Talmud Builders

    Bava Metzia 84b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 84b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ After this digression, the Gemara returns to the story of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. And although his flesh did not putrefy, even so Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, still did not rely on his own opinion, as he was worried that he may have erred in one of his decisions. He accepted afflictions upon himself as atonement for his possible sins. At night his attendants would spread out sixty felt bed coverings for him. In the morning, despite the bed coverings, they would remove sixty basins of blood and pus from underneath him.

    2The following day, i.e., every morning, his wife would prepare for him sixty types of relish [ lifda ] made from figs, and he would eat them and become healthy. His wife, concerned for his health, would not allow him to go to the study hall, so that the Rabbis would not push him beyond his limits.

    3In the evening, he would say to his pains: My brothers and my friends, come! In the morning he would say to them: Go away, due to the dereliction of Torah study that you cause me. One day his wife heard him inviting his pains. She said to him: You are bringing the pains upon yourself. You have diminished the money of my father’s home due to the costs of treating your self-imposed afflictions. She rebelled against him and went back to her father’s home, and he was left with no one to care for him.

    4Meanwhile, there were these sixty sailors who came and entered to visit Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. They brought him sixty servants, each bearing sixty purses, and prepared him sixty types of relish and he ate them. When they had encountered trouble at sea, these sailors had prayed to be saved in the merit of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Upon returning to dry land, they presented him with these gifts.

    5One day, the wife of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said to her daughter: Go and check on your father and see what he is doing now. The daughter came to her father, who said to her: Go and tell your mother that ours is greater than theirs, i.e., my current financial status is greater than that of your father’s household. He read the verse about himself: “She is like the merchant-ships; she brings her food from afar” (Proverbs 31:14). As he was unhindered by his wife from going to the study hall, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, ate and drank and became healthy and went out to the study hall.

    6The students brought sixty questionable samples of blood before him for inspection, to determine whether or not they were menstrual blood. He deemed them all ritually pure, thereby permitting the women to engage in intercourse with their husbands. The Rabbis of the academy were murmuring about Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and saying: Can it enter your mind that there is not one uncertain sample among them? He must be mistaken. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said to them: If the halakha is in accordance with my ruling, let all the children born from these women be males. And if not, let there be one female among them. It turned out that all of the children were males, and they were called Elazar in his name.

    7It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi lamented and said concerning the wife of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: How much procreation has this evil woman prevented from the Jewish people. She caused women not to have children by preventing her husband from going to the study hall and rendering his halakhic rulings.

    8As Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was dying, he said to his wife: I know that the Rabbis are angry at me for arresting several thieves who are their relatives, and therefore they will not properly tend to my burial. When I die, lay me in my attic and do not be afraid of me, i.e., do not fear that anything will happen to my corpse. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: Rabbi Yonatan’s mother told me that the wife of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, told her: I laid him in the attic for no less than eighteen years and for no more than twenty-two years.

    9His wife continued: When I would go up to the attic I would check his hair, and when a hair would fall out from his head, blood would come and appear in its place, i.e., his corpse did not decompose. One day I saw a worm emerging from his ear, and I became very distressed that perhaps his corpse had begun to decompose. My husband appeared to me in a dream and said to me: It is no matter for concern. Rather, this is a consequence for a sin of mine, as one day I heard a Torah scholar being insulted and I did not protest as I should have. Therefore, I received this punishment in my ear, measure for measure.

    10During this period, when two people would come for adjudication of a dispute, they would stand by the doorway to the home of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. One litigant would state his side of the matter, and the other litigant would state his side of the matter. A voice would issue forth from his attic, saying: So-and-so, you are guilty; so-and-so, you are innocent. The Gemara relates: One day, the wife of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was quarreling with a neighbor. The neighbor said to her as a curse: This woman should be like her husband, who was not buried. When word spread that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, had not been buried, the Rabbis said: This much, i.e., now that the matter is known, to continue in this state is certainly not proper conduct, and they decided to bury him.

    11There are those who say that the Sages found out that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, had not been buried when Rabbi Shimon ben Yoḥai, his father, appeared to them in a dream and said to them: I have a single fledgling among you, i.e., my son, and you do not wish to bring it to me by burying him next to me. Consequently, the Sages went to tend to his burial. The residents of Akhbaria, the town where the corpse of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was resting, did not allow them to do so, as they realized that all the years that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, had been resting in his attic, no wild beast had entered their town. The townspeople attributed this phenomenon to his merit and they did not want to lose this protection.

    12One day, which was Yom Kippur eve, everyone in the town was preoccupied with preparations for the Festival. The Rabbis sent a message to the residents of the adjacent town of Biri instructing them to help remove the body of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, from the attic, and they removed his bier and brought it to his father’s burial cave. They found a serpent [ le’akhna ] that had placed its tail in its mouth and completely encircled the entrance to the cave, denying them access. They said to it: Serpent, serpent! Open your mouth to allow a son to enter next to his father. It opened its mouth for them and uncoiled, and they buried Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, alongside his father.

