ענין לנפש בהמה מ"מ מפיק מיניה התם דמותר להקיז דם לאביו ומה שייך כאן לחלק בין דרך ירידה לדרך עלייה וי"ל דמיירי בין במכה אביו בין במכה חבירו במכה אביו מדכתיב הכאה סתם ולא כתיב ומת ובמכה חבירו דבר הלמד מענינו דומיא דקרא דלעיל מיניה איש כי יכה כל נפש אדם דמיירי ברוצח כדמוכח בפרק יוצא דופן (נדה דף מד: ושם) ולצדדים מיירי לענין חבירו במיתה ולענין אביו בחבורה בעלמא וכיון דבכולהו מיירי קרא גמרינן שפיר ממכה בהמה:

    בין בשוגג בין במזידבג' ענייני ממון איירי תנא דבי חזקיה בין בשוגג בין במזיד איירי בממון אחר בהדי מיתה ונפקא לן מינה דחייבי מיתות שוגגים פטורים [מתשלומין] משום דלא חלקת דאהכי מייתי לה בשמעתין ובאלו נערות (כתובות דף לה. ושם) ולענין זה אית להו לכ"ע הקישא דתנא דבי חזקיה כדאמרינן בפ' אלו נערות ומי איכא למאן דלית להו דתנא דבי חזקיה אבל בין מתכוון לשאינו מתכוון לאו בממון אחר בהדי מיתה איירי דמקל וחומר משוגג נפקא אלא לפטור מדמי הנהרג לאפוקי מדרבי דדריש במתכוון להרוג זה והרג זה ונתת נפש תחת נפש ממון וקמ"ל תנא דבי חזקיה דכיון שנתכוון פטור הכא נמי שאין מתכוון פטור ואהכי מייתי לה בפרק הנשרפין (סנהדרין דף עט:) ובין דרך ירידה לדרך עלייה אתא כמו דדרך עלייה לא ניתן שגגתו לכפרה דלא שקלינן מיניה ממונא למפטריה הכא נמי דרך ירידתו אע"ג שניתנה שגגתו לכפרה ולפטור מזיד אצטריך ויש טועים לומר דלפטור שוגג דרך עלייה כמו דרך ירידה אצטריך אבל בפרק אלו נערות (כתובות דף לה. ושם) בשמעתא דלא יהיה אסון מוכיח סוגיא כדפרישית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מבעיר בצריך לאפרו ואינן מקלקלין לפיכך חייבין אבל כל חובל ומבעיר שהוא מקלקל פטור ואקשי' ממתני' שורו שהדליק את הגדיש חייב כו' ופרקי' שורו דומיא דידיה מה הוא דקבעי ליה פי' מתכוין להדליק את הגדיש שצריך לאפרו כך השור מדליק את הגדיש בכוונה שצריך לאפרו לאיגנדורי ביה ומנא ידעינן שכך כוונת השור דחזינן ליה לבתר דקלייה קא מיגנדר בקיטמיה. פי' חינכיה למעלה בית העליסה קרוב לשינים. פתק לנזייתא פתח הקנקנים. ואקשי' על האי סברא מתני' דקתני שורו שבייש ואע"ג דנתכוון לבייש דומיא דאדם מה אדם אינו חייב בבושת עד שיתכוין לבייש. ואוקימתא למתני' שורו דומיא דידיה שורו דכוונתו לבייש היכי משכחת לה. ופרק' אע"ג דלא אשכחן כוונה לבהמה לבייש אשכחן ליה כוונה להזיק ואמר מר כיון שנתכוון להזיק אע"פ שלא נתכוון לבייש חייב לגבי בהמתו כי האי גוונא פטור מן הבושת.

    רבא אמר מתני' כולה בשוגג וכדתנא דבי חזקיה כו' ופשוטה היאומיתוקמא בשורו דומיא דידיה מה שורו בלא מתכוין אף הוא בלא כוונה. דהא שוגג הוא עליה. וסלקא כר' יוחנן דאמר מתני' דתנינן בשבת כל המקלקלין פטורין ואפי' חובל ומבעיר חוץ מחובל דצריך לכלבו ומבעיר דצריך לאפרו כדאמרי':

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 35a

    Bava Kamma 35a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 239 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אף הוא נמי דלא קבעי לאפרו ומקלקל הוא וקתני פטור מתשלומין אלמא חיוב מיתה איכא:

    אף שורו דקבעי ליה לאו דוקא דאפי' לא בעי ליה נמי חייב לשלם אלא על כרחיה תרוייהו בחדא מילתא מוקמינן האי לחיובא והאי לפטורא דהכי משמע מתני' דבמקום שזה חייב זה פטור דאי שורו בלא קבעי ליה לא מתורץ יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו דהא איהו בדלא בעי ליה מחייב בתשלומין:

    בשור פקח שהשור חכם:

    ומנא ידעינן דלהכי איכוין דאצטריך לאשמועינן מתני' דאע"ג דמריה כי האי גוונא מפטר בתשלומין הוי שור חייב דאי מסתמא אפי' מריה נמי מיחייב אי לא ידעינן ביה דצריך לאפרו ואין כאן יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו:

    חינכיה שיניו:

    ופתקיה לנזייתא דחף כסוי הכלי שהשכר בתוכו:

    שורו דפטור דומיא דחיובא דידיה היכי משכחת לה הא חיובא דידיה ליתא אלא במתכוין לבייש ושור אין בו דעת להתכוין לבושת:

    ומשני משכחת לה כגון שנתכוון השור להזיק דגבי אדם כי האי גוונא מחייב אבושת דאמר מר כו':

    7 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 35a · Sefaria

    Tosafot

    מה שורו דלא קבעי ליה משמע דלא פריך אלא אליבא דר' יוחנן ותימה דלר' אבהו נמי תקשה מה שורו דלא צריך לגופו כו' ואם נאמר דרבי אבהו מחייב במקלקל גמור ולא בעי צריכה לגופה א"ש:

    נתכוון לבייש היכי משכחת לה תימה כיון דלא אסיק אדעתיה נתכוון להזיק אפילו הוא דומיא דשורו נמי תקשה ליה דבשור ליכא כוונה ובאדם בעי כוונה וי"ל דאי אמרת הוא דומיא דשורו אז משמע שפיר כוונתו להזיק ובא להשמיענו דלא בעינן כוונה לבייש אלא להזיק דומיא דשורו אבל שור דומיא דידיה משמע כוונה דשכיח טפי באדם מבשור דהיינו כוונה דידיה לבייש ואתא לאשמועינן שור דומיא דאדם דבעי' שיתכוין לבייש דאילו מתכוון להזיק שכיח יותר בשור מבאדם [ועוד] דליכא למימר דלהשמיענו דשור פטור במתכוין להזיק מבושת דלהא לא אצטריך דהא תנן בהחובל (לקמן בבא קמא דף פז.) דשור פטור בכל ארבעה דברים וסתם שור הוא קרן שמתכוון להזיק וא"כ ע"כ שורו דומיא דידיה שמתכוון לבייש וזה א"א ששור אין מתכוון לבייש ועל כרחך אית לן למימר הוא דומיא דשורו וקמ"ל דלא בעינן מתכוון לבייש ומשני לעולם שורו דומיא דידיה שמתכוון וקמ"ל שיכול להיות ששורו דומיא דידיה וא"כ בדידיה לא בעינן שיתכוון לבייש שזה אי אפשר להיות בשור:

    מתניתין בשוגג פי' בקונט' דרבא מוקי מתניתין דלא בעי לאפרו ופטור מאותו טעם ששוגג פטור ואין הלשון משמע כן ועוד דלא דמי לשוגג שיש בו איסור מלאכה אבל כאן אין איסור מלאכה אלא י"ל מתני' בשוגג דבהא מלתא אשמועינן הוא דומיא דשורו מה שורו בשוגג אף הוא בשוגג ואפילו הכי פטור מדתנא דבי חזקיה:

    מכה אדם ומכה בהמה תימה דבריש הנחנקין (סנהדרין דף פד:) מוקי האי קרא דתנא דבי חזקיה במכה אביו ואע"ג דבמסקנא נפקא. לן חבורה מאם אינו ענין לנפש בהמה מ"מ מפיק מיניה התם דמותר להקיז דם לאביו ומה שייך כאן לחלק בין דרך ירידה לדרך עלייה וי"ל דמיירי בין במכה אביו בין במכה חבירו במכה אביו מדכתיב הכאה סתם ולא כתיב ומת ובמכה חבירו דבר הלמד מענינו דומיא דקרא דלעיל מיניה איש כי יכה כל נפש אדם דמיירי ברוצח כדמוכח בפרק יוצא דופן (נדה דף מד: ושם) ולצדדים מיירי לענין חבירו במיתה ולענין אביו בחבורה בעלמא וכיון דבכולהו מיירי קרא גמרינן שפיר ממכה בהמה:

    בין בשוגג בין במזיד בג' ענייני ממון איירי תנא דבי חזקיה בין בשוגג בין במזיד איירי בממון אחר בהדי מיתה ונפקא לן מינה דחייבי מיתות שוגגים פטורים [מתשלומין] משום דלא חלקת דאהכי מייתי לה בשמעתין ובאלו נערות (כתובות דף לה. ושם) ולענין זה אית להו לכ"ע הקישא דתנא דבי חזקיה כדאמרינן בפ' אלו נערות ומי איכא למאן דלית להו דתנא דבי חזקיה אבל בין מתכוון לשאינו מתכוון לאו בממון אחר בהדי מיתה איירי דמקל וחומר משוגג נפקא אלא לפטור מדמי הנהרג לאפוקי מדרבי דדריש במתכוון להרוג זה והרג זה ונתת נפש תחת נפש ממון וקמ"ל תנא דבי חזקיה דכיון שנתכוון פטור הכא נמי שאין מתכוון פטור ואהכי מייתי לה בפרק הנשרפין (סנהדרין דף עט:) ובין דרך ירידה לדרך עלייה אתא כמו דדרך עלייה לא ניתן שגגתו לכפרה דלא שקלינן מיניה ממונא למפטריה הכא נמי דרך ירידתו אע"ג שניתנה שגגתו לכפרה ולפטור מזיד אצטריך ויש טועים לומר דלפטור שוגג דרך עלייה כמו דרך ירידה אצטריך אבל בפרק אלו נערות (כתובות דף לה. ושם) בשמעתא דלא יהיה אסון מוכיח סוגיא כדפרישית:

    Tosafot on Bava Kamma 35a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מבעיר בצריך לאפרו ואינן מקלקלין לפיכך חייבין אבל כל חובל ומבעיר שהוא מקלקל פטור ואקשי' ממתני' שורו שהדליק את הגדיש חייב כו' ופרקי' שורו דומיא דידיה מה הוא דקבעי ליה פי' מתכוין להדליק את הגדיש שצריך לאפרו כך השור מדליק את הגדיש בכוונה שצריך לאפרו לאיגנדורי ביה ומנא ידעינן שכך כוונת השור דחזינן ליה לבתר דקלייה קא מיגנדר בקיטמיה. פי' חינכיה למעלה בית העליסה קרוב לשינים. פתק לנזייתא פתח הקנקנים. ואקשי' על האי סברא מתני' דקתני שורו שבייש ואע"ג דנתכוון לבייש דומיא דאדם מה אדם אינו חייב בבושת עד שיתכוין לבייש. ואוקימתא למתני' שורו דומיא דידיה שורו דכוונתו לבייש היכי משכחת לה. ופרק' אע"ג דלא אשכחן כוונה לבהמה לבייש אשכחן ליה כוונה להזיק ואמר מר כיון שנתכוון להזיק אע"פ שלא נתכוון לבייש חייב לגבי בהמתו כי האי גוונא פטור מן הבושת.

