בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף ז׳ עמוד א׳

    פרק א׳ - שנים אוחזין

    Also cited as: Bava Metzia 7a, Chapter 1 Shenayim Ochazin

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אלא מאי אית לך למימר - למה לא חייבוהו לעשר ממה נפשך:

    עשירי ודאי - הצריך הכתוב לעשר ולא הצריך לעשר את הספק וכל עשירי שבכאן ספק הן שאפילו יצא הפטור בחמישי שוב אין העשירי קרוי עשירי אלא תשיעי שהפטור אינו מן המנין:

    מאי ספיקות - דאמרן לעיל הספיקות נכנסין לדיר להתעשר:

    ספק פדיון פטר חמור - טלה שהופרש על ספק פטר חמור שאפילו הוא פטר חמור ודאי אין בטלה זה של פדיון משום קדושה:

    עשרה שיין - לאפקועי איסורייהו למשרי להו בעבודה:

    עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא - מעשה היה ובא לפני רב חסדא ורב חסדא הביאו לפני רב הונא:

    שאינה יכול להוציאו כו' - והאי נמי דחזינן ליה דאין יכול להוציאו בדיינין שאין לו ראיה בדבר אין הקדישו קדוש:

    הא יכול להוציאו כו' - בתמיה:

    שאינו ברשותו - והא סתם גזילה יכולין להוציאו בדיינין הוא:

    במסותא מטלטלין - כגון גיגית:

    מקרקעי - דכל היכא דאיתיה ברשות מרי' קיימא דקרקע אינה נגזלת ושפיר פשיטנא מהא דאי הוה ליה ראיה עלה הקדישו הקדש:

    בר מערבא - מארץ ישראל:

    מחוי ליה - מראה באצבעותיו כלפי מעלה:

    בכרכשתא - בגרדין שבשני ראשין שקורין ברניי"ש:

    ש"מ - מדקתני עד מקום שידו מגעת קנוי לו:

    האי סודרא - של קונה שקונין בו קנין:

    כיון דתפיס ביה - מקנה שלש על שלש קרינא ביה ושלף איש נעלו ונתן לרעהו:

    דכמאן דפסיק דמי - וקנייה מקנה והמכר נקנה בו ללוקח ודוקא נקט שלש על שלש דכלי בעינן דכתיב (רות ד) נעלו ובציר משלש אצבעות לאו בגד הוא כדאשכחן גבי טומאה:

    גט בידה - שנתנו לה:

    ומשיחה - שקשור בה בידו אם יש כח באותו חוט שיכול לנתקו לגט מידה ולהביאו אצלו:

    אינה מגורשת - אלמא לאו נתינה היא:

    כריתות - הבדלה שיהיו מובדלים זה מזה והרי אגודים הם בחוט זה:

    אם היתה טלית מוזהבת - כלומר אפילו היא מוזהבת חולקים:

    פלוג הכי - לרוחבה ויהא הזהב לאחד מהם:

    קא משמע לן דא"ל כו' פלוג - לאורכה:

    שנים אדוקים בשטר - המלוה והלוה:

    שלך הוא ופרעתיו לך - והחזרת לי וממני נפל:

    יתקיים השטר בחותמיו - קס"ד דהכי קאמר אם השטר כשר שיקיימוהו חותמיו לומר כתב ידינו הוא הרי הוא בחזקתו:

    נפל השטר ליד הדיין - משמע דהכי קאמר: אם מצאו דיין לא יוציאו אותו עולמית מיד דיין ולקמן פריך מאי שנא דיין מאינשי דעלמא:

    וגבי ליה מלוה כוליה - בתמיה:

    במקוים - שכתוב בו הנפק שיצא כבר בבית דין והעידו עדים על חתימת ידן וכותבין הדיינין בו שטרא דנן נפק קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני על חתימת ידייהו ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי:

    כולי עלמא לא פליגי דיחלוקו - דכי אמרינן דיתקיים השטר בחותמיו לא למגבי מלוה כולו קאמר אלא למגבי פלגיה ופלוגתייהו כשאינו מקוים רבי סבר אף על פי שהלוה מודה ליה שכתב שטר זה ולוה לו מעות צריך המלוה לקיימו בחותמיו ואפילו השטר בידו נאמן הלוה לומר פרעתיך דכל זמן שאינו מקוים מאן קמשוי ליה שטרא לוה שמודה לו שכתבו הא אמר דפריע אבל משהשטר מוחזק על פי עדיו אין הלוה נאמן לומר פרעתי הלכך זה ששניהם מוחזקים אי מקיים ליה מלוה בעדות ומשוי ליה שטר מעליא אין הלוה נאמן באמירתו אלא על ידי חזקה זה שאדוק בו והרי הוא כשאר מציאה ופליג:

    ואי לא לא פליג - שאפילו כולו ביד המלוה נאמן הלוה לומר פרעתי:

    בבא מציעא ז עמוד א

    1אלא מאי אית לך למימר, עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק. הכא נמי: עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק.

