Talmud Builders

    Bava Metzia 85b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 85b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1was stated by the Sages, i.e., the wise man mentioned in the verse, and yet they could not explain it. It was stated by the prophets, i.e., those to whom the mouth of the Lord has spoken, and yet they could not explain it, until the Holy One, Blessed be He, Himself explained it, as it is stated in the next verse: “And the Lord says: Because they have forsaken My Torah which I set before them” (Jeremiah 9:12). Rav Yehuda says that Rav says: This does not mean that the Jewish people ceased Torah study altogether; rather, they did not recite a blessing on the Torah prior to its study, as they did not regard Torah study as a sacred endeavor.

    2Rav Ḥama says: What is the meaning of that which is written: “In the heart of him that has discernment wisdom rests; but in the inward part of fools it makes itself known” (Proverbs 14:33)? “In the heart of him who has discernment wisdom rests”; this is a Torah scholar, son of a Torah scholar. “But in the inward part of fools it makes itself known”; this is a Torah scholar, son of an ignoramus, as his wisdom stands out in contrast to the foolishness of the rest of his family. Ulla said: This explains the adage that people say: A small coin in an empty barrel calls: Kish , kish , i.e., it rattles loudly, whereas a coin in a barrel full of coins is not heard.

    3Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: What is the meaning of that which is written with regard to the World-to-Come: “The humble and great are there; and the servant is free from his master” (Job 3:19)? Is that to say that we do not know that the humble and the great are there in the World-to-Come? Rather, this is the meaning of the verse: Anyone who humbles himself over matters of Torah in this world becomes great in the World-to-Come; and anyone who establishes himself as a servant over matters of Torah in this world becomes free in the World-to-Come.

    4§ The Gemara continues discussing the greatness of the Sages. Reish Lakish was demarcating burial caves of the Sages. When he arrived at the cave of Rabbi Ḥiyya, the precise location of his grave eluded him. Reish Lakish became distressed, as he was apparently unworthy of finding the grave. He said: Master of the Universe! Did I not analyze the Torah like Rabbi Ḥiyya? A Divine Voice emerged and said to him: You did analyze the Torah like him, but you did not disseminate Torah like him.

    5The Gemara relates: When Rabbi Ḥanina and Rabbi Ḥiyya would debate matters of Torah, Rabbi Ḥanina would say to Rabbi Ḥiyya: Do you think you can debate with me? Heaven forbid! If the Torah were forgotten from the Jewish people, I could restore it with my powers of analysis and intellectual acumen. Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Ḥanina: Do you think you can debate with me? You cannot compare yourself to me, as I am acting to ensure that the Torah will not be forgotten by the Jewish people.

    6Rabbi Ḥiyya elaborated: What do I do to this end? I go and sow flax seeds and twine nets with the flax, and then I hunt deer and feed their meat to orphans. Next I prepare parchment from their hides and I write the five books of the Torah on them. I go to a city and teach five children the five books, one book per child, and I teach six other children the six orders of the Mishna, and I say to them: Until I return and come here, read each other the Torah and teach each other the Mishna. This is how I act to ensure that the Torah will not be forgotten by the Jewish people.

    7The Gemara notes that this is what Rabbi Yehuda HaNasi said: How great are the deeds of Rabbi Ḥiyya! Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to Rabbi Yehuda HaNasi: Are his deeds even greater than the Master’s, i.e., yours? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Yes. Rabbi Yishmael persisted: Are they even greater than those of my father, Rabbi Yosei? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Heaven forbid! Such a statement shall not be heard among the Jewish people, that someone is greater than your father, Rabbi Yosei.

    8The Gemara continues discussing the greatness of Rabbi Ḥiyya. Rabbi Zeira said: Last night, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, appeared to me in a dream. I said to him: Near whom are you placed in the upper realms? He said to me: Near Rabbi Yoḥanan. I asked: And Rabbi Yoḥanan is near whom? He replied: Near Rabbi Yannai. And Rabbi Yannai is near whom? Near Rabbi Ḥanina. And Rabbi Ḥanina is near whom? Near Rabbi Ḥiyya. Rabbi Zeira added: I said to Rabbi Yosei: But isn’t Rabbi Yoḥanan worthy of being placed near Rabbi Ḥiyya? He said to me: In a place of fiery sparks and burning fires, who can bring Rabbi Yoḥanan, son of Nappaḥa, there?

    9Rav Ḥaviva said: Rav Ḥaviva bar Surmakei told me: I once saw one of the Sages whom Elijah the prophet would visit, and his eyes looked beautiful and healthy in the morning, but appeared to be charred by fire in the evening. I said to him: What is this phenomenon? And he said to me: I said to Elijah: Show me the Sages upon their ascension to the heavenly academy. Elijah said to me: You may gaze at all of them except for those in the chariot [ miguharka ] of Rabbi Ḥiyya, upon whom you may not gaze. I asked Elijah: What are the signs of Rabbi Ḥiyya’s chariot, so I will know when not to look? He said: Angels accompany all of the other Sages’ chariots as they ascend and descend, except for the chariot of Rabbi Ḥiyya, which ascends and descends of its own accord, due to his greatness.

    10The Sage relating this story continued: I was unable to restrain myself, and I gazed upon Rabbi Ḥiyya’s chariot. Two fiery flames came and struck that man, i.e., me, and blinded his eyes. The next day, I went and prostrated on Rabbi Ḥiyya’s burial cave in supplication. I said: I study the baraitot of the Master, Rabbi Ḥiyya; please pray on my behalf. And my vision was healed, but my eyes remained scorched.

    11The Gemara relates another incident involving Elijah the prophet. Elijah was often found in the academy of Rabbi Yehuda HaNasi. One day it was a New Moon, the first of the month, and Elijah was delayed and did not come to the academy. Later, Rabbi Yehuda HaNasi said to Elijah: What is the reason that the Master was delayed? Elijah said to him: I had to wake up Abraham, wash his hands, and wait for him to pray, and then lay him down again. And similarly, I followed the same procedure for Isaac, and similarly for Jacob in turn. Rabbi Yehuda HaNasi asked Elijah: And let the Master wake them all together. Elijah responded: I maintain that if I were to wake all three to pray at the same time, they would generate powerful prayers and bring the Messiah prematurely.

    12Rabbi Yehuda HaNasi said to Elijah: And is there anyone alive in this world who is comparable to them and can produce such efficacious prayers? Elijah said to him: There are Rabbi Ḥiyya and his sons. Rabbi Yehuda HaNasi decreed a fast, and the Sages brought Rabbi Ḥiyya and his sons down to the pulpit to pray on behalf of the congregation. Rabbi Ḥiyya recited the phrase in the Amida prayer: Who makes the wind blow, and the wind blew. Rabbi Ḥiyya recited the next phrase: Who makes the rain fall, and rain fell. When he was about to say the phrase: Who revives the dead, the world trembled.

    13They said in heaven: Who is the revealer of secrets in the world? They said in response: It is Elijah. Elijah was brought to heaven, whereupon he was beaten with sixty fiery lashes. Elijah came back down to earth disguised as a bear of fire. He came among the congregation and distracted them from their prayers, preventing Rabbi Ḥiyya from reciting the phrase: Who revives the dead.

    14§ The Gemara relates: Shmuel Yarḥina’a was the physician of Rabbi Yehuda HaNasi. One time, Rabbi Yehuda HaNasi felt a pain in his eye. Shmuel said to him: I will place a medication in your eye. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I cannot have the medication placed directly in my eye, as I am afraid it will cause me too much pain. Shmuel said to him: I will apply a salve above your eye, not directly in it. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Even that I cannot bear. Shmuel placed the medication in a tube of herbs beneath his pillow, and Rabbi Yehuda HaNasi was healed.

    15Rabbi Yehuda HaNasi made efforts to ordain Shmuel Yarḥina’a as a rabbi but was unsuccessful, as Shmuel always demurred. Shmuel Yarḥina’a said to him: The Master should not be upset about my refusal, as I know that I am not destined to be ordained as a rabbi. I myself saw the book of Adam the first man, which contains the genealogy of the human race, and it is written in it that Shmuel Yarḥina’a

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמרו חכמיםמי האיש החכם:

    אמרו הנביאיםאשר דבר פי ה' אליו:

    שלא ברכו בתורה תחילהכשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה קרא יתירא דאשר נתתי לפניהם קא דרש ברכת אשר (נתן לנו תורת אמת) שהיא לפניה של דברי תורה וכיון דלא מברכי גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם:

    תודעמודיע לכל ומתפאר בכתרה:

    בן עם הארץהיינו בקרב כסילים משפחת כסילים:

    איסתירא בלגינאסלע אחד בלגינא:

    קיש קיש קריאמתקשקש ומשמיע קול ואם היה מלא סלעים לא היה משמיע קול:

    מציין מערתא דרבנןשלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל שלא תארע תקלה על ידי צדיקים:

    איעלמא מיניהלא יכול למצוא מקומה:

    ריבצתלאחרים לשון (מ"ק דף ו:) המרביץ שדהו משקה:

    רבי חנינאבר' חמא:

    שדינא כיתנאזורע אני זרעוני פשתן:

    שדינאמשליך:

    וגדילנא נישביוקולע אני ממנו רשתות ומכמורות:

    וציידנא טביואני צד צביים:

    ואריכנא מגילתאומתקן אני מעורותיהן קלפים:

    וסליקנא למתאלמקום שאין מלמדי תינוקות:

    לחמשה ינוקילכל אחד ספרו:

    ומתנינאעל פה שיתא סדרי משנה לשיתא ינוקי:

    אקרו אהדדילימדו זה את זה מקראות:

    ואתנו אהדדילימדו זה את זה סדרו:

    לא תהא כזאת בישראללא תאמר זאת בישראל:

    אמש נראה ליבחלום:

    תקועויושב בישיבה של מעלה:

    ור' יוחנן אצל ר' חייא לאאמרתי אני וכי אין ר' יוחנן ראוי לישב אצל ר' חייא:

    ובעוריןתרגום דלפידין:

    דמצפרא הוו שפירין עיניהבבקר ראיתי את עיניו יפות ולערב ראיתיו דומות כאילו נשרפו באור:

    אמרי ליהאמרתי לו:

    דאמריאמרתי לאליהו:

    גוהרקאקתדרא:

    בוטיטיניצוצות אישטנצילוי"ש בלע"ז:

    מתני' דמר קמתנינאתוספתא של אדוני שסידרה לששה סדרים אני שונה תמיד דר' חייא סדרה לתוספתא כדאמרי' בעלמא רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה ואמרי' כל מתניתא דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא:

    תקפי ברחמימרבין בתפלה:

    ומייתי למשיח בלא זמניהלכך אין ניתן לי רשות להעמידן יחד:

    יש דוגמתןשתהא תפלתן נשמעת:

    פולסיחבטת מלקות:

    שמואל ירחינאההוא שמואל בר אבא חבירו של רב ועל שהיה בקי בסוד העיבור כדאמרי' במס' ר"ה (דף כ:) אמר שמואל יכילנא לתקוני כולה גלותא קרי ליה ירחינאה:

    אימלי לך סמאבתוך העין:

    אשטר לך משטראמשח לך ע"ג העין משטר מטפח מוליו"ר בלע"ז כדאמרי' גבי כותח הבבלי (חומץ האדומי) בפסחים (דף מד.) משטר קשטר מטבל פתו:

    גובתאקנה חלול:

    תותי בי סדיאתחת מראשותיו ובוקע כח חוזק הסם והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד עיניו:

    הוה מצטער רבי למיסמכיהטרח ומתעסק לסומכו לפי שחכם בקי היה כל כך:

    ולא הוה מסתייעא מילתאשהיתה השעה נטרפת או לא היו החכמים נאספים:

    בבא מציעא 85 עמוד ב

    1אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר: ״(ירמיהו ט״, יב) ״ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם״. אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.

    2אמר רב חמא: מאי דכתיב ״(משלי יד״, לג) ״בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע״, ״בלב נבון תנוח חכמה״ זה ת"ח בן ת"ח ״ובקרב כסילים תודע״ זה ת"ח בן ע"ה אמר עולא: היינו דאמרי אינשי: אסתירא בלגינא קיש קיש קריא.

    3אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא: מאי דכתיב ״(איוב ג״, יט) ״קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו״? אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא? אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז נעשה גדול לעוה"ב וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה"ז נעשה חפשי לעוה"ב׃

    4ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן, כי מטא למערתיה דר' חייא איעלמא מיניה. חלש דעתיה. אמר: רבש"ע לא פלפלתי תורה כמותו? יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת.

    5כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא, אמר ליה ר' חנינא לר' חייא: בהדי דידי קא מינצית? ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי. אמר ליה ר' חייא לר' חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל.

    6מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי, וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי, וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי, ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי, ואמרנא להו: עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל.

    7היינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא! אמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי אפי' ממר אמר ליה אין אפי' מאבא אמר ליה ח"ו לא תהא כזאת בישראל׃

    8אמר ר' זירא אמש נראה לי ר' יוסי בר' חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תקוע אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל מי אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל מי אצל ר' חנינא ור' חנינא אצל מי אצל ר' חייא אמרתי לו ור' יוחנן אצל ר' חייא לא אמר לי באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן׃

    9אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה: מאי סימנייהו בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית׃

    10לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה למחר אזלי אשתטחי אמערתיה אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי׃

    11אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא א"ל מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה׃

    12א"ל ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה איכא ר' חייא ובניו גזר רבי תעניתא אחתינהו לר' חייא ובניו אמר משיב הרוח ונשבה זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא׃

    13אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו׃

    14שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה א"ל אימלי לך סמא א"ל לא יכילנא אשטר לך משטר [א"ל] לא יכילנא הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדיה ואיתסי׃

    15הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה מסתייעא מילתא א"ל לא לצטער מר לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ״ביה שמואל ירחינאה״׃

    Tosafot

    אסתירא בלגינא קיש קיש קריאמפרש ריב"א לפי שאין דרך זוז להניח בלגין הוא מקשקש ואם היה מניחו בארנקי כדרכו להיות שם לא היה מקשקש:

    אוקמינהו לפני התיבה שלשתן כדדריש במדרש דבתענית צבור יורדין לפני התיבה שלשה כדכתיב (שמות י״ז:י״ב) וידי משה כבדים ואהרן וחור וגו':

    אחתינהו לרבי חייא ובניוואע"ג דתני במגילה (דף כד: ושם ד"ה כשאתה) אין מורידין לפני התיבה לא מאנשי חיפא ולא מאנשי בית שאן שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ור' חייא לא היה יכול לומר וחכיתי כדאמר התם ה"מ היכא דאפשר באחר הכא לא הוה אפשר באחר.:

    כי מטא [למימר] מחיה המתים רגש עלמאאע"ג דאיכא נמי מחיה המתים מקמי משיב הרוח אומר ר"ת משום דתחיית המתים לא הוי אלא ע"י טל ועי"ל דבמשיב הרוח ומוריד הגשם נשב זיקא ואתא מיטרא משום שזהו עיקר תפלת הרוח והגשם שבברכה זו אבל תחיית המתים עיקרה היא בחתימתה:

    ואיתסיוהא דחזינהו לעיניה דהוו מחרכן לפי שעדיין היה ניכר אי נמי לאחר זמן סיפר לו כך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    תלמיד חכם אין ראוי לו לפרסם חכמתו דרך יוהרא והתפארות שאין זו אלא מדת מי שלא היו אבותיו בעלי חכמה וכשהגיע לה מעביר כרוז עליה ונוטל עטרה לעצמו דרשו רבותינו בלב נבון תנוח חכמה זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם ובקרב כסילים תודע זה תלמיד חכם בן עם הארץ היינו דאמרי אינשי איסתירא בלגינא קיש קיש קריא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 85b

    Bava Metzia 85b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 574 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמרו חכמים מי האיש החכם:

    אמרו הנביאים אשר דבר פי ה' אליו:

    שלא ברכו בתורה תחילה כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה קרא יתירא דאשר נתתי לפניהם קא דרש ברכת אשר (נתן לנו תורת אמת) שהיא לפניה של דברי תורה וכיון דלא מברכי גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם:

    תודע מודיע לכל ומתפאר בכתרה:

    בן עם הארץ היינו בקרב כסילים משפחת כסילים:

    איסתירא בלגינא סלע אחד בלגינא:

    קיש קיש קריא מתקשקש ומשמיע קול ואם היה מלא סלעים לא היה משמיע קול:

    מציין מערתא דרבנן שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל שלא תארע תקלה על ידי צדיקים:

    35 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 85b · Sefaria

    Tosafot

    אסתירא בלגינא קיש קיש קריא מפרש ריב"א לפי שאין דרך זוז להניח בלגין הוא מקשקש ואם היה מניחו בארנקי כדרכו להיות שם לא היה מקשקש:

    אוקמינהו לפני התיבה שלשתן כדדריש במדרש דבתענית צבור יורדין לפני התיבה שלשה כדכתיב (שמות י״ז:י״ב) וידי משה כבדים ואהרן וחור וגו':

    אחתינהו לרבי חייא ובניו ואע"ג דתני במגילה (דף כד: ושם ד"ה כשאתה) אין מורידין לפני התיבה לא מאנשי חיפא ולא מאנשי בית שאן שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ור' חייא לא היה יכול לומר וחכיתי כדאמר התם ה"מ היכא דאפשר באחר הכא לא הוה אפשר באחר.:

    כי מטא [למימר] מחיה המתים רגש עלמא אע"ג דאיכא נמי מחיה המתים מקמי משיב הרוח אומר ר"ת משום דתחיית המתים לא הוי אלא ע"י טל ועי"ל דבמשיב הרוח ומוריד הגשם נשב זיקא ואתא מיטרא משום שזהו עיקר תפלת הרוח והגשם שבברכה זו אבל תחיית המתים עיקרה היא בחתימתה:

    ואיתסי והא דחזינהו לעיניה דהוו מחרכן לפי שעדיין היה ניכר אי נמי לאחר זמן סיפר לו כך:

    Tosafot on Bava Metzia 85b · Sefaria

    Meiri

    תלמיד חכם אין ראוי לו לפרסם חכמתו דרך יוהרא והתפארות שאין זו אלא מדת מי שלא היו אבותיו בעלי חכמה וכשהגיע לה מעביר כרוז עליה ונוטל עטרה לעצמו דרשו רבותינו בלב נבון תנוח חכמה זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם ובקרב כסילים תודע זה תלמיד חכם בן עם הארץ היינו דאמרי אינשי איסתירא בלגינא קיש קיש קריא:

    Meiri on Bava Metzia 85b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    כי מטא ההיא שעתא לא מצאי כו' אומר רבינו שבחלום הראהו ונראין דבריו. תוספות שאנץ.

    אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה מה שפירש לנו זוג הוא שהנמנע מלעלות לספר תורה הוא אסור והיו תלמידי חכמים רובם קשה עליהם התנועה לעלות לספר תורה והיו נמנעין מלעלות. והנראה לי בפירוש דבר זה הוא בהפך והוא שהדבר האסור הוא היות איש תלמיד חכם נמצא שם ועולה לפניו כהן עם הארץ או מי שהוא גרוע ממנו בחכמה וקורא תחלה ולהיות שהם מיעטו כבוד תורה ואין קורין תחלה בתורה אלא קורא אחר פחות מהן לקו רובם שאין תורה יוצאה מבניהם לפי שמה שאמרנו כהן ראשון וכו' אין כל זה אלא בשויה וממה שיסייע את הפירוש הזה הוא היות בעל המאמר הוה רב ובפירוש אמרו רב קרא בכהני לפני שמואל. הרמב"ם בתשובת שאלה מועתק מלשון ערבי.

    אדמוקימנא ליה לאברהם תימה והלא בכל יום היה עושה כך. הרא"ש. על מה שכתבו בתוספות שאין הקב"ה מחיה את המתים אלא על ידי טל. וכתב הרמב"ן וזה לשונו: כדאמרינן בכמה דוכתי באגדות שעתיד הקב"ה להוריד טל ובו מחיה את המתים וקרא כתיב ימיו מתיך וגו' כי טל אורות וגו'. ואמרינן נמי באגדה כשנתן הקב"ה תורה לישראל בדיבור ראשון יצאה נשמתן והחיה אותן בגשם ועליהם אמר הכתוב גשם נדבות וגו'. ואי קשיא וכי רבי חייא ובניו לא היו מתפללין שמונה עשרה ברכות ומאי שנא האידנא. לא קשיא יחיד על הצבור שאני ותענית צבור שאני שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר וגו' והכי נמי אמרינן התם בתעניות ולשמואל שליח צבור דמיעני היכי משכחת לה כגון דאמר משיב הרוח נשב זיקא אמר מוריד הגשם אתא מיטרא. ע"כ. וזה לשון הריטב"א ז"ל: כי מטא לתחיית המתים רגש עלמא. ואף על גב דמקמי הכי אדכר תחיית המתים בראש הברכה אתה גבור וכו' מחיה המתים. ההיא אינה אלא להחיות מתים שהגיעו לשערי המות אבל תחית מתים העתידה היא של סוף הברכה וכדאמרינן באגדה שאין הקב"ה מחיה מתים לעתיד אלא על ידי הטל דכתיב יחיו מתיך וגו'. אמר מוריד הגשם אתא מיטרא. פירוש וזמן ימות הגשמים היה שאלמלא כן לא היו אומרים אלא מוריד הטל ואף על פי שצריכים לגשמים. וכי תימא וכי רבי חייא ובניו לא היו מתפללים שמונה עשרה כל יום ויום ומאי שנא האידנא. לאו מילתא היא דשאני דתענית צבור ושאני יחיד המתפלל על הצבור כי תפלתו מקובלת יותר. עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 85b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    יוֹמָא חַד יְהָבוּ בֵּיהּ רַבָּנָן עֵינָא, וְאִיחַרְכוּ שָׁקֵיהּ נראה הא דלא אמר יְהָבוּ בֵּיהּ רַבָּנָן עֵינַיְהוּ אלא אמר עֵינָא ללמד כי הם ודאי היה להם עין טובה ולית להו עינא בישא ח"ו אך כיון דשבחוהו הרבה בדבר אז הסטרא אחרא יהבה ביה עינה דילא ולכן אמר יְהָבוּ בֵּיהּ רַבָּנָן עֵינָא דסטרא אחרא כי מאחר שהם היו גרמא בזה כאלו הם יהבו ביה לאותה עינא דסטרא אחרא ומכאן יש ללמוד דאין טוב לדבר בשבח האדם הרבה כדי שלא תשלוט בו עינא בישא דקליפה וסטרא אחרא ולפחות יזהר לומר עליו בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף (בראשית מט, כב) כשמדבר בשבחו.

    שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה נראה לי בס"ד דהלומד תורה לשמה קונה קדושה לעצמו על ידי דברי התורה שלומד דכתיב קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַהֳ' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה (ירמיה ב, ג) כלומר יהיו קודש על ידי ראשית תבואתו היא התורה הקדושה. ואמרתי בס"ד רמז נכון כי קודם אותיות תּוֹרָה יש אותיות הַקֹּדֶשׁ לרמוז כי בתורה יקנה האדם קדושה ויהיה הקדש ולזה אמר וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ (שמות כח, לה) רצונו לומר נשמע קול תורתו למעלה בבואו למטה אל הקדש הם אותיות שקודם אותיות תורה ולכן אנחנו מברכים תחלה ברכה ראשונה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כי באמת אנחנו מתקדשים ונהיה קודש על ידי דברי תורה. והנה נודע שיש לומדים תורה שלא לשמה כדי להתחכם בה במילי דעלמא וכמו אותו עשיר שלא היה לו יראת שמים ואינו מתפלל ואינו לובש ציצית ותפילין ואוכל בלא ברכה ובלא נטילת ידיים והיה לו בן והניחו בית המדרש ושכר מלמד חשוב ללמדו תורה גמרא ופלפול אמרו לו וכי אתה אוהב תורה כדי שתרצה ללמדה לבניך? והשיב דלאו בעבור אהבתו רוצה שילמד בנו תורה אלא מלמדו תורה כדי שיתחכם ויהיה פקח במילי דעלמא כי האדם מתחכם מלימוד הגמרא והפלפול שיש בה. ולכן אותו הדור היו רובם עוסקים בתורה כדי להתחכם בה במילי דעלמא ולכן לא היו מברכים עליה ברכה ראשונה של אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה דאין להם חפץ להתקדש מקדושת התורה ורק לומדים אותה בשביל עסק הגשמי שלהם. לזה אמר שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה רצונו לומר לא היו מקפידים לברך ברכה ראשנה המורה על קדושת האדם מכח דברי תורה כי אין להם רצון שיתקדשו בה ולכן לא הועיל זכות תורה זו שלהם לדחות הפרענות כי לא היתה לשמה ולזה אמר עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי (ירמיה ט, יב) דייקא רצונו לומר תורה לשמה המתייחסת אלי לשמי גם אמר שלא ברכו בתורה תחלה ולא אמר עליה הכונה שלא ברכו בתורה בשביל הקדושה שבה הרמוזה בתחלת אותיות תורה.

    "בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה", זֶה תַּלְמִיד חָכָם בֶּן תַּלְמִיד חָכָם "וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ", זֶה תַּלְמִיד חָכָם בֶּן עַם־ הָאָרֶץ (משלי יד, לג). פירש רש"י ז"ל תודע מודיע לכל ומתפאר בכתרה. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (פסחים סו:) כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו ומי שהוא תלמיד חכם בן תלמיד חכם לא תתפאר חכמתו בעיניו לחשוב עצמו יותר מכדי ערכו וממילא לא תסתלק חכמתו ממנו אלא בְּלִבּוֹ תָּנוּחַ חָכְמָה אבל תלמיד חכם בן עם הארץ מחמת שרואה אביו עם הארץ אז החכמה שיש בו תתפאר בעיניו שיחשוב ערכו מאה ידות על מה שהוא וממילא יבוא לידי גאוה וכיון שנתגאה חכמתו מסתלקת וזהו בְּלֵב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ הכתוב סובל שני דרשות כיון שתודע שהוא מודיע לכל ומתפאר בה כמו שפירש רש"י ולכן סופה תִּוָּדֵעַ שתכרת ותתפרד ממנו על ידי גאותו. מעשה בילד שאמר לאביו שיקנה לו כלי מורה שעות של זהב והלך עמו לשוק לקנות לו וכשיצא מביתו פגע בו עני אחד ובידו כלי זהב זה ויגש אליו ויאמר תקנה ממני כלי ואני אמכור אותו בחצי ערכו אמר לו האב אין לי צורך בו אמר לו בנו למה לא תקנה כיון שהוא רוצה למכור בחצי הערך? אמר לו בני וכי אתה יודע שזה העני בכמה זהובים חושב ערך הכלי הזה עתה תראה דברי, וחזר וקרא את העני אחר שהלך מאצלו ויאמר לו בכמה תמכור לי כלי זה? ויאמר זה ערכו מאה זהובים ואני אמכור לך בחמשים חצי ערכו, ויאמר לו תמכור לי בארבעים ויאמר אפילו בחמשים חסר אחד לא אמכור וילך לו וכשהלך עם בנו לשוק קנה לו כלי זה ממש בחמשה זהובים, אמר לבנו הראית בני דברי אמת הם! עד כאן המעשה שהובאה באהל יעקב ז"ל והנמשל מובן.

    וְכָל הַמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעֶבֶד עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא (איוב ג, יט). קשא וכי יש עבדות בעולם הבא כדי שאומר נעשה חפשי? ונראה לי בס"ד כי יש צדיק שחסר ממנו כמה מצות ואחר שיפטר יחזור בגלגול כדי להשלים וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כל החוזר בגלגול שולטין בו יסורין של עולם הזה וצער המיתה וגם מלחמה של יצר הרע כל ימיו אך אם הנפש תחזור לעולם הזה בסוד העיבור כדי להשלים המצות שחסרו ממנה אין לה שום צער של יסורין ומיתה של אותו הגוף המתעברת בו והיא חפשית משליטת היצר הרע שאם היצר הרע משל על אותו הגוף והחטיאו לא יגיע לה נזק מזה אלא תסתלק מאותו הגוף ותתעבר בגוף אחר וכנזכר בשער הגלגולים עיין שם. ולזה אמר נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא רצונו לומר אחר שיפטר מעולם הזה אם חסר לו מצות שצריך לחזור לעולם הזה להשלים אינו בא בגלגול אלא בעיבור שאז הוא חפשי מן צער יסורין ומיתה ומשליטת היצר הרע. ונראה לי בס"ד דהתורה מכונת בשם שֶּׁבִי דכתיב עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי (תהלים סח, יט) ואם האדם בעולם הזה יעבד לשבי הוא התורה יהיה חפשי לעולם הבא כי מספר יַעֲבֹד שֶּׁבִי [398] עולה מספר חָפְשִׁי [398].

    רֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה מְצַיֵּין מְעַרְתָּא דְּרַבָּנָן הנה בגמרא (דף נח.) איתא שם רבי בנאה הוה מציין מערתא וכו' ופירש רשב"ם ז"ל רבי בנאה אדם גדול וחשוב היה לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי הצדיקים אבל אחר לא כדאמרינן (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם והיה נכנס במערות ומודד ארכן מבפנים ואחר כך מודד מבחוץ כנגדו ועשה שם ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה ולא יבואו טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקבר עד כאן לשונו. ומה שפירש 'מודד מבחוץ כנגדו ועשה שם ציון' רצונו לומר מודד למעלה בגג המערה בשטח הארץ שהולכים עליו בני אדם ולזה קרי ליה 'חוץ' אך עדיין צריך להבין למאי אצטריך זה מאחר דאיכא חלל במערה למעלה מן הארון המונח שם ואז אין טומאה עולה וכדאיתא באהלות? ונראה לי כי בפנים בכותלי המערה עצמן גם כן עושים קברים ושם בקבר שבתוך הכותל אין חלל למעלה ממנו אלא סותמין חללו לגמרי לכך הוצרך לציין למעלה על הקברים המונחים בעובי כותלי המערה וממילא יציין גם למעלה מן הארונות שבתוך המערה. ודע כי במערת רבי חייא לא נקברו אלא רק בניו יהודה וחזקיה ואחר כך נקבר במערה ההיא רב הונא ריש גלותא וכדאיתא במדרש קהלת בפסוק כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ (קהלת ט, י) וזה לשונו: רב הונא ריש גלותא אמר לון כד דמיכנא אעלוני גביה רבי חייה רבא וכד דמך אסקוניה לארעא דישראל אמרון כדאי הוא רב הונא למייתיה הכא גבי רבי חייא רבה מאן עליל ויהב ליה תמן אמר רבי חגי אנא מעייל ליה אמרו על רבי חגי כד הוה בר תמני עשר שנין הוה רגיל תלמודיה ועוד כי לא ראה קרי מן יומיה אמרין ליה עלותך את בעי דאנת גברא סבא ואם דמכת תמן לא אכפת לך, [פירוש אתה רוצה שתכניס עצמך במערה אצל רבי רבי חייא מפני שאתה זקן ואם תמות שם אין אתה משגיח בחיים רק תרצה שתשאר שם] אמר להו עבידו לי חדא מילתא אייתון חבלא וקטרו ברגלי ואין אנא נפיק מוטב ואם לאו תהוון שררין ברגלי אתעביד ליה כן [פירוש אמר להם עשו לי דבר אחד תביאו חבל וקשרו אותו ברגלי ואם אני אצא הרי טוב ואם לאו תהיו מגררין אותי ברגלי וכגון שיביאו חבל עב מקנבוס חזק שאי אפשר לחתכו בשיניו אלא בסכין חדה ויהיה לח שאי אפשר להתיר קשריו בידים ועשו לו כן]. עאל ואשכח תלתא ארוניין ומצא כתוב במערה יהודה בני אחריך ואין עוד חזקיה בני אחריך ואין עוד יוסף בן ישראל אחריך ואין עוד [פירוש שלא הניחו אחריהם כמותם] וזקף רבי חגי עיניו להסתכל ושמע קול במערה שאמר לו השפל עיניך וכשיצא משם היה בן שמונים שנה ונכפלו לו שנותיו עד כאן עיין שם. ומזה המעשה תבין גדולת רבי חייא ובניו ולא זכה ליכנס במערה ההיא רק רבי חגי ובודאי על אשר סיכן עצמו ליכנס במקום מקודש כזה בעבור כבוד רב הונא לקיים צוואתו זכה לאורך ימים שנכפלו שנותיו. אך מה שנמצא כתוב 'יוסף בן ישראל אחריך ואין עוד' לא ידענו על מי נאמרו דברים אלו כי שם לא היו עם רבי חייא אלא רק בניו ואפשר שדברים אלו נאמרו על רבי חייא עצמו ויתכן הוא היה בחינת היסוד הנקרא יוסף בן ישראל. מיהו ראיתי בשער הגלגולים (הקדמה לז) שכתב וזה לשונו: אחר כך תלך מעט לצד צפון ונוטה לצד מערב ושם בהר ההוא אשר שם קוברים מיתיהם אנשי טבריה ויש שם אכסדרה אחת בנויה בשלשה כותלים וקורין אותה העולם מערת רבי חייא ובניו ודע כי באותם החלונות שיש בכותל הצפוני שם קבורים רבי חייא ויהודה וחזקיה בניו ורב המנונא סבא הנזכר תמיד בספר הזוהר ורב המנונא ריש גלותא שהיה בזמן רבינו הקדוש והעלו ארונו למערת רבי חייא כנזכר בתלמוד עד כאן לשונו. ועל כן אפשר לומר מה שאמר 'יוסף בן ישראל אחריך ואין עוד' קאי על רב המנונא סבא שהיה בחינת היסוד ומה שנזכר אחר יהודה וחזקיה לפי סדר מקומם כי הוא היה מקומו לפנים יותר וברוך היודע אם נאמר זה עליו או על רבי חייא. והנה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל דרב המנונא סבא נקבר שם באותה מערה ודאי נקבר לפני ולפנים ולכך לא ראה רבי חגי אלא רק שלשה ארונות ולא יותר ובסדר הדורות נתקשה בהא דאמרו בגמרא דרבי חייא אמר לרבינו הקדוש על ארונו של רב הונא שבא דמשמע שנפטר רב הונא קודם רבי חייא? ותירץ תרי רב הונא היו. אך לשון שער הגלגולים לא משמע הכי דקאמר להדיה שהוא רב הונא שהיה בזמן רבינו הקדוש. ואפשר להדחק ולומר שרבינו האר"י ז"ל אמר לרבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל על רב הונא סתם וכאשר כתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל את דברי רבינו האר"י ז"ל לא דקדק בזה וחשב שהיא אותו רב הונא שהיה בזמן רבינו הקדוש אך רבינו האר"י ז"ל אמר לו רב הונא ריש גלותא ולא אמר לו אותו שהיה בזמן רבינו הקדוש ולעולם תרי רב הונא ריש גלותא הוו. ודע דאין לומר שרבי חייא אביהם של יהודא וחזקיה הוא היה רבי חייא הנזכר בזוהר הקדוש עם חברים ותלמידים של רשב"י כי מפורש יוצא להדיה בדברי רבינו האר"י ז"ל שקיבל מן אליהו זכור לטוב דרבי חייא שהיה מתלמידי רשב"י לחוד ורבי חייא שהיה מתלמידי רבינו הקדוש והגיד בחינתם למעלה כל אחד בפני עצמו וכמפורש בשער הגלגולים וכן מפורש יוצא שם מדבריו כי רב שהיה מתלמידי רבינו הקדוש אינו רבי אבא שבזוהר הקדוש שהיה מתלמידי רשב"י כאשר חשבו קצת מקובלים. כן יהי רצון זכות רב המנונא סבא וזכות רבי חייא ובניו יהודה וחזקיה וזכות רב הונא ריש גלותא יגן בעדינו ובעד כל ישראל ונזכה לחיים ארוכים טובים ומתוקנים ונעבוד עבודת הקודש בקדושה ובטהרה ונשלים תיקון נפשינו ורוחינו ונשמתינו בהיותינו חיים בגלגול זה אמן כן יהי רצון. ואמרתי לרשום כאן שני שירים אשר שרתי לכבוד רב המנונא סבא ולכבוד רבי חייא ובניו ורב הונא ריש גלותא ואף על גב דקרו ליה בזוהר הקדוש רב המנונא ולא קרו ליה רבי משום דהוה בבבל אני עשיתי השיר שלו על שם רבי כי בודאי אתקרי רבי אחר שעלה מבבל לארץ ישראל בעודו בחיים בעולם הזה. סימן אנוה"ו אֵ ־ ל חַי זָכְרֵנוּ לְטוֹבָה, בִּזְכוּת רַבִּי הַמְנוּנָא סָבָא אִ ישׁ חַי בַּתּוֹרָה נֶאֱמָן, הָיָה אוֹר נֶעֱלַם וְנִטְמַן. הִנֵּה צַדִּיק זֶה מְזֻמָּן, לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. נֶ פֶשׁ נְעִימָה וְנָאוָה, לָבַשׁ יִרְאָה וַעֲנָוָה. וְלָבַשׁ תּוֹרָה וּמִצְוָה, עָבַד אֵ־ל בְּשִׂמְחָה רַבָּה. וְ הוּא גִּבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה, לְגָרֵשׁ עֶבֶד וְאָמָה. מֵהֵיכַל בַּת מֶלֶךְ תַּמָּה, זָרַק חִצִּים הִכָּה אוֹיְבָהּ. ה וֹצִיא אֲסוּרִים מִכֶּבֶל, הֵאִיר לְכָל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל. הוּא אֲרִי עָלָה מִבָּבֶל, לִשְׁכֹּן בְּאֶרֶץ הַטּוֹבָה. וְ לוֹ נִגְלוּ סִתְרֵי תּוֹרָה, לַמְּדָם בְּעֹז וּגְבוּרָה. וּבִקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בְּרֹב חִבָּה וְאַהֲבָה. זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ. הוּא נִיצוֹץ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, זָכָה לְזִקְנָה וְשֵׂיבָה. אֵ ־ ל חַי זָכְרֵנוּ לְטוֹבָה, בִּזְכוּת רַבִּי הַמְנוּנָא סָבָא סימן הח"י לנו"ח חָוֹן לִי בִּזְכוּת רַבִּי חִיָּא וִיהוּדָה וְחִזְקִיָּה הִ רְבִּיץ תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל וְהוֹרָה דָּת לְכָל שׁוֹאֵל. עָשָׂה חֶסֶד בְּעֹז וְאֵ־ל, גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה חִיָּא. חָ כְמָתוֹ הִיא תָּאִיר פָּנָיו, הוּא צַדִּיק תָּמִים וְעָנָיו. זְכוּתוֹ גַּם זְכוּת בָּנָיו, יָגֵן עַל עַם נַחֲלַת יָ־הּ. יְ שָׁרִים הֵם בְּלִבּוֹתָם, רַבָּה מְאוֹד מַעֲלָתָם. כִּי שַׁוְעָתָם וְתִפְלָתָם, כִּתְפִלַּת אָבוֹת רְצוּיָה. לַ מְּרוֹמִים עוֹלִים לְבַדָּם, לֹא תְּשׁוּרֵם עֵין כָּל אָדָם. רַב יְקָרָם וּכְבוֹדָם, הֵמָּה מִבְּנֵי עֲלִיָּה. נִ קְבַּר עִמָּם רַב הָאוֹרָה, הוּא רַב הוּנָא שַׂר הַמִּשְׂרָה. אֲשֶׁר הִרְבִּיץ דָּת וְתוֹרָה, בְּכָל יָמָיו אֲשֶׁר חָיָה. וְ רָאוּי הָיָה רַב הוּנָא, שֶׁתִּשְׂרֶה עָלָיו שְׁכִינָה. אַךְ בָּבֶל גָּרַם חֶסְרוֹנָה, כִּי נָשִׂיא בְּתוֹכָהּ הָיָה חַ י תִּזְכֹּר אֶת כָּל צִדְקָתָם, וְשִׂים כְּבוֹד מְנוּחָתָם. וּמַהֵר חוּשָׁה בִּזְכוּתָם, תִּשְׁלַח יִנּוֹן וְאֵלִיָּה. חָוֹן לִי בִּזְכוּת רַבִּי חִיָּא וִיהוּדָה וְחִזְקִיָּה

    'חַס־וְשָׁלוֹם, לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל' נראה לי בס"ד הכונה ישראל אשר נשמתם ממחצב הנשמות שהוא על סדר עשר ספירות ופרצופים עליונים אשר גבוה מעל גבוה שומר וכל דור ראשון לוקח נשמות ממקום עליון רחוק הדבר שיהיה דור אחרון לוקח נשמות עליונות וגדולות יותר ממה שלקח דור הקודם אליו דעל זה נאמר (שבת קיב:) אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואיך נחשוב דרבי חייא שהוא בדור אחרון של עתה גדול מאביך שהיה בדור הקודם? ולזה אמר לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל אשר נשמתם באות ממחצב העליון המסודר בסדר עשר ספירות ופרצופים עליונים אשר גבוה מעל גבוה שומר והנשמות באים על פי הסדר מעילא לתתא ולא באים בערבובייא. ונראה שהוא אמר כן על פי הרוב אבל יזדמן לפרקים שתבא נשמה עליונה בדור אחרון ואלו הם מפלאות תמים דעים ועיין בשער רוח הקודש (דף ב:) שהתנאים הם בתפארת הנקרא ישראל והאמוראים גם כן הם שם אך הם מבחינת זמן הקטנות הנקרא יניקה עיין שם ובזה תבין מה שאמר לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל. והא דאמר לו ' אֲפִלּוּ מִמַּר ' והשיב לו ' אִין ' מצד ענוה השיב כן דהא איתא בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים (דף כו:) דרבינו הקדוש הוא היסוד ותלמידיו בני ישיבתו הם טיפות החו"ג [חסד וגבורה] שיצאו ממנו והם רבי חייא ורבי אושעיה ובר קפרא ולוי בר סיסי ורבי חנינא בר חמא ורב וכיוצא בהם עד כאן עיין שם. ומדברי רבינו אלו למדנו כי רב אינו רבי אבא הנזכר בזוהר הקדוש ורבי חייא אינו רבי חייא הנזכר בזוהר הקדוש כי רבי אושעיה ורבי חייא הנזכרים בזוהר הם יצאו מן רשב"י וכאשר גילה סודם רבינו האר"י ז"ל כנזכר בשער הגלגולים שם עיין שם.

    חָזִי לִי הַהוּא מֵרַבָּנָן, דַּהֲוָה שְׁכִיחַ אֵלִיָּהוּ גַּבֵּיהּ, דִּלְצַפְרָא הֲוָה שַׁפִּירִין עֵינֵיהּ, לְאוּרְתָּא דַּמְיָין כַּד מִיקַלְיָין בְּנוּרָא. המאמר הזה מוקשה והתוספות נרגשו בקושייתו ופירשו לְאוּרְתָּא דיומא אחרינא ועדין זה דוחק דמשמע לאורתא דההוא צפרא ועוד הוה ליה למימר ליומא אחרינא דמיין וכו'. ונראה לי בס"ד כי הוא בקש מאליהו זכור לטוב להראות לו עליית הצדיקים מגן עדן התחתון לגן עדן העליון שזה יהיה אחר חצות לילה כנודע וכן עשה לו ובעת שנסתכל בְּגּוּהַרְקָא דרבי חייא נסתמו עיניו תכף ולצפרא ראהו רב חביבא דהוה שפירן עיניה פירוש ראהו עיניו סמויות ואמר 'שפירן עיניה' לישנא מעלייא נקט על דרך שאומרים על הסומא 'סגי נהור'. ודוגמת זה איתא בפסחים (פסחים פט:) בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות, ופירש רש"י לישנא מעלייא נקט רצונו לומר ממהר לאכול הרבה עיין שם, וכן כאן היא ראהו בצפרא של אותה הלילה עיניו סמויות ולישנא מעלייא נקט שלא רצה לומר סמויות אלא אמר 'שפירן עיניה'. ולאורתא של אותו היום ראהו עיניו פתוחות ורואה בהם ורק דמיין כד מקליין בנורא ותמה איך נתפתח ביום אחד? והגיד לו המעשה דכך וכך היה לו אחר חצות לילה ולכך בצפרא היה סומא אך באותו היום עצמו הלך ונשתטח על מערה של רבי חייא ואמר מה שאמר ונתרפא תכף ונתפתחו עיניו ורק נשאר רושם בגבינות עיניו דדמו כד מקליין בנורא ונשאר רושם זה לזכר בעלמא על אותו דבר שקרה אליו.

    כִּי הֲווּ מִינְצוּ רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי חִיָּא וכו' נראה הכונה דרבי חנינא היתה תורתו אומנותו עוסק בתורה ימים ולילות ואינו עוסק בגמילות חסדים שהם עסק הגוף כדי שלא יתבטל מעסק התורה רגע אך רבי חייא היה דרכו לעסוק בגמילות חסדים גם כן שעושה גמילות חסדים בגופו ושניהם הוו מנצו ופליגי בסברה זו דרבי חייא אומר לרבי חנינא לא טוב אתה עושה בזה שאתה מונע עצמך מן גמילות חסדים לגמרי אלא אחוז בזה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ (קהלת ז, יח) ורבי חנינא אומר להפך דטוב שלא לבטל מעסק התורה רגע. והיה רבי חנינא עושה סניגורין לסברתו ואמר לרבי חייא בַּהֲדֵי דִּידִי קָא מִינְצִיתְּ לחלוק על סברתי ולערער ולפקפק במנהגי והלא דרך זה שאני נוהג בו יש בו תועלת גדול לקיום התורה כי על ידי שאני עוסק בתורה ימים ולילות בזה יהיה חריף ומחודד טפי ואז יזדמן איזה גזירות וצרות המבלבלים הדעת ועל ידי כך ישתכחו איזה הלכות מחכמי הדור כאשר נשתכחו בימי אבלו של משה רבינו ע"ה אנא מהדרנא להו מפלפולי כאשר החזירם עתניאל בן קנז מפלפולו ולכן אומר אני טוב להיות יגיע בתורה הרבה כדי שיתחדד השכל ואם יצטרך הזמן לכך יהיה מזה תועלת כאמור. ורבי חייא השיב לו כי גמילות חסדים שכרה גדול שתגין שלא ישתכחו הלכות מישראל כדי שיהיה צורך לחדוד השכל להחזירם על ידי הפלפול וראה אופן הגמילות חסדים דאמינא לך שהם שייכים ללמוד ועסק התורה דעבידנא כך וכך ואז גמילות חסדים כזו יכולה היא שתגין שלא ישתכח שום הלכה מחכמי ישראל.

    10 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 85b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 85, Amud Bet, about 574 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא…”

      Named: רב יהודה.

    2. Segment 240 words

      Opens “אמר רב חמא: מאי דכתיב (משלי יד,…”

      Named: רב חמא, רב כסילים, עולא.

    3. Segment 347 words

      Opens “אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא: מאי…”

    4. Segment 433 words

      Opens “ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן, כי…”

    5. Segment 540 words

      Opens “כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא,…”

    6. Segment 644 words

      Opens “מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי,…”

    7. Segment 727 words

      Opens “היינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא!…”

      Named: אבא.

    8. Segment 862 words

      Opens “אמר ר' זירא אמש נראה לי ר'…”

    9. Segment 969 words

      Opens “אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא…”

      Named: רב חביבא, רב חביבא בר סורמקי.

    10. Segment 1024 words

      Opens “לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה אתו…”

    11. Segment 1144 words

      Opens “אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא חד…”

      Named: רבי יומא.

    12. Segment 1235 words

      Opens “א"ל ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה…”

      Named: רבי תעניתא.

    13. Segment 1322 words

      Opens “אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי…”

      Named: רבי הוה, רבי בעיניה, שמואל.

    15. Segment 1523 words

      Opens “הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה…”

      Named: רבי למסמכיה, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Metzia 85b · Segment 8 — “…אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל מי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Metzia 85b · Segment 14 — “שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה א"ל…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Bava Metzia 85b · Segment 2 — “…בן ע"ה אמר עולא: היינו דאמרי אינשי: אסתירא בלגינא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026