    רבא אמר מתני' כולה בשוגג וכדתנא דבי חזקיה כו' ופשוטה היא ומיתוקמא בשורו דומיא דידיה מה שורו בלא מתכוין אף הוא בלא כוונה. דהא שוגג הוא עליה. וסלקא כר' יוחנן דאמר מתני' דתנינן בשבת כל המקלקלין פטורין ואפי' חובל ומבעיר חוץ מחובל דצריך לכלבו ומבעיר דצריך לאפרו כדאמרי':

    Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 35a · Sefaria

    Rashba

    כגון שנתכוון להזיק דאמר מר וכו' איכא למידק דהשתא משמע דמעיקרא לא אסיק אדעתיה דנתכוון להזיק יהא מתחייב על הבושת עד שיתכוין לבייש ממש וא"כ אפילו תימא הוא דומיא דשורו מבייש היכי משכחת ליה דהא מתכוין לבייש בשורו לא שייך י"ל דמעיקרא שפיר שמעינן ממתניתין דאתא לאשמועינן דבמה דשייך בשורו מתחייב הוא על הבושת ומאי ניהו דשייך בשורו נתכוון להזיק והלכך שפיר שמעינן דאיהו נמי בנתכוין להזיק אע"פ שלא נתכוון לבייש חייב אבל השתא דנקט שורו דומיא דידיה משמע דבמא דשייך טפי בדידיה משורו קאמר ומאי ניהו נתכוין לבייש וזה אי אפשר דבשורו לא שייך ביה כלל הלכך ע"כ הוא דומיא דשורו קאמר ואהדר ליה דלא אלא במתכוין להזיק קאמר והוא חייב על מעשה עצמו ולא על מעשה שורו אע"פ שזה וזה מתכוין להזיק.

    המוציא מחברו עליו הראיה ואפילו לר' אחא דאמר בריש המוכר פירות גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו. הכא שאני דאיכא סלע ורגילין הן בבורחין ליפול ולנגף בסלעים אבל התם דליכא מידי למיתלי אלא בגמל זה ס"ל לר' אחא דאמרינן בידוע שזה הרגו.

    Rashba on Bava Kamma 35a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שאמרו שכל שאינו מתכוין אינו חייב בבשת מ"מ אם נתכון להזיק הרי הוא כמו שנתכוון לבייש וחייב בבשת כמו שבארנו למעלה:

    כבר בארנו באדם שהוא מועד לעולם וחייב בהיזקו בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין בין שאינו מתכוין בין דרך ירידה בין דרך עליה ודרך עליה הוא כשמרים הקצב את הגרזן ומוליכו לאחוריו ואע"פ שמורידו לאחוריו הואיל וכונתו להגביהו הוא נקרא דרך עליה ודרך ירידה הוא כשמורידו לחתוך הבשר או העצים לפניו ובאדם שנהרג בשוגג דרך עליה פטור מגלות דרך ירידה גולה:

    נתחייב בתשלומין בדבר שיש בו מיתה פטור שאין אדם מת ומשלם ולא סוף דבר שנתחייב מיתה אלא אף אם הוא פטור ממיתה הואיל ויש באותו דבר דין מיתה פטור מתשלומין מעתה ההורג את חברו וקרע שיראין שעליו בהריגתו או שהדליק גדישו של חברו בשבת אפילו עשה כן בשוגג שאין כאן חיוב מיתה ודרך עליה שאין כאן גלות הואיל ובמזיד והתראה חייב מיתה אף בזו פטור מתשלומין:

    המשנה האחת עשרה והכונה לבאר בה ענין החלק הששי ואמר על זה שור שהיה רודף אחר שור אחר והזיק זה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחברו עליו הראיה היו שנים רודפים אחר אחד זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורין ואם היו שניהם של איש אחד שניהם חייבין היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק אחד תם ואחד מועד הניזק אומר המועד הזיק והמזיק אומר תם הזיק המוציא מחברו עליו הראיה היו הנזקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקין שנים אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן הזיק את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק את הגדול וגדול את הקטן אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן המוציא מחברו עליו הראיה אמר הר"ם כל זה מבואר ומה שאמר המוציא מחברו עליו הראיה כי אם לא יביא ראיה אין לו כלום ואפילו הדבר שהודה בו המזיק אין לו באמרו תם הזיק או קטן הזיק לפי שעקר הוא בידינו בדינים טענו חטים והודה בו בשעורים פטור אף מדמי שעורים אבל אם תפש לו הניזק שיעור מה שהודה לו המזיק זכה לו בו ואין מוציאין אותו מתחת ידו וכמו כן אם בא ברשות הטוען חטים ושעורים מה שהודה לו מן השעורים אין מוציאין אותו מידו:

    אמר המאירי שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק השור אלא שלא נודע מי הכהו זה אומר שורך הזיק בבריא וזה משיבו לא כי אלא בסלע לקה ואע"פ שמחמת רדיפת השור לקה אין כאן אלא גרמא ופטור שהמוציא מחברו עליו הראיה בין טענו שניהם בבריא בין ניזק שמא ומזיק בריא בין מזיק שמא וניזק בריא ואין הלכה כסמכוס שאמר ממון המוטל בספק חולקין בכל ספק שאף בית דין מוצאים עצמם מסופקים בו דאלימא טענתיה דתובע וריעא טענתיה דנתבע מצד אמתלא חזקה כגון זה שהיה רודף אחריו ונמצא מוזק:

    ולא זו בלבד אלא אפילו היו שנים רודפים אחר אחד והוזק הנרדף שיש כאן מזיק בודאי כגון שנודע בודאי שעל ידי אחד מהם הוזק שאלו הודה אין כאן מודה בקנס אלא שלא נודע על ידי מי משניהם הוזק והוא תובע לזה ודוחהו אצל זה וכן תובע לזה ודוחהו אצל זה שניהם פטורים זיל הכא מדחי ליה וזיל הכא מדחי ליה:

    היו שניהם של איש אחד שניהם חייבים ר"ל החיוב על איזה משניהם ונפרע מיהא מן הגרוע שבשניהם ומ"מ פירשו בגמרא שאם ברח אחד מהם פטור שהרי אומר לו בורח הזיק ותם אינו משלם אלא מגופו:

    ולא זו בלבד אלא שני שוורים של אחד והזיק אחד מהם בודאי שיש כאן מזיק בשוורין של זה בודאי עד שאלו הודה אין כאן מודה בקנס אלא שהיה אחד מהם גדול ומספיק לחצי נזקו ואחד קטן ואינו מספיק וכן בתם ומועד זה אומר תם הזיק והרי גופו לפניך וזה אומר מועד הזיק ומנה מביתך אתה חייב לי המוציא מחברו עליו הראיה ואם אינו מביא ראיה גובה מן הקטן או מן התם ושאלו בגמרא למה ישלם כלום והרי אמרו טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אף מן השעורים הואיל והתובע מודה שאינו חייב בשעורים ואף בזו בגדול וקטן הוא תובע את הגדול והוא מודה לו בקטן ובתם ובמועד הוא תובע מנה מביתו והוא מודה בשור ופרשוה בגמרא מתוך כך בשהניזק תובע בשמא והמזיק מודה בבריא שנמצאת תביעת הניזק נכללת בהודאת המזיק אבל בבריא ובריא פטור לגמרי אלא שאם תפש על הדרך שהודה המזיק אין מוציאין מידו כמו שיתבאר בגמרא ומ"מ גדולי המפרשים כתבו בתשובת שאלה שבתם ומועד הואיל והאומר מועד הזיק כל נכסי המזיק נכנסים בתביעתו של ניזק הן השור התם הן שאר נכסיו ואין כאן טענו חטים והודה לו בשעורים ואין השאלה אלא בגדול וקטן ששניהם תמים ומגופם:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 35a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה נתכוין לבייש כו' דליכא למימר דלהשמיענו דשור פטור במתכוין להזיק כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם הא כבר דחו זה דשורו דומיא דידיה אינו משמע לפטור שור במתכוין להזיק אלא שור דומיא דידיה למימר דבלאו דומיא כלל היא גופא אתא לאשמועינן בשור דפטור במתכוין להזיק דלהא לא איצטריך דהא תנן כו' ומיהו ק"ק בהא דשור דומיא דידיה שכתבו דמשמע כוונה דשכיח טפי באדם דהיינו כוונה לבייש הא בלאו הכי ה"מ למדחי בהך דחייה דע"כ לא אתא שור דומיא דידיה לפטור בכוונה להזיק דלהא לא איצטריך דהא תנן כו' ויותר נ"ל להגיה ועוד דליכא למימר להשמיענו כו' ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 35a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    ומי איכא כהאי גוונא אין דההוא תורא וכו' לאו דנפקא לן מינה מידי שורו איבעי ליה אלא דאמרינן דמשכחת לה איפכא האי דומיא דהאי. הרא"ה ז"ל. מתניתין בשוגג כלומר לעולם הוא דומיא דשורו ובדלא בעי ליה והוי כמו שוגג דפטור מתשלומין דכיון דמזיד מיפטר שוגג נמי מיפטר כדתנא דבי חזקיה הכא נמי כיון דאיבעי ליה מיפטר כי לא בעי נמי מיפטר כך פירש רש"י ז"ל. וקשה דמאי מדמה לא בעי ליה לשוגג הרי שוגג עושה מלאכה גמורה המחייבו דהא חייביה רחמנא גלות אבל הכא כי לא בעי ליה לאו מלאכה היא כלל. וכך פריך מתניתין בשוגג דודאי קאי אהא דאמרינן הוא דומיא דשורו מה שורו אף בשוגג אף בשגגת שבת ובהא מדמי הוא לשורו אבל מכל מקום מיירי דבעי ליה ופטור מתשלומין כדתנא דבי חזקיה דכיון דבמזיד פטור בשוגג נמי פטור. וכן משמע הגירסא לסוף השיטה דגרסינן כיון דבמזיד נידון בנפשו וכו'. ולאידך פירושא הוי ליה למימר כיון דאלו בעי ליה מיפטר וכו'. ה"ר ישעיה ז"ל. וכן כתב הרא"ש ז"ל בתוספותיו וכן משמע מדקאמר כיון דבמזיד נידון בנפשו הוי ליה למימר כיון דאי בעי לאפרו נידון בנפשו. ע"כ. וזה לשון הרא"ה ז"ל מתניתין בשוגג פירוש והא אתיא הוא דומיא דשורו דאין מתכוין לחלל שבת וכדתנא דבי חזקיה דפטור אפילו בשוגג כיון דאלו במזיד נידון בנפשו ודוקא בכי הא אבל היכא דלא בעי ליה כלל דאפילו במזיד גמור פטור שאינו נידון בנפשו ודאי חייב ממון אפילו לחזקיה. דתנא דבי חזקיה מכה אדם וכו' עד אלא לפטרו ממון דהאי קרא יתירה הוא דלעיל מיניה כתיב נפש תחת נפש ולמדרשיה לחיוב לעולם ואפילו במזיד לא אפשר דהא ודאי קיימא לן רשעה אחת אתה מחייבו וכו' והא דחזקיה בכל אורחא דאפשר תנא לה. ותו היכי דמי בכל חדא רבותא שוגג קמשמע לן בהא דחייבי מיתות שוגגין ודבר אחר פטורים מן התשלומין בין מתכוין לשאינו מתכוין קמשמע לן כדאיתא בסנהדרין דמפקא מדרב וכו' אין נוטלין ממון לעולם ואינו מתחייב בתשלומין כיון דאלו מזיד גמור נידון בנפשו הא כל היכא דאפילו מזיד גמור אינו מתחייב בנפשו ודאי חייב בתשלומין כדפרישנא לעיל וכדמוכח בהא דמקשי ומי מצית מוקמית לה בשוגג וכו' ומתרצינן הכי קאמר כיון דבמזיד נידון בנפשו השתא נמי דשוגג פטור. ע"כ. ח"מ ק' מתניתין זה אומר שורך הזיק בברי וזה משיבו לא כי אלא בסלע לקה ואף על פי שמחמת רדיפת השור לקה אין כאן אלא גרמא. הרב המאירי ז"ל.