    2א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: מאי ספיקות? אילימא ספק בכורות, (ויקרא כז, ט) ״יהיה קדש״ אמר רחמנא, ולא שכבר קדוש.

    3אלא ספק פדיון פטר חמור, וכדרב נחמן. דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמור בתוך ביתו מפריש עליהן עשרה שיין, ומעשרן, והן שלו.

    4מאי הוי עלה דמסותא? ת"ש דא"ר חייא בר אבין: הוה עובדא בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא, ופשטה מהא דאמר רב נחמן: כל ממון שאין יכול להוציאו בדיינין, הקדישו אינו קדוש.

    5הא יכול להוציאו בדיינין, הקדישו קדוש, אע"ג דלא אפקיה. והאמר ר' יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדישו. זה לפי שאינה שלו, וזה לפי שאינה ברשותו.

    6מי סברת במסותא מטלטלין עסקינן? במסותא מקרקעי עסקינן, דכי יכול להוציאה בדיינין, ברשותיה קיימא.

    7תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו: שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת, וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקין בשוה. מחוי ליה רבי אבהו: ובשבועה.

    8אלא מתניתין, דקתני דפלגי בהדדי, ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת, היכי משכחת לה? אמר רב פפא: דתפיסי בכרכשתא.

    9אמר רב משרשיא, ש"מ האי סודרא, כיון דתפיס ביה שלש על שלש, קרינן ביה (רות ד, ז) ״ונתן לרעהו״.

    10דכמאן דפסיק דמי, וקני.

    11ומאי שנא מדרב חסדא, דאמר רב חסדא: גט בידה ומשיחה בידו, אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת, ואם לאו מגורשת!

    12התם כריתות בעינן, וליכא. הכא נתינה בעינן, והא איכא.

    13אמר רבא: אם היתה טלית מוזהבת חולקין. פשיטא? לא צריכא, דקאי דהבא בי מצעי.

    14הא נמי פשיטא! לא צריכא דמיקרב לגבי דחד. מהו דתימא דא"ל פלוג הכי, קמ"ל דא"ל מאי חזית דפלגת הכי? פלוג הכי.

    ברייתא

    15ת"ר שנים אדוקין בשטר, מלוה אומר: שלי הוא, ונפל ממני ומצאתיו, ולוה אמר: שלך הוא, ופרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו, דברי רבי.

    16רשב"ג אומר: יחלוקו.

    17נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית. ר' יוסי אומר: הרי הוא בחזקתו.

    18אמר מר: יתקיים השטר בחותמיו. וגבי ליה מלוה כוליה. ולית ליה מתני' שנים אוחזין כו'!

    19אמר רבא אמר רב נחמן: במקוים דברי הכל יחלוקו, כי פליגי בשאינו מקוים.

    20רבי סבר: מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ואי מקיים ליה פליג, ואי לא מקיים ליה לא פליג.

    21מאי טעמא? חספא בעלמא הוא, מאן קא משוי ליה להאי שטרא לוה, הא קאמר דפריע.

    22ורבי שמעון בן גמליאל סבר: מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו, ואע"ג דלא מקיים ליה יחלוקו.

    23נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית,׃

    תוספות

    ולא עשירי ספק - אין להקשות איצטריך קרא למעוטי ספיקא כדפריך במסכת חולין (דף כב: ד"ה איצטריך):

    מפריש עליהן עשרה שיין - תימה דבפ"ק דבכורות (דף יא. ושם) אמרי' דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורים ומה צריך עשרה שיים ותו מאי קא משמע לן מתני' היא הספיקות נכנסים לדיר להתעשר ותו כיון דאמר מעשרן מה צריך להשמיענו דהן שלו פשיטא כיון דמעשרן דהן שלו דאילו היו של כהן לא היה מעשרן דהוו להו כלקוח דתנן (שם דף נה:) הלקוח והניתן לו במתנה פטור ואי קמ"ל דאע"ג דמעשרן עדיין הם שלו פשיטא דמעשר בהמה של בעלים הוא:

    מחוי ר' אבהו והשאר בשבועה - נראה דלא גרסי' והשאר דאף במה שידו מגעת ישבע כיון דנתקנה השבועה שלא יהא אדם הולך ותוקף מטעם זה ישבע אף במה שהוא תופס ומכל מקום שפיר מוכח בסמוך דבקנין מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי כיון דהכא לאחר שבועה נוטל כל מה שהוא תופס אפילו יותר ממחצה והשבועה היא בשביל הטענה ומפני התקנה:

    אם יכול לנתקו - נראה דאם היתה ידה פתוחה בשעת שנתן גט לידה ונשארה המשיחה בידו וקפצה ידה בחוזק שאם מושך המשיחה לא יוכל להביאו אצלו שאינה מגורשת שהרי כשנתן בידה קודם שקפצה ידה היה יכול להביאו אצלו והקפיצה לא עשה הוא אלא היא והוה כטלי גיטך מעל גבי קרקע דאינה מגורשת דלא קרינן ביה ונתן בידה והכא דקאמר אם אינו יכול להביאו אצלו דמגורשת כגון שהיתה ידה קפוצה והוא תחב בידה כל כך בחוזק שאם ימשוך המשיחה לא יביא הגט אצלו ור"ת (נמי) פירש אם הגט כבד כל כך שאם רוצה למשוך הגט אליו תנתק המשיחה מגורשת ומיירי בידה פתוחה ולא קפצה ולא עשתה שום דבר:

    רישוי: CC-BY

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ובהדיא בבכורות פרק אחרון אמר רבא מנין הראוי פוטר.

    מאי הוי עלה דמסותא ת"ש מהא דאמר רב [נחמן] כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש.

    הא יכול להוציאו אע"פ שלא הוציאו קדוש - ומקשי' עלה והאמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלי' שניהן אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. וקי"ל דלא מקשינן לא ממשנה ולא מברייתא ולא ממימרא אלא אם היא הלכה. ועוד לא דחאוה להא דר' יוחנן אלא פירקו על דבריו ואמר מי סברת מסותא מטלטלא היא וקשיא עליה הא דר' יוחנן לא כי קאמר רב [נחמן] כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינין וכו' האי ממון קרקע הוא וכיוצא בו האי מסותא מקרקעא הוא דקי"ל קרקע אינה נגזלת ולעולם ברשותיה דמרא קיימא הלכך אם יכול להוציאה בדיינין ברשותיה קיימא ושפיר קא מקדיש. האי דקתני שנים אדוקין בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין בשוה ובשבועה אוקימנא בשאדוקין בטלית עצמו ומתני' דקתני חולקין הטלית שני חצאין ונוטל כל אחד חציה בשאדוקין בנימין שבקצותיה והן הנקראים כרכשתא. ופשוטה היא.

    דייק רב (אשי) [משרשיא] מינה מדקתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת ש"מ דהאי סודרא כיון דתפיס ביה ג' אצבעות על ג' אצבעות הרי הוא קנין לתופסן ואע"ג דלא פסיק כמאן דפסיק דמי ולא אמרי' עד דמשיך ליה כוליה לא קני ליה אלא אע"ג דלא משיך ליה לכוליה קני לההוא דתפס וכן הלכה.

    אמר רבא אם היתה טלית מוזהבת והזהב קרוב לגבי חד ברחבה של טלית ואם יחלקוה לרחבה לשני חצאין יבא הזהב בחלקו של אחד יכול האחד לומר זה שבינינו לאורכה נחלקה כדי שנחלק בטלית ובזהב והדין עמו:

    ת"ר שנים אדוקין בשטר כו' אסיק' בשטר מקוים דברי הכל יחלוקו - ושאינו מקוים ומלוה אמר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו ולוה אמר שלך היה ופרעתיך ונתתי לך [וממני נפל] אם נתקיים בחותמיו יחלוקו דברי ר' דרבי קסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וקי"ל כרבי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף ז׳ עמוד א׳

    מסכת בבא מציעא דף ז׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־405 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף ז׳ ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026