    13The Gemara continues: After this incident, Rabbi Yehuda HaNasi sent a messenger to speak with the wife of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and propose marriage. She sent a message to him in response: Shall a vessel used by someone sacred, i.e., Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, be used by someone who is, relative to him, profane? There, in Eretz Yisrael, they say that she used the colloquial adage: In the location where the master of the house hangs his sword, shall the contemptible shepherd hang his basket [ kultei ]? Rabbi Yehuda HaNasi sent a message back to her: Granted that in Torah he was greater than I, but was he greater than I in pious deeds? She sent a message back to him: Whether he was greater than you in Torah I do not know; but I do know that he was greater than you in pious deeds, as he accepted afflictions upon himself.

    14The Gemara asks: With regard to Torah knowledge, what is the event that demonstrated the superiority of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, over Rabbi Yehuda HaNasi? The Gemara answers: When Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehoshua ben Korḥa, the leading Sages of the generation, were sitting on benches [ asafselei ] teaching Torah along with the other Sages, the youthful pair Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and Rabbi Yehuda HaNasi would sit before them on the ground out of respect.

    15These two young students would engage in discussions with the Sages, in which they would raise difficulties and answer them brilliantly. Seeing the young scholars’ brilliance, the leading Sages said: From their waters we drink, i.e., we are learning from them, and they are the ones sitting on the ground? Benches were prepared for Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and Rabbi Yehuda HaNasi, and they were promoted to sit alongside the other Sages.

    16Rabban Shimon ben Gamliel said to the other Sages present: I have a single fledgling among you, i.e., my son Rabbi Yehuda HaNasi, and you are seeking to take it from me? By promoting my son to such a prestigious position at such a young age, his chances of being adversely affected by the evil eye are greatly increased. They demoted Rabbi Yehuda HaNasi to sit on the ground, at his father’s request. Rabbi Yehoshua ben Korḥa said to the Sages: Should one who has a father to care for him, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, be demoted so that he may live, while the other one, who does not have a father to care for him, i.e., Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, should be allowed to die? Upon hearing his argument, the Sages also demoted Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, without explaining to him the reason for his demotion. He became offended and said to them: You are equating Rabbi Yehuda HaNasi to me, by demoting us together. In fact, I am much greater than he.

    17As a result of that incident, the relationship of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, with Rabbi Yehuda HaNasi changed. Up until that day, when Rabbi Yehuda HaNasi would state a matter of Torah, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, would support him by citing proofs for his opinion. From this point forward, when they were discussing a subject and Rabbi Yehuda HaNasi would say: I have an argument to respond, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, would preempt him by saying to him: Such and such is what you have to respond, and this is the refutation of your claim. Now that you asked these questions, you have surrounded us with bundles of refutations that have no substance, i.e., you have forced us to give unnecessary answers. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, would anticipate Rabbi Yehuda HaNasi’s comments and immediately dismiss them as having no value.

    18Rabbi Yehuda HaNasi became offended. He came and told his father what had transpired. Rabban Shimon ben Gamliel said to him: My son, do not let his actions offend you, as he is a lion, son of a lion, and you are a lion, son of a fox. Rabbi Elazar’s father, Rabbi Shimon, was a renowned Sage, and therefore Rabbi Elazar’s sagacity is not surprising. In any event, this incident demonstrates the superiority of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, to Rabbi Yehuda HaNasi with regard to knowledge of Torah.

    19The Gemara concludes: This incident is the background to a statement which Rabbi Yehuda HaNasi said: There are three prototypical modest people, and they are: Father, i.e., Rabban Shimon ben Gamliel;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואפילו הכידאמר רבי אלעזר ברבי שמעון לעיל ספיקות שלכם כך:

    לא סמיךדעתיה אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים:

    באורתא הוו מייכין ליה שיתין נמטיבערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ס' לבדים שקורין פלשט"ר:

    משיכליכמין עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י:

    ונגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבאומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב דם לקוי שהלבין שזבו ממנו משחין שבא עליו:

    מיני לפדאמיני מאכל שעושים מתאנים:

    אמר להולמכאוביו:

    ביטול תורהשהיה עוסק בגירסתו תמיד בביתו:

    את מייתת להו עליךאתה מביאן עליך:

    כלית ממוןבמאכל ורקבון בגדים:

    ספונאייורדי הים באניות:

    עיילו ליה שיתין עבדילפי שעמד עליהן נחשול של ים והתפללו להנצל בזכותו של ר"א וניצולו בזכותו וכשעלו מן הים שלחו לו דורון:

