מסכת בבא מציעא דף ז׳ עמוד א׳

אלא מאי אית לך למימר - למה לא חייבוהו לעשר ממה נפשך:

עשירי ודאי - הצריך הכתוב לעשר ולא הצריך לעשר את הספק וכל עשירי שבכאן ספק הן שאפילו יצא הפטור בחמישי שוב אין העשירי קרוי עשירי אלא תשיעי שהפטור אינו מן המנין:

מאי ספיקות - דאמרן לעיל הספיקות נכנסין לדיר להתעשר:

ספק פדיון פטר חמור - טלה שהופרש על ספק פטר חמור שאפילו הוא פטר חמור ודאי אין בטלה זה של פדיון משום קדושה:

עשרה שיין - לאפקועי איסורייהו למשרי להו בעבודה:

עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא - מעשה היה ובא לפני רב חסדא ורב חסדא הביאו לפני רב הונא:

שאינה יכול להוציאו כו' - והאי נמי דחזינן ליה דאין יכול להוציאו בדיינין שאין לו ראיה בדבר אין הקדישו קדוש:

הא יכול להוציאו כו' - בתמיה:

שאינו ברשותו - והא סתם גזילה יכולין להוציאו בדיינין הוא:

במסותא מטלטלין - כגון גיגית:

מקרקעי - דכל היכא דאיתיה ברשות מרי' קיימא דקרקע אינה נגזלת ושפיר פשיטנא מהא דאי הוה ליה ראיה עלה הקדישו הקדש:

בר מערבא - מארץ ישראל:

מחוי ליה - מראה באצבעותיו כלפי מעלה:

בכרכשתא - בגרדין שבשני ראשין שקורין ברניי"ש:

ש"מ - מדקתני עד מקום שידו מגעת קנוי לו:

האי סודרא - של קונה שקונין בו קנין:

כיון דתפיס ביה - מקנה שלש על שלש קרינא ביה ושלף איש נעלו ונתן לרעהו:

דכמאן דפסיק דמי - וקנייה מקנה והמכר נקנה בו ללוקח ודוקא נקט שלש על שלש דכלי בעינן דכתיב (רות ד) נעלו ובציר משלש אצבעות לאו בגד הוא כדאשכחן גבי טומאה:

גט בידה - שנתנו לה:

ומשיחה - שקשור בה בידו אם יש כח באותו חוט שיכול לנתקו לגט מידה ולהביאו אצלו:

אינה מגורשת - אלמא לאו נתינה היא:

כריתות - הבדלה שיהיו מובדלים זה מזה והרי אגודים הם בחוט זה:

אם היתה טלית מוזהבת - כלומר אפילו היא מוזהבת חולקים:

פלוג הכי - לרוחבה ויהא הזהב לאחד מהם:

קא משמע לן דא"ל כו' פלוג - לאורכה:

שנים אדוקים בשטר - המלוה והלוה:

שלך הוא ופרעתיו לך - והחזרת לי וממני נפל:

יתקיים השטר בחותמיו - קס"ד דהכי קאמר אם השטר כשר שיקיימוהו חותמיו לומר כתב ידינו הוא הרי הוא בחזקתו:

נפל השטר ליד הדיין - משמע דהכי קאמר: אם מצאו דיין לא יוציאו אותו עולמית מיד דיין ולקמן פריך מאי שנא דיין מאינשי דעלמא:

וגבי ליה מלוה כוליה - בתמיה:

במקוים - שכתוב בו הנפק שיצא כבר בבית דין והעידו עדים על חתימת ידן וכותבין הדיינין בו שטרא דנן נפק קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני על חתימת ידייהו ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי:

כולי עלמא לא פליגי דיחלוקו - דכי אמרינן דיתקיים השטר בחותמיו לא למגבי מלוה כולו קאמר אלא למגבי פלגיה ופלוגתייהו כשאינו מקוים רבי סבר אף על פי שהלוה מודה ליה שכתב שטר זה ולוה לו מעות צריך המלוה לקיימו בחותמיו ואפילו השטר בידו נאמן הלוה לומר פרעתיך דכל זמן שאינו מקוים מאן קמשוי ליה שטרא לוה שמודה לו שכתבו הא אמר דפריע אבל משהשטר מוחזק על פי עדיו אין הלוה נאמן לומר פרעתי הלכך זה ששניהם מוחזקים אי מקיים ליה מלוה בעדות ומשוי ליה שטר מעליא אין הלוה נאמן באמירתו אלא על ידי חזקה זה שאדוק בו והרי הוא כשאר מציאה ופליג:

ואי לא לא פליג - שאפילו כולו ביד המלוה נאמן הלוה לומר פרעתי: