Talmud Builders

    Bava Kamma 116a

    Chapter 10 - HaGozel Batra

    גם: בבא קמא דף קט״ז ע״א, פרק י׳ הגוזל בתרא

    English translation - Bava Kamma 116a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The wine must all be poured out in order to prevent a possible mishap. And Beit Hillel say: Let the wine be used for sprinkling. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: I will decide the halakha by proposing an intermediate opinion: If the wine became impure in a house, it may be used for sprinkling, as it can be used immediately, but if it became impure in the field, it must all be poured out, as it is possible that by the time it is brought to the house and used for sprinkling, someone may drink it.

    2There are those who say that he decided the halakha as follows: With regard to aged wine, it may be used for sprinkling, as it is fit to be sprinkled immediately, but with regard to new wine, which does not yet have a pleasant aroma, it must all be poured out in order to prevent a possible mishap. They said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: A decision by a third party does not conclusively decide the halakha .

    3§ The mishna teaches that if the owner of the wine said to the owner of the honey: I will salvage your honey and you will pay me the value of my wine, the owner of the honey is obligated to give him compensation for the wine. The Gemara asks: Why is the stipulation binding? Let the owner of the honey say to him: I was merely fooling with you when I accepted your condition, and I did not agree to it at all.

    4Isn’t it taught in a baraita : In a case where one was fleeing from prison and there was a ferry before him, and he said to the ferryman: Take this entire dinar and take me across the river, the ferryman has the right to collect only his usual wage, but not the entire dinar. Apparently, the prisoner could have said to him: I was merely fooling with you and never intended to pay you a full dinar. Here also, let the owner of the honey say to the owner of the wine: I was merely fooling with you.

    5The Gemara answers: This case in the mishna is not comparable to the case cited above; rather, it is comparable to the latter clause of that same baraita , which states: And if he said to the ferryman: Take this dinar as your wage and take me across the river, the prisoner must give him his wage in the full amount, i.e., the entire dinar.

    6What is different in the first clause, which states that the ferryman receives only his regular wage, and what is different in the latter clause, which states that he receives the full dinar? Rami bar Ḥama said: The latter clause deals with a trapper who scoops fish from the sea, i.e., a fisherman, and he can say to the prisoner: You have caused me a loss of fish [ kavrei ] worth a dinar, which I would have caught had I not taken you across the river. Similarly, in the case in the mishna, the owner of the wine sustains a financial loss in order to save the honey, and therefore he is entitled to the compensation that the owner of the honey agreed to pay.

    7§ The mishna teaches: If a river washed away his donkey and the donkey of the other man, and his donkey is worth one hundred dinars, etc. The Gemara notes: And it is necessary to teach both the case of the barrels of wine and honey and the case of the donkeys, as if it had taught us only the first case, that of the wine and honey, it might be said that it is only there, in that case, that when the owner of the wine states his stipulation, the owner of the honey gives him the value of the entire loss. Why is this? It is because the wine is lost through the direct action of its owner. But here, in the case of the donkeys, since the donkey is lost by itself in the river, let us say: The one who salvages the donkey of his fellow has the right to only his wage, i.e., compensation for his labor.

    8And if the mishna had taught us only the case of the latter clause, it might be said: It is here, in the case of the donkeys, that if the intention of the one who saved the donkey was unspecified, i.e., he did not stipulate that the owner of the other donkey would compensate him for the loss of his own donkey, he has the right to only his wage, because the donkey is lost by itself. But there, where the barrel of wine is lost through the direct action of its owner, one might say: Even in a case where the intention of the owner of the wine was unspecified, the owner of the honey must give him the value of the entire barrel of wine. The Gemara concludes: Indeed, both cases are necessary.

    9The Gemara cites a relevant discussion. Rav Kahana raised a dilemma before Rav: If one descended into the river to rescue another’s donkey instead of his own after stipulating that he would be compensated for the loss of his own donkey, and his own donkey emerged from the river by itself, what is the halakha ? Is the rescuer still entitled to payment from the owner of the donkey that he saved, despite the fact that he did not suffer a monetary loss? Rav said to him: The rescuer is still compensated because it was from Heaven that mercy was bestowed upon him, and his good fortune does not affect the stipulation.

    10This is like that case where Rav Safra was traveling in a caravan, and a certain lion followed them, accompanying them along the way. Every night, the travelers would send one of their donkeys to the lion, and the lion would eat it. When Rav Safra’s time arrived to provide the lion with prey, he sent it his donkey but the lion did not eat it. Rav Safra went ahead and acquired it back, as his donkey had become ownerless when he presented it to the lion. Although Rav Safra did not lose his donkey, he had fulfilled his obligation to provide the lion with a donkey, and his good fortune did not affect his obligation vis-à-vis the other travelers.

    11With regard to this episode, Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Why was it necessary for him to acquire the donkey again? Although Rav Safra made it ownerless by sending it to the lion, it was made ownerless only with the intention that the lion would consume it, but it was not made ownerless with the intention that everyone else could acquire it. Accordingly, no one else could have acquired the donkey. Ravina said to him: Rav Safra did so as an added precaution.

    12Rav raised a dilemma before Rabbi Yehuda HaNasi: If one descended into the river in order to rescue another’s donkey instead of his own, but he did not manage to rescue it, what is the halakha ? Does the stipulation still apply so that the owner of the donkey he attempted to rescue must compensate him for the loss of his own donkey? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: And is this a question? It is clear that he has the right to collect only his wage, but he is not entitled to the value of his own donkey.

    13Rav raised an objection to Rabbi Yehuda HaNasi’s ruling from a baraita : In a case of one who hires a laborer

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תשפך הכל - כולה ביחד:

    בשדה תשפך הכל - דאדממטי ליה לגו ביתא אתי ביה לידי תקלה:

    אין הכרעה שלישית מכרעת - טעם עצמך אתה אומר ולא כדברי אחד מהן ששניהם לא הזכירו בית ושדה והיכי דמי הכרעה כגון אי הוה תני ב"ש בין נטמאת בבית בין בשדה תשפך הכל וב"ה אומרים בין בבית ובין בשדה תעשה זילוף ר"ש אומר נטמא בשדה תשפך הכל בבית תעשה זילוף דטעמא דתרוייהו קמכרע והוו להו לגבי בית תרי ולגבי שדה תרי והלכתא כתרי שאין עומדין דברי יחיד במקום שנים דאחרי רבים להטות כתיב (שמות כג) כי ההוא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט.) אבל הכא דאינהו לא גלו דעתייהו דליהוי שום מידי חילוק בין בית לשדה טעמא דנפשיה קאמר:

    מעבורת - ספינה רחבה שעוברים בה רוחב הנהר:

    דאפסדתן כוורי בזוזא - והיינו בשכרו דקתני טול דינר בשכר שאתה מפסיד כאן ותעבירני נותן לו אותו שכר משלם ומתני' נמי הרי הפסידו ניכר:

    דבידים קא פסיד - שופך את יינו בידים בשבילו:

    ירד להציל - ע"מ שיתן לו דמי שלו:

    ועלה שלו מאיליו מהו - מי אמרינן מעיקרא דאפקריה כאבוד דמי ומחייב לו היאך לשלומי והדר זכה ביה מריה מהפקירא או דלמא כיון דסליק סליק:

    מן שמיא רחימו עליה - ויהיב ליה דמי כאילו מת:

    לוינהו - נתחבר עמהם ארי והיה משמר בהמותיהם מחיות וליסטים:

    קדים רב ספרא - קודם שיחזיק בהן אחר שהרי הפקר היה:

    לרווחא דמילתא - שלא יהא ערעור בדבר:

    בבא קמא 116 עמוד א

    1תשפך הכל, וב"ה אומרים: תעשה זילוף. אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אני אכריע בבית תעשה זילוף ובשדה תשפך הכל׃

    2איכא דאמרי בישן תעשה זילוף ובחדש תשפך הכל אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת:

    3אם אמר לו: אציל את שלך וכו': אמאי ונימא ליה משטה אני בך׃

    4מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו אמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא אמר ליה משטה אני בך הכא נמי לימא ליה משטה אני בך׃

    5הא לא דמי אלא לסיפא ואם אמר לו טול דינר זה בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם׃

    6מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רמי בר חמא בצייד השולה דגים מן הים וא"ל אפסדתני כוורי בזוזא:

    7שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה וכו': וצריכא דאי אשמעינן קמייתא התם הוא דכי פירש יהיב ליה דמי כוליה משום דבידים קא פסיד אבל הכא דממילא נימא אין לו אלא שכרו׃

    8ואי אשמעינן סיפא הכא הוא דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא אבל התם דבידים אימא אפילו בסתמא יהיב ליה דמי כולה צריכא׃

    9בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו א"ל משמיא רחימו עליה׃

    10כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשיירתא לוינהו ההוא ארי כל לילא קא שדר ליה חמרא דחד מינייהו וקא אכיל כי מטא זמניה דרב ספרא שדר ליה חמרא ולא אכליה קדים רב ספרא וזכה ביה׃

    11א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא למה ליה למיזכי ביה נהי דכי אפקריה אדעתא דאריה אפקריה אדעתא דכ"ע לא אפקריה א"ל רב ספרא לרווחא דמילתא הוא דעבד׃

    12בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו אמר לו וזו שאילה אין לו אלא שכרו׃

    13איתיביה השוכר את הפועל׃

    Tosafot

    הכרעה שלישית - נראה לר"י עיקר כפ"ה דדעת ג' הוא דתנאי קמאי לא גילו בדעתם שיש שום חילוק בין בית לשדה אבל ההוא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט. ושם ד"ה בין) הויא הכרעה דרבי אליעזר קאמר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טמא רבי יהושע אומר בין מן המוכן כו' טהור ר"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור ובכירה (שם דף לט:) בהדיא חשיב ליה הכרעה אי לאו משום דר"ע תלמיד הוה ועוד דהדר ביה ר"ע לגבי רבי יהושע וההיא דהתם לא ישתטף גופו בין בחמין בין בצונן חשיבא הכרעה דתנאי קמאי גילו בדעתם דשייך לפלוגי בין חמין לצונן אבל הך דשמעתין לא גילו בדעתם חשיב ליה הכרעה שלישית וכן בנזיר פ' כ"ג (דף נג. ושם ד"ה ב"ד) גבי ר"א אומר [זקינים] הראשונים [מקצתן היו] אומרים חצי קב עצמות כו' התם נמי קרי ליה הכרעה שלישית דתנאי קמאי לא גילו בדעתם דשייך לפלוגי בין תרומה לקדשים לנזיר ועושה פסח ובראשית הגז (חולין דף קלה.) גבי ראשית הגז אין נוהג אלא במרובה וכמה מרובה ב"ש אומרים שתים ב"ה אומרים חמש ורבי ישמעאל אומר ארבעה וקרי נמי התם (דף קלז.) לרבי ישמעאל הכרעה שלישית ואותה הכרעה אין חשובה אפילו כדהכא ודנזיר דבהני סבירא ליה למכריע פלגא כמר ופלגא כמר אבל התם לא ס"ל לא כמר ולא כמר והא דפריך בכל הני והא הכרעה שלישית אין הכרעה ה"מ למיפרך תלמיד הוא ואין הלכה כהכרעת תלמיד אבל עדיפא קפריך דלאו הכרעה היא כלל ואור"י הא דתניא בכיצד מברכין (ברכות דף מג:) בש"א מברך על השמן ואח"כ על ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס תחילה וקאמר רשב"ג אני אכריע שמן זכינו לריחו ולסיכתו הדס לא זכינו אלא לריחו הלכך שמן עדיף וקאמר רבי יוחנן בגמרא הלכה כדברי המכריע לא שייכא ההיא הכרעה לשאר הכרעות שהבאתי דלא סבירא ליה פלגא כמר ופלגא כמר אלא דמפרש טעמא דחד מינייהו וס"ל כוותיה לגמרי וכן בכל מקום שאם תנא אחד יסבור כתנא אחר לא יקרא בכך מכריע תדע מדאיצטריך ר' יוחנן עלה למימר הלכה כדברי המכריע אע"ג דאיהו גופיה כבר אמר בכירה (שבת דף לט:) כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע ש"מ דודאי לא שייכא לההיא הכרעה דשבת ודהכא ולא קרי ליה הכרעה אלא מפני שהכריע דברי ב"ש על דברי ב"ה. ור"ת פי' הכרעה שלישית דור שלישית כלומר תלמיד אתה ואין זו הכרעה כדאמר ר"ע תלמיד הוה וה"נ הוה מ"ל דור שני דהיינו נמי תלמיד אלא כך היה המעשה ובנזיר (דף נג.) דקרי ליה הגמרא לב"ד של אחרים הכרעה שלישית לישנא דהך ברייתא דהכא נקט וא"ת בפ"ק דפסחים (דף יג.) גבי ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש רבי יהודה אומר אוכלים כל כו' ר"ג אומר חולין אוכלין כל ארבע ותרומה כל חמש וקאמר בגמרא ר"ג לאו מכריע הוא דטעמא דנפשיה קאמר ולפי' הקו' ניחא אלא לפי' ר"ת אמאי לא מכריע הוא והא לאו תלמיד הוה וי"ל דלאו מכריע הוא דלא עלייהו קאי שלפניהם היה ופ"ה נראה לר"י עיקר וי"מ הכא טעמא דתשפך משום דריחא מילתא היא ואסור לזלף משום דהוי כשתיה ולא משום חשש תקלה ואין נראה דא"כ לא הוי רבי ישמעאל מכריע אלא טעמא דנפשיה קאמר דקמאי לא איפליגי במיחש לתקלה ואין להקשות לפי' זה לאביי דאית ליה (ע"ז דף סו:) גבי בת תיהא ריחא מילתא היא לימא דאמר כר"מ אמאי לא מייתי נמי התם אפלוגתא דאביי ורבא פלוגתא דב"ש וב"ה דהכא איכא למימר דאביי א"ש כב"ה ומודו בה דריחא מילתא היא ליחשב הנאה והתם לענין איסור הנאת יין נסך איירי ודוקא לענין תרומה טמאה הכא המותרת בהנאה ריחא לאו מילתא ליחשב כשתיה ואע"ג דמייתי התם ההיא דתנור שהסיקו בכמון של תרומה וההיא דהרודה פת חמה והניחה ע"פ חבית של יין של תרומה התם ודאי אי ריחא מילתא ואסור בהנאה יש לנו כמו כן לאסור הפת לאכול לזרים שנקלט מן הכמון או היין של תרומה אבל ריחא לחודיה כגון בת תיהא וזילוף לא הוי כשתיה ומותר בתרומה [וע' תוס' ע"ז סו: ד"ה אמר רבא]:

    אדעתא דאריה אפקריה כו' - לא דמי להא דאמר באלו מציאות (ב"מ ד' כד.) המציל מן הארי ומן הדוב כו' הרי הוא שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהן דהתם ודאי שהארי בא לטרוף כדמשמע המציל מן הארי מתייאש לגמרי אבל הכא הארי היה עמהם והיה מלוה אותם לשמור בהמותיהם מחיות וליסטים רק שהיו נותנים לו לאכול חמור בכל לילה ואפשר שפעמים היה שבע ולא אכיל הלכך אין מפקיר אלא אדעתא דאכיל ליה אריה והא לא אכיל ליה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    יין של תרומה שנתגלה הואיל ואסור בשתיה ישפך ואין אומרין תעשה זלוף כמו שבארנו:

    מה שאמרו בתלמוד הלכה כדברי המכריע יש צדדין שאין אומרין כן והוא כל שתופש דעת שלישי שלא הזכירו אחד מן הראשונים אלא שמשתף דעתו בשני הדעות שאמרו הראשונים והוא שאמרו הכרעת שלישי אינה מכרעת וכבר ביארנוה במסכת חולין פרק ראשית הגז:

    מי שהיה בורח מבית האסורין ומתירא שמא ירדפו אחריו ופגע בו נהר ואמר לבעל המעבורת טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו הרגיל ואם היה זה בטל ממלאכה אחרת שהיה מרויח בה דינר כשיעור זה כגון שהיה צייד ושולה דגים מן הים ואמר טול דינר בשכר מה שאני מבטלך נותן לו דינר משלם ואם פרעו קודם שיעבור אף הראשונה אין כופין אותו להחזיר לו כלום ויש פוסקים שאם רצה זה תובעו לדין ומחזיר כל שיש שם יתר על שכרו:

    בענין אבדה אמרו שאם היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע בשכרי ר"ל במה שנתבטלתי אלא נותן לו שכרו כפועל ואם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין ובזו שבמשנתנו ר"ל כשאמר אציל את שלך ואטול דמי שלי אין אנו מזקיקין תנאי בפני בית דין ופרשו טעם הדבר שבאבדה בעל האבדה עמו ואין זה מוחזק בה אבל דבש של משנתנו שהוא בכליו של זה הרי הוא מוחזק בה ואין צריך לבית דין ולא לעדים ואני אומר שהכל טעם אחד וכל שאמר אני אציל וכו' ואטול דמי שלי משלך והאחר מודה לו הרי הוא כתנאי בפני בית דין וכן כתבו גדולי המחברים למדת מדברינו שאם היה זה בכדו של דבש וזה בקנקנים רקים ונסדקה כדו של דבש ואמר בעל הקנקנים איני מציל אא"כ תתן לי שליש הדבש או כך וכך ואמר לו הן אין לו אלא שכרו:

    מה שבארנו בשטף נהר את חמורו וחמור של חברו שאם אמר אציל את שלך ואני נוטל דמי שלי שהוא נוטל דמי שלו אפילו עלה חמור שלו מאליו ונמצא שלא נפסד בהצלת של חברו הואיל ולא נתעצל בו זכה במה שהתנה עמו:

    ירד להציל ולא הציל אינו נותן לו אלא שכרו הראוי לו שהרי לא עשה שליחותו ואע"פ שהשוכר את השליח להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והתנה לו ביתר מדמיו ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם טעם הדבר מפני שכבר עשה שליחותו:

    ירד להציל את של חברו והניח את שלו ועלו שניהם מאליהם שלא בהצלתו יראה שאין נזקקין לו מת שלו ועלה של חברו מאליו יראה שמשלם מתוכו הואיל ומת שלו אלא שמנכה לו מן הטורח שהיה לו לטרוח יותר מזה וכן יראה מתלמוד המערב:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 116a

    Bava Kamma 116a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 269 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Kamma 116a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026