    אמרה להאשתו לברתא:

    בקי באבוךבדקי באבוך מהו עושה בקי לשון בקיאות וידיעה:

    אמרר' אלעזר לבתו זילי אמרי:

    שלנועושר גדול משלהם:

    היתה כאניות סוחרעל התורה נאמר:

    ובריונתחזק:

    נפק לבי מדרשאאותו היום שלא עיכבתו אשתו:

    שיתין מיני דמאשהראו לו הנשים לראות אם דם נדה הוא אם דם טהור דקיימא לן נדה (דף יט.) חמשה דמים הן טמאים באשה ושאר מראות דמים טהורין:

    טהרינהולהזקק לבעליהן בלא טבילה:

    יהיו כולן זכריםיתעברו כולן הלילה זכרים:

    רשעה זומלכות הרשעה שמינתהו תופש גנבים ולא בא לבית המדרש תמיד להראות לו הנשים את דמן ל"א על אשתו שעיכבתו מלבא לבית המדרש שנים רבות:

    דרתחי עליעל שנלקחין גנבים על ידי והיו להם קרובין:

    אגניין בעיליתאיהשכיבני בעלייתי:

    במזייהבשערו:

    ביניתאשער:

    ריחשאתולעת:

    חלש דעתאידאגתי שמא מעתה יסריח וירקיב:

    כולי האימשנודע לבריות שאינו חי ולא נקבר. אין זה כבודו:

    פרידהגוזל אחד:

    יש לי ביניכםאביו היה:

    עכבריאשם מקום שסמוך לעירו:

    לבני בירישם כפר אחד שהיו קרובין:

    עכנאנחש:

    דהדרא ליה מערההקיפה את המערה כעין גלגל וזנבה אצל פיה:

    פתחי פיךהרחיבי זנבך מעל פיך ליתן מקום ליכנס:

    לדבר באשתושתנשא לו:

    תמן אמריבארץ ישראל אומרים המשל הזה על כגון זה:

    באתרא דמריה תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלאיתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זיינו הנבל הרועה תרמילו תלה בולז"א בלע"ז:

    בתורהמיהת לדבריך הוא גדול ממך בתורה אנא לא ידענא אלא שפיך ענה בך:

    אבל במעשים טוביםאני יודעת שהוא גדול ממך דהא קביל עליה יסורים:

    רשב"גאביו של רבי:

    ורבי יהושע ב"קורבנן טובא בהדייהו אלא ששניהם גדולי הדור:

    אמרי רבנןדבי מדרשא דיתבי אספסלי:

    פרידה אחתבן אחד:

    לאבדה הימנישמא תשלוט בו עין רעה:

    שאין לו אבדנח נפשיה דר"ש בן יוחי:

    בבא מציעא 84 עמוד ב

    1ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה, קביל עליה יסורי. באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי, לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא.

    2למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא ואכיל להו וברי. ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא כי היכי דלא לדחקוהו רבנן.

    3באורתא אמר להו: אחיי ורעיי בואו! בצפרא אמר להו: זילו מפני ביטול תורה. יומא חד שמעה דביתהו, אמרה ליה: את קא מייתית להו עילויך! כלית ממון של בית אבא. אימרדה, אזלה לבית נשא.

    4סליקו ואתו הנך [שיתין] ספונאי, עיילו ליה שיתין עבדי כי נקיטי שיתין ארנקי, ועבדו ליה שיתין מיני לפדא ואכיל להו.

    5יומא חד, אמרה לה לברתה: זילי בקי באבוך מאי קא עביד האידנא? אתיא, אמר לה: זילי אמרי לאמך שלנו, גדול משלהם. קרי אנפשיה: (משלי לא יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה אכל ושתי וברי נפק לבי מדרשא׃

    6אייתו לקמיה שתין מיני דמא. טהרינהו הוה קא מרנני רבנן: ואמרי סלקא דעתך לית בהו חד ספק אמר להו אם כמותי הוא יהיו כולם זכרים ואם לאו תהא נקבה אחת ביניהם היו כולם זכרים ואסיקו להו ר' אלעזר על שמיה׃

    Baraita

    7תניא אמר: רבי כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל׃

    8כי הוה קא ניחא נפשיה אמר לה לדביתהו ידענא בדרבנן דרתיחי עלי ולא מיעסקי בי שפיר אוגנין בעיליתאי ולא תידחלין מינאי א"ר שמואל בר נחמני אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן דאישתעיא לה דביתהו דרבי אלעזר ברבי שמעון לא פחות מתמני סרי ולא טפי מעשרין ותרין שנין אוגניתיה בעיליתא׃

    9כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה כי הוה משתמטא ביניתא מיניה הוה אתי דמא יומא חד חזאי ריחשא דקא נפיק מאוניה חלש דעתאי איתחזי לי בחלמא אמר לי לא מידי הוא יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי׃

    10כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו קיימי אבבא אמר מר מילתיה ומר מילתיה נפיק קלא מעיליתיה ואמר איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי יומא חד הוה קא מינציא דביתהו בהדי שבבתא אמרה לה תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה אמרי רבנן כולי האי ודאי לאו אורח ארעא׃

    11איכא דאמרי רבי: שמעון בן יוחאי איתחזאי להו בחלמא אמר להו פרידה אחת יש לי ביניכם ואי אתם רוצים להביאה אצלי אזול רבנן לאעסוקי ביה לא שבקו בני עכבריא דכל שני דהוה ניים רבי אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה לא סליק חיה רעה למתייהו׃

    12יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה הוו טרידי שדרו רבנן לבני בירי ואסקוהו לערסיה ואמטיוה למערתא דאבוה אשכחוה לעכנא דהדרא לה למערתא אמרו לה עכנא עכנא פתחי פיך ויכנס בן אצל אביו פתח להו׃

    13שלח רבי לדבר באשתו שלחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול תמן אמרין באתר דמרי ביתא תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא שלח לה נהי דבתורה גדול ממני אבל במעשים טובים מי גדול ממני שלחה ליה בתורה מיהא גדול ממך לא ידענא במעשים ידענא דהא קביל עליה יסורי׃

    14בתורה מאי היא דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה אספסלי יתבי קמייהו רבי אלעזר בר' שמעון ורבי אארעא׃

    15מקשו ומפרקו אמרי מימיהן אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע עבדו להו ספסלי אסקינהו׃

    16אמר להן רבן שמעון בן גמליאל פרידה אחת יש לי ביניכם ואתם מבקשים לאבדה הימני אחתוהו לרבי אמר להן רבי יהושע בן קרחה מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לו אב ימות אחתוהו נמי לרבי אלעזר ברבי שמעון חלש דעתיה אמר קא חשביתו ליה כוותי׃

    17עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי מילתא הוה מסייע ליה רבי אלעזר ברבי שמעון מכאן ואילך כי הוה אמר רבי יש לי להשיב אמר ליה רבי אלעזר ברבי שמעון כך וכך יש לך להשיב זו היא תשובתך השתא היקפתנו תשובות חבילות שאין בהן ממש׃

    18חלש דעתיה דרבי אתא א"ל לאבוה אמר ליה בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל׃

    19והיינו דאמר רבי שלשה ענוותנין הן, ואלו הן: אבא,׃

    Tosafot

    שתין ספנימפרש במדרש שעמד עליהם נחשול שבים לטבעם ונדרו לו ושקט הרוח:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    לעולם ילמד אדם עצמו להיות גדול במדת הענוה ואל יקנא למעלת זולתו ואל יכפור בה צא ולמד מגדול הדור והוא רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבינו הקדוש שהיה בנו רבינו הקדוש שונה בילדותו ור' אלעזר בנו של ר' שמעון בן יוחאי עמו וכל שהיה רבי מקשה היה ר' אלעזר מתרץ ואומר לו הקפתני תשובות שאין בהן ממש ולבשה רוחו של רבינו הקדוש קנאה וחלישות הדעת וקבל עליו לפני רבן שמעון בן גמליאל אביו ואמר לו בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל ואף בני בתירא שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל מעלה יתרה עליהם עזבו נשיאותם ומנוהו נשיא עליהם ומי לנו גדול מיונתן שאמר לדוד אתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 84b

    Bava Metzia 84b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 612 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואפילו הכי דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון לעיל ספיקות שלכם כך:

    לא סמיך דעתיה אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים:

    באורתא הוו מייכין ליה שיתין נמטי בערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ס' לבדים שקורין פלשט"ר:

    משיכלי כמין עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י:

    ונגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא ומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב דם לקוי שהלבין שזבו ממנו משחין שבא עליו:

    מיני לפדא מיני מאכל שעושים מתאנים:

    אמר להו למכאוביו:

    ביטול תורה שהיה עוסק בגירסתו תמיד בביתו:

    40 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 84b · Sefaria

    Tosafot

    שתין ספני מפרש במדרש שעמד עליהם נחשול שבים לטבעם ונדרו לו ושקט הרוח:

    Tosafot on Bava Metzia 84b · Sefaria

    Meiri

    לעולם ילמד אדם עצמו להיות גדול במדת הענוה ואל יקנא למעלת זולתו ואל יכפור בה צא ולמד מגדול הדור והוא רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבינו הקדוש שהיה בנו רבינו הקדוש שונה בילדותו ור' אלעזר בנו של ר' שמעון בן יוחאי עמו וכל שהיה רבי מקשה היה ר' אלעזר מתרץ ואומר לו הקפתני תשובות שאין בהן ממש ולבשה רוחו של רבינו הקדוש קנאה וחלישות הדעת וקבל עליו לפני רבן שמעון בן גמליאל אביו ואמר לו בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל ואף בני בתירא שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל מעלה יתרה עליהם עזבו נשיאותם ומנוהו נשיא עליהם ומי לנו גדול מיונתן שאמר לדוד אתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה:

    Meiri on Bava Metzia 84b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כִּי הֵיכִי דְּלָא לִדְחֲקוּהָ רַבָּנָן פירוש חוששת שמא דוחקים אותו לצערו בדברים של קנטור מפני שהיו בכעס עליו מחמת אותה מעשה דהוה תפיס גנבי ואז צער זה שיהיו מצערים אותו בדברים יזיק לו בבריאות גופו כי בלילה חולה גמור הוא וביום על ידי מיני מאכל שעושה לו הוא בריא. והא דהוו נַגְדֵין מִתּוּתֵיהּ שִׁיתִּין מְשִׁיכְלֵי דְּמָא וְכִיבָא אפשר מספר זה בדקדוק הוא כנגד שִׁתִּין פּוּלְסֵי דְּנוּרָא דמלקו בשמייא שהם כנגד שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים הנרמזים בפסוק הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל (שיר השירים ג, ז) ולהכי נזדמן אחר כך דאייתו לקמיה שיתין מיני דמא וטהרניהו שגם זה המספר היה בהשגחה פרטית להורות שמצליח ביסוריו למתק הדינין של ששים גבורים וטהרת הדם מורה על המיתוק.

    אָמַר לָהּ זִיל אִמְרִי לְאִמֵּךְ: "שֶׁלָּנוּ, גָּדוֹל מִשֶּׁלָּהֶם". קשא הוה ליה למימר גדול משליך או משלכם? ונראה לי בס"ד דקאי על ממון של בית אביה שהביאה עמה ושלנו קאי על רוח הקדושה הרוחני אשר מצידו בא לו החיל הזה.

    קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד). קשא קריאה זו נאמרה על התורה ולאו אנפשיה? ונראה לי בס"ד דידוע קושית המפרשים איך נטיל הנך שִׁיתִּין עַבְדֵּי וְשִׁיתִּין אַרְנְקֵי והא קיימא לן (משנה אבות ד, ה) הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם? ומתרצים כי הם לא נדרו זה בשביל זכות תורתו אלא בשביל קדושתו וזה נוגע לנפשו ולא שייך בזה נֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה עד כאן דבריהם. וידוע כי פסוקים אלו של אֵשֶׁת חַיִל וכו' (משלי לא, י) שהם מן א' ועד ת' פירשום רבותינו ז'"ל תלת פירושי אחד על התורה אחד על הנפש לכך נהגו לאומרם על קברי הצדיקים ואחד על אשה ממש וזהו שאמר קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ דלא תקשי איך נהנה מדברי תורה? ולזה אמר קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ פסוק זה של הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר פירוש דאזיל בתר דרשה דדרשי פסוקים אלו על הנפש ולא על התורה וכונתו לומר דהנאה זאת באה לו מצד קדושת הנפש. אי נמי נראה לתרץ קושיא הנזכר של המפרשים קרוב לתירוץ הנזכר דאיהו סבר הדורון הזה בא לו בזכות היסורין שהיה סובל ולאו בזכות התורה שהיה לומד וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים בסוד ארבעה חלוקי כפרה) דהיסורין באים מחכמה בסוד אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ־הּ (תהלים צד, יב) וידוע מה שאמרו המקובלים (בריש אדרא רבא) דרבי אלעזר בן רשב"י היה בסוד חכמה וידוע דהחכמה נקראת רחוק בסוד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק (שמות ב, ד) וכנזכר בזוהר הקדוש. ולזה אמר קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ דייקא הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק שהוא סוד חכמה שמשם באו לו היסורין ושם היה אחוז תָּבִיא לַחְמָהּ זכה לדורון הזה ולכן הוה קרי ליסורין אחי ורעי כי ממקום אחד הם. ועוד נראה לי בס"ד לתרץ קושית המפרשים הנזכר הוא לא קבל הדורון להנות בו הנאה של תענוג אלא קבלו להברות עצמו שיש בזה פקוח נפש מאחר דאשתו מרדה והלכה לה ואין לו להברות עצמו.

    אִם כְּמוֹתִי הוּא, יִהְיוּ כֻּלָּם זְכָרִים יש להבין למה עשה המופת בכך ומאי תליא הא בהא? ונראה לי בס"ד ואקדים מעשה באשה משכלת שהיה לה בן חכם יושב ולומד כל היום בביתו גמרא ופוסקים והשלחן לפניו מלא ספרים ויהי היום והנה אשה אחת מן השכנים היתה יושבת על המשבר ללדת ואמו של אותו חכם שמעה קולה בחבלי יולדה ועלתה על הגג לראות בבית אותה היולדת ואחר שילדה אותה אשה ירדה אמו של החכם מן הגג בפנים שוחקות וצהובות ותאמר לבנה בעברה על מקומו בשמחת לב וצהלת פנים ילדה האשה בן זכר. ואחר שני ימים נזדמן שגם בבית השכן השני היתה אשה יושבת על המשבר וגם כן אמו של החכם עלתה לגג לראות ואחר שעה ירדה מן הגג בפנים עצובות וכפיפת ראש ולא אמרה לבנה כלום בעברה על מקום מושבו עד שבנה שאל מאיליו לאימו מה ילדה? ותענהו בשפה רפה וקול נמוך ופניה פונים לקרקע ותאמר ילדה בת. והבן החכם אמר לאמו תשבי אצלי כי שאלה גדולה יש לי לשאל מאתיך ותשב ויאמר לה הנה קודם שני ימים כשילדה אשת השכן בן זכר הנה את ירדת מן הגג בשמחה ופנים צוהבות ומאיליך הגדת לי שילדה זכר ולמה עתה בראותיך אשת השכן ילדה נקבה את עצובה מאוד, בשלמא האב והאם עצבים בלידת הנקבה הן בעבור שמוכרחים להזמין לה נדונייא ולהוציא הוצאות מרובות עליה והן מפני שאין יודעים סופה בחיק מי תנתן ושמא יקחנה אדם בליעל אשר ימרמר אותה ואותם כל הימים בקטטות ומריבות, אך את מה לך? אין זו הבת בתך ולא קרובתך ואינו מגיע לך מכל זה הצער כלום, ולמה נעצבת ואם הנקבה היא גרועה ופחותה אין מן הראוי שתהיה מאוסה אצלך מאחר שגם את נקבה ואיך תמאסי ותשנאי בריה שהיא כמותיך? אתמהא! ותאמר לו אמו הנה קודם חמש שנים החפירה שיש באמצע זה החצר שלי שבה נשפכים כל מים של רחיצה וכיבוס וכיוצא נתמלאת מים סרוחים עד פיה מפני שהיה לה עשרים שנה שלא ניקו אותה והוכרחנו להביא שני בני אדם אשר זה עסקם במלאכה זו לפתוח החפירה ולנקות אותה להוציא הסרחון מתוכה אך להיות כי היה בה סרחון הרבה לא כלו מלאכתם אלא עד הערב ובעת הצהרים הבאנו להם לכל אחד סעודתו לאכול והם בעוד הבגדים הצואים עליהם רחצו ידיהם לפי שעה כדי לאכול וישב אחד בזוית אחת בסוף החצר כדי לאכול שם וחבירו לקח סעודתו בידו ויבא וישב אצלו לאכול וזה כיון שראה שבא חבירו וישב אצלו לאכול קם ממקומו והלך וישב בזוית אחרת רחוק מחבירו. וחזר חבירו ובא אצלו למקום השני ויאמר לו למה ברחת ממני וכי מלאכתי אינה מלאכתיך ואם יש בבגדי ריח רע מן הטינוף הלא גם בבגדיך יש ריח רע מן הטינוף ולמה ברחת ממני? ויענהו ויאמר לו כן הוא כמוני כמוך אך עתה בעת אכילה די לי בסרחון שיש אצלי בבגדי וגופי כי הוא מוכרח שאין אני עתה יכול לרחוץ גופי ולפשוט בגדי הצואין מאחר שלא גמרנו המלאכה ולמה לי להוסיף סרחון יותר אצלי שאקבל ריח רע גם מבגדיך וגופך המטונפים? די לי בשלי שהוא הכרחי! על כן אתה בני אל תתמה בדבר זה שאני נקבה ומואסת הנקבות הלא הנקבה סרחון שלה קשה ומר מצד דמי הנדה הטמאים שרואה ובזמן הקדמונים גם בני נח היו נמאסים מאד מדם הנדה וכל אשה בנדתה סורי טמא קראו לה כי לכן תכף ומיד ברח לבן מאצל רחל אמנו ע"ה באומרה לו דֶרֶךְ נָשִׁים לִי (בראשית לא, לה) ויצא תכף מן האהל ועל כן אני שנבראתי נקבה נמאסת אני בעיני עצמי אך מה בידי לעשות לעצמי כך נבראתי ודי לעולם בשלי ובשל נקבות שכבר נולדו והיו לנשים ולמה יהיו נוספים עליהם עוד? על כן בראותי נולדה ובאה לעולם נקבה שבה יהיה נוסף טומאה ומאיסות בעולם אני עציבה ומאוסה זאת בעיני עד כאן. והנה דברי האשה הזאת המשכלת הן המה דברים שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים במסכת נדה (נדה לא:) על מאמר רבותינו ז"ל נולד זכר הכל שמחין נולדה נקבה הכל עצבין, דכתב הטעם לזה בשם מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל דחוה כשחטאה הנחש הטיל בה זוהמא ומשם נמשכה טומאה חמורה של הנדה אמנם אדם הראשון לא היה חטאו כמו חוה לכך לא היתה בו זוהמה גלויה אלא בערלה וכאשר יכרתו הערלה לזכר ישאר הזכר טהור מזוהמה הגלויה, עד כאן דבריו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל. ועל זה כתב הגאון חיד"א ז"ל שם כי על כן הכל ירונו וישמחו בלידת הזכר אפילו המלאכים מפני שאין לו זוהמה גלויה אלא בערלה וכל העומד לגזוז כגזוז דמי (כתובות נא.) והוא טהור מה שאין כן הנקבה שהיא מעותדת לטומאת דמים של נדה שהיא זוהמה גלויה שהאשה היא כלי מוכן לחלאת זוהמת הסטרא אחרא לכן הכל עצבין על כי נתחדש כלי להרבות הזוהמה, עד כאן לשונו עיין שם. ודברי האשה המשכלת ההיא קרובים ומכוונים לדברים אלו. נמצא מחמת דם הנדה תהיה הנקבה מאוסה ושנואה גם אצל הנשים שהם נקבות כמוה ואדרבה תמצא על פי הרוב שהנשים שונאין הנקבות הנולדים להם יותר מן בעליהם האנשים הזכרים. ובזה מובן הטעם מה שעשה רבי אלעזר את האות לאותם הדמים שהראו לו דטהורין הם על ידי אופן זה שיהיו מתעברים אותם הנשים וילדו כולם ממש זכרים שלא יהיה בהם אפילו נקבה אחת שיש בה סרחון זוהמה של מי נידות והיינו דידוע שיש חמשה מיני דמים טמאים שהם מצד זוהמת הנחש ויש חמשה מיני דמים טהורים שהם מצד הקדושה דאף על פי שהם דם עם כל זה הם טהורים וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות בדרוש הפסח) יעוין שם. והנה רבי אלעזר ע"ה כל אותם דמים שהראו לו אותו היום היו מן חמשה דמים הטהורים שהם מצד הקדושה ואינם מטמאים דאינם מזוהמת הנחש ולכן כששמע דרננו אחריו באומרם שמא היה בהם אחת או שתים או יותר מן אותם הדמים הטמאים שהם גלוים מצד זוהמת הנחש לכך עשה האות המעיד שלא שגג בזה שיולידו כולם זכרים שאין בהם שמץ מדמים הטמאים וגם אין בהם חלק גלוי מזוהמת הנחש אלא בערלה וכל העומד לגזוז כגזוז דמי דעל ידי כך נחשב טהור מעת שנולד וכל שכן אחר המילה טהור הוא מזוהמה הגלויה של הנחש לגמרי וזה אות שלא היה בכל אותם הדמים דם טמא שהוא מצד זוהמת הנחש כלל ועיקר.

    כַּמָה פְּרִיָּה וּרְבִיָּה בִּטְּלָה רְשָׁעָה זוֹ מִיִּשְׂרָאֵל ללשנא אחרינא שפירש רש"י על אשתו אשר עכבתו מלבא לבית המדרש, אי אפשר לקרותה רשעה ח"ו דאשת חבר היא והיתה צדקת בודאי והראיה שרצה רבי לישאנה אחר כך. ונראה הכונה אין זה לשון רשעות אלא לשון חרדה כמו וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ באיוב (איוב לד, כט) שפירש המצודות ירשיע יחריד ויבלבל וכן וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ בשמואל (שמואל א' יד, מז) עיין שם, וכן פירש השרש וכתב דכן הוא ענין אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה בקהלת (קהלת ז, יז) כלומר אל תחרד הרבה לעסקי העולם עיין שם. וכן הענין אמר כַּמָה פְּרִיָּה וּרְבִיָּה בִּטְּלָה רְשָׁעָה זוֹ רצונו לומר חרדה זו שחרדה אשתו לבלתי תנחהו לילך לבית המדרש כִּי הֵיכִי דְּלָא לִדְחֲקוּהָ רַבָּנָן.

    יָדַעְנָא בְּרַבָּנָן דִּרְתִיחֵי עָלַי וְלָא מִיעַסְּקִי בִּי שַׁפִּיר נראה דחשש פן לא ירצו החכמים להכניסו במערה של אביו רשב"י ע"ה כי יחשבו שאינו ראוי ח"ו ודבר זה קשה עליו מאד וחשב דאחר שישאר בעלייתו שנים הרבה ולא ישלט בו רימה וסרחון אז יתברר אצלם שהוא אדם קדוש דומה לאביו ואז יקברוהו במערת אביו וכאשר היה כן לבסוף.

    כִּי הֲוָה סַלִיקְנָא מְעַיְנָנָא לֵיהּ בְּמַזְיֵיהּ נראה לי בס"ד מן השמים נתנו בלבה שתעיין בְּמַזְיֵיהּ כדי שתסמוך בדעתה ויבטח לבבה בראותה דם יוצא בשמיטת השער ולפי פשט הענין היתה עושה כן לעיין כל יום במזייה באהבתה בו שדומה בעיניה כאלו עודנו חי ומשתעשעת בו וזה ניתן לה מן השמים חלף הטרחה שטרחה בו בחייו ובפרט בזמן יסוריו דהוות עבדה ליה כל יומא שִׁיתִּין מִינֵי לַפְדָּא. אי נמי עיינה במזייה שהיתה חוששת מן הכינה המתהווית מן אבק ועפר הקרקע.

    אִיתְחַזִי לִי בְּחֶלְמָא, אָמַר לִי לָא מִידִי הוּא. הא דלא דבר עמה ביום בעת שראתה אלא אתחזי לה בחלמא ודבר עמה בחלום היינו מפני דאי אפשר שידבר הנפטר עם בני אדם שהם בחיים בגלוי כל כך כאשר ידבר איש עם רעהו דזה הוא שינוי הטבע לגמרי. ומה שדבר רב אחאי בר יאשיה עם רב נחמן לא היה בגלוי לגמרי אלא היה מכוסה בתוך הקבר והקול יוצא מן הקבר בהעלם כמו שהיה יוצא קול מן העליה של רבי אלעזר לומר 'אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי' ולכך בהיותה אצלו ביום לא דבר עמה להדיה אלא אתחזי לה בחלמא.

    6 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 84b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 84, Amud Bet, about 612 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי…”

      Named: רבי אלעזר ברבי שמעון.

    2. Segment 223 words

      Opens “למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא…”

    3. Segment 333 words

      Opens “באורתא אמר להו: אחיי ורעיי בואו! בצפרא…”

      Named: אבא.

    4. Segment 420 words

      Opens “סליקו ואתו הנך [שיתין] ספונאי, עיילו ליה…”

    5. Segment 538 words

      Opens “יומא חד, אמרה לה לברתה: זילי בקי…”

    6. Segment 640 words

      Opens “אייתו לקמיה שתין מיני דמא. טהרינהו הוה…”

    7. Segment 710 words

      Opens “תניא אמר: רבי כמה פריה ורביה ביטלה…”

      Named: רבי כמה.

    8. Segment 848 words

      Opens “כי הוה קא ניחא נפשיה אמר לה…”

      Named: רבי יונתן, רבי אלעזר ברבי שמעון, שמואל.

    9. Segment 941 words

      Opens “כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה כי…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1049 words

      Opens “כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו…”

    11. Segment 1143 words

      Opens “איכא דאמרי רבי: שמעון בן יוחאי איתחזאי…”

      Named: רבי אלעזר ברבי שמעון.

    12. Segment 1234 words

      Opens “יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה הוו…”

    13. Segment 1350 words

      Opens “שלח רבי לדבר באשתו שלחה ליה כלי…”

      Named: רבי לדבר.

    14. Segment 1423 words

      Opens “בתורה מאי היא דכי הוו יתבי רבן…”

      Named: רבי יהושע, רבי אלעזר, רבי אארעא, רבן שמעון.

    15. Segment 1515 words

      Opens “מקשו ומפרקו אמרי מימיהן אנו שותים והם…”

    16. Segment 1646 words

      Opens “אמר להן רבן שמעון בן גמליאל פרידה…”

      Named: רבי אמר, רבי יהושע, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבן שמעון.

    17. Segment 1745 words

      Opens “עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי…”

      Named: רבי מילתא, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי יש.

    18. Segment 1820 words

      Opens “חלש דעתיה דרבי אתא א"ל לאבוה אמר…”

      Named: רבי אתא.

    19. Segment 199 words

      Opens “והיינו דאמר רבי שלשה ענוותנין הן, ואלו…”

      Named: רבי שלשה, אבא.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Bava Metzia 84b · Segment 14 — “…דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Metzia 84b · Segment 8 — “…תידחלין מינאי א"ר שמואל בר נחמני אישתעיא לי אימיה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 84b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026