    בסלע לקה ואפילו לרב אחא דאזיל בתר אומדנא דאמר בריש המוכר פירות גמל האוחר וכו' הכא רגילות הוא כשהשור בורח שנופל ולוקה בסלע. וההיא דאחד תם ואחד מועד נמי דבסמוך מודה רב אחא כיון ששניהם רצין. תוספות שאנץ. ותוספי הרא"ש ז"ל. ולא זו בלבד אלא אפילו היו שנים רודפין אחר אחד והוזק הנרדף שיש כאן מזיק בודאי כגון שנודע בודאי שעל ידי אחד מהם הוזק שאלו הודה אין כאן מודה בקנס אלא שלא נודע על ידי מי משניהם הוזק והוא תובע לזה ודוחהו אצל זה וכן תובע לזה ודוחהו אצל זה שניהם פטורין. הרב המאירי ז"ל. היו שניהם רודפים אחר אחד שניהם פטורין דמוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו מספק דלא טענו כלל ואפילו אחד תם ואחד מועד ואפילו לרב אחא ולא אמרינן חזקה מועד נגח דכיון דחזיניה לתם רודף יצא מחזקת תם. מיהו לית הילכתא כרב אחא אלא כרבנן דפליגי עליה. הרא"ה ז"ל.

    ולא זו בלבד אלא שני שוורים של אחד והזיק אחד מהם בודאי שיש כאן מזיק בשווריו של זה בוודאי שאלו הודה אין כאן מודה בקנס אלא שהיה אחד מהם גדול ואחד קטן וכן בתם ומועד וכו'. המוציא מחבירו עליו הראיה ואם אינו מביא ראיה גובה מן הקטן או מן התם. הרב המאירי ז"ל.

    והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק המוציא מחבירו עליו הראיה וא"ת אמאי לא מחייב שבועה והלא הוא מודה מקצת. וי"ל דמיירי בנתבע טוען שמא ומכל מקום לא מחייב שבועה ואינו יכול לישבע כיון שלא היה לו לידע. ואכתי קשה לרבי חייא בר אבא דמוקי לה בגמרא בברי וברי. וי"ל דכיון שהדמים אינם מענין אחד שזה טוענו דמי גדול וזה טוענו דמי קטן וכן במועד ותם ובגמרא נמי מדמי להו לחטים ושעורים. ממורי שיחיה. תלמיד הר"פ ז"ל. וגדולי המפרשים כתבו בתשובת שאלה שבתם ומועד הואיל והאומר מועד הזיק כל נכסי המזיק נכנסים בתביעותו של ניזק הן השור התם הן שאר נכסיו ואין כאן טענו חטים והודה לו שעורים. ומה ששאלו בגמרא למה ישלם כלום והרי אמרו טענו חטים והודה לו וכו' ופירשו בגמרא מתוך כך כשהניזק תובע בשמא והמזיק מודה בברי או כשנמצאת תביעת הניזק נכללת בהודאת המזיק אינה השאלה אלא בגדול וקטן ששניהם תמים ומגופם. ולא זו בלבד אלא אף היו שניהם מזיקים בודאי אלא שהיו הניזקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקים שנים אחד גדול ואחד קטן ושניהם מאיש אחד וכן שניהם יחדיו היו תמים וכן שנודע בודאי ששניהם הזיקו עד שאלו הודה אין כאן מודה בקנס אלא שנפל הספק שהניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן והרי אני תובע שני השוורים ומזיק אומר קטן אני מודה לך ולא בשביל מה שאתה תובעו אלא בשביל נזק גדול וכן מקצת הגדול אני מודה לך בשביל הקטן לא כולו ואף זו פירשו בגמרא שהוא בדין חטים ושעורים שהרי אינו מודה ממה שהוא תובעו הוא תובע גדול בנזק הגדול והוא אומר שהקטן הוא חייב לו הוא תובעו קטן בנזק הקטן והוא אומר מקצת הגדול אני חייב לך ובודאי שתי תביעות הן ואין לאחת שייכות בחברתה. וכן אחד תם ואחד מועד זה אומר מועד הזיק את הגדול וכו' הוא תובעו מנה מביתו בנזק הגדול והוא מודה לו הקטן הוא תובעו התם בנזק הקטן והוא מורה לו חמשים מביתו ומתוך כך אלו היה ברי וברי פטור אף ממה שהודה ומשנתנו בניזק שמא ומזיק ברי שתביעת הניזק נכללת בהודאת המזיק ואף בזו כתבו גדולי המפרשים שאין ראוי לומר בה טענו חטים וכו' אף בגדול וקטן עד שפרשוה בתשובת שאלה כשהיו של שנים ואין צריך לדחוק בה כל כך אלא כמו שפירשנו שאין לתביעה האחת אצל האחרת כלום. הרב המאירי ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 35a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בא"ד ועי"ל דאפילו במקלקל גמור וכו' שסבור שיכול ליהנות עכ"ל פי' דלענין מלאכה שאצ"ל ודאי בתר מחשבתו אזלינן דעיקר הטעם הוא משום שאין מחשבתו לזו המלאכה אלא לדבר אחר אבל לענין מקלקל לא שייך לקרותו מתקן בשביל מחשבתו שסבור שיכול ליהנות דכיון דבאמת אסור בהנאה הוי מקלקל מצד המעשה:

    בא"ד ור' אבהו נהי דצורך מצוה וכו' היינו לתירוץ ועי"ל אבל לתירוץ ר"י הוי איפכא כמ"ש וק"ל ויתר הדברים בזו הסוגיא יבוארו במס' שבת אי"ה כי שם מקומו:

    בד"ה נתכוון וכו' דל"ל להשמיענו עי' במהרש"א שהגיה ועוד דל"ל וזה הנכון וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 35a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ופתקיה לנזייתא עי' מו"ק דף יב ע"ב ברש"י ד"ה לנזיי:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 35a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 35, Amud Aleph, about 239 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אף הוא נמי דלא קבעי ליה; וקתני:…”

    2. Segment 212 words

      Opens “לא; שורו דומיא דידיה מה הוא דקבעי…”

    3. Segment 321 words

      Opens “שורו היכי משכחת לה? א"ל רב אויא:…”

      Named: רב אויא.

    4. Segment 46 words

      Opens “ומנא ידעינן? דלבתר דקלייה קמגנדר בקוטמא.…”

    5. Segment 522 words

      Opens “ומי איכא כי האי גוונא? אין; דההוא…”

      Named: רב פפא.

    6. Segment 627 words

      Opens “אמרו רבנן קמיה דרב פפא: מי מצית…”

      Named: רב פפא.

    7. Segment 711 words

      Opens “כגון שנתכוון להזיק. דאמר מר: נתכוון להזיק…”

    8. Segment 84 words

      Opens “רבא אמר: מתניתין בשוגג,…”

      Named: רבא.

    9. Segment 913 words

      Opens “וכדתנא דבי חזקיה דתנא דבי חזקיה: (ויקרא…”

    10. Segment 1047 words

      Opens “מה מכה בהמה לא חלקת בה בין…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “אמרו ליה רבנן לרבא: מי מצית מוקמת…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1214 words

      Opens “הכי קאמר: כיון דבמזיד נדון בנפשו, והיכי…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “מתני׳ שור שהיה רודף אחר שור אחר,…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “היו שנים רודפים אחר אחד, זה אומר:…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 